תפריט עמוד
לאי הזעיר ראצ'ה (Racha Yai Island) שבתאילנד באים כדי לא לעשות כלום. סוג של ריגוש שמקצת האנשים כבר מזמן שכחו. אין פה צוות הפעלה שמדרבן את האורחים להיכנס או לצאת מהבריכה, אף אחד לא יגרור אתכם למשחק טניס, אם לא תרצו לשנרקל בריף הקרוב לא יכריחו אתכם, אבל את הילדים עדיף להשאיר בבית. כי החיים הטובים, על פי המקום, זה קודם כל שלווה ושקט, עיסוי ושקיעות יפות.

התיאור נשמע כמו גלוית פרסומת, והסוג הזה של נופש ברמה של חמישה כוכבים אולי לא מתאים לכל אחד (בטח שלא מבחינת הכיס). אבל מה לעשות שבמפלט הסטייליסטי הזה על חוף בטוק (Batok), שנושק לים אנדמן (Andaman), צבע הים טורקיז על אמת, והצמחייה מסביב טרופית ממש. אבל את זה נתן הטבע, כך שזו לא חוכמה. החוכמה היא להרוס כמה שפחות, ומה שנחמד בראצ'ה זה הראש הסביבתי. נכון שהווילות עשויות בטון ומלט, ונכון שכדי לבנות את האתר כרתו דקלי קוקוס, אבל מספרם לא עלה על שבעה, המבנים בנויים בסגנון מאופק, גובהם אינו עולה על גובהו של העץ הכי גבוה בסביבה, ואת מי המזגנים ממחזרים.

שעתיים מסז'
כדי להגיע לראצ'ה מפליגים כעשרים קילומטרים בסירת מנוע מהאי פוקט (Phuket), והירידה לאי נעשית על גבי גשר של מצופים וחבלים שחייבים לעבור אותם בריצה אטית כדי לא לאבד שיווי משקל. מכאן ואילך הבחירה בידכם.

כ-75 אחוז מהאורחים נוחתים קודם כל בספא אנומבה (Anumba), המצויד בסאונה, בחדר אדים ובחדר יוגה, ואפשר לבחור בין כמה סוגי עיסוי. הפופולרי ביותר הוא מסז' שמנים אוריינטלי, שמונים דקות של עבודת אגודלים, קצות האצבעות ושורש כף היד על הגב שלכם, בערבוביה של טכניקות מערביות ומזרחיות, המשלבת מסז' תאילנדי עם שיאצו. בדרך כלל המסז' הזה נעשה "על יבש"; כאן מוסיפים מעט שמן בשביל הפינוק וגם מבצעים מתיחות של הגפיים, כדי שהחזרה לחדר תהיה כמו רחיפה. מדרך הטבע, גם המסז' התאילנדי פופולרי כאן מאוד ונמשך שעתיים תמימות. אפשר לקבל אותו בשילוב של רטיות ארומטיות חמות, ולמות מעונג.

אנגלים בחורף, קוריאנים בקיץ
ז'אנר התיירות המשלבת בתוכה טיפוח של הגוף ופינוקו הוא היום אחד מענפי התיירות המשגשגים בתאילנד. התאים, הרואים בארצם את בירת הטיפולים של אסיה, אוהבים לדבר במונחים של תיירות הוליסטית, של גוף ונפש. הנתונים שהם מציגים מרשימים: מדי שנה מגיעים 1.1 מיליון תיירים כדי לצרוך תיירות בדיוק מהסוג הזה.

את עונות השנה בראצ'ה אפשר לנחש על פי ארצות המוצא של התיירים: החורף הוא הזמן של הגרמנים, השווייצרים, האנגלים והסקנדינבים, ובחודשי הקיץ מגיעים קוריאנים, אוסטרלים ויפנים. האי אהוד על זוגות בירח דבש, שבאים בעיקר בשביל האינטימיות, הפרטיות והחדרים המפנקים. האחרים באים מצוידים בספרים, ומדי פעם מנערים את הגוף בפעילות: משחקים טניס, משנרקלים בריף הסמוך, משיטים סירת מפרש (רק כלי שיט לא ממונעים מותרים), קופצים לבריכה היפה שמשקיפה לים, מנסים להרשים בסנוקר, או משתתפים בקורס בישול תאילנדי.

מעבר לכל הפינוקים, הדבר הכי מיוחד פה הוא האפשרות להסניף שלווה ושקט, לתת למחשבות לשוט בקלות, ולהיאנח שהחיים קשים.


גליה גוטמן – עיתונאית, טיילת ופעילה בנושאי סביבה.
תודה ללשכת התיירות של תאילנד בישראל, TAT

שוק בעלי החיים בבנגקוק

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.