מרכז אמריקה – גיאוגרפיה

נתונים כלליים

מרכז אמריקה (אמריקה התיכונה) היא רצועה צרה שמחברת בין צפון אמריקה לדרומה. רוחבה של מרכז אמריקה נע בין 700 קילומטר בניקרגואה ל-60 קילומטר במצר פנמה. בצפון היא גובלת בגבול מקסיקו-גואטמלה ובדרומה בגבול פנמה-קולומביה. בשטחה של היבשת (בדרך כלל נהוג לספחה גיאוגרפית לצפון אמריקה, אבל תרבותית לדרום אמריקה בשל אופיה לטיני). בשטחה נמצאות המדינות: גואטמלה, בליז, אל סלוודור, הונדורס, ניקרגואה, קוסטה ריקה, פנמה ועוד כ-1,200 איים ממזרח ליבשת, בהם איי בהאמה, קובה, ג'מייקה, האיטי, הרפובליקה הדומיניקנית ועוד. חיים בה כ-37 מיליון תושבים. מידע על מקסיקו ראו בצפון אמריקה.

גיאוגרפיה

לאורך מרכז אמריקה מתנשאים רכסי הרים, בהם 109 הרי געש גדולים ופעילים. חלקם מגיעים לגובה של 4,000 מטרים ויותר. משני צדי היבשת יש ים – בצד המזרחי נמתחת רצועת חוף באורך של 2,740 קילומטר לצד הים הקריבי ובצד המערבי יש 2,830 קילומטר של חוף לאורך האוקיינוס השקט.
חופו של הים הקריבי רחב יותר, אך צפיפות האוכלוסייה בו קטנה מזו שבחוף המערבי בשל צמחייה צפופה בחוף הקריבי וקשיי אקלים.
אוצרות טבע: זהב וכסף נמצאו בהונדורס ובניקרגואה. הונדורס בורכה גם במחצבי עופרת, אבץ ונפט. בפנמה מפיקים נחושת, ובקובה ניקל, בנוסף לגידולי הסוכר, הקפה והטבק המפורסמים.

אקלים

במרכז אמריקה מושפע מזג האוויר מהגובה ולאו דווקא מקו הרחוב שבו נמצאים. לפיכך נהוג לחלק את מזג האוויר לשלוש קטגוריות: "הארץ החמה" – מגובה פני הים עד 915 מטר – ממוצע שנתי של 24 מעלות ומעלה; "הארץ המתונה" – מגובה 915 מטר עד 1,830 מטר – ממוצע שנתי של 24-18 מעלות; "הארץ הקרה" – מגובה 1,830 מטר עד 3,000 ויותר – 18-13 מעלות בממוצע.
הצד הקריבי וההרים בצד המזרחי של היבשת מקבלים כמות משקעים כפולה מאשר הצד השני.
באוקטובר 1998 זרע הוריקן "מיץ'" הרס רב במרכז אמריקה. בסופה נהרגו למעלה מ-11 אלף בני אדם ורבים נותרו ללא קורת גג. את עיקר ההרס ספגו הונדורס וניקרגואה, אך גם גואטמלה, אל סלוודור, בליז ושכנותיהן ניזוקו.
בקובה, בג'מייקה ובאיים בים הקריבי שורר אקלים טרופי וסובטרופי.

מארג אתני

רוב התושבים במרכז אמריקה חיים בצד הקרוב יותר לאוקיינוס השקט. רבים מהתושבים הם צאצאים של ילידי היבשת או בני תערובת (מסטיסוס) של אינדיאנים ואירופאים, בעיקר ספרדים. כמחצית מתושבי בליז הם שחורים שמוצאם באפריקה. רוב תושבי קוסטה ריקה הם צאצאים של המתיישבים הספרדים שלא "התערבבו" עם הילידים, באל סלוודור ובהונדורס כ-90 אחוז מהתושבים הם בני תערובת ואילו בפנמה ובניקרגואה כ-70 אחוז הם בני תערובת. בגואטמלה כמחצית מהאוכלוסייה מעורבת. בפנמה יש גם מיעוט שחור גדול למדי. בקובה הושמדה כמעט לגמרי האוכלוסייה האינדיאנית הילידית בעת הכיבוש הספרדי. הספרדים ייבאו עבדים שחורים מאפריקה, כך שכיום כ-50 אחוז מהאוכלוסייה היא מולאטית (בני תערובת שחורים ולבנים), כ-38 אחוז לבנים, צאצאים הספרדים ומהגרים וכ-10 אחוזים שחורים.
בעקרון, מאפיינים של תרבויות עתיקות, בעיקר מורשתם של בני המאיה, אפשר למצוא בחלקה הצפוני של היבשת (מקסיקו וגואטמלה) באופן בולט למדי מאשר בחלקה הדרומי.
מבחינת השכלה ואוריינות, קובה היא אחת המדינות שבה שיעור יודעי קרוא וכתוב הוא מהגבוהים בעולם. העלאת רמת ההשכלה של כלל האוכלוסייה על מנת להקטין את הפער המעמדי היתה אחת המטרות שהגדירה לעצמה המהפכה של פידל קסטרו בסוף שנות החמישים. קוסטה ריקה ופנמה מובילות באופן משמעותי בשיעור האוריינות על פני אל סלוודור, הונדורס וניקרגואה, ואילו גואטמלה משתרכת מאחור.
שפה: במרכז אמריקה דוברים ספרדית, למעט בבליז, שם אנגלית היא השפה הרשמית. צאצאים של ילדי היבשת דוברים גם בשפות אינדיאניות קדומות דוגמת קצ'ואה.
דת: הרוב המכריע של תשובי מרכז אמריקה משתייך לכנסייה הקתולית, בדומה לדרום אמריקה.