| טל נחשון | צילומים: דפנה טל מתי בפעם האחרונה הקשיבו לך? באמת. בלי להגיב, להסכים או לסתור, בלי לשנות נושא, בלי לספר סיפור שדומה בדיוק לסיפור שלך, בלי לנסות לתת עצה, לגונן, להתגונן, לשפוט, להנהן, לענות לנייד, לשלוח הודעה כתובה, להעיף מבט לטלוויזיה. פשוט הקשיבו. כמו הפך האדם שמולך לאוזן ענקית שרק קולטת את האינפורמציה שרצית לפרוק או לשתף ונמצאת שם בשבילך. תשאלו את הילדים לדבר מהלב – להיות כן ואמיתי, להיות אכפתי בקשר למה שאתה אומר. החוק החד-משמעי היחיד במעגל הוא: מה שנאמר במעגל נשאר במעגל. לכן לא אוכל לכתוב כאן את כל הדברים הנוגעים ששמעתי במעגל שהשתתפתי בו, אותו הנחו (המינוח האנגלי למנחה הוא Facilitator, אנשי המעגל בארץ עדיין לא מצאו מילה דומה או תואמת בעברית) יחד טל אבן, 26, ויעל מי-אורה, 41. בלי "ווי לאב יו"
להגיב זה לזה. חפצי הדיבור עמדו גם הם על המצע: צפרדע מעץ, אבן רוז קוורץ בצורת לב, לימון וצב מפוסל. הצגנו כל אחד את עצמו בתורו, טל הציגה את עקרונות המעגל. היא אמרה שמתחילים את המעגל בהדלקת האש ובהקדשתו למישהו, מי שרוצה בקול, מי שרוצה לעצמו, חלק מהאמונה היא שהאנרגיה העוצמתית של המעגל מאפשרת לבקשות להתממש. מתוך ההקדשות צף ועלה נושא – אומץ. טל ויעל השתמשו במה שצמח מתוך המעגל לשאלה הראשונה שהעלו בו . התבקשנו לספר סיפור על אומץ, בגלל הקרבה לחג הפסח הן השתמשו בדימוי של חציית ים. כל אחד בחר את חפץ הדיבור מתוך מרכז המעגל. לרוב אנשי המעגל היתה זו הפעם הראשונה בהתנסות הזאת. זה מרגש לשמוע את הקול שלך, סליחה, שלי, בתוך שקט של קבוצה עם כוונה אמיתית להקשבה. הבמה רק שלי, אף אחד לא מפריע או מרשה לעצמו לספר על משהו דומה שקרה לאחותו לפני שבוע. אז המיתרים קצת רועדים בהתחלה, מתרגלים למצב הלא מוכר, הנשימה קצרה, והמחשבות חולפות בראש: לדבר מהר? לדבר לאט? יש זמן? לא נעים, מה להגיד מה לא להגיד? איך לעניין את הקבוצה? איך להיות הכי שנונה, חכמה, מצחיקה במעגל? רגע, אני בכלל לפי העקרונות? אני מדברת מהלב או מספרת סיפור שטחנתי לעצמי אלף פעם, זה ספונטני או ממוחזר? קשה לי להסתכל בעיניים, אנשים זרים, סיפור אינטימי, למה בחרתי דווקא את זה? ממתי אני יושבת בקבוצות ושופכת את קרבי? יגידו בסוף "אוהבים אותך טל"?סיימתי לדבר (כך נראה לי), החזקתי עוד חמש שניות את חפץ הדיבור והעברתי ליושבת משמאלי, היא חייכה אלי, שום קריאות Love You לא נשמעו בחדר, הבחורה משמאלי מדברת. עניין אחר, סיפור אחר, קרביים אחרים מעולם אחר. השקט בחדר נשמר, רוב המבטים מופנים אליה. אני מנסה להקשיב לה מהלב, לא מכירה אותה אבל מנסה שהמילים שלה יגיעו אלי, לא להשוות סיפורים, להיות טבולה רסה עבור מישהו אחר. "אנחנו אומרים לפתוח את הלב," אומר ג´ק צימרמן "בכזאת פשטות, כשהלב שלנו הוא למעשה כמו דלת ששוקלת טונות וחורקת. צריך לפתוח אותה בכוח רב," (מדגים תנועה של סחיבה מאומצת). במעגל, קורה משהו שמקל על פתיחת הדלת הזאת, כמו סוג של שמן צירים, זז – קל. זה הקסם שבמעגל, כל מי שהשתתף לא יכול להתכחש אליו. צימרמן מסביר את הקסם בהתכווננות: "מה ההבדל בין לגור יחד ולהתחתן? הטקס. הכוונות יוצרות נוכחות של משהו בלתי נראה, יש משהו גדול יותר מהמעגל עצמו, המון יצירתיות, תחושה של קבלה אפילו כשיש אי-הסכמה." יעל מי-אורה מסבירה את הקסם בדרכה: "ביומיום אנחנו במין קרנבל מסכות בלתי פוסק, המעגל מאפשר לנו להשיל את המסכות האלה, יש פה חוזה של מפגש אמיתי ואיפה שיש חוזה של מפגש בין אנשים – אלוהים בא." טל אבן מכנה זאת: "לאסוף את כל המיטב שלי למען מטרה מסוימת. הרעיון הוא ליצור יישות נוספת שהיא היופי של כולנו, החוכמה של כולנו והאמת של כולנו." להקשיב לתגובות הפנימיות ישבתי במשך שעתיים עם לחלוחית בעיניים והתרגשתי, על אף שחלק מהסיפורים היו קלילים או אפילו מצחיקים. ראיתי כמה אמת ויופי יוצאים מאדם, אפילו מישהו שלא הייתי מתחברת אליו ביומיום באופן טבעי, כשהוא מקבל במה, כשיש לו זמן ומקום לאסוף את המחשבות שלו לכדי סיפור, כשהוא מדבר בצורה רגועה בלי צורך להתגונן או להגן על מחשבה שחלפה בראשו או על התנהגות שבחר ברגע נתון. היה לי מוזר לראות איך נוצרה סינרגיה בצורה כל כך מהירה בקבוצה של זרים? בדרך הביתה אמרתי לטל אבן שאני מרגישה מין מאוהבות כזאת. היא ענתה שהמעגל משפיע כך על חלק מהאנשים. צימרמן, שבמקצועו האחר הוא חוקר בתחום הביולוגיה המתמטית, מסביר שהמעגל יוצר שדה חזק של אנרגיה שמשפיע על הסינפסות במוח. הוא מספר על ניסוי שערך בביתו עם קבוצת ילדים אוטיסטים והוריהם: "התחלנו בשעות הצהריים המוקדמות עם שנים-עשר ילדים, המעגל הראשון היה כאוטי לחלוטין. אחרי הפסקה עשינו מעגל נוסף שהיה יותר ממוקד, לאחר הפסקה נוספת הפך המעגל יותר ממוקד. לאחר ארבע שעות ערכנו מעגל נוסף בו חלק מהילדים דיברו, חלקם ניגנו, חלקם שתקו, ההורים היו המומים, ההשפעה ניכרה עוד כמה ימים לאחר המפגש." עם חזון דומה חזרה לישראל רונית רינת, 59, לשעבר מלכת היופי וסגנית מיס תבל. רינת רוצה שכל ילדי ישראל יפתחו את הבוקר שלהם במעגל הקשבה. את הרעיון היא מקדמת בשנים האחרונות גם דרך עמותת "מעגל הקשבה", אותה הקימה בשיתוף ליאון ברג, שהיה גם חלק מקהילת ה"מקום" במצוקי דרגות. למעגלי ההקשבה ולג´ק צימרמן נחשפה רינת לפני שבע שנים: "הייתי נשואה למעלה משלושים שנה, ותמיד ידעתי שחסר לי משהו בתקשורת הבין זוגית, לא ידעתי להסביר מה, קיוויתי שיכול להיות משהו יותר טוב. בתי סברינה שמעה על הסדנה שג´ק מעביר באוהיי, בעלי ואני נסענו לשם. הבנתי מיד שזה הכלי שחיפשתי, הסדנה הזו שינתה את החיים שלנו. וזו היתה המתנה הכי גדולה שקיבלנו: המון אהבה, הערכה והקשבה ממקום חדש."
הילד אל עצמו, ראיתי שינוי אדיר גם אצל הילדים וגם אצל המורים, האנרגיה השתנתה לחלוטין. כשהייתי מגיעה לבית הספר הילדים היו רצים אלי. המורות שאלו איך עשית את זה? פשוט הקשבתי ונתתי להם ביטוי אמיתי." היא מוסיפה: "אנחנו לא פסיכולוגים, אבל קרה כבר שילדים שהיו ביישנים בתחילת השנה, נפתחו לאט לאט ואמרו שמעצם זה שישבו במעגל וידעו שהם לא חייבים לדבר, זה העצים אותם. המעגל מזכיר לנו דברים שאנחנו זקוקים להם, כמו מקום רק להיות בו, כשילד לא מקבל הקשבה הוא נהיה מתוסכל ואלים רק כדי לזכות בתשומת הלב הזאת." מעגלים הולכים וגדלים בשנה הבאה מתחיל קורס נסיוני בבית הספר להכשרת מורים "אורנים" שבמסגרתו יוכשרו מורים לעתיד גם כמנחים של מעגלי הקשבה. מורים שמשתמשים בשיטה הזו, מספרים על יכולת חדשה להוציא מכל תלמיד דברים חבויים, על האווירה בכיתה שהשתפרה, תחושת אחווה שגדלה וגם רוגע יחסי. עמותת "מעגל הקשבה" פועלת באופן רשמי כשנתיים וחובקת מגוון רחב של אוכלוסיות מלבד ילדים: "מאוד קשה לדעת בכמה אנשים כבר נגע המעגל," אומרת אלה מרום, 26, מתאמת הפעילות של העמותה. "כמו אבן שנזרקת למים, נוצרים מעגלים מתרחבים בהדרגה של דו-קיום כדוגמת אלה הנערכים בכנס הסולחה, ועבודה של דו-קיום של מתנחלים ושמאלנים בגוש קטיף שעושה עמותת ´שביל זהב´ שחלק מאנשיה הוכשרו כמנחי מעגל. בימים אלה אנשי העמותה שומעים מה עובר עכשיו על המתנחלים לפני הפינוי." הכתבה התפרסמה ב"חיים אחרים", הירחון הישראלי לרפואה טבעית, תרבות רוחנית ומעורבות חברתית, גיליון 106 יולי 2005
|
|
הקשבה פשוטה, ישירה, עם כל הלב. הרי להקשיב זו תמיד אפשרות זמינה כל כך, ובכל זאת הקשבה אמיתית היא מצרך כה נדיר בחברה שלנו. ג'ק צימרמן החליט שאפשר גם אחרת ופיתח את נושא "מעגלי ההקשבה" בארצות הברית. הרעיון פשוט, הביצוע פשוט והאפקט נוגע ללב. טל נחשון פגשה בצימרמן ובחברי עמותת "מעגל הקשבה" בישראל שמביאים את בשורת המעגל לבתי הספר, למקומות העבודה, למשפחות ואפילו לגוש קטיף
פורסם 17.9.06
|
Array
(
)


