אוצרות וספינות טרופות בים הקריבי

רב החובל האמפריז, חבוש כובע הסוואה מהימים בהם צד קומוניסטים במרכז אמריקה, ישב בספינה הממוזגת שלו, המתהדרת בשם "ביקון" (מָשואָה, מגדלור). 64 קילומטרים מחוץ למים הרדודים של בהאמה נשמעה טענתו בלתי מתקבלת על הדעת. אבל הֶרבוֹ – כפי שקוראים כולם לרב החובל, איש העסקים, המיליונר, צייד האוצרות, התומך הנלהב של הקונטראס, הבולע גלולות נעורים שווייצריות – צדק. אכן צפנו מעל כמות נכבדה של כסף. כמה נכבדה העידו החתכים על אצבעותי. כסף שהיה תחת המים במשך כ-400 שנים מתכסה בקרום עבה. תוך כדי איסוף של עשרות מטילים, קורעים הגושים המחומצנים חתיכות בשר מהידיים. זהב, מצד שני, הוא טהור וחלק. זהב כמעט ואינו פוגע באלה האוספים אותו, והוא נראה טוב כל-כך, שאתה מתפתה למרוח אותו על פרוסת הלחם שלך. הוא חביב לידיים ולכיס.

האם מיליון דולר עברו לי דרך הידיים? אולי היו אלה שני מיליון, אם סופרים את כלב הכסף הקטן והמוצק, שישב בספל מלא חומץ בתא הניווט, ואת תותח הברונזה מימי הנרי השמיני, עליו מרח הצוות משחת שיניים, כדי לחשוף את שושנת בית טיודור. אולי היו אלה שלושה מיליון. בחום של 35 מעלות צלזיוס קשה לספור, חוץ מזה, גרוש מזה לא היה שלי.

שקיעתה של מאראוויאס
לפני קולומבוס, הכסף, כמו הזהב והאזמרגדים, היו שייכים לתושבי אמריקה הדרומית. הספרדים הפולשים, שהפליגו בספינות האוצר שלהם הביתה, גנחו תחת נטל השלל, שהביאו מהעולם החדש. היו שם טונות של מטילים לכתר; והעושר האישי של כמה מהנוסעים, בדרך כלל קולוניאליסטים שמאסו בניכר, היה עצום. מה שעמד בינם לבין פרישה מכובדת לאורח חיים עשיר היו מלריה, שודדי ים וצו אלוהי הקרוי "מדף בהאמה הקטן" (LITTLE BAHAMA BANK). השרטון הזה ארב לאוניות בעומק של שניים עד 15 מטרים מתחת למים, שעתיים של שיט מהיר מבהאמה הגדולה (GRAND BAHAMA), היכן שצבע הטורקיז של הפרוספקטים פוגש את הצללים הכהים של מימיו העמוקים של האוקיינוס האטלנטי. זהו משולש ברמודה והמים כה צלולים, עד שאפשר לראות את עיני הדגים. שרוק, והדולפינים יופיעו.

הלילה של ה-4 בינואר 1656 היה סיפור אחר. ה- NUESTRA SENORA DE LAS MARAVILLAS, ספינת מפרשים מבוצרת ורבת קומות, התקדמה באופן מרשים, רוכבת על זרם הגולף, לכיוון הבית, ספרד. סמוך ל-11 בלילה ראו הצופים על הגשר לחרדתם כי המים מעלים קצף לבן. הספינה נדדה לקצה המערבי של השרטון זולל הספינות.

יריית תותח, שנועדה להזהיר את שאר הצי מלהתקרב, הושמעה מאוחר מדי. במהומה שפרצה נגחה אחת הספינות האחרות במאראוויאס. תוך כדי שקיעתה של הספינה התחננו חלק מ-650 הנוסעים בפני הכמרים, ביניהם, דון דיאגו פורטיצ'לו דה ריבאדנוורה, שומר הכנסייה העירונית הקדושה בלימה, לכפרת עוונות.

"הם לקחו אותי לסיפון שבירכתי הספינה, כשבעקבותנו אנשים רבים, שרצו לערוך וידוי", הוא סיפר לוועדת החקירה הספרדית שנה אחר כך. "הם אמרו לי שעלי לעשות וידוי כללי, ושאינם רוצים למות בלעדיו. ההחלטיות שלהם והזמן הקצר שנותר לנו, שכנעו אותי לא לבזבז מלים ולקצר כמה שניתן". מ-650 האנשים שהיו על הסיפון, טבעו יותר מ-600 באותו הלילה, רובם ללא וידוי ובכיסים מלאי זהב.

שעשוע לעשירים וקשוחים
עבור הרבו האמפריז, עבור "מארקס" – חברת החילוץ שלו, והמשקיעים העשירים שלה – ציד אוצרות ברמות כאלו, הוא שעשוע של אנשים עשירים. שרטון "בהאמה הקטן" הוא עבורם בנק, שאוהב לומר כן. הרבו אוסף מאז 1986, השנה בה קיבל את זכויות החילוץ מממשלת בהאמה, זהב, כסף ותכשיטים, ששווה למות בגללם.

החוקרים שלו בסביליה בודקים את הארכיבים (הספרדים כתבו הכל) ומדווחים לו על אוניות טרופות ועל המטענים, שהיו על סיפונן. שומרי איכות הסביבה, אנשי מכירות ושיווק הופכים את האוצר לכסף נקי (הבהאמים מקבלים 25 אחוזים). כל מה שמוטל על הרבו הוא למצוא את האוצר.

מסע שעולה 250,000 דולר לחודש אינו טיול חופים, עם גלאי מתכות. מדובר במסע עם ציוד המחובר ללוויינים, עם סונאר, מגנטומטרים וצוות של צוללנים וטכנאים קשוחים ונטולי אלכוהול. אחד מהם שלה קופסאות שחורות של מטוסים מהאוקיינוסים העמוקים ביותר; אחר הטיס מטוסי קרב במהירויות גבוהות, והצליח לשרוד בקרבות אוויר בווייטנאם; שלישי – מקסים ביותר – בילה זמן מסוים בהברחת מחשבים למכסיקו סיטי. נאמר לי שכולם גברים היכולים להפריד בין עשן רובים לשטויות.

מחירי כוח האדם והציוד גבוהים, אבל גם התפוקה של יום פוטנציאלי. המאראוויאס היתה עוברת האורח העשירה ביותר ש"נשדדה" על ידי מדף היבשה של בהאמה. מגאזין "פורבס" טוען כי במחירים של היום ערך המטען שלה כמיליארד דולר. ערכו של מטענה האמיתי, הכולל גם סחורה מוברחת, הוא בין פי שתיים לפי 11 ממטענה הרשמי, ונראה כי שם למטה עדיין מצפה עושר אגדי.

מחפשים אותות
"האם אנחנו כבר עשירים?" האותיות הגדולות על הטי-שירט של ד"ר ג'ון אי. אֶמֶט אומרות הכל. ד"ר אמט, רופא מנתח בן 49 מממפיס ששיערו מאפיר, החליף את חולצת הפולו הוורודה של רלף לוריין בחולצה הזו, שהעניקה לו בתו בת העשר. ד"ר אמט הצטרף לציד לכמה ימים. מבנה גופו וארנקו נדיבים. הוא חובב מושבע של מלונות אנגלים יקרים, ולדבריו, נתן פעם לחדרן טיפ של 100 שטרלינג. עכשיו הוא נהנה מכיף יקר ביותר: ד"ר אמט הוא משקיע בן שש ספרות. "יותר מ-50,000 שטרלינג", הוא מסביר לי.

"מצאתם משהו? מצאתם משהו?", הוא שואל את הצוללנים מיליון פעמים ביום. זה היה יום שני. המנותחים מחכים לו בממפיס ביום חמישי, ולכן הוא רוצה תוצאות מיידיות. ד"ר אמט רצה לצלול ולגעת בתוצאות בעצמו. ד"ר אמט היה שולה את כל התוצאות, יימח שמן, מהמים, אם היה יכול. אבל הוא צריך היה אות. איש מדע, מנתח, השתוקק לאות אלוהי. חמשת הדולפינים הופיעו הבוקר ליד הירכתיים. הם היו האות. והערב, אם נראה את הקרן הירוקה, הקרן האחרונה של השמש השוקעת, גם זה יהיה סימן. לא? במשך שני לילות חיכינו לקרן הירוקה המיסטית לשווא. "לעזאזל", אמר הד"ר בערב השני.

ד"ר אמט חלם על אוצר כל חייו, "מאז שהייתי ילד. וכאשר אתה חדל לחלום, אתה מת. כשאני בא לכאן או חולם על-כך בבית, זה ממש ריחוף על כנפי הדמיון. זה עוזר לי ביומיום. אני נהנה מאוד ממה שאני עושה. אינני יכול לתאר לעצמי מה היה קורה אם לא הייתי מנתח. אבל האוצר הוא החוויה המיוחדת שלי. רישיון להמשיך לחלום. אוצר זה הוא הרי החומר ממנו עשויים החלומות. אפילו אם שום דבר לא יצא מזה, כבר קיבלתי את ערך הכסף שהשקעתי", הוא אומר במבט חולמני. "זה קיים במוחי כל שעות הערות שלי. יהיו לי רגשות מעורבים אם אקבל לפתע שיחת טלפון, והרבו ידווח לי שהם מצאו הכל, שהפרויקט הסתיים ושהחיפושים הסתיימו. לא אדע יותר על מה לחלום". אמט משתתק ומתבונן בים במבט מודאג.

רעיונות מטורפים
הרברט האמפריז, צנחן, טייס, רב חובל בצי הסוחר האמריקאי, גנרל מכובד ומעוטר, אינו נראה כמו איש חלומות בעל עיניים מעורפלות. אך יש לו כמה רעיונות מטורפים. לאחר קריאת קורות החיים שלו ציפיתי לפגוש חייל מצולק. פגשתי איש בעל עור חלק ושזוף באופן יקר, שנראה נינוח בחליפת עסקים וביישן עד הסתגרות כמעט מוחלטת. הוא מעשן ומתנצל ("אני מתגרש עכשיו"), קורא מגזינים בנושאי בריאות ונוטל גלולות נעורים שנרקחו במרפאה בשווייץ. ד"ר אמט ניסה אותן, וטען כי שיערו הפך לירוק. הרבו צובע את שיערו בחום, ונראה צעיר מ-44 שנותיו.

על הסיפון הוא קרא ספר על תרפיה תוך חזרה לעבר: "חומר מעניין באמת", הוא אומר, ומוסיף כי רוחו של אביו ביקרה אותו בחדר השינה יום לאחר המוות. אבל דברים כמו רוחות, חזרה לעבר וגלולות נעורים מתגמדים לעומת כמה מהרפתקאותיו.

בעת כתיבת שורות אלה ייצגו אותו פרקליטיו בבית המשפט בנורפולק, וירג'יניה בנושא הטיטאניק, אחת הספינות הטרופות המפורסמות ביותר. הרבו שלח ספינה, שנשאה כלי המופעל בשלט רחוק, ללב האוקיינוס האטלנטי, בתקווה לסיים את עבודת ההצלה. אך ספינתו נאלצה לשוב לבסיסה, לאחר שבית המשפט, תחת לחץ מצילי הטיטאניק הקודמים, שינה החלטה משפטית, שהיתה לטובת הרבו. הרבו מבטיח לא לגעת בגוף הספינה, ולהעלות רק חפצי אמנות מההריסות שהתפזרו באיזור – בין השאר, את תיקי גזבר האונייה ומהדורה מקושטת באבנים טובות של הרובייט (RUBAIYAT) של עומר קיים, שנשא אחד הנוסעים – ולבנות להם מוזיאון זיכרון.

שנה קודם לכן חתם הרבו על עסקה עם המכון הרוסי לאוקיינולוגיה, שיאפשר לו להשתמש בצוללות שלהם – אותן צוללות שבלופלד (דמות בספריו של איאן פלמינג) אוהב – כדי להציל שלוש ספינות טרופות עשירות וסודיות, הנמצאות באמצע האוקיינוס האטלנטי. הוא היה מעורב גם בשיחות הסודיות על האפשרות להעלות את הקומסולמולטס (KOMSOLMOLETS), צוללת גרעינית סובייטית רקובה, שנשרפה ושקעה במים הנורווגים ב-1989. לשמוע את הרבו משוחח עם עורך הדין שלו, תוך שהוא מטלטל ביד שמאל פחית בירה, זה כמו להאזין לתסריט של ג'יימס בונד הבא.

הימים הטובים הגיעו
הרבו נולד למשפחה עשירה מממפיס, ובגיל צעיר כבר עשה לו הון עצמאי. בגיל 16 זכה ב-5,500 דולר בתחרות קפיצה, והשקיע אותם במניות הזולות ביותר שהשיג: זהב פיליפיני ב-25 סנטים. הוא מכר ב-30 דולר המניה. "קראתי את עמודי המניות בעיתונים כבר שהייתי בן שש", הוא סיפר. "זה היה נושא השיחה הכמעט יחידי שלי עם אבי: עסקים ושיט. אף פעם לא כדורגל או בייסבול".

לאחר ששירת כטייס בווייטנאם החליט, בגיל 22, שאיי קיימן יהפכו ללהיט והשקיע בבניית מלון ובו 215 חדרים ובניין דירות מפואר. כך הוא עשה זאת שוב. עסקיו כוללים נכסי דלא ניידי, סוכנויות נסיעות, מועדון מפואר בממפיס, מפעל לקרח ב- TURKS וב- CAICOS ועוד דברים רבים אחרים. ציד אוצרות היה בתחילה תחביב, שהחל כשהרבו בן השמונה מצא מטבע זהב על החוף של נאסאו. היום, אם יאפשרו לו החלטות בית המשפט, הוא מקווה לכתוב את הפרק האחרון על הטיטאניק.

לד"ר אמט קדחת אוצרות. ג'ון מקשרי, חייל לשעבר, קלט מסירתו "טיילהוק" איתות בגלאי המתכות, לפיו נראה כי יש משהו גדול וכבד מתחת למים. כשד"ר אמט הופיע בירכתיים של טיילהוק, חשבתי שראה בת ים או גילה את אטלנטיס. "ידעתי", הוא שאג. "הימים הטובים הגיעו שוב!"

היה זה עוגן עתיק בגודל של 45 מטרים, תותח ענק ואבני חצץ. ממצאים אלה שרדו כנראה מאחת הספינות שבצי של המאראוויאס, או שהם שלל מאוניה טרופה חדשה. מקשרי, קר רוח יותר מקלינט איסטווד בכל סרטיו, לא אמר דבר. גם לא ליזי, בתו המלאכית בת השנתיים. היא ישבה בלול שלה על הספינה ודפדפה בספר לפעוטות בשם "גלה את הכלב".

מתפללים לטרף
על סיפון הפלדה של הביקון, 300 מטר של ציפוי כבלים, האטמוספירה היתה חמה ומחושמלת. קם ג'קסון, האחראי על התיקונים, מצא לו דרך להשתעשע על חשבון האחרים: הוא סיפר לצוות שאנשי טיילהוק מצאו כמות עצומה של זהב. הם הקשיבו לו תוך ניסיון לנעוץ את ארבעת העוגנים בקרקע, כשראש הצוות, איש משמר החופים האמריקאי לשעבר, דוחף את ירכתי ביקון לכיוון המצוף של מקשרי. שני מפוחי ענק מיוחדים, שנראים כמו פחי אשפה תעשייתיים, הורדו למטה, פינו את החול ויצרו מכתש בקרקעית הים. כדי לא להיפגע מסערת החול, שיצרו שני המתקנים הללו, התחברו הצוללנים בקרסים לקרקעית הים, או נאחזו בסולם שבירכתי הספינה.

זה לא נשמע מדעי במיוחד, אך זוהי הדרך בה גילה פבלו מרטינז, הטבח ההונדוראסי של האוניה, לפני כמה קיצים את אחד הממצאים היקרים ביותר. מצויד בגלאי מתכות ביד אחת וסלע מקרקעית הים ביד השנייה, צפה פבלו במפוחים, כשראה משהו מנצנץ. "קפצתי למים ותפסתי את זה", הוא סיפר. כך התגלה צלב זהב יפהפה ובו 66 איזמרגדים, כנראה מתנה לאשתו של המשנה למלך בפרו. הצלב נמכר במכירה פומבית ביותר מ-230,000 שטרלינג, ושבר את מחיר השיא ששולם עבור תכשיט איזמרגדים מהמאה ה-17.

באחר צהריים זה, למרות הקפיצות הנלהבות של ד"ר אמט, לא היו יותר גילויים מרגשים. כשהמדחפים הפסיקו להרעים, נעו הצוללנים פנימה ובדקו את המכתש עם גלאי המתכות שלהם. הם לא העלו שום דבר חדש. אך יש פיצויים על הסבל מסערות חול ומדקירות של דגים וכינים: מציאת זהב. הצוללן מארק אדגר מכיר את התחושה. "הדם עולה למעלה. הזהב בולט ומכה בך. הוא אינו מתקלקל, והוא נראה כמו ביום שהוא שקע בים. אם יש לך מיכל חמצן שמספיק, בדרך כלל, ל-75 דקות, ההתרגשות גומרת אותו ב-45. וזה לא משנה כמה אתה מוצא. אתה תמיד רוצה עוד". למזלם של ציידי האוצרות של ביקון, הם אינם חייבים אפילו לפלוש ליבשת חדשה ולשעבד את האנדיאנים כדי למצוא זהב. זה כבר נעשה עבורם.