תפריט עמוד

סמרקנד – יפהפייה על דרך המשי

זהו סיפורה המופלא של סמרקנד, שמשוררי אירופה קשרו לה כתרים מבלי שרגלם דרכה בה, נוסעים שעברו בה קבעו כי היא אחת הערים המושלמות בעולם, וצאצאיו של ג'ינגס חאן הפכו אותה לפלא אדריכלי ששרידיו עוצרי נשימה גם היום

"כל מה ששמעתי על היופי של סמרקנד הוא אמת, למעט העובדה שהיא יותר יפה ממה שיכולתי לדמיין". אלכסנדר מוקדון, 329 לפנה"ס

שלוש ערים עתיקות הנמצאות באוזבקיסטאן של ימינו פיארו את נתיב הסחר הראשי של העולם העתיק, דרך המשי: סמרקנד, בוכרה וחיווה. תבלינים, סוסים, זהב וכסף, המצאות, דתות וקילומטרים של משי החליפו ידיים בערים המסתוריות הללו. לטעמי היפה שבהן היא סמרקנד, שהיתה ערש לאימפריה, מרכזי לימוד ומסחר. זהו סיפורה המופלא של עיר, שמשוררי אירופה קשרו לה כתרים בלי שרגלם תדרוך בה ולו פעם אחת, וצאצאיו של ג'ינגס חאן הפכו אותה לפלא אדריכלי ששרידיו עוצרי נשימה גם היום.

ההיסטוריה של סמרקנד מתחילה לפני כ-2,500 שנה. יש אומרים שכונתה על שמו של מלך סוגדיאני מהארץ שהשתרעה לצד הנהר המסתורי אוקסוס, אמו דאריה של היום, שמימיו נעלמים במדבר. סמרקנד היתה מוקפת חומה אדירה, 14 ק"מ אורכה ושלושה מטרים גובהה, מה שלא הפריע לאלכסנדר מוקדון לכבוש אותה ללא התנגדות. אולם רק כשהגיעו אליה הסינים, במאה השנייה לפני הספירה, ועמם סודם השמור, המשי, החלה סמרקנד לפרוח. הסינים, שגילו כי המשי שווה את משקלו בזהב באימפריות של המערב, הפכו את סמרקנד ללבה של דרך המשי.

מסגד ביבי חאנים. אלפי שבויים עמלו על בנייתו | צילום: Dmitriy A. Pitirimov, GFDL

יפה כמו חלום
בשיא הפריחה המוסלמית, כשנוסעים וגיאוגרפיים מוסלמים החלו לתור את העולם של אז, הותיר נוסע ערבי בשם אבן קאקאל את התיעוד הראשון. "אחד המראות היפים ביותר שאדם יכול לראות, רעננות העצים הירוקים, הברק המנצנץ של הארמונות, הכל משתקף בתעלות המים ובבריכות המלאכותיות", כתב האיש בהתפעלות.

ב-1220 הגיע לסמרקנד ג'ינגס חאן במהלך מסע הכיבוש המונגולי של אסיה. הוא סתם את מקורות המים של העיר ואת תעלותיה, ואחר כך טבח את הגברים, הנשים והילדים. נראה שרק רבע מאוכלוסיית העיר, שמנתה ארבע מאות אלף איש, שרד את הטבח.

העיר השתקמה ונבנתה מחדש. כך אבן באטוטה, הנוסע המוסלמי הגדול, שעבר בעיר ב-1333 כתב שסמרקנד היא "אחת הערים המושלמות והיפות ביותר בעולם". עד 1860 היתה סמרקנד עיר מסתורית כמו להאסה, טימבוקטו וג'דה, ורק אירופים בודדים ביותר עברו בה. ג'פרי מורהאוז, נוסע בריטי דגול, כתב עליה ב-1868, "עבור רוב האנשים היא מרוחקת יותר מאשר הירח".


ממראות וקולות סמרקנד

טימור הצולע בונה את העיר
את פארה חייבת העיר החלומית דווקא לכובשים, ובעיקר לאחד מצאצאיו של
ג'ינגס חאן, טימור, הידוע גם כטימורלאן "הצולע", אחד הכובשים המזהירים והאכזריים בהיסטוריה, שכבש את דלהי ואת בגדד ועמד גם על שעריהן של מוסקבה ואיסטנבול. טימור, שנקרא בזמנו "מרעיד העולם", היה אחרון הכובשים של הזמן העתיק ואולי המפחיד והנורא מכולם. במהלך כיבושיו מעולם לא ריחם על המוסלמים בני דתו, וטבח בהם באותה אדיקות שבה השמיד נוצרים והינדואים. בבגדד השאיר תל של תשעים אלף גולגולות. כשחצה את הרי הינדו כוש בדרך להודו, קפאו למוות עשרים אלף מלוחמיו, וכשעזב את הודו לקח עמו עשרת אלפים סוסים ופרדות ואת מיטב אוצרות המדינה, כשהוא מותיר מאחוריו חמישה מיליון מתים. מצד שני, תמיד דאג להביא עימו את טובי הבונים והאומנים, כמו גם מלומדים ומוזיקאים על ספריהם וכליהם, ובכך "ייבא" גם את מיטב התרבות ההודית, המונגולית והפרסית.

שאהי זינדה, מוזילאום של שושלת טימור

טימור בנה בתזזית. הוא רצה את העיר היפה מכל. ב-1404 החל בשני מפעלי בנייה מרשימים: המוזוליאום של גור אמיר, הוא הקבר לנכדו האהוב מוחמד סולטן, שהפך למוזוליאום הקבורה של כל שושלת הטימורידים, והמסגד של ביבי חאנים. המוזוליאום נמצא בשולי העיר העתיקה. זה אינו המבנה המרשים ביותר בעיר, אבל הקווים הקלילים שלו, אריחיו הצבעוניים ובעיקר כיפתו המרשימה יפים להפליא. ב-1941 פתחו את הקבר כדי לוודא את זהותו של טימור, וגילו שהיה גבוה לתקופתו, כ-1.70 מ', ובאמת צולע. מספרים ששנה אחרי היקברו עוד המשיך לנהום.

מסגד ביבי חאנים נקרא על שם אשתו הסינית של טימור, הבנייה נמשכה חמש שנים, ואלפי שבויים עמלו על סיתות אבני השיש, שריפת אלפי הרעפים ובניית המינרטים הענקיים ומאות הכיפות. כששב ממסע הכיבוש, החליט טימור שהמבנה אינו לטעמו, הרס אותו ותלה את הארכיטקטים, למעט הפרסי, שבגד עם אשתו של טימור ושקפץ עוד לפני כן מאחד המינרטים. המסגד נבנה מחדש, אך החל לקרוס עוד לפני מותו של העריץ. למרות החורבות, העזובה והקירות העירומים, המבנה עדיין גורם למבקרים לחוש כגמד ליליפוטי או חגב זעיר.

הבזאר של סמרקנד באיור מהמאה ה-19 | איור: ליאון בנט (לספר של ז'ול ורן)

שווקים ומדרסות
המסגד נטוש, אבל הבזאר הגדול של סמרקנד, הצמוד לצדו המזרחי, חי ותוסס, שופע פירות טריים ויבשים, סוגים שונים של אגוזים, גבינות, דבש ריחני, צימוקים מעוררי תאווה ותבלינים. בין הדוכנים מתרוצצים מוכרי הלחם, בעיקר הלפשקה, לחם שטוח, צהוב ועגול, שיצא זה עתה מן התנור. אומרים שהלחם הזה יכול להחזיק שנתיים. לפי המסורת, בן שיצא למרחקים נגס מהלפשקה שאפתה אמו. כשחזר היתה מרטיבה מעט את הלחם שנתלה למשמרת, מכניסה אותו לתנור ומזמינה את כל חבריו לאכול איתו.

לב העיר העתיקה היה הראגיסטאן, שפירושו המשטח שעליו היו בוזקים חול, לספוג את דם ההוצאות להורג הציבוריות. הראגיסטאן היה הבזאר המרכזי, ובו נפגשו דרכי השיירות, שש במספר, שהובילו משערי העיר. היום מה שהיה פעם מרכז העולם הוא ריק, למעט תיירים מזדמנים וחנויות המזכרות בחצרותיו. הראגיסטאן מוקף משלושת צדדיו במבנים מרשימים, האוניברסיטאות של אז: המדרסה של אולוג בג, השאר דור והטילה קארי. אפשר להתרשם מהשלמות שהמבנים יוצרים במרחב, ומהתיחום שיוצרים המינרטים, שנועדו לא בשביל המואזינים, אלא כדי להחזיק את השמים. מאחורי בד באחת מחנויות השטיחים, גרם מדרגות עולה אל הקומות הנטושות, אל עבר אחד המינרטים. הזדחלתי דרכו אל הפתח הצר כדי להשקיף אל המכלול. צורות גיאומטריות, משחקים של אור וצל, ובעיקר צבעים: כחול של ענבים כהים, טורקיז, צהוב של שעווה.

מתחת לכניסה למדרסה של אולוג בג, העתיק מבין המדרסות, מוצבים פאנלים של קרמיקה המזכירים מרחוק שטיחים מורכבים. הקמרון המרכזי משובץ כולו בכוכבי השמיים, עדות לסקרנותו של אולוג בג האסטרונום, נכדו של טימור. מעל הכניסה למדרסת שאר-דור מן המאה ה-17, פרי חזונו של יאלנגטוש, מושל העיר, תבליט ובו שני אריות דמיוניים רודפים אחרי צבאים בשדה של פרחים, שבירה של החוק המוסלמי הקפוא האוסר לתאר דברים חיים. האריות מעט עירומים, מזכירים נמרים, אולי בניסיון לא לעשות אותם מושלמים, שכן "רק אללה הוא מושלם".

מדרסת טילה קארי. מדרסות הן מדרשות ללימודי דת

שליט ואסטרונום
טימור מת ב-1406, בחורף קשה במהלך מסעו לכיבוש סין בראש צבא של רבע מיליון חיילים. הביוגרף הערבי של השליט כתב שהנהרות קפאו ואוזניהם וחוטמיהם של החיילים נשרו. נכדו של טימור, אולוג בג, מלומד יוצא דופן, מדען ואסטרונום, המשיך את מפעלו המפואר של סבו, והנציח את גדולתה של העיר. האיש ששלט בעיר יותר מארבעים שנה לא היה ידוע במערב עד שקטלוג הכוכבים שלו התפרסם ב-1648: אולוג באג ידע לקבוע בדיוק מרבי את מיקום השמש, הירח ועוד יותר מאלף כוכבים שונים. באוקטובר 1449 הוא נרצח על ידי קנאים דתיים.

מה שנותר ממצפה הכוכבים שלו הוא חלק מסקסטנט, קשת מרשימה שאורכה היה 63 מטר, המעוטרת בסימני הזודיאק. החישובים שביצע השליט, שנעשו באמצעות מסלול מתכת שהיה צמוד לקשת, מפתיעים בדיוקם, במיוחד כשזוכרים שהוא לא השתמש באף מכשיר אופטי. המבנה הסמוך הוא מעין מוזיאון קטן, המוקדש לאותם דמויות מזהירות כמו אולוג בג ואיבן סינא, הפילוסוף והרופא, ועוד מוסלמים דגולים אחרים ששמו לעצמם למטרה לקדם מחשבה, פילוסופיה, מדע ורפואה למען האדם. צריך לזכור שהיו גם כאלה.

למפת דרך המשי >>

לקריאה נוספת:

אוזבקיסטן: סודות עתיקים
אוזבקיסטן: סודות עתיקים
בין תעלות המים והסמטאות הצרות של סמרקנד, בוכרה וחיווה, מתנשאים כמה מפלאי הארכיטקטורה של כל הזמנים. כיפות טורקיז וערבסקות יפהפיות מספרות את סיפורם של מצביאים, משוררים  ובנאים שיצרו תרבות מופלאה בלב המדבר


לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.