פירנאים בצרפת – מסע מצולם

"אנחנו מחפשים אנשים שיכולים לשתות איתנו מתחת לשולחן!", זה היה נוסח ההזמנה לטרנסהומאנס (Transhumance) של פייר אנוף. במקור טרנסהומאנס הוא מונח שמשמעו חקלאות נודדת ומתייחס בין השאר לנדידת רועים עם עדריהם בהתאם לעונות השנה. בעבר, לפני שהקִדמה השתלטה על כל חלקה טובה, נהגו מגדלי הסוסים בפירנאים לרכוב על סוסיהם לאזורי מרעה שונים משני צדי ההרים, בהתאם למזג האוויר. כאשר כיסה השלג אזורים מסוימים, הם יצאו לנדידת החורף, לאזור חם יותר, שהסוסים יכולים לרעות בו, וכשהפשיר השלג יצאו הרועים לנדידת האביב. כיום מועמסים מרבית הסוסים על גבי משאיות ומובלים היישר לשדות מרעה מגודרים באזורים שונים. לא כך אצל פייר, שמגדל שישים סוסים. הוא החליט לחזור למסורת.
לפני 25 שנה עזב פייר, מהנדס מכונות במקצועו, את פריז, התיישב בשטחי המשפחה בכפר פורטה (Porta) שבפירנאים המזרחיים (Pyrénées Orientales). מבנה מוארך ורעוע הפך לאכסניה שמציעה פינה חמה למטיילים המגיעים מטרקים ואתרי סקי באזור. עם השנים הוסיף לעסק התיירותי המשפחתי גם סוסי רכיבה. במשך תקופת האביב והקיץ ניזונים סוסיו ממרעה טבעי, שותים מפלגי מים ונעים בקבוצות קטנות של חמישה עד שמונה סוסים. כשיש עבודה, נאספת קבוצת הסוסים הנחוצה לטיול ולאחר מכן משולחת שוב לשיטוט חופשי בהר.
מאוקטובר עד אפריל שטחי המרעה בחלקים הגבוהים מתכסים שלג. מדי דצמבר יוצא פייר לנדידת חורף בדרך המסורתית אל מורדות הפירנאים הנקיים משלג, לשטחי מרעה שרכש לפני שנים ספורות בטורֵה (Touret) שבעמק אוּד (Aude). מדי מאי הוא שב לפורטה עם העדר, עד החורף הבא.
למסע שהנהיג פייר במאי 2002 מטורֵה לפורטה הצטרפנו ניר אליאס ואני, שישה ימים של רכיבה על הסוסים ותמרונם בשבילים עקלקלים יותר ופחות עד כדי המרעה הנחשקים. במהלכם גם למדנו, בעיקר בימים גשומים וקרים במיוחד, מה עומד מאחורי הנוסח התמוה של ההזמנה למסע: המשמעות של לשתות ביחד מתחת לשולחן היא שגם כשאתה שיכור ונפלת על הרצפה, אתה ממשיך לשתות עם עמיתיך.

נכנסים לכפר פוויבר בסוף היום הראשון. זהו יום עבודה קשה לרוכבים, כי בתחילת המסע הסוסים תמיד מאוד נמרצים וקשה להאט את קצבם מפות ומדריכים מודפסים ליעד אנדורה, בהנחה לגולשי מסע אחר!

שומרים על הקצב
לשם הובלת העדר התחלקו המשתתפים במסע, כעשרה רוכבים, לתפקידים. הראשונים היו הנווטים, שרכבו על הסוסים הדומיננטיים. הנווטים אחראים גם לקביעת הקצב, משימה לא פשוטה מכיוון שהסוסים הדומיננטיים תמיד ישאפו להיות ראשונים ועשויה להתפתח ביניהם תחרות שמובילה לדהירה כללית. במרכז העדר רכבו אלה שתפקידם לזרז את המשתהים. רוכבים אלו קשובים לסימני הסוסים ומסתכנים בבעיטות ונשיכות. האחרונים היו הרודפים: אם אחד הסוסים מתחכם ומנסה לסטות מתנועת העדר, הם אחראים להחזירו.

סוף המסע בפורטה. וירז'ני נפרדת מאקווינו אחרי שישה ימים שהיו צמודים זה לזה

היו ימים שרכבנו שמונה שעות עם הפסקה בצהריים, לעתים רכבנו פחות. בכל עצירה בנינו מכלאה עם תיל חשמלי שפעל בעזרת מצבר. בכל לילה עצרנו בכפר ציורי אחר והתאכסנו בבקתות עם אח בוערת. אל המסע התלווה טבח, שרקח מגוון מטעמים (ארנבות למשל), והיין זרם כמים (לא תתפוס איש שטח צרפתי בלי אולר עם פותחן בקבוקים).
לקראת תום המסע הקצב הפך מהיר יותר, כי הסוסים הריחו את הסוף. היה עלינו לעבור בחלק ההררי הגבוה ביותר בדרכנו, מעל אלפיים מטר, ואחריו חיכתה לנו ירידה תלולה, 800 מטרים בתוך יער סבוך הפרידו בינינו למחוז חפצנו. עצרתי עם פּילוּ, הסוס שאליו הייתי צמוד שישה ימים, מעל פורטה, והתענגתי על התנועות האחרונות של העדר. פּילוּ מצדו עמד על שתי רגליו האחוריות, מה שנקרא "עושה סוס", במחאה על העצירה. הוא פתח בדהרה, כדי להצטרף אל חבריו, ששעטו אל תוך המכלאה. זה יהיה משכנם בחודשים הקרובים, עד בוא השלג.