מחוץ למסלול: טיולים למקומות לא צפויים

ביקרתם בפריז, נפשתם באי יווני, שוטטתם בסמטאות של פראג, טיפסתם לראש בניין רוקפלר בניו יורק, אפילו הלכתם ברגל לאורך האינקה טרייל. ומה היעד הבא? יכול להיות שהגיע הזמן לשנות כיוון ולגלות מקומות חדשים, כאלה שסביר להניח שאף אחד מהחברים והמכרים שלכם עוד לא טייל שם. אז אם אתם מחפשים יעד שנמצא ממש מחוץ למסלול המוכר, יש לנו כמה הצעות לטיולים מפתיעים, לא צפויים, חלקם אפילו מעט מוזרים:

שמורת מכתשי הירח, איידהו, ארה"ב
מדינת איידהו (Idaho) בצפון-מערב ארצות הברית לא נמצאת על מסלול הטיולים הרגיל של הישראלים (ולמעשה גם לא של הרבה אמריקאים), אבל כשתשמעו על השמורה יוצאת הדופן שנמצאת במרכזה, יתכן שתחליטו לקפוץ לביקור במהלך טיול בשמורת ילוסטון המפורסמת, הנמצאת לא מאוד רחוק משם. שמורת מכתשי הירח, או בשמה המלא באנגלית Craters of the Moon National Monument and Preserve, אכן נראית כאילו אינה שייכת לעולם הזה. הנופים הפראיים והמהפנטים כוללים שדות עצומים של לבה, צינורות לבה וסדרה של מערות שאפשר לטייל בתוכן. הצבע השחור שולט כאן, אין מקורות מים הנראים לעין, הצמחייה מועטה ודלה – בעיקר חזזיות, שיחים נמוכים ופה ושם עץ וסחוף רוחות. 

שמורת מכתשי הירח. נופים שלא מן העולם הזה | צילומים מהשמורה: NPS

לפני שיוצאים לטייל בשמורה חשוב להצטייד בכמות מספיקה של מים – בשטחה אין שום מקום לרכוש מזון או מים, המקום האחרון שתוכלו לעשות זאת, אם לא הצטיידתם מראש, הוא במרכז המבקרים. וכיוון שמרבדי הלבה השחורים והסלעים הכהים פולטים חום רב, בקיץ יש להתמרח בקרם הגנה ולחבוש כובע. בחורף קר כאן מאוד ומושלג וחשוב להתעדכן מראש אם הדרכים אינן חסומות.

כיוון שאין בשטח השמורה כל אפשרות להשיג מים או מזון, חשוב להצטייד מראש לפני שיוצאים לטייל בה

איך מגיעים? הכתובת הרשמית – Craters Loop Road, Arco, Idaho – לא מופיעה בתוכנות ניווט. כדי להגיע למרכז המבקרים של השמורה סעו בכביש מס' 20 כ-30 ק"מ מצפון לעיירה קארי (Carey), זוהי דרך סלולה המתאימה לכל סוגי הרכב. במרכז המבקרים תוכלו להצטייד במים, מצרכי מזון ומידע על טיולים בפארק.

מה עושים? ברחבי השמורה יש כמה מסלולי הליכה באורכים שונים, משלושה ועד 16 ק"מ, שעוברים דרך נופים מפעימים של מצוקים שחורים, צינורות לבה, מכתשים וסלעים עגולים להפליא, כאילו סותתו על ידי יד נעלמה. אפשר לרדת אל כמה מהמערות שבשטח השמורה, ברוב המקרים נדרשת זהירות רבה בעת הירידה, אבל יש גם מערות שאפשר לרדת אליהן בשביל מסודר ובמדרגות.

פרח אביבי מבצבץ מתוך האדמה השחורה 

איפה לנים? נכון לכתיבת שורות אלו, מחנה הקמפינג היחיד בתוך השמורה סגור לשיפוצים. יש כמה מחנות קמפינג לא רחוק, למשל ליד העיירות פיקאבו (Picabo) וקארי (Carey) לאורך כביש 20 / 26. באותו אזור אפשר גם למצוא כמה מוטלים פשוטים, בקארי יש שתי מסעדות קטנות, נסו את ‪Castle's Corner ‬.

מידע נוסף: פרטים נוספים על השמורה באתר האינטרנט


עומד על המשמר: שועל אדום בנקודת תצפית   


איטוקורטורמיט, גרינלנד
כ-450 אנשים גרים דרך קבע באיטקורטורמיט (Ittoqqortoormiit), היישוב המבודד ביותר בגרינלנד, במזרח האי. בתי העץ הקטנים והצבעוניים של הכפר פזורים על שפת קנגרטיטיווק – מערכת הפיורדים הגדולה והעמוקה בעולם. מזרח גרינלנד הוא חבל ארץ פראי ושומם כמעט לגמרי מאדם. זהו תחום מחייתם של הדובים הלבנים, איילי הצפון, כבשי המושק, אריות הים, הלווייתנים והעופות הימיים. לאורך הפיורד יש 18,000 ק"מ של חופים סלעיים ומפורצים והרים מושלגים, ובמים צפים גושי קרח גדולים שניתקו מהקרחונים היבשתיים.

בתי העץ הצבעוניים של איטקורטורמיט גולשים לעבר הפיורד | צילום: ser-is-snarkish, flickr

למי שמחפש להתנתק מהכל, זהו המקום המושלם: תשעה חודשים מתוך השנה המעבר אל הים הפתוח חסום על ידי קרחונים, ולאורך החוף אין שבילים מסודרים (על כבישים אין בכלל מה לדבר). בקיץ הקצר נחשפים סלעי הבזלת האפורים-שחורים, בחורף הארוך הכל מכוסה בשלג ובקרח. כצפוי, קר כאן מאוד. בשיא החורף, בינואר ופברואר, הטמפרטורה הממוצעת היא 18 מעלות מתחת לאפס; בשיא הקיץ, ביולי ואוגוסט, הטמפרטורה הממוצעת מטפסת עד 3 מעלות מעל האפס. מאמצע מאי ועד סוף יולי השמש אינה שוקעת כלל, בשאר השנה שעות האור מועטות, בחורף חשוך כאן לגמרי. לאורך השנים, תושבי איטוקורטורמיט התפרנסו מציד דובים ולווייתנים, וגם כיום זהו מקור פרנסה מרכזי, אם כי בשנים האחרונות התיירות לאזור מתחילה להתפתח ומספקת אפיקי פרנסה נוספים.

קרחונים בקנגרטיטיווק, מערכת הפיורדים הגדולה והעמוקה בעולם | צילום: Hannes Grobe, cc-by-sa 2.5

איך מגיעים? ההגעה ליישוב המבודד היא חלק מההרפתקה: בקיץ אפשר להגיע לכאן בשייט מאזורים אחרים של גרינלנד וגם אניות קרוז קטנות הנמצאות בהפלגות גאוגרפיות עוצרות כאן לעיתים. רוב המבקרים מגיעים בטיסת הליקופטר היוצאת משדה התעופה Nerlerit Inaat שבמזרח גרינלנד – אייר גרינלנד מקיימת טיסות שבועיות בין נואוק, בירת האי, לשדה התעופה הזה, בקיץ מגיעות אליו גם טיסות מרייקיאוויק, בירת איסלנד.

מה עושים? בקיץ אפשר לשכור קיאקים ולשוט במימי המפרץ או לצאת לשייט בסירת מנוע במערכת הפיורדים האדירה. מטיילים מנוסים ומטיבי לכת יכולים לחקור את האזור ברגל, בין קניונים עמוקים ומצוקים. בכפר עצמו יש מוזיאון קטן עם צילומים היסטוריים, רהיטים טיפוסיים, יצירות אמנות ועוד. בחורף תוכלו לצאת לנסיעה במרחבים הקפואים במזחלת רתומה לכלבים או באופנוע שלג ואם יתמזל מזלכם תזכו לראות את הזוהר הצפוני מאיר את השמים השחורים. מעניין לא פחות הוא המפגש עם התושבים המקומיים וההיכרות עם אורח חייהם. 

השהות באיטוקורטורמיט מאפשרת לפגוש את התושבים המקומיים שרבים מהם עדיין עוסקים בציד ודיג

איפה לנים? מטיילים עצמאיים יכולים ללון ב-Ittoqqortoormiit Guesthouse, בית הארחה פשוט ונעים, עם חדרים ליחידים ולזוגות, מטבח קטן, סלון ושירותים משותפים. כדאי להזמין מקום מראש דרך חברת התיירות היחידה הפועלת בכפר, Nanu travel. דרכם תוכלו גם לקבל מידע על סיורים מודרכים, טיולי הישרדות, מזחלות כלבים, קיאקים ועוד.

מידע נוסף: המלצות לפעילויות באיטוקורטורמיט ובסביבה תמצאו באתר האינטרנט 

שלג מכסה את בתי הכפר. בחורף הטמפרטורה הממוצעת היא מינוס 18 מעלות, בקיץ – 3 מעלות מעל האפס

האי מיאקה, יפן
איי איזו (Izu), קבוצה של איים געשיים מדרום לטוקיו, הם יעד טיול מרתק ואם אתם שוהים בבירת יפן כדאי לכם לקפוץ לשם. אם אתם מרגישים אמיצים במיוחד, שוטו או טוסו לאי מיאקה (Miyake-jima), שמלבד נופיו הייחודיים, הוא מגולל סיפור מרתק וטרגי: הר הגעש המרכזי של האי, אוימה (Oyama), התפרץ כמה פעמים במהלך המאה האחרונה, ובהתפרצות האחרונה, בשנת 2000, נפלטה כמות אדירה של גזים רעילים לאוויר, דבר שהביא לפינוי כל התושבים ממיאקה. במשך חמש שנים איש לא הורשה לדרוך על אדמת האי ומטוסים לא הורשו לנחות או אפילו לטוס מעליו בשל הגזים הרעילים.

הר הגעש אוימה באי מיאקה. התפרצות שלו בשנת 2000 גרמה לפינוי התושבים למשך חמש שנים | צילום: שאטרסטוק

ב-2005, לאחר שכמות הגופרית באוויר ירדה לרמה סבירה, הורשו התושבים לחזור לבתיהם, אולם הם נדרשים על פי חוק לשאת עמם בכל עת מסכות גז למקרה של התפרצות נוספת. החוק הזה נכון גם לגבי התיירים, שהחלו אף הם לחזור לכאן בעיקר בשל אתרי הצלילה המצוינים שבו. נכון לכתיבת שורות אלו, המצב רגוע ואפשר לנשום לרווחה, אם עדיין חשוב שמסכת הגז תהיה בהישג יד. כל שטחו של האי הוכרז כשמורת טבע והטיול כאן לא רק מרשים מבחינה נופית, אלא גם מעורר מחשבות על האיזון העדין שבין האדם לטבע.

במיאקה אפשר לראות מגוון גדול מאוד של ציפורים, חלקן אנדמיות לאיי איזו | צילום: שאטרסטוק

איך מגיעים? אפשר להגיע במעבורת לילה היוצאת מטוקיו, ממזח Takeshiba Sanbashi באזור Hamamatsucho – השייט נמשך כשבע שעות, או לטוס מנמל התעופה Chofu ליד טוקיו בטיסה הנמשכת פחות משעה.

מה עושים? האי מיאקה הוא גן עדן לחובבי ציפורים – יש כאן מגוון מרשים של בעלי כנף, חלקם אנדמיים לאיי איזו. גם צוללים ייהנו מאוד מאתרי צלילה עשירים בדגה ובאלמוגים (עונת הצלילה היא בין מאי לאוקטובר). באביב ובקיץ אפשר לשחות עם דולפיני בר המגיעים לחופי האי. את העבר הטרגי תגלו במסלול הליכה הנקרא Kazan Taiken Yuhodo, שעובר בין השאר ליד שני בתי ספר, יסודי ותיכון, שנקברו כליל תחת הלבה בשנת 1983. אפשר גם לבלות בחופים שחורים, זכר להיסטוריה ארוכה של התפרצויות.

חופיו השחורים של האי הם עדות לשורה של התפרצויות געשיות שפקדה אותו לאורך ההיסטוריה | צילום: שאטרסטוק

איפה ישנים? במיאקה יש כמה פנסיונים מסורתיים (ריוקנים), שחווית הלינה בהם תורמת לתחושה שאתם לגמרי מחוץ למסלול התיירות הסטנדרטי. אפשר לאכול במקום בו אתם לנים או באחת המסעדות הפזורות באזורי החוף המעט יותר תיירותיים.

מידע נוסף: עוד פרטים על ביקור באי מיאקה ובאיים סמוכים באתר האינטרנט

החוף האדום, פנג'ין, סין
כולנו מכירים חופי ים לבנים, זהובים ואפילו שחורים, אבל חוף אדום זה בהחלט מראה יוצא דופן. זה בדיוק מה שקורה בכל סתיו ברצועת החוף הרחבה הנמצאת כ-30 ק"מ מהעיר הסינית פנג'ין (Panjin). בעונה זו, עשב ים מסוג Sueda, הצומח על החוף בכמויות אדירות, משנה את צבעו לאדום בוהק, מה שהופך את רצועת החוף כולה לאדומה כדם. החוף והאזור סביבו הוכרזו כשמורת טבע, לא רק בשל הצמחייה הייחודית אלא גם בגלל הציפורים הרבות המגיעות לכאן בתקופת הנדידה. רק אזור קטן מהשמורה פתוח לקהל, ואפשר להתרשם מיופיו בהליכה על טיילת עץ ארוכה שמגיעה עד למים ועוברת לצד כמה בתי עץ קטנים הבנויים בסגנון מסורתי.

החוף האדום ליד פנג'ין. כדי לא לפגוע בצמחים הנדירים, המטיילים מורשים ללכת רק על גבי טיילת עץ 

איך מגיעים? החוף האדום נמצא במפרץ ליאודונג (Liaodong), כ-30 ק"מ מדרום למרכז פנג'ין. פנג'ין עצמה נמצאת כ-500 ק"מ ממזרח לבייג'ין ואפשר להגיע אליה ברכבת אקספרס, בנסיעה האורכת כארבע שעות. דרך נוספת היא להגיע ברכבת משן-יאנג (Shenyang), העיר הגדולה ביותר באזור – הנסיעה אורכת כשעה. 

מה עושים? מלבד החוף האדום, שבו מטיילים כאמור על גבי טיילת עץ, כדאי מאוד לבקר גם בשמורת Shuangtaihekou, אזור ביצות המשמש מקום מחייה לבעלי חיים רבים, בהם ציפורים נדירות. מיליוני עופות נודדים נחים כאן בתקופת הנדידה, בהם מינים רבים של עגורים, כולל כאלה הנמצאים בסכנת הכחדה. הסתיו (ספטמבר-אוקטובר) הוא העונה הטובה ביותר לבקר בחוף האדום ולהתרשם מהעגורים. בעיר תמצאו גם את מוזיאון Liaohe Stelae ובו אסטלות (אבני זיכרון) עתיקות לצד כתבי יד עתיקים ובני זמננו, כולל כמה מכתבים בכתב ידו של מאו צה טונג.

מבט מהאוויר על החוף האדום | צילום: שאטרסטוק

איפה לנים? בפנג'ין יש מלונות ברמות שונות, בהם של רשתות בינלאומיות, וכן מסעדות רבות. 

מידע נוסף: אין הרבה מידע תיירותי על פנג'ין באנגלית (אתר התיירות המקומי הוא בסינית), תוכלו למצוא פרטים על אטרקציות בעיר ובסביבתה באתר הזה. 

מקדש קרני מאטה, דשנוק, הודו
כל מי שטייל בהודו יודע עד כמה היא מורכבת, לעיתים נפלאה ושובת לב, פעמים אחרות לא מובנת, אפילו מבהילה. אם נרצה לצמצם את המורכבות והשונות של הודו ולכווץ אותן למקום ספציפי, מקדש קרני מאטה (Karni Mata) הוא דוגמה טוב. במקדש, הניצב בעיירה דשנוק (Deshnoke) שבמדינת רג'סטן (Rajasthan), בצפון־מערב הודו, חיות כ-20 אלף חולדות. לא רק שאיש אינו פוגע בהן או מגרש אותן משם, הן מקבלות יחס של כבוד ושפע של אוכל כדי שימשיכו לחיות ולהתרבות בתוך המקדש. למעשה, מי שהחולדות הקדושות נוגעות ברגליו נחשב לבר מזל. 

חולדות שותות מתוך קערת חלב שהושארה עבורן במקדש קרני מאטה | צילומי המקדש: שאטרסטוק

המקדש עצמו נבנה במאה ה-20, אולם לקדושתן של החולדות יש היסטוריה ארוכה בהרבה. על פי האמונה המקומית, החולדות, הנקראות kabas, הן צאצאיה של קרני מאטה, שחייתה במאה ה-14 והיתה גלגול של האלה ההינדית דורגה. לאחר שבנה טבע בנהר היא החזירה אותו לחיים בתור חולדה ומאז ועד היום הצאצאים שלה חוזרים בגלגול הבא כחולדות. רבים מתושבי העיירה מחשיבים עצמם צאצאיה של קרני מאטה מה שאומר שבגלגול הבא ישובו כ-kabas.

אישה מפזרת אוכל לחולדות הקדושות. רבים מתושבי דשנוק מאמינים כי גם הם יחזרו בגלגול הבא כחולדות

לפני שאתם נכנסים למקדש (ברגליים יחפות כמנהג המקום) זכרו להשאיר בחוץ את תחושת הסלידה או הביקורת שלכם מהמכרסמים שמתרוצצים בפינות המקדש ובין רגלי המאמינים. המקדש פתוח בכל יום מהזריחה ועד השקיעה, הכניסה ללא תשלום, יש לבוא בלבוש צנוע וברגליים יחפות.

חולדות נחות על מנעול דלת במקדש בדשנוק

איך מגיעים? דשנוק נמצאת כ-30 ק"מ מדרום לביקנר (Bikaner), בצפון רג'סטן. לביקנר אפשר להגיע באוטובוס מהערים ג'ייפור, ג'ודפור וג'איסלמר, ומשם לקחת מונית או אוטובוס מקומי לדשנוק.

איפה לנים? בדשנוק עצמה אין מלונות אבל אפשר ללון בביקנר הסמוכה – המרחק בין המלונות בבקינר למקדש החולדות הוא בסביבות 25 ק"מ. בביקנר יש מלונות ברמות שונות, אחד הטובים שבהם הוא Vesta Bikaner Palace.‬

מידע נוסף: כתבה מקיפה על דשנוק ומקדש החולדות תוכלו לקרוא כאן >>

לקריאה נוספת: 

		מחוץ למסלול באירופה – מקומות נהדרים שלא הכרתם גם אם טיילתם אינספור פעמים באירופה, עדיין יש עוד הרבה פינות נסתרות שכדאי לגלות. הנה כמה ערים ועיירות מקסימות, שרק מעט ישראלים מכירים, שכדאי להתמקם בהן ולצאת לטיולים בסביבה