משהתקבלה ההחלטה שנוסעים השנה לטיול, נשאלה השאלה – לאן? מדינות רבות עלו על הפרק – כל אחת ונופיה, כל אחת עם היופי וההיסטוריה המיוחדים לה. בחירה לא קלה. החלטנו להיעזר ב"חבר טלפוני". מאיר הוא לא חבר רגיל, הוא מזן של אנשים שהולך ונעלם, אחד שמטייל הרבה, ממש מגלה ארצות מהמאה ה-21. נכון, גם אני מקנא בו ולא בגלל שהוא לא נח לרגע ומבקר כמו שגריר בכל ביצה ואגם בעולם. אני אוהב לפגוש את אלו שאוהבים את מה שהם עושים או שעושים את שהם אוהבים, ובינינו – זה לא מובן מאליו, כי לכולנו יש מערכת של אילוצים ואינטרסים. "בולגריה!", הוא המליץ בחום, "בולגריה זה עולם אחר ומיוחד, עולם שעוד מעט ייעלם ויתמזג עם המערב".
כחובב הרפתקאות וטייל בנשמה, היכן שרק אפשר, קפצתי על ההצעה. בולגריה. הזדמנות לפתוח שער קסום לחוויה מיוחדת, טיול מלא אתגר ועניין. הזדמנות לנסות ביושר ובאומץ מקום שהתגובה הראשונה שאתה מקבל מהישראלי הממוצע היא "בולגריה? מה יש לעשות שם?". כשאני מוצא את עצמי מול שאלה כזאת, אני יודע בבירור שזה הדבר הנכון לעשות. אז עלתה שאלה לא פחות חשובה – איך נטייל? יש האוהבים מכוניות ספורט, יש המעדיפים אוניות, יש שעושים זאת ברגל ויש בטרמפים ויש באופניים. כל אחד ודרכו להתנתק מהיום-יום ולהתחבר למה שמכוון אותו לבו. פה אחד הוחלט שהפעם נלך על כל הקופה ונצא לראות את בולגריה בטיול אופניים. וחשוב לא פחות מהיעד ומדרך הטיול, מי יצטרף לחוויה, עם מי אוכלים ומבלים 24 שעות ביממה (ועל כך יסופר בהמשך).
עם ההחלטה, מיד נפתחו היומנים (הרי כולנו עסוקים מאוד), וניגשנו לסמן את המועד. הצעתי התקבלה בברכה – תחילת האביב. זה זמן מצוין, לא חם ולא קר, הפריחה מתחילה וכל עצי היער לובשים חג, השלג עוד לא נמס כולו ואפשר להתבשם מיופיו. ולא פחות חשוב, נקדים את עונת התיירות העמוסה. מכירים את השותפים למסע אחרי הבידוק הביטחוני והפקדת המזוודות, הגיע הזמן עבורי, כמוביל הקבוצה, לספר בקצרה על התוכנית העומדת בפנינו. ארץ בראשית היא בולגריה, הגדולה במדינות חבל הבלקן. שטחה של בולגריה גדול פי חמישה מזה של ישראל, ואי אפשר לטייל לכל אורכה ורוחבה, לכן בחרתי להתחיל את הרומן שלנו עם בולגריה ברכס הרי פירין המשתרעים בדרום-מערב המדינה. אזור קסום ובתולי זה מהווה מוקד משיכה למבקרים אוהבי טבע מכל העולם. אנו, רוכבי האופניים, המטיילים בקצב איטי יחסית, נהנה מכל עצירה וביקור, מכל קילומטר שנעבור.
נרכב דרך יערות וכפרים ציוריים, לרגלי רכסים גבוהים, נגלה אגמים נסתרים במרומי ההרים, שגם רכבי שטח מתקשים להגיע אליהם. נטעם, ולו על קצה המזלג, ממטעמי המטבח הבולגרי. נכיר חברה אותנטית ומסורתית המסבירה פניה לאורחים. כל זה לצד מסלולים אתגריים ופעילויות ספורטיביות מגוונות. ישן אל מול חדש בעיירה בנסקו עיירה מיוחדת היא בנסקו, כמעט עיר. שילוב של מערביות מודרנית, עם בתי מלון יפים ומרכזי קניות, לצד רחובות וסמטאות מרוצפים באבן, בתי אבן מקומית בשילוב ציורי קיר מסורתיים וגגות רעפים עם ארובות הקמינים שאינם מפסיקים לעשן (בקיץ, כשאין צורך בחימום, הקמין משמש לבישול איטי ולעישון בשר). בשנים האחרונות, עם הגידול במספר התיירים, נבנו בבנסקו בתי מלון חדישים ורחובות המגורים הפכו במהירות לצירי תנועה ומסחר ראשיים, עם חנויות יוקרתיות המציעות ממיטב האופנה וההנעלה, ציוד סקי וספורט, מזכרות וכדומה. עם זאת, המקומיים השכילו לשמור על האיזון ולא להרוס את המורשת והיופי המיוחדים של העיירה.
בבנסקו יש מלונות רבים: הגדולים והמודרניים שבהם ממוקמים בסמוך לרכבל המוביל לאתר הסקי, הפנסיונים ובתי המלון האותנטיים נמצאים בתחומי העיירה ההיסטורית, בסמוך ומסביב לכנסיית Sveta Troitsa (השילוש הקדוש), שנבנתה בשנת 1835. פנסיון דדו פנה (Dedo Pene) היפהפה, שבו התמקמנו, צמוד לכנסייה ושוכן בבית בן 200 שנה בנוי אבן ועץ. החדרים מרווחים ונקיים והמחירים נוחים מאוד. אל תחמיצו את הקונפיטורות והגבינות מתוצרת עצמית המוגשות לארוחת הבוקר בחצר הפנימית האותנטית. כדי לא להפריע את מנוחת המקומיים המשכימים קום לעבודת השדה, דחינו את הרכבת האופניים לבוקר. וכך, עוד לפני ארוחת הבוקר, כשאנחנו מלאי התרגשות והתלהבות, פתחנו את הקרטונים והתחלנו להרכיב את האופניים ולכוון אותם ליום הרכיבה הראשון.
לפני כל יציאה אני מקפיד על תדרוך יומי: רענון כללי בטיחות, תיאור מסלול הרכיבה, ומילים אחדות על המקום, ההיסטוריה, האנשים והמנהגים. המסלול של היום יכול להתאים ולעניין לא רק רוכבי אופניים, כי אם גם מטיילים ברכב וברגל. בולגריה מתאימה במיוחד לאוהבי ספורט מוטורי ורכבי שטח. היכולת של הג'יפים להיכנס לעומק ההרים והיערות מביאה את המטייל לראות ולחוות מראות ונופים מדהימים – תענוג לעיניים וללב. רכיבה למרגלות פסגות מושלגות לאחר רכיבה של 52 קילומטרים בכביש הראשי, שלאורכו מפוזרים כפרים אותנטיים רבים, הגענו לעיירה גוצה דלצ'ב (Gotse Delchev), השוכנת בגובה 508 מטר, על המורדות המזרחיים של הרי פירין. 22 אלף תושבים מתגוררים בעיירה, המהווה את המרכז המוניציפלי לכפרי האזור. עד עלייתם ארצה, התגוררו בעיירה לא מעט יהודים, ובמשך שנים רבות היתה זו אחת הקהילות היהודיות הגדולות בבולגריה.
העיירה בנויה ברובה מבתים פרטיים עם חצרות לעגלות ולתבן לחיות. יש גם שכונות חדשות יותר מהתקופה הקומוניסטית, עם בניינים בני שש עד שמונה קומות. מגוצ'ה דלצ'ב יצאנו שוב על האופניים, הפעם מזרחה מזרחה (כבישים 197 ו-1905) לכפר הקטן והציורי קובצ'ביצה (Kovachevitza) הנמצא על שיפוליהם המערביים של הרי רודופי (Rodopi). הכפר, שהוכרז כאתר לשימור לאומי, הוא אחד מהמקומות העתיקים בבולגריה, שהשתמרו ממש כפי שהיו בעבר. רבים מבתיו הם מהמאה ה-17, אז הוקם. במהלך השנים ננטשו רבים מבתי הכפר, וללא יד מטפלת ותחזוקה שוטפת, החלו מתמוטטים וקורסים זה אחר זה. עם השנים נבזזו אבני הצפחה, אבן מקומית הנחצבת בהרים שבסביבה, אשר שימשו כרעפים לגגות. בשנים האחרונות, עם עליית ערך הנדל"ן בבולגריה, גילו את יופיו האותנטי של הכפר אנשי בוהמה בולגרים – שחקנים, סופרים, מוזיקאים וציירים – ורכשו בו נכסים רבים. שיפוץ הבתים נעשה בטוב טעם ובהשקעה רבה, הסמטאות שוחזרו כפי שהיו בעבר, רובן צרות ואינן מאפשרות נסיעה ברכבים (יש מגרשי חניה בשוליו), מרוצפות באבנים גדולות. השילוב של הטבע הפראי וההרים ברקע לצד בנייה מסורתית הוסיפו לאווירה המיוחדת, והמקום הפך ליוקרתי ונחשק. כיום, קשה מאוד לרכוש נכסים בכפר והבתים הבודדים המוצעים למכירה – מחירם גבוה מאוד.
בכפר תמצאו שתי מסעדות המגישות אוכל צמחוני טעים במיוחד, אחת מהן נקראת KAPSAZOV'S HOUSES, וכן חנות למכירת כלי קרמיקה, גבינות ודבש מקומי מסוגים שונים. כדי להימנע מהפתעות לא רצויות, הזכרתי לחבריי הרוכבים שבמהלך הטיפוס לעיירה נעבור בכפר של צוענים. לרוב לכפרי הצוענים אין שם והם חסרי תשתיות בסיסיות כמו חשמל, מים וביוב. התמזל מזלנו, ופגשנו כמה צוענים חביבים, שסיפרו לנו על עולמם המיוחד והקשה. הצוענים אינם לומדים בבתי ספר, ומגיל צעיר נשלחים לעזור בפרנסת המשפחה – בחקלאות, בתעשייה, ועל פי השמועות במיני עיסוקים לא חוקיים. מול עזיבת דור הצעירים את שערי בולגריה בחיפוש אחר חיים טובים ונוחים יותר באירופה, בקנדה ובארצות הברית, וצמיחת האוכלוסייה הצוענית, החברה הבולגרית צריכה להתמודד עם בעיות חברתיות וכלכליות, שיילכו ויחריפו בשנים הבאות.
בסיומו של יום, אחרי רכיבה של יותר מ-110 ק"מ, חזרנו לפנסיון שלנו בבנסקו. לספר הזיכרונות האישי של כל אחד מאתנו נוספו עוד כמה דפים של חוויה מיוחדת. לראות עולם על אופניים פירושו שילוב מיוחד של ביקור באתרים תיירותיים מעניינים והכרת תרבות אותנטית קסומה, לצד אווירה ספורטיבית ואתגר אישי וחברתי כאחד. כולם הסכימו שטיול מסוג זה, במקומות שכאלה, רצוי שישתלבו בו גם בנות הזוג, וללא ספק הוא יעניין וימשוך גם את המטיילים על יותר משני גלגלים. ____ הכותב הוא מנהל ומדריך בחברת GREEN-HILLS |
.jpg)
