פריסטייל זה לגמרי חופשי

שי גיטרמן

הדגש בעולם הפריסטייל הוא בחופש המוחלט של הספורטאי (או כל אדם בכלל) לבטא את עצמו בכל דרך שהוא בוחר באמצעות הספורט, בלי חוקים או מחויבויות לסגנון מסוים. אמנם המילה פריסטייל מתנגשת במעט עם המושג "תחרות", אבל בשנים האחרונות אנו עדים להשתלבות מקצי פריסטייל בתחרויות שונות, החל בפריסבי ועד למובן מאליו – גלישה, סקייטבורד, סקי וענפי האקסטרים בכלל, שמהותם היא ה"פריסטייל".
המושג פריסטייל סקי מיוחס כיום לכמה ענפים שונים ומשונים, שחלקם אכן מתאימים להגדרה וחלקם פחות.
דבר שחשוב להבהיר – פריסטייל ופרי-רייד הם שני דברים שונים מבחינת הגדרה. הפרי-רייד מיוחס לגלישה בהרים בתוליים, ללא מסלולים, כאשר לרוב הגולשים נדרשים לעלות לפסגת ההר ברגל או במסוק ולגלוש במורד ההר תוך כדי קפיצה מצוקים קטנים, בין עצים ובין סלעים.
גלישת הפריסטייל מדגישה יותר את האקרובטיקה, קפיצות והשליטה הטכנית במגלשיים ובגוף.

קצת רקע
מאז שהמין האנושי התיישב במקומות מושלגים, רואים עדויות לשימוש במגלשיים כאמצעי תחבורה. העדויות הראשונות מגיעות מסקנדינביה מלפני כ-4,000 שנה. ההתפתחות העיקרית מאז ועד לפני כ-200 שנה היתה בעיקר בשל התועלת הצבאית של הניידות בשלג.
במאה התשע-עשרה אנשים התחילו לגלות את הכיף שבעניין והתחיל עידן הסקי כמו שאנו מכירים אותו. הציוד השתפר, טכניקות פותחו, וחוץ מתקופות שפל בשתי מלחמות העולם, הספורט והתעשייה סביב הספורט התפתחו בצורה מהירה. בשנות השמונים הספורט קפץ מדרגה, כשפותחו חומרים חדשים שאפשרו ליצור ציוד משופר וביגוד מתאים מחומרים קלים (סיבי פחם, טיטניום וכדומה). באותו זמן הופיעו טכניקות וסוגי גלישה שונים כגון המונו-סקי (מגלש דומה לסנובורד כשהרגליים צמודות ומכוונות לחרטום המגלש), מיני-סקי (או ביג-פוט, מגלשי סקי קצרים ביותר) ,אופנועי שלג וכדומה.
בשנים אלו התפתח גם כל עניין הקפיצות למיניהן, אך ככל ספורט רדיקלי, העוסקים בו היו בעיקר צעירים חסרי מנוח שלא קיבלו יותר מדי הערכה בתחילת הדרך. עניין זה השתנה די מהר כשגולשי הפריסטייל ביצעו גלישות ראווה בתחרויות שונות, עד שב- 1992 ענף המוגולז (Moguls) – קפיצה מעל תלוליות שלג קטנות – נכנס כענף אולימפי.
כיום נראה כי חל עירוב מוחלט בין סגנונות גולשי הסקי, הסנובורד והסקייטבורד. אפשר לראות גולשי סקי מבצעים תרגילי סנובורד, למשל נסיעה בחצי צינור, גולשי סנובורד מבצעים תרגילי סקייטבורד ומחליקים על מעקות במקומות שבהם אין בכלל שלג ועוד – בקיצור, ערבובייה שלמה. חוסר ההגבלה הזה הוא המאפיין האמיתי של הפריסטייל. כל יום קם גולש יותר מטורף מהשני, שמביא תרגילים לא הגיוניים וקשים בצורה שלא תיאמן.

אז על מה מדובר ?
נתחיל עם הענפים הוותיקים יותר:

Aerials
ענף זה הוא המטורף והמפחיד מכולם. מדובר בקיקר ענקית (רבע עיגול), בגולשי סקי המגיעים לקיקר במהירות של 60 קמ"ש בממוצע, עולים לגובה של 15 מטר לאוויר ומבצעים סלטות כפולות, משולשות, ברגים, סיבובים ולפעמים הכל ביחד בקפיצה אחת!!!
לראות קפיצות כאלו LIVE זה אחד הדברים המדהימים ביותר.
קפיצות אלו נחשבות לקשות ביותר מבחינה טכנית ולמסוכנות ביותר. כדי  לנחות בשלום מכל קפיצה, צריך שעות על שעות של אימונים בטרמפולינות, קפיצות לבריכה, קפיצות לארגזי ספוגים ורק לאחר מכן, תוך כדי ריכוז מוחלט, הגולשים מתחילים לקפוץ במקפצות האמיתיות.

Acro
יש כאלו שיראו את גולשי ה"אקרובטיקה", ומיד יצחקו (לעצמם, כי זה לא יפה לצחוק למישהו בפנים) בגלל הדמיון הרב להחלקה אומנותית על קרח ובגלל הניגוד בין הקפיצות והטירוף של הענפים המפורטים לעיל לעומת האופי הריקודי של ענף זה.למרות זאת, נא לא לזלזל – מדובר פה באומנות לכל דבר, שיא הביטוי העצמי תוך כדי "ריקוד" וביצוע תרגילים על שטח שטוח. הגולשים מבצעים סלטות במקום (תוך שהם נעזרים במקלות הסקי), סיבובים חדים ועמידה בפוזות מוזרות לפי קצב המוזיקה.

Moguls
כל גולשי הסקי והסנובורד מכירים את המדרונות באתרי סקי, אשר לאחר כמה ימים ללא שלג וחרישה אין סופית של גולשי סקי בסלאלומים חדים, מקבלים צורה של תבנית ביצים עם "גבעות" צפופות. גלישה במדרון כזה היא אתגר טכני לכל גולש סקי, ומשימה בלתי אפשרית לגולשי סנובורד. בתחרויות ואולימפיאדות מתחרים בענף זה על ידי ירידה מהירה בין ה"ביצים" וביצוע שתי קפיצות תוך כדי הירידה. בקפיצות אפשר לבצע כל תרגיל שעולה על הדעת, והניקוד מתחלק בין השליטה במדרון, המהירות והקפיצות עצמן. בתחרויות מתקיימים גם מקצי Dual-Moguls שבהם יש שני גולשים שיורדים בשני מסלולים סמוכים בקרב ראש בראש. הגולשים דוחפים זה את זה והצופים בתחרות עדים לקפיצות מרשימות או התרסקויות מטורפות.

Ski-Across
ענף זה דומה יותר ל-Down-Hill מאשר לפריסטייל, אך עדיין יש פה ושם איזה קפיצת ענק בשביל להכניס קצת עניין. מדובר בארבעה גולשים או יותר שיורדים במדרון מפותל, ומנצח מי שמגיע ראשון. נשמע משמעמם קצת, לא? אבל בכל זאת, באמצע הסלאלום ממוקמות קפיצות גדולות המדללות את מספר המתחרים במהרה על ידי ריסוקם זה על זה, או סתם על עמוד תאורה תמים. באחת התחרויות שבהן צפיתי, גולש חסר מזל קפץ ישר לתוך דגל ענק שהתנוסס לתומו, לקח את הדגל איתו והמשיך לגלוש חצי מדרון מכוסה בדגל בלי לראות ממטר (עד שנתקע בעמוד אחר) – ענף נחמד לכל מי שאוהב לשמוח לאיד.

Big Air או Table Top
תמצאו מקפצה טובה ותסתערו עליה, זה הרעיון מאחורי קפיצות אלו. הפעם מדובר בקפיצות פחות אנכיות ויותר אופקיות. הגולשים מנסים להגיע לכמה שיותר זמן אוויר, תוך כדי ביצוע סיבובים שטוחים, תפיסות למיניהן של המגלשים, סלטות מתונות אך גדולות וסיבובים של 180 מעלות – הכול הולך. קפיצות אלו מזכירות את קפיצות הסנובורד מבחינת התרגילים.

Half Pipe
כולם כבר מכירים את ענף החצי צינור מהסנובורד. אז כאן מדובר בדיוק באותו הדבר, קפיצה אחרי קפיצה לאורך חצי צינור של 100 מטר, סיבובים, מיסטי פליפ, נחיתות לאחור, אין הרבה מה לפרט פה בגלל הדמיון הרב לענפי הסנובורד והסקייטבורד. תחום זה נכנס לעולם הסקי רק לאחרונה, לאחר שגולשי הסנובורד בנו חצאי צינור כמו שהכירו מעולם הסקייטבורד.

Street
מעבר לכל הענפים המוגדרים לעיל, יש עוד כמה טירופים השולטים בעולם הפריסטייל. האנלוגיה המתאימה היא נסיעת סטריט בסקייבורד. אין גבולות, על כל מעקה, גג או פח אשפה ניתן לאלתר איזה ביצוע משוגע. הגולשים כיום מסוגלים להחליק על מעקות במקומות שבהם בקושי יש שלג, לגלוש על גגות של בתים (ולקפוץ מהגג לחניה שלמטה…) – בקיצור, הטירוף שולט והגבול לא נראה באופק !!!