אצלנו די אם הטמפרטורה יורדת מתחת 10 מעלות, זרזיפי גשם מרטיבים את הכביש ורוח מניעה את צמרות העצים מצד לצד כדי להיכנס לכוננות חורף: להדליק את החימום בבית, להתכרבל תחת הפוך ולעטוף את הידיים סביב כוס תה. חושבים שקר בחוץ? סימן שלא הייתם בחורף אמיתי, קפוא ומקפיא, כזה שבו הטמפרטורות יורדות כל כך עמוק מתחת לאפס עד שבמד החום אין מספיק קווים לסמן כמה קר בחוץ. כמה קר? הכי קר בעולם. המקום המיושב הקר ביותר בעולם הוא הכפר אוימיאקון (Oymyakon) שבסיביר. הטמפרטורה הממוצעת בחורף היא מינוס 45 מעלות צלסיוס, אבל בהחלט לא נדיר שהיא יורדת ל-60 מעלות מתחת לאפס. למעשה, את התואר ההתיישבות הקרה ביותר קיבל הכפר בזכות אותו יום ב-1926, שבו נמדדו כאן מינוס 71.2 מעלות!
כדי להבין את המשמעות האמיתית של המספרים האלה, צריך להרחיק לסיביר בעיצומו של החורף. זהו בפירוש לא מסע רגיל ולא כזה שמתאים לכל אחד. אבל להרפתקנים שבינינו, כאלה הרוצים להתנסות בחוויה שרק מעטי מעט זוכים לה, מסע בשיא החורף לסיביר, כולל ביקור באוימיאקון, הוא בהחלט משהו שלא יישכח עוד חורפים רבים אחרי החזרה הביתה.
שום דבר לא באמת מכין את המטייל למפגש עם החורף הסיבירי. קשה, למשל, לדמיין עולם שכולו לבן. עולם שאין בו עצים ירוקים, בתים עם גגות אדומים או מכוניות צבעוניות נוסעות בכבישים. בסיביר בשיא החורף הכל לבן: הדרכים, היערות, ההרים, הכפרים, הבתים. אפילו אדי הנשימה של מי שמסתובב בחוץ קופאים והופכים לעיטור לבן על הפנים, על קצוות השערות שמציצות מתוך כובע הפרווה, על הגבות והריסים שמלבינים אף מהכפור.
איך מטיילים בעולם לבן וקפוא שכזה? מתלבשים בהרבה שכבות מחממות ודואגים לאכול הרבה אוכל עתיר קלוריות ולא שוכחים לשתות מספיק. אולי התנועה בחורף הסיבירי אינה קלילה וחופשית כמו במקומות חמימים יותר, אבל גם אם תנועו בשבילים המושלגים בצעדים כבדים ודוביים, המראות שיקיפו אתכם הם מהמיוחדים והנדירים שאפשר לתאר. ואפשר גם לשחק עם הקור הקיצוני הזה: לדפוק על מסמר עם בננה קפואה במקום פטיש, לבדוק מה קורה כשמעיפים מים רותחים לאוויר או לראות איזה משקה קופא הכי מהר… התמונות שלפניכם מאפשרות הצצה למסע בלבן, כזה שלוקח הכי רחוק מכוס התה שבמטבח הביתי, אל מחוזות שאולי נראו לכם בלתי אפשריים, אבל מי שניחן ברוח הרפתקנית יכול בהחלט להגיע אליהם:
|