תפריט עמוד

מחוז האגמים באנגליה: מעורר השראה

כשסופרים ומשוררים אנגלים חיפשו השראה, הם באו למחוז האגמים. במרחב שכולו אגמים כחולים-אפורים, בתי אחוזה, פריחת אביב ושלכת סתיו בוערת, הם גילו את הקשר הלירי. טיול באזור שיופיו משכיח את הזמן

ישבנו על ספסל בפארק קטן בעיר קזיק (Keswick) במחוז האגמים (Lake District) של צפון אנגליה וניסינו להיזכר: היום יום שני או שלישי? בסוף שאלנו במבוכה עובר אורח מופתע. אנחנו כנראה בחופשה אמיתית.

אולי גם המשורר ויליאם וורדסוורת חש כך באחד מטיוליו הרגליים הרבים כאן, במחוז ילדותו. האם האגמים הכחולים-אפורים, העצים והנרקיסים שמשתוללים גם היום בפריחה מרהיבה באביב, הפעימו את וורדסוורת עד כדי כך שחיבר לכבודם את אחד משיריו היפים והמפורסמים ביותר? או שמא האור של האגמים הוא שהילך קסם על כמה מהנשמות הרומנטיות ביותר של המאה ה-19 וסיפק להן השראה?

אגם באזנתווייט. קל להבין מדוע השדכנים של המאה ה-19 נהגו לדרבן זוגות להגיע למקום הרומנטי הזה | צילום: Norma Foggo, Creative Commons

רומנטיקנים חסרי תקנה
לפחות על פי הסטטיסטיקה, זה האזור הכי גשום באנגליה. אין פלא שהוא ירוק כל כך ומלא ביערות ובמפלים, ושבעלי חיים כמו סנאים אדומים ואפילו זוג של עיטים זהובים, ככל הנראה היחידים בממלכה, קבעו בו את ביתם. כשמטיילים בצלה של שדרת האוהבים המוליכה לאחוזת מיירהאוס (Mirehouse) על שפת אגם באזנתווייט (Bassenthwaite), מבינים מדוע השדכנים של המאה ה-19 נהגו לדרבן זוגות פוטנציאליים להגיע למקום הרומנטי הזה.

"כדאי לכם לבוא שוב באביב, כשהנרקיסים נמצאים בשיא פריחתם", אמר מיסטר ספדינג, בעליה של האחוזה האנגלית כל כך. סיפרתי לו בהתרגשות שלפני שנים, כשהייתי תלמידת תיכון, למדתי את שירו הידוע של וורדסוורת, "הנרקיסים". אפילו דקלמתי שורה או שתיים מהשיר, ככה, בשביל הרושם. אדון ספדינג, ג'נטלמן אנגלי גבוה וקר מזג, בקושי הרים שפה עליונה. "או, האין זאת?" אמר. אחרי רגע של שתיקה הוסיף, "או, בעצם את השיר הזה וורדסוורת כתב פה, בבית הזה".

בית אחוזת מיירהאוס, שנמצא בבעלותה של משפחת ספדינג מאז 1802, מסמל את הקשר הלירי והפיוטי ההדוק שבין מחוז האגמים לקבוצת "משוררי האגמים". לבד מוורדסוורת מנתה הקבוצה רומנטיקנים חסרי תקנה שהתגוררו באזור, בהם המשוררים סמואל טיילור קולרידג', רוברט סאותי, שהיה חברו הקרוב של וורדסוורת, וג'ון רסקין, שחי את שנותיו האחרונות בבית האחוזה ברנטווד (Brantwood) שעל שפת אגם קוניסטון (Coniston). והיו גם כאלה שרק באו לבקר פעם אחר פעם אחר פעם, כמו סר וולטר סקוט, תומס קרלייל, ג'ון קיטס, לורד אלפרד טניסון, וכמובן פרסי ביש שלי ולורד ביירון. דרך אגב, באחד מחדרי האחוזה תלוי דיוקן של טניסון שצייר ג'יימס ספדינג בשנת 1835.

נוף טיפוסי במחוז האגמים. גבעות ירוקות, כרי דשא וגדרות ושערים לבקר | צילום: Roger Griffith

פראי, שומם ומאיים
המשוררים של סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 לא היו ראשונים. הצדק הפואטי דורש להזכיר את הסופר דניאל דפו, שכתב כבר בשנת 1724 מדריך למטייל ובו תיאר את מחוז האגמים במילים האלה: "פראי, שומם ומאיים יותר מכל חבל ארץ שסיירתי בו באנגליה, אפילו יותר מוויילס עצמה. במערב גובל האזור בשרשרות הרים שכמעט אי אפשר לעוברן, ובעגה המקומית הן מכונות 'גבעות' (fells)". ככה זה עם האנגלים. עושים עניין מהרים שבקושי מגרדים את האלף מטר.

בשנת 1778 הפיק הכומר תומס וֶוסט מדריך משלו לאגמים, שבו עודד מטיילים לבוא ולהתפעם מהטבע, בתקווה שהנוף ימלא אותם ברגשות דתיים. גם וורדסוורת עצמו פרסם ב-1810 מדריך לאזור. המדריך זכה לפופולריות רבה, ובשנת 1835 אף יצא במהדורה חמישית. המשורר, שהכיר כאן כל אבן, אהב במיוחד לשוטט בעמק דאנרדייל (Dunnerdale) ועל שפת אגם אלסווטר (Ullswater).

בתחילת המאה העשרים פעל פה ארנב מפורסם, פיטר ראביט שמו, יציר דמיונה של סופרת הילדים ביאטריקס פוטר שהתגוררה גם היא באזור, בחוות היל טופ (Hill top Farm). פוטר העשירה את ספרות הילדים בדמויות נוספות כמו נאטקין הסנאי וג'מיימה פָּדלדאק. היא הצטיינה גם בגידול כבשים והיתה האישה היחידה שזכתה לעמוד בראש ארגון מגדלי הכבשים באזור. מי שצופה בסרט "מיס פוטר" שמככב בימים אלה ורוצה להמשיך לעקוב אחר חייה של הסופרת יכול לצאת כאן לסיור בעקבותיה. הסיור מתחיל ומסתיים בפינה הצפונית של אגם וינדרמיר (Windermere), וממחיש עד כמה קרובים עד היום תושבי האגמים לאדמה ולחקלאות, למרות כל השגשוג התיירותי.

מעניין איך וורדסוורת היה מגיב למראה ספינות הקיטור העמוסות בתיירים שחורשות את מימי אגם וינדרמיר הפופולרי. אבל גם ההמון הזה לא מצליח לקלקל את היופי הפסטורלי ואת השקט והשלווה של האגמים. מחוץ לעונת הקיץ קצת יותר שקט כאן, ואפשר לשוטט באין מפריע בדאב קוטג' (Dove Cottage), הבית שבו התגורר וורדסוורת בשנים 1808-1799, ובו יצר את רוב שירתו. ובמיוחד כדאי להגיע באביב כשהנרקיסים מתפרעים, או בסתיו כשהשלכת בוערת, באיזה יום שני או שלישי, או אחר.

אזור האגמים באנגליה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.