תפריט עמוד

איי קוק – כל טוב הארץ

איי קוק, בדרום האוקיינוס השקט, מתברכים בנופים טרופיים, תרבות מעניינת ואווירה נינוחה. האיים, שנמצאים תחת חסות ניו זילנד בכל הקשור לענייני חוץ והגנה, מהווים יעד חופשה פופולרי בקרב ניו זילנדים. אם תגיעו לכאן - תבינו למה

שני אוטובוסים בלבד פועלים בררוטונגה (Rarotonga), המרכזי באיי קוק. הראשון נוסע עם כיוון השעון והשני נגדו. לכל אחד מהם לוקח שעה בדיוק להקיף את האי, כולל עצירות בכל המלונות ואתרי הנופש החשובים. על כרטיס האוטובוס, מתחת למחיר כתוב: "אנא חייך". זה עובד מיד. אחרי יום-יומיים של שהות באי, נהגי האוטובוס כבר חברים שלך. אחרי שבוע, קשה לא להרגיש חלק מהמשפחה.

שרשרת איי קוק נמצאת מצפון מזרח לניו זילנד, במרחק של כארבע שעות טיסה. האיים הם יעד נופש פופולרי עבור תושבי ניו זילנד ואוסטרליה, במיוחד בחורף (מאי-נובמבר). באיים, שאקלימם טרופי, זו העונה היבשה יחסית. עם הזמן מתגלים האיים כאפשרות קורצת גם לתיירים ממקומות רחוקים יותר כחניית ביניים מקסימה במסלול שבין אוקלנד ללוס אנג'לס.

ב-15 האיים המרכיבים את הארכיפלג חיים כ-19 אלף איש. יותר ממחציתם חיים באי המרכזי, ררוטונגה. איטוטאקי (Aitutaki), האי הקרוב ביותר לררוטונגה, הוא יעד אטרקטיבי לטיולים, בעיקר בזכות הלגונה עוצרת הנשימה עם מימי הטורקיז הצלולים והחולות הלבנים, שאליה מפליגים לצלול ולשנרקל.


ארבע שעות טיסה מניו זילנד ואתם בגן עדן

עצמאי בשטח
האיים קרויים על שם קפטן ג'יימס קוק, שראה אותם לראשונה בשנת 1773 (קדמו לו שני מגלים ספרדים כ-150 שנה קודם לכן). מאז 1965 מקיים הארכיפלג, שהיה קודם לכן חלק מהדומיניון של ניו זילנד, שלטון אוטונומי בכל הנוגע לענייני פנים. יחד עם זאת, מבחינת הגנה ויחסי חוץ, הם עדיין תחת חסות ניו זילנדית. תושבי האי הם דוברי אנגלית, משתמשים במטבע הניו זילנדי וזכאים אוטומטית לאזרחות ניו זילנדית. אולי זאת הסיבה לכך שמספרם של בני איי קוק בניו זילנד כפול מאשר באיים עצמם. רבים מהצעירים רואים בניו זילנד פתח ל"עולם הגדול" ומנסים בה את מזלם. באיים טוענים שאלו שהצליחו בניו זילנד חוזרים כעבור כמה שנים, ואילו האחרים נשארים בחוץ, כי בסופו של דבר – אין תחליף לגן העדן הזה.

אדמת האיים מניבה מכל טוב, ובני האיים נינוחים וחייכנים. חדרי המלונות באיי קוק אמנם לא מפוארים במיוחד, אבל האירוח הנדיב, היופי, הטיפוח והשמחה לחלק מכל טוב הארץ שמסביב מפצים על כך. התושבים רובם ככולם נוצרים דתיים, והתיירים מוזמנים בחום להצטרף לתפילת יום ראשון – חוויה מיוחדת. דאגתם היחידה של המטיילים היא הגשם, שיכול לרדת תמיד ולהאפיר את האי הצבעוני (במיוחד בעונת הציקלונים).


שקיעה בחוף אמורי

קודם מנסים שיקוי
באיי קוק מכונה עץ הקוקוס "עץ החיים" (לפי אחד החוקים, אסור לבנות בניין גבוה יותר מעץ הקוקוס הכי גבוה, ואכן אין באי בניינים גבוהים). במרכז התרבותי (Cultural Centre) בררוטונגה מדגימים למבקרים את שימושיו הרבים של העץ: בנייה, קליעה, מזון וייצור שמן ומוצריו. במרכז מוצגים צמחים נוספים ושימושיהם ("קודם מנסים אצלנו ריפוי בעזרת צמחים ושיקויים, אם זה לא מספיק פונים לבית חולים, ורק אם זה ממש חמור מטיסים לחו"ל", אמרה לי אשת העשבים והשיקויים במרכז התרבותי).

ברחבי האי נמכרות פנינים שחורות המיוחדות לאיי קוק, וגם משקה פרי הנוני הידוע בסגולותיו הרפואיות. במקומות רבים מתקיימים מופעי ריקוד קצביים בביצוע רקדניות לבושות בחזיות העשויות מחצאי אגוז הקוקוס וענודות שרשרות פרחים. כמעט בכל יום מציעים המלונות העיקריים הופעה בשילוב ארוחה מקומית שבושלה בבישול מסורתי – בבור מתחת לאדמה.


החופים הקסומים קורצים לתיירים, אבל גידול בתיירות פוגע בחיים המסורתיים

ובכל זאת עבור תושבי האיים, המציאות קצת יותר מורכבת מזו שרואים התיירים. לקדמה יש גם מחיר. כך, למשל, מספר פירי, איש מרתק שעובד בעסקי התיירות, על השיתוף שהיה נהוג בעבר: "פעם, אם הלכו שלושה לדוג ורק אחד תפס, עדיין חזר כל אחד הביתה עם דגים. היום מוכרים בשביל שיהיה דלק לאוטו". כחלק מהצגת אורח החיים המסורתי באיים, פירי מטפס כנער על עץ קוקוס ומדגים הדלקת אש מסיבי עץ כדרך אבותיו. לעומתו, "בלק מג'יק", המפעיל טיולי ספארי בג'יפ בשטח ההר הגעשי שבמרכז האי, מעיד שבצרכנייה קונים רק סוכר, מלח ומצרכים דומים. את הרוב (מלבד תפוחי אדמה וענבים) מגדלים לבד, וכולם מתחלקים בכל.

האמת, מן הסתם, היא איפשהו באמצע. אבל אפילו התמונה שמצייר פירי מעוררת קנאה בעיני מערביים שנקלעים לרגע אל השקט, הנינוחות, הפתיחות והחברותיות של איי קוק, המפלט הטרופי של ניו זילנד.

מפת ררוטונגה, האי המרכזי באיי קוק:


לחצו להגדלה

___

צילומים:
Benedict Adam, flickr


לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.