מידע מעשי לאוזבקיסטן
הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד
כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד
אשרות ושגרירויות
בעלי אזרחות ישראלית זקוקים לאשרת כניסה לאוזבקיסטן. לקבלת האשרה יש לפנות לשגרירות אוזבקיסטן בישראל. בעת בקשת האשרה יש להציג אישור הזמנה לבית מלון באוזבקיסטן או הזמנת קרובים להשתכן בביתם ו/או אישור השתתפות בטיול מאורגן. זמן הנפקת האשרה לפחות שבעה ימי עבודה.
שגרירות אוזבקיסטן בישראל
כתובת: משה שרת 31, רמת גן
טלפון: 03-6722371
שגרירות ישראל באוזבקיסטן
כתובת: A.KAHHAR ST. 3, טשקנט
טלפון: 998-71-1407505
איך להגיע
מספר טיסות סדירות שבועיות יוצאות מתל-אביב ישירות לטשקנט (טיסה של כארבע-חמש שעות), עם אייר אוזבקיסטן במטוסים חדישים ונוחים. אפשר לצאת מאוזבקיסטן לקזחסטאן ולקירגיסטאן השכנות מצפון וממזרח, בתנאי שערכתם סידורים מוקדמים לקבלת ויזות לארצות אלו באמצעות סוכני תיירות מקומיים. בדרך זו אפשר גם להמשיך אל מערב סין.
מתי כדאי להגיע
עונות המעבר, אביב (אפריל-מאי) וסתיו (ספטמבר- נובמבר), הן הנוחות ביותר לטיול ברחבי אוזבקיסטן. עונת הסתיו היא גם העונה בה נמצא שפע של פירות בשוקי הערים: אבטיחים, מלונים, תאנים וענבים. עונת האביב בה ישנה הפשרת שלגים מאסיבית, ואחרי כן עלולים שלגים לחסום את מעברי ההרים.
בריאות
אסור לשתות מים מהברז, גם לא מים שעברו הרתחה. מומלץ לשתות מים מינרלים. יש לשטוף היטב פירות וירקות טרם אכילתם. מוצרי הגבינה שנמכרים ברחוב אינם מפוסטרים.
מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד
לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד
מטבע
המטבע המקומי הוא סום.
הדולר האמריקאי מאוד פופולרי באוזבקיסטן. האירו פחות פופולרי ומחוץ לטשקנט תתקשו לעיתים להמירו.
כרטיסי אשראי מתקבלים בעיקר במלונות בינוניים ויוקרתיים.
מספר הכספומטים מצומצם ואלה נמצאים בעיקר בטשקנט.
הפרש שעות
אוזבקיסטן מקדימה את שעון ישראל בשעתיים.
תקשורת
קידומת הטלפון הבינלאומית של אוזבקיסטן היא 998.
תחבורה
טיסות פנים הן דרך טובה לעבור מרחקים ארוכים (טקשנט-אורגנץ', למשל: אלף קילומטר, שעתיים טיסה).
האוטובוסים הציבוריים הולכים ונעלמים מן הדרכים במדינה, ואת מקומם תופסים אוטובוסים פרטיים. זוהי דרך נוחה למדי לנוע בין הערים הגדולות, אך הנהגים לא תמיד מקפידים על לוח הזמנים ופעמים רבות עוזבים את התחנה רק כאשר הם מלאים.
הדרך המוחה והמהירה ביותר לנסוע בין הערים הגדולות היא ברכבות המהירות, שנוסעות בין טשקנט, סמרקנד ובוכרה. בשל הפופולאריות שלהן כדאי להזמין מקום כמה ימים מראש.
בתוך הערים המוניות זולות להפליא. הרכבת התחתית בטשקנט נקייה והתחנות מטופחות.
אין סוכנויות להשכרת רכב באוזבקיסטן.
לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות
אוכל
המטבח המרכז האסיאתי בעל השפעות רחבות הן ממערב, מן הארצות הים תיכוניות, והן ממזרח, מסין. הבסיס הוא בשר כבש, ירקות עונתיים, אורז ואיטריות אורז. הבשר מוגש מוכן על האש (שישליק-קבב), או במרק עשיר (שורבה), או במיני מאפה.
מנה פופולרית היא: פולאו – קדירת אורז עם נתחי בשר, בצל, אורז, קטניות ותבלינים. לצמחוניים ואוהבי ירקות ומוצרי חלב, יש ירקות ממולאים וסלטים (כולל גם סלט רוסי כמובן), מיני גבינות לבנות ויוגורטים. הלחם הנפוץ ביותר הוא נאן- מעין פיתה הודית, ויש גם כיכרות לחם עגולות וכבדות. פירות מן הדלועיים הם המתוקים ביותר בעולם. ענבים, תאנים ופירות נוספים עוברים תהליכי ייבוש, והם מאוד נפוצים. לקינוח כדאי לאכול חלבה ובקלאווה.
אטרקציות ואתרים מומלצים
טשקנט (Tashkent)
טשקנט, בירת אוזבקיסטן, היא עיר גדולה ומודרנית שנבנתה מחדש על ידי הרוסים לאחר רעידת אדמה שאירעה ב-1966. טשקנט, שפירוש שמה מבצר האבן, שוכנת בלב הערבה המדברית ובאזור של קבוצת נאות מדבר, השנייה בחשיבותה באוזבקיסטן, אחרי זו של פרחנה (Fergana). סביבותיה של טשקנט מושקות במי הנהר צ'ירצ'יק (Chirchik). מעבר לשטחי השלחין האלה משתרע המדבר האדום, קיזיל קום (Kizyl Kum), למרחק של כמעט 1,000 קילומטרים. רוב תושבי טשקנט הם אוזבקים ומיעוטם טג'יקים, תורכמנים, רוסים ויהודים.
רעש האדמה שפקד את העיר בשנת 1966 מחו כמעט לחלוטין את זכרה של טשקנט העתיקה. עם זאת, במוזיאונים יש ביטוי למורשתה הסוערת ולכיבושים שהותירו בה את חותמם, מאז היווסדה לפני כ-2,500 שנה כנקודת מסחר של רועים וחקלאים. שליטיה מאז היו סינים, ערבים, חורזמים, איראנים, מונגולים, אוזבקים, תורכים, קוזאקים ורוסים.
כדאי לסייר בשוק המקומי הגדול – שוק צ'ורסו, ולחפש את הגברים הסוחרים ומהמרים בקרבות של שלווים, ליד שוק השטיחים. המבנה העגול המרכזי הוא שפע מדהים של כל מוצרי המזון (ראו את הסלטים החריפים-חמוצים של הקוריאניות). כדאי לטייל בכיכר העצמאות – הכיכר האדומה של העיר, שגדולה יותר מזו של מוסקבה. כדאי לבקר במסגד ג'ומעה (מסגד יום השישי), שנבנה במאה ה-14 ושימש כאחד מהמסגדים המרכזיים של העיר ועל כך מעיד שמו. המסגד נמצא מאחורי מדרשת קוקלדש.
שווה לנסוע ולעצור בתחנות הרכבת התחתית המפוארות, ולבקר במוזיאונים של האמנות המקומית – רקמות הסוזאנה. מוזיאון Applied arts הוא נעים מאוד וממוקם בשכונה ישנה ונעימה בבית של גנרל רוסי. מומלץ להגיע לתיאטרון נאבוי להצגות אופרה או בלט מדהימות שנערכות בו מדי ערב. טשקנט היא העיר "הרוסית" ביותר באוזבקיסטן, הרוסים כבשו אותה כבר ב-1860.
סמרקנד (Samarkand)
סמרקנד, שלא נהרסה כמו טשקנט, מלאה במונומנטים הענקיים של טימור לנג ושל נכדו, אולוג בק. סמרקנד שוכנת בבקעת זרוושאן (Zeravshan), על צומת דרכי המשי. כשג'ינגיס חאן הופיע מול חומות סמרקנד במאה ה-13, היו בעיר ספריות עשירות, שווקים וארמונות פאר. מרבית האתרים המעניינים בעיר נמצאים בעיר העתיקה, שנשתמרה היטב. כיכר רג'יסטן היא טבורה של העיר העתיקה, והיא מוקפת במדרסות (בתי ספר) ובמסגד הזהב. בעיר עוד כמה שרידים מרשימים: גור אמיר – מבנה הקבר של טימור לנג והגברים במשפחתו, מצפה הכוכבים של אולוג בק, ביבי חאנים (Bibi Khanym), שבנה טימור לנג לאשתו האהובה.
אסור להחמיץ את הביקור בשאני זינדה (Shany-Zinda) – רחוב הקברים המפוארים שעולה אל בית הקברות המוסלמי הנוכחי, ובו קבריהם של טימור לנג, אולוג בק ובני משפחתם. הקברים מעוטרים באריחים יפים. לא רחוק ממנו נמצא גם בית הקברות היהודי. השוק המקומי, הסמוך למסגד ביבי חאנים, הוא אחד האתרים המרתקים בעיר. השוק הססגוני עשיר ומלא בכל טובה של אוזבקיסטן. כדאי לטייל גם במדרחוב סמרקנד עמוס הדוכנים.
ברובע היהודי הישן עדיין חיים כמה מאות יהודים, ובית הכנסת שבו פעיל.
בוכרה (Bukhara)
בוכרה היא עיר בת יותר מ-2,500 שנה, ששוכנת בנווה מדבר פורה, על סעיף דרך המשי, בחיבור הנהרות זראוושאן וקאשקה דאריה. העיר העתיקה בנויה סביב מצודה, בתיה צפופים, ובסמטאותיה המפותלות נשמרו כמה ח'אנים מימי השיירות על דרך המשי. עד לפני כמאה שנה הושקתה בוכרה באמצעות תעלות, והיו בה כ-200 בריכות אבן שכונו האוז (Hauz). סביב בריכות האבן נהגו תושבי העיר להיפגש לשתייה, לרחצה ולרכילות.
בדרך בין סמרקנד לבוכרה נמצאים שרידי פונדקים ובארות מים ששימשו את דרך המשי. בבוכרה שרידים מרשימים של העיר הבצורה (The Ark) ומאוזוליאום קדום ומרשים של איסמעיל סמאני – אבי השושלת הסמנידית שהעלתה את בוכרה לגדולה. לא רחוק ממנו נמצא השוק התוסס והצבעוני של בוכרה.
גולת הכותרת היא כל העיר העתיקה שעברה שיפוץ מקיף בעזרת ארגון אונסק"ו, שהכריז על המקום כאתר מורשת עולמית. בעיר העתיקה עשרות מדרסות (בתי ספר) עם חזיתות קרמיקה מפוארות, שווקים מקורים ומספר מסגדים מרשימים. המינארט של המסגד הגדול מיוחד מאוד, ועומד במפתיע על כל 47 המטרים שלו מאז המאה ה-12.
כדאי לשהות לפני השקיעה ליד בריכת לאבה האוז (Labi Hauz), ליד הפסל של חוג'ה נאסר א-דין ולשתות כוס תה ירוק ליד הבריכה עם האוזבקים. השוק שבפאתי העיר העתיקה מחייב אף הוא ביקור, וכך גם מוזוליאום צ'שמה איוב שבקרבת המצודה, הארק – ארמון מבצר החאן, מסגד בולו האוז, מסגד קלאון, ארמון החאן – מוחי חוסה (ארמון כוכבי הירח) – מעונו של החאן האחרון ועוד.
כדאי לבקר ברובע היהודי שנקרא "מחאלה" ובבתי הכנסת של קהילת מרכז אסיה שנמצאים צמוד למרכז העתיק של בוכרה.
חיבה (Khiva)
חיבה, שפירוש שמה הוא מים חיים, שמורה במלואה. כיום זוהי עיר מוזיאונית נקייה, אבל פעם היתה רועשת, צפופה והומה במבקרים. על פי המסורת שֵם, בנו של נוח, מצא מקור מים חיים במדבר וצעק 'ח'איואק' (מים חיים) ומכאן נגזר השם חיבה. ארכיאולוגים גילו כאן שרידים בני אלפיים שנה.
חיבה נבנתה במאה ה-8, כמצודה על דרך המשי, ושגשגה רק לאחר שטימור לנג הרס את קוניה אורגנץ'. בעיר היה שוק עבדים משגשג, עד שנכבשה בידי הרוסים. האזור העתיק, המעניין, נקרא איצ'ון קלה (Ichon Qala). הכניסה לחיבה היא דרך אתא דרווזה – השער המערבי – של העיר. השער כלוא בין מצודת העיר – הקוניה ארק – לבין המשך החומה. אורכן של חומות העיר כשניים וחצי קילומטרים, אפשר לעלות על חומת החומר הרחבה. בכמה מקומות יש בתי קברות על החומה. מתחת לחומות, בחלק הצפווני של העיר, בנויים בתי חומר -הויצ'נטלה, העיר הפנימית, מדרגות פנימיות עולות אל החומות שעצי קראגש תומכים אותן. מימין לשער נמצאת מדרסת מוחמד אמין המשמשת כמלון.
הדרך לחיבה עוברת בנסיעה ארוכה בדרך מדבר החולות האדום – קיזיל קום, ולאורך נהר האמודריה. בעיר חיבה, שהיתה בירת האימפריה הטימורית, נמצא מבצר בנאת המדבר השחור. העיר העתיקה השתמרה ושוחזרה על חומותיה ושעריה, המסגדים המפוארים וארמונות העץ.
עמק פרחנה (Ferghana Valley)
העמק הפורה הוא האזור המיושב ביותר במרכז אסיה. כדאי לבקר בשרידי אמירות קוקאנד: מספר קברים עתיקים מצופים בקרמיקה ומסגד. כדאי לעקוב אחר תהליכי גידול פקעות המשי בכפרים ולבקר בבית החרושת למשי הגדול ביותר בעולם האסיאתי שנמצא במארחילן (Marghilan), שם יש גם שוק ססגוני.
הר צ'ימגאן
שמונים קילומטר מטשקנט נמצא הר צ'ימגאן, שהוא הקצה המערבי של רכס טיאן-שן שמתחיל בסין. נוסעים אליו לאורך הנהר צ'ירצ'יק שלצידו שוכנים כפרים יפים. הכביש מתפתל ועולה לנופים הרריים ואל אגם מים סכור ומרשים. צ'ימגאן הוא אתר סקי פופולרי בחורף, ואתר נופש הררי ידוע בקיץ שתושבי טשקנט מרבים לנסוע אליו.
מויאנק (Moynaq)
העיירה שמדגימה יותר מכל את הטרגדיה האקולוגית של ימת אראל היבשה. בעבר היא היוותה את אחד משני נמלי הדיג החשובים ביותר שעל גדות הימה, וכיום היא מרוחקת 40 קילומטר מהמים. כל מה שנותר מהסירות של מויאנק תקוע בחול, לצד ניסיונות השווא של התושבים לפתוח תעלות אל קו המים הנסוג והולך. 2000 תושבי העיירה סובלים גם כיום מהאסון של ימת אראל, בשל שינויי האקלים, סערות החול, המלח והאבק הקשות ועוד.
אורגוט (Urgut)
לאורגוט, שנמצאת מרחק של שעה נסיעה מסמרקנד, באים בשביל השוק שנערך מדי יום ראשון. שוק אותנטי ושוקק כמו זה יש רק בודדים בעולם – הומה אדם, עמוס בטובין, שופע שמחה, אנרגטי ומלא חיים. בין הדוכנים מתהלכים אנשים בתלבושות מסורתיות – בכובעים ובחלוקים. זהו המקום ליהנות מהכנסת האורחים האוזבקית הנדיבה ולטעום מהשפע. במקום יש כמה מסעדות מקומיות (צ'אי חנה), וזהו מקום טוב להכיר את האוכל האוזבקי העממי. כדאי לרכוש חלבה, פיצוחים, פירות וירקות טריים.