תפריט עמוד

מידע מעשי לקנדה

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

 


אשרות ושגרירויות

ישראלים הנוסעים לקנדה אינם זקוקים לאשרת כניסה.

שגרירות קנדה בישראל
כתובת: רחוב נירים 3/5, תל אביב.
טלפון: 03-6363381/00.

לישראל נציגויות בשלוש ערים בקנדה: 

השגרירות באוטווה
כתובת: Ocooner Street, Suite 1005 50
טלפון: 1-613-5676450.

הקונסוליה הכללית במונטריאול
כתובת:, 650 WESTMONT WESTMOUNT SQUARE SUITE 1
טלפון: 1-514-9408500.

הקונסוליה הכללית בטורונטו
כתובת: Bloor Street West Suite 700 180
טלפון: 1-416-6408500.

 


איך להגיע
אל על מפעילה טיסות ישירות מישראל לטורונטו. ניתן להגיע לקנדה בטיסה גם דרך יעדים שונים בארצות הברית ובאירופה. בדרך היבשה ניתן להגיע מארצות הברית השכנה.


מתי כדאי להגיע
שיאה של עונת התיירות הוא בין אמצע יוני לאמצע ספטמבר. אל הצפון הרחוק כדאי לנסוע בקיץ, בחודשים יולי-אוגוסט, היות וחלק מן הכבישים והאתרים באזור עלולים להיות סגורים בחודשים הקרים. החורף הוא עונת הסקי בקנדה.

 

 

 

 

 

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד


לשכות תיירות 

אתר לשכת התיירות הקנדית 


מטבע
דולר קנדי.


הפרש שעות
עיר הבירה אוטווה מאחרת את שעון ישראל בשבע שעות.
בקנדה יש שישה אזורי זמן. מחוז ניו פאונדלנד שבמזרח המדינה, מקדים את ונקובר שבמחוז קולומביה הבריטית (מערב קנדה) בחמש וחצי שעות. בקנדה נהוג שעון קיץ, המופעל בדרך כלל באפריל. במרבית המחוזות מוזזים מחוגי השעון שעה אחת קדימה. בסוף אוקטובר חוזרים לשעון החורף.
 


תקשורת
קידומת החיוג הבינלאומית של קנדה היא 1.
קידומות מקומיות: מניטובה – 204, נובה סקושה – 902, קולומביה הבריטית – 604 או 250, ניו ברנזוויק – 506, אלברטה 780 או 403.
 


עשרת הדיברות למטיילים בקנדה
לא תפלוש
תושבי קנדה בכלל, ותושבי נובה סקוטיה וניו ברנזוויק בפרט, קנאים מאוד לפרטיותם. אל תיכנסו לעולם לשטח פרטי, כמו חצר בית או חווה חקלאית, בלי לקבל רשות מפורשת מבעלי המקום. גם התבוננות ממוקדת באנשים נתפסת בקנדה כחוסר נימוס.

לא תאמר את כל האמת
בקנדה עשרות סוגים של בירה מקומית, ולכל סוג אח לייט תואם. מי שרגיל לשתות בירה אירופית או ישראלית, עלול לחשוב בטעות, שבקנדה מייצרים רק בירה לייט. מומלץ, אם כן, לחפש את סוגי הבירות המוצעות כאן לפועלים הזרים ממזרח אירופה. אל תתעקשו להגיד לקנדים את דעתכם על הבירה שלהם. בכל מקרה, ובלי כל קשר לסוג הבירה שתעדיפו, אסור לנהוג בקנדה כשתא הנוסעים מלא בבקבוקי בירה: על כל הבקבוקים להימצא בתא המטען.

לא תשכח להירשם
מרכזי המבקרים בפארקים הלאומיים של קנדה הם כמעט בגדר אתרי חובה. תוכלו לפגוש שם פַקחים חייכנים, שכל ייעודם עלי אדמות הוא לסייע בידכם למצוא את מסלול ההליכה או את נקודות התצפית המתאימות לכם. כאן נרשמים ללינה בשטח השמורות. אף שהרישום מראש עלול להוציא את כל הספונטניות מהמפרשים, כדאי לא לדלג עליו. לינת שטח בקנדה מומלצת מאוד: אתרי הלינה נקיים ומטופחים, וברובם יש גם מקומות מוסדרים להדלקת אש ולמנגל.

לא תישן במקום אסור
אתרי הלינה והחנייה מתוכננים כך, שגם מי שפרטיותם חשובה להם ימצאו את מבוקשם.
אסור לישון בשטח שלא יועד לכך, בעיקר משיקולים של שמירת הטבע והגנה על בטחונכם. לינה במקום בלתי מוסדר עלולה להוביל למעצר ולקנס גדול.
אפילו אתרי הקמפינג הנידחים ביותר סמוכים למקור מים זורמים. הדיג מותר. ככלל, מי שייצאו לטיול טבע בקנדה יקבלו את הרושם, כי עיקר עיסוקם של הקנדים הוא דיג. כמעט בכל חנות למטיילים או לכלי כתיבה תמצאו ציוד לדיג.

לא תגנוב (או אל תעז לא לשלם)
עבור הלינה באתרי הקמפינג נגבה תשלום סמלי. בכניסה לכל אתר מוצבת תיבת עץ ובה מעטפות ריקות, המפרטות את גובה הסכום שעליכם להשאיר לטובת מנהלת הפארק. אם נתפסתם בלי לשלם, תיקנסו בקנס גבוה.

לא תלכלך
אין להשאיר פסולת כלשהי בשטח, גם לא בשקית אשפה סגורה היטב. יש להשאיר את הפסולת רק במתקנים מיוחדים, שבעלי חיים לא מסוגלים לפתוח.

לא תתווכח
כל עבירה על אחד מתקנות הפארק תיצור אי נעימות רבה, ותוביל לקנסות כבדים ואף למעצר מיידי. אל תתווכחו עם פַקח שנותן לכם הוראה. פשוט בצעו אותה!

לא תשתוק ולא תפתיע דובים
בכל טיול בטבע ובכל לינה בשטח, יש סיכוי גדול שתפגשו דוב, וככל שתתרחקו ממקומות יישוב, כך תגדל הסבירות שהדבר יקרה. בקרב הפקחים הקנדיים רווחת בדיחה בנושא: איך תדע אם רודף אחריך דוב שחור או דוב גריזלי? אם טיפסת על עץ והדוב טיפס בעקבותיך והרג אותך, מדובר בדוב שחור; אם הוא ניער את העץ עד שנפלת ואז הרג אותך, זהו בלי ספק דוב גריזלי.
המציאות לא גרועה עד כדי כך, אבל לא חשוב באיזה דוב נתקלתם, עליכם לנהוג לפי אותם כללים: בטיול בשטח, ובעיקר ביער סבוך או בשביל שהראות ממנו מוגבלת, חייבים להקים רעש. אם נמאס לכם לדבר, הקימו רעש בעזרת שני מקלות עץ. העיקר הוא לא להפתיע את הדוב. הדוב לא מעוניין ליצור מגע פיזי עם בני אדם (אפשר להבין אותו), ולכן, אם ישמע את הקולות המתקרבים, יעדיף להסתלק. לעומת זאת, אם יופתע, הוא יתקוף כדי להתגונן. במקרה כזה עליכם לשלוט באינסטינקט: אם הותקפתם על ידי דוב, אל תנוסו בבהלה ואל תטפסו על העץ הקרוב. הדוב מהיר מהאדם, ובדרך כלל גם כבד ממנו. הפקחים ממליצים לשכב על הבטן, כשהפנים כלפי האדמה, ולהתחזות למת, גם אם הדוב מתקרב עד כדי מרחק נגיעה.
לעולם אל תנסו להתקרב לדוב בטבע, גם אם אתם בשטח פתוח והוא נראה כמו דובי נחמד.
מטיילים שמרבים לשהות בשטח יכולים להצטרף לקורס של רשות הפארקים בקנדה. בקורס הם ילמדו את כללי ההתנהגות בשטח, וכן כיצד לנהוג במקרה שהדוב תוקף.
בלינת לילה בשטח, אסור בכל לשון של איסור להשאיר מזון – וגם לא קופסאות שימורים סגורות – באוהל או בקרבתו. אם יש לכם מכונית, עדיף להשאיר את המזון ברכב הסגור, ולהחנותו שלא לצד האוהל. בטיול רגלי יש להכניס את המזון לתוך שקית אטומה, ולתלות אותה על עץ במרחק מה מהאוהל.
למרות כל האמור לעיל, לא צריך לחשוש מטיולי שטח בקנדה. מספר הפגיעות מדובים קטן מאוד, ולמי שישמרו על הכללים הללו צפוי טיול מהנה ובטוח.

לא תאכיל את חיות הבר
האכלת חיות בר לא רק אסורה בקנדה, אלא גם מסוכנת, כפי שמעיד סיפור המעשה הבא. בעודה מקוששת ענפים בבוסתנה, נתקלה קנדית טובת לב אחת בדוב, שחיפש תפוחים למאכל. הדוב לא נראה תוקפני, והאשה הגישה לו תפוח עסיסי. הדוב תפס זאת כמעשה תוקפנות מצד האשה, והחזיר לה "לטיפה" הגונה. האשה השתחררה בינתיים מאשפוז ושבה לאיתנה.

לא תיכנע לזבוב השחור
בקיץ סובלים מקומות רבים בקנדה מ"הזבוב השחור". עקיצתו של זה מכאיבה ועלולה להשאיר סימנים מכוערים במשך שנים. הסכנה העיקרית היא עקיצה בפנים או בצוואר. לפני שתצאו לטייל בטבע, טוב תעשו אם תבררו האם הסכנה הזבובית הזאת אורבת לכם. במידה שכן, תוכלו למצוא בכל חנות טיולים כובע עם כילה ועוד מיני פטנטים נגד הזבוב הלא נעים הזה.

כתב: דורון הורביץ
 


מדריך למטייל בשמורות
• תיירים רבים, המטיילים בקנדה, חוצים שמורות אינדיאנים בלי להיות אפילו מודעים לכך. אחד מהסממנים האופייניים לשמורות הם שלטי הפרסומת הגדולים, הניצבים בצידי הכביש המהיר הסמוך להן. החוק הפדרלי הקנדי, האוסר על הצבת שלטי פרסום שכאלה, לא חל על השמורות, והאינדיאנים מנצלים זאת.
• בשמורות רבות פועל מרכז מבקרים, שבו תוכלו לקנות לא רק מוצרי תיירות שונים, אלא גם מזכרות אינדיאניות. בדרך כלל המוכרים ישתדלו להרשים אתכם על ידי הדגשת האינדיאניות שלהם.
• מי שרוצה להבין טוב יותר את אורח החיים האינדיאני, מוטב שייצור קשר עם המועצה השבטית. האינדיאנים של קנדה משתייכים לשבטים נפרדים. לכל שבט (Band) יש מועצה נבחרת, שבראשה עומד צ'יף נבחר, האחראי על הניהול האדמינסטרטיבי של השבט. מומלץ לפנות לצ'יף לגבי פעילויות הפתוחות לציבור. סיור בבית ספר אינדיאני טוב יותר מביקור באלף חנויות של מזכרות.
 

 

 

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות


אוכל

מטבח קנדי: אינדיאנים מבשלים 
בני האומות הראשונות, תושביה המקוריים של קנדה, מכינים גם כיום לחם-לביבות מסורתי, העשוי מקמח חיטה ומטוגן בשומן חזיר. כל מה שרציתם לדעת על מסורות הבישול הקנדי ועל האינדיאנים שהביאו לעולם את סירופ המייפל 

כתבה: פיליס גלזר

תשאל את האמריקאי הממוצע מה הוא יודע (או זוכר) על קנדה שכנתו, והתשובה הטיפוסית תכלול רק כמה סמלים קנדיים ידועים, כמו מפלי הניאגרה, סירופ מייפל וה-Royal Canadian Mounted Police) RCMP), משטרת הפרשים הקנדית המלכותית, שאנשיה הציוריים, במדיהם האדומים ובכובעיהם הגדולים, רכובים על סוסים. למרות הקרבה הגיאוגרפית לשכנה מצפון, מרבית האמריקאים אינם מכירים כלל את נפלאות הארץ השנייה בגודלה בעולם.
וכמו בארצות הברית, גם בקנדה נשכחו במידה רבה התושבים המקוריים של האזור, האינדיאנים. אבל למרות זאת, בקנדה עמלים שבטי האינדיאנים קשות למען שימור תרבותם העשירה, על האומנות, המזון והפולקלור שלה. במחוז קולומביה הבריטית לבדו חיים כיום יותר מעשרים שבטים של בני האומות הראשונות (First Nations Peoples), שאנשיהם פזורים גם בפרובינציות האחרות במדינה. החיים היומיומיים שלהם מאופיינים בכבוד רב לאמא אדמה. עם זאת, בצד חתירה לאיזון עם הטבע, משכירים אינדיאנים קנדיים רבים את אדמותיהם לקידוחי נפט ולכריתת עצים.

בהרמוניה עם הטבע
הכבוד שרוחשים האינדיאנים לטבע ניכר גם בתרבות האוכל והבישול שלהם. עם המאכלים האופייניים לצפון-מערב קנדה נמנה דג הסלמון, שעונת הדיג שלו מגיעה לשיאה בין אמצע יוני לאמצע ספטמבר. המקומיים דגים את הסלמון בשיטות מסורתיות, ומקפידים לדוג רק לפי הצורך, כדי להשאיר מספיק לדורות הבאים. המסורת האינדיאנית אומרת, "אנו לא יורשים את האדמה מאבותינו, אנו שואלים אותה מנכדינו".
אחד המאכלים הבסיסיים של המקומיים הוא לחם הבנוק (Bannock). במקור הוכן הלחם הזה (הראוי יותר לכינוי לביבות) משיבולת שועל או מגריסים, אבל כיום עושים אותו בדרך כלל מקמח חיטה. בנוסף לכך מכיל הלחם אבקת אפייה ושומן חזיר. הבנוק הגיע מסקוטלנד עם הציידים וסוחרי הפרוות, וב-300 השנים האחרונות הפך חלק אינטגרלי מהתפריט האינדיאני היומי, אולי הודות לעובדה שניתן להכין אותו בשטח: מרתיחים מים לתה; מערבבים את החומרים לבצק; יוצרים לביבות דקות; מטגנים אותן בשומן חזיר, ומגישים עם התה.
על אף שקנדה רחוקה מארצות האורז הגדולות של דרום-מזרח אסיה, גם למדינה הצפון-אמריקאית יש אורז משלה. מדובר באורז הבר, המכונה בפי שבט האוג'יבוויי (Ojibway) "מאנומין" (Manoomin), שם המחבר את רוח הקדושה (מניטו) עם מעדן (מינון). כמו עץ האדר, שממנו מופק סירופ המייפל, גם אורז הבר דורש תנאי סביבה מיוחדים. הוא גדל רק באגמים שבצפון-מערב אונטריו, בדרום-מערב מניטובה ובמינסוטה שבארצות הברית. בחצי כוס של אורז בר מבושל יש כשבעים קלוריות, והוא עשיר בסיבים, במינרלים ובוויטמינים מקבוצת B. לא בכדי נחשב אורז בר לקוויאר של הדגנים. עונת הקציר שלו היא בין סוף ספטמבר לתחילת אוקטובר, אבל אפשר לאחסן את האורז המיובש במשך זמן רב.
גם החמוציות (Cranberries) אופייניות לצפון מזרח ארצות הברית וקנדה. מהחמוציות, פרי בעל צבע אדום עז, מייצרים בעיקר מיצים וריבות. באזור גדלים גם תפוחי מקינטוש 
(Macintosh) – פרי פיתוח מקורי קנדי מראשית המאה העשרים.
בסתיו, מבשרים עלי העצים המאדימים את בואם של הציידים, והללו אכן מגיעים. האינדיאנים עדיין צדים את האייל הקורא, את חזיר הבר, דובים, צבאים, עיזי הרים ועופות בר. הם צדים, מעשנים את הבשר ומייבשים אותו לחורף. האינדיאנים גם אוספים אוכמניות ופירות יער, ירקות שורש ותירס, ומשמרים אותם בהקפאה או בצנצנות. בחורף תופסים הציידים את ארנב החורף ודגים דרך חורים בקרח.
באביב מגיעים האווזים הביתה, וזה הזמן האידיאלי לדוג דגי טרוטה (Trout) ושיבוט 
(Whitefish), ולצוד בונים ועופות בר. צדפות יש כאן בשפע, וכן דגי לשונון (Halibut), ולאורך הים מגישים אותם עם אצות ים. עד סוף האביב יהיו גם סלרי, שום ובצל חדשים לקצור. בקיץ חוגגים המקומיים באזורים הללו על תותים ופטל בר, הבאים בצבעים מצבעים שונים, וזה הזמן ללכוד את דגי הסלמון הרבים, השוחים בנהרות.

מולדת סירופ המייפל
עידנים לפני הולדת הסירופ של הדודה ימימה (המותג Aunt Jemima) וכל שאר הפסאודו-סירופי מייפל – המכילים במקרה הטוב לא יותר משלושים אחוז סירופ מייפל אמיתי, ומבוססים בעיקר על סוכר ותמציות מלאכותיות למיניהן – אספו האינדיאנים בקנדה ובצפון ארצות הברית את השרף שנטף מעצי האדר, בישלו אותו והכינו כך סירופ מייפל (Maple Syrup) אמיתי. סירופ המייפל הוא ממתיק נפלא, ולו טעם עשיר ומיוחד. השרף, שממנו מכינים אותו, נוצר רק בעצים הגדלים בתנאי אקלים של חורף ארוך, שבמהלכו יורדות הטמפרטורות אל מתחת לאפס במשך הלילה, ועולות מעל לנקודת הקיפאון בשעות היום. הנוזל המתוק מתחיל לעלות משורשי העץ בסוף החורף ובראשית האביב, כדי להזין את העלים החדשים שנוצרים.
לצערם של אוהדי הסירופ, הממתיק הנהדר כל כך לפנקייק, לפרנץ' טוסט ולבשרים למיניהם הוא מוצר יקר למדי, ולכן מוצף השוק בכל כך הרבה חיקויים "בטעם מייפל". מחירו של הסירופ האמיתי הוא פועל יוצא של דרך הפקתו המסובכת: קודחים חורים בגזע העץ, ומכניסים לתוכו ברז, כדי לאסוף את השרף המימי. לאחר מכן מרתיחים ומרכזים אותו. מכל עץ אפשר אמנם להפיק כחמישים ליטר של שרף בכל עונה, אבל יש צורך בכשלושים עד ארבעים ליטר של שרף גולמי לצורך ייצור ליטר אחד של סירופ.
קניית סירופ מייפל מזכירה רכישת קוניאק משובח: רצוי לקנות סירופ מאיכות גבוהה (AA) או משובח (Fancy), שהוא הסוג המתוק ביותר, אך גם הכי עדין והכי מתאים לפנקייק. לחלופין, אפשר לקנות את הסוג הטהור (Pure), סירופ משובח, לעיתים כהה יותר, ומתאים במיוחד לבישול ולאפייה. נסו גם את סוכר המייפל, שאותו מכינים מסירופ המבושל עד שהוא מקריש לגבישים דמויי סוכר (אפשר להשתמש ב"סוכר" הזה כמות שהוא, ואפשר גם להוסיף לו מים כדי לקבל סירופ משוחזר).
סירופ המייפל האמיתי הוא אחד המטעמים היחידים שמאחדים פיינשמקרים, אניני טעם ושוחרי בריאות כאחד. שכן מדובר בסירופ מתוק, עשיר בטעם, אך גם עשיר באבץ ובמנגן. על אף שסירופ המייפל הוא מוצר טבעי, לעיתים מוסיפים לו חומרים משמרים וחומרים למניעת היווצרות קצף. לכן מומלץ, במידת האפשר, לקנות סירופ מייפל אורגני, הנקי מכל התוספות הללו.

פיליס גלזר, הכותבת על אוכל ב"ידיעות אחרונות" וב"ג'רוזלם פוסט", היא משתתפת קבועה בתוכנית "בילוי נעים" בגלי צה"ל


פסטיבלים ואירועים
מאי-יוני> פסטיבל בינלאומי למוסיקה קלאסית 
נערך בהליפקס שבנובה סקושה 

יוני> פסטיבל הילדים הבינלאומי של וויניפג
נערך בוויניפג שבמניטובה, ומשתתפים בו אמנים ומספרי אגדות. 

יוני-יולי> פסטיבל ג'אז בינלאומי
נערך בקלגרי שבאלברטה. 

יולי> פסטיבל ג'אז (ה- Atlantic Jazz Festival)
נערך בהליפקס שבנובה סקושה. 

יולי< הפסטיבל העממי של וויניפג (Winnipeg Folk Festival)
נערך בוויניפג שבמניטובה, ובמסגרתו פועל כפר אומנויות.


קרנבל
משלג רב ועננה בניתי עיר לי לבנה
בקוויבק סיטי גנרל חורף מקפיא בסוף ינואר את העצמות ממש כמו במקומות אחרים בקנדה, אבל שם זו סיבה מספיק טובה דווקא לצאת החוצה וליצור עיר קרח משלג. אירוע חמים לכל המשפחה

טקס פתיחת הקרנבל בארמון הקרח. מאז 1984 נערכת כאן אחת מחגיגות החורף הגדולות בעולם, המשלבת מסורת עתיקה, אמנות ושעשועים | צילום: הראל סטנטון

כתב: הראל סטנטון

המחשבה הראשונה שעשויה לעלות בראשו של תושב אחת ממדינות אגן הים התיכון, המגיע לביקור בעיר קוויבק (Quebec City) בחורף – כשהטמפרטורה נעה בין מינוס 16 למינוס 8 מעלות צלסיוס – היא "למה, לעזאזל, לא לקחתי את המשפחה לאמריקה הדרומית או לאוסטרליה?!"
אבל אחרי שמתעשתים מבינים, שתושבי העיר העתיקה הזאת לא מתרגשים משלג ומקרח. נכון שהחורף בקוויבק סיטי (הממוקמת במחוז קוויבק) הוא אכן גנרל, אבל תושבי המקום פשוט ממשיכים בחייהם, למרות הכפור. כאן לא יבטלו אירועים מתוכננים, יהא מזג האוויר אשר יהא, ואפילו ממציאים קרנבל-פסטיבל הנערך תחת כיפת השמיים. ואיזה קרנבל מתאים לקוויבק סיטי יותר מאשר פסטיבל פיסול בקרח, המתקיים כאן בסוף ינואר?
המפגש של הישראלי עם קנדה בחורף דומה להיכרות עם תרבות אחרת ושונה, כמו, למשל, ביקור ראשון באחת ממדינות מזרח אסיה. העובדה שתרבותה של קנדה אינה שונה מהותית מהתרבות האמריקנו-ישראלית רק מעצימה את החוויה.
תהליך ההסתגלות וההתאמה לחיים אורבניים בקור העז, היופי של העיר בלבן, ענפי ספורט החורף וקרנבל השלג של קוויבק סיטי, שהרובע העתיק שלה הוכרז ב-1984 על ידי אונסק"ו כאתר שימור בעל חשיבות עולמית (World Heritage Site) – כל אלה יבטיחו לכם חופשה ייחודית, משפחתית או אחרת.

האמיצים מרוויחים
בחורף עוטה מעטה של לובן את הנוף, העצים שחורים ועירומים, וגגות הבתים משופעים בנטיפי קרח. כלי רכב של העירייה מפנים את השלג ומפזרים מלח וחול; סוחרים ובידיהם אתי חפירה חופשים את השביל המוביל לפתח החנות.
מזג האוויר הקשה הוא גורם כה דומיננטי באזור, עד כי במקום התפתח לקסיקון חורפי עשיר. הכנת הרכב לחורף, למשל, מכונה כאן "To Winteries the Car", או בתרגום חופשי, "להחריף את המכונית". דרך הגריל הקדמי של המכוניות הישנות מבצבץ לו כבל, שבלילה, בזמן החנייה, יתחבר למערכת החשמל הביתית, כדי לטעון את הסוללות ולסייע בהתנעת הרכב בבוקר המחרת. אפילו את עגלת הילדים מחליפה מזחלת שלג עשויה פלסטיק, שאותה מושכים ההורים.
כשנכנסים למקום מחומם, המשקפיים מתמלאים באדים;כשהאף נוזל, הוא קופא; וכשצריך לשירותים באוויר הפתוח… האמיצים מרוויחים. כל יציאה היא מבצע מלביש: סוודר, מעיל ארוך, צעיף, כובע, מגיני אוזניים, כפפות לידיים, מעיל עוטף וחם, מגפיים וכובע המאיים לכספות כמעט את כל הפנים.
קוויבק סיטי – "מתת אֱלוהַ", כפי שכונתה על ידי סמואל שמפליין, שגילה אותה ב-1608 – היא עיר צרפתית רומנטית עתיקה, העיר היחידה באמריקה הצפונית המוקפת בחומה. מעל המצוק, המשקיף על נהר סנט לורנס (St. Lawrence), ניצב סמלה של העיר – טירת פרונטנק (Le Chateau Frontenac). הטירה המשמשת כבית מלון, שובצה, בזכות האווירה שבה, במקום 73 ב"רשימת הזהב" של מגזין "טרוולר" (Traveler). 

טירת פרונטנק

כתובת: 1 Rue des Carrieres, Quebec
טלפון: 1-418-6923861

בחורף בכלל, ובימי הקרנבל בפרט, העיר הומה פעילות. בתקופה זאת יש בה רחבות ומסלולים להחלקה על הקרח ועשרות פסלי קרח, בצד המוזיאונים והמסעדות, הפועלים בכל ימות השנה. בעיר ובסביבותיה יש היצע רב של ספורט חורף: 118 מסלולי סקי וסנובורד, ומאות קילומטרים של מסלולים לאופנועי שלג וקרוס-קאונטרי (גלישה-הליכה למרחקים ארוכים עם מגלשי סקי: ספורט קשה מאוד, המצריך כושר פיזי וטכניקה מעולה), סקי, רכיבה במזחלות כלבים ורפטינג שלג.
מחוץ לעיר מומלץ יש אתר מדהים: מפלי מונמורנסי (Montmorency). מדובר ב-83 מטרים של מפלים קפואים. בחלק הצר של המפלים, מבעד למעטה הקרח, פורץ למרות הכל זרם אדיר של מים, גם באמצע החורף. המפלים הקפואים הם כתובת להרפתקנים, המעוניינים להתנסות בטיפוס קרח (Ice Climbing). בלשון הדיוטות, מדובר בטיפוס על המפלים הקפואים, כאילו היו צוק הררי, כשהמטפסים נועלים נעליים ממוסמרות.

גורד שחקים מקפיא
קוויבק סיטי חוגגת את קרנבל החורף מאז 1894. החל בשבוע האחרון של ינואר, ובמשך שלושה שבועות, נערכת כאן אחת מחגיגות החורף הגדולות בעולם, המשלבת מסורת עתיקה, אמנות ושעשועים. עבור כשבעה דולר קנדי מקבלים בובה של בו-נום (Bon Homme, "איש טוב" בצרפתית), הקמיע של הקרנבל, המהווה אישור כניסה לכל האירועים הנערכים בחלקי העיר השונים, ושאליהם אפשר להגיע ברגל. בערב הפתיחה של הקרנבל מתקיימים מופעים של ליצנים יורקי אש, ובמהלכו נואם אדם המחופש לבובת השלג של בו-נום. טקס הפתיחה נערך בשעות הערב, בארמון הקרח שברחבה שמול בניין הפרלמנט.
במשך חודשיים תמימים שוקד צוות של 15 אמנים על הקמת מבנה הקרח, שעיצובו משתנה משנה לשנה. מבלוקים של שלג וקרח, שמשקלם הכולל מגיע לאלפי טונות, הם יוצרים טירות, מבצרים וארמונות ענקיים.
דווקא בשנת המילניום נבנתה טירה קטנה בהשוואה לאלה שהוקמו בשנים שלפניה, אבל בקוויבק סיטי, גם הקטן גדול.
טירת המילניום של הקרנבל היתה מעין מנהרת זמן. המבקרים במקום נכנסו לאיגלו שלג ברוחב 12 מטר, סמל לעדין הקרח. בהמשך הם חצו גשר קרח באורך שמונים מטר, שעבר מעל כפר סמלי, שנועד להמחיש את המעבר מעדין הקרח והחיים באיגלו לחברה חקלאית, המגדלת בהמות. בתי הכפר היו עשויים מקרח, כמו גם בעלי החיים והעצים שבמקום. בקצה הגשר ניצב גורד שחקים קרחוני בגובה 12 מטר, שנועד לסמל את העולם המודרני ואת המילניום החדש. בלילה הוארה טירת המילניום עצמה באורות צבעוניים, החודרים מבעד לגבישי הקרח ויוצרים יופי עוצר נשימה.

ליל הסכינים הארוכות
שיא ההתרחשות בקרנבל החורף של קוויבק סיטי הוא בסופי שבוע. תזמורות, ליצנים, תחפושות והרבה שמחה צובעים את רחובותיה הלבנים של העיר. בסוף השבוע הראשון של הקרנבל מתקיים "ליל הסכינים הארוכות" (The Night of the Long Knives), שמה הרשמי של תחרות הפיסול בשלג. בחצות הלילה ניתן האות: כחמישים צוותי פיסול מקצועיים מכל רחבי העולם מסתערים על קוביות ענקיות של שלג דחוס, שהוכנו במיוחד לרגל האירוע. במשך כל הלילה הם יחצבו, ישייפו וילטשו את השלג. בבוקר המחרת, בשעה עשר בדיוק, נשמעת שריקת הסיום, וצוות שופטים בוחן את הפסלים ומכריז על הזוכים. הכפור שומר על הפסלים הנותרים בלא פגע עד תום הקרנבל.

משחה ארקטי
במסגרת הקרנבל נערכות גם תחרויות ספורט מסורתיות. מירוץ מזחלות הכלבים עובר ברחובות ובכיכרות העיר. כבישים מרופדים בשלג, שבצידם אלפי צופים, מהווים את מסלול התחרות.
כבר מאז הקרנבל הראשון מתקיימת באזור תחרות בחציית נהר סנט לורנס הקפוא למחצה בסירות קאנו, בנתיב העובר בין קוויבק סיטי לבין לווי (Levis).קבוצות ספורטאים מכל רחבי העולם נענות לאתגר. בטמפרטורה ארקטית הם מנסים לפלס דרך בגושי הקרח הצפים, ולפעמים נאלצים לסחוב את הסירות על פני הקרחון. לא פעם נופל אחד מאנשי הצוות למים הקרים, וחבריו צריכים לחלצו.
מעל העיר נמצא פארק שדות הקרב (Parc des Champs de Bataille) – בעבר זירה עקובה מדם בין הבריטים והצרפתים, וכיום פארק שליו, ובו עצים, גינות ומונומנטים שונים. חלקו של הפארק הקרוב למצוק מכונה "מישורי אברהם" (of Abraham Plains), ובחורף הוא הופך לפארק שעשועים גדול לילדים ולצעירים ברוחם. בגבעות הלבנות שבמקום יש מסלולים קצרים לרפטינג ולאבובים, מבוך מבלוקים של קרח, ומסלול טיפוס על הר קרח קטן. אפשר לעשות סיור סביב הפארק במזחלות שלג הרתומות לסוסים. מומלץ גם לבקר במרכז התרבות, הכולל כמה מבני איגלו. המרכז מציג תערוכה והדגמות על החיים באזורים הקרים של קנדה. הזאטוטים, הלבושים במעילים ועטופים בצעיפים, נראים כאן כמו רובוטים חיוורים. בארץ, שבה פעילות חוץ לילדים היא כל כך מוגבלת, כיף לראות אותם משתוללים, צוחקים ומקבלים אמבטיית שמש חורפית.
כמו כל קרנבל אחר, גם פסטיבל החורף של קוויבק סיטי לא מזניח את צורכי החיך. בצד המסעדות, המעלות ניחוח צרפתי, יש ברחובות דלפקי בר מקרח, ובהם מגישים משקה אלכוהולי מחמם קרביים במיוחד המכונה קאריבו (Caribou – סוג של אייל קנדי). כמעט כמו כל דבר בקנדה, גם משקה הקאריבו הוא המצאה אינדיאנית. לאחר ציד מוצלח, נהגו האינדיאנים לשתות את דמו של הקאריבו, כדי לחמם את הגוף. הצרפתיים שהתיישבו בקנדה לא התלהבו ממשקה זה, הן בשל מוצאו החייתי והן בשל העובדה שאין בו טיםת אלכוהול. לכן הם ערבבו בו אלכוהול נקי ויין פורט והביאו לעולם משקה אלכוהולי חזק במיוחד, שצבעו אדום כדם.
משקה הקאריבו הפך לסמל המסחרי של קרנבל הקרח בקוויבק סיטי, בהיותו אחד האמצעים המיידיים לחימום איברים. לכל משפחה היה מתכון אחר לייצור המשקה חורך המעיים הזה. ממשלת קנדה, שבעבר אסרה על ייצור קאריבו מתוצרת עצמית, החליטה לפני כעשרים שנה להפיק משקה קאריבו רשמי. רק את המשקה הזה ניתן לקנות בחנויות האלכוהול המורשות. אבל בזמן הקרנבל, עדיין משגשג קאריבו מתוצרת עצמית, והממשלה, רק בזמן הקרנבל, לא מנסה לעצור את היצרנים.
בנוסף לקאריבו, מתגלה כאן גם המייפל בלוא לאומיותו: עבור שני דולר קנדי ימזגו עבורכם מעט סירופ מייפל סמיך על שולחן עץ צר, מכוסה בקרח. את הסירופ החום הזה יגלגלו על מקל ארטיק לסוכרייה מתוקה.
אירוע חורפי מחמם לכל הדעות.

הראל סטנטון – מרצה, מורה לצילום, מדריך טיולים בחו"ל ועורך מופעים אורקוליים
תודות ללשכת התיירות הקנדית בישראל ול"אייר קנדה" על עזרתם הרבה בהכנת הכתבה


 

 

אטרקציות ואתרים מומלצים

קנדה: עשרת המומלצים

1. טבע: מפלי הניאגרה
המפלים המפורסמים ביותר בעולם הם כנראה האטרקציה מס' 1 בקנדה. מפלי הניאגרה (Niagara Falls) נמצאים על הגבול בין מדינת ניו יורק שבארצות הברית למדינת אונטריו בקנדה. המפלים האמריקאים צונחים מגובה של 55 מטר, ורוחבם כ-320 מטר. המפלים הקנדיים, המכונים גם מפלי הפרסה (Horseshoe Falls), צונחים מגובה 52 מטר אך רחבים פי שתיים מעמיתיהם שמעבר לגבול. בין שני המפלים חוצץ אי העיזים (Goat Island). המפלים, שמהווים את אחד האתרים הפופולאריים ביותר בקרב זוגות אמריקאים בירח דבש, ממוסחרים מאוד, ויש סביבם מגוון רחב של אטרקציות, בהן שיט בספינת Maid of the mist שמקרבת את הנוסעים הרטובים למפלים וצפייה במפלים ממסוק. על אף המסחור הטבע מצליח להרשים גם את הסקפטיים שבחבורה. בחורף המפלים קופאים בחלקם ומראה הקרח והשלג סביב יוצר נוף בלתי נשכח. בלילות מוארים המפלים בתאורה צבעונית נפלאה, ובחלק מימי הקיץ אף נהנים מתצוגת זיקוקי דינור בשמיים שמעליהם.

2. טיול עירוני: סיור בעיר העתיקה של מונטריאול
מונטריאול היא לא רק העיר השנייה בגודלה בקנדה כולה, אלא גם מתהדרת בתואר "העיר הדוברת צרפתית השנייה בגודלה בעולם", אחרי פריז, כמובן. זהו המרכז הכלכלי והתרבותי של קוויבק, המציע שלל בילויים, חיי לילה, גסטרונומיה, אווירת נהנתנות, חוויות שופינג ושיק צרפתי. האזור המלבב ביותר במונטריאול הוא העיר העתיקה (Vieux-Montreal). חלק היסטורי זה שוכן בצמוד לנמל הישן, ובו רחובות ציוריים מרוצפי אבן ובניינים משוחזרים מהמאות ה-17 וה-18. רחוב סט. פול (Rue St. Paul) הוא אחד הרחובות היפים ביותר בעיר העתיקה, ויש בו מנורות רחוב יפות בסגנון ויקטוריאני והרבה חנויות מיוחדות וגלריות. לא כדאי להחמיץ את כיכר ז'ק קרטייה (Place Jacques-Cartier). כיכר זו מתמלאת בקיץ במופעי רחוב, דוכנים המוכרים דברי אמנות ומזון, מוכרי פרחים, כרכרות רתומות לסוסים שמזמינות לסיור בעיר העתיקה והמון אדם המגיע להסתובב וליהנות מהאווירה ולבלות במועדוני הג'אז ובתי הקפה ההומים שבכיכר וברחובות הסמוכים לה. אתר נוסף שלא כדאי להחמיץ הוא בזיליקת נוטרה דאם, כנסייה גותית מרהיבה שנבנתה בין 1829-1824. בסמוך לעיר העתיקה נמצא הנמל הישן, שבו טיילת יפה לאורך הנהר עם פארקים ירוקים, זירות החלקה, מתקני שעשועים וכן שפע של בתי קפה ומסעדות.

3. תצפית: מגדל CN
אם צריך לבחור רק אטרקציה אחת בטורונטו, הרי שזהו המקום. המגדל דמוי המחט, שמתנשא לגובה של 553 מטר, מספק תצפית מרהיבה על טורונטו, אגם אונטריו והסביבה. בימים בהירים אפשר לראות אפילו עד מפלי הניאגרה. המגדל מציע מספר אטרקציות שמנצלות את גובהו הרב, ביניהן קומת התצפית הפתוחה בגובה של 342 מטר (בערך הגובה של מגדל אייפל בפריז), וקומה נוספת, עם רצפת זכוכית, שמאפשרת לראות מזווית מיוחדת, ולמי שאינו סובל מפחד גבהים, את כל הדרך שעשיתם למעלה (במעלית כמובן). המעלית אגב, עושה את דרכה למעלה במהירות של 58 שניות בלבד. אם אתה רוצים להאריך את התענוג, תוכלו ליהנות מארוחת ערב במסעדה המסתובבת שנמצאת בגובה של 350 מטר ומאפשרת תצפית של 360 מעלות על הנוף.
אתר האינטרנט של מגדל CN

4. מחוץ למסלול: קייפ ברטון ונתיב קאבוט
לא רבים המטיילים הישראלים שמגיעים לאי קייפ ברטון (Cape Breton), ששוכן על חוף האוקיינוס האטלנטי בפרובינציית נובה סקוטיה (Nova Scotia) בקנדה. למרות זאת, מדובר באחד מהאזורים שלא כדאי להחמיץ בקנדה, ובו נופים עוצרי נשימה של יערות עצומים, מפלים מרשימים, חוות חקלאיות מבודדות ומצוקים שנופלים בחדות אל האוקיינוס. הפארק הלאומי רמות קייפ ברטון הוא המקום הטוב ביותר להתרשם מכל היופי הזה. הסתיו הוא העונה המומלצת ביותר לביקור בפארק, אז עצי האדר הגדלים בו נצבעים בשלל גווני אדום, צהוב וכתום. בפארק ניתן גם לפגוש פנים מול פנים בעלי חיים כמו אייל הקורא. נתיב קאבוט (Cabot Trail) הוא מסלול נסיעה היקפי באורך 300 קילומטר שמקיף את קייפ ברטון מצפון. המסלול נחשב לאחת מדרכי הנוף היפות ביותר בצפון אמריקה. הדרך עוברת בצמוד לחופי האוקיינוס האטלנטי, דרך כפרי דייגים ציוריים, מפרצים קסומים, מצוקים תלולים ויערות יפים. אפשר לנסוע לאורך הדרך ביום אחד אינטנסיבי, אך טוב יותר להקדיש לה לפחות יומיים-שלושה של נסיעה נינוחה עם עצירה בכפרי הדייגים שלאורך הדרך וטיולים ביערות שמסביב. העובדה שאין באזור המוני תיירים והוא נותר שליו ולא ממוסחר רק מוסיפה לקסמו.

5. טיול: הרי הרוקי
אם צריך לבחור מקום אחד להתמקד בו בטיול בקנדה, הרי שהרי הרוקי הקנדיים הם המקום. שרשרת ההרים שבדרום מערב קנדה הוכרזה ב-1984 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, ולא קשה להבין מדוע: הרים נישאים של סלעי משקע שעברו קימוט ושיוף בכל כיוון, מכוסים בשלג צח וקרחונים, טובלים בתוך שטח ענק של יערות מחטניים, המשמשים בית למגוון רב של בעלי חיים, ובהם דובים שחורים, דובי גריזלי, שועלים, האייל הקנדי, אייל הקורא, כבשי בר, צפירי הרים, מרמיטות ועוד. מרבד היערות משובץ באגמים נוצצים בצבע טורקיז עמוק ובמפלי מים שוצפים. באזור נכללים ארבעה פארקים לאומיים: באנף (Banff), ג'אספר (Jasper), יוהו (Yoho) וקוטנאי (Kootenay). טיול באזור מצריך לפחות שבוע, ועם שיאיו אפשר למנות את הנסיעה ב"דרך שדות הקרח" (Icefields Parkway) שמחברת בין הפארקים באנף וג'ספר, מסלולי הליכה בכל אחד מן הפארקים, וביקור באגם לואיז ובאגם מוריין המרהיבים ביופיים.

6. מוזיאון: המוזיאון המלכותי של קולומביה הבריטית
נכון שלקנדה באים בראש ובראשונה בשביל הטבע הפראי, אבל מדי פעם כדאי לגוון את הטיול בקצת תרבות. בקנדה יש לא מעט מוזיאונים משובחים בעלי שם עולמי, כמו גלריית האומנות של אונטריו בטורונטו והמוזיאון האנתרופולוגי של ונקובר. אבל אם צריך לבחור רק מוזיאון אחד לבקר בו בקנדה הרי שזהו המוזיאון המלכותי של קולומביה הבריטית. זהו אחד המוזיאונים הטובים ביותר בצפון אמריקה, והוא עוסק בהיסטוריה, בטבע, בתרבות ובאנתרופולוגיה של קולומביה הבריטית. בתצוגות נעשה שימוש בדיורמות ובאפקטים מיוחדים כמו צלילים וריחות שהופכים את הביקור במקום לחווייתי ומהנה גם עבור ילדים שהם סרבני מוזיאונים. התצוגות הקבועות במוזיאון המלכותי כוללות גלריה על הילידים האמריקאים לפני ואחרי בוא האירופאיים; גלריה להיסטוריה מודרנית ובה שחזור נופה האורבני של ויקטוריה בזמנים עברו, כולל רחובות עתיקים, מפעלים ובית קולנוע ישן; וגלריה המוקדשת לטבע ואקלים. באחרונה יש כמה תצוגות מרתקות, כמו תצוגה המוקדשת למעמקי האוקיינוס ובה אקווריום של 360 ליטר שמציג את החיים מתחת למים, תצוגה המוקדשת לעידן הקרח ועוד. לצד אלו מוצגות תערוכות מתחלפות מעניינות, ובמוזיאון פועל גם קולנוע IMAX.
כניסה: 14.29 דולר קנדי למבוגר למוזיאון בלבד, 22.75 דולר לכרטיס משולב שכולל גם סרט בקולנוע האיימקס.
אתר המוזיאון

7. גנים: גני בוצ'ארט, ויקטוריה
הגנים האלו הם מהמפורסמים בעולם, ויש לכך סיבה. הם משתרעים על שטח של 530 קילומטר רבוע ויש בהם מיליוני צמחים מ-700 סוגים שונים. הגנים נקראים על שמה של ג'ני בוצ'ארט, שייסדה אותם כדי להעניק מראה טוב יותר למחצבה נטושה שהייתה שייכת לבעלה רוברט פים בוצ'ארט. תחילה נוסד הגן השקוע ולאחר מכן התווספו הגן היפני, גן הוורדים והגן האיטלקי. בכל חודש פורחים כאן פרחים ייחודיים. כדאי לבקר בגנים בין אמצע יוני לאמצע ספטמבר כיוון שאז הגנים פתוחים גם בלילה והם מוארים באלפי אורות זעירים שהופכים את המקום למרשים עוד יותר. בנוסף, במוצאי שבתות ביולי ואוגוסט נערכים בגנים מופעים מרהיבים של זיקוקי דינור, שבסיומם מתקיים מופע מוזיקלי. השיטוט בן שבילי המקום המתפתלים בינות לבריכות קטנות, מפלים ופרחים הוא חוויה משובבת נפש לכל הדעות.
כניסה: מחיר הכניסה משתנה לפי עונות השנה והוא נע בין 16 דולר קנדי בחורף, לבין 29 דולר קנדי בקיץ.
אתר הגנים

8. חוויה: חציית גשר קפילנו בוונקובר
גשר קפילנו (Capilano Suspension Bridge) הוא גשר הולכי רגל שהינו אחת האטרקציות הגדולות ביותר בונקובר, ומהוותיקות שבהן. אורכו של הגשר התלוי הוא 137 מטר ורוחבו כמטר וחצי, והוא תלוי בגובה של שבעים קילומטר מעל נהר קפילנו הגועש, בנוף מיוער יפהפה. הגשר המקורי נבנה ב-1889 מחבלים ועץ, אך במרוצת השנים הוחלף בגשר מתכת המעוגן בבטון. הגשר זכה לפופולאריות הרבה שלה הודות למבקרים מפורסמים שתרמו ליחסי הציבור של המקום, בהם מרילין מונרו, קתרין הפבורן, חברי האבנים המתגלגלות ומרגרט תאצ'ר. באזור נוספה בשנים האחרונות מערכת גשרים המאפשרת צפייה מקרוב בצמרות עצי יער הגשם הממוזג. סמוך לגשר נמצא הפארק האזורי של נהר קפילנו (Capilano River Regional Park) שבו כמה מסלולי הליכה יפים, בהם השביל הפסיפי של קפילנו, שביל שאורכו שני קילומטרים שמוביל מסכר קליבלנד למדגרת דגי הסלמון. כמו כן אפשר ליהנות בפארק מתצוגות על יער הגשם, סיורים מודרכים ופארק עמודי טוטם.
כניסה: הכניסה לפארק חופשית, הטיפוס על הגשר בתשלום.
אתר הגשר

9. סקי: וויסלר
אתר הסקי וויסלר (Whistler) ששוכן במרחק של 120 קילומטר מצפון לוונקובר הוא אתר הסקי הגדול ביותר בצפון אמריקה ואחד האתרים הטובים ביותר בה. יש בו שלג מצוין והוא נהדר הן לגולשי סקי והן לגולשי סנובורד, עם מגוון רחב של מסלולים. מאז שאירח את אולימפיאדת החורף ב-2010 הוא השתדרג עוד יותר ועבר מקצה שיפורים. גם למי שלא גולש מובטחת כאן הנאה גדולה. הדרך מונקובר לוויסלר יפהפייה ומשקיפה על נוף הררי מדהים, והעיירה עצמה מקסימה, עם בתים צבעוניים, חנויות, מסעדות, בתי קפה ופאבים. גם בקיץ מוצעות במקום שפע פעילויות, בהן רכיבה על אופני הרים וטיולים רגליים.

10. בעלי חיים: צפייה בלווייתנים בטופינו וטיול בפארק פסיפיק רים
סיורי צפייה בלווייתנים הם אחת החוויות המרגשות ביותר שיש לקנדה להציע. סיורים כאלו מוצעים גם במזרח קנדה וגם במערבה. העיירה טופינו שבפארק הלאומי פסיפיק רים שבבריטיש קולומביה נחשבת לאחד מהמקומות הכי מוצלחים לסיורי צפייה בלווייתנים, עם סיכויי צפייה גבוהים במיוחד. באזור ניתן להבחין בלווייתן הקטלני (אורקה) היפה בזכות צבעי השחור-לבן שלו, בלווייתנים גיבנים ובלווייתנים אפורים. במהלך השיט ניתן להבחין לעתים בחיות נוספות, כמו דולפינים וכלבי ים. מעבר לסיורי צפייה בלווייתנים, יש לטופינו ולפארק הלאומי פסיפיק רים עוד הרבה מה להציע: בפארק, שמשתרע על פני כ-130 קילומטרים לאורך חלק מהחוף המערבי של האי ונקובר יש יערות גשם ממוזגים, הרים, מערות וחוף פראי. חובבי טרקים מושבעים ייהנו ממסלול החוף המערבי (West Coast Trail) בן 77 הקילומטרים העובר בפארק. טופינו עצמה, היא עיירה מקסימה שמציעה מגוון פעילויות: שיט קיאקים, דיג, גלישה, צפייה בציפורים, מסלולי הליכה ביערות ועל החוף, מעיינות חמים ועוד.

 

 

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

דרום-מזרח קנדה - איזו מין שלווה

 

מסלול מעגלי שמתחיל בהליפקס, בירת נובה סקושה; עובר דרך עיירות חוף פסטורליות, על אנשיהן החביבים; מגיע לפארק הלאומי קג'ימקוג'יק, על הבונים והקיפודים שבו; וחוזר שוב להליפקס

שלווה אינסופית על נהר סנט ג'ון, המקיף את חצי האי קינגסטון | צילום: דורון הורוביץ

כתב: דורון הורוביץ

אם   נספר לכם שיש מקום על פני הגלובוס שהוא שילוב, יש אומרים אידיאלי, של אמריקניוּת ושל אירופאיות, האם תאמינו? האם אפשר לתפוס שבדרום-מזרח קנדה, לחופו של האוקיינוס האטלנטי, יש מחוזות שבהם נועלים אנשים את דלתות בתיהם רק כשהם נעדרים מהם במשך יותר משבועיים, ואת מכוניותיהם אינם נועלים לעולם? האם אפשר למצוא מקום בעולם המערבי שבו תינזפו אם תנעצו מבטים ממושכים מדי במישהו ברכבת, כי פרטיות שם היא מעל לכל? 


בשתי הפרובינציות הקנדיות, נובה סקושה (Nova Scotia, "סקוטלנד החדשה") ובשכנתה מצפון, ניו ברנזוויק (New Brunswick), כל אלה אפשריים. אבל הפרובינציות הללו לא היו מפתות כל כך אלמלא הכפרים הציוריים שלהן, השוכנים לחופי האוקיינוס; היערות האדירים, הנבצעים בכל גוון אפשרי; ופריחת האביב, המכסה במרבדי צבע שדות רבים, המשתרעים בין חוות חקלאיות לבין פלגי מים שוצפים. אבל מעל לכל, נובה סקושה וניו ברנזוויק מצטיינות ביחס חביב להפליא של תושביהן כלפי התייר.

אייל הקורא בפארק הלאומי רמות כף ברטון | צילום: כריס היל

קנדה כולה נתפסת כמעוז השקט והשלווה העולמיים, בניגוד מוחלט לשכנתה הפטפטנית מדרום. מרכז השקט הגלובלי-הקנדי הזה, כך נדמה, נמצא כאן, בארצם לשעבר של המיקמאק (Mi'kmaq), בני שבט אינדיאני ששלט באזור החוף של האוקיינוס האטלנטי עד המאה ה-17, כאשר התיישב בה האדם הלבן. 


למרות גודלה של קנדה, וחרף היותה מדינה מערבית מפותחת, חלקה הדרומי-מזרחי אינו מתויר במיוחד. לא רק שישראלים רבים (ולא רק הם) עדיין לא תרו את נובה סקושה, אלא שגם תושבי האזור אינם מורגלים בתיירים. עם זאת, הדבר לא הפך אותם לשונאי זרים מקצועיים או לחטטנים אובססיביים למראה הזר הראשון, השואל, למשל, איך להגיע לשוק העתיקות באחת מעיירות הדיג האופייניות שלחוף האוקיינוס האטלנטי. התושבים כאן מסבירי פנים, חמים ואדיבים במיוחד. 


המסלול שלהלן נע במעגליות בחבל ארץ קסום ושליו במידה יוצאת דופן. לא על כל מקום יש פירוט, וזאת פשוט מפני שמומלץ לספוג את האווירה במקום לבד, בלי הנחיות מיותרות. המעוניינים במסלולי הליכה מפורטים או במפות מוזמנים לבקר באחד ממרכזי המבקרים, הפזורים באזור. 



מוס לא רק לקינוח 

החלק הצפוני-מזרחי של נובה סקושה, שם מתחיל המסלול, הוא האי כף ברטון (Cape Breton), המחובר לחלקה המרכזי של נובה סקושה בכביש הנמתח מעל לים. אפשר להגיע אל האי מבירת נובה סקושה, הליפקס (Halifax): נוסעים כארבע שעות ברכב בכביש 102, ובהמשך בכביש 104, ההופך, עם חציית הים, לכביש 105. לחילופין, אפשר לטוס מהליפקס אל העיר הגדולה בכף ברטון, סידני (Sydney). 


מסידני יוצאים לכיוון מערב בכביש 125, המתחבר אל כביש 105. ממשיכים בכיוון צפון-מערב ואחר דרום-מערב, עד לעיר בדק (Baddeck). בבדק תוכלו להצטייד לטיול. יש בה ריכוז של בתי מלון, וגם שירותי פאנצ'ר-מאכר, עניין שימושי למי שמשליך את יהבו על טיול ממונע. 


נוסעים צפונית-מזרחית מבדק ב-Cabot Trail, ואחרי כשעה מגיעים ל
אינגניש  (Ingonish). ג'ון קבוט, שעל שמו קרויה הדרך, התיישב באזור ב-1497. אורכו של הכביש המהיר המכונה על שמו של קבוט הוא 300 קילומטר, והוא חובק את כף ברטון מצפון. משרד התיירות הקנדי ותושבי האזור טוענים בלהט, כי באינגניש נמצאת אחת מנקודות התצפית המדהימות בכף ברטון. יש רק דרך אחת המובילה מבדק לאינגניש. נוסעים לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי, שרובו מפורץ באינספור מפרצונים שובי לב. פה ושם תיתקלו ביישובים קטנים, שהפרנסה העיקרית בהן היא דיג הלובסטרים. 

מפל בפארק הלאומי קייפ ברטון | צילום: רוברט ראשטון

כמה קילומטרים לפני אינגניש מגיעים לכף סמוקי (Cape Smokey). ממשיכים מעט אחריו, ולפתע יזדקר מולנו מצוק גדול, הנכנס מזרחה, אל תוך הים. נפנה ימינה ונעלה על המצוק. חלק גדול ממנו תופסים בתי מלון מפוארים, אבל למרות זאת יש כאן אפשרויות לתצפית נוף ולהתרגעות בבר המשקיף על החוף. למחרת ממשיכים צפונה ב-Cabot Trail. מעט אחרי אינגניש נמצאת הכניסה לפארק הלאומי רמות כף ברטון (Cape Breton Highlands National Park), המשתרע על פני 950 קילומטר רבועים. 


יופיו של הפארק מתעצם בסתיו, כאשר עצי האדר (מייפל) הגדלים בו נצבעים בכל גוני האדום והצהוב הקיימים. כבר בכניסה לשמורה יתחיל השביל לטפס במתינות בתוך יער עבות, כאשר הסיכוי לצפות באייל הקורא (מוס – Moose), גדול. האייל הקורא הוא בעל חיים גדול ובעל קרניים אימתניות וגוף בהתאם. ראשו גדול ומוארך, והבעת עיניו אומרת ספק שעמום ספק מחשבות קיומיות עמוקות מיני-חקר. האייל הקורא אופייני לאמריקה הצפונית בכלל, אלא שבקנדה הסיכוי לפגוש בו גדול במיוחד. 


לאחר מספר קילומטרים נבחין משמאל במפרצי חנייה ובצידם נקודות תצפית. נעצור בנקודת התצפית השלישית, שממנה נשקפת תצפית פנורמית נפלאה על היער ועל מפל מרשים. חובבי ההליכה שבינינו יוכלו להגיע אל המפל במסלול רגלי. כפי שכבר צוין, אם אתם מתכננים לסייר בשטח ברגל, כדאי לפנות בנושא למרכז המבקרים. מספר המסלולים רב, ובמרכז המבקרים יספקו לכם מידע ומפות מדויקות. 


ממשיכים בכביש המטפס צפונה. בשיאו נראה מימין אנטנה ענקית בצבעי אדום ולבן. ממש מולה (משמאל לכביש) ישנו מבנה לבן קטן. נעצור בסמוך למבנה הקטן, וניכנס ברגל לתוך היער. נמצא את עצמנו באחד המקומות המועדפים על האייל הקורא. זוהי הזדמנות למפגש בלתי אמצעי עם בעל החיים המרשים, המוכר לרובנו רק מהטלוויזיה. אזהרה: נא לא לשכוח שהאייל הקורא הוא חיית בר, ושלא מומלץ להתקרב אליו יותר מדי. 



עצור בכל מצפור 

נחזור לרכב ונגלוש באותו הכביש צפונה לעמק נחמד ממולנו. משמאל ניצבת בקתת אבן, שהגג שלה עשוי מקש. מטרים ספורים לאחר מכן יש כניסה למגרש החנייה. מהמגרש יוצא מסלול מעגלי-רגלי קצר, העובר בתוך היער. פשוט ונפלא. גם אם אינכם חובבי הליכה, מומלץ שלא לוותר על המסלול הזה. מדובר בטיול של עד שעתיים הליכה נינוחה בינות לפלגי מים ולעצים אדירים. לאחר שעת השאנטי הרגלית הנ"ל, ממשיכים בנסיעה. משני צידי אותו הכביש יש חנויות מזכרות, מסעדות ומקומות לינה. לאחר מספר דקות חוזר הכביש ומתפתל בעלייה. מומלץ לעצור כאן בכל נקודת תצפית. 


את היום נסיים במרכז המבקרים של רשות הגנים הלאומיים של קנדה. כדי להגיע אליו, ממשיכים שוב באותו הכביש, לכיוון דרום. אחרי שעוברים בעיירה צ'טיקמפ 
(Cheticamp), מגיעים לסוף הכביש, שם נמצא מרכז המבקרים. צ'טיקמפ היא מרכז אזורי לכפרי הסביבה. לפיכך, מדובר בעיירה הומה יחסית, ובה חנויות למזון, מסעדות ומקומות לינה צנועים ומומלצים. אם התעייפתם עד כדי כך שאינכם רוצים להמשיך בנסיעה מיד למחרת, תוכלו לקבל במרכז המבקרים מספרי טלפון וכתובות של חברות המארגנות סיורי צפייה בלוויתנים. אפשרות נוספת היא לצאת לשיט בקאנו ימי – מעין חולצת גולף עצומה העשויה מגומי; היא נכרכת סביבכם ועל קאנו "רגיל", כדי למנוע ממי הים לחדור ולהטביע את העסק. 



נסיך הגאות והשפל 

היעד הבא הוא ניו ברנזוויק (New Brunswick), השוכנת צפונית-מזרחית לנובה סקושה. כדי להגיע לניו ברנזוויק, צריך לנסוע מכף ברטון דרומה, בכביש 19, וממנו לפנות מערבה בכביש 105. זה האחרון הופך בהמשך לכביש 104, העובר בחלקה המרכזי של נובה סקושה, וממשיך צפונית-מזרחית אל ניו ברנזוויק. מדובר ביום נסיעה ארוך אך רגוע, ולאורך הדרך תמצאו הרבה יישובים קטנים. בתחומי ניו ברנזוויק עצמה מתחבר כביש 104 עם כביש 2. פונים דרומה (שמאלה) בכביש 111 המוביל אל הפארק הלאומי פאנדי (Fundy National Park), שלחופי מפרץ פאנדי. 


בפארק פאנדי יש תופעת טבע ייחודית: גאות ושפל קיצוניים במיוחד, המתרחשים בערך פעם בשש שעות. ההבדלים במפלס הים בין הגאות והשפל עשויים להגיע לעשרה מטרים. בזמן הגאות תוכלו לטייל לאורכו של מה שנראה כשביל עץ בנוי לחוף המפרץ, בעוד ששעות ספורות לאחר מכן, בזמן השפל, תוכלו לצעוד בבטחה למרגלות המצוקים, ממש מתחת לאותו שביל-גשר. התבוננו בצמרות של עצי היער שמסביבכם. כך תוכלו להתרשם עד להיכן מגיעים המים בשיא הגאות. 
נקודת התצפית המפורסמת ביותר באזור נמצאת ליד כביש 111 היא הופוול רוקס (Hopewell Rocks), הנמצאת ממש בשולי הפארק. בהופוול רוקס מתגלים בזמן השפל עמודי אבן מרשימים, שחלקם מזכירים את "רגל הפיל" בראש הנקרה. 


אפשריות הבילוי בפארק מגוונות: החל ממסלולי טיול רגליים, המובילים לנחלים ובהם מפלים קטנים; דרך טיולים ביער צפוף, שבין עציו ניתקל במגוון עצום של שרכים ופטריות; ועד למשחק גולף במגרשים הענקיים שבפארק. כמובן, אפשר גם ללון באחד המוטלים או חניוני הקמפינג, שהפארק משופע בהם. כמו בכל פארק לאומי בקנדה, גם כאן כדאי להתחיל את הסיור במרכז המבקרים, להצטייד במידע והמלצות ומכאן לצאת לטיול ברחבי הפארק.

הופוול רוקס, עמודי האבן במפרץ פאנדי | צילום: אייסטוק

רצים לספר לחבר'ה 

מהפארק הלאומי פאנדי ממשיכים דרומה בכביש 111 עד לעיר סנט ג'ון (Saint John), עיר מחוז שקטה והמקום בה"א הידיעה לצפות בלוויתנים. לא הרחק ממרכז העיר נמצאת שמורת הטבע Irving Nature Park, השוכנת ממש על החוף (פרטים נוספים באתר האינטרנט). אחרי ארוחה טובה וקניות בעיר, אפשר להתרווח לרגלי מצוקי האבן של השמורה ולספור ציפורים נודדות. חברת Eastern Outdoors, תשמח להציג אתכם בפני המובי דיק השכונתי (כתובת: Brunswick Square, 39 King Street, אתר אינטרנט)


ממשיכים מכאן מזרחה, בכביש 845, המוביל אל חצי האי קינגסטון (Kingston Peninsula), שנהר סנט ג'ון מקיף אותו. לאחר כעשרים דקות נגיע למעבורת, שתעביר אותנו לגדה שממול. בקינגסטון עושים שקט. מסביב כפרים חקלאיים; לגדות הנהר יש כנסיות ציוריות, והבונוס הוא התושבים הידידותיים. צפו לשיחות חביבות עם זרים, שיזמינו אתכם לארוחה בביתם או לטיול משותף. 


מומלץ ללון באזור ב-RIDGEBACK LODGE,
אתר נופש ובו בקתות עץ, הבנויות בתוך יער טבעי, מטרים ספורים מאגם קטנטן, שמותר לרחוץ בו. מהאגם עולה שביל מעגלי לטיול במעבה היער. בערך שעה וחצי של הליכה רגועה, עם סיכוי גדול מאוד לפגוש בעלי חיים שונים וצמחיית יער מגוונת, כולל פטריות ושרכים. אפשר גם לשכור קאנו לשיט בנהר (כתובת: Old Reach Road, Kingston, אתר אינטרנט). 



הבקתות נמצאות כמה דקות נסיעה מהעיירה קינגסטון. גאוות תושבי קינגסטון היא על שוק האיכרים, הנערך בה בכל יום ראשון במבנה השוק החדש שעל הכביש הראשי. השוק החדש פועל בתוך מבנה, ובו כמה חנויות מכולת וסידקית. התושבים מכנים "מול" (Mall), "קניון" באמריקאית צחה. בכל מקרה, בשוק הישן, השוכן כמה מאות מטרים צפונית מאחיו החדש, אפשר לקנות מזון ביתי ועבודות יד שונות, תוצרת חקלאית ורהיטים עתיקים. אבל נדמה שמרבית המבקרים בשוק באים אליו למפגש חברי. באזור יש עשרות חוות חקלאיות מבודדות וקומץ עיירות קטנות, ולכן תופס השוק של יום ראשון מקום חשוב בחיי החברה במקום. 


בקיץ אפשר לרחוץ באוקיינוס. כארבעים קילומטר מערבית לסנט ג'ון, על כביש מס' 1 נמצא New River Beach, חוף רחצה עצום. וכמובן, יש כאן אפשרויות לטיול קצר ביער הסמוך לחוף וללינת קמפינג. 



הבונים החופשיים 

אנו נפרדים מניו ברנזוויק. חוצים את מפרץ פאנדי במעבורת, היוצאת מסנט ג'ון ומובילה לדיגבי (Digby) שבנובה סקושה. מדיגבי נוסעים צפונה בכביש 101, אל העיירה אנאפוליס רויאל (Annapolis Royal), שממנה פונים צפונית-מזרחית בכביש 8. זה מוביל אל גשר מייטלנד (Maitland Bridge), הכניסה לפארק הלאומי Kejimkujik, המשתרע על פני 381 קילומטר רבוע. 


היער נפרש כאן במלוא יופיו ועוצמתו. בנוסף לצמחייה העשירה תוכלו לצפות כאן בקיפודים, בעדרי מוס ובבונה הקנדי (Castor canadensis). הבונה, מכרסם החי במים, בונה סכרים מורכבים, המתוכננים למופת. פקחי הפארק מספרים, שהדבר היחידי שיכול לעצור בונה הוא כנראה דוב. הבונה מתכנן את גובה הסכר, כך שבזמן השפל לא תיחשף הכניסה הסודית לביתו, ושבזמן הגאות לא תוצף הכניסה. לרוע מזלו, פרוותו של הבונה נחשבת ונחשקת, בעיקר על ידי האינדיאנים. הבונה לא מתקרב לבני אדם, אבל אפשר לצפות בו מרחוק: יושבים על שפת הנחל בשעות אחר הצהריים, כאשר הבונה מתחיל לאסוף מזון ולרכזו במעין מחסן גדול הסמוך לפתח ביתו. הבונה יודיע לכם כשנוכחותכם תהיה בלתי רצויה: הוא יתחיל להכות בחוזקה בזנבו על המים. 

העיירה לנינברג. שילוב משובב לב של נמל וצריחי כנסיות | צילום: קינג הו יים

מהפארק הלאומי Kejimkujik ממשיכים דרומית-מזרחית בכביש 8, לכיוון ליברפול 

(Liverpool). בליברפול פונים צפונה בכביש 103, המוביל ללנינברג (Lunenburg), בה מומלץ ללון. 
לנינברג היא עיירת דייגים גדולה, ובה שילוב משובב לב של נמל וצריחי כנסיות. העיר העתיקה הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר שימור בעל חשיבות עולמית (World Heritage Site) ב-1995. ברציף פועל מוזיאון הדיג של האוקיינוס האטלנטי 

(Fisheries Museum of the Atlantic), גאוות לנינברג. במוזיאון יש אקווריום נאה ואולם תצוגה, המוקדש ללוויתנים ולציד לוויתנים. באולם אחר אפשר ללמוד כיצד בונים סירת דיג. מהנמל אפשר להמשיך אל העיר עצמה, המשתרעת בשיפולי הגבעה.



צפונית-מזרחית ללנינברג נמצאת העיירה 
מאהון ביי (Mahone Bay), ובה רחוב מרכזי הנושק לאוקיינוס. בתחילת אוקטובר מתקיים כאן פסטיבל דחלילים: עשרות דחלילים מעוצבים להפליא מפוזרים בכל רחבי העיירה. 



ממאהון ביי חוזרים לכביש 103, ונוסעים בו צפונה. פונים ימינה, אל הליפקס, וממנה פונים לכיוון צפון-מזרח. פנינו מועדות למפרץ סלעים ענק שבקצהו מגדלור מרשים, מפרץ פגי 

(Peggy`s Cove). המגדלור חולש על מפרץ סלע גדול, שיאפשר לחובבי ההליכה שבינינו לערוך טיול קצר על משטחי סלע ענקיים ומחורצים, לחוף האוקיינוס האטלנטי. בסמוך למגדלור יש מסעדה, ובה אקווריום ענקי שמתוכו תוכלו לבחור את הלובסטר שאותו ברצונכם לאכול. אם הגעתם לכאן לעת ערב, תוכלו לרבוץ על משטחי הסלע האדירים ולצפות בשמש השוקעת. ממפרץ פגי חוזרים צפונה, להליפקס, נקודת המוצא והסיום למסלול שלנו. 

 

הרי הרוקי / בין הרים ובין סלעים

קרחונים, צמחייה עשירה, אגמים, דובים, צפירי הרים, אייל הקורא, מכרסמים קטנים ממשפחת הסנאיים וצוקים רמים הם רק חלק ממה שממתין למטיילים בהרי הרוקי הקנדיים

טירת אגם לואיז המשקיפה על המים. שריד לעידן אחר | צילום: חיים קרופך

כתב: חיים קרופך

מערבה למישורים הגדולים של אמריקה הצפונית מתנשאת חומה אדירה, שאורכה כ-5,000 קילומטר. אלה הם "הרי הסלעים", ה-Rockies, המשתרעים משני צידי הגבול בין ארצות הברית וקנדה. על אף שאותם תהליכים בסיסיים הביאו להיווצרותם, יש הבדלים ניכרים בין הרי הרוקי האמריקאיים לבין הרכס הקנדי, שאורכו 1,600 קילומטר. בעוד שההרים האמריקאים ידועים בעיקר בצוקי הגרניט שלהם, ברכס הקנדי יש קטעי נוף נהדרים, ובהם שכבות של סלעי משקע, שעברו קימוטים מכל כיוון אפשרי. קרחונים חרצו וגיהצו את ההרים חליפות, ובנסיגתם השאירו מאחוריהם אגמים מקסימים. נהרות יצרו מפלי מים, קניונים ועמקים. כוחותיו האדירים של הטבע ממשיכים לפועל כאן גם היום. מגוון הנופים הביא את ארגון אונסק"ו להכריז ב-1984 על הרי הרוקי הקנדיים כעל אתר שימור בעל חשיבות עולמית (World Heritage Site). רכס הרוקי הוא גם קו גבול (חסר משמעות מבחינת המטייל) בין מחוז אלברטה (Alberta), לבין מחוז קולומביה הבריטית 
(British Columbia).

מאייל קנדי ועד לגריזלי
ההרים, היוצרים סביבה שוקקת חיים, מכוסים ברובם ביערות מחטניים ובהם בעלי חיים רבים, שאותם נוכל לפגוש כאשר הם חוצים כביש או בשעת טיול בין העצים. בין בעלי החיים הנמצאים כאן – האייל הקנדי, אייל הקורא, צפירי הרים, כבשי בר, דוב שחור ודובי גריזלי. לאמיתו של דבר, הרי הרוקי הם שמורת טבע אחת גדולה, המשתרעת על פני 23,000 קילומטר רבוע, המתחלקים בין כמה וכמה שמורות משנה: הפארק המחוזי הר רובסון (Mount Robson Provincial Park); והפארקים הלאומיים באנף (Banff), ג'אספר (Jasper), קוטנאי (Kootenay), יוהו (Yoho), גלסייר (Glacier) ואגמי ווטרטון
(Waterton Lakes). הפארק הלאומי אגמי ווטרטון, וכן הפארק הלאומי גלסייר (שניהם משתרעים משני צידי הגבול האמריקאי), הוכרזו ב-1932 כ"פארקים בינלאומיים" משותפים לארצות הברית ולקנדה. מעמדו הבינלאומי של הפארק חשוב מאוד עבור בעלי חיים כמו זאבים, הנודדים מאות קילומטרים וחוצים בדרכם גבולות בין מדינות.. עתה נבחנת תוכנית ליצירת מסדרון, שיחבר בין פארקים אלה לבין הפארק הלאומי ילוסטון שבמדינת ויומינג, במערב ארצות הברית.
לאורכם של הרי הרוקי הקנדיים עובר כביש שדות הקרח (Icefields Parkway), 
כביש 93, שאורכו 230 קילומטר. קטעי ההליכה השונים נמצאים לאורכו. העיירות באנף וג'אספר מהוות בסיסי יציאה נוחים לכל סוגי הטיולים באזור, ובשתיהן פועלות לשכות מידע לתיירים. התקופה האופטימלית לטיולים בהרי הרוקי היא בין מאי לסוף נובמבר, ולתיירות חורף – בין נובמבר לאפריל.
אזהרה להרפתקנים: אסור בכל לשון של איסור לצאת לטיול בהרי הרוקי בלי לקבל מידע עדכני על תחזית מזג האוויר, על בעלי החיים המשוטטים בסביבה ("כוננות דובים") ועל כללי ההתנהגות במקום. חיפזון ומצ'ואיזם מופרזים עלולים להוות סכנה לחיי המטייל (או להוביל לתשלום קנס, במקרה הפחות גרוע).

לתפוס גונדולה בהרים
אפשר להגיע לעיירה באנף (Banf) מהעיר קלגרי (Calgary). יוצאים מקלגרי מערבה, בכביש טרנס-קנדה, כביש 1, המוביל לבאנף. לא הרחק ממרכז העיירה נמצא הר הגופרית (Sulphur Mountain), שרכבל מוביל לנקודת התצפית שבו, בגובה 900 מטר מעל לעיירה (כ-2,285 מטר מעל פני הים). לחלופין, אפשר לטפס לנקודת התצפית ברגל, בשביל תלול העולה בלב יער נהדר של עצי מחט. הנוף הנשקף מכאן עוצר נשימה. פסגות הר ראנדל (Rundle), הר נורקוואי (Norquay) ורכסי סאנדנס (Sundance) וקסקייד (Cascade) מתנשאים לנגד עינינו, ולמטה, בעמק הנהר באו (Bow), שוכנת באנף עצמה.
כדי להגיע להר הגופרית, פונים מכביש 1 דרומה, ונכנסים לבאנף. חוצים את הגשר שמעל נהר באו, נוסעים לאורך שדרת מאונטן (Mountain Ave), עד לתחנת ה"גונדולה", כפי שמכונה כאן הרכבל (Mountain Gondola Sulphur). שביל מסומן מוביל משם לפסגה, מרחק כשעה וחצי הליכה. ניתן גם לשלב הליכה ברגל עם נסיעה בגונדולה. 

הרכבל להר הגופרית
טלפון:
1-403-7622523
מרכז המידע של הפארק הלאומי באנף נמצא ממש במרכז העיירה. במרכז המידע אפשר לצפות בסרטים ולקבל מידע עדכני על טיולים באזור.
כתובת: 224 Banff Avenue
טלפון: 1-403-7621550

חתרן בלתי נלאה
הכניסה לקניון ג'ונסטון (Johnston Canyon) היא מכביש עמק באו (Bow Valley Parkway) הסואן פחות מכביש 1, המקביל לו. הכניסה לקניון נמצאת 25 קילומטר צפונית-מערבית לבאנף. יש כאן שביל הליכה יפהפה (Johnston Canyon Trail), העובר לאורך הנחל, שיצר כאן קניון צר ומרשים, וממשיך בפעולתו החתרנית עד היום. לאורך השביל יש שלטים, המסבירים את התהליכים הגיאולוגיים המתרחשים לנגד עינינו. המסלול הקצר מוביל אל המפלים התחתונים (Lower Falls) ובחזרה, מרחק של כשני קילומטרים – הליכה נעימה של כשעה. הנחל זורם בתוך יער, ותוך דקות ספורות אחרי תחילת המסלול חווים תחושה של התנתקות מהעולם. מסלול ארוך יותר מגיע אל המפלים העליונים 
(Upper Falls), מרחק של 2.7 קילומטרים בכל כיוון, והמסלול הארוך ביותר מוביל אל "קסתות הדיו" (Ink Pots) – קבוצת מעיינות-בריכות במרחק שישה קילומטרים מאתר הקמפינג והפיקניקים שבכניסה. אם החלטתם לצאת למסלולים הארוכים יותר, יש להתעדכן במזג האוויר, להצטייד במזון ולתכנן את לוח הזמנים בהתאם.

אל-לואיז
אגם לואיז (Lake Louise) הסמוך לכפר לואיז, הוא למעשה אגם-עמק, שמעליו חולשות כמה פסגות. כדי להגיע לאגם, נוסעים כ-57 קילומטר צפונית-מערבית מבאנף, בכביש 1 או בכביש A1. עוקבים אחר השילוט, חולפים על פני מרכז השירותים בכפר לואיז, וממשיכים כארבעה קילומטרים נוספים בכיוון דרום-מערב, עד לאגם. הבוקר הוא הזמן הטוב ביותר לביקור באגם.
המסלול העובר בגדה הצפונית של האגם (כשלושה קילומטרים אורכו) קל להליכה, והוא מהיפים ביותר באזור הרי הרוקי. השביל עובר בין האגם מצד אחד לבין היער מהצד השני, ויאפשר לכם לצפות בגווניו המשתנים של האגם ובפסגות הרים, שיתגלו לעיניכם ככל שתתקדמו בדרך. יש גם אפשרות לשכור סירה ולשוט באגם.
אגם לואיז הוא אגם קרחוני אופייני. המורנה, ערימה אדירה של עפר וסלעים שנסחפו לכאן בעת נסיגת הקרחון, סכרה את העמק, וגרמה להיקוות מי המשקעים והקרחון הנמס לאיטו. אבק סלעים דקיק (המכונה "קמח קרחונים") מרחף במים, וגורם לפיזור האור ולהחזרת חלק מהספקטרום, וכך נוצר הצבע המיוחד של האגם – מירוק-אזמרגד ועד כחול-טורקיז.
למבט לא שגרתי על האגם יש לצאת בשביל שלאורך הגדה הדרומית. השביל עובר דרך יער מחטני, ומוביל לנקודת תצפית יפה, המשקיפה על האגם. מיטיבי הלכת שבינינו יוכלו להמשיך, בשביל מסומן שאורכו עשרים קילומטר, עד אגם מוריין (Moraine; ראו גם בהמשך). שביל זה ממשיך דרומה, דרך "עמק גן העדן" (Paradise Valley), ומעבר ההרים סנטינל (Pass Sentinel). טיול זה, כמו טרקים אחרים באזור, מחייב הצטיידות ליום שלם. מסביב לאגם לואיז יש בסך הכל כ-75 קילומטר של שבילים.
טירת אגם לואיז היא בית מלון הנמצא בגדה הצפונית-מזרחית של האגם. הטירה היא שריד לעידן אחר, לתקופה שבה הקימה חברת הרכבות הקנדית שורת מלונות פאר לאורך נתיב המסילה. מומלץ לצפות בנוף הנשקף מהמלון.

מרכז המבקרים של אגם לואיז
כתובת: כפר אגם לואיז, ליד Samson Mall
טלפון: 1-403-5223833

Chateau Lake Louise
טלפון: 1-403-5223511
פקס:  1-403-5223834

דוגמה מהספרים
ביציאה מאגם לואיז פונים ימינה, לפני היציאה לכביש 1, אלMoraine Lake Road . הכביש פתוח לתנועת כלי רכב בין החודשים מאי ואוקטובר, ומוביל לאגם מוריין.
זהו אגם קרחוני קטן, כשני קילומטרים אורכו. מהאגם אפשר לצפות בהרים המתנשאים מעל עמק עשר הפסגות (Valley of the Ten Peaks). זהו קטע מרשים במיוחד של הרי הרוקי, שבו מזדקרות הפסגות אל-על כמו מגדלים. שנית, אגם מוריין הוא "דוגמה מהספרים" לאגם קרחוני. בנקודה שבה מגיע הכביש אל קצה האגם נמצאת המורנה, גבעה אדירה של סלעים ובולדרים. מטפסים על הגבעה (כעשר דקות הליכה) בשביל מסודר, ומשקיפים על האגם הנהדר. בגדה הצפונית-המערבית של האגם יש שביל הליכה, ושביל נוסף, שאורכו כחמישה קילומטרים, מוביל מהגדה הצפונית מערבה, אל אגם אייפל (Eiffel Lake). לטרק של יום שלם אפשר ללכת בשביל המוביל לאגם לואיז (עשרים קילומטר). גם כאן אפשר לשוט. ליד האגם יש כמובן לודג' (שירותים, מסעדה, חנות ולשכת מידע).
שימו לב: בשנים האחרונות משוטט באזור דוב גריזלי צעיר. חשוב להתעדכן במידע העכשווי ביותר על אודותיו, לטובת המטייל ולטובת הדוב כאחד.

מי מהשלוש יפה יותר
קניון מלין (Maligne) נמצא 11 קילומטר צפונית-מזרחית מהעיירה ג'אספר, שאליה מגיעים בנסיעה צפונית-מזרחית מבאנף, בכביש 93. הקניון, שאורכו כעשרה קילומטרים, נמצא בעמק נהר מלין. הנהר חתר בסלע הגיר קניון שעומקו כחמישים מטר, כשהמרחק בין קירותיו הוא לעיתים מטרים ספורים בלבד. השביל עובר לצד הקניון, בלב יער, ושישה גשרים מאפשרים לעבור מעליו ולצפות במפלי המים ובמכתשים (Potholes) שהמים קדחו בסלעים.
השביל נוח להליכה, אך יש בו קטעי עלייה ומדרגות. הוא מחולק לקטעים, וכל מטייל יכול לבחור את אורך המסלול שברצונו לעבור. בחורף נערכים בקניון הקפוא סיורים מאורגנים. בית תה (המציע מזון, משקאות חמים, שירותים ומקום קניות), הפתוח מאפריל עד אוקטובר, נמצא ליד הגשר הרביעי. אם ממשיכים מהקניון מזרחה, מגיעים לאגם מלין. אגם זה, הניזון ממי קרחונים, הוא הגדול בסוגו בהרי הרוקי.
תופעות טבע דומות לאלה האופייניות לקניון מלין תוכלו לראות במפלי סנוופטה 
(Sunwapta) הנמצאים בסמוך לכביש 93, 55 קילומטר דרומית לג'אספר, ובמפלי אטבסקה (Athabasca), הנמצאים כשלושים קילומטר דרומית ממנה. אי אפשר להמליץ על היפה ביותר מבין שלושת האתרים, ולכן מומלץ לבקר בכולם.
בכל מקרה, בשלושת האתרים אסור לחרוג מהשביל המסומן, אפילו לטובת הצילום היפה ביותר. בשנים האחרונות אירעו באזור כמה אסונות בגלל אי-ציות לכלל פשוט זה!

מרכז המבקרים של הפארק הלאומי ג'אספר
כתובת: 500 Connaught Drive, Jasper
טלפון: 1-780-8526176
אתר לשכת התיירות של אזור ג'אספר

השורקים בדמעה
"הר השורקים" (Whistlers), הנמצא דרומית-מערבית לעיירה ג'אספר, נקרא על שם מרמיטת השלג (Marmota pruinosa), יונק קטן החי באזור ומשמיע קולות שריקה רמים. כדאי לטפס על ההר כדי להכיר את הסביבה האלפינית הזאת ולזכות בתצפית נהדרת. העמק, שבו שוכנת העיירה ג'אספר, משובץ באגמים הנוצצים כאבנים יקרות, ומתגלה מכאן במלוא קסמו. בימים בהירים במיוחד תוכלו לראות בצפון-מערב את הר רובסון 
(Robson), הגבוה בהרי הרוקי הקנדיים (3,954 מטר מעל פני הים), שפסגתו הבוהקת בשלג מזדקרת כפירמידה מעל קו האופק.
שביל הליכה מוביל מג'אספר אל הר השורקים, מהלך שבעה קילומטרים בכל כיוון, בעלייה מאומצת. האפשרות היותר נעימה היא לעלות להר בקרונית. נסיעה של שבע דקות תביא אתכם לגובה של 2,265 מטר. כדי לנסוע בקרונית, יש להגיע למסוף (ה-Jasper Tramway), הנמצא כשבעה קילומטרים דרומית לג'אספר. יוצאים מהעיירה דרומה, בכביש 93, ופונים מערבה, על פי השילוט, אל Whistler Mountain Road, שיביא אתכם עד למסוף. לחלופין, אפשר לטפס מהמסוף אל ההר, בשביל שאורכו כקילומטר וחצי, עד לפסגה (2,466 מטר מעל פני הים). ההליכה נמשכת כחמישים דקות, והשביל תלול.. לא לשכוח את הסוודר! 

הקרונית להר השורקים

טלפון: 1-780-8523093

מניטובה / ממלכת האגמים

במרכז קנדה יש מחוז דליל אוכלוסין, אך עשיר בבעלי חיים, בנוף ובעיקר בשמורות טבע. במניטובה תוכלו לצפות בדובי קוטב, בלוויתנים, בטקסי חיזור של עופות, וגם לבקר בכפר יהודי שהיה כלא היה

זהירות, אייל קנדי צעיר חוצה | צילום: ברק נגן

כתב: חיים קרופך

על מניטובה (Manitoba) אפשר לומר את אשר אמר בזמנו אחד מראשי ממשלת קנדה על ארצו: "יש לה יחסית מעט מאוד היסטוריה. לעומת זאת, יש לה הרבה מאוד גיאוגרפיה". וה"גיאוגרפיה" – 650,090 קילומטר מרובע במרכז קנדה – מתחלקת לשלושה אזורים עיקריים: כשישים אחוז מהשטח, במזרח ובצפון, הם חלק מ"המגן הקנדי", גוש סלעים מתקופת הפרה-קמבריון (שהחלה לפני 3.9 מיליארד שנה והסתיימה לפני 540 מיליון שנה). הכינוי "מגן" ניתן לאזור סלעי זה בשל צורתו, מעין פרסת ענק, החובקת את מפרץ האדסון משלושה צדדים, ובשל סלעיו הקשים. הגוש הסלעי הזה – המקיף גם חלקים נרחבים במחוזות אחרים של קנדה – מכסה יותר ממחצית שטחה הכולל של המדינה. שאר שטחי מניטובה מתחלקים בין ערבות עשב רחבות ידיים במערב לבין אזור של סלעים גירניים, ירושה שהותיר אחריו ים עתיק יומין, במרכז.
כך נוצר במניטובה מגוון נופי עשיר: ב"מגן" – אגמים, נהרות, ביצות ויערות מחטניים; במרכז – אזור קרסטי, שקרקעיתו דלה והוא מכוסה ביער של עצים רחבי עלים; בדרום-מערב – מישורים הנקטעים על ידי רכסי גבעות; ובמערב – רכס סלעי, מתלול מניטובה (Manitoba Escarpment), המתנשא לגובה של 800 מטר ויותר מעל פני הים. כ-100,000 קילומטר, 15 אחוז משטחה של מניטובה, תופסים כ-100,000 האגמים הנמצאים בה. הגדולים שבהם הם אגמי ויניפג (Winnipeg), מניטובה (Manitoba) וּויניפגוסיס 
(Winnipegosis), שרידיו של אגם אגאסי (Agassiz) הקדום.
המבנה הגיאוגרפי של מניטובה יוצר גם גיוון אקלימי רב. אורכה של מניטובה הוא 1,225 קילומטר, מהדרום, שם נוסקות הטמפרטורות בקיץ לשלושים מעלות צלזיוס, ועד לצפון, אזור הגובל בטונדרה הארקטית, שם הקיץ מזכיר חורף ים תיכוני ממוצע. גיוון גיאוגרפי ואקלימי זה יוצר עושר רב של מיני בעלי חיים, שהפך את המחוז לגן עדן עבור שוחרי הטבע. אלה זיכו את מניטובה בכינוי "אמזוניה הצפונית", על שם אזור האמזונס הטרופי, הידוע במגוון המינים הרב שבו. במניטובה יש פארקים לאומיים, פארקים מחוזיים ושמורות טבע רבים. בנוסף לבעלי החיים היבשתיים – ובהם עשרות מיני יונקים, 13 מיני דו חיים, שבעה מיני זוחלים ומאות מיני עופות – יש במניטובה, שלה קו חוף באורך 650 קילומטר, נציגות מכובדת של עולם החי הימי, כלוויתנים וכלבי ים.
תושביה המקוריים של מניטובה היו בני שבטים נוודים, אינדיאנים (הידועים כיום כ"בני האומות הראשונות"). העיקריים שבהם היו בני הקרה (Cree) בצפון, האסיניבוין 
(Assiniboine) בדרום והאוג'יבוויי (Ojibway) שהגיעו מהמזרח. כיום הם מהווים רק כשבעה אחוזים מאוכלוסיית מניטובה הדלילה ממילא. לשם השוואה, מניטובה גדולה בשטחה כמעט פי שלושה מאשר בריטניה, אבל מספר תושביה הוא רק כשני אחוזים מאוכלוסייתה. מתיישבים ממוצא אירופאי הגיעו למניטובה בשלב מאוחר מאוד בהיסטוריה שלה. ב-1812 הוקם בה יישוב הקבע האירופי הראשון על ידי מתיישבים סקוטים ואירים. אחריהם הגיעו איסלנדים, אנגלים, גרמנים, אוקראינים, צרפתים ויהודים מאירופה. בהמשך הגיעו למניטובה גם סינים. אוכלוסיית מניטובה מונה כיום כ-1,150,000 נפש. לקבוצות האוכלוסיה השונות החיות בה יש מרכזי תרבות, מוזיאונים, פסטיבלים ואירועי פולקלור משלהן. יותר ממחצית האוכלוסיה חיה כיום בבירת המחוז, ויניפג (Winnipeg), שהיא גם שער הכניסה למניטובה ומקום מתאים להתחלת הסיור בה.

החלום של מול
ויניפג היא עיר מערבית לכל דבר, ובה חיים כ-650,000 תושבים. יש בה מוזיאונים רבים, והביקור בהם הוא בבחינת מבוא מצוין לטיולים ברחבי מניטובה. הבולט בהם, מוזיאון מניטובה (The Manitoba Museum), עוסק בחי ובצומח, בתולדות האדם ובהיסטוריה של ההתיישבות באזור. כדי להגיע למוזיאון, עולים ממרכז העיר צפונה, ברחוב מיין (Main), ופונים ימינה ברחוב רופרט (Rupert). בוויניפג יש גם תיאטרון ומוזיאון לאמנות, ופועלים בה אופרה, תזמורת סימפונית ובלט.

מוזיאון מניטובה
כתובת: 190 Rupert Avenue, Winnipeg
טלפון: 1-204-9562830

מהפארקים הרבים הפזורים בעיר יצוינו שניים: הראשון שבהם הוא פארק אסיניבוין 
(Assiniboine), הפארק הגדול בעיר. בתחומיו יש, בין היתר, גן חיות, גן בסגנון אנגלי, ביתן לצמחייה טרופית וגן הפסלים של ליאו מול (Leo Mol), פסל קנדי נערץ. חלומו הגדול של מול, יליד אוקראינה (1915), שהיגר לקנדה ב-1949, היה להקים גן מפסליו. ב-1992 הוקם הגן ובו מאה פסלים, תרומתו של מול. כדי להגיע לפארק, יוצאים ממרכז העיר, ונוסעים כשבעה קילומטרים מערבה, בשדרת פורטג' (Portage), שממנה פונים דרומה (שמאלה), ואחר כך ימינה (מערבה) לשדרת קורידון (Corydon), המובילה אל הפארק.
הפארק השני, המכונה The Forks ("המזלגות"), הוא שילוב של גן-טיילת, פרויקט פיתוח אורבני ואתר היסטורי. הוא נמצא בנקודת המפגש של שני הנהרות של ויניפג, הנהר האדום (Red River) ונהר אסיניבוין, אתר ששימש בעבר כמקום מפגש לאינדיאנים. זהו גם האתר שבו בחרה חברת מסילת הברזל הקנדית להקים תחנה ובסיס אספקה ושירותים, מה שהביא לצמיחת העיר. לאורך הטיילת יש שלטי הדרכה עצמית למבקרים, ובאזור פזורים מוקדי בילוי רבים, ובהם חנויות, מסעדות ושוק. כולם פועלים במבנים עתיקים ששוקמו באופן מופתי. ב-Forks נמצא גם המשרד הראשי של לשכת המידע לתיירים, Tourism Winnipeg (טל' 1-204-9431970, 1-800-6650204).

Tourism Winnipeg
כתובת: 259 Portage Avenue
טלפון: 1-204-9431970 או 1-800-6650204 (מצפון אמריקה בלבד)

על נחשים וציפורים
300 קילומטר צפונית-מערבית לוויניפג נמצא הפארק הלאומי ריידינג מאונטיין (Riding Mountain National Park), המשתרע על פני כ-3,000 קילומטר רבוע. הפארק שוכן באזור מפגש של סוגי יער שונים, והודות לכך יש בו פסיפס של מערכות אקולוגיות ומגוון עשיר של חי וצומח. עם בעלי החיים שאפשר לראות בפארק נמנים האייל הקנדי (Elk), אייל הקורא (Moose), קויוט (Coyote), בונים, דובים שחורים, עדר של הביזון האמריקאי 
(American Bison) וכ-260 מיני עופות. הגן הוכרז על ידי אונסק"ו כ"שמורת ביוספרה" 
(Biosphere Reserve), עובדה המעידה על חשיבותו האקולוגית הרבה. כדי להגיע לפארק, נוסעים מוויניפג מערבה, בכביש 1 (האוטוסטרדה הטרנס-קנדית), שממנו פונים בכיוון צפון-מערב לכביש 16. מזה האחרון פונים צפונה לכביש 10, המוביל עד לפארק עצמו; בסך הכל נסיעה של 253 קילומטר.

הפארק הלאומי ריידינג מאונטיין
טלפון: 1-204-8487275
טלפון להזמנת חלקת קמפינג בפארק: 1-800-7373783

ביקור מקיף בפארק דורש כמה ימים, ויש לתכנן לינה בקרבתו. באזור פועלות מספר חוות, ובהן Riding Mountain Guest Ranch. זו נמצאת בשולי הפארק ומנוהלת על ידי ד"ר ג'ים אירווין ורעייתו קנדי (Dr. Jim and Candy Irwin). בחווה תוכלו לא רק ללון, אלא גם ליהנות משירותי ההדרכה המקצועית של אירווין, ד"ר למדעי החיים, המתמחה גם בגיאוגרפיה ובהיסטוריה של קנדה.
בתחומי החווה יש עמדות לתצפית בדובים ובעופות מים, המציעות אפשרויות מצוינות לצילום. בשעות היום כדאי לצאת לסיורים בפארק עצמו. השהות בביתם של האירווינים דורשת תיאום והזמנה מראש.
טלפון: 1-204-8482265
פקס: 1-204-8484658
דואר אלקטרוני: mailto:wildlife@ridingmountain.ca

אם אתם חובבי זוחלים, מומלץ לכם להגיע לפארק במחצית הראשונה של מאי, ולצפות בהתקבצות הנחשים בבורות הנחשים (Snake Pits) שליד נארסיס (Narcisse). במקרה כזה, כדאי ללון בעיר גימלי (Gimli), השוכנת כשמונים קילומטר צפונית לוויניפג. לגימלי מגיעים בנסיעה צפונה מוויניפג בכביש 8.
בסמוך לגימלי ולנארסיס נמצא אתר בורות הנחשים, ומומלץ להקדיש לביקור בו יום מלא. לכן רצוי לשריין שני לילות לפחות ללינה בגימלי. זוהי עיר חביבה, השוכנת לחוף אגם ויניפג. גימלי היתה בעבר מרכז של מתיישבים איסלנדיים, שהגיעו לכאן בעקבות התפרצות הר הגעש אסקייה (Askja) ב-1875. האירוע גרם לאלפי חקלאים ודייגים איסלנדיים לנדוד למרחקים ולחפש בית חדש. פסל של ויקינג ופסטיבל המתקיים בתחילת אוגוסט מנציחים את המורשת האיסלנדית של גימלי.

ביקור באזור במאי יאפשר לכם גם לצפות במנהגי החיזור של עופות רבים, ובהם ה-Western Grebe, טבלן הידוע בטקסי החיזור המורכבים שלו, המתבצעים בדרך כלל בלב האגם, רחוק מעין הצופה והמצלמה. בריידינג מאונטיין אפשר לצפות בהם בסיועו של ד"ר אירווין. ביולי אפשר לראות רבים מעופות השמורה עם צאצאיהם, שבקעו זה עתה מהביצה.
שוחרי ההיסטוריה יוכלו להתוודע כאן לתולדות הקהילה היהודית במניטובה: בסמוך לנארסיס היה בתחילת המאה העשרים כפר של חלוצים יהודים. כדי להגיע למקום, נוסעים מנארסיס דרומה, בכביש 17, ופונים שמאלה בדרך עפר, שאליה מכוון השלט Bender Hamlet. במקום שבו שכן הכפר ניצב כיום עמוד זיכרון, שהקימה ממשלת מניטובה, ועליו חקוק סיפור המקום. מהכפר המקורי נותרו כיום רק שתי מצבות דוממות.

דובים ושירת לוויתנים
למתעניינים בדובי קוטב כדאי להגיע לאזור בספטמבר. בנוסף לאתרים שהוזכרו לעיל, כדאי לבקר בתקופה זאת בצ'רצ'יל (Churchill). לעיירה זו, שלחוף מפרץ האדסון שבצפון מניטובה, מגיעים בטיסה.
צ'רצ'יל זכתה לתואר "הבירה העולמית של דובי הקוטב". אוכלוסיית הדובים באזור מונה כ-1,200 פרטים, ואין מקום טוב יותר לצפייה בהם בעת נדידתם מהיבשת אל החוף. כאן הם ממתינים לקרח, שעליו יבלו את חודשי החורף בציד כלבי ים. בניגוד לקרוביהם, הדובים השחורים ודובי הגריזלי, דובי הקוטב לא מבלים את החורף בנמנום. נהפוך הוא: דווקא בחורף הם עסוקים בציד ובתגבור מאגרי השומן שבגופם. עם זאת, נקבות הנמצאות בהריון מתקדם נשארות לחרוף על היבשה, ועליהן ועל גוריהן הטריים עוברת תרדמת חורף.
אם אתם רוצים לצפות בדובים ולצלמם, רצוי לצאת לשטח ב-Tundra Buggy, רכב מיוחד לנסיעה על קרח (צריך להזמין מקום חודשים רבים מראש). בצ'רצ'יל פועלות חברות לתיירות טבע, שיארגנו עבורכם סיור ברכב כזה. בכל מקרה, לא מומלץ לצאת לתצפית בדובי קוטב בלי מדריך מקומי.
פרטים נוספים: באתר לשכת התיירות של מניטובה

גם לחובבי הלוויתנים צ'רצ'יל היא אתר מומלץ. ביולי ובאוגוסט אפשר לצפות כאן בכ-3,000 לבנתנים (לוויתני Beluga), המגיעים ממפרץ האדסון לנהר צ'רצ'יל. לוויתנים אלה מצטיינים ב"שירתם", ונחשבים לווקאליים ביותר בין היונקים הימיים.

שמורה איסלנדית
אחרי שחוזרים לוויניפג, מומלץ לבקר בשמורת Oak Hammock Marsh, שריד בן 36 אלף דונם לימה גדולה. השמורה מושכת אליה בעלי חיים רבים, ובהם כ-280 מיני עופות, החולפים או מקננים כאן, ובהם השכווי (Grouse) חד הזנב, המבצע ריקודי חיזור מיוחדים. כחצי מיליון אווזים וברווזים חולפים כל שנה בשמורה הזאת, הנחשבת לאחד המקומות הטובים ביותר באמריקה הצפונית לתצפית בעופות. זהו גם המקום הטוב ביותר לצפייה בסנאי קרקע (Richardson’s Ground Squirrel), מכרסמים ממשפחת הסנאיים, שאינם נחים לרגע.
לרשות המבקרים בשמורה עומדים שבילים באורך כולל של שלושים קילומטר ומרכז מבקרים מודרני. כדי להגיע אליה, יוצאים מוויניפג צפונה, בכביש 7. אחרי כ-18 קילומטר, פונים מזרחה בכביש 67, שבו נוסעים שמונה קילומטרים, עד שמבחינים בשלט המכוון אל השמורה. נוסעים צפונה ארבעה קילומטרים נוספים, עד שמגיעים לשמורה עצמה.
טלפון: -204-46733001

צפונית לגימלי נמצא הפארק המחוזי הקלה (Hecla Provincial Park), המשלב טבע, נוף ואדם. הפארק כולל את האי הקלה (כ-150 קילומטר רבוע) שבאגם ויניפג, וכמה איים קטנים לידו. באי הקלה עצמו יש יער, חופים וביצות. הוא שופע ציפורי שיר, דורסים ועופות מים, ובהם אוכלוסיה גדולה של שקנאים לבנים. בין היונקים שבמקום – הצבי, הזאב, אייל הקורא, אונדטרה (Muskrat), מין מכרסם גדול הבונה "לודג'ים", בדומה לבונה, ועוד.
הסיפור האנושי של הפארק מרתק לא פחות. האיסלנדים התיישבו כאן ב-1876, בגל ההגירה הגדול שהביא רבים מהם לחופי אגם ויניפג. למקום מגוריהם החדש קראו האיסלנדים על שמו של הר הגעש Hekla שבאיסלנד. בעבר חיו באי 500 בני אדם, אבל כיום מתגוררות בו שש משפחות בלבד, המתפרנסות מדיג ומתיירות. במקום עדיין נותרו שרידי הכפר האיסלנדי הקלה, שיאפשר לכם הצצה אל החיים במקום במאה ה-19. באי יש גם אפשרויות לינה.
כדי להגיע להקלה, נוסעים כשמונים קילומטר צפונית-מזרחית מגימלי, בכביש 8, עד מרכז האי.

חיים קרופךד"ר לזואולוגיה ומדריך טיולים ב"חברה הגיאוגרפית" וב"חברה להגנת הטבע"
תודות לד"ר ג'ים אירווין, לרעייתו קנדי, ללשכת התיירות הקנדית בישראל ול"אייר קנדה" על עזרתם הרבה

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות