תפריט עמוד

המדריך השימושי לריו דה ז'ניירו

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד


אשרות ושגרירויות

ישראלים הנוסעים לריו דה ז'נרו אינם זקוקים לאשרת כניסה. יש להציג כרטיס טיסה הלוך ושוב ודרכון בתוקף לשישה חודשים.

שגרירות ברזיל בישראל
כתובת: יהודה הלוי 23, מגדל דיסקונט, תל אביב.
טלפון: 03-6919292.

שגרירות ישראל בברזיל.
כתובת: S.E.S Av. Das-Nacoes Lote 38, ברזיליה.
טלפון: 55-61-21050500.


איך להגיע
אל על מפעילה טיסות לריו דה ז'ניירו עם עצירות בסאו פאולו או במדריד. טיסות מגיעות לריו דה ז'נירו גם דרך דרום אמריקה, צפון אמריקה ואירופה.
 


מתי כדאי להגיע
בריו דה ז'נרו חם כל השנה, גם בחורף. גשמים יורדים בעיקר בקיץ הדרומי (דצמבר-פברואר). מטיילים רבים מתזמנים את הגעתם לעיר לפי תאריך הקרנבל, הנערך בפברואר או מרץ. קרנבל ריו הוא חוויה מיוחדת במינה, אך יש לזכור שבעונה זו העיר נוטה להיות צפופה ויקרה במיוחד.
 

 

 

 

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד


לשכות תיירות

אתר לשכת התיירות של ריו
 


מטבע
המטבע של ברזיל הוא ריאל.


הפרש שעות
ריו דה ז'נרו מאחרת את שעון ישראל בשש שעות.


תקשורת
הקידומת הבינלאומית של ברזיל היא 55 ושל ריו דה ז'נרו היא 21.


תחבורה
התמצאות: הרי Serra da Carioca מחלקים את העיר ל-Zona Norte, החלק הצפוני, ו-Zona Sul, החלק הדרומי, בו מרוכזים החופים המפורסמים של העיר. בקצה הרכס נפגשים שני האזורים ב"סנטרו" (Centro), מרכז העיר המשמש מרכז העסקים בה. מסביב לזונה נורטה ולזונה סול משתרעות הפאבלות, שכונות העוני של העיר, ומשם הן מטפסות מעלה, לעבר ההרים.
אוטובוסים: קל להתמצא במערכת האוטובוסים של ריו, ואלו יוצאים מכיוון הסנטרו לקופאקבנה ולהיפך בתדירות גבוהה. מנגד האוטובוסים נוטים להיות צפופים ואיטיים, וחביבים מאוד על כייסים.
רכבת תחתית: הרכבת התחתית בעיר מצוינת, ממוזגת ונוחה, אך נוסעת רק מצפון לאזור בוטאפוגו (Botafogo).
מוניות: מוניות הן אופציית התעבורה הבטוחה ביותר בשעות החשכה, אך אף הן אינן בטוחות לחלוטין. מוניות Radio יקרות יותר ממוניות רגילות, אך הן בטוחות יותר.

 

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

אוכל: סמבה צלחת
חומרי גלם נפלאים ושיטות בישול מסורתיות, טעמים פורטוגליים, אפריקאיים ואינדיאניים שמתמזגים בצלחת, אמונות על איך האלים אוהבים את התבשילים שלהם, קינוח מתוק, תה מר ועוד כוס קפה אחת לדרך

האקלים הטרופי של ברזיל אחראי לשפע הפירות שלה. קוקוס, אננס, פפאיה ופירות הדר הם חלק חשוב בהכנת מאכלים ומשקאות מקומיים | צילום: ורד פאר

לכתבה המלאה>>


לינה
כמו בכל עיר תיירותית גדולה, כך גם בריו: מי שהפרוטה מצויה בכיסו לא יתקשה למצוא מלונות פאר להתפנק בהם, כמה מהם ידועי שם כמו Copacabana Palace. אך גם לבעלי התקציב המהודק יש אפשרויות.
היכן שלא תבחרו להתאכסן, זכרו כי כדאי להזמין חדרים מראש. זה נכון במיוחד למי שמבקר בעיר לקראת ראש השנה האזרחית וכמובן בזמן הקרנבל (פברואר או מרץ), תקופות שבהן התיירות בעיר היא בשיאה. אז המחירים גבוהים באופן משמעותי (לעתים פי ארבעה!) וקשה מאוד להשיג מקום פנוי. כדאי לברר מראש אם המחיר כולל ארוחת בוקר, אם יש בחדר מיזוג אוויר ואם המחיר שננקב כולל את כל המסים וההיטלים (ומדובר בסכום לא קטן).

אתר מועיל וידידותי שיעזור לכם להתמצא באפשרויות הלינה בעיר. 

בתי מלון
רוב המלונות היקרים נמצאים בשכונות קופאקבנה, איפנמה ולבלון, קרובים למרכז הפעילות ולעתים צופים אל הים. במלונות אלה תמצאו את מיטב הפינוקים, כגון מסעדות טובות ומועדוני ספא. בשכונות הללו יש גם מלונות יקרים פחות, אך בעונות השיא הם מתמלאים מהר וכדאי מאוד להזמין חדרים מראש. עוד מלונות בטווח מחירים דומה נמצאים גם בשכונות סנטרו, פלמנגו, למי ובארה דה טיז'וקה.

מלונות-דירות
עוד דרך התאכסנות מקובלת בריו הם מלונות-דירות, הקרויים Apart-hotels (לפעמים Flats או Residence Services). הם מצויים בכל העיר במגוון מחירים, ומציעים יחידות הכוללות מטבחון, חדר אמבטיה, סלון וחדר שינה אחד או שניים. המחירים, במפתיע, אינם גבוהים יותר מאשר במלונות הרגילים – ולעתים אף נמוכים יותר ביחס לתמורה. ברבים ממלונות הדירות ניתנת הנחה לשהייה ארוכה במיוחד.

אכסניות
אכסניות הנוער (Albergues da Juventude) נמצאות באזורים שונים בעיר. ישראלים רבים מתאכסנים בהוסטלים הזולים בקטצ'י (Catete), אך כדאי לדעת כי זוהי שכונה לא בטוחה ומרוחקת מעט מן האזורים האטרקטיביים של ריו.

מוטלים
כדאי לדעת כי מוטל בריו הוא מקום שאליו באים זוגות להעביר בפרטיות לילה, או אפילו כמה שעות. יש שני ריכוזים עיקריים של מוטלים, שניהם על צירים מרכזיים המוליכים לעיר: Avenida Niemeyer שבמערב ריו (אזור סביר), ו-Avenida Brazil, שמובילה לעיר מצפון (אזור מסוכן ולא מומלץ).

דירות
אם אתם מגיעים לריו ליותר מכמה ימים, תוכלו להוזיל את שהייתכם על ידי שכירת יחידת דיור קטנה בשכר שבועי או חודשי. תוכלו למצוא פרטים על דירות בעיתונים המקומיים תחת הכותרת Temporada או Apartamentos Para Aluguel, או במודעות שתלויות בחנויות אינטרנט ובסופרמרקטים.
 


בילויים
כדורגל
אהבה חיה ובועטת

חזיזים צבעוניים וניירות טואלט שנזרקים למגרש, צעקות אוהדים, הלמות תופים, חיבוקים חמים (גם לתיירים) הם חלק מהאווירה המשתוללת ביציעי אצטדיון הכדורגל המרכזי בריו. איך לשחק במגרש הביתי

בריו לא הולכים לצפות בכדורגל רק כדי לראות משחק יפה. כדורגל הוא שיא התשוקה של המקומיים, וכל העניין הוא להשתלב בקהל הרועש, המקלל, השר והלוקח ללב את כל מה שמתרחש על המגרש | צילום: יוסי מיכאלי

לכתבה המלאה>>


 

פסטיבלים ואירועים
קרנבל: כשהחושים משתוללים
חודשים ארוכים לפני בוא הקרנבל אפשר כבר להרגיש איך חושי העיר נדרכים. בתי הספר לסמבה בוחרים נושאים שונים ומשונים, ראש העיר מכתיר את הזוג המלכותי שיפתח את הקרנבל ואז החגיגות יוצאות לדרך. חוויות, עצות והמלצות למצטרפים לקרנבל

החגיגות בשיאן: מצעד המנצחות הוא האירוע הגדול והססגוני ביותר. הוא נערך עד אור הבוקר בסמבודרומו, רחבת התהלוכה, לעיניהם של מאה אלף איש. רקדנים ורקדניות מבתי הספר לסמבה הטובים ביותר בעיר רוקדים בלי הפסקה לצלילי סמבה ולהלמות תופים, עטויות בנוצות, נוצצים וצבעים.  | צילום: נפתלי עידן

כתב: חיים קרופך

מאה אלף איש ממתינים ביציעים במתח עצום לתחילתו של מצעד המנצחות, התהלוכה הכי גדולה והכי צבעונית, הסוגרת את אירועי הקרנבל ונערכת עד אור הבוקר. כשסופסוף הערב מתחיל, המוזיקה רועשת עד השמים ומקפיצה את כל הצופים בסמבודרומו (Sambódromo), רחבת התהלוכה. רקדנים ורקדניות מבתי הספר לסמבה – הטובים ביותר בעיר – מופיעים בתלבושות של נוצות, נוצצים וצבעים, שלפעמים רב בהן החסר על היש, אבל תמיד הן מדהימות יותר מאלו של השנה שעברה.
בתי הספר לסמבה שהצטיינו במצעדים בשבוע הקודם הם אלה שזוכים להשתתף במצעד המנצחות. הקבוצה הפותחת של כל בית הספר מציגה את הנושא הנבחר שלה, שכל התלבושות, השירים והריקודים קשורים בו. אחריה יוצאים לרחבה אלפי רקדנים ורקדניות, כמה מהם מפזזים על פלטפורמות ענק מהודרות.
כולם נמצאים בתנועה בלתי פוסקת, לפי הקצב שמכתיבה הבּטֶרייָה – להקה ובה עשרות מתופפים ההולמים בתופיהם כאיש אחד בעוצמה אדירה. ככל שעוצמתם חזקה יותר – כך הם סוחפים יותר את הקהל ומביאים אותו לאקסטזה. יצא לי לראות לא מעט אנשים בקהל שמצטרפים לריקוד הסמבה ורוקדים במשך שעות ארוכות, בלי שום הפסקה. גם הרקדנים אינם נחים לרגע: כשבעים דקות עומדות לרשותם להצגה וירטואוזית של יכולתם בשירה ובריקוד, תוך שמירה על הרמוניה בין הקבוצות בנבחרת – ואין להם שום כוונה להחמיץ אפילו שנייה. לערב הזה, למצעד הזה, למופע הזה, הם התכוננו כל השנה. כאילו אין מחר.

דברים שאמא והכומר לא מרשים
המקצב, החושניות, השירים והמחשופים עלולים ליצור רושם כאילו הקרנבל הוא חגיגה שהובאה יחד עם העבדים מאפריקה או שהוא ממנהגי האינדיאנים באמריקה. אבל שורשיו של הקרנבל נטועים דווקא בנצרות הקתולית של אירופה, שם הוא היה חלק מהפולחן הכנסייתי. הקרנבל מקדים את הלנט (Lent) – תקופה של צום חלקי (הכולל בין היתר הימנעות מבשר) שנמשך ארבעים יום לפני חג הפסחא, ובה אמור כל נוצרי טוב להזדהות עם סבלו של ישו. מקור המלה קרנבל הוא בלטינית: carnelevarium, ופירושה "לסלק את הבשר", כאשר הרעיון הוא שלפני תקופת סיגוף צריך לחגוג קצת.
למעשה, שורשיו של הקרנבל קדומים אף יותר – מקורו בפולחני אביב פגאניים הקשורים להתעוררות הטבע ולידתו מחדש. כשהכנסייה לא הצליחה לדכא את הטקסים הללו, היא פעלה בהתאם לכלל "אם אינך יכול לנצח אותם – הצטרף אליהם", ואימצה אל חיקה את הפולחן, שקיבל מאז את אופיו הנוצרי.
תושבי ברזיל – שמונים אחוז מהם קתולים – הפכו את הקרנבל הנוצרי לחגיגה ללא מעצורים, לעתים על גבול החוק וקצת מעבר לו. בקרנבל מרשים לעצמם המשתתפים לעשות דברים שאמא והכומר אסרו; רשמית אסור לנשים לחשוף את פלג גופן העליון, אבל אם תוך כדי סמבה סוערת מתעופפים להם כמה כפתורים, נפרמים שרוכים וסרטים, וחמודות הגוף נחשפות לעין כל, מי הקטנוני שיעיר על זוטות שכאלה?
היתה תקופה שבה הקרנבל בברזיל באמת לבש סגנון אלים, ולכן היה לא חוקי. אנשי השכבות האמידות התכנסו לחגוג באולמות סגורים, בסגנון הנשפים הגדולים של אירופה, וכך החלה מסורת נשפי הקרנבל של ריו. עם הזמן התחדש קרנבל הרחוב, ואף קיבל ביטוי חברתי, במיוחד לאחר ביטול העבדות ב-1888, כאשר עבדים משוחררים הגיעו בהמוניהם לריו ולערים אחרות. הרי רק בקרנבל יכולים בני כל שכבות העם להתחכך עד שעוֹר בעוֹר נוגע – עני עם עשיר, לבן עם שחור, בן הפאבלה ותושב שכונות היוקרה.
הקרנבל חזר וקיבל לגיטימציה מהממסד והפך לחגיגה הגדולה בתבל, אך המאבק על קיומו ועל הדרך שבה יחגגו אותו נמשך עד שנות השלושים של המאה העשרים. בתקופה זו עוצב אופיו ונקבעו המסגרות והחוקים לקיומו ולתחרות בו. אז גם החלו לפעול בתי הספר לסמבה, הלב הפועם של הקרנבל. בתי הספר הללו הם למעשה מועדונים קהילתיים, שמקיימים פעילות לאורך כל השנה ומנתבים אליהם אנרגיה חברתית ומרץ נעורים, בעיקר בשכונות העוני. בשנת 1984 נבנה הסמבודרומו בתכנונו של אוסקר נימייר, וזהו אולי הביטוי המובהק ביותר ללגיטימיות שקיבל כחג לאומי.

שמח ביום, צוהל בלילה
ההכנות בבתי הספר לסמבה מתחילות מרגע שהסתיים הקרנבל ונמשכות שנה תמימה – עד לקרנבל הבא. גם לגבי התיירים לא מדובר באיזשהו מופע שבאים לצפות בו ואחריו חוזרים הביתה; כדאי להגיע לריו לפחות שבוע קודם, ולהתחיל לספוג את האווירה. הקיץ כולו הוא "עונת הקרנבל". בשבועות לפני הקרנבל מופיעות באנדאס (Bandas, להקות רחוב) בכיכר ג'נרל אוזוריו (Praça General Osório) שבשכונת איפנמה, ראש עיריית ריו ממליך את מי שזכה בתואר "המלך השוטה", מומו (Rei Momo), למלך הקרנבל ויסמן בכך את תחילת החגיגות. בהמשך תתקיים הופעה במגרש הסמבה (Terreirão do Samba) בשדרת Presidente Vargas, וברחבי ריו יתחילו הנשפים הסגורים.
הכניסה לנשפים הנערכים באולמות יקרה, וכך גם למצעדים הרשמיים של בתי הספר הטובים ביותר ושל הליגות הנמוכות, אבל מלבדם יש הרבה תהלוכות רחוב הנערכות ברחבי העיר, חלקן ללא תשלום. צריך רק להידחק בין מאות אלפי הצופים ולקוות לנקודת צפייה טובה.
ביום הראשון של הקרנבל שוב תופיע אחר הצהריים להקת הרחוב באיפנמה. בערב יתחיל מצעד בסמבודרומו ובלילה יתקיימו נשפים, כולל הנשף הגדול של הקרנבל במלון Copacabana Palace. בשדרת Rio Branco תתקיים תחרות של להקות רחוב ללא תשלום.
שני המצעדים המרכזיים, שבהם עוברים בתי הספר לסמבה לעיני הקהל והשופטים, מתקיימים בסמבודרומו בלילה השני והשלישי של הקרנבל, משעה 21:00 ועד אור הבוקר. כל בית ספר (ויש עשרות כאלה בעיר) שומר בסוד את הנושא שבחר לשנה זו ואת פרטי המופע, כדי להפתיע את הקהל ולהמם את השופטים בתחרות.
ביום האחרון יהיו שוב נשפים, מופעי רחוב ונשף גדול בשכונת לבלון, הנקרא "Scala Gay Costume" – מסיבת הגייז הגדולה (אך לא היחידה) בקרנבל. כמה ימים אחר כך, יתקיים בסמבודרומו "מצעד המנצחות", שבו בתי הספר לסמבה שהצטיינו במצעדים המרכזיים יעברו בתהלוכה הססגונית והמרהיבה ביותר.
בתום מצעד המנצחות מסתיים הקרנבל. אבל שלא יהיה לאיש ספק – אי שם בריו מתכנסים כבר ביום שאחריו מארגני הקרנבל הבא לדיון ראשון. אף אחד עוד לא יודע כיצד הוא ייראה, אבל ברור שהוא יהיה יפה יותר, גדול יותר וססגוני יותר מקודמיו.

חיים קרופך – מדריך טיולים גיאוגרפיים

 

 

אטרקציות ואתרים מומלצים

האתרים שאסור להחמיץ בריו דה ז'ניירו

 1. פסל ישו הגואל – פסל עצום, בגובה 38 מטר, בדמותו של ישו עם ידיו הפרוסות לצדדים. הפסל מתנשא מעל העיר על גבעת קורקובדו, הפך לאחד מסמלי העיר והוכרז כאחד משבעת פלאי תבל החדשים. 

2. שכונת איפנמה – השכונה, ששוכנת בדרום העיר, היא אחד האזורים היוקרתיים בריו, והיא גדושה במסעדות, גלריות, בתי קפה וחנויות אופנתיות. יותר מכל מפורסמת איפנמה ברצועת החוף שלה, שתמיד אפשר לראות בה גולשי גלים, ספורטים, גייז וכל היפים והיפות של העיר. 

3. קופקבנה – אחד החופים המפורסמים בעולם, עם חול לבן ועדין וטיילת שוקקת עם המון פאבים, מסעדות ומועדוני לילה. 

4. הר הסוכר – הר חרוטי שמתנשא לגובה 396 מטר ומציע את הנופים היפים בעיר. ניתן לעלות לפסגה ברכבל. 

5. יער טיז'וקה – היער העירוני הגדול בעולם הוא יער טרופי שופע צמחייה, מפלי מים ומינים רבים של עופות ובעלי חיים נוספים. 

6. הגן הבוטני – אחד הגנים הבוטניים הגדולים בעולם, שמשתרע על שטח של 1,400 דונם ובו אלפי מינים של צמחים. 

7. אצטדיון מרקנה – אצטדיון כדורגל מהגדולים בעולם, ובו 78,838 מקומות, מגרשן הביתי של פלמנגו ופלומיננסה. הצפייה במשחק כדורגל באצטדיון היא אחת מפעילויות החובה בעיר, גם אם אינכם חובבים מושבעים של המשחק. 

 

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

טבע / עיר טרופית יפה

כוחות הטבע התאחדו ליצירת תפאורה לאחת הערים היפות בעולם: מיקום נפלא בין רצועת חוף לבין הרים, ומזג אוויר טרופי שעושה רק טוב לצבע הירוק. להביט על העיר מגבוה, להלך בשבילים המתפתלים בתוך גני העיר ולהתענג על קצת שלווה

הר פאו דה אסוכר ( "לחם הסוכר"). אל פסגתו אפשר להגיע ברכבל, ומשם נפרשת ריו כמו על כף היד | צילום: יוסי מיכאלי

כתב: חיים קרופך

"אלוהים ברא את העולם בשישה ימים", טוענים תושבי ריו, "ואת היום השביעי הוא הקדיש לריו דה ז'נרו". שילוב של נתונים טבעיים יצר כאן את התפאורה לאחת הערים היפות בתבל. נתונים אלה השפיעו כמובן על התפתחות החי והצומח, אבל גם על הרכב האוכלוסייה ועל ההוויה האנושית. אפשר לומר את זה לגבי כל מקום, אבל בריו דה ז'נרו, כך נדמה, הטבע השפיע יותר. בזכותו של האקלים הטרופי, למשל, עוטים מדרונות ההרים יערות ירוקים והדורים המעטרים את העיר. האקלים גם מאפשר לתושבים לגדל גינות מרהיבות על מרפסותיהם, המשוות חן לנוף האורבני של ריו. אין ספק, יש להם ארץ טרופית יפה.
גם מבחינה גיאוגרפית יושבת ריו במיקום נפלא – בין רצועת חוף צרה הנמתחת לאורך האוקיינוס לבין רכסי הרים וגבעות. הרכס הקרוב ביותר לחוף, רכס הים (Serra do Mar), שולח שלוחות עד לקו המים ולתוך הים ממש, ושובר את רציפותה של רצועת החוף ליצירת מפרצים סגורים ויפים. לימים נבנו לאורך החופים שכונות העיר, וכל שכונה קרויה על שם החוף או המפרץ שעליו היא יושבת: פלמֶנגוֹ, בּוֹטַפוֹגוֹ, קוֹפאקבנה, איפנֶמה, לֶבּלוֹן וסאו קוֹנַרדוֹ.
כמה מהשכונות החלו להתפתח רק במאה העשרים, כאשר תושבי ריו פרצו מנהרות אל המפרצים הסגורים. לשכונות החדשות מבנה די דומה: הרחוב הראשון, הקרוב ביותר לים, הוא עורק התחבורה הראשי, הרחוב שאחריו הוא רחוב החנויות והעסקים, אחריהם באים כמה רחובות מגורים ולבסוף מסמן רכס של גבעות תלולות את גבולה של השכונה.

אשכולות צבעוניים מוארים
כמה מהאתרים המפורסמים ביותר של ריו הם מתנתה של הטופוגרפיה ליופייה של העיר. רכסי הגרניט הותירו צוקים מבודדים בתוך העיר עצמה, המתנשאים בהוד מעל סביבתם. כך נוצרו אתרים שהיו לסמליה של העיר: הר פאוּ אַסוּכּר (Pão Açúcar, "לחם הסוכר"), המתנשא לגובה 396 מטר, וקורקובאדו (Corcovado, "הגיבן"), 709 מטר גובהו, ששייך לרכס קריוקה (Carioca) החוצה את ריו.
כדי לזכות בתצפית פנורמית יפה על העיר, כדאי לעלות לפאו אסוכר ולקורקובאדו כאשר מזג האוויר נאה, האוויר צלול והראות טובה. אם בוחרים לטפס לפסגותיהם בשעות בין הערביים, עוטף את הנוף אור רך וזוהר של שקיעה ואפשר לראות את אורות העיר הנדלקים אל תוך הלילה.
ברכסים ממערב לריו נמצאים כמה מאתרי הבילוי הנלווים לעיר הגדולה, כמו הערים פטרופוליס (Petrópolis) ותרסופוליס (Teresópolis). אלו הן ערי קיט שמזג האוויר בהן קריר ונעים יותר מאשר בריו בשל מיקומן הגבוה (840 מטר ו-910 מטר בהתאמה). חוץ ממזג האוויר הטוב, מגלים המבקרים בהן יופי היסטורי ואדריכלי, מסלולי הליכה נעימים ונוף מרהיב עין.
מדרונות ההרים הסובברים את ריו או מבתרים אותה לאזורים מכסה צמחייה עשירה. שם מוקמות גם שכונות העוני, הפאבלות. מעבר למצב החברתי והתרבותי שהן מציגות, מוסיפות הפאבלות ססגוניות לחזותה של העיר. מרחוק, במיוחד בשעות הלילה, הן נראות כאשכולות צבעוניים ומוארים. זאת כנראה אחת הסיבות לכך שהן מוטיב נפוץ בעבודות אמנים ואומנים מקומיים, שאפשר לראות בכל שוקי ריו ובמיוחד ב"שוק ההיפים" של יום ראשון, המתקיים בכיכר ג'נרל אוסוריו (Praça General Osorio) במרכז איפנמה.
בשוק הססגוני ושוקק החיים שוררת אווירה עליזה ואפילו קרנבלית משהו. מחירי מציאה אין בו, אבל דוכניו מציעים מוצרים יפים ואיכותיים. המוכרים הם לא פעם האמנים והאומנים שמייצרים את חפצי הנוי השונים, וזאת הזדמנות טובה לשיחה ולהיכרות עם המקומיים.

כשהצלוב ימחא כפיים
אף שריו דה ז'נרו היא מהגדולות והצפופות בערי העולם, וסובלת מבעיות של זיהום אוויר ומים ותשתית אורבנית לקויה – היא מצליחה לשמור על נכסי הטבע והריאות הירוקות שלה. גם זה אחד מסודות קסמה.
מספיקה נסיעה קצרה באוטובוס עירוני כדי להגיע ליער טיז'וקה (Parque Nacional da Tijuca), מאתרי הטבע הירוקים והיפים של העיר. המפגש הפתאומי עם יער טרופי סבוך בלב מטרופולין סואן הוא מפתיע. אולי קשה להאמין, אבל היער השופע צמחייה טרופית וסוב טרופית הוא בכלל מלאכותי, חלקו נטוע וחלקו גידול משני של הצומח הטבעי.
סיפורו של היער מתחיל לפני מאתיים שנה, בימי המלך הפורטוגלי ז'ואו השישי. עוד לפני שהוכתר רכש יורש העצר את השטח, על מטעי הקפה שבו, ונטע בו צמחים מקומיים ומיובאים, כמו הג'קפרוט, עץ פרי ממזרח אסיה שזכה לפופולריות באזורים הטרופיים של אמריקה. בשנת 1961 כבר זכה יער טיז'וקה – הנחשב ליער העירוני הגדול בעולם – למעמד של פארק לאומי.
חוץ מצמחייה יש ביער כמה נקודות תצפית, שאליהן מגיעים בנסיעה לאורך הכביש העובר ביער, אחת מהן היא אלטו דה בואה ויסטה (Alto da Boa Vista) שנשקף ממנה נוף יפה. אל נקודות התצפית הללו כדאי לטפס בימים שמזג האוויר בהם נאה ובהיר. אוהבי לכת ימצאו ביער שבילים לטיולים רגליים, שעוברים לעתים ליד מפלי מים. הגבוה והמרשים במפלים הוא טאונאי (Taunay), שמימיו נופלי מגובה 35 מטר. במגרש החניה ליד המפל יש מפה כללית של היער, ובקרבת מקום יש מסעדה נחמדה, מקום נעים לפוש בו אם הלכתם קצת ברגל או להסתתר בצל קורתו מפני הגשם, שעשוי להפתיע את המטיילים בתקופת הקרנבל. היער הוא גם ביתם של עופות רבים (בין היתר יש בו כמה מינים של טוקנים) ושל יונקים (עצלן, למשל).
דרך מצוינת ליהנות מיער טיז'וקה היא בעלייה להר קורקובאדו – במשך כעשרים דקות מטפס קו רכבת הרים לפסגת ההר, בנסיעה שהיא מהחוויות המהנות ביותר שריו מעניקה למבקרים בה. בפסגת הקורקובאדו מתנשא מעל לעיר אחד הסמלים המובהקים של ריו: הפסל "ישו הגואל" (Cristo Redentor). ליצני העיר, הצוחקים על עצלותם המפורסמת של תושבי ריו, מספרים כי הצלוב עומד על ההר כשידיו פשוטות לצדדים משום שהוא ממתין: כאשר הקריוקה (תושב ריו) הראשון יתחיל לעבוד, הוא ימחא כפיים.

המלכה ויקטוריה והעצים הטורפים
עוד הזדמנות לברוח אל הטבע בלב לבה של העיר היא הגן הבוטני (Jardim Botânico), גם הוא פרי ייסודו של המלך ז'ואו השישי, ששם לו למטרה לרכז בריו צמחים טרופיים מברזיל וממקומות אחרים בעולם. היום זהו אחד הגנים הבוטניים הגדולים בעולם: הוא משתרע על שטח של כ-1,400 דונם ואפשר לראות בו אלפי מינים וזנים שונים של צמחים.
בגן מתקיימת פעילות מדעית – יש בו אוסף של כ-170 אלף צמחים, מעבדות מחקר וספרייה, אבל מה ששובה את עיניו ואת לבו של המבקר הם חלקי הגן השונים: שדרות מרשימות של דקלים מלכותיים, גן של סחלבים יפהפיים, ביתן מיוחד לצמחים טורפי חרקים ובריכה שבה גדלה "המלכה ויקטוריה", צמח המים בעל העלים הגדולים בעולם.
בגן הזה תיתקלו בחלקה שבה גדל עץ ברזיל (קרוב משפחה של החרוב והצאלון), עץ אדמדם כגחלת, שעל שמו נקראת המדינה. לאחר שהובא העץ לאירופה לצורך הפקת פיגמנט אדום, החלה ההתעניינות האירופית בברזיל. בגן יש עופות רבים ויונקים שונים (כמו מרמוסט ועצלן), ונוף מרהיב לכיוון הקורקובאדו, המתנוסס מעל לכל.
חובבי טבע ייהנו גם מביקור בגן החיות העירוני, שמחזיק בעלי חיים טרופיים, כמו עצלן, חוטמן, טמנדואה ואחרים. ועם זאת, הנושא שמייחד את הגן הוא דווקא בעלי הכנף שבו, ובעיקר התוכיים למיניהם. מי שלא מתכנן לנסוע לאזורים הטרופיים שבצפון המדינה, ביקור בגן הוא הזדמנות להכיר את עולם החי של ברזיל.

חופים / פותחים את הים

התשוקה של תושבי ריו לחיים פורחת במיוחד בחופי העיר: מקומיים ותיירים, צעירים ומבוגרים, משפחות וזוגות אוהבים – כולם נהנים מהשמש, שרים ומנגנים סמבה ומשחקים כדורגל. מדריך לרוחצים

החול של הים הוא משטח זמין ונוח לאימוני כדורגל – למשחקים בליגות החוף המסודרות וגם סתם לשעשוע | צילום: נפתלי הילגר

לכתבה המלאה>>

 

 

 

סנטרו / לרדת מהגבעה, להכנס ללב

לא רחוק משכונות המגורים שבגבעות וסמוך לחוף ים נמצא הסנטרו, המקום שבו נוסדה המושבה הפורטוגלית. סיור עירוני במוזיאונים, בקתדרלה, בגנים ובבתי הקפה

המוזיאון הלאומי לאמנויות יפות הוא רק אחד המוסדות החשובים בשדרות ריו בראנקו, החוצה את הסנטרו לכל אורכו | צילום: יוסי מיכאלי

לכתבה המלאה>>

 

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

אנשים / הצד האחר של הקרנבל

הפאבלות, משכנות העוני של ריו, נמצאות ממש בלב העיר ומשם מטפסות מעלה, לעבר ההרים. הן לא האטרקציות הזוהרות של העיר, אך מי שרוצה באמת להכיר את העיר לא יכול להתעלם מהן. סיור מודרך

רוסיניה, הפאבלה הגדולה ביותר בריו. סיור בין בתיה מאפשר להכיר את הארגון השכונתי, להיפגש עם תושבי המקום, לראות מעבר לתדמית | צילום: ורד פאר

כתב: גילי חסקין

הפאבלות, שכונות העוני של ריו דה ז'נרו, הן תזכורת מתמדת לכך שהעיר הזאת היא לא רק חוף ים, קרנבל ומסעדות יוקרה. הן המחשה בוטה לקוטביות החברה בריו ובברזיל כולה. שכונות העוני של ריו נמצאות ממש בלב העיר, ולא רק בשוליים כמו בערים אחרות, ומשם הן מטפסות מעלה, לעבר ההרים. את מספר תושביהן אומדים במיליון נפש, כשביעית מאוכלוסיית העיר, ובכל זאת שטח השכונות הללו קטן יחסית. קטן וצפוף. אף שהפאבלות הן לא מן האטרקציות הזוהרות של ריו, תייר שמגיע לעיר ורוצה באמת להכיר אותה אינו יכול להתעלם מהן.
סיור בסמטאותיהן, בין הבתים הקטנים הבנויים על גבעותיה של ריו כאשכולות, מגלה כי לא כולן הן משכנות עוני של ממש. אולי נכון יותר לקרוא להן שכונות מהגרים. תקופת הרעב הגדול בצפון מזרח ברזיל (Nordeste, נוֹרדֶשטֶה), שהחלה ב-1877, גרמה לאנשים לעקור ממקומם ולהגר דרומה. מאז קיים טפטוף של הגירה מצפון לדרום שמביא עימו לריו השפעות צפוניות. ההגירה מבאהייה, למשל, השפיעה לא מעט על המוזיקה ועל הפולקלור של ריו.
הפאבלות התפרסמו במשך שנים כשטח הפקר. בשל הקרבה לשכונות היוקרה, הנוער נמצא במגע עם תושבי העיר העשירים, חשוף לגירויים, ומכאן הדרך לפשע כבר קצרה. השכונות הפכו למקור הסמים, הסכינאים ושאר פגעיה של העיר. לפני שלושים שנה התחילו להשקיע כסף ומאמץ כדי לשפר את רמת חייהם של תושבי הפאבלות. בשנות התשעים התמונה כבר החלה להשתנות, גם בזכותם של סיורי הפאבלות המוצעים כיום על ידי גורמי תיירות. הסיורים הם חלק מתוכנית שמטרתה לשקם את תדמיתן של השכונות הללו, ולהראות כי תושביהן ראויים למשאבים ולזכויות כמו יתר תושבי העיר.

נשב על המרפסת
הסיורים בפאבלות מיועדים לאנשים שאינם מסתפקים באתרים המוכרים של העיר ורוצים לרדת לעומקה. ראשון היזמים של סיורי הפאבלות הוא מרסלו ארמסטרונג. הסיור שלו מבקר בפאבלה המבוססת של וילה קאנואס (Vila Canoas) וברוסיניה (Rocinha), הפאבלה הגדולה בריו. מרסלו דובר אנגלית ומכיר רבים מתושבי השכונות. דרך הביקור שם בבתי מלאכה, בבית הספר, במרפאה, התרשמתי שמדובר ביחידה חברתית מאורגנת שפרנסיה מצליחים לספק לתושבים שירותים מסודרים. בפאבלה רוסיניה, למשל, אמנם אין תכנון עירוני, מבנים מרשימים או ריאות ירוקות, אך קיימים בה שירותי בריאות, חינוך, סעד ויחידות שיטור לא רשמיות.
ובכל זאת, לא באים לסיור רק כדי לראות ארגון שכונתי; מה שמעניין באמת זה המפגש עם התושבים. הסיורים עם מרסלו עוברים לעתים במתפרה ובמסגרייה, ולפעמים בנגרייה ובפנצ'רייה, אבל החלק הכי מעניין הוא תמיד הביקור בבית פרטי. בכמה מהפאבלות הופתעתי לראות בתי מידות מפוארים. אלה נבנו על ידי תושבי הפאבלה שהתעשרו, אך העדיפו להישאר בסביבה המוכרת והקרובה למרכז העיר. במהלך ביקור בבית כזה ישבנו במרפסת ושתינו משהו קר בחברת בעלי הבית. שם יכולנו, יותר מבכל מקום אחר בשכונה, להתרשם מההווי המקומי, שבניגוד לדימויו היה רגוע וחמים.

אין שודד בשכונתו
הפאבלות אינן מקשה אחת: יש שכונות צפופות, ויש מרווחות יחסית; כמה מהן עניות מרודות, אחרות מבוססות יותר. רוסיניה, למשל, מרווחת באופן יחסי, ולעומתה בולטת בעליבותה הפאבלה של סנטה תרזה (Santa Teresa). רמת האלימות נגזרת לא פעם מצפיפות האוכלוסין ומרמת היציבות והשליטה של פרנסי הפאבלה במתרחש בשכונה. ובכל זאת, בביקור קצר שערכתי בפאבלה שמעל שכונת בארה דה טיז'וקה (Barra da Tijuca), הידועה לשמצה, היא נראתה לי שקטה ונעימה. בכל מקרה, מומלץ להימנע לצאת לפאבלה זו או אחרת באופן עצמאי, ולהסתמך על סיור מאורגן בלבד.
לדעת אדסון, תושב ריו העובד לפרנסתו כמדריך טיולים ומתמחה בסיורים בפאבלות, שכונות אלו הן המקום הבטוח ביותר בריו דה ז'נרו. לדבריו, כאשר תייר משוטט בשכונות העשירות של העיר, כמו קופאקבנה או לֶבּלוֹן, נשקפת לו סכנת שוד מידי אדם שהגיע מהפאבלות. אך אותו שודד לא יעז להכעיס את פרנסי הפאבלה ולשדוד אדם הנחשב לאורח בשכונה. זו לא תורה מסיני, אך זהו ה"אני מאמין" שלו ושל רבים בריו.
את בעיית הביטחון עקפנו בסיור בפאבלה של מנגיירה (Mangueira), הנמצאת בשולי העיר, בעזרתו של בן השכונה, חבר מקומי גדל ממדים. חיוכו פתח לנו כל דלת ופינה כל סמטה, ובמקום שבו לא עזר החיוך סייעו ודאי השרירים. הטיול איתו עבר גם ברחובות הדלים ביותר, מלווה במבטים הצורבים של התושבים. לא צילמנו. יש גבול ליצר העיתונאי.
יום קודם לכן זכתה נבחרת הסמבה של מנגיירה במקום הראשון בקרנבל. הרקדנים והרקדניות של השכונה פיזזו בתהלוכה בעיר בבגדיהם הססגוניים על עגלות מהודרות, ומעל לכולם עמד חצוצרן לבוש סגול, ששולי גלימתו רקומים זהב ולראשו מגבעת כחולה גבוהה. בסיור בשכונה, יום אחרי הזכייה הגדולה, הגענו לבקתה רעועה ושוחחנו עם נער שחור ורזה. כשהמלווה שלנו שוחח עם הנער נדמה היה לי שקלטתי משהו. אולי החיוך בזוויות פיו, אולי שפת הגוף. הנער לבוש הקרעים נעלם בבקתה. כעבור חמש דקות הוא יצא דרך חלון מאולתר, לבוש סגול, עם גלימה רקומה בשולי זהב ומגבעת כחולה לראשו. הוא קירב חצוצרה לפיו והשמיע את מנגינת שיר הניצחון של מנגיירה. רק אמש הוא היה זה שעמד בראש התהלוכה, מלך ליום אחד.

סיורים מודרכים
מרסלו ארמסטרונג: לסיורים שלו בפאבלות אפשר להירשם דרך סוכנויות נסיעות או בתי מלון, או להתקשר אליו ישירות ולתאם טיול פרטי. הסיור נערך פעמיים ביום ונמשך שלוש שעות. כדאי להתקשר לתאם יום מראש. טלפון: 55-21-33222727.
האתר של מרסלו

חברות נוספות: בשנים האחרונות החלו להתארגן חברות טיולים העורכות סיורים מודרכים בפאבלות. פרטים נוספים במשרדי "Riotour". כתובת: Rua da Assembléia 10-9, ובכל סוכנויות הנסיעות המקומיות.

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מזג אוויר

ריו דה ז'ניירו, ברזיל
18°
light rain
humidity: 100%
wind: 2m/s SSE
H 18 • L 18
20°
Tue
19°
Wed
18°
Thu
19°
Fri
19°
Sat
Weather from OpenWeatherMap