תפריט עמוד

מידע מעשי לפראג

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד


אשרות ושגרירויות

ישראלים אינם זקוקים לאשרה כדי לבקר בצ'כיה. 

שגרירות צ'כיה בישראל
כתובת: צייטלין 23, תל אביב.
טלפון: 03-6918282/3. 

שגרירות ישראל בפראג
כתובת: רובע 7, Badeniho 2.
טלפון: 420-2-33097500/1.
דואר אלקטרוני: info@prague.mfa.gov.il.


איך להגיע
חברת אל על וחברת התעופה הצ'כית מפעילות טיסות סדירות ישירות לפראג. בנוסף, מתקיימות טיסות שכר לפראג. ניתן להגיע גם ברכבת מיעדים שונים באירופה.
 


מתי כדאי להגיע
בפראג – בניגוד לצ'כיה כולה בה נסגרות אטרקציות רבות מחוץ לעונה – אפשר לטייל בכל עונה.יחד עם זאת, כדאי לזכור שהחורף עלול להיות קר במיוחד ובעונת הקיץ העיר עמוסה בתיירים. מומלץ במיוחד לבקר בעיר בסתיו או באביב.

 

 

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד


לשכות תיירות
Prazska Informacni Sluzba – PIS – מציעה מידע על פראג, על אירועי תרבות ובידור ועל מקומות לינה. אפשר להשיג כאן גם עיתונים ועלונים שימושיים. המשרד הראשי של הלשכה נמצא ב-Staromestske namesti (בבית העירייה הישן), ומשרדים נוספים ב- Rytířská 31, בשדה התעופה (Letiste Praha, Terminal 2) וב- Lesser Town Bridge Tower(סגור בחורף).
טלפון: 420-2-24816124. דואר אלקטרוני: tourinfo@pis.cz.


מטבע
קורונה, מתחלק למאה הלר.
כדאי לשמור כסף קטן לשימוש בשירותים ציבוריים ובמכונות האוטומטיות למכירת כרטיסים לטראם.
במרבית המלונות והמסעדות בטווח המחירים הבינוני-גבוה מקבלים כרטיסי אשראי.
חלפני הכספים ברחוב מפורסמים כנוכלים וכדאי להיזהר מפניהם.


הפרש שעות
פראג מאחרת את שעון ישראל בשעה אחת


תקשורת
הקידומת הבינלאומית של צ'כיה היא 420. הקידומת של פראג – 2.


תחבורה
המסלולים המוצעים בפראג אינם דורשים כלי רכב, אלא נעליים נוחות. אל כמה מנקודות ההתחלה של המסלולים אפשר להגיע באמצעות המטרו (פירוט במסלולים עצמם). ניתן לרכוש כרטיסי מטרו התקפים ל-24 שעות, שלושה ימים או שבוע.
לבד מהמטרו, אמצעי תחבורה נוחים בתוך פראג הם החשמלית (טראם) ואוטובוסים. ילדים עד גיל 6 אינם משלמים עבור הנסיעה, ובני 15-6 משלמים מחצית מהמחיר.

 

 

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות


אוכל

המטבח הצ'כי המסורתי מורכב בעיקר מבשר וכופתאות ובשנים האחרונות נוספו לו מנות בהשפעה בינלאומית. ארוחת בוקר צ'כית מורכבת מלחם, גבינות, ביצים, ירך חזיר וקפה. ארוחות הצהריים והערב כוללות מרק, כופתאות, כרוב כבוש ומנת בשר חזיר או בקר. קשה למצוא מסעדות שאינן מגישות בשר.


לינה
רמת המלונות הממוצעת בפראג אינה גבוהה, המבנים הם בדרך כלל עתיקים וללא מיזוג אוויר, לכן מומלץ לבחור בבית מלון ברמה של ארבעה כוכבים ומעלה.


בילויים
חיי הלילה של פראג מספקים שפע בילויים, ממוסיקה קלאסית, אופרה ובלט ועד למועדוני ג'אז ופאבים.

התיאטרון השחור הוא אפשרות מיוחדת, המאפיינת את פראג – מופע המשלב פנטומימה, מחול, דרמה ותיאטרון בובות על רקע שחור. שני תיאטראות מומלצים:

Theater Blanik, בו מוצג ה-Wow show. כתובת: Václavské Namestí 43. טלפון: 420 224 033 333. אתר אינטרנט
Image Theatre. כתובת:Parizská 4, Prague 1. טלפון: 420-2-22314448, 420-2-22329191.
אתר אינטרנט
 


פסטיבלים בפראג
מאי-יוני > האביב של פראג (Prazske jaro) .
 פסטיבל מוזיקה בינלאומי הנערך בעיר.

ספטמבר-אוקטובר > הסתיו של פראג (Prazsky Podzim).
 המקבילה הסתווית לפסטיבל המוזיקה הנערך באביב.

 

 

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

הרובע היהודי / הגטו והרוח

טיול באחד האזורים המתוירים של פראג: מכיכר יאן פאלאך, אל בית הכנסת של המהר"ל ובית הקברות היהודי. לא רק למחפשי שורשים…
 

בית הקברות היהודי העתיק. היום נראות לעין מצבותיהן של כ-12,000 אנשים מתוך כ-100,000 שנקברו פה. קברו של המהר"ל משמש כאן, בדומה לכותל, כשליח לבקשות הציבור | צילום: יואב לף

כתב: דני קרמן

הטיול הזה יוקדש ברובו לסביבות הגטו היהודי, המכונה יוזפוֹב (Josefov), על שם הקיסר יוזף השני, שבסוף המאה ה-18 ביטל את ההגבלות על המקומות שבהם רשאים היו היהודים לגור. הגטו הוא בעצם מיזוג של שני מרכזים יהודיים: של "האשכנזים", שהתרכזו סביב האלט-נוי שול (בית הכנסת של המהר"ל), ושל "הספרדים", שגרו סביב בית הכנסת הספרדי. בעבר היה הגטו אזור עני ומוכה שטפונות, ורק לפני כמאה שנה, לאחר שהוגבהו הסוללות שעל הנהר, לבש הרובע את דמותו הנוכחית.
למרות שכמעט אין עיר באירופה שבה תפסו היהודים מעמד רם בחיי הכלכלה והתרבות וקיימו קשרים הדוקים עם השלטונות כמו בפראג, גם כאן היו רדיפות, עלילות דם, האשמות בהצתות ובהרעלת בארות. מי שירצה לקבל מושג איך נראה המקום כשהיה עדיין גטו יהודי, ייסע למוזיאון העיר פראג (Muzeum Hlavniho Mesta Prahy), שם מוצג דגם מדויק של הגטו. 

מוזיאון העיר פראג

שעות פתיחה: 18:00-9:00, סגור בימי שני
כתובת: Na Porici 52
תחנת מטרו: Florenc
טלפון: 420-2-2481677

יוזפוב הוא אחד האזורים המתוירים ביותר בפראג, והעברית היא כמעט שפה רשמית בשדרות פריז (פרז'יסקה, Pariska) וברחובות שירוקה (Siroka) ומייזלובה 
(Maiselova). אלפי ציידי "שורשים" באים הנה לקבל חיזוק לגאוותם, וכדרכם של מחפשי שורשים, עיניהם נעוצות בקרקע ובקברים. אבל ביוזפוב כדאי מאוד להביט גם למעלה. אין שום מקום בעולם שבו מרוכזים כל כך הרבה מבנים מקושטים בעיטורי האר-נובו כמו כאן. גם לקוביזם ולאר-דקו יש כאן נציגים מעניינים.

פסלי מוסיקאים ומטרונום ענק
אם אהבת החופש והחירות היא תכונה יהודית, הכיכר על שם יאן פאלאך (Namesti Jana Palacha) היא המקום להתחיל בו את המסלול. נקודת המוצא היא בניין הפקולטה לפילוסופיה, ובו מוצגת מסכת המוות של יאן פאלאך. תחנת המטרו הקרובה היא סטארוֹמסטסקה (Staromestska). כשמביטים צפונה, לכיוון רחוב קז'יז'ובניצקה (Krizovnicka), רואים מצד שמאל את הרודולפינום (Rudolfinum) הנהדר, שנבנה בסוף המאה ה-19 ומשמש כיום כביתה של התזמורת הפילהרמונית של פראג. את גג המבנה מעטרים פסלים של מוסיקאים ויוצרים אחרים.
והנה סיפור ששמעתי מפי רות בונדי, המורה שלי לפראג: כשכבשו הגרמנים את פראג, ציווה מפקד הכוח על אחד החיילים לעלות על הגג, ולהרוס את פסלו של "היהודי מנדלסון". "איך אדע מי זה מנדלסון?" שאל החייל. "לפי המראה היהודי", ענה נציגו של הגזע הארי. עלה החייל והרס את פסלו של ואגנר.
אינני יודע אם פסלו של ואגנר היה מהפסלים המקוריים שעל הגג; אבל מנדלסון עדיין עומד שם בחברת פאלסטרינה, אורלנדו לאסוֹ, ויטורינה, הנדל, קֵרוביני, באך, גלוק, מוצרט, היידן, בטהובן, שוברט ושומאן. ואגנר אין שם.

מול הרודולפינום, ומימין כשהולכים ברחוב ליסטופאדו (Listopadu, רחוב ה-17 בנובמבר), נמצא המוזיאון לאמנויות דקורטיביות (Umeleckoprumyslove Muzeum), שמושך אליו את אוהבי הזכוכית הבוהמית; אבל גם את מי שהבינו כבר, שההתעוררות הלאומית הצ'כית בתחילת המאה העשרים קשורה הדוקות לזרמי האר-נובו, הקוביזם והאר-דקו. מעניין למשל לראות את הכורסה הקוביסטית שעיצב אחר מאמני הקוביזם הצ'כי, יוזף קוחול.
שעות פתיחה: 18:00-10:00, סגור בימי שני
כתובת: 17. Listopadu 2
תחנת מטרו: Staromestska
טלפון: 420-2-51093296

ביציאה מהמוזיאון פונים ימינה והולכים לאורך הקיר המכוער, שהוא החומה של בית הקברות היהודי הישן. מגיעים לרחוב בז'הוֹוָה (Brehova) וממשיכים עד שדרות פריז (Parizska Trida), השדרות המפורסמות של הרובע היהודי, המובילות מגשר צ'כוב
(Cechuv Most) בצפון ועד לכיכר העיר העתיקה בדרום. משמאל, על גבעה שבפארק לטנה (Letenske Sady), עומד פסל מוזר, "המטרונום", שהוצב כאן ב-1991. ייתכן ששהפסל משקף חיבה למוזיקה, ואולי הוא רמז לזמן החולף. המטרונום עומד היכן שבעבר ניצב פסל ענק, שהראה את סטאלין המוביל לעתיד טוב יותר פועל סובייטי, אשה גיבורה, חייל ואינטלקטואל.
הפסל התנשא לגובה של שלושים מטר, וראשו של סטאלין לבדו שקל 52 טון. 600 פועלים עמלו במשך 500 ימים על הכנת הפסל, על פי התכנון של המעצב אוסקר שְוֶוק, שהתאבד בטרם הושלמה המשימה. הלוט הוסר ב-1953, והפסל השנוא – שבו נראות הדמויות עומדות בשורה – קיבל את הכינוי "התור לבשר". ב-1962 פוצץ הפסל בפקודת חרושצ'וב.
גם המטרונום אינו מעורר גאווה גדולה בלב תושבי פראג. בשדרות פריז עומד עוד מונומנט מכוער – מלון האינטרקונטיננטל. הסיור ברובע היהודי עומד כמעט תמיד בחותם ארכיטקטוני, והמבנה הראשון חייב להיות הדבר המסורבל הזה. אפילו המטבע המוזהבת, סמלו של המלון, יש בה משום זילות בוטה למושג "פראג המוזהבת". עם זאת, בקומה העליונה יש תצפית מצוינת על העיר.
מימין למלון נמצא המבנה המכונה "הבית הקוביסטי", אחד מכמה בתים שתוכננו בהשראת הקוביזם. הצ'כים היו כמעט היחידים בעולם שהכניסו את הקוביזם לאדריכלות, ולא בהצלחה יתרה.

הרובוט של המהר"ל
ממשיכים בשדרות פריז ומגיעים במהרה לאחד ממוקדי התיירות הצפופים ביותר בפראג – בית הכנסת הישן-חדש (Staronova Synagoga), האלט-נוי שול, של המהר"ל. "אלט-נוי" בגרמנית פירושו ישן-חדש, אבל היהודים אוהבים את ההסבר האחר: "על תנאי", משום שלפי האגדה, הוא נבנה מחורבות בית המקדש, ולכן כשיבוא המשיח, יחזרו היהודים עם חומרי הבניין לירושלים. בינתיים, המשיח לא בא והיהודים, כמו מוחמד, באים בהמוניהם אל ההר.
על המבנה הגותי המרשים אפשר לקבל שפע פרטים במקום, אבל חובה להוסיף מלה על הגולם, על יוצרו ועל עליית הגג. המהר"ל, שהצ'כים קוראים לו רבי לב, הוא דמות היסטורית-פולקלוריסטית בפראג, ולא רק בין היהודים. לסיפור הגולם יש כמה וכמה גרסאות, ובהשראתו נמכרות בדוכני המזכרות של פראג אינספור בובות קטנות בעלות סדק בחזה. כשקרל צ'אפק כתב את המחזה Rur שבו המציא את המושג (והמילה) "רובוט", המבוסס על הפועל הצ'כי "לעבוד", הוא הסתמך על אגדת הגולם, שנוצר כדי לעשות ליהודים את העבודה.
כמה סרטים מפורסמים נעשו על פי אגדת יוסל'ה נער הבוץ, ובהם סרט גרמני אילם ב-1920 וסרט צרפתי מדבר ב-1937, ובשניהם ניכרת ערבוביה של כל מי שהמציא אי פעם משהו שעושה משהו כמו שוליית הקוסם, יחד עם ריח חריף של קבלה.
המנוע של הרובוט הקבלי הזה היה השם המפורש, שרבי לב רשם על פתק ושם לגולם מתחת ללשון. ופעם בערב שבת, כששכח הרבי להוציא את הפתק (יש אומרים האבן), התחיל יוסל'ה להשתולל, וגרוע מזה – לחלל את השבת. הרבי כעס, סילק את השם המפורש, וכך בא קיצו של יוסל'ה. לפי האמונה, גופת הבוץ שלו מונחת עד היום בעליית הגג של האלט-נוי שול.
ידידי, הרב מנחם הכהן, ביקש לעלות לעליית הגג תוך הבטחה שהוא לא ינסה להחזיר לחיים את הגולם. להפתעתו, לא מצא בעלייה אלא כמה רהיטים ישנים ושבורים. מה שמלמד אותנו שני דברים: א. מי שיכול להפוך בוץ לבן אדם יכול להפוך שרידי בוץ לרהיטים ישנים. ב. מי שמספר לתיירים שאיש לא עלה לעליית הגג מהמאה ה-16 – מטעה.
כתובת: Cervena 2

מול בית הכנסת הישן עומד בית הכנסת הגבוה (Vysoka Synagoga; בהשוואה לישן), ששימש בעבר כבית העירייה של הגטו היהודי. הוא נבנה ב-1586, במימונו של מי שהיה "ראש העיר" של הגטו, מרדכי מייזל: דמות מופלאה, שמונצחת בגטו אף יותר מהמהר"ל (קראו בבקשה את "בלילה מתחת לגשר האבן" מאת ליאו פרוץ). ב-1765 הוקם המבנה מחדש, לאחר שנהרס בשריפה. על המגדל שמעל למבנה הזה יש שעון ספרות רגיל, אבל נמוך יותר, על הגמלון שפונה ל"אלט-נוי שול", יש שעון "יהודי", שמחוגיו נעו במעגל הפוך, משום שהשעות סומנו באותיות עבריות. היום מהווה המבנה חלק מהמוזיאון היהודי.

קו הגגות ותיאטרון בובות
חוזרים לשדרות פריז ולניגוד החריף והמבורך שבין בתי הקפה המפתים לבין בית הכנסת חמור הסבר. פונים בשדרות ימינה (דרומה), לא לפני שמביטים בבית שמול האלט-נוי שול, בעל האלמנטים של האר-נובו (כמו העטלפים שמעל החלונות).
בכלל, כדאי להביט כאן למעלה. כשמגיעים להצטלבות עם רחוב שירוֹקה (Siroka), בלו עשר דקות בהתבוננות בבתים ובגגות, ובעיקר בשני הבתים שבפינה הצפון-מזרחית ובפינה הצפון-מערבית; שתי השבשבות מצד אחד וג'ורג' והדרקון מהצד השני. כאן, בפינה שבה עמד ביתו של המהר"ל, פונים ימינה.
ממשיכים ברחוב שירוקה, וגם בו מביטים למעלה, אך לא מחמיצים את הכניסה לבית מספר 9, עם פסליהן של שתי הנשים העירומות. הכניסה הזו היא אחת מיצירות האר-נובו היפות ביותר בפראג.
ברחוב מייזלובה פונים שמאלה, אך לפני כן ממשיכים כמה מטרים ברחוב שירוקה ומעיפים מבט בבית מספר 5 (מימין), שבכניסתו כתוב: "חברא קדישא גומלי חסדים". ה"חברא" כבר לא שם, ומי שגומל חסדים כאן הוא הבנק האוסטרי.
ברחוב מייזלובה (הקרוי על שם מרדכי מייזל), בצד שמאל, בבית מספר 16, נמצא בית הכנסת על שם מייזל (Maiselova Synagoga), שנבנה על ידי משפחת מייזל. הוא הוקם בסוף המאה ה-16, עלה בלהבות ב-1689 ונבנה מחדש בסוף המאה ה-19. כראוי למייסדו, היה זה בית הכנסת העשיר והיפה ביותר בגטו. היום הוא מהווה חלק מהמוזיאון היהודי.

גם ברחוב מייזלובה כדאי להתבונן בכל בית. גוש המבנים ממספר 3 עד 9 מתאפיין בקישוטי אר-נובו. משמאל נשקף רחוב יחימובה (Jachymova),ומרחוק נשקף קו השמים של צריחי פראג. ברחוב יחימובה 3 נמצאים המרכז והמשרדים של המוזיאון היהודי. בפנייה הבאה פונים ימינה לרחוב קאפרובה (Kaprova). כדאי להביט למעלה ולהתעלם מהחנויות, פרט לחנות הספרים הנפלאה במספר 9. כשיוצאים ממנה וממשיכים הלאה, כדאי לשים לב לתבליט האשה והדגים שבפינת הרחוב מימין. זהו תמהיל מעניין של אר-נובו ואמנות מצרית עתיקה.
גם ברחוב ז'אטקה (Zatecka), שאליו פונים ימינה, יש תבליט דומה. מאחוריכם, בהמשך רחוב ז'אטקה, נמצא תיאטרון המריונטות (Narodni Divadlo Marionet), שמציג בדרך כלל את "דון ג'ובאני". ממול נשקפת חומת בית הקברות היהודי. 

תיאטרון המריונטות

כתובת: Zetecka 1
טלפון: 420-2-24819322

חיי המתים בפראג היהודית
בכניסה לבית הקברות היהודי עוברים באתר זיכרון יחיד במינו. על קירות בית הכנסת פנקס 
(Pinkasova Synagoga), שנוסד על ידי הרב פנקס במאה ה-15, חקוקים שמותיהם של 77,297 יהודי צ'כוסלובקיה שנרצחו בשואה.
כתובת: Siroka ulice 3

ביקור ראשון בבית הקברות הוא חוויה מהממת. בין השנים 1478 ל-1787 נקברו כאן כ-100,000 יהודים ב-12 שכבות, וכיום אפשר לראות כ-12 אלף מצבות. המפורסמות שבהן הן של מרדכי מייזל, הרב דוד אופנהיים וכמובן של המהר"ל, שמתפקד כאן כשליח לבקשות הציבור, כמו הכותל. אבל המצבה היפה ביותר היא של אשה (שמסופר שגם היא היתה יפה), היינדלה בשביס, שקברה נמצא לא רחוק מקבר המהר"ל. היציאה מבית הקברות היא בין המבנה הניאו-רומנסקי היפה של בית הטקסים לבין בית הכנסת קלאוזן (Klausova Synagoga), שניהם מהווים כיום חלק מהמוזיאון היהודי.
ביציאה ממשיכים לכיוון האלט-נוי שול. על רקע שאר המבנים, המראה של האלט-נוי שול ושל בית הכנסת הגבוה הוא מפעים. יוצאים שוב לשדרות פריז, פונים ימינה בקטע שכבר עברנו בו, אבל ברחוב שירוקה פונים שמאלה, והולכים במדרכה הימנית. משם אפשר לראות היטב את הבתים שבמדרכה השנייה. אבל כשמגיעים לכנסיית הרוח הקדושה (Kostel sv. Ducha) – שהיתה בעבר אי נוצרי בין הרובע היהודי הספרדי לרובע היהודי האשכנזי – עוברים לצד השמאלי, כדי לראות בחזית הכנסייה את הפסל מעשה ידיו של האמן פרדיננד מכסימיליאן ברוקהוף: הקדוש נפומוּק נותן צדקה לאיש עני.
מיד אחרי הכנסייה נמצא בית הכנסת הספרדי היפהפה. אמנם הוא חדש יחסית (מאמצע המאה ה-19), אבל במקום עמד בית כנסת כבר במאה ה-11.
כתובת: Dusni 12/Vezenska 1

כשיוצאים מבית הכנסת הספרדי, פונים ימינה לרחוב דושני (Dusni) וממנו שוב ימינה לרחוב סטארה שקולה (Stara Skola). פירוש שמו: "בית הספר הישן", על שם בית כנסת עתיק שעמד פה פעם. לפני שפונים שמאלה ונכנסים שוב לרחוב וייז'נסקה (Vezenska), המשכו של רחוב שירוקה, מתבוננים בכניסה לבית מספר 2, שמעליה קבוע תבליט אבן של מטוס.
ברחוב וייז'נסקה הביטו בעיטורים העדינים שעל בית מספר 10, צירוף של תבליטי אר-נובו ושל עיטורים צבעוניים צנועים בסגנון אר-דקו. מכאן ממשיכים לאחת הכיכרות היפות בפראג, למרות שאין לה שם; אני רוא לה "הכיכר עם שלושת העצים" – הגדול, הבינוני והקטן. זה המקום לשבת באחד מבתי הקפה, שגם בשיא העונה אין בהם הרבה תיירים.

בית צהוב ומלון יפהפה
מכאן פונים לרחוב או אובצ'נַיהוֹ דבורה (U Obecniho Dvora). במספר 5 התגורר הצייר יוזף מאנס. במנזר סנט אגנס אפשר לראות עבודות שלו. מאנס (1871-1820), צייר ובנו של צייר, נחשב לאבי הציור הצ'כי המודרני.
בקצה הרחוב, אחרי בית מספר 11 שמעל דלתו קבוע מקצוּע של נגרים, פונים ימינה ומגיעים למנזר סנט אגנס (Klaster svate Anezky). זהו אחד המקומות האהובים עלי בפראג, וגם למי שלא מתעניין באמנות צ'כית, ובעיקר באמנות מהמאה ה-19, כדאי לבוא וליהנות מהמבנה, ובעיקר מהגן הפשוט והשקט.
באמצע המאה ה-13 נוסד המבנה – אחד המבנים הגותיים העתיקים בבוהמיה – על ידי אגנס, אחותו של ואצלב הראשון. שלא כאחיה, היא המתינה כמה מאות שנים עד שהוכתרה בתואר הקדושה, ב-1989. מהציירים שאת עבודותיהם אפשר לראות כאן, החשובים ביותר הם מיקולאש אלש (Ales) ויוזף מאנס.
כתובת: U Milosrdnych 17/Anezska 1
טלפון: 420-2-24810628

ביציאה מהמנזר הולכים ברחוב אנז'סקה (Anezska) לכיכר השטלסקה (Hastalske), שבמרכזה כנסיית הקדוש קאסטולוס (Kostel Sv. Hastala), ועוקפים אותה מימין. הכנסייה היא מבנה גותי יפה, אם כי לא שמור. כדאי לשים לב לגדר הקטנה הצמודה למבנה, שמגינה על פסל של ישו המחופה בעצים.
ליד הבר של אלכסנדר פונים ימינה לרחוב ריבנה (Rybna), ומיד חוצים את רחוב דלוּהָה 
(Dlouha), המוביל ימינה, אל כיכר העיר העתיקה. בהמשך, מצד שמאל, שני מבנים השייכים למשטרה. הראשון יפה, אבל השני נפלא; בית צהוב עם מרפסת שכמו יצאה מהאגדות, החולשת על כיכר קטנה. עִמדוּ ליד עמוד השעון והתבוננו סביב, ואז המשיכו ברחוב ריבנה, כשליבכם מלא שירה. אבל מיד משמאל תיתקלו בחוויה הרסנית: בניין שחור, מודרני ומכוער, שבו ממוקמת חנות הכלבו הגדולה של פראג, קוטבה (Kotva).
ממשיכים ברחוב ריבנה, מימין למלון סנטראל המכוער (בעוד כמה מטרים אפשר להשוות אותו למלון פריז האגדי), וחוצים את רחוב יקובסקבה (Jakubska). מימין נמצאים אחוריה של כנסיית יקוב הקדוש (Kostel sv. Jakuba), וממול, במרחק, נראים הצריחים הנפלאים של כנסיית טין (Kostel Panny Marie Bozi pred Tynem). במרכז הצומת הבא הביטו שמאלה, לעבר מלון פריז. זו אינה הכניסה הראשית אליו, אבל כאן התצפית היפה ביותר על הבניין. המלון הוא פנינה של הסגנון הניאו-גותי, ומשלב עיטורים של אר-נובו. ב-1984 הוא הוכרז כמונומנט היסטורי.
פונים שמאלה לרחוב או אובֶּצ'נַיהוֹ דוֹמוּ (U Obecniho Dumo). ברחוב הזה נמצאת הכניסה למלון פריז, שהסופר הנפלא בוהומיל הראבאל הנציח אותו ברומן "שירתתי את מלך אנגליה". מסעדת המלון קרויה "מסעדת שרה ברנאר", לא רק משום שהגברת היתה פריזאית, אלא גם משום שהיתה אהובתו של צייר האר-נובו הצ'כי, אלפונס מוּחָה.
בקצה הרחוב – כיכר הרפובליקה (Namesti Republiky), שהיא ממש תחנה מרכזית, ויש בה גם שוק. פונים ימינה, ומיד מגיעים להיכל העם (Obecni Dum).

היכל העם והיכל הממון
על פי מדריכי הטיולים, הבית הזה הוא הדוגמה המובהקת לאר-נובו הצ'כי, אבל מלבד אלמנטים מעניינים של אר-נובו ואר-דקו שיש בו, הוא מכיל כמעט את כל ההיסטוריה של העם הצ'כי.
החל ב-1383, ובמשך מאה שנים, שכן כאן ארמון המלוכה, עד שננטש למשך כמה מאות שנים. אחר כך היה המקום קסרקטין ובית ספר צבאי. בראשית המאה העשרים הרסו את המבנה והקימו תחתיו מרכז תרבותי לעם הצ'כי. כשהוקמה הרפובליקה של צ'כוסלובקיה ב-1918, הוא היה לסמלו של העם הצ'כי.
השלטון הקומוניסטי תיעב את הבית הזה ותכנן להרוס אותו, אבל החשש מתגובת הציבור, ובעיקר הרצון ליהנות מאולם הקונצרטים הממוקם בטבורו, השאירו את המבנה על כנו. אבל במשך חמישים שנה הוא היה מוזנח, ורק ב-1997 החלו לשפץ אותו ולהחזיר לו את גדולתו.
מלבד אולם הקונצרטים היפהפה על שם סמטנה, יש במקום אולם תערוכות גדול, מסעדה צרפתית, בית קפה ענק ופופולרי וחשוב מכל – וזאת המלצה חמה – מסעדה צ'כית עממית בשם פלזנסקה (Plzenska), הנמצאת בקומת המרתף.
הבעיה היא שכדי לראות את כל מה שהמבנה הזה מציע, כולל הציורים של מוחה ב"אולם ראש העיר", צריך להצטרף לסיור מאורגן ארוך ומייגע (ולמרות זאת, מומלץ).
אין בפראג שֵם פופולרי יותר באמנות הפלסטית מאלפונס מוּחה, הצייר המובהק ביותר שהיה לאר-נובו. בכל חנות ספרים יש עשרות ספרים, גלויות, לוחות שנה ופוסטרים שלו. פרט לוויטראז' שנמצא בכנסיית ויטוס הקדוש ברדשאני, הציורים היחידים מעשה ידיו המוצגים בפראג נמצאים ב"אולם ראש העיר", שבהיכל העם

היכל העם
שעות פתיחה:
מדי יום 18:00-10:00, מועדי סיורים מתפרסמים באתר האינטרנט
כתובת: Namesti Republiky 5
טלפון: 420-2-22002100 

מסעדת Plzenska
טלפון: 420-2-22002780
את הסיור אפשר לסיים בהיכל העם, או להמשיך למדרחוב נה פז'יקופה (Na Prikope), הגדוש תיירים וקניונים, והמוליך מכיכר הרפובליקה למוסטקו (Na Mustek). אל תחמיצו את ז'יבנוטנסקה (Zivnostenska banka), הבנק שבמספר 15, שנבנה בשנים 1896-1894. פלא גדול בעיני שספרי ההדרכה טובים מתעלמים מהמבנה הנפלא הזה. מדובר באחד המקדשים המדהימים בפראג, היכל הממון עוצר הנשימה. מעולם ובשום מקום לא הושר לכסף, להלוואות, למשכנתא ולאוברדרפט שיר תהילה שמיימי כזה.
הציורים בחלק העליון של החזית רק מרמזים על הפנים. בכניסה תלויים ציורים של יאן פרייזלר (Preisler), שצוירו ב-1909, כ-13 שנים לאחר שהושלמה בנייתו של הארמונבנק הזה. פרייזלר, שציורים נוספים שלו נמצאים באולם פלצקי ב"היכל העם", היה צייר מובהק של האר-נובו (הצ'כים הוציאו מקרבם ציירי אר-נובו רבים), אבל בגלל משיחות המכחול הפוסט-אימפרסיוניסטיות שלו, הוא נקרא בפי אחדים "גוגן הצ'כי".
שני פסלי אבירים מגינים על גרם המדרגות שבתוך הארמון, הנראה כאילו סינדרלה רצה עליו זה עתה והשמיטה את פנקס הצ'קים שלה, ומנהל הבנק רץ אחריה, כדי לצעוק באוזניה שהוא מוכן להוריד לה שני אחוזים מהריבית, מצא אותו ושלח את השומרים (אלה שלא מרשים לצלם), לסרוק במחשב את כל צ'כיה, כדי למצוא את בעלת הפנקס ולהפוך אותה ליועצת השקעות ראשית.
עלוּ להיכל והביטו אל תקרת הזכוכית היפה ביותר שהייתה אי-פעם מעל ראשכם, אל גלריית האנשים הפשוטים – האיכרה, החורש, הצייד וכל האחרים, שהעשירו את הבנק. הביטו בכל הפרטים שבחדר, כולל בחלל המדרגות העולה למקום שתיירים אינם מורשים להיכנס אליו; זה כנראה המדור של אוכלי שור הבר ובשר הלוויתן, או לפחות ההם הפראגי.

גשר קרל / שלושים פסלים מעל הנהר

גשר קרל, מוזיאון מפלצות, קיר המחאה, האי קמפה ותעלת זרם השטן

כדאי להיענות להצעה לשייט בנהר למרגלות גשר קרל, לראות אותו מגובה עיני הברבורים | צילום: יואב לף

כתב: דני קרמן

מסלול זה מוביל לאתר התיירות הדחוס ביותר בפראג, גשר קרל (Karluv Most). מגיעים אליו דרך האי החביב קמפה (Kampa) ובתי הקפה הרומנטיים, שמתחת לגשר. מתחילים בכנסיית ניקולאס הקדוש (Kostel Svateho Mikulas) בכיכר מאלוסטראנסקה 
(Malostranske Namesti ). הכנסייה הענקית, יצירת הבארוק החשובה ביותר בעיר, נבנתה בין 1703 ל-1761. האדריכל יליד בוואריה, כריסטוף דינצנהופר, החל בבנייה, בנו קיליאן המשיך בה, וחתנו, אנסלם לוראגו, סיים את המלאכה והוסיף את מגדל הפעמון. כיפת הכנסייה הירוקה חולשת על מאלה סטראנה, וניתן לצפות בה כמעט מכל מקום באזור.
כדאי מאוד לקנות כרטיסים לאחד הקונצרטים הנערכים כאן ולבהות בציורי הקיר, שחלק מהם נראים כמו איורים לספרי אגדות צ'כיים. שימו לב לעוגב הנפלא, שמוצרט ניגן בו בביקורו במקום ב-1787.
ביציאה פונים שמאלה ושוב שמאלה, כשהכנסייה משמאל. יש תחושה שכיכר מאלוסטראנסקה נכפית עליך, גם משום שהיא מנזקת את זרם התיירים הבאים מגשר קרל, וגם בשל הצללית המונומנטלית של כנסיית ניקולאס הקדוש. בעונת התיירות, ביום בהיר, היא נראית שוקקת חיים ומלהיבה, אך בערב חורפי היא נראית כמו רחבה מקרית בפרבר צדדי, שבמרכזה דוהרות חשמליות שכל חפצן לדרוס אתכם.
בצד הדרומי של הכיכר יש שורת מסעדות. אני ממליץ על מסעדת "שלושת כוכבי הזהב" (U Tri Zlatych Hvezd) שבמספר 8. אפשר לרדת למרתף שלה, המספק אווירה רומנטית בשפע.
כתובת: Malostranske namesti 8

הדרך המובילה מהכיכר לגשר קרל נקראת מוסטצקה (Mostecka; "רחוב הגשר"), וממשיכים בה עד שמגיעים לכניסה לבית מספר 21, שמעליה הכתובת: U Hrady (כעת יש שם סניף מקדונלדס). נכנסים שמאלה, אל הכיכר הקטנטונת, שבה פסל חמוד של נערה עירומה, על רקע בית קולנוע (יש כאן גם שירותים ציבוריים). פונים מימין לקולנוע, אל תוך מעבר מקורה.
כשהפאב מימין, ממשיכים ויורדים במדרגות אל רחבה קטנטנה, שבה בית קפה וחנות צעצועים חביבה. פונים שמאלה אל אחת הכיכרות היפות ביותר של פראג – כיכר מלטה (Maltezske Namesti).

הקיר של לנון
מגיעים אל הכיכר מצידו האחורי של פסל יוחנן המטביל, מעשה ידיו של הפַסל פרדיננד ברוֹקהוֹף. הולכים במדרכה הימנית דרומה, חולפים על פני ארמון טורבה (Turba) הקטן, שבו שוכנת כיום השגרירות היפאנית, ואחריו על פני השגרירות הדנית; ואז מתגלה לעין הארמון השכונתי החשוב – ארמון נוסטיץ (Nostic) מהמאה ה-18. אוסף התמונות שלו הוא היום חלק מהגלריה הלאומית (Narodni Galerie V Praze).
מול הארמון סבים לאחור וחוזרים למרכז כיכר מלטה. מול פסלו של יוחנן המטביל פונים ימינה, ומגיעים אל כנסיית גבירתנו שמתחת לשרשרת (Panny Marie Pod Retezem). ראשיתה של הכנסייה במאה ה-12, במנזר שהיה המרכז של מסדר אבירי מלטה. המסדר הזה החל את דרכו כמסדר הוספיטאלי, שהוקם בירושלים במאה ה-11 במטרה לטפל בצליינים חולים. מאוחר יותר הוא הפך למסדר לוחם. ב-1530 קיבל המסדר מהמלך קרל החמישי את האי מלטה, ושם החל להתנוון. חבריו ישבו באי עד שנפוליאון כבש אותו ב-1798.
בכנסייה, מעל המזבח, נמצא ציורו של קרל סקרֵטה, שבו נראים הבתולה מרים ויוחנן המטביל הבאים לעזרת אבירי מלטה בקרב הימי נגד התורכים, שצרו על האי. זה היה הניצחון האחרון של המסדר הזה.
משני צידי הכנסייה שוכנת שגרירות מלטה. ביציאה מהכנסייה פונים שמאלה, ומיד שוב שמאלה, אל כיכר גן מוצלת ובה שדרת עצים קטנה. מימין יש עוד ארמון קטן, שבו שוכנת השגרירות הצרפתית, ומשמאל מונומנט מעניין – הקיר של ג'ון לנון.
הקיר הזה מעולם לא היה מצבת זיכרון ללנון. תחת השלטון הקומוניסטי הוא שימש למחאה שקטה נגד המשטר. סטודנטים נהגו לבוא הנה לצייר, לכתוב ולברוח כשהגיעה המשטרה. כמה פעמים צבעו השוטרים את הקיר, והצעירים ציירו עליו שוב ושוב. לאחר "מהפכת הקטיפה" של 1989 וסוף העידן הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה, התחילו התיירים לקחת מהקיר פיסות טיח למזכרת. אני מכיר מישהו שהסנטר של לנון מפאר את שולחן העבודה שלו. באחרונה "שוחזר" הקיר, שופץ ונצבע, והוא נראה צבעוני ומלאכותי מאוד.
ממשיכים בדרך שעולה על הגשר, המוליך אל האי קמפה. זה מופרד מהגדה השמאלית של הנהר על ידי תעלה צרה, המובילה מים לטחנת הקמח הסמוכה. התעלה הזו, שהגשר נטוי מעליה, נקראת "זרם השטן" (Certovka), ויש המכנים אותה בחוצפה "ונציה הקטנה". מהגשר אפשר לראות משמאל את הגלגל שתנועתו חודשה בשנים האחרונות. כיום מניע הגלגל הזה את תעשיית התיירות, אבל בתקופה של אבירי מלטה הניעו מימי התעלה הזו טחנות קמח רבות, וגם אובני קרמיקה.
מיד לאחר הגשר כדאי להביט על הבית הקטן, שהגזוזטרה שלו מעוטרת בשני פסלים. לאחר מכן נכנסים ללב האי הקטן, כשהבית מימינכם.

קמפה: אי בלב עיר
רק באחרונה התחילו תושבי פראג לגלות את האי קמפה. הגן הקטן (ראו בהמשך) משמש מקום כינוס לצעירים, והכיכר שחודשה בשנים האחרונות משתנה בקצב מהיר.
הולכים ברחוב הרוזנובה (Hroznova) ומגיעים משמאל לכיכר קטנה. במרחק, רואים את קצהו של גשר קרל היורד אל העיר העתיקה. על הקיר מולכם שני פסלי דיוקנאות; שימו לב ליאן וֶריק החייכן, שחקן תיאטרון נודע שהתגורר כאן. ממשיכים ונכנסים לגן של קמפה.
חוזרים בדרך הקרובה לנהר, כשארמון ליכטנשטיין (Lichtenstejnsky Palac) מימין, ומיד פונים ימינה, אל הכיכר של האי קמפה, כשמול – המדרגות העולות לגשר קרל. שימו לב לבית מספר 1 משמאל, ולציור שמעל הדלת, שהעניק לבית את שמו, "בית השועל הכחול". הבית נבנה בתחילת המאה ה-17 עבור הצורף המלכותי של רודולף השני.
בכיכר המעניינת הזאת יש ספסלים שרגליהם עשויות מנחשי מתכת מסוגננים. עד לפני כמה שנים היה המקום הזה כמעט נטוש. באחרונה צצים פה מסעדות ובתי קפה בקצב מסחרר.
למרות הפיתוי הרב, אל תעלו עדיין על גשר קרל, אלא עִברו מתחתיו; אבל לפני כן הביטו שמאלה כלפי מעלה, אל המראה הנפלא של המגדל שבקצה הגשר.
עוברים מתחת לגשר, לרחוב או לוז'יצקהו סמינרזֶ'ה (U Luzickeho Seminare), כאשר מסביב פזורות חנויות קטנות למזכרות, ומיד מגיעים לכיכר קטנה ללא שם, שבה כמה עצים וספסלים. הולכים במדרכה שליד הקיר השמאלי ומגיעים למספר 32, מלון "הטווס" 
(U Pava), שבו מסעדה מצוינת. ממשיכים לרדת ברחוב הזה, ומול מספר 40 נכנסים לגן וויז'אנובי (Vojanovy sady).
פינת השקט המופלאה הזו היתה במאה ה-17 גן מנזר הכרמליטים. שתי קפלות עדיין עומדות בתחומי הגן; אחת מהן היא הקפלה של אליהו הנביא, פטרון הכרמליטים. אם תגיעו למקום כשהקפלה פתוחה, הביטו בנטיפים ובזקיפים המלאכותיים, וכן בציורים מחיי התשבי.

בית היענים, זרם השטן
יוצאים מהגן באותה כניסה, ליד פסלו של יאן מנפומוּק (הקדוש המפוסל ביותר בפראג). פונים שמאלה, ומיד ימינה (ליד מסעדת Cerny orel), לרחוב ציהלנה (Cihelna).
מיד מגיעים לכיכר הקטנה שהייתם בה קודם. לפני מספר 24 מצד שמאל נכנסים לסמטת המדרגות הצרה ביותר בפראג (ויש הטוענים באירופה כולה). אם אתם יורדים, לחצו על הכפתור מימין שיפעיל (בעזרת השם) את הרמזור, שיעצור את מי שרוצה לעלות עד שתגיעו למטה. אז מגיעים לבית יין המתיימר להיות איטלקי, "וינרנה צ'רטובקה
(Vinarna Certovka), הממוקם באחד המקומות הרומנטיים ביותר בפראג, ממש מעל תעלת "זרם השטן", כשמול נשקף המראה הנפלא של גשר קרל. עם קצת מזל, יסתובבו פה כמה ברבורים, שישלימו את התמונה (נסו לשבת ממש ליד המים).

ביציאה, תמצאו את עצמכם בכיכר הקטנה. פונים בה שמאלה, ואז פונים ימינה, לרחוב מישנסקה (Misenska), ומיד מתגלה לעין המגדל העומד בקצהו של גשר קרל.
משמאל ניצב המבנה הצהוב של "בית שלושת היענים" (U Tri Pstrosu). ציור הטיח של שלושת היענים, שהעניק לבית את שמו, נעשה בתחילת המאה ה-17 בהזמנת בעל הבית דאז, יאן פוֹקס. האיש היה סוחר בנוצות יענים, בתקופה שבה לא היה כמעט חייל באירופה שלא נשא נוצה כזו על כובעו. היום פועלים בבית הזה מלון ומסעדה.

גשר הפסלים
עוקפים את המגדל ופונים שמאלה, אל העלייה לגשר קרל. גם אם אין זה הגשר הכי יפה בעולם – כפי שאני סבור – חִזרו הנה פעמים רבות, ובעיקר, וזה חשוב, נסו לעבור את החוויה הזו בשעות שונות של היום והלילה, בתקווה שבפעם הבאה יהיו על הגשר פחות תיירים.
במגדל שתחתיו עברתם זה עתה יש תצוגה קטנה על תולדות הגשר וחנות מזכרות צפופה. קרל הרביעי הוא שהטיל ב-1357 על פיטר פארלר, אדריכל החצר שלו, לבנות את הגשר על חורבותיו של גשר יהודית, שהוקם בימי ואצלב הראשון. כחמישים שנה נמשכה הבנייה, והגשר הושלם רק בימיו של ואצלב הרביעי, בנו של קרל.
שלושים הפסלים המעניקים לגשר את יופיו החלו להגיע לכאן כ-300 שנים מאוחר יותר. אחדים מהם הם העתקים, והמקור נמצא ב"לאפידריוּם" (Lapidarium), אחד המבנים השייכים למוזיאון הלאומי, שבגני התערוכות ויסטאווישטה (Vystaviste), מצפון לנהר הוולטבה.
אתם הולכים על הגשר ומרגישים כמה הוא יציב. על פי השמועות, צֻוו הבנאים לערבב חלמוני ביצים במלט ששימש לבנייה, לשם חיזוק הגשר.
הפסל הראשון מימין הוא, כמובן, פסלו של ואצלב הקדוש (Sv. Vaclav). מיד אחריו באה קבוצת קדושים, האוספים כסף לשחרור אסירים נוצרים, שעליהם שומר תורכי עם שפם ענק, חמוש בחרב ומחזיק שוט מאחורי גבו. הדמות הזו הפכה לסמל ומכנים אותה "התורכי מפראג", או "התורכי מגשר קרל"; ועל אף שפרצופו ערמומי למדי, שמעתי אומרים: "טיפש כמו התורכי מגשר קרל". את הפסל הזה הכין פרדיננד מכסימיליאן ברוקהוף, שתשעה משלושים הפסלים שעל הגשר הם מעשה ידיו.
ממול עומד פסלו של ויטוס הקדוש (Sv. Vitah). קרל הרביעי אהב מאוד את הקדוש הזה, וקרא על שמו גם את הכנסייה הגדולה שבמבצר. הפסל הרביעי מימין, פסל אבן בהיר, נחשב ליפה בפסלי הגשר. זו הקדושה לוּיטְגָרד (Sv. Luitgarde), נזירה עיוורת, שישו הופיע לפניה, על פי עדותה, והיא נגעה בפצעיו.
מיד אחרי פסל הקדוש ניקולאס מטוֹלטינו ניצב עוד פסל מעשה ידיו של ברוקהוף – הקדושים וינסנט פרר (Sv. Vincent Ferrer) ופרוקופיוס (Sv. Procopius), ובחלקו התחתון של הפסל דמותו של הרב המבוהל, המזועזע מהצלחתו של וינסנט הקדוש בהעברת יהודים לחיק הנצרות.
ליד הפסל הזה הביטו למטה, על פסלו של האביר בּרוּנצוויק (Bruncvik). הדמות הנפלאה הזו מסמלת את ההגנה על זכויותיהם של אנשי פראג, והרבה אגדות נקשרו בה.
עוברים לצד השמאלי, ממשיכים מעט ומגיעים אל פסל הקדוש יאן נפומוק (Jan Nepomuk), עטור הכוכבים (הפסל השמיני משמאל), הקדוש האהוב על תושבי פראג. נפומוק היה כומר בחצרו של ואצלב הרביעי, ועל פי האגדה פרץ בין השניים סכסוך (יש אומרים, מכיוון שהכומר לא הסכים לגלות למלך מה אמרה המלכה בווידוי). המלך ציווה לכבול אותו בשרשראות ולהשליכו לנהר. לאחר כחודש צפה גופתו שלמה וברה, ולכן ידעו הכל שנפומוק צדק. מתחת לפסל יש שני תבליטים, שאחד מהם מתאר את אקט ההשלכה (על אף שלפי התבליט, קרה הדבר בצד השני של הגשר).
פסלו של יאן נפומוק מבריק, הודות למעריציו הרבים הנוגעים בפסל, ממש כמו בוהק הכוכבים שהתגלה במים במקום נפילתו; על פי האגדה, כמובן. הפסל הזה היה השני שהוצב על הגשר, כבר ב-1683.
ממשיכים לקצה הגשר, ולקראת סופו, משמאל, ניצב פסל ישו (Calvary) מוקף כתובות בעברית. הפסל הזה, הראשון שהוצב כאן באמצע המאה ה-17, מומן על ידי יהודי אחד, שאולץ לתרום את הכספים להקמתו, לאחר שהואשם בבגידה (יש גרסאות שונות לעניין כתובת ה"קדוש קדוש קדוש" המעטרת את הפסל).
בירידה מהגשר עומד פסלו של קרל הרביעי, שעל שמו נקרא הגשר. אם אתם מבקרים במקום בעונת התיירות, יש להניח שיציעו לכם לערוך סיור סירות בנהר. קבלו את ההצעה: השיט בסירות הקטנות בהחלט מומלץ, ומן הנהר מתגלים מראות יפים של הגשר – דרך יפה לסיים טיול זה.

העיר העתיקה / בעקבות אגדות ואמנים

כיכר יפהפייה, התיאטרון שבו הועלתה לראשונה האופרה "דון ג'ובאני", אנדרטה לזכר יאן הוס וסימני הקוביזם ברחובות

כיכר העיר העתיקה – סטארומסטסקה נמייסטי | צילום: יואל שתרוג

כתב: דני קרמן

המסלול הזה מפותל ומעוקל. הניסיון לכלול בו את רוב המקומות המעניינים באזור המכונה העיר העתיקה (Stare Mesto) הוא משימה בלתי אפשרית, אבל המסלול שלהלן הוא הטוב ביותר שאני מכיר במבוך הנפלא הזה.
הרובע העתיק של פראג היה פעם עיר בפני עצמה, והמתיישבים הראשונים באו אליו ממתחם המצודה בסוף המאה ה-11. בלב הרובע נמצאת כיכר העיר העתיקה
(Staromestske Namesti), הנחשבת בעיני רבים לכיכר היפה בעולם.
את הטיול מתחילים בתחנת המטרו היחידה ברובע: סטארומסטסקה (Staromestske). ביציאה מהתחנה פונים ימינה, ומיד שוב ימינה, לרחוב ולנטינסקה (Valentinska). הולכים בצד השמאלי של הרחוב, כדי לראות בניינים יפים בצד הימני. שימו לב לציורי הקיר בסגנון עממי בבית מספר 7.
בקצה הרחוב פונים ימינה ברחוב פלטנרז'סקה (Platnerska). המבנה הגדול שמולכם הוא חלק מגוש המבנים הענקי – הקלמנטינוּם (Klementinum), הקולג' הישועי הראשון בבוהמיה. בקצה הרחוב, כשהמצודה של פראג ממול, פונים שמאלה לרחוב קז'יז'ובניצקה
(Krizovnicka), עורק התנועה הסואן שמוליך מכוניות וחשמליות לאורך נהר הוולטבה. מבנה הקלמנטינום נמצא משמאל, ואם עוברים למדרכה הנגדית, אפשר לראות את העיטורים הגרוטסקיים שעליו.
בהמשך, מימין, רואים מיד את כנסיית פרנסיס הקדוש (Sv. Frantisek), שבסמוך לה נמצאת העלייה ימינה לגשר קרל (Karluv Most). פונים שמאלה, לרחוב קרלובה (Karlova). ממש בהתחלת הרחוב, במספר 2, נכנסים לחצר המובילה לבניין שבו פועל מוזיאון קטן לכלי עינויים. בשני אולמות קטנים אספו, ובעיקר שיחזרו, מכשירים שהיו בשימוש בימי הביניים. גם אם אתם סולדים מעינויים, כדאי לשלם את מחיר הכרטיס (הזול) כדי לראות את האולם השני, שהוא בעצם חדר ארמון, ובו ציורי תקרה נהדרים.

בית האסטרונומים
יוצאים מהמוזיאון ופונים ימינה ברחוב קרלובה. בעונה הבוערת יש כאן המון תיירים. זהו העורק המוביל מכיכר העיר העתיקה לגשר קרל. הבית הבא מימין (מספר 4) הוא "בית הכתר הצרפתי". כאן התגורר האסטרונום יוהאן קפלר בשנים 1612-1607, ובתקופה זו השלים את ספרו החשוב, "האסטרונומיה החדשה". קפלר שמח לבוא לכאן מגרמניה מולדתו, שם נאלץ להיאבק בכנסייה, לאחר שאמו הוכרזה כמכשפה.
בגיל 28 הגיע קפלר לפראג, לעבוד במחיצתו של האסטרונום הדני טיכו ברהה. היכנסו לבית, שהוא כעת בית מגורים עגום, הביטו בשלט המתכת הצנוע המספר על קפלר, והמשיכו עד החצר הקטנה והעצובה. כאן, מעל החצר, היה יושב קפלר הצעיר וחוקר את המבנה המתמטי של פתיתי השלג.
במספר 8 שוכן ה"טה פנטסטיקה" (Ta Fantastika), תיאטרון החושך, אחד מני רבים בפראג ואחד הטובים שבהם. אל תיכנסו עם ציפיות אמנותיות גבוהות; האמנות העתיקה של משחקים באור ובחושך, שבה הגיעו הצ'כים להישגים נפלאים, באה כאן לידי ביטוי משעשע, למרות שזהו מופע לתיירים, שכולל אפילו קטעי עירום רכים.
כתובת: Karlova 8

בפינת רחוב ליליובה (Liliova) נמצא על הקיר סמל נחש הזהב. ב-1708 פתח כאן הארמני דיאודאטוּס דמאיָאן את בית הקפה הראשון בפראג. מולכם עומד אחד הבתים הבארוקיים היפים של פראג, "בית באר הזהב" (U Zlate Studne). התבליטים שעליו מנציחים כמה קדושים, בהם ואצלב ויאן נפומוּק, ונועדו להגן על הבית מפני מגפת הדֶבֶר. הרבה סיפורים על שדים, רוחות ואבירים חסרי ראש קשורים בבית הזה. אחד מהם מספר על סַפָּר שהשתגע ומת, ורוחו ממשיכה גם היום להתחנן בפני העוברים והשבים שיתירו לו לגלח אותם.
הסופר האמריקאי פ"מ קרופורד, שכתב את "המכשפה מפראג", התגורר כאן.

פסל המהר"ל ובית העירייה
מעט לפני "בית באר הזהב" אפשר להיכנס בדלת עץ שמאלה, אל מתחם הקלמנטינום, הנותן מרגוע מהמוני התיירים. זהו גוש מבנים ששטחו יותר מעשרים דונם. במאה ה-16 העניק פרדיננד הראשון את השטח הזה לישועים, בניסיון להחזיר את הצ'כים לקתוליות. הישועים התמקמו במנזר דומיניקני על שם קלמנט הקדוש, ומכאן שם המתחם כולו. הם הפכו את המקום לאוניברסיטה ובנו מצפה כוכבים (במקום בו נמצא המגדל היפהפה), שיוהאן קפלר ערך בו ניסויים.
כיום יש בקלמנטינום אולמות נפלאים, הכוללים את הספרייה הלאומית הצ'כית; אלא שהסיכוי לראות את כל העושר הזה קטנטן. תיירים מן השורה יכולים לבקר פה רק ב-20, ב-21, ב-22 וב-23 במאי. מי שאינו מגיע לכאן דווקא בימים אלה, יתנחם בחצרות המתחם וייצא לכיוון כיכר מריאנסקה (Marianske Namesti ), שמולה ניצב בית העירייה החדש של הרובע. עד המאה ה-18 היתה פראג מקבץ של ארבע ערים נפרדות, שלכל אחת מהן היה בית עירייה משלה. לכן גם כיום לכל רובע בפראג בית עירייה משלו, ומשום שבדרך כלל יש בית עירייה עתיק וגם בית עירייה חדש, עשויה פראג להיראות למבקר בה כאוסף של בתי עירייה.
משני צידי החזית של בית העירייה עומדים שני פסלים מעשה ידיו של הפַסל לאדיסלב שאלוּן (Ladislav Salun), אחד מהם הוא פסלו של המהר"ל. הרבה נקודות עניין יש בפסל הזה, לבד מהכבוד שזכה לו רבי לֵב בעצם הצבתו בחזית בית העירייה. שאלון לא החניף לדמות, ובקווים כמעט קריקטוריים הוא תיאר דמות גרומה, בעלת אף "יהודי" למהדרין. יש הטוענים שהדמות מזכירה קריקטורות אנטישמיות. בזמן הכיבוש הגרמני הסירו הנאצים את הפסל ממקומו.
וישנה בפסל בעיית האישה העירומה, הנראית כמי שמפתה את המהר"ל, והוא דוחה אותה בידו. שאלון ביסס את הקומפוזיציה הזו על האגדה המספרת כי המוות לא העז לבוא בעצמו לקחת את האדם החשוב הזה והסתתר בתוך ורד, שהגישה לו נכדתו.
גם בדמות חסרת הפנים שנמצאת בצד השני של הכניסה לבית העירייה נקשרו סיפורים רבים, אבל האגדה שעליה מבוסס הפסל מספרת על אביר שרצח את אהובתו והפך לאבן. האביר יכול לחזור לחיים על ידי אהבתה של נערה, אבל הדבר יכול להתרחש רק ברגע של חסד, פעם במאה שנים.
משמאל, מעל הכניסה לספרייה העירונית, יש שש דמויות עירום.

נקמת השען העיוור
פונים לרחוב שעל יד הפסל של המהר"ל, רחוב לינהרטסקה (Linhartska), וברחוב הבא, אוּ רדניצ'ה (U Radnice), פונים ימינה ל"כיכר הקטנה" (Male Namesti ), שבמרכזה באר. הביטו היטב בבתים הנפלאים שסביבכם.
הבית שמעורר את תשומת הלב הרבה ביותר הוא אוּ רוֹטָה (U Rotta), שבחזיתו ציורים נפלאים שנעשו על פי ציורים של ניקולאס אלֶש; מי שאפיין יותר מכל צייר אחר את ההתעוררות הלאומית הצ'כית במאה ה-19. במנזר אגנס הקדושה יש עבודות רבות שלו, המאופיינות בקו עממי צ'כי, כמעט אילוסטרטיבי.
למי שנכנס למבנה הזה מצפה הפתעה; שכן יש בו היום קניון הומה. אם חייבים לקיים מצוות קניון, עדיף לעשות זאת כאן, ולא בקניונים הקוסמופוליטיים של מדרחוב נה פרז'יקופה (Na Prikope).
פנייה קלה שמאלה (מזרחה) מהכיכר הקטנה מובילה אל לב-ליבה של פראג: כיכר העיר העתיקה, כשממול מזדקרים המגדלים הגותיים הנהדרים של כנסיית גבירתנו מטין. בקשר למגדלים האלה נאמר כבר כמעט הכל, כולל המשפט האהוב על מורי דרך, שהם שימשו השראה לוולט דיסני לעיצוב הטירה בדיסנילנד.
דווקא בכיכר הזאת, שמספר התיירים המבקרים בה משתווה למידת היופי שלה, נסתפק בכמה נקודות:
* אם תרצו או לא, תמצאו את עצמכם מחכים שהשעון האסטרונומי על בית העירייה (הישן) יפעל. האגדה מספרת, כי מי ששכר את האמן הָאנוש (Hanos) שבנה (ליתר דיוק השלים) את השעון הזה, עיוור את עיניו כדי שלא יוכל לעשות עוד שעון כזה. אבל האנוש ביקש נקמה, והורה לעוזרו לקחת אותו למקום, כדי שיוכל למשש את המנגנון של שעון העירייה. האמן העיוור הוציא חלק מהמנגנון, השעון חדל לפעול, והאנוש נפח את נשמתו בזרועותיו של השלד המסמל בשעון את המוות. עברו מאות שנים עד שנמצא מי שיתקן את השעון, והיום הוא פועל, לשמחת ההמונים הצופים בו.
* מומלץ לעלות אל המגדל של בית העירייה הישן ולהשקיף על הכיכר.
* מומלץ מאוד לנהוג כמו תייר רומנטי, ולשכור מרכבה לטיול בעיר העתיקה.
* התבוננו היטב ב"בית פעמון האבן" (U Kamenneho Zvonu), הנמצא בכיכר שלפני כנסיית טין. על גבי המבנה הגותי המקורי הוקם בתקופת הבארוק בית שכיסה אותו לחלוטין, ורק ב-1965 התגלה ונחשף הבניין הגותי. כדאי להיכנס פנימה.
* בארמון גולץ-קינסקי (Goltz-Kinsky Palac) פועל אגף של הגלריה הלאומית.
* שימו לב לאנדרטה לזכרו של יאן הוּס, במרכז הכיכר (עוד על יאן הוס, בהמשך).
* הקדישו תשומת לב לכנסיית טין המסתורית, הקרויה כך על שם בית הספר ה"טין" שלפניה; אמנם, היא חולשת כמעט על כל מרכז פראג, אך הכניסה אליה כמעט נסתרת. פרט לגשר קרל, זה המקום שבו נקשרו הכי הרבה אגדות וסיפורים על רוחות ומנהרות מסתוריות. ליד המזבח קבור האסטרונום הדני טיכו ברהה (כדאי לעיין ב"דרכו של טיכו ברהה לאלוהים" מאת מכס ברוד, הוצאת שטיבל, 1935) – שכונה "האיש בעל אף הזהב", משום שאפו נקצץ בדו-קרב והוא חבש אף זהב מלאכותי.

קוביזם צ'כי וחנות בובות
עוזבים את כיכר העיר העתיקה בסמטה הצרה שמשמאל לכנסיית טין, סמטת טינסקה
(Tynska). אחרי שעוברים את הכנסייה, ממשיכים דרך שער האבן הכהה לרחבת אונגלט (Ungelt). יש כאן עץ אחד והרבה חנויות ומסעדות, וברקע מתנשא המגדל של כנסיית יקוב הקדוש (Sv. Jakub).
יוצאים מרחבת אונגלט ופונים שמאלה, לכנסיית יקוב הקדוש. בעבר עמד כאן מנזר גותי, והמבנה הנוכחי הוא בארוקי. בימי ראשון אפשר לצפות בטקסי התפילה המרשימים. שימו לב לעוגב הנהדר.
יוצאים מהכנסייה ופונים שמאלה ברחוב מאלה שטופרטסקה (Mala Stupartska), ובו פונים ימינה. הולכים לעבר גבה של כנסיית טין, ומעט לפניה, בצד ימין, ניצבת חנות/גלריה קטנה, שמוכרת מזכרות מנחושת ומברונזה – קנייה מצוינת למי שאינו חושש מעודף מטען.
כשכנסיית טין מימין ממשיכים ללכת, וכשמגיעים לרחוב צלטנה נכנסים אליו בפנייה חדה שמאלה, כשמאחוריכם המראה היפה של מגדל בית העירייה הישן. צלטנה, אחד הרחובות העתיקים של פראג, נחשב לרחוב היפה ביותר בעיר העתיקה. בעבר היתה זו הדרך היחידה שהובילה למרכז העיר. זה המקום להרים את העיניים וגם להתבונן בכניסות לחצרות; למשל, בכניסה לבית מספר 12, מימין לפסאז' הרז'נסקה (Hrzanska), שיש בו כמה חנויות יפות, אבל בעיקר ספסלים למנוחה.
מספר 30 הוא היום בנק, אבל שימו לב לחזית, ובעיקר לגזוזטרת העץ למעלה. בהמשך עוד בית קוביסטי, שזכה לכינוי "בית המדונה השחורה" (Dum U Cerne Matky Bozi), שבו יש תצוגת קבע המוקדשת לקוביזם הצ'כי.
הצ'כים לקחו את הקוביזם ברצינות והעמידו לזרם זה אמנים רבים, שעסקו לא רק בפיסול ובציור, אלא גם באדריכלות, בעיצוב כלים ואפילו באיור. בין האמנים הקוביסטיים החשובים היה יוזף צ'אפק, אחיו של הסופר קרל צ'אפק. כדאי מאוד להיכנס למוזיאון ולעלות לשתי הקומות העליונות. באותה הזדמנות, הביטו גם במעקה המתכת של המדרגות.
כתובת: Ovocny trh 19

ביציאה מהמוזיאון הקוביסטי פונים ימינה, לרחבה הגדולה שמאחורי תיאטרון סטאבוֹבסקה (Stavovske). ממול נמצא גבו של תיאטרון סטאבובסקה, מבנה ניאו-קלאסי מסוף המאה ה-18. ב-29 באוקטובר 1787 הוצגה כאן הבכורה העולמית של "דון ג'ובאני" של מוצרט, ומאז יש לאנשי פראג חזקה על האופרה ומחברה.
עוברים בדרך הצרה, כשהתיאטרון משמאל ומימין הקרולינוּם (Karolinum) – האוניברסיטה על שם קרל הרביעי, שנוסדה באמצע המאה ה-14. גם היום זו האוניברסיטה החשובה בפראג. בין כותלי המבנה הזה מוצגות תערוכות אמנות. הכניסה לתערוכות היא לפעמים בכניסה הראשית לקרולינום ולפעמים דרך רחוב ז'לזנה (Zelzna), שאליו מגיעים בהמשך.
המעבר בין הקרולינום לתיאטרון סטאבובסקה הוא אחד המקומות היפים בפראג, בזכות המרפסות הניאו-קלאסיות של התיאטרון והודות לשרידי המבנה הגותי העתיק, ששובצו במבנה החדש של הקרולינום. מהמבנה המקורי, שנחנך ב-1348, נותר רק קטע קטן, המזכיר מרפסת דו-קומתית.
ברחוב ז'לזנה פונים ימינה, לכיוון כיכר העיר העתיקה, כשמולכם ניצבים שני המגדלים של כנסיית ניקולאס הקדוש (Kostel Svateho Mikulase; לא לבלבל עם כנסייה בעלת שם זהה במאלה סטראנה) שבכיכר. בין מספר 8 למספר 6 פונים שמאלה במעבר קטן, שבו יש כמה בתי בירה, בתי יין ומסעדות. כמעט בכל בית בירה מצפה למבקר הנאה.
במספר 8 (מיד אחרי המעבר שמאלה לפסאז' נוסף) יש חנות נהדרת – כמעט מוזיאון – של כלי נשק עתיקים ושריונות. אין משהו טוב יותר להגיד על העבר מהעובדה שכלי הנשק שלו נראים היום כמו מעשה אמנות. האם כך ייראו גם טנק המרכבה והעוזי בעוד 400 שנה?
ליד החנות הזו פונים ימינה, ומיד רואים את "בית שני דובי הזהב" (U Dvou Zlatych Medvedu). כאן התגורר אגון ארווין קיש (1948-1885), עיתונאי וסופר יהודי-גרמני ובן דורו של פרנץ קפקא, שהיה דמות מפתח בחבורת הסופרים כותבי הגרמנית בפראג של ראשית המאה העשרים.
ליד הבית, לכיוון ימין, נגלה המראה הנהדר של הסמטה ומגדל בית העירייה שמבצבץ בעדה. פונים שמאלה, הולכים כחמישים מטרים ונכנסים ימינה בדלת עץ לחצר מקסימה, שבה מרכז לבריאות וטבע: חנות של מזון טבעי ומסעדה צמחונית; מוסד נדיר בעיר של אוכלי בשר.
יוצאים בשער שממול אל עוד רחוב נהדר, רחוב מיכלסקה (Michalska). חוצים אותו אל חצר פנימית נוספת, שעלולה להיות הומה למדי בעונת התיירות; מין "מיני מונמארטר". ושוב יוצאים לרחוב היפה ילסקה (Jilska).
ברחוב ילסקה פונים ימינה, לא לפני שנכנסים לחנות הבובות הטובה ביותר בעיר הבובות הזאת. הולכים ימינה, עד לרחוב קרלובה (Karlova) ופונים בו שמאלה. זו הדרך המובילה מכיכר העיר העתיקה שמאחור אל גשר קרל, וזה ההסבר להמון האנשים שיקיף אתכם פתאום (בעונת התיירות, כמובן).

הפאב של הסופר הבוהמיין
רחוב קרלובה נחצה על יד רחוב הוּסובה (Husova), ובו פונים שמאלה, כדי להיכנס במספר 17 לבית הבירה "נמר הזהב" (U Zlateho Tygra). זהו אחד מבתי הבירה האותנטיים ביותר שנשארו בפראג.
עד מותו לפני שנים אחדות, היה הסופר הבוהמיין בוהומיל הראבאל נוהג לשבת כאן ולהעליב את הציבור, ובעיקר את מעריציו, שידעו כי בכל פעם שיבואו הנה יראו את האיש שכתב את "רכבות נשמרות היטב", "שירתתי את מלך אנגליה" ו"העיירה שבה הזמן עצר מלכת".
ההתנהגות האנטיפתית של הראבאל הפכה לשם-דבר, אבל ידידי ויקטור, מעריץ מושבע של הראבאל, טוען שהסופר היה דווקא אדם סימפטי, עד שמתה עליו אשתו. בבקרים, לפני שהיה מגיע לבית הבירה, היה הסופר נוסע לבית מחוץ לעיר, שבו שיכן כמה עשרות חתולים, כדי להאכיל אותם.
מותו של האיש, שבעיני רבים היה היורש החוקי של יארוסלב האשק (סופר הסאטירה הגדול ומחברו של "החייל האמיץ שווייק"), היה מוות הכי פראגי שניתן להעלות על הדעת: הוא נפל (או קפץ) מחלון של בית חולים. בעיר שה"דפנסטרציה" (השלכה מחלונות) היא ערך בספרי ההיסטוריה שלה, אין מוות יפה מזה.
כתובת: Husova 17

מיד אחרי בית הבירה "נמר הזהב", פונים ימינה ברחוב רז'טייזובה (Retezova). מולכם נמצא בית קפה קטן ונחמד, השוכן בחצר שקטה. אם לא נכנסים לבית הקפה, הולכים בסמטה שמשמאל לשער.
הסמטה הזו, ששבתה את לבי בפשטותה, מובילה לרחוב ליליובה (Liliova). הולכים כמה מטרים שמאלה, ושם נכנסים לפאב אירי קטן הקרוי על שמו של הסופר הדבלינאי ג'יימס ג'ויס. לאחר מכן חוזרים מעט אחורה, חוצים את רחוב ליליובה וממשיכים ברחוב אננסקה (Anenske; ייתכן שיהיה שם שלט הנושא שם כמו פטרקריצ'ה).
במספר 7 מימין יש עוד כניסה לפסאז', ומיד מגיעים לכיכר קטנה – כיכר אננסקה (Anenske Namesti ). בכיכר פונים שמאלה, לסמטה קטנטנה, שבקצהָ גג רעפים קטן ופנס, הנראה כאילו נעשה בידי צייר תפאורות. כאן פונים שמאלה, לרחוב נפרסטקובה (Naprstkova). באזור הזה פזורות הרבה גלריות לאמנות. בגלריה שבמספר 7 יש מדי פעם תערוכות מעניינות.
אם לא שבעתם חצרות ובתי קפה, היכנסו ימינה, במספר 16, אל כיכר בית-לחם (Betlemske Namesti ). משמאל ניצבת כנסיית בית-לחם (Betlemska Kaple). המבנה שלה הוא שחזור מדויק של מבנה מסוף המאה ה-14, שחזור שבוצע ב-1954. לפני שתיכנסו לכנסייה (בתשלום), הביטו מערבה, אל הכיכר היפה.
למרות ששוחזרה על פי איורים בלבד, הרושם בתוך הכנסייה הוא גדול. בכניסה יש דפי הסבר, גם בעברית. כאן היה מופיע יאן הוס, הרפורמטור הדתי החשוב של ראשית המאה ה-15. הוס, שלמד באוניברסיטת קרל, התמנה ב-1401 לדיקן הפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה.
הדרשות שנשא הוס בכנסיית בית לחם היו בשפה הצ'כית, ולא בלטינית, כפי שהיה מקובל בזמנו. אין פלא אפוא שהוא נחשב היום בעיני הצ'כים כגיבור לאומי, ולא רק כמחדש דתי. ב-1415, בגיל 44, הועלה הוס על המוקד, לאחר שהוכרז ככופר. פסלו הניצב בכיכר העיר העתיקה היה ועודנו מקום התכנסות להפגנות. בקומה העליונה של הכנסייה מוצגת תערוכה על הוס והכנסייה, אך ההסברים הם בצ'כית בלבד.
ביציאה מהכנסייה פונים שמאלה, חוצים את רחוב הוּסובה ופונים שמאלה ברחוב ילסקה. לאחר חמישים מטר פונים ימינה, לרחוב ויווֹדוֹבה (Vejvodova). עוברים מתחת לקמרון ופונים ימינה, לרחוב מיכלסקה. מימין, במספר 3, יש כניסה לחצר ובה בית תה קטן, וממנה מגיעים לכיכר אוּהלְני טרֶך (Uhelny Trh). לפני הכיכר פונים שמאלה, לרחוב השוק האבֶלְסְקה (Havelska), כשמולכם המגדלים של כנסיית האבל (Kostel Sv. Havel).
אפשר ללכת ליד הדוכנים, ועדיף בצד שמאל, במדרכה המקורה. בקצה הרחוב הזה תיתקלו בזרם התיירים שבא מכיכר העיר העתיקה לגשר קרל (או להיפך).
 

המצודה / קתדרלות ברובע הקטן

הגרעין ההיסטורי של בירת צ'כיה: ארמונות ורחובות, שהעבר מדבר בהם מכל אבן

כנסיית ויטוס הקדוש. כאן קבור המלך ואצלב שהפך קדוש עבור הצ'כים | צילום: יעל שוורץ

כתב: דני קרמן

הטיול הזה מוקדש בעיקרו לרובע הראדצ'אני (Hradcany) ולמצודה של פראג (Prazsky Hrad), הנמצאת בתחומיו. אמנם פראג נחלמה ונהזתה במצודת וישהראד שמעבר לנהר הוולטבה, אבל הבנייה המאסיבית החלה כאן. הנסיך בורז'יבוי (Borivoy), נכדו של פרז'מיסל (Premysl) האגדי, התחיל לבנות את המצודה במאה התשיעית לספירה. ב-1541 אירעה כאן שרפה גדולה, ורוב המבנים הנוכחיים נבנו לאחריה.
המצודה (Hrad) כוללת בשטחה המוקף חומה הרבה מבנים מעניינים, והחשובים שבהם הם קתדרלת ויטוס הקדוש (Katedrala Svateho Vita), בזיליקת ג'ורג' הקדוש (Bazilika Svatejo Jiri), ארמון המלוכה הישן (Stary Kralovsky Palac) וסמטת הזהב (Zlata ulicka).

הטיול נפתח בארמון הקיץ (Kralovsky Letohradek), המכונה גם ארמון בלוודר 
(Belveder). מגיעים לשם בחשמליות מספר 22 או 23 (שאפשר לעלות אליהן בכיכר קרל, Karlovy Namesti, או ברחוב נרודני, Narodni), ומול התחנה ניצב המבנה הרנסאנסי היפה. את גגו (הנראה כאילו הפכו עליו סירה גדולה) אפשר לראות מרחוק, מאחת מנקודות התצפית הפזורות בפראג.
יש הטוענים שבלוודר הוא המבנה הרנסאנסי המושלם ביותר מחוץ לאיטליה. אי-אפשר להיכנס אל המבנה, אלא בזמן תערוכות או אירועים, אבל הארמון, על הגנים שלו, נועד להיראות בעיקר מבחוץ. פרדיננד הראשון בנה אותו כמתנת אהבה לאשתו אנה, שמתה בעת לידת בנם ה-15.
המזרקה שלפני הארמון זכתה לשם "המזרקה המזמרת", בשל הצליל הנעים של המים הנופלים על הברונזה. מכאן נשקף גם מראה נהדר של קתדרלת ויטוס הקדוש. הולכים עד גדר האבן, שממנה יש תצפית חלקית על פראג, פונים ימינה והולכים לאורך הגדר, כשמשמאל המבנים של מתחם המצודה. לאחר כ-250 מטר מגיעים לבית משחק הכדור(Micovna), בניין עטור ציורים אלגוריים שצוירו בטכניקת סגרפיטו. זהו אולם משחקים, שנועד לשעשע את באי הבלוודר במשחקי כדור. כיום מתקיימות בבניין היפה הזה – העומד בגן קרל (Kralovska Zahrada), המכונה גם הגן המלכותי – תערוכות וכנסים. לאחר שבוחנים את החזית חוזרים מעט לאחור, ולפני המבנה יורדים לשביל שמאחורי הבית.

קתדרלה אחת בשני סגנונות
ממשיכים מערבה, כשמשמאל הגיא המפריד ביניכם לבין המצודה והדרך הרומנטית שעוברת בעומק הערוץ.בעיני זו אחת הפינות היפות של פראג, ולא פלא שכאן, בגן שמימין, כאן בחר לגור ואצלב האבל, נשיא צ'כיה. מעבר לגיא ניצב המבנה הנשגב של קתדרלת ויטוס הקדוש, ובחומה שלפניה מגדל עגול – מגדל אבק השריפה (Prasna Vez).
עוברים את הדרך התלולה שיורדת שמאלה, אל הגיא התלול, ומצטרפים דרך מעבר קטן לקהל הגדול, הנוהר אל ארמון הראדצ'אני מצפון. נכנסים לתחומי הארמון, כשמשני צידי השער חיילי המשמר הנשיאותי במדי הצעצוע שלהם. בגדים אלה תוכננו לפני כמה שנים בידי מעצב תלבושות, שעיצב גם את בגדי השחקנים בסרט "אמדיאוס", שצולם ברובו באולמות הארמון שמימין.
נכנסים לחצר הגדולה של הארמון, שם ניתן לצפות בטקס חילופי המשמרות. זו למעשה החצר השנייה, אבל מאחר שהגעתם דרך השער הצפוני, תראו את הראשונה ביציאה. מאחוריכם הכניסה לגלריית האמנות (Obrazarna Prazskeho Hradu). עוברים את המזרקה, ובמשרד הכרטיסים קונים כרטיס כניסה למתחם המצודה, שמקנה זכות כניסה לכמה אתרים.

ביציאה פונים ימינה אל המעבר, שבצידו הימני יש חנויות למזכרות. המעבר הזה יגלה לכם לאט-לאט את החזית המרהיבה של קתדרלת ויטוס הקדוש, המסמנת פיזית וויזואלית את מרכז פראג. המבנה גותי בחלקו האחורי וניאו-גותי בחלקו הקדמי, ושופץ במאה ה-19. בתוך הקתדרלה, שימו לב לשלושה דברים:
1. החלון השלישי משמאל הוא ויטראז' שנעשה על פי ציור של אלפונס מוחה.
2. מימין למזבח נמצא מונומנט מצועצע מכסף בוהק. בתוכו נמצא ארון הקבורה של יאן נפומוק.
3. בקפלה הצבעונית הנמצאת ליד הירידה אל הקריפטה, והנראית כאילו עוצבה על ידי גוסטב קלימט, קבור ואצלב הקדוש, המלך שהפך בעיני הצ'כים לקדוש.

סמטת זהב, מוזיאון צעצועים
ביציאה מהקתדרלה פונים שמאלה, אל החצר הוורודה השלישית. עוברים ליד המזרקה של הקדוש ג'ורג' והדרקון, ובקצה החצר מימין – כניסה לארמון המלוכה הישן (Stary Kralovsky Palac) ולאולם ולאדיסלב (Vladislavsky Sal) המרשים שבמרכזו.
הארמון נבנה בשלבים: ב-1253 הוקם באתר ארמון בסגנון רומנסקי, שנבנה על חורבותיו של ארמון עץ מהמאה התשיעית. ב-1303 עלה הארמון באש, ויוהאן, מלך בוהמיה, אביו של קרל הרביעי, החל בחידושו.
יש הרבה מה לראות בארמון הישן, אבל כל ההסברים הם בצ'כית. כדאי לכן להתרכז באולם ולאדיסלב, שבנייתו הושלמה ב-1502. באולם זה היו נערכים, פרט לנשפים, תחרויות אבירים על סוסים (ביציאה אפשר לראות שהמדרגות עוצבו כך שסוסים יוכלו לעלות בהן). גם היום מתקיימים פה טקסים חשובים; בין השאר, הושבע כאן ואצלב האבל לנשיא הרפובליקה.
בפינה הקרובה מימין – כניסה לאגף צדדי, אגף לודוויק, ששם התרחשה ה"השלכה" השלישית (פרטים בהמשך). עִברו בכל האגפים ובקפלה הנהדרת. חפשו באחד החדרים את ארון הספרים עם השדרות המצוירות, תופעה בלתי רגילה. מתברר, שהדבר נעשה כדי שמשרתי הארמון, שלא ידעו קרוא וכתוב, יוכלו למצוא בנקל את הספר הנחוץ לאדונם.

ביציאה תמצאו את עצמכם מול בזיליקת ג'ורג' הקדוש (Bazilika Sv Jiri). משמאלה נמצא מנזר ג'ורג' הקדוש (Klaster Sv Jiri). כיום נמצא בו אגף של הגלריה הלאומית, המוקדש לאמנות צ'כית מהתקופה הגותית ומהבארוק. בזיליקת ג'ורג' הקדוש היא אחת הכנסיות הרומנסקיות הקדומות בצ'כיה. מבנה העץ המקורי שלה הוקם כבר בשנת 912, והיא שוחזרה בסוף המאה ה-19.
יוצאים מהבזיליקה וממשיכים מזרחה, במורד רחוב ירז'סקה (Jirska) ומיד שמאלה וימינה, עם נחיל האנשים שזורם לסמטת הזהב (Zlata Ulicka), המכונה גם "סמטת האלכימאים"; אבל השם הזה מטעה. רודולף השני, שבימיו נבנו בתי הבובות האלה, באמת אהב אלכימאים, ואף שיכן כמה מהם במצוקה שברחוב ויקרז'סקה (Vikarska), הרחוב הצר שמצפון לקתדרלת ויטוס הקדוש. אבל כאן, בסמטת הזהב, שיכן רודולף דווקא את השומרים, החיילים והתותחנים של הארמון. מאה שנים מאוחר יותר השתכנו כאן צורפים, וכך קיבלה הסמטה את שמה הנוכחי.
במאה ה-19 היתה הסמטה קן פושעים וגנבים, אבל במאה העשרים התחבבה על סופרים ואנשי-רוח. פרנץ קפקא שהה פה, בבית מספר 22, כמה חודשים בשנים 1917-1916, כדי להתפנות לכתיבה, ובשל כך, זהו הבית המצולם ביותר בסמטה. בעבר היו בתים גם בצידה הימני של הסמטה, ורוחבה היה מטר אחד.
כשתגיעו לסמטה, לכו קודם שמאלה, לתחילתה, שם דחוק פחות. יש כאן בית קפה שאפשר לנוח בו, ולאחר מכן אפשר ללכת לאורך כל הסמטה ולהיכנס לחנויות (רובן מאכזבות). בקצה הסמטה יורדים במדרגות, פונים ימינה ומיד שוב ימינה, אל חצר שבה יש בית קפה, ומצד ימין מגדל ובו מוזיאון מקסים של צעצועים, מוזיאון הראצ'ק (Muzeum Hracek).
איוון שטייגר, קריקטוריסט גרמני, הוא אספן כפייתי של צעצועים מכל מין, ואת האוסף שלו חילק לשני מוזיאונים – אחד במינכון ואחד כאן. כדאי מאוד להיכנס, ואולי אפילו לרכוש את אחד הספרים פרי עטו של שטייגר.
כתובת: Jirska 6

כשיוצאים, נמצאים מול ארמון לוֹבקוֹביץ (Lobkovicky Palace), שנבנה במאה ה-16, לאחר השריפה שפקדה את המצודה. כיום פועל בו מוזיאון לתולדות צ'כיה, מבוא הסלאבים ועד 1848. גם פה נערכים קונצרטים ואירועים מוסיקליים.

עולים שוב מערבה ברחוב ירז'סקה, וכשמגיעים לחצר השלישית, במקום שבו נכנסתם לארמון המלוכה הישן, יש שתי אפשרויות להמשך: אפשרות ראשונה – לצאת מהארמון בכניסה הראשית ולרדת במדרגות במאלה סטראנה (Mala Strana), הרובע הקטן, הסמוך למצודה; אפשרות שנייה – לרדת למאלה סטראנה דרך אשכול גנים נפלאים.

פסלים, ארמונות ושומרים
חִזרו על עקבותיכם, הפעם כשקתדרלת ויטוס הקדוש משמאל (אפשר להיכנס למוזיאון הקטן הפועל במגדל אבק השריפה), עד לחצר השנייה. חוצים אותה באלכסון שמאלה, ובשער שמול המשרד למכירת כרטיסים (שער מטיאס) נכנסים לחצר הראשונה, שממנה יוצאים ממתחם המצודה. ביציאה עוברים בין פסליהם של שני הענקים הלוחמים, פרי עבודתו של הפַסל איגנץ פלטזר, שמתחתם וביניהם ניצבים שני חיילי המשמר החמודים (והאמיתיים). פונים לאחור, כדי לראות את הניגוד בין שני זוגות השומרים האלה, ועומדים מול הכניסה הרשמית לארמון. משמאל, ברחבה, ניצבים שני ארמונות. אחד נראה היטב: ארמון בעל חזית רוקוקו, שבה משולב סמל אצולה ובו שלושה אווזים. זהו ארמון הארכיבישוף (Archibiskupsky Palac), מקום מושבו הפראגי של הארכיבישוף הצ'כי. מאחוריו (מוסתר) נמצא ארמון שטרנברג (Sternbersky Palac), ביתה של הגלריה הלאומית של פראג.
פונים לכיוון ההפוך, כדי לרדת במדרגות אל המאלה סטראנה. לפני הירידה הביטו בנוף הנפלא.  פונים למדרגות שמימין לארמון (הצד הדרומי). בירידה מגיעים לחנות מוזיקה קטנה השוכנת בבית מספר 6, ומולה, על אחד הבתים, שלט מתכת, המציין שכאן התגורר הצייר אלפונס מוּחה.
ממשיכים גם לאחר שהמדרגות מסתיימות, וכאן כבר יש לרחוב שם – טונוֹבסקה (Thunovska). שימו לב לפסלו של צ'רצ'יל בצד שמאל; הפסל הלא מוצל הזה מסמן את קרבתה של השגרירות הבריטית.
בפנייה הבאה פונים שמאלה לרחוב סְנֶמוֹבני (Snemovni) ומגיעים לאזור הארמון והגנים של ולדשטיין (Valdstejnske Namesti; הבריטים מכנים אותו "ארמון ולנשטיין"). בבניין שמימין שוכן הפרלמנט הצ'כי, מאז נפרדו הצ'כים מהסלובקים. בקצה הרחוב עומדת בשיפוע כיכר קטנה ומקסימה, ובה שלושה עצים, חמישה ספסלים והרבה שקט.
ממשיכים ברחוב סנמובני, כשמעליכם מתנשא ארמון לובקוביץ, הנמצא בתחומי המצודה. הדרך פונה ימינה ומגיעה למבוי סתום, אבל כדאי להמשיך בעלייה, רק כדי לראות ולחזור. יורדים שוב לכיכר הקטנה, כשכנסיית ניקולאס הקדוש (Kostel Sv Mikulase) מתנשאת ממול, ופונים שמאלה לכיכר ולדשטיין ולארמון ולדשטיין. כאן נפגשים שני המסלולים שהוצעו כאן.

אגף ההשלכה וארמון הגנרל
המסלול השני מתחיל בצידה השמאלי של החצר השלישית, בחלק הדרומי של קתדרלת ויטוס הקדוש. יש כאן מדרגות, המקורות על ידי גג המוחזק על ידי ארבעה פסלי שוורים קטנים. מדרגות אלה מובילות אל הגן של ארמון המלוכה הישן. בירידה, מימין, נמצא אגף לודוויק, שממנו השליכו האצילים הפרוטסטנטים שלושה אנשים ב-23 במאי 1618. למטה בגן יש שני אובליסקים קטנים, המסמנים את מקום נפילתם של המנהיגים הקתולים סלאוואטה ומרטיניק. השלישי היה "סתם" מזכיר שהסתובב שם, ולכן לא סומן מקום נפילתו. זאת היתה הדפנסטרציה (ההשלכה מחלון) השלישית בפראג. אגב, הכנסייה טענה לנס, משום שהשלושה נשארו בחיים לאחר נפילה מגובה של כ-17 מטר. אבל נס לא היה כאן: השלושה נפלו על ערימת זבל ונותרו ללא פגע. ואולם, בעקבות האירוע פרצה מלחמת שלושים השנים (1648-1618).
בגן הזה פונים שמאלה, ובסופו של דבר מגיעים למגדל קטן שבו יש לשלם דמי כניסה לגנים הנמוכים. הגנים, שבמורד המצודה, יוציאו אתכם דרך כניסה צנועה מאוד אל כיכר ולדשטיין, שאליה יגיעו גם מי שבחרו במסלול הראשון.
ארמון ולדשטיין, הנמצא בכיכר הנושאת שם זהה, הוא הארמון הגדול ביותר בפראג. הארמון והגנים הנהדרים שלו הם מונומנט לדמות טראגית, המצביא אלברכט פון ולדשטיין.ולדשטיין, שניצח את הפרוטסטנטים במלחמת שלושים השנה, היה מקורבו של הקיסר פרדיננד השני. שכרון הכוח שלו ורצונו להיות קיסר חרצו את גורלו, וב-1634 הוא הוצא להורג בפקודת פרדיננד השני.
כשהארמון מולכם, פנו ימינה לרחוב טומשקה (Tomasska). רחוב טומשקה מוביל לפינה הצפון-מזרחית של כיכר מאלוסטראנסקה, ושם פונים שמאלה לרחוב לטנסקה (Letenska). משמאל נמצאת כנסיית תומאס הקדוש (Kostel Svateho Tomase). היזהרו מהחשמליות העוברות בדרך הזאת. 300 המטרים הבאים אינם המסלול היפה ביותר בפראג, אבל כדאי לעבור בו כדי להגיע לכניסה לגן ולדשטיין (Valdstejnska Zahrada), הנמצאת בחומה משמאל.
בשטח קטן יחסית יש בגן הזה מכל טוב: שדרת פסלים, מבוכי צמחים ובריכות. בצד הימני (הצפון-מזרחי) של הגן, בבית ששימש בעבר כבית ספר לרכיבה (Valdstejnska Jizdarna) והשייך כיום לגלריה הלאומית, מתקיימות מדי פעם תערוכות מתחלפות של אמנות עכשווית.
ביציאה מהגן ממשיכים ברחוב לטנסקה המוביל לגשר מאנס (Manesuv most). הגשר, הקרוי על שמו של הצייר יוזף מאנס (1871-1829), אינו יפה כשלעצמו, אבל הנוף הנשקף ממנו נהדר: גם צפונה, לכיוון הפארק שעל הגבעה, שעליה מתנשאת המצודה של פראג, וגם דרומה, עם המראה היפה של גשר קרל.
בירידה מגשר מאנס, מצד שמאל, ניצב פסל שבו מונצחת דמותו של מאנס, ומיד אחריו נמצא הרודולפינום .בתחנת המטרו סטארומסטסקה (Staromestska) מגיע המסלול לסיומו.

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

בילויים מקומיים

עייפתם מאתרי פראג ההומים מתיירים? לא חייבים ללכת בעקבות ההמון. המלצות לארבעה מקומות מקסימים שבהם תוכלו להתענג על אוכל ושתייה בחברתם של התושבים המקומיים



מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות
מסע אחר - המרכז לנסיעות

מזג אוויר

פראג, צ'כיה
6°
broken clouds
humidity: 93%
wind: 4m/s ENE
H 11 • L 9
10°
Sat
14°
Sun
11°
Mon
7°
Tue
Weather from OpenWeatherMap