תפריט עמוד

מידע מעשי לסקוטלנד

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד


אשרות ושגרירויות

ישראלים הנוסעים לסקוטלנד אינם זקוקים לאשרת כניסה.

שגרירות בריטניה בישראל
כתובת:
רחוב בן יהודה 1, תל אביב.
טלפון: 5100160/6-03  

שגרירות ישראל בבריטניה שוכנת באנגליה השכנה.
כתובת: Palace Green 2, London.
טלפון: 79579555-20-44


איך להגיע
רוב התיירים נוחתים בלונדון וממשיכים לסקוטלנד בטיסת פנים, ברכבת, באוטובוס או ברכב. טיסות מלונדון ומערים אחרות באנגליה ובכל אירופה נוחתות באדינבורו, בגלאזגו וביעדים נוספים.


מתי כדאי להגיע
החודשים הנעימים לטיול הם מאי-ספטמבר (ואפשר גם אפריל ואוקטובר). טיול חורף יכול להיות מעניין, אך יש להצטייד בביגוד מתאים. באוגוסט אדינבורו מלאה תיירים ומקומיים, ויש להזמין מקום לינה הרבה זמן מראש.

 

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד


לשכות תיירות
לשכות תיירות מקומיות של לשכת התיירות הסקוטית נמצאות כמעט בכל עיירה ואתר. המרכזית נמצאת במפלס העליון של מרכז הקניות "Waverley" באדינבורו. כתובת: 3 Princess Street. טלפון: 4733800-131-44


נגישות לנכים
ארגון "Capability Scotland" נותן מידע וייעוץ.
טלפון: 3135510-131-44


מטבע
המטבע הבריטי לירה שטרלינג (פאונד) קיים גם בסקוטלנד, אך השטרות שונים מאלה האנגליים.


הפרש שעות
סקוטלנד מאחרת את שעון ישראל בשעתיים.


תקשורת
הקידומת הבינלאומית של סקוטלנד היא 44.


תחבורה
טיסות פנימיות: טיסות פנים בסקוטלנד הן יקרות למדי ולא ממש כדאיות, פרט לטיסות אל האיים.
מעבורות: מפליגות אל רוב איי ההברידים מהעיירות אוֹבּן, מאלאיג ואַלפוּל. אל איי אורקני ושטלנד יש הפלגון מהעיר אברדין ומעיירות אחרות.
מכונית: בסקוטלנד נוהגים בצד שמאל של הכביש, ומערכת ההיגוי נמצאת בצד ימין של המכונית. המרחקים מצוינים במיילים (מייל שווה כ-1.6 קילומטר). מומלץ להשתמש באטלס כבישים של סקוטלנד או של כל בריטניה (של AA או חברות אחרות).
אוטובוס: הדרך הכי זולה לנסוע היא באוטובוסים בינעירוניים. לחברת "Citylink" יש כרטיס המקנה נסיעה חופשית בכל הקווים שלה. חברת "Slow Coach" מפעילה קו אוטובוס בין אכסניות בכל בריטניה, שמגיע עד אדינבורו. חברת "Haggis Backpackers" וחברת "Go Blue Banana" מפעילות קו אוטובוס בין אכסניות בסקוטלנד.
רכבת: אין הרבה רכבות בסקוטלנד, והנסיעה בהן יקרה יחסית.

 

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות


אוכל
אולי יש להאשים את הקִרבה לאנגלים, שנוטים להסיר ממיני מזונות את כל מה שטעים בהם, אבל צריך להודות: גם סקוטלנד היא לא בדיוק מעצמה קולינרית. עם זאת, יש מאכלים שמיוחדים לה וערבים לחֵך, כמו סלמון מעושן או אפוי ודגים אחרים שנחשבים למעדנים, גבינות קשות נהדרות, בשר ציד, מרקים, ריבות מצוינות וכמובן – ההאגיס (Haggis).
המאכל הלאומי הזה אינו אלא קיבת כבש ממולאת בחלקים פנימיים של כבש עם שיבולת שועל, בתוספות שונות כמו לפת ותפוחי אדמה. את ההאגיס נוהגים הסקוטים לאכול בעיקר ב-25 בינואר, אז הם חוגגים את יום הולדתו של המשורר הסקוטי הנערץ רוברט בארנס, שלא חסך בדיו והקדיש למנה הזאת שיר תהילה ("Ode to a Haggis").
למידע על האגיס ומתכונים למאכל הלאומי.


לינה
ללון בסקוטלנד – זו יכולה להיות אחת מהחוויות הנחמדות בטיול. בין אם בחרתם בבד אנד ברקפסט (Bed &Breakfast) משפחתי, בבית אחוזה עתיק שהוסב למלון או באכסניה צעירה ברוחה, רבים הסיכויים שתקומו בבוקר מול נוף הרים ואגמים, בבניין מטופח עם אדניות פורחות, לארוחת בוקר משביעה (גם אם חוזרת על עצמה) של ביצים וטוסט, דגני בוקר ותה אנגלי.
אם אתם מטיילים בקיץ (עונת התיירות נמשכת ממאי עד ספטמבר, כשהשיא הוא ביולי ואוגוסט) – כדאי מאוד להזמין מקומות לינה מראש. באתר המצוין www.visitscotland.com/accommodation תמצאו פירוט רב של אפשרויות הלינה בכל רחבי סקוטלנד, ולגבי לינה באדינבורו – היעזרו באתר www.edinburgh.org.
לחובבי הלינה הכפרית מומלץ מאוד הספר "Stay on a farm" שמוציא ה-Farm Holiday Bureau, ובו רשימה מפורטת להפליא של מקומות אירוח כפריים בעלי זיקה חקלאית.
במהלך הטיול תוכלו להיעזר בלשכות התיירות המקומיות, מוסד יקר מפז הנמצא כמעט בכל עיירה ואתר ומסומן באות i. שם יעזרו לכם למצוא ולהזמין חדר באזור (לעתים תמורת עמלה). עוד שירות נחמד שאתם עשויים לקבל שם הוא הזמנת חדר בעיר הבאה שאליה מועדות פניכם.
תוכלו לישון כמובן במלונות ובתי הארחה, אך הנה כמה מאפשרויות הלינה המאפיינות את סקוטלנד.

טירות
טירות עתיקות שהפכו למלונות דה-לוקס: פינוק עם טעם של אצולה למי שיכול להרשות לעצמו.

בד אנד ברקפסט
מוסד בריטי אופייני ואהוב, ולא יקר יחסית. מדובר בבתים פרטיים שכמה מחדריהם הוסבו לאירוח. את ארוחת הבוקר מכינים בעלי הבית, האווירה ידידותית והמארחים ישמחו לצייד אתכם במידע על האזור (לא תמיד יש שירותים בחדר). B&B's פזורים בשפע בכל רחבי סקוטלנד ופרטים עליהם תוכלו למצוא באתרי האינטרנט ובספר המוזכר לעיל, כמו גם בכל לשכת תיירות מקומית.

לינה "בשירות עצמי"
לשהייה של יותר משבוע במקום אחד, תוכלו לשכור יחידת דיור בשירות עצמי (self-catering) – החל מדירות מלאות שיק בערים ועד בקתות נידחות, צימרים כפריים ובתי חווה מרווחים, הכוללים מטבח וכל הציוד הדרוש לאירוח עצמי. פרטים באתרי האינטרנט:
www.cottageguide.co.uk  
www.visitscotland.com/accommodation

אכסניות
איגוד אכסניות הנוער של סקוטלנד מציע דרך מצוינת לישון בזול ולהתוודע לתרמילאים מכל העולם. מומלץ להזמין מקום מראש, במיוחד בקיץ.
שימו לב – רבות מהאכסניות החברות בארגון סגורות בחורף.
אכסניות רבות אחרות משתייכות לאיגוד Independent Backpackers Hostels of Scotland.

קמפינג
יש מאות אתרי קמפינג בסקוטלנד (רובם סגורים בחורף). בלשכות התיירות אפשר לקנות את המדריך "Scotland: Camping and Caravan Parks", שבו רשומים רבים מהם. בקיץ הם מתמלאים במהירות וכדאי להזמין מקום מראש. אתר האינטרנט www.caravanclub.co.uk מתמקד בעיקר באתרים המיועדים לקרוונים, ואילו www.campingandcaravanningclub.co.uk מפרט את האתרים המיועדים בעיקר לאוהלים.

מידע לנכים
באתר www.visitscotland.com/accommodation ובספר "Stay on a farm" המוזכרים לעיל תמצאו מידע מפורט על ההתאמה של כל אתר לינה למשתמשים בכסאות גלגלים (ולעתים גם על השירותים הניתנים ללקויי ראייה ושמיעה). בנוסף, לעזר רב יהיה מנוע החיפוש של הארגון הבריטי RADAR (The Royal Association of disability and Rehabilitation).


פסטיבלים ואירועים
אוגוסט > הפסטיבל הבינלאומי של אדינבורו
אחד הפסטיבלים החשובים בעולם לאמנויות הבמה, עם קבוצות תיאטרון חשובות מכל העולם. כדאי להזמין כרטיסים מראש.

אוגוסט > פסטיבל תיאטרון השוליים של אדינבורו
פועל במקביל לפסטיבל הרשמי ונותן במה לקבוצות ויחידים מרחבי העולם במופעים שונים ומשונים.

אוגוסט > המפגן הצבאי של אדינבורו
מצעד להקות צבאיות מכל רחבי העולם ומפגני ראווה צבאיים נערכים כל ערב למרגלות הטירה.

אוגוסט > פסטיבל הג'אז והבלוז הבינלאומי של אדינבורו 
בפסטיבל מופיעים  מוזיקאים נחשבים מכל העולם.

אוגוסט > פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של אדינבורו
פסטיבל הקולנוע הוותיק בעולם.

מאי עד ספטמבר > משחקי ההיילנד
אחד השרידים המבדרים לתרבות הצפונית שפעם שלטה באזור הוא משחקי ההיילנדס: איפה עוד תראו גברים לובשי חצאיות מתחרים בהטלת גזע עץ ענקי, בהנפת משקולת כבדה ובהפגנות כוח אחרות? באירועים יש כם חלקים אמנותיים, למשל שחזור של קרבות ההיילנדס, ריקודי עם מסורתיים ומוזיקה, יחד עם וויסקי, אוכל והרבה שמחה. כמו מדי שנה, גם משחקי השנה הקרובה יתקיימו בחודשים מאי-ספטמבר בערים, עיירות וכפרים רבים ברחבי סקוטלנד (ולא רק בהיילנדס) – למשל, בגלנגרי (Glengarry), בגלאזגו ובאינברנס.

ינואר > פסטיבל האש הוויקינגי באיי שטלנד
איי שטלנד הם הנציגות הסקוטית הצפונית המרוחקת מכולם. מעבר לנופים הפראיים, לרוחות האוקיינוס החזקות, לעופות המים ולמבנים הפרהיסטוריים, קיימים בהם גם שרידים למסורת הוויקינגית העשירה שהיתה בעבר באי. ותושבי האי נותנים כבוד למסורת: בינואר מתקיים בלרוויק, בירת איי שטלנד, פסטיבל האש הוויקינגי, שיכלול הצתה מתוזמרת של ספינת עבדים ויקינגית ומצעד לפידים בהשתתפות של כאלף ויקינגים מודרניים בתחפושות ראוותניות.

 

אטרקציות ואתרים מומלצים


עשרת המקומות המומלצים ביותר בסקוטלנד

אדינבורו (Edinburgh) – בגלל העיר העתיקה, הטירה, הרויאל מייל, התצפית מארתור'ז סיט, האווירה, הפסטיבלים, ובעצם – אם נקשיב לאונסק"ו, שהכריזה על העיר בשלמותה כאתר מורשת עולמי – כל העיר כולה.

לוך לומונד (Loch Lomond) – בגלל גודלו (האגם הגדול ביותר בבריטניה) ולא פחות מזה יופיו, מיקומו הנוח (שלושים קילומטר מגלאזגו) והאיים הירוקים הקטנים שלו.

ההיילנדס (Highlands) – בגלל הנוף הדרמטי, הריק כמעט מתושבים, ההרים הגבוהים והמרשימים וכפרי הדייגים המתוקים שלאורך החוף.

טירת סטרלינג (Stirling Castle) – בגלל חשיבותה ההיסטורית, האדריכלות שלה, הנוף שבחוץ והחדרים שבפנים, וגם בגלל העיר הנעימה שבה שוכנת הטירה.

האי סקאי (Skye) – בגלל הנוף הפראי, רכס קולינס המרשים, קו החוף המפותל, כלבי הים והלוטרות, התרבות הגאלית והעיירות הנעימות של הגדול באיי ההיברידים הפנימיים.

דרך ההיילנד המערבי (West Highland Way) – בגלל שזהו מסלול ההליכה היפה, הנוח והנגיש ביותר, שבו אפשר לטייל יום אחד בלבד או לעבור את כל המסלול במשך כשמונה ימים.

איי שטלנד (Shetland) – בגלל הנוף סחוף הרוחות, המסורת הוויקינגית, מבני האבן הקדומים, האנשים המיוחדים, מאות אלפי הציפורים והאפשרות לחובבי הצפון להפליג מכאן אפילו לאיסלנד.

סלע באס – בגלל המראה עוצר הנשימה של מאות אלפי סולות (עופות מים) המקננות על הסלע ובגלל מרכז המבקרים החדש, המוקדש לעופות מים.

אוסף בארל – בגלל פסל "האדם החושב" של רודן ועוד כ-8,000 פריטים מן האמנות הסינית, היפנית, המצרית והאירופית, וגם בגלל שהוא קרוב מאוד לגלאזגו, ומפני שהכניסה אליו – חינם.

גני אינבֶריוּ (Inverewe Gardens) – בגלל אוסף הצמחים הסוב-טרופיים מכל העולם, שגדלים שם הודות לזרם הגולף החמים, משום שהגנים יושבים על חצי אי עם נוף משגע ובשביל הסיור הכיפי שעורך הגנן.

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

ברגל: לך תתרגש איתה

הליכה בסקוטלנד היא עסק רציני: יש המון מסלולים ברמות שונות שעוברים בנופים מרגשים ומגוונים, וכל אחד יכול למצוא את הנתיב שמתאים לו. קולין סימפסון, ממפעילי אתר האינטרנט "Walking Wild", ממליץ על המסלולים הכי שווים במדינה. 

כתב: דורעם גונט 

אוצרות הטבע של סקוטלנד מגוונים להפליא: הרים, גאיות, גבעות מוריקות מנוקדות בעדרי כבשים, נהרות, נחלים ואגמים, פרחי שדה ויערות שדר וערער, צוקי סלע שחורים וחופים חוליים | צילום: דובי טל

כל מטייל יודע שהדרך הטובה ביותר להכיר מקום באמת היא ללכת ברגל. סקוטלנד, שאוצרות הטבע שלה מגוונים להפליא ועוצרי נשימה לעתים מזומנות, ושהכבישים בכמה מאזוריה דלילים מאוד, אינה יוצאת דופן. לא שחסר מה לראות בה דרך חלון המכונית, אך מי שיכתת רגליים ייענה ויתוגמל ביד נדיבה.
היכן ללכת? זו שאלה קשה. הרים, גאיות, גבעות מוריקות מנוקדות בעדרי כבשים, נהרות, נחלים ואגמים, פרחי שדה ויערות שדר וערער, צוקי סלע שחורים ומרשימים בחוף המערבי, או חופים חוליים באיים – בסקוטלנד הם מסודרים זה בצד זה.
ארבעה מסלולי הליכה ארוכים, רשמיים ומסומנים, חותכים את המדינה, ועוד מאות מסלולים קצרים מכל הסוגים (רובם מסומנים), כך שאפשר להתאים טיול רגלי לכל טעם. המסע יארך לפעמים פחות משעה, ולעתים יימשך ימים ארוכים. חלק מהמסלולים נועדו למיטיבי לכת, אך רבים מהם יתאימו גם למשפחות עם ילדים, ולא רק לבוגרי סיירות. בטיולים שנמשכים ימים אחדים תמיד אפשר למצוא מקום לינה בדרך, אם בקמפינג מסודר ואם בשיטת האירוח הנפוצה באיים הבריטיים – ה-Bed and Breakfast.

ובאשר למזג האוויר – אין צורך לתת לו להוציא את האוויר מהמפרשים. גשם הוא אכן אפשרות בכל עונות השנה, אבל הסיכויים למזג אוויר סביר עד נאה במשך חודשים ארוכים הם בהחלט גבוהים. התקופה הטובה ביותר לטיולים רגליים היא כמובן האביב והקיץ, אך יש גם טיולים שמתאימים לחורף, וספרים ומדריכי אינטרנט העוסקים בהליכה בסקוטלנד מקדישים פרקים למסלולי הליכה חורפיים (אז גם הדרכים עמוסות פחות).
הסקוטים לוקחים את ההליכה במדינה ברצינות גדולה. עשרות מועדוני משוטטים ואיגודי טיילנים מציעים לצועדים את כל המידע, התמיכה והשירותים הדרושים למעוניינים לתור את הארץ, כולל פסטיבלים ואירועים מיוחדים המוקדשים להליכה. אחד הגדולים שבהם הוא "Mountaineering Council of Scotland", שמאגד יותר מ-130 מועדוני מטיילים ומטפסים, ומפעיל שירות מידע להולכים.
אגודת המשוטטים, "Ramblers Association Scotland", היא ארגון שמטרתו עידוד טיולי הליכה ושמירת הטבע בסביבת המסלולים, וגם אליו אפשר לפנות למידע ולמסלולים מומלצים.
מהאתרים האלה אפשר לשוטט בקלות לאתרי מטיילים נוספים, בלי לקום מהכיסא. מדריך הטיולים 
"Walking in Scotland" בהוצאת Lonely Planet הוא רק אחד מהספרים המוקדשים לנושא, והוא מספק שפע של עצות שימושיות ומסלולים מכל הסוגים.
מידע ראשוני ונוח ביותר על מאות מסלולי הליכה אפשר למצוא באתר "Walking Wild Scotland". מנוע חיפוש יעיל יסייע למצוא את המסלול המתאים ביותר, לפי אזור גיאוגרפי ודרגת קושי. באתר יש מידע רב על כל המסלולים, כולל שיטוט וירטואלי של 360 מעלות בחמישה מסלולים מומלצים.
קולין סימפסון, ממפעילי האתר, התלבט רבות לפני שבחר להמליץ לנו על המסלולים המפורטים כאן, שאותם הוא מגדיר "מהטובים ביותר שיש לסקוטלנד להציע".

דרך ההיילנד המערבי
הטיול הארוך הזה (שישה-שמונה ימים, 152 קילומטר) הוא מסלול ההליכה הגדול הפופולרי ביותר באיים הבריטיים. דרך ההיילנד המערבי (West Highland Way) עוברת בנופיה ההרריים והמישוריים של סקוטלנד. הנתיב מסומן היטב, אך הדרכים הן לפרקים לא קלות.
אפשר לבחור רק חלק מן המסלול ואפשר להאריך אותו כאוות נפשכם, אך הטיול הפופולרי ביותר הוא זה שמתחיל במילנגאווי (Milngavie) ומסתיים בפורט וויליאם (Fort William). התקופה המתאימה לטיול היא מאפריל עד נובמבר, ובמיוחד במאי. נעלי הליכה טובות ובגדים אטומים למים הם חיוניים, וכדאי להצטייד גם במפה טובה ובמצפן. לאורך המסלול מקומות רבים ומגוונים ללינה. קמפינג מותר רק באזורים מסודרים (בכמה מאתרי הקמפינג הלינה היא בחינם). בעונת השיא כדאי להזמין מקומות מראש (טלפון: 714132-1324-44). שירות מיוחד (בתשלום) ידאג להעברת הציוד הכבד בכל בוקר אל תחנת הלינה הבאה (טלפון: 9566810-141-44).

צפון מזרח סקוטלנד: אזור בנאכי
בנאכי (Bennachie) היא הגבעה הגבוהה ביותר בחלק המזרחי של אברדינשייר
(Aberdeenshire). זהו מסלול קצר (כשישה קילומטרים וחצי, הליכה של כשעתיים וחצי), אך בעלייה תלולה. המסלול המסומן מתחיל במרכז המבקרים של בנאכי, עובר דרך יערות שדר ומסתיים בטיפוס לגבעה, משם נשקף מראה פנורמי עוצר נשימה של האזור כולו. הדרך חזרה היא מצידה השני של הגבעה, ומשם למרכז המבקרים. כדי להגיע, נוסעים בכביש A96 מצפון לאינברארי (Inverurie), בפיטקאפל (Pitcaple) יש לפנות לעבר צ'אפל אוף גאריוך (Chapel of Garioch) ומשם לעקוב אחר השילוט למרכז המבקרים של בנאכי.

צפון ההיילנדס: מדאנדונל לפולאיו
זהו מסלול לא קל אך נהדר בן יומיים, דרך אחד האזורים הכי פראיים בסקוטלנד. מיטיבי לכת עשויים לרוץ את כולו ביום אחד, אך מומלץ ללכת בנחת. הטיול, ששיאו באזור הררי, מתחיל בשבילים נוחים ללא דרכי מילוט (כך שלא כדאי להתחיל את המסלול בלי להיות בטוחים שתוכלו לסיימו). מפה טובה וחוש ניווט יסייעו להשלים את המסלול בלי לטעות, במיוחד במזג אוויר ערפילי.
נקודת היציאה היא על כביש A832, כמה מאות מטרים ממזרח לדאנדונל (Dundonnell, מול מגרש החנייה), וממנה יוצאים לעבר פולאיו (Poolewe). אם מקדישים לטיול יומיים, אפשר ללון בשנבאל (Shenevall) או בקארנמור (Carnmore). בסופי שבוע וחופשות קשה למצוא מקום פנוי, אך לאורך המסלול יש נקודות מתאימות לקמפינג. פרטים ומפה אפשר לרכוש דרך אתר האינטרנט.

איי שטלנד: מאנסט להרמאנס
מסלול ההליכה, העובר באיי שטלנד, הוא הצפוני ביותר בבריטניה. תחילתו באדמת ביצה וסופו באחד הקטעים המרהיבים ביותר של החוף הבריטי, בחברת אלפי ציפורים ועופות מים. כדי להגיע לאַנסט (Unst), האי הצפוני, יש לשוט במעבורת משטלנד ולחצות בנסיעה את האי יל (Yell). מאנסט נוסעים בכביש הראשי דרך בלטסאונד (Baltasound) לכיוון הרולדסוויק (Haroldswick). מעט לפני הרולדסוויק פונים שמאלה לכביש קטן, בהתאם לשילוט להרמאנס (Hermaness) ולברפירת (Burrafirth). ההליכה להרמאנס, מרחק של כשבעה קילומטרים, תארך כארבע שעות במסלול מסומן. מומלץ להביא משקפת.

היסטוריה: גיבור מקומי

הסרט "לב אמיץ" הפך אותו מלוחם עצמאות מיתולוגי בארצו לדמות היסטורית מוכרת לכולם. מסע באזור הגבול בין סקוטלנד לאנגליה בעקבות וויליאם וואלאס, איש פשוט ולוחם נועז שהיה לסמל המאבק הסקוטי בכובש האנגלי.

אתר הזיכרון לוואלס ליד סטרלינג. למבקרים כאן קל להתרשם מעוצמת ההזדהות והגאווה שמעורר הגיבור הסקוטי בבני עמו | צילום: אמנון אבישי

כתבה: זהרה רון

כוכב הקולנוע מל גיבסון הוא אחד הדברים הכי טובים שקרו בשנות התשעים לסקוטלנד ולתעשיית התיירות שלה. הסרט מ-1995 בכיכובו ובבימויו, "לב אמיץ" (Braveheart), על דמותו של הגיבור הלאומי הסקוטי וויליאם וואלאס (Wallace), הפך את וואלאס מדמות היסטורית שילדים סקוטים לומדים עליה בבית הספר לסופרסטאר, ואת האזור שפעל בו למוקד משיכה למבקרים.
לא פלא שיוצרי הסרט בחרו דווקא בוואלאס. דמותו הסוערת, מעלליו הנועזים וסיפורו האישי הם חומרים דרמטיים שפשוט מבקשים שיעשו מהם סרט (בכיכובו של מל גיבסון). הבונוס הוא שבאותו כרטיס מקבלים גם מבוא להדיוטות להיסטוריה האנגלו-סקוטית הסבוכה, וכמה מפתחות לפענוח הטינה הסקוטית כלפי האנגלים עד עצם היום הזה. ומי שצפה בסרט ונכבש בקסמם של וואלאס, של גיבסון ושל ההיסטוריה הסקוטית, יוכל לשלב בטיול בסקוטלנד גם מסלול בעקבות וואלאס.

בין רובין הוד לבר כוכבא
החבל שאליו מועדות פנינו הוא הבורדרז (Borders), אזור הגבול שמפריד בין אנגליה לסקוטלנד. כיום זהו אזור שקט, ערפילי וירוק; אך פעם עלו פה באש כפרים שלמים, אלפי אנשים נשחטו והרבה דם הרווה את האדמה.
קצת רקע: ב-1286, כאשר וויליאם וואלאס היה כבן 14, מת אלכסנדר השלישי מלך סקוטלנד. עם מותו הסתיימה תקופה בת עשרים שנות שלום ושגשוג בסקוטלנד, והתחילה שרשרת של מלחמות, בגידות ושפיכות דמים.
על כסאו של המלך המנוח ניטש מאבק בין שני טוענים לכתר, רוברט ברוס וג'ון באליול. שניים רבים והשלישי זוכה: אדוארד הראשון מלך אנגליה התערב במאבק ב-1291, ותבע לעצמו מעמד של שליט עליון. הוא מינה את ג'ון באליול למלך, אך למעשה השתלט על סקוטלנד והפך את באליול לשליט-בובה. אי השקט הלך וגבר, והחלו עימותים בין חיילים אנגלים לפטריוטים סקוטים. באחת ההיתקלויות הללו נהרג אביו של וויליאם וואלאס, סר מלקולם וואלאס. וויליאם נשבע לנקום.
ב-1295 מרד באליול בסמכותו של הכתר האנגלי, ובכך פתח במלחמת העצמאות הסקוטית. הבריטים הגיבו ביד חזקה. הם גירשו את באליול לצרפת ושלחו כוח גדול "ללמד את הסקוטים לקח". השיעור היה אכזרי: ב-1296 הסתערו כ-35 אלף חיילים על העיר בריק (Berwick), העיר העשירה ביותר בסקוטלנד באותם ימים (וגם היום עיר היסטורית יפהפייה ששווה לבקר בה), וטבחו באנשיה. כמעט כל האוכלוסייה נרצחה – כ-17 אלף אזרחים, ובהם נשים, זקנים וילדים.
המלך אדוארד לא הסתפק בכך: הוא לקח את אבן ההכתרה הסקוטית לווסטמינסטר שבלונדון, ובמעשה סמלי זה בעצם סיפח את סקוטלנד לאנגליה. זו התקופה שבה התחיל וויליאם וואלאס להתבלט. הוא הפך למנהיגה של חבורת לוחמי גרילה ופורעי חוק כמוהו, שמעוזם היה ביער אטריק (Ettrick Forest). משם יצאו לפשיטות על האנגלים, כשהם נתמכים על ידי הסביבה הסקוטית האוהדת בכפרים ובעיירות הסמוכים, כמין שילוב סקוטי של רובין הוד עם בר כוכבא.
שרידי יער אטריק עדיין קיימים: זוהי ריאה ירוקה בחבל Ettrick and Yarrow Valley, אזור מקסים לטיולים, עשיר בהיסטוריה, סיפורי עם ובלדות עתיקות. מהכפרים והעיירות הקטנות שנהגו לתת לוואלאס מסתור, קיימות עדיין סלקירק (Selkirk) ולנארק (Lanark), עיירות שמתגאות עד היום במורשת וואלאס. בלנארק גרה אהובתו של וואלאס, מריון. לפי המסורת המקומית, הם התחתנו בכנסיית St. Kentigern בלנארק, ששרידיה עומדים עד היום. כנסייה אחרת בעיירה, סנט ניקולאס, מתנאה כיום בפסל גדול של וואלאס בחזיתה.
גם סיפור אהבתו של וואלאס למריון קשור באופן טרגי למאורעות התקופה. אחיה של מריון היה עצור בידי השריף של לנארק, שהתכוון להוציאו להורג. וואלאס ואנשיו התגנבו לעיירה במבצע נועז, שחררו את השבוי ויצאו בלי פגע, כשהם הורגים בדרך כחמישים חיילים אנגלים. השריף של לנארק השתולל מזעם, וכנקמה הוציא להורג את מריון. תגובתו של וואלאס לא איחרה לבוא: הוא אסף כוח גדול, חדר ללנארק והרג את השריף ואת בנו. יחד עם השריף נהרגו גם 240 חיילים אנגלים, סוחרים ואחרים. וואלאס חמל רק על הנשים והכמרים.

ה-11 בספטמבר של וואלאס
השמועות על המאורעות הללו עוררו אהדה עצומה לוואלאס, ואלפים הצטרפו לשורותיו – פשוטי עם ואצילים, ובהם רוברט ברוס, שלימים ימשיך את מאבקו של וואלאס וימלוך על סקוטלנד.
המרד הלך והתפשט. המלך אדוארד שלח כוחות לדיכויו. בשלב זה חווה וואלאס – לא בפעם הראשונה ולא האחרונה – את בוגדנותם של האצילים הסקוטים, שערקו ונכנעו לאנגלים. אנשי וואלאס, בני העם הפשוט, נותרו נאמנים, והמשיכו בפעולות גרילה בהנהגתו כשהם מנצחים טירה אחרי טירה, עד שהתייצבו בפני גדודי הצבא האנגלי בעיירה סטרלינג (Stirling).
כיום היא נראית עיר בריטית קטנה וחביבה, פרובינציאלית מעט, אבל חשיבותה היתה עצומה. סטרלינג יושבת על דרך המלך להיילנדס, כך שמי שמחזיק בסטרלינג שולט למעשה בסקוטלנד.
לראשונה ניצב וואלאס, טקטיקן של מלחמות גרילה, בקרב חזיתי עם הצבא האנגלי. התאריך: 11 בספטמבר 1297. מול הכפריים וחיילי הגרילה המאומנים למחצה, המצוידים בנשק חובבני תוצרת בית, עמדו 68 אלף חיילים אנגלים מאומנים ומצוידים היטב.
אך לעזרת הסקוטים עמדה היכרותם עם הטופוגרפיה של האזור. בין שני המחנות התפתל נהר הפורת' (Forth), ואנשי וואלאס המתינו לאנגלים בעמדת יתרון על הצוקים שמעבר לנהר. בזכות התכנון והתושייה נחל כאן וואלאס ניצחון על האנגלים – אחד הנצחונות המפוארים ביותר שלו. לא במקרה ממוקם ה-Wallace Monument, אתר הזיכרון לגיבור הלאומי, ליד העיירה סטרלינג של היום, משקיף על נהר הפורת' ועל גשר סטרלינג, שאותו ניסו האנגלים לחצות. הגשר המקורי אינו קיים כבר, אבל המקומיים מצביעים על גשר אבן שהוקם "בערך באותו מקום". כשמבקרים באתר הזיכרון קל להתרשם מעומק הרגשות הלאומיים שמעורר הגיבור בבני עמו עד היום, בדומה למצדה שלנו (טלפון באתר: 472140-1786-44 ).
ואם אתם כבר בסטרלינג, אל תוותרו על ביקור בטירת סטרלינג (Stirling Castle) הידועה, גם היא מסמלי הלאומיות הסקוטית (טלפון: 450000-1786-44).

חזרה לשדה הקרב
בעקבות הניצחון בגשר סטרלינג באו עוד הרבה הצלחות וכיבושים. מבצרים וטירות נכנעו בפני וואלאס, כולל טירת אדינבורו. למעשה הצליח וואלאס לגרש את האנגלים מסקוטלנד. המלך האנגלי נדהם: "אתם רוצים לומר לי שמנהיג כנופיית פורעי חוק, פשוט עם נטול ייחוס, משפחה, עושר או השפעה, כבש מאנגליה כל מבצר בסקוטלנד?".
האצילים הסקוטים חזרו והצטרפו למנצח, ואף הכתירו אותו לאביר ו"מגן סקוטלנד". למשך תקופה קצרה ניסה וואלאס לתפקד כשליט אזרחי ולשקם את המצב הכלכלי וקשרי הסחר עם אירופה, אך מהר מאוד חזר לשדה הקרב. השלב הבא היה פלישה לאנגליה. כאן נכרכים בשמו סיפורי זוועה על מעשים נוראיים לא פחות מאלה שעשו האנגלים באוכלוסייה הסקוטית, כולל שרפת כפרים ועיירות בצד האנגלי של הגבול. נראה שוואלאס איבד שליטה באנשיו, והם בזזו ורצחו את האנגלים שנואי נפשם.
המלך אדוארד לא יכול היה לתת למצב להימשך, וביולי 1298 שלח כוחות גדולים וחמושים היטב. קרב נערך באזור העיירה פולקירק (Falkirk), במקום שנושא עד היום את השם Wallacestone. כשראו האצילים הסקוטים את יחסי הכוחות, חזרו ובגדו בוואלאס, והשאירו אותו ואת החיילים הפשוטים לחסדי האנגלים. הפעם ידם של האחרונים היתה על העליונה. יותר מעשרת אלפים סקוטים נהרגו בקרב פולקירק.

הבגידה הסופית
וואלאס נאלץ להימלט ולהסתתר, וחי במחתרת עוד שמונה שנים. אך ההתקוממות לא דוכאה. האנגלים עשו מאמצים אדירים ללכוד אותו, בידיעה שכל עוד הוא חי, רוח המרד לא תשכך. בסופו של דבר הצליחו לתפוס אותו ב-1305 באמצעות בוגד, חבר שהסגיר את מקום הימצאו.
וואלאס נלקח ללונדון, הועמד למשפט וכצפוי נמצא אשם בבגידה והוצא להורג באופן אכזרי: הוא נקשר לזנבם של שני סוסים, שגררו אותו ברחובות לונדון כשההמון מיידה בו אבנים וירקות רקובים. הוא נתלה וראשו נכרת והוצג לראווה. את גופתו חתכו לארבעה נתחים, שנשלחו לתצוגה בארבע ערים בגבול סקוטלנד-אנגליה: ניוקאסל, בריק, פרת' ואברדין, למען יראו וייראו.
וואלאס הפך למרטיר. הוצאתו להורג סימלה בעיני סקוטים רבים את שלטונו האכזרי של המלך אדוארד בארצם, וכעבור חצי שנה בלבד הוכתר רוברט ברוס למלך סקוטלנד, ושוב יצא להילחם באנגלים. ביוני 1314 ניצח את האנגלים בקרב באנוקברן (Bannockburn), אחד הקרבות המפורסמים ביותר בהיסטוריה הסקוטית, שהתרחש אף הוא בפאתי סטרלינג. רק 14 שנים לאחר מכן, ב-1328, הכירה אנגליה בעצמאות סקוטלנד.
בסופו של המסע בעקבות וואלאס התארחנו בחווה בסביבת סטרלינג. בעלי הבית חלקו איתנו את סיפור המשפחה שלהם: שניהם באו ממשפחות אריסים עניות. אבות אבותיהם, פטריוטים סקוטים, נאלצו להילחם לצדו של בעל האחוזה, שנמנה עם האצילים הסקוטים שהצטרפו לאנגלים. את כאב הבגידה ההיא נושאים צאצאיהם גם 700 שנה אחר כך. "סקוטלנד תמיד סבלה מכך שהמעמד העליון שלה שירת את האינטרסים של אנגליה ולא את העם הסקוטי", התלוננה בעלת הבית.
אבל דברים משתנים בכל זאת. צאצאו של בעל האחוזה פשט את הרגל, והבית הועמד למכירה. צאצאי האריסים קנו את הבית ושיפצו אותו, וכיום הם מלינים בו תיירים כמונו. וואלאס היה אוהב את זה.

מערב: בלדה לעמק והר

מלוך לומונד נוסעים על החוף המערבי דרך אגמים רוגעים ובין הרים ועמקים דרמטיים, חוצים לאי סקאי וחזרה, וממשיכים לסוף מערב. לא פלא שכתבו על האזור בלדות נוגות.

האי סקאי. נופו של האי פראי וקשוח, כמעט ללא עצים, והוא שופע נחלים, מפלי מים וביצות כבול. האוכלוסיה הדלילה של האי עדיין דוברת גאלית ברובה | צילום: דורון הורוביץ

כתב: אהוד גבריאלי

"קחי את הדרך הגבוהה ואני את הנמוכה,
אקדימך ואגיע לסקוטלנד,
אך אני ואהובתי שוב לעולם לא ניפגש
על חופו היפהפה של לוך לומונד…"

שורות אלה הן תרגום חופשי שלי לפזמון של אחת מהבלדות הסקוטיות הידועות, שנעימתה מתנגנת בראשי בכל פעם שאני נוהג בדרכי ההיילנדס במערב סקוטלנד. הבלדה הזאת – שחוברה כנראה בידי חייל סקוטי שנשבה לאחר דיכוי המרד הסקוטי בשלטון האנגלי ב-1746 – ממצה את יפי הטבע סביב לוך לומונד (Loch Lomond). היא מזכירה, בגֵאלית כמובן (שפתם של הקלטים הסקוטים), את יסודות הנוף האופייניים לסקוטלנד ההררית: לוֹך (Loch, אגם), בֵּן (Ben, הר) וגְלֶן (Glen, עמק צר וארוך שנוצר על ידי קרחונים בגלישתם).
שלושת אלה הם שדרתו של המסלול המומלץ כאן, שמיועד בעיקר ל"מתקדמים" ולא למי שמגיע לביקור קצר. כדי לעבור את כולו אפשר להסתפק בשבוע, אך אז הטיול יהיה אינטנסיבי. אם זמנכם בידכם, כדאי להקדיש לו עשרה ימים של טיול נינוח, שמאפשר לספוג את המראות ואת האווירה לעומק. שכן השתלבותם הדרמטית וההרמונית של האגמים, ההרים והעמקים בהיילנדס המערביים של סקוטלנד יוצרת חוויה מרגשת באמת.

מלכת האגמים
את הדרך לחלקה ההררי של המדינה נתחיל בבירה. מאדינבורו נוסעים בכביש המהיר M9 לעבר העיר סטרלינג (Stirling). הכביש העוקף את העיר מאפשר לצפות בטירת סטרלינג, החולשת על צירי המעבר מהשפלה הנמוכה (Lowlands) לאזור ההררי (Highlands). ממשיכים בכביש הנופי A84 אל העיירה קלנדר (Callander) ופונים לכביש הצר A821, המוביל לאזור הטרוזאכס (Trossachs) הייחודי בנופיו. משמאל נראים האגמים הקטנים הראשונים במסלול, לוך ונאכאר 
(Loch Venachar) ולוך אכראי (Loch Achray). השתקפויות הצמחייה, ההרים והעננים במים שצבעם כחול עמוק הן מדהימות.
סטייה של קילומטר וחצי מהדרך מובילה ללוך קטרין (Loch Katrine), שאסור להחמיצו. כדי להגיע אליו ממשיכים ישר בכביש קטן בדיוק במקום שבו כביש A821 פונה בחדות דרומה. המלצתי – לחנות ליד המזח ולטייל ברגל בשביל המקסים על הגדה הצפונית של האגם. אפשר להצטרף לשיט מהנה על ספינת קיטור עתיקה הנושאת את שמו של הסופר הלאומי של סקוטלנד, סר וולטר סקוט. הרבה לפני שהגעתי בפעם הראשונה לסקוטלנד כבר נשביתי בקסמיה בזכות ספריו של סקוט; אחד מהם עוסק באזור הזה ובעלילותיו של הגיבור המקומי רוב רוי מקגרגור – מורד, שודד בקר ומנהיג שבטי.
מלוך קטרין ממשיכים לדרום מערב דרך יער המלכה אליזבת (Queen Elizabeth Forest Park). מנסיוני בקטע זה, ליד אחד ממצפי הנוף המרהיבים יימצא כמעט תמיד סקוטי בחצאית טארטן משובצת, שיפצח בנגינה חורקת משהו בחמת חלילים. עוברים דרך הכפר אברפויל (Aberfoyle) והלאה, לקצה הדרומי של "מלכת האגמים" – לוך לומונד.
זהו האגם הגדול ביותר בבריטניה, דמוי משולש צר שבסיסו בדרום וקודקודו בצפון. אורכו 38 קילומטר ושטחו הכולל כ-150 קילומטר רבוע (כמעט כשטחה של הכנרת). בדרום האגם זרועים איים ירוקים, תופעה נדירה בלוכים (חלקם אכן הוכרזו שמורות טבע), ואפשר להגיע אליהם בסירות מכפרי החוף.
ליד עיירת הקיט באלוך (Baloch) פונים בחדות ימינה ומצפינים בכביש הנופי הנהדר A82, החצוב כמדרגה במדרון ההרים. משמאל – מצוקים תלולים מכוסי צמחייה סבוכה של שרכים ענקיים, שיחים קוצניים צהובי פריחה, אורנים עתיקים, אשוחים ועצים רחבי עלים. הרצף הירוק מבותר מדי פעם במפלים שוצפים. מימין – הכחול העמוק של האגם עם יאכטות העוגנות במרינות הקטנות.
סטייה קטנה מהדרך, שחביבה עלי במיוחד, היא לכפר הזעיר לאס (Luss), ובו בתים מיניאטוריים עתיקים, גינות מקסימות וכנסייה כפרית מעניינת שבחצרה מצבות קדומות. מקצה מזח הסירות של הכפר נשקפת פנורמה מופלאה ומרגיעה של המים, החופים החוליים, האיים הירוקים והפסגה המרשימה של בן לומונד, ההר החולש על האגם ממזרח. מקום מומלץ לתפוס בו שלווה.

תנוח ותגיד תודה
לאחר ההפסקה הקצרה חוזרים לכביש A82 וממשיכים להצפין עד כפר טארבט (Tarbet), שבו נפרדים מלוך לומונד. שם פונים מערבה על כביש A83, המתפתל בשמורת יער טבעי וחולף דרך העמקים הקרחוניים גלן קרו (Glen Croe) וגלן קינגלאס (Glen Kinglas). פסגת המעבר ההררי בין הגלנים מכונה בשם המקורי "תנוח ותגיד תודה" (Rest and be thankful).
עד לעיירה אינברארי (Inveraray) נוסעים לאורך לוכים נוספים, שאינם אגמי מים מתוקים אלא מפרצי ים צרים שנוצרו על ידי הקרחונים בגלישתם אל הים הפתוח – לוך לונג (Loch Long) ולוך פיין (Loch Fyne). באינברארי שוב פונים צפונה, ובדרך מקשרת צרה מאוד – כביש A819 – מגיעים לכביש A85.
טירת קילכרן (Kilchurn) העתיקה שבצומת תורמת לקסם הסקוטי הרומנטי. מכאן מתחילה ירידה תלולה מערבה אל עיירת הנמל הנאה אובן (Oban) דרך מעבר בראנדר
(Pass of Brander), כשמימין מתנשאת פסגתו האיתנה של בן קרואכן (Ben Cruachan) לגובה 1,126 מטר ואחר כך משתרע צפונה לוך אטיב (Loch Etive). בעיירה כדאי להסתובב בנמל הדייגים ומול החזיתות הוויקטוריאניות של המבנים סביב המפרץ, ובמיוחד לטפס ברגל לגבעה שבראשה ניצב מגדל מקייג (McCaig’s Tower) – חיקוי של הקולוסיאום ברומא. המגדל נבנה לפני יותר ממאה שנה על ידי בנקאי מקומי שרצה לספק תעסוקה למובטלי המקום; כיום אפשר להשקיף על הנוף דרך פתחי המגדל הקמורים. מכאן ממשיכים צפונה בכביש היפהפה A828, שמתפתל לאורך מפרץ הים לוך לינהי (Loch Linhe).
לפני שחוצים את גשר הברזל על לוך ליבן (Loch Leven) פונים ימינה (מזרחה) במעלה כביש A82 לסטיית חובה קצרה: ביקור בקניון ומפל המים של גלנקו (Glencoe), שמשמעות שמו בגֵאלית – עמק הדמעות. קדרותו הפראית של הקניון הולמת את האירוע הידוע לשמצה בהיסטוריה הסקוטית, שהתרחש ממש כאן בשנת 1692: הטבח הבוגדני של גלנקו, כאשר בני קלאן (שבט) קמפבל טבחו את בני קלאן מקדונלד, מארחיהם, בשנתם ושרפו את כפרם. וגם על זה יש בלדה סקוטית מרגשת.
בקצה העליון של הקניון נחשפת הרמה השוממה של ביצות הכבול, שאפילו הכבשים הסקוטיות הקשוחות מתרחקות ממנה – ראנוך מור (Rannoch Moor). כשחוזרים במורד הגלן, דמוי האות U, הנוף דרמטי אף יותר. חוצים את גשר הברזל וממשיכים בכביש A82 לעיירת הקיט הנעימה פורט וויליאם (Fort William), השוכנת למרגלות בן נביס (Ben Nevis) – ההר הגבוה ביותר בסקוטלנד ובבריטניה כולה (1,344 מטר גובהו).
ביציאה הצפונית מהעיירה פונים מערבה בכביש A830 כדי לצפות ב"מדרגות של נפטון" 
(Neptune’s Staircase), תחילתה של התעלה הקַלֶדוֹנית החוצה את סקוטלנד באלכסון ומאפשרת לכלי שיט קטנים להגיע מהחוף המערבי לאינברנס, שבצפון מזרח סקוטלנד. לאורך התעלה, שנחפרה בראשית המאה ה-19, נבנו 29 תאי שיט (Locks), המאפשרים לספינות להתגבר על הבדלי הגובה הטופוגרפי בנתיבה. המדרגות של נפטון הן הסדרה הראשונה, והמרשימה ביותר, של שמונה תאי שיט, שבמעבר דרכם עולות הספינות עשרים מטר לאורך חצי קילומטר.

יותר כבשים מאנשים
כביש A830, המכונה "הדרך לאיים" (The Road to the Isles), הוא מהיפים בסקוטלנד. עוברים ליד מצבת הזיכרון למרד הסקוטי האחרון בגלנפינן (Glenfinnan) וחולפים בנופים מרהיבים של אגמים ומפרצי ים עד נמל הדיג מאלאיג (Mallaig) בסוף הדרך. כאן עושים הפוגה קצרה בנהיגה ועולים, עם הרכב, על המעבורת שמפליגה לכפר ארדוואסר
(Ardvaser) השוכן בדרום האי סקאי (Skye), מהגדולים בקבוצת איי ההברידים.
נופו של האי פראי וקשוח, כמעט ללא עצים. מדרונות הגבעות מכוסים בשיחי אברש הפורחים בסגול, הרי גרניט ובזלת תלולים וחשופים שולטים על חלקו הדרומי, ושפע של נחלים, מפלי מים וביצות כבול משלים את התמונה. האוכלוסייה הדלילה של האי, שחיה בכפרים קטנטנים ובחוות מבודדות, עדיין דוברת גֵאלית ברובה, ומספר הכבשים גדול ממספר האנשים.
עולים צפונה ב-A851, כביש צר להבהיל, אל ברודפורד (Broadford), וממשיכים בכביש A87 עד לפורטרי (Portree), העיירה הגדולה באי. בנסיעה אטית בשתי לולאות של כבישים צרים מקיפים את צפון האי ואת מערבו, בין מצוקים ומפרצים נידחים. בדרך עוברים ליד טירת דונבגן (Dunvegan) שבצפון מערב האי. חוזרים לברודפורד ומשם מזרחה עד קיילקין 
(Kyleakin) וחוצים, בגשר אגרה, את מיצר המים המפריד בין סקאי ליבשת.
בהמשך העלייה צפונה, כשהדרכים משנות כיוון לימין ולשמאל לפי האילוצים הגיאוגרפיים, חודרים אל ההיילנדס המערביים במיטבם. בלב הטבע הפראי נוהגים עשרות קילומטרים בין כפר קטנטן לחווה מבודדת. בצדי הדרך נתקלים בעיקר בכבשים, ופה ושם גם בכמה צבאים על שפת אגם. עולים בכביש A890 לכיוון צפון מזרח, לאורך גלן קארון (Glen Carron), ופונים בחדות לצפון מערב בכביש A832 עד לוך מארי (Loch Maree) היפהפה, שמפל ויקטוריה צונח למימיו והוא עטור חופים חוליים ולבנים ואיים קטנים. מכאן קצרה הדרך לגני אינבריו (Inverewe Gardens) המופלאים.

קצה העולם זה כאן
ממשיכים להצפין בזיגזגים, ובפנייה שמאלה בכביש A835 מגיעים לאתר טבע מופלא – קניון קורישלוך (Corrieshalloch Gorge) העמוק. שביל יער מוביל אל גשר תלוי, שממנו יש תצפית מצוינת על מפלי מזאך (Measach Falls). בהמשך הנסיעה המתפתלת עוברים דרך עיירות דייגים ציוריות וצבעוניות, כמו אָלפול (Ullapool) ולוכינבר 
(Lochinver), ובכבישים המשנים את מספרם מדי כמה קילומטרים (A837, B869 הצר והתלול במיוחד, A894 ו-A838), עד שמגיעים אל קצה הצפון – העיירה דורנס (Durness), יותר מאלף קילומטר צפונית ללונדון.
הנועזים יכולים בשלב זה להשאיר את רכבם בדורנס, ולהגיע – באמצעות מעבורת להולכי רגל ורכב מיוחד הממתין מצדו השני של המפרץ – אל המגדלור של כף ראת (Cape Wrath), שניצב בראש מצוק תלול, 150 מטר מעל פני האוקיינוס האטלנטי, בפינה הצפון מערבית של בריטניה. תחושה של קצה העולם.
ממשיכים בכביש A838לאורך החוף הצפוני דרך מפרץ אריבול (Eriboll), הנראה כפיורד, עד לכפר הקטן טאנג (Tongue). על הנוף שולטות פסגותיהם המרשימות של בן הופ 
(Ben Hope) ובן לויאל (Ben Loyal). בטאנג מתחילים בירידה דרומה בכביש A836, דרך נופית צרה ופראית ההופכת בהמשך לכביש A9, עד לעיר הגדולה אינברנס (Inverness), בירת צפון סקוטלנד.
כדי לחזור לנקודת המוצא, פונים מאינברנס דרומה בכביש A82, נתיב תיירות מרהיב ביופיו אך מוכר הרבה יותר. הדרך המיוערת לאורכו של השבר הגיאולוגי הקַלֶדוני הקדום – שנקרא גם העמק הגדול (The Great Glen) – משיקה לשלושה אגמים יפהפיים, שהגדול בהם הוא לוך נס (Loch Ness), משכנה של המפלצת המפורסמת. עוברים בכפר הנחמד ספין ברידג' (Spean Bridge) ופונים מזרחה בכביש A86, דרומה עד פרת' בכביש האורך הראשי של מרכז סקוטלנד, A9, ומשם ב-M90 ישירות לבירה אדינבורו. כאן נסגר מעגל הלוך, הבן והגלן. 

תוכנית המסע
אורך המסלול: כ-1,700 קילומטר.
משך המסע: אפשר לעבור את המסלול בשבוע אינטנסיבי עד עשרה ימים נינוחים.
קטעים יומיים במסלול המהיר:
יום 1: אדינבורו-אובן, 300 קילומטר.
יום 2: אובן-ברודפורד (סקאי), 215 קילומטר.
יום 3: ברודפורד-קיילאקין (סקאי), 225 קילומטר.
יום 4: קיילאקין-לוכינבר, 260 קילומטר.
יום 5: לוכינבר-דורנס, 175 קילומטר.
יום 6: דורנס-ספין ברידג', 305 קילומטר.
יום 7: ספין ברידג'-אדינבורו, 225 קילומטר.
עונה: מאי עד יוני או ספטמבר עד ראשית אוקטובר. תקופות אלה של השנה קרירות יותר מהקיץ, אבל יש בהן יותר שמש ופחות גשם, וגם הצמחייה במיטבה: באביב פריחות ובסתיו צבעי שלכת נהדרים.
נהיגה: הכבישים בחלקם צרים מאוד, לעתים ברוחב המתאים למעבר של מכונית אחת בלבד, כשעקיפה או מפגש עם מכונית ממול מחייבים סטייה לשוליים. הנסיעה היא בצד שמאל של הדרך.
לינה: הלינה ב-Bed & Breakfast אינה יקרה והיא דרך מצוינת ליצור קשר עם מקומיים.
מעבורת לאי סקאי: בחודשים מאי-יוני וספטמבר-אוקטובר מפליגות מעבורות ממאלאיג לסקאי שמונה פעמים ביום (ראשונה בשעה 8:40, אחרונה ב-17:00).

אודיסיאה בצפון

צפונית לעמק הגדול (The Great Glen), קו השבר שנמתח בין פורט וויליאם לאינברנס, שוכן אזור ההיילנדס, ומעבר לו – איי אורקני. מסע של שישה ימים בחבל ארץ פראי, אל נופי בראשית, שרידים ארכיאולוגיים והרבה שקט.

האתר סקארה בריי באיי אורקני. הכפר השתמר להפליא למרות 5,000 שנותיו, והמבקרים יכולים לראות איך חיו אנשים בתקופה הניאוליתית | צילום: ינון ירדן

כתב וצילם: ינון ירדן

רבים מבקרים בסקוטלנד כשלרשותם זמן קצוב ורשימה ארוכה של אתרים, ואזור ההיילנדס (Highlands) מהווה לעתים יעד לביקור חטוף בלבד – גיחה של יום או יומיים מפורט וויליאם או מאינברנס.
אך צפונה של סקוטלנד הוא אזור מושך, מסתורי ומלא ניגודים. בנסיעה קצרה בו עוברים מנוף הררי (ומושלג בחורף) למפרצים נסתרים, שביניהם מציצים חופים נפלאים עם חול לבן שגלי פרא קפואים משתברים אליהם. חבל ארץ נרחב זה יכול למלא בקלות תוכנית מסע של ימים אחדים; ולמי שמחפש מרחב ונופי פרא בראשיתיים – הוא עשוי להוות את עיקרו של הטיול בסקוטלנד.
המסלול המוצע כאן מתאים במיוחד למטיילים ברכב: כך ניתן למצות את מה שיש לדרכים הצדדיות הלא מסומנות להציע. אפשר לעבור אותו גם בסדר הפוך; התיאור כאן מובא כשהיציאה היא מאינברנס.

בעת ביקורי כאן היה הסתיו בעיצומו. הימים המתקצרים, האור האפרורי והאנשים המסוגרים בבתיהם שבכפרים תרמו לתחושת הנידחות. מאינברנס (Inverness) ניסע צפונה כשמטרתנו היא תֶ'רסו (Thurso) שבחוף הצפוני. בחצותנו את מפרץ קרומרטי 
(Cromarty Firth) הבחנו בכלבי ים נחים על הסלעים החשופים בין עשבי הים בשפל. כדאי לחפש כלבי ים אחרי הגשר שחוצה את המפרץ.
הלאה, צפונה. אנו נוסעים לאורך חופו של הים הצפוני. בכפר גולספיי (Golspie) נמצאת טירת דנרובין (Dunrobin Castle) הפתוחה למבקרים.
ממשיכים צפונה עד לשון היבשה הנקראת ראש דאנט (Dunnet Head). מהמגדלור שבקצה, שהוא הנקודה הצפונית ביותר באי הבריטי, נשקף נוף מרהיב של מיצר פנטלנד 
(Pentland Firth), שמעבר למימיו הזועפים שוכנים איי אורקני. באביב, בזמן קינון הציפורים, המצוק שמתחתינו רוחש עופות ים.
ממשיכים מעט לעבר ת'רסו, וכאן יש גישה אל חופו של מפרץ דאנט (Dunnet Bay) – מפרץ רחב ידיים עם חול לבן מקצה לקצה. חוף זה ידוע בגלי הענק המגיעים אליו מהמיצר והוא מושך אליו גולשים רבים, למרות המים קרים.
את הלילה נבלה בת'רסו, עיירה אפרורית אמנם אך קרובה לנמל סקרבסטר (Scrabster), שממנו ניקח למחרת את המעבורת של שש בבוקר לסטרומנס (Stromness) שבאיי אורקניי. 

היום הראשון
מסלול
: מאינברנס עד ת'רסו, לאורך החוף המזרחי והצפוני.
אתרים: טירת דנרובין, המגדלור ב-Dunnet Head, מפרץ דאנט.
מרחק: כ-190 קילומטר.
לינה: ת'רסו או סקרבסטר.

גרפיטי של ויקינגים
ההפלגה אורכת כשעתיים וחצי, בים שרוגש רוב ימות השנה. קבוצת איי אורקני מונה שבעים איים, מתוכם רק 16 מאוכלסים. האיים היו בחסות ויקינגית בין המאה התשיעית למאה ה-15, ואז, במסגרת הסדר הנישואין בין בתו של מלך דנמרק ליורש העצר הסקוטי, הועברו לחסותה של סקוטלנד. השפעתם של אנשי הצפון עדיין ניכרת כאן, החל בשמות המקומות וכלה במבטא המיוחד של בני המקום.
ביקורנו, שיתמקד באי המרכזי, מיינלנד (Mainland), מזמן מסע אחורה בזמן. סקארה בְּרֵיי (Skara Brea) הוא כפר מהתקופה הניאוליטית, בן כ-5,000 שנה – כשהכפר היה מאוכלס עדיין לא נבנו הפירמידות במצרים. הכפר השתמר להפליא: ניתן לחזות כאן, למשל, בשידה, מיטה וקופסאות אחסון עשויים אבן. המבקרים באתר יכולים להיכנס אל בית אחד משוחזר, שהוא העתק מדויק של הבית שהשתמר בצורה המושלמת ביותר. יש כאן גם מרכז מבקרים מצוין, שמהווה מקלט מבורך במקרה של גשם.
האתר המעניין הזה הוא סיבה מספקת לבקר במיינלנד, אך יש אתרים נוספים באי. לחופו הצפוני של מיינלנד נמצא בירסיי (Birsay), אי גאות (Tidal Island) קטן – כלומר, בזמן הגאות הוא מוקף במים, ואילו בזמן שפל יש אליו גישה מהיבשה (בלשכות התיירות מתפרסמות שעות השפל, המשתנות מיום ליום, שבהן ניתן לבקר באי). יש בו שרידי התיישבות שתחילתה בפיקטים, במאה השישית לספירה, והמשכה ויקינגי. אפשר לעלות למגדלור ולחפש כלבי ים ודולפינים, ואפילו לווייתנים. רק אל תשכחו את הגאות…
משם נמשיך לקֵירקול (Kirkwall), בירת איי אורקניי. בעיר נמצאת הקתדרלה של סנט מגנוס, שבנייתה החלה ב-1137. הקתדרלה בנויה אבן חול אדומה, וחזותה השברירית מעידה על גילה המופלג. מעבר לרחוב נמצא בית הבישופ (Bishop's Palace), שנבנה במאה ה-12, ובית הדוכס (Earl's Palace), שנבנה במאה ה-16 על ידי הדוכס הנודע לשמצה פטריק סטיוארט, השליט הסקוטי שהעביד את אנשי האיים בפרך וגבה מסים גבוהים.
נחזור מערבה, אל מרכזו של האי. כאן נמצא ריכוז של אתרים, שהבולט שבהם הוא מייס האו (Maes Howe), תל קבורה מהתקופה הניאוליטית. הקבר היה יעד מועדף על שודדי קברים ויקינגים שביקרו בו סביב המאה ה-12 בחפשם אוצרות, והם הותירו אחריהם כתובות גרפיטי בכתב הרוני, שהפכו לנכס משעשע בפני עצמו. מהכתובות אפשר להתרשם כי הם לא היו בעלי השראה רבה יותר מבני תקופתנו: רבות מהכתובות מציינות את שם הכותב, למשל "אופרם בנו של סיגרד חרט את הרונים הללו". רק מעט יותר מקורי הוא האלמוני שכתב, "הרונים הללו נכתבו בידי האיש הכי מוכשר בכתיבת רונים באוקיינוס המערבי".
במרחק של כמה דקות נסיעה משם מזדקרות מתוך הדשא ארבע אבנים. אלו הן האבנים של סטנס (Stones of Stenness): שרידים מתוך מעגל של 12 אבנים שגובהן כשלושה מטרים. המראה פשוט מהפנט. בבקרנו שם, ביום סוער במיוחד, זכינו לרגע נדיר של חסד כשלפתע פסק הגשם וקשת מלאה נמתחה מולנו, בניגוד עז לשמיים השחורים.
סמוך לשם נמצאת טבעת ברודגאר (Ring of Brodgar) – מעגל אבנים גדול ממדים, כמאה מטר קוטרו. 27 מתוך 60 האבנים המקוריות נותרו עומדות. לא ברור בדיוק מה מהות הפולחן שהאבנים הללו ריכזו אליהן, אך גם בלא פשר המקום מופלא.
משחזרתם לסקרבסטר, תוכלו לאכול במסעדת הדגים המצוינת שבנמל, The Upper Deck. הסעודה תביא את הביקור באי לכלל שלמות. 

היום השני
מסלול: איי אורקני
אתרים: סקארה בְּרֵיי, אי הגאות בירסיי, העיר קֵירקול, מייס האו, האבנים של סטנס וטבעת ברדוגאר.
מרחק: כ-65 קילומטר.
לינה: סקרבסטר (או על באי – ראו הערה).
הערה: התכנון כאן הוא לבקר את אורקני ביום אחד, ולחזור במעבורת של אחר הצהריים. אך אם זמנכם בידכם, הישארו יום נוסף ותוכלו לבקר באתרים בנחת ולספוג את הוויית המקום, ואף להגיע לאיים אחרים באורקני. בסטרומנס וקֵירקול יש מבחר של אפשרויות לינה ומסעדות.
טיפ 1: מי שמטייל במכונית ייטיב לעשות אם ישאיר אותה בנמל סקרבסטר בטרם חציית המיצר, וישכור מכונית אחרת ליום הביקור במיינלנד. זה יותר זול מלהשיט אותה הלוך וחזור (אפשר להסתדר באי גם ללא רכב, אך זה הרבה יותר קשה).
טיפ 2: אפשר לרכוש כרטיס משולב לאתרים – זה יהיה חסכוני יותר מקניית כרטיס נפרד לכל אתר.

חול לבן ושקט ממכר
את היום השלישי נבלה בנסיעה לאורך חופו הצפוני של האי הבריטי. נסיעה זו מביאה אותנו לכמה מהמקומות הנידחים ביותר בבריטניה, אם כי נידחות זו היא יותר עניין של הלך רוח מאשר של מרחק גיאוגרפי.
במשך הנסיעה נבלה הרבה שעות על כבישים חד נתיביים האופייניים להיילנדס, שהנהיגה בהם מחייבת תשומת לב. כל כמה עשרות מטרים ישנו מפרץ קטן לצד הכביש, והמנהג המקומי הוא לתת זכות מעבר לרכב הבא ממול. אווירת הכפר הקטן של אזורים רחוקים אלו מביאה לכך שכל נהג החולף על פניך מנופף בידו לשלום.
אנחנו ניסע מערבה עד דירנס (Durness), שם נתחיל לרדת דרומה לאורך החוף המערבי. הנסיעה לאורך החוף המערבי של סקוטלנד פתוחה לאין סוף וריאציות: כל מסלול שתבחרו בו יזמן לכם אתרים מעניינים ותגליות פרטיות. אפשר לסטות מעט ולפנות צפון מערבה על כביש B801 עד לנמל הדיג של קינלוכבֶּרבי (Kinlochbervie), ולצפות שם באוניות הדיג השבות מן הים עם שללן. בהמשך אותו כביש, ליד הכפר הקטנטן אולדשורמור 
(Oldshoremore), מצאנו את אחד החופים היפים של הטיול הזה. המים היו קרים מדי לרחצה, אבל החול הלבן והשקט שמסביב פשוט ממכרים. 

היום השלישי
מסלול: נסיעה לאורך החוף הצפוני והחוף המערבי של האי הבריטי.
אתרים: נמל קינלוכבֶּרבי, החוף באולדשורמור, המפרץ בקיילסקו.
מרחק: כ-170 קילומטר.
לינה: לפי ההספק – סקורי (Scourie) או קיילסקו (Kylesku).

ביום הבא ממשיכים להיצמד לחוף, ומומלץ לנסוע למגדלור סטור (Stoer). בשבילי, חצי מהחוויה היתה הדרך לשם. דרומית לקיילסקו (Kylesku) פונים מערבה לכביש חד נתיבי 
(B869) שמתפתל בין גבעות, בריכות, ערוצי נחלים וכרי מרעה. הנסיעה בכביש משולה לרכבת הרים מסחררת, עם עליות וירידות תלולות ופיתולים עוצרי נשימה. חלקו הראשון של הכביש עובר בשיפוליו הצפוניים של ההר קווינאג (Quinag). מאחורי כל עיקול נגלה פן נוסף ומסעיר של האזור: מפרצונים שקטים, בריכות קטנות של מים עומדים, ולפעמים, במפתיע – חלון פתוח לים שמצפון.
מהמגדלור מומלץ לעשות טיול רגלי אל Old Man of Stoer – צוק סלע שהים ניתק ממצוקי החוף והותיר אותו ניצב גאה, קורא תגר על הגלים. ההליכה קלה יחסית ואורכת שעתיים עד שלוש, אך לעתים הקרקע רוויה במים ובוצית, ותמיד צריכים להיות מוכנים לגשם.
מכאן ניתן להמשיך בדרכים המשניות לכפר אכילטיבּיוּאי (Achiltibuie). כאן נמצא ההידרופוניקום (Hydroponicum), או גן העתיד, חממה שמתמחה בגידול על בסיס מים במקום קרקע. הביקור במקום כולל סיור מודרך, המפרט את עקרונות הגידול ההידרופוניים ומסביר כיצד ניתן לפתח גן הידרופוני בבית.
מההידרופוניקום נחזור לכביש A835 ואיתו נרד דרומה לאָלָפוּל (Ullapool). כפר דייגים קטן זה הוא מקום טוב לסיים בו את היום. הנמל הציורי שוקק חיים, ובליל הספינות הצבעוניות, החבלים, מלכודות הסרטנים והרשתות יוצרים חוסר סדר מלא חן. 

היום הרביעי
מסלול: דרומה לאורך החוף המערבי עד לאָלָפוּל.
אתרים: המגדלור של סטור, מסלול הליכה ל-Old Man of Stoer, ההידרופוניקום בכפר אכילטיבּיוּאי.
מרחק: כ-120 קילומטר.
לינה: אָלָפוּל.

זהירות: דרך תלולה
בבוקר נצא מאָלָפוּל ונפנה מערבה בכביש A832 לעבר פולאיו (Poolewe), ביתם של גני אינבריוּ (Inverewe Gardens) היפהפיים (ראו משמאל). לאחר שספגנו מיופים של הגנים נצא דרומה על כבישA832 עד למפגש עם כביש A896, בו נפנה דרום מערבה ונרד לאורך גְלֶן (עמק) טורידון (Torridon), אחד העמקים הדרמטיים של החוף המערבי. נמשיך עם הכביש בדרך ההררית ונפנה צפונה בהסתעפות קטנה אל הדרך החד נתיבית המובילה לאפלקרוס 
(Applecross).
בכניסה לדרך זו, הקרויה באלך נה בּה (Bealach na Ba, בגאלית: מעבר הבקר), קבוע שלט המזהיר מפני נסיעה בה במזג אוויר גרוע: הדרך עולה בנתיב הררי תלול וצר שגובהו 626 מטר. העלייה התלולה, על עיקוליה והנוף הנשקף ממנה, עוצרת נשימה. מהפסגה נפרש נוף הררי חשוף ורב עוצמה. ממערב נראות הפסגות המרוחקות של האי סקיי (Isle of Skye), מוקפות במי המיצר, ומדרום לוך קארון (Carron).
באפלקרוס, כפר קטן וציורי, תפסנו את השקיעה הדרמטית ביותר בטיול שלנו. המפרצון, עם עשבי הים הנראים בו בשעת שפל; סירות משוטים קטנות הצפות במים החלקים ללא אדווה; השקט וצבעי השקיעה… 

היום החמישי
מסלול: המשך הנסיעה דרומה עד אפלקרוס.
אתרים: גני אינבריו, גלן טורידון, העלייה לבאלך נה בּה ("מעבר הבקר").
מרחק: כ-170 קילומטר.
לינה: אפלקרוס.

קינוח ראוי לשמו
למחרת נחזור באותה דרך ונגיע לכפר לוכקארון (Lochcarron), ונמשיך דרומה עם כביש A890 עד לכביש A87, שם נפנה מערבה. אפשר לצאת לגיחה צדדית אל פלוקטון 
(Plockton), עיירה ציורית שבתיה הקטנים צבועים לבן ורחובה הראשי מעוטר עצי דקל. מהעיירה הסמוכה קייל אוף לוכאלש (Kyle Of Lochalsh) אפשר לנסוע אל האי סקיי, אך אנחנו נחזור דרום מזרחה על כביש A87 לאורכו של לוך דואיך (Loch Duich). על אי קטנטן סמוך לגדתו הצפונית של האגם שוכנת אחת הטירות המפורסמות ביותר בסקוטלנד, איילין דונן (Eilean Donan).
בדרומו של האגם נפנה מערבה בשיל ברידג' (Shiel Bridge) ונמשיך עם הכביש עד הכפר גלֶנלג (Glenelg). דרומית לכפר נמצאים מגדלי השמירה של גלֶנלג (Glenelg Brochs), שרידיהם של צמד מגדלי אבן עגולים שגובהם כעשרה מטרים. מיקומם באחו, לצד עצים אדירי ממדים, מקנה להם תחושת עוצמה מוזרה.
כשחוזרים לכפר מומלץ להתפנק בארוחה בפונדק גלֶנלג (Glenelg Inn). האווירה שווה את המחירים (הלא נמוכים): כוס צוננת של בירה מקומית או שיכר (Ale) מול האח המבוערת, עם ארוחה כיד המלך – זהו בהחלט קינוח נאות לימים האחרונים.
חוזרים לשיל ברידג' ונוסעים על כביש A87 לכיוון "העמק הגדול" (The Great Glen). מי שפניו מועדות לאינברנס יפנה בכביש A887 צפון מזרחה, והנוסעים לפורט וויליאם ימשיכו על כביש A87. באיזו דרך שלא תבחרו, המסע בין אגמים, עמקים ופסגות עוד נמשך. 

היום השישי
מסלול: נסיעה מזרחה לאורך האגמים וחזרה לאינברנס או לפורט וויליאם.
אתרים: העיירות פלוקטון וקייל אוף לוכאלש (מכאן אפשר לנסוע לאי סקיי), טירת איילין דונן, מגדלי השמירה של גלֶנלג והכפר גלֶנלג, "העמק הגדול".
מרחק: כ-160 קילומטר.

פרטים נוספים באתר לשכת התיירות של ההיילנדס.

אדינבורו: אהבה מתוקה בריח שעורה

מסע בעיר שהיא בדיוק במידה הנכונה: שיש בה רחוב עתיק, יותר ממייל אורכו, טירה אחת, פאבים תוססים, פסטיבלים צבעוניים, מוזיאונים וגנים. איילת אידלברג מציעה סיור אוהב בבירה

בטירת אדינבורו מבקרים כמליון איש בשנה. אפשר לראות כאן תותחים כבדים, תכשיטים של בית המלוכה, מוזיאונים וכמובן- לזכות בתצפית נהדרת על כל חלקי העיר | צילום: דורון הורוביץ

כתבה: איילת אידלברג

בעיני, המשוחדות בעליל, אדינבורו (Edinburgh) היא היפה שבערי תבל. ייתכן שאהבתי הרבה לעיר המקסימה מסמאת את עיני, אבל אפילו באונסק"ו הכירו ביופיים של אתריה ובחשיבותם, והכריזו על העיר כולה, הישנה והחדשה, אתר מורשת עולמית. כזה שיש לשמרו ולהגן עליו, למען ייהנו ממנו גם הדורות הבאים.
וזה בדיוק מה שיש לעשות בה: ליהנות ממנה, על כל צעד ושעל בסמטאות הצרות והמפותלות, בין החצרות הפנימיות, הפאבים והבתים הגבוהים והקודרים משהו של העיר הימי-ביניימית העתיקה. ברחובות הג'ורג'יאניים האלגנטיים הרחבים והישרים, סביב לכיכרות ובגנים של העיר החדשה. בין הטירה לארמון, בין האמנות להיסטוריה, בין העבר להווה – ומי בכלל חושב על העתיד כשהוא נמצא בתוך כל היופי הזה. כמו נלקח כל מה שעושה עיר למקום ממש מיוחד ותומצת לעיר שאיננה גדולה ואיננה קטנה, שהיא פשוט בדיוק במידה הנכונה, שאפשר לבלות בה בכל יום בפאב או במסעדה חדשה, אך אפשר לחצות אותה בהליכה. עיר שמרגישים בה בבית, גם אם לא מבינים את המבטא הסקוטי הכבד.
הייתי בת מזל לבלות באדינבורו תקופה מחיי, ולשוב אליה שוב ושוב כמדריכת טיולים. הזכרונות מאדינבורו לא רק יפים, יש להם גם ריח. בעיר פועלות כמה מבשלות שיכר לייצור בירה, וענן ריחה המתקתק של השעורה המותססת שורה על העיר. אולי זוהי קונספירציה? אולי בעצם כולנו קצת משתכרים מן הענן הזה? אולי. אבל למי אכפת.

מפעל ענקי שמייצר אווירה
אדינבורו היתה בירתה של סקוטלנד עד האיחוד עם אנגליה ב-1707. אז איבדה סקוטלנד את עצמאותה וריבונותה, אך לא את גאוותה הלאומית. הסקוטים סירבו לראות את עצמם כ"בריטים" והעקשנות השתלמה: באחרונה הוקם בסקוטלנד פרלמנט לניהול ענייניה הפנימיים.
הדרך הנעימה ביותר לטייל באדינבורו היא לשוטט ברגל. מכאן לשם, פנימה והחוצה, בלי לדעת תמיד לאן ובלי לתכנן לכמה זמן. אם התעייפתם בדרככם, תמיד תוכלו לעלות על אוטובוס או לתפוס מונית. קשה להגדיר את הזמן הדרוש למסלולי השיטוט שאציע כאן. אם אתם נמרצים וענייניים, תוכלו לגמוא את העיר ביום ומחצה. אם אתם אוהבים קצת ללכת לאיבוד, אולי תרצו לבלות יום שלם בכל אחד מהאזורים.
יותר משחשוב לבקר ברשימה של "אתרי חובה", חשוב לספוג באדינבורו – יחד עם הענן המתוק של ריח השעורה – את האווירה: אותו דבר עדין וחמקמק, שהוא קשה להגדרה אך בלתי אפשרי להחמצה. ובאדינבורו יש כנראה איזה מפעל ענקי שמייצר אווירה, המשתנה בכל חלק של העיר.
חלוקתה של אדינבורו לאזורים היא תוצאה של כמעט 3,000 שנה של היסטוריה. העדויות הראשונות לאנשים שיישבו את האזור, בסביבות המאה התשיעית לפני הספירה, נמצאו על הצוק (Castle Rock) שטירת אדינבורו (Edinburgh Castle) יושבת בפסגתו. בתחילת המאה השישית נבנתה על הצוק הזה מצודה ראשונה על ידי קלטים, שניצלו את הנוף הנפרש לעין מן הנקודה הגבוהה – פנורמה מרשימה גם בימינו.
החל מן המאה ה-11 התחילה להתרקם סביב המצודה עיר של ממש, עם שווקים, רחובות ובתים. את החומה סביב העיר החלו להקים ב-1450 כדי להגן עליה מפני התקפות האנגלים, וכך נקבעו גבולותיה של מה שהיום אנו מכנים "העיר העתיקה". לאחר האיחוד הרשמי של סקוטלנד עם אנגליה, במאה ה-18, חלפה הסכנה והחלה מגמה של "יציאה מן החומות" בנוסח הסקוטי. העיר החדשה החלה להיבנות מצפון לעיר העתיקה. בין שני חלקי העיר מפרידים עד היום גני פרינסס (Princes Gardens) היפים.

העיר העתיקה: חיים בתוך חומה
החומה שסגרה פעם על העיר העתיקה כבר לא קיימת, אבל העיר שמרה על אופיה מימי הביניים: הרחובות מרוצפים באבן, הבתים העתיקים גבוהים, הכנסיות אפלות. הציר המרכזי של העיר העתיקה הוא ה"רויאל מייל" (Royal Mile). הרחוב הזה – שאורכו האמיתי קצת יותר ממייל אחד – מקשר בין טירת אדינבורו לבין ארמון הולירוד (Holyrood Palace) שנמצא בקצה השני. אנחנו נתחיל בצד הגבוה – טירת אדינבורו. הטירה חולשת על העיר כולה ממיקומה האסטרטגי שבראש סלע הבזלת הענק. אחרי המצודה הראשונה קמו ונהרסו, נבנו ונחרבו, נכבשו ושוחררו עוד כמה מצודות. המקום נע בין ידיים סקוטיות ואנגליות, ואת דברי ימי סקוטלנד אפשר לספר דרך אבני המצודה והדם הספוג באדמתה.
בטירת אדינבורו של היום יש ערבוב נחמד שמסמל נורמליות ושפיות: הטירה משמשת לא רק למטרות תיירותיות, אלא גם כמקום מושבן של כמה ממפקדות החילות הסקוטיים. מכיוון שזהו גם בסיס צבאי, נערך כל שעה עגולה טקס החלפת משמרות צנוע בשער הכניסה לטירה.
בטירה תוכלו לראות תותחים ויהלומים. את תכשיטי בית המלוכה הסקוטי, בית סוהר שבו נכלאו חייליו של נפוליאון, מוזיאונים לגדודים הסקוטיים, תותחי ענק ובעיקר תצפיות נפלאות על חלקיה השונים של העיר. מגרש המסדרים הגדול בכניסה לטירה משמש בימים רגילים מגרש חניה לאוטובוסי התיירים. בחודש אוגוסט, נבנים סביבו יציעי ענק והוא הופך לזירה בה מתקיים הטאטו (Tattoo) – מפגן ראווה שבו משתתפות תזמורות צבאיות מרחבי העולם, ובראשן תזמורת הצבא הסקוטי. מומלץ בחום, למרות האווירה המיליטנטית משהו. אל תשכחו להביא מעילים – רוח קרה מנשבת על היציעים הגבוהים בשעות הערב.
בטירה תוכלו לסייר באופן עצמאי (יש אפשרות להיעזר בטייפ ואוזניות עם הסברים בכמה שפות) או להצטרף לסיור מודרך היוצא מהכניסה. את המבטא לא בטוח שתצליחו לפענח, אבל מובטח לכם הרבה פאן וגם כמה בדיחות סקוטיות. 

טירת אדינבורו
הכניסה בתשלום. יש נגישות לנכים
שעות פתיחה: מדי יום 18:00-9:30, אוקטובר-מרץ 17:00-9:30
טלפון: 2259846-131-44

גורדי שחקים מימי הביניים
מכאן מתחילה הדרך במורד האלכסוני של הגבעה, אל הרויאל מייל. ארבע פעמים מחליף הרחוב את שמו: בתחילתו הוא נקרא קאסל היל (Castle Hill), אחר כך לונמרקט 
(Lawnmarket), עובר להיי סטריט (High Street) ומסתיים בקנונגייט (Canongate). בפינת הרחוב הראשון משמאל, Ramsay Lane, נמצא בניין "קאמרה אובסקורה
(Camera Obscura), ובו מין פריסקופ שבאמצעות מערכת של עדשות ומראות מקרין את הנעשה בעיר על קיר פנימי. אם תפנו שמאלה ברחוב ומיד שוב שמאלה, תיכנסו אל גן ראמזי (Ramsay Garden), חצר יפהפייה המוקפת בתים מהמאה ה-19, שגם אנחנו היינו רוצים לגור בהם, ולו בשל הנוף הטוב בעיר. לכל אורכו של הרחוב שווה לבדוק את הסמטאות הצדדיות והפתחים – בסופם תהיה בדרך כלל חצר פנימית נהדרת או תצפית יפה על העיר.
קאמרה אובסקורה
הכניסה בתשלום
שעות פתיחה: מדי יום, יולי-אוגוסט 19:30-9:30, ספטמבר-אוקטובר ואפריל-יוני 18:00-9:30, נובמבר-מרץ 17:00-10:00 כתובת: Castle Hill
טלפון: 2263709-131-44

מגן ראמזי חוזרים אל הרויאל מייל וממשיכים. משני צדי הכביש נישאים בניינים מפתיעים בגובהם. ושוב הסיבה נעוצה בהיסטוריה: הקרבות נגד האנגלים בימי הביניים לא אפשרו לצאת מן החומות, ובלית ברירה העיר גדלה כלפי מעלה. למעשה, במאה ה-17 כבר היו באדינבורו גורדי שחקים בני 12 קומות (מובן שהעשירים גרו בקומות הנמוכות, בעוד שהעניים שירכו רגליהם במעלה המדרגות התלולות לקומות העליונות).
הלאה במורד הרחוב, משמאלכם, תוכלו לראות את גלדסטונז לנד (Gladstone’s Land) – בית סוחרים עשירים מהמאה ה-17, ואחריו מוזיאון הסופרים (Writer’s Museum), שמוקדש לשלושת הסופרים הסקוטים הגדולים – רוברט ברנס, סר וולטר סקוט ורוברט לואיס סטיבנסון.
בהגיעכם לגשר ג'ורג' הרביעי (George IV Bridge) פנו ימינה, ושוב ימינה לרחוב ויקטוריה 
(Victoria Street). הרחוב המעוקל מוביל אל רחבת הגראסמרקט (Grassmarket), אזור השוק של פעם. כאן היו מתבצעות ההוצאות להורג, להנאתו של ההמון הרחב, שהיה מתכנס בכיכר כדי לצפות בהצגה הכי טובה בעיר.
היום תמצאו באזור חנויות מעניינות. במספר 40 נמצאת החנות של רוברט קרסר, שנוסדה ב-1873, המוקדשת כולה למטאטאים ומברשות. גם אם לא חשקתם במטאטא חדש, זו חנות יוצאת דופן ונחמדה להפליא. בלילה כדאי ללכת לפאבים הרבים באזור, שבחלקם מנגנות להקות מקומיות מוזיקה סקוטית (בשלטי הפאבים המוצבים בחוץ מופיעות התוכניות לערב). בבר Finnegens Weke נערכת מדי לילה הופעה חיה. ודאו כי מדובר בהופעה של מוסיקה סקוטית, ולכו לשיר ולרקוד באחד מהפאבים השמחים בעיר. 

מוזיאון הסופרים

הכניסה חופשית
זמני פתיחה: שני-שבת 17:00-10:00, במהלך אוגוסט גם גם בימי ראשון 17:00-14:00
כתובת: Lawnmarket
טלפון: 5294901-131-44 

פאב "Finnegens Weke"

כתובת: Victoria 9B
טלפון: 2263816-131-44
מומלץ להגיע להופעה של להקת "The Roods"

חמת חלילים במחיר מציאה
שוב חוזרים אל הרויאל מייל, ומגיעים במורד הרחוב אל כיכר הפרלמנט (Parliament Square) ובצדה אל קתדרלת סנט ג'יילס (St. Giles Cathedral). הקתדרלה נבנתה במאה ה-15, היא גדולה ומרשימה וצריחיה בולטים על קו הרקיע של העיר. חצו את הגשר הצפוני (North Bridge) והגיעו אל מוזיאון הילדוּת (Museum of Childhood). יש בו אוסף ענקי של צעצועים, משחקים, בובות וספרים. בפינת Jeffery Street נמצא בית ג'ון נוקס (John Knox’s House) מן המאה ה-15. ביקור בו יאפשר הצצה אל בית טיפוסי מהתקופה.
פנו שמאלה לרחוב ג'פרי, המשקיף על גבעת קלטון (Calton Hill), ובמספר 9 ברחוב ישנה חנות שבה אוסף של דובונים (Teddy Bears) מכל העולם. פריקים של דובונים יכולים לרכוש שם דוגמאות של עיצובים נדירים. 

מוזיאון הילדוּת
הכניסה חופשית. יש נגישות לנכים
שעות פתיחה: בימים שני-שבת 17:00-10:00, ביולי-אוגוסט גם בימי ראשון 17:00-12:00
כתובת: 42 High Street
טלפון: 5294142-131-44 

בית ג'ון נוקס

הכניסה בתשלום. יש לתאם ביקורי קבוצות ונכים. יש נגישות חלקית לנכים
שעות פתיחה: שני-שבת 16:30-10:00. ביולי-אוגוסט גם ביום ראשון 16:00-12:00
כתובת: 43-45 High Street
טלפון: 5569579-131-44 

קתדרלת סנט ג'יילס
הכניסה חופשית.
כתובת: כיכר הפרלמנט.
טלפון: 2259442-131-44
שעות פתיחה: אוקטובר-אפריל: שני-שבת 17:00-9:00, ראשון 17:00-13:00. מאי-ספטמבר: שני-שישי 19:00-9:00, שבת 17:00-9:00, ראשון 17:00-13:00

אחרי רחוב ג'פרי מתחיל החלק האחרון של הרויאל מייל – Canongate Street. בצדו השמאלי נמצא בניין Canongate Tolbooth ובו המוזיאון The People Story, המספר על אורח חייהם של האנשים הפשוטים באדינבורו מהמאה ה-18 ועד היום.
במספר 82 נמצאת החנות Bagpipes Galore. כאן תמצאו חמת חלילים במחירים שמתחילים ב-82 פאונד – מציאה של ממש! (בואו נגיד שעיקר הקסם של הכלי הוא במבנה המורכב שלו ולאו דווקא בצליל. חבר סקוטי תיאר באוזני את צליליו כך: "קחי חתול, אחזי אותו בזנבו, ועכשיו סובבי אותו במעגלים מעל לראשך. הוא יפיק מגרונו צליל דומה"). 

מוזיאון The People Story
הכניסה חופשית. יש נגישות לנכים
שעות פתיחה: שני-שבת 17:00-10:00, באוגוסט גם ביום ראשון 17:00-14:00
כתובת: 163 Canongate
טלפון: 5294057-131-44 

Bagpipes Galore
כתובת: 82 Canongate
טלפון: 5564073-131-44

סופו של הרויאל מייל יוביל אתכם אל ארמון הולירוד. הארמון נבנה בכמה שלבים, החל במאה ה-16, והיה משכנם של מלכי סקוטלנד שמאסו בארמון הקר ושטוף הרוחות שבטירה על ראש הצוק. חסידי ההיסטוריה הסקוטית ימצאו בו עניין, וסתם הדיוטות יגלו שהחזית מרשימה יותר מן הפנים. ליד הארמון נמצאים שרידי מנזר הולירוד, שנבנה במאה ה-12. בעבר היה זה מנזר ענק מעוטר בגילופי אבן. הגג של המבנה התמוטט במאה ה-18, אך הקירות שנותרו מרשימים, ומומלץ לבקר שם.
כדאי לשבת על אחד מספסלי העץ ברחבה שמול הכניסה ולנוח קצת. בינתיים הביטו בחזית הארמון היפה והפנו מבטכם ימינה, אל מעבר לשער הדרומי של הארמון. שם, מעבר לכביש, נמצא הפלא הגדול של אדינבורו: פארק של פרא, הרים ואגמים, פה, כל כך קרוב ללב העיר.

פארק הולירוד: פרא אציל (וקרוב)
שלושה אגמים, פסגה בגובה 251 מטר, שמורת ציפורים ומרחבים ירוקים ופראיים. כל זה על שטח של 2,600 דונם, ממש ליד הבית. אפשר להקיף את הפארק במכונית, והכי מומלץ – אם לא יורד גשם – להגיע באופניים (אפשר לשכור אופניים בכמה מבתי ההארחה והאכסניות בעיר או בחנויות להשכרת אופניים). כדאי להביא קצת לחם כדי להאכיל את הברווזים והברבורים שבאגמים.
על מנת שתיהנו מהטיפוס (היפה והקל) אל פסגת הפארק – ארתור'ז סיט (Arthur’s Seat) – כדאי לנעול נעלי הליכה נוחות. שם, בנקודה הגבוהה בעיר, נושבות בדרך כלל רוחות עזות שרק מעצימות את חוויית התצפית. מול עיניכם תיפרש העיר כולה, על כל חלקיה וגבעותיה, כשמאחוריה נשקף מפרץ הנהר פורת' (Forth) הנשפך אל הים הצפוני. נשמו מלוא הריאות אוויר פסגות צלול, והודו לאלוהים או למזלכם הטוב על שזכיתם ליהנות מכל היופי הזה.

העיר החדשה: אלגנטיות במיטבה
את עיקוליה של העיר העתיקה מחליפים רחובות ישרים כסרגל, במקום רבי קומות צרים יש כאן בתי אבן בני שלוש קומות עם חזית אחידה, החצרות המרוצפות הפכו לגינות ירוקות, הקדרות הפכה לבהירות, הצפיפות לרווחה, ואלגנטיות שורה על הכל. זוהי העיר החדשה של אדינבורו – יפה, קלאסית ומתוכננת לדוגמה.
לאחר האיחוד עם אנגליה במאה ה-18 יכלו התושבים, ובעיקר עשירי העיר שמאסו בצפיפות ובצחנה של העיר העתיקה, לצאת מהמרחב המוגן שלה. מכרז הוצא, ואדריכל אלמוני בן 23 בשם ג'יימס קרייג זכה במשימת התכנון של העיר החדשה. הוא תכנן עיר בעלת רחובות שתי וערב ישרים וכיכרות גדולות משני צדדיה, רחובה המרכזי חוצה את קו הרכס של הגבעה שעליה נבנתה ומרחובותיה נשקף נוף פתוח של המפרץ מן הצד הצפוני ושל הטירה והגנים מדרום. בנייני העיר נבנו בסגנון ניאו-קלאסי, שהיה פופולרי באירופה באותה תקופה, וכל חזיתות הבתים אחידות ומקנות לעיר מראה מוקפד.
נהירת עשירי אדינבורו לעיר החדשה היתה מהירה והצלחתה כבירה. היום מאכלסים את רחובותיה המרכזיים של העיר החדשה חברות מסחריות, בנקים, חברות ביטוח וחנויות, וזהו האזור היוקרתי ביותר בעיר. בתי הדירות נדחקו קצת יותר צפונה.
בין העיר העתיקה לחדשה מפרידים גני פרינסס (Princes Gardens). העמק שבו נמצאים הגנים הירוקים היה פעם אגם שסיפק את מי השתייה לעיר העתיקה. עם בניית העיר החדשה יובש האגם והפך לגן משובב נפש. יש בו דשא ועצים בכל גוני הירוק כולם, סנאי הגן מלקטים מזון מידיהם של המבקרים, ובימים של שמש מתמלא הגן בשעת הפסקת הצהריים בעובדי משרדים מהסביבה, שקונים משהו לאכול ובאים להתפרקד על הדשא והספסלים.
בחלקם המזרחי של הגנים עומדת האנדרטה הגותית המסיבית לזכרו של המשורר הסקוטי הלאומי סר וולטר סקוט. אם תחפצו בנקודת תצפית נוספת ושונה, טפסו את 287 המדרגות המובילות אל ראשו של הצריח. בירידה תקבלו תעודה המעידה כי ערכתם את הטיפוס התלול.
בין החלק המזרחי למערבי של הגנים נמצאת האקדמיה הסקוטית המלכותית (The Royal Scottish Academy), שמציגה אמנות בת זמננו, והגלריה הלאומית של סקוטלנד (National Gallery of Scotland), שמציגה אוסף של אמנות מהרנסאנס ועד לפוסט-אימפרסיוניזם ואמנות סקוטית. מכאן חוצים אל החלק המערבי של הגנים (חפשו את שעון הפרחים למרגלות המדרגות).
במקביל לגנים משתרע רחוב פרינסס, שהוא רחוב הקניות המרכזי של העיר. יש בו מבחר בתי כלבו כמו ברחוב אוקספורד הלונדוני לחפצי הקניות שבכם. עלו צפונה אל רחוב ג'ורג' (George Street) שעל קו הרכס. בצדו המערבי של הרחוב תמצאו את כיכר שארלוט (Charlotte Square), הנחשבת לפנינה האדריכלית של העיר החדשה. הכיכר מוקפת בבניינים מרשימים: במספר 7 בכיכר נמצא הבית הג'ורג'יאני (Georgian House) – בית מגורים של אנשי המעמד הגבוה, ששופץ ורוהט בקפידה ברוח התקופה, וביקור בו מלמד על אורח חייהם של בני אצולת אדינבורו במאות ה-18 וה-19. אל תפספסו את המטבח שבקומת המרתף. מומלץ בחום. 

הבית הג'ורג'יאני
הכניסה בתשלום
שעות פתיחה: אפריל-אוקטובר 17:00-10:00, נובמבר-דצמבר ומרץ 15:00-11:00, סגור בינואר-פברואר
כתובת: 7 Charlotte Square
טלפון: 2252160-131-44

מכאן אפשר לרדת צפונה אל רחוב קווין (Queen Street) ולשוטט ברחובות המגורים שמתחתיו. המשיכו מזרחה וסיימו בכיכר סנט אנדרו (St. Andrew Square), שנמצאת בקצה המזרחי של רחוב ג'ורג'. הכיכר אמנם אינה יפה כאחותה שארלוט שבמערב, אך על שפתה המזרחית נמצא בית דאנדס (Dundas House), ובו הבנק הסקוטי המלכותי. הגיעו בשעות הפתיחה של הבנק, יש לו כיפה נהדרת שאפשר לחזות בה מבפנים.
לסיום לכו מזרחה מרחוב פרינסס וטפסו לראשה של גבעת קלטון (Calton Hill), שגובהה כמאה מטר. הטיפוס לגבעה הוא קל והתצפית על העיר וסביבותיה יפהפייה. הטלסקופ הגדול ההפוך הוא אנדרטה לזכרו של האדמירל נלסון, שנפל בקרב טרפלגר. אם תעלו את 143 המדרגות המובילות אל ראש האנדרטה, נקודת התצפית הנפלאה של הגבעה תהפוך להיות מדהימה אף יותר.

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

וויסקי: גאווה מזוקקת

הנוזל הלאומי, שהגיע מעבר לים כתרופה, צמח עם הזמן לתעשייה שלמה. עשרות מזקקות פועלות כיום בסקוטלנד, חלקן פתוחות למבקרים. כדאי לנצל יום גשום ולבקר בהן, להתרשם ולטעום. הנה כמה המלצות. 

כתבה: איילת אידלברג 

גלנליבט היא אחת המזקקות בנתיב הוויסקי בספייסייד. אפשר לעקוב מה אחר תהליך הייצור ובסוף ללגום מן התוצרת | צילום: דורון הורוביץ

"מי החיים" הם בחרו לקרוא לו, למשקה שאוויר ההרים הוא אולי החשוב במרכיביו, שידע רב-דורות אחראי לטעמו המיוחד, שהוא צורב את הגרון ומר כלענה, אך יש מי שישלמו 500 דולר לבקבוק עם טעם וארומה מיוחסים במיוחד.
זהו המשקה הסקוטי הלאומי (שבעצם לא נולד בסקוטלנד), המוצר הסקוטי הידוע ביותר ואחד המשקאות הנמכרים ביותר בעולם. אמנם כיום נראה שהוא פופולרי מחוץ לסקוטלנד יותר מאשר בתוכה, אך הוויסקי הסקוטי הוא מקור לגאווה לאומית – וגם למלחמות של כבוד מול קרובו האירי. ויכוח שבבסיסו גאווה ויוקרה ניטש בין האירים לסקוטים: מי מבין השניים הוא זה שהמציא את הוויסקי?
לא נעים להודות, אבל את המשקה הסקוטי הלאומי המציאו כנראה האירים. זה קרה כבר במאה החמישית לספירה, אלא שאז "מי החיים" שימשו כתרופה. המידע חצה את מיצר הים המפריד בין אירלנד לסקוטלנד, ולאחר זמן קצר החלו לייצר גם שם את השיקוי הרפואי. המטופלים גילו את ההשפעה המיטיבה, ואמנות זיקוק הוויסקי יצאה מאדינבורו אל המרחבים, העמקים וההרים של המדינה. המס הגבוה שהוטל על ייצור הוויסקי הוביל לייצור מחתרתי – מסמכים היסטוריים מגלים כי בשנת 1707 פעלו באדינבורו לבדה כ-400 מזקקות; רק לשמונה מהן היה רשיון.
מלבד ההתפתחות בתוך סקוטלנד, חלו גם תמורות אזוריות: כנימת הפילוקסרה חיסלה בראשית המאה ה-19 את בציר הענבים בצרפת, והיין הצרפתי הפך ליקר מציאות. אבל אסונות במקום אחד הם לעתים ברכה במקום אחר, וכל מי שחפץ לשתות משהו טוב, היה צריך לחפש תחליף הולם. היתה זו שעתו היפה של הוויסקי, שהחל להצליח ברחבי היבשת, וכל השאר – היסטוריה.

רק לא עם קרח
וויסקי סקוטי אמיתי אפשר לייצר רק בסקוטלנד. בכל מקום אחר יהיה טעמו שונה, מפני שאין סיכוי שיצליחו לשחזר בו את צירוף כל מרכיביו החשובים: שעורה שגדלה בשדות סקוטלנד, מי מעיינות זכים המשמשים לבלילה, כבול לחימום ולייבוש השעורה, מזג האוויר הקר שנדרש להבשלה נאותה, והחשוב מכולם – אוויר ההיילנדס הצלול.
ואל תקלו ראש במרכיבים: מזקקות וויסקי הסמוכות מאוד זו לזו מייצרות וויסקי בטעמים שונים בתכלית, משום שהן משתמשות במים ממעיינות שונים. טעם אחר יש לוויסקי המיוצר במזקקות הסמוכות לחוף הים, שכן האוויר שם מכיל את מלח מי הים. לכל וויסקי יש אופי וטעם, צבע וניחוח, הייחודיים למזקקה שבה הוא נוצר. הוא גם משתבח עם הזמן: ככל שזמן ההבשלה מתארך, איכותו עולה. רוב סוגי הוויסקי מבשילים במשך 12-3 שנים, אך ישנם גם מותגים בני 15 או עשרים שנה. אלו נחשבים יוקרתיים, ומחירם מגיע בהתאם גם למאות פאונדים (ולפעמים אף יותר).
תהליך הכנת הוויסקי הסקוטי, כפי שאפשר להבין, קפדני להפליא ומקפל בתוכו רצינות וגאווה מקצועית ולאומית רבה. דוגמה מובהקת לגאווה הסקוטית היא עניין הדילול במים. לפני הביקבוק מדללים את הוויסקי, אבל סקוטים שורשיים – שנחשבים לבעלי מזג גאה ועיקש – ילגמו את הוויסקי שלהם בלתי מדולל, יחד עם כוס מים. הערבוב המיוחד רק להם ייווצר כבר בפה. בכל מקרה, אם תבקשו בפאב סקוטי וויסקי עם קרח תזכו למקלחת קרה: אניני טעם וריח טוענים כי הקרח שובר את הארומה המיוחדת של הוויסקי.
בפאב אפשר להזמין גם ליקרים המבוססים על וויסקי, כמו הדראמבוי (Drambuie), הממותק בדבש. באזור ההיילנדס פיתחו המקומיים צירופים משלהם, אבל אותם לא מוצאים בפאבים ולא בחנויות. מטרת הליקרים הביתיים היתה לעזור בשמירה על הבריאות במהלך החורף הקר, ולא פחות חשוב – לאפשר לתושבים לשתות כמויות גדולות מבלי להשתכר.

כוסית וויסקי ליום גשום
מקומו ומשמעותו של הוויסקי בחיי המקומיים הם בדיוק הסיבה שכדאי להכיר את הסמל הלאומי הזה מקרוב, לצפות בתהליך הייצור שלו, וכמובן – לטעום את התוצרת המשובחת. עשרות מזקקות לייצור וויסקי פזורות ברחבי ההיילנדס. חלקן פתוחות למבקרים, ברובן הביקור כרוך בתשלום. דמי הביקור יקוזזו, בדרך כלל, מסכום הקנייה שתערכו בחנות המזקקה בחלקו האחרון של הסיור. שם גם טועמים ודוגמים את הוויסקי שזה עתה עקבתם אחר תהליך ייצורו.
את הביקור במזקקה כדאי לשמור ליום גשום (מן הסתם יהיה לכם כזה בטיול), שבו תחפשו פעילות תחת גג. אפשר להתעניין בלשכות התיירות על מיקומן של מזקקות באזור טיולכם. להלן כמה מזקקות שמומלץ לבקר בהן – באחת או בכולן, תלוי עד כמה וויסקי סקוטי הוא מי החיים שלכם.

נתיב הוויסקי: שבע מזקקות ובית מלאכה אחד
מעיינות ונחלים רבים הזורמים באזור ספייסייד (Speyside), כ-300 קילומטר מצפון לאדינבורו, מספקים את מימיהם הצלולים לתעשיית הוויסקי הענפה שבאזור. יותר מחצי מהמזקקות של סקוטלנד מרוכזות בו, ומייצרות סוגי וויסקי מהידועים בעולם. "נתיב הוויסקי" (The Malt Whisky Trail), מסלול שאורכו 112 קילומטר, מזמין את המבקרים לטייל בשבע מזקקות ובבית מלאכה לייצור חביות עץ אלון, שבהן הוויסקי מבשיל.
הנוף הציורי שבו שוכנות המזקקות אינו רק המקור למרכיבים הטבעיים שנותנים לוויסקי את הטעם הייחודי. הוא אזור נפלא לטיול, עם הרים, קו חוף יפהפה, עיירות נעימות והפתעות בדרך כמו מרכז מבקרים לעבודות יד, תצפית על דולפינים, גנים ומסלולי הליכה (Speyside Way Footpath), הנמשכים מן החוף ועד למרגלות הרי הגרמפיאן (Grampians).

מזקקת גלנפידיך: על חשבון הבית
מזקקת גלנפידיך (Glenfiddich Distillery) היא הפופולרית במזקקות של נתיב הוויסקי. בעליה מתפארים בעובדה שהיא המזקקה היחידה בהיילנדס שבה אפשר לצפות בכל תהליך הייצור, כולל הביקבוק (מזקקות אחרות מוסרות את הוויסקי שלהן לביקבוק מחוץ למזקקה). אך נראה שהפופולריות הרבה קשורה לאו דווקא לכך, אלא לעובדה שהכניסה למזקקה היא בחינם, כך שגם הוויסקי שתלגמו בסוף הביקור יהיה באמת על חשבון הבית.
מחיר: כניסה חופשית.
שעות פתיחה: שני-שישי 16:30-9:30. מחג הפסחא ועד אמצע אוקטובר: גם בימי שבת 16:30-9:30 ובראשון 
16:30-12:00. סגור מחג המולד ועד תחילת השנה.
מיקום: על כביש A941, מצפון לעיירה דאפטאון (Dufftown), כשלושים קילומטר מדרום מזרח לאלגין.

בית מלאכה לחביות: מאה אלף בשנה
במהלך הטיול בנתיב הוויסקי כדאי לעצור לביקור גם בבית המלאכה Speyside Cooperage, המייצר חביות עץ אלון. בחביות אלה יעבור הוויסקי תהליך יישון (הבשלה) במשך כמה שנים. מדי שנה מייצרים שם מאה אלף חביות ואפשר לצפות בתהליך.
מחיר: מבוגר – 3.10 פאונד, ילד – 1.80 פאונד.
שעות פתיחה: שני-שישי 16:00-9:30 (סגור מחג המולד ועד תחילת השנה).
מיקום: על כביש A95, ליד העיירה קרייגלאכי (Craigellachie).

Glengoyne Distillery: טעם של מזקקה קטנה
מלבד נתיב הוויסקי יש עוד כמה מזקקות ששוות ביקור. מזקקת גלנגוין, למשל, שמשמעות שמה "עמק אווזי הבר", שוכנת בעמק ירוק, בין שדות וליד מפל מים.
במזקקה, שקיימת מאז 1833, מייצרים בשיטות מסורתיות וויסקי שנחשב לאיכותי ביותר. הם מיישנים אותו לפחות עשר שנים (ואפשר לקנות שם גם וויסקי בן 21 שנה).
מיקומה הדרומי של המזקקה הופך אותה לנוחה לביקור למי שלא רוצה להצפין אל ההיילנדס (היא במרחק נסיעה של כשלושים דקות מגלאזגו או כשבעים דקות מאדינבורו). אפשר לשלב ביקור במזקקה בטיול של יום באזור, שיכלול גם את טירת סטרלינג, לוך לומונד ושיט בספינת קיטור על מימיו של לוך קטרין הקטן והיפה.
מחיר: מבוגר – 3.95 פאונד, ילדים בגיל 18-12 – 2.95 פאונד (ילדים מתחת לגיל 12 – חינם).
שעות פתיחה: שני-שבת 16:00-10:00, ראשון 16:00-12:00. הסיור במזקקה יוצא כל שעה עגולה.
מיקום: על כביש A81, מדרום לעיירה קילירן (Killearn), הנמצאת מצפון לגלאזגו.

נתיב הוויסקי הפך לתיירותי למדי בשל הנוף והנגישות של אזור הספייסייד (קל לקפוץ לביקור בו בדרך מאדינבורו לאינברנס), וכך גם מזקקות גדולות ומפורסמות אחרות. אלו שמעדיפים מקומות מתוירים קצת פחות ימצאו את מבוקשם במזקקות קטנות, ואוהבי וויסקי אמיתיים ירחיקו עד לאי איילֶה (Islay), בחלקה הדרום מערבי של סקוטלנד. המזקקות של איילה אינן מתוירות (כדי להגיע לאי יש לשוט במעבורת, ורבים מוותרים על התענוג), אך הן שם דבר בקרב מביני עניין. אם גם אתם משוגעים למשקה בעל הצבע החום העמוק – מצאתם את יעדכם.

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות
מסע אחר - המרכז לנסיעות