תפריט עמוד

מידע מעשי ללימה

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

אשרות ושגרירויות
ישראלים הנוסעים לפרו אינם זקוקים לאשרת כניסה. פרו מעניקה לישראלים אשרה אוטומטית ל-90 יום עם הכניסה לפרו. אפשר להאריך את האשרה ל-90 ימים נוספים במשרדי ההגירה תמורת תשלום, או ללא תשלום אם יוצאים ממנה (אפילו ליום) ושבים אליה.
מעברי הגבול של פרו עם המדינות השכנות פשוטים ומצריכים בירוקרטיה מינימלית.

שגרירות פרו בישראל
כתובת: מדינת היהודים 60, הרצליה פיתוח.
טלפון: 09-9578835 .

שגרירות ישראל בפרו
כתובת: Natalio Sanchez 125 Piso 6, Santa Beatrizlima.
טלפון: 51-1-4334431 . 



איך להגיע
רוב הטיסות הבינלאומיות מגיעות לנמל התעופה של לימה – Jorge Chavez Aeropuerto – המרוחק כ-15 קילומטר ממרכז העיר. אין טיסה ישירה מישראל, והטיסות עוברות לרוב דרך אירופה או דרך ארצות הברית. עם עזיבת המדינה בדרך האוויר, יש לשלם מס נמל בערך של כ-25 דולר, אותו ניתן לשלם גם במטבע המקומי.


מתי כדאי להגיע
חודשי הקיץ, יוני עד ספטמבר, הם עונת השיא בתיירות לפרו – זאת בשל העונה היבשה בהרי האנדים וברמות, האידיאלית לטיול וטרקים בהרים. מינואר עד אפריל יורדים גשמים כבדים באזור זה. חופיה של פרו זוכים למזג אוויר מלא שמש בין דצמבר לאפריל, אז הומים החופים אדם, בעיקר עקב תיירות פנימית. ביערות הגשם, כמתחייב משמם, יורד גשם לאורך כל השנה, אך שיאו בין נובמבר למרס. 
ללימה כדאי להגיע בחודשים דצמבר עד מרס, אז השמיים  בהירים והעיר נהנית מטמפרטורה ממוצעת של 26 מעלות.


תקציב
פרו נחשבת מדינה זולה יחסית (יקרה מצ'ילה ומארגנטינה אך זולה מבוליביה). הנסיעות ברחבי פרו, ובתוך עריה, האוכל במסעדות והלינה באכסניות זולות עשוי להסתכם ב-600 עד 800 דולר לחודש לתרמילאי, כולל האטרקציות המרכזיות. מטייל שזמנו קצוב ותקציבו גמיש יותר יכול להתארח במלונות ברמה גבוהה יותר, לאכול במסעדות יוקרתיות יותר, לצאת לטיולים מאורגנים ולא עצמאיים ולהמיר שעות של נסיעה באוטובוסים בטיסות פנים ואז העלות עשויה להגיע ליותר מ-1,000 דולר בחודש.
השהייה בלימה עשויה להיות יקרה אם בוחרים לישון באחד מהמלונות היקרים שיש בעיר, לאכול במסעדות נחשבות ולערוך בה מסעות קניות.


חיסונים
יש להתחסן לפני הנסיעה לפרו. מידע אודות החיסונים ניתן לקבל במרפאות מטיילים ברחבי ישראל ובמשרד הבריאות.

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

לשכת תיירות
יש בלימה כמה לשכות תיירות רשמיות בשם iPerú. אחת מהן נמצאת בשדה התעופה הבינלאומי Jorge Chávez והיא פועלת 24 שעות ביממה. טלפון: 51-1-5748000 אי-מייל: iperulimaapto@promperu.gob.pe. לשכה נוספת של iPerú, יעילה מאוד, נמצאת במרכז הקניות והבילוי Larcomar בשכונת מירפלורס בכתובת: Module 14, Plaza Gourmet טלפון: 51-1-4459400. הלשכה פועלת בימים שני עד שבת בשעות 13:00-11:00 ו-20:00-14:00. אי מייל: iperularcomar@promperu.gob.pe. לשכה שלישית נמצאת בכתובת: Jorge Basadre 610 בשכונת San Isidro טלפון: 51-1-4211627 והיא פועלת בימים שני עד שישי בשעות 18:00-8:30.


מידע וטיולים
סוכנות הטיולים הפרטית Fertur Perú נחשבת אמינה ואיכותית בכל הקשור למידע כללי, קבלת מפות, ארגון טיולים ברחבי העיר ועזרה בתכנון הביקור בלימה. הסוכנות נמצאת בתוך מלון איספניה (España)  במפגש הרחובות Junín 211 ו-Azángaro 105. טלפון: 51-1-4271958. 
סוכנות מומלצת נוספת שרכשה לה מוניטין טוב בקרב מטיילים היא South American Explorers שמסייעת לתכנן טיול בעיר ומחוצה לה, בדגש על טיולי אתגר וטרקים. הסוכנות נמצאת בכתובת: Piura 135 בשכונת מירפלורס. טלפון: 51-1-4453306. 


מטבע
המטבע הפרואני נקרא נואבו סול (Nuevo Sol). מוטב להצטייד בדולרים אמריקאים, שאותם אפשר להמיר בכל מקום למטבע הפרואני. המחאות נוסעים ניתן להמיר בבנקים ובמשרדי החליפין (Casa de Cambio). שער החליפין לדולרים מזומנים יהיה טוב יותר משער החליפין של המחאות נוסעים.


הפרש שעות
פרו מאחרת את שעון ישראל בשבע שעות.


תקשורת
קידומת החיוג הבינלאומית של פרו היא 51 ושל לימה 1.


קהילה יהודית
הקהילה היהודית בלימה (Union Israelita del Peru) מארחת מטיילים בשבתות ובחגים לארוחות ולתפילות (יש במקום בית כנסת). בניין הקהילה נמצא בכתובת: Porras Osores 210 טלפון: 51-1-4400290. לקהילה היהודית יש עוד כמה מרכזים ברחבי לימה.


בית חב"ד
בית חב"ד בלימה מנוהל בידי הרב שניאור זלמן בלומנפלד ונערכות בו בימי שישי קבלת שבת וסעודה בחינם למטיילים. בית חב"ד נמצא בכתובת: 3075 Av. Salaverry. במרחק נסיעה ולא הליכה משכונת מירפלורס שבה מתאכסנים מרבית המטיילים. טלפון: 51-1-2646060. אי-מייל: chabadperu@telefonica.net.pe. מידע נוסף באתר הרשמי.

 

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות


אוכל
המטבח הפרואני הוא  אחד המטבחים העשירים והמורכבים בעולם, ולוקח זמן להכיר את מרכבותו. המטבח הפרואני מאגד בתוכו מסורות בישול מתרבויות רבות (האינקה, ספרדים, אפריקאים, איטלקים, יפנים, סינים ומהגרים נוספים) שהתערבבו בכור ההיתוך הפרואני ויצרו פסיפס מרתק של אוכל. 
המטבח הפרואני מושפע גם מהגיאוגרפיה היחודית של פרו, שבה מגוון רב ביותר של אזורי אקלים שונים. בצורה גסה מאוד אפשר לחלק את המטבח של פרו לכמה אזורים: אזור החוף, לימה,  אזור החוף הצפוני, הרי האנדים והג'ונגלים. לכל אחד מאזורים אלה מאפייני אקלים משלו וכתוצאה מכך חומרי גלם שונים. 
בראש ובראשונה מככב במטבח הפרואני תפוח האדמה. מוצאו בהרי האנדים וכיום קיימים יותר מ-300 זנים שונים של תפוחי אדמה בפרו. אחריו ברשימה מככב התירס, עם 35 זנים שונים. התירס בפרו הוא סוג של אב מזון, ממש כמו האורז במזרח הרחוק או החיטה באירופה. הוא עשיר מבחינה תזונתית ואוכלים אותו בצורה הגולמית שלו כ"צ'וֹקְלו קוֹן קֶסוֹ" – תירס מבושל בתוספת גבינה, או שמכינים ממנו קמח תירס, ממנו ניתן להכין מאפים שונים, ביניהם "טמאלס" – בצק תירס מאודה, עם מילוי מתוק או מלוח, עטוף בעלי תירס. ה"צ'וקלו" וה"טמאלֶס" נמכרים ברחוב, ברכבת, באוטובוס, בשולי הכבישים, בשוק ובכל מקום בעצם. בנוסף לתפוחי האדמה ולתירס בפרו משתמשים המון בעגבניות, בטטות ופירות אקזוטיים. גם הקינואה הפופולרית מוצאה בהרי האנדים בפרו ובשכנותיה והוא אפילו נחשב לקדוש בעיני בני האינקה.
באזור החוף נפוצים במיוחד מאכלי דגים ופירות ים, שמהם מכינים כמעט הכל – מרקים, סביצ'ה (דג נא מושרה בלימון ותבלינים), מאפים ועוד. 

בלימה אפשר למצוא מבחר אדיר של מסעדות בינלאומיות, החל ממסעדות של רשתות גדולות ועד למסעדות קטנות ומשפחתיות של מהגרים מכל רחבי תבל, בעיקר ממזרח אסיה. 
בגזרת המתוקים מככב הצ'ורוס – מעין סופגניות דקות וארוכות מצופות סוכר שאפשר לטבול בשוקולד, בקרם או בריבת חלב. רוכלים עם עגלות עמוסות בצ'ורוס פזורות בכל רחבי פרו ובמרכז לימה אי אפשר לעבור ברחוב מבלי להיתקל בכמה מהן (הצ'ורוס עוברים טיגון על המקום ומוגשים חמים).


לינה
לימה היא כרך גדול ואפשרויות הלינה בה הן כמעט בלתי מוגבלות ותלויות בעיקר בתקציב שעומד לרשותכם. מרבית התיירים ישנים בשכונות מירפלורס (Miraflores) ו-סן איסידרו (San Isidro) שנחשבות מערביות ומפותחות בכל הנוגע לתשתיות, תחבורה, מרכזי קניות, אתרי בילוי ואוכל. שתי השכונות, שמרוחקות ממרכז העיר, נמצאות לחוף הים. בסן איסידרו יש לא מעט בתי מלון מפוארים. כדי לנוע בין השכונות ומהן למרכז העיר כדאי לקחת מונית.


מקומות בילוי
הפרברים הדרומיים של העיר, סן איסידרו (San Isidro), באראנקו (Barranco) ובמיוחד מירפלורס (Miraflores) חביב התיירים, מציעים שלל מסעדות, חנויות ומקומות בילוי.
באראנקו הוא אזור אותנטי ומיוחד שבו מבלה הברנז´ה הפרואנית. יש באזור הרבה פאבים ומועדוני ריקודים. כדאי להיזהר בשעות הערב ולהגיע אליו במונית ובחבורה. נהגי מוניות רבים מכירים היטב את האזור ויוכלו לקחת אתכם אליו.
הנה כמה מקומות מומלצים שאהודים על צעירים פרואנים רבים: La Posada del Mirador בכתובת: Pasaje La Ermita 104 טלפון: 01-4771120 ו-Nuevo Acantilado de Barranco בכתובת: Pasaje La Ermita 102 טלפון: 01-2472145. בר אופנתי נוסף הוא Amnesia שנמצא בכתובת: Bulevar Sánchez Carrión 153.
הופעות חיות של מוזיקה אפשר לשמוע במועדון La Noche בכתובת: Bolognesi 307 ובמועדון El Ekeko בכתובת: Av. Grau 266. יש עוד עשרות מועדונים באזור באראנקו. 


פסטיבל
חגיגות יום הקמת לימה
ב-18 בינואר מציינים בלימה, בירתה של פרו, את הקמתה. לימה הוקמה על ידי פרנסיסקו פיזארו בשנת 1532, כאשר, לפי המסורת, הוא תקע את חרבו במיקומה של הכיכר המרכזית של העיר. בכל שנה ביום השנה למעשה הזה חוגגים תושביה הגאים של לימה בסדרת אירועים דתיים וצבאיים וחגיגות צבעוניות. בבוקר מתקיימת תהלוכה ובצהרי היום מתקיימת מיסה מסורתית בקתדרלה. זרי פרחים מונחים לרגלי פסלו של פיזארו ומופעי מחול מסורתי, בלט ומוזיקה מתקיימים בהמשך היום. את החגיגות נועל מופע זיקוקים מרהיב. 

מידע נוסף באתר הרשמי של פרו.

אטרקציות ואתרים מומלצים

לימה 
הטיול בפרו לרוב מתחיל בנחיתה בעיר הבירה של פרו, לימה. כינויה "עיר המלכים" מטעה מעט, והוא ניתן לה על שום ייסודה ב"יום המלכים" הקתולי בשנת 1535. העיר עצמה אוחזת בפחות הוד מלכות, ויותר בהמון אדם – כשמונה מיליון מתגוררים בעיר סואנת וצפופה זו שערפל מכסה אותה לעתים קרובות. 

כמו כל עיר לטינית מכובדת, גם בלימה חשיבות גדולה לכיכרות (Plazas), הן מבחינת הפעילויות המתרחשות בהן והן מבחינה ארכיטקטונית ותעבורתית. הכיכרות המרכזיות בעיר הן: פלאזה דה-ארמס (Plaza de Armas), פלאזה מאיור (Mayor), פלאזה סן-מרטין (Plaza San Martin) ופלאזה בוליבאר (Plaza Bolivar).

במרכזה ההיסטורי של לימה נמצאת פלאזה דה ארמאס, הכיכר המרכזית, שבלבה מזרקת נחושת נאה שנבנתה ב-1650. בצפון מזרח הכיכר שוכן ארמון הנשיאות, שבחזיתו נערך מדי יום בשעה 11:45 טקס חילופי המשמר הנשיאותי. מנגד ניצבת הקתדרלה שנבנתה במאה ה-18, לאחר שקודמתה נחרבה ברעידת האדמה הקשה שפקדה את העיר. בקפלת הקתדרלה טמונים שרידיו של פרנסיסקו פיזארו, הכובש הספרדי שייסד את העיר לימה. דמותו של פיזארו, רכובה על סוס, משקיפה על הקתדרלה מהכיכר. סביב הכיכר שוכנים גם ארמון הארכיבישוף הנאה ובית העירייה של לימה. מדרום מערב לפלאזה דה ארמאס שוכנת כיכר נוספת, פלאזה סן מרטין בת המאה העשרים. בין שתי הכיכרות מחבר המדרחוב העמוס חנויות ואדם Jiron de la Union, בו ניצבת כנסיית לה מרסד בלימה יש שפע של כנסיות ומנזרים נוספים, כמו כנסיית סן פרנסיסקו ברחוב Ancash, המפורסמת בזכות מערות הקבורה (הקטקומבות) שבה. 

מוזיאונים
העיר מציעה למבקרים מבחר מוזיאונים גדול, שהמומלצים בהם הם מוזיאון הזהב ושני המוזיאונים הלאומיים המציגים את התרבויות העתיקות של פרו. מוזיאון הזהב של פרו (Museo de Oro del Peru) מציג אוסף רחב של חפצי אמנות עשויים מהמתכת הנוצצת, מכסף ומאבנים יקרות, רבים מהם נוצרו על ידי תרבויות פרה-קולומביאניות שונות (נסקה, אינקה, צ'ימו, פריאס ועוד). כרטיס הכניסה כולל גם את תצוגת הנשק והציוד הצבאי בת ה-20 אלף מוצגים של מוזיאון הנשק (Museo de Armas) שבאותו בניין. המוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה והיסטוריה (Museo Nacional de Antropologia, Arqueologia e Historia) המצוין נוסד ב-1938 כדי להכיל אוסף היסטורי עצום המקיף את כל התרבויות הפרואניות באופן כרונולוגי. חלק מהמוצגים עברו למוזיאון האומה (Museo de la Nacion) שנותן סקירה מוצלחת של פרו העתיקה ואתריה הארכיאולוגים. מוזיאון מעניין נוסף הוא מוזיאון רפאל לארקו הררה (Museo Rafael Larco Herrera) – אחוזה מהמאה ה-18 המכילה אוסף כלי חרס מרשים, עבודות טקסטיל, זהב וכסף מ-3,000 שנות ההיסטוריה הפרה קולומביאנית. אחד ממוקדי העניין העיקריים בו הוא גלריית הקרמיקה הארוטית.

מוזיאון הזהב:
כתובת: Alonso de Molina 1100, Monterrico

המוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה והיסטוריה:
כתובת: Plaza Bolivar, Pueblo Libre

מוזיאון האומה:
כתובת: Javier Prado Este 2465, San Borja

מוזיאון רפאל לארקו הררה:
כתובת: Bolivar Avenue 1515, Pueblo Libre 

שווקים
לימה ידועה כעיר מצוינת לקניות – המחירים בה זולים והמבחר רב. בשוק פולבוס אסולס (Polvos Azules) הוא שוק גדול שמציע דברים חדישים כמו בגדים,נעליים,  סרטי DVD, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, משחקי מחשב ועוד. השוק גדול מאוד ויש בו הרבה מפלסים וקומות. זה לא המקום לרכוש עבודות יד אותנטיות כי פשוט אין. השוק נמצא בכתובת: Ave. Paseo de la Republica. השוק פעיל מדי יום בשעות 20:00-9:00. 

בשוק המרכזי (Mercado Central) שנמצא דרומית לפלאזה מאיור על גבול צ'יינהטאון תמצאו כמעט הכל. 

מרכז הקניות Larcomar הוא קניון תיירותי שמשמ גם מקומיים רבים. יש בו מוצרים מצמר אלפקה, כלי כסף, מסעדות של רשתות בינלאומיות, בתי קולנוע, אולם באולינג, בתי קפה, חנויות ספרים ודיסקים, עמדות של משחקי וידאו ועוד. המרכז, שיש ממנו נוף לים, נמצא בכתובת: Parque Salazar בשכונת מירפלורס (Miraflores) המערבית האהודה על התיירים בעיר. המרכז פתוח מדי יום בשעות 22:00-9:00 ורוב המוכרים שעובדים בו מדברים אנגלית. 

שוקי האמנים: יש יותר משוק אמנים אחד בלימה, אחד מהם נקרא Feria Artesanal או Mercado Indio (שוק האינדיאנים) ונמכרים בו חפצים שונים בעבודת יד במחירים נמוכים יחסית ממוצרים דומים בשווקים תיירותיים יותר. השוק נמצא בכתובת: Avenida de la Marina 6-10 בשכונת Pueblo Libre. השוק פועל מדי יום בשעות 20:00-12:00. שוק נוסף שמתהדר בשם Mercado Indio נמצא בשכונה התיירותית מירפלורס בכתובת: 5245 Ave. Petit Thouars, ליד פארק קנדי. השוק פועל מדי יום בשעות 20:00-9:00 והמחירים בו גבוהים יחסית, אבל הסחורה, שמגיעה מכל רחבי פרו, נחשבת לאיכותית מאוד. 

הקניון Jockey Plaza Shopping Center מכיל בתוכו 230 חנויות בהן חנויות כלבו, חנויות לבגדי ים, לציוד לגלישה ולספורט, חנויות נעליים וחנויות מותגים רבות שביחס לארץ נחשבות זולות. בקניון שנראה מערבי לכל דבר למעלה מ-12 מסעדות שונות, כמה אולמות קולנוע, בנקים וסופרמרקט. הקניון נמצא בכתובת: Ave. Javier Prado Este 4200. הקניון פועל מדי יום בשעות 21:00-11:00.

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

הבנת לימה הוא המפתח לליבה של המדינה כולה

לימה, פרו: הבנתה היא המפתח לליבה של המדינה כולה
לימה, פרו: הבנתה היא המפתח לליבה המדינה כולה
 
האיים הצפים בימת טיטיקקה
בדרך האינקה
מכשפים בפרו: פגישות בהוא..
 
 
 
הדפסה
 
שלחו כתבה
 
הערה למערכת
 
הוספת תגובה
 
הוספה למזוודה שלי
 
הורדה למחשב כף יד
 
בפרו מתחולל בשנים האחרונות שינוי משמעותי. לימה הבירה, המכונה לעיתים קרובות "כור ההיתוך", היא מוקדו של השינוי. אווירה אופטימית יותר אופפת היום את המדינה, את לימה ואת הפרואנים. כל אלה בולטים מאוד בעיניו של בן העיר, שעזב אותה ב־1990 וחזר אליה שש שנים לאחר מכן. אלפרדו פרז מספר על השיבה ללימה, על הגעגועים לקו החוף, על יופיה של עיר מכוערת ועל חשיבותה של לימה להבנתה של פרו
     
 
תגיות:  פרו, מסעות מיוחדים ואישיים, לימה, אלברטו פוג'ימורי
בכל פעם שמזדמן לי לדבר עם תיירים על עירי לימה, אני מגלה שלמרות שביקרו בפרו, הם רק חלפו על פניה, ראו אותה בחטף, או שביקרו בה והתאכזבו קשות. קשה להאשימם.
לימה, כמו כל בירה בעולם השלישי, אינה ממש עיר, אלא עיירה צפופה, כאוטית ומזוהמת. יש בה שמונה מיליון תושבים, אשר שישה מיליון מהם חיים בשכונות החדשות (PUEBLOS JOVENES) – או יותר נכון: שכונות פחונים – סביב המרכז של המטרופולין. לימה דומה רק במעט לבירה של הקולוניה הספרדית אשר כונתה בעבר "עיר הגנים" (THE GARDEN CITY). בשם הזה היא זכתה בשל הבניינים, המונומנטים, הכיכרות והגנים שהדהימו ביופיים את המבקר בה. רק מעט מהעיר העתיקה, המקסימה הזו, נראה היום לעין מבעד לכמות העצומה של הדוכנים ורעש האוטובוסים התקועים בפקקי תנועה, שאינם נעים. רוב החלק המודרני של לימה הוא מקבץ בניינים חסרי גוון הבנויים בסגנון בינלאומי משעמם.
למרות זאת, כשחזרתי ללימה אחרי חמש שנים של שהות בארצות־הברית, עברה בי תחושה שקשה לתארה; משהו בין געגועים להנאה פיסית. האם היה זה מזג האוויר החורפי המלנכולי, אפור אבל לא קר מדי? או הריח החריף של קרבת הים? אולי ציפיתי למפגש עם האוכל הנפלא של לימה, או שחשתי את החום והכנסת האורחים של תושביה? ואולי היתה זו השפה, הביטויים שלא שמעתי במשך שנים, צליל הקולות, היצירתיות וההומור של השפה העממית? מה באמת אהבתי בעיר הזו, שיש כל כך הרבה סיבות לשנוא אותה?

קולוניה עשירה
לימה נמצאת במרכז החוף של פרו, על האוקיינוס השקט. מזג האוויר נוח ולח. הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא 25 מעלות צלזיוס, ובחורף היא נעה בין 11 ל־15 מעלות. זרם הומבולדט היוצא מאנטארקטיקה חולף לאורך החוף והופך את האיזור לקר יותר מאשר היה אמור להיות בקו רוחב זה. המים הקרים מעבים את הלחות באוויר, ויוצרים מעל העיר תקרה נמוכה של עננים אפורים בין אפריל לנובמבר; אותם מים קרים גורמים למינרלים שבתחתית האוקיינוס לעלות ולהזין את הפלנקטון, מה שהופך את האיזור לאחד העשירים בדגה בעולם.
לימה נוסדה על שפת נהר רימאק (RIMAC) ב־18 בינואר 1535, על ידי פרנסיסקו פיסרו, ההרפתקן הספרדי שפלש לאימפריית האינקה. במהלך המאה ה־16 וה־17 היתה לבירתה של הקולוניה הספרדית העשירה והחזקה ביותר. מנמל קייאו (CALLAO) הסמוך הפליגו אוניות עמוסות כסף וזהב, שהעניקו עוצמה רבה לכתר הספרדי וזירזו את התפתחות הקפיטליזם באירופה. במאה ה־18, לאחר שתוצרת המכרות של פוטוסי (POTOSI) – כיום בבוליביה – הועברה ל־VIRREYNATO DE LA PLATA, שזה עתה נוסדה על החוף האטלנטי, החלה לימה לאבד את כוחה ואת יוקרתה. למרות זאת, הגנו עליה הספרדים בעוז. היא היתה המושבה האחרונה שזכתה בעצמאות, ב־1821, בניגוד לשאיפות הצבא הספרדי והאוליגרכיה של הקריאולים (בני הספרדים), שבבעלותם היו המכרות ושטחי אדמה נרחבים.
ימי הרפובליקה אופיינו במאבק פוליטי מתמשך בין האוליגרכיה לליברלים, ויצירת המדינה המודרנית על ידי מרשל ראמון קסטייה (RAMON CASTILLIA). העבדות בוטלה, והממשלה ששלטה מ־1845 עד 1862 קבעה חוקה. במהלך תקופה זו, לאחר שהתרוקנו מכרות הכסף, הפך הגואנו (GUANO – לשלשת עופות הגואנו שנחשבה לדשן מצוין) לענף היצוא העיקרי של פרו. המאה ה־20 אופיינה בניצול נרחב של נחושת, נפט, קנה סוכר וכותנה, שהביאו לפרו הון זר רב, אך לא הביאו לשינוי המבנה החקלאי והחברתי הקולוניאלי.
לאחר כשלונן של כמה תנועות מהפכניות בשנות השישים, יזם גנרל וֶלָאסְקו השתלטות צבאית ועמד בראש ממשלה שהלאימה הרבה מהמשאבים והמוסדות – כולל העיתונות – ויצרה רפורמה קואופרטיבית של הקרקע. המשטר הדמוקרטי חזר לפרו בשנות השמונים, אך במקביל הופיע גם "הנתיב הזוהר" (SENDERO LIMINOSO), ארגון מאואיסטי קיצוני, שניסה לבצע מהפכה עממית באמצעות טרור, רצח פוליטי וסחיטתם של האיכרים, כדי לזכות בתמיכתם.

קבלת פנים קודרת
המבקר המתקרב ללימה במטוס יכול להבחין בציוני הנוף המאפיינים את הרוח רבת הסתירות של המדינה: פירמידת בוץ שנבנתה על ידי תרבות עתיקה, קבוצת בקתות שהיא חלק מיישוב מהגרים, ושדה התעופה עם הרדארים והאנטנות, שהוא פתח לארצות רחוקות.
חורחה צ'אבס (CHAVEZ), בן של פרואנים, היה בין חלוצי הטייסים שטס בשמי צרפת בימי התעופה הראשונים. ולמרות שמעולם לא ביקר בפרו, הפך לגיבור לאומי לאחר שריסק את מטוסו באלפים. שדה התעופה הבינלאומי המכונה על שמו נמצא בקרבת לימה, בקייאו. עזבתי את שדה התעופה במיניבוס, שהוביל אותי ואת מזוודותי הביתה תמורת עשרה דולרים. זו לא היתה מונית "רשמית" – אלה יקרות ביותר ומיועדות לתיירים עשירים, שאינם מבחינים בין ימינם לשמאלם – אלא אחד מכלי התחבורה המופעלים על ידי בעליהם. רבים מהם מצטופפים ברחובות העיר, ופועלים כמו אוטובוסים במסלול ידוע מראש.
שדרות פאוסֶט נמצאות הרחק משדה התעופה, בין בסיס חיל אוויר לעיירת פחונים. חומת הבסיס היתה מכוסה בעבר בגרפיטי, בעיקר בנושאים פוליטיים; בינתיים נעלמו הכתובות, והן כוסו בצבע ובסיסמאות על התפתחות וקידמה – יוזמת הממשלה. גם עיירות הפחונים לאורך הדרך השתנו. הן נראות נקיות יותר, צבועות יפה יותר והבניינים לא עוד בקתות, אלא מבני אבן ממש; אך הזבל עדיין נערם בקרנות הרחובות, והדרכים אינן מרוצפות.
תייר המגיע לעיר זוכה בקבלת פנים קודרת: לאחר שהדרך חוצה את מסילת הרכבת המחברת את המכרות שבהרי האנדים לנמל, היא חולפת באיזור תעשייתי. בתי החרושת מוקפים בחומות גבוהות, ואי אפשר לדעת אם יש חיים מאחורי הגדרות החשמליות וצריחי הבטון, תוספות שנבנו שם במהלך שנות הטרור. בעשור האחרון פוצצו טרוריסטים את מגדלי הפלדה שהזרימו את החשמל מתחנות הכוח ההידרואלקטריות באנדים אל העיר. הם השתמשו לשם כך בדינמיט ששדדו מהמכרות. הפסקות החשמל היו תכופות, התעשיות נאלצו להאט את קצב העבודה, ואלפי עובדים פוטרו. בינתיים הופסקה פעילות הטרוריסטים, מנהיגיהם נעצרו, וארגוניהם פורקו, אך בסיסיהם של עמודי החשמל עדיין מוקפים בגדרות תיל בלתי חדירות.
נהג המיניבוס קנה עיתון, ובמהלך הנסיעה הארוכה דיברנו על השינויים שעברה המדינה בשנים האחרונות ועל השערוריות הפוליטיות. באחרונה נמצאו הוכחות לפשעים שביצע הנשיא הקודם, אלן גרסייה פרז. לאחר ששדד את המדינה, הוא יישב סוף סוף מאחורי הסורגים, אמר הנהג. כששאלתי אותו על הפסקות החשמל, הוא סיפר לי שהן פסקו לאחר שנתפס אבימאל גוזמן, מנהיג מחתרת "הנתיב הזוהר". כשהתקרבנו ללימה, אבד לי חוט השיחה; נתתי לעצמי להתמלא ברגש המגוחך ביותר בעולם – געגועים. כל חלק בדרך עורר בי שרשרות של תמונות וזכרונות מלאי עצב על דברים שאבדו במבוכי הזמן, לא רק מחיי האישיים, אלא גם של העיר.

נחמה אנושית
מי שרוצה להבין את ההיסטוריה והתרבות של פרו חייב לבקר בלימה ולסייר במוזיאונים שלה, שהם הטובים במדינה. אחד המקומות המעניינים הוא המרכז ההיסטורי עם הכיכרות, הכנסיות והמנזרים, שבהם מרוכזים אוצרות האמנות הקולוניאלית (ראה ראיון). במוזיאון האומה החדש נמצאת, בין היתר, תערוכה על סניור דה־סִיפָּאן (DE SIPAN), מנהיג צבאי קדום שקברו התגלה לא מכבר ותכולתו הוצגה במקומות שונים בעולם. במוזיאון לארכיאולוגיה ואנתרופולוגיה נמצא אוסף ענק של אמנות פרה־קולומביאנית. רשימת המוזיאונים ארוכה אבל האהובים עלי הם מוזיאון אמאנו (MUSEO AMANO), אוסף פרטי קטן, מאורגן באופן מרשים, שצריך לקבוע מראש את הביקור בו, ומוזיאון הזהב (MUSEO DEL ORO), המציג קשת מדהימה של אביזרים ותכשיטי זהב במרתף מוגן היטב.
אני מעדיף אתרים הרבה יותר אינטימיים, שאינם נמצאים במרכז העתיק והסואן או במרכזי הקניות הווּלגריים, אלא ברצועה הארוכה והצרה המשקיפה אל הים; שילוב של דרך, פארקים ושבילים. הקסם והיופי של המקום הזה באים מקרבת הים. זה אינו המראה הפראי והמרשים של האיים הקריביים; הנוף מתון ומכוסה לרוב בערפל, והים אינו כחול, אלא ירוק משפע הפלנקטון.
אני בוחר בדרך הזו, משום שנסיעה בה מאפשרת לי לנשום ולהרגיש את הרוח הקלה של האוקיינוס. מתחתי חופי ים ועליהם מפוזרים חלוקים עגולים וחלקים, הנפרדים זה מזה על ידי מזחים של סלע חום, וביניהם מועדוני החוף, המסעדות האופנתיות, הדייגים השקטים, הגולשים המכורים, המוני המתרחצים בקיץ, והיום – הבניינים הענקיים המאכלסים מועדוני הימורים ומלונות חמישה כוכבים.
חוליו ראמון רִיבֵּירוֹ, מחבר הסיפורים הקצרים האהוב, גר ליד שבילים אלה בשנות חייו האחרונות. פעם ראיתי אותו צועד שם, עם פניו הרזות ושיניו המוכתמות מטבק. לא עצרתי את המכונית כדי לדבר איתו, משום שהוא שוחח בהתלהבות עם חבר. מה יכולתי לומר לו? שהייתי רדוף, כמו רבים אחרים, על ידי דמויותיו ההרסניות וסיפוריו על הייאוש העירוני? שחשתי בר מזל לפגוש אותו? הוא היה ביישן ומופנם, כך ידעתי, ולא העזתי להטריד אותו.
מיראפלורס (MIRAFLORES), שהיתה עיר חוף בפני עצמה בזמן הרפובליקה המוקדמת, הפכה לליבם של חיי העיר בלימה לאחר התנוונות המרכז ההיסטורי. היא משקיפה מהצוקים אל האוקיינוס השקט ונחשבת לאיזור התוסס והקוסמופוליטי ביותר בעיר בזכות הפארקים, בתי הקפה, החנויות, המלונות, התיאטראות, המסעדות ובנייני הדירות המפוארים שלה. גם התצפית היפה ביותר לאוקיינוס נמצאת שם, עם גנים ושבילים נעימים. כתם של צמחייה עוצב מחדש עם שפע של קיטש וקיבל את השם "פארק האהבה", כמחווה לדורות של צעירי מיראפלורס, שבחרו שבילים אלה כקן אהבתם. האמן ויקטור דֶלְפִין פיסל באבן זוג בנשיקה מלאת תשוקה. גם במבט אירוני ולא סנטימנטלי קשה להתעלם מכך שמספר הזוגות המבקרים במקום עלה באופן פרוע, והוא נעשה אתר לחתונות ומרכז לחגיגות הנערכות לרגל יום סנט ואלנטיין, יום הנאהבים – חג אמריקאי שהפך לאחרונה לאופנתי בלימה.

עיר רפאים
התקפות הטרור הנוראות ביותר על לימה אירעו בשנות התשעים המוקדמות. למדתי עליהן מה־CNN, ומהמכתבים הארוכים ששלחו בני משפחתי. משאית עמוסה חומר נפץ הרסה את תחנת הטלוויזיה, ומרבית האנשים שעבדו בחוץ נהרגו. מכונית תופת התפוצצה בלב מיראפלורס, הרגה ופצעה עשרות אנשים. שמשות הבניינים הגבוהים התנפצו בפיצוץ שאירע באמצע היום ברחוב צר וצפוף.
מבחינות רבות הפכה לימה לעיר רפאים. אבל היא לא היתה מאוכלסת פחות, נהפוך הוא: המוני איכרים הגיעו אליה בעקבות התקדמות "הנתיב הזוהר" באנדים. ל"עקורים", כך כינו אותם, לא היה מקום מגורים אלא בשכונות הפחונים, ושום עבודה לא ציפתה להם. התקפות המחתרת גררו, כאמור, שרשרת של האפלות. ממשלה מושחתת הביאה לבידודה של המדינה מהמעגל הפיננסי הבינלאומי, והכלכלה הידרדרה לשיתוק כמעט מוחלט: משקיעים עזבו את המדינה ועסקים נסגרו בזה אחר זה.
במשך שלוש שנים היתה העיר שרויה בעוצר בשעות המאוחרות של הלילה. פוליטיקאים, אנשי עסקים ומנהיגי הקהילה בכל המדינה נהרגו על ידי הטרוריסטים או נחטפו על ידי פושעים. כשעזבתי את לימה בתחילת 1990, היא היתה עיר מדוכאת שתושביה מיואשים. רבים מחברי עזבו כדי ללמוד בחוץ לארץ, והאחרים תכננו להצטרף אליהם. אינטלקטואלים ובעלי מקצועות חופשיים רבים היגרו, מחפשים הזדמנויות חדשות בארצות רחוקות. בכל מקום אפשר היה לראות אנשים מתנהלים לאיטם, ראשיהם שמוטים, מרירות בעיניהם. כשהמראתי, חשתי הקלה עצומה, כמו טובע שהצליח לעלות אל פני המים ולשאוף אוויר.

דייגים ודגים
במבט מהים אפשר לראות את הקו העולה של הצוק. בקצה האחד של החוף, שצורתו צורת סהר, נמצא הנמל הרחוק של קייאו, ובצד השני במרכז שכונת צ'וריוס (CHORILLIOS), מתרומם ההר מורו סולאר (MORRO SOLAR) עם אנטנת הטלוויזיה הדקה שלו. לרגל ביקורו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, יזמה הממשלה בניית צלב ענק על פסגת המורו. מראה הצלב הדולק בלילה הזכיר לי פרסומת לקוקה קולה על שלט של תיאטרון.
בתקופת הקולוניה הספרדית היתה צ'וריוס כפר דייגים. הוא נקרא כך על שם חדירות תת קרקעיות של מים, שיצאו מאדמת התשתית של עמק לימה דרך קירות צוקי הים. CHORRO בספרדית פירושו טפטוף של מים, והסיומת המקטינה התייחסה לחולשת המפלים שהשקו את הצמחייה שעל הצוקים. לאחר מאות שנים של התפשטות היישוב וסלילת כבישים, התייבש הזרם הדל ועימו הצמחייה.
באחד מימיה האחרונים של הקולוניה הספרדית נולד בצ'וריוס הדייג חוזה אוליה (OLAYA), שהפך לשליח הכוחות שלחמו לעצמאות פרו. הוא נהג לחצות בשחייה את המפרץ לקייאו, כשהוא נושא עימו מידע חיוני לכוחות שהתרכזו שם. כשנתפס, אכל את המסמכים שהיו בידו וסירב לגלות את זהות שולחיו. הוא עונה, הוצא להורג והפך לגיבור המפורסם ביותר של כפרו.
עם התפשטות העיר המודרנית, נעשתה צ'וריוס לאחד האזורים העירוניים בלימה ומקום מושבה של האקדמיה הצבאית, אך מסורת הדיג שלה לא אבדה. כל שנה, במהלך הסעודה לכבוד סן פדרו – הפטרון של הדייגים – נערכת במקום תהלוכה ימית של סירות דיג, הנושאת את פסלו של הקדוש במים.
הדיג הוליד את המטבח הנפלא של החוף כולו. המסעדה האהובה עלי היתה "סוניה", שנקראה על שם בעליה. ספק אם תייר יוכל למצוא אותה, מאחר שהיתה ממוקמת בבית פשוט ושמה נודע מפה לאוזן. בקומה הראשונה צירפו זה לזה שולחנות וכיסאות שונים ומשונים, ועליהם הוגש המזון לקהל המגוון. איני יודע אם "סוניה" עדיין קיימת, אבל הצלחתה הרבה הולידה שרשרת של חיקויים. ימי הביקור הטובים ביותר היו בסוף השבוע. אז, לאחר לילות פרועים, הגיעו הלקוחות כדי ליהנות מארוחת צהריים, שכללה מרק פירות ים המכונה PARIHUELA וסֶבִּיצ'ֶה מיקסטו, מין עירוב של דגים כבושים, וברקע נשמעו צלילי המוסיקה קריאויה (MUSICA CRIOLLA) הפופולרית. הדגים הכבושים למיניהם פופולריים כאן כמו פלאפל בישראל. אם תשאלו עוברי אורח, הם יראו לכם את הדרך למסעדה טובה, או ייקחו אתכם הביתה לטעום את הבישולים של אמא.
תושבי לימה הטיפוסיים אינם דומים לאריסטוקרטים הקריאולים שהתגוררו בה בעבר; בדרך כלל, הם מהגרים שהגיעו אליה מאחת הפרובינציות, משתוקקים לעבוד, לשרוד ולהתפתח כלכלית. בדרך הם נאלצו, כמובן, להתמודד עם הפירות הבאושים של פוליטיקה וממשלה מושחתות ומבנה חברתי בלתי צודק.
אפשר לראות אותם ליד רמזורים, מנסים למכור לנהגים עיתונים, סוכריות או סחורות מוברחות; חלקם נוהגים במוניות לא רשמיות; אחרים עומדים בפינות קבועות וסוחרים בדולרים בשוק שחור המתנהל באופן נרחב תחת כיפת השמים; כמה בני מזל הצליחו לרכוש מיניבוסים ולהשכירם לאחרים; רבים מוצאים עבודה במפעלים או בעסקים. נשים מועסקות, בדרך כלל, כמשרתות בבתי המעמד הבינוני. מזווית ראייה זו, מואר התוהו ובוהו שנקרא לימה באור אחר: לא רעה חולה של המבנה העירוני, אלא תוצר של החיים והיצירתיות של אנשים, שהחליטו להתמודד עם הקשיים ולשגשג בכל תנאי, תוך התעלמות מהמבנים הפוליטיים שאינם מציעים תשובה לבעיותיהם. התהליך הזה, ולא האלימות הפוליטית, הוא המהפכה האמיתית של פרו.

כור היתוך
לואיסה טיטו נולדה באייקוּצ'וֹ (AYACUCHO) שבאנדים המרכזיים. היא אם לשניים: ארמנדו (25), מכונאי, וסילביה, שבגיל 20 היא כבר אמא לשניים בעצמה. לואיסה היגרה ללימה עם בעלה בשנות החמישים. כמה שנים אחר כך הוא מת משחפת, ובמשך זמן מה היתה חסרת בית. מרבית חייה שימשה לואיסה כמשרתת: בהתחלה בהסייאנדה הסמוכה לארקיפה (AREQUIPA), לאחר מכן אצל משפחה גרמנית בלימה, ובמשך 15 השנים האחרונות היא עובדת בביתם של תושבים מקומיים, בני המעמד הבינוני.
רוב הזמן התגוררה לואיסה בבית אדוניה, או מעסיקיה, אך באחרונה סיימה לבנות את ביתה באחת השכונות החדשות. כעת היא שבה לביתה כמעט מדי ערב, אך עדיין יש לה חדר בחלק נפרד של בית אדוניה. בנה הרווק מתגורר איתה בביתה החדש, בעוד בתה ובעלה עזבו ובונים את ביתם על הדיונות שמדרום ללימה.
לאחר 15 שנים בביתם של אותם מעסיקים, לואיסה נחשבת כמעט חלק מהמשפחה, עדה לאירועים האינטימיים ביותר. אך עדיין קיים פער תרבותי, המועצם על ידי סטריאוטיפים גזעיים. מבחינה אתנית, לואיסה אינדיאנית ומדברת ספרדית במבטא קצ'ואי (קצ'ואה היא שפת האינקה), בעוד אדוניה לבנים, או מסטיסו (עירוב של ספרדים ואינדיאנים) כמעט לבנים, ואורח חייהם מערבי. האדונים מתייחסים אליה בנדיבות פטרונית, המותאמת לחברה הפרואנית, אך מתוך עליונות. ביחסים האלה מתבטאת התהום החברתית שמאפיינת את פרו מאז הגעתם של הכובשים הספרדים: על אדמה זו חיות מאות שנים שתי תרבויות בשני הקצוות של יחסי הכוח. כיום נראה שהבחנה זו הולכת ומיטשטשת. דור חדש של תושבי לימה נולד למהגרים, וילדיה של לואיסה נמנים עימו.
ערים פרואניות רבות שמרו את אופיין המקורי: ארקיפה חמורת הסבר היא עיירה אריסטוקרטית, שנוסדה על ידי משפחות ספרדיות; איקיטוס (IQUITOS) הטרופית ומלאת החיים היא המרכז הפועם של האמזוניה הפרואנית; איקה (ICA) היא נווה המדבר החקלאי בחוף המדברי; קוסקו (CUZCO) היא בירת האינקה וקהילה אנדינית באופיה. אבל לימה, שהיתה הבירה של האריסטוקרטיה הפיאודלית ממוצא אירופי, היא כור ההיתוך האמיתי של פרו.
בעקבות ההגירות הנרחבות של האיכרים שהחלו בשנות החמישים והגיעו לשיאן לפני עשור, הפכה לימה למקום המפגש של האנדים והמערב, של טכנולוגיית המחשב ותהלוכות דתיות פגאניות, של קניונים ורוכלים, של מוסיקה אנדינית המנוגנת בגיטרות חשמליות, של ממשלה שהמודל שלה אירופי וארגונים עממיים המוקמים באופן ספונטני.  היא דומה לניו דלהי, ולקהיר, שבהן נפגשות התרבויות המקומיות עם תרבות המערב.

התאוששות
בסוף 1989 היה אלברטו קניו פוג'ימורי דמות לא ידועה בפוליטיקה הפרואנית. פוג'ימורי, בנם של מהגרים יפאנים ופרופסור למתמטיקה, היה אז נשיא האוניברסיטה החקלאית שהיתה יריבתה של האוניברסיטה שבה למדתי ביולוגיה. בינואר 1990 פורסמה באחד מעלוני הבחירות של המפלגה שלו תמונת חקלאי על טרקטור בצירוף ההבטחה: "טכנולוגיה, עבודה ופיתוח"; או משהו דומה. חברי ואני צחקנו למראה התעמולה הזו, מפני שבפרו משתתפות עשרות מפלגות קטנות בבחירות, בלי שיהיה להן אפילו שמץ השפעה. אך בחודש מרץ של אותה שנה נבחר פוג'ימורי לנשיאות, והותיר מאחור את אהובם של רבים, הסופר מריו וָרְגָאס יוֹסָה.
הממשלה של פוג'ימורי תפסה את מנהיגי הטרוריסטים, הפכה את הכלכלה לחופשית יותר, הפחיתה את הבירוקרטיה, הפריטה חלק ניכר מהתעשיות שהיו בבעלות ממשלתית, חידשה את הקשרים עם הקהילה הפיננסית הבינלאומית וניהלה משא ומתן על החזר חובותיה. לאחר הלם ראשוני, החלה החלמה מהירה. האינפלציה הגבוהה והידרדרות המטבע המקומי פסקו; משקיעים זרים החלו מזרימים הון. כיצד הצליחה בכך הממשלה החדשה? הדעות בפרו עדיין חלוקות בנושא זה.
ב־1992 ניהל פוג'ימורי הפיכה מדינית נגד ממשלתו שלו. הוא פיזר את הקונגרס והכריז על בחירות לפרלמנט, חוקה חדשה וטיהור המערכת המשפטית. הפרלמנט החדש נוסד והשלטון הדמוקרטי הוחזר לפרו. מבקריו של פוג'ימורי טענו שהוא רודן, הפוגע בדמוקרטיה כדי להשיג את מטרותיו, בעוד תומכיו שיבחו את מנהיגותו ואת מחויבותו להציל את המדינה מהרס מוחלט. כך או כך, קשה להתעלם מהפופולריות שלו. ב־1995 נבחר פוג'ימורי לכהונת נשיאות שנייה, לאחר שזכה באמונם של 60 אחוזים מהבוחרים. הסיבה להצלחה חסרת תקדים זו, במדינה שבה האמון בהבטחות של פוליטיקאים נמוג כעשן, היא שהאנשים סבורים כי פוג'ימורי עשה עבודה טובה בהנהגת המדינה, ולכן יש להעניק לו ארכה להמשיך ברפורמות.
לימה של 1995 שיקפה את ההחלמה הכלכלית: צעירים חזרו מחוץ לארץ עם תארים אקדמיים, החנויות התמלאו, עסקים חדשים נפתחו מדי יום, מפעלים עבדו במלוא הקצב, בניינים חדשים עם ארכיטקטורה מעניינת נבנו, והרחובות המו מפעילות. והחשוב מכל – העתיד נראה ורוד ומלא תקווה.
עכשיו, לאחר הביקור בלימה, אפשר להמשיך במסע. סעו ליער הגשם הקסום בפארק הלאומי מאנו (MANU). טיילו באנדים. טפסו על פסגת הואסקאראן (HUASCARAN) המושלגת. הפליגו בקייק במורד נהר הקולקה (COLCA), הזורם בקניון העמוק ביותר בעולם. השתזפו בחופים הטרופיים של הצפון. לכו בעקבות הסופר האמריקאי ארנסט המינגווי ודוגו בקאבו בלאנקו (CABO BLANKO). צאו לגלישה במים האגדיים של סרו אסול (CERRO AZUL) וצ'יקאמה (CHICAMA). טוסו מעל קווי נאסקה (NAZCA) המצוירים על המישור של החוף המדברי ונראים רק מהאוויר. הפליגו בטיטיקקה, האגם הגבוה בעולם, ובקרו את האורוס (UROS) העתיקים, המתגוררים על איים צפים זה אלפי שנים. טיילו בעיר העתיקה קוסקו, בירת האינקה; בקרו בעמק הקדוש של אורובאמבה, והצטרפו לעולי הרגל למאצ'ו פיצ'ו. עכשיו, לאחר שהבנתם את החידה שהיא לימה, תבינו טוב יותר גם את המדינה, את האנשים ואת עתידה של פרו.

פורסם בגיליון "מסע אחר" 61    

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות
מסע אחר - המרכז לנסיעות

מזג אוויר

לימה, פרו
23°
scattered clouds
humidity: 60%
wind: 5m/s S
H 22 • L 21
22°
Thu
20°
Fri
21°
Sat
21°
Sun
Weather from OpenWeatherMap