תפריט עמוד

מידע מעשי לירושלים

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות


אוכל

הכל מכל, אבל בתפזורת. ירקות בלדי, באסטות צבעוניות ומעדניות משובחות בשוק מחנה יהודה; הרבה מסעדות עממיות של אוכל אתני – בוכרי, עיראקי, תימני וכורדי. הרבה קובה, הרבה פלאפל, וגם מבחר מאפיות עם פיתות, סמבוסק ועוגות שמרים כמו של פעם.
בשנים האחרונות נפתחו הרבה מסעדות מתוחכמות.


לינה
מלונות בירושלים

אמריקן קולוני
כתובת: רח' נבלוס
טלפון: 02-6279777

מלון אריאל
כתובת: דרך חברון 31
טלפון: 02-5689999

מלון רג'נסי
כתובת: לח"י 32
טלפון: 02-5331234

מלון הולילנד
כתובת: בית וגן
טלפון: 02-6437777

הולידיי אין קראון פלזה
כתובת:
גבעת רם
טלפון: 02-6588888

המלך דוד
כתובת: רח' דוד המלך 23
טלפון: 1-800-444888

הר ציון
כתובת:
דרך חברון 17
טלפון: 02-5689555

מלון ענבל
כתובת: רח' ז'בוטינסקי 3
טלפון: 02-6756666

מלון מגדל ירושלים
כתובת: רח' הלל 23
טלפון: 02-6209209

מלון חן
כתובת:
הפסגה 3
טלפון: 02-5675555

מלון מרקיור שערי ירושלים
כתובת: ירמיהו 43
טלפון: 02-5008500

מלון פארק פלאזה
כתובת: וולפסון 2
טלפון: 02-6582222

פלטין
כתובת: רח' אגריפס 4
טלפון: 02-6231141

קיסר
כתובת:
יפו 208
טלפון: 02-5005656

רייך
כתובת:
הגיא 1, בית הכרם
טלפון: 02-6523121

רנסנס ירושלים
כתובת:
וולפסון 6
טלפון: 02-6599999

מלון שלום
כתובת: שחראי 24
טלפון: 02-6752222

שרתון פלאזה ירושלים
כתובת:
המלך ג'ורג' 47
טלפון: 02-6298666


קניות
שוק העיר העתיקה סובל בשנים האחרונות ממיעוט מבקרים, המוביל להורדת מחירים. אפשר לקנות כאן בדים, שטיחים וכריות, תכשיטים, כלים עתיקים ועתיקים לכאורה, ועוד אביזרי "פשפשים" אופייניים.


עם הילדים 

מעלית הזמן בבית אגרון מציעה חוויה רב חושית להורים וילדים מעל גיל חמש. יורידו אתכם אל מעבה האדמה בליווי אפקטים ויזואליים וקוליים, יחזירו אתכם 3,000 שנה אחורה בזמן, ויפגישו אתכם פנים אל פנים עם גדולי ההיסטוריה הירושלמית.
כתובת: הלל 37.
מחיר כניסה: 50 שקל למבוגר, 40 שקל לילד.

גן החיות התנכ"י הוא הגדול בארץ, עם יותר מאלף יונקים, ציפורים וזוחלים, המייצגים כ-140 מיני בעלי חיים. הגן מתמקד בבעלי חיים שחיו בישראל בתקופת התנ"ך, רובם נכחדו מאז משטחי הארץ. טלפון: 6750111- 02 .

אטרקציות ואתרים מומלצים


מוזיאונים 
מוזיאון אסירי המחתרות
כתובת: מגרש הרוסים.
טלפון: 02-6233166

מוזיאון ארצות המקרא
כתובת: רח' גרנות 25, שדרות המוזיאונים
טלפון: 02-5611066

מוזיאון הבית השרוף (בית קתרוס)
כתובת: רח' הקראים 2
טלפון: 02-6287211

מוזיאון לאמנות יהודית בהיכל שלמה
כתובת: רח' המלך ג'ורג' 58 
טלפון: 02-6247908

מוזיאון הטבע
כתובת:
מוהליבר 6
טלפון: 02-5631116

מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד
כתובת:
שדרת המוזיאונים, גבעת רם.
טלפון: 02-6544888

מוזיאון הרצל
כתובת:
הכניסה להר הרצל, שדרות הרצל.
טלפון: 02-6433266

מוזיאון גבעת התחמושת
כתובת:
שדרות אשכול לוי.
טלפון: 02-5828442

מוזיאון יד ושם
כתובת:
הר הזיכרון, ירושלים
טלפון: 02-6443802

מוזיאון יהדות איטליה
כתובת: רח' הלל 27.
טלפון: 02-6241610

מוזיאון ישראל
כתובת: קריית המוזיאונים, גבעת רם
טלפון: 02-6708811

מוזיאון לאמנות האיסלאם
כתובת: רח' הפלמ"ח 2.
טלפון: 02-5661291

מוזיאון מגדל דוד
כתובת:
שער יפו
טלפון: 02-6265333


שווה ביקור 
בית המשפט העליון
בית המשפט העליון הוא "הבניין הממלכתי והיוקרתי ביותר בקריית הלאום אחרי משכן הכנסת", כותב האדריכל דוד קרויאנקר בספרו "ירושלים, מבט ארכיטקטוני". הוא "מתרגם למונחים פיזיים, ביכולת מקצועית ברמה גבוהה, מושגים מופשטים כמו צדק ושוויון, מוסר וחוק, ובתוך כך יוצר הידור מופנם בלא היזקקות למרכיבים מונומנטליים חיצוניים. חלק מהמבנה מתחת לפני הקרקע, וכך באה לידי ביטוי המשכיות בין עבר להווה".
המבנה המרשים הזה, שנחנך ב-1992, נמצא ברחוב שערי משפט, במתחם קריית הממשלה.

יד אבשלום
אחד ממבני קבורה של בני אצולת ירושלים באיזור נחל קדרון. הוא בנוי בסגנון הלניסטי-רומי. המסורת היהודית מייחסת את הקבר לאבשלום, בנו המורד של דוד המלך. המסורת הערבית מייחסת אותו למשפחת פרעה. הנוצרים משייכים את הקבר שמאחוריו, המכונה קבר יהושפט, לקבר יוסף, אבי ישו. בעבר היה מנהג להביא למקום בנים סוררים ולסקול את מצבת אבשלום באבנים, כדי להמחיש לבן מה עגום גורלו של הבן המורד באביו.

הכנסייה האתיופית
הכנסייה האתיופית נמצאת ברחוב אתיופיה 10, ליד רחוב הנביאים (מומלץ לשלב סיור ברחוב). היא נבנתה ב-1882, עם כי הנוכחות האתיופית בירושלים החלה כבר בתקופה הביזנטית. הקיסר האתיופי הראשון, מנליק, נחשב לבנם של מלכת שבא והמלך שלמה, וגור אריה יהודה (שדמותו חקוקה בכנסייה) הוא סמל השושלת עד היום. הכנסייה מוקפת מרפסת המשקיפה לגן, וממנה אפשר לראות גם את "בית הלחם", שבו אופים הנזירים את לחם הקודש.

המושבה הגרמנית
שכונה זו נוסדה בשנות השבעים של המאה ה-19 על ידי אנשי המסדר הטמפלרי. מומלץ לבקר בחאן (היום, התיאטרון העירוני של ירושלים, רחוב רמז 2), ובכמה בתים ברחוב עמק רפאים. במספר 1 נמצא בית הקהילה, בבית מספר 6 בית הטוחן, מספר 7 הוא בית המרזח, 9 ו-10 הם בית זנדל ובית אברלה. שכונה גרמנית אותנטית במזרח התיכון.

יד ושם
שינויים גדולים חלו בשנים האחרונות בעיצובו של אתר הזיכרון וההנצחה לנרצחים בשואה, שינויים המעידים גם על התמורה שעוברת החברה הישראלית ביחסה לנושא זה. מרשים במיוחד האתר "יד לילד", על חללו העשוי מראות שמשקפות אינספור נרות. מרשימה מאוד גם "בקעת הקהילות" – ואדי מלאכותי בשטח 24 דונם, המעוצב כחוויה סביבתית ופיסולית, לזכרן של 5,000 קהילות יהודיות שנחרבו.

פסל עצי הזית
פסל סביבתי מיוחד, המשלב עצי זית עם פירמידות אבן קטנות. היצירה שנחנכה ב-1992 היא פרי שיתוף פעולה בין האמן רן מורין לד"ר בירן מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית. הבחירה בעצי זית אינה מקרית. כאן עבר הגבול בין ישראל לירדן, וממזרח לו שוכן "מוצב הפעמון" הירדני, ועליו אנדרטה שהקים דניאל בכרך לזכר חבריו שנפלו במלחמת ששת הימים. הפסל נמצא ליד קיבוץ רמת רחל. כשבאים מירושלים ונוסעים לכיוון רמת רחל, לא נכנסים לקיבוץ אלא ממשיכים עם הכביש.

 

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

עד קריאת התרנגול

הסעודה האחרונה, הנאמנות, ההתכחשות והחרטה של פטרוס מאיירות את כתליה של כנסיית סנט פטרוס אין גליקנטו. הר ציון: מהפסיפסים והפסלים שבכנסייה ועד ביתו של כיפא הכוהן הגדול.

כתב: דב נוטקביץ'

במעלה "כביש האפיפיור", בין בריכת הסולטאן לשער ציון, נמצא השלט "כנסיית סנט פטר גליקנטו", המפנה אותנו ימינה לכביש צר, המסתיים ברחבה. שם נתחיל בסיור. נרד בכביש ונפנה ימינה, לתצפית הנפתחת אל אגן נחל קדרון ומדבר יהודה. במזרח נראים הר הבית, הר הזיתים, הר המשחה, ובדרום – מצוקי גיא בן הינום, שכונת אבו תור ורכס ארמון הנציב.
נצא מרחבת התצפית ונפנה ימינה במורד הכביש. לרגלינו משתרעת עיר דוד (כדאי להיעזר במפה המוצבת בכניסה למרפסת), שעליה נאמר: "וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד". (שמואל ב, ה6). השם "ציון" נדד בימי הביניים מעיר דוד מערבה, אל ההר שעל מדרונותיו אנו עומדים כעת – הר ציון. מרחבת התצפית נפנה ימינה במורד הכביש, ונרד אל פתחה.
הכנסייה ששופצה בשנת 1997, נבנתה בשנים 1924-1931 על ידי נזירים צרפתים-קתולים ממסדר האסמפסיוניסטים. הכנסייה בנויה בסגנון ניאו-ביזנטי בצורת צלב קצר זרועות, עם כיפה גדולה במרכז. קודם לבנייה נערכו במקום חפירות ארכיאולוגיות, שמעט מהן משולבות במבנה החדש ורובן מחוצה לו. מתקופת הורדוס התגלה "בית יהודי" מפואר, הכולל מערכת מערות שחלקן שימשו למגורים. מהמאה החמישית עד המאה ה-14 נמצאו בחפירות שרידי כנסייה ומנזר. מעדויות עולי הרגל בתקופה הביזנטית ידוע שבמקום היתה כנסיית "החרטה של פטרוס", ובתקופה הצלבנית שונה שמה לכנסיית פטרוס אין גליקנטו – "פטרוס של קריאת התרנגול" (בלטינית, גליס הוא תרנגול, קנטו – קריאה). מאחורי השם התמוה יש סיפור על חברות, בגידה וחרטה. תמונות הפסיפס שבכנסייה יבהירו לנו אותו ויסבירו מה עושה התרנגול בראש הכנסייה. בכותל הדרומי מצוירת הסעודה האחרונה. בגמר הסעודה, כשחש כי מאמיניו הולכים ונוטשים אותו, אמר ישו: "אתם כלכם תכשלו בי בלילה הזה… ויען פטרוס… אני לעולם לא אכשל. ויאמר אליו ישוע… בלילה הזה בטרם יקרא התרנגול תכחש בי שלוש פעמים". (מתי כו, 31-4).

אחר כך ירד ישו עם שלושה מתלמידיו אל גת שמנים שבהר הזיתים, ושם אכן נבגד ונמסר על ידי יהודה איש קריות, אחד מתלמידיו, לידי ראשי הכוהנים ושרי המקדש, שהוליכו אותו לביתו של הכוהן הגדול כיפא.
במזרח הכנסייה, מולנו, נראה ישו הכבול עומד בביתו של כיפא. משני צדדיו הכוהנים הגדולים, הזקנים והסופרים, המנסים לברר תוך כדי גידופים והאשמות, האם אכן ניבא על חורבן המקדש, והאם אמנם הוא רואה את עצמו כמשיח.

מפתחות למלכות השמים
המשך הדרמה מונצח בקיר הצפוני: ישו נלקח לכלאו, בעוד פטרוס מלווה אותו במבטו, ספק חסר אונים ספק נפחד. ואז ניגשה אליו אחת השפחות אל פטרוס ואמרה: "גם אתה היית עם ישוע הגלילי ויכחש בפני כולם לאמר לא ידעתי מה את אמרת". פעמיים נוספות זיהו אותו אנשים כמקורבו של ישו ופטרוס הכחיש, "וישבע לאמר לא ידעתי את האיש… ומיד קרא התרנגול. ויזכר פטרוס את דברי ישוע אשר אמר אליו לאמר בטרם יקרא התרנגול תכחש בי שלוש פעמים ויצא החוצה וימרר בבכי". (מתי כו, 25-69).
כאן, אם כן, קובעת המסורת את ביתו של כיפא הכוהן הגדול. לכאן הובל ישו בלילו האחרון, וכאן הושם במעצר. זהו גם המקום שבו התכחש פטרוס לרבו, ובקרבת מקום הביע את חרטתו.
מוטיב החרטה מומחש על הקיר הדרום-מזרחי ועל הקיר הצפון-מזרחי. בראשון מופיעות דמויותיהן של שלוש נשים. פלגיה, רקדנית מופקרת מאנטיוכיה שהפכה לנזירה בהר הזיתים, מריה מגדלנה, שהיתה זונה והפכה לאחת הנשים החשובות שליוו את ישו, ומרים המצרית שגם היא היתה זונה באלכסנדריה ועברה אל המדבר לחיות חיי חרטה עד סוף ימיה. בקיר הצפון-מזרחי, מופיעים שלושה גברים שחזרו בתשובה. במרכז – הגנב הטוב (שנצלב עם הגנב הרע ועם ישו) ואשר גילה את אמונתו בישו בהיותם על הצלב. בקיר הצפוני נראה פטרוס כשהוא יושב ומחזיק זוג מפתחות. סצינה זו מעלה את חשיבותו כבכיר השליחים. הוא אינו מהסס לומר לישו: "אתה הוא המשיח בן אלוהים חיים", וישו עונה: "אשריך שמעון בר יונה (שמו העברי של פטרוס) כי בשר ודם לא גילה לך את זאת… ואף אני אומר אליך כי אתה פטרוס ועל הסלע הזה אבנה את קהילתי… ואתן לך את מפתחות מלכות השמים". (מתי ט"ז, 13-19). האפיפיור, היושב בכנסיית סנט פטרוס ברומא, נחשב ליורשו של פטרוס ולממלא מקומו של ישו, ומשום כך הוא מחזיק במפתחות לגאולה. מכאן חשיבותו בעולם הקתולי.
לפני שנמצא מהכנסייה נביט אל הקיר הדרומי, שם נראה את מריה אמו של ישו, אוחזת ענף של דקל, סמל הנצח. לפי מסורות ביזנטיות עלתה מרים השמימה והיא יושבת ליד בנה כמלכה על כיסא הכבוד. וכך היא מתוארת בציור. שמם של האסמפסיוניסטים מציין את עלייתה לשמים.
ביציאה אל המבוא של הכנסייה נראה שרידים מפסיפסי הכנסייה הביזנטית. נרד במדרגות אל כנסייה הנמצאת במפלס נמוך, שבאפסיס שלה מצויר פטרוס הממרר בבכי של חרטה. בציור מימין לאפסיס מתוארת התגלותו של ישו לפטרוס ולשישה מהשליחים על שפת הכינרת, לאחר תחייתו, כשהוא נותן להם לחם ודגים. בדו-שיח שמתנהל בין ישו לפטרוס מתבררת שוב העדפתו של פטרוס על פני שאר השליחים. "ויאמר אליו ישוע רעה את צאני". (יוחנן, כ"א 15-17).
נמשיך לרדת אל המפלס השלישי והתחתון, שבו שתי מערכות חצובות בסלע. המסורת הנוצרית מציינת את המערכת שמימין כבית המעצר שבו הושמו פטרוס ויוחנן על ידי הכוהן הגדול, משום שלימדו את בשורתו של ישו במקדש (מעשי השליחים ה'). למערכת משמאל ניתן לרדת עד בור, שראשיתו במקווה טהרה שהועמק. לפי המסורת, זהו מקום מעצרו הלילי של ישו, לפני הסגרתו לפונטיוס פילטוס, הנציב הרומי שגזר את דינו לצליבה.
במבוא ל"חדרי המעצר" עומד פסלו של ישו, כפות ומתייסר, ובבסיסו הכתובת "עבד ה'". הפסל ממחיש את סבלו של ישו, בהתאם לתפיסה הנוצרית הרואה את דמותו של עבד ה' שבספר ישעיהו כמתגלם בדמותו של ישו: "אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם" (ישעיהו נ"ג). את הפסל הזה, את הדלתות למבנה הכנסייה ואת הפסל המתאר את פטרוס המתכחש לישו (המוצב במרפסת שמחוץ למבנה) יצר הפסל היהודי ריצ'רד שילה.
כשנצא מהכנסייה, נקיף את אתר החפירות ונעלה ב"מדרגות הקדושות". כאן, לפי המסורת, פסע ישו אל גת שמנים והובל אל ביתו של הכוהן הגדול.

ביתו של כיפא, הגרסה הארמנית
התחנה הבאה שלנו נמצאת מעבר לכביש האפיפיור. נעלה לעבר חומת העיר העתיקה, נחלוף על פני שער ציון ונמשיך מערבה כ-20 מטרים.
משמאלנו נמצא הפתח אל המתחם הארמני. המתחם פתוח בשעות לא קבועות, ויש צורך לבקש רשות כניסה מהשומר.
במקום עומדת בחלקה כנסיית הגואל הקדוש שבנייתה נפסקה, וקאפלה מהמאה ה-15 (סגורה) שהארמנים מזהים כביתו של כיפא. כאן נחשפו רצפות פסיפס ואפסיס של כנסייה הקושרות, אולי, את המקום לכנסיית פטרוס הביזנטית שבה זוהה בית של כיפא.
את הביקור באתר כדאי לסיים בבית הקברות הארמני. ממנו אפשר לצפות מזווית לא שגרתית אל כנסיית הדורמציון ומגדל הפעמונים שלה.

אריה ונציאני, ציורי קיר

אמנות בצלאל בארכיטקטורה הירושלמית. סיור של שלוש-ארבע שעות בעקבות הסגנון הארץ ישראלי החדש של ראשית המאה. מתבליטי האבן בבניין בצלאל הישן ועד דלתות הנחושת של בית החולים ביקור חולים.

כתבה: סיגל ליברמן

נתחיל את מסלולנו בבית האמנים, בניין בצלאל "הישן", ברחוב שמואל הנגיד 10 פינת רחוב בצלאל. בצלאל, בית המדרש למלאכות-אמנות, ומוזיאון בצלאל נוסדו ב-1906 על ידי בוריס שץ, שקיבל ב-1908 מקרן קיימת צמד בניינים שנבנו על ידי אפנדי אבו-שקיר בשלהי התקופה העות'מאנית, והיו אמורים לתפקד כבית יתומים. מצידי המדרגות המובילות אל הפתח – שני תבליטי אבן, מעשה ידיו של האמן ישראל גור אריה. קין והבל מימין, אדם וחווה בגן עדן משמאל. דלתות הכניסה למוזיאון העשויות נחושת ממוקמות בתוך אולם הכניסה. הן מעשה ידיו של חביב ששון, על פי עיצובו של זאב רבן.
נצא לרחוב שמואל הנגיד, נפנה שמאלה ושוב שמאלה, ונרד ברחוב בצלאל. נפנה ונעלה ימינה בסמטת שילה, וניכנס לשכונת נחלאות. בפינה של סמטת שילה וסמטת באר שבע נמצא בית הכנסת ארם צובה. בחצרו ישיבה וגמילות חסדים (גמ"ח), ובדרך כלל ניתן למצוא במקום מישהו שיפתח את הדלתות, תמורת תרומה לקופת הצדקה.
בית הכנסת הוקם בשנת 1901 על ידי עדת החלבים, הקהילה הוותיקה מדרום סוריה, והוא דוגמה אותנטית לבית כנסת בסגנון ספרדי. ההיכל (ארון הקודש, בפי האשכנזים) הוא יצירה יוצאת דופן ביופיה בסגנון דמשקאי המשלב שיבוץ צדף בעץ. אך גולת הכותרת הם ציורי הקיר בסגנון בצלאל של יעקב שטרק. תעלומה אופפת את הציורים הללו, משום שלא ברור כיצד נוצר הקשר בין בני העדה החלבית לשטרק, שנחשב "אמן האותיות" של בצלאל. לא ידוע גם מתי התחיל לעבוד על ציורי הקיר. על קיר ההיכל מצוין עם זאת מועד הסיום 1913. תוכנית העיטור צפופה ועמוסה במוטיבים יהודיים בסגנון מזרח-אירופי. המוטיב המרכזי הם סמלי 12 השבטים, הנתונים במדליונים. סמלו של שבט דן, הנחש, על הקיר מול עזרת הנשים, הושחת מחשש לעין הרע לנשים בהריון. תבניות דחוסות של מגיני דוד ומנורות ממלאות את הקיר כרקע.
לאחר שנחזור לרחוב בצלאל נעלה לכיוון מגדל העיר והמשביר, בפינת בן יהודה ורחוב המלך ג'ורג'. נפנה שמאלה, נחצה את הצומת הגדול של רחוב יפו ורחוב המלך ג'ורג' ונעלה ברחוב שטראוס. מעט מעל הצומת נראה משמאלנו את דלתות הנחושת המרשימות של בית החולים ביקור חולים. בית החולים הוקם ב-1875 בעיר העתיקה, והקמתו היתה חלק ממאבק ראשי הקהילה היהודית בבית החולים של המיסיון האנגליקני שפעל בסמוך. ב-1925 הועבר בית החולים ביקור חולים לרחוב הנביאים. הכניסה הראשית היא מרחוב שטראוס. שערי הנחושת עוצבו על ידי זאב רבן בשנים 1929-1928. בדלת המרכזית מופיעים, כמו בבית הכנסת החלבי, סמלי 12 השבטים, ובשתי הדלתות הצדדיות יש שפע של שריגים המתפתלים סביב אריות, תנים ואיילות.

נחזור לצומת הרחובות יפו והמלך ג'ורג', ונרד ברחוב יפו עד פינת שלומציון המלכה. נרים את עינינו לראש הבניין העומד בהתפצלות הרחובות ונראה אריה מכונף מפוסל באבן. זהו בניין חברת הביטוח ג'נרלי, שנבנה ב-1935-1934 על ידי הארכיטקט האיטלקי מרצ'לו פיאצ'ניני. האריה הוא סמלה המסחרי של חברת הביטוח הוונציאנית, וגם סמלו של השליח מרקוס, הקדוש של ונציה. מתחת לרגלו של האריה ספר הברית החדשה, הפתוח באוונגליון של מרקוס. את האריה פיסל האמן דוד אוז'רנסקי מבצלאל.
נמשיך ברחוב יפו למספר 21. מול חורשת הדקלים של מתחם עיריית ירושלים עומד בניין בנק לאומי, בעבר בנק אנגלו-פלשתינה (אפ"ק). הבנק נוסד ב-1901, כזרוע הכספית של ההסתדרות הציונית, וב-1951 הוסב שמו לבנק לאומי לישראל. הבניין נבנה בשנים 1939-1938 על ידי הארכיטקט אריך מנדלסון, ברוח התקופה שדרשה קווים ישרים ומינימליסטיים. העיטורים של דלתות הכניסה העשויות נחושת, האלמנט היחיד שחורג מהסגנון החמור, נוצרו גם הן על ידי זאב רבן.
נרד ברחוב הקטן שממזרח לבניין, ונתחבר לרחוב שלומציון המלכה. נמשיך עד צומת הרמזורים של רחובות העמק, אגרון, שלמה המלך ודוד המלך. נמשיך דרומה ברחוב דוד המלך עד מתחם ימק"א. עבור העלייה למגדל והכניסה לחדר התפילה התחתון יש לשלם סכום סמלי בדלפק הקבלה של המלון. בניין ימק"א, אחד המונומנטים המרהיבים ביותר שהותירו הבריטים בארץ, נבנה בשנים 1926-1933. חותמם של אמני בצלאל ניכר בכל פינה. בכירי האמנים של בצלאל זאב רבן, ישראל גור אריה ובתיה לישנסקי עבדו כאן ולצידם סתתים ופסלים ערבים ויהודים.
המתחם מורכב משלושה אגפים. המרכזי משמש כמלון וכולל גם ספרייה, חדרי לימוד ואולם הרצאות. האגף הצפוני משמש כאולם קונצרטים וכינוסים, והדרומי מתפקד כאגף לחינוך גופני.

שני האגפים הצדדיים בנויים במתכונת הכנסיות הביזנטיות. מעל האגף המרכזי מתנשא מגדל בגובה 50 מטרים. בחזיתו, תבליט של שרף עם שש כנפיים שגובהו חמישה מטרים, פרי יצירתו של זאב רבן.
בכניסה למבנה, מעל העמוד השמאלי, נמצא פסל אשה עם כד על ראשה. זו האשה השומרונית, שישו שתה מבארה והמשיל שתייה זו למים החיים שיעניק למי שילך בדרכו. עמודי האכסדרה המתפרסת לצפון ולדרום באגף המרכזי נושאים 40 כותרות שונות. מגון עצום של תיאורי צמחיית הארץ, בעלי חיים, סמלים נוצריים ועוד. גולת הכותרת של בניין ימק"א הם שלושת החדרים שבתחתית המגדל, באמצעיתו ובצריח, המשקפים שלושה שלבים בחיפוש אחר האל. זהו המסר שארגון ימק"א מבקש להעביר לבנים בשעריו: אחווה ושלום בין כל הדתות על בסיס ההנחה שתמצית החוויה הדתית משותפת לכולן. משמאל לכניסה יש דלת שממנה יורדות מדרגות אל חדר תפילה קטן. על קירותיו ארבעה תבליטים המתארים את הפיוס והסליחה כהכרחיים לכל פולחן אמיתי. מול המזבח דלת עץ מגולפת, המסגירה את הסגנון הבצלאלי. עץ התמר מופיע ברקע, ובחזית טיפוסים המאפיינים את ארץ ישראל, הנושאים ראשיהם בתפילת הלל לאל. בחדר הפנימי – הסגור למבקרים – יש תיאור מפורט של האירועים האחרונים בחייו של ישו. זהו השלב השני בחיפוש אחר האל, דוגמה לחוויה דתית קונקרטית.
ממרפסת התצפית שבמגדל ניתן לעלות במדרגות אבן לחדר מכוסה בכיפה כפולה. זהו "חדר התפילה השקטה". הכיפה העליונה משובצת כוכבים על רקע כחול ומשקפת את אינסופיותו של האלוהים. בינה לבין הכיפה התחתונה יש חלל, שאור חודר אליו מבעד לפתחים המוסתרים מעינו של העומד בחדר. לבד מתבליט של מתפללים בקיר המזרחי ומסגרת ריקה ותחתיה המלים "אלו שאינם נראים אנו אוהבים" – החדר ריק, ומשקף את הדרגה הרוחנית ביותר של האמונה הדתית, ללא דימויים ויזואליים.
חותמם של אמני בצלאל על האדריכלות בירושלים חבוי לעיתים מן העין. הם לא פרסמו את מפעלותיהם בעיר ולעיתים קשה לזהות מי יצר מה, מתי ובאילו נסיבות. אולי הם לא ראו בעיטור האדריכלי את עיקר משימתם הלאומית והתרכזו ביצירת חפצים, ואולי הם ראו בכך אמנות מגויסת, שביקשה להעלות על נס סגנון חדש, ארץ ישראלי, יותר מאשר אמנות אינדיווידואלית.

עין כרם / נטפי נחושת, איצטרובלי זהב

במערב ירושלים נמצאת אחת השכונות היפות של העיר, עמוסת ירק וצריחי כנסיות. כנסיית יוחנן המטביל, כנסיית הביקור, מנזר אחיות ציון, מנזר אחיות המחרוזת. טיול בין אתרים נוצריים, גלריות ובתי קפה.

כתבה: אורלי פלד

ביקור בכפר עין כרם חופן בתוכו מפגש עם תרבויות היסטוריות ועכשוויות. אתרים הקשורים לדמותו של יוחנן המטביל ובני ביתו, שרידי הכפר המוסלמי, נוף מקראי, ולצידם בתי אמנים, גלריות, בתי קפה ומסעדות אנינות טעם של השכונה הישראלית. שילוב נופי ותרבותי זה הופך את עין כרם לאתר ביקורים מושך והומה כל ימות השנה.
מומלץ לנצל את הביקור לסיור בסביבתו הקרובה של הכפר: מורדות הר אורה, מורדות הר הרצל ועד סכר בית זית, דרך ואדי התימנים. המסלול המוצע כאן יוליך אותנו דרך סמטאות הכפר הציוריות.
לפני 89 שנים ביקרה בכפר רחל ינאית בן צבי עם ידידה, הסופר יוסף חיים ברנר. בספר זכרונותיה היא כתבה: "היה זה בחורף 1909. באחת השבתות בא אלינו ברנר מיפו וירדנו איתו לעין כרם. היה זה ביום חורף זוהר כיום אביב. שרויים היינו במצב רוח מרומם. כשהגענו לעין כרם נעמדנו במעלה הבקעה, מוקסמים מהנוף המופלא שהתגלה לעינינו, הרים מזה ומזה. בעיני רוחנו ראינו כפר עברי קדום… בעוד אנו עומדים ומזינים עינינו בנוף קסמים זה, נזרקו אבנים לעברנו. פרחח ערבי החזיר אותנו למציאות העכורה. על אדמת כפר ערבי עומדות היו רגלינו, והימים לא ימי שפוט השופטים ושלטון מלכי ישראל, כי אם ימי השלטון התורכי". בקיץ 1948 נכבשה עין כרם על ידי כוחות צה"ל, ומאז היא אחת משכונות העיר ירושלים.

נזירים חגורי חבל
נתחיל את הסיור במעיין מרים שבקצה רחוב המעיין. מאז ייסוד הכפר, אי שם בתקופת הברונזה התיכונה, משמש המעיין כליבו של הכפר ומקור חיותו. בימי בית שני נחצבה מנהרה מן המעיין אל החלקות החקלאיות שבמורדות הר אורה. שם המעין כפי שמצוין בשלט שלידו "מעיין מרים", נובע מהאמונה הנוצרית לפיה מרים אם ישו מנצרת ביקרה אצל בת דודתה – אלישבע, אמו של יוחנן המטביל, בדרכה אל בית לחם. המסגד המתנוסס מעל המעיין משמש תזכורת לכך שמאז המאה ה-16 היה פה כפר מוסלמי, אשר נוסד על ידי משפחות מוסלמיות יוצאות מרוקו (מוגרבים).
נטפס מהמעיין במעלה המדרגות המובילות לכנסיית הביקור. בדרכנו נחלוף על פני מרכז המוסיקה על שם טארג, ומעליו מנזר "אחיות המחרוזת" ("הרוזמרי") שנבנה ב-1911 על ידי טאנוס, ערבי נוצרי יליד הכפר.
בראש המעלה נמצאת הכניסה לכנסיית הביקור. היא נקראת כך על שום אותו ביקור של מרים מנצרת אצל אלישבע בת דודתה. הכנסייה בבעלות המסדר הפרנציסקני, ובחצר יקבלו את פנינו נזירים לבושי גלימות חומות, חגורים בחבל וסנדלים לרגליהם.
מעל שער הכניסה עומדים פסליהם העשויים ברונזה של זכריה ואלישבע, הורי יוחנן. על פי המסורת הנוצרית, פה היה ביתם. מימין לכניסה, על גבי הקיר, 47 לוחות קרמיקה שעליהם כתובות ב-47 שפות מלות המגניפיקנט – תפילת ההודיה של מרים, כאשר נשאה את ישוע בבטנה. נשוטט בין שתי הקומות של הכנסייה, שראשיתה בתקופה הביזנטית, המשכה בתקופה הצלבנית, אחר כך באחזקת הפרנציסקנים, מאז 1679, ושיאה משנות החמישים של המאה ה-20.
לאחר מכן נצא חזרה לדרך היורדת למעיין, ונלך לאורך רחוב המעיין. הבתים לאורך הרחוב שימשו בעבר חלק מבית הספר החקלאי שייסדה כאן רחל ינאית בן-צבי בשנת 1948.
נחצה את הכביש הראשי של עין כרם, נעלה אל האתר המקודש ביותר לנוצרים כאן – כנסיית יוחנן המטביל. הכנסייה עומדת במקום שבו, על פי מסורת מאוחרת יחסית, נולד יוחנן המטביל אשר בישר את בואו של ישוע.
ניכנס דרך השער, שבראשו סמל הכנסייה הפרנציסקנית ולצידו הצלב המרובע. בקיר השמאלי 21 לוחות קרמיקה, ועליהם תפילת הבנדיקטוס – תפילתו של זכריה, אביו של יוחנן, לאחר הולדת בנו. ממול, בניין של קומה אחת ובתוכו שרידים ארכיאולוגיים של המקום. הכנסייה נבנתה במתכונת הכנסייה הצלבנית שעמדה פה. מתחתיה נמצאים שרידי הכנסייה הביזנטית, הדומה לזו הצלבנית.

מערת לידתו של יוחנן
ניכנס לכנסייה. מימין – תא הווידוי ואגן הטבילה. נמשיך עד המזבחות שמולנו, ונראה מצד שמאל ירידה למערה טבעית למחצה. כאן, לפי המסורת הנוצרית, נולד יוחנן המטביל. במקום נמצא גם מזבח שיש, מתנתה של איזבל מלכת ספרד משנת 1857.
נחזור לאולם הראשי. כאן, מימין למזבחות, נמצא חדר ההלבשה של הנזירים. מומלץ לבקר, לאחר בקשת רשות. כאן שמור אוסף מופלא של בגדי כמורה מוזהבים, כלי כסף וזהב וספרים עתיקים.
ביציאה מחצר הכנסייה נפנה ימינה, אל צידו האחר של הכפר. בהמשך הליכתנו בין הסמטאות כדאי לבקר בחנויות ובגלריות הקטנות, לעצור בבית הקפה השכונתי ולשמוע סיפורים מתושבי המקום.
נלך ישר עד מנזר אחיות ציון (מנזר נוטרדאם דה ציון), נבקש את רשותן של הנזירות המתגוררות במקום וניכנס לאחת החצרות, מהיפות ביותר בירושלים. באישור הנזירות, ניתן לעלות אל הגג ומשם לערוך תצפית אל כל עמק שורק וההרים הסוגרים עליו. במקום פועל גם בית הארחה.
נצא חזרה מהמנזר לסמטאות ונמשיך לשוטט בכפר, כאשר ברקע יהדהדו הסונטות כתובות הלטינית של האח הפרנציסקני אנג'לו דונאטי, שהיה בסוף המאה ה-18 הפעמונר של כנסיית הביקור: "כאן השיש הישיש והסולח/ בזרימת צינת עורקיו החכליליים/ פעמונים, פעמוני עין-כרם/ נטפי נחושת, איצטרובלי זהב/ נגוניים, חמים, נישאים בסתיו/ נצחי ורך הרחק ממרומי קרת/ אבל קרוב ללב החי. כזהו./ פרחי הנפש נפקחים. כולם/ אדם צריך לצאת מן העולם/ בכדי למצוא אותו בתוך חזהו". ("פעמוני עין כרם", סונטה 13).
שימו לב: המנזרים והכנסיות פתוחים בימים שני עד שישי. בשבתות ובימי ראשון הם סגורים. כמו כן, הביקור במקומות אלה דורש לבוש צנוע.

אורלי פלד – מנהלת בית ספר שדה ירושלים – החברה להגנת הטבע.

המושבה הגרמנית ועמק רפאים


כתב: ברוך גיאן

במאה ה-19 התיישבו בארץ הקודש גרמנים טמפלרים – ארגון נוצרי שפרש מן הכנסייה הפרוטסטנטית – והותירו אחריהם נגיעות של אירופה במקומות שונים, ובהם גם ירושלים. ואין תפאורה מושלמת מיום חורף לחומות האבן העתיקות, לאורנים ולבתי האבן עם גגות הרעפים האירופיים כל כך שהטמפלרים בנו.
המושבה הגרמנית הוקמה ב-1873 בעמק רפאים, נחל המוזכר כבר במקרא. בפי הטמפלרים היא נקראה מושבת רפאים. במהלך מלחמת העולם השנייה אילצו הבריטים את הטמפלרים הגרמנים לעזוב את הארץ, בשל היותם נתיני מדינת אויב, אבל השכונה נותרה במקומה והוכרזה כולה כאתר לשימור. לאורך רחובה הראשי צצו כפטריות אחרי הגשם חנויות של יין ותכשיטים ובתי אוכל וקפה.
מגן הפעמון נצא לסיור במושבה, בין בתי כפר השוכנים בלב עיר. הבניין הראשון שנראה במושבה, ברחוב עמק רפאים 1, הוא בית העם (הטמפלרים החליפו את מושג הכנסייה בבית העם), שמגדל פעמונים קטן נמצא בחזיתו, ובחצרו פורחות בתחילת החורף חלמוניות. היום המקום סגור, והוא בבעלות הכנסייה הארמנית.
מעבר לכביש, בעמק רפאים 6, ניצב בית מתיאוס פרנק, הבית הראשון שנבנה על ידי הטוחן הטמפלרי, שהקים בחצרו טחנת קמח שנהרסה. הבית משלב חזות אירופית ופנים בסגנון מקומי. בעמק רפאים 9 ניצב בית נאה במיוחד, שהיה ביתו של האדריכל תיאודור זנדל, מי שתכנן את בית החולים שערי צדק.
נחזור לנקודת המפגש של רחובות עמק רפאים ופטרסון, שם נראה בית דו קומתי בשם בית אוגוסט לנדהולט. בתקופה הטמפלרית, כאן היה בית המרזח של המושבה. בהליכה לאורך הרחובות פטרסון ומאוריציו גוטליב אפשר לחוות ממש את אווירת הכפר הגרמני. חוצים את רחוב כרמיה וברחוב סמטס נראים בתים מרהיבים..
ברחוב לויד ג'ורג' 4 נמצא קולנוע סמדר, שנקרא בעת הקמתו קולנוע אוריינט. היום הוא מציג סרטי איכות, ואפשר להתיישב לכוס קפה אחרונה של היום בבית הקפה של הקולנוע – מקום מיוחד, מלא אווירה ואהוב.

ברוך גיאן – צלם נוף ומורה דרך, מדריך סיורים בירושלים ומורה לצילום.

מימק"א לסינמטק

כתב: ברוך גיאן

לצד השכונות ההיסטוריות הוקמו בתקופת המנדט הבריטי מבנים רבים, הכוללים את ימק"א, המכון האפיפיורי, מלון המלך דוד, הכנסייה הסקוטית סנט אנדרוז ועוד. מסלול בין המבנים הללו, בסמטאות הציוריות שבהן הם שוכנים ובמוזיאונים הקטנים שנמצאים ביניהם הוא חלק מן "המייל התרבותי של ירושלים".
בתקופת המנדט תכנן אדריכל אמריקאי בשם לומיס הרמון, ממתכנני האמפייר סטייט בילדינג בניו יורק, את ימק"א (YMCA) – אחד המבנים המעניינים בעיר, ומקום שמאפשר הצצה אל עולם אחר וזמן אחר. הבניין הוקם ברחוב המלך דוד בשנים 1933-1927 על ידי ארגון הנוצרים הצעירים. בהתאם לתפיסת העולם של הארגון, העוסק בתרבות ובספורט, הוא מורכב משני חללים בנויים גדולים עם כיפות: האחד משמש אולם תרבות והשני בריכת שחייה.
במרכז הבניין מתנוסס מגדל בגובה חמישים מטר, ובמרכזו תבליט אבן המתאר מלאך בעל שש כנפיים, כמתואר אצל הנביא ישעיהו. לאורך ארקדת הקשתות מתגלות עשרות כותרות עמודים שגולפו בדגמים מעולם הצומח ומעולם החי, ובקצה המסדרון יש כותרות המבטאות את מושג אחרית הימים – עם טורפים ונטרפים.
גם חלקו הפנימי של ימק"א הוא רב קסם. בלובי אפשר לצפות בתקרת עץ דמשקאית, בכסאות עץ מסוגננים ובכיפת אבן צבועה, ואם כבר – עדיף לעשות זאת בזמן ישיבה בבית הקפה במקום, על כוס של משקה חם. תמורת שקלים בודדים אפשר לעלות למגדל, לראות את פעמוני הענק ולצפות מגבוה על העיר העתיקה ועל החדשה.
מימק"א נמשיך לכיוון תחנת הדלק עד לרחוב אמיל בוטה, שם נמצא המכון האפיפיורי למקרא. המבנה המרשים נחנך על ידי המסדר הישועי ב-1927 וכמעט לא השתנה. במכון לומדים סטודנטים לתיאולוגיה שהגיעו במיוחד מרומא, אבל לא רק ענייני דת יש כאן: האב מאלון, כומר ישועי בהכשרתו, עסק בחפירות ארכיאולוגיות, וממצאים רבים שעלו בידו מצאו דרכם הנה, למוזיאון הקטן של המכון. גולת הכותרת של המוזיאון היא מומיה של נער כבן 17, שמת לפני כאלפיים שנה במצרים. לפני שנים אחדות הורע מצבה, והמכון מסר את אלכס (כך מכנים הנזירים את החנוט) לטיפול ושימור בבית החולים הדסה. מאז המומיה חזרה למכון, ואפשר לראותה בארון עץ, עטויה במסכת מוות בגווני זהב.
המכון האפיפיורי למקרא.שעות פתיחה: מדי יום 12:30-8:30. תשלום: חמישה שקלים. כתובת: אמיל בוטה 3. טלפון:    02-6252843. יש גישה לנכים.

מהמכון האפיפיורי נצא אל הרחוב, נפנה שמאלה ומיד ימינה, נחצה את מגרש החניה – והגענו אל גן של מדשאות ועצי אורן. משמאל שער המוליך לגן נפלא שרבים זוכרים אותו בשם "הבוסתן", והיום שמו הרשמי הוא גן גוזלן, על שם התורם. תאנים, דקלים ורימונים גדלים בגן, שתוכנן בהשראת הגנים של אנדלוסיה בספרד. אם להאמין למספר הספסלים התפוסים על ידי זוגות אוהבים, זהו מקום רומנטי במיוחד.
מהגן ניכנס לשכונת ימין משה. השכונה המשוחזרת והיוקרתית הוקמה ב-1892, צמודה לאחותה הבכורה – משכנות שאננים. טחנת הרוח נראית מכל פינה בסביבה. אם שער העץ הכחול של הטחנה פתוח, תוכלו להיכנס ולצפות בחלונות תצוגה המתארים את פועלו של מונטיפיורי ובתמונות מרגשות של ירושלים במאה ה-19.
מטחנת הרוח הולכים דרומה לכיוון הכנסייה הסקוטית ובכביש שממול עולים על גשר בני ברית ויורדים אל הסינמטק, שם אפשר לסגור את היום בסרט טוב ובכוס של שוקו חם.
הסינמטק. כתובת: דרך חברון. טלפון: 02-5654333.יש גישה לנכים.

ברוך גיאן: צלם נוף ומורה דרך, מדריך בירושלים ומורה לצילום.

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל


המרכז העולמי למורשת יהודי צפון אפריקה

במשך שנים ארוכות היתה שכונת מחנה ישראל הוותיקה עזובה ומתפוררת. בשנים האחרונות שוקם בית הכולל, מן המבנים הראשונים במחנה ישראל, והפך למבנה מרהיב המזכיר בעבודות הפנים שלו אדריכלות מרוקאית ואת האדריכלות של ארמון אלהמברה בספרד. במקום שוכן היום המרכז העולמי למורשת יהודי צפון אפריקה.
במרכז מתקיימים אירועים, הרצאות ולימודי חזנות. בקומה הראשונה ישנו שחזור מעורר התפעלות של בית כנסת אלגי'ראי שהקמתו הסתיימה רק לאחרונה. השחזור כולל עבודות גילוף עץ עדינות וחלונות עם זכוכית צבעונית. בחדרים מוצגות תערוכות מתחלפות. בקומה העליונה תצוגת כלים ותלבושות, וחדר מרוקאי אופייני. ייחודו של המקום ניבט גם מן החצר המרכזית, שבה נקבעו לוחות גבס עם גילופים נפלאים אשר הוזמנו מחברה מקזבלנקה המתמחה בכך.

ברוך גיאן – צלם נוף ומורה דרך, מדריך בירושלים ומורה לצילום.

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מזג אוויר

ירושלים
17°
moderate rain
humidity: 88%
wind: 3m/s SSE
H 18 • L 16
18°
Sat
20°
Sun
21°
Mon
22°
Tue
Weather from OpenWeatherMap