תפריט עמוד

מידע מעשי לז'נבה

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד


אשרות ושגרירויות

ישראלים הנוסעים לז'נבה ושוויץ הצרפתית לא זקוקים לאשרת כניסה לשוויץ. 

שגרירות שוויץ בישראל
כתובת: רח' הירקון 228 תל אביב.
טלפון:5464455-03 

שגרירות ישראל בשוויץ
כתובת
: Alpenstrasse 32, ברן
טלפון: 3563500/1-31-41   


איך להגיע
אל על מקיימת טיסות סדירות מישראל לז'נבה.
בעונת התיירות יש גם טיסות שכר מישראל לז'נבה.


מתי כדאי להגיע
מיוני עד ספטמבר מזג האוויר בעיר הוא הנעים ביותר.

 

 

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד


לשכות תיירות
לשכת התיירות של ז'נבה


מטבע
פרנק שוויצרי


הפרש שעות
ז'נבה מאחרת את שעון ישראל בשעה.


תקשורת
הקידומת הבינלאומית של שוויץ היא 41.
הקידומת של ז'נבה היא 022. (מחוץ לשוויץ 22).


תחבורה
בעיר יש רשת ענפה ויעילה של תחבורה ציבורית הכוללת אוטובוסים, טרוליבוס (אוטובוסים המונעים בחשמל) וטראם (חשמלית).
את הכרטיסים לנסיעה ניתן לרכוש באוטומטים למכירת כרטיסים שנמצאים בתחנות.
ניתן לרכוש כרטיס יומי שמקנה נסיעה חופשית באוטובוס, בטרוליבוס ובטראם.
מי שמתכנן להשתמש לעיתים קרובות בתחבורה הציבורית ברחבי שוויץ יפיק תועלת אם ירכוש את ה-Swiss Pass, המאפשר נסיעה חופשית ברשת הרכבות הפדראלית, בספינות נוסעים, ברוב אוטובוסי הדואר האלפיניים (מקשרים בין הערים לאזורי ההרים), בחשמליות ובאוטובוסים ב-35 ערים בשוויץ. הכרטיס מקנה גם הנחה של 25 אחוז לרכבלים ולרכבות ההרים. ישנם כרטיסים לארבעה ימים, שמונה ימים, 15 יום או חודש ומומלץ לרכוש אותם אצל סוכני הנסיעות בארץ.

 

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות


אוכל

ארוחת הבוקר השוויצרית היא המוזלי – שיבולת שועל קלויה, תפוחי עץ מיובשים, אגוזים ודבש. המרק השוויצרי הלאומי הוא הקאזופה (Kasuppe) המוגש עם קוביות לחם. הפונדו הוא מאכל הנחשב לאירוע חברתי. מרכז הארוחה הוא סיר האמייל המרכזי העומד על מתקן חימום בו נמצאת תערובת גבינות מותכות עם יין לבן. הסועדים נועצים מזלגות ארוכים בקוביות לחם (אפשר גם תפוחי אדמה או ירקות אחרים) וטובלים אותם בתבשיל שבסיר. מאכלים נוספים הם הראקלט 
(Raclette) – גבינה מותכת על פרוסות תפוחי אדמה דקות והרושטי (Rosti) – לביבות תפוחי אדמה ענקיות. את הארוחה מסיימים במשהו מתוק – שוקולד שוויצרי משובח.


קניות
שעוני-יד, שעוני קוקייה, שוקולד ואולרים הם הקניות החביבות ביותר על תיירים בשוויץ.
בעיר חנויות מיוחדות רבות, שמעניין לבקר בהן גם אם לא קונים דבר.
אחת מהן היא חנות הדגל של דווידוף (Davidoff), שהיא חנות הטבק המפורסמת בעולם. בחנות סיגרים קובנים, מקטרות מיוחדות ואפילו מרתף מיוחד לסיגרים.
כתובת: 2, rue de Rive. 
טלפון:3109041-22-41


בילויים
מבחר הבילויים בעיר הוא רב יחסית לערים אחרות בשוויץ, אך המחירים אינם זולים.
רוב מקומות הבילוי, כגון מועדונים ומסעדות, מרוכזים על שפת האגם.
ב-Grand Theatre מתקיימים מופעי בלט ואופרה בחודשים ספטמבר-יולי. כתובת: Place Neuve.
מידע נוסף ניתן למצוא במדריכים השבועיים Geneva Agenda ו- Geneve Le Guide המחולקים חינם בלשכות התיירות וברוב המלונות.
למחפשים בילוי רומנטי כדאי להצטרף לשיט לילי על אחת מהמעבורות החוצות את אגם ז'נבה. על סיפון המעבורת מגישים מלצרים בעניבות פרפר ארוחות ערב משובחות.


עם הילדים
כדאי לקחת את הילדים לראות את מזרקת Jet d’Eau, אשר משפריצה סילון מים לגובה 140 מטר. משם כדאי להמשיך אל הגנים האנגליים בהם ניצב שעון הפרחים הססגוני.
פעילויות כהחלקה על הקרח אפשר למצוא במרכז הספורט Centre Sportif des Vernets. כתובת: 4 Rue Hans Wilsdorf.


אירועים ופסטיבלים
אוגוסט> פסטיבל ז'נבה (Fetes de Geneve)
הפסטיבל המתקיים בתחילת אוגוסט הוא המפגן השנתי המרכזי של העיר. במהלך 11 ימים מתקיימות לשפת אגם ז'נבה הופעות מוסיקה תיאטרון ובידור, ירידי מזון מכל העולם, ומופע זיקוקים מוזיקלי מעל המים.

אוגוסט-ספטמבר> פסטיבל La Batie
בפסטיבל הופעות מוסיקה, תיאטרון ומחול.

דצמבר > חגיגות ל'אסקלאד (l’Escalade)
החגיגות מציינות את הניצחון בן 400 השנה של תושבי ז'נבה על הפולשים מנסיכות סבואה. במהלך החגיגות מתקיימת תהלוכה על שתי גדות נהר הרון עם בובות ענק של גיבורי הניצחון, תלבושות מסורתיות ולפידים. התהלוכה מסתיימת ברחבת קתדרלת סן פייר שבעיר העתיקה. כמה ימים לפני החגיגות מתקיים מרוץ ברחובות העיר לציון האירוע.

 

 

אטרקציות ואתרים מומלצים

להלן כמה מהאתרים הבולטים של ז'נבה:

Jet D'eau | צילום: לשכת התיירות השוויצרית

האגם והפארקים שבסביבתו
אין כמו טיול של אחר הצהריים בטיילת שלשפת האגם ובפארקים היפים שסביבו. בגדה הדרומית של האגם נמצאים הפארקים Park de la Grange ו- Park des Eau Vives. הפארקים הירוקים צמודים זה לזה ובהם ערוגות ורדים מרשימות במיוחד. ביציאה מהפארקים קשה לפספס את מזרקת המים, Jet d'Eau, המזרקה שקילוחה פורץ מהמים לגובה 140 מטר. המשך הסיור בטיילת מוביל לגן האנגלי, המצוי על קו המים של אגם LEMAN, ליד גשר מונבלאן. בגן מזרקות יפות וכמובן שעון הפרחים המפורסם של העיר.
להשלמת החוויה מומלץ לנוח באחד מבתי הקפה הרבים שעל שפת האגם. אפשרות מומלצת נוספת היא שיט באגם.

ארמון האומות המאוחדות והפארקים שבסביבתו
ארמון האומות הוקם בין שתי מלחמות עולם כדי לשמש את חבר הלאומים ההיסטורי והפך ב1946- למרכז האירופי של ארגון האומות המאוחדות. אפשר להצטרף לסיור שנערך בתוך הארמון, או להסתפק בטיול בגנים הסובבים את המבנה. באופן אבסורדי, הארכיטקטורה של הארמון ידועה כיום בעיקר כאדריכלות פאשיסטית, בסגנון שהיה חביב על מוסוליני והיטלר.
הארמון נמצא בפארק אריאנה הירוק. בסביבה נמצאים כמה פארקים וגנים יפים במיוחד: La Perle du Lac הוא פארק יפה במיוחד ששוכן על שפת האגם ומספק תצפית נפלאה עליו. בפארק שוכנת וילה Bartholoni, בניין מרשים שנבנה ב-1828 ומשמש כיום כמוזיאון להיסטוריה של המדע. בסמוך לפארק זה נמצא פארק Mon Repos הנעים.

העיר העתיקה
הסיור בעיר העתיקה על הכיכרות והמזרקות היפות שבה נעים ומהנה. בדרך כדאי לשים לב לכמה אתרים מעניינים. כדאי להתחיל את הסיור ב-Place Neuve, הכיכר החדשה. ממנה כדאי להמשיך ל-Promenade des Bastions – פארק יפהפה ושוקק חיים שידוע בלוחות השח שבו עם כלי המשחק הענקיים. אך האטרקציה העיקרית פה היא כותל הרפורמטורים – קיר ארוך של פסלי הרפורמטורים הגדולים, ובהם קלווין, שהיה תושב העיר. באזור אתרים מעניינים נוספים, בהם בניין האוניברסיטה, בניין העירייה וקתדרלת סנט. פייר.

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

ז'נבה/ צומת בונבוניירה

ז'נבה מציעה שילוב מעניין של היעילות והארגון השווייצריים המפורסמים עם אהבת התענוגות והנינוחות הצרפתיות. סיור בעיר וסביבותיה, כולל קפיצה לצרפת

התיאטרון בכיכר נב, ז'נבה | צילום: www.cri.ch) christophe gevrey)

כתב: משה גלעד

ז'נבה (Geneve) היא מסוג המקומות שבכל צורה שלא מסתכלים עליהם, מפתה מאוד לומר "צומת". כיום היא בעיקר צומת של השפעה ופוליטיקה עולמית. כסף הוא שם המשחק כאן וזה ניכר בכל – במכוניות, בחנויות האופנה היוקרתיות, בנשים, שנראות בדיוק כמו התכשיטים היקרים שהן עודות, ובגברים שנראים כמו המחיר של החליפות שלהם.
אבל ז'נבה היא גם צומת חברתי-תרבותי: יש בה שילוב מעניין של היעילות והארגון השווייצריים המפורסמים עם הנינוחות ואהבת התענוגות הצרפתיות. שומעים את זה בצליל השפה, מבחינים בזה במלונות ובעיקר מתענגים על זה במסעדות המצוינות שפזורות ברחבי העיר.
כיוון שאל שדה התעופה של ז'נבה מגיעות טיסות רבות מתל אביב, ובעיקר בשל המיקום הנוח של העיר, היא משמשת נקודת מוצא מצוינת לטיולים במערב אירופה. מרחק הנסיעה ממנה לחלקים הדרומיים והמזרחיים של צרפת, למשל, קטן בהרבה ממרחקם מפריז.
העיר עצמה יושבת בדרום מערב שווייץ, ליד הגבול עם צרפת ובמרחק לא רב מן הגבול האיטלקי. היא שוכנת לשפתה של ימת ז'נב, המכונה גם ימת למאן (Leman), מוקפת הרים ונחצית על ידי נהר הרון (Rhone). בקיץ באים לז'נבה כדי לעשות סקי מים בימה, ובחורף היא תחנה נוחה בדרך לאתרי הסקי הטובים באירופה. מדברים בה בעיקר צרפתית, אבל כמובן גם גרמנית, איטלקית ואנגלית.

רפורמציה, חופש וקוסמופוליטיות
כדי לבלות בז'נבה צריך פשוט להגיע לשפת הימה. כאן מרוכזים המועדונים, המסעדות והפעילות. בעיר עצמה יש כמה מוקדי משיכה לתיירים, אבל את עיקר העניין היא מעוררת בשני תאריכים בולטים, ועל פי החישוב השווייצרי, שלא שוכח לרגע את חשבון הבנק, תאריכים נוחים מאוד מבחינה כלכלית.
בכל שנה במהלך חודש אוגוסט, בעיצומו של הווַקאנס, חופשת הקיץ, חוגגים בעיר את החג של ז'נבה (Fete de Geneve). האירוע נושא אופי של מסיבה מתמשכת על גדת הימה: מתקני שעשועים, לונה פארק, המון בתי אוכל, בתי קפה וברים, ובעיקר מוזיקה לריקודים בכל סגנון אפשרי וטונות של זיקוקין די-נור. דווקא בתקופה הזאת אפשר לבלות בעיר במחירים סבירים יחסית לשאר השנה. הסיבה העיקרית לכך היא שבדוכני האוכל הזולים שעל שפת הימה מציעים מעדנים במחירים שווים לכל נפש.
האירוע השני הוא ל'אסקלאד (l’Escalade), שפירושו הטיפוס על החומה, המציין את אהבת החופש של תושבי העיר ואת מאבקם בכובשים זרים. זה היה אמנם לפני כמה מאות שנים, ומאז, כזכור, לא מצטיינים תושבי שווייץ בהצטרפות למאבקים אלימים, אבל מצד שני, אף אחד לא ניסה מאז אותו ניצחון על הדוכס של נסיכות סבואה לכבוש את העיר. את האירוע חוגגים בדצמבר, וגם אז כמובן יש חופשה וכולם נוהרים אל העיר.
האתר המפורסם ביותר בעיר – מלבד ז'ט ד'או (Jet d’Eau, "סילון מים"), המזרקה שקילוחה פורץ מהימה לגובה 140 מטר – הוא "חומת הרפורמטורים" (Le Mur des Reformateurs). האנדרטה נמצאת בגן פרוֹמֶנאד דה באסטיון (Promenade des Bastions), שמדרום לנהר. זהו קיר עם פסלים, אורכו מאה מטר וגובהו עשרה מטרים, שהוקם לזכרם של ז'אן קלווין, ג'ון נוקס ודמויות אחרות של רפורמטורים שעיצבו את התנועות הפרוטסטנטיות בנצרות. על המונומנט הענקי הזה חרות המוטו של התנועה ושל העיר ז'נבה: "אחרי החושך – אור".
מבנה נוסף שמושך מבקרים בעיר הוא פאלה דה נאסיון (Palais des Nations), ארמון האומות שהוקם בין שתי מלחמות עולם כדי לשמש את חבר הלאומים ההיסטורי והפך ב1946- למרכז האירופי של ארגון האומות המאוחדות. אפשר להצטרף לסיור שנערך בתוך הארמון, או להסתפק בטיול בגנים הסובבים את המבנה. באופן אבסורדי, הארכיטקטורה של הארמון ידועה כיום בעיקר כאדריכלות פאשיסטית, בסגנון שהיה חביב על מוסוליני והיטלר.

גבינות, יין והגבול שביניהם
בעיר-צומת כמו ז'נבה אפשר לשאוב עניין רב דווקא כשיוצאים מהעיר לטייל באזור שסביבה (או ישירות משדה התעופה שמצפון-מערב לעיר, לא רחוק מן הימה, לפני שנכנסים אליה בכלל).
המסלול הראשון שאפשר להמליץ עליו פשוט להפליא – הקפת הימה. תחילתו של היום ביציאה מז'נבה לאורך הגדה הצפונית של הימה לכיוון ניון (Nyon) ומשם ללוזאן
(Lausanne). בקצה המזרחי של הימה שוכנת עיר לא גדולה וחביבה אחרת – מונטרה 
(Montreaux). במרחק קצר מכאן, מצפון-מזרח למונטרה, נמצאת אחת מבירות ייצור הגבינה של שווייץ, העיירה גרוייר (Gruyères), שבה אפשר לצפות בתהליך הכנת הגבינה המפורסמת.
מכאן ממשיכים לאורך הגדה הדרומית של הימה, חוצים (כמעט בלי להרגיש) את הגבול לצרפת, מגיעים לעיר המים המינרליים אוויאן (Evian) וממנה חוזרים לכיוון ז'נבה. את כל ההקפה הזאת אפשר להשלים ביומיים, תלוי בקצב ההתקדמות. באוויאן אפשר לבלות היטב בעיקר בקזינו הגדול של העיר, שמעניק תוכניות בילוי מגוונות, כולל אוכל, ריקודים, הופעות, וכמובן – הימורים.
דרך אחרת להיכרות עם הימה היא לשוט (רק בקיץ) באחת המעבורות שחוצות אותה כמה פעמים ביום. ביום יפה מרחיב השיט נטול הטלטלות את הנפש. גם חולים מועדים במחלות ים ירוו כאן נחת ומזון משובח.
אפשרות שנייה, ארוכה ומעניינת יותר, היא לצאת מז'נבה לכיוון דרום-מזרח על הכביש המוביל לעיירה שמוני (Chamonix) שבצרפת. מכאן יכולים הנועזים שבכם לטפס אל פסגת המון בלאן (Mont Blanc), ההר הגבוה ביותר באירופה (4,807 מטר), והרגועים יותר – להסתפק במראהו המרהיב בטיול נינוח מן העמק או לפוש בסמטאות שמוני ובבתי הקפה המצוינים שלה.
בהמשך נגיע אל העיר העתיקה אנסי (Annecy), ששוכנת על גדת ימה קטנה הנקראת באותו שם. אנסי היא מאותן ערים שאפשר לחלוף על פניהן בשעה ואפשר לבלות בהן שבוע תמים מבלי להשתעמם ולו לרגע. יש כאן שבילי הליכה יפים לאורך הימה וביערות הסמוכים, יש כאן אתרי בילוי, פעילות תרבותית, שוק נפלא של ירקות, גבינות ואוכל צרפתי מצוין ועוד ועוד.
לכל אורך הגדה של ימת אנסי פזורים בתי מלון קטנים ונעימים. כדאי מאוד להימנע מלישון בבתי המלון הגדולים שבלב אנסי. על גבעה בלב החלק העתיק של העיר יש ארמון שעיקר תועלתו בכך שהוא מספק נקודת תצפית יפה על העיר והימה. מכאן אפשר לחזור לז'נבה בנסיעה קצרה של כשעה וחצי.
מסלול נסיעה שלישי, יומרני יותר, הוא לאורך נהר הרון. מוצאו של הנהר בהרי האלפים של דרום מרכז שווייץ, ליד מעבר ההרים סנקט גוטארד (St Gotthard). מכאן הוא זורם מערבה ונשפך אל ימת למאן ליד העיר מונטרה. בקצה המערבי של הימה, ממש בלב העיר ז'נבה יוצא המשכו של הנהר וזורם תחילה מערבה ואחר כך דרומה. נהר הרון הארוך ורב כוח עוד ממשיך לצרפת וחוצה את העיר ליוֹן, חולף על פני וַלאנְס ואַבינְיוֹן, ונשפך אל הים התיכון באזור ביצות קמארג שממערב למארסיי.
מסע לכל אורכו של הרון, המתחיל באלפים, עובר דרך ז'נבה וגולש דרומה אל הים התיכון הוא מסלול מרהיב שדורש לפחות שבוע של נסיעה אינטנסיבית. הנופים, האוכל והיין מצדיקים את המאמץ.

אתר אינטרנט:
www.geneve-tourisme.ch

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

האלפים הצרפתיים / מעמק איסר לאגם ז'נבה

מתוך ספרו של מנחם מרקוס "אוויר הרים – מסלולי ההליכה הטובים בהרי אירופה" בהוצאת מסע אחר. 

האלפים הצרפתיים. כל מילה מיותרת

מידע שימושי
סוג הטיול: רגלי
דרגת קושי: קל עד בינוני
משך הטיול: שמונה ימים.
איך מגיעים: אל העיירה הנחמדה בור סן מוריס אפשר להגיע מליון שבצרפת או מז’נבה שבשוויץ: מליון – מהכביש הראשי A43E70 נוסעים מזרחה אל העיירה שמברי, כשמונים קילומטר מליון. משמברי ממשיכים באותו כביש אל העיירה שמוסה, ממנה ממשיכים בכביש N90 אל העיירה מוטיר. ממוטיר – עוד 27 קילומטר בכביש N90 עד בור סן מוריס. סך כל הנסיעה – כ-180 קילומטר (כשלוש שעות). המסלול עובר לאורך עמק הנהר איסר.
אפשר להגיע מליון גם ברכבת. בור סן מוריס היא תחנתה האחרונה של מסילת הרכבת מליון, במעלה הנהר איסר.
מז’נבה – נוסעים תחילה בכביש הראשי לשאמוני (כביש A40), ולאחר 11 קילומטר פונים ממנו ימינה לכביש A41 המוביל לאנסי. מאנסי ממשיכים בכביש N508 המתחבר ליד העיירה אלברטויל לכביש N90. מכאן – כשישים קילומטר נסיעה עד בור סן מוריס בכביש N90.
גובה מרבי: 2,500 מטר
עונה: בין מאי לאוקטובר
ציוד: אין צורך בציוד מיוחד
מזון ואספקה: בכפרים שלאורך המסלול – קונטמין, לס אוש, סמואן, שטל.
לינה: לאורך המסלול יש בקתות לינה נוחות וכן אכסניות מרשת Gite D'etap הצרפתית. בכולן יש אפשרות לקבל ארוחות ערב ובוקר. המחירים סבירים עד צנועים. בבור סן מוריס (תחילת המסלול) ובטונון לה בין (סוף המסלול) יש בתי מלון, וכן אפשרות ללינה בקמפינג זול ונוח למי שמוכן להסתפק בשירותים, מקלחת חמה ולינה בשק שינה על משטחי עשב.
מפות: המפות המומלצות למסע הרגלי הן מפות טופוגרפיות בקנה מידה 1:50,000 בהוצאת דידיה-רישאר: מפה מס' 11 – ונואז (Vanoise), מפה מס' 8 – מון בלאן-בופורטן (Mont Blanc-Beau Fortain), מפה מס' 3 – שבלה פוסיני ז'נבואז (Chablais Faucigny Genevois). מפה כללית יותר – המכילה את כל אזור הטיול וכן את נתיבי ההגעה מליון ומז’נבה לבור סן מוריס – היא מפת סבואה-דופינה, בקנה מידה 1:250,000, גיליון 112, בהוצאת המכון הגיאוגרפי הלאומי של צרפת.

הקדמה
ביולי 1992 הגעתי אל העיר היפה גרנובל שעל גדות הנהר איסר, שם קיבל את פני רוז'ה בנשה – מזכיר אגודת התיירות של קלוב האלפיניסטים של נהר הרון (Rhone Alpes). לפגישה בגרנובל זומן גם אליק מרטינה, המנהל האזורי של הקלוב האלפיני הצרפתי 
(C.A.F). מרטינה בחן את המסלול שהתוויתי על מפות 1:50,000 – מעמק גודמר שבשמורת האלפים אקרן ועד לעיירה טונון לה בין שלחוף אגם ז’נבה. הוא ציין בסיפוק שהנתיב שבחרתי הוא היפה ביותר באלפים הצרפתיים, אך היה מודאג משלושה מעברי הרים: מעבר ג'וברנה, מעבר קלוט דה קבל ומעבר גרנד קול – שלושתם בגובה של יותר מ-3,000 מטר, ומכוסים בקרחונים. הוא כנראה לא ידע שאינני מצויד בקרמפונים (סנדלי מתכת משוננים להליכה בקרח), אחרת, מן הסתם, היה מזהיר אותי לא להתמודד כלל עם מעברים אלו.
בכל אופן יצאתי לדרך, בונה כמו תמיד על אלת המזל שתאיר לי פנים. תחילת המסלול הרגלי היתה בכפר הקטן לה שפל שבעמק גודמר, כשמונים קילומטר מדרום-מזרח לגרנובל. את הלילה הראשון ביליתי בבקתת מטיילים קטנה בשם קסביה בלנש, וממנה עליתי למחרת על מעבר ג'וברני ואל קרחון פילט שמעברו השני. בשעת אחר צהריים ישבתי על קרחון פילט, די מזיע מהמתח לקראת הירידה הצפויה ללא כל ציוד ראוי לשמו.
ביום הרביעי למסע הצלחתי לחצות מעבר מקורחן נוסף בשם קלוט די קבל, ולאחריו ירדתי לעיירה מקסימה בשם מונסיר לה בין, שם זללתי עוגות מצוינות ואגרתי אנרגיה להמשך הדרך. מעל מפלי המים של ריקו ביליתי עם קבוצת צעירים צרפתים בבקתת ריקו, ובערב ערכנו קונצרט נפלא של שירי להקת הדלתות. בבקתת ההרים הסמוכה לפסגת מונט תבור (גובה 3,200 מטר) הענקתי לקבוצת אלפיניסטים הרצאה מלומדת על הר תבור הישראלי, ובהמשך על נופי הגרניט של אזור סנטה קטרינה – לאחר שסיפרו לי שחלומם הגדול הוא להגיע להר משה שבסיני כדי לטפס על הרי הגרניט אותם ראו רק בתמונות. לכפר הקטן סמואן הגעתי ביום ה-17 למסע, לאחר שמונה שעות הליכה בגשם בלתי פוסק, מדוכא עד עפר ומקלל את הרגע בו החלטתי לצאת למסע הזה. שני פועלים שתיקנו גג רעפים באחד מבתי הכפר מחאו לי כפיים וצעקו: "Bon courage, bon courage!" (חזק ואמץ! חזק ואמץ!), ובאחת זקפתי ראש ובחיוך ענקי נופפתי להם בחזרה. את יתרת אותו יום – עוד כשלוש שעות של הליכה בגשם – עשיתי כבר עם צליל מנדולינה בלב…
ליד מעבר ההרים שסרי פגשתי צעירה שהלכה לבדה בשביל מן העיירה שמפרי שבשוויץ אל העיירה שטל שבצרפת. לאחר שיחה של כמה דקות היא ציינה בשמחה שאת האדונים אהוד ברק ועוזי דיין היא מכירה אישית מתקופת היותה דיילת אוויר בחברת אייר-פרנס, במטוס שנחטף על ידי מחבלים (ביניהם המחבלת לילה חאלד) ונוסעיו חולצו מאוחר יותר על ידי לוחמי סיירת מטכ"ל. מפסגת דן ד'אוש – הפסגה האחרונה במסע הגדול הזה, כבר מעל אגם ז'נבה – צפיתי בשלושה צעירים המטפסים בנתיב כבלי הפלדה העולה לפסגה ועל גבם תרמילי ענק. ישבנו על הפסגה והם שאלו אותי אם כוסית יין לבן תתאים לי. "בהחלט", אמרתי, ואז נפתחו תרמילי הגב ומספר בקבוקי יין לבן נשלפו מהם, צוננים להפליא בקרירות של אחר הצהריים. גרגרנו להנאתנו, כל אחד, כליטר של יין לבן. הייתי משוכנע שהם יישארו איתי לבלות את הלילה בבקתת ההרים שעל הפסגה, אולם להפתעתי, הם נפרדו ממני בשמחה וירדו מן הפסגה בזריזות חתולית, כשהם אוחזים בביטחון ובקלילות בכבלי הפלדה התלולים. באותם רגעים, עם אותו ליטר יין בקרבי, אני לא הייתי מסוגל לבטא את שמי אם מישהו היה טורח לשאול אותי…
אחרי עשרים יום של מסע רגלי בלתי פוסק, לאורך 400 קילומטר בפסגות האלפים, מצאתי את עצמי בחוף אגם ז'נבה, בעיירה טונון לה בין. פרשתי שק שינה על חוף האגם ונכנסתי למים לשחייה קלה. כמעט טבעתי! גופי היה מותש ממש ממאמץ ההליכה.
שלושה ימים מאוחר יותר כבר הייתי במטוס אייר-פרנס, בדרכי מפריז לישראל. הטייס הכריז כי אנו עוברים מעל ז'נבה, ומאותו רגע כבר הייתי צמוד לחלון, מזהה בבירור את כל הפסגות האלפיניות שטיפסתי עליהן או חלפתי לידן. היה מדהים לגלות שמסע רגלי של עשרים ימים ברגל אפשר לבצע במטוס אייר-פרנס ב-25 דקות. 

תעודת זהות
שרשרת האלפים הצרפתיים, שאורכה כ-500 קילומטר, נמשכת מן העיר ניס (ניצה) שלחוף הים התיכון בדרום, ועד לאגם ז'נבה בצפון. במערב תוחם את האלפים הצרפתיים עמקו של הנהר רון (שאליו גם מתנקזים כל נהרות האלפים הצרפתיים), ובמזרח – הגבול בין צרפת לאיטליה (מהים התיכון ועד פסגת המון בלאן), והגבול בין צרפת לשווייץ (מפסגת המון בלאן ועד לכפר סן ג'יג'ולף שבחופו הדרומי של אגם ז'נבה). לאורך קו הגבול המדיני הזה עוברת גם פרשת המים של רכס האלפים, המפרידה בין אגן הנהר רון שבתחום צרפת לאגן הנהר פו שבתחום איטליה.
חלקם הדרומי של האלפים הצרפתיים מכונה האלפים המריטימיים (הימיים), ואילו חלקם המרכזי והצפוני מכונה בשם "רון אלפ" (האלפים של אגן הנהר רון) או האלפים של דופינה.
חלקם הדרומי של האלפים הצרפתיים (המריטימיים) נמוך מן החלק המרכזי והצפוני, אולם גם כאן כבר מזדקרים שיאים בגובה 3,000 מטר ויותר (מונט קלריה – 3,045 מטר, וסים דה גלס – 3,143 מטר, שניהם בגבול צרפת-איטליה, במרחק 45 קילומטר מצפון לניס שבחוף הים). במרכז האלפים הצרפתיים מתנשא המסיב ההררי הגרניטי של אקרן ופסגותיו: לס אקרן – 4,103 מטר, ומונט פלבו – 3,954 מטר. בצפון האלפים הצרפתיים מתנשא מסיב המון בלאן שפסגתו – 4,812 מטר – היא הגבוהה בהרי האלפים ובהרי אירופה כולה.
שלושת הגושים הגבוהים הללו בנויים מסלעים מעידן הפרה-קמבריום (סלעי גרניט וסלעים מטמורפיים), ואילו שאר אזורי האלפים הצרפתיים בנויים מסלעי גיר קשים מתקופות עתיקות יותר (טריאס) וצעירות יותר (קנומן, טורון, אאוקן).
מערכת מסועפת של נחלים ונהרות מנקזת את האלפים הצרפתיים אל הנהר רון שבמערבם: את האלפים המריטימיים מנקזת מערכת הנהר ור (Var) הנשפך לים התיכון ליד העיר ניס. את האלפים המרכזיים (אזור מונט פלבו ולס אקרין) מנקזת מערכת הנהר הגדול איזר (Isere), הנשפך לנהר רון מדרום לעיר ליון. את צפון האלפים הצרפתיים מנקזת מערכת הנהר ארב (Arve), הנשפך לנהר רון ליד העיר ז'נבה.
בשל גובהם הרב, מכוסים שטחים נרחבים מרכסי האלפים הצרפתיים בקרחונים. שטחי הקרח הגדולים ביותר מכסים בכיפות קרח ענקיות את רכס המון בלאן, ויורדים ממנו בלשונות קרח ארוכות (קרחוני עמק). אזור האלפים שמצפון לעיירה מודאן (הידוע בשם "ונואז") מכוסה אף הוא בקרחונים, ופסגותיו – גרנד מוטה וגרנד קס – בגובה 3,600-3,800 מטר). האזור הגבוה של מונט פלבו ואקרן שמדרום-מזרח לגרנובל מכוסה אף הוא בכיפות קרן ובקרחוני עמק ארוכים.

נתיבים ודרכים
מספר נתיבים בינלאומיים – כבישים ומסילות רכבת – חוצים את האלפים הצרפתיים ומקשרים בין צרפת לשווייץ ולאיטליה. הצפוני שבהם הוא הכביש מז'נבה הצרפתית למרטיני שבשווייץ. כביש זה עולה מז'נבה עם עמקו של הנהר ארב, עד לשאמוני שלמרגלות המון בלאן. מכאן הוא מטפס למעבר פורקלה (Forclaz) בגובה 1,527 מטר, ויורד אל העיירה מרטיני שבשווייץ.
משאמוני עובר כביש ראשי במנהרת שאמוני שמתחת לרכס המון בלאן (אורך המנהרה כ-12 קילומטר), ויוצא מעברו השני של המון בלאן אל עמק אאוסטה האיטלקי, ומשם לטורינו. מבור סן מוריס הצרפתית שבעמק הנהר איזר עולה כביש מפותל אל מעבר סן ברנרד הקטן (2,188 מטר), ויורד מעברו השני לכביש אאוסטה-שאמוני, ליד העיירה האיטלקית קורמאיר.
מן העיירה הצרפתית ול סני שבעמק מודאן מטפס כביש מפותל אל מעבר מון סני ויורד מעברו השני אל העיירה האיטלקית סוזה (Suse) שעל כביש טורינו-שאמוני.
מן העיר מודאן עובר כביש ראשי, ובצמוד לו מסילת הרכבת של ליון-טורינו, במנהרה ארוכה – מנהרת מודאן. הכביש והמסילה יוצאים מעברם השני של האלפים אל הצד האיטלקי ליד העיירה ברדונצ'יה.
הכביש מגרנובל הצרפתית, דרך בריאנסון, חוצה את האלפים הצרפתיים וממשיך מזרחה אל טורינו.
כביש הררי צר חוצה את האלפים הצרפתיים בדרכו מהפארק הלאומי האלפיני קירה 
(Queyras) למונטה ויסו שבאלפים האיטלקיים. הכביש חוצה את האלפים הצרפתיים במעבר אנג'ל, שגובהו 2,700 מטר והוא מעבר הכביש הגבוה בהרי האלפים הצרפתיים.

שבילים
רשת מסועפת של מאות שבילים חוצה את שרשרת האלפים הצרפתיים לאורכה ולרוחבה. שבילי המטיילים, המסומנים ברובם בשטח, מופיעים בצורה בולטת בסדרת המפות המפורסמת של דידייה רישאר, בקנה מידה 1:50,000. במפות אלו מסומנות גם כל בקתות הלילה של הקלוב האלפיני הצרפתי, וכן אכסניות המטיילים של Gite D'Etape. שביל ראשי אחד, GR5, חוצה את האלפים הצרפתיים לכל אורכם, מסן ג'יג'ולף שבחוף אגם ז'נבה ועד לניס שבחוף הים התיכון. 

יוצאים לדרך

יום 1: בור סן מוריס – אשין – עמק שרבונה – מעבר פרלוניאן – בקתת פלן דה לאי (13 קילומטר)
יום 2: פלן דה לאי – בקתת קרואה דה בונהום – מעבר בונהום – קונטמין – 
בקתת מיאז' (19 קילומטר)
יום 3: בקתת מיאז' – מעבר טריקו – קרחון ביונסה – לז אוש (9 קילומטרים)
יום 4: לז אוש – מעבר ברוון – קניון דיוסה – בקתת אנטרן (15 קילומטר)
יום 5: בקתת אנטרן – אגם אנטרן – צוקי רוש דה פיז – סמואן – בקתת טורני (22 קילומטר)
יום 6: בקתת טורני – מעבר קוי – האגם הירוק – שאטל (18 קילומטר)
יום 7: שאטל – שפל ד'אבונדנס – לה קורנט דה ביס – פסגת דן ד'אוש (14 קילומטר)
יום 8: דן ד'אוש – שוונו – פומבור – תחנת ביוז' – טונון לה בין (15 קילומטר)

יום 1: מבור סן מוריס לבקתת פלן דה לאי
בשעת בוקר מוקדמת נצא מן העיירה בור סן מוריס (Bourg Saint Maurice), אליה הגענו ביום הקודם. מן הקצה הצפוני של העיירה עולה צפונה שביל יפה ביותר, בתוך יער מוצל, לעבר עמק שרבונה. השביל עובר בדרכו שני כפרים זעירים: אשין (Echines) התחתון ואשין העליון. לאחר שנחלוף על פני כנסיית אשין העליון, נמשיך בשביל לצפון-מערב עוד כ-800 מטר, אל עמק שרבונה, המכותר משני עבריו בצוקי סלע מרשימים, ובקרקעיתו פלג מים יפה. לאחר 4.5 קילומטרים של הליכה בכיוון צפון-מערב, במעלה השרבונה, נגיע אל שרידי מבנה בשם שלט דה קומב. כאן מתפצל השביל: שביל אחד עולה דרומה אל אגמי פורקלה; השביל השני – תלול ומייגע – עולה צפונה אל מעבר פרלוניאן. נבחר בשני ונעלה כ-400 מטר עד למעבר, שגובהו 2,450 מטר. מן המעבר תצפית נהדרת לדרום, אל הפסגות המקורחנות של מונט פורי (Mont Pourry), פסגת גרנד מוטה (Grand Motte) ופסגות רבות אחרות, וכן אל קטע מעמק הנהר איסר (Isere), ממנו עלינו לכאן; מעט רחוק בצפון מזדקרת פסגתו של הר המחט אגואי דה גלסיה (Aiguille de Glaciers, "מחט הקרחונים") – הפסגה הדרום-מערבית של רכס המון בלאן, שגובהה כ-3,800 מטר.
ממעבר פרלוניאן (Pralognan) – ירידה בשביל תלול מעט, אך לא קשה להליכה, אל עמק נבה בו זורם פלג מים בשם רואיסו (Ruisseau). מכאן כבר ממשיכה צפונה במעלה העמק דרך עפר, המגיעה לאחר 2.5 קילומטרים אל מעבר רוסלן שגובהו כאלפיים מטר.
במקום זה אנו פוגשים כביש אספלט צר, ואיתו אנו יורדים מערבה עוד כשני קילומטרים עד לאכסניית פלן דה לאי (Plan de Lai, 1,821 מטר) השוכנת בצד הכביש. האכסניה היא חולייה בשרשרת בקתות ההרים והאכסניות שמפעיל המועדון האלפיני הצרפתי (Club Alpin Francais – C.A.F). בפלן דה לאי אנו פוגשים בשביל הטרנס-אלפיני הנקרא G.R5 (Grand route 5), בו נצעד במהלך הימים הבאים. מסלול זה הוא אחד מנתיבי ההליכה הארוכים באירופה. ראשיתו בהולנד ומשם הוא נמשך דרך לוקסמבורג, שווייץ והאלפים הצרפתיים, עד לניצה שלחוף הים התיכון. משך המסע הרגלי לאורכו – כמאה ימים. מהאכסניה מומלץ להמשיך עוד כ-400 מטר מערבה, אל עמדת תצפית נהדרת, ממנה נשקיף כלפי מטה אל האגם היפה של רוסלן, המוקף כולו ברכסים ירוקים.

לינה
אכסניית פלן דה לאי – 28 מקומות לינה, כולל מקלחת חמה. אפשר להזמין ארוחת ערב וארוחת בוקר ליום המחרת. טלפון: -0778-89-79-04-33, טלפון מנהל (פיליפ לטאר): 79387225-04-33

יום 2: מאכסניית פלן דה לאי לבקתות מיאז'
ביום זה אנו מתקדמים לאורך מורדותיו הצפון-מערביים של רכס המון בלאן, כשמעלינו קרחוני עמק עצומים היורדים מראש הרכס, ומתחתינו עמקים דשנים וירוקים. הניגוד הזה פנטסטי. שביל G.R5 עולה מן האכסניה לצפון-מזרח, על גבי מדרון תלול המכוסה באחו ירוק של צמחייה אלפינית. לאחר כשלושה קילומטרים מגיע השביל אל שלוחה צרה וחדה, דמוית סכין, הנקראת קרט דה גיט (Crete de gittes). השביל נמשך על גבי השלוחה הצרה כ-800 מטר עד לפסגה חרוטית בגובה 2,538 מטר. מכאן תצפית נוף מרהיבה אל כמה מפסגות הקרח המפורסמות שבאזור: גרמד מוטה ומונט פורי הנראות בדרום; היישר לפנינו בכיוון צפון-מזרח מזדקרת פסגת הקרח המחודדת אגואי דה גלסיה; ובמערב – אגם רוסלן. מן החרוט יורד השביל במתינות לצפון-מזרח אל אכסניית Croix de bonne homme ("צלב האיש הטוב") – אכסניה גדולה הבנויה מקורות עץ ענקיות. כאן גם צומת שבילים אלפיניים: האחד יורד דרומה אל הכפר לה שפיה שעל כביש בור סן מוריס-רוסלן; השני הוא נתיב רגלי ארוך הממשיך מזרחה אל עיירת הסקי קורמאיר שבאיטליה; השלישי הוא נתיב G.R5 הממשיך צפונה אל העיירה קונטאמין (Contamines).
אנו נמשיך בשביל G.R5 לכיוון צפון-מערב, ולאחר קילומטר אחד נגיע אל מעבר בונהום
(Col de bonnehomme) שגובהו 2,300 מטר. מכאן יורד השביל ירידה מתונה וארוכה אל עמק קונטאמין. לאחר כארבעה קילומטרים נצמד השביל אל נקיק נהדר שעומקו שישים-שמונים מטר, רוחבו 10-15 מטר ובמקומות אחדים אף שלושה-ארבעה מטרים, ובו זורם פלג מים שוצף בין מפלים ובריכות סוערות. מכאן כבר קצרה הדרך אל העיירה קונטאמין, עיירה תיירותית ובה כנסייה שציורים צבעוניים בחזיתה. ממרכז קונטאמין עולה מזרחה שביל אל בתיה העליונים של העיירה, וחוצה לסירוגין את פיתוליה של דרך עפר העולה לבתים העליונים. לבסוף נפרד השביל מבתי העיירה, וממשיך – תחילה מזרחה ובהמשך צפונה – לעבר בקתות מיאז' (Chalets de Miage).
השביל נבלע במהרה בתוך יער יפה שבו מעורבים עצים רחבי עלים ועצי מחט. מדי פעם מופיעות פרצות בסבך היער, ומהן תצפיות מפתיעות למטה, אל עמק קונטאמין. השביל עובר בצד בקתת מטיילים קטנה בשם טריק (Truk). אחריה הוא יורד אל העמק הנפלא של מיאז', היורד מכיפת מיאז' (Domme de Miage) שברכס המון בלאן, ולאורכו נמצא הקרחון העצום של מיאז'. השביל מגיע אל בקתת מיאז' שבקרקעית העמק, כ-800 מטרים מבסיס הקרחון. כמות אדירה של מים – מי הפשרת הקרחון – זורמת מבסיס הקרחון בעשרות פלגים במורד עמק מיאז' הירוק. כאן, בלב האחו הזה, נמצאות בקתות מיאז' הקטנות, ולצדן גם פונדק בו ניתן להזמין ארוחה. בעלי המקום מאפשרים גם שימוש במטבח לשירות עצמי. הדבר היפה ביותר הקורה לך ביום כזה הוא ישיבה על ספסל, בסיומו של יום, באור הרך של שעות אחר הצהריים, כשבמבטך מופנה מזרחה אל קרחון מיאז' המחליף את צבעיו ואל כיפת מיאז' העצומה, כולה מכוסה קרח, השולטת ממעל – בגב הרכס של המון בלאן.

יום 3: מבקתות מיאז' ללז אוש
מבקתות מיאז' אנו עולים צפונה בשביל ברור, עלייה מעט מפרכת אל מעבר טריקו 
(Tricot). הפרש הגובה בין עמק מיאז' למעבר טריקו הוא כ-600 מטר ומשך העלייה כשעה עד שעה וחצי. ממעבר טריקו – ירידה של כשלושה קילומטרים עד לבסיס הקרחון של ביונסה, והמראה נפלא! קרחון ביונסה הוא קרחון עמק (Valley Glacier) טיפוסי היורד מרכס מון בלאן ואורכו כחמישה קילומטרים. השביל נוגע בבסיס הקרחון – קיר זקוף של קרח, מבוקע ומחורץ, ומתחתיתו מזנק זרם מים אדיר היורד מערבה לעבר הנהר ארב שבעמק שאמוני. השביל יורד מבסיס הקרחון עוד כמה עשרות מטרים, בין פלגי מים רבים ומרבדי שרכיות, ומגיע אל גשר עץ שתחתיו זורם פלג ביונסה ברעש מחריש אוזניים. מן הגשר – עלייה של כשני קילומטרים בשביל מצוין לצפון-מערב, עד למעבר ווזה (Col de Voza) שגובהו 1,850 מטר. בדרך למעבר חוצה השביל תוואי של מסילת רכבת הרים העולה לכאן מעמק שאמוני.
מקול דה ווזה – ירידה בשביל לכיוון צפון-מזרח, אל עמק שאמוני. השביל עובר בתוך יער רחב עלים עשיר בשרכיות. בהמשך נצמד הנתיב אל דרך עפר מפותלת, בה נצעד בין בתי חווה קטנים ויפים עד לעיירה לז אוש (Les Houches) שבעמק שאמוני. בעיירה נמצאת אכסניה של רשת Gite D'etap, ובה אפשר לבלות את הלילה.
כיוון שיום הליכה זה קצר יחסית, מומלץ לנסוע בהמשכו, בתחבורה ציבורית, אל העיירה שאמוני הנמצאת כשבעה קילומטרים ממזרח ללז אוש. במרכז העיירה נמצאת תחנת הרכבל ממנה עולה רכבת כבלים עד לפסגת אגואי דה מידי ("המחט המרכזית") שגובהה 3,842 מטר. זהו המקום הגבוה ביותר באלפים אליו מגיעה רכבת כבלים. פסגת אגואי דה מידי מזדקרת בלבו של קרחון מון בלאן הענקי, שהוא הגדול בקרחוני האלפים. הנוף מכאן מדהים, אך מחיר העלייה ברכבל והביקור באתר גבוה ביותר, ובעונת השיא חייבים להזמין מראש כרטיסים לנסיעה ברכבל!

לינה בלז אוש
מלון Beau Site – שלושה כוכבים. 18 חדרים, בריכה, סאונה, מסעדה.
מלון Chris-Tal – שלושה כוכבים. במלון בריכה מקורה, סאונה, גן גדול ומגרש טניס.
בקתת מישל פאגו (Gites Fagot) – אכסניה עם שבעה חדרים ו-36 מקומות לינה. תנאים בסיסיים.

יום 4: מלז אוש לבקתת ההרים אנטרן
נצא מן העיירה לז אוש בכביש המוביל לשאמוני. ביציאה מהעיירה, במקום בו מתחבר כביש לז אוש עם הכביש הראשי שאמוני-ז’נבה, בנוי סכר לרוחב הנהר ארב, המשמש גם כגשר לכביש הראשי לשאמוני. כאן נחצה את הנהר לגדתו הצפונית. נמשיך מזרחה על הגדה הנגדית, תחילה בכביש ולאחר כמה מאות מטרים בשביל הנמשך על הגדה. לאחר כ-800 מטר מן הסכר נפרד השביל מגדת הנהר ארב, פונה לצפון-מערב ומטפס אל מעבר ההרים ברוון (Col du Brevent). השביל תלול, לעיתים מייגע, ולכן יש לטפס אט-אט. בסך הכל נטפס 1,400 מטר מעמק שאמוני עד למעבר ברוון.
בחלקו הראשון עולה השביל ביער יפה. לאחר כשני קילומטרים הוא עובר בגבול מתחם מגודר, בו מוחזקים איילים מסועפי קרניים ובעלי חיים אחרים – גן חיות קטן ביער טבעי. מכאן עוד כ-2.5 קילומטרים של עלייה עד לבקתת ההרים ביינשה (Ballanchat), שגובהה אלפיים מטר. מכאן – מראה נהדר של רכס מון בלאן, מעברו השני של עמק שאמוני, על פסגותיו: מון בלאן, מון בלאן דה טקול, דום דה גוטה, אגואי דה מידי. עדיין אין זו "התצפית האולטימטיבית" על המון בלאן – זו מצפה לנו במעבר ברבנט שבראש מעלה השביל.
מביינשה – עלייה של כשעה, ובדרך מבט ממערב לשביל אל אגם ברוון, עד להר הקרן ברוון, שגובהו 2,400 מטר והוא מתנשא לגובה 1,400 מטר מעל שאמוני, הנראית בבירור מתחתינו. המראה מכאן פנטסטי: עמק שאמוני וכפריו למטה, ומן העבר השני רכס מון בלאן לכל אורכו! מבט יפה במיוחד על קרחון "ים הקרח" (Mer de Glace) היורד מפסגת מאלה (Mallet) אל עמק שאמוני.
מהפסגה נמשך השביל כברת דרך מזרחה, על רכס הסלעים של ברוון, המכוסה כאן רק באחו אלפיני, שכן הפסגה גבוהה מעבר לקו היער האלפיני. לאחר כמה מאות מטרים נגיע לאוכף ברוון, בו חוצה השביל את הרכס ופונה לצפון-מערב. השביל יורד בהדרגה בצלעו של קניון ענקי ונהדר בשם דיוסה (Diosaz). הנוף כאן פראי לחלוטין: כיפות סלעי גרניט מכוסות ביער מחטני, פלגי מים ומקווי מים קטנים לאורכם, ולמטה – פלג המים הסוער של קניון דיוסה.
לאחר ירידה שנמשכת כשעה וחצי במעבר ברוון נגיע אל קרקעית קניון דיוסה. השביל חוצה את פלג דיוסה בגשר עץ, פונה מערבה ועולה לעבר בקתת מואד אנטרן (Moede anterne). משך העלייה מדיוסה למואד אנטרן הוא כשעה וחצי-שעתיים. העלייה מתחילה על גבי מדרון מיוער וממשיכה לאורך גדתו של פלג המים הנקרא מואד (Moede). כאן נגלה מפל מים נהדר בגובה שישים מטר משמאל לשביל, ובהמשך – את קבוצת הבקתות מואד. בנקודה זו נפרד השביל מפלג מואד ומטפס לצפון-מערב עוד כ-600 מטר, עד לבקתה הניצבת על כתף טופוגרפית מתונה, בגובה אלפיים מטר למרגלותיו הדרומיים של מעבר אנטרן. הבקתה הינה מבנה דו קומתי עם עליית גג גדולה. המקום מסביר פנים והאוכל כאן טעים למדי.

יום 5: מבקתת מואד אנטרן לבקתת טורני
המסלול ביום זה ארוך, הגם שהנתיב בדרך כלל נוח וקל להליכה. יש להקפיד על יציאה מוקדמת. מבקתת מואד אנטרן אנו עולים בשביל G.R5, תחילה מערבה ובהמשך צפונה אל מעבר אנטרן (Anterne, 2,257 מטר) – עלייה קלה של כמאתיים מטר. ממעבר אנטרן ירידה צפונה אל עמק דמוי מכתש, המתוחם משמאלו על ידי המצוק האדיר של רושה דה פיז, שגובה פסגתו – Tete alane – 2,800 מטר. בקרקעית המכתש נח אגם אנטרן, המכותר מכל עבריו במדרונות מתונים המכוסים עשב ירוק ורך.
השביל עולה מאגם אנטרן עלייה קלה ויורד אל בקתת אנטרן, כקילומטר מצפון-מערב לאגם. ממנה הוא ממשיך לצפון-מערב, לאורך פלג מים שקט הזורם באחו ירוק, ובהדרגה מתקרב אל בסיס המצוק של רושה דה פיז. בהמשך עוקף השביל את קצהו הצפוני של המצוק האדיר, ויורד מערבה אל עמקו של הנהר סאל (Salles). שם הוא נפגש עם מפל סוטה, אחד מסדרת מפלים מרשימים שתבוא בהמשך הדרך. מכאן יורד השביל לעבר הכפרים סביני (Savigny) וסיקסט פר א-שבל (Sixt Fer A Cheval). הירידה נהדרת: ממצוק הגרניט התוחם את השביל משמאל יורדים בצניחה מפלי מים תלולים אל הנהר סל הסמוך לנו, ובנהר עצמו סדרת מפלים יפים. התחתון שבהם, מפל רוג'ה, מגיע לגובה שמונים מטר. מהמפל נמשך השביל הלאה צפונה, וחותך את פיתולי הכביש היורד ממפל רוג'ה אל הכפר סביני. לאחר כחצי קילומטר נפרד השביל מן הכביש, ונמשך בצמוד לגדתו הימנית של פלג הנהר סל, המכונה בקטע זה בשם ג'יפרה (Giffre).
לאחר שנחלוף על פני סביני נגיע עם השביל אל בתי הכפר מזון נב (Maison Neuve – "בית חדש"), בו נמצאים אכסניה ופונדק דרכים של רשת Gite D'etap. ממזון נב ממשיך השביל על גדתו השמאלית של הנהר ג'יפרה, עולה אל כתף טופוגרפית ויורד ממנה בחזרה אל גדת הג'יפרה. במקום זה נדחס הנהר אל תוך נקיק פנטסטי, שרוחבו מטרים ספורים בלבד ועומקו עשרות מטרים! בהמשך מתרחב נהר ג'יפרה וזורם במתינות בקרקעיתו של עמק רחב. השביל חוצה בגשר את נהר ג'יפרה אל גדתו הצפונית, שם הוא נפגש בכביש סמואן-טנין, המקשר את כפרי עמק ג'יפרה עם הכביש הראשי שאמוני-ז’נבה.
בנקודה זו, בה חוצה השביל GR5 את הכביש, אפשר לתאם הגעת רכב איסוף, אם רוצים לסיים כאן את ההליכה. לחלופין אפשר להגיע הנה כדי להתחיל מכאן את ההליכה, ולצעוד על פי ההנחיות בהמשך.
השביל ממשיך הלאה לצפון-מערב, בצמוד לגדת הנהר, ולאחר כ-2.5 קילומטרים מגיע אל הכפר סמואן (Samoen), אותו נחצה לכיוון צפון-מזרח. מן הכפר נמשך כביש צפונה לעבר הכפר לז אלמנד (Les allmands, "השקדים"). בכפר זה נפרד שביל GR5מן הכביש הצר, ופונה לצפון-מזרח במעלה דרך ג'יפים תלולה ומפותלת עוד כ-3.5 קילומטרים, עד לבקתת ההרים טורני (Tornay), הניצבת על רכס מסולע בגובה 1,760 מטרים. 

לינה
בקתת טורני – (שנקראת גם בקתת בוסטאן (Bostan) בקתת טורני מטופחת, יפה ומוקפת מכל עבריה בפסגות טרפזיות וחרוטיות, המכוסות בפרווה ירוקה וסמיכה של צמחיית אחו אלפינית; מקום נפלא לסיים בו יום מאומץ.
טלפון בבקתה: 50901094- 04-33, טלפון להזמנת מקום: 50450974-04-33

יום 6 – מבקתת טורני לשטל
מבקתת טורני נצא מערבה בשביל ברור, איתו נגיע לאחר כשני קילומטרים אל מעבר גולס 
(Golese). הנוף כאן שונה מנופי האלפים אותם חצינו עד כה. סלעי הגרניט והסלעים המטמורפיים שאפיינו את הנוף ההררי עד כה מתחלפים בסלעי גיר ודולומיט, והקו המורפולוגי השולט בנוף הוא של הרי טרפז ענקיים ופה ושם חרוטים גבוהים ומחודדים. גם הבולענים (Ponors – אותם משפכים טבעיים הפעורים בין הסלעים לעומק לא ידוע) מעידים על נוף בו עדיין מתרחשים תהליכים קרסטיים.
במעבר גולס ישנה בקתת מטיילים קטנה, ובסמוך לה אנו פוגשים שוב את שביל GR5, ממנו סטינו כדי להגיע לבקתת טורני. ממעבר גולס ירידה מתונה אל ראשו של עמק הנהר מנש. לאחר חציית העמק – עלייה של כשני קילומטרים ביער שדולל בפעולת כריתה, עד למעבר קו (Col de coux, 1,920 מטר) אשר על גבול צרפת-שוויץ. סך כל העלייה מקרקעית עמק מנש ועד מעבר קו – 440 מטר.
בנקודת המעבר נמצא בית אבן קטן של רשות המכס השווייצרי – סגור ובלתי פעיל – ולידו אבן גבול בין המדינות שהוצבה במקום בשנת 1891. ממעבר קו מראה נפלא לדרום-מזרח – אל הרכס המשונן והמקורחן של דן בלנש (Dents blanches, "השיניים הלבנות"), ולצפון-מזרח – אל העיירה השווייצרית שאמפרי, הנמצאת בקרקעיתו של עמק אלפיני ירוק למהדרין.
שביל GR5 חוצה את הגבול ונכנס לתחום שווייץ. המעבר, כמובן, חסר משמעות – הנוף אותו נוף ואיש אינו שואל אותך מדוע חצית את הגבול. למעשה, למטייל בהרים – הגבול אינו קיים! השביל נמשך לצפון-מזרח כשהוא מתוח על מדרון מכוסה עשב. לאחר כקילומטר חוצה השביל את פלג המים העילי של הנהר וייז, היורד מכאן מזרחה לעבר העיירה שאמפרי. מכאן עולה השביל במתינות לצפון-מזרח ובהמשך צפונה, עד לאגם קטן ויפה בשם לאק ור (Lac Vert, "האגם הירוק" ) שלחופו נמצאת בקתת מטיילים נחמדה. מהאגם – מהלך 300 מטר מערבה, אל מעבר שסרי, בו אנו חוצים שוב את הגבול לתחום צרפת. ממעבר שסרי, שגובהו 1,890 מטר, נמשך השביל לצפון-מערב על גבי שלוחה הררית, הצופה אל העיירה שאטל (Chatel) שמצפון. לאחר כשלושה קילומטרים נגיע אל קצהו העליון של כביש אספלט, איתו נרד מזרחה כשני קילומטרים עד לקבוצת בקתות ואכסניה בשם פלין דרנס. מכאן נמשיך לצפון-מזרח בדרך עפר ההופכת בהמשך לשביל, לאורך המדרון המזרחי של העמק היפה בו זורם הנהר דרנס ד'אבונדנס, הנשפך לאגם ז’נבה בסמוך לעיירה טונון לה בין (Thonon Le Bains). לאחר שישה קילומטרים נגיע אל העיירה שאטל- עיירה תיירותית ותוססת על גדתו של הנהר דרנס ד'אבונדנס, ובה מרכז חנויות, מעדניות, בתי קפה וכן מספר פנסיונים. משאטל נמשך כביש במורד הנהר דרנס לעבר טונון לה בין שבחוף אגם ז’נבה.

מידע למטיילים
מידע על העיירה שאטל

לינה בשאטל
מלון Fleur de Neige – שלושה כוכבים, 37 חדרים. טלפון: 50732010- 04-33
מלון Armaillis – שני כוכבים, עשרה חדרים. טלפון:  50732436- 04-33
מלון Bergerie – שני כוכבים, עשרה חדרים. טלפון: 50732720-04-33

יום 7– משאטל לפסגת דן ד'אוש
ממרכז העיירה שאטל נרד בכביש מפותל מערבה, אל עבר הנהר דרנס ד'אבונדנס. הכביש ממשיך לצפון-מערב, תחילה על גדתו המערבית של הנהר, ובהמשך על המזרחית, ולאחר שלושה קילומטרים מגיע אל הכפר הקטן ויל דה ננט (La Ville du Nant). מהכפר נמשיך בשולי הכביש עוד כשני קילומטרים עד לעיירה שאפל ד'אבונדנס, בה ניפרד מהנהר ונפנה צפונה לעמק יפה המוביל אל קבוצת בקתות בשם שוון (Chevennes), היושבת במפגש שני פלגי מים יפים. מעל שוון ומצפון – מעבר ביס?, ולימינו הפסגה המחודדת כמחט של קורנט דה ביס. משוון למעבר ביס יש עלייה של 600 מטר בשביל GR5, והיא נמשכת כשעה. השביל יורד מן המעבר לצפון-מערב, ולאחר קילומטר מגיע לקרקעיתו של עמק קטן ובו אגם נחמד – אגם ביס. לידו נמצאת בקתת מטיילים של המועדון האלפיני הצרפתי 
(Refuge De Bise) מקום נפלא למנוחה ולמשקה חם (הקקאו מומלץ!).
מאגם ביס עלייה מתונה במעלה פלג מים, ובהמשך עלייה תלולה יותר על מדרון רכס. לאחר שני קילומטרים נגיע אל מעבר ביס (Col de Bise) שגובהו 1,915 מטר.
שביל GR5 חוצה רכס הרים גירני וממשיך עוד כ-300 מטר צפונה עד לצומת שבילים: למזרח (ימינה) יורד שביל GR5 אל הכפר סן ג'יגולף (Saint Gigholf) אשר בחוף אגם ז’נבה; למערב (שמאלה) ממשיך שביל המכונה "מרפסת למן" (Balcon Leman) לעבר בקתת אוש וממנה לפסגת דן ד'אוש (Dent d’Oches). נפנה מערבה בשביל "מרפסת למן", ולאחר קילומטר אחד נגיע אל בקתת דן ד'אוש – בקתת מגורים ולידה דיר חזירים גדול. כאן מסתעף השביל צפונה לעבר פסגת דן ד'אוש. העלייה לפסגה מתישה: תחילתה במדרון תלול והמשכה בינות סדקים ונקיקים תלולים במצוק, בעזרת כבלי פלדה ארוכים, לאבטחת המטפסים. אין צורך במיומנות טכנית כלשהי לטיפוס, אבל זהו מאמץ פיזי.
ממש מתחת לפסגת דן ד'אוש, בגובה 2,200 מטר, ניצבת בקתת המטיילים דן ד'אוש, השייכת ל-C.A.F. במקום כמה חדרים קטנים ועוד חדר אחד גדול יחסית ובו 12 מיטות לערך, מטבח וחדר אוכל קטן. טיפוס בשביל ברור, מהלך עשר דקות מן הבקתה, ואנו על פסגת דן ד'אוש, הצפונית והאחרונה בפסגות האלפים הצרפתיים. מכאן כבר צונחים מתלולי האלפים אל חופו הדרומי של אגם ז’נבה.
המראה מן הפסגה ממש מדהים: אגם ז’נבה נראה כמעט במלוא היקפו, ומעבר לחופו הצפוני נראים קווי הרכסים של הרי היורה שעליהם עובר גבול צרפת-שווייץ; בחופו הדרומי של האגם, ממש למרגלות הפסגה, נגלה את העיירות אביאן (Evian) וטונון לה בין; ממזרח לאביאן – הכפר סן ג'יגולף שעל גבול צרפת-שווייץ, וארבעה קילומטרים ממזרח לו נראית דלתת הנהר רון בכניסתו לאגם ז’נבה (הנהר רון יוצא מאגם ז’נבה בקצהו המערבי, בתחום העיר ז’נבה, חוזר לצרפת ונשפך אל הים התיכון לא רחוק ממרסיי); במבט לדרום נזהה תחילה את מעבר ביס ואת הפסגות המחודדות על קורנט דה ביס שבסמוך להן עברנו; רחוק באופק לדרום-מזרח – הפתעה אמיתית: פסגות המון בלאן (מון בלאן, מון בלאן דה טקול, דום דה גוטר ואגואי דה מידי) בוהקות בלובנן.

לינה
בקתת דן ד'אוש – טלפון: 50736245- 04-33, טלפון השומר (סרז' בגאן):  50731614- 04-33.

יום 8: מדן ד'אוש לטונון לה בין
בשעת בוקר מוקדמת מומלץ לעלות לתצפית נוספת מפסגת דן ד'אוש, בעיקר אם תצפית אחר הצהריים של אתמול לא היתה מוצלחת בשל ערפילים. אחרי התצפית נרד מהפסגה דרומה, בשביל כבלי הפלדה שבו עלינו, ועימו נגיע לאחר קילומטר אחד לשביל "מרפסת למן". נפנה בשביל זה מערבה (ימינה), ונמשיך על גב הרכס המכונה "מרפסת למן". לאחר כמה מאות מטרים – אגם קטנטן בשם קס (Case). השביל נמשך דרך מעבר הרים בשם קס ד'אוש, ובהמשך מעל תחנת רכבל בשם פרה רישר, רכבל העולה לכאן מן הכפר טרוסי. מן השביל מבט נהדר אל אגם ז’נבה, והנוף הנשקף אכן מצדיק את שמו של הנתיב – "הבלקון של אגם ז’נבה". לאורך השביל בקתות בודדות ונביעות מים הנקווים לשקתות.
לאחר הליכה של כשמונה קילומטרים ממרגלות פסגת דן ד'אוש פונה השביל חדות דרומה ויורד אל כפר ציורי בשם שוונו (Cheveno). ממנו ישנה ירידה דרומה בכביש צר ותלול אל הנהר דרנס ד'אבונדנס, אותו נהר שלאורכו הלכנו אתמול. נחצה את הנהר בגשר אבן, שממנו עולה דרומה כביש צר אל הכפר פיון (Fion). ממנו נמשיך מערבה בנתיב "מרפסת למן" לאורכה של דרך עפר, בין חלקות יער צפוף המחלפות לסירוגין בשטחי מרעה ירוקים. לאחר שלושה קילומטרים נגיע אל כפר קטן בשם פומבורג, ממנו יורד השביל בתלילות, במקביל לצינור מים גדול. השביל מגיע אל תחנה הידרואלקטרית מרשימה בגודלה בשם ביוז' (Bioges), הנמצאת בצד כביש D902, כביש מורזן-טונון לה בין.
כעת אנו במרחק שמונה קילומטרים בלבד מן העיירה טונון לה בין, ואת הקטע האחרון במסע כבר נעשה בתחבורה ציבורית. המעוניינים להשלים רגלית את המסלול כולו, עד לחוף אגם ז’נבה, יעלו מתחנת ביוז' אל הכפר היפה שריאר, וממנו – בנתיב המשלב הליכה בשבילים ובדרכי עפר דרך הכפרים ריברוז וארמואה – עד לעיירה טונון לה בין. תוספת מסלול הליכה זה – כעשרה קילומטרים.
טונון לה בין היא עיירה גדולה ויפה ביותר, הבנויה על מדרון הררי הגולש אל חוף אגם ז’נבה. בחוף האגם, בגבולה הצפוני של טונון, יש מרינה גדולה, וכשני קילומטרים מצפון-מזרח לה ישנו אתר קמפינג גדול וחוף רחצה מדושא. השחייה באגם ז’נבה – תענוג אמיתי. מטונון לה בין תחבורת רכבות אל העיר ז’נבה, נסיעה הנמשכת כשעתיים.

 

 

מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מזג אוויר