תפריט עמוד

מידע מעשי לדרום מערב אנגליה

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד


אשרות ושגרירויות

ישראלים הנוסעים לבריטניה אינם זקוקים לאשרת כניסה.

שגרירות בריטניה בישראל
כתובת: רחוב הירקון 192, תל אביב
טלפון: 7251222- 03

שגרירות ישראל בבריטניה
כתובת
: 2 Palace Green, לונדון
טלפון: 79579500-20-44
דואר אלקטרוני: [email protected]


איך להגיע
למרות שאפשר להגיע ללונדון בקלות, אם יעדכם הוא קורנוול, כדאי שתבחרו בקפידה את טיסתכם לבירת בריטניה.
הטיסות הפנימיות מלונדון לקורנוול יוצאות אך ורק משדה התעופה גטוויק (Gatwick). יש טיסות יומיות מלונדון לפלימות' (Plymouth) ולניוקיי (Newquay). משך הטיסה כשעה.


מתי כדאי להגיע
נעים לטייל באנגליה בחודשים החמים יותר – מאפריל עד ספטמבר

 

 

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד


לשכות תיירות

הסניף המרכזי של מועצת התיירות של קורנוול (Cornwall Tourist Board) נמצא ב-Pydar Street, טרורו. 
טלפון: 44-1872-322900.
לשכת התיירות של סאמרסט
לשכת התיירות של וילטשייר


מטבע
לירה שטרלינג (פאונד)


הפרש שעות
אנגליה מאחרת את שעון ישראל בשעתיים.


תקשורת
הקידומת הבינלאומית של בריטניה היא 44.


תחבורה
לחברת האוטובוסים הבריטית National Express כמה קווים מלונדון לקורנוול. החברה מפעילה שמונה אוטובוסים יומיים מנמל התעופה הית'רו לפנזנס; שלושה אוטובוסים ביום מנמל התעופה הית'רו לניוקיי; שמונה אוטובוסים יומיים מתחנת ויקטוריה לפנזנס; ושלושה אוטובוסים ביום מתחנת ויקטוריה לניוקיי. פרטים נוספים והזמנות בטלפון 44-8705-808080.
בקורנוול ובדבון כמאה חברות אוטובוסים, המפעילות רשת ענפה של קווים בין האתרים החשובים והערים העיקריות (פלימות', ניוקיי, טרוטו, פנזנס ועוד). למרות שהמסלולים המפורטים להלן מבוססים על שימוש ברכב שכור (זהירות, נוהגים בצד שמאל!), ניתן להגיע לאתרי תיירות רבים בקורנוול גם באמצעות התחבורה הציבורית. פרטים נוספים בלשכות התיירות המקומיות.
למגיעים לקורנוול בטיסה או ברכבת מומלץ לקבל את הרכב השכור בפלימות' או בניוקיי. את הרכב תוכלו לקבל, לפי בחירתכם, בשדה התעופה או במרכז העיר.
מרחק הנסיעה מלונדון לפלימות' הוא כ-350 קילומטר. כדי להגיע לפלימות', יש לנסוע מלונדון לבריסטול בכביש M4, ומשם להמשיך דרומה בכביש M5. אחרי שמגיעים לאקסטר (Exeter), ממשיכים דרומה בכביש A30, שממנו פונים דרומה בכביש A386, המוביל לפלימות'.
יותר מעשר רכבות ביום יוצאות מתחנת הרכבת פדינגטון (Paddington) שבלונדון לפלימות'. חלקן ממשיכות לניוקיי, לטרורו ולפנזנס.


כשרות
בפלימות' ובקורנוול אין מסעדה כשרה או חנות למוצרי מזון כשרים. הבעיה הקשה ביותר נוגעת ללחם: אי אפשר להשיג בקורנוול לחם המאושר ככשר. אפשר להביא לחם מלונדון או מעיר אחרת שיש בה מאפיות כשרות. לחלופין, אפשר לחפש במרכולים לחם ומוצרי מאפה הנושאים את האות "V" בירוק. סימן זה מעיד על כך שהמוצר מתאים לצמחונים, ואינו מכיל מרכיבים מן החי (על אף שהוא עשוי להכיל רכיבים חלביים), אם כי ברור שמדובר ב"פת נוכרי".
ב-Grand Hotel בפלימות' אפשר לבקש מצוות המטבח להכין במיוחד דגים, תפוחי אדמה וירקות אפויים בנייר אלומיניום. במקום ישמחו גם להגיש לכם את המזון בכלים חד פעמיים, בחדר או במסעדת המלון. לא זול, אבל מומלץ מאוד – בייחוד בשבת.
ישנו ספר ובו מידע מפורט על מזון כשר בבריטניה. בספר רשימה של מאות מוצרי מזון, הממוינים בצורה ברורה ונוחה לשימוש. את הספר, The Really Jewish Food Guide, שראה אור בבריטניה, ניתן לרכוש דרך האתר: www.kosher.org.uk.

 

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

מסלול משפחתי / שמונה במכה אחת


במחוז סאמרסט נמצא אחד הקניונים ("מעוק" בעברית תקנית) הכי גדולים בבריטניה, הנקרא על שמה של הגבינה הבריטית הכי משובחת, שיש על שמה כפר שלם. להלן, אם כן, מסלול שמונת השיאים של דרום-מערב אנגליה 

מערת הנטיפים קוקס, ליד הקניון הכי גדול באנגליה – צ'דר ג'ורג'. הילדים אמורים לשחרר את אור היום מאחיזתו האימתנית של אדון החשיכה | צילום: ריצ'רד קולינס

כתבה: אירית קולינס

ארץ הכבשים המוריקה שעל גבעות מנדיפ (Mandip Hills), הנמצאת במחוז סאמרסט 
(Somerset), צפונית-מזרחית לקורנוול, היא אתר תיירות פופולרי, ובצדק. יש בה שילוב בין נופים פסטורליים ושלווים לבין נופים דרמטיים, אתרים מעניינים, והיצע מגוון של פעילויות לכל גיל וטעם. מה שידוע פחות הוא, שהמורדות הדרומיים של הגבעות מתהדרים בכמה שיאים מרשימים.
לפני שמתחילים להתוודע לאזור, כדאי להתמקם בסביבות הכפר צ'דר (Cheddar), ולשהות שם שלושה ימים לפחות. אתר האינטרנט www.plus44.com/accommodation מציע שפע מקומות לינה בסביבה. אחת האפשרויות הטובות ביותר היא שכירת קרוואן נייח באתר האוהלים והקרוואנים Broadway House. זה לא בדיוק מלון חמישה כוכבים, אבל בין הטיולים, כל בני המשפחה ימצאו בו מה לעשות. במקום יש בר, שולחנות ביליארד וטניס שולחן, פינת חי, ומגוון פעילויות מאורגנות, מרכיבה על סוסים ועד טיפוס צוקים. זהו גם אתר מצוין להכיר בו מקרוב ילדים בני כל הגילים, והתפריט במסעדה של המקום אנגלי למהדרין – כל המאכלים מוגשים בתוספת אפונה וצ'יפס.
הגעה: על כביש A371, מערבה מצ'דר. טל'; כדי להגיע אליו מלונדון, נוסעים מערבה בכביש M4, עד בריסטול, ומשם ממשיכים דרומה בכביש M5. ביציאה לכביש A371 פונים אל צ'דר
טלפון: 44-1934-742610  

לשחרר את האור
צ'דר מתגאה באחד הקניונים הגדולים בבריטניה, צ'דר גורג' (Cheddar Gorge). הקניון הוא למעשה שבר ענק באורך של כשני קילומטרים, שנוצר בתקופת הקרח בימה הקפואה, המהווה כיום את גבעות מנדיפ. מים, שחִלחלו במשך מיליוני שנים דרך סדקים ובקיעים בגבעות אבן הסיד, חרצו בהן ארץ פלאות תת קרקעית של מאות מערות מרהיבות ביופיין. כדי להפיק את המירב מהנוף, יש לנסוע בכביש B3135, המתפצל מכביש A39, היוצא מבאת' (Bath). זו לא בהכרח הדרך הכי קצרה להגיע לצ'דר, אבל היא הכי יפה. הכביש מתפתל במורד גבעות שהולכות ומתרוממות, עד שהוא מגודר משני צידיו בצוקים עצומים של סלעים חשופים, המזדקרים, אנכיים כמעט לגמרי, לגובה של כ-140 מטר.
כשהנוף הפראי של הקניון נקטע לפתע על ידי מבנים, חונים בצד הצוקים, וניגשים ללשכת התיירות, שם תקבלו מידע ומפות.
טלפון:44-1934-744071
פקס: 44-1934-744614

בסמוך ללשכת התיירות נמצאות שתי מערות נטיפים, שבהן התגוררו בני אדם בתקופת האבן, וכיום הן מושכות אליהן תיירים, חוקרי מערות ומדענים.
ילדים וצעירים יאהבו במיוחד את מערת קוקס (Cox's Cave), שכחלק מהמופע האורקולי שנערך בה, הם אמורים לשחרר את אור היום מאחיזתו האימתנית של אדון החשיכה.
שעות פתיחה: 17:00-10:00 (בחורף לעתים עד 16:30)

המורה מקורב לשלד
מערת גוף (Gough's Cave) הסמוכה גדולה ומרשימה יותר, ומקושטת בנטיפים צבעוניים מדהימים. יש בה שלד אדם, הנחשב לשלד השלם העתיק ביותר בבריטניה. הוא מוצג שרוע, במקום שבו התגלה. לאחרונה חולל השלד בן 9,000 השנה סערה בכפר השליו – בדיקות דנ"א העלו, שהוא מקורב גנטית למורה שחי בצ'דר כיום. במערה התגלו גם חלקי עצמות אדם בנות כ-12,000 שנה וגולגלות, שככל הנראה נכרתו – רמז לכך שלפני אלפי שנים חיו באזור קניבלים. באחד מחדרי המערות, ב-Boulder Chamber, נקבע ב-1966 שיא נוסף: אדם שקיווה להיכנס לספר השיאים של גינס שהה בחדרון זה במשך 130 יום. לצערו, חודשיים מאוחר יותר נשבר השיא של שהייה מתחת לפני הקרקע על ידי ספרדי.
אחרי הביקור במערות, בעלי כושר גופני סביר מוזמנים לטפס ב-274 המדרגות של סולם יעקב (Jacob's Ladder) עד למעלה הצוקים. משם יפסעו בשביל זרוע סלעים, המוביל לנופים פנורמיים מרהיבים של הקניון מעברו האחד, ולשדות מנוקדים בכבשים ובפרות מעברו השני. המובחרות שבין הכבשים הללו תככבנה ביריד הכבשים הענק, הנערך בכל חודש אוגוסט בכפר הסמוך פרידי (Priddy).

הכל בצ'דר גמור
כשממשיכים בכביש B3135, דרומה, לכיוון הכפר, הוא נחצה על ידי הנהר יאו (Yeo). בניגוד לנהרות המוכרים לרובנו, מדובר בנהר תת קרקעי, וכשהוא מגיח מעל לפני האדמה, נוצרים מעיינות ומפלים קטנים. ליד המעיינות והמפלים הוקמו פאבים ומסעדות. בין החנויות הרבות שמצטופפות לאורך הנהר יש אחת המציעה בתי בובות עבודת יד, ובמקום יש גם חנות לדובונים.
שובל ניחוחות מתוקים מוביל את המשוטטים ל"מטבח הממתקים של צ'דר" (Cheddar Sweet Kitchen). בחנות, המתפקדת גם כמפעל זעיר לממתקים, מייצרים בני משפחת מייזן (Mizen) ממתקים אנגליים מסורתיים – והכל מול עיני המבקרים מזילי הריר.
טלפון:  44-1934-743810

הנקודה הבאה היא האתר המכונה "כפר צ'דר החקלאי" (The Cheddar Rural Village) שבו מייצרים את הגבינה האנגלית המפורסמת ביותר, גבינת הצ'דר. אגדה מקומית מספרת, שהגבינה נוצרה לראשונה במקרה, כאשר נערה שכחה במערות כדי חלב, ועד ששבה לקחת אותם, הפך החלב לגבינה הקשה. ואכן, את הגבינה שנהגו תושבי האזור לייצר היו מאחסנים במערות, כדי שתבשיל. לאחר מכן נהגו להביאה לכיכר השוק, שם מכרו אותה לסוחרים שהגיעו ממרחקים.
כיום מייצרים גבינת צ'דר ביותר מקומות בעולם מאשר כל גבינה אחרת, אבל זו שמיוצרת במפעל הגבינות היחיד שנותר בצ'דר, ה-Cheddar Gorge Cheese Company, עדיין נחשבת למשובחת מכולן – עובדה שאושרה לאחרונה בתחרות "הגבינה הבריטית הטובה ביותר". לטעמה העשיר, טוענים בעיירה, אחראי העשב הצומח על אדמת הגבעות הדשנה, שאותו מלחכות הפרות המקומיות.
במפעל הגבינות שבאתר מקבלים המבקרים הסברים על תהליך ייצור הגבינה, ומוזמנים לטעום ממגוון הסוגים של גבינת הצ'דר. מסלול הטעימות בחינם (הכניסה למפעל בתשלום) נמשך באולמות, שבהם מוכרים את הסיידר המהולל של סאמרסט, יינות פירות ופאדג' מצוין. במקום ניתן לצפות גם ברוקמות תחרה, בייצור נרות ובהכנת כלי חומר, המיועדים לאחסון סיידר.
כפר צ'דר החקלאי
שעות פתיחה: אמצע מרץ-אפריל וחודש אוקטובר 16:00-10:00, מאי-ספטמבר 18:00-10:00
טלפון: 44-1934-742810

הברבור מצלצל פעמיים
בקרבת צ'דר שוכנת העיר הכי קטנה באנגליה שבה יש קתדרלה, וולס (Wells). כדי להגיע אליה, נוסעים מצ'דר בכביש A371, בכיוון דרום-מזרח. חונים במגרש החנייה שבקצה העיר, והולכים בעקבות השילוט אל הכיכר המרכזית, כיכר השוק (Market Place). לצד המדרכה ברחוב הראשי (High Street), המוביל לכיכר, זורמים פלגי מים, שמקורם במעיינות הנובעים בחצר של ארמון הבישופ (Bishop's Palace).
את כיכר השוק מעטרים שני מבנים עתיקים דמויי טירה, שנראים כאילו נשתלו בטעות במרכז המסחרי ההומה – ארמון הבישופ והקתדרלה של וולס (Wells Cathedral). בכיכר שוכנת גם לשכת התיירות, ובימי רביעי ושבת נערך בה שוק.
טלפון: 44-1749-672552
דואר אלקטרוני: mailto:[email protected]

ארמון הבישופ נבנה במאה ה-13, ומשמש מאז ועד היום כמקום מגוריהם של הבישופים של וולס ובאת'. את תעלת המים המקיפה אותו כרה במאה ה-14 הבישופ ראלף, שביקש למנוע מאיכרי העיר הרעבים מלפלוש לארמון. כיום משייטים בה ברווזים. יש הטוענים כי במקום יש גם ברבורים, שלמדו לצלצל בפעמון כשהם רעבים, כדי שיאכילו אותם. בעת ביקורנו במקום לא מצאנו ולו ברבור אחד לרפואה. נראה שבעלי הכנף הלבנים הללו העדיפו להרחיק למקום שבו לא יצטרכו לעבוד עבור מזונם. בארמון יש חדרים מפוארים וגינות מטופחות, שבהן מפכים המעיינות שעל שמם נקראת העיר.
שעות פתיחה: אפריל-אוקטובר, שני-שישי 18:00-10:30, ראשון 18:00-12:00

צפונית לארמון הבישופ נמצאת הקתדרלה הגותית, שנבנתה בין המאות ה-12 וה-16. חזיתה המערבית משובצת בכ-400 פסלי קדושים, מלכים ונביאים, שהקנו לה את התארים "גלריית הפסלים היפה באירופה" ו"גלריית הפסלים הימיביניימית הגדולה בעולם". על מועדי התפילות בקתדרלה שולט זה 600 שנה השעון שבחזיתה הצפונית, המעוטר בשני אבירים השועטים ומצלצלים בחניתותיהם מדי רבע שעה. משירת המקהלה בקתדרלה ניתן ליהנות מדי יום בשעה 17:15 ובבקרי ראשון.
מול החזית הצפונית של הקתדרלה שוכן מוזיאון וולס (Wells Museum). יש בו מוצגים היסטוריים, גיאולוגיים וארכיאולוגיים מוולס ומגבעות מנדיפ, לרבות השלד של המכשפה מווקי.
שעות פתיחה: מחג הפסחא עד סוף אוקטובר 17:30-10:00, מאמצע יולי עד אמצע ספטמבר20:00-10:00, מנובמבר עד חג הפסחא רביעי-ראשון, 16:30-11:00
טלפון: 44-1749-673477

ממשיכים ברחוב סנט אנדרו (St. Andrew) מזרחה, ופונים שמאלה. מעבר לשער מהמאה ה-15 נמצאת סמטת הכמרים (Vicar Close), שבתיה נבנו ב-1363 עבור עובדי הקתדרלה. היא נחשבת לסמטה העתיקה ביותר באירופה.

אשה מבוגרת עם פגיון
אחרי שמתבשמים מהאדריכלות המרהיבה של וולס, מתבלים במערות נוספות, בשעשועים ובאגדות מקומיות. נוסעים בכיוון צפון-מערב בכביש קטן לא מסומן (יש שילוט ברור), כשניים וחצי קילומטרים, אל הכפר ווקי הול (Wookey Hole).
הכפר והנהר אקס (Axe), הזורם בחלקו מתחת לפני הקרקע וחוצה בדרכו מערות, מתפתלים זה סביב זה. שם הכפר מבוסס על המלה האנגלית העתיקה Wocig, שפירושה "מלכודת חיות". מקור השם בציידים שפעלו באזור בתקופה הפרהיסטורית, ונהגו לצוד בגבעותיו בעלי חיים שונים, מאריות ועד ממותות, ולכתרם ליד הצוקים. בתקופות האבן והברזל שימשו המערות למגורים. מאוחר יותר אחסנו הרומים בחלליהן את מטילי העופרת שכָּרו במערות הרבות שבאזור, וחקלאי הדורות הבאים דרשו מסקרנים פיינט (מעט יותר מחצי ליטר) שיכר בתמורה לביקור בהן. ב-1973 נרכשו המערות המכונות ווקי הול על ידי מאדם טוסו (Madame Tussaud), והפכו לאתר תיירות ססגוני. הן קטנות בהשוואה למערות של צ'דר, אך יש בהן אטרקציות אחרות, שהעיקרית שבהן היא הסיור המודרך שמתרכז ב"מכשפה של ווקי".
במשך מאות שנים האמינו תושבי המקום שבמערה חיה בעבר מכשפה, שהפכה לזקיף 
(Stalagmite) אחרי שנזיר התיז עליה ממי הנהר העובר במערה (כ-50,000 מטרים מעוקבים מים זורמים במערות מדי יום. יש אפילו צוללנים שבאים לצלול כאן). לפי אגדה אחרת, ראשה הותז על ידי המלך ארתור. לחרדת המקומיים הספקנים יותר, ב-1912 חשפו חפירות ארכיאולוגיות ברצפת המערה שלד של אשה מבוגרת, ובצידו פגיון, סכין פולחנית, וזקיף ענק, שבאור האפלולי של המערה נראה לבעלי דמיון שופע כמו מכשפה.
אחרי הביקור במערות, ניתן לצפות במטחנת נייר (Paper mill; לאמיתו של דבר מדובר במכונה עתיקה, שהפכה סמרטוטי כותנה לנייר), הפעילה מהמאה ה-17. עד לפני 100 שנה היא היתה המטחנה הגדולה מסוגה באירופה. כיום היא נחשבת למטחנת הנייר האחרונה בבריטניה, וממשיכים לייצר בה כמויות מסחריות של נייר, שנמכר ברחבי בריטניה ומחוצה לה.
אחרי שמשתתפים בפעילות מודרכת של הכנת נייר, אפשר להשתעשע במכונות משחק עתיקות וללכת לאיבוד במבוך מראות. במקום יש גישה ושירותים לנכים, ואפילו כתוביות לחירשים.
שעות פתיחה: מ-10:00, סיור אחרון יוצא ב-17:00 (בנובמבר-מרץ ב-16:00)
טלפון: 44-1749-672243

הפַרסָף הגדול
מערות מנדיפ הפתוחות למבקרים מדהימות ביופיין, אך הן נגועות בעודף מסחריות. ואולם, הביקור במערות האחרות, שאינן מלאות בתיירים ובאפקטים אורקוליים, מסוכן, וכרוך בתיאום מראש עם הרשויות. הרפתקנים אמיצים, מגיל 11 ומעלה, יכולים להצטרף לקבוצות שיוצאות אל אפלת מערות צ'דר העמוקות יותר בליווי מדריך מוסמך (טל' 1934-742343; פרטים גם בלשכות התיירות).
גם על הצוקים מותר לטפס רק בחברת מדריך מוסמך (פרטים באותו מספר טלפון). עם זאת, ניתן לסייר לאורכם במסלולי טבע מאושרים, המשופעים בצמחייה, שחלקה נדירה וצומחת רק בצ'דר, ובבעלי חיים. בין הסלעים הגבוהים מקננים בזים, ובין פרחי הבר מרחפים 29 מיני פרפרים – יותר ממחצית מיני הפרפרים החיים כיום בבריטניה. החיה הנדירה ביותר ששוכנת בצוקים היא הפַּרסָף הגדול (The Greater Horseshoe Bat), מין של עטלף. בני המזל יצפו בו לפנות ערב, כשהוא יוצא מהמערות לחפש מזון.
כמה ממסלולי הצוקים המומלצים מתחילים בקניון אבור (Ebbor Gorge). הוא נמצא במרחק של כעשר דקות הליכה מווקי הול, על כביש קטן (אין לו מספר, אך הוא קרוב מאוד לכפר), המוביל צפונה, לכיוון פרידי. בביתן שבכניסה ניתן לקבל מידע על הצומח והחי באזור, ומשם תוכלו להמשיך באחד מבין שלושה מסלולי הליכה העומדים לבחירתם – כל אחד מהם באורך ובדרגת קושי שונים. המסלול שמוביל לצ'דר ארוך יחסית, וכולל טיפוס על סלעים חלקלקים, אך למאמץ יש תמורה – נופי ארץ הכבשים המוריקה הנשקפים ממנו.


אירית וריצ'רד קולינס – עיתונאית וצלם המתגוררים באנגליה ועובדים עבור מגאזינים בישראל ובחו"ל

 

קורנוול / מסע אל התרבות האנושית

בכל הקשור להתפתחות התרבותית והחברתית של המין האנושי, בדרום-מערב בריטניה יש כמעט הכל: מסיפורים היסטוריים ומסורות שבעל פה, דרך בארות קדושות, פולחנים עתיקים ומכרות, וכלה בתחנת מעקב אחרי לוויינים – פאר הטכנולוגיה העתידית

הר סנט מייקל בשפל. הליכה בת עשר דקות על לשון יבשה שנסללה בימי הבניים תביא אתכם אל ההר | צילום: אריה ארזי

כתבו: בנימין בן-יוסף ואריה ארזי

לחופה של פלימות' (Plymouth), סמוך מאוד למגדלור המודרני הראשון שהוקם בעולם, ניצבת גם האנדרטה של מי שהתמנה ב-1581 כראש העיר פלימות' – סר פרנסיס דרייק
(Sir Francis Drake). דרייק הפך לראש העיר המיתולוגי של העיר החשובה ביותר בדרום-מערב אנגליה, ולא רק בזכות יציאתו מנמל פלימות' ב-1588 כדי לנצח את הארמדה הספרדית. הוא זכה בתהילת עולם גם בזכות היכולת להיטיב עם התושבים בענייני דיומא: דרייק הקים בפלימות' מערכת לאספקת מים, שפעלה במשך כ-300 שנה.
פלימות' שוכנת במחוז דבון (Devon), קרוב מאוד לגבול עם קורנוול. היא משתרעת בין הנהרות פלים (Plym) ותיימַר (Tamar), ואוכלוסייתה מונה כיום כ-240,000 נפש.
בעיר יש טיילת (Plymouth Hoe), שהקטע הבולט בה ביותר, תרתי משמע, הוא מגדל סמיטון (Smeaton's Tower), שריד למגדלור של העיר. המגדלור המקורי הוקם ליד פלימות' ב-1759, ובתכנונו הוכנסו חידושים טכנולוגיים ומדעיים. ב-1882 פורק המגדלור והוחלף במגדלור חדש ומתקדם יותר. בזמן הפירוק הועתק חלקו העליון של המגדלור לראש מגדל סמיטון. במגדל 93 מדרגות, ומראשו נשקפת תצפית יפה על העיר וסביבותיה (פתוח בקיץ; הכניסה בתשלום).
ממש מתחת למגדלור נמצאת כיפת פלימות' (Plymouth Dome). במקום פועל מוזיאון, הממחיש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים את ההיסטוריה של העיר.
טלפון: 603300-1752- 44

מי שמעוניין לדעת כיצד נראתה פלימות' לפני הפצצות חיל האוויר הגרמני במלחמת העולם השנייה, מוזמן להגיע לאזור הברביקן (Barbican) הימיביניימי. בצד מבנים ישנים יש כאן חנויות, גלריות, פאבים ומסעדות. בין הברביקן לכיפת פלימות' נמצאות מדרגות המייפלאוור (Mayflower Steps). מכאן הפליגה ב-6.9.1620 אונייה ועליה 102 מהגרים, שייסדו את המושבה פלימות' במסצ'וסטס (Massachusetts), ארצות הברית.
בסמוך לברביקן פועל האקווריום הימי הלאומי (Plymouth National Marine Aquarium). המבקר במקום חש כאילו הוא על קרקעית האוקיינוס: מול קיר של מי אוקיינוס, התחום בזכוכית שגובהה חמישה מטרים ורוחבה 15 מטר, יש ריף אלמוגים. בתוך המבנה הזה שוחים צוללנים, המאכילים מכף ידם את הדגים (בימים שני, רביעי ושישי אחר הצהריים).
שעות פתיחה: נובמבר-מרץ 17:00-10:00, אפריל-אוקטובר 18:00-10:00
טלפון: 600301-1752- 44

וורליצר בהופעה חיה
סבו של פול קורין בראנסבי ויליאמס (Bransby Williams) היה, ככל הידוע, הכוכב היחיד של המיוזיק הול האמריקאי, שהנחה תוכנית טלוויזיה משלו בבי.בי.סי, בשנות החמישים של המאה העשרים. כ-17 שנה מאוחר יותר, ב-1967, הקים פול קורין הנכד את "המוזיאון המופלא של פול קורין למכונות נגינה" (Paul Corin's Magnificent Music Machines Museum), ובו אוסף נדיר של עוגבי רחוב ופסנתרים מכניים. המוזיאון נמצא בכפר סנט קיין (St. Keyne), בדרום-מזרח קורנוול.
היהלום שבכתר האוסף הוא פסנתר הוורליצר (Wurlitzer), הקרוי על שמו של בית החרושת שבו יוצר, אחד הפסנתרים המכניים המעטים שנותרו בעולם. במחצית הראשונה של המאה הקודמת שימש הוורליצר כ"פסקול", שליווה את הקרנת הסרטים האילמים בבתי קולנוע רבים. אפשר להתרשם כאן גם מהמוזיקה בהופעות חיות. באמצעות כמה עטים, רושם הפסנתר המכני באופן אוטומטי את התווים של הלחן המנוגן עליו. התווים מועתקים לסרט נייר מנוקב, שהפסנתר מסוגל לקרוא ולנגן בעזרתו את הלחן המדויק.
שעות פתיחה: סוף מרץ עד סוף אוקטובר 17:00-10:00
טלפון: 343108-1579- 44

כדי להגיע לסנט קיין, נוסעים מפלימות' צפונה בכביש A386, עד לטוויסטוק (Tavistock), שם פונים בכיוון דרום-מערב, בכביש A390. כביש זה חוצה את נהר התיימר ליד העיירה גאנינסלייק (Gunninslake), על גבול קורנוול-דבון. ממשיכים מערבה לכיוון ליסקרד (Liskeard), חוצים אותה, ועוקבים אחר השילוט המכוון לכביש B3254, המוליך דרומה, אל לו (Looe), ועובר בדרך בסנט קיין. מייל אחד (1.6 קילומטרים) לפני הכפר פונים שמאלה בכביש לא ממוספר, המוליך אל טרוּוידלנד (Trewidland). עוצרים בתחנת הרכבת של סנט קיין, שסמוך לה נמצא המוזיאון.

השפעת המים על חיי הנישואים
חוזרים לכביש B3254, ופונים שמאלה אל מרכז הכפר סנט קיין. בחצר הכנסייה שבמקום נמצאת באר קדושה (Hollywell). לפי האמונה, מימיה משפיעים ברכה על חיי הנישואים.
הבארות הקדושות הן חלק בלתי נפרד מהפולקלור של קורנוול. מסורת בת מאות שנים, ששרדה אפילו את החלפת הדתות הפגאניות בנצרות, מייחסת תכונות פלא למי בארות ומעיינות. צעירי קורנוול, המבקרים כיום בבאר הקדושה ומשליכים לתוכה מטבע או צלב קטן, עושים זאת כאילו מתוך שעשוע, אבל למעשה מקיימים מנהג עתיק של מתן מנחה, כדי להפיס את הרוח של הבאר.
האגדה המקומית מספרת על אשה צעירה, שלגלגה על "האמונות הטפלות של האנשים הזקנים". היא חלתה לפתע וקדחה מחום. בערפול חושים ביקשה לרוות מים מבארות קדושות, וציינה אחדות מהן. אחרי ששתתה ממימיהן, הבריאה מיד.

שני סוסים אוחזין בגשר
חוזרים בכביש B3254 צפונה, עד ליסקרד, עיר בת מאות שנים, החולשת על צומת תחבורה חשוב. דרך ליסקרד עברו המטענים של עפרות הנחושת אל נמל לוּ שבחוף הדרומי. ב-1848 נסללה מסילת ברזל בין ליסקרד לפלימות'. המסילה חצתה את עמק לוּ בגשרי פלדה ענקיים, המתנשאים עד היום לגובה של 48 מטר.
יוצאים מליסקרד בכביש 83A מערבה. אחרי כשלושה מייל פונים ימינה (צפונה) בכביש לא ממוספר, המוביל אל סנט ניט (St. Neot). הכפר סנט ניט נמצא בשוליים הדרומיים של רמת בודמין (Bodmin Moor), אזור עשיר באתרים ובשרידי יישובים מתקופת האבן המאוחרת. את הנחלים שבסביבת סנט ניט חוצים גשרים עתיקים (Packhorse Bridges), המתרחבים במרכזם. כששני סוסים עלו על הגשר הצר, האחד מול השני, אִפשרה להם ההתרחבות לחלוף האחד על פני רעהו. גשר אחד כזה נמצא במרכז הכפר, ושניים נוספים ממערב וממזרח לו (ראו שילוט מנחה).
הנסיעה בקטע הדרך הבא דורשת הקפדה בפרטים, כדי להימנע מטעות בניווט. יוצאים ממרכז הכפר סנט ניט בכיוון צפון-מזרח, בכביש לא ממוספר, עד Wenmouth Cross. פונים ימינה, ושמאלה, ממשיכים ישר ופונים חצי פנייה ימינה, ליד גשר עתיק מהסוג שתואר לעיל. ממשיכים בכביש מזרחה, עד להסתעפות, ופונים בכיוון צפון-מזרח (שמאלה).

דווקא אומרים פוי
כעת, מסנט ניט מדרימים חזרה לכביש A38, וממשיכים מערבה בכביש A390 עד לוסטווידייל (Lostwithiel), ומעט אחריה פונים דרומה (שמאלה) בכביש B3269, המוביל אל עיר הנמל פוי (Fowey; שמה נהגה Foy ואנשי העיר מכונים Foyens). בעבר הרחוק שימשה העיר מרכז לסחר הבדיל ובסיס לצבא האנגלי. הודות למפרץ הטבעי המוגן שבמקום, היה זה הנמל החשוב ביותר בחוף הדרומי של אנגליה. במאה ה-14 העניק המלך אדוארד השלישי (שמלך בשנים 1377-1327) לדוכסות הקורנית (Duchy of Cornwell) את הזכות לתפוס ספינות טרופות. לימים פיתחו אנשי קורנוול את הזכות הזאת ל"עיסוק לאומי" בפירטיות ובהברחות.
חונים במגרש החנייה שליד רציף הנמל. רחובות העיר צרים, וקשה מאוד לנוע בהם ברכב. מטיילים ברגל לאורך הרחוב הראשי, בטיילת, וברציפי הנמל, ונהנים מהעיר העתיקה וממראות המפרץ, הנמל והבתים העתיקים.
יוצאים מהעיר דרך רחוב פארק ורחוב פולווילון (Park Road ו-Polvillion Road), ונוסעים מערבה בכביש A3082. עוברים בדרך את פאר (Par), ממשיכים מערבה (שמאלה) בכביש A3082, שממנו פונים מערבה (שמאלה) בכביש A390, המוליך לסנט אוסטל (St. Austell). אחרי הומבוש (Holmbush), פונים דרומה (שמאלה), אל צ'רלסטאון (Charlestown).

מסורות ימיות ומפעל חרסית
לכפר צ'רלסטאון כדאי להגיע בעיקר בשל הנמל שלו. הוא נבנה על ידי צ'רלס רשלייה (Charles Rashleigh) בשנים 1815-1790. לפני המעגן פונים שמאלה, וחונים ליד המרכז לספינות טרופות ולמסורות ימיות (Shipwreck & Heritage Centre). במקום יש חפצים ואביזרים מאוניות, צילומי ספינות טרופות וציורי אילוסטרציה על חיי הכפר הקורני במאה ה-19.
שעות פתיחה: מרץ-אוקטובר 17:00-10:00 (בקיץ עד 18:00)
טלפון: 29897-1762- 44

חוזרים לכביש A390, ופונים מערבה (שמאלה), עד המפגש עם כביש B3273, שם פונים שוב שמאלה (דרומה). עוברים את פנטיוואן (Pentewan), ופונים מערבה (ימינה) אל הגנים האבודים של הליגן (The Lost Gardens of Heligan).

גני הצבא האבודים
אחוזת הליגן נוסדה במאה ה-16 על ידי משפחת אצולה, והשתרעה במקור על פני כ-4,000 דונם. הגן הבוטני של האחוזה הוקם בשלהי המאה ה-18. במלחמת העולם הראשונה תרמה המשפחה את בית האחוזה לצבא, ולאחריה הוזנחו הגנים שבמקום: חלקים גדולים מהם כוסו בפסולת, וקיומם כמעט ונשכח.
רק ב-1990 החליט טוני היברט (Tony Heybert), משוגע לדבר, לשקם את הגנים. מאז הושקעו בפרויקט מאות-אלפי לירות שטרלינג, ובהדרגה נפתחו לקהל חלקים מהגנים, כשבמקביל נמשכות עבודות השיקום בחלקיהם הסגורים.
כיום משתרעים הגנים על כ-320 דונם, וכוללים סוגי צמחייה שונים – מסבך היער הגדל בעמק תלול, דרך צמחייה טרופית וסובטרופית ו"הגן האיטלקי", ועד ל"מסלול הסחלבים". אפשר לטייל כאן יום שלם. בחלק מהשבילים יש קטעים תלולים, הדורשים כושר גופני סביר.
חוזרים צפונה בכביש B3273, וממנו פונים מערבה בכביש A390, המוביל אל העיר טרורו
 (Truro). חונים במרכז טרורו, ומסיירים בעיר העתיקה. טרורו היא אחת מערי המכרות הראשונות בקורנוול, ודרך הנמל שלה ייצאו בדיל לאירופה ונחושת לוויילס. המתחם שבין הרחובות בוסקאוון וקיי (Boscawen ו-Quay) משקף את יופיה של העיר במאה ה-18, ויש בו מבנים ימיביניימיים רבים.

עניין של תקשורת
ממשיכים מטרורו בכיוון דרום-מערב, בכביש A39. בצומת עם כביש A394 פונים בכיוון דרום-מערב (ימינה), בכביש A394, המוביל אל הלסטון (Helston). מעט לפני הלסטון פונים דרומה (שמאלה) בכביש A3083, שממנו פונים מזרחה (שמאלה) בכביש B3293, לכיוון Coverack. עוקבים אחר השילוט, ונוסעים אל Goonhilly Satellite Earth Station, תחנת קרקע לתקשורת לוויינית, שהוקמה על ידי חברת "בריטיש טלקום", המקבילה הבריטית ל"בזק". התחנה נמצאת במרחק שלושה מייל מצומת הכבישים A3083 ו-B3293. התחנה, שנבנתה ב-1962, נחשבת לתחנת הלוויין הפעילה הגדולה בעולם. ב-1965 שוגר מהתחנה הלוויין האירופי הראשון (Early Bird).
קשה שלא לחוש במקום הזה בחיבור שבין העבר, ההווה והעתיד, ולא רק בשל העובדה שלצלחות הלוויינים הגדולות שמות מהמיתולוגיה הארתוריאנית: ארתור, מרלין, גווינוויר, לנסלוט וכדומה. ממש מחוץ לאתר ניצבת אבן גדולה, המכונה מנהיר (Menhir – "אבן ניצבת"), וכמו צלחות הלוויין הסמוכות, גם היא מצביעה אל השמים. ההערכה היא שהאבן היא מלפני כ-6,000 שנה, והיא שוקלת כ-15 טונות. לפי סברה אחת, אנשי תקופת האבן הציבו אותה כאן כדי לתקשר עם האלים.
חוזרים בכיוון צפון-מערב, בכביש B3293, וממנו פונים דרומה בכביש A3083, המגיע בסופו אל האתר הדרומי ביותר באנגליה, כף ליזרד (Lizard Point). בסמוך, לאורך המצוק, עובר מסלול רגלי הנחשב לאחד היפים בקורנוול, הודות לנוף, לצמחייה ולבזים החיים באזור.
אם הליכה בחיק הטבע לא קוסמת לכם, תוכלו להמשיך ברכב אל הכפר ליזרד. משאירים את הרכב במגרש החנייה שבמרכז הכפר, והולכים בשביל אל כף ליזרד. במקום נמצא מגדלור שהוקם ב-1619, ונחשב לעתיק ביותר בקורנוול.

ההר של האגדות
חוזרים בכביש A3083צפונה. בהצטלבות עם כביש A394 פונים בזה האחרון מערבה (שמאלה), חוצים את הלסטון וממשיכים לכיוון פנזנס (Penzance). במרזיון (Marazion) עוקבים אחר השילוט ונוסעים דרומה, אל הר סנט מייקל (St. Michael's Mount) שעל חוף הים. מדובר למעשה באי זעיר, שבזמן השפל (שעתיים עד חמש ביום) אפשר להגיע אליו בהליכה בת עשר דקות על לשון יבשה, שנסללה בימי הביניים. בזמן הגאות מגיעים לאי במעבורת.
על פי אחת האגדות, בשנת 495 לספירה התגלה המלאך מיכאל לקדושים הקלטיים שהתגוררו באי. על פי אגדה אחרת היה פה לפנים יער, ומכאן השם הקורני הקדום של המקום: Carreg luz en kuz ("הסלע הלבן שביער").
אגדה נוספת קושרת במקום את דמותו של ג'ק מהסיפור "ג'ק ואפונת הפלא". לפי האגדה, על הר קורנוול (שהפך לימים להר סנט מייקל) חיו הענק קורמורן (Cormoran) ואשתו קורמליאן (Cormalian). הענק החליט לבנות לעצמו טירה נאה מאבני הגרניט שבהר, ואשתו גררה אותן לאתר הבנייה. יום אחד, בשעה שהענק ישן, החליטה קורמליאן לסחוב אבן ירוקה, מאזור קרוב יותר למבנה המוקם. הענק, שהתעורר לפתע, בעט בה בזעם, והביא למותה. האבן הירוקה נפלה, וכך נקבע מקומה של קפלה קטנה, הנמצאת על ההר גם כיום – "קפלת הסלע" (The Chapel Rock). בסופו של דבר הרג ג'ק את הענק וירש את אוצרותיו. האגדה היא כנראה גם מקור שמה של "באר הענק" (Giant's Well) שלמרגלות ההר.
במאה ה-12 הוקם בראש ההר מנזר בנדיקטיני, שהפך במאה ה-17 לאחוזה פרטית, שבה יש כיום תצוגה של פריטים וחפצים מתקופות שונות. במאות ה-14 וה-15, כאשר הורעו יחסי אנגליה-צרפת (במהלך מלחמת מאה השנים), גדלה חשיבותו של האי כמבצר, והוא היה מעורב בקרבות שונים.
כיום נמצא האי בבעלות ה-National Trust, ארגון שלא למטרות רווח, המשמר אלפי אתרים ומבנים בבריטניה. הגנים הטרופיים שניטעו באי מושכים מבקרים, ממש כשם שהמנזר מושך צליינים. במצודה שבמקום מוצגות עבודותיהם של אמנים מקורנוול ומוקרן סרט על ההיסטוריה של האתר. בגלל המעברים הצרים במצודה, מוגבל מספר המבקרים בכל סבב. הכניסה למצודה בתשלום, אבל הסיור בשאר חלקי האי הוא בחינם.
טלפון: 710507-1736- 44

סוף העולם שמאלה
חוזרים למרזיון וממשיכים בכביש A394 מערבה, עד פנזנס, עיירה בת כ-20,000 תושבים. בעיירה נמצא מרכז המגדלור הלאומי (National Lighthouse Centre), המוקדש להיסטוריה של המגדלורים, שהצילו ספינות מהתנפצות אל החוף המסוכן הסמוך.
שעות פתיחה: מחג הפסחא עד אוקטובר 16:30-10:30, סגור בימי שבת
טלפון: 360077-1736- 44

מעט אחרי פנזנס, פונים בכיוון דרום-מזרח (שמאלה) בכביש B3315. עוברים את ניולין 
(Newlyn), ואחרי הכפר פונים דרומה (שמאלה) בכביש לא ממוספר, המוליך אל פול (Paul) ואל מאוזל (Mousehole). ממשיכים בכיוון דרום-מערב בכביש לא ממוספר, עד למורנה (Lamorna). פונים בכיוון צפון-מערב, עד שמגיעים לכביש B3315, שבו נוסעים בכיוון דרום-מערב. בצד ימין של הדרך תגלו את "החלילנים" (The Pipers), ובהמשך הדרך, בצד שמאל, את מעגל נציבי האבן הפרהיסטוריים, מעגל "העלמות העליזות" (Merry Maidens). לפי האגדה, האבנים הללו היו 19 עלמות, שנענשו על שרקדו ביום ראשון, יום המנוחה, ונהפכו לאבנים. "החלילנים" – שני עמודי אבן מונוליתיים, שלושה-ארבעה מטרים גובהם – היו לפי האגדה שני הנגנים, שליוו את מחול העלמות, וכעונש, הפכו אף הם לנציבי אבן.
ממשיכים בכביש B3315 מערבה, עד סנן (Sennen), שם פונים מערבה (שמאלה) בכביש A30, המוביל אל לנדס אנד (Land's End; "קצה היבשת"). כיום נושא המקום, הנקודה המערבית ביותר באנגליה, אופי תיירותי-מסחרי. יש הטוענים שהמקום הממוסחר הוא אנדרטה למורשתה של מרגרט תאצ'ר (ראש ממשלת בריטניה בשנים 1990-1979), שראתה בכסף ובמסחר את חזות הכל. כדי לצפות בנופי המקום, מבוגרים נדרשים לשלם דמי כניסה. יש לזכור שבקיץ לנדס אנד גדוש מבקרים.
מקצה המצוק ניתן לראות ביום בהיר את איי סילי (Scilly Islands), במרחק 45 קילומטר. לפי הפולקלור המקומי, נמצאת היבשת האבודה ליונס (Lyoness) במעמקי הים, בין לנדס אנס ואיי סילי. האגדה אומרת שהיתה זו ארץ עשירה ויפה, שעל תושביה נמנו גם אבירי המלך ארתור. ביום סערה, כשמתבוננים בגלי האוקיינוס האדירים, המתמזגים במי התעלה האנגלית, לא קשה להאמין לסיפורים הללו.

כורים מתחת לפני הים
חוזרים לסנן ופונים צפונה (שמאלה) בכביש A30. בהצטלבות עם כביש B3306 פונים בזה האחרון צפונה (שמאלה). מעט לפני פנדין (Pendeen), עוצרים במכרות גיבור טין 
(Geevor Tin Mines). מערכת המכרות קיימת באזור מאות שנים. מתחת למכרה העליון, שנפתח ב-1918 ומגיע לעומק של כ-500 מטר, נמצא מכרה ישן יותר, שנפתח ב-1828 ומשתרע ברובו מתחת לאוקיינוס, בעומק של 670 מטר. הכרייה במכרות הופסקה ב-1990, ולאחר מכן פותח האתר כמרכז ביקורים. כיום אפשר לערוך סיור במנהרות המכרה (סיור ארוך במיוחד מתקיים במכרה הבדיל, שמנהרותיו מגיעות למרחק של כ-19 קילומטר מהחוף), ולבקר במוזיאון קטן, שבו מוקרן סרט על ההיסטוריה של המכרות באנגליה.
טלפון: 788662-1736- 44

ממשיכים בכביש B3306 בכיוון צפון-מזרח, ולפני מורווה (Morvah) פונים ימינה ונוסעים עד הצומת. הכביש ימינה מוליך אל גרייט בוסולו (Great bosullow), ואילו השביל הפונה שמאלה (לצפון-מזרח) מוליך אל האתר הפרהיסטורי מן-א-טול (Men-an-tol). הולכים בשביל כ-800 מטר, פונים מזרחה (ימינה), ואחרי כמאה מטר נוספים מגיעים לאתר.

אבנים קסומות
במן-א-טול יש שלושה ניצבי אבן, העומדים בטור: שני ניצבים ישרים, והאמצעי עגול, חור גדול במרכזו. פירוש השם Men-an-tol בקלטית עתיקה הוא "האבן עם החור", והאתר ידוע גם בכינוי "עין השטן" (Devil's Eye).
על-פי המסורת, לאבן העגולה יש סגולות מרפא: ילדים חולי רככת, העוברים דרך החור שלוש פעמים, כשהם עירומים ופניהם מזרחה, חזקה עליהם שיבריאו.
חוזרים בדרך שבה באנו ונוסעים בכיוון דרום-מזרח, למאדרון (Madron). משמאל הדרך ניצב הדולמן לניון קוויט (Lanyon Quoit). מדובר בשלושה עמודי אבן בגובה אדם, הנושאים לוח סלע גדול, כשישה מטרים אורכו.
אחרי הביקור בדולמן נבקר בכפר מאדרון. בצפון הכפר, ליד בית נטול גג, נמצאת הבאר הקדושה של סנט מאדרון (St. Madron; עִקבו אחרי השילוט). בשלושת ימי רביעי הראשונים של חודש מאי מתכנסים כאן ילדים הנגועים בהרפס ובמחלות עור. הם מוטבלים במים שלוש פעמים, מול השמש, ונישאים לאחר מכן תשע פעמים מסביב לבאר, ממזרח למערב. בתום הטקס קורעים פיסת אריג מבגדו של כל ילד, ותולים אותה על עץ קוצני הצומח בסמוך – הכל כדי לרפאם. על פי המסורת, רווקות, השותות ממימי הבאר בחודש מאי, זוכות להינשא במהרה.
עם הבטחות אלה ממשיכים מזרחה. פונים בכביש B3311 צפונה, ונוסעים עד סנט אייבס
(St. Ives) שעל חוף הים.
התמזל מזלה של סנט אייבס. במאה ה-19, כאשר דעכה פעילות הנמל שלה, גילו ציירים את תנאי האור המיוחדים השוררים בעיירה. דגי הסרדין נעלמו, תפוקת המכרות הצטמצמה, אבל בעקבות הציירים והאמנים הגיעו המוני תיירים. מרתפי הדגים היו לגלריות, החצרות ומבוך הסמטאות היורדות אל הנמל נוקו, ורציפי הנמל הפכו לטיילת.

המכשפה נכנסה לארון
מסנט אייבס פונים בכיוון דרום-מזרח, בכביש A3074, שממנו פונים בכיוון צפון-מזרח, בכביש A30. ממשיכים בכביש A30 עד ההצטלבות (השנייה) עם כביש A39, שבו נוסעים בכיוון צפון-מזרח, עד קמלפורד (Camelford). פונים צפונה בכביש B3266, המוביל אל הכפר בוסקסל (Boscastle). יורדים בכביש הצר והתלול אל הנמל שבמפרץ. חונים במגרש החנייה שמאחורי הנמל, ומטיילים ברגל. הנמל היה פעיל במיוחד בימי הביניים ובתקופת המלכים משושלת האנובר (שכונו "ג'ורג'"). דרך הנמל עברו מטעני ברזל, פחם ומזון מוויילס, ומטעני צפחה ודגנים מקורנוול. חשיבות הנמל פחתה ב-1890, כאשר הגיעה לקמלפורד מסילת הברזל, ואִפשרה שינוע מטענים שלא דרך הים.
כיום משמש הנמל דייגים ובעלי יאכטות, ומהווה מוקד משיכה לתיירים. בנמל פועל מוזיאון לכישוף (Museum of Witchcraft), ובו מוצגים מ"האזור המערבי" (West Country), כפי שמכונה חבל ארץ זה. יש כאן דמויות של מכשפות, מעגלי אבנים, דמויות של אלים ושל אלות, תצוגה המלווה בסאונד ואפילו השלד של ג'ואן וייט (Joan White), שנתלתה בבית הכלא של בודמין באשמת כישוף. רק לאחורה הונח השלד שלה בארון, למנוחת עולמים.
שעות פתיחה: מחג הפסחא עד סוף אוקטובר, שני-שבת 18:00-10:30, ראשון 18:00-11:30
טלפון: 250111-1840- 44


בנימין בן-יוסף – מטייל בארץ ובחו"ל. פִרסם מדריך למטייל הישראלי בבריטניה ומדריך על אירלנד, שטרם יצא לאור (כתב את כל המסלולים ב"מטיילים" אירלנד, אוגוסט 1999)
אריה ארזי – תושב אלקנה, מדריך קבוצות תיירים דתיים זה 15 שנה ויועץ אקדמי לחברת "טיולי גשר", המארגנת טיולים לציבור הדתי

 

מסלול ספרותי / דרומה-מערבה עד לעיר החוף האפרורית

קורנוול היוותה השראה לסופרים רבים. אותם נופים ואתרים נמצאים שם גם כיום, מצפים למטיילים בעקבות הרומנים של קנת גרהאם, דפני דה מוריאה ואחרים. מ"הרוח בערבי הנחל" ועד "אוספי הצדפות"

לנד'ס אנד

כתבה: ד"ר ויטלא ארזי

"'ועכשיו', אמר הזר חרישית, 'אני שוב יוצא לדרך ארוכה ומאובקת, דרומה-מערבה עד לעיר החוף האפרורית… בצלע הצוק התלול על יד הנמל. שם אתה עומד ומביט למטה מפתח בית אפלולי על מדרגות של אבן… ובסופן פיסה מנצנצת של מים כחולים. סירות קטנות… צוחקות בצבעים עליזים… דגי הסלמון מקפצים על גלי הגאות, ולהקות של אלתית מבזיקות על פני המזח קרוב לחופים; וממש על יד החלונות, כל היום והלילה, לאט גולשות ספינות בדרך לים הפתוח או למעגן. לשם מגיעות אוניות מכל ארצות הים" (מתוך "הרוח בערבי הנחל" מאת קנת גרהאם; פורסם במקור ב-1908; תרגום: יעל רנן, אדם מוציאים לאור, 1986).

בדבריו אלה של עכברוש הים – המספר את תולדות מסעותיו, כולל ביקוריו בקורנוול ובדבון – מתאר קנת גרהאם (1932-1859) את חלקת נהר פוי (Fowey) המשתרעת בין העיירה פוי ללרין (Lerryn). הפלגה לאורך נהר הפוי, עד לכפר הזעיר גולנט (Golant), שמצפון לעיירה פוי, היא ששימשה השראה לקטע שצוטט לעיל.
גרהאם, יליד סקוטלנד, היה ידיד קרוב של סופר מפורסם אחר: סר ארתור קווילר קוץ' (Sir Arthur Quiller Couch), המוכר בכינויו "קיו" ("Q"). גרהאם הרבה לבלות את חופשותיו אצל ידידו בפוי, ואף נישא בכנסייה המקומית. תיאורי הנהר, החורש והצמחייה ב"הרוח בערבי הנחל" שאבו את יופיים הפואטי מנופי קורנוול. כשמטיילים בפוי כיום, שטים במעלה הנהר ושבים וקוראים את תיאוריו של גרהאם, אפשר לתמוה האמנם חלפה כמעט מאה מאז כתיבתן של שורות אלה.

לנוח על זרי דפנה
סופרים רבים כתבו על קורנוול ונופיה (עוד על כך בספרו של Peter Stanier, Cornwall's Literary Heritage, Twelveheads Press, 1992), אבל הסופרת המפורסמת ביותר ששאבה את השראתה ממחוז קורנוול היתה דפני דה מוריאה 
(Daphne du Maurier; 1989-1907), מחברת הרומן "רבֶּקה" (Rebecca; פורסם במקור ב-1938; תרגום: פנחס לנדר, הוצאת מסדה, 1954), הנפתח במשפט: "אמש חלמתי כי חזור חזרתי למנדרלי".
דה מוריאה, שנולדה בלונדון, בילתה את רוב שנותיה בקורנוול, ואף הקדישה למחוז ספר
(Enchanted Cornwall, Penguin, 1989). משפחתה רכשה את בית פריסייד
(Ferryside), הצופה על נהר פוי. הבית נמצא באזור בודיניק (Bodinnick), בגדה המזרחית של הנהר, ובו חיברה דה מוריאה את הרומן המצליח הראשון שלה, "הרוח האוהבת" (The Loving Spirit, 1931), הפורש את חייה של משפחת בוני סירות מקומית.
רבים מ-38 הספרים והרומנים שכתבה הושפעו מיפי הטבע של קורנוול, מההיסטוריה שלה ומהטיפוסים האנושיים האופייניים לאזור. ב"פונדק ג'מייקה" (Jamaica Inn, 1936) יצרה דרמה המבוססת על מיתוס המבריחים.
בבולוונטור (Bolventor) שברמת בודמין (Bodmin), צפונית לפוי, נמצא פונדק ג'מייקה עצמו, ובו חדר-מוזיאון קטן, המוקדש לדה מוריאה. הפונדק פתוח בכל ימות השנה, והכניסה אליו חופשית.
מעבר לכביש נמצא מוזיאון "המבריחים מפונדק ג'מייקה של דפנה דה מוריאה" (Daphne du Maurier's Smugglers at Jamaica Inn), המציג בצורה תיאטרלית סצינות מספריה, וכולל תצוגה מרשימה בנושא ההברחות באזור.
טלפון: 86250-1566-44 

כדי להגיע לפונדק ג'מייקה, נוסעים מפוי צפונה, בכביש 9623B (המתאחד בשלב מסוים עם כביש 8623B) עד העיירה בודמין, שם פונים בכיוון צפון-מזרח, בכביש 03A, שמצידו הצפוני (השמאלי) נמצא הכפר בולוונטור (עוד על בודמין ודה מוריאה בספרו של Martyn Shallcross, Daphne du Maurier Country, Bodmin, Bossiney Books, 1987).
מטבע הדברים, גם בעיירה פוי עצמה יש אתרים הקשורים בדה מוריאה, ובהם מרכז ספרותי, המוקדש לסופרים שחיו במקום. בחודש מאי מתקיים בו פסטיבל דפנה דה מוריאה לספרות ולאמנות.
טלפון מטה הפסטיבל: 77477-1566-44 

ממערב לפי הנהר (Estuary; מונח זה מתייחס לשפך נהר בעל צורת משפך, שבזמן גאות חודרים דרכו מי הים אל הנהר) פוי נמצאת אחוזת מנאבילי (Menabilly), שב-1943 עברה להתגורר בה דה מוריאה. מנאבילי היוותה השראה לאחוזת מנדרלי של מקסים דה וינטר ב"רבקה".
בספרה "המפרץ של הצרפתי" (Frenchman's Creek, 1941) תיארה דה מוריאה את גורלו של פיראט רומנטי. הרומן נטוע בנופי הבראשית של נהר הלפורד (Helford), הזורם דרומית לעיירה פאלמות' (Falmouth). המפרץ עצמו (Frenchman's Creek) נמצא בחצי האי ליזרד, שמדרום-מערב לפוי. המפרץ, המסתעף משפך הנהר אל הים, מוקף סבך עצים, המושך אליו עופות רבים.
כדי לבקר במקום, צריך להגיע תחילה לכפר הלפורד, הקרוי על שם הנהר העובר בסמוך לו. מפוי נוסעים בכיוון צפון-מערב בכביש A3082, ההופך בהמשך לכביש A3083, שממנו פונים מערבה בכביש A390. אחרי טרורו (Truro) פונים בכיוון דרום-מערב, בכביש A39, שממנו פונים מערבה בכביש A394. מעט לפני הלסטון (Helston) פונים דרומה בכביש B3297, שממנו פונים מזרחה בכביש B3293. כביש חסר מספר, היוצא מכביש B3293, מוביל צפונה, אל הכפר הלפורד, שלגדת הנהר. מחנים את המכונית בכפר, והולכים ברגל אל המפרץ.

הנה כי כן, זהו המגדלור
המגדלור, ששימש השראה לאחת הסופרות החשובות בראשית המאה העשרים – וירג'יניה וולף (1941-1882) – נמצא בסמוך לעיירה סנט אייבס (St. Ives), בחוף המערבי של קורנוול. בבעלות משפחתה של וולף היה בית טלנד (Talland House), הנמצא ברחוב הנושא שם זהה, בעיירה סנט אייבס.
כדי להגיע לסנט אייבס, חוזרים מהלפורד לכביש B3293, שבו נוסעים מערבה. פונים צפונה בכביש A3083, וממנו מערבה בכביש A394. פונים בכביש A30 בכיוון צפון-מזרח, וממנו פונים צפונה בכביש A3074, המגיע עד סנט אייבס.
במשך כ-15 שנה (1896-1881) נהגה משפחתה של וולף לבלות חופשות ממושכות במקום. בית טלנד צופה ישירות אל מגדלור גודרווי (Godrevy), הניצב על אי סלעי, הנושא שם זהה, והנמצא במפרץ סנט אייבס. בבגרותה חזרה וירג'יניה וולף לעיירה, וביומניה אף תיעדה בהתרגשות את ביקוריה במקום (עוד על כך בספר Peering through the Escallonia: Virginia Woolf, Talland House and St. Ives, מאת Marion Dell, Cecil Woolf Publishers, 1999).
אמנם יצירת המופת "אל המגדלור" (To The Lighthouse, 1927; תרגם: מאיר ויזלטיר, "סימן קריאה", 1975) מתרחשת באי סקיי (Skye) שבאיים ההברידיים (Hebrides), מול חופי צפון-מערב סקוטלנד, אולם תיאורי הבית והנוף לקוחים בלי ספק ממפרץ סנט אייבס:
"ג'יימס הביט במגדלור… הצריח, נוקשה וזקוף. יכול היה לראות שהוא מפוספס בשחור ולבן… הנה כי כן, חשב ג'יימס, כזה הוא המגדלור שראית כל השנים הללו מעבר למפרץ; מגדל נוקשה בראש סלע עירום"
("אל המגדלור", עמ' 194, עמ' 211)
המראה שתיארה וולף מנקודת התצפית בבית טלנד מוסתר היום על ידי הבניינים שהוקמו מאז, אך הבית קיים, ואת המגדלור עצמו אפשר לראות בבירור מכף גודרווי (Godrevy Point) שבצפון-מפרץ סנט אייבס.

ניחוח של רוח מלוחה
בנוסף לסופרים ולספרים המוזכרים לעיל, היוותה קורנוול השראה ליוצרים רבים נוספים, ובהם תומס הארדי (Thomas Hardy), ד"ה לורנס (D.H. Lawrence) ואחרים.
אבל אי אפשר לחתום מבלי להתייחס לסופרת רוזמונד פילצ'ר (Rosamunde Pilcher, ילידת 1924), שספריה "אוספי הצדפות" (The Shell Seekers, 1987; תרגום: הדסה הנדלר, ספריית מעריב, 1991), "ספטמבר" (September, 1990; תרגום: עלינא ארשטיין, הוצאת שלגי, 1991), "השיבה הביתה" (Coming Home, 1995; תרגום: עדי גינצבורג הירש, הוצאת מודן, 1998) ו"היום הקצר של החורף" (Winter Soltice, 2000), נקראים על ידי מיליונים בכל רחבי העולם. פילצ'ר, שהתגוררה שנים רבות בקורנוול, מתארת בספריה את הלנדס אנד (Lands' End), את סנט מוז (St. Mawes), את פנזנס ואת ניולין (Newlin).
עלילות ספריה של פילצ'ר מתרחשות בעיירה הדמיונית פורתקריס (Porthkerris; בצד המזרחי של כף ליזרד, בסמוך לקצה של כביש B3293, יש חוף יפה הנושא את השם פורתקריס, ובו פועל מרכז צלילה). פנלופי, גיבורת "אוספי הצדפות", השבה לביתה ב-1984, ארבעים שנה לאחר שעזבה אותו, מצרה על שפורתקריס השתנתה והתקלקלה בשל גלי התיירים השוטפים את המקום. ועם זאת היא מודה:
"שום דבר לא יוכל לשנות לעולם את השטף הכחול המשיי והנפלא של המפרץ… או את הערבוביה המבלבלת של רחובות ובתים מרועפי צפחה שהוליכו מטה באי סדר, כלפי שפת המים. השחפים עדיין מילאו את השמים בצרחותיהם, לאוויר היה עדיין ניחוח של רוח מלוחה… והסמטאות הצרות דמויות המבוך של העיירה הישנה היו מבלבלות כפי שהיו תמיד" ("אוספי הצדפות", עמ' 400).

______________________________________________
ויטלא ארזיד"ר לספרות אנגלית, ראש החוג לאנגלית במכללת אורות ישראל, אלקנה, ומלווה קבוצות דתיות ומסורתיות בסיורים לחו"ל בדגש ספרות, תרבות ואמנות

ארץ האבנים הגדולות

סטונהנג' היא אולי הידועה שבהם, אבל בדרום-מערב אנגליה פזורים עוד כמה וכמה אתרים מסתוריים, שבהם ניצבות אבני ענק. סיור בעקבות התרבות הקלטית ואגדות המלך ארתור

באזור וילטשייר נוהגים כמה משוגעים לדבר ליצור בשדות תמונות וצורות המונצחים תדיר בתצלומי אוויר. ליצירה הזאת יש גם אתר באינטרנט 
צילום: Steve Alexander & Karen Dougles

כתב: ד"ר גדעון אבני

מחוזות הדרום של בריטניה – קורנוול (Cornwall), וילטשייר (Wiltshire), דבון (Devon) וסאמרסט (Somerset) – משמרים עד היום נופים, מסורות ומנהגים עתיקים. באזורים אלה יש כפרים שכמעט שלא השתנו במשך מאות שנים, שלא לדבר על האתרים הפרהיסטוריים המסתוריים הפזורים בהם.
דבון הפכה למחוז במאה השמינית לספירה, ושימשה במשך שנים רבות יעד להתקפות הוויקינגים, שהגיעו לכאן מדנמרק. וילטשייר וסאמרסט היו בעבר חלק מממלכת ווסקס (Wessex), שנוסדה במאה החמישית לספירה, ונשלטה על ידי הסכסונים – שבטים גרמאניים, שהתערבו באנגלים ובילידים המקומיים. קורנוול, לעומת זאת, היתה מיושבת כבר בתקופה הניאוליתית, אבל אבותיהם הקדומים של תושבי האזור הנוכחיים הם קלטים, שהגיעו אליו מברטאן, הנכללת כיום בתחומי צרפת, בסביבות שנת 350 לפני הספירה.
במאה ה-14 הפכה קורנוול לדוכסות (Duchy), לאחר שהמלך אדוארד השלישי העניק לבנו בן השבע את התואר "הדוכס של קורנוול". עד אז לא היו באנגליה דוכסים אנגלים.
הנצרות התפשטה בדרום אנגליה מהמאה הרביעית ואילך. אבל הדת החדשה לא הצליחה למחוק את המסורות הקדומות, את סיפורי הענקים והשדים, ואת אתרי הקבורה ומעגלי האבנים המסתוריים, הפזורים במחוזות הדרום.
האתרים המגליתיים (מיוונית: "מגה" = גדול, "ליתוס" = אבן) הקדומים של האזור, אחד מפלאי העולם העתיק, מושכים מיליוני מבקרים, שעומדים משתוממים מול אבני הענק שהובאו ממרחקים והוצבו בלב המישורים הפוריים של וילטשייר. האגדות על המלך ארתור ואבירי השולחן העגול מסעירים את הדמיון כאשר פוקדים את זירת ההתרחשות שלהם, המשתרעת בין גבעות אייבון 
(Avon) וגלסטונברי (Glastonbury) לבין הצוקים הפראיים של מחוז קורנוול.

אמן סלע
סטונהנג' (Stonehenge) היא כנראה האתר המגליתי המפורסם ביותר בעולם, ואחד המקומות המתוירים ביותר באיים הבריטיים. כבת זמנן של הפירמידות הגדולות במצרים והתרבות המינואית בכרתים, סטונהנג' מהווה עדות מדהימה ליכולת הטכנית של תושבי אנגליה הקדומים ולידע האסטרונומי שלהם.
ראשיתו של האתר בסביבות שנת 3000 לפני הספירה. מקימי האתר הקדום חפרו בקרקע תעלה בעומק של כשני מטרים, ויצרו מתחם עגול בקוטר של כמאה מטר. למתחם פתח אחד הפונה לצפון-מזרח, בזווית מדויקת אל הנקודה, שבה עולה השמש ביום הארוך ביותר בשנה (21 ביוני). כמה מאות שנים מאוחר יותר הוצבו במרכזו של המתחם עשרות מצבות אבן, המסודרות בצורת עיגול פנימי. אבנים אלה, שמשקל כל אחת מהן כארבעה טון, הובאו לסטונהנג' מהרי דרום ויילס, מרחק של כ-400 קילומטר.
בשנת 2000 לפני הספירה נבנה באתר החלק המרשים ביותר, הבולט למרחוק גם בימינו. עשרות אבני ענק, שמשקל כל אחת מהן כ-50 טון, נחצבו בגבעות מארלבורו (Marlborough), כשלושים קילומטר צפונית לסטונהנג', הובאו לאתר והוצבו במעגל, כאשר בין כל שתי אבנים מחברת אבן משקוף ענקית. עד היום לא ברור כיצד הצליחו בוני סטונהנג', שכנראה לא הכירו את הגלגל, להעביר אבני ענק כאלה למרחק רב כל כך. לפי אחת הסברות, גִלגלו הבונים את האבנים על גבי בולי עץ. לפי גרסה אגדית יותר, הביא אותן למקום מרלין.
מדוע הושקעה עבודת ענק כזו בהקמת מעגל אבנים בלב המישור? במשך מאות בשנים התחבטו החוקרים בשאלה זו, ועד היום לא נמצאה לה תשובה מספקת. יש הסוברים שסטונהנג' שימשה כמצפה כוכבים קדום, ושמיקום האבנים מסמן מהלכים אסטרונומיים שונים. ייתכן גם שהאבנים אִפשרו לתושבי המקום לחזות את מזג האוויר ואת ירידת הגשמים, וכך מילאו תפקיד חקלאי חשוב. אולם נראה כי התשובה העיקרית למהותו של האתר המסתורי טמונה בעולמם הרוחני והדתי של תושבי אנגליה הקדומים. סביר להניח שסטונהנג' שימשה כאתר פולחן לתושבי דרום אנגליה. כאן היו מתכנסים תושבי האזור (ככל הנראה, כמה אלפי אנשים) במועדים קבועים – הקשורים בחילופי עונות השנה – לחגיגות דתיות, שבמהלכן הועלו קורבנות לאלים הקדומים של האיים הבריטיים.
טלפון: 624715-1980-44

אבן אלוהים זכר
בכפר הקטן והציורי אייווברי (Avebury) שמדרום לעיר סווינדון (Swindon), על גדות נהר קנת 
(Kennet), נמצא אחד האתרים המגליתיים הגדולים והמרשימים באנגליה. המטייל בין בתי הכפר, הנמצא על כביש A361, מגלה עשרות אבני ענק, הניצבות על צידן הצר, ומזכירות בצורתן את אבני סטונהנג'. גם אבנים אלה הובאו לכאן ממרחקים, ביכולת טכנית והנדסית מרשימה. האבנים – המסודרות בזוגות, שכל אחד מהם מכיל אבן גדולה ומגושמת ובצידה אבן עדינה יותר – יוצרות מעגל ענק, החבוי בין בתי הכפר. על פי אחת הפרשנויות, מייצג כל זוג אבנים אלוהות זכרית (האבן הגדולה והמגושמת) ונקבית (האבן המעוצבת והצרה).
הכנסייה הציורית מימי הביניים והמוזיאון הקטן (Alexander Keiller Museum, הקרוי על שם אחד החוקרים הראשונים שחפר באתר), המציג את תולדות הכפר, תורמים גם הם לחוויית הביקור במקום.
טלפון מרכז המבקרים של הכפר: 539425-1672-44

רוץ בן סוסי
למסיירים בכבישים הצדדים של מחוז וילטשייר מצפה מדי פעם מחזה לא שגרתי: ציורי קרקע ענקיים, הפרושים על מדרונות הגבעות, ובהם דמויות של סוסי ענק, המשורטטים בצבעי גיר לבנים. תעלומת הסוסים הלבנים של דרום אנגליה מעסיקה את החוקרים זה מאות בשנים. אין ספק, שציורי הענק הללו הם מההיסטוריה הקדומה של אנגליה. יש הקושרים אותם בהופעתם של השבטים הקלטיים, שהביאו את הסוס לאיים הבריטיים.
במאות השנים האחרונות "אימצו" קהילות מקומיות אחדים מציורי הקרקע, והן דואגות לשימורם ולחידוש צבעי הגיר הלבנים.
אחד ה"סוסים" המפורסמים ביותר הוא Uffington White Horse, שבו ניתן לצפות מכביש A420, בקטע שבין סווינדון מדרום לפרינגדון (Farington) מצפון.

טירה בעלמה
אחת העדויות המרשימות ביותר לתרבות הקלטית הקדומה של אנגליה מצויה במצודת העפר הגדולה של טירת מיידן (Maiden Castle) שבדורסט (Dorset), מחוז הנמצא מדרום לווילטשייר. מצודות העפר הן אחד המאפיינים המובהקים של התרבות הקלטית באיים הבריטיים. טירת מיידן שוכנת על ראש גבעה, שבה נחפרה סדרת תעלות ענק, היוצרות מתחם מבוצר ועגול. אורכן הכולל של התעלות וסוללות העפר שבצידן מגיע לחמישה קילומטרים בקירוב. במרכז המתחם התגלו שרידי יישוב, שנוסד באלף השלישי לפני הספירה והתקיים עד לתקופה הרומית. המקום חרב ככל הנראה בשנת 43 לפני הספירה, כאשר וספסיאנוס, שהפך לימים לקיסר רומי, כבש את המצודה וסיפח את דרום אנגליה לאימפריה הרומית. כדי להגיע אל הטירה, נוסעים דרומה בכביש A350, היוצא מכביש M4מזרחה מבריסטול. מכביש A350פונים בכיוון דרום-מערב בכביש A354. עוברים את דורצ'סטר (Dorchester), וממשיכים דרומה בכביש A354, שבסמוך לו נמצאת הטירה.

בית אמא
אחת ממצודות החופים הציוריות ביותר בדרום-מערב אנגליה, טירת טינטג'ל (Tintagel), נבנתה במחוז קורנוול. לפי המסורת, מדובר במצודתו האגדתית של המלך ארתור. כאן הוא נולד (לפי מסורת אחרת, נפלט על ידי גלי הים), וכאן הקים את מצודת הענק שלו, שבה התגורר עם אבירי השולחן העגול. מכאן שלט על ממלכת קמלוט, בעזרת הקוסם האגדי מרלין, שגר במערה שמתחת למצודה.
מצודת האבן האדירה, היושבת בצוק מעל הים, נבנתה על שרידי מנזר קלטי, שהיווה יעד לנזירים ולסחורות שהגיעו לאנגליה מהים התיכון. ב-1145 הוקמה במקום מצודת אבירים בסגנון האופייני לבנייה הימיביניימית באנגליה.

תפאורה נאה לאגדות
מצודתם של בני גלסטינס, מנזר גלסטונברי (Glastonbury Abbey), היא אחד האתרים הציוריים במחוז סאמרסט. לפי אחת המסורות הקשורות במקום, לכאן הגיע יוסף הרמתי (Joseph of Arimathea), היהודי הירושלמי, שהתיר להטמין באחוזת הקבר שלו את גופת ישו הצלוב, כאשר הוא נושא עמו את הגביע הקדוש, שממנו שתה ישו. לפי מסורת אחרת, לכאן הגיע המלך ארתור, פצוע אנושות אחרי הקרב האחרון שלו, וכאן נטמנה גופתו.
החורבה הציורית, המוקפת בחורש עבות, מהווה רקע הולם לאגדות הקשורות באתר. המנזר שבאתר הוקם במקור על ידי הקלטים, כנראה במאות הרביעית והחמישית לספירה, ובמאה השמינית בנו כאן הסכסונים מנזר, שאותו הרס במאה ה-16 הנרי השמיני, במסגרת מאבקו באפיפיורות. שרידי המנזר, שנותרו במקום, מתנשאים לגובה מרשים בין העצים ומשטחי הדשא (גלסטונברי נמצאת על כביש A39, היוצא מבאת' – Bath).


ד"ר גדעון אבני – ארכיאולוג, מנהל תחום חפירות וסקר ברשות העתיקות; מתמחה בין השאר בחקר התרבויות הקדומות של האיים הבריטיים
השתתפו בהכנת הכתבה: בנימין בן-יוסף ואריה ארזי

 

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

מסלול מכושף / הנביא

יש הרואים במרלין המכשף אמצעי לחיפוש האמת הפנימית; אחרים מאמינים פשוט שחזונו על הקמת קמלוט, ממלכת השלום, הביא ללידת ארתור. האתרים, המיתוסים, הסיפורים, האגדות והפולקלור על אודות מרלין

דמות בתחפושת מרלין | צילום: יוסי מוצפי

כתבה: תחיה אלתר

"מרלין השתמש בקסמיו כדי להכין את ארתור ליצור ציוויליזציה מסוג חדש. ולמרות שלמרלין היה הכוח, ממלכת קמלוט התבססה על צדק ולא על כוחנות, על שירות ולא על שתלטנות"
(R.J Stewart and John Matthews, Merlin Through the Ages, A Blandford Book, 1995)

על מרלין המכשף (Merlin the Wizard) נכתבו מאות ספרים, ודמותו היוותה השראה ליוצרים בתחומים שונים. בין שחי במציאות ובין שלאו, לא ניתן לדבר על דרום-מערב אנגליה בלי מרלין (או בלי ארתור). אם תרצו, מרלין הוא מצב נפשי, תהליך החיפוש עצמו, ולא המטרה.
אנחנו פגשנו במרלין לראשונה בחנות ספרים. עד עכשיו לא ברור לנו למה נכנסנו בבוקר ההוא לחנות הספרים הקטנה שבפינת הרחוב, למה הלכנו יחד לעבר אותו מדף ספרים, ומדוע הושטנו שנינו את היד אל אותו הספר, ספרו של דיפאק צ'ופרה (Deepak Chopra), "דרכו של הקוסם" 
(The Way Of The Wizard; תרגום: נואית לוינסון, הוצאת מודן, 1997). באמצעות הספר יצאנו למסע קסום, ובו דרקונים, אבירים, תככים ומזימות, מלכים, ערים מפוארות, שולחן עגול אחד וכשפים לרוב.
יצוין כי המסלול שלהלן עוקב אחר סיפור חייו הרשמי של מרלין, ומתמקד בנקודות ציון הלקוחות מסיפורים וממיתוסים. עדיין לא נכתב מחקר היסטורי-מדעי על אודותיו. האתרים על כל פנים, אמיתיים לחלוטין.

החונך המלכותי
ג'פרי ממונמאות' (Geoffrey of Monmouth) הוא שהעלה על הכתב את עלילות התקופה בספרו "ההיסטוריה של מלכי בריטניה" ("History of The Kings of Britain"). גם אם קשה לדעת עד כמה היה הדיוק ההיסטורי נר לרגליו, הרי שבזכות ספרו (שהתפרסם בלטינית), "חיי מרלין" (Vita Merlini), יש בידינו כיום סיפורים, אם לא מידע של ממש, על המכשף.
לפי "חיי מרלין" וסיפורי פולקלור אחרים, וורטיגרן (Vortigern), אחד המלכים הבריטיים, הביא לממלכתו שכירי חרב סכסונים, כדי להילחם ביריביו. אלא שיותר ויותר סכסונים מילאו את אנגליה. כאשר בניו המודחים של המלך שקדם לוורטיגרן הגיעו בראש צבא, ברח וורטיגרן לוויילס, שם ביקש להקים מבצר. אלא שהיסודות שקעו פעם אחר פעם. וורטיגרן התייעץ בדרואידים (Druids; "יודעי עץ האלון" בקלטית, שכן הם נהגו לערוך טקסים ליד עצי אלון) – אנשי דת קלטים, שהגיעו לאיים הבריטיים ממערב אירופה באלף הראשון לפני הספירה, ומתוארים כקוסמים וכנביאים. תשובתם של הדרואידים היתה שאת אבני היסודות יש לחבר בדם של ילד חסר אב.
אחד משליחיו של המלך, שיצא למצוא ילד שכזה, הגיע לעיר קארמרת'ן (Carmarthen) בדרום ויילס, שם מצא ממזר חסר אב בשם מרלין.
בקארמרת'ן ניצב עד לאחרונה עץ אלון עתיק, שזכה לכינוי "האלון של מרלין" (Merlin's Oak). קרוב לוודאי שמרלין, ככל דרואיד מסור, היה שמח לאלון משלו, רשום בטאבו. אבל לא מכבר, בעת הרחבת אחד הכבישים במרכז העיר, נכרת העץ, למרות הנבואה המקומית, שהזהירה כי "ביום שבו ייפול העץ, תיפול גם קארמרת'ן" ("When Merlin's Oak shall tumble down, then shall fall Carmarthen town").
וכך הובאו מרלין ואימו בפני המלך. האם סיפרה לוורטיגרן שאביו של מרלין היה "ישות זהובה", שכן הבחור הצעיר והיפה, שממנו הרתה, נעלם כרוח בכל פעם שבן תמותה היה נכנס לחדר. בינתיים החל מרלין מתנבא. מתחת לגבעה שעליה ביקש להקים את המבצר, אמר הילד למלך, יש אגם מים, השואב אליו את אבני המבצר ויסודותיו. בתחתית האגם, מתחת לשתי אבנים חלולות, חיים שני דרקונים, הדרקון האדום והדרקון הלבן. הילד הוסיף, כי שני הדרקונים יילחמו זה בזה, וכי הלבן ינצח. פירוש הדבר היה, כי הבריטונים, המיוצגים על ידי הדרקון האדום, יובסו בידי הסכסונים, אנשי הדרקון הלבן. ואז, מספרת המסורת, המשיך הילד בנבואתו ואמר כי יקום מלך, ארתור שמו, שיָצֵר את רגליהם של הפולשים הסכסונים. הילד אפילו הזהיר את וורטיגרן ממותו שלו.
היתה זו תחילתה של ידידות מופלאה בין הרב-מג מרלין לבין מלכי בריטניה, אומרת האגדה, ברית שגולת הכותרת שלה היתה הקמת קמלוט (Camelot), בירת ממלכת השלום של ארתור.

לגדל את ארתור
המלך אות'ר פנדרגון (Uther Pendragon) התאהב נואשות באיגריין (Igraine) היפה, אשתו של האציל גרליוס (Gerlius), שחי בטירת טינטג'ל (Tintagel). מרלין הסכים להפעיל את כוחותיו ולסייע לאות'ר, בתנאי שיקבל לרשותו את הילד שייוולד לאות'ר ולאיגריין. וכך, לאחר שאות'ר סילק בתכסיסים את גרליוס מהטירה, שינה מרלין ללילה את מראהו של המלך, כך שייראה כמו גרליוס. אות'ר בדמות גרליוס בילה עם איגריין ליל אהבים, שארתור הוא תוצאתו. לפי האגדה, למרגלות טירת טינטג'ל נמצאת מערה, שממנה צפה מרלין בנעשה ושמר על ארתור.
כדי להגיע לכפר טינטג'ל, נוסעים מבוסקסל (Boscastle, נקודת הסיום של מסלול קורנוול) דרומה, בכביש B3263. אם אתם באים מדבון, יש לנסוע בכביש A30 בכיוון דרום-מערב. כשלושה מייל (כחמישה קילומטרים) אחרי העיר לאונסטון (Launceston), פונים מערבה (ימינה) בכביש A395. בצומת עם כביש A39פונים דרומה (שמאלה), וליד קמלפורד (Camelford) פונים ימינה בכביש B3263, המוביל לטינטג'ל.
הכפר טינטג'ל עמוס כיום במסורת מרלין וארתור. מומלץ לסייר במרכז הכפר, ולהיכנס לחנויות המוכרות מזכרות העוסקות במרלין ובארתור.

חלקת הנדל"ן שמתחת להר
אחרי הסיור במרכז המסחרי של הכפר, נבקר בטירת טינטג'ל (עקבו אחרי השילוט). לפני העלייה לטירה, אתם עשויים להיתקל באדם מבוגר העומד על הצוק, בגדיו מעידן אחר וכל כולו אומר מסתורין. למרות מראהו המוזר, לאיש יֶדע עשיר בהיסטוריה של המקום ובתרבותו, בעיקר בכל הנוגע למרלין. הוא גילה לנו את הספר השני בנושא: "21 לקחי מרלין" (The 21 Lessons of Merlin), מאת Douglas Monroe (Llewellyn Publications, St Paul, Minnesota, 1997).
טירת טינטג'ל בנויה על צוק גבוה החודר אל הים, ורק מעבר צר מחבר אותה ליבשה. הודות לג'פרי ממונמאות', התמסדה המסורת שכאן היתה קמלוט. אבל בינתיים קמו תיאוריות פולקלוריסטיות מתחרות, ואחת מהן קובעת שבירת ממלכתו של ארתור שכנה בקרליון (Caerleon), בדרום-מזרח ויילס.
בכל מקרה, כדי להגיע לטירת טינטג'ל יש לטפס בהרבה מדרגות, אך המאמץ שווה. הנוף מלמעלה מרהיב, והממצאים שהתגלו במקום מעניינים. הטירה שימשה בעבר את הצבא הרומי. לאחר מכן היא הפכה למבצר קלטי, ובמאות החמישית והשישית לספירה היתה למקום מושבם של מלכים קלטים.
בדרך חזרה מהטירה אפשר לרדת לחוף ולבקר במערות שמתחת לצוק, שם התגורר, שוב – לפי המסורת, מרלין המכשף.
שעות פתיחה: אפריל-ספטמבר 18:00-10:00, אוקטובר 17:00-10:00, נובמבר-מרץ 16:00-10:00
טלפון: 44-1840-770328

בטינטג'ל כדאי לבקר גם בבית הדואר העתיק (Tintagel Old Post Office), השוכן במבנה שהוקם במאה ה-14 (סגור בחורף).
טלפון: 44-1840-770024 

אנדרטת הניצחון
מרלין המשיך לעזור לאות'ר, וכְשפיו אִפשרו לו לנצח במלחמתו נגד הפגאנים. האגדה מספרת עוד כי מרלין כישף אבני ענק והביא אותן מאירלנד, כדי להקים אנדרטה לזכר הקרב שהתרחש בסטונהנג' (Stonehenge).
כדי להגיע לסטונהנג', נוסעים מטינטג'ל בכיוון דרום-מזרח, עד כביש A39, שבו פונים צפונה. בצומת הכבישים A39 ו-A395 פונים בזה האחרון מזרחה, עד להצטלבות עם כביש A30, שבו נוסעים בכיוון צפון-מזרח. בצומת עם כביש A303 פונים בכביש זה בכיוון צפון-מזרח. כחמישה מייל (כשמונה קילומטרים) לפני איימסברי (Amesbury) נמצאת הפנייה לסטונהנג'.

עלה בסערה השמיימה?
העיירה גלנסטונברי (Glastonbury) נמצאת בלב מחוז סאמרסט (Somerset). לפי המסורת, המחוז היה מכוסה בעבר בים, וגלסטונברי עצמה היא האי אוולון (Avalon), אי הנשמות הטובות ומקום מנוחתו האחרונה של ארתור.
זמן קצר אחרי מות ארתור, נעלם גם מרלין. סר גאווין (Gawain), אחד האבירים המקורבים לארתור, היה האחרון שראה את מרלין. סר גאווין היה בין היוצאים בעקבות הגביע הקדוש (Tha Holy Grail), מסע המסמל את החיפוש הרוחני הפנימי. לאחר שהראה לסר גאווין את הדרך לחיפוש זה, אמר מרלין, "איש לא יראני או ישמע אותי עוד", ונעלם.
כדי להגיע לגלסטונברי מסטונהנג', חוזרים לכביש A303, ונוסעים בו מערבה עד סופו, שם פונים בכיוון צפון-מערב בכביש A372. הכביש מגיע אחרי כמה פיתולים אל כביש A39, שבו פונים מזרחה. גלסטונברי עצמה נמצאת בצומת הדרכים A39 ו-A361.
בעיירה היפה הזאת יש חנויות המתמחות ברפואה אלטרנטיבית, בספרי העידן החדש, בנרות, בקריסטלים ובעבודות אומנות שונות. בעיירה מגוון מסעדות, בתי קפה ופאבים, שחלקם מתאימים לצמחונים ולטבעונים. פרטים נוספים בלשכת התיירות המקומית, The Tribunal.
כתובת: 9 High Street
טלפון: 44-1458-832954

אם כבר הגעתם לגלסטונברי, כדאי לבקר גם במנזר גלסטונברי (Glastonbury Abbey), שראשיתו כנראה במנזר בנדיקטיני שהוקם בשנת 673 לספירה. המנזר עלה בלהבות ב-1184, וב-1190 נבנה מחדש. בעת הקמת המנזר המחודש טענו הנזירים, כי ראו בחזונם אבן, ועליה הכתובת בלטינית: "כאן שוכב המלך ארתור הנודע באי אוולון" ("Hic iacet sepultus inclitus Rex Arturus in Insula Avalon", ובאנגלית: "Here Lies buried the renowned King Arthur in the Isle of Avalon"), ומתחתיה קבר ובו גופת גבר. הסיפור הזה הפך את גלסטונברי לאתר עלייה לרגל.
טלפון: 44-1458-832267

קול התור
אפשר גם להצטרף לסיור מודרך באוטובוס (The Tor Bus), היוצא מ-Magfalene Street שבמרכז העיירה. האוטובוס יוצא פעם בחצי שעה (בין השעות 9:30 ו-17:00), ומגיע אל התור 
(Tor), מגדל נישא הניצב על גבעה המשקיפה על העיירה.
לפי המסורת, הגבעה היתה בעבר אי, שכונה "אי הזכוכית" – מבנה תלת-מימדי, ששימש כשער הכניסה לעולם האחר, לשם נלקח ארתור במותו. לפי אגדה אחרת, קבור הגביע הקדוש מתחת לגבעה.
אחרי הביקור בגבעה, אפשר לעשות טיול רגלי לבאר הסמוכה, "באר הגביע" (Chalice Well), שאינה כלולה במסלול שבו עובר האוטובוס. כדי לחזור למרכז העיירה, עולים על אוטובוס אחר.
חפירות ארכיאולוגיות העלו, שסביב הבאר היה יישוב קדום, ושכבר לפני אלפי שנים התקיימו במקום פולחנים פגניים וקלטיים.
לפי הסברה, מקור מי הבאר הוא בגבעות מנדיפ (Mendip Hills), שמצפון לגלסטונברי. המים ממלאים את הבאר, הנמצאת למרגלות גבעת התור, ומגיעים עד המפל שבקצה "החצר של המלך ארתור" (King Arthur's Court). צינור מים קטן מתחבר מכאן ל"ראש האריה" (Lion's Head), פסל שמפיו נשפכים המים.
שעות פתיחה: אפריל-אוקטובר 18:00-10:00, בנובמבר, בפברואר ובמרץ בשעות 17:00-11:00, דצמבר-ינואר 16:00-12:00
טלפון: 44-1458-831154

איש המארלבורו
העובדה שמרלין נעלם לבלי שוב לא מנעה התפתחות מסורת באשר למקום קבורתו. לפי האגדות, קבור המכשף הגדול בלב הקמפוס של מארלבורו קולג' (Marlborough College), הנמצא, במחוז וילטשייר (Wiltshire). כדי להגיע למארלבורו, ממשיכים מגלסטונברי בכיוון צפון-מזרח, בכביש A361. מעט לפני אייווברי (Avebury), בהצטלבות עם כביש A4, פונים בזה האחרון מזרחה. אחרי כשמונה קילומטרים מגיעים לעיירה מארלבורו.
לפי המסורת, קבור מרלין בתל הנושא את שמו (Merlin's Mound), בתוככי הקולג'. ככל הנראה, מסורת זאת בטעות יסודה.
בלטינית נקרא המקום Merleburgia, שם שהזכיר לרבים את דמותו של מרלין. וכך התגבשה במרוצת הדורות האמונה השגויה, שבתל המלאכותי הזה קבור לא אחר מאשר המכשף הגדול.
מארלבורו קולג'
טלפון: 44-1672-892200


תחיה אלתר – מנהלת חברת Tusboat, אינקובטור טכנולוגי, ויזמית בתחום האינטרנט
יוסי מוצפי – מנחה סדנאות להתפתחות אישית בארץ ובחו"ל, טייס ומדריך טיולים בחו"ל

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות