תפריט עמוד

מידע מעשי לבנגקוק

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד


אשרות ושגרירויות

ישראלים הנוסעים לתאילנד אינם זקוקים לאשרת כניסה, כל עוד מדובר בתקופה שאינה עולה על שלושים יום (למי שמגיע בדרך האוויר) או 15 יום (למי שמגיע בדרך היבשה) ויש ברשותם כרטיס הלוך-חזור. למעוניינים בשהות ארוכה יותר ולמחזיקי כרטיס לכיוון אחד או כרטיס פתוח – יש להצטייד באשרת כניסה משגרירות תאילנד לשישים יום. האשרה כרוכה בתשלום.

שגרירות תאילנד בישראל
כתובת: שדרות אבא אבן 1, בניין מרכזים 2001, הרצליה פיתוח
טלפון: 09-9548417

שגרירות ישראל בבנגקוק
כתובת: Ocean Tower, Sukhumvit Soi 19, בנגקוק
טלפון: 66-2-2049200
 


איך להגיע
יש טיסות ישירות בין ישראל לבנגקוק. ניתן גם לטוס דרך מדינות שונות באירופה, אפריקה, והמזרח התיכון. לתאילנד מעברים יבשתיים עם וייטנאם, לאוס וקמבודיה (בעלי דרכון ישראלי אינם מורשים להיכנס למלזיה השכנה).


מתי כדאי להגיע
העונה המומלצת היא בין נובמבר למרץ; כמות המשקעים אינה גבוהה ועדיין לא חם.

 

 

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד


לשכות תיירות

אתר לשכת התיירות של בנגקוק
מרכזי מידע לתיירים פזורים בנקודות שונות ברחבי העיר. הרשימה המלאה נמצאת באתר: www.bangkoktourist.com/contacts.php
 



מטבע
המטבע התאילנדי הוא באהט.



הפרש שעות
בנגקוק מקדימה את שעון ישראל בארבע שעות.


תקשורת
הקידומת הבינלאומית של תאילנד היא 66, והקידומת של בנגקוק – 02 ( 2 בחיוג מחוץ למדינה).
בכל תאילנד יש לחייג את הקידומת גם בשיחה מקומית. כך, גם בשיחות בתוך בנגקוק, יש לחייג 02 לפני המספר. אחת השיטות לצמצום עלויות חשבון הטלפון הנייד, אם אתם צריכים לשמור על קשר רציף עם הארץ, הוא לקנות כרטיס SIM מקומי, שמכניסים לטלפון הנייד הישראלי שלכם. אפשר לטעון את החשבון באמצעות קניית כרטיסי טלפון, וכך מקבלים מספר מקומי. רשת החנויותSeven Eleven מציעה כרטיסים של שלוש החברות הגדולות, AIS, DTAC ו-Orange. מחיר כרטיס כ-400 באהט. לשיחות מתאילנד לארץ הכי משתלם לקנות כרטיס חיוג תאילנדי בשם Phonenet, המציע תעריף של 24 באהט לדקה לישראל. יש להתקשר למספר גישה בבנגקוק, ולהקיש את מספר הכרטיס ואת הקוד. את הכרטיס אפשר לקנות בכל חנויות Seven Eleven.


תחבורה 
התמצאות: כתובות הן עסק מסובך בתאילנד. לכל רחוב יש Soi, תת רחובות שיוצאים ממנו. הרחובות מסודרים לפי סדר מספרי, בצד אחד זוגיים, ובצד השני אי זוגיים. וכך, כשהולכים למשל ממזרח למערב ברחוב סילום בבנגקוק, עוברים את Soi מספר 1, ואז 3, 5, 7 וכו'. בצד השני של הרחוב נמצאים Soi 2, 4, 6 וכו'. לחלק מתת הרחובות יש גם שם, בנוסף למספר.
מנמל התעופה אל העיר: הדרך הנוחה ביותר להגיע אל העיר היא בארבעת קווי ה-Airport Bus – לרובע העסקים סילום ((Silom, לרחוב קאו סן (Khao San), לרחוב סוקומוויט (Sukhumvit), ולהואלמפונג (Hua Lamphong). מחיר הנסיעה: 150 באהט.

רכבת עילית (Sky Train/BTS): לרכבת העילית שני קווים, סוקומוויט, היוצא מתחנת מו צ'יטMo Chit) ) שבצפון העיר, דרך רחוב סוקומוויט עד התחנה האחרונה – און נוט (On Nut). השני, קו סילום, יוצא מהאצטדיון הלאומי במרכז העיר, דרך רחוב סילום עד לנהר, בתחנת Saphan Thaksin.

רכבת תחתית (MRTA): לרכבת התחתית החדישה של בנגקוק, יש בינתיים קו אחד בלבד, שיוצא מתחנת Bangsue שבצפון העיר, דרך רחוב Ratchadaphisek, חוצה את רחוב סוקומוויט וממשיך לכיוון רחוב סילום ולתחנה הסופית – תחנת הרכבת המרכזית של בנגקוק, הואלמפונג.

אוטובוסים ציבוריים: מערכת האוטובוסים של בנגקוק היא לא רעה, וזו הדרך הזולה ביותר להתנייד בעיר, אך קשה להתרגל אליה בביקור קצרצר בכרך. בנוסף, בשעות העומס הנסיעה עלולה להיות איטית ולא נוחה. איך זה עובד: עולים, מתיישבים או עומדים אם אין מקום. הכרטיסן כבר יגיע אליכם. באוטובוסים ממוזגים צריך להגיד לו את היעד, הקובע את המחיר. מומלץ לקנות מפת אוטובוסים עירונית, אחרת קשה לדעת על איזה אוטובוס לעלות. על חלק מהאוטובוסים כתובים היעדים באנגלית.

סירות: דרך נפלאה להימנע מהפקקים. בנהר צ'או פראיה (Chao Phraya) יש סירות אקספרס ציבוריות (במפות התיירים מסומנים הרציפים השונים). המסלול הפופולרי הוא מתחנת בנגלמפו (Banglamphu) שליד רחוב קאו סן ועד לתחנת Sathorn, שם אפשר לעלות לתחנת הרכבת העילית. הסירות פועלות במהלך היום עד שעות החשכה.

מוניות: כשמוניות פנויות מנוסעים, נדלק פנס אדום בחזיתן. מומלץ לנסוע במונית עם מונה (חפשו את שלטי Taxi Meter), הזולה יותר ממונית ללא מונה (Taxi Thai). אם הנהג מסרב להפעיל את המונה, אל תהססו לעבור למונית אחרת. נהגים רבים אינם יודעים לקרוא מפה. כדאי לבקש מצוות המלון לכתוב את הכתובת המדויקת שאליה אתם נוסעים בתאית, כדי למנוע בלבול.
מקובל לעגל את המחיר המוצג במונה כלפי מעלה, ולא לבקש מנהג המונית עודף של שלושה באהט, למשל. לנהגים אף פעם אין עודף – לפחות ככה הם אומרים – וכדאי להצטייד מראש בשטרות קטנים. שעות הפקקים הן 09:00-07:00 ו-19:00-16:00. בכל מקרה שבו אפשר להשתמש ברכבות או בסירות בשעות אלה, מומלץ לעשות זאת.

טוק-טוק: מיועד בדרך כלל לנסיעות קצרות, לא מקצה אחד של העיר אל הקצה השני. חייבים לסכם את המחיר מראש. נסיעה של חמש דקות עולה בסביבות שלושים באהט. נהגי טוק-טוק רבים, בעיקר באזור ארמון המלך, יגידו לכם ש"היום הארמון סגור בשל חג בודהיסטי" ויציעו לקחת אתכם ל"מקדשים מיוחדים בעשרה באהט". בדרך כלל המטרה היא להביא אתכם לחנות תכשיטים או לחייט, תמורת עמלה. חשוב לזכור, בכל מקרה שבו מצאתם את עצמכם בחנות שלא מבחירתכם, הדבר הנכון הוא לצאת החוצה ולא לקנות דבר.



כתב: גיא שרת

 

 

 

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות


אוכל: המסעדה הגדולה

קשה להתחרות בדוכני הרחוב של בנגקוק: אטריות, פירות, בשר, דגים וטעמים לרוב. כל בעל דוכן מתמחה במנה מיוחדת. תפריט טעימות ממגוון המאכלים של המטבח התאי

כתבה: רוני פרצ'ק

שכחו את מסעדות היוקרה לתיירים, שכחו את הישיבה באולמות ממוזגים ליד שולחנות מכוסים מפה מעומלנת, נרות דולקים ומלצרים המרחפים לידכם בתשומת לב שקדנית. שכחו את המקומות שבהם מוזיקה עממית חרישית ופנסי נייר אמורים להעניק תחושה של אותנטיות. שכחו כל מה שאתם חושבים שאתם יודעים על אוכל מן המזרח הרחוק ובואו להתנסות בדבר האמיתי: בלונה פארק המסחרר של אוכל הרחוב התאילנדי, במגוון חטיפים וארוחות קלות, פירות וירקות ומאכלי ים, בטעמי התבשילים המפתיעים.
אף אחד לא יכרכר כאן סביבכם, וחריפותם של התבשילים רק תוסיף על טיפות הזיעה הניגרות ממילא בחום הטרופי ובלחות שלא תיאמן – אבל מזומנת לכם חוויית טעמים שאף מסעדה לא תוכל לספק. כאן, ברחוב, בצד רעשי הטוק-טוקים והמולת היום, בין האנשים הממהרים לעבודתם ובין אינספור הדוכנים האחרים המציעים מחרוזות פרחי יסמין וורדים, יריעות משי ארוגות ומנחות לאלים המפוסלות מעלי בננה – כאן מתקיים המטבח התאי האמיתי.

לאכול בחוץ
לכו ברגל: בין רבי הקומות פזורות סמטאות ובהן בתים כפריים למראה, שדקלי קוקוס ועצי מנגו ובננה גדלים בצִדם. כמו בכפרים, מבלים תושבי בנגקוק זמן רב בחוץ, ושם הם גם אוכלים: באופן מסורתי ממוקם המטבח מחוץ לבית, ועד היום מעדיפים רבים מתושבי העיר לאכול בחוץ – זכר לימים עברו, אבל גם משום שקשה להתחרות בדוכני הרחוב: כל בעל דוכן מתמחה במנה אחת, ותוך כדי טיול מרכיבים ארוחת טעימות ממגוון המנות של המטבח התאי.
המטבח התאי נחלק לאזורים: במחוזות הצפון-מזרחיים התפתחו שלל מנות המבוססות על חגבים, חלזונות, זחלים וביצי נמלים, אבל גם מנות אקזוטיות פחות: סלט הפפאיה הירוקה (Som Tam), המכיל גזיזי פפאיה שטרם הבשילה, חסילונים מיובשים, מיץ ליים, צ'ילי יבש, רוטב דגים, סוכר מפרח הקוקוס וכוסברה, למשל, או מנות המבוססות על נתחי בשר עוף או חזיר טחונים ומתובלים. גם נתחי הבשר והדגים – המושרים במרינדה ונצלים על הגריל, או נמשחים בתבלינים ונעטפים בעלי בננה בטרם עלותם על הגריל – מקורם במטבח זה. וכך גם הסלט הנהדר, שאותו מכינים מנתחי הבשר הצלוי, המשודך לנענע קצוצה, בצלים ירוקים ופלפלים חריפים.
בהשפעת המטבחים של מיאנמר (בורמה) ולאוס, פותחו בצפון ההררי מנות דוגמת קהאו סוי 
(Khao Soi) – ציר ובו אטריות ביצים עם נתחי עוף, חזיר או בקר. המטבח הדרומי ספג השפעות מן המטבח האינדונזי, שם מרבים להשתמש בחמאת בוטנים, ומן המטבח המלזי, שבו חלב קוקוס משמש לעיבוי רטבים ותבשילים ולעידונם. מכאן הגיעו מנות המבוססות על דגים ופירות ים מכל הסוגים, בהם מרק טום יאם (Tom Yam) – מרק החסילונים המפורסם, שמתבסס על ציר עוף מועשר בעשב לימון, מיץ ליים ומעט רוטב דגים.
בנגקוק מזמנת לתייר מבחר מהמטבחים האזוריים שהתפתחו בתאילנד. היא ממוקמת באזור המרכזי שבו מגדלים אורז, המלווה רבים מן התבשילים, ובו גם גדלים הפירות הטובים ביותר: אננס עסיסי ודוּרִיָאן (זהירות! יש לו טעם של גבינה מתוקה מקולקלת), מַנְגוֹסְטִין ורַמְבּוֹטָאן, גויאבות ופפאיה, פרי הדר ומה לא. החום והלחות עושים רק טוב למבחר האינסופי של פירות טרופיים וגם של ירקות טריים – מגוון עצום של ירקות עלים, פטריות, תירס גמדי, מיני שעועית פריכה, חצילונים לבנים בוהקים, כרוב ועגבניות – ואת הכל תוכלו למצוא בצלחת שלכם, במחירים מגוחכים שנעים בין עשרה בהט (25 סנט) לארבעים.
דוכני הרחוב נמצאים בכל פינה, אך חלקם מופיעים רק בעת שבה נהוג לאכול את המנה המוצעת בהם. בבוקר, וברוב שעות היום, תמצאו את אחד מחטיפי הרחוב הגאוניים: פרי טרי, קלוף וחתוך ביד אמן, הנמכר בשקיות ניילון נקיות בצירוף שיפודי עץ לאחיזה נוחה. לשקית הפרי הטרי נהוג לצרף גם שקיות קטנות של סוכר, מלח ואבקת צ'ילי לתיבול.
כשהשמש מתקדמת אל מרכז השמים מתחילים לרחוש דוכני התבשילים: דוכני הקוואי טיאו 
(Kway Tiaw), אטריות המוגשות במרק צח עם בשר וירקות פריכים. האטריות לעולם אינן מבושלות בתוך הציר, שלא להעכיר חלילה את צלילותו: בדוכן ישנו מכל לציר צלול אחד או יותר, מכל למים רותחים שבו יתבשלו האטריות ברגע שיוזמנו ולא שנייה קודם ומכלים של חומרי גלם (נתחי עוף, חזיר, בקר, פירות ים או כדורי דג המונחים על האטריות, ירקות טריים חתוכים וגזיזי בצל ירוק, שום מטוגן ובוטנים קלויים מתקתקים הנבזקים מעל לכל).
מי שלא יכול לסבול מרק בחום הלוהט יוכל ליהנות מאחת ממנות האטריות האהובות והנפוצות – הפאד תאי (Pad Thai), המכילה אטריות מטוגנות, חסילונים, בצל ירוק, רוטבי דגים ותמרהינדי. גם על המנה הזאת נוהגים לבזוק בצל ירוק, שום מטוגן ובוטנים קלויים.
חובבי התבשילים יוכלו ליהנות ממגוון גדול של תבשילי קארי (המונח "קארי" אינו תערובת התבלינים המזוהה עם המטבח ההודי, אלא פשוט תבשיל ברוטב). התבשילים יכילו בשר, דג או פרי ים עם כמה ירקות, המבושלים ברטבים המכילים חלב קוקוס, מחית חסילונים, זנגוויל, ליים, שום, צ'ילי, ריחן וכוסברה. רוב התבשילים יוגשו עם מנת אורז מאודה, ולעיתים עם סלט פפאיה. מי שלא אוהב תבשילים יוכל ליהנות ממגוון בשרים הנצלים על שיפודים עם פירות טרופיים.
את המזון אפשר ללוות בשתיית המשקה הטבעי והזמין, המצוי באגוז הקוקוס: בכל מקום יש דוכנים שבהם נערמים אגוזי קוקוס טריים, הקונה בוחר אחד מהם והמוכר המיומן בוצע אותו ונועץ לתוכו קש. זהו משקה מרווה מאוד, אך טעמו עלול להרתיע. אפשר לנסות בכמה דוכנים: טעמו משתנה בין זני קוקוס שונים, והוא תלוי גם בבשלות הפרי.
לקינוח נאתר את אחד הדוכנים המציעים פנקייקים זערוריים, העשויים קמח חיטה או תערובת של קמח חיטה עם קמח אורז ובתוכם מילויים שונים – תירס או שעועית שחורה מתקתקה, שמזכירה בטעמה ערמונים. יש להם מתיקות מעודנת ומרקם חלק וקליל כשל עננה, והם נפלאים כארוחה קטנה וכחטיף.

לאכול בטוח
מדריכי המטיילים מלאים באזהרות מפני שלל התחלואים שנכונו למטייל במחוזות המזרח. חלקם מפרטים בלהט ממה אמור המטייל להימנע, ולעתים הם מפחידים ממש. אמנם נכון: מאוד לא נעים לחלות בטיול, ולו גם במחלה הקרויה "שלשול המטיילים" שנובעת משינוי הסביבה הבקטריאלית וחולפת מאליה וללא סיבוכים. ראוי להיזהר, אבל לאכילה בדוכני הרחוב יש כמה יתרונות על פני אכילה במקום סגור, שנראה לכאורה מהוגן יותר: קודם כל, בניגוד למסעדה, אתם רואים את המטבח. הדוכן נקי? החומרים נראים טריים? בעל הדוכן עובד בצורה נקייה? אפשר לעבור הלאה.
את המנות כדאי לאכול מיד לאחר הכנתן: מנות שחיכו עד בוש הן פחות בטוחות לאכילה. בשר שנצלה היטב על הגריל ומוגש מיד הוא בטוח, וכך גם תבשילים שאתם רואים את רתיחתם – בישול וצלייה הם דרכים יעילות להשמדת חלק ניכר מהחיידקים. ועוד דבר: הקפידו לרכוש מזון בדוכנים עמוסים, שם תחלופת המזון מהירה. וטיפ למי שעדיין חושש – בבתי הכלבו הרבים בעיר פזורים דוכנים המציעים מגוון מנות רחוב תחת קורת גג מהוגנת יותר. בתיאבון. 


לינה
עד פרוץ המשבר הכלכלי באסיה לפני כמה שנים נבנו בבנגקוק עשרות מלונות פאר. כיום ההיצע גדול, רמת האירוח גבוהה מאוד והמחירים נמוכים במיוחד. המחירים הם בדולרים אמריקאיים, לחדר זוגי עם ארוחת בוקר. הם מבוססים על מחירי סוכני הנסיעות בארץ ומשתנים לפי העונה. הזמנת מלון מהארץ בעזרת סוכני נסיעות עשויה להוזיל משמעותית את מחיר הלינה
אם אתם תרמילאים, ודאי תמצאו מיטה באחד ממאות בתי ההארחה בבנגלאמפהו 
(Banglamphu) וסביבותיו. יש להגיע עד שעות הצהריים (אין הזמנות מראש). תמורת דולרים ספורים תמצאו כאן חדרים עם מאוורר ומים קרים במקלחת.
כתבה: ענת יערי


בילויים
לצפות בקרבות מוּאַי תאי (אגרוף תאילנדי) מלאי זיעה, דם ושרירים, המתנהלים כמעט בכל מקום בתאילנד. בקהל יש לא מעט תיירים, אבל רוב הצופים הם מהמרים כבדים שמעודדים את המתאגרפים "שלהם". לפני הקרב יש נגינה טקסית שבמהלכה מודה המתאגרף למורהו בתנועות ריקוד מסורתיות. מחירי כרטיסים נעים בין 500 ל-1,500 באהט. לרציניים, ישנם מחנות אימונים המיועדים לתיירים שרוצים ללמוד את אמנות האגרוף התאילנדי.
מיקום: בבנגקוק פועלות שתי זירות: בימים ראשון, שלישי, שישי ושבת מתנהלים הקרבות בזירת לומפיני (Lumphini), בסמוך לפארק באותו שם, ובימים ראשון, שני, רביעי ושבת – בזירת רטצ'דאמנאן (Ratchadamnoen) הסמוכה לרחוב קאו סן (Kao San).

ממליץ: גיא שרת

קברט קליפסו: בתאילנד פועלים לא מעט קברטים. המיוחד שבהם הוא קברט קליפסו. מדי ערב עולות על הבמה במלון אסיה (Asia Hotel, כתובת: 269 Phagatha Road) זמרות-רקדניות יפהפיות בתלבושות ססגוניות, ומעלות הופעה מדהימה. דבר לא מסגיר את העובדה שהדיוות האלה, בעלות הגוף הנשי המושלם, הן בחלקם קטוי (Katoey) – גברים בבגדי נשים. בכל ערב מועלות בקליפסו שתי הופעות הכוללת קטעי פרודיה, מוזיקה וריקוד מרשימים. פרטים נוספים בטלפון: 66-2-2168937.

בנגקוק: 10 בילויים ליליים
עם רדת החשכה, בנגקוק מציעה תפריט בילויים עשיר ומגוון. מתוך ניסיון לעשות קצת סדר בהמולה הלילית, לפניכם 10 המלצות ליליות בבנגקוק

כתב: גיא שרת

Tapas
אחד הבארים-מועדונים הפופולריים בעיר, עם די.ג'ייז מתאילנד ומחו"ל שמנגנים מוזיקה מגוונת (נשמה, האוס ועוד) וקהל הכולל תאילנדים, זרים וכל מה שביניהם. אפשר להצטרף למוזיקה בתיפוף על כלי הקשה או לשבת בחוץ ולצפות בכל מי שנכנס אל Soi 4, שהיה עד לא מזמן מתחם של גייז, אבל הפך לאבן שואבת לסטרייטים. בקומה העליונה יש מועדון חברים שכדי להיכנס אליו צריך לשלם מאתיים באהט.
מחיר כניסה: חינם, למעט למועדון החברים
שעות פתיחה: 2:00-17:30
כתובת: Silom Soi 4, מיד בכניסה לסמטה, מצד שמאל
הגעה: רכבת עילית: Sala Daeng, רכבת תחתית: Silom
טלפון: 66-2-2344737

Saxophone
מבנה דמוי אסם בן שתי קומות, בו הרכבי ג'אז, רוק, R&B ורגאי מנגנים מוזיקה חיה ברמה גבוהה בפני קהל של תאילנדים וזרים. כדאי לברר מראש מה מנגנים בערב שבו אתם מתכננים להגיע, ומומלץ במיוחד לאתֵר זמר רגאיי תאילנדי בשם מינט (Mint). יש גם אוכל תאילנדי לא רע.
מחיר כניסה: חינם. בירה עולה כ-120 באהט
שעות פתיחה: מדי ערב 1:45-18:00
כתובת: 3/8 Phayathai Road, בצד הדרום מזרחי של כיכר Victory Monument
הגעה: רכבת עילית: Victory Monument
טלפון: 66-2-2465472

Bed Supperclub
גוני לבן שולטים בספינת החלל המעוצבת הזו, שבה שני חללים נפרדים – אחד מיועד לריקוד ולשתייה, בשני יושבים על ספות נמוכות ואוכלים – ובכל אחד גרם מדרגות המוביל למרפסת. המוזיקה היא בעיקר היפ-הופ, האוס ופאנק. גם אם אתם בעיצומו של טיול תרמילים בתקציב זעום, אנא השאירו בגסטהאוס את מכנסי הדייגים והסנדלים – כאן מתלבשים כמו בתל אביב.
מחיר כניסה: 500 באהט בימים שלישי, שישי ושבת; 400 באהט בשאר הימים. כניסה מגיל 20
שעות פתיחה: 1:00-19:30
כתובת: Sukhumvit soi 11, מספר 26
הגעה: רכבת עלית: Nana, רכבת תחתית: Sukhumvit
טלפון: 66-2-6513537

Ad Makers
מקום טוב לשמוע מוזיקה חיה. בערבי שני עד שבת מופיעים כאן נוי וג'ק, שני גיטריסטים בחסד, שמנגנים ושרים באנגלית בעיקר רוק, פולק ורגאיי (פינק פלויד וג'וני מיטשל, למשל). להרבה חבר'ה מקומיים יש בקבוק וויסקי עם שמם עליו, שמחכה להם בנאמנות ומובא אל השולחן כשהם מגיעים. גם האוכל התאילנדי מצוין.
מחיר כניסה: חינם
שעות פתיחה: 1:00-18:00, ביום ראשון עד חצות
כתובת: 51/1 Soi Lang Suan
הגעה: רכבת עילית: Chitlom
טלפון: 66-2-6520168

Diplomat Bar
ה"דיפלומט" נמצא בקומת הקרקע של מלון קונראד, שבמרכז בנגקוק. זמרת הבית היא איזבל, שמסתובבת עם אוזנייה כמו של מדונה ושרה ג'אז קלאסי תוך כדי מעבר בין השולחנות. העיצוב איכותי, האורות מעומעמים, ואפשר להטריד את איזבל בבקשות מבקשות שונות.
מחיר כניסה: חינם, אך המשקאות יקרים ביותר
שעות פתיחה: 1:00-22:00
כתובת: מלון Conrad, 87 Wireless Road
הגעה: רכבת עלית: Ploenchit
טלפון: 66-2-6909999

Q-Bar
מועדון פופולרי בקרב תיירים, בנגקוקאים וזרים שגרים בעיר. עיצוב מעודכן, בר מקצועי והרבה מוסיקה: האוס, R&B, פאנק, היפ-הופ, צ'יל-אאוט ועוד, תלוי ביום. לפעמים מגיעים לתקלט כאן גם די.ג'ייז זרים.
מחיר כניסה: 500 באהט, מהשעה 22:00 ואילך, כולל שני משקאות
שעות פתיחה: 2:00-20:00
כתובת: Sukhumvit soi 11, מספר 34
הגעה: רכבת עילית: Nana
טלפון: 66-2-2523274

Lava
מועדון ברחוב קאו סן, חלקו בבעלות ישראלית, עם עיצוב אדום-שחור, מערכת סאונד מצוינת ומוזיקת האוס, טכנו ודאנס. אפשר למצוא כאן תרמילאים מכל העולם, אך גם תאילנדים (ובעיקר תאילנדיות).
מחיר כניסה: חינם
שעות פתיחה: 2:00-20:00
כתובת: Bayon Building ,249 Khao San Road, במרתף
טלפון: 66-2-2816565

Gulliver’s Traveller’s Tavern
בר ענקי, שולחנות סנוקר, מסך טלוויזיה גדול המכוון תמיד על ערוץ הספורט, לוח קליעה למטרה, אינטרנט חינם, אלכוהול זול יחסית, ומכונית אדומה התלויה באוויר. ולא במקרה: הבעלים הוא תאילנדי שגדל בארצות הברית. יש גם סניף קטן יותר ברחוב קאו סן, מול תחנת המשטרה.
שעות פתיחה: 1:00-11:30
כתובת: Sukhumvit Soi 5, מספר 6
הגעה: רכבת עילית: Nana, רכבת תחתית: Sukhumvit
טלפון: 66-2-6555340

DJ Station
מועדון הגייז הכי פופולרי בעיר. שלוש קומות עמוסות מאוד, במיוחד בסופי שבוע, בזכרים הנוהרים לכאן מכל מדינות דרום-מזרח אסיה, כולל ליידי-בויז. מוזיקת מיינסטרים והופעות דראג.
דמי כניסה: מאה באהט כולל משקה ראשון, בסופשבוע מאתיים באהט
שעות פתיחה: 2:00-20:00
כתובת: Silom Soi 2
הגעה: רכבת עילית: Sala Daeng, רכבת תחתית: Silom
טלפון: 66-2-2664029

Brown Sugar
עוד מקום מצוין לחובבי הג'אז, אינטימי וקטן יותר מה"סקסופון". הרכבים משתנים מנגנים ג'אז ובוסה נובה, ויש ג'ם סשן החל מ-21:00.
מחיר כניסה: חינם
שעות פתיחה: 1:00-17:00, הופעות בסביבות 21:00
כתובת: 231/20 Soi Sarasin, צמוד לפארק לומפיני (Lumphini) מצפון, לא הרחק מההצטלבות עם רחוב Ratchadamri
טלפון: 66-22-2501826
הגעה: רכבת עילית: Ratchadamri, רכבת תחתית: Silom

הערה: כחלק מן המלחמה בסמים, החלה בשנה האחרונה משטרת תאילנד לפשוט על מקומות בילוי והשוטרים דורשים דגימות שתן מן החוגגים. בבדיקות האלה כדאי שיהיה עליכם דרכון, כנדרש בחוק התאילנדי.


קניות

בנגקוק היא גן עדן לאנשים שאוהבים לקנות: יש בה מבחר גדול של כמעט כל מה שתוכלו לחלום עליו (והרבה דברים שמעולם לא חשבתם שתרצו), לרוב באיכות מצוינת ובמחירים נמוכים עד מגוחכים. הקניות מתחלקות לשני סוגים עיקריים: בשווקים ובמרכזי קניות ענקיים.

כשקונים בשווקים יש לקחת בחשבון שמותגים רבים ומוכרים, כמו חולצות של ראלף לורן, ג'ינס של ליווייס וחליפות של אדידס ונייקי – סביר להניח שהם מזויפים. הזיופים הם לרוב באיכות טובה והמחירים מצוינים, ואפשר (ואף רצוי) להורידם עוד יותר במשא ומתן.

בין השווקים המומלצים:

שוק סוף השבוע צ'טוצ'אק (Chatuchak Weekend Market) – זהו השוק הפתוח הגדול ביותר בבנגקוק ולמרות שמו הוא פתוח כל יום (אם כי שיא הפעילות מתרחש בסופי שבוע). אפשר למצוא כאן הכל מכל – כלי בית, בגדים, כלים דקורטיביים, ציפורים ודגי נוי, תרופות מסורתיות וכמובן דוכני אוכל רחוב.

שוק בנגלאמפהו (Banglamphu Market) – שוק גדול במרחק לא רב מרחוב התרמילאים Khao San Road. בשוק זה תמצאו בעיקר מוצרי טקסטיל, נעליים וסדקית.

שוק צ'יינה טאון (Chinatown Market) – כפי ששמו מעיד, השוק הזה נמצא ברובע הסיני ויש בו בדים, תכשיטים, אבנים טובות, שעונים, קישוטי שיער ועוד. אפשר לשלב קניות בשוק הצבעוני בביקור ברובע הסיני.

בזאר הלילה של פטפונג (Patpong Night Bazar) – השוק המרכזי לתיירים בבנגקוק שמהווה מרכז למכירת זיופים וחיקויים. יש פה כל מה שתיירים מחפשים: תכשיטים, שעונים, בגדים, בדי משי, תיקים, פסלים, תמונות, דיסקים וכדומה.

מזג האוויר המהביל של בנגקוק ישלח אתכם עד מהרה מהשווקים הלוהטים אל מרכזי הקניות הממוזגים. מדובר בקומפלקסים ענקיים עם כמות מסחררת של חנויות ובתי כלבו. המחירים יקרים יותר מאשר בשווקים (ועדיין זולים למדי) והם אינם ניתנים למשא ומתן. מצד שני, אין חשש למוצרים מזויפים.

כמה ממרכזי הקניות הגדולים ביותר נמצאים באותה סביבה באזור Pathum Wan: סיאם סנטר, MBK, סיאם פאראגון (אל תחמיצו את האקווריום הענקי) וסנטרל וורלד (Central World).

אי אפשר לדבר על קניות בבנגקוק מבלי להזכיר את החייטים, שתופרים במהירות ובמיומנות בגדים מצוינים במחירים פנטסטיים. חנויות החייטים נמצאות בכל אזורי המלונות, ומבחר הבדים המוצע בהן גדול – ממשי דרך צמר ועד כותנה. אפשר להביא תמונה של חליפה או שמלה שאתם רוצים או לבחור מתוך מגזיני אופנה בחנות. חשוב לסכם מראש כמה מדידות ותיקונים יכלול המחיר, כדי שלא תידרשו לשלם סכום נוסף על תיקונים. 

על קניות בבנגקוק תוכלו לקרוא בהרחבה בכתבה הבאה >>


פסטיבלים ואירועים
בכל שנה מתקיימות בבנגקוק ובסביבותיה עשרות חגיגות גדולות וקטנות, דתיות וחילוניות. מומלץ להתעדכן לפני הנסיעה באתר האירועים והפסטיבלים של מועצת התיירות התאילנדית.

אפריל > ראש השנה התאילנדי. 
בכל שנה באמצע אפריל מתמלאת הכיכר המרכזית סאנאם לואנג (Sanam Luang, השדה המלכותי) באלפי חוגגים תושבי העיר, שמגיעים לציין בה את ראש השנה התאילנדי (Songkran). שלושה ימים נמשכות החגיגות בכל רחבי המדינה, והמאפיין המרכזי שלהן הוא התזת מים. אחד מפסלי הבודהא החשובים בממלכה פהרא פוט סיהינג (Phra Phut Sihing) מועבר למשך החג ממקום משכנו הקבוע במוזיאון הלאומי אל הכיכר המלכותית, שם מתיזים עליו מים. בכל רחבי העיר מתיזים התושבים מים על פסלי בודהא נוספים וגם זה על זה. פתרון מצוין להקלת החום הכבד.

נובמבר > לוי קראטהונג. 
בכל שנה בחודש נובמבר כשהירח מלא, חוגגים ברחבי תאילנד את חג הלוֹי קראטהונג (Loi Krathong), אחד החגים המרשימים בממלכה. נהרות המדינה ומקווי מים נוספים מתמלאים סלים קטנים בצורת לוטוס, העשויים עלי בננה ובהם נרות וקטורת. הביטוי המרשים ביותר של החג הוא בצפון המדינה, אבל גם בבנגקוק אפשר לראות את סירות הלוטוס שטות בנהר צ'או פהראיה ובתעלות העיר.

דצמבר > יום הולדתו של המלך ראמה התשיעי. 
התאילנדים רוחשים כבוד עמוק למוסד המלוכה וחוגגים בדצמבר את יום הולדתו של המלך ראמה התשיעי. מבני ציבור ברחבי בנגקוק מקושטים לרגל האירוע וארמון המלך מרהיב ביופיו יותר מתמיד. החגיגות מגיעות לשיאן כשאלפי נתינים מתאספים עם רדת הלילה בכיכר המלכותית סאנאם לואנג, מדליקים נרות ושרים שירים לכבוד מלכם האהוב.
 

 

 

 

אטרקציות ואתרים מומלצים


מוזיאונים

האיש והאגדה: קרוב לעשרים שנה חי בבנגקוק ג'ים תומפסון, אדריכל אמריקאי שהגיע לעיר במלחמת העולם השנייה, התאהב במקום, ובנה בו את ביתו. המבנה, קומפלקס של שישה בתים, הוא מלאכת מחשבת של אדריכלות תאילנדית. בתוך בית ג'ים תומפסון אפשר להתרשם מאוסף חפצי האמנות שלו. תומפסון אסף חלקי בתים מאזורים שונים בתאילנד וחיבר אותם יחדיו. הוא גם הקים את חברת Jim Thompson Thai Silk Company, שתרמה רבות לקידום תעשיית המשי התאי.
עוד לפני שנעלם במהלך חופשה במלזיה ב-1967, הפך לדמות מוכרת כל כך עד כי מספרים שמכתב שנרשם עליו "ג'ים תומפסון, בנגקוק" הגיע ליעדו ללא בעיה.
אל הבית שבמרכז בנגקוק מגיעים בטוק טוק, במונית או בסקייטריין. הכניסה בתשלום.
כתובת: Soi Kasemsan 2

ארמון של עץ: בתחילת המאה העשרים התגורר המלך ראמה החמישי בארמון עץ טיק מוזהב.
ארמון וימאנמק (Vimanmek Mansion) שלוש קומות של פאר והדר, נבנה מאחד ממשאבי הטבע המרכזיים של אותם ימים. עץ הטיק, העמיד במיוחד בפני נזקי הגשם והשמש, כמעט שנכחד מאז. הארמון ששופץ ב-1982 נמצא בחלק הצפוני של מתחם ארמון דוסיט (Dusit Palace) מול גן החיות דוסיט. בשעות 14:00 ו-10:30 מתקיימות בארמון הופעות ריקוד מסורתי. הכניסה לאתר בתשלום.
כתובת: Ratchawithi Road, Dusit

בית הבובות: במוזיאון הבובות של בנגקוק (Bangkok Dolls Factory and Museum) תמצאו בובות תאילנדיות מכל הסוגים וגם מארצות אחרות. האוסף הגדול כולל בובות בתלבושות קלאסיות ותיאטרליות, כאלה המייצגות דמויות מהראמיאנה, בובות מאזורים שונים בתאילנד ועוד. המוזיאון הקטן נמצא בסמטת רטצ'אטפהאן (Soi Ratchataphan), היוצאת מרטצ'אפרארופ רואד (Ratchaprarop Road) שברובע פהרטהונאם (Pratunam). הכניסה חופשית ואפשר גם לקנות.
טלפון: 66-2-2453008, 66-2-2452512

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

מרכז העיר / הכל זהב

ביקור בארמון המלך ובודהא השוכב, במוזיאון הלאומי וברובע התרמילאים, השוכנים במרחק הליכה זה מזה

כתבה: איילת אידלברג

הכוח והמוח, הכסף והזהב שוכנים בלִבּה של בנגקוק. כמו בכל מקום אחר בעולם, גם כאן מחוברת ההשכלה לממון, שמחובר לשכבה השלטת. על שפת הנהר תמצאו את השילוש הקדוש הזה: את ארמון המלך ואת וואט פהו, את האוניברסיטה התאילנדית הראשונה ואת המוזיאון הלאומי שבו חלק מאוצרות הממלכה. אם יש לכם רק יום אחד בבנגקוק, ראוי שתבלו אותו כאן. את הטיול אפשר לקנח ברחוב קהאו סאן, הלב התרמילאי של בנגקוק, שאין בו פאר ולא הדר, אך הוא תוסס, חי ומלא פעילות.
בשני האתרים הגדולים – וואט פהו וארמון המלך – מומלץ לבקר סמוך לשעות הפתיחה או הסגירה, כדי להימנע מסיור בחברת עשרות קבוצות מאורגנות.

ביתו של הבודהא הישֵן
הכי גדול, הכי ישן, הכי משכיל – את כל התארים האלה נושא הקומפלקס היפה של וואט פהו (Wat Pho). כדי להיכנס למתחם המקדש עליכם לעבור באחד השערים שבצלע הדרומית או בצלע הצפונית שלו. במקום עמד מקדש כבר במאה ה-16, בתקופה שאיותהאיה (Ayuthaya) היתה הבירה של תאילנד. עם הפיכת בנגקוק לבירה ב-1782 החלו שיפוצים במקום, שהפכו אותו לקומפלקס המקדשים הגדול בבנגקוק ולמרכז התאילנדי הראשון להשכלה ציבורית. ולמרות כל אלה, תהילת עולם באה לו בשל הדייר החשוב ביותר שלו – הבודהא השוכב (Reclining Buddha) הגדול בעולם. התיירים מכנים את הפסל "הבודהא הישֵן", אבל לא, בודהא לא נם. התנוחה האופקית מסמלת את מעברו לנירוונה, משכן הנצח של נשמה שזכתה להשתחרר ממעגל הגלגולים.
הפסל הענקי – 46 מטר אורכו ו-15 מטר גובהו – עשוי אבן מצופה בבטון, עם גימור בוהק של שכבות עלי זהב. כפות הרגליים הענקיות שלו מחולקות ל-108 ריבועים, המייצגים את 108 התכונות הטובות של בודהא, ובכל אחד מהם ציור אחר משובץ באם הפנינה.
בסוף המאה ה-18, כשהמלה הכתובה עוד לא היתה מוכרת ברוב ממלכת תאילנד, הקים המלך ראמה השלישי אוניברסיטה במתחם וואט פהו. היו בה פקולטות לאסטרונומיה, מתמטיקה, רפואה, פילוסופיה, אימון הגוף ותרבות כללית. האוניברסיטה כבר אינה שם, אבל תוכלו לראות חלק מה"ספרייה": במתחם המקדש יש לוחות שיש ועליהם שרטוטים של חומר הלימוד. ליד הצ'די
 (Chedi, מעין מקדש קטן שמתחתיו מוטמן אפרם של אנשי דת או בני משפחת המלוכה) של ראמה השלישי נמצא ביתן עם חומר הלימוד של הפקולטה לרפואה – ציורים של גוף האדם עם קווי המרידיאנים ונקודות לדיקור וללחיצה.
למרכז ההשכלה בוואט פהו נותר שריד אחד: בית הספר הרפואי למסאז', שנמצא בחלק המזרחי של המתחם. היום כשאומרים "מסאז' תאילנדי" מיד עולה על השפתיים חיוך זימתי, אך הפרשנות המודרנית עושה עימו עוול גדול. למסאז' התאילנדי המסורתי יש ערך רפואי – הוא עוזר לפתוח סתימות אנרגטיות ומאפשר זרימה חופשית של אנרגיית החיים בגוף.
בבית הספר למסאז' יש קורסים למתחילים ולמתקדמים. חלק מהמורים דוברים אנגלית, ותיירים מוזמנים להצטרף לקורס בן כמה ימים, שבסופו יקבלו דיפלומה. מבקרים מזדמנים יכולים להיכנס למקום ולקבל מסאז' בזול.
אחרי המסאז' נמשיך לשוטט בחצרות המקדש ונגיע אל כמה מקדשים נוספים, ובהם אוספים גדולים של פסלי בודהא וכן 91 צ'די, שרובם מקושטים בשברי פורצלן סיני בדוגמאות גיאומטריות ופרחוניות. 

המלך לא גר כאן יותר
מוואט פהו נמשיך לארמון המלך. את הקומפלקס הגדול של הארמון ומקדשיו מאפיין פאר שרק מלכים יכולים להרשות לעצמם. ולמרות זאת, מלך תאילנד לא גר כאן יותר. הוא עבר בשנות השישים של המאה העשרים לארמון המגורים שבצפון העיר, ובארמון זה נערכים טקסים בלבד.
הארמון גובל בצלעו הדרומית בוואט פהו, אך הכניסה אליו היא מהצלע הצפונית. ההליכה לשם אורכת כעשרים דקות ומן הסתם יהיה חם, אז קחו טוק-טוק ובאותה הזדמנות תעניקו מנוחה לרגליים. לארמון המלך, הנחלק למתחם המקדשים ולמתחם מבני הטקסים, היכנסו בלבוש צנוע (לא גופיות, מכנסיים קצרים או כפכפים), ולא – תישלחו לשכור מכנסיים/חצאית בחנויות שבכניסה. מקופת הכרטיסים מובילה הדרך אל הכניסה לאזור המקדשים – כמאה מבנים שנבנו על ידי המלכים השונים. כבר בכניסה תיפלט ממכם אנחת התפעלות: הצבעים בוהקים, המקדשים עצומים, הפסלים גדולים ומלאי הוד. חצר המקדשים מלאה הפתעות. שוטטו בנחת, הביטו והתפעמו. משמאל לשער הכניסה, על רמפה מוגבהת ניצבים שלושה מקדשים מפוארים. הראשון הוא סְטוּפה (מבנה קודש בודהיסטי) בצורת פעמון מוזהב, הבנויה בסגנון ציילוני; השני, עם קצות גג מחודדים, בנוי בסגנון תאילנדי; השלישי, עם גג שנראה כמו תירס גדול אבל הוא בעצם סמל ללינגם (איבר המין) של האל ההודי שיווה, בסגנון קמבודי.
המקדש הקדוש ביותר, לא רק בקומפלקס הזה או בבנגקוק אלא במדינה כולה, הוא מקדשו של בודהא האיזמרגד, פְהרָה קֶוו (Phra Kaew), שמשמש קמיע של הממלכה התאילנדית. מוצאו של הפסל (העשוי מחתיכה אחת של אבן ירקן בגודל של כשבעים סנטימטר) אינו ברור. הוא עבר נדודים בצפון תאילנד, הגיע ללאוס ובסוף מצא את משכן הקבע במקדשי הארמון. לפסל שלוש גלימות זהב המותאמות לעונות השנה בתאילנד: לעונה הגשומה, לעונה הקרירה ולעונה החמה. שלוש פעמים בשנה מטפס המלך אל הכן הגבוה שעליו ניצב הפסל, ומחליף את לבושו של הקמיע.
אסור לצלם את הפסל, לפני שנכנסים אל המקדש יש לחלוץ נעליים ובפנים אסור לעמוד. כיוון שכבר התיישבתם, הביטו סביב על ציורי הקיר המפוארים ועל הפסלים הרבים שבמקדש. את בודהא האיזמרגד עצמו יהיה לכם קשה לראות – הכן הגבוה שלו שומר אותו רחוק ומסתורי.
מחוץ למקדש תוכלו לראות את התאילנדים מגישים מנחה לפסל – נר, מקל קטורת ופרח לוטוס – כנגד שלושת היסודות של הבודהיזם: בודהא, מסדר הנזירים והתורה הבודהיסטית. הלוטוס, שצומח במקווה של מים עומדים או ביצה, פורח בוורוד או בלבן צחור, ומסמל כי לא משנה מאיזו מציאות עכורה אנו באים – כולנו יכולים להתעלות ולזכות בהארה.
את החומות המקיפות את קומפלקס המקדשים מעטרים ציורים מתוך האפוס ההודי המפורסם, הראמיאנה, המספר על מלך הודי בשם ראמה, שהיה גיבור, חכם, ישר וצנוע. הגנרל צ'אקרי, שהקים את שושלת המלכים התאילנדית הנוכחית, קרא לעצמו על שם המלך ראמה, מתוך תקווה שגם הוא יהיה מלך אידיאלי שכזה. היום מולך בתאילנד המלך ראמה התשיעי.
מאזור המקדשים נמשיך אל מתחם מבני הטקסים דרך פתח בצלע הדרומית. הבניין המרשים ביותר בחלק זה הוא ארמון צ'אקרי הגדול (Great Chakri Palace). בעבר התגורר המלך בארמון זה, היום הוא משמש לכנסים ולקבלת שגרירים. מצפון לארמון המלך נמצאת הכיכר המלכותית סאנאם לואנג (Sanam Luang), שבימים מיוחדים עורכים בה טקסים ואירועים מלכותיים וממלכתיים, ובסתם ימי חול וחג היא משמשת את הקהל הרחב. בימי השבוע מתחילה הפעילות בכיכר לרחוש בשעות הערב, ובימי ראשון במשך כל היום.
על הדשא פורשות מסעדניות מקומיות מחצלות ופותחות דוכני מזון קטנים. הן מוכרות מיני מאכלים מקומיים – חלקם חביבים על תיירים, חלקם על זואולוגים. בימי ראשון מגיעות משפחות עם ילדים שמטיסים בשמי הכיכר עפיפונים.
מול החלק המערבי של הכיכר שוכן המוזיאון הלאומי (National Museum), שנוסד על ידי המלך ראמה החמישי ב-1884. זהו המוזיאון הגדול והמקיף ביותר בכל דרום-מזרח אסיה: בעשרים בנייניו ובחצרותיו יש יותר מאלף מוצגים מכל סגנונות האמנות התאילנדית, מהתקופה הניאוליתית ועד ימינו. התצוגה ענקית, ולכן כדאי להחליט מראש בעזרת קטלוג המוזיאון במה רוצים להתמקד, או להצטרף לסיור מודרך באנגלית.

עשר דקות הליכה מצפון למוזיאון ולכיכר יביאו אותנו אל מרכז התרמילאים התוסס של בנגקוק: רחוב קהאו סאן (Khao San). אם אתם מטיילים בתקציב מצומצם, אתם מן הסתם מתגוררים כאן. אם לא – כדאי לקפוץ לביקור ברחוב ההומה ולחוות את הערבוביה הגדולה של בתי הארחה, מסעדות, דוכני אוכל, חנויות, סוכנויות נסיעות והיכלי מסאז'.
במסעדות הרבות בסביבה מוכרים אוכל תאילנדי מותאם לחיך המערבי, אוכל מערבי ואפילו אוכל ישראלי למי שמתגעגע. בסוכנויות הנסיעות שברחוב אפשר לרכוש כרטיסי טיסה זולים לכל העולם, להצטרף לסיורים בבנגקוק ובכל תאילנד, לשכור רכב, לקבל שירות אשרות ועוד. את כרטיסי הטיסה רכשו רק בסוכנויות הגדולות והאמינות; הקטנות נוטות להיעלם לפעמים עם המקדמה ששילמתם.
אם בלב כל ההמולה הרוחשת, שאון הקניות והפעילות התוססת תתגעגעו פתאום הביתה ותחפצו דווקא להתחבר לשורשים – חפשו במרכז הרחוב שלט צהוב ועליו מגן דוד גדול. כן, אנשי חב"ד הגיעו עד הלום.

איילת אידלברג – מרצה, צלמת וכתבת. מדריכת טיולים למזרח אסיה בחברה הגיאוגרפית

תעלות / מעבר לנהר

הזמנה לפסק זמן מימי וירוק מהעיר, והצצה אל שגרת יומם של האנשים החיים על המים

כתבה: איילת אידלברג  
ממערב לנהר צ'או פהראיה מתנהלים חיים מרתקים ורטובים. בתי כלונסאות מטים ליפול ווילות מפוארות שוכנים יחד על גדות תעלות בתוך שפע ירוק ובשקט שמופרע רק עם רעש מנועי הסירות ועם קול צחוקם המשתולל של הילדים הרוחצים במים.
במהלך מאתיים השנים האחרונות, מאז הוכרזה בנגקוק כבירה, נחפרו תעלות (Klong) רבות מהנהר לאזורים הכפריים שממערבה וממזרחה, כדי להוביל אליהם מים שיאפשרו גידול אורז. כשגדלה העיר והתפתחה, יובשו חלק מהתעלות, במיוחד אלה שבמזרח – מרכז בנגקוק של ימינו – ובמקומן נסללו כבישים.
ראשונים להתיישב על גדות התעלות היו מהגרים סינים עניים, שהגיעו בעקבות קשרי המסחר בין סין לתאילנד בתקווה לעתיד טוב יותר. עוניים אילץ אותם להתיישב באדמות הסְפר, והם הקימו בתי עץ עלובים על גדת המים.
עם התרחבות העיר התעלות כבר לא היו רחוקות כל כך. באותה תקופה החלו להיווצר פקקי תנועה עצומים בכניסה לבנגקוק. בעשר השנים האחרונות, אנשי עסקים שגרו מחוץ לעיר ולא יכלו לשאת יותר את העומס בכבישים רכשו לעצמם שטחי אדמה על התעלות. את דרכם לאזורי העסקים שממזרח לנהר הם עושים בסירה שמשיטה אותם מהבית אל מרכז העיר תוך דקות.
נהגו גם אתם כמותם: קחו אתנחתא מהכרך הסואן וההומה וצאו אל תעלות המים של בנגקוק. מסתתר שם פסק זמן מימי וירוק מהעיר, והצצה אל שגרת יומם של האנשים החיים על המים.

סירות מלכותיות ונחשים מאולפים
את הסיור בתעלות אפשר לעשות בסירה פרטית או בסירות הציבוריות, שנכנסות לתעלות ולוקחות את האנשים הביתה. סירת האוטובוס אמנם זולה מאוד, אך עשויה להיות צפופה. היא לא תיסע בנתיבים שתרצו ולא תעצור באתרים המועדפים עליכם. לכן בחרו באופציה השנייה. ליד רוב המזחים של הסירות הציבוריות מחכים בעלי סירות פרטיות (Long Tail Boats). אלו סירות ארוכות עם מנוע רעשני, שיכולות להכיל 15-10 אנשים. נסו להגיע אליהן לבדכם: התאילנדים באזור הרציף שינסו להוביל אתכם אל הסירות הם מתווכים וסכום העמלה מצטרף למחיר ההפלגה.
יש להתמקח על המחיר לפני שעולים לסירה. ברגע שאתם כבר יושבים בסירה יכולת המיקוח שלכם מידרדרת פלאים, לא כל שכן אם כבר יצאתם לדרך. סכמו על מחיר ההפלגה ועל תשלומו בסוף הסיור – מה שיגרום לבעל הסירה להיות נאמן לרצונותיכם עד סוף השיט. אם רוצים לעצור בדרך (ראו המלצות בהמשך) יש לסכם על כך מראש. עם עצירות יארך השיט שלכם כשלוש שעות.
הכי כדאי לצאת לשיט בשעות 10:00-6:00 או 19:00-16:00, אז מזג האוויר נעים יותר ולח פחות, והפעילות על המים רבה. אם תקומו ממש מוקדם תוכלו לצפות בנזירים מהמנזרים שבקרבת התעלות, היוצאים בסירות כדי לאסוף אוכל מתושבי האזור. אחר כך תבחינו בתלמידים השטים בסירות בדרכם אל בתי הספר, וגם במכירה של ירקות ופירות טריים מסירות לבתים. אם יהיה לכם מזל, אולי אפילו תראו את הדוור משייט בין הבתים.
אחר הצהריים מגיעה שעת הרחצה. בווילות יש מקלחות, כך שאת בני העשירים לא תראו מקפצים במים, אך בבתי הכלונסאות אין מים זורמים. מי הגשם שנאגרים בכדי חרס גדולים וחומים משמשים לשתייה ולבישול, ואילו את הרחצה, הכביסה ושטיפת הכלים עורכים במי התעלה. בין ערביים יורדים המקומיים אל המים חמושים בסבון, בשמפו ובמשחת שיניים. הזקנים יישבו על המדרגה התחתונה עטופים בסַרוֹנְג העוטף את גופם ויסתבנו לאיטם, הצעירים יותר יעמדו במים. הילדים לא יישבו ולא יעמדו – הם יקפצו וישתוללו וישחו וישפריצו מים.
אזור תהונבורי (Thonburi) משתרע ממערב לנהר, ובדרך כלל השיט נערך בו. אם תרצו לצאת לאזורים מיושבים פחות וירוקים יותר – ממערב לאזור זה או בתעלות הצפוניות יותר – בקשו מבעל הסירה ושלמו על שיט ארוך יותר. מנהר צ'או פהראיה יוצאים לאחת התעלות הגדולות, שמובילות לתעלות צרות יותר. בקשו להגיע לתעלות הקטנות – הן מעניינות יותר ותנועת הסירות בהן דלילה יחסית, כך שתוכלו להתבונן סביב מקרוב ובשקט.
במהלך השיט אפשר לעשות הפסקה מדי פעם, בעיקר במקדשים שלאורך נתיבי המים. מלבד המקדשים כדאי לעצור בשלוש תחנות:

מוזיאון הסירות המלכותיות (Royal Barges) – תחת סככה גדולה על השפה של התעלה בנגקוק נוי (Klong Bangkok Noi) נמצא מוזיאון הסירות של בית המלוכה. הסירות עשויות עץ מגולף וצבוע אדום וזהב, וכדי להשיטן נדרשים כחמישים חותרים. בעבר היו משתמשים בהן כדי להשיט את המלך ואת פמלייתו בנהר. אחר כך עברו המלכים לכלי רכב, ובמשך שנים רבות לא השתמשו בסירות שנשכחו. ב-1987, כשערכו את ההכנות ליום הולדת שישים של המלך, נזכרו לפתע בצי הסירות המפואר. עבודה יסודית נעשתה כדי לשפץ אותן ולהחזירן למצבן המקורי, וביום הולדתו של המלך הוגשו לו הסירות בהפלגה לאורך הנהר, להנאתם של מאות האלפים שהתקבצו לאורך הגדות כדי לחזות בהן.

חוות הנחשים (Snake Farm) – תיירים, כך מתברר, אוהבים נחשים, ובאזור בנגקוק יש כמה חוות נחשים להנאת הקהל. אחת מהן נמצאת על הגדה של אחת התעלות, ותוכלו לעצור בה ולחזות במופע שבו ידגימו לכם חליבת ארס, אילוף, השתעשעות עם נחשים ארסיים ועוד. בסוף אתם מוזמנים להצטלם עם נחש הקוברה הענקי. אוהבי הז'אנר ייהנו. במקום יש גם גן חיות.

וואט ארון (Wat Arun) – על הגדה המערבית של נהר צ'או פהראיה ניצב וואט ארון (מקדש השחר) הגבוה והיפה, המוקדש לאל השחר ההודי, ארוּנה. המקדש נבנה ב-1780 במתחם ארמון המלך, שניצב אז בגדה המערבית של הנהר. המקדש מעוטר בשברי פורצלן סיני בדוגמאות גיאומטריות. מדרגות מובילות אל מחצית גובהו של המקדש, שם תוכלו להשקיף מהמרפסת על תנועת הסירות והאוניות בנהר. מומלץ במיוחד לקראת השקיעה.

צ'יינהטאון / הכל בגלל גרגר קטן

בין סין לתאילנד מתקיימים קשרי מסחר כבר מאות שנים. עם האורז והחרסינה הגיעו גם מהגרים סינים, שהקימו רובע צבעוני ותוסס

כתב: יגאל צור

יש כאלה שאוהבים לפתוח את היום בבנגקוק בטיול לאורך הכבישים העשנים וצפירות האוטובוסים או בפשפוש ונבירה בדוכני השווקים. אף על פי שאני בא והולך אל העיר החושנית הזאת זה קרוב ל-25 שנה, ולמרות השינויים הדרמטיים שהיא עוברת ומסת התיירים, בהם ישראלים רבים, אני נוהג לפתוח את הבוקר בצורה זהה. קפה במרפסת של מלון אוריינטל (Oriental), ואפשר גם בפנים, במה שידוע כסלון הסופרים.
נכון, עבור רוב הישראלים מלון שנגרי-לה הוא גן העדן עלי אדמות, אבל חובבי המזרח המעודן, התרבותי, המעט קולוניאלי ייטו חסד דווקא לאוריינטל. למרות הצורך בלבוש מהוגן, אני עולה על טוּק-טוּק או אופנוע זריז ונוסע לשתות את קפה הבוקר שם. זהו רגע ומקום של שלווה בעיר שיש בה מעט פינות שכאלה. מבט רחב אל נהר צ'או פהראיה, עורק החיים הפועם של בנגקוק. מבט שלא נשתנה רבות (למעט גורדי השחקים) מאז ישבו כאן ובסביבה הסופרים ג'וזף קונרַד, סומרסט מוהם ואחרים.
זוהי נקודת ההתחלה. לפני שנתחיל בסיור כדאי מאוד להצטייד במפת רחובות טובה באנגלית, למשל המפה של ננסי צ'נדלר "The Market Map and Much More" – מפה מאוירת ומרתקת שנותנת הרבה מאוד מידע, וכבר שנים מככבת בקיוסקים של בנגקוק.
נבקר באגף הישן של בית המלון, שעל קירותיו תמונות בשחור-לבן של בית המלוכה, ונעלה לקומה השנייה אל הסוויטות על שם קונרד ומוהם. מהמלון נמשיך לכיוון הנהר דרך גן טרופי קטן ונעים, ומן התחנה במעגן נשוט על הסירה של המלון אל בית הספר לבישול והמסעדה סאלה רים נאאם (Sala Rim Naam). כדאי לתאם מראש את הביקור שם ולהימנע מהמבוכה של הפרעה באמצע שיעור בישול.
נמשיך עם הסירה של המלון (טיפ צנוע מספיק) עד לריוור סיטי (River City), מרכז קניות קטן יחסית הבנוי על גדת הנהר. הקומות האהובות עלי הן השנייה והשלישית בזכות החנויות לממכר עתיקות. יש כאן מבחר גדול ומרתק של עתיקות לא רק מתאילנד, אלא גם מקמבודיה, ממיאנמר (בורמה) ומלאוס. אגב, אם הולכים לשם ברגל, עוברים על פני בנייני השגרירות הישנים של צרפת ופורטוגל, תזכורת לחיים הקולוניאליים שהתנהלו כאן, על יד הנהר.
מציאת ההמשך מסובכת מעט. כאשר עומדים עם הפנים לנהר וריוור סיטי ניצב מימינכם, סמוך לחניית האוטובוסים בחזית של הקומפלקס נפתחת סמטה קטנה, סוי וואניט (Soi Wanit) מספר 2, ליד בתי העץ הישנים. שריד מבנגקוק של פעם. קחו אותה. אל תהססו. כל שעליכם לזכור הוא שיש לשמור על הליכה במקביל לנהר. הסמטה עוברת ליד כנסיית הנהר ששמה קלאיה (Kalaya) ומתפתלת בין מוסכים. בשלב מסוים מגיעים להתפצלות. מצד שמאל ליד הנהר, בין מפרקי האגזוזים, תראו את וואט פאטומה קונגקהא (Wat Patuma Kongkha) ובית ספר לנזירים, שאפשר בהחלט לבקר בו בחדריהם של התלמידים. במקום הזה בדיוק הוציאו בעבר להורג פושעים מבית המלוכה.
חזרו על עקבותיכם ופנו שמאלה בהתפצלות הקודמת שעברתם עד שתגיעו למקדש די גדול בצד שמאל הנקרא וואט סַמְפהאנְטַווֹנְג (Wat Samphantawong). למעשה, זוהי תחילתו של הרובע הסיני. שימו לב ששמות הרחובות כאן מופיעים בתאית ובסינית. הבתים כולם סיניים טיפוסיים, בני שתי קומות, כאשר הקומה העליונה נועדה למגורים והקומה התחתונה למסחר.
בין סין לתאילנד מתקיימים קשרי המסחר כבר מאות שנים. אסדות האורז והספינות שנעו במערך התעלות והנהרות בין שתי המדינות הביאו לתאילנד לא רק פסלים וחרסינה, אלא גם מהגרים סינים. לפני כמאתיים שנה, החל המסחר התוסס ובצדו האקשן של בנגקוק הנמשך עד היום ממש כאן, בסמטה הנפתחת למולכם. הסמטה, סוי וואניט (Soi Wanit) מספר 1, או כפי שהיא ידועה יותר בשמה ההיסטורי סמפנג ליין (Sampeng Lane), היא אחת הסמטאות המפורסמות בעיר. זה היה המקום הפרוע של בנגקוק דאז: אוכלוסייה סינית, מאורות אופיום, בתי זונות.
זוהי אחת הסמטאות הצרות והדחוסות ביותר בבנגקוק, והיא רק מרמזת על ההמשך. בתחילתה ישנן חנויות אבני חן של הודים ומוסלמים. אם החמצתם קניית אבני חן בג'איפור או בקטמנדו, תוכלו לרכוש כאן אבני אודם, ספיר, ירח, עין הנמר ואחרות. האיכות לא מסעירה, אבל הן משובבות עין. בהמשך, שוק סיטונאי של תיקים, כפכפים, מטריות, ארנקים, גרביים ועוד ועוד – רק שהכל בא בתריסרים.
בשלב מסוים נפתחת הסמטה אל שוק רחב, כמעט כיכר קטנה. זוהי ההתחלה של סמטה מעניינת נוספת מצד ימין בשם סוי איצארנופהאפ (Soi Itsaranuphap), העולה אל עבר הרובע הסיני ונכנסת אליו. זה המקום לעשות הפסקת צהריים קלה לקערת אטריות.
אם תמשיכו ישר ולא תפנו, תגיעו אל הרחובות המרכזיים היורדים מן הרובע הסיני אל הנהר כמו צ'אקראוואט (Chakkrawat) או צ'אקרפהט רואד (Chakraphet Road), אל כיכר סיאם העתיקה, אל שוק הגנבים (Nakhon Kasem) ועוד.
אני ממליץ דווקא לפנות ימינה וללכת בסמטה עד סופה, כאשר במהלך ההתקדמות נחצה את שני הרחובות המרכזיים של הרובע הסיני, יאווראט רואד (Yaowarat Road) וצ'אראן קרונג ניו רואד
 (Charoen Krung New Road). כאן מתגלה הרובע הסיני במיטבו: חנויות תה, המון זהב, חנויות של תרופות מסורתיות, וכמובן, חנויות של מזון ובהן פירות יבשים, פירות ים מוחמצים ומיובשים, דגים מיובשים, קרפיונים ענקיים, קערות גדולות עם חסילונים וצבים, חסות משומרות צפות בחביות ועוד.
נחצה את הרחוב הראשון, וממול נראה הרבה דוכני פירות יפהפיים. ממש לאחריהם ממתקים סיניים, שרובם עשויים על בסיס ג'לי וסולת, ואז שורה של חנויות ודוכנים המספקים לנפטרים כל מה שקשור לצידה לדרך לעולם הבא: נייר כסף לשריפה, מודלים של מכוניות, מקדשים סיניים, קטורת. אווירה של סין ההיסטורית והקיסרית בכל צעד שנעשה.
לאחר שחצינו את הרחוב המרכזי השני, נגיע למקדש טאואיסטי בשם לי תהי מיו (Li Thi Miew), הניצב בצד ימין. מעט מאוד מקדשים טאואיסטיים שרדו בסין ומחוצה לה. קשה להבדיל בינו לבין מקדשים אחרים, אלא אם יש התאספות של מאמינים. בהמשך מגיעים למקדש הסיני סנג'אוּ דטאי הונג קונג (Sanjao Dtai Hong Kong), שבו עירוב של בודהיזם עם קונפוציוניזם, כפי שקורה לא אחת. בחוץ יש מוכרי קטורת ונרות, שימו לב בעיקר לנרות הענקיים. בפנים דולקים עשרות נרות ואף יותר.
הרעיון הכי טוב להמשך מנקודה זאת הוא לתפוס מונית או טוּק-טוּק ולנסוע עד לוואט סאקט (Wat Saket), הידוע בשם פהו קהאו טהונג (Phu Khao Thong, הגבעה המוזהבת). זוהי נקודת התצפית היחידה כמעט על העיר, חוץ ממסעדות מסתובבות, ממרפסות של בתי מלון ומוואט ארון
 (Wat Arun, מקדש השחר), הנמצא בעברו השני של הנהר. המדרגות המטפסות לגבעה המוזהבת מתחילות בצד הדרומי. לאורך הדרך יש טבלאות זיכרון על נישות, ובתוכן טמון אפרם של אנשים שתרמו למקדש. המקום שימש מעין בית לוויות פתוח בתקופות של מגפות. בשיא הגבעה עומד מקדש קטן ומעליו סטופה מוזהבת שהעניקה למקום את שמו.
בירידה למטה בחרו את הצד השני, הנגדי לזה שעליתם בו. ברחוב ממול יש חנויות ונגריות של רהיטים. בפנייה שמאלה, עדיין בתוך החומה המקיפה, נמצא שוק ציפורים קטן. לכאן באים בעיקר חובבי תורים. מי שיבוא לצפות בזריחה מן הגבעה, מובטחים לו הקולות המדהימים של התורים המועלים בכלובים על ראשי העמודים. מאז ששמעתי את קולותיהם, שיניתי את הדעה הלא חיובית שהיתה לי על תורים משנות ילדותי בחיפה והפכתי למכור להמיה שלהם. תורים יכולים לעלות מאות דולרים, אך יש גם הרבה בעלי כנף אחרים במחירים שונים.
חצו את הכביש משוק הציפורים ותגיעו אל שוק הקמיעות. הקמיעות הם עסק מאוד גדול בתאילנד. תאילנדים רבים מסתובבים עם קמיעות המשתלשלים מן הצוואר, עם פאלוסים (פינים) מעץ או מחומר התלויים על החגורה ועוד כהנה וכהנה. הקמיעות קשורים לאמונות ולאנימיזם יותר מאשר לתורתו של בודהא: הם מגינים מפני דקירות סכין, הכשות נחשים ושאר פורענויות.
לסיום, כדאי לחזור לכיוון של דרך ראטצ'אדאמנרן (Rajdamnern) המרכזית. בדרך אליה שימו לב מצד שמאל למקדש ראט נאטדאראם (Rat Natdaram) כדאי להציץ באולם המרכזי: יש שם ציורי קיר יפים של נושא בודהיסטי חביב – גן עדן ושאול. מאחורי המקדש ישנו מה שמכונה מנזר המתכת או לוהפרסאד (Lohaprasad) – מעין מבנה פירמידלי ורוד המכונה כך על שום צריחי המתכת הבולטים ממנו, שבנויים לפי מקדש מדיטציה ידוע בסרי לנקה.
אם אתם מתגוררים באיזור כיכר סיאם, פראטונאם, אני מציע לחזור בדרך מקורית שתחסוך לכם זמן רב, אבל יש להתכונן אליה נפשית. פנו ימינה, רדו אל התעלה ושוטו בסירה. בעונות החמות הצחנה לא קלה, ומתוך חשש לנתזי מים המעופשים כולם מרימים בבת אחת את היריעות המגינות. אבל בהחלט סיום מאלף.

יגאל צור – סופר, איש מסעות, מנהל את "אופקים גיאוגרפיים"

מקדשים / מתחת לעץ של בודהא

ברחבי בנגקוק פזורים עשרות מקדשים בודהיסטיים ואחרים. קטנים, גדולים, פתוחים ומרהיבים. הצעה לסיור דתי

כתב: יגאל צור

ביקרתם בארמון המלך המרשים, נכנסתם אל וואט פהרה קהאו עם בודהא האיזמרגד שבו, התפעלתם מהבודהא השוכב עצום הממדים שבוואט פהו וראיתם את הבודהא המוזהב במקדש טריימיט שבקצה הרובע הסיני. עכשיו, קחו רגע להירגע מהפאר ומההוד. מכאן נמשיך אל מקומות שאינם מוכרים כל כך, אך קסומים ומרתקים לא פחות. כי בנגקוק היא לא רק היופי המפואר והחן הארכיטקטוני, אלא גם מקדשים ומנזרים קטנים יותר ופינות חמד נסתרות של עיר גדולה שמפתיעה תמיד.
נקודת ההתחלה היא מלון רויאל (Royal), הנמצא מצפון-מזרח לכיכר המרכזית סאנאם לואנג 
(Sanam Luang, השדה המלכותי). המלך מבצע את החריש המסורתי בפתיחת העונה החקלאית בכיכר זו, פה שורפים את גופותיהם של בני מלוכה שנפטרו וזהו גם המקום האהוב להעיף בו עפיפונים בעונת הרוחות.
נחצה את התעלה ונפנה דרומה עד פסלה של האלה מֵה טהוֹרַנִי, שלפי המסורת הבודהיסטית התיזה מים מבין שערותיה כדי לגרש את השדים שנשלחו על ידי מלך השדים להפריע למדיטציה של סידהארתא גאוטמה. היתה זו אותה מדיטציה ידועה מתחת לעץ הבודהי שהביאה אותו אל ההארה, ושממנה ואילך הוא נקרא בודהא. בדרככם תיתקלו על המדרכה באסטרולוגים, קוראים בכף יד, מנחשים בעזרת הטלת מקלות, ופעם אפילו ראיתי ישיש שהשתמש בציפור קטנה שמשכה פתקאות מקופסה.
המשיכו ללכת ותגיעו אל לאק מואנג (Lak Muang, עמוד העיר), מקדש פשוט למראה הנחשב לאבן הפינה של העיר, אשר נבנה על ידי המלך ראמה הראשון, מייסד השושלת שנמשכת עד ימינו. תושבי העיר מאמינים שכאן מתגורר האל המגן של העיר, ובאים לקבל ברכה. בתוך המקדש יש שני לינגמים (איברי מין זכריים) מפוארים, המסמלים את האל שיווה. הזקיפות משותפת לכל הלינגמים, אך צורתם וגודלם משתנים. לחובביהם כדאי לבקר בחצר האחורית של מלון הילטון, ולצפות באוסף הנמצא בגן ליד התעלה.
זו לא העדות היחידה על המורשת ההודית-הינדואית בתאילנד: מקדש ארוואן (Erawan Shrine) הפתוח, למשל, אשר שוכן ליד מלון הנושא את אותו שם, מוקדש לאל ההודי בראהמה ולדמות הפיל החביבה עליו.בלאק מואנג, כמו במקדש ארוואן, אפשר לראות את הלקהון (Lakhon) – ריקוד דרמה מלכותי של נשים. מי שרוצה ברכה משלם, והן רוקדות בעבורו. במקדש לאק מואנג הן מופיעות בצהריים, ובארוואן תוכלו לחזות בריקודן בשעות הערב.
ממקדש לאק מואנג נמשיך לעבר משרד ההגנה, עם שורת התותחים העתיקה שבחזיתו. ברחוב השני, סאראנרום רואד (Saranrom Road), פנו שמאלה ובהמשך מצד ימין נמצא וואט ראג'אפרדיט (Wat Rajapradit), המעניק לסקרני האדריכלות של מקדשים במזרח שיעור מאלף בעירוב סגנונות.
הבוט (Bot), אולם ההסמכה של הנזירים, עטוף בשיש סיני אפור, ובסמוך לו ניצב פראנג (Prang) – חרוט דמוי סטופה בסגנון חְמֶרי מקמבודיה. מצד ימין פראנג נוסף עתיק, ככל הנראה מסוף התקופה החְמֶרית של אנגקור וואט בקמבודיה. מאחורי אולם ההסמכה תבחינו בסטופה בסגנון של סרי לנקה. כדאי להציץ בבוט, ולו כדי לראות את ציורי הקיר המתארים את הטקסים המלכותיים לכל אחד מחודשי השנה. נחזור אל הרחוב, נפנה ימינה לעבר התעלה ונלך עד שנגיע אל פסל החזיר, המייצג שנת לידה של אחת ממלכות תאילנד.
אם אתם מעוניינים בגיחה שונה, אפשר ללכת לאורך צידה המזרחי של התעלה (חזרה לכיוון מלון רויאל) אל אחד משוקי הגנבים הפחות ידועים. כאן אפשר לקנות כל מה שנעלם במלון, למעט דרכון וכסף. יש כאן גם מזכרות צבאיות וספרים משומשים. בפינה ישנו בית קברות לבני אצולה.
נמשיך ללכת ונגיע למקדש ראג'אבופהיט (Rajabophit), פנינת אדריכלות שנבנתה בשנת 1869 על ידי ראמה החמישי ובולטת בה ההשפעה המערבית שהיתה עליו: החללים הפנימיים גותיים כמעט, ודמויות החיילים מצוירות בלבוש אירופי. מסגרות החלונות ולדלתות משובצות באם הפנינה ובחתיכות פורצלן צבעוניות.
ביציאה מהמקדש נפנה ימינה, בצומת של הרחוב עם פואנג נאקהון רואד (Fuang Nakhon Road) נפנה שמאלה ונמשיך הלאה עד להצטלבות עם טי טהונג רואד (Ti Thong Road). פנו שמאלה עד לצומת הבא, פנו ימינה ושוב ימינה ותגיעו למקדש הידוע וואט סוטהאט (Wat Suthat) הנמצא בבמרונג מואנג רואד (Bamrung Muang Road). המקדש, שנבנה במחצית הראשונה של המאה ה-19, מרשים באולם התפילות שלו הנחשב לגבוה ביותר בבנגקוק. דלתותיו הקדמיות והאחוריות גולפו על ידי המלך ראמה השני. בפנים מתנשא לגובה שמונה מטרים פסל בודהא גדול שהובא מסוקוטהאי (Sukhothai), הבירה הקדומה. הוא אחד היפים בבנגקוק, ובניגוד לרבים – גם בעל ערך אמנותי. ברקע מתארים ציורי קיר את גלגוליו של מי שנולד לבסוף כבודהא. בחצר יש פסלים ופגודות מאבן שהובאו כמשקולות על ידי ספינות שבאו מסין לקנות אורז בתאילנד, כדי לאזן את הספינות בעת שהן ריקות.
האולם הגדול במקדש הוא אחד המקומות השלווים בבנגקוק. לעיתים תראו משפחות שלמות שבאות לכאן לתת מנחה, אבל גם כדי לשבת לשעה קלה בקרירות הנעימה השורה במקום. לבסוף, צאו וראו את נדנדת הענק, סאו צ'ינג צ'ה (Sao Ching Cha). עמודי הטיק הגדולים הוקמו כאן בשנות הארבעים כדי לחגוג טקס בראהמיני לאל שיווה, שבמהלכו מתנדנדים זוגות של גברים מצד לצד על חבל בניסיון לתפוס שק של זהב. כיום מנהג הטקס הופסק בשל התאונות הרבות שנגרמו כתוצאה מההתנדנדות, שגבתה קורבנות בנפש.

ממערב לכיוון הנהר, סמוך לנדנדה, יש חנויות שמוכרות את כל הציוד הנדרש למקדשים, מצלמי בודהא ועד מקדשים קטנים. רק זכרו: לפי החוק, אין להוציא צלמי בודהא מגבולות הממלכה. לא רחוק משם יש חנויות מרתקות של מדליות ולבוש צבאי ומשטרתי, ומעט הלאה – תגיעו שוב למרגלות וואט סאקט (Wat Saket), הגבעה המוזהבת המשקיפה על העיר.

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

ממערב לבנגקוק / ירוק בעיניים

במרחק של כשעתיים נסיעה מבנגקוק נמצא מחוז קנצ'נבורי. בשטח קטן יחסית יש עיר קטנה ונעימה, שמורות טבע מרעננות, מוזיאונים היסטוריים וגשר על נהר קוואי

כתב: תומר מרשל

אין ספק שבנגקוק היא עיר מקסימה, אבל בכל זאת עיר. אם אתם אנשים שמוכרחים לברוח קצת מהעיר הגדולה, העיר הקטנה קנצ'נבורי (Kanchanaburi), המשמשת מקום מפלט פופולרי גם עבור תושבי בנגקוק עצמם, היא בחירה מוצלחת. האקלים בה נעים יותר מבבירה והיא נמצאת במרחק של כשעתיים נסיעה ממנה. קנצ'נבורי גם משמשת בסיס טוב לטיולים קצרים בחיק הטבע המדהים שבסביבתה או לסיורים היסטוריים מעניינים, אשר עליהם חל הכלל הידוע שאין כמו צרות של אחרים כדי לשכוח מעט את הצרות בבית.
ההגעה לקנצ'נבורי, כמו אל כל שאר היעדים בתאילנד, פשוטה ונוחה. בכל בוקר יוצאים מיניבוסים ("ואנים", בלשון התרמילאים) מקהאו סאן (Khao San), רחוב התרמילאים המפורסם של בנגקוק, לכיוון קנצ'נבורי. אפשר להזמין מקום יום מראש בכל אחת מהסוכנויות ברחוב, ואלה שולחות בבוקר את הרכב לאסוף אתכם מהמלון. הנסיעה בתחבורה ציבורית (אוטובוסים ורכבות) מוזילה את העניין בשקלים בודדים בלבד. היא מסובכת להפליא ומומלץ לוותר עליה.
רק יוצאים אל מחוץ לעיר, וכבר מתחלפים המראות לנופי כפר. עובדי אדמה בכובעים גדולים ועגולים חורשים שדות אורז ירוקים בעזרת שוורים, ובצדם חקלאים מודרניים יותר שמשתמשים בכלי רכב ייחודי: יש לו מנוע גדול המחובר למוט היגוי ארוך בעל שני גלגלים ומעין כנפי מתכת לחרישה. בסוף יום העבודה מחליפים את גלגלי המתכת בגלגלים של טרקטור, מחברים את המנוע לעגלה, ונוסעים ב"רכב המשפחתי" חזרה הביתה.
קנצ'נבורי היא בירתו של המחוז הרביעי בגודלו בתאילנד, הנקרא באותו שם. על אף שהאוכלוסייה בה קרובה לארבעים אלף, מדובר בעיר של רחוב אחד. נהר מקסים בשם מֶה קלונג (Mae Klong) זורם בה לכל אורכה ומעניק לה אווירה כפרית נעימה, וגדתו מלאה בבתי הארחה ובמסעדות. מטיילים בכלל וישראלים בפרט מוצאים עצמם נעים לא פעם במסלול קבוע מראש של אתרים שכולם מגיעים אליהם, מבלים בהם, ישנים בהם. בדרך כלל זה מאוד בטוח, קל ונוח, אבל לא פעם זה בא על חשבון ההיכרות האמיתית עם המקום ואנשיו.
זו הסיבה שכאשר הוואן שלי חנה באחד ממקומות הלינה התרמילאיים היותר ידועים, "Jolly Frog Backpacker’s", יצאתי לתור אחר מקומות אחרים. חזרתי קצוץ כנפיים אל הצפרדע העליזה. יתר בתי ההארחה היו פשוט ריקים. זה המקום של התרמילאים, הוא על שפת הנהר ויש בו מסעדה טובה. בסך הכל לא רע, במיוחד אם אתם מתכוונים למצוא שותפים לטיולים חד יומיים באזור.
אם אינכם תרמילאים, ואתם מטיילים עם תקציב הולם – העיר מלאה בבתי הארחה מפנקים יותר.
העיר עצמה שקטה ומקסימה, וכדאי לצאת ולטייל קצת לאורך הרחוב. בערב נחמד לשבת באחד מבתי הקפה הנעימים, או לנסות את כוחכם במועדון ביליארד מקומי. מסיבה לא ברורה שולחן ביליארד בתאילנד כפול בגודלו מזה שבישראל, מה שהופך את המשחק למעניין במיוחד.

מלחמה ושלום
מול השלווה הזאת ניצבים אתרים שמזכירים ימים קודרים יותר. בפאתי העיר בכיוון צפון, סמוך מאוד לכביש הראשי, שוכן בית הקברות של חללי בעלות הברית שנפלו במהלך מלחמת העולם השנייה, שמשום מה נחשב אתר תיירות. בפאתי בית הקברות נמצא בית קברות מקומי מסורתי, מלא מצבות בשלל צבעים, שמומלץ לבקר בו.
כמה מאות מטרים מחוץ לעיר, עדיין בכיוון צפון, חוצה את הנהר הגשר המפורסם מהספר ומהסרט "הגשר על נהר קוואי". הספר מבוסס על מקרה אמיתי: שבויי מלחמה אוסטרלים ואנגלים אולצו לבנות את הגשר במסגרת עבודות כפייה של שלטון הכיבוש היפני בתאילנד במלחמת העולם השנייה. הגשר היה רק חלק קטן מ"מסילת המוות" שקישרה בין תאילנד ובורמה (מיאנמר של ימינו). אלה היו עבודות איומות, שחייבו חציבה מפרכת בתנאי שטח קשים. רבים מאלה שקבורים בבית הקברות הסמוך מתו במהלך הבנייה.
הגשר ניצב מעל לנהר קוואי יאי (Khwae Yai), יובל של נהר המה קלונג, החוצה את קנצ'נבורי. בתחילת המאה שעברה סקרו מהנדסים אנגלים את השטח וקבעו כי הנחת מסילת ברזל בג'ונגל ההררי היא משימה בלתי אפשרית. מהנדסים תאילנדים אמרו שהדבר אפשרי, אך הוא ידרוש כחמש שנות עבודה. הצבא הקיסרי היפני הצליח לגרום לשבויים לסיים את המלאכה תוך 16 חודשים בלבד. ה"הישג" עלה בחייהם של כ-16 אלף שבויי מלחמה וכמעט מאה אלף עובדי כפייה מקומיים. הגשר היה נקודה אסטרטגית חשובה, ובעלות הברית, עמיתותיהם של אלה שהתייסרו בבניית הגשר, פוצצו אותו במהלך המלחמה.
הצלחת הספר והסרט שנעשה בעקבותיו הציבה את העיר על מפת התיירות העולמית. אוטובוסים מלאי תיירים מגיעים לביקור באתר, בשני בתי הקברות ובאתרים לזכר מלחמת העולם השנייה, כמו מוזיאון המלחמה JEATH (מקור השם המוזר הוא ראשי תיבות של יפאן, אנגליה, אוסטרליה, אמריקה, תאילנד והולנד, שחייליהן השתתפו בדרמה ההיסטורית שהתרחשה כאן). במוזיאון יש שחזור של בתי הבמבוק שבהם היו כלואים השבויים ומהם יצאו לעבודות הפרך, וכן תמונות מאותה תקופה וכלים שבהם השתמשו השבויים לבניית "מסילת המוות". כיום כבר עובר גשר משופץ מעל לנהר, ומדריכים מקומיים אוהבים להצביע על החלקים המקוריים והמחודשים שלו.
אתר הנצחה מפורסם נוסף לקורבנות "מסילת המוות" נמצא כ-80 קילומטר מצפון-מערב לקנצ'נבורי. מוזיאון "מעבר אש הגיהנום" (Hellfire Pass Museum) עומד כמה מאות מטרים מהמעבר עצמו. שמו הציורי ניתן לו על ידי השבויים, על שום הפנסים שלאורם חצבו השבויים בלילות בסלע הקשה. בסיום מלאכת החציבה שרדו רק כשלושים אחוז מכוח העבודה.
המוזיאון עצמו הוא בסטנדרט מערבי, ומומלץ אחרי הביקור בו להמשיך לסייר בשביל של כ-500 מטר, היורד בתוך הג'ונגל לאתר עצמו. למוזיאון אפשר להגיע בתחבורה ציבורית, ומומלץ להתעדכן דרך המלון בנוגע ללוחות הזמנים. צריך לבקש מהנהג לרדת בהֵלְפַייר פאס, ואז לעקוב אחר השילוט המוביל מהכביש, דרך חווה, אל המוזיאון.

אל שמורות הטבע
אם שבעתם מהאתרים ההיסטוריים, תוכלו לשטוף את הראש, תרתי משמע, בשמורות הטבע ובפארקים הלאומיים הרבים שבמחוז קנצ'נבורי. האזור מאופיין בכמה סוגים של יערות גשם, במפלים גועשים ובמערות, שנמצאו בהן שרידים פרהיסטוריים. אפשר להגיע לשמורות בעזרת תחבורה ציבורית זולה, אוטובוסים ורכבות, או בעזרת טיולים מאורגנים מהמלון, אך אלו יוצאים מאוחר יחסית ומחיריהם גבוהים.
מגוון הצמחייה ובעלי החיים באזור עצום: פילים, קופים, ואפילו היונק הקטן ביותר בעולם, העטלף הנדיר זיזף הפרחים (Craseonycteris thonglongyai), השוקל שני גרמים בלבד. הטבע באזור מאפשר פעילויות שונות כמו שיט רפסודות ומסעות דיג או פשוט טרק בג'ונגל. זכרו: מסוכן להיכנס ליערות הגשם ללא מדריך. יש לא מעט חברות מקומיות שמארגנות פעילויות כאלה, אך לפני שבוחרים אחת כדאי לבקש המלצות ממטיילים שאתם פוגשים במקום, שכן השוני בין החברות יכול להיות גדול.
היהלום שבכתר הפארקים ושמורות הטבע הוא שמורת מפל ארוואן (Erawan), שנקראת גם שמורת שבעת המפלים, והיא אחת היפות והפופולריות בתאילנד כולה. אם אתם לחוצים בזמן, זה המקום להגיע אליו. השמורה בנויה משבע מדרגות של אשדים, ובכל אשד יש בריכה. המים קפואים ובאקלים הלח של הג'ונגל, אין כמו טבילה בהם להתרעננות. מים זורמים בשמורה כל השנה אך מומלץ להגיע בין ספטמבר לדצמבר כשהזרימה בשיאה. עדיף גם להגיע באמצע השבוע, כשפחות עמוס. בין המפלים יש שביל מסודר וגשרים.
בשמורה חיים קופים שישמחו לעזור לכם לסחוב ציוד או אוכל, בלי להתחייב להחזיר אותו כמובן. הקופים קנאים מאוד לטריטוריות שלהם, וקרבות ביניהם הם עניין שבשגרה. מומלץ להיזהר, משום שאתם עלולים למצוא את עצמכם מאוימים על ידם אם רק תחרגו מהשביל לעבר שטחם. כמו כל שמורה מתוירת, תנועת האנשים מעוררת את חשדנותם של בעלי החיים והמטיילים זוכים לראות רק את האמיצים שבהם.
אם יש לכם קצת יותר זמן, שמורת סאי יוק (Sai Yok) הסמוכה היא המקום לפגוש בעולם החי המגוון של תאילנד: חיים בה 67 מינים של עופות ושל יונקים, מגיבונים ועד נמרים. השמורה נמצאת מאה קילומטר מצפון לקנצ'נבורי. בחצי הדרך אתם יכולים לעצור בצד הכביש, או לרדת מהאוטובוס, ולרחוץ במימיו של מפל סאי יוק. המפלים יפים אך לא מרשימים כמו אלו שבארוואן.
ההגעה לפארק היא דרך כביש 3199, בערך שעה באוטובוס מקנצ'נבורי, נסו לתפוס את האוטובוס הראשון ב-8:00, ולתכנן כך שתחזרו לפני האחרון ב-17:20. המפלים בכלל והשמורה הזאת בפרט הם גן עדן לצלמים. מומלץ לא להתעצל ולהצטייד בחצובה.

תומר מרשל – צלם, סטודנט לתקשורת ועוסק באקולוגיה ובפרויקטים חברתיים

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות
מסע אחר - המרכז לנסיעות

מזג אוויר

בנגקוק, תאילנד
28°
few clouds
humidity: 58%
wind: 2m/s E
H 28 • L 28
31°
Wed
30°
Thu
29°
Fri
31°
Sat
Weather from OpenWeatherMap