תפריט עמוד

חוכמת הנשים הזקנות

שלוש-עשרה זקנות-שבט מתרבויות שונות התכנסו ב"מועצת שלוש-עשרה סבתות השבטים הבינלאומית," בעקבות חיזיון של אחת מהן. את ניסיון החיים שצברו ואת חוכמת הטקסים והתפילות שקיבלו בירושה, הן מבקשות לשמר ולהעביר כעת לבני הדורות הבאים שמוכנים להקשיב

ליאור צרפתי | צילומים: מריסול וילהנובה

"שום דבר לא קורה במדינה שלי לפני שמתייעצים עם הנשים החכמות. הנשים החכמות, הנשים הזקנות, הן כמו ספרייה עתירת ידע וחוכמה: מתייעצים איתן לפני שמחליטים החלטות גדולות. כל חמש שנים, הסבתות הזקנות של המדינה הולכות אל היער, הן צמות, הן מתפללות והן נעזרות במורשת אימותינו ואבותינו."
ציטוט זה מדבריה של ברנדט רבינוט, הוא למעשה הניצוץ הפנימי של "מועצת שלוש-עשרה סבתות השבטים הבינלאומית": מועצה שלא מונתה על ידי גוף פוליטי, מדיני או כלכלי כלשהו; מועצה שמזכירה לדורות הצעירים שחוכמה היא גם עניין של זמן, ניסיון חיים והרבה סבלנות.
רבינוט נולדה וחיה במדינת גבון, מדינה קטנה על קו המשווה באפריקה. היא בת שבט הבוויטי ומשמשת כמדריכה ומלווה בעריכת טקס אכילת שורש צמח האיבוגה, הנהוג בתרבות השבט שלה.
היא אחת מבין שלוש-עשרה מנהיגות קהילה מבוגרות שמרכיבות את "מועצת שלוש-עשרה סבתות השבטים הבינלאומית". לצד רבינוט חברות במועצה נשים מתרבויות עתיקות מכל רחבי העולם: משבטי הילידים של צפון אמריקה, של מקסיקו ושל ברזיל, ממזרח אסיה – מהמדינות נפאל וטיבט, וממרכז אפריקה – ממדינת גבון.
תחת שם כל מדינה מסתתרת היסטוריה עתיקת יומין של שבטים ותרבויות, שרובן נבלעו ונכחדו תחת שלטון האדם הלבן.

רעיון מועצת הסבתות נולד כששתי נשים נפגשו: רבינוט ממדינת גבון וג'וטי מקליפורניה.
ג'וטי (PhD בפסיכולוגיה קלינית) היא המייסדת והמנהלת את חיי הקהילה במרכז רוחני בשם "קיומרי" בהרי נוואדה-קליפורניה, ועומדת בראש ה"מרכז ללימודי קדושה"בקליפורניה.
שלוש שנים לאחר שנולדה קהילת "קיומרי", קיבלה ג'וטי חיזיון. בחזיונה הגיעה אליה אישה והציגה בפניה משימה: "אתן לך את הסל שלי. בתוך הסל טמונים אוצרות יקרים. האוצרות

הן הנחיות לתפילות ולטקסים מהזמן העתיק. אסור לך לשנות אותם, ואת חייבת לשמור עליהם. העבירי אותם בפתחי העולם ואז החזירי את הסל אלי." אמרה האישה בסוף דבריה.

ג'וטי מספרת כי לא ידעה מה לעשות עם החיזיון שנגלה לה: "לאט לאט פגשתי אנשים זקנים שהגיעו למרכז של הקהילה בנוואדה. הם סיפרו לי על נבואה שקיימת כבר מאות שנים, נבואה המספרת כי אנשי השבטים ואנשי הרפואה של יבשת אמריקה הגדולה יתאחדו ויחלקו ביניהם את הסודות, את הטקסים ואת דרך החיים המיוחדת שלהם."

"כשהסבתות מדברות, הנשיא מקשיב"

לדברי ג'וטי זמן הגשמת הנבואה הגיע. זהו זמן שיביא איתו יצירה, אחדות ויציבות בעולם.
לפני כשנה נסעה ג'וטי לגבון כדי לפגוש את רבינוט משבט הבוויטי ולשמוע ממנה על מסורת צמחי הקדושה של השבט. ג'וטי סיפרה לה על החיזיון שהיה לה ורבינוט אמרה מיד: "כן, הגיע הזמן! הגיע הזמן לכנס את מועצת הסבתות."
רבינוט מספרת שבארצה פונה הנשיא למועצת הסבתות של גבון לפני שהוא מקבל החלטות חשובות. "כשהסבתות מדברות, הנשיא מקשיב." לאחר ביקורה בגבון פנתה ג'וטי לדרום אמריקה כדי לחפש זקנות-שבט נוספות שיצטרפו למועצה. בביקורה בברזיל היא פגשה את הסבתא מריה אליסה מקהילת "כנסיית סנטו דיים" – קהילה רוחנית שעורכת טקסים עם צמח האיאהוואסקה. באותה פגישה הצטרפה גם אליסה למועצת הסבתות.
"כשחזרתי הביתה מדרום אמריקה," מספרת ג'וטי, "הבנתי שהגיע הזמן לכנס את מועצת הסבתות השבטיות. אך עדיין לא ידעתי איך לארגן את הפרויקט הזה. יום אחד, בזמן המדיטציה שמעתי קול שאמר לי 'התחילי עם הקרובים אלייך, דברים כבר יסתדרו."
וכך היה! החיזיון של ג'וטי החל לקרום עור וגידים כאשר בקהילת "קיומרי" עורר פרויקט הסבתות עניין רב. "אנשים בקהילה החלו ליצור קשר עם קרובים מכל העולם, וכך נוצרה 'המועצה של שלוש-עשרה סבתות השבטים הבינלאומית'."
הכנס הראשון של מועצת הסבתות הטרייה התקיים ב-11 באוקטובר 2004 במדינת ניו-יורק. במשך שלושה ימים התכנסו הסבתות בדלתיים סגורות ושקעו בדיאלוג אינטימי ללא פרסום וקהל.

אך מהר מאוד הפך הכנס למפגש של כ-300 נשים שהגיעו למקום כדי לשמוע את דבריהן. כוונת המפגש היתה ליצור כוח תפילה של נשים חזקות וחכמות מכל רחבי העולם וכל סבתא התבקשה לערוך טקס או תפילה בזריחה, בצהרי היום ובשקיעה, כך שבמשך שלושה ימים כל סבתא קיבלה הזדמנות לברך את העולם על פי מנהגיה המסורתיים.
במהלך המפגש בניו יורק, סיפרה אחת המנהיגות ריטה פיקטה בלומנשטיין בת שבט היופיק, שבט אסקימוסי מאזור מערב אלסקה ומסיביר, את הסיפור הבא: "כשהייתי בת תשע סבתא שלי נתנה לי שלוש-עשרה אבנים ושלוש-עשרה נוצות. היא אמרה לי שיום אחד אצטרך לחלק אותם בין שלוש-עשרה סבתות." בזמן שסיפרה את סיפורה החלה לבכות, "אם אנחנו לא נשמור על ילדי העולם כולנו עתידים לסבול, ואולי קצת איחרנו, אבל אנחנו כאן."
בתום הכנס הראשון של המועצה, ניסחו המנהיגות הזקנות את הצהרתן המשותפת: "אנחנו, המועצה הבינלאומית של שלוש-עשרה הסבתות, מייצגות את הברית העולמית של התפילה, ההשכלה והרפואה לאימא אדמה, על כל תושביה, על כל ילדיה למשך שבעת הדורות הבאים.
"קיימת בנו דאגה עמוקה לגבי ההרס המתמשך של אימא אדמה, ההרס של תרבויות וההרס של דרכי החיים שלנו.
"אנו רואות בחזון שלנו מטרה, כדי לקדם פרויקטים שיגנו על תרבויות שונות: ארצות, רפואות, שפות, טקסי תפילה ופרויקטים, שיטפחו ויחנכו את ילדי העולם.
"קיימת בנו דאגה עמוקה לאירועים המתרחשים בעולם: זיהום האוויר, זיהום המים, זיהום האדמה, אכזריות המלחמה, העוני ההולך וגדל, התפתחות כלי הנשק הגרעיניים, השתלטות תרבות החומר, מגפות המאיימות על בני האדם, ניצול הרפואה הקדושה של השבטים ושל הילידים והפגיעה בדרכי החיים של שבטי העולם.

"אנו, מועצת שלוש-עשרה סבתות השבטים הבינלאומית, מאמינות כי העולם זקוק לתפילות, לדרכי השלום ולרפואות שלנו. התכנסנו כדי לטפח, לחנך, ולאמן את ילדינו למטרה זו.
"התכנסנו כדי לחזק את עשיית הטקסים שלנו, ולאשר את הזכות החוקית להשתמש בצמחי המרפא שלנו.
"התכנסנו כדי להגן על האדמות בהם חיים אנשינו אשר מחזקים ומשרישים את התרבויות שלנו, כדי להבטיח את המשך קיומה של המורשת והרפואה שלנו וכדי להגן על אימא אדמה.
"אנו מאמינות שמורשת אימותינו ואבותינו, תאיר את דרכנו בעתיד הלא נודע.
"אנו מצטרפות לכל בני האדם המכבדים את הבריאה, ולכל בני האדם אשר עובדים ומתפללים למען ילדי העולם, לשלום עולמי ולריפויה של אימא אדמה."
כיום מתכנסת המועצה כל חצי שנה. כל פגישה מתקיימת בביתה של סבתא אחרת כשהכנס הבא ייערך בכפרה של השמאנית חולייטה קסימירו בחודש מאי 2006.

לחזור אל האש הקדושה

מונה פאלוקה, סבתא בת 52, חברה במועצה, היא בת לשבט ה"אוה-סו-פאי" (אנשי המים הכחולים והירוקים), שבט ילידים אמריקני מאזור הגרנד קניון באריזונה.
היא עובדת כיום על הדוקטורט שלה בנושא אי צדק חברתי באוניברסיטת אריזונה. פאלוקה פעילה במרכזים התומכים ועוזרים לילידי שבטי אמריקה המכורים לאלכוהול, סובלים מבעיות של אלימות וממחלות נפש.
בשיחת הטלפון איתה נשאבנו לתוך שיחה על מלחמות, על אלימות ועל כוחה של התפילה.

בעולם בו הכוח והעוצמה החומרית הם מימדים כל כך עוצמתיים, האם יש מקום להאמין שתפילות יכולות ליצור שינוי כלשהו?

פאלוקה: "אנשים חיים בעולם שמוקף באלימות ובמלחמות. בני האדם כבר לא יודעים כל כך איך לצאת מהמעגל הזה. התפילה, ולא משנה באיזו דרך היא נעשית, מעירה ומחייה כוח שלא נוצר על ידי בני האדם. המלחמות והאלימות הן כולן פרי יצירתם של בני האדם, התפילה היא חלק מחיבור לכוח עליון.
"אנחנו משתמשות במועצת הסבתות בלפיד השלום, שעבר במקומות קדושים בכל רחבי העולם. האש של לפיד זה לא נדלקה על ידי גפרור. היא נדלקה באמצעות טקסים ותפילות מסורתיות. ובאש הזו ישנו קשר חזק לאלוהים, שתקרא לו בכל דרך שתבחר.
"אני חשבתי על העם שלך, עם ישראל, ועל ההיסטוריה שלכם, ואני מאמינה שהיה זמן שגם לכם היתה אש קדושה משלכם. אש שהאנשים שלכם השתמשו בה מדי יום והיא אפילו בערה ללא שמן. לעם שלך יש קשר עמוק לאש הקדושה הזו. ומדוע לא לחזור לאש הזו?"

איך לדעתך מפסיקים את מעגל האלימות הזה?

"אני מאמינה שכל שבטי העולם הזה חיו בעבר בשלום. הם נעזרו ברוחות ובהכוונות של הטבע כדי לשרוד. היום, האלימות והמלחמות הן השיטות של האנשים לשרוד. איזו מין דרך חשיבה זו?
"הסבתות מדברות על דרך אחרת לשרוד את החיים. אפשר לשרוד את החיים האלה בעזרת התפילה, ולא חשוב איזו תפילה."
אחת מהחברות במועצה היא הסבתא הטיבטית צארינה סולמה גיאלטונג ממייסדות ארגון הנשים הטיבטי, פליטה שאינה יכולה לחזור לארצה. פאלוקה מספרת שבשתי הפגישות שהתקיימו עד היום, הקפידו הסבתות להתפלל ולחשוב על אנשים ועמים שנמצאים במאבק ובמלחמה, ויעשו כן גם בפגישות הבאות.
"בפגישה הראשונה שלנו נכחו שתי נשים מערביות שבאו לבקר בכנס, אחת גרמניה ואחת אנגליה. שתיהן נזירות טיבטיות שלמדו במנזרים בטיבט. זה היה דבר מאוד משונה בשבילי, שהן נכנסו ויצאו מטיבט באופן חופשי בעוד שהסבתא הטיבטית שלנו לא יכולה לחזור לשם. איך זה יכול להיות?"
הכנס הרביעי של מועצת הסבתות יתקיים באוקטובר 2006 בעיר דרמסאלה שבהודו.
הדלאי לאמה יארח את המועצה, וההתכוונות היא להתפלל יחד לשלום עולמי ולהזדהות עם דרישת העם הטיבטי לחזור למולדתו.

אלף שנים של חוכמה

הסבתא פלור דה-מאיו (46), מהצעירות שבמועצה, ביקשה להדגיש לפני הריאיון, שבשבילה הרוחניות היא עסק מסובך: "אני יכולה לתרגם אותה בדרך שלי, אך אין תשובות פשוטות. אנחנו יצורים מסובכים ומה שנראה לך נכון, לא בטוח שהוא עובד עבור מישהו אחר."
פלור דה-מאיו גרה בניו-מקסיקו, ארצות הברית. היא מרפאה במסורת תרבות המאיה. כשהצגתי בפניה את שאלותי היא אמרה: "אני צריכה להתפלל עם השאלות שלך ולקבל תשובות, נדבר שוב מחר."

איך ההרגשה להיות חלק מ"מועצת סבתות השבטים הבינלאומית"?

פלור דה-מאיו: "הדבר הראשון שעולה בי הוא, שהמועצה הזו חזקה פי שלושה-עשר מכל אחת מאיתנו. אם נחבר את גיליהן של כל נשות המועצה יחד, יהיו אלה אלף שנים של חוכמה שמדברות אל העולם.
"הדרך בה אנו יכולות לפתור קונפליקטים בעולם היא להתחיל ברמה הרוחנית. להרבה אנשים בעולם התפילה היא דבר חשוב מאוד וכשהסבתות מתפללות, הן מתפללות ללא תנאי וללא תמורה, וכוונת התפילות היא לחזק את העולם, בעיקר את הנשים. כשאני אומרת לחזק, הכוונה שלי היא לומר, שיש מישהו שעומד מאחורי הנשים, כי הנשים מעניקות חיים והן אלה שדואגות לילדים ולבני האדם.
"אם סבתא או אישה עם לב רחב היתה מגדלת את האנשים שהיום הם מנהיגי העולם, לא היו לנו מנהיגים איומים כאלה, מנהיגים ללא חמלה וללא אהבה. חשוב לי לדבר אל הנשים ואל הילדות הקטנות ולומר להן: 'תראו, זוהי האחריות שלכן, זה העולם שלכן, אתן העתיד, אתן יוצרות את העתיד.' זה חשוב מאוד שידעו שהן לא לבד."

אנו חיים בתקופה בה קמות הרבה תנועות פמיניסטיות בעלות גוונים שונים ומחלוקות. איזה קול פמיניסטי את מייצגת?

"התקופה בה חשבנו שהגברים יביאו את האיזון לעולם חלפה. ישנה נבואה שמספרת כי זה הזמן שבו הנשים צריכות לבוא ולהיות הקול של בני האדם. כיום, נשים רבות מקבלות חזיונות וחלומות על האלוהות, וכשאנחנו אומרים 'אלוהות' זה נשמע גברי בהרבה מאוד דתות. אך לי יש חזיונות של אלוהים בצורת אישה. וישנה אנרגיה מאוד חזקה של רוח האישה שמקיפה את העולם ואת האדמה.
"האנרגיה הזו מאירה ומשנה אנשים. אני לא חושבת שהתחזקות הפמיניזם מתרחשת כעת ללא סיבה. זהו מצב אנרגטי של התודעה שמשפיע על בני האדם בכל רחבי כדור הארץ."
כיום, למילה 'סבתא' אין קונוטציה של חוכמה ותבונה. איך את מסבירה את היחס של החברה המערבית לזקנים?
"בשבטים של ילידים, הסבתות הן הנר המאיר את החוכמה, הן אלה שלוקחות החלטות, ואם אין לך את זה במדינה שלך זה מפני שהידע הזה, לגבי חוכמת הזקנים, הלך לאיבוד. אתם צריכים להחזיר את הידע הזה. אני מציעה לך לבדוק אצל הסבתות שלכם איזו חוכמה הן אוצרות בתוכן. אני בטוחה שאנשים יופתעו מה יש לסבתות לספר.
"בשבטי הילידים הסבתא נמצאת במקום החשוב הזה, כי זה ברור שהיא הרוויחה את החוכמה הזו דרך ניסיון החיים שלה."
כשהסבתות אומרות "להתפלל" הן לא מתכוונות לתפילה במובן של סגידה או של הערצה לאל זה או אחר. הן מתכוונות לטקס או מדיטציה בהם נוצר חיבור אישי של כל אדם ואדם לאלוהות שבו, למרחב הרוחני שבו, ללבו, למקום בו הוא יכול לעזור לעצמו ולזולת, מרחב שבו, כך הסבתות אומרות, נמצאות התשובות והחוכמה שלנו, של אימותינו ושל אבותינו.
"לא," אומרת פלור דה-מאיו, "לעולם לא ניתן יהיה לחזור לדרכי החיים הישנות, אך ניתן לקחת מהדרכים האלו את האוצרות הטמונים בהן ולחיות בעולם טוב יותר, בו בני האדם מכבדים אחד את השני."

פרטים נוספים באתר:


הכתבה התפרסמה ב"חיים אחרים", הירחון הישראלי לרפואה טבעית, תרבות רוחנית ומעורבות חברתית, גיליון 112 ינואר 2006

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.