למונח צפיפות דיור יש ביטוי ייחודי בוואדיות השחונים באזור מַטֶרה. תושבי האזור העני הזה נמנעו מאז ומתמיד מלגור בשטחים ראויים לעיבוד, והעדיפו לגור במערות שבקירות הוואדיות. הם חצבו במצוק הרך חדרים והרחיבו את המערות כלפי פנים, ומבחוץ עיצבו חזיתות דמויות בית. בשל הצפיפות משמשים גגות הבתים הנמוכים ב"שכונה" חצר או רצפת חדר קדמי לבתים שמעליהם; ארובות ומדרגות משתלבות אלה באלה.
החיים התנהלו בחלל הסאסי הצר ונטול החלונות, בין מיטה גדולה ועריסת תינוק תלויה, ארון יחיד ובור מים, פינות בישול ועבודה וכמובן – חיות הבית. בין הבתים נשמרו כנסיות חצובות, שציורי הקיר שלהן מוכרים בחלקם מאזור קפדוקיה שבתורכיה. חוקרים מקומיים הציעו שייתכן כי גם לאזור זה נמלטו נזירים בתקופת השמדת האיקונות באימפריה הביזנטית (iconoclasm) במאות השמינית והתשיעית, והם ש"העתיקו" לכאן את ציורי קפדוקיה.
הסאסי של מַטֶרה שימשו למגוריהם של כעשרים אלף אנשים עד לאחר מלחמת העולם השנייה, ורק כעשר שנים לאחריה הועברו רובם לעיר החדשה, שנבנתה בראש המצוק המשקיף על ואדיות הסאסי. בודדים חוזרים כיום לגור בסאסי ולשמרם, בתמיכת העירייה.