אדיס אבבה 
אדיס אבבה (Addia Ababa, "פרח חדש" באמהרית), עיר הבירה של אתיופיה, היא כמעט תמיד תחנתם הראשונה של המטיילים בה. זוהי עיר רחבת ידיים בת כחמישה מיליון תושבים, שרוב המטיילים ממהרים לצאת ממנה אל שאר רחבי המדינה, אך כדאי להקדיש לה יום-יומיים. מומלץ גם ליהנות משפע ומגוון המזון המוצעים במסעדותיה הרבות של הבירה, אליהם תתגעגעו בוודאי לאחר היציאה לערים הקטנות והיישובים הרחוקים יותר.

רוב המלונות הזולים מרוכזים באזור פיאצה (Piazza) בצפון רחוב צ'רציל (Churchill Road) באזור כיכר דה גול (De Gaulle Square), שקיבל את שמו בתקופה הקצרה של הכיבוש האיטלקי. במקום יש מבחר פאבים זולים ומסעדות. בפיאצה נמצאת כנסיית גיאורגיוס (סנט ג'ורג'), בה הוכתר הקיסר האתיופי המפורסם היילה סלאסי, ובה מוזיאון ועבודות ויטראז' יפות. כנסייה נוספת הראויה לביקור היא קתדרלת טריניטי (Trinity Church) המרשימה, שהינה הכנסייה האורתודוקסית הגדולה במדינה.

מומלץ לבקר במוזיאון הלאומי של אתיופיה (National Museum) שממזרח לפיאצה. גולת הכותרת של התצוגה היא לוסי, שלד אדם קדמון בן 3.2 מיליון שנה. המוזיאון האתנולוגי (Ethnological Museum) גדול יותר ומכיל תצוגות מרשימות על תרבותה של אתיופיה, חפצי אמנות וחפצי דת. הוא שוכן במבנה אוניברסיטת אדיס אבבה, בניין ששימש בעבר כארמונו של הקיסר היילה סלאסי. בסמוך נמצאת כיכר סאדיס קילו (Sadis Kilo), ובה אנדרטה לזכרם של הנספים בתקופת השלטון הפשיסטי האיטלקי.

חובבי שווקים ייהנו מביקור במרקאטו (Merkato; נקרא גם אדיס קטמה, Addis Ketema). זהו מבוך עצום בגודלו של סמטאות, חנויות, בתי מלאכה ודוכנים, המוכרים מכל וכל, מתבלינים ובגדים ועד מזכרות ותכשיטי זהב – אך היזהרו מכייסים הפועלים בשטח. השוק פועל בכל יום פרט לימי ראשון, בשעות 19:00-8:30, אך פעיל במיוחד בשבת בבוקר.

 המסלול ההיסטורי
מסלול זה יוצא מאדיס אבבה אל הערים ההיסטוריות שבצפון אתיופיה. המרחקים בין הערים גדולים, ונסיעות האוטובוס מנקודה לנקודה נמתחות על פני יומיים בכל פעם. מומלץ להחליף לפחות חלק מהנסיעות המפרכות בטיסות פנים.

בהר דאר (Bahar Dar)
עיר אטרקטיבית השוכנת לחופו הדרומי של אגם טאנה, כ-560 קילומטר מצפון מזרח לאדיס אבבה. זהו בסיס מצוין לצאת ממנו לשיט אל האיים שבאגם ואל מפלי הנילוס הכחול המרשימים. בעיר עצמה כדאי לפקוד את השוק המקומי הנערך בימי שבת.

הנסיעה אל העיר באוטובוס עוברת דרך קניון הנילוס הכחול, מנופיה המרשימים של אתיופיה. מקור הנילוס הכחול נמצא קילומטרים ספורים מהעיר, אך האתר המרשים מכולם הוא מפלי הנילוס, המכונים טיט איסט (Tit Isat), הנמצאים כ-32 קילומטר מדרום-מזרח לעיר. כשהזרימה בשיאה (אוקטובר-דצמבר) רוחב המפל עולה על 400 מטר, והצמחייה סביבו ירוקה ושופעת.

אגם טאנה (Tana Lake) משתרע על פני 3,500 קילומטר רבוע ובו כארבעים איים, שמחציתם מאכלסים מנזרים עתיקים מהמאה ה-16 וה-17. אל האיים מגיעים בסיורי שיט. שימו לב כי בחלק מהמנזרים אסורה הכניסה לנשים. על המנזרים המעניינים נמנים Debre Maryam, ובו כתבי יד עתיקים ואוצרות דת שונים; Kebran Gabriel מהמאה ה-17, ו-Kidane Meret ובו ציורי קיר מרתקים ואוסף צלבים וכתרים.

גונדר (Gondar)
עיר הבירה לשעבר של אתיופיה, המכונה "קמלוט של אפריקה" בזכות מבחר הארמונות, הטירות והכנסיות שנשארו בה מימי הזוהר. מתחם הארמונות (Royal Enclosure) מוקף חומות אבן ובו תעלות וטיילות, טירות וארמונות, ובהם ארמון פסילאדאס המרשים. מומלץ לסייר במתחם בלוויית מדריך, המספק הסברים מרתקים על ההיסטוריה העשירה של המקום. בריכת המלך פאסיל ממוקמת כשני קילומטר ממרכז העיר, ולידה מבצר. המקום מרשים במיוחד בחגיגות הטימקאט המסורתיות. בגונדר נמצאת גם אחת הכנסיות המפורסמות באתיופיה כולה – כנסיית דברה ברהאן סאלסי (Debre Berhan Selassie). תקרתה מכוסה כולה בציורי מלאכים אתיופים, שונים זה מזה אך במעט, וציורים שונים מכסים גם את קירותיה העשירים בצבע. הצילום בפלאש אסור בתוך הכנסייה.

הרי סימיאן (Simien Mountains)
במרחק כשלוש-ארבע שעות נסיעה צפון-מזרח לגונדר נמצא הכפר דבארק (Debark) – נקודת היציאה לפארק הלאומי הרי סימיאן, שהוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי. משרד הפארק נמצא בכפר ומסייע בארגון טרקים בשטח הפארק, כולל שכירת מדריך, שומר ופרדות משא, ותשלום עבור הביקור בפארק. אורך המסלולים נע בין יומיים עד עשרה ימי הליכה, והגבוהים שבהם מצריכים יום מנוחה כדי לאפשר לגוף להתאקלם לחמצן הדליל בגבהים של 3,500 מטר מעל פני הים ומעלה. בדרך ניתן ליהנות מנוף פסגות, צמחייה אלפינית, מישורים, ערוצי נהר ושפע חיות בר.

אקסום (Axum)
כיום עיר קטנה ובעברה מרכזה של אימפריית אקסום בתחילת המילניום הקודם, והמקום בו הוכרזה הנצרות כדת הרשמית של הממלכה במאה הרביעית לספירה. גם כיום מדובר בעיר הקדושה ביותר לנוצרים האתיופים, המאמינים כי בעיר זו נמצא ארון הברית התנ"כי. על פי האמונה האתיופית, מנליק, בנם המשותף של מלכת שבא והמלך שלמה, הביא את הארון לעיר, והוא מונח עד היום במבנה שבמתחם כנסיית מריה מציון (St Mary of Zion Church). האתיופים אינם מתירים לאיש לצפות בארון פרט לשומר אחד. על כן תיאלצו להסתפק בביקור בשתי הכנסיות שבמתחם – הישנה מהמאה ה-17 והחדשה משנות השישים של המאה העשרים. במוזיאון הקטן של הכנסייה המכיל צלבים, כתרים וספרי דת ישנים. בסמוך נמצא שדה האובליסקים, שבו עמודי אבן ענקיים (מונוליטים) עתיקים לזכרם של המלכים הקדומים. מחוץ לעיר יש שרידים ארכיאולוגים רבים, בהם של ארמון המלך כלב, בריכת מלכת שבא, מנזר פנטליאון, ארמון שבא ועוד. 
 

לליבלה: כנסיית הצלב הכפול – ביתא גיאורגיס. כמעט כל המבנים חצובים באבן אחת לעומק עשרות מטרים. שכבה אחר שכבה הוסרה בחציבה כלפי מטה, תוך כדי סיתות מקביל של הצד החיצוני של הכנסיה והצד הפנימי, כולל השערים, החלונות והחלקים הפנימיים. |צילום: יואל שתרוג

לליבלה (Lalibela)
מהמקומות המרתקים ביותר באתיופיה. אסופה של כנסיות, מנזרים ובתי תפילה מהמאה ה-12 החצובים באבן אדומה, ומחוברים זה לזה במערכת תת קרקעית של מנהרות, מערכת ניקוז, מדרגות ושבילים, כולם חצובים בסלע במקשה אחת, הכוללת פיתוחים וקישוטים. העיר נקראת על שמו של המלך לליבלה, שבנה את העיר המיוחדת במצוות האל שניתנה לו בחלומו. בכנסיות חיים נזירים הלבושים בגלימות מסורתיות, ובתוכן מוחזקים ספרי קודש מאוירים וחפצי דת עתיקים. הכנסיות עדיין נמצאות בשימוש לתפילות ובחגים האתיופים נערכים כאן טקסי דת. תשלום הכולל כניסה לכל הכנסיות נגבה בכניסה למתחם המרכזי.

מזרח אתיופיה
בעוד המסלול ההיסטורי בצפון אתיופיה מפגיש את המטייל עם הנצרות העתיקה, המזרח הוא ביתו של האיסלאם. בירתו היא העיר הראר (Harar) המרתקת, הנמצאת בקצהו הדרומי של רכס הרי צ'רצ'ר (Chercher) בגובה של 1,870 מטר מעל פני הים. העיר העתיקה של הראר משתרעת על פני כקילומטר רבוע אחד, ובו למעלה משמונים מסגדים, שוק צבעוני, סמטאות צרות ובתי אבן, שגמלים ונשים בלבוש מסורתי ורבגוני מהלכים ביניהם. מומלץ לקחת טיול מודרך שיוביל אתכם במבוך הסמטאות אל המבנים המעניינים, וכן כדאי לעצור באחד האוהלים המציעים קפה ותה כדי לפגוש את האוכלוסייה המקומית. מסורת מוזרה מעט הנהוגה בעיר היא האכלת הצבועים המתגוררים באזור מחוץ לחומות – מדי ערב בסביבות השעה 19:00 מגיע "איש הצבועים" וקורא לצבועים בשמם, כדי להאכילם בפיסות בשר מכף ידו. תיירים לעתים מצטרפים להאכלה, אך מעדיפים להעביר לצבועים את הבשר על גבי מקל, מטווח ביטחון.