אוכל
לבה של כל ארוחה לאית מסורתית הוא "האורז הדביק" (Khao Nio). זהו אורז לבן שכל גרגריו דבוקים זה אל זה. מהכלי המרכזי תולשים ביד חתיכת אורז דביק, מגלגלים לכדור כפלסטלינה וטובלים במנות האחרות, המעניקות לו טעם. מנה אהובה נוספת היא הלאפּ (Laap) – בשר קצוץ עם גרגירי אורז מטוגנים, בתיבול ליים וצ'ילי. סלט הפפיה החריף מכונה Tam Mak Houng, ומתובל בשום, צ'ילי, בוטנים, סוכר, רוטב דגים וליים. Foe הוא מרק נודלס בהשפעה סינית. הלאים נוהגים לאכול ירקות טריים עם הארוחה, לעתים מתובלים ברטבי דגים. באופן מבלבל למדי נקרא בשר עוף "קאי" (Kai), בדומה לביצים, הנקראות "קַהְאי" (Khai). ברווז נקרא פֶּט, חזיר – מוּ, דג – פָּה, בקר – סין נגואה (Sin Ngua). הכיבוש הקולוניאלי הצרפתי הותיר אותותיו במטבח הלאי, וביישובים מרכזיים ניתן למצוא בגטים טריים בחנויות ובשווקים.

במסעדות תיירים אפשר למצוא מאכלים המותאמים לטעמו של ה-Falan (הכינוי לאדם מערבי), כולל חביתות, אורז מטוגן עם תוספות שונות, כריכים עם גבינת "לבשקירי" ועוד. בלואנג פראבנג ובעיקר בויאנטיין יש מסעדות יקרות יחסית המציעות מגוון רחב יותר.

יש לשתות אך ורק בקבוקי מים מטוהרים (נַאם דִים), אותם ניתן להשיג כמעט בכל מקום. במסעדות ובמלונות אין חשש, מאחר והמים המוגשים בהם לשולחן הם מטוהרים. הקפה הלאי חזק, סמיך ושחור, עם סוכר וחלב מרוכז. כמעט כל הבירה הנמכרת במדינה היא מתוצרתה של מבשלת BeerLao. האלכוהול האהוב על תושבי המדינה הוא וויסקי אורז המכונה לאו-לאו (Lao Lao).

לינה
בשנים האחרונות מתפתחת תשתית מלונות אקולוגיים. אלו קטנים יחסית, ממוקמים לעתים מחוץ לערים במקומות שקטים וירוקים או בשמורות טבע, ובנויים בחלקם מחומרים טבעיים בסגנון בנייה מסורתי. מלונות אלו יקרים יותר מהגסט האוסים הזולים המוצעים לתרמילאים, ומחירם מתפרסם בדולרים ולא במטבע המקומי. על המחיר מפצים יופיים ונוחותם, הסביבה המיוחדת בה הם בנויים ושפע הפעילויות שחלקם מציעים (כמו טרקים, ביקורים בכפרי השבטים וסיורי שייט – לרוב בתשלום נוסף).