טשקנט (Tashkent) 
טשקנט, בירת אוזבקיסטן, היא עיר גדולה ומודרנית שנבנתה מחדש על ידי הרוסים לאחר רעידת אדמה שאירעה ב-1966. טשקנט, שפירוש שמה מבצר האבן, שוכנת בלב הערבה המדברית ובאזור של קבוצת נאות מדבר, השנייה בחשיבותה באוזבקיסטן, אחרי זו של פרחנה (Fergana). סביבותיה של טשקנט מושקות במי הנהר צ'ירצ'יק (Chirchik). מעבר לשטחי השלחין האלה משתרע המדבר האדום, קיזיל קום (Kizyl Kum), למרחק של כמעט 1,000 קילומטרים. רוב תושבי טשקנט הם אוזבקים ומיעוטם טג'יקים, תורכמנים, רוסים ויהודים. 
רעש האדמה שפקד את העיר בשנת 1966 מחו כמעט לחלוטין את זכרה של טשקנט העתיקה. עם זאת, במוזיאונים יש ביטוי למורשתה הסוערת ולכיבושים שהותירו בה את חותמם, מאז היווסדה לפני כ-2,500 שנה כנקודת מסחר של רועים וחקלאים. שליטיה מאז היו סינים, ערבים, חורזמים, איראנים, מונגולים, אוזבקים, תורכים, קוזאקים ורוסים.
כדאי לסייר בשוק המקומי הגדול – שוק צ'ורסו, ולחפש את הגברים הסוחרים ומהמרים בקרבות של שלווים, ליד שוק השטיחים. המבנה העגול המרכזי הוא שפע מדהים של כל מוצרי המזון (ראו את הסלטים החריפים-חמוצים של הקוריאניות).  כדאי לטייל בכיכר העצמאות – הכיכר האדומה של העיר, שגדולה יותר מזו של מוסקבה. כדאי לבקר במסגד ג'ומעה (מסגד יום השישי), שנבנה במאה ה-14 ושימש כאחד מהמסגדים המרכזיים של העיר ועל כך מעיד שמו. המסגד נמצא מאחורי מדרשת קוקלדש.
שווה לנסוע ולעצור בתחנות הרכבת התחתית המפוארות, ולבקר במוזיאונים של האמנות המקומית – רקמות הסוזאנה. מוזיאון Applied arts הוא נעים מאוד וממוקם בשכונה ישנה ונעימה בבית של גנרל רוסי. מומלץ להגיע לתיאטרון נאבוי להצגות אופרה או בלט מדהימות שנערכות בו מדי ערב. טשקנט היא העיר "הרוסית" ביותר באוזבקיסטן, הרוסים כבשו אותה כבר ב-1860.
 

סמרקנד (Samarkand) 
סמרקנד, שלא נהרסה כמו טשקנט, מלאה במונומנטים הענקיים של טימור לנג ושל נכדו, אולוג בק. סמרקנד שוכנת בבקעת זרוושאן (Zeravshan), על צומת דרכי המשי. כשג'ינגיס חאן הופיע מול חומות סמרקנד במאה ה-13, היו בעיר ספריות עשירות, שווקים וארמונות פאר. מרבית האתרים המעניינים בעיר נמצאים בעיר העתיקה, שנשתמרה היטב. כיכר רג'יסטן  היא טבורה של העיר העתיקה, והיא מוקפת במדרסות (בתי ספר) ובמסגד הזהב. בעיר עוד כמה שרידים מרשימים: גור אמיר – מבנה הקבר של טימור לנג והגברים במשפחתו, מצפה הכוכבים של אולוג בק, ביבי חאנים (Bibi Khanym), שבנה טימור לנג לאשתו האהובה.
אסור להחמיץ את הביקור בשאני זינדה (Shany-Zinda) – רחוב הקברים המפוארים שעולה אל בית הקברות המוסלמי הנוכחי, ובו קבריהם של טימור לנג, אולוג בק ובני משפחתם. הקברים מעוטרים באריחים יפים. לא רחוק ממנו נמצא גם בית הקברות היהודי. השוק המקומי, הסמוך למסגד ביבי חאנים, הוא אחד האתרים המרתקים בעיר. השוק הססגוני עשיר ומלא בכל טובה של אוזבקיסטן. כדאי לטייל גם במדרחוב סמרקנד עמוס הדוכנים.
ברובע היהודי הישן עדיין חיים כמה מאות יהודים, ובית הכנסת שבו פעיל.
 

 בוכרה (Bukhara) 
בוכרה היא עיר בת יותר מ-2,500 שנה, ששוכנת בנווה מדבר פורה, על סעיף דרך המשי, בחיבור הנהרות זראוושאן וקאשקה דאריה. העיר העתיקה בנויה סביב מצודה, בתיה צפופים, ובסמטאותיה המפותלות נשמרו כמה ח'אנים מימי השיירות על דרך המשי. עד לפני כמאה שנה הושקתה בוכרה באמצעות תעלות, והיו בה כ-200 בריכות אבן שכונו האוז (Hauz). סביב בריכות האבן נהגו תושבי העיר להיפגש לשתייה, לרחצה ולרכילות.

בדרך בין סמרקנד לבוכרה נמצאים שרידי פונדקים ובארות מים ששימשו את דרך המשי. בבוכרה שרידים מרשימים של העיר הבצורה (The Ark) ומאוזוליאום קדום ומרשים של איסמעיל סמאני – אבי השושלת הסמנידית שהעלתה את בוכרה לגדולה. לא רחוק ממנו נמצא השוק התוסס והצבעוני של בוכרה.
גולת הכותרת היא כל העיר העתיקה שעברה שיפוץ מקיף בעזרת ארגון אונסק"ו, שהכריז על המקום כאתר מורשת עולמית. בעיר העתיקה עשרות מדרסות (בתי ספר) עם חזיתות קרמיקה מפוארות, שווקים מקורים ומספר מסגדים מרשימים. המינארט של המסגד הגדול מיוחד מאוד, ועומד במפתיע על כל 47 המטרים שלו מאז המאה ה-12.
כדאי לשהות לפני השקיעה ליד בריכת לאבה האוז (Labi Hauz), ליד הפסל של חוג'ה נאסר א-דין ולשתות כוס תה ירוק ליד הבריכה עם האוזבקים. השוק שבפאתי העיר העתיקה מחייב אף הוא ביקור, וכך גם מוזוליאום צ'שמה איוב שבקרבת המצודה, הארק – ארמון מבצר החאן, מסגד בולו האוז, מסגד קלאון, ארמון החאן – מוחי חוסה (ארמון כוכבי הירח) – מעונו של החאן האחרון ועוד.
כדאי לבקר ברובע היהודי שנקרא "מחאלה" ובבתי הכנסת של קהילת מרכז אסיה שנמצאים צמוד למרכז העתיק של בוכרה. 
 

 חיבה (Khiva)
חיבה, שפירוש שמה הוא מים חיים, שמורה במלואה. כיום זוהי עיר מוזיאונית נקייה, אבל פעם היתה רועשת, צפופה והומה במבקרים. על פי המסורת שֵם, בנו של נוח, מצא מקור מים חיים במדבר וצעק 'ח'איואק' (מים חיים) ומכאן נגזר השם חיבה. ארכיאולוגים גילו כאן שרידים בני אלפיים שנה.
חיבה נבנתה במאה ה-8, כמצודה על דרך המשי, ושגשגה רק לאחר שטימור לנג הרס את קוניה אורגנץ'. בעיר היה שוק עבדים משגשג, עד שנכבשה בידי הרוסים. האזור העתיק, המעניין, נקרא איצ'ון קלה (Ichon Qala). הכניסה לחיבה היא דרך אתא דרווזה – השער המערבי – של העיר. השער כלוא בין מצודת העיר – הקוניה ארק – לבין המשך החומה. אורכן של חומות העיר כשניים וחצי קילומטרים, אפשר לעלות על חומת החומר הרחבה. בכמה מקומות יש בתי קברות על החומה. מתחת לחומות, בחלק הצפווני של העיר, בנויים בתי חומר -הויצ'נטלה, העיר הפנימית, מדרגות פנימיות עולות אל החומות שעצי קראגש תומכים אותן. מימין לשער נמצאת מדרסת מוחמד אמין המשמשת כמלון.
הדרך לחיבה עוברת בנסיעה ארוכה בדרך מדבר החולות האדום – קיזיל קום, ולאורך נהר האמודריה. בעיר חיבה, שהיתה בירת האימפריה הטימורית, נמצא מבצר בנאת המדבר השחור. העיר העתיקה השתמרה ושוחזרה על חומותיה ושעריה, המסגדים המפוארים וארמונות העץ. 
 

עמק פרחנה (Ferghana Valley)
העמק הפורה הוא האזור המיושב ביותר במרכז אסיה. כדאי לבקר בשרידי אמירות קוקאנד: מספר קברים עתיקים מצופים בקרמיקה ומסגד. כדאי לעקוב אחר תהליכי גידול פקעות המשי בכפרים ולבקר בבית החרושת למשי הגדול ביותר בעולם האסיאתי שנמצא במארחילן (Marghilan), שם יש גם שוק ססגוני.