הרי ירושלים: ג'יפים/ בורמה זה כאן

בזמן מלחמת העצמאות היתה הדרך לירושלים חסומה והעיר נותרה נצורה עד שנפרצה דרך חלופית. הצעה למסלול ג'יפים בעקבות לוחמים 

דרך בורמה, שנפרצה על ידי חטיבת הראל וחטיבה שבע, נקראת על שם הדרך שסללו בנות הברית במלחמת העולם השניה בין סין לבורמה (כיום מיאנמר) כדי לעקוף את הצבא היפני | צילום: דורון הורוביץ

כתב: מנחם מרקוס

ב-18 במאי 1948 השתלטו הירדנים על משטרת לטרון ועל המתחמים שסביבה, ובאחת שמו לאל את כל מאמצי חטיבת הראל לשמור על נתיב האספקה לירושלים, והעיר הוטלה במצור. בסוף מאי יצאו שלושה מלוחמי החטיבה ממשלטי הרכס שמעל שער הגיא ופתחו במסע לילי לעבר חולדה. בסוף המסע שיגרו הלוחמים מסר חשוב למפקדת החטיבה: מצאנו דרך עוקפת מדרום למשלטי הירדנים בלטרון.
כבר למחרת יצא ג'יפ ועליו מפקדי החטיבה לבדוק את הדרך, ומכאן התגלגלו הדברים במהירות: ג'יפים עמוסי תחמושת החלו לנוע בה בזהירות, ואחריהם משאיות עם אספקה. חטיבה שבע החלה להכשיר את הדרך, שנקראה דרך בורמה, למעבר כלי רכב גדולים ואִבטחה את מעבר השיירות תחת האש הירדנית. לאחר כחודש היתה הדרך לעובדה קיימת, וירושלים נחלצה מן המצור.
עם השנים הדרך היתה לנתיב טיולים יפה העובר בחלקו המערבי בין גבעות השפלה ובחלקו המזרחי על מתלולי הרי ירושלים. לאורכה ניצבים שלטים וציונים המגוללים את הסיפור ההרואי של הדרך ופורציה.

פסי מתכת נגד מדרון חלקלק
נתחיל את הסיור בצומת נחשון, וממנו ניסע מזרחה בכביש מספר 44 ונחלוף על פני היישובים צלפון, הראל וכפר אוריה. כקילומטר ממזרח לפנייה לכפר אוריה מסתעפת מהכביש שמאלה דרך סלולה אל מצפה הראל. נפנה שמאלה (צפונה) אל הדרך ולאחר כ-800 מטר נגיע אל הגבעה שבראשה מצפה הראל. מכאן מתחילה דרך בורמה המסומנת באדום.
מצפה הראל הוא מגדל תצפית אש של קק"ל שהוקם על גגו של מבנה מוארך ששימש בית ספר לילדי הכפר הערבי בית סוסין (כיום מושב תעוז). כאן נערך משפט השדה ליוסף טוביאנסקי, מהנדס בחברת החשמל של ירושלים שהואשם בבגידה, וכאן הוא הוצא להורג. לימים טוהר שמו של טוביאנסקי על ידי הפרקליט הצבאי הראשי. מהמצפה נחבור לדרך העפר המוליכה מזרחה, יורדת לעמק רחב, מעובד בחלקו, ונגיע לאחר קילומטר וחצי לחניון קטן בין עצי דקל ואקליפטוס. כאן נמצאים עינות סוסין, מקור המים של בית סוסין. נמשיך מזרחה בדרך בורמה, במעלה עמק מתון (מעלה התאנים) המכוסה יערות אורנים, ולאחר כשני קילומטרים נגיע לאוכף ובו צומת דרכי עפר: שמאלה ליישוב נווה שלום (סימון ירוק), ימינה למושב תעוז (סימון ירוק) וישר אל מסילת ציון, לשם נשים פעמינו.
הדרך יורדת מעט בתלילות לנחל מאיר. לאחר כמאתיים מטר נגלה בצדה את שרידי נתיב ה"שפאלות", פסי מתכת מחוררים שהונחו שם כדי למנוע החלקה של משאיות האספקה במדרון התלול. הסיפור כאן דרמטי יותר מכפי שנראה לעין: כשהחלו בפריצת דרך בורמה התברר שהמדרון אל נחל מאיר מסוכן למשאיות היורדות. הפתרון היה שמשאיות האספקה שעלו מחולדה עצרו בראש המדרון, והאספקה הועמסה על כתפי "מתנדבים" (ובעברית פשוטה: משתמטים מהצבא שנשלפו מבתי קפה בתל אביב בצו צבאי מיוחד ואולצו להשתתף במשימה). אלה ירדו לתחתית המדרון והעמיסו את האספקה על משאיות ריקות שהגיעו מהעיר הנצורה. רק מאוחר יותר הותקנו השפאלות בקטעים התלולים לאבטחת הירידה של המשאיות.
נמשיך עם הדרך בירידה. במפגש עם נחל מאיר נגלה קטע מ"צינור השילוח", קו אספקת מים שהניחו פורצי דרך בורמה מעינות סוסין אל ירושלים. דרך בורמה ממשיכה צפונה ומזרחה ומגיעה למפגש נחל מאיר עם נחל דרך בורמה, פונה דרומה ואחר כך צפונה במעין פרסה. נמשיך מזרחה במעלה נחל דרך בורמה דרך עין מסילה, מעיין החבוי בחפירה מדופנת באבני גזית (בערבית הוא נקרא עין צ'יבאן, מעיין הזבובים). בהמשך נגיע אל כביש מספר 38, מצפון לתחנת הדלק של פז.

יא משלטי
ליד תחנת הדלק נחצה את הכביש מזרחה. נחלוף על פני חניון דרך בורמה היפה ונמשיך עם הסימון האדום במעלה נחל דרך בורמה (המוכר כ"דרך הג'יפים"), לעבר שמורת המסרק ובית מאיר. לאחר כשלושה קילומטרים נזהה שלט המורה על שלוחת שיירות. מי שהגיע ברכב רגיל עד לכאן ימשיך מנקודה זו ברגל בדרך הפונה שמאלה. עלייה של כקילומטר לצפון-מערב תביא אותנו אל משלט 21, אחד מהמשלטים שבהם ישבו לוחמי חטיבת הראל כדי לאבטח את תנועת השיירות בכביש שער הגיא שמתחת. מהמשלט יש תצפית מרהיבה אל מורדות הרי ירושלים, השפלה ומישור החוף.
נמשיך מזרחה בדרך עפר המסומנת בירוק, ולאחר כקילומטר נגיע אל מצפה נהדר שהוכשר בצל עץ זית גדול. מתחתנו עובר כביש שער הגיא הדחוק בין רכס השיירות שעליו אנו ניצבים ובין רכס המשלטים שמעברו השני. ב-1948 לא עבר פה כביש מהיר אלא כביש צר שלערבים היה קל מאוד לחסום. על קטע כביש זה, משער הגיא ועד ירושלים, אמר יצחק רבין, מפקד חטיבת הראל במלחמת העצמאות: "מעולם לא היתה מלחמה כה עקובה מדם על שדה מערכה שאורכו עשרים קילומטר ורוחבו חמישה מטרים בלבד".
מן המצפה נמשיך בדרך מזרחה כשאנו חולפים על פני משלט 16. כאן הותקנה תצוגה קטנה של מודל וצילומים שנצרבו על לוחות מתכת, והיא מתארת את כיבוש הכפר בית מח'סיר (כיום בית מאיר) שתושביו היו חוסמים את הכביש בעת מעבר שיירות אספקה לירושלים. ממשלט 16 נמשיך עם הדרך הירוקה, ואיתה נרד חזרה לדרך בורמה ולרכב הממתין לנו בנקודת תחילת ההליכה (סך כל ההליכה כארבעה קילומטרים. ברכב 4X4 אפשר לעבור את המסלול הזה בנסיעה).
נותרה לנו נסיעה של עוד כ-600 מטר במעלה דרך בורמה עד לכביש שבין בית מאיר לשואבה, אבל לפני כן נעלה לשמורת המסרק ונסייר בחורשת האורנים העתיקים ובמבנה הקבר הגדול של שיח' אל-עג'מי, שלפי המסורת היה הספר של מוחמד, ובזכות קדושתו נשתמרו כאן העצים ולא נכרתו. כאן סופה של דרך בורמה, וכאן בא לסיומו גם הסיור.