לא סתם מוסך אלא בית מלאכה לצביעה אומנותית של משאיות. ברחבת המוסך שבאיסלאמבד עומד אוסף של משאיות ענקיות צבעוניות, מקושטות עד לפרט הקטן ביותר. אני תוהה למה משקיעים עשרת אלפים עד שלושים אלף דולר בצביעה ובקישוט של משאיות, אם משפחה ממוצעת זקוקה למאתיים דולר כדי לגמור את החודש. אחמד שאקיל מתקשה להבין את השאלה. וכאשר אני מכתיר אותו בתואר בעל מוסך, הוא ממש נעלב: "אני מנהל סלון לטיפוח יופי של משאיות, ושאלתך צריכה להיות אחרת: למה במערב לא מקשטים משאיות? הרי גם אתם לא מפקפקים בצורך ללכת למספרה ומשקיעים לא מעט כסף בהופעתכם החיצונית. אז למה לא לטפח את סביבת העבודה של נהגי המשאיות? הרי הם מבלים בה את רוב שנות חייהם. זה לא מותרות, זה הבסיס". אחמד מעסיק שבעה אומנים שעוסקים מן הבוקר עד הערב בצביעת המשאיות ובקישוטן. הוותיק מהם הוא חסן, בעל דמיון מופלג וצבעוניות יוצאת דופן במיוחד. חסן מעשן סיגריה שלא ממש מריחה כמו סיגריה ושקוע בעולמו – מעטר פנס כעין עם גבות צבעוניות, צובע ג'אנט בצבעי הקשת ושרשרות מתכת בשלל גוונים. לדבריו של אחמד, דור ההמשך כבר עומד בפתח. "אני עובד במקצוע כבר 45 שנה", הוא מספר. "כבר בגיל 12 העדפתי לקשט משאיות במקום לפתוח ספרים בבית הספר. גם בני בן ה־11 כבר מראה סימנים דומים. גם הוא מעדיף את המכחול על פני העיפרון". |