בין האדם לדרקון בשנים האחרונות הדינוזאורים חזרו לאופנה. מאז סרטו של סטיבן שפילברג "פארק היורה", משנת 1993, הפכו הדינוזאורים למוקד התעניינות עולמי ולמכרה זהב ליזמים זריזים ולאנשי עסקים נמרצים. בסופרמרקטים הם מציצים מאריזות של דגנים, ובחנויות הצעצועים אפשר למצוא דינוזאורים בגדלים שונים להנאת הזאטוטים. רשתות הטלוויזיה מעניקות לדינוזאורים את שעות השידור הרווחיות ביותר ואולפני קולנוע מתחרים ביניהם על הדמיה עשירה ככל האפשר של קהילת בעלי החיים הענקית, שנעלמה מעל פני האדמה לפני 65 מיליון שנה. גל ההתפעלות מחיות הענק לא התחיל עם שפילברג. אופנת הדינוזאורים החלה כבר באמצע המאה ה־19 בבריטניה. השם "דינוזאור" – שפירושו ביוונית "לטאה נוראה" – נטבע על ידי ריצ'רד אואן בשנת 1842, לאחר שזיהה, בהשפעת החוקר הצרפתי ז'ורז' קובייה, כי מדובר בקבוצת זוחלים ייחודית. עם השנים ניתנו שמות רבים לקבוצה הזאת, אך במפתיע, רק השם "דינוזאור" שרד, התפשט והפך לנחלת הכלל. אחת הסיבות לכך היתה פרסום: דגמי דינוזאורים בגודל טבעי, מעשה ידי האמן בנג'מין הוקינס, הוצגו כבר ב־1854 בבריטניה, ואלפי אנשים באו לחזות בהם. חגיגת ראש השנה של 1854 שערכו 21 מדענים ואישי ציבור בתוך דגם הדינוזאור איגואנודון (Iguanodon) הוסיפה גם היא לפרסום. השם היווני "דינוזאור" הפך למלה רווחת באנגלית ואחר כך גם בשפות אחרות. מדוע אנו נמשכים לדינוזאורים? מי היו הדינוזאורים? מה קדם למה – הביצה או הדינוזאור? איך הם נכחדו? האם הם אכן נכחדו? |