צילום – בעלי חיים באפריקה

אפריקה היא כר בלתי נדלה להתבוננות בהתנהגות של בעלי חיים ולצילום שלה, אומר יוסי אשבול, מבכירי צלמי הטבע בישראל. "כשיצאתי לספארי עם חובבי צילום, ראינו בצד אחד של הרכב פילים, בצד השני הלכו זברות, מעלינו קפצו בבונים עם תינוקיהם הקטנים. כולם תקתקו במצלמות וגמרו עשרות מטרים של סרטי צילום. עושר החיים במישורי הסוואנה הוא כה גדול, עד שלעתים אנו עומדים מבולבלים ונבוכים מול שפע אפשרויות הצילום, וקשה להחליט מה לצלם קודם".

ובכל זאת, למי שרוצה לחזור הביתה עם צילומים טובים, ממליץ אשבול להתמקד בכמה שמורות ולא למהר ולעבור מרחק של מאות קילומטרים משמורה לשמורה. בטווח זמן קצר אי אפשר להספיק לצלם מקרוב, מרחוק, במצבי אור שונים, בזוויות משתנות. וכדאי, הוא מוסיף, להחליט מראש איזו חיה מעניינת אתכם ולצלם אותה. ההתמקדות הזאת, אגב, היא צורת העבודה הרגילה שלו. לפעמים הוא נכנס למחבוא צילום, המאפשר לו להתמזג עם הסביבה ולא להפחיד את בעלי החיים או להפריע להם, ושוהה שם פרק זמן ארוך.

רוב האנשים שבאים לאפריקה מתרשמים מהטורפים, אבל אפריקה מעניינת מאוד גם מבחינת העופות שחיים בה, ואשבול ממליץ מאוד למי שמטייל בה להביא גם אותם בחשבון. מימות הסודה שבקניה הוא מעדיף את ימת נקורו. "הנוף שם פתוח, ובדרך כלל מספר עופות הפלמינגו שבימה גדול מאוד". הוא אמנם ממליץ לבקר במכתש נגורונגורו, אך מוסיף הסתייגות. "הוא סגור מדי. אין בו נופים נקיים מאופק לאופק. חלק מהעדרים מתנהגים בו כמו בעלי חיים חצי מבויתים". המקומות שהכי כדאי לבקר בהם, לדעתו, הם שמורת סמבורו, מסאי מארה ואזור נהר הגרומֶטי בסרנגטי, בעיקר כשהעדרים מגיעים לשם בנדידתם.

להקת פלמינגו בימת נדוטו שבטנזניה. התמונה צולמה בצהרים עם אור יחסית קשה. הרגע הנכון ביותר לצילום הוא כאשר התרחשות או תנועה מסוימת נמצאות בשיאן. כשכל המרכיבים של תנועה, אור וצבע מתלכדים לכדי יצירת קומפוזיציה מושלמת מבחינתי.

ארבעה צלמים ושקית אורז אחת
התשתית התיירותית בשמורות ובפארקים הגדולים של קניה וטנזניה מפותחת, ובחלק מהמקומות אסור לסטות מהשביל המסומן. בשל כך המרחקים שמהם אפשר לצלם את חיות הבר (שבמקומות הללו התרגלו לנוכחות אנושית, מה שמקל על הצילום) משתנים, ומומלץ להצטייד במגוון עדשות.
"כשאני מצלם, אני מנסה לקלוט את החיה ואת ארשת הפנים שלה. זה מה שמעניין אותי. צלמי טבע מקצועיים משתמשים כיום בעדשות ארוכות מוקד
(500־600 מילימטר). העדשות הללו מקצועיות ואיכותיות, ומאפשרות מיקוד אוטומטי מהיר ויעיל, אך הן יקרות מאוד (מחירן מגיע לאלפי דולרים), וחובב טבע או מטייל ממוצע לא יוציאו סכום כזה. לכן, לצילום של רוב חיות הבר אפשר להסתפק בעדשות של 400, 300, 200 או 80 מילימטר, ומומלץ להצטייד בעדשות זום מתוצרת איכותית".

שימוש בעדשות טֶלֶה (ארוכות מוקד) מביא לכך שהפרספקטיבה המתקבלת שטוחה ועומק השדה קטן מאוד. למשל, כשמצלמים בעל חיים קטן, כמו סנאי קרקע, האף שלו יתקבל חד (בפוקוס), אך האוזניים כבר לא. עומק השדה במקרה זה הוא כחצי סנטימטר. לכן כדאי לצלם עם צמצם סגור, המגדיל את עומק השדה – פעילות המחייבת צילום במהירויות תריס נמוכות.
צילום במהירויות נמוכות אינו פשוט ומצריך יציבות על מנת שהתמונה לא תצא מטושטשת. כדי לקבל יציבות זו, יש להצטייד בחצובה שאפשר להעמידה ברכב (ברוב השמורות והפארקים אי אפשר לצאת מהרכב בשל חשש מפני טורפים) ובכבל הפעלה. "אם אין חצובה", מוסיף אשבול טיפ, פרי ניסיון של שנים, "אפשר להצטייד בשקית בד, להכניס לתוכה גרגרי אורז או שעועית, לשים את השקית על מסגרת חלון הרכב, ליצור שקע ולהשעין בו את העדשה. כך, אם השותפים למסע לא קופצים בעצבנות, אפשר לצלם במהירויות תריס נמוכות".
ובכל הנוגע לחברים למסע, מציע אשבול למי שמעוניין לצלם, לצאת עם קבוצה קטנה יחסית (ארבעה אנשים ברכב), ועדיף צלמים המוכנים מראש לשאת בנטל של המתנות ממושכות.

טוקוס צהוב מקור. אני מרבה להשתמש בתאורה אחורית (כמו במקרה זה), המבליטה את הדיוקן, יוצרת עומק והילה בהירה סביב האובייקט ומעניקה אפקט דרמטי.

עכשיו מעונן, האור מצוין
כשרוצים לצלם את החיה בנוף הסובב אותה – ובאפריקה הנופים בתוליים ואין כמעט גדרות או עמודי חשמל הפוגעים בהרמוניה של הנוף – יש צורך בעדשה רחבה (17, 24, 28 או 35 מילימטר). יתרון נוסף הוא שהעדשות הללו מאפשרות לקלוט בזווית רחבה גם את השמים הנפלאים של אפריקה, שרוב הזמן מעוננים, מה שיוצר רכות ופיזור אור נפלא.

רוב המצלמות כיום מאפשרות בחירה בין שלוש שיטות של מדידות אור: ממוצעת (תבניתית), נקודתית וממוקדת למרכז. "במקרים שבהם צבעי החיה בוהקים וקונטרסטיים לנוף, אני מעדיף להשתמש במדידה נקודתית שמהווה בסיס לחישוב, לשקלול ולכיוון ידני של הצמצם לפי מיטב נסיוני והבנתי. למשל, בצילום של אנפה לבנה על רקע מים כחולים, אני משתמש במדידה נקודתית ומתקן. ואין פה כללים מדויקים. זה יכול להשתנות מרגע לרגע, על פי הגוון של בעל החיים, עוצמת האור וזוויתו".

אשבול מציין שהוא נוהג לעתים להשתמש במבזֵק בשני מצבים: צילום בשעות הצהריים, בימים שאין בהם מסך של עננות, על מנת להבהיר צללים שמכערים את התמונה; או בצילום לילי של עופות וטורפים הפעילים בלילה. "במקרים אלה אני מעדיף להשתמש בכמה מבזֵקים במקום אחד. כשצילמתי באפריקה סחבתי איתי שלושה מעמדים קלים למבזקים. במשך חודש שלם של צילום השתמשתי בהם פעם אחת".

אסטרילד אדום לחי. בדרך כלל אני משתדל ליצור קומפוזיציה המחלקת את הפריים לשלושה שלישים, ולמקם את האובייקט בין שני השלישים הקיצוניים. אבל לפעמים אני שמח לשבור את החלוקה הזאת, בעיקר כאשר מרכיבים שונים בפריים (כמו ענפים למשל) מאפשרים זאת, במטרה ליצור קומפוזיציה שונה.

פלמינגו בימת בוגוריה, קניה. התמונה צולמה ביום אביך ומעונן. צילמתי ב- 100 אסא. התקרבתי בהליכה שפופה, נזהר שלא להבריח את הפלמינגו, והגעתי עד למרחק של ארבעים או חמישים מטר מהם.