הכרטיסים נרכשו איפשהו בתחילת חודש אוקטובר, כשכבר התחלנו להריח את החפש"ש, ועוד היו לנו ארבעה וחצי חודשים לתכנן ולהתארגן.

…ואז המציאות התהפכה עלינו.

המלחמה פרצה. פרט לעידו שבסדיר, עוד 2 גוייסו למילואים, והפכתי לאימא ל-2 לוחמים שנמצאים בתוך רצועת עזה.

בהתחלה, בשיחות הטלפון הנדירות, מטלפונים "טיפשים" שניתנו להם, או בגיחות קצרצרות לגבול או פנימה לארץ, עוד עודדתי אותם והבטחתי להם ש"בפברואר נצחק על הכל, מול ג'ירפות ופילים".

אבל די מהר הבנתי, כמו כולנו, שקצר זה לא הולך להיות, ובחלוף חודשיים ושלושה, נראה שהחלום של ספארי יחד עם ארבעתם (תאומים בני 25 וחצי ותאומים בני 21 וחצי), לא יתממש בקרוב.

האכזבה מהטיול שלא יקרה היתה דאגתי האחרונה, והייתי עסוקה בלשרוד יום יום, להפיג את החרדה מצד אחד, ולשדר עוצמה, בטחון, רוגע ועידוד, בכל שיחה איתם.

בינתיים, הסדיר הפך גם הוא למילואימניק, בעודו בתוך הרצועה, מבלי להיות אזרח ולו לשנייה (את הצו-8 הוא ראה בדיליי של 3 שבועות, כשיצא החוצה וחבר לטלפון שלו…). את אחיו הבוגר, עוד לוחם בהנדסה, שגוייס למילואים, גם בתוך עזה, הוא פגש לראשונה מאז 7/10 רק כעבור 3 חודשים, כשסוף סוף יצאו הביתה באותה שבת.

במהלך חודש ינואר, כשהתחילו לדבר על הוצאת המילואימניקים מהרצועה, עדיין פחדתי לקוות שאולי בכל זאת. עין הרע, וכאלה. אפשר להבין אימא דואגת. אבל לקראת סוף ינואר, זה נראה אפשרי יותר ויותר, והתחלתי להניע מחדש את הגלגלים החורקים של הטיול, שכבר כמעט שכחתי, ובעיקר הדחקתי, את תוכניתו המקורית. אבל לשמחתי ג'והן, המדריך המקומי איתו הייתי בקשר וכבר בנה לנו תכנית מבטיחה עוד אז, והשארתי אותו רדום אך מעורב (ומדי פעם גם התעניין בקורה בארץ ובשלום הבנים), נכנס לפעולה מהירה והזמין את מקומות הלינה, אפילו כשעדיין לא היה ברור שזה באמת קורה. היה לי שווה לקחת את הסיכון, ורק חיכיתי שיחזרו בריאים ושלמים הביתה.

אפילו החיסון (שהוא אחד מתנאי הכניסה לטנזניה) היה מבצע כמעט צבאי, כי איך קובעים מראש תור לחיסון כשלא יודעים מתי הבן מגיע הביתה, בטח כשיש שניים כאלה. ובכל זאת, כל הכוכבים הסתדרו לנו, וגם זה קרה, כשבסינכרון מושלם, מצאנו את עצמנו נוסעים חמישתנו בגשם, במכונית אחת, כמעט שעתיים, ביום הכי סוער של החורף, לקבל חיסון במקום שהיה בו את התור הכי קרוב שמצאתי (כרמיאל).

הנסיעה הזאת, כולנו ברכב, בהרכב נדיר שכבר חודשים לא הכרתי, של כל ארבעת בניי המסוקסים יחד איתי, פתחה את התיאבון, ונתנה לכולנו להבין שכנראה הולך להיות לנו אחלה זמן איכות ביחד. הביחד שהיה חסר להם, בינם לבין עצמם, ולכולנו, והפך כל כך לא מובן מאליו.

זמן לדבר, גם לשתוק, להכיל, ובעיקר לצחוק כמה שאפשר.

על הדרך, הוספתי בגרגרנות, עוד יעד אחד להשיג: והוא לשחזר את התמונה מלפני שנתיים, בה ארבעתם נושאים אותי על כפיים. שיתאמצו קצת, לא?

הבנים עם ג'והן על רקע מכתש נגורונגורו

ימים ורגעים אחרונים של מתח

חלק זה לא הלך.

מסתבר שגם כשהמילואימניקים כבר שוחררו, הם היו תחת "ימי הסתגלות" שלא איפשרו להם עליה על מטוס, וחוויתי ימים של מתח ודפיקות לב, הפעם עד שהשתנה הסטטוס במחשב. לנעם רק בבוקר הטיסה (!), ולעידו יום לפני, לא בלי הרבה שיחות טלפון ונסיעה ייעודית לזיקים, שהפכה ליום השחרור מהסדיר ומהמילואים ביחד.

גם בשדה התעופה, שני התיקים של ה"מהנדסים" שלי, הפעילו התראת אבק שריפה, ועיכבו אותנו לבירור, מהיר יחסית יש לומר, ברגע ששמעו מאיפה הם יצאו ממש לאחרונה.

אבל כבר בדיוטי פרי, הורדנו הילוך. אני, מותשת מהמתח המצטבר, התיישבתי לקפה וספר, והם, לשמחתי, התחילו לייצר את הדינמיקה המיוחדת בינם לבין עצמם, שזכיתי (ספוילר) לחוות אותה בטיול שלנו.

בינתיים, החזקתי אצלי סוד, יותר הפתעה, שלא גיליתי להם. כשהבנתי שאנחנו כנראה באמת עומדים לממש את הטיול שלנו, ואחרי כל מה שעברו הלוחמים בארבעת החודשים האחרונים, ביקשתי מג'והן, המדריך, להחליף לנו את מקום הלינה שתוכנן ללילה האחרון של הספארי, בריזורט מפנק ויוקרתי, פשוט כי זה כל כך הגיע לכולנו, ושיקולי העלות הפכו לגמרי שוליים אל מול החוויה והרצון שלי לפנק אותם. ג'והן שיתף פעולה מיד, והיה שותפי לסוד עד לדקות האחרונות שלפני ההגעה לאותו ריזורט.

וזהו, יצאנו להרפתקה המשותפת שלנו. אימא וארבעה בנים (נעם, מתן, נטע ועידו), שני זוגות תאומים, או אם תרצו: אימא והגוטרבויז, שזה שמה של קבוצת הוואטסאפ שלנו עוד מאז שהם היו קטנים (ככה זה כשיש אחות קופירייטרית, שטבעה להם את השם).

מה שרואים כשלא מסתכלים החוצה. ג'והן המדריך הוא גם נהג מופלא!

סבתא ונכד לצד הדרך. צילום שיצר מהומה בציפיה לתמורה

עונת ההמלטות ותוכנית הטיול

מאחר שהטיול תוכנן לחודש פברואר, תכנית הספארי נבנתה בהתאם.

חודשים ינואר – מרץ הם חודשי עונת ההמלטות (Calving season), לאחר העונה הרטובה, ולאחר שהנקבות (בעיקר נקבות הגנו) קיבלו תפריט דשן של עשב וירק, לצורך המלטה וייצור החלב. התקווה היתה לחזות בגורים, ואולי אף וולדות, ובאופן עקיף גם בניצול שעת כושר של טורפים לפגיעה בגורים הצעירים, ולטרף.

לכן אחרי שלמדתי וקראתי קצת, היה לי ברור, וזו ההנחיה שג'והן קיבל ממני, שלא מדלגים על אזור נדוטו (Ndutu Region), ומשלבים אותו כחלק מתכנית הספארי שלנו.

(הערה: שימו לב לעונה של הטיול, היא בהחלט משפיעה ישירות על המסלול האידיאלי, בהתאם לאטרקציות של אותה עונה, על פי המחזוריות של עולם הטבע. למשל: עונת הנדידה וחציית הסרנגטי).

בנוסף, היה לי גם ברור שאנחנו פחות מעוניינים באטקרציות תיירותיות, כגון ביקור בשבט מסאי, שהוא פחות או יותר הצגה מאורגנת לתיירים, וידעתי שהבנים שלי לא יתחברו למופע שכזה (בדיעבד, באחת הנסיעות בשמורה, עברנו ליד אירוע כזה, והבנתי עד כמה צדקתי). כמובן שזה עניין של טעם.

מעבר לכך, נתתי לג'והן, מדריך ספארי מנוסה ורב ידע, ממנו נהנינו לכל אורך הטיול, לבנות לנו את המסלול, כולל בחירת מקומות הלינה, ומשך הזמן האידיאלי לשהייה בכל אחת מהשמורות. זה עוד טיפ חשוב שהשתלם לנו מאוד. "שיחררתי" כל נסיון לשליטה מלאה בתכנית הטיול, וסמכתי על המקצוענות והניסיון של המדריך, שהיה לי ברור שיידע יותר ממני מה מומלץ ונכון. מובן שהכרתי את התכנית מראש ואפילו דייקנו אותה יחד (גם על בסיס תכניות אחרות שקיבלתי מספקים אחרים  בשלב תכנון הטיול), אבל מעבר לכך איפשרתי למקצוען לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב.

אותה רוח הוכיחה את עצמה גם במהלך ימי הספארי. ידעתי שאם ג'והן לוחץ על הגז ונוסע מהר, זה כדי להספיק למקום אטרקטיבי אחר, בו הוא רוצה שנעביר את הזמן, ולהיפך, אם הוא משתהה, או נוסע לאט ומחפש, יש לזה סיבה, ולבסוף הוא יוביל אותנו היישר לאחד מתוך הרבה מחזות מרהיבים, בדיוק אלה שחלמנו לראות כשפינטזנו על ספארי.

כך, אחרי קונקשן באדיס אבבה, שהכניסה אותנו מיידית לאווירה (כולל הלחות) של אפריקה. נחתנו בטנזניה (שדה התעופה הבינלאומי קילימנג'רו), שם התקבלנו על ידי ג'והן, והג'יפ שישמש אותנו לכל אורך הספארי.

את הלילה הראשון העברנו בלודג' חמוד בארושה, ממנו יצאנו למחרת לשמורת טנגרירי.

נשות מסאי לצד הדרך מארושה לטרנגירי

הרועה הצעיר על הדרך

אתגר אימא-צלמת בטיול עם הבנים

כבר בדרך משדה התעופה ללודג' בארושה, ולמחרת בבוקר מהלודג' אל השמורה, התעצם והודגש לי האתגר שבלהיות צלמת מצד אחד, שרגילה למסעות ייעודיים לצילום בכל העולם, בעיקר לצילום תרבויות ואנשים, אל מול להיות אימא שמטיילת עם הבנים בטיול משפחתי.

שניות אחרי היציאה מהשדה, אפריקה 'מתפוצצת' לך אל מול העיניים. הדרכים האינסופיות, לצידן הולכות דמויות שכאילו יצאו ממגזין מסעות. רועי ורועות בקר ועזים בלבוש מסאי, ילדים בתלבושות בית ספר, דוכנים לצד הדרך, שווקים, בתים דלים ופוטוגניים בטירוף, על ההתרחשות בחצרותיהם, חקלאים בשדה עם כלי עבודה מסורתיים, ילדים סוחבים ג'ריקנים של מים הגדולים ממידותיהם. וכולם הולכים, הולכים והולכים, בחום הרב, ליעד רחוק ולא נראה לעין.

עוד בארץ חידדתי לעצמי, בתוך עצמי, את סדרי העדיפויות. לא היה לי ספק שהצילום הוא לא, אבל ממש לא, המטרה של הטיול. לא כאשר הוא תוכנן מלכתחילה, ובטח לא בנסיבות שהוא יצא לבסוף אל הפועל. מצד שני, בוודאי שחלק מהחוויה, כמו גם התיעוד שלה, הוא התמונות. לכן גם הצטיידתי בעדשה מתאימה, נוספת לאלו שברשותי, כדי למנוע תיסכול ולוודא שאהיה מוכנה ברגעים שבהם כן אבחר להשתמש במצלמה.

בנוסף, קיבלתי עצת "זהב" והבאתי איתי מצלמה נוספת, בהבנה שככל הנראה לפחות אחד מהבנים ירצה גם לתעד, או אולי רק להשתמש בעדשת ה-600 מ"מ שלה, לצפות באובייקטים רחוקים. היא עוד תשחק תפקיד משמעותי בהמשך הכתבה.

הנסיעה בדרכים הפתוחות, עוד לפני הכניסה לשמורות, זימנו פריימים מכל עבר. אלו העמידו את ההחלטה שלי במבחן. בכל טיול צילום ייעודי, הייתי עוצרת את הרכב עשרות פעמים. פה "צילמתי בעיניים", התבוננתי בהשתאות וחוויתי, תוך שאני מבינה שהבנים שלי עדיין לא שם, רק מתחילים להפנים את החוויה והסביבה, ובעיקר עייפים מהטיסות ורוצים להגיע ללודג'. למחרת בבוקר כבר הרשיתי לעצמי לעצור, במקומות שזימנו פריים שהיה קשה לוותר עליו, וגם זה בצורה מאוד מדודה, לזמן קצוב, ועם הרבה משמעת עצמית שלי כצלמת. הבנים, מהצד, ראו את אימא שלהם באור קצת אחר, עם ברק של יצירה בעיניים, ובאינטראקציות מגוונות, חלקן מצחיקות וחלקן אפילו מעט מלחיצות, שניתן לומר שלא ראו כמותן עד כה כשאני יושבת במשרד עורכי הדין שלי, או בכלל.

נושאים אותי על כפיים

שמורת טרנגירי ותחילת הקשר עם הסוני

היום הראשון של הספארי, בשמורת טרנגירי (Tarangire National Park), לא איכזב.

השמורה נמצאת בצפון טנזניה, מדרום לארושה, והיא השנייה בגודלה בטנזניה, אחרי הסרנגטי. עצי הבאובב הענקיים בה היא מפורסמת התגלו לעינינו כבר בכניסה לשמורה, מרהיבים כשלעצמם, ובטח כאשר הם מהווים תפאורה לג'ירפות, זברות, גנו (Wild beast), יענים, פילים, וקופים.

הפיל הראשון עצר את נשימתנו, ואחריו ג'ירפות ופילים נוספים, חלקם ממש במרחק מטרים ספורים מהג'יפ, חוצים את הדרך ואפילו מאפשרים "סלפי" מתוך הרכב. מצלמת הסוני – שהבאתי כמצלמה הנוספת – נשלפה די מהר, ונכנסה לפעולה, כל פעם בידי זוג ידיים אחר. כמה דגשים וטיפים שנתתי להם תוך כדי לצורך הצילום, בלי לעשות מהטכניקה עניין גדול, אומצו מיד, והתוצאות לא איחרו לבוא. הכל במקביל למצלמה שלי, שהקליקה ללא הרף, תוך שג'והן מדמים את הג'יפ אל מול הסצינה התורנית.

הצחוק המשוחרר הראשון היה אל מול להקת קופי בבון, עשרות במספר, שהתנחלה מתחת לכמה עצים, ונתנה לנו את ההצגה הכי טובה בעיר, או בעצם בשמורה, כולל משחקים ומריבות יצריות. החיוכים, ובמיוחד החיוך הרחב על פניו של אחד מהם, שלא זכיתי לראות מאז שגוייס למילואים, המיסו אותי, והלב שלי הרגיש במקום הנכון. קולות הצחוק היו כמנגינה לאוזניי והטבע התחיל לעשות את שלו בנפשות של כולנו.

הנסיעה בג'יפ הפתוח, עם הגג הנפתח שמאפשר 360 מעלות וזווית פתוחה לכל המראות, וכמובן עמידה על הכסאות כדי לראות הכל היטב ולצלם, גם היא עשתה את שלה, ונתנה לנו את תחושת החופש והמרחב שהיו כל כך נחוצים לנו.

כבר בסוף היום הראשון, אחרי ניווט מושלם של ג'והן, ראינו את האריות הראשונים שלנו, כמה לביאות וגור צעיר, מנמנמות להן על עץ. זבובי הצה-צה שבחרו גם הם להיות שם באותו זמן לא הפריעו להתלהבות, לצילומים ולהתפעמות מהמראה, וגם הלביאות עשו רושם שהן לא מתרשמות יותר מדי מנוכחותנו, והפגינו עסקים ונמנומים כרגיל.

אני אראה לך מי פה בפוקוס… זוג בירח דבש

מהממת את הטרף. גנו צעיר בפיה של הלביאה, דקות אחרי התפיסה

תצוגת חיזור לקהל הלא נכון….

אזור נדוטו והרומן עם המצלמה

אזור נדוטו (Ndutu) נמצא בין הגבול הצפוני של אזור הנגורונגורו לבין דרום הסרנגטי. התפאורה המאפיינת אותו היא עצי שיטה רבים וכן גבעות רבות אך לא גבוהות. במרכזו נמצא אגם נדוטו, אגם סודה שהוא חלק מסדרת האגמים של השבר הסורי אפריקאי.

כל אלה מהווים את הרקע המושלם לכמויות בלתי נתפסות של בעלי חיים, ועדרים של אלפי פרטים, במרחב שהוא יחסית מצומצם.

מאחר שטיילנו בעונה הרטובה (ואף שהתמזל מזלנו ולכל אורך הספארי שלנו לא ירד גשם, פרט לכמה שעות ביום האחרון), המרחבים הירוקים הקיפו אותנו, והיו מראה מרהיב בכלל, וכסביבה פוטוגנית לבעלי החיים הרבים שפגשנו, בפרט.

פה התחלנו כבר לראות את הגורים הצעירים לצד אימהותיהם, גורי זברות, גורי גנו, פילים צעירים וגם אריות צעירים. בנוסף, התווספו לרשימה שלנו גם נמר (ולצערנו גם גור נמר מת שכנראה נקטל על ידי אריה במסגרת מאבק על טריטוריה), צ'יטות, ובופאלו. למעשה, ל"חמשת הגדולים" היה חסר לנו רק קרנף.

אחד המחזות יוצאי הדופן שנתקלנו בהם בנדוטו, היה של אריה ולביאה, בירח הדבש שלהם, כפי שהסביר לנו ג'והן, לצד שלולית מים. אלו התעלמו מנוכחותנו וקמו מדי פעם להזדווגות חפוזה, וקצרצרה יש לומר, בסופה קרסו, בעיקר האדון, למנוחה בחום הגדול, עד לפעם הבאה, וכן הלאה לאלו שלאחריה. אם היו שואלים אותי מראש איזה מחזה פנטסטי הייתי רוצה לצלם, אני חושבת שלא הייתי יכולה אפילו להעלות על דעתי, פריים של אריה ולביאה במהלך הזדווגות, כולל השתקפות בשלולית.

ביום השני והשלישי לספארי, הסוני כבר עברה מיד ליד, כשכל פעם מישהו אחר מהם מצלם בה, בהתחשבות הדדית שגרמה לי נחת רבה, במיוחד לאור שכבר נראה שחיידק הצילום התנחל לפחות אצל שניים מתוך הארבעה. כשנטע הראה לי בגאווה (מוצדקת) תמונה שצילם, ושאל איך הוא יכול לראות את המספר שלה כדי לאתר אותה בהמשך, חייכתי אל תוך עצמי בסיפוק. גם בהמשך, נשאלו שאלות חכמות לשיפור הביצועים, והיישום המהיר והחכם של ההסברים הפתיע גם אותי. בכל סוף יום גיביתי את התמונות שצולמו גם במצלמה שלי וגם ב"שלהם", טיפ חשוב במיוחד שיכול למנוע הרבה שברון לב.

יחד עם התמונות, הקפדנו גם לצלם סרטונים בטלפון, שלפעמים הם הדרך הכי טובה לתעד מחזה מתמשך וסצנה יוצאת דופן.

למחוז נדוטו הקדשנו יומיים, שסיפקו לנו מראות מגוונים ונפלאים.

כפי שקיווינו, נדוטו בעונת ההמלטות, עמד בציפיות וביום השני בו (הוא היום השלישי לספארי) חזינו בזמן אמת בטרף של גור גנו, למעשה ממש וולד בן כמה שעות לכל היותר, על ידי אריה זכר.

גורי הגנו הצעירים עדיין לא יודעים לזהות את הסכנה, ואם הם נותרים ללא אימותיהם, הם למעשה מתקרבים לכל גורם שלידם, כולל אם זה ג'יפ. בניסיון טרף לא מוצלח של העדר, אותו ראינו מרחוק, וצמצמנו אליו מרחק בנסיעה, העדר כולו ברח, והגור, כאמור צעיר מאוד ובן מספר שעות, כשחלק מחבל הטבור עוד מחובר אליו, נותר בודד. הוא ניסה להתקרב לאחד הג'יפים שהיו סמוכים לנו, והאריה, שפשוט היה שם, עוד מהניסיון הקודם, לא היה צריך להתאמץ בכלל, ניגש אליו ותפס אותו, נטל אותו בפיו והביא אותו אל השלולית כדי לנקות אותו. הגור עוד ניסה לקום, ואפילו הצליח אבל האריה לא נתן לארוחה לברוח, וסיים את העניין במהירות.

המחזה לא פשוט, וקולות הרקע שעשיתי תוך כדי הצילום היו קריאות צער ורחמים, אבל אנו היינו שם לא כדי לשנות את הטבע, ואת חוקי שרשרת המזון ו'החזק מנצח', אלא כדי לחזות בהם, בהשתאות מעוררת הרבה רגשות ומחשבה.

גם המחזה שאחרי הטרף, בו האריה מציג את השלל בגאווה ללביאה מצד אחד, אבל מבהיר לה בנהמה מי פה שיחליט מתי מותר לה לגשת אליו, היה עוצמתי ומרתק. גם הוא על רקע השתקפות במים.

יהיה בלתי אפשרי למנות את כל הסצינות שחזינו בהן, אבל אפשר בהחלט לציין שהציפיות שלנו התגשמו ואף מעבר. גם מבחינת האיכות וגם מבחינת הכמות, וזה עוד כשנותר לנו עוד יום ספארי נוסף ואחרון.

לביאה באור אחורי. ממש ליד מחנה האוהלים שלנו בחבל נדוטו

עדרי גנו. אלפי פרטים בכל עדר. חבל נדוטו

עם הטרף בפה. הגור הצעיר דקות אחרי שנתפס. חבל נדוטו

פיל עושה לנו פירוטכניקה. תצוגה על הבוקר ביציאה ממחנה האוהלים בנדוטו

אתגרים ושיאים בטיול עם הבנים

החל מהיום הראשון, בכל מקום ומול כל אדם מקומי שהבין/ה שאני אימא לארבעה בנים, זכיתי מיד לכבוד גדול והערכה, רק מעצם האימהות. זו היתה תחושה מוזרה, אם כי מעצימה מאוד, וממחישה את היחס הבלתי מובן מאליו של התרבות האפריקאית למשפחה בכלל, ולאימהות בפרט, אם כי ככל הנראה שהכבוד נבע גם מכך שאני אימא לבנים, ואיני יודעת אם הייתי זוכה לו באותה מידה אם היו לי בנות.

ההתייחסות הזאת, שמעלה על נס את האימהות, הסבירה את ההתנצלות הבלתי פרופורציונלית על כך שבאחת הפעמים הבחור שממלא את המים במקלחת, במחנה האוהלים (המפנק, לא לטעות) בשמורה, שאל אותי אם גם "האחים שלי" ירצו מים למקלחת. כמובן שתיקנתי אותו בחיוך גדול (ומוחמא עד מאוד) שאלו בניי, ולא אחיי, אבל למרות החיוך, וההסבר שלי לאחריו שמבחינתי זו מחמאה, הוא לא הפסיק להתנצל על כך ששלל ממני את מעמדי כאימא.

מכל מקום, הטיול עם ארבעה בנים-גברים בוגרים ועצמאיים, שהם במקרה גם ילדיי, היה חוויה שאין כדוגמתה. נהניתי לחוות מקרוב את הדינמיקה הפנימית המיוחדת ביניהם, את הבדיחות, השתיקות, ההקנטות וההווי המובן רק להם. התענגתי על כך שהם הקפידו, מדי לילה, לשנות את סדרי השינה כדי שיוכלו לבלות אחד על אחד בכל הווריאציות האפשריות. התגאיתי שלא הייתי צריכה לעסוק בעמידה בזמנים, וכולם ככולם קמו בזמן, הגיעו לארוחות בזמן שקבענו, והיו מוכנים ליד הג'יפ אפילו לפני הזמן. ראיתי מהצד את ההתחשבות אחד בשני, המקום שנתנו זה לזה, כולל ספייס למי שהיה צריך את זה, וההתנהלות המאורגנת עם ציוד, אריזה, והתארגנות בכלל.

עונג גדול במיוחד היה כשעצרנו ליד ג'יפ של משפחה צרפתית שנתקע עקב תקלת מנוע, והם זינקו מיד, ללא היסוס, והצטרפו למדריכים המקומיים שניסו להניע אותו בדחיפה, בלי שהתבקשו, והתקבלו על ידם באושר וברווחה גדולה על מסת השרירים שהתווספה בבת אחת למאמץ.

וכמובן אני כאימא, נעטפתי בהתחשבות גברית, הרגשתי מוגנת ובטוחה, והחזרתי לעצמי הרבה אוויר, כשאני מוקפת בארבעת בניי, אחרי הרבה זמן שלא זכינו לכזה ביחד. אפשר לומר גם ש"נישאתי על כפיהם", מכל מקום מילולית, כי הצלחנו לשחזר את התמונה ההיא מלפני שנתיים, הפעם מעל מכתש נגורונגורו, אפילו בלי שהייתי צריכה להכריח אותם.

ואם בתמונות עסקינן, כמובן שגם זכינו לתמונות משותפות שלנו, וכל אחד גם לתמונות אישיות שלו, בין אם ביקש ובין אם לא.

סיפוק גדול נוסף שאבתי מכך שהבנים שלי ראו אותי "כמו שאני בטיולים". אני רוצה לחשוב שראו אותי גם מזווית אחרת, אולי אובייקטיבית יותר. נינוחה, פעילה, לא מפונקת, שמחה ומחוייכת, לא מתרגשת מאתגרים פיזיים או מאי נוחות, ופשוט בוחרת להיות מרוצה מכל דבר וליהנות הנאה מלאה בכל רגע. אני אפילו מקווה שהצלחתי לתת להם דוגמא אישית כלשהי על הדרך לחוות ועל האפשרות לבחור בחיובי, ולוותר על ביקורת או השוואתיות, ולהפיק את המיטב ממה שיש.

בדיעבד, גם המשברים הקטנים, שהיו לכל אחד מהם לאורך הטיול, לפעמים על החום, לפעמים על אורך הדרך, האוכל, המיטה או המים במקלחת, היו מינוריים, ועברו בשלום ומעצמם, תוך שאף אחד מהאחרים לא עושה מהם עניין, מה שסייע להם לחלוף כמצב רוח רגעי, בלי להאפיל על רגעי השיא הרבים. והלוחמים שיצאו לא מזמן מעזה הלכו ונפתחו מחדש מיום ליום, באופן שניכר אפילו למשפחה בארץ, רק מהתמונות ששלחנו.

וכמובן, הצלחת הטיול היתה בכך שהצלחנו לייצר לנו חוויה משותפת וגדולה, שגם כיום, יותר משבועיים מהחזרה הביתה, מורגשת בדינמיקה המשפחתית שלנו, בכל הרכב שהוא.

סימבה. צילם נעם גוטרבוים

אריה ולביאה נחים ליד שלולית מים. צילם עידו גוטרבוים

בופאלו קורץ. צילם נעם גוטרבוים

ג'ירפה עם טרמפיסט. צילם נעם גוטרבוים

מי יוצא דופן. צילם נטע גוטרבוים

תן שחור גב משועמם במכתש נגורונגורו. צילם נטע גוטרבוים

מכתש נגורונגורו

היום האחרון של הספארי שלנו הוקדש למכתש נגורונגורו (Ngorongoro Crater) המפורסם מבין אתרי שמורת נגורונגורו. המכתש נוצר כתוצאה מקריסה פנימה של הר הגעש נגורונגורו, שהתפרץ לפני כ-2.5 מיליון שנים, ולוע ההר נותר שלם למרות הקריסה. אגב, כפי שהסביר לנו ג'והן, נגורונגורו הוא שם שנוצר מהדמייה של הצליל שמפיק הפעמון על צווארה של הפרה, בעת ההליכה.

השטח המצומצם יחסית של המכתש (שעומקו כ-700 מטר) מרכז מיגוון גדול כ-25,000 בעלי חיים: אוכלי עשב, טורפים ובעלי כנף, ומייצר חוויית ספארי מרוכזת ועוצמתית בכמות בעלי החיים ליחידת שטח, הכל על נוף פסטורלי ויפהפה, מגוון גם הוא, המכיל אגמים, מישורי דשא, ביצות, גבעות ועוד.

במכתש זכינו למעין "סיכום" של כל ימי הספארי, ובצהרים אפילו לגשם היחיד שחווינו, על אף שטיילנו בעונה הגשומה, שהשלים לנו חוויה גם של נסיעה והתבוננות בחיות בגשם, ותפאורה דרמטית לתמונות האחרונות מהספארי. פה גם הצלחנו להשלים לעצמנו את רשימת “חמשת הגדולים” (אריה, נמר, פיל, באפלו וקרנף), עם 2 קרנפים שזוהו מרחוק על ידי ג'והן חד העין (תוך הסבר שהוא מחפש ומזהה בעצם את קו המיתאר הייחודי של הגב שלהם). אלו נרשמו כהצלחה גדולה שכן מספר הקרנפים במכתש נאמד בכ-15 קרנפים שחורים בלבד, והיות שהקרנף, חיה נדירה מאוד הנמצאת בסכנת הכחדה, נשמר מאוד מבני אדם ולא מתקרב בחופשיות, כמו בעלי החיים האחרים.

עייפים ומרוצים, חיכתה לכולנו בסוף היום ההפתעה של הריזורט המפנק, שנשמר בסוד עד הדקות האחרונות שלפני ההגעה, והצליח להפתיע גם אותי, ברמה הגבוהה, בגודל החדר (והמקלחת! לא מובן מאליו אחרי מקלחת באוהל, חוויתית ככל שתהיה), איכות האוכל, הבריכה הענקית בה שכשכנו כולנו לעת ערב, והנוף, הו הנוף. והיתה אפילו חנות מזכרות, כדי לא לחזור בידיים ריקות לארץ.

למחרת טסנו בטיסת פנים לזנזיבר, ל-3 ימי מנוחה מוחלטת על החוף, בוילה ששכרנו, כולל שף פרטי לארוחות הבוקר והערב. שורה וחצי שיכולה למלא כתבה בפני עצמה.

עגור במכתש נגורונגורו

שכבות במכתש נגורונגורו

לביאה בגשם. היום האחרון במכתש נגורונגורו

—————

אורית גוטרבוים-פרטוק, גרה בכרכור, אוהבת לטייל, לצלם, ולספר סיפורים.
אם לארבעה בנים, בעלת משרד עורכי דין.

הפוסט מעזה לטנזניה – אימא והגוטרבויז בספארי הופיע ראשון במסע אחר

בטקס ההתבגרות בשבטי המסאי באפריקה הנערים נצבעים באדום ולבן, נמשחים בשמן, אוכלים בשר שור וזקני השבט מתיזים עליהם חלב ובירה. בנוסף על הנערים לעבור מבחן אומץ של צייד אריה (בימינו המנהג אסור כי האריות הם חיות מוגנות) או מנהג של אחיזה בקרני הפר עד להפלתו לקרקע.

באתיופיה משימת ההתבגרות היא לרוץ עירום על גבם של מספר שוורים העומדים צמודים מבלי ליפול.

באוסטרליה האבוריג'ינים לוקחים את הנערים ללב הים כ-5 ק"מ מהחוף ועל הנערים להגיע בשחייה אל החוף. בצפון אמריקה נער שמגיע לגיל ההתבגרות נשלח למסע התבגרות בטבע למשך מספר ימים לבד וחוזר רק לאחר שמצא תכלית לחייו (לא פשוט…).

ביהדות הטקס הוא דתי ובו מציין המעבר של הנער לקהל המאמינים הבוגרים ומרגע זה יכול להשתתף במניין. הנער עולה לתורה וקורא  את ה"מפטיר", הקטע האחרון של פרשת השבוע והאב מברך "ברוך שפטרנו מעולו של זה", כשהכוונה  שמעטה הנער אחראי על מעשיו כלפי הקדוש ברוך הוא.

בקיבוצים  טקס הבר מצווה מתפרס לאורך שנה שלמה. לאורך השנה על הנערים לעמוד ב-13 משימות, חלקן אישיות וחלקן קבוצתיות כולל משימות חברתיות, משימות כיבוד אב ואם, משימות תרומה לקהילה ועוד. בנוסף נערים שמעוניינים עולים לתורה אחרי שבמשך כ-3 חודשים נפגשים עם הרב המלמד אותם את כל הקשור להפטרה ולעליה לתורה. אירוע השיא מתקיים בקיץ שזו מסיבת בר מצווה משותפת לכל הנערים והקהילה בה מועלה מופע עליו עמלו קשה.

בארץ נוסף לטקס הדתי מלווה נושא חגיגת בר/ת המצווה בסוג של חרדות הורים ונערים. האם יצליחו לעמוד ברף הציפיות ובתחרות הסמויה למי תהיה המסיבה הכי מפוארת ואם בכלל יגיעו משתתפים לאירוע.

המחבר וחברים. צילומים: יואב יעקובי

כאן הייתי רוצה להפנות את הזרקור לכיוון אחר, חשוב יותר ומשמעותי יותר לנער ולהורה. דרך בה יש להורה ולנער זמן איכות רק לשניהם ביחד. ובעת ובעונה אחת להוציא אותם מאזור הנוחות שלהם. מהאזור הבטוח המתאר את חיי היומיום, המקומות הרגילים שלנו המקומות בהם אנו לא לוקחים אתגר המסכן את האזור הנוח והבטוח בו אנו נמצאים, שהוא בעצם אזור התקיעות שלנו. אני רוצה לקחת אתכם לאזור אי הנוחות. אזור המעמת אותנו עם סיטואציות  לא מוכרות עם מצבים משתנים ומאלץ אותנו להתאים את עצמנו  למצב החדש וככה לאפשר לגדול ולהתפתח ולהגיע להרגשת הסיפוק ואושר. ולכן אם ילדיכם הגיעו לגיל מצוות צאו אתם למסע של צמיחה, סיפוק והידוק הקשר עם היקר לכם מכל.

הרעיון שלי הוא לצאת למסע מאתגר המשלב הנאה, לימוד, עניין ואתגר פיזי. ניתן להרכיב מסע כזה בכול העולם וכמובן גם בארצנו הקטנטונת. אני ממליץ על מסע הורה ונער/ה לאפריקה – טנזניה.

הר מרו, מבט מארושה. צילום: שאטרסטוק

קצת על טנזניה

טנזניה שוכנת במזרח אפריקה, דודומה היא עיר הבירה שלה ודר א-סלאם  היא העיר המרכזית (ועיר הבירה לשעבר) בה נמצאים רוב משרדי הממשלה והנמל הימי. טנזניה היא אחת המדינות העניות בעולם. הכלכלה מבוססת על חקלאות ותיירות . מבחינה דתית  כ61% נוצרים, 35% מוסלמים והשאר חסרי דת. במדינה כ-61 מיליון תושבים  והשפה המדוברת היא סוואהלית (כמו בחלק גדול ממזרח אפריקה).

הישראלים המגיעים לטנזניה מחויבים בוויזה הניתנת בכניסה למדינה בעלות של 50 דולר. המסע לטנזניה ישלב מספר אלמנטים ויחשוף בפניכם נופים עוצרי נשימה, פסגות הרי געש ושמורות טבע מהיפות בעולם המאפשרות מפגש עם מגוון עצום של בעלי חיים. אריות, קופים, זברות, ג'ירפות, פילים עדרי גנו ועוד מגוון רחב של בעלי כנף ועוד אין ספור בעלי חיים שונים ומיוחדים. מזג האוויר בטנזניה נח בכל ימות השנה ויש הטוענים שחודשי מאי עד ספטמבר הם המומלצים ביותר.

הטיול מורכב משלוש חוויות שונות כשסה"כ הטיול הוא 13 ימים (בר מצווה

טיול ספארי בשמורות – 3 ימים, לינה באוהלים.

מסע רגלי לפסגת הר מרו – 4 ימים לינה בבקתות עץ.

מנוחה ואטרקציות באי זנזיבר – 4 ימים

יומיים לנסיעות מאזור לאזור התארגנות ומנוחה.

***

הטיסה לטנזניה מגיעה לדר א-סלאם או לקילימנג'רו בצפון. אם הנחיתה שלכם בדר א-סלאם מומלץ לקחת טיסה פנימית  של שעה לקילימנג'רו או לארושה שהיא העיר המרכזית ליציאה לטיולי הספארי ולהר מרו.

לאלו שנוחתים בקילימנג'רו מומלץ  לקחת מונית לארושה.

בארושה משרדים רבים שמוציאים טיולי ספארי בסוף הכתבה נצרף טלפונים ומייל בו ניתן לבצע הזמנות ולתכנן את הטיול העצמאי שלכם.

הספארי

נתחיל בטיול הספארי: קיימים מספר אפשרויות  ליציאה לספארי. אפשרות של יום טיול עם ג'יפ וחזרה ללינה בארושה אפשרות של 6 ימים. אני ממליץ על האמצע. טיול של שלושה ימים עם לינה באוהלים בשמורות. זה מינון טוב ומאפשר לנו ליהנות מאתגרים אחרים בטנזניה.

היום הראשון: שמורת טרנגירי

שמורת טרנגירי מכילה אוכלוסייה צפופה של פילים וכמות עצומה ומרשימה של עצי באובב. שמורת טרנגירי נחשבת לאחד הפארקים הפופולריים, ונקראת על שם נחל הטרנגירי הזורם בו.

מה מחכה לנו שם: פילים, עדרי זברות, גנו, באפלו, קופים, ג'ירפות, אריות (אלה מאפשרים לנו הצצה לתופעה ייחודית במינה כאשר הם מטפסים על עצים ורובצים שם להנאתם) ועוד. יש גם ציפורים ועופות דורסים שנוכל לפגוש בסיורנו בשמורה.

היום השני: אגם מניארה.

האגם נמצא על השבר הסורי אפריקאי ומקור שמו בצמח מניארה הגדל בסביבתו. האגם מושך איליו אלפי בעלי כנף, בעונה הגשומה פוקדים את האגם  הפלמינגו בצבעם הוורדרד המרוכזים יחד בחיפושם אחרי מזונם. בנוסף לאלה תוכלו לפגוש פילים, ג'ירפות, זברות, קופים, אימפלות, היפופוטמים ועוד.

יום שלישי: שמורת נגורנגורו

שמורת הנגורונגורו נמצאת בתוך לוע שבור של הר געש (קלדרה) הכבוי הגדול בעולם. מדובר באחת השמורות המגוונות ביותר מבחינה נופית. השמורה כוללת, אזור הררי, ימות, ביצות, מכתשים, יערות גשם, ומישורים עשבוניים וכל אלה במכתש בעומק של כ-700 מטר. בשמורה זו ניתן לראות כמות עצומה של בעלי חיים ש"נכלאו" בתוך הלוע כולל  חמשת הגדולים: אריה, נמר, פיל, באפלו, וקרנף. בנוסף השמורה מאפשרת שילוב בין עולם בני האדם לעולם החי. בני שבט המסאי ממשיכים להתגורר ולקיים אורך חיים מסורתי כך שניתן לפגוש אותם בעת ביקורנו בשמורה.

נגורנגורו בעיניי היא השמורה הכי מוצלחת והכי יפה שאסור להחמיצה.

אם רוצים לראות את שמורת הסרנגטי צריך להוסיף לפחות עוד יום לטיול. נזכיר שהטיול הוא עם ג'יפ פתוח ונוח אך השהיה במשך כ-8 שעות קשה ומתישה. לכן המלצתי להישאר במינון של שלושה ימים.

נחזור לארושה ליום מנוחה והתאוששות.

בארושה ניתן להסתובב בשווקים, לבקר בשוק של שבט המסאי, לבקר ב-Africa art gallery   –

גלריה מרתקת עם עבודות אומנות בעץ  צילומים מרהיבים וציירים על בד קנבס.

הר מרו

השלב הבא והמאתגר במסענו הוא הטיפוס להר מרו.

הר מרו הוא הר געש פעיל הנמצא בתוך שמורת ארושה בצפון טנזניה. נחשב לאח הקטן של הקילימנג'רו וגובהו 4566 ומרוחק ממנו כ-70 ק"מ מזרחה.

הטיפוס להר מרו הוא אתגר וחוויה בלתי נשכחת. מתוך הליכה ביער גשם סבוך מלא בקולות בעלי חיים וקופי הקולובוס (קופים בצבעי שחור לבן) לעבר שני מכתשים עוצרי נשימה. האחד מושלם והשני בעל צוקים מחודדים.

יום טיפוס ראשון

נסיעה לשמורת ארושה לשער העלייה momela בגובה 1500 מטרים. מלווים במדריך המקומי, סבלים, רנג'ר חמוש ברובה מאוזר גרמני  ו"מהנדס קיבה" (הטבח). הטיפוס מתחיל במישור עשבוני בו ניתן לפגוש ג'ירפות זברות בופלו פומבה ועוד. המיוחד בטיפוס להר מרו זו החוויה של המפגש עם בעלי החיים בדרך. המסלול כ-8 ק"מ ואורך כ-5 שעות הליכה נינוחה מאוד כ-2 קמ"ש. ההליכה בשביל מסודר בתוך יערות גשם סבוכים והטיפוס הוא לגובה של 2500 מטר עד למחנה הראשון – miriakamba. הטיפוס מתבצע בדרך הצפונית.

הגעה למחנה וכניסה לחדרים (4 מיטות בחדר), קבלת הפנים היא שתיה חמה פופ קורן ועוגיות. בסביבות השעה 18:00 ארוחת ערב שבסיומה תדריך קצר על יום המחרת.

יום טיפוס שני

Miriakamba – saddle. טיפוס מ-2500 ל-3500 מטר. משך הטיפוס כ-4 שעות  וכ-8 ק"מ בהליכה נינוחה מאוד בשביל מסודר. המשך הליכה ביער הגשם עד לmgongo wa tembo (גב הפיל) בגובה 3050, נקודת תצפית בחצי הדרך עם ספסלים ושולחנות. בנקודה זו מתחילים להרגיש את השינוי בצמחיה. מיער גשם צפוף מקבלים שיחים בגובה של כ-2 מטר. לקראת סיום ההליכה ניתן לזהות את פסגת המרו הקטן ואת פסגת המרו אליה אנו שואפים. יום קצר שמוקדש למנוחה לקראת הטיפוס לפסגה. ארוחת צהריים במחנה saddie (המחנה נמצא באוכף בין מרו קטן  לריינו פויינט.  Saddie= אוכף).

מומלץ לצאת לטיפוס למרו הקטן, שגובהו 3820 מטר. זהו טיפוס קל בשביל מסודר סה"כ העלייה כולל הירידה כשעה וחצי. מתצפית ניתן לראות את כפרי המסאי בעמק ואת הקילימנג'רו, את פסגת המרו  ואת ריינו פויינט  (Rhino point 3800), והכי חשוב לראות את מסלול הטיפוס לפסגת המרו ולהתכונן מנטאלית לעליה ולדרך העולה לפסגה.

בשעה 18:00 ארוחת ערב והולכים לישון עד להשכמה ב-24:00 .

בטרק הר מרו

היום השלישי

מתלבשים חם (כובע צמר, כפפות, מעיל טוב, חולצה ומכנס טרמי) ולוקחים מקלות הליכה ופנס ראש (חובה), מומלץ לקחת חטיף אנרגיה. הטיפוס מתחיל בשביל מסודר בעליה של כשעה עד לריינו פוינט 3800 מטר. הצמחייה נעשית נמוכה יותר ודלילה יותר עד לצמחים נמוכים ומעטים המקשטים את המסלע הבזלתי של הר מרו.  מנקודה זו מתחילה ירידה קצרה שמעבירה אותנו למשטח סלע המצריך אחיזה בידיים והסתייעות באחיזה בשרשרת ברזל הפרוסה לאורך משטח הסלע. בסיום משטח הסלע מתחילה עליה בשביל חולי. עליה תלולה שנראתה כאין סופית. הדרך החולית משתנה שוב לשביל בין משטחי סלע קשה שבחלקו מצריך אחיזה ועבודת ידיים. עד לפסגת המרו לוקח בסביבות ה-6 שעות, הליכה אתגרית ולא פשוטה.

מפסגת המרו רואים את ארושה, הקילימנג'רו, ואפשר ביום טוב לראות את הר האלוהים, הר הגעש הפעיל (oldonyo lengai – הר קדוש לשבטי המסאי).

הירידה מהפסגה למחנה saddle אורכת כ-3 שעות. ארוחת בראנץ' ומנוחה והמשך ירידה של כשעתיים וחצי  ללינה במחנה miriakamba. סה"כ יום ארוך ומתיש של כ-12 שעות.

מבט לעבר הלוע של הר הגעש הפעיל הר מרו

ביום השלישי: עד פסגת המרו לוקח בסביבות ה-6 שעות, הליכה אתגרית ולא פשוטה.

היום הרביעי

השכמה ויציאה בסביבות השעה 8 וחצי  לכיוון momela gaet. שער העלייה להר מרו כ-3 שעות הליכה.

את הירידה מהמחנה אני ממליץ לעשות בדרך הדרומית. (מזכיר שאת העלייה עשינו בדרך הצפונית).

הרעיון הוא הגיוון, והדרך הדרומית נוחה יותר לירידה. לא לשכוח להזכיר למדריך להיכנס ולראות את המפל המרשים בשמורת ארושה.

חזרה בנסיעה קצרה לארושה.

מפת אזור ארושה והר מרו

דגשים חשובים לטרק

נעלים טובות, מקלות הליכה חובה, מעיל גשם או שכמיה, בגדים חמים  ליום הטיפוס האחרון, פנס ראש, כובע צמר, שק שינה טוב. תיק גב קטן, חטיף אנרגיה.

אחרי שעמדנו בגבורה באתגר הר מרו נצא בטיסה פנימית לזנזיבר.

זנזיבר

ים כחול, חולות לבנים, עצי קוקוס ויעד מושלם לסיום מסע הבר מצווה.

שלל אטרקציות מחכות לכם על האי זנזיבר.

שייט לאי האסירים וביקור בחוות צבי היבשה הענקיים.

סיור בסמטאות העיר העתיקה סטון טאון ואף ביקור בביתו של האגדה פרדי מרקרי סולן להקת קווין.

טיול יומי לחוות התבלינים, סיור לימודי מרתק. כניסה לשמורת קופי הקולומבוס האדום שזנזיבר זה ביתם היחידי.

שחיה עם דולפינים באוקיינוס ההודי

שייט שנקרא בלו ספארי לוקח אותכם לביקור בשני איים קטנטנים עם חולות לבנים וים טורקיז.

וכמובן אין כמו זנזיבר לצלילות. כל זה מלווה במלונות מצוינים ואוכל מעולה.

זכרו, זהו מסע לחיים של הורה ונער/ה, מסע שמאפשר לכם להכיר אחד את השני להיות בזמן איכות עם הנער/ה להוציא אתכם מאזור הנוחות, אזור התקיעות למצב שמאפשר לכם לצמוח ביחד להתפתח ולהגיע להרגשת סיפוק ואושר. באירוע בר מצווה מפואר באולמות לא מגיעים לשום מקום.

זנזיבר, יעד מושלם לסיום הטיול

מידע חיוני

יש לברר לפני הטיסה אם יש צורך בחיסונים (משרד הבריאות).

חשוב לברר את נושא מחלת הגבהים לקראת הטרק להר מרו ובאיזה כדור יש להשתמש אם בכלל.

קרם הגנה ודוחה יתושים.

משרדי טיולים לתכנון והזמנה מראש: simba adventures, נמצא בכיכר השעון בארושה.

מייל – info@simbaaadventures.com

טלפון להודעות וואצאפ – +255755753567

טלפון נייד –  +255788753576

טלפון במשרד – +255272545906

משרד נוסף – inno Africa נמצא באזור תחנת האוטובוסים המרכזית בארושה.

מייל – info@innoafrica.co.tz

נייד – +255752940130

נייד נוסף – +255693081653

אני טיילתי עם אינו אפריקה. קיבלתי שירות טוב אך מומלץ לברר מחירים לפני שמבצעים סגירה סופית. יש להם נטייה לתת מחיר גבוה מאוד בהתחלה ואז לרדת למחיר המקובל.

המחירים משתנים בהתאם לגודל הקבוצה. טיול ספארי FB נע בממוצע כ-200 דולר ליום למשתתף.

טרק להר מרו כולל הכול יעלה כ-550 דולר למשתתף בקבוצה של 4 עד 6 משתתפים ו-660 דולר ל-2 עד 3 משתתפים, לטיול של ארבעה ימים.

בהצלחה!

הפוסט מסע התבגרות בטנזניה הופיע ראשון במסע אחר

כך תם הפרק המאתגר של אותו קיץ. הברכיים לא התרשמו מחלב הסוסות, והמשיכו בכאבן.

כעבר כחודש, יורם חן מתקשר אלי ושואל מה דעתי על טיול פרטי לקילימנג'רו, ומוסיף שזה יכול להיות אתגר מעניין בגילי המתקדם. לא ידעתי איך להתייחס לשאלה המפתיעה. חששתי שמא תתעוררנה הברכיים, וגם הכתף כאבה, ובמסעות כאלו משתמשים גם בכתפיים להיעזרות במקלות ההליכה בשטח. כפיתוי הוסיף יורם: "גם דרור כרמלי אמר שיצטרף". דרור הוא חבר טוב שלי, עם מוגבלות ראייה וצעיר ממני בכ-15 שנים. הפיתוי עשה את שלו, והשבתי בחיוב.

פסגתו המושלגת של הקילימנג'רו חולשת על הסביבה | צילום: שאטרסטוק

יוצאים לדרך או אם בארזים נפלה שלהבת

במטוס לאתיופיה, לקראת טיסת המשך לטנזניה, היינו שני עיוורים ושישה מלווים. בחניית הביניים באתיופיה התקשרנו לסופי דוניו, שיצאה עם טיול אחר לקילימנג'רו שבוע קודם לכן. והנה, היא עונה לנו מבית חולים בטנזניה. היא סיפרה שלפני שהספיקה לטפס לאיזורים הגבוהים ביותר, היא לקתה במחלת גבהים וחולצה בהליקופטר מההר אל בית החולים. סופי היתה הקפטנית שלי במסע אופניים ממנלי לקרדונג לה שבהודו בשנה שלפני כן. להזכירכם, קרדונג לה, שבמדינת לדאק בהודו, מתנוסס לגובה 5,603 מטר ודוושנו אליו בבטחה. אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר? אם עד עכשיו לא דאגתי לעניין הקושי והגובה, מעכשיו זה נכנס לי למחשבות.

לקראת נחיתה בשדה התעופה של קילימנג'רו אמורים לראות מחלונות המטוס את ההר מתנשא ממול. הנוסעים האחרים ראו אותו. אני ארגיש אותו ממש, תוך כמה ימים, כך אני מקווה.

ראובן (במעיל צהוב) אוחז בתיק הגב של המדריך בדרך לפסגה | צילומים בכתבה: יורם חן

לאחר פינוקים בבית ההארחה בארושה הגענו אל רונגאי, השער לשמורת הטבע קילימנג'רו, הקרוב ביותר לגבול קניה. הקילימנג'רו הוא גוש הרים שמתרומם מעל סביבתו בעקבות התפרצות געשית בעבר. פסגתו היא המקום הגבוה ביותר ביבשת אפריקה – 5,895 מטר מעל פני הים. תראו איזה פספוס – עוד קצת יותר מ-100 מטר, עוד התפרצות אחת קטנה, והגובה היה יכול להיות עגול….

עיוור יחיד בקבוצה

שער רונגאי היה בעבר בגובה של 1,950 מטר מעל פני הים, אך לאחר שיפוץ השבילים בשמורה הוא נמצא עכשיו בגובה של כ- 2,300 מטרים. זהו החסכון הראשון, ואולי גם היחיד, מבחינת קושי וצבירת מרחקי טיפוס. השביל המוליך למחנה סימבה, בגובה 2,600 מטרים, כבוש ונוח. הבעיה היחידה לעיוורים היא תעלות ניקוז למי גשמים העוברות באלכסון לרוחב השביל, בלא שום חוקיות וסדר. אנו, העיוורים, נתקלים פה ושם בגומה.

כך מטפסים מבלי לראות: ראובן ודני עם המקל המנחה ביניהם

אנו ישנים באוהלים זוגיים, בנוסף, מקימים הסבלים גם אוהל מטבח וחדר אוכל ואוהל שירותים. למזלי, השותף שלי לאוהל, דני מושיוב, לא נוחר, או שאני לא שומע נחירות מרוב עייפות.

בבוקר הסתבר לי שחברי דרור חש ברע. הוא מרוקן את האוכל של אתמול מבטנו ורועד כמו מקדחה רוטטת. כשמצבו לא השתפר, החליטו המדריכים להחזירו לנופש במלון מחוץ לשמורה. כך ירדו מחצית העיוורים בקבוצה. נשארתי עיוור יחיד, מבלי שאוכל להחליף חוויות וצחוקים עם מוגבל ראייה אחר כלבבי.

הולכים על אבנים

ביום הבא ממשיכים בשביל דומה לזה של היום הקודם, עד שבשלב מסוים הוא נפסק, וההליכה ממשיכה על אבנים ואדמה. בדרך אני שואל את שירי סטולרו, רופאת ילדים צעירה העומדת להתחיל התמחות, למה החליטה להצטרף לטיול עם עיוורים. היא השיבה, שמתוך סקרנות מזמן היא ביקשה מיורם להצטרף לטיול עם עיוורים. בלבי תהיתי אם הדבר דומה לביקור בגן חיות או הליכה עם חיית מחמד…

מטפסים בין בולדרים, ברקע – הפסגה

אנחנו מגיעים לאזור הנקרא "המערות". אלו הם חללים שנוצרו מתחת הלבה שזרמה מלוע ההר. הלבה ככל הנראה כלאה אוויר מתחתיה, או שאדמה שהיתה מתחת הלבה נסחפה.

בגובה של כ- 3,450 מטרים הוקמו האוהלים ללינת הלילה השני. ניימן, המדריך המקומי, מוליך אותנו מהמאהל לגובה נוסף של כ-300 מטר, ואז חזרה אל האוהלים. המטרה שנוכל להתאקלם –  לשהות באוויר דליל יותר בחמצן, ואז לחזור לשינה בגובה נמוך יותר. עד שהשמש שוקעת האוהלים מתחממים מאוד והופכים למעין סאונות, בלילות המצב מתהפך.

אקונה מטטה

ביום ההליכה השלישי מתחילה הצמחייה להיות נמוכה יותר. הקרקע בזלתית, עם עליות וירידות מקומיות חדות. הלינה הבאה בגובה של כ-3,600 מטרים, באזור הנקרא מערת קיקלאווה. עם הגיענו לאזור, התמקמו המלווים המקומיים שלנו על במת סלע והחלו לשיר בלהט שיר קצבי שמילותיו בסואהילית מקדמות בברכה את הבאים לקילימנג'רו ומדגישות "אקונה מטטה" (Akoona Matata), שפירושו "אין בעיות". בימים הבאים נתקלנו בסבלים ומלווים השרים את אותו שיר לקבוצות המטיילים שלהם.

הצוות המקומי מקבל את פני המטיילים בשירה

כביום הקודם, הקבוצה שלנו המשיכה לטפס על עוד כמה גבעות כדי לשהות בגובה רב יותר, וחזרה ללינה במאהל. האזור חשוף ורוחות מנשבות. בארץ אני מעסה רפואי במרכז דווידוף שבבית החולים בילינסון, בטנזניה הייתי מעסה הבית של החברים הזקוקים לטיפול.

קצת על גסטרונומיה וסדר היום שלנו: מתעוררים בשבע ומשהו. מגישים לנו כוס קפה לאוהל. לאחריה מגיעה קערה עם מים חמימים לרחצה. מתארגנים ומגיעים לאוהל חדר האוכל. כאן מוגשת דיסה חמה, חביתות, צ'יפס, תפוחי אדמה מבושלים.

בארוחת הצהריים התפריט נפתח בדרך כלל במרק, לאחריו משולש בצק ממולא בירקות ובשר, לעיתים טוסט צרפתי וקינוח עם קפה ותה. אחר הצהריים יש פופקורן טרי, בוטנים ושאר מנעמים, שמאיימים לקלקל את התיאבון לארוחת הערב. ללא הצלחה. ארוחת הערב נפתחת במרק, ולאחריו מנות מהנזכר עד כה.

אוהל האוכל. לא מוותרים על קינוח וקפה

סלחו לי, אך כמה מילים על השירותים הניידים. אוהל השירותים נסגר באמצעות רוכסן, מושב אסלה מפלסטיק, ובסיום הפעילות מפמפמים בידית מיוחדת לשטיפה קלה, לאחריה משיכת מגירה בתחתית המתקן, והתוצרת נאספת אל אבותיה. בלילה קשה לאנשים עם מוגבלות ראייה ללכת לשירותים: צריך להתגבר על מכשולים, לא לבעוט בטעות באוהלים של השכנים, למצוא הכיוון וכל זאת מבלי להעיר אחרים. לפעמים היה קשה להירדם באמצע הלילה כשצריכים לשירותים. אני שוכב בשק השינה ומקשיב, אולי אשמע רוכסן נפתח מאחד האוהלים ואוכל להצטרף אל מישהו שיוביל אותי לאוהל השירותים. כשלא שמעתי מישהו יוצא, ניסיתי לגמור את העניין בסמוך לאוהל. פעמיים תפסו אותי הסבלים בקלקלתי, והראו לי, לבושתי, את הדרך לשירותים.

טוב שיש מעסה בבית… ראובן, מעסה רפואי במקצועו, מטפל באחד הסבלים

בלילה קר, ואני, המפונק, לא יכול להירדם כשכפות הרגליים קרות. קיבלתי לפני השינה בקבוק חם, שהייתי דוחף עמוק לשק השינה. בקבוק חם בטנזניה הוא בעצם צנצנת זכוכית עגולה עם מכסה אטום, שלתוכה מוזגים מים חמים…

נפרדים מהצמחייה

ביום הבא, אנחנו נפרדים כליל מהצמחייה ומטפסים בתלילות עד מאוונזי בגובה 4,330 מטר. בלילה קר מאוד. עד הבוקר הספיק בקבוק המים החמים שלי להתקרר והיה קר בהרבה מהרגליים שלי. הבוקר התעוררנו וגילינו שהאוהל מצופה בשכבת קרח דקה. האוהלים קטנים, בתוכם מזרונים קטנים ועליהם שקי שינה צרים יחסית, שקשה להסתובב בהם. בשק השינה, כאשר הברך נלחצת, היא מתחילה לכאוב, ואז אני צריך להסתובב לצד השני, אבל אז הכתף נמחצת ומתחילה לכאוב…

מחנה האוהלים שלנו, בלילה לפני העלייה לפסגה

ביום הבא הלכנו למחנה קיבו בגובה 4,700 מטר. מסביב הכל צחיח. בדרך אני מלמד את המלווים המקומיים איך מלווים עיוור, כשהעיוור מחזיק בתרמיל או במקל של המלווה. הרוחות מביאות איתן אבק של אפר וולקני. חלל האף מצופה באפר כזה, ויש צורך לחלצו משם.

לשבור את הקרח

מחנה קיבו גדול יחסית ויש בו אוהלים של קבוצות טיפוס רבות. זה מחנה שמנקז אליו את המסלולים השונים העוברים בשמורה לקראת הטיפוס האחרון אל פסגת ההר. אחרי ארוחת ערב מוקדמת אנחנו נשלחים לישון עד חצות. לקראת חצות מתאספים לארוחה קלה ושתייה חמה. כשאנו לבושים במיטב מעילינו, כובעי גרב וכפפות הסתדרנו להליכה בשורה עורפית. הייתי השני הטור, אחרי ניימן המדריך עצום הממדים. ביד אחת אחזתי במקל, שאת חלקו הקדמי אחז ניימן. בידי השנייה אחזתי במקל הליכה, בעיקר כדי לחוש את הדרך, מרקמה ושוליה.

אנחנו הולכים לאט יחסית, בטור מתפתל. כמו שאומרים "פולה, פולה" (pole pole), שפירושו: לאט לאט. רגלינו מבוססות בטוף ובאפר וולקני. בשלב מסוים חשה מאיה בכאבים בבטנה, אני מנסה לעסות את בטנה. המומחים המקומיים מתייעצים ומחליטים להחזיר אותה למחנה שמתחתינו.

בשיפוע התלול, באמצע הלילה, בדרך לפסגה

אזור הטוף מסתיים ואנו מתחילים לטפס על סלעים תלולים יחסית. עם המקל, המשמש לי כחיישן, אני מזהה תהומות לימיני. בליבי אני חושב איזה מזל שאני לא רואה את התהום… אני מתעייף ומתקשה לעיתים להרים את הרגל על מדרגה גבוהה של סלע. איני יודע אם הקושי בא בעקבות המאמץ המצטבר או בשל דלילות האוויר. אני שם מבטחי בניימן המוצק, שפה ושם עוזר לי לטפס.

אנחנו מגיעים אל נקודת גילמן (5,681 מטר מעל פני הים), המצויה על שולי הלוע. ממשיכים ללכת על השוליים הצרים של הלוע במגמת עלייה אל המקום הגבוה ביותר בשוליים. בצד שמאל אני מרגיש  משהו מפלסטיק, כמו מעקה. כל הכבוד למקומיים, חשבתי לעצמי, לבנות כאן גדר למניעת נפילה זה ממש פרויקט רציני. בהמשך פגעתי בגדר והיא נשברה והתרסקה בקול הדומה לשבירת זכוכית. ליבי נחמץ על שפגעתי ברכוש של אחרים. בהמשך, הופיעה גדר כזאת גם בצד ימין שלי, כך שהלכנו ממש בין שתי גדרות זכוכית. והנה ניימן מורה לי להרים רגל ולעבור מעל הגדר אל שביל דומה המצוי לידינו. אז רק הבנתי שהגדרות הללו הן בעצם קירות קרח דקים, שנוצרו על ידי הרוח. גובה קירות הקרח מגיע לעיתים עד לכמטר. מדי פעם נשבר קיר קרח בקול הדומה לשבירת זכוכית, בשל הליכתי המגושמת. כפות ידי קפאו בתוך הכפפות. בחוץ שרר קור של מינוס 15 מעלות, כך אמרו לי.

זריחה על שדה הקרח בדרך לפסגה

זריחה רחוקה החלה להתאמץ ולצאת לאוויר העולם. שמש לא נראתה, אך אופק כלשהו החל להיות בהיר. והנה חזיון תעתועים. כל קירות הקרח החלו לזהור בצבע כתום אדום. כך גם הקרח שמילא את הלוע. בשרידי הראייה שלי נתקלתי במחזה שמעולם לא ראיתי, וכנראה גם לא אראה. העולם נראה כאילו אנו הולכים בתוך שריפה או לבה רותחת. הרגע הזה הצדיק את כל המאמץ והיווה את גולת הכותרת של המסע.

אל ראש ההר

עוד קצת ואנו מגיעים להורו, הנקודה הגבוהה בהר – 5,895 מטר מעל פני הים. קצת צילומים, חיבוקים, והמלווים מאיצים בנו להתחיל לחזור. עד כה, רק יורם ואני לא נטלנו כדורים כנגד מחלת גבהים. שמתי לב שיורם החל ללכת במהירות רבה אל המחנה שבתחתית ההר. לאחר מכן הוא הסביר לי, שהחלה בצקת באצבעותיו, עד שלא יכול היה לכופפן. ללמדכם, שמחלת הגבהים עלולה לגרום לבצקות בגוף, דבר שהחל לקרות ליורם. הבעיה העיקרית במחלה זאת היא כשהבצקת פוגעת במוח, אלו מצבים מסכני חיים.

הירידה מהירה בהרבה מהעלייה, במיוחד בקטע המצופה טוף עמוק. הרגליים שוקעות בטוף, ומאפשרות פסיעות רחבות ומהירות, מבלי שנצטרך לבלום עצמנו בירידה התלולה.

הגענו! הקבוצה בפסגת הקילימנג'רו (ראובן במעיל הצהוב, שלישי מימין)

זה שעולה וזה שיורד

אנחנו חוזרים למחנה קיבו, אוכלים והולכים לנוח. לאחר התארגנות, פותחים בהליכה מהירה בדרך שבה רוב המטיילים עושים את דרכם אל ההר, דרך התחנות בקתת הורומבו, בקתת מנדרה והשער הראשי לשמורה, שער מראנגו.

תוך שני חצאי ימים אנו מסיימים דרך שאורכת שלושה ימים בעלייה. הדרך רחבה ברובה, אך מרוצפת אבנים, כנראה כדי לשמור על התוואי מפני סחיפה. לעיוורים זה קצת קשה. מי שרואה יודע להניח את רגליו על האבנים, אך מי שלא רואה בועט באבנים, נכנס למרווחים שביניהן ובמדרגות עמוקות הוא צריך להיעזר בהכוונה מדויקת של מלווה רואה.

הירידה מהפסגה בשעת בוקר

עם הירידה מתרבים הצמחים והעצים מגביהים. לקראת שער מראנגו, מי שעיניו תקינות רואה קופים מקפצים בצמרות העצים. במרחק כמה קילומטרים מהשער הדרך הופכת סלולה וטובה. בשער הראשי, מראנגו, מכינים לנו תעודות השתתפות בהעפלה לקילימנג'רו.

ספירת מלאי לגוף שלי מגלה שהברכיים בסדר, ורק שלפוחית ענקית מתחת עקב שמאל מקשה את ההליכה. ההליכה המהירה עם ניימן, בעל הרגליים הארוכות, גבתה את חובה. אל השער מעברו השני הגיע דרור, שהעביר את זמנו במלון לבדו. המשפחה שבה והתאחדה.

___

ראובן ברון – "לא רואה ממטר", יועץ נגישות לאנשים עם מוגבלות ראייה, מעסה רפואי במרכז דווידוף בבית החולים בילינסון. רץ עם מלווים באימונים ומרוצים במסגרת קבוצת "קשר עין", רוכב בקבוצת "כן ולא מרכז", משתתף בטריאתלונים במסגרת קבוצת tri we can ומטייל בטרקים בארץ ובחו”ל. אב לארבעה וסבא לשמונה, גר בקרית אונו.

מפת הקילימנג'רו:

הפוסט לטפס על הקילימנג'רו בלי לראות הופיע ראשון במסע אחר

16-23.3.2016

8 ימים/7לילות

8 ימי חלום בזנזיבר בטיסה ישירה עם שיעורי יוגהלטיס והדרכות אישיות. סיורים בזנזיבר. המדריכה מירב שני כהן. מלון חמישה כוכבים בחצי פנסיון במחיר חסר תקדים. הקבוצה היא לנשים בלבד. הזדמנות מופלאה לכל אחת להיכנס לרוגע, כושר והנאה.

לפרטים נוספים והרשמה>

יום 1: תל אביב – זנזיבר
ניפגש בשדה התעופה, לטיסה ישירה (5.5 ש') לזנזיבר– אי התבלינים. המראה בשעה 9:30 בבוקר נחיתה בשעה 16:00 האי האקזוטי והמסתורי, ששמו נודע למרחוק כאחד מהיפים בעולם, טומן בחובו היסטוריה מרתקת, רבדים עמוקים של תרבות אפריקאית צבעונית, אתרי טבע מרשימים וכמובן חופים לבנים ומים צלולים. לאחר הנחיתה וסידורים פורמליים, ניסע לבית המלון שלנו שבחוף המזרחי של האי. במלון לאחר קבלת החדרים, נפגש למפגש "שיחרור מהמטוס" נשחרר את הגוף והנפש. אימונים אישיים לפני ארוחת הערב.

יום 2: ברוכות הבאות לגן עדן
בוקר טוב, רגע לפני ארוחת הבוקר נתכנס למפגש יוגהלטיס בוקר. לאחר ארוחת בוקר, שיחת היכרות עומק ופעילות בבריכה. אחה"צ טיול על החוף ויוגה לטיס בחוף. אימונים אישיים בשעות הצהרים.

יום 3: יער ג'וזאני וסטון טאון
לאחר ארוחת הבוקר, ניסע אל שמורת ג'וזני, שבמעבה יער עצי המהגוני שלה, ניתן למצוא את קופי הקולובוס אדומי הפנים, זן נדיר וידידותי שנמצא רק בזנזיבר, שבד"כ משתף פעולה בסקרנות עם מצלמות התיירים. נערוך סיור בין עצי המהגוני, נראה את קופי הקולובוס ונסייר בשמורת המנגרובים המרתקת על שביל הליכה מעץ. הליכה מדידטיבית ביער.
בהמשך היום נצא לסיור בבירת האי היפה: Stone town, "עיר האבן". העיר העתיקה, שבתיה בנויים מאלמוגים ואבנים, מורכבת מסבך של סמטאות מפותלות, שווקים ציוריים ובתים בסגנון אדריכלי מגוון (קולוניאלי, אפריקאי, ערבי, הודי ועוד). נבקר בשוק העבדים, שעד סוף המאה ה-19, שימש כתחנת סחר פעילה של עבדים מכל רחבי אפריקה, נראה את ביתם של ד"ר ליוונגסטון, חוקר היבשת השחורה המפורסם, את בית ילדותו של סולן להקת קווין, פרדי מרקורי (יליד המקום) ועוד. ארוחת צהרים במסעדה הודית לא כלולה.

יום 4: כפרי הצפון
לאחר ארוחת הבוקר נצא בנסיעה לצפון האי ונבקר בכפר נונגווי (Nungwi). זהו כפר דייגים מסורתי ובו בתים קטנים וצנועים הבנויים מאבן האלמוג המקומית. נראה את שוק הדגים בו מתקיימות לעיתים מכירות פומביות. נבקר במרכז לבניית סירות דאו- סירות עץ בעלות מפרש משולש אשר סוד הרכבתן עובר במסורת מאב לבן ונמשיך ללגונה טבעית בה נוכל לפגוש ולהאכיל צבי-ים המצויים בסכנת הכחדה. בתום הביקור בכפר, ניסע אל הכפר השכן קנדווה (Kendwa) שהתפרסם הודות לחוף הרחב שלו שכמעט ואינו מושפע מגאות ושפל. על החוף שיעור יוגה לטיס ונמשיך לארוחת צהרים (לא כלולה)

יום 5: האי הנעלם והלגונה הירוקה
לאחר ארוחת הבוקר, נצא ליום כייף במפרץ Menai בדרום זנזיבר, הידוע כשמורת טבע גדולה של דולפינים, ומגוון של בעלי חיים ימיים וצמחים. נצא לשייט מענג בספינת דאו מסורתית בין איים טרופיים, שוניות אלמוגים מטריפות ולגונות עם עצי מנגרוב מרשימים. במהלך היום נעצור לרחצה ושיזוף על חופי הזהב המפורסמים של זנזיבר, נצלול אל תוך שוניות אלמוגים ונתענג על ארוחה מפנקת. הסיור כולל שתייה, פירות וארוחת צהריים. ארוחת צהרים כוללה. על האי לפני השנרקול שיעור יוגה לטיס. בסיום היום רגע מתיחות ושיחרור.

יום 6: ימי נופש בזנזיבר או ספארי בטנזניה
יום יוגהלטיס. יום רגוע להפנים את החוויות, להימתח, להירגע. אימון בוקר אינטנסיבי , אחה"צ שיחות אישיות והדרכה אישית. מי שמעדיפה לצאת ליום ספארי בשמורת סלוס יכולה (אינו כלול במחיר). המדריכה – מירב נשארת עם הקבוצה במלון להדרכות אישיות. זו הזדמנות ליהנות מהמלון המפנק.

יום 7: שייט עם דולפינים ואי הצבים
אין כמו מדיטציה מול הים. יום של שייט , חופים ומדטיציה אל מול האוקיאנוס. השכם בבוקר נצא ליום שייט מהנה הכולל צלילה ותצפית על דולפינים. נצא בנסיעה לכפר קיזימקאזי שם נעלה על סירות ונתור אחר הדולפינים הרבים שחיים באזור (הסיכוי הסטטיסטי להופעתם של הדולפנים, מוערך כ-80%). חוף הדולפינים קסום. נמשיך בנסיעה לסטון טאון ממנה נצא לשייט אל אי האסירים, שהתפרסם דווקא הודות לאוכלוסיית צבי היבשה הענקים שחיים בו. נסייר בין מבני האי שהוקם כבית סוהר, אך שימש כמקלט למצורעים וכיום משמש ככפר נופש. במידה ויותיר הזמן ומזג האוויר, נותיר זמן לרחצה בחוף הצלול. ארוחת צהרים באי הצבים לא כלולה.

יום 8: חוות התבלינים – זנזיבר – תל אביב
לאחר ארוחת הבוקר ועזיבת המלון נצא לביקור באחת מחוות התבלינים הידועות של האי, בהן ניתן למצוא את המקור לרוב תבליני העולם. הסיור בחווה הוא חוויה אין סופית של צבעים, ריחות טעמים וניחוחות. נלמד על הגידולים הידועים של האי ובראשם הציפורן, קינמון, וניל, פלפל, הל, כורכום ועוד רבים אחרים, על דרכי עיבודם ותפוצתם הגלובלית. בתום הביקור במקום, ניסע לשדה התעופה לטיסה ישירה לתל אביב.

תוכנית הטיול מתארת את האתרים בהם נבקר, אך לא את סדר הביקורים או כיוון הנסיעה.

מחיר הטיול כולל:
• טיסות שכר ישירות הלוך ושוב לזנזיבר
• לינה בבית מלון מדרגת תיירות מעולה
• בהדרכה של מירב שני כהן,בשילוב עם מדריך מלווה של אשת
• כלכלה: חצי פנסיון סך הכל 7 ארוחות בוקר ו-7 ארוחות ערב
• כניסות לאתרים כפי שמצוין במסלול
• טיפים לנותני שירותים מקומיים: נהג ומדריך מקומי

המחיר אינו כולל:
• ביטוחים
• סיורי בחירה
• הוצאות אישיות
• טיפ למדריך הישראלי
• ויזה בסך 50$ משולם בשדה התעופה בזנזיבר
• מס תשתיות בגובה 1$ לאדם ללילה המשולם ישירות בבית המלון
• טיפים לנותני שירות מקומיים: סבלים, מלצרים ומשיטי סירות

מחירים ולו"ז
מחיר לאישה החולקת חדר זוגי –1675$
תאריכי יציאה 16.3.2016
תאריכי חזרה 23.3.2016

להזמנות – lili@dreamkenyasafaris.com

או – 03-6322131

לפרטים נוספים והרשמה>

הפוסט טיול יוגהלטיס לזנזיבר הופיע ראשון במסע אחר

תאריך הטיול: 06.02.2020 – 16.02.2020

בהדרכת עומר זיו

הטרק מיועד למיטיבי לכת בלבד. | כולל ספארי בפארקים הלאומיים מניירה ומכתש הנגורונגורו

יום 1 מתל אביב – לטנזניה

נצא בטיסת בוקר מוקדמת מנתב"ג דרך אדיס אבבה, אל נמל התעופה קילימנג'רו אשר בארושה. בשעות הצהריים נגיע אל הלודג'; לאחר התארגנות ומנוחה קלה נוכל להציץ בפעם הראשונה לעבר הקילימנג'רו, טרם  נעפיל אל פסגתו. לינה במושי.

יום 2 תחילת המסע – לעבר מחנה מצ'מה

יום זה יפתח בפנינו את הדרך לעבר ההר הגבוה באפריקה. בשעות הבוקר המוקדמות נחל בהתארגנות לעבר המסע הרגלי ובנסיעה לעבר שער השמורה Machame Gate), 1800 מ'). יום הטיפוס הראשון אינו קל ובחלקו תלול;  נעבור דרך יער גשם קסום ושופע; אזור זה הינו המיוער ביותר על ההר ואף מספק את מרבית מימיו. במידה ויתמזל מזלנו, ניתן לראות ביער, ציפורים טרופיות, מני קופים וסחלבים (Delicate Orchids). נוף זה ישתנה אט אט ויפנה את מקומו לאדמת הבור (Moor Land) המאפיינת את מחנה מצ'מה. סה"כ היום 10.8 ק"מ, 6- 8 שעות הליכה. לינה במצ'מה, גובה 3100 מ'.

יום 3 ערפילי שירה

יום הטיפוס השני יביאנו לגובה 3840 מ'. אט אט יעלם הירוק העשיר ואנו נעלה על רכס מסולע. מזרחית לנו, נוכל לראות את קרחוני ההר.  נמשיך צפונה ונעצור בעמדת התצפית המפורסמת ה –"Picnic Rock"  ואת שולי רמת שירה (Shira Plateau). נמשיך בטיפוס עד למחנה שירה, סה"כ היום 5.2 ק"מ, 6 שעות הליכה. לינה בשירה, אשר לה נקודות התצפית היפות ביותר על קילימנג'רו. גובה 3840 מ'.

יום 4 משירה לברנקו

אנו באמצע המסע, עוד שלוש עצירות ואנו על פסגת הר קילימנג'רו, הנקודה הגבוהה ביותר באפריקה. נלך טיפוס של 4 שעות יביאנו אל מגדל הלאבה (Lave Tower, 4600 מ'). נרד בעמק באראנקו לגובה 3950 מ' ונגיע בזמן מעולה לצלם תמונות מופלאות של העמק, בתקווה שנספיק לאכול את ארוחת הערב אל מול שקיעת חמה בלתי נשכחת. סה"כ היום 10.7 ק"מ, 7 שעות הליכה. לינה בבאראנקו (Barranco Hut).

יום 5  מברנקו לקאראנגה

נלך  לעבר "קיר באראנקו" (Barranco Wall), המתנשא לגובה 400 מטרים; לאחריו נרד במורד עמק קאראנגה לעבר מחנה קאראנגה. סה"כ היום 7 ק"מ, 6 שעות הליכה. לינה בקאראנגה, 3963 מ'.

יום 6 מקאראנגה למחנה הקרח

נמשיך מקאראנגה אל מחנה באראפו 2 (המחנה העליון לפני העליה)  (Barafu 2, 4770 מ'). משמעות המילה באראפו בסווהילית, היא קרח, זאת עקב הטמפרטורות הנמוכות המאפיינות את האזור. סה"כ היום 3.3 ק"מ, 3-4 שעות הליכה. ארוחת ערב ולינה מוקדמת, המסע לפסגה יחל בחצות.

יום 7 אוהורו – פסגת הר הקילימנג'רו

היום האחרון לטיפוס. נלך 6-7 שעות, לעבר צלע המכתש, שם תתגלה לפנינו אחת הזריחות היפות ביותר שניתן לבקש. עוד כשעתיים של הליכה תביאנו לעבר פסגת אוהורו (Uhuru Peak), המתנשאת לגובה 5896  מטרים וממנה יתגלה הנוף היפה ביותר אשר יש לאפריקה להציע. לאחר שהייה קלה בפסגה נתחיל את הירידה מן ההר. נשוב לעבר מחנה באראפו ולאחר ארוחת בוקר ומנוחה קלה, נדרים במסלול מ'ווקא (Mweka), המיועד לירידה מן ההר, ללינה אחרונה על קילימנג'רו. סה"כ הליכה היום 15.3 ק"מ. לינה במחנה מ'ווקא.

יום 8 השיבה לארושה

לאחר ארוחת בוקר, נחל את השלב האחרון בירידה מן ההר, אשר תביאנו לעבר שער מ'ווקא. אל השער נגיע לאחר הליכה של כשלוש–ארבע שעות, לאחר שנרד 1250 מ'. בשער ימתינו לנו הרכבים וניסע לעבר הלודג', שם יחכו לנו המקלחת והמיטה(!).

יום 9 שמורת מניירה – אגם בלב בקעת השבר של טנזניה / שמורת פארק ארושה

בבוקר ניסע לכיוון בקעת השבר. לקראת צהריים נגיע לשמורת אגם הסודה מניירה (Manyara), אחד מאגמי הבקע הסורי אפריקאי העובר בטנזניה. בשעות הצהריים נצא לטיול ספארי ברחבי השמורה, המשופעת ביער צפוף, קופים מקפצים והיפופוטמים הרובצים סמוך לשפת האגם. לינה בקראטו.

*בהתאם לעונה תבחר השמורה ליום זה.

ימים 10-11 מכתש הנגורנגורו – מושי – אדיס – תל אביב

מכתש הנגרונגורו (Ngorngoro Crater), הוא חלק מאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ומהווה את אחת האטרקציות היפות ביותר בצפון טנזניה. המכתש (קלדרה) נוצר לפני כ–2-3 מיליון שנים, עקב התמוטטותו של הר געש, והוא משמש סביבת מגורים טבעית (Habitat) לחיות בר שונות. נרד בג'יפים אל קרקעית הלוע ונחפש אחר זברות, צבאים, אריות, קרנפים, פילים, נמרים, תאואים ועוד. נבלה את הבוקר בקלדרה המרשימה, ולאחר מכן נחל בנסיעתנו אל נמל התעופה שבארושה (JRO).
נשוב ארצה בטיסה דרך אדיס אבבה. נחיתה בישראל לפנות בוקר, אור ליום ה–11.

טרק לקילימנג'רו – מידע כללי:

אופי הטיול: מסע רגלי למיטיבי לכת בלבד המגיע אל הפסגה הגבוהה ביותר באפריקה, הנמצאת בגובה של למעלה מ- 5,895 מ'. המסע מתקיים בתנאי שטח בליווי צוות מקומי של סבלים וטבחים, מדריך מקומי ומדריך ישראלי. לסיום הטיול נערוך ספארי קצר ונוח ומפנק.

תחבורה: העברות מנמל התעופה ובחזרה. הסעה אל שער השמורה טרק ובחזרה, וכן איסוף משער השמורה עם תום הטרק. רכבי ספארי לסיורים בשמורות הטבע.

לינה: במהלך הטרק לינת קמפינג באוהלים (האוהלים יסופקו בטנזניה), ללא מקלחות. בספארי הלינה בלודג'ים מקומיים.

כלכלה: כלכלה מלאה, החל בארוחת בוקר ביום הראשון ועד ארוחת הערב ביום האחרון, כולל בערים. במהלך המסע הרגלי על הקילימנג'רו, כל הארוחות ומים לשתייה כלולים. למסע יצטרף צוות מטבח מקומי אשר יטפס עם המטיילים במעלה ההר ויספק את כל צורכי הארוחות. בימי הספארי כלכלה מלאה כולל מים מינרלים ברכבים.

קבוצה וצוות: 10 – 20 מטיילים. מדריך שטח ישראלי, צוות מקומי של סבלים, טבחים ומדריכי הרים.

טרק לקילימנג'רו – הערות חשובות:

• חיסונים – לקבלת מידע על חיסונים יש לפנות ללשכת הבריאות באזור המגורים. חובה להתחסן כנגד קדחת צהובה (!). אנו ממליצים לפנות למרפאתו של פרופסור שוורץ בבית חולים תל השומר.
• אקו אינה יכולה להתחייב לתנאי מזג האוויר. בנקודות התצפית ייתכנו ערפילים המסתירים את הנוף. חודשי ינואר-מרץ הם העונה היבשה והמתאימה ביותר לטיפוס.
• חברת אתיופיאן איירליינס אינה מאפשרת הושבה מראש (אף לא מטעמים רפואיים), על כן לא נוכל לארגן הושבה בהתאם לבקשה מוקדמת. בהתאם, כל המעוניינים לשבת במקום ספציפי ו/או עם בני זוג מסוימים, אנו ממליצים להגיע לצ'ק אין מוקדם מהרגיל על מנת לתאם את הושבתכם בהתאם לרצונכם.
• הטרק מתאים למיטיבי לכת בלבד.
• בקילימנג'רו, גם אם כתוב HUT"", אין הכוונה לבקתות לינה; זהו השם המקומי של נקודת הלינה – כנזכר לעיל, הלינה היא באוהלים בלבד.

תוספת ליחיד בחדר (עבור חדרים בלבד): 150$

תוספת ליחיד באוהל (במהלך הטרק לקילימנג'רו): 100$

המחיר כולל:

*טיסות בינלאומיות בחברת אתיופיאן איירליינס במסלול ת"א – אדיס – קילינג'רו – אדיס – תל אביב

• תחבורה, לינה, כלכלה מלאה וצוות כמפורט.
• כניסה לשמורות הטבע וכל האישורים והטפסים הנדרשים לטיפוס ולינה.
• דמי רישום וטיפול.
• מיסי נמל וביטחון.
• תשר לנותני השירותים המקומיים.
• טלפון לווייני במהלך הטרק.
• אשרת כניסה לטנזניה בעלות של 50$

המחיר אינו כולל: ביטוח רפואי ומטען, שתייה הוצאות אישיות, תשר למדריך הישראלי.

למה טרק לקילימנג'רו עם אקו טיולי שטח?

√ טלפון לווייני במהלך הטרק + מכשירי קשר

√ בלון חמצן , מד סטורציה וערכת עזרה ראשונה במהלך הטרק

√  לינה במחנה בראפו 2

√ ספארי מפנק אחרי הטרק בשתי שמורות בטנזניה כולל מכתש הנגורונגורו "הפלא התשיעי"

√ מחיר הכולל הכל, כולל אשרת כניסה

√מפגש הכנה בשבילי הארץ (בערך כחודשיים לפני היציאה)

לתשומת לבכם:

• מיסי הנמל, הדלק ומחיר התעופה  נכונים ליום פרסום הטיול במידה והמחיר ישתנה, תחול התוספת על הנוסע.
• מחיר הטיול נכון ליום פרסום הטיול במידה וחברת התעופה אתיופיאן איירליינס תשנה את מועדי הטיסות ו / או תעלה את מחירן, ישתנה מחיר הטיול בהתאם לתוספת.
• העלות בהר קילימנג'רו גבוהה בשל היותה שמורת טבע תחת פיקוח המדינה. הביקוש גבוה ומחיר הכניסה עולה באופן שנתי; לזאת מתווספת עלות הסבלים והמדריכים המקומיים.

הפוסט טרק לקילימנג'רו 11 יום הופיע ראשון במסע אחר

האוכלוסיות של הקופים האלו דלילות והן נאלצו להתערבב מחוסר ברירה. מבחינה אבולוציונית זה מתאפשר, כי אלו מינים שנפרדו לפני כשלושה מליוני שנים בלבד ומסתבר שנותרה ביניהם זיקה של התאמה פיזיולוגית. כל מה שהיה צריך הוא שהנקבות האדומות יתרגלו למראה השונה של הזכרים הכחולים ואז הכל מסתדר. הנקבות אדומות הזנב המיוחמות שירבבו את שפתיהן בפיתוי והניפו את זנבותיהן האדומים המפוארים, והזכרים באו. הוולדות קיבלו את הפנים הלבנות של האמהות ואילו הזנב הפך לחום, משהו בין לבין.

לפחות לגבי הנקבות ההיברידיות אנחנו יודעים שהן פוריות ויכולות להזדווג ולהעמיד צאצאים עם כל המבחר. לגבי הזכרים אנחנו משערים שהם עקרים. לא הכל מושלם בדרך ליצירת מין היברידי חדש.

קוף אדום זנב. הקרבה האבולוציונית מאפשרת לקופים אלו להזדווג עם קופים כחולים (בתמונה למעלה)

האם זה אומר שאפשר תיאורטית לזווג בין בני אדם לשימפנזים? גם אנחנו נפרדנו מהם רק לפני מליוני שנים ספורות בלבד ויש לנו זהות גנטית כרומוזומלית של 98.7 אחוז. ולא צריך להמתין עד שנמצא חן אלו בעיני אלו. אפשר לקחת ביצית וזרע ולהפגיש אותם במבחנה. מעניין אם הצאצאים ילכו על שתיים או ארבע, יטפסו על עצים או יצעדו על הקרקע, יהיו פרוותיים או חסרי שיער וכן הלאה.

לדברי פרופסור דטוויילר, אנחנו התפצלנו מהשימפנזים כבר לפני שש מיליוני שנים והתרחקנו מהם מאוד וזה לא אפשרי, וחוץ מזה היא חוקרת את המקרה ההיברידי הזה שהתרחש באופן טבעי ומאפשר לה לחקור את התופעה ולהבין אותה מכל זווית אפשרית.

אגם טנגניקה | צילומים: שאטרסטוק

דטוויילר החלה את התצפיות שלה בהיברידים בהיותה סטודנטית בשנות העשרים לחייה ושהתה בגומבה שנתיים רצופות. המחקר נמשך מאז למעלה מעשרים שנה. היא כבר נושאת בתואר פרופסור באוניברסיטת פלורידה וחוזרת מידי פעם לתקופות שהות בגומבה להמשיך את מחקריה וללוות סטודנטים שנמצאים בשטח.

התנאים באפריקה המשוונית לא קלים. המגורים פשוטים, הבידוד גדול והתקשורת חלשה. אבל מראה ההרים היורדים אל אגם טנגניקה, קולות השימפנזים והקופים האחרים ממשיכים לפתות את אוהבי הטבע מכל העולם לאפריקה ולשמורת גומבה סטרים.

_____

רונן רז –טייל בנשמתו, בעלים ומנהל חברת אקו טיולי שטח, יוצר טיולים חדשים בעולם ומדריך אותם, נחשף לאפריקה בשנת 1984 כשנסע לבקר את אמא שלו שחייתה מאז עשרים שנה בניירובי, קניה, וזו הפכה לו לבית שני, מאז ועד היום

הפוסט חוקרת הקופים משמורת גומבה סטרים הופיע ראשון במסע אחר

נגורונגורו: ספארי רגלי וארוחה עם נשרים

שמורת הטבע נגורונגורו (Ngorongoro Conversation Area) משתרעת בשטח של 8,288 קמ"ר בצפון טנזניה, כ-180 ק"מ מערבית לארושה.

זוהי שמורה ייחודית לטנזניה, בכך שהיא נועדה להגן לא רק על ערכי הטבע שבה, אלא גם על אורח חייהם של 52,000 אנשי שבט המסאי המתגוררים בשטחה. כדי לאזן בין שתי המטרות האלה, קבעה הרשות המנהלת כללים: כך, למשל, נאסר על אנשי שבט המסאי לצוד בעלי חיים, אולם הם יכולים לרעות בשטח השמורה את חיות המשק שלהם ולגדל גידולים חקלאיים שיספקו את צרכיהם.

נגורונגורו הוכרזה כשמורת טבע ב-1959, עוד בזמן השלטון הבריטי. ב 1979 הכריז עליה אונסק"ו כעל אתר מורשת עולמית. השמורה היא חלק מהמערכת האקולוגית סרנגטי, בצפון-מערב נמצאים שולי המישורים הגדולים המאפיינים את שמורת הסרנגטי, בדרום ומזרח נמצא השבר הסורי-אפריקאי.

רכבי ספארי לצד אגם במכתש נגורונגורו. המכתש יוצר מתחם מוגדר שבתוכו חיים כ-25 אלף בעלי חיים גדולים | הצילומים בכתבה באדיבות Lion Safaris

השמורה קיבלה את שמה מהאתר המפורסם ביותר שנמצא בשטחה, מכתש נגורונגורו. המכתש, שהוא הקלדרה השלמה הגדולה בעולם, נוצר לפני כ-2 מיליון שנים, כתוצאה מהתפרצות של הר געש גדול, שהתמוטט לתוך עצמו. המכתש, שעומקו 610 מ' ושטחו 260 קמ"ר, יוצר מתחם מוגדר, שבעלי החיים כמעט שאינם יוצאים ממנו. בשטחו של המכתש זורמים שני נחלים, מונגה ולראי, שמתנקזים לאגם המלוח מגאדי. בנוסף, מקירות המכתש נובעים כמה מעיינות, שמשמשים את בני המסאי.

מסאי בנגורונגורו. יותר מ-50 אלף מבני השבט מתגוררים בשטח השמורה | צילום: שאטרסטוקבשטחו הקטן יחסית של מכתש נגורונגורו חיים כ-25,000 בעלי חיים גדולים, וניתן למצוא בו את רוב בעלי החיים המאפיינים את מזרח אפריקה. בין השאר חיים כאן קרנפים צרי שפה (הקרנפים היחידים באזור הצפוני של טנזניה), שמספרם הידלדל מ-108 בשנות ה-60 ל-14 בלבד ימינו. במכתש יש מספר רב של פרסתניים, ובהם גנו, זברות, אילנדים, צבאים ותאואים אפריקנים. אוכלוסיית הטורפים כוללת, בין היתר, אריות, נמרים וצבועים, וכן חיים במכתש פילים והיפופוטמים.

הריכוז הגדול של בעלי החיים בשטח מצומצם והקרבה לעיר ארושה הם שהביא לכך שנגורונגורו הוא אחד מאתרי התיירות החשובים בטנזניה.

היפופוטמים בנגורונגורו. בשטח קטן יחסית יש מגוון עצום של בעלי חיים

ביום אחד של סיור במכתש ניתן לפגוש בטורפים, כגון אריות, ברדלסים, נמרים, חתולי בר ועוד, לצד אלפי פרטים של גנו, זברות, תאואים ועוד. ובעת שאוכלים ארוחת צהרים באגם הנמצא במרכז המכתש, אפשר לצפות בהיפופוטמים הרובצים במים ובציפורים רבות על הגדה. אין ספק, שארוחת צהרים בחיק הטבע, כשעופות דורסים מנסים לקחת חלק בסעודה, היא חוויה מיוחדת במינה.

תקופה מסעירה במיוחד היא בין סוף ינואר לסוף פברואר, עונת ההמלטות של הגנו. עד 8,000 עגלים נולדים שם מדי יום. הטורפים ואוכלי הנבלות חוגגים על טרף קל; המבקרים חוגגים על אפשרויות הצפייה המצוינות.

זברה וסייח. הצפייה בהמלטות היא אחת החוויות המרגשות בספארי בטנזניה

כיוון שזו לא שמורת טבע רגילה, אפשר לערוך במישורי העשב טיולי ספארי רגליים (בליווי שומר חמוש). ללכת ברגל, כשמסביב מאות אלפי גנו, זברות וצבאים זו תחושה שלא תיאמן והדרך הטובה ביותר לחוות את נדידת העדרים הגדולה.

סרנגטי: שיא השיאים של הטבע

שמורת הסרנגטי היא גולת הכותרת של סיורי הספארי בצפון מזרח טנזניה. השמורה היא סוואנה אפריקאית גדולת ממדים המשתרעת על כ-60,000 קמ"ר בטנזניה ובקניה. האזור מכיל כמה פארקים לאומיים ואזורים הנתונים תחת פיקוח, בהם הפארק הלאומי סרנגטי, המשתרע על שטח של יותר מ-14,000 קמ"ר. בשפתם של בני המסאי, הגרים באזור, סרנגטי פירושו "ערבות אינסופיות".

שמורת הסרנגטי ידועה בזכות עולם החי העשיר שבה. באזור מצויים יותר מ-2 מיליון פרטים של בעלי פרסה אוכלי עשב ועוד אלפי טורפים ממינים שונים, בעיקר חתוליים. גנו, צבאים, זברות ותאו אפריקני הם מבעלי החיים הנפוצים ביותר באזור.

מנופי הסרנגטי. בשפתם של המסאי, החיים באזור, פירוש השם הוא "ערבות אינסופיות"

הסרנגטי מוכרת בעיקר בגלל הנדידה הגדולה הדו-שנתית של אוכלי עשב, שהיא אחת מהנדידות היבשתיות הגדולות ביותר של בעלי חיים בכדור הארץ. בסביבות חודש אוקטובר, בסביבות שני מיליון בעלי פרסה אוכלי עשב נודדים מהגבעות הצפוניות של הסרנגטי אל עבר הערבות הדרומיות, תוך כדי חציית נהר המארה, בעקבות הגשמים והעשב הטרי שצומח בזכותם. בערבות הדרומיות הפוריות מעמידים רבים מהפרסתניים צאצאים, ובחודש אפריל הם יוצאים בנדידה חזרה לצפון, וחוצים את נהר המסאי מארה שוב.

נדידת הפרסתניים בעקבות הגשמים והמרעה היא אחת מתופעות הטבע המדהימות בעולם

הנדידה מעמידה לבעלי החיים תלאות רבות, וחלק ניכר מהם לא שורד אותה. כ-250,000 גנו מתים מדי שנה במהלך המסע מטנזניה אל נהר מסאי מארה, מרחק של כ-800 קילומטר. המוות נגרם בדרך כלל כתוצאה מפציעות, אפיסת כוחות או טריפה על ידי אחד ממיני החתולים הגדולים המצויים בסרנגטי ותניני היאור השורצים בנהר המסאי מארה. ככל הנראה, בעלי החיים הנודדים רגישים לקולות בתדרים נמוכים מאוד ומסוגלים לשמוע את קול הגשמים והסערות ממרחק של עשרות קילומטרים, וכך הם מכוונים את כיוון נדידתם.

עדר פילים בסרנגטי. גם מחוץ לתקופת הנדידה הגדולה, השמורה מזמנת מראות נהדרים

גם מחוץ לתקופת הנדידה, הסרנגטי הוא אחד מאתרי הספארי הטובים ביותר, עם תנאי צפייה מעולים על מגוון חיות בר: עדרים גדולים של תאואים, קבוצות קטנות יותר של פילים וג'ירפות ואלפי אוכלי עשב – גנו, זברות, אימפלות, מגוון צבאים ועוד.

מתי לבקר בסרנגטי?

התקופות הטובות ביותר לביקור בפארק הלאומי סרנגטי הן מדצמבר עד מרץ או מיוני עד אוקטובר. החורף הוא הזמן הטוב ביותר לראות את העדרים בדרום הסרנגטי , ואילו בקיץ ובסתיו המקומות הטובים ביותר הם מערב הפרוזדור וצפון סרנגטי.  הנדידה הגדולה אינה מתקיימת בזמן קבוע ולא ניתנת לחיזוי, אולם חברה שלה אנשי שטח שעוקבים מקרוב אחר הנדידה הגדולה, יכולה להתאים את המסלולים בהתאם לתנועת העדרים. הטמפרטורות קבועות פחות או יותר לאורך כל השנה, כשבשעות היום הטמפרטורה מגיעה לשיא של 28-27 מעלות, ובשעות הלילה המינימום הוא 16-13 מעלות.

• אפריל – מאי. עונת האביב היא העונה הגשומה. הפארק אינו גדוש במטיילים, כיוון שהרבה חוששים מהמשקעים הרבים ומיכולת התנועה המוגבלת. חלק מאתרי הקמפינג והלודג'ים סגורים בתקופה זאך, ויש לתכנן היטב את הטיול כדי למצות את ההנאה. ניתן לראות את כל החיות ולהרפתקנים ביננו, טיול בתקופה זו יכול להיות חוויה חד פעמית.

• יוני – אוקטובר. הקיץ והסתיו הם תקופת הנדידה הגדולה, בה עדרים עצומים של גנו וזברות צפונה במרוץ אחרי המרעה. בין יוני לאוגוסט אפשר לצפות בעדרים הענקיים ליד נהר הגרומטי  (Grumeti) במסדרון המערבי של הפארק ובעדרים קטנים יותר בעמק הלובו (Lobo). צפייה על העדרים חוצים את נהר הגרומטי או נהר המסאי מארה בקצה הצפוני של הפארק, כאשר תנינים טורפים חלק מהם – זוהי חוויה של פעם בחיים. בספטמבר ואוקטובר אפשר לצפות בעדרים הגדולים של הגנו, ביחד עם הזברות ומשפחות של פילים וג'ירפות בחלק הצפוני של הפארק, כאשר הם חוזרים דרומה משמורת המסאי מארה בקניה.

• דצמבר – מרץ. חודשי החורף הם הזמן הטוב ביותר לשהות בדרום הפארק וכן במכתש נגורונגורו. תקופה זו כדאי להשקיע זמן ניכר בדרום הפארק כיוון שגשמי נובמבר מביאים מגוון עצום של עדרי גנו, זברות ועוד לדרום, ובעקבותיהם באים הטורפים. זוהי גם עונת ההמלטות, שבה אפשר לחזות בהמלטות רבות של גנו ופרסתניים נוספים – חוויה בלתי נשכחת.

_______

הכתבה הוכנה בעזרת חברת "ליאון ספאריס"

הפוסט שמורות בטנזניה: נגורונגורו וסרנגטי הופיע ראשון במסע אחר

טיול ספארי הוא חוויה משפחתית מגבשת, הזדמנות להתנתק מהמסכים, מהחדשות ומהרשתות החברתיות, ולהתחבר לטבע ולבני המשפחה האחרים. תופתעו באיזו קלות הילדים יוותרו על הטלפון לטובת "סרט טבע" שמתרחש במציאות: עדר פילים לוגם מים בנהר, ג'ירפה מותחת צוואר כדי לקטוף עלים מצמרת עץ, קופים פולים כינים זה מזה. מרגש לא פחות המפגש עם בני השבטים המקומיים וההזדמנות לראות איך ילדים בני גילם של הילדים שלכם חיים. משחק כדורגל עם ילדים משבט המסאי, למשל, הוא חוויה שלא תישכח במהרה.

אמא, תראי, פיל! ספארי ינתק גם את המתבגרים מהטלפון, לא דבר של מה בכך | צילומים: שאטרסטוק

ועוד יתרון יש לטנזניה: כיוון שזאת מדינה מתוירת, התשתיות נוחות למדי, במיוחד באזורי שמורות הטבע, עם מלונות נוחים בכל הרמות ואפשרויות לפעילויות נוספות מעבר לספארי.

לפני הכל: כמה דברים שכדאי לדעת

• כשנוסעים עם ילדים, חשוב לבחור בקפידה את האזור בו מטיילים. שמורות מרוחקות ומבודדות, כמו שמורת סלוס, פחות מתאימות לטיול משפחתי בשל הנסיעות הארוכות שעלולות לייגע את הילדים ותשתיות התיירות הפחות מפותחות. מומלץ להתמקד בשמורות הפופולריות של צפון טנזניה, דוגמת הסרנגטי ונגורנגורו.

• כשמתכננים את הטיול, כדאי לזכור שנסיעה עם ילדים מציבה אתגרים שונים מטיול רגיל. על אף הריגוש שבנסיעה ברכבי שטח, ילדים, במיוחד צעירים, עשויים להשתעמם במהלך נסיעות ארוכות, במיוחד בקטעים שבהם לא רואים בעלי חיים. לכן, מומלץ לצאת לספארי מוקדם בבוקר ואת שעות אחר הצהריים להקדיש לפעילויות אחרות: טיול רגלי, שייט על אגם, ביקור בשווקים מקומיים, טיול אופניים, ביקור בכפר מקומי וכן הלאה. גם ספארי ערב או לילה יכול לספק הרבה ריגושים לילדים (וגם להורים שלהם).

• להשלמת החוויה המשפחתית, מומלץ לשלב בטיול גם כמה ימי נופש בזנזיבר, עם החופים החלומיים, המלונות המפנקים וההרפתקאות שישמחו כל ילד. בקיצור, כיף גדול לכל המשפחה.

לצד נסיעות ברכבי ספארי, מומלץ לשלב גם טיולים רגליים מודרכים ופעילויות נוספות שיעניינו את הילדים

לאן כדאי לטייל בטנזניה

הנה כמה אתרים שכדאי לבקר בהם במהלך טיול בטנזניה:

פארק ארושה

פארק ארושה (Arusha) אידיאלי לטיול משפחות. מטיילים רבים מדלגים עליו בדרך לשמורת סרנגטי, אבל שטחו הקטן יחסית, מרחקי הנסיעה הקצרים והעובדה שאפשר לטייל בו לא רק ברכבי שטח אלא גם ברגל הופך אותו לאטרקטיבי במיוחד למשפחות עם ילדים. ביער שבכניסה לפארק אפשר לפגוש מינים שונים של קופים, ובאזור הסוואנה משוטטות זברות, ג'ירפות, אנטילופות ועוד.

מפגש עם זברות במהלך ספארי בפארק ארושה | צילום: Marius Dobilas / Shutterstock.com

בפארק נמצא גם הר מרו, הר געש פעיל שמתנשא לגובה 4,562 מטר. מומלץ לבקר במכתש נגורדוטו, מכתש פנימי שממנו נשקפת תצפית נהדרת על האזור, ולצד הביצה שבתוכו אפשר לראות עדרי בופאלו. מצפון למכתש נמצאים אגמי מומלה עם פלמינגו ועופות מים נוספים. באגמים ניתן לשוט בקאנו, חוויה מיוחדת שמגוונת את הספארי.

בקרבת הפארק הלאומי ארושה נמצאת העיר ארושה, וכדאי לבקר בשוק המקומי עם דוכנים של תוצרת חקלאית, תבלינים, קטניות, דגים ועוד, וכן מזכרות, גילופי עץ של בעלי חיים ועוד.

הר הגעש מרו בפארק הלאומי ארושה

שמורת סרנגטי

שמורת סרנגטי (Serengeti) נמצאת על גבול קניה-טנזניה והיא אחת משמורות הטבע הגדולות בעולם. מעבר לכמות גדולה מאוד של בעלי חיים שאפשר לראות כאן לאורך כל השנה, בתקופת הנדידה הגדולה, בה עדרים עצומים של גנו וזברות נודדים בעקבות המרעה לשמורת מסאי מארה שבקניה ובחזרה, המראה מרשים במיוחד.

לביאה וגורים בשמורת סרנגטי. יותר מרגש מכל סרט טבע

אחת ההתנסויות המרגשות ביותר שהשמורה מציעה היא טיסה בכדור פורח מעל מרחבי הסוואנה. הכדור עולה לשמיים בשעת בוקר מוקדמת, עוד לפני עלות השחר, והריחוף מעל השמורה המתעוררת ליום חדש הוא בגדר חוויה שלא תישכח במהרה. בהחלט מדובר בהרפתקה יקרה, אבל היא יכולה להוות מתנה מיוחדת לבן או בת המצווה.

כדור פורח מעל הסרנגטי. התנסות מרגשת וחווייתית

בשטח השמורה חיים בני שבט המסאי ומומלץ מאוד לבקר בכפר מסאי כדי להתרשם מהלבוש המיוחד, הבתים ואורח החיים של בני השבט. הסיורים בכפרים כוללים לרוב צפייה בריקוד מסאי מסורתי, ביקור בבקתת בוץ, ביקור בבית ספר מקומי ועוד.

מכתש נגורנגורו

נגורנגורו (Ngorongoro), הנמצא בקרבת ארושה ושמורת סרנגטי, הוא המכתש הגעשי השלם הגדול בעולם. בשטח קטן יחסית יש ריכוז גדול במיוחד של בעלי חיים, דבר המהווה יתרון בטיול עם ילדים, שכן לא צריך לנסוע למרחקים בחיפוש אחר בעלי חיים. בשטח המכתש אפשר לראות ג'ירפות, פילים, קרנפים, אריות, גנו, זברות, אנטילופות ועוד ועוד.

זברות, גנו ופלמינגו במכתש נגורנגורו

אגם אייסי

בטנזניה יש אגמים גדולים ממנו, אבל יתרונו הגדול של אגם אייסי (Eyasi) הוא הקרבה שלו לנגורונגורו ולסרנגטי. באזור האגם ניתן לראות עופות מים רבים, בהם פלמינגו וחסידות. מעניין לא פחות הוא הנוף האנושי – סמוך לאגם חיים בני שבט ההדזה, שבט של ציידים-לקטים, המתקשרים ביניהם בשפה מיוחדת של קליקים. בלוויית מדריך מקומי, ניתן לבקר בבתים של אנשי השבט ואפילו  להצטרף אליהם למסע של ליקוט. .

צייד צעיר משבט ההדזה באזור אגם איאסי | צילום: Luisa Puccini / Shutterstock.com

שמורת סאדני

במזרח המדינה, מול איי זנזיבר, נמצאת שמורת סאדאני (Saadani). זוהי שמורת הטבע היחידה בטנזניה שממוקמת על חוף האוקיינוס ההודי, מה שמאפשר ליהנות מכל העולמות  – טיול ספארי ונופש ליד הים. בשמורה יש אריות, פילים, נמרים, ג'ירפות, היפופוטמים, אנטילופות ועוד, וגם רצועת חוף יפהפייה עטורת דקלים וביצות מנגרובים. בנוסף, אפשר לצאת לטיולי הליכה מודרכים ולשוט במעלה נהר וואמי (Wami).

שמורת סאדני מאפשרת לשלב טיול ספארי ושהות בחופים קסומים

נופש בזנזיבר

כאמור, מומלץ בחום לשלב בטיול בטנזניה גם כמה ימי נופש בזנזיבר. יש פה כל מה שצריך לחופשה מוצלחת באי טרופי: חופים רחבים עם חול רך ולבן, צמחייה עבותה היורדת עד קו המים וים צלול להפליא בצבע טורקיז מהפנט. בנוסף, תמצאו כאן גם הרבה אטרקציות משפחתיות: סיור במטעי תבלינים, טיול בשמורת היער ג'וזאני, שבה חיים קופי קולובוס אדום, שאפשר לראותם אך ורק כאן, שייט לצפייה בדולפינים ועוד.

החופים הלבנים של זנזיבר הם הסוף המושלם לטיול בטנזניה

טיפים לטיול עם ילדים בטנזניה

מתי כדאי לנסוע? העונה הטובה ביותר לטיול בטנזניה היא בין יוני לספטמבר, כלומר תקופת החופש הגדול וחגי תשרי. מזג האוויר נוח, יש פחות יתושים וזהו הזמן לחזות בנדידה הגדולה. גם ינואר-פברואר היא עונה נהדרת (בתנאי שאתם מסכימים שהילדים ייעדרו מהלימודים) – בתקופה זו מזג האוויר יבש וזוהי גם עונת ההמלטות של הגנו והזברות, חוויה משמחת ומרגשת.

האם צריך להתחסן? חשוב לבדוק לפחות חודש לפני הנסיעה במרפאות מטיילים (יש במרבית בתי החולים הגדולים ובמרכזים של משרד הבריאות) איזה חיסונים נדרשים למבוגרים ולילדים וכן לברר לגבי טיפול מונע למלריה. אל תדחו את הבירורים לרגע האחרון, במרפאות מטיילים יש לעיתים המתנה של כמה ימים ואפילו כמה שבועות.

איך להיזהר מיתושים? למרות שבלודג'ים רבים יש כילה מעל המיטה, מומלץ לשם ביטחון להביא אתכם כילה (לא תופסת מקום רב במזוודה) ותכשירים נגד יתושים. במיוחד בערבים, מומלץ ללבוש בגדים ארוכים ולהשאיר כמה שפחות חלקי גוף חשופים לעקיצות.

בטיול עם ילדים, כדאי ללון בלודג' עם בריכה, שכיף גדול לטבול בה בסוף יום עמוס וגדוש

מה מותר לאכול? מומלץ, במיוחד לילדים, להימנע ממאכלים הנמכרים בדוכנים ברחוב וכן אסור לשתות מים מהברז או מים בקנקנים שמוגשים בארוחת הערב. הקפידו לשתות מים מינרלים מבקבוקים סגורים. כדאי להביא אתכם מהארץ חטיפים ונשנושים בריאים, שיעזרו לילדים להעביר את השעות שבין הארוחות המסודרות.

כיסאות לפעוטות. בחברות השכרת רכב מקומיות לא תמיד יש מושבים זמינים לפעוטות או בוסטרים לילדים צעירים, ולכן חשוב להזמינם מראש.

איפה ישנים? אפשרויות הלינה מגוונות: ממחנות קמפינג בסיסיים, עם קרבה מקסימלית לטבע, דרך מחנות אוהלים משודרגים, ועד ללודג'ים מפנקים בשמורות או בסמוך להן. איפה שלא תלונו, תוכלו ליהנות משמיים זרועים בכוכבים ומפסקול לילי של שאגות ונהמות. כשנוסעים עם ילדים מומלץ לבחור בלודג' עם בריכה, שכיף להתרענן בה בסופו של יום עמוס בחוויות ספארי.

הפוסט ספארי בטנזניה עם ילדים הופיע ראשון במסע אחר

טיול לטנזניה זו חוויה מרגשת ובלתי נשכחת. כבר שנים ארוכות שאנחנו חיים ונושמים את טנזניה, עד שהיא ממש הפכה לבית שני עבורנו. אפשר לגלות את טנזניה בכל מיני דרכים, ואנחנו בטנזניה טריפ מזמינים אתכם להצטרף אלינו לטיול בטנזניה ולגלות את הקסם הטנזני בדרך הכי טובה שיש – דרך אתרי הטבע היפים ביותר, בעלי החיים הפראיים והתרבויות המרתקות שיש לטנזניה להציע למטיילים בה.

אנחנו וצוות המומחים שלנו בישראל ובטנזניה נוביל אתכם צעד אחר צעד ונעניק לכם מהידע המקצועי שצברנו במהלך השנים בתכנון הטיול המושלם והחווייתי ביותר עבורכם. הצטרפו למאות מטיילים שבחרו לטייל ברמה אחת מעל כולם.

Prev

1of10

Next

כשאתם מטיילים עם טנזניה טריפ מקבוצת מיי טריפ, אתם יכולים לטייל בראש שקט – אנחנו תחת פיקוח מחמיר של אמון הציבור (וגאים על כך), דוגלים בשקיפות מלאה – ללא הפתעות, זמינים עבורכם 24/7 לפני הטיול, במהלכו ועד חזרתכם ארצה, מקפידים על קבוצות קטנות ואיכותיות – כך שתוכלו על הדרך לרכוש חברים חדשים וגם לקבל את תשומת הלב הראויה, ובוחרים בפינצטה כל מדריך – כי אנו מאמינים שמדריך מקצועי בעל תשוקה אמיתית ליעד יהפוך את הטיול שלכם בטנזניה וזנזיבר מטוב למושלם.

כל שנותר לכם לעשות הוא לארוז ולצאת איתנו לטיול בדרך אחרת.

לאתר האינטרנט שלנו: https://tanzania-trip.co.il

הפוסט טנזניה טריפ – Tanzania Trip הופיע ראשון במסע אחר

מסלול הטיול

יום 1: הגעה לטנזניה ופארק טרנגירה

נצא בטיסת לילה דרך אדיס אבבה וננחת בשדה התעופה קילימנג’רו שבארושה, העיר המרכזית בצפון טנזניה, בשעות הצהריים. נמשיך מיד לעבר שמורת טרנגירה (Tarangire NP), בה ניתן למצוא את ריכוז בעלי החיים הגדול ביותר בטנזניה מחוץ לשמורת הסרנגטי. השמורה נחשבת גם לבעלת אחד מריכוזי העופות הגדולים בעולם, עם למעלה מ–400 סוגי עופות המקננים בה. לינה באזור טרנגירה.

יום :2 ספארי בשמורות טרנגירה ומניירה

נקדיש את שעות הבוקר לספארי בשמורת טרנגירה – עדרי פילים, עצי באובב ונהר אחד שהינו עורק החיים של השמורה – מקנים לשמורת טרנגירה את ייחודה. בהמשך היום נמשיך צפונה אל שמורת אגם הסודה מניירה (Manyara NP), אחד מאגמי הבקע הסורי אפריקאי העובר בטנזניה. נתחיל בחלקה הדרומי של השמורה ונמשיך לטיול ספארי ברחבי השמורה המשופעת ביער צפוף, קופים מקפצים והיפופוטמים הרובצים סמוך לשפת האגם. בסיום היום נצא מחלקה הצפוני של השמורה ונמשיך ללינה באזור קראטו.

יום 3: פנינת הטיול לטנזניה – מכתש הנגורונגורו וחיות הבר

מכתש הנגורונגורו הנו חלק מאתר מורשת עולמית מטעם אונסק”ו, ומהווה את אחת האטרקציות היפות של צפון טנזניה. המכתש (קלדרה) נוצר לפני כ-2-3 מיליון שנה עקב התמוטטות הר געש, ומהווה סביבת מגורים טבעית לחיות בר שונות. בשעות הבוקר המוקדמות נרד בג’יפים אל קרקעית הלוע, לספארי עשיר ומפגש עם חיות הבר של אפריקה. במשך כחצי יום נשהה במכתש המפורסם, ולקראת אחר הצהריים נמשיך תוך כדי נסיעת ספארי לכיוון שמורת הסרנגטי כאשר בדרכנו נעצור בכפר מסאי מסורתי (מנייטה). לינה במרכז שמורת הסרנגטי.

ימים 4-5: בעקבות הנדידה הגדולה אל צפון הסרנגטי

בשעות הבוקר נצא בנסיעה עם ארוחות צהריים ארוזות אל צפון שמורת הסרנגטי (Serengeti) – “המישורים האינסופיים” בסוואהילית. שטח השמורה כמעט כגודל מדינת ישראל וחיים בה ג’ירפות, פילים, אנטילופות וכל הטורפים למיניהם. בכל שנה, מתרחשת אחת הנדידות הגדולות ביותר בעולם החי – בין שמורת הסרנגטי שבטנזניה אל שמורת המסאי מרה שבקניה ובחזרה. תנועה זו של מיליוני פרטים של גנו (Wildebeest), זברות ואוכלי עשב אחרים הינה אחד המחזות המרהיבים ביותר בעולם. נקדיש את היומיים הקרובים לספארי במישורי העשב האינסופיים של הסרנגטי וייתכן ואף יתמזל מזלנו לצפות בחציית העדרים את נהר המרה השורץ תנינים. לינה שני לילות במחנה אוהלים בצפון הסרנגטי.

יום 6: סרנגטי – זנזיבר וסיור תבלינים

בשעות הבוקר נערוך ספארי נוסף בצפון שמורת הסרנגטי ונמשיך אל המנחת המקומי, ממנו נמריא אל האי זנזיבר (דרך ארושה) להמשך נופש “באי התבלינים” הקסום. בהגיענו לזנזיבר ניאסף על ידי רכבים ונצא לסיור התבלינים המפורסם של זנזיבר בו נסייר במספר כפרים באי, נטעם, נריח ונלמד על מגוון הפירות הטרופיים והתבלינים באי ושימושיהם השונים. נמשיך אל המלון בחוף הצפון מזרחי אשר מציע לאורחיו לבלות את חופשת חלומותיהם על פיסה קטנה של גן עדן. החדרים מעוצבים על פי סגנון הבנייה האפריקאי המסורתי אך מאובזרים בכל הנדרש לנוחות מקסימלית. לינה 3 לילות בחוף הצפון-מזרחי.

יום 7: ספארי בלו – חוויה של שייט ושנורקלינג בפינות קסומות באי זנזיבר

לאחר ארוחת הבוקר ניסע דרומה אל הכפר Fumba, משם נצא בסירות דאו (dhow) מסורתיות ליום שלם של שייט קסום. במהלך היום נבקר במפרץ Minai, נבקר באיונים קטנים, נוכל לשחות ולעשות שנורקלינג בשוניות אלמוגים ואולי אף נראה דולפינים. נסיים את היום בביקור באי הנסתר ובלגונת מנגרובים בה נוכל לשחות. במהלך השייט נהנה משתייה קלה, פירות טרופיים וארוחת צהריים של ברבקיו דגים ופירות ים טריים.

יום 8: יום חופשי

יום חופשי בו נוכל ליהנות מהשקט הקסום, החופים הלבנים ומי הטורקיז הצלולים. המעוניינים יכולים ליהנות מפעילויות ספורט ימי או מטיולי יום עצמאיים באי.

ימים 9-10: סטון טאון וחזרה ארצה

בשעות הבוקר ניפרד מהחוף הצפוני ונשוב דרומה אל סטון טאון (Stone Town), נצא לסיור בין סמטאותיה העתיקות של הבירה ההיסטורית אשר הוכרזה כאתר מורשת עולמית ע”י אונסק”ו בשנת 2000. בתחילת המאה ה -16 נכבשה העיר ע”י הפורטוגזים, בסוף המאה ה – 17 נכבשה ע”י העוסמאנים ועם תום המאה ה – 19 נכבשה ע”י הבריטים. רובם ככולם הותירו חותמם על העיר בארכיטקטורה והאווירה הייחודית אשר נוצרה בה. לקראת צהריים נשוב אל שדה”ת לטיסתנו ארצה דרך אדיס אבבה. נחיתה בארץ לפנות בוקר, אור ליום ה-10.

תאריכי יציאה ומחירים

הנחות ילדים ונוער:

• הנחה לילד מתחת לגיל 12 יחד עם שני מבוגרים: 600$
• הנחה לילד מתחת לגיל 12 עם מבוגר אחד: 400$
• הנחה לנוער עד גיל 15 עם שני מבוגרים: 325$
• הנחה לנוער גלאי 12 עד 15 יחד עם מבוגר בחדר: 300$

דגשים מיוחדים

מחיר הטיול כולל:

• טיסות בינלאומיות ופנימיות כולל מיסי נמל
• כל ההסעות כולל מ / אל נמל התעופה
• תחבורה: נסיעה ברכבי ספארי מאורכים – ג'יפים 4X4 עם גג נפתח מיוחד לספארי, בזנזיבר אוטובוס מקומי, נהגים-מדריכים מקומיים דוברי אנגלית.
• לינה: במהלך הספארי נלון בלודג'ים אפריקאיים בדרגת תיירות גבוהה. בזנזיבר הלינה במלון מדרגת תיירות טובה בחוף הצפון מזרחי של האי.
• כלכלה: כלכלה מלאה במהלך הספארי וחצי פנסיון במהלך הנופש בזנזיבר. מים מינרלים ברכבים במהלך ימי הספארי.
• כניסות לכל האתרים וסיורים, כמפורט במסלול הטיול.
• אשרת כניסה לטנזניה שתונפק במעברי הגבול ותשולם באופן ישיר (כ-$50)
• תשר לנותני השירות המקומיים במהלך ימי הספארי.

מחיר הטיול אינו כולל:

• ביטוח רפואי ומטען – ניתן לעשות דרך אקו.
• שתייה וארוחות שאינן כלולות.
• הוצאות בעלות אופי אישי.

אופי הטיול: הטיול הינו בדגש על נושאים זואולוגיים, תרבותיים ומעולם הטבע ומותאם למשפחות וליחידים, מבוסס על נסיעה ברכבי ספארי מיוחדים עם גג נפתח לתצפיות ולינה בלודג'ים אפריקאיים (Lodges/Tented Lodges) ברמת תיירות גבוהה בחיק הטבע האפריקאי.

חיסונים – לקבלת מידע על חיסונים יש לפנות ללשכת הבריאות באזור המגורים. חובה להתחסן כנגד קדחת צהובה (!). אנו ממליצים לפנות למרפאתו של פרופסור שוורץ בבית חולים תל השומר.

לתשומת לבכם – ידוע לנו כי דרוש חיסון כנגד קדחת צהובה (!) עם זאת, ישנם רופאים שממליצים למטיילים מעל גיל 60 להימנע מקבלת החיסון. אנא התייעצו עם רופא טרם הרשמתכם לטיול ובמקרה של פטור מקבלת החיסון מפאת גילכם או מסיבה רפואית אחרת חובה להציג מכתב באנגלית ממשרד הבריאות אשר מאשר זאת.

– התכנית מתארת את האתרים בהם נבקר, אך לא בהכרח את סדר הביקורים לאורך הימים.

– אקו אינה יכולה להתחייב לתנאי מזג אוויר אופטימליים. טנזניה היא מדינה משוונית (הממוקמת על קו המשווה), כך שייתכן גשם אף בעונות המוגדרות יבשות. בדרך כלל בבקרים ובערבים קר, ובמהלך היום נעים עד חם.

– חברת אתיופיאן איירליינס אינה מאפשרת הושבה מראש (אף לא מטעמים רפואיים), על כן לא נוכל לארגן הושבה בהתאם לבקשה מוקדמת. בהתאם, כל המעוניינים לשבת במקום ספציפי ו/או עם בני
זוג מסוימים, אנו ממליצים להגיע לצ'ק אין מוקדם מהרגיל על מנת לתאם את הושבתכם בהתאם לרצונכם.

– מחיר הטיול נכון ליום פרסום הטיול, במידה וחברת התעופה אתיופיאן איירליינס תשנה את מועדי הטיסות ו/או תעלה את מחירן, ישתנה מחיר הטיול בהתאם לתוספת.

– מחיר הטיול תלוי בין השאר במחירי הכניסה לשמורות הטבע, שנקבע על פי המחירים הרשמיים אותם מפרסמת ממשלת טנזניה. במידה ויועלו מחירי הכניסה ישתנה מחיר הטיול בהתאם.

– מיסי הנמל והדלק נכונים ליום פרסום הטיול. במידה ויחול שינוי, המחיר ישתנה בהתאם.

הפוסט טיול לטנזניה וזנזיבר בעונת הנדידה הגדולה הופיע ראשון במסע אחר