לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר להר הנגב
• מצפה רמון והמכתש: מסלולי טיול מדבריים
• פתחת ניצנה והסודות שלה

בקיבוץ, ובעיקר במדרשה, מרוכזות כמה אטרקציות תיירותיות מלהיבות וכמה מקומות לאכול בהם. כשמצרפים לאלה את הנופים המדבריים שאין שניים להם ואת מזג האוויר הנעים בהר הנגב (גובה ממוצע של 473 מ' מבטיח שגם בקיץ תיהנו כאן מערבים קרירים ויבשים), מתקבל יעד נהדר לסופשבוע לכל המשפחה. כדי לעשות לכם חיים קלים, בנינו עבורכם תוכנית שכוללת את המיטב של האזור – טבע ונופים, אקשן, היסטוריה ואוכל טוב  – בחופשה בת יומיים. אם יש לכם יותר זמן, תוכלו לפרוש את התכנית המוצעת פה על פני שלושה ימים ואפילו ארבעה ולהשאיר לכם מספיק זמן ליהנות מהשקט, היופי והשלווה של המדבר.

יעלים בדשא במדרשת בן גוריון | צילום: מילי שאואר

יום 1

צריף בן גוריון בשדה בוקר

התחנה הראשונה שלנו היא צריף בן גוריון, שנמצא בקיבוץ שדה בוקר. לקיבוץ שדה בוקר הגיע בן גוריון, ראש הממשלה הראשון והשלישי של מדינת ישראל, ממש במקרה, במהלך כהונתו הראשונה כראש ממשלה, כשהיה בדרך חזרה מאילת. בדרך הוא הבחין בקיבוץ הזעיר שזה מכבר הוקם. הוא שוחח עם הצעירים שהתיישבו שם וכמה חודשים מאוחר יותר הוא התפטר מראשות הממשלה ועבר עם אשתו פולה לקיבוץ. הוא הוקסם מההזדמנות להפריח את השממה ולקח חלק בעבודת האדמה יחד עם חברי הקיבוץ הצעירים ממנו בכמה עשורים.

צריף בן גוריון. צניעות מעוררת קנאה

הצריף בו התגורר בן גוריון נשמר בדיוק כפי שהיה – הספרים בחדר העבודה וליד המיטבה מונחים באותו סדר בו הניח אותם בן גוריון, נעלי הבית עדיין מונחות ליד המיטה ועל הקיר במטבח תוכלו להתרשם מפתק בכתב ידו, בו כתוב תפריט היומי (והצנוע) שלו, ולידו תמצאו פתק עם רשימת התרופות שעליו ליטול בכל ארוחה. כשמשווים את הצריף אל בתי המגורים של ראשי המדינה היום, אי אפשר שלא להתפעל מהצניעות. אבל מסתבר שביחס לחברים האחרים בקיבוץ, בן גוריון נהנה מתנאים משודרגים – הוא גר בצריף מרווח במיוחד, עם שני חדרי שינה, סלון וחדר עבודה. כאן תוכלו להתרשם לא רק מחייהם של בני הזוג, אלא גם לקבל הצצה נוסטלגית לאורח החיים בישראל בתקופה ההיא (ואולי להיזכר בבית של סבא וסבתא).

מלבד הצריף, תוכלו להתרשם במתחם המטופח מתצוגות מעשירות נוספות, ובהן חלל של שולחנות אינטראקטיביים – שולחנות מולטימדיה הבוחנים את משנתו של בן גוריון במבחן הזמן דרך סוגיות כמו יישוב הנגב, עם משימות והפעלות מעניינות לילדים (בהן גם המבוגרים לומדים לא מעט). חלל נוסף מוקדש למיצג אנימציה, ותערוכה בשם "הזקן והעם" הבוחנת את הקשר בין בו גוריון לציבור ובה תוכלו, בין היתר, להתרשם מהמכתבים וברכות השנה טובה שקיבל המנהיג הנערץ (וגם בתשובותיו למכתבים אלה), להתחפש לבן גוריון ועוד.

ביציאה מן הצריף תגיעו לפולה קפה, ואם אתם רוצים לנשנש משהו תמצאו כאן מאפים מתוקים ומלוחים, קפה וגלידות. במקום מוכרים גם את המוצרים של פארן קוסמטיקה טבעית, ואת היינות של יקב שדה בוקר.

צריף בן גוריון
טלפון: 08-6560469
אתר אינטרנט

פולה קפה
טלפון: 08-6560430

שולחנות אינטראקטיביים הופכים את הביקור בצריף בן גוריון למעניין ומעשיר גם עבור הצעירים שבחבורה

ארוחת צהריים במדרשת בן גוריון

במרכז המסחרי של מדרשת בן גוריון יש כמה מקומות חביבים לאכול בהם – חומוסייה, פלאפל מפתיע באיכותו ופיצריה. גולת הכותרת היא "הכנענייה" – מעדנייה שפועלת במקום כבר 15 שנה ומהווה אבן שואבת למקומיים ומטיילים. מוכרים כאן בעיקר כריכים עם גבינות משובחות ונקניקים, ממרחים, ירקות ועוד תוספות. תמצאו כאן, בין היתר, כריך גאודה עיזים עם טפנד זיתים ועגבניות מיובשות, כריך ברי צרפתי עם חמאה, ריבה ובלסמי, כריך אווז מעושן עם חרדל, ממרח ארטישוק ועגבניות מיובשות וגם כריך טבעוני של ארטישוק פרוס עם טפנד זיתים, ממרח עגבניות מיובשות וטחינה. מהאוכל תוכלו ליהנות בחלל בית הקפה, בשולחנות שפזורים בחוץ או בדשא הסמוך, ליד גן השעשועים, כשיעלים מארחים לכם לחברה.

כנענייה
טלפון: 058-7274965
אתר אינטרנט

טיפוס קירות ב"טיפוס מדברי"

המדבר מלא קסם בשעות הבוקר ובשעות אחר הצהריים והערב. אבל מה קורה בצהריים? בשעות האלה בהן השמש קופחת ואין מקום להסתתר בו תוכלו למצוא מפלט ב"טיפוס מדברי", קיר הטיפוס שפתח גלעד חיות. גלעד, חובב טיפוס, לא רק פתח את המקום, הוא גם בנה אותו בשתי ידיים. התוצאה היא מתחם טיפוס ייחודי ומזמין, עם אווירה אינטימית וביתית, ובו שלושה חללים – שני חללי טיפוס עם מסלולי טיפוס לכל הרמות (ולא רק למקצוענים), וחלל נוסף שמוקדש כולו לטיפוס צדדי, מה שמתאים במיוחד למי שעושה את צעדיו הראשונים בטיפוס. מסלולי הטיפוס בנויים לפי דרגות קושי ומסומנים לפי צבעים, וגם אם המתבונן מן הצד לא מבין את המשמעות של המסלולים, כל מסלול שם דגש על משהו אחר – יש מסלולים שבהם מושם דגש רב יותר על שיווי משקל, אחרים על תכנון ואסטרטגיה וכו'.אנחנו ממליצים לכם לא להסתפק בלהשקיף על הילדים, אלא להתנסות בטיפוס גם בעצמכם ולחוות את היתרונות של הספורט הזה – הוא לא רק מחזק את השרירים, הוא גם מסייע להתמודדות עם פחדים, להפרעות קשב וריכוז ולתכנון ואסטרטגיה. גלעד מספר שהטיפוס נחשב לספורט בריא, משום שהוא לא גורם לזעזועים כמו ענפי ספורט אחרים. גם אם אתם לא מלווים בילדים תוכלו להעביר כאן שעה או שעתיים של כיף ואתגר.

טיפוס מדברי
טלפון: 054-9399829
אתר אינטרנט

את קיר הטיפוס, שבו מסלולים בדרגות קושי שונות, בנה גלעד חיות במו ידיו | צילום: גלעד חיות

טיול ברגל או באופניים בטיילת בן גוריון

אחרי שמתמקמים במקום הלינה, כדאי לצאת לטיול של אחר צהריים בטיילת בן גוריון. הטיילת שנחנכה בשנה שעברה עוררה מחלוקת רבה, הן מצד שומרי סביבה שטענו שהטיילת פוגעת בנוף, והן מצד התושבים שחששו מההשלכות של המבקרים. רבים טוענים שבן גוריון נהג לעשות את צעדות הבוקר שלו בשבילי העפר ולא על שבילים מבטון, ושכמותו יכולים לעשות גם המבקרים האחרים.  הם צודקים, אבל הטיילת הופכת לראשונה את הטיול על שפת המצוק נגיש גם להורים עם ילדים קטנים, לנכים בכיסאות גלגלים ולמתקשים בהליכה. אי אפשר להתווכח על כך שנעים לטייל בטיילת אשר נמתחת לאורך 3.5 ק"מ על שפת המצוק מציעה נוף שאין שני לו – נחל צין, מצוק הצינים ורמת עבדת. לאורך הדרך יש תצפיות, ספסלים ופינות ישיבה ומנוחה מוצלות.

זהו רק חלק מהנוף, הנשקף מטיילת בן גוריון | צילום: מילי שאואר

ספארי לילה עם נגב ספארי

גם אם כבר הייתם בשדה בוקר בעבר, ראיתם את הנוף (שאפשר לראות שוב ושוב בלי לשבוע), ביקרתם בצריף בן גוריון וביקרתם בעין עבדת, אנחנו מאמינים שעוד לא עשיתם ספארי לילה. וחבל, כי מדובר באחת הפעילויות המרגשות והמלהיבות ביותר שתוכלו לעשות  לא רק בנגב אלא גם בארץ. את הפעילות מעביר ד"ר חיים ברגר מנגב ספארי. ברגר הוא ביולוג וחוקר התנהגות טורפים. הוא ייקח אתכם בג'יפ שלו ממקום הלינה במדרשת בן גוריון או ממלון קדמא הסמוך, יסביר לכם לקראת מה אתם הולכים, ינחה אתכם איך להשתמש בפנסים ואז תצאו לשדות הסמוכים למדרשה ולקיבוץ. אם נסעתם כאן ביום ולא ראיתם כלום, תופתעו לגלות בערב שיש כאן עולם ומלואו – זהו אזור המחיה הטבעי של בעלי חיים רבים, לא רק עקרבים, עכבישים ונחשים, אלא גם ירבועים, גרבילים, ארנבות, דורבנים וגם טורפים כמו שועלים, תנים, זאבים, צבועים ואפילו קרקלים.

ירבוע בשדות שליד שדה בוקר. אם יתמזל מזלכם, גם אתם תפגשו אחד בספארי לילה | צילום: ד"ר חיים ברגר, נגב ספארי

בספארי כמו בספארי, אי אפשר לדעת את מי תפגשו וזה חלק מהריגוש והקסם של הטיול. את הטיול מתבל חיים בהרבה הומור ובסיפורים מרתקים, כשהוא יודע להתאים את עצמו לקהל.  מדי פעם הוא מדומם מנוע, ואז תוכלו לצאת מהג'יפ ולעקוב בשקט אחר בעלי החיים – ככה ראינו מקרוב זוג דרבנים נכנסים למאורה. לקראת הסוף יש הפסקה של תה ועוגיות, מהם תוכלו ליהנות תחת שמים זורעי כוכבים כמו שיש רק במדבר, וחיים יסביר לכם על הכוכבים ואיך למצוא את כוכב הצפון. הטיול הזה הוא חוויה גדולה ומרגשת בכל הרכב בו תגיעו – בזוג, עם הילדים או בקבוצת חברים.

נגב ספארי
טלפון: 054-5343797
אתר אינטרנט

הזאבים הo מהכוכבים הגדולים של ספארי הלילה | צילום: ד"ר חיים ברגר, נגב ספארי

אוכל ואלכוהול במקום לשבט

אחרי שתחזרו מהספארי מלאי ריגושים, ודאי תרצו לשבת ולשתות משהו כדי לחלוק את החוויות. הפאב מקום לשבט שממוקם במרכז המסחרי של מדרשת בן גוריון הוא בדיוק המקום לעשות זאת. את הפאב פתח לפני 15 שנים גלעד חיות, האחראי גם על קיר הטיפוס. הפאב, שנקרא בעבר ג'ומעה בר, שינה בשנה האחרונה שם ומיתוג, אבל הוא ממשיך להיות מקום בילוי אהוב על מקומיים ומטיילים כאחד. לצד אלכוהול ומוזיקה טובה, יש פה גם אוכל טוב. התפריט מבוסס ברובו על המבורגרים, שמלווים בתוספות כמו גבינת גאודה או בצל מטוגן, פלפל קלוי,  צ'יפס וצ'יפס בטטה. יש גם מנות לטבעונים, כולל המבורגר טבעוני. אם יש אתכם ילדים, תוכלו להגיע לארוחת ערב יחד איתם (הפאב ידידותי לילדים) ורק לאחר מכן לצאת לספארי לילה.

מקום לשבט
טלפון: 054-4242385
אתר אינטרנט

מקום לשבט. הבר השכונתי של מדרשת בן גוריון | צילום: גלעד חיות

יום 2

תצפית זריחה ממצפה דור

מצפה דור, אשר הוקם לזכרו של דור כהן שנהרג במהלך טיול בגאורגיה ב-2015 הוא מרפסת תצפית לאורך טיילת בן גוריון, בסמוך למלון שרמנ'ס. יש בו ספסל עץ רחב ידיים מול הנוף, ולידו, על אבן, חקוקות המילים: "למדתי להנות מהדברים הקטנים שתמיד היו סביבי ולא שמתי לב אליהם – מהזריחה, מהציפורים שמצייצות, מהבריזה לפני הערב, מלהיכנס למים קפואים, מחיות שרצות מולי. מלקטוף פירות ובעיקר מהשקט. למדתי להעריך את הארץ שאני חי בה מחדש דרך כל שעל ואבן וכל פסגה שכבשתי” – דור כהן.

זריחה במצפה דור | צילום: מילי שאואר

כשתשבו בספסל, גם אתם תלמדו ליהנות מהדברים שתמיד נמצאים שם, גם אם לא תמיד אנחנו מתפנים להתבונן בהם, כמו הזריחה. וזו בדיוק הסיבה שאנחנו ממליצים לכם לחזור לכאן פחות מ-12 שעות אחרי הביקור הקודם. הזריחה הנשקפת מכאן היא אחת מהיפות בארץ. בשעת בוקר מוקדמת, יש סיכוי שתהיו על הספסל הגדול לבד. עוד מעט יגיעו לכאן רצי הבוקר, ואחר כך הכלבים עם בעליהם, אבל לפני כן תיהנו מזמן נדיר של שקט.

שעת זריחה במצוק הצינים | צילום: מילי שאואר

יעלים ונוף באחוזת קבר בן גוריון

בשונה מראשי ממשלה אחרים, בן גוריון לא רצה להיקבר בהר הרצל, ובחר להיקבר במקום אותו אהב – ברמה שמדרום לקיבוץ שדה בוקר, מול הנוף עוצר הנשימה של נחל צין ורמת עבדת. אל שני הקברים – שלו ושל פולה – מוביל שביל סלול ונגיש באורך 300 מטר שעובר בגן ירוק ומקסים שעומד בניגוד לסביבה המדברית הצחיחה אך בה בעת גם משתלב בה היטב. את הגן תכננו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, שזכו בהמשך בפרס ישראל לאדריכלות. כשתטיילו כאן תראו יעלים מסתובבים חופשי ותשמעו את ציוץ הציפורים.

קבריהם של דוד ופולה בן גוריון מול הנוף של מצוק הצינים | צילום: מילי שאואר

טיול בעין עבדת

בסמוך למגרש החניה של אחוזת קבר בן גוריון נמצאת הכניסה לגן הלאומי עין עבדת.  נסיעה במורד הכביש התלול תוביל אתכם  לנווה מדבר יפהפה יוצר נחל צין קניון צר ועמוק בסלע הקירטון הלבן. בקניון נובעים שלושה מעיינות -עין מעריף, עין עבדת ועין מור. באתר יש כמה מסלולי הליכה. מכיוון שהיום עמוס נמליץ כאן על המסלול הקצר – מסלול קליל המתאים למשפחות, באורך 1.6 ק"מ (הלוך-חזור) שמוביל מהכניסה התחתונה עד למפל ולבריכה היפה בחזרה. לאורך רוב הדרך יש צמחיית נחלים מגוונת, הכוללת את עצי צפצפת הפרת, ובסמוך לתחילת המסלול, ליד עין מור, יש עץ אלה אטלנטית. מומלץ להתחיל את המסלול בסמוך לשעת פתיחת האתר משתי סיבות. הראשונה היא מזג האוויר – מומלץ לעשות את המסלול כשעדיין לא חם מדי. השנייה היא שבשעות אלה גדלים הסיכויים לפגוש את חיות הבר שמסתובבות בו – יעלים, שפני סלע ועוד. אם יתמזל מזלכם, בעונת הקינון, בין נובמבר לאוגוסט, תוכלו לראות את הנשרים המקננים במצוקי הוואדי. הקדישו כשעתיים לטיול.

גן לאומי עין עבדת
טלפון: 08-6554418
אתר אינטרנט

עין עבדת. נווה מדבר יפהפה למרגלות מדרשת בן גוריון | צילום: שאטרסטוק

גבינות בחוות קורנמל

כמה קילומטרים צפונה משדה בוקר, על כביש 40, בדיוק כשמתחילים להצפין בחזרה, תראו שלט שמורה ימינה לדרך עפר תלולה שמובילה אל חוות קורנמל. החווה, בה מגדלים עזים לחלב, שוכנת על גבעה מול נוף מדברי בראשיתי, ועם קצת מזל, תראו את העזים. במקום יש חנות, בה נמכרות הגבינות המיוצרות בחווה, ויש גם מסעדה קטנה, עם כמה שולחנות בחוץ, שמציעה תפריט מינימליסטי אך איכותי עם מנות המבוססות על תוצרת החווה – מצלחת גבינות, דרך ביצי עין אפויות בתוך פרוסות לחם עם גבינה ועד למאפים כמו פיצה או בצק פילו ממולא בגבינות. הגבעה עם הבריזה הנעימה מול הנוף היא מקום נהדר לסיים בו את החופשה הקצרה ולהבטיל לעצמכם לחזור שוב בקרוב.

חוות קורנמל
טלפון: 08-6555140
אתר אינטרנט

איפה ישנים בשדה בוקר?

במדרשת בן גוריון יש כמה צימרים ובתי הארחה, ובשנה שעברה נחנך שם מלון מקסים שמהווה חלק מבית ספר שדה שדה בוקר. מלון שרמנס הוא מלון מדברי קטן ואינטימי אשר הודות למיקומו, הוא יכול להתברג בקלות בעשירייה הראשונה של המלונות עם הנוף הכי יפה בארץ. הוא שוכן ממש על שפת מצוק הצינים, ולמרות שהנוף נשקף רק מחלק מהחדרים, תוכלו לראות אותו מהמרפסת של בית הקפה שפועל במקום (שם גם מגישים את ארוחת הבוקר, ובו יש ערבי סושי בימי חמישי). במרחק כמה פסיעות מהחדר תגיעו לטיילת בן גוריון ולמצפה דור שנזכרו פה, ותוכלו ליהנות משקיעות וזריחות יפהפיות. החדרים מעוצבים  בסגנון מדברי ובטוב טעם. הם פשוטים ומינימליסטיים אך יפים ונעימים, ונעשה בהם שימוש בחומרים טבעיים כמו עץ וטיח טבעי בגווני מדבר.  בחדרים ניכרת הקפדה על פרטים קטנים שמשדרגים את החופשה – מיטות רחבות, כסא נדנדה, מכונת אספרסו ומקלחת עם ראש גשם. לא צריך יותר מזה לחופשה מדברית מושלמת.

שרמנ'ס מלון בוטיק במדבר
טלפון: 08-6887361
אתר אינטרנט

עוד בסביבה של שדה בוקר: טיולים, לינה ואוכל

טיולים

נחל חווארים: מסלול למשפחות אשר יוצא מבור חווארים (לשם יש לכוון את הוייז) בסמוך לשדה בוקר ומסתיים בחניון הסרפנטינות (נדרשת הקפצת רכבים). המסלול שאורכו ארבעה ק"מ מתחתר בסלעי צור וקירטון ובסלעי חוואר, אשר העניקו לנחל חווארים את שמו. המסלול פופולרי במיוחד בלילות ירח מלא משום שאז סלעי הקירטון הלבנים בוהקים באור הירח.

עין עקב. מים במדבר | צילום: שאטרסטוק

עין עקב: מעין עין עקב הוא הוא אחד המעיינות הגדולים והיפים במצוק הצינים. יש בו מים קרירים כל השנה והוא מתאים במיוחד לרחצה ביום חם. קחו בחשבון שהמים עמוקים והכניסה מתאימה רק למי שיודע לשחות. יש שתי דרכים להגיע לעין עקב. הראשונה היא ברגל, בהליכה בנחל צין על השביל המסומן מחניון הסרפנטינות. אורכו של המסלול כ-12 ק"מ ומאחר והדרך חשופה ברובה לשמש מומלץ לצאת לדרך בשעות הבוקר המוקדמות. הדרך השנייה היא ברכב שטח. הדרך המסומנת בשחור יוצאת מכביש 40, בין שדה בוקר למדרשת בן גוריון. החניה לרכבי שטח מרוחקת כחצי ק"מ מהמעיין.
גן לאומי עבדת: חורבותיה של עיר נבטית עתיקה אשר שכנה על דרך הבשמים וממוקמת על גבעה גבוהה מעל ערוץ נחל צין, במרחק כ-15 דקות נסיעה משדה בוקר. תוכלו להתרשם כאן מבית מרחץ שמור היטב מהתקופה הביזנטית, ממערת קבורה רומית מפוארת, משתי כנסיות ביזנטיות וממצודת העיר – כל אלה זיכו אותה בתואר אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. שביל באורך קילומטר מקשר בין האתרים השונים.

שרידי העיר הנבטית עבדת | צילום: שאטרסטוק

מקומות לינה

מלון קדמא: המלון, השייך לרשת ישרוטל וממוקם בצמוד לצריף בן גוריון, מעוצב כחאן נבטי. כאן תוכלו ליהנות מאירוח מדברי בסטייל – חדרים נעימים, מאובזרים בקפידה ומעוצבים בטוב טעם, מסעדה, חדר יין, ספא וגולת הכותרת – חצר פנימית מקסימה עם בריכת שחייה, עצי פרי, צמחייה ופינות רביצה. פרטים נוספים באתר האינטרנט.
חוות אורליה: חוות בודדים הממוקמת חמישה ק"מ דרומית למדרשת בן גוריון ומוקפת בנוף מדברי. הבקתות – המיועדות לזוגות בלבד – מעוצבות בטוב טעם בהשראת המדבר שמסביב, עם רצפת חלוקי נחל והרבה צמחי תבלין מסביב. מתאים לזוגות שרוצים שקט. פרטים נוספים באתר האינטרנט.
חוות זית המדבר: חוות בודדים במרחק כעשרה ק"מ ממדרשת בן גוריון. בחווה כפר אינדיאני עם אוהלי טיפי ממוזגים, המרוחקים זה מזה, לכל אחד מהם סוכת צל עם פינת ישיבה ובריכת שכשוך. השירותים והמקלחות משותפים. בנוסף יש במקום שלוש בקתות אירוח נעימות ומאובזרות היטב המשתלבות יפה בסביבה המדברית, לכל אחת מהן בריכת שכשוך צמודה. אחת הבקתות מתאימה לקבוצות של 20-15 איש. נהדר למשפחות שרוצות להרגיש קרוב למדבר. פרטים נוספים באתר האינטרנט.

איפה אוכלים?

קפה מונה: בית קפה קטן שממוקם בחוות כרמי עבדת, כשמונה ק"מ דרומית למדרשת בן גוריון, ומוקף בנוף של כרמים ומדבר. כאן תוכלו ליהנות מגבינות תוצרת מחלבת בארי, יין מתוצרת החווה, ארוחות בוקר, כריכים וגם מאפים משובחים וקינוחים אישיים מצוינים בעבודת יד. פרטים נוספים באתר האינטרנט.
חוות נאות: חוות בודדים  הממוקמת כ-15 ק"מ צפונית למדרשת בן גוריון, עם צימרים ומשק עיזים, שמהחלב שלהן מייצרים גבינות נהדרות שנמכרות בחנות המשק. לצד הגבינות המצוינות תוכלו לרכוש כאן ממרחים, ריבות, סלטים וקישים ולצאת לפיקניק. פרטים נוספים באתר האינטרנט.
פרננדו'ס: מסעדת בשרים מעושנים בסגנון דרום אמריקאי בקיבוץ טללים, כ-15 ק"מ צפונית לשדה בוקר. תוכלו ליהנות כאן מכריכים מצוינים כמו כריך אסאדו וכריך צ'וריסו, ויש גם כריך צמחוני. הכריכים מלווים בתוספות כמו טבעות בצל וצ'יפס. זהו אחד המקומות הבודדים באזור הפתוחים בשעות הערב. פרטים נוספים באתר האינטרנט.

מפת שדה בוקר והאזור

הפוסט סופשבוע בשדה בוקר: גן עדן מדברי הופיע ראשון במסע אחר

"הירח מלא מדי הלילה" אמר "הקפטן" ברגע שעלינו אל סירת הדייג שלו, "זה תמיד לילה מאכזב. הירח מרוקן לנו את הכוח של אור העששיות". בלילה כזה, הסביר לנו הקפטן, אנחנו יוצאים לשני מסעות דייג בלבד, לא שלושה. "עבודה קשה על כלום דגים. הירח מסנוור ומבלבל לנו אותם".

התלוונו אל עבודת הדייג הלילית המפרכת וזכינו לחוות מספר שעות של מלאכה מסורתית הנמשכת כאן לאורך אלפי שנים.

שטחו של אגם קיוו הוא 2700 קמ"ר. האגם הוא אחד משרשרת האגמים הגדולים של מזרח אפריקה אשר נוצרו בתוך הבקע של השבר הסורי-אפריקאי הדרומי

אגם קיוו – נעים להכיר

אגם קיוו (Lake Kivu) שוכן על הגבול בין רואנדה לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, במערב רואנדה בגובה של כ-1460 מטר. האגם מוקף ברכסי הרים מוריקים ומימיו המתוקים משובצים באיים קטנים. למרבית ההפתעה באיים האלו חיות פרות. ברגע שהמרעה באי אחד מתדלדל, הן נכנסות אל האגם ושוחות לאי אחר.

בעוד ששטחה של הכינרת שלנו מגיע בקושי ל-200 קמ"ר, שטחו של אגם קיוו הוא 2700 קמ"ר. האגם הוא אחד משרשרת האגמים הגדולים של מזרח אפריקה אשר נוצרו בתוך הבקע של השבר הסורי-אפריקאי הדרומי. הגדול והמפורסם שבהם הוא אגם ויקטוריה, הנחשב למקור הנילוס הלבן.

אגם קיוו משמש מקור חיים ומספק מי שתיה, מים להשקיה חקלאית ודגה לכשני מיליון תושבים החיים לצידו. סביב האגם ישנם כפרי דייגים מסורתיים, כפרים שפרנסתם מן החקלאות ומספר עיירות.

אלפי תושבים מתפרנסים מדייג מסורתי בסירות עץ ורשתות. פרנסה שלא השתנה כאן כבר אלפי שנים ועוברת מאב לבן. בעבר ילדים הפכו לדייגים כבר בגיל עשר. הם לא נשלחו לבית הספר שהרי עתידם היה להפוך לדייגים ודרשו מהם להתרכז בזה בלבד. כיום הממשלה מגבילה את ההצטרפות שלהם לעבודת הדייג לגיל שש עשרה.

אוכלוסיית הדגים באגם כוללת מגוון לא גדול של דגי מים מתוקים, ביניהם: אמנונים, זני קרפיון, שפמנונים וסרדינים שהובאו במיוחד לאגם בשנות החמישים. כמות הדגה השנתית עומדת על כ-21,400 טון ונחשבת לכמות הגדולה מבין כל אגמי מזרח אפריקה. על מנת לשמור על הדגה באגם, מקפידים הדייגים לצאת לחמישה ימי מנוחה מדי חודש ומקפידים על חודשיים של פגרה בכל שנה. בתקופות אלה, הם לא מתפרנסים.

אלפי תושבים מתפרנסים מדייג מסורתי בסירות עץ ורשתות. פרנסה שלא השתנה כאן כבר אלפי שנים ועוברת מאב לבן

אגם שליו על פניו ופצצה מתקתקת במעמקיו

שפע הטוב שמרעיף האגם על סובביו תחום בשעון חול זמני שכן גזים שהצטברו בתחתית האגם עקב פעילות געשית, הופכים אותו לפצצת זמן המסכנת את תושבי האזור והסביבה כולה.

אגם קיוו מכיל במימיו כמות יוצאת דופן של גזים מומסים מסוכנים כפחמן דו-חמצני ומתאן. מדובר על כמות גזים השווה לחמישה אחוזים מסך פליטת גז החממה של האנושות כולה במשך שנה אחת בלבד. הגזים מפעפעים מתוך קרקעית האגם ומתרכזים בשכבות המים התחתונות ומופרדות מחלקו העליון הודות להפרשי מליחות. יציבות מבנה שכבות המים באגם, מונעת מהגזים המומסים להשתחרר לאוויר מבעד לשכבת המים העליונה, הסוגרת ופוקקת אותם. החשש הוא שהרי הגעש הפעילים הסמוכים לחלקו הצפוני של האגם, יערערו את יציבות האגם ויחול ערבוב בין שכבות המים העלול להוביל לפיצוץ אדיר.

התפרצות מימית זו המכונה "היפוך אגמי", תועדה רק פעמיים עד כה לאורך ההיסטוריה. המקרה האחרון אירע בקמרון לפני כארבעים שנה. מקרה טראגי שבו בבוקר אחד מצאו את מותם אלף שבע מאות תושבים שחיו לצד אגם ניוס. לקח זמן עד שהצליחו לפענח את סיבת מותם. ערפל שנראה סביב האגם, התגלה כ"שמיכה" שקופה, חסרת ריח של מאות אלפי טונות של פחמן דו-חמצני שנפלט מקרקעית "האגם המתפרץ" וגרם לחנק התושבים. ההתפרצות יצרה גם נחשול צונאמי שהגיע לגובה של עשרים וארבעה מטרים. אגם נוסף כזה נמצא באיטליה – אגם אלבאנו. בקמרון הותקנה באגמים ניוס ומונון הסמוך אליו, מערכת שאיבה מורכבת של הפחמן הדו-חמצני שהפכה אותם לאגמים בטוחים לגמרי. פתרון שאינו אפשרי ליישום באגם קיוו הגדול ששאיבה ממנו מורכבת יותר.

עבודת הדייג היתה שייכת לגברים לאורך ההיסטוריה, אולם מאז רצח העם ברואנדה בשנת 1994, המצב השתנה. תשעים אחוז מבני הטוטסי באזור אגם קיוו נרצחו במהלך הג'נוסייד, שהפך לאחד הפרקים האפלים ביותר בהיסטוריה המודרנית. רובם היו גברים. שבעים אחוז מאוכלוסיית האזור הפכה להיות נשית. הן נאלצו לצאת לדוג בשל הצורך לפרנס את משפחותיהן. כיום נשים רבות נאספות אל החופים עם הזריחה. הן מייבשות את הדגים במשך 48 שעות ומעבירות אותם לכל רחבי המדינה בדליים ובשקים ומוכרות אותם בשווקים.

חותרים ושורקים

לקראת השקיעה, יוצאים הדייגים לדייג לילי מסורתי בסירות עץ צרות ומאורכות חרטום, כשהם מלווים את השיט בשירה קצבית מהפנטת.

הצטרפנו אל הדייג בליבו של האגם בשתי פעימות: לקראת השקיעה ושבנו אליהם בליבו של הלילה – עד לזריחה.

הדייג התבצע באמצעות שיתוף פעולה בין שלוש סירות עץ וצוות של עשרה דייגים. הוא החל בחתירה מאומצת מהחופים אל מרכז האגם. החתירה סונכרנה בין הדייגים ולוותה בשירה, שריקה והתזת מים במקצב קבוע. אחד מאנשי הצוות היה אחראי על הוצאת המים מרצפת הסירה הסדוקה בעזרת מיכל פלסטיק חזרה אל האגם.

עם התמקמות הסירות במרכז האגם, החלה מלאכה פיזית קשה של חיבור וקשירת רשתות הדייג הכבדות אל כלונסאות העץ המחברות בין שלוש הסירות. לאחר חיבור הרשתות, הרחיקו את הסירות זו מזו והכפילו את אורך הכלונסאות ביניהן. בצורה זו מתחו את הרשתות כהכנה לדייג שהתבצע במהלך הלילה. על מנת למשוך את הדגים אל הרשתות, הדליקו הדייגים עששיות ותלו אותן על דרגשי עץ שבלטו מהסירות.

לקראת השקיעה, יוצאים הדייגים לדייג לילי מסורתי בסירות עץ צרות ומאורכות חרטום, כשהם מלווים את השיט בשירה קצבית מהפנטת

מדי ערב ולילה מתבצעים באגם שלושה סבבי דייג: מהשקיעה בין 18:00 ל-21:00, במהלך הלילה בין 23:00 ל-3:00 בבוקר ועם הזריחה. לאחר השלכת הרשתות הדייגים ישנים להוציא הקפטן שנשאר ער כל הלילה וכל רבע שעה מרענן את האור בעששיות ודואג להאריך את תוחלת החיים של האור. בליל ירח מלא, יוצאים הדייגים לשני סבבי דייג בלבד.

שבנו והצטרפנו אל סירות הדייגים בחשכת הלילה במטרה ללוות את עבודתם לקראת הזריחה. נגיעות אור קטנות של עששיות, ציירו שובלי אור מרצדים על פני האגם. שלוה אלוהית וקרירות הנעימו את ההמתנה שלנו לזריחה. עם הנץ האור הראשון, התעוררו הדייגים מהתנומה החטופה שלהם. הקפטן החל לאסוף את העששיות התלויות על דרגשים מעל לרשתות, אל תוך הסירה האמצעית וכיבה אותן. הדייגים נעמדו בשורה על כלונסאות העץ והחלו למשוך את רשתות הדייג הרטובות הכבדות. המלאכה נמשכה למעלה משעה וחייבה עבודה פיזית מאומצת. עשרות בודדות של סרדינים כסופים קטנטנים הצטברו במרכזן. נדהמתי לראות עד כמה זעומה התנובה שהעניק האגם לאותם הדייגים באותו הלילה. עשרת הדייגים הפיקו במהלך אותו הלילה רק חמישה קילו דגים. השכר שלהם עבור ליל עבודה מפרך עומד על דולר אחד בלבד לכל אחד מהם. כמחצית השכר של קו העוני הבינלאומי העומד על שני דולר ליום.

האור החל לצבוע את השמיים במשיכות מכחול בצבעי כתום וורוד. ברגע שהחל תהליך איסוף הדגה, חגיגה מעופפת של פרפורים, שלדגים ועופות מים, חגה מעלינו. הדייגים לא נאבקו בהם. מסתבר שלכולם יש מקום בתוך האקולוגיה הקיומית של אגם קיוו. כל דייג הרשה לעצמו לקחת חופן אחד בלבד של סרדינים. רק מה שהצליח להידחס ולהיכנס לכף ידו. כל אחד מהם הניח את חופן הסרדינים בפינה משלו בסירת העץ. זהו היבול הלילי האישי אתו הם ישובו הביתה. בחופן סרדינים זה, יאכילו את ילדיהם ומשפחתם.

נדהמתי לראות עד כמה זעומה התנובה שהעניק האגם לאותם הדייגים באותו הלילה. עשרת הדייגים הפיקו במהלך אותו הלילה רק חמישה קילו דגים

———

לימור שדה-חן צדוק – פוטותרפיסטית, פסיכואנליטיקאית לאקאניאנית ותרפיסטית בתנועה, הבעה ויצירה. מרצה. צלמת ומדריכת טיולים ותיקה ומוסמכת בעולם. התמחות בהדרכת טיולים בדרום מזרח אסיה החל משנת 1991.
האתר של לימור
פייסבוק
אינסטגרם – zadoklimor

הפוסט שורקים ודגים: עם דייגי אגם קיוו ברואנדה הופיע ראשון במסע אחר

הכרטיסים נרכשו איפשהו בתחילת חודש אוקטובר, כשכבר התחלנו להריח את החפש"ש, ועוד היו לנו ארבעה וחצי חודשים לתכנן ולהתארגן.

…ואז המציאות התהפכה עלינו.

המלחמה פרצה. פרט לעידו שבסדיר, עוד 2 גוייסו למילואים, והפכתי לאימא ל-2 לוחמים שנמצאים בתוך רצועת עזה.

בהתחלה, בשיחות הטלפון הנדירות, מטלפונים "טיפשים" שניתנו להם, או בגיחות קצרצרות לגבול או פנימה לארץ, עוד עודדתי אותם והבטחתי להם ש"בפברואר נצחק על הכל, מול ג'ירפות ופילים".

אבל די מהר הבנתי, כמו כולנו, שקצר זה לא הולך להיות, ובחלוף חודשיים ושלושה, נראה שהחלום של ספארי יחד עם ארבעתם (תאומים בני 25 וחצי ותאומים בני 21 וחצי), לא יתממש בקרוב.

האכזבה מהטיול שלא יקרה היתה דאגתי האחרונה, והייתי עסוקה בלשרוד יום יום, להפיג את החרדה מצד אחד, ולשדר עוצמה, בטחון, רוגע ועידוד, בכל שיחה איתם.

בינתיים, הסדיר הפך גם הוא למילואימניק, בעודו בתוך הרצועה, מבלי להיות אזרח ולו לשנייה (את הצו-8 הוא ראה בדיליי של 3 שבועות, כשיצא החוצה וחבר לטלפון שלו…). את אחיו הבוגר, עוד לוחם בהנדסה, שגוייס למילואים, גם בתוך עזה, הוא פגש לראשונה מאז 7/10 רק כעבור 3 חודשים, כשסוף סוף יצאו הביתה באותה שבת.

במהלך חודש ינואר, כשהתחילו לדבר על הוצאת המילואימניקים מהרצועה, עדיין פחדתי לקוות שאולי בכל זאת. עין הרע, וכאלה. אפשר להבין אימא דואגת. אבל לקראת סוף ינואר, זה נראה אפשרי יותר ויותר, והתחלתי להניע מחדש את הגלגלים החורקים של הטיול, שכבר כמעט שכחתי, ובעיקר הדחקתי, את תוכניתו המקורית. אבל לשמחתי ג'והן, המדריך המקומי איתו הייתי בקשר וכבר בנה לנו תכנית מבטיחה עוד אז, והשארתי אותו רדום אך מעורב (ומדי פעם גם התעניין בקורה בארץ ובשלום הבנים), נכנס לפעולה מהירה והזמין את מקומות הלינה, אפילו כשעדיין לא היה ברור שזה באמת קורה. היה לי שווה לקחת את הסיכון, ורק חיכיתי שיחזרו בריאים ושלמים הביתה.

אפילו החיסון (שהוא אחד מתנאי הכניסה לטנזניה) היה מבצע כמעט צבאי, כי איך קובעים מראש תור לחיסון כשלא יודעים מתי הבן מגיע הביתה, בטח כשיש שניים כאלה. ובכל זאת, כל הכוכבים הסתדרו לנו, וגם זה קרה, כשבסינכרון מושלם, מצאנו את עצמנו נוסעים חמישתנו בגשם, במכונית אחת, כמעט שעתיים, ביום הכי סוער של החורף, לקבל חיסון במקום שהיה בו את התור הכי קרוב שמצאתי (כרמיאל).

הנסיעה הזאת, כולנו ברכב, בהרכב נדיר שכבר חודשים לא הכרתי, של כל ארבעת בניי המסוקסים יחד איתי, פתחה את התיאבון, ונתנה לכולנו להבין שכנראה הולך להיות לנו אחלה זמן איכות ביחד. הביחד שהיה חסר להם, בינם לבין עצמם, ולכולנו, והפך כל כך לא מובן מאליו.

זמן לדבר, גם לשתוק, להכיל, ובעיקר לצחוק כמה שאפשר.

על הדרך, הוספתי בגרגרנות, עוד יעד אחד להשיג: והוא לשחזר את התמונה מלפני שנתיים, בה ארבעתם נושאים אותי על כפיים. שיתאמצו קצת, לא?

הבנים עם ג'והן על רקע מכתש נגורונגורו

ימים ורגעים אחרונים של מתח

חלק זה לא הלך.

מסתבר שגם כשהמילואימניקים כבר שוחררו, הם היו תחת "ימי הסתגלות" שלא איפשרו להם עליה על מטוס, וחוויתי ימים של מתח ודפיקות לב, הפעם עד שהשתנה הסטטוס במחשב. לנעם רק בבוקר הטיסה (!), ולעידו יום לפני, לא בלי הרבה שיחות טלפון ונסיעה ייעודית לזיקים, שהפכה ליום השחרור מהסדיר ומהמילואים ביחד.

גם בשדה התעופה, שני התיקים של ה"מהנדסים" שלי, הפעילו התראת אבק שריפה, ועיכבו אותנו לבירור, מהיר יחסית יש לומר, ברגע ששמעו מאיפה הם יצאו ממש לאחרונה.

אבל כבר בדיוטי פרי, הורדנו הילוך. אני, מותשת מהמתח המצטבר, התיישבתי לקפה וספר, והם, לשמחתי, התחילו לייצר את הדינמיקה המיוחדת בינם לבין עצמם, שזכיתי (ספוילר) לחוות אותה בטיול שלנו.

בינתיים, החזקתי אצלי סוד, יותר הפתעה, שלא גיליתי להם. כשהבנתי שאנחנו כנראה באמת עומדים לממש את הטיול שלנו, ואחרי כל מה שעברו הלוחמים בארבעת החודשים האחרונים, ביקשתי מג'והן, המדריך, להחליף לנו את מקום הלינה שתוכנן ללילה האחרון של הספארי, בריזורט מפנק ויוקרתי, פשוט כי זה כל כך הגיע לכולנו, ושיקולי העלות הפכו לגמרי שוליים אל מול החוויה והרצון שלי לפנק אותם. ג'והן שיתף פעולה מיד, והיה שותפי לסוד עד לדקות האחרונות שלפני ההגעה לאותו ריזורט.

וזהו, יצאנו להרפתקה המשותפת שלנו. אימא וארבעה בנים (נעם, מתן, נטע ועידו), שני זוגות תאומים, או אם תרצו: אימא והגוטרבויז, שזה שמה של קבוצת הוואטסאפ שלנו עוד מאז שהם היו קטנים (ככה זה כשיש אחות קופירייטרית, שטבעה להם את השם).

מה שרואים כשלא מסתכלים החוצה. ג'והן המדריך הוא גם נהג מופלא!

סבתא ונכד לצד הדרך. צילום שיצר מהומה בציפיה לתמורה

עונת ההמלטות ותוכנית הטיול

מאחר שהטיול תוכנן לחודש פברואר, תכנית הספארי נבנתה בהתאם.

חודשים ינואר – מרץ הם חודשי עונת ההמלטות (Calving season), לאחר העונה הרטובה, ולאחר שהנקבות (בעיקר נקבות הגנו) קיבלו תפריט דשן של עשב וירק, לצורך המלטה וייצור החלב. התקווה היתה לחזות בגורים, ואולי אף וולדות, ובאופן עקיף גם בניצול שעת כושר של טורפים לפגיעה בגורים הצעירים, ולטרף.

לכן אחרי שלמדתי וקראתי קצת, היה לי ברור, וזו ההנחיה שג'והן קיבל ממני, שלא מדלגים על אזור נדוטו (Ndutu Region), ומשלבים אותו כחלק מתכנית הספארי שלנו.

(הערה: שימו לב לעונה של הטיול, היא בהחלט משפיעה ישירות על המסלול האידיאלי, בהתאם לאטרקציות של אותה עונה, על פי המחזוריות של עולם הטבע. למשל: עונת הנדידה וחציית הסרנגטי).

בנוסף, היה לי גם ברור שאנחנו פחות מעוניינים באטקרציות תיירותיות, כגון ביקור בשבט מסאי, שהוא פחות או יותר הצגה מאורגנת לתיירים, וידעתי שהבנים שלי לא יתחברו למופע שכזה (בדיעבד, באחת הנסיעות בשמורה, עברנו ליד אירוע כזה, והבנתי עד כמה צדקתי). כמובן שזה עניין של טעם.

מעבר לכך, נתתי לג'והן, מדריך ספארי מנוסה ורב ידע, ממנו נהנינו לכל אורך הטיול, לבנות לנו את המסלול, כולל בחירת מקומות הלינה, ומשך הזמן האידיאלי לשהייה בכל אחת מהשמורות. זה עוד טיפ חשוב שהשתלם לנו מאוד. "שיחררתי" כל נסיון לשליטה מלאה בתכנית הטיול, וסמכתי על המקצוענות והניסיון של המדריך, שהיה לי ברור שיידע יותר ממני מה מומלץ ונכון. מובן שהכרתי את התכנית מראש ואפילו דייקנו אותה יחד (גם על בסיס תכניות אחרות שקיבלתי מספקים אחרים  בשלב תכנון הטיול), אבל מעבר לכך איפשרתי למקצוען לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב.

אותה רוח הוכיחה את עצמה גם במהלך ימי הספארי. ידעתי שאם ג'והן לוחץ על הגז ונוסע מהר, זה כדי להספיק למקום אטרקטיבי אחר, בו הוא רוצה שנעביר את הזמן, ולהיפך, אם הוא משתהה, או נוסע לאט ומחפש, יש לזה סיבה, ולבסוף הוא יוביל אותנו היישר לאחד מתוך הרבה מחזות מרהיבים, בדיוק אלה שחלמנו לראות כשפינטזנו על ספארי.

כך, אחרי קונקשן באדיס אבבה, שהכניסה אותנו מיידית לאווירה (כולל הלחות) של אפריקה. נחתנו בטנזניה (שדה התעופה הבינלאומי קילימנג'רו), שם התקבלנו על ידי ג'והן, והג'יפ שישמש אותנו לכל אורך הספארי.

את הלילה הראשון העברנו בלודג' חמוד בארושה, ממנו יצאנו למחרת לשמורת טנגרירי.

נשות מסאי לצד הדרך מארושה לטרנגירי

הרועה הצעיר על הדרך

אתגר אימא-צלמת בטיול עם הבנים

כבר בדרך משדה התעופה ללודג' בארושה, ולמחרת בבוקר מהלודג' אל השמורה, התעצם והודגש לי האתגר שבלהיות צלמת מצד אחד, שרגילה למסעות ייעודיים לצילום בכל העולם, בעיקר לצילום תרבויות ואנשים, אל מול להיות אימא שמטיילת עם הבנים בטיול משפחתי.

שניות אחרי היציאה מהשדה, אפריקה 'מתפוצצת' לך אל מול העיניים. הדרכים האינסופיות, לצידן הולכות דמויות שכאילו יצאו ממגזין מסעות. רועי ורועות בקר ועזים בלבוש מסאי, ילדים בתלבושות בית ספר, דוכנים לצד הדרך, שווקים, בתים דלים ופוטוגניים בטירוף, על ההתרחשות בחצרותיהם, חקלאים בשדה עם כלי עבודה מסורתיים, ילדים סוחבים ג'ריקנים של מים הגדולים ממידותיהם. וכולם הולכים, הולכים והולכים, בחום הרב, ליעד רחוק ולא נראה לעין.

עוד בארץ חידדתי לעצמי, בתוך עצמי, את סדרי העדיפויות. לא היה לי ספק שהצילום הוא לא, אבל ממש לא, המטרה של הטיול. לא כאשר הוא תוכנן מלכתחילה, ובטח לא בנסיבות שהוא יצא לבסוף אל הפועל. מצד שני, בוודאי שחלק מהחוויה, כמו גם התיעוד שלה, הוא התמונות. לכן גם הצטיידתי בעדשה מתאימה, נוספת לאלו שברשותי, כדי למנוע תיסכול ולוודא שאהיה מוכנה ברגעים שבהם כן אבחר להשתמש במצלמה.

בנוסף, קיבלתי עצת "זהב" והבאתי איתי מצלמה נוספת, בהבנה שככל הנראה לפחות אחד מהבנים ירצה גם לתעד, או אולי רק להשתמש בעדשת ה-600 מ"מ שלה, לצפות באובייקטים רחוקים. היא עוד תשחק תפקיד משמעותי בהמשך הכתבה.

הנסיעה בדרכים הפתוחות, עוד לפני הכניסה לשמורות, זימנו פריימים מכל עבר. אלו העמידו את ההחלטה שלי במבחן. בכל טיול צילום ייעודי, הייתי עוצרת את הרכב עשרות פעמים. פה "צילמתי בעיניים", התבוננתי בהשתאות וחוויתי, תוך שאני מבינה שהבנים שלי עדיין לא שם, רק מתחילים להפנים את החוויה והסביבה, ובעיקר עייפים מהטיסות ורוצים להגיע ללודג'. למחרת בבוקר כבר הרשיתי לעצמי לעצור, במקומות שזימנו פריים שהיה קשה לוותר עליו, וגם זה בצורה מאוד מדודה, לזמן קצוב, ועם הרבה משמעת עצמית שלי כצלמת. הבנים, מהצד, ראו את אימא שלהם באור קצת אחר, עם ברק של יצירה בעיניים, ובאינטראקציות מגוונות, חלקן מצחיקות וחלקן אפילו מעט מלחיצות, שניתן לומר שלא ראו כמותן עד כה כשאני יושבת במשרד עורכי הדין שלי, או בכלל.

נושאים אותי על כפיים

שמורת טרנגירי ותחילת הקשר עם הסוני

היום הראשון של הספארי, בשמורת טרנגירי (Tarangire National Park), לא איכזב.

השמורה נמצאת בצפון טנזניה, מדרום לארושה, והיא השנייה בגודלה בטנזניה, אחרי הסרנגטי. עצי הבאובב הענקיים בה היא מפורסמת התגלו לעינינו כבר בכניסה לשמורה, מרהיבים כשלעצמם, ובטח כאשר הם מהווים תפאורה לג'ירפות, זברות, גנו (Wild beast), יענים, פילים, וקופים.

הפיל הראשון עצר את נשימתנו, ואחריו ג'ירפות ופילים נוספים, חלקם ממש במרחק מטרים ספורים מהג'יפ, חוצים את הדרך ואפילו מאפשרים "סלפי" מתוך הרכב. מצלמת הסוני – שהבאתי כמצלמה הנוספת – נשלפה די מהר, ונכנסה לפעולה, כל פעם בידי זוג ידיים אחר. כמה דגשים וטיפים שנתתי להם תוך כדי לצורך הצילום, בלי לעשות מהטכניקה עניין גדול, אומצו מיד, והתוצאות לא איחרו לבוא. הכל במקביל למצלמה שלי, שהקליקה ללא הרף, תוך שג'והן מדמים את הג'יפ אל מול הסצינה התורנית.

הצחוק המשוחרר הראשון היה אל מול להקת קופי בבון, עשרות במספר, שהתנחלה מתחת לכמה עצים, ונתנה לנו את ההצגה הכי טובה בעיר, או בעצם בשמורה, כולל משחקים ומריבות יצריות. החיוכים, ובמיוחד החיוך הרחב על פניו של אחד מהם, שלא זכיתי לראות מאז שגוייס למילואים, המיסו אותי, והלב שלי הרגיש במקום הנכון. קולות הצחוק היו כמנגינה לאוזניי והטבע התחיל לעשות את שלו בנפשות של כולנו.

הנסיעה בג'יפ הפתוח, עם הגג הנפתח שמאפשר 360 מעלות וזווית פתוחה לכל המראות, וכמובן עמידה על הכסאות כדי לראות הכל היטב ולצלם, גם היא עשתה את שלה, ונתנה לנו את תחושת החופש והמרחב שהיו כל כך נחוצים לנו.

כבר בסוף היום הראשון, אחרי ניווט מושלם של ג'והן, ראינו את האריות הראשונים שלנו, כמה לביאות וגור צעיר, מנמנמות להן על עץ. זבובי הצה-צה שבחרו גם הם להיות שם באותו זמן לא הפריעו להתלהבות, לצילומים ולהתפעמות מהמראה, וגם הלביאות עשו רושם שהן לא מתרשמות יותר מדי מנוכחותנו, והפגינו עסקים ונמנומים כרגיל.

אני אראה לך מי פה בפוקוס… זוג בירח דבש

מהממת את הטרף. גנו צעיר בפיה של הלביאה, דקות אחרי התפיסה

תצוגת חיזור לקהל הלא נכון….

אזור נדוטו והרומן עם המצלמה

אזור נדוטו (Ndutu) נמצא בין הגבול הצפוני של אזור הנגורונגורו לבין דרום הסרנגטי. התפאורה המאפיינת אותו היא עצי שיטה רבים וכן גבעות רבות אך לא גבוהות. במרכזו נמצא אגם נדוטו, אגם סודה שהוא חלק מסדרת האגמים של השבר הסורי אפריקאי.

כל אלה מהווים את הרקע המושלם לכמויות בלתי נתפסות של בעלי חיים, ועדרים של אלפי פרטים, במרחב שהוא יחסית מצומצם.

מאחר שטיילנו בעונה הרטובה (ואף שהתמזל מזלנו ולכל אורך הספארי שלנו לא ירד גשם, פרט לכמה שעות ביום האחרון), המרחבים הירוקים הקיפו אותנו, והיו מראה מרהיב בכלל, וכסביבה פוטוגנית לבעלי החיים הרבים שפגשנו, בפרט.

פה התחלנו כבר לראות את הגורים הצעירים לצד אימהותיהם, גורי זברות, גורי גנו, פילים צעירים וגם אריות צעירים. בנוסף, התווספו לרשימה שלנו גם נמר (ולצערנו גם גור נמר מת שכנראה נקטל על ידי אריה במסגרת מאבק על טריטוריה), צ'יטות, ובופאלו. למעשה, ל"חמשת הגדולים" היה חסר לנו רק קרנף.

אחד המחזות יוצאי הדופן שנתקלנו בהם בנדוטו, היה של אריה ולביאה, בירח הדבש שלהם, כפי שהסביר לנו ג'והן, לצד שלולית מים. אלו התעלמו מנוכחותנו וקמו מדי פעם להזדווגות חפוזה, וקצרצרה יש לומר, בסופה קרסו, בעיקר האדון, למנוחה בחום הגדול, עד לפעם הבאה, וכן הלאה לאלו שלאחריה. אם היו שואלים אותי מראש איזה מחזה פנטסטי הייתי רוצה לצלם, אני חושבת שלא הייתי יכולה אפילו להעלות על דעתי, פריים של אריה ולביאה במהלך הזדווגות, כולל השתקפות בשלולית.

ביום השני והשלישי לספארי, הסוני כבר עברה מיד ליד, כשכל פעם מישהו אחר מהם מצלם בה, בהתחשבות הדדית שגרמה לי נחת רבה, במיוחד לאור שכבר נראה שחיידק הצילום התנחל לפחות אצל שניים מתוך הארבעה. כשנטע הראה לי בגאווה (מוצדקת) תמונה שצילם, ושאל איך הוא יכול לראות את המספר שלה כדי לאתר אותה בהמשך, חייכתי אל תוך עצמי בסיפוק. גם בהמשך, נשאלו שאלות חכמות לשיפור הביצועים, והיישום המהיר והחכם של ההסברים הפתיע גם אותי. בכל סוף יום גיביתי את התמונות שצולמו גם במצלמה שלי וגם ב"שלהם", טיפ חשוב במיוחד שיכול למנוע הרבה שברון לב.

יחד עם התמונות, הקפדנו גם לצלם סרטונים בטלפון, שלפעמים הם הדרך הכי טובה לתעד מחזה מתמשך וסצנה יוצאת דופן.

למחוז נדוטו הקדשנו יומיים, שסיפקו לנו מראות מגוונים ונפלאים.

כפי שקיווינו, נדוטו בעונת ההמלטות, עמד בציפיות וביום השני בו (הוא היום השלישי לספארי) חזינו בזמן אמת בטרף של גור גנו, למעשה ממש וולד בן כמה שעות לכל היותר, על ידי אריה זכר.

גורי הגנו הצעירים עדיין לא יודעים לזהות את הסכנה, ואם הם נותרים ללא אימותיהם, הם למעשה מתקרבים לכל גורם שלידם, כולל אם זה ג'יפ. בניסיון טרף לא מוצלח של העדר, אותו ראינו מרחוק, וצמצמנו אליו מרחק בנסיעה, העדר כולו ברח, והגור, כאמור צעיר מאוד ובן מספר שעות, כשחלק מחבל הטבור עוד מחובר אליו, נותר בודד. הוא ניסה להתקרב לאחד הג'יפים שהיו סמוכים לנו, והאריה, שפשוט היה שם, עוד מהניסיון הקודם, לא היה צריך להתאמץ בכלל, ניגש אליו ותפס אותו, נטל אותו בפיו והביא אותו אל השלולית כדי לנקות אותו. הגור עוד ניסה לקום, ואפילו הצליח אבל האריה לא נתן לארוחה לברוח, וסיים את העניין במהירות.

המחזה לא פשוט, וקולות הרקע שעשיתי תוך כדי הצילום היו קריאות צער ורחמים, אבל אנו היינו שם לא כדי לשנות את הטבע, ואת חוקי שרשרת המזון ו'החזק מנצח', אלא כדי לחזות בהם, בהשתאות מעוררת הרבה רגשות ומחשבה.

גם המחזה שאחרי הטרף, בו האריה מציג את השלל בגאווה ללביאה מצד אחד, אבל מבהיר לה בנהמה מי פה שיחליט מתי מותר לה לגשת אליו, היה עוצמתי ומרתק. גם הוא על רקע השתקפות במים.

יהיה בלתי אפשרי למנות את כל הסצינות שחזינו בהן, אבל אפשר בהחלט לציין שהציפיות שלנו התגשמו ואף מעבר. גם מבחינת האיכות וגם מבחינת הכמות, וזה עוד כשנותר לנו עוד יום ספארי נוסף ואחרון.

לביאה באור אחורי. ממש ליד מחנה האוהלים שלנו בחבל נדוטו

עדרי גנו. אלפי פרטים בכל עדר. חבל נדוטו

עם הטרף בפה. הגור הצעיר דקות אחרי שנתפס. חבל נדוטו

פיל עושה לנו פירוטכניקה. תצוגה על הבוקר ביציאה ממחנה האוהלים בנדוטו

אתגרים ושיאים בטיול עם הבנים

החל מהיום הראשון, בכל מקום ומול כל אדם מקומי שהבין/ה שאני אימא לארבעה בנים, זכיתי מיד לכבוד גדול והערכה, רק מעצם האימהות. זו היתה תחושה מוזרה, אם כי מעצימה מאוד, וממחישה את היחס הבלתי מובן מאליו של התרבות האפריקאית למשפחה בכלל, ולאימהות בפרט, אם כי ככל הנראה שהכבוד נבע גם מכך שאני אימא לבנים, ואיני יודעת אם הייתי זוכה לו באותה מידה אם היו לי בנות.

ההתייחסות הזאת, שמעלה על נס את האימהות, הסבירה את ההתנצלות הבלתי פרופורציונלית על כך שבאחת הפעמים הבחור שממלא את המים במקלחת, במחנה האוהלים (המפנק, לא לטעות) בשמורה, שאל אותי אם גם "האחים שלי" ירצו מים למקלחת. כמובן שתיקנתי אותו בחיוך גדול (ומוחמא עד מאוד) שאלו בניי, ולא אחיי, אבל למרות החיוך, וההסבר שלי לאחריו שמבחינתי זו מחמאה, הוא לא הפסיק להתנצל על כך ששלל ממני את מעמדי כאימא.

מכל מקום, הטיול עם ארבעה בנים-גברים בוגרים ועצמאיים, שהם במקרה גם ילדיי, היה חוויה שאין כדוגמתה. נהניתי לחוות מקרוב את הדינמיקה הפנימית המיוחדת ביניהם, את הבדיחות, השתיקות, ההקנטות וההווי המובן רק להם. התענגתי על כך שהם הקפידו, מדי לילה, לשנות את סדרי השינה כדי שיוכלו לבלות אחד על אחד בכל הווריאציות האפשריות. התגאיתי שלא הייתי צריכה לעסוק בעמידה בזמנים, וכולם ככולם קמו בזמן, הגיעו לארוחות בזמן שקבענו, והיו מוכנים ליד הג'יפ אפילו לפני הזמן. ראיתי מהצד את ההתחשבות אחד בשני, המקום שנתנו זה לזה, כולל ספייס למי שהיה צריך את זה, וההתנהלות המאורגנת עם ציוד, אריזה, והתארגנות בכלל.

עונג גדול במיוחד היה כשעצרנו ליד ג'יפ של משפחה צרפתית שנתקע עקב תקלת מנוע, והם זינקו מיד, ללא היסוס, והצטרפו למדריכים המקומיים שניסו להניע אותו בדחיפה, בלי שהתבקשו, והתקבלו על ידם באושר וברווחה גדולה על מסת השרירים שהתווספה בבת אחת למאמץ.

וכמובן אני כאימא, נעטפתי בהתחשבות גברית, הרגשתי מוגנת ובטוחה, והחזרתי לעצמי הרבה אוויר, כשאני מוקפת בארבעת בניי, אחרי הרבה זמן שלא זכינו לכזה ביחד. אפשר לומר גם ש"נישאתי על כפיהם", מכל מקום מילולית, כי הצלחנו לשחזר את התמונה ההיא מלפני שנתיים, הפעם מעל מכתש נגורונגורו, אפילו בלי שהייתי צריכה להכריח אותם.

ואם בתמונות עסקינן, כמובן שגם זכינו לתמונות משותפות שלנו, וכל אחד גם לתמונות אישיות שלו, בין אם ביקש ובין אם לא.

סיפוק גדול נוסף שאבתי מכך שהבנים שלי ראו אותי "כמו שאני בטיולים". אני רוצה לחשוב שראו אותי גם מזווית אחרת, אולי אובייקטיבית יותר. נינוחה, פעילה, לא מפונקת, שמחה ומחוייכת, לא מתרגשת מאתגרים פיזיים או מאי נוחות, ופשוט בוחרת להיות מרוצה מכל דבר וליהנות הנאה מלאה בכל רגע. אני אפילו מקווה שהצלחתי לתת להם דוגמא אישית כלשהי על הדרך לחוות ועל האפשרות לבחור בחיובי, ולוותר על ביקורת או השוואתיות, ולהפיק את המיטב ממה שיש.

בדיעבד, גם המשברים הקטנים, שהיו לכל אחד מהם לאורך הטיול, לפעמים על החום, לפעמים על אורך הדרך, האוכל, המיטה או המים במקלחת, היו מינוריים, ועברו בשלום ומעצמם, תוך שאף אחד מהאחרים לא עושה מהם עניין, מה שסייע להם לחלוף כמצב רוח רגעי, בלי להאפיל על רגעי השיא הרבים. והלוחמים שיצאו לא מזמן מעזה הלכו ונפתחו מחדש מיום ליום, באופן שניכר אפילו למשפחה בארץ, רק מהתמונות ששלחנו.

וכמובן, הצלחת הטיול היתה בכך שהצלחנו לייצר לנו חוויה משותפת וגדולה, שגם כיום, יותר משבועיים מהחזרה הביתה, מורגשת בדינמיקה המשפחתית שלנו, בכל הרכב שהוא.

סימבה. צילם נעם גוטרבוים

אריה ולביאה נחים ליד שלולית מים. צילם עידו גוטרבוים

בופאלו קורץ. צילם נעם גוטרבוים

ג'ירפה עם טרמפיסט. צילם נעם גוטרבוים

מי יוצא דופן. צילם נטע גוטרבוים

תן שחור גב משועמם במכתש נגורונגורו. צילם נטע גוטרבוים

מכתש נגורונגורו

היום האחרון של הספארי שלנו הוקדש למכתש נגורונגורו (Ngorongoro Crater) המפורסם מבין אתרי שמורת נגורונגורו. המכתש נוצר כתוצאה מקריסה פנימה של הר הגעש נגורונגורו, שהתפרץ לפני כ-2.5 מיליון שנים, ולוע ההר נותר שלם למרות הקריסה. אגב, כפי שהסביר לנו ג'והן, נגורונגורו הוא שם שנוצר מהדמייה של הצליל שמפיק הפעמון על צווארה של הפרה, בעת ההליכה.

השטח המצומצם יחסית של המכתש (שעומקו כ-700 מטר) מרכז מיגוון גדול כ-25,000 בעלי חיים: אוכלי עשב, טורפים ובעלי כנף, ומייצר חוויית ספארי מרוכזת ועוצמתית בכמות בעלי החיים ליחידת שטח, הכל על נוף פסטורלי ויפהפה, מגוון גם הוא, המכיל אגמים, מישורי דשא, ביצות, גבעות ועוד.

במכתש זכינו למעין "סיכום" של כל ימי הספארי, ובצהרים אפילו לגשם היחיד שחווינו, על אף שטיילנו בעונה הגשומה, שהשלים לנו חוויה גם של נסיעה והתבוננות בחיות בגשם, ותפאורה דרמטית לתמונות האחרונות מהספארי. פה גם הצלחנו להשלים לעצמנו את רשימת “חמשת הגדולים” (אריה, נמר, פיל, באפלו וקרנף), עם 2 קרנפים שזוהו מרחוק על ידי ג'והן חד העין (תוך הסבר שהוא מחפש ומזהה בעצם את קו המיתאר הייחודי של הגב שלהם). אלו נרשמו כהצלחה גדולה שכן מספר הקרנפים במכתש נאמד בכ-15 קרנפים שחורים בלבד, והיות שהקרנף, חיה נדירה מאוד הנמצאת בסכנת הכחדה, נשמר מאוד מבני אדם ולא מתקרב בחופשיות, כמו בעלי החיים האחרים.

עייפים ומרוצים, חיכתה לכולנו בסוף היום ההפתעה של הריזורט המפנק, שנשמר בסוד עד הדקות האחרונות שלפני ההגעה, והצליח להפתיע גם אותי, ברמה הגבוהה, בגודל החדר (והמקלחת! לא מובן מאליו אחרי מקלחת באוהל, חוויתית ככל שתהיה), איכות האוכל, הבריכה הענקית בה שכשכנו כולנו לעת ערב, והנוף, הו הנוף. והיתה אפילו חנות מזכרות, כדי לא לחזור בידיים ריקות לארץ.

למחרת טסנו בטיסת פנים לזנזיבר, ל-3 ימי מנוחה מוחלטת על החוף, בוילה ששכרנו, כולל שף פרטי לארוחות הבוקר והערב. שורה וחצי שיכולה למלא כתבה בפני עצמה.

עגור במכתש נגורונגורו

שכבות במכתש נגורונגורו

לביאה בגשם. היום האחרון במכתש נגורונגורו

—————

אורית גוטרבוים-פרטוק, גרה בכרכור, אוהבת לטייל, לצלם, ולספר סיפורים.
אם לארבעה בנים, בעלת משרד עורכי דין.

הפוסט מעזה לטנזניה – אימא והגוטרבויז בספארי הופיע ראשון במסע אחר

• מדריך מסע אחר לפרו
• מדריך מסע אחר ללימה
• המקומות הכי שווים בדרום אמריקה

צ'וקקיראו

אין מי שמבקר בפרו ולא מגיע למאצ'ו פיצ'ו. אבל בפרו יש עוד הרבה ערי אינקה מדהימות שרק תיירים מעטים מגיעים אליהן. אחת מהן היא צ'וקקיראו (Choquequirao), שמשמעות שמה היא עריסת הזהב (המשמעות של צ'וקי היא זהב ושל קיראו היא עריסה). בדומה למאצ'ו פי'צו, גם צ'וקקיראו שוכנת בדרום פרו, בסמוך לקוסקו. זהו לא הדמיון היחידי בין שתי הערים האגדיות –  הערים מזכירות זו את זו גם במבנה ובארכיטקטורה שלהן. אם הן כל כך דומות, למה להגיע לצ'וקקיראו? מלבד העובדה שתוכלו לטייל בה בשקט ושלווה, בלי עוד המוני מטיילים, ולהרגיש את ההתרגשות שבגילוי מקום שרק מעטים ביקרו בו. אבל זוהי לא הסיבה היחידה. צ'וקיקראו היא עיר עצומה – מאמינים שגודלה גדול פי 3 משל מאצ'ו פיצ'ו והארכאולוגים סבורים שעד עכשיו נחשפו רק כשלושים אחוז מהעיר, אשר רובה עדיין קבורה מתחת למעטה הג'ונגל. הדרך היחידה לבקר בעיר היא בטרק שאורך כחמישה ימים, מה  שתורם לתחושת ההרפתקה.

עתיקות בעיר צ'וקקיראו

אזגנטה

הר אזגנטה (Auzangate) שמתנשא לגובה 6,384 מ' בהרי האנדים, במרחק כמאה ק"מ דרומית-מזרחית לקוסקו, הוא הר הגבוה בדרום פרו. ההר מהווה גן עדן למטיילים, בשל שפע מסלולי הטיול המוצעים בו  (את חלקם תוכלו לעשות על גב של סוס) ובהם טרק האזנגטה, שנחשב לאחד הטרקים הנופיים ביותר בפרו. זהו טרק מאתגר שנמשך שישה ימים, במהלכם תראו כפרים קטנים, פסגות מושלגות, אגמים קרחוניים מרהיבים ועדרים של אלפקות.

אגם קרחוני ברכס האזנגטה

השמורה הלאומית פאקאיה – סמיריה

פרו היא לא רק נופים דרמטיים, ערים עתיקות ומסתוריות וטרקים משובחים. פרו היא גם גן עדן לאוהבי טבע, במידה רבה הודות לג'ונגל של נהר האמזונס. אחד המקומות בהם אפשר ליהנות מהג'ונגל של האמזונס במיטבו ובלי הרבה תיירים מסביב היא השמורה הלאומית פאקאיה – סמיריה (Pacaya Samiria).  מדובר בשמורה בתולית הממוקמת ליד איקיטוס שבצפון פרו, עם מגוון ביולוגי אדיר שכולל למעלה מאלף מינים של בעלי חיים, ובהם דולפיני נהר ורודים וקיימנים (תנינים ממשפחת האליגטורים). כדי ליהנות מהטבע של האזור במיטבו, מומלץ לטייל בו לא רק ביום אלא גם בלילה. חברות של תיירות אקולוגית מציעות סיורים ליליים בשמורה, ובהם סיורי שייט, בשעות בהן יער הגשם רוחש חיים.

שמורת פקאיה-סמירה בג'ונגל של האמזונס

מפל גוקטה

פנינה נוספת לאוהבי הנופים והטבע היא מפל גוקטה (Gocta) שממוקם במחוז בונגרה באגן האמזונס, כ-780 ק"מ צפונית-מזרחית ללימה. המפל, הנופל בשני מפלסים וזורם לנהר קוקהואיקו (Cocahuayco). האגדה מספרת שהמפל היה מוכר למקומיים במשך מאות שנים, אבל הם שמרו על מיקומו בסוד, משום שהאמינו שהוא מוגן על ידי רוחה של בת ים שחיה במימיו וחשו מקללתה אם המקום ייחשף. כך או אחרת, ב-2002 גילה את המפל חוקר גרמני ומאז תיירים מערביים מבקרים במקום, אבל בשל ריחוקו, הם עדיין מעטים.  ניתן לטייל במקום במסגרת טרק מהכפר הסמוך קוצ'ימבה.

מפל גוקטה. התגלה לתיירים רק בעשרים השנים האחרונות

הר פלקויו

בשנים האחרונות מטיילים רבים פוקדים את הר ויניקונקה (Vinicunca) הידוע גם בשם הר הקשת הודות לגבעות צבעוניות בשלל צבעי הקשת. על אף שהאתר התגלה לתיירים רק בעשור האחרון, הוא כבר גדוש במטיילים, מה שפוגע בסוד הקסם של המקום. אם אתם רוצים לחוות את כל הצבעוניות הזו בלי כל המטיילים מסביב, סעו להר פלקויו (Palcoyo) המרוחק כשלוש שעות נסיעה מקוסקו. גם כאן, בדומה להר ויניקונקה, המינרלים יצרו פסים עזים בשלל צבעים, ובהם אדום, צהוב ירוק. לטיול בהר פלקויו יש יתרונות נוספים, ובראשם מסלול ההליכה להר שהוא יותר קל ופחות מאתגר מהטיפוס להר ויניקונקה.

פלקויו, ההר הצבעוני שמהווה אלטרנטיבה להר הקשת ויניקונקה

פמפצ'ירי

הכפר פמפצ'ירי (Pampachiri) ששוכן במחוז אפורימאק הוא לא רק כפר מסורתי שהיה מאוכלס על ידי בני האינקה. זהו אזור בעל יופי טבעי יוצא דופן, ובו אחת מתופעות הטבע הייחודיות והפחות מוכרות בפרו, שנמצאת בקרבת הכפר – יער בשטח של כ-60 דונם של חרוטי אבן חלקים וגדולים שנוצרו כתוצאה מהתפרצויות געשיות שאירעו לפני כארבעה מיליון שנה, יחד עם הגשם והרוח שפיסלו את הצורות הייחודיות באבן. אם לא די בכך, המקומיים בנו בתים ומחסנים מתחת לסלעים החרוטיים. אלו העניקו לו את הכינויים "כפר הדרדסים" או "כפר הגובלינים של הרי האנדים".

חרוטי האבן של פמפצ'ירי, שהעניקו לו את הכינוי "כפר הגובלינים של הרי האנדים"

קניון טינג'ני

פונו שעל גדות אגם טיטיקקה היא אחת הערים האהובות על מטיילים בפרו, אבל רק מעטים מהם מגיעים לקניון טינג'ני (Tinajani) המרוחק כ-150 ק"מ מהעיר. הם מפספסים קניון עצום עם נופים של תצורות סלע מרשימות וענקיות בצבע אדום, ביניהן עובר נהר פקובמבה (Pacobamba). ישנן כמה אגדות מקומיות הקשורות בהיווצרותו של הקניון על תצורות הסלע שבו. אחת מהן אומרת שלפני שנים רבות, כשלא היתה שמש ולא היה ירח, האזור היה מאוכלס בענקים. לפי האגדה, ביום בו יצאה השמש, הענקים אובנו והפכו לתצורות הסלע הענקיות שיש שם היום.

קניון טינג'ני. בין תצורות הסלע המרשימות זורם נהר פקובמבה

הפוסט פרו מחוץ למסלול הופיע ראשון במסע אחר

בעבודה שלי מול לקוחות אני שומע את השאלה הזאת לא מעט במיוחד סביב אותם אנשים המקיימים את התזונה הקטוגנית.

מה זאת התזונה הקטוגנית?

למי שעוד לא מכיר, דיאטה קטוגנית היא תזונה אשר משנה את חוקי המשחק בעולם התזונה. היא הופכת את הפחמימות לאסור ואת השומן למותר.

מטרת העל של התזונה הקטוגנית היא הפיכת הדלק שמניע את הגוף מגלוקוז (פחמימה) לקיטונים (שהם למעשה גופי שומן מסוג טריגליצרידים). החלפת הדלק מייצרת מצב של שיפור בריאותי של הורדת מדדי סוכר (טוב לסוכרתיים, טרום סוכרתיים או אנשים החוששים מסכרת עקב רקע משפחתי), הורדת מדדי שומן בדם, כבד שומני, לחץ דם ועוד. מעבר לכך מדד השובע בתזונה הזאת הוא כזה שאפשר לעבור שעות ללא צורך באכילה.

כאשר נמנעים מפחמימות – למעשה הקטוגנים נמנעים מגלוטן, סוכר, קטניות, דגנים, ירקות שורש (כגון תפוח אדמה, בטטה, גזר, סלק) ומרבית הפירות (אוכלים רק פירות יער, אבוקדו, זיתים ועגבניות = שהן פירות)

בסיס התזונה הוא אכילה של בשרים מכל הסוגים (שומני יותר –טוב יותר), דגים, בייצים, גבינות קשות וחצי קשות ולצמחוניים גם טופו. בנוסף מתבססים על שומנים מהחי והצומח (שומן בשר, אבוקדו, טחינה, מיונז ועוד).

מכיוון שבתזונה הזאת הגוף הופך למכונה שעובדת על דלק של שומן, מצליחים לרדת באחוזי השומן תוך כדי אכילת האוכל השמן).

דיאטה קטגונית: מותר ואסור

בעיות באכילה בחוץ בתזונה הקטוגנית

הבעיה העיקרית באכילה בחוץ הוא חוסר השליטה על האוכל ודרך הכנת האוכל. בהרבה מאכלים לצערי "מכניסים" סוכרים מסוגים שונים בכדי לייצר טעם (כולל בשר ובעיקר המבורגרים). כלומר צריך להקפיד לא רק על המאכלים אלא גם על דרך הכנתם. מצב זה מייצר חשש אצל אנשים המקיימים את התזונה הקטוגנית.

דוגמאות לכך הן טיסות, בתי מלון, קמפינג, מסעדות ועוד…

מהמקום הזה אנשים מקבלים החלטה שהם לא שומרים על התזונה הקטוגנית ומחליטים לצאת ממנה. התוצאה למצב זה הוא עליה במשקל, יציאה מהתזונה, יציאה ממצב של גוף שורף שומן וחזרה לשריפת גלוקוז. מצד אחד אין בעיה לחזור אבל לפעמים ברמה המנטלית, לאנשים שיצאו קשה לחזור.

איך בכל זאת מתמודדים?

אם אני מבצע תהליך של דיאטה ניתן באמת למצוא מאכלים שמתאימים לנו בתזונה. במרבית התזונות גם דרך ההכנה פחות חשובה. כלומר גם אם היה רוטב במוצר כלשהו נוכל לספוג אותו. בתזונה הקטוגנית החוקים הם אחרים.

המחשבה היא מצד אחד גם על חומרי הגלם אותם אוכלים וגם על דרך הכנת האוכל. רק שהאמת פשוטה יותר. המחשבה של התזונה הקטוגנית היא הימנעות מסוכרים וגלוטן שהם ההפתעות במזונות שלנו. לכן ההגדרה בהתמודדות בחוץ היא – אנחנו מתנהגים כסוכרתיים ורגישים לגלוטן. זה המשפט המלווה אותנו בכל מקום.

מה שכן, בגלל מידת השובע המטורפת בתזונה, בדרך כלל נצטרך לאכול שתי ארוחות ביום.

התמודדות בטיסות / נסיעות פנים ארציות

האוכל בטיסות בדרך כלל לא יתאים לתזונה הקטוגנית. ניתן לאכול לפני הטיסה אוכל שמביאים מהבית וגם אם נתקעים אפשר בשדה התעופה להזמין אוכל מותאם. אפשר לאכול המבורגר ללא לחמנייה, סלט המבוסס על ירקות עם נתחי עוף / גבינת פטה שמנה. לטיסה אפשר להביא מזון שמותאם לנו כגון כריכים מלחם מותר בהכנה ביתית או לרכישה. אפשר לקחת גם אגוזים איתנו לטיסות למקרה צורך.

בתי מלון

ברישום לבתי מלון אנשים עם העדפות תזונתיות מציינים זאת בעת הרישום למלון. ההנחיות של הקטוגנים הוא שאנחנו סוכרתיים ורגישים לגלוטן. גם שמגיעים לבתי מלון בדלפק יש להזכיר זאת. בחדר אוכל אנו אמורים לקבל הנחיות מתאימות

ארוחות בוקר בבתי מלון בדרך כלל יתאימו לכל תזונה וגם לתזונה קטוגנית. אכילת בייצים, גבינות, דגים, בשרים.

מה שכביכול מסובך יותר הוא ארוחת צוהריים / ערב שלא מעט מנות מכילות סוכרים. רק שבתזכורת שאתם סוכרתיים ורגישים לגלוטן תוכלו לקבל הנחיות של מנות מותאמות וגם אם אין לכם מנות יכינו לכם במיוחד במטבח – תזכרו לא להתבייש להגיד. זה לא שמשלמים לכם להתארח בבית מלון.

קמפינג

שאנחנו יוצאים לקמפינג רוב המקרים יהיה מנגל, בישולי כדירה, קופסאות שימורים ועוד. גם כאן ישנה אפשרות להסתדר. ביצים, טונה בשימורים, בשר, דגים, לחמים מותאמים ואם יש מקרר גם אפשר להביא גבינות. כלומר להיות כמו כולם עם מזון מותאם לנו. חלק חשוב בקמפינג כמו, לכל אחד ולא משנה מה תזונתו, היא להכין רשימת ציוד שהוא אמור לקחת לקמפינג. אז אין בעיה להסתדר.

גם טיולים מודרכים בטבע (ואפילו בסוואנה באפריקה) אפשר להסתדר עם אוכל מותאם לנו. הכל עניין של בחירה.

מסעדות

היחס הוא כמו בתי מלון. יש מסעדות בחו"ל שמאפשרות לכם לבחור את התפריט המותאם לכם לפי העדפה תזונתית. אם אין ואתם במסעדה, תגידו למלצרים שאתם סוכרתיים ורגישים לגלוטן. על המלצר לברר מול הטבח ולחזור אליכם עם תשובה. אתם תקבלו את האפשרות המתאימות לכם מתוך התפריט.

מעטות המסעדות שלא יהיה לקטוגנים מה לאכול (איפלו במסעדה אסייאתית אפשר להסתדר). במקרה זה אפשר לבקש מנה מיוחדת שאפילו לא כתובה בתפריט המכיל רכיבים מותרים. אם נתקעתם, תבחרו את הרע במיעוטו.
למדתי שחלק מהמסעדות מקבלות הקצבה של חומרי גלם לפי מנות ולא מחזיקים שם חומרי גלם כללים. במקרים כאלו מסעדות לא יוכלו לסםק לכם מאכלים מסוימים ו/או הורדת מרכיבים מסוימים ממנה. אם מסעדה לא מוכנה לבנות לכם מנה, תבינו שדרך העובדה שלהם היא הקצבת מנות וכך תדעו לא לחזור בעתיד למסעדה זו.

אחד הטיולים שלי היו בברלין.

ארוחות בוקר בבית מלון היתה מתוך מגוון שהיא מתאים לי. מצאתי גבינות קשות, ביצים, דגים, ירקות, חמאה ועוד. מה שהייתי צריך.
הסיפור שלי במסעדות (ולא משנה באיזו תזונה הייתי) כאחד ששומר כשרות, שאסור היה לי לאכול בשר. אז אחרים איתי אכלו. לא הרגשתי מנודה, לא הרגשתי שונה. נהנתי לדבר איתם ולחוות חוויות (לא לשכוח שמפגשים אמורים להיות סביב שיח ולא סביב אוכל רק שבמציאות של היום ללא אוכל אי אפשר לאכול…).
אני דאגתי לעצמי להיכנס לסופר "לידל " ולקנות דברים המותרים לי. חיפשתי שם בעיקר את השמנת שאני שם בקפה שלי (לא יכול לשתות קפה ללא שמנת). בנוסף מצאתי גם לחם תואם, גבינות טעימות ועוד. את הארוחה השנייה שלי לאותו יום אכלתי רק בערב במלון.

הכיף היה שממש לא הייתי רעב. לא חיפשתי לאכול כי לא הייתי צריך. לא הרגשתי שהפסדתי משהו.

שבירות בתזונה אם תהיינה זה רק על דברים מיוחדים שאני יודע שאין סיכוי שיהיו לי במקום אחר. הרעשים שיש לנו בראש סביב טיולים הם רעשים של חופש. כאשר רעש החופש עובר גם לתזונה, הרעשים הללו אינם טובים לנו.
כאשר אתם נמצאים בתהליך תזונתי עשיתם זאת מבחירה. אף אחד לא אילץ אתכם. אל תוותרו לעצמכם. השבירות הקטנות הללו בטיולים הן אלו שמונעות מאיתנו להצליח בתהליך תזונתי. לפעמים זה לא קל לחזור למסגרת אחרי שנהנו. אם אתם בתזונה, תישארו נאמנים לה גם אם יש עליכם לחץ קל מאנשים סביב שאומרים לכם רק לטעום משהו קטן, מה כבר יכול לקרות…

תהליך תזונתי הוא אפשרי בכל מקום – רק אם תבחרו.

הפוסט התמודדות עם תזונה קטוגנית בחו"ל הופיע ראשון במסע אחר

בקוסמוי, האי הטרופי של תאילנד, ממתינות לכם אטרקציות שונות ומגניבות. מחופים עם חול לבן, מים צלולים ונופים מרהיבים – זה רק ההתחלה. מדובר במקום בו הטבע והתרבות מתמזגים יחד לחוויה מוחלטת. חוברת האטרקציות בקוסמוי מציעה לכם אטרקציות מגוונות ומעניינות אם תרצו לבקר בחופים היפים או לעשות טיול באי ולראות מקדשים או לבקר במסעדות מיוחדות.

תרבות ואמנות בקוסמוי

לא רק הטבע המדהים משגע את המבקרים בקוסמוי, אלא גם התרבות המקומית. מוזיאונים, מרכזי תרבות ואמנות מגוונים מציעים למבקרים הזדמנות להכיר מקרוב את התרבות התאילנדית המרהיבה. תאי טורס תאילנד מציעה לכם בתי מלון ואטרקציות במחירים מעולים.

סיורים טבעיים בקוסמוי תאילנד

בקוסמוי תאילנד ניתן למצוא מסלולי טיול מרהיבים המתאימים לכל גיל. מטיולים בטבע, טיולים אקו-טוריסטיים, טיולי סנורקלינג תחת המים הכחולים ועוד.

פעילות ימית מרהיבה

האי מציע מגוון רחב של פעילויות ימיות, כולל שייט, צלילה וסנורקלינג. ניתן להשכיר סירה פרטית ולצאת לטיול ימי, או להצטרף לסיורים מאורגנים שיסחפו אתכם למרכז האקזוטיקה התאילנדית.

מסעדות ומסיבות בקוסמוי

לאחר יום שלם של פעילות, אין כמו להתיישב לארוחה טעימה באחת מהמסעדות המקומיות. בקוסמוי תאילנד תוכלו להתפנק במגוון רחב של מנות תאילנדיות מסורתיות. למי שאוהב להתערות, האי מציע מסיבות שופעות שתוכלו להצטרף אליהם.

מסלולי טיול וטיולים בקוסמוי

אם אתם מחפשים חוויה מעט שונה, תוכלו לבחור באחד ממסלולי הטיול המוצעים בקוסמוי. אלה יכולים לכלול גם סיורים במקומות המיוחדים ביותר של האי, וגם הזדמנות להתנסות בפעילויות מגוונות כמו רכיבה על פילים, טיולים בג'ונגל ועוד.

הזמנות אתגרים והרפתקאות

אם אתם חובבי אתגרים והרפתקאות, קוסמוי תאילנד היא המקום בשבילכם. ניתן להשתתף בטיולים מודרכים למסלולי הטיפוס הגבוהים ביותר, למצוא מסלולי קרוס קאנטרי מאתגרים ואף להצטרף לסדנאות יוגה בטבע הפראי המקומי.

שוקים מקומיים וחוויות קנייה

לא יכולתם לבקר בתאילנד בלי להכנס לאחד משוקי הרחוב המקומיים. בקוסמוי תאילנד תוכלו למצוא שוקים מקומיים עם מגוון רחב של תוצרת מקומית, מאוכלים טריים, ביגוד, תכשיטים, קישוטים לבית ועוד. זו הזדמנות מעולה לרכוש מזכרות מיוחדות ולחוות את התרבות המקומית מקרוב.

חוברת האטרקציות – מדריך מקיף

אם אתם מתכננים לבקר בקוסמוי, אנו ממליצים להשיג את חוברת האטרקציות, שמציעה מדריך מקיף לכל מה שיש לראות ולעשות באי. החוברת מכילה מומלצים על מסעדות, מסלולים, סיורים טבעיים, פעילויות ימיות ועוד. היא מכילה גם מפות, תמונות ומידע שימושי מגוון.

הפתעות מיוחדות בקוסמוי תאילנד

למרות שנעשית מאמצים רבים לספק מדריך מקיף, חלק מהקסם של ביקור בקוסמוי תאילנד הוא במפגשים המפתיעים והבלתי צפויים. תמיד ניתן למצוא מקום חדש שלא שמעתם עליו, או לחוות משהו שלא חשבתם שתחוו. זה יכול להיות מסעדה קטנה בחוף הים, סדנה מיוחדת של מאמנים מקומיים, או אף מפגש מקרי עם בעלי חיים מקומיים.

גלישה ופעילויות ימיות

אחת האטרקציות המרכזיות בקוסמוי תאילנד הן החופים המהממים והים הכחול המזמין. מעבר לשטיפה בחוף, גם אם אתם חדשים בעניין, תוכלו להשתתף בסדנאות גלישה, לשכור יאכטות לטיולים ימיים או לצלול במקומות שבהם החיים הימיים מגוונים ומרהיבים. אל תשכחו להביא את מצלמת התת מים שלכם!

מסעדות ואוכל מקומי

המטבח התאילנדי הוא מהמטבחים המוערכים בעולם, ובקוסמוי תאילנד תכירו אותו מקרוב. ממסעדות גורמה דרגת מישלן, דרך מסעדות מקומיות פשוטות ועד לדוכני אוכל רחוב, חוויה קולינרית ממכרת מחכה לכם בכל פינה. אל תחמיאו על הפד תאי המקומי או על הסומ תאם המרענן.

קהל הלילה והחיים הליליים

קוסמוי תאילנד מפתיעה גם בחייה הליליים המרהיבים. מסיבות חוף עם DJ's מהשורה הראשונה, ברים עם מוזיקה חיה, מועדונים בהם ניתן לרקוד עד לשעות הקטנות ואף מופעים מקומיים ופסטיבלים שונים. אם אתם מחפשים את הקצב המהיר של החיים, תמצאו אותו בקוסמוי.

יוגה, ספא ורווקציה

לאורחים שמחפשים שלווה, קוסמוי תאילנד מציעה גם חוויות של רוגע ורווקציה. ניתן להצטרף לסדנאות יוגה מודרכות, להתנסות במדיטציה או להתפנק במגוון מרכזי ספא מפנקים. בין אם אתם מעדיפים מסאג' תאילנדי מסורתי או טיפולים מודרניים יותר, אתם בטוח תחזרו הביתה רעננים ומלאי אנרגיה.

מרכזי קניות ושווקים מקומיים

החוויה בקוסמוי תאילנד אינה מושלמת בלי ביקור במרכז הקניות או באחד השווקים המקומיים. תוכלו למצוא שם מוצרים מקומיים, חנויות אופנה, חנויות תכשיטים ועוד. שוק הלילה בקוסמוי הוא חוויה בלתי נשכחת, שם תמצאו מוצרים ייחודיים, אוכל רחוב מקומי טעים ואווירה מיוחדת מאוד.

תרבות ואמנות בקוסמוי תאילנד

קוסמוי תאילנד היא לא רק חופים והופעות ליליות, אלא גם מרכז תרבותי חשוב. ניתן לבקר במוזיאונים, בגלריות אמנות מקומיות ואף לצפות במופעים של מוזיקה וריקודים מקומיים. כמו כן, ניתן ללמוד על ההיסטוריה המרתקת של האזור והמסופרים המקומיים.

טיולים בטבע

למי שמחפשים את הטבע, קוסמוי תאילנד מציעה גם חוויות טיול בטבע המרהיב. הטיולים בטבע כוללים טיולים בג'ונגל, טיולים למפלים מהממים, טיולים למערות ולגבעות המסופרות באזור. זהו דרך נהדרת לחוות את החיים המקומיים ולהתחבר לטבע המקומי.

חוויות אתניות ותרבות מקומית

אחת מהאטרקציות שלא כדאי לפספס בקוסמוי תאילנד הן החוויות האתניות. בין אם מדובר במסע עם השבט המקומי, או למדת מסורת של בישול תאילנדי, או כל חוויה אחרת שתאפשר לכם להכיר את התרבות המקומית מקרוב. מגוון החוויות והאטרקציות בקוסמוי תאילנד הופך את המקום ליעד המושלם לחופשה מגוונת ועשירה.

הפוסט חוויות מעולם אחר: מדריך לאטרקציות באי קוסמוי, תאילנד הופיע ראשון במסע אחר

מידע וטיולים בהרי ירושלים כאן

המרכז הקולינרי ביד השמונה

קפיצה של רבע שעה מירושלים או חצי שעה מתל אביב להרי ירושלים, והגעתם לגן עדן בשם יד השמונה – מושב המאוכלס בתושבים נוצרים ויהודים משיחיים, ברובם פינים, המתהדר כבר שנים רבות באירוח הכפרי שלו – מלון לוגוס ובו שוכן המרכז הקולינרי של לואיזה.

המרכז הקולינרי מתפרס על מספר תחומי הסעדה: ארוחות המלון, ארוחות בראנץ' (הידועות בכל האזור), אירועים חגיגיים, שירותי קייטרינג וטייק אוויי (בקרוב), וגולת הכותרת של אביב וקיץ 2024 – חופשת "טעם מקומי".

נוף מיד השמונה. צילום באדיבות לואיזה

ארוחת שף ממשק חביביאן

פתחנו בארוחת הערב של שף נדב מלין שהיתה הפעם על טהרת הירקות של משק חביביאן. כעשרים איש ואישה צבעוניים ומעניינים כמו האוכל עצמו התכנסו באווירה ירושלמית אינטימית לאפריטיף וגבינות משובחות ממחלבת בארי ברחבה החיצונית. בין הסועדים היו איש העסקים סמואל סמגד'ה ובת זוגו, הבעלים החביבים של סוכנות הנסיעות שר-אל, המתמחה בתיירות צליינית, ועטרה קניגסברג, עורכת דין ופעילה חברתית פמיניסטית, שהגיעה עם משפחתה המקסימה.

כשהחושך ירד נכנסנו לחדר האירוח והתקבלנו בחגיגיות על ידי הצוות המקצועי והחייכן, ומשם והלאה נחתו על צלחותינו ועל לשוננו, לקולות תשואות ומחיאות כפיים, מגוון מנות וטעמים משכרי חושים, שלוו ביינות שהותאמו למנות. בין השאר זללנו סלק שלם "מהשורש לעלה" שממנו הוכנו סשימי סלק מושחר, עלי סלק פריכים, גבעולי סלק מוחמצים, קרקר טף וסלק, פורל מהדן כבוש בסלק וקוקטייל קמבוצ'ה סלק. טעמנו גספאצ'ו חמציצים נדיר בטעמו, לחמים משובחים, שורש סלרי צלוי, אומצת חציל במיסו ועוד. גולת הכותרת, שעוררה קריאות התפעלות רמות וכמובן צילומים אינספור היתה "העונה כתמונה" – צלחת בצורת תמונה, או שמא תמונה בצורת צלחת, שעליה הונחו ביד אומן ירקות, שורשים, פקעות, גבעולים, עלים, פרחים ונבטים שיצרו ביחד קומפוזיציה של ציור אביבי מושלם לעין ולחיך. קינחנו עם בצק קרואסון עם מרנג וקרם ליים אגדי, עוגת סולת קלמנטינה וגלידת יוגורט משובחת מוואדי עתיר עם לימון כבוש.

ארוחת הערב של שף נדב מלין היתה הפעם על טהרת הירקות של משק חביביאן

גולת הכותרת, שעוררה קריאות התפעלות רמות וכמובן צילומים אינספור היתה "העונה כתמונה" – צלחת בצורת תמונה, או שמא תמונה בצורת צלחת

בראנץ' מגוון אצל לואיזה

בבוקר שוב נפגשנו, אחרי ליל לינה במלון, לבראנץ' עשיר ומגוון – ארוחה צבעונית, מזינה וטעימה המתקיימת במסעדה באולם רחב הידיים המשקיף על הנוף הירוק מסביב. האוכל כאן הוא חגיגה לעיניים ולחיך, ורובו הום-מייד ומבוסס על תבואת היצרנים שמסביב.

קרקר טף, לחמים עשירים, סלטים ערבים לחיך מהירקות של משק חביביאן, חמאה מותססת וחמאת שום שחור, גבינות מבארי, לאבנה עם יוגורט מוואדי עתיר, פורל מעושן מנחל דן, טחינה מאל יסמין מאבו גוש, ביצי חופש ממשק כרמלים, מטבלים על בסיס שמן זית, קיש בטטות ומלפפונים מוחמצים בתסיסה טבעית הם רק חלק ממה שמגישים כאן, בתצוגה צבעונית וטעימה עד מאוד.

את האוכל מלווה שתייה מגוונת: קמבוצ'ה היביסקוס ביתית, סיידרים של המתססה בנטף, יינות ממיטב היקבים בהרי יהודה ועמק האלה, חליטות תה נפלאות של SHALVATEA וקפה משובח מהפולים של אגרו קפה בעמק האלה. ומי שהיה לו מקום בבטן אחרי כל זה (למדנו להגיע עם מכנסיים רפויים ללא כפתורים) קינח עם טארט הדבש המעולה מדבש נטף ועוד שלל מנות אחרונות נפלאות המוכנות במקום על ידי הקונדיטור.

בראנץ' עשיר ומגוון – ארוחה צבעונית, מזינה וטעימה המתקיימת במסעדה באולם רחב הידיים המשקיף על הנוף הירוק מסביב

האוכל כאן הוא חגיגה לעיניים ולחיך, ורובו הום-מייד ומבוסס על תבואת היצרנים שמסביב. צילום באדיבות לואיזה

צילום באדיבות לואיזה

סיור קולינרי אצל יצרנים מקומיים

הסיור הקולינרי, החלק השלישי בחוויה, מתקיים בימי חמישי בבוקר מיד אחרי הבראנץ' בהרי יהודה ובעמק האלה בהובלת שפית עדי מוטיל, המתמחה בבישול טבעי. הסיור עובר במשקים של יצרנים מקומיים איכותיים בסביבת המרכז הקולינרי ומספר את סיפורם. בסיור טועמים את מרכולתם, לומדים על הכנת התוצרת, הערכים המובילים את המשקים, הקשיים והאתגרים העומדים בפניהם וכיצד מתמודדים אתם. הוא מלווה כמובן בטעימות וכן בשיח עם השפים נדב מלין ועדי מוטיל על קהילה, קיימות ומקומיות.

את המרכז הקולינרי של לואיזה מנהלת ענת לב ארי, שפית ידועה מאזור הרי ירושלים, שבבעלותה, יחד עם עמית כהן ובנה, שף נדב מלין, הקייטרינג המצוין של לואיזה, שנדד מאז שהוקם לפני כ-25 שנים בין בית זית לאבו גוש והגיע למלון לוגוס לפני כ 3 שנים.

המרכז הקולינרי של לואיזה רב גוני ומקורי ומתבסס על עקרונות תנועת הסלואו פוד (מזון איטי) העולמית, הדוגלת בצרכנות מוסרית וייצור סביבת מזון טבעית ובריאה, אותה הקים מחדש בארץ שף נדב מלין.

המטבח המקומי המשפחתי של לואיזה חרט על דגלו לקדם את התוצרת הקולינרית המקומית העונתית, תוך פיתוח ושמירה על קשר הדוק עם היצרנים המקומיים מהם נרכשים רוב חומרי הגלם של המטבח. כך נוצרת כלכלה שיתופית המבוססת על סחר ברטר ומערכת יחסי אמון קרובה בין העסקים המקומיים במטה יהודה בעיקר (אבל לא רק) לבין המרכז הקולינרי המשתמש בתוצרתם ומהווה צומת לאזור כולו.

בין היצרנים המקומיים שהמרכז עובד אתם ניתן למצוא את משק חביביאן, יקב קסטל, דבש נטף, יקב פלם, מזקקת הולנדר, גבינות ממחלבת בארי, טחינה יסמין מאבו גוש, מתססת נטף, מבשלת הבירה HATCH, חליטות התה SHALVATEA של יערן מבית זית ומוצרי חלב מפרויקט ואדי עתיר המשלב עבודה של בדואים ויהודים לקידום חקלאות בת קיימא.

שף נדב מלין, שלמד באוניברסיטה למדעי הגסטרונומיה במחוז פיימונטה בצפון איטליה ובמרכז הקולינרי הבסקי בסן סבסטיאן בספרד, ביחד עם שותפיו, עובדים על התפריטים המיוחדים, הנשענים על התוצרת המקומית, שמוקדשים להם זמן ומחשבה רבים.

צילום באדיבות לואיזה

משק חביביאן. צילום באדיבות לואיזה

צילום: אסף קרלה

צילום: אסף קרלה

מידע ומחירים:

את החופשה הקולינרית המשובחת ניתן לקחת במלואה (ארוחת שף ברביעי, בראנ'ץ בחמישי בבוקר ואחריו סיור) או רק חלק ממנה, וכל שילוב בין רכיביה.
מומלץ מאוד לחובבי קולינריה, שקט וניתוק מהיומיום. חוויה מעולה ובלתי נשכחת.
כתובת מרכזית לכינוס: מלון לוגוס יד השמונה
החופשה הקולינרית, טעם מקומי:
בסוף השבוע האחרון של כל חודש (ימי רביעי וחמישי),
שעות וימי הבראנץ' הכללי:
בכל ימי חמישי ושישי בין השעות 10:00-14:00
תחילת הבראנץ' הכולל סיור:
יום חמישי ב 9:00 בבוקר
תחילת ואורך הסיור
9:30 בבוקר, ל5-6 שעות
מתאים ל:
קבוצות פרטיות וסגורות של 8-30 משתתפים.ות בתיאום מראש.
קבוצות של עד 25 משתתפים בסיורים פתוחים שיפורסמו מראש
לא מתאים לילדים, אין הליכה מרובה וכל נקודה מקורה או בחלל ממוזג .

הוראות הגעה

לכל נקודה נגיע ברכבים פרטיים או באוטובוס/מיניבוס בתוספת תשלום ובתיאום מראש.

מחירים

חופשה קולינרית מלאה, הכוללת ארוחה + לינה + בראנץ' + סיור – 1840 ש"ח לזוג

סיור + בראנץ' – 350 ₪ (כולל יין)

בראנץ' בלבד (כשרות של רבנות מטה יהודה) – 125 ₪ לאדם.

טלפון להזמנת מקום לבראנץ': 02-5942000 (יש להזמין מקום מראש)

טלפון לאירועים וחבילת הנופש: 02-5337120

* הארוחות הבאות יוקדשו לדגים מקומיים, גבינות מקומיות ובשרים ממרעה גולן ומקנה דקל בשילוב בירות ממבשלת HATCH.

———
הכותבת היתה אורחת של לואיזה

הפוסט טעם מקומי – חופשה קולינרית בהרי ירושלים הופיע ראשון במסע אחר

כאן תצטרכו להיצמד לדופן של גשר צר כשפרות ישתרעו במרחב. קופי רזוס יעוטו על כל מה שתחזיקו ביד או יונח עליכם על הגוף. תפגשו כלבים עם "טיקות" על המצח ושרשראות פרחים על צווארם ותוכלו להאזין לחיזוי העתיד שלכם, על ידי הסאדואים – "הבאבות הכתומים".

במקום זה שעלול להראות לעין מערבית כמעט מטורלל, בחרתי לפתוח את ההדרכות שלי בנפאל. ככה, סוג של טבילת אש. "על החיים ועל המוות", תרתי משמע.

אלא שכאן המוות, הוא לא סוף פסוק. להפך, הוא הזדמנות חדשה, אפילו סוג של לידה. הנשמה תעבור מהגוף המת לגוף אחר ותשאף לגלגול גבוה יותר.

אתר שריפת הגופות, קרוב לשדה התעופה. מרחק נסיעה של כעשר דקות. הוא שוכן לצד נהר בגמאנטי, הזורם בקטמנדו, בירת נפאל וממשיך לזרום אל הגנגס, הנהר הקדוש בהודו. הוא הוכרז כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו. האתר משופע במקדשים עם תבליטים יפהפיים המוקדשים לשיווה, אחד משלושת האלים המרכזיים בהינדואיזם ומי שאחראי על המוות, על הרס ובריאת העולם מחדש.

כאן ניתן לפגוש את המנעד של מערכת הקסטות (המעמדות החברתיים) המרבדת את החברה ההינדית בצורה אכזרית. בקצה האחד שלה, הטמאים – המעמד הנמוך ביותר, האחראי כאן על טאטו עפר הגופות אל הנהר ולצידם הברהמינים העומדים בראש הפירמידה החברתית ומנהלים כאן את הטקסים.

כאן ניתן לפגוש את המנעד של מערכת הקסטות (המעמדות החברתיים) המרבדת את החברה ההינדית בצורה אכזרית

טקסי מוות

אם נבחן את הקווים המשותפים בטקסי המוות בקרב תרבויות שונות בעולם, יהיה מעניין לגלות שטקסי המוות, נשענים על אחד מארבעת היסודות: אש, אדמה, רוח ומים. כל חברה וכל תרבות ברחבי העולם, בחרה לאמץ לעצמה אחד או יותר מתוך ארבעת היסודות הללו ובנתה סביבם טקסי פרידה.

בעוד אנחנו ומרבית מדינות המערב, מבססים את טקסי המוות על יסוד האדמה והנפטר מובא לקבורה בקרקע, בנפאל ובהודו מקדשים את יסודות האש והמים. שני האלמנטים האלו שלובים בטקסי הפרידה מהמת. תחילה יטהרו את הגופה באמצעות טבילה ורחיצה שלה בנהר הקדוש. אח"כ יעטפו אותה בתכריכים לבנים ויניחו אותה לשריפה על גבי המזבח. את העפר ישובו לפזר בנהר, בסיום הטקס. המשפחה תלווה את הטקס הארוך הזה שיכול להימשך שעות ארוכות תחת גשמי מונסונים סיזיפיים או תחת חום כבד.

הטיבטים בדומה למנהג הזרתוסטרים בפרס בעבר, מבססים את טקסי המוות על יסוד – האוויר. "קבורת שמיים". על פי מנהג זה, גופה אנושית מפורקת לחלקים קטנים ומושארת על הר. הכהן מבתר את הגופה ומפריד בין הבשר לעצמות. שם בראש ההר, הגופה נאכלת על ידי חיות, ובעיקר על ידי עופות דורסים, לרוב נשרים. בטיבטית שמו של המנהג הוא "ג'האטור", שפירושה: "נתינת צדקה לעופות". בחלקים רבים של טיבט האדמה קשה מאוד ואינה מאפשרת לכרות קבר. לאורך רב השנה האדמה מכוסה בשכבת שלג עבה ועצים וחומרי בעירה נדירים ויקרים בטיבט, ולכן קבורת השמים פרקטית יותר.

העיסוק במוות מעורר בנו אימה, בעוד שבתרבויות המזרח ובבודהיזם הטיבטי, החיים והמוות נותנים יד ומדלגים יחד לאורך כל הדרך. בבהוטן, מצופה מאדם לחשוב על המוות חמש פעמים ביום.  עבורם פעולה זו, מסייעת לטפל בחרדה ממנה סובלים לטענתם האנשים במערב. התעלמות מהאמת המהותית הזו כרוכה במחיר פסיכולוגי כבד. קבלה של המוות באופן פרדוכסלי יכולה להביא לנפש הקלה גדולה. קבלה זו מאפשרת לאדם לחיות את הרגע, להעריך את ה"כאן והעכשיו" ואת מה שעלול היה להחוות כברור מאליו.

שביל ארוך מוביל מחניית הטוקטוקים לפשופאטינט. דוכנים עם חפצי אומנות ודת, בגדים ותכשיטים – ממתיקים בתאווה ארצית, את המפגש הקשוח שעתיד להתרחש בסופו.

קופים מגיחים אל השביל ובאבות בגלימה כתומה וראסטות ארוכות חולפים על פנינו. הנהר מתגלה בפיתול ועמו עשן מתמר. עמדות של מזבחים קטנים, גרמי מדרגות והמולה אנושית שותקת מתחילים להופיע מעברו האחר של השביל. השקט מופר ביללות של יגון וקינה נשית. הידיעה שהנפש נולדת ברגע זה ממש בגוף אחר, לא מקלה על כאב הפרידה מהיקרים שלהם בגלגול הנוכחי.

בפשופאטינט ידאגו לשרוף את גופת המת עוד באותו היום (בתנאי שהוא מעל לגיל שנה), על מנת לא לייצר קיטוע ברצף גלגול הנשמות.

על מזבחות, בצדו האחד של הגשר שורפים את גופות פשוטי העם ומצידו האחר את העשירים או בעלי הקסטות הגבוהות.

גברי המשפחה האבלים, מגלחים את שיער הראש ומשאירים ציצית שיער קטנה בחלק האחורי של הקרחת. הם לובשים בגדים לבנים המסמלים טוהר עבור הטקס.

שביל ארוך מוביל מחניית הטוקטוקים לפשופאטינט

קופים מגיחים אל השביל ובאבות בגלימה כתומה וראסטות ארוכות חולפים על פנינו. הנהר מתגלה בפיתול ועמו עשן מתמר

גברי המשפחה האבלים, מגלחים את שיער הראש ומשאירים ציצית שיער קטנה בחלק האחורי של הקרחת. הם לובשים בגדים לבנים המסמלים טוהר עבור הטקס.

תפיסת העולם כלפי היחס שבין החיים למוות

אלו יכולנו לאסוף את אוכלוסיית העולם כולו (8 מיליארד בני אדם), על פסיפס הדתות והפילוסופיות השונות והמגוונות שבה ואלו יכולנו לשאול אותם על תפיסת העולם שלהם לגבי היחס שבין החיים למוות, היינו מגלים כי הקולאז' הזה, נשען למעשה על שלוש גישות מרכזיות.

גישה אחת היא הגישה החומרית-המטריאליסטית, האומרת שמה שקיים זה רק החומר ושאין שום דבר מעבר לו. נשמה ומיסטיקה הן בגדר שטויות ואלוהים הוא חבר דמיוני בלבד. מוצאים את השורשים של גישה זו במצרים העתיקה והיא מקבלת דחיפה גדולה קדימה בתקופת ההתפתחות של המדע, דרכו אנו מקבלים כיום תשובות לשאלות שפעם רק דרך כח עליון יכולנו להסביר אותן. תופעות הטבע הוסברו באמצעות מעשה האלים (ברקים נוצרו על ידי זאוס, גלי צונאמי על ידי פוסידון  ובמזרח אסונות טבע היו תוצר של שדים ורוחות רעות). העולם המערבי עובר לגישה זו יותר ויותר, קיימת הפרדה בין דת למדינה ואנשים הופכים לחילוניים.

הגישה השנייה מאפיינת את הדתות המונותאיסטיות. דתות האומרות שאנחנו לא רק גוף וחומר ושיש בנו גם נשמה. לפיהן, הנשמה נכנסת לגוף הגשמי שלנו (לעובר) מתקיימת בתוכנו ולאחר שנמות, תעבור הנשמה לגן עדן או לגיהינום בהתאם למעשים הטובים או הרעים שעשינו בחיים האלה. זו תפיסה רוחנית לפיה הנשמה באה להתנסות אחת בלבד בעולם הזה וההתנסות תיקבע לנצח נצחים לאן הנשמה תגיע בעולם הבא. גם אם היה זה תינוק שמת בגיל שלושה חודשים, זו היתה ההזדמנות היחידה של הנשמה שלו להיות בעולם הזה.

הגישה השלישית היא הגישה שמשותפת לבודהיזם ולהינדו מהמזרח ובמערב היא משותפת לזרמים המיסטיים המלווים את הדתות המונותאיסטיות: ביהדות – הקבלה, בנצרות – הזרמים הגונוסטיים ובאסלאם – הזרם הסופי. במערב הידע היה כמוס ושייך תמיד לאותם מתי מעט שהחזיקו בידע של "התורה הפנימית", באותו צופן סודי שלא היה נגיש לנחלת הכלל אשר נאחז בפשט של התורה החיצונית.

ידע זה זהה בתפיסת הבסיס שלו לאותו ידע המשותף והגלוי לאנשי המזרח, לפיו הנשמה נכנסת לגוף לא להתנסות חד פעמית בלבד, אלא היא חוזרת שוב ושוב – בתהליך שאנו מכנים "גלגול נשמות" או כפי שמכונה במזרח כ-"סמסרה".

מדוע הנשמה חוזרת שוב ושוב? בקבלה יאמרו שכדי ללמוד את השיעורים שלה וכדי לתקן את מה שהיא צריכה לתקן כי קלקלה בחיים הקודמים. במזרח יאמרו שהנשמה צריכה לנקות את הקרמה שלה, לאחר שהיא צברה קרמה שלילית. לאחר שהנשמה תסיים לנקות את הקארמה ולתקן את התיקונים, היא לא תצטרך להתגלגל יותר ותוכל להישאר לנצח בעולם הרוח. החיים נתפסים כמסע התפתחותי-רוחני ארוך וממושך בעולם, שלא ניתן להשלים בגלגול אחד. תפיסה זו של המיסטיקה במערב ותפיסת הרוח במזרח, היא אותה התפיסה וכיום במסגרת העידן החדש והודות לידע שניפתח במערב, ניתן לעשות את ההשוואות האלה.

בפשופאטינט ידאגו לשרוף את גופת המת עוד באותו היום (בתנאי שהוא מעל לגיל שנה), על מנת לא לייצר קיטוע ברצף גלגול הנשמות.

הסאדואים – הבאבות הכתומים

בירח המלא האחרון בכל חורף, מתמלאות טראסות האבן לצד הנהר בפשופאטינט בסאדואים – חסידי האל. מאמינים הינדים, אשר בחרו לפרוש מהסדר החברתי לטובת תרגול מדיטציה ושיטות שונות של סיגוף עצמי .

הם נאספים במטרה להעריץ את שיווה בחגו העיקרי – שיוואראטרי. השתתפותם כוללת לעתים מעשים קשים של סיגוף עצמי, הליכה על גחלים, אכילה מגולגולת של מת ובעבר אפילו הרמת אבנים כבדות באמצעות איבר המין. מטרת הסיגופים מכוונת להמחיש את הדבקות באל ואת חוסר העניין בתענוגות הגוף. הסאדו אמאר בהראטי למשל, יושב בהודו עם יד מורמת מזה למעלה משלושה עשורים ומאמין שכך יקדם את השלום העולמי.

חלק מהסאדואים יושבים בפשופאטינט באורח קבע גם בשאר חלקי השנה וזוכים להערצה מצד עולי הרגל המאמינים בכוחם. מתייחסים אליהם כאל שלוחה של שיווה. מאכילים אותם, נותנים להם כסף ומבקשים מהם לתווך בינם לבין האל.

אנשים אלה בחרו מרצון לוותר על חיי הרכוש והחומר בשביל מציאת אמת פנימית גבוהה יותר. חלקם כבר בעלי משפחות, מקום עבודה וקהילה. מורים לשעבר, אנשי עסקים לשעבר, משכילים שהחליטו ביום בהיר אחד, לפתוח בחיים אחרים (השלב הרביעי בחיים לפי תורת ההינדואיזם). הם יצעדו יחפים כשברשותם מים ושמיכה בלבד ויחיו חיים של צניעות.

אדם הרוצה להפוך לסאדו צריך לחפש תחילה גורו, אשר יחליט אם האדם זכאי וראוי להפוך לסאדו. ומה באשר לנשים? האם גם הן יכולות לבחור להיות סאדו?

סאדוס נקבה קיים בכתות רבות. מדובר לרב באלמנות. לאישה הודית, פרישה מהעולם, היא צעד מרחיק לכת. החברה ההודית המסורתית מגוננת על נשיה, עוטפת אותן בסארי, מכפיפה אותן לאביהן, אחר כך לבעליהן ולבסוף לבנן בכורן. ובכל זאת נמצאות האמיצות שמעזות להשתחרר מסייגי החברה וללכת בנתיב משלהן.

בשנים האחרונות התפתחה בפשופאטינט תופעה חדשה של "פייק סאדו". אנשים שהחליטו להפוך את האמונה למקצוע רווחי ומחקים את הלבוש והמראה של הסאדואים על מנת לקבל נדבות. הם דורשים כסף עבור צילומים מתיירים. בירנדה, אחד הסאדואים שישב לצד המקדש, אחז את ידי כשחלפתי על פניו והורה לי לשבת. הוא היה גמיש במיוחד והראה לי כיצד הוא מעביר את כף רגלו הימנית מעבר לעורף שלו. הפתעתי אותו בחזרה כשחיקיתי אותו והראיתי לו את כישורי הגמישות שלי משיעורי הבלט. בירנדה התעקש לחזות את העתיד שלי, "נוט פור מאני, ג'אסט פור פרנד". הוא אחז בכף היד שלי, לחץ על קמרונות, מתח קמטים ופסק: "את עובדת קשה מדי. תלמדי את עצמך לנוח!". הוא הפליג אל חיי האהבה שלי ומשפחתיות. רשמתי הכל על פתק וג'אסט פור פרנד, השארתי בידיו כמה עשרות רופי והוא מצמץ שהיה שמח ליותר.

בירח המלא האחרון בכל חורף, מתמלאות טראסות האבן לצד הנהר בפשופאטינט בסאדואים – חסידי האל

השתתפות הסאדואים כוללת לעתים מעשים קשים של סיגוף עצמי, הליכה על גחלים, אכילה מגולגולת של מת ובעבר אפילו הרמת אבנים כבדות באמצעות איבר המין

ספארי של חיות קדושות

לצד הסאדואים ניתן לפגוש בפשופאטינט "ספארי" של חיות קדושות.

הכי מוכרות לנו כקדושות הן הפרות. הפרות הקדושות רובצות כמלכות העולם ופוקקות את מדרכות העוברים ושבים. כיום הם פוסעים לצידן "על ביצים" כבר פחות ביראת כבוד ויותר בתחושה שהן הופכות להיות עול וגורם מטריד.

הפרה היא הסמל לאדמה ולאמא. כל המוצרים שההודים והנפאלים מקבלים מהפרה, נחשבים בעיניהם לצרכים שהאם נותנת לתינוק שלה וזו סיבה טובה להפוך אותה לקדושה. הפרה נחשבת לאם כל האלים. על פי האמונה ההינדית, בגוף הפרה ישנם 330 מיליון אלים ואלות.

בשנים האחרונות יותר ויותר תושבים לא רוצים שהפרה תזדקן ותמות בחצר ביתם ותפיל עליהם קללה. הם משחררים לחופשי את הפרות הזקנות שאינן נותנות חלב. הפרות משוטטות ברחובות הערים, מלכלכות וגורמות לתאונות ונזקים. משום כך נבנים בשנים האחרונות "בתי אבות" לפרות קדושות וזקנות והן מטופלות שם בכבוד עד ליום מותן.

תופעה חדשה המתרחשת סביב הפרות הקדושות, היא חטיפה שלהן מהרחוב, מכירה שלהן לתעשיית הבשר והעור. התופעה הזו נפוצה בעיקר בדלהי, בירת הודו. עם רדת החשיכה, מתמלאים הרחובות האפלים של הבירה בכנופיות החוטפות פרות לתוך משאיות. ארבעים אלף הפרות המשוטטות בעיר הן מטרה קלה לגנבים, שתופסים ומוכרים אותן לבתי מטבחיים בכפרים הסובבים את העיר. בשר הבקר נצרך בכמויות גדולות על ידי המוסלמים ובני קסטת הטמאים, הנחשבים לאוכלוסיות שוליים.

חיות קדושות נוספות שתפגשו בפשופאטינט בנפאל הן הקופים. הנומן, אל הקוף הוא אחד האלים האהובים ביותר בהינדואיזם והפסל שלו מופיע במקדשים רבים. הוא נחשב לאמיץ ומסור ויש לו כוח סופר על כזה. במיתוסים מקומיים רבים הוא מסוגל לשנות צורה על פי רצונו, לנתר באוויר למרחקים עצומים, לדלג מעל אוקיינוס שלם, להזיז הרים ולהביס צבא שלם לבד.

הקופים שתראו כאן הם מסוג מקוק רזוס ולכולנו צריכה להיות הכרת תודה גדולה כלפי התרומה העצומה שלהם בהבנת נפש האדם.

בתחילת דרכה טענה הפסיכואנליזה שמה שחשוב בהתפתחות הנפשית התקינה של התינוק, הוא סיפוק הצרכים הבסיסיים שלו על ידי האם. הניסוי שערך הארלו בסוף שנות החמישים, הרחיב והעמיק את ההבנה סביב תפקיד האם וצרכי התינוק. הארלו העביר תינוקות של קופי רזוס לכלוב לגידול על ידי שתי "אמהות פונדקאיות". אחת הפונדקאיות היתה עשויה תיל עם בקבוק חלב מתוק צמוד והשנייה היתה עשויה מבד רך אך ללא מזון. הארלו הופתע שהתינוקות העדיפו לבלות זמן רב יותר עם אם הבד מאשר עם אם התיל ובקבוק החלב ובכך הוכיח שלאהבה ולמגע יש תפקיד לא פחות חשוב מההזנה בהתפתחות התינוק.

מפתיע לפגוש כאן בעל חיים קדוש נוסף – הכלבים. הכלבים נחשבים בנפאל לשומרי שער החיים בגלגול שלאחר המוות. הם השליחים של "יאמה" שליט ושופט המתים ובחג הדיוואלי מוקדש להם יום שלם, היום השני של החג. ביום זה, לא תאמינו, מקשטים את צוואר הכלבים בשרשראות של פרחים כתומים וצובעים את המצח שלהם בטיקה.

הפרה היא הסמל לאדמה ולאמא. כל המוצרים שההודים והנפאלים מקבלים מהפרה, נחשבים בעיניהם לצרכים שהאם נותנת לתינוק שלה וזו סיבה טובה להפוך אותה לקדושה

הנומן, אל הקוף הוא אחד האלים האהובים ביותר בהינדואיזם והפסל שלו מופיע במקדשים רבים. הוא נחשב לאמיץ ומסור ויש לו כוח סופר על כזה. במיתוסים מקומיים רבים הוא מסוגל לשנות צורה על פי רצונו

———-

לימור שדה-חן צדוק – פוטותרפיסטית, פסיכואנליטיקאית לאקאניאנית ותרפיסטית בתנועה, הבעה ויצירה. מרצה. צלמת ומדריכת טיולים ותיקה ומוסמכת בעולם. התמחות בהדרכת טיולים בדרום מזרח אסיה החל משנת 1991.
האתר של לימור
פייסבוק
אינסטגרם – zadoklimor

הפוסט פשופאטינט – הגבול הדק שבין החיים למוות הופיע ראשון במסע אחר

לקריאה נוספת:

• טיולי יום מוורשה
• מדריך מסע אחר לפולין
• מדריך מסע אחר לורשה
• כתבות על קרקוב

נתחיל בכמה עובדות בסיסיות: טורון נמצאת במרחק כשלוש שעות נסיעה צפונה מבירת פולין, ורשה. למרות שהיא אחת הערים היפות בפולין, והוכרזה כולה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ישראלים רבים לא מכירים אותה, וחבל. העיר עצמה היא פנינה של ממש, ואם משלבים ביקור בעוד כמה מקומות בסביבה, מתקבל טיול מוצלח שמשלב היסטוריה ותרבות, נופים כפריים ובילויים עירוניים, אוכל, יין ואתרי ספא, ואפילו מלון לגמרי בלתי צפוי. ולמרות שבשנים האחרונות פולין מתייקרת, כמו כל מדינות אירופה, תגלו שעדיין המחירים נוחים מאוד.

טורון. עיר יפהפייה שהוכרזה כאתר מורשת עולמית

טורון: העיר הזוהרת

ההיסטוריון הפולני יאן דלוגוש, בן המאה ה-15, תיאר את טורון כך: "עם הבניינים המקושטים וגגות הרעפים, טורון זוהרת כך, שרק ערים מעטות יכולות להשתוות לה ביופי ובפאר". טורון הוקמה במאה ה-13 על גדת נהר הוויסלה על ידי מסדר האבירים הטבטונים. בשל הצפות חוזרות ונשנות, מרכז העיר הועבר, וכך בעצם התפתחו שתי ערים זו לצד זו – העיר העתיקה והעיר החדשה (שגם היא בת מאות שנים), ובין השתיים האבירים בנו את הטירה שלהם. בהמשך טורון הפכה לעיר מסחר משגשגת והפכה לחלק מברית ערי הנזה, שבירתן היתה ליבק בצפון גרמניה. העושר הרב ניכר בה גם היום, עם ריכוז גדול במיוחד של בניינים גותיים מרשימים להפליא.

סמטה בעיר העתיקה של טורון

המרחקים בין האתרים המרכזיים בעיר אינם גדולים וניתן לעבור אותם בהליכה, עם עצירות למנוחה בבתי הקפה הרבים. רק אל תצפו ליהנות מכל זה בבדידות מזהרת, כיאה לפנינה שהיא, טורון היא עיר תיירותית מאוד ופולנים רבים מגיעים אליה, בעיקר בסופי שבוע ובחגים.

מה כדאי לראות בטורון?

כיכר השוק, הכיכר המרכזית של העיר העתיקה, מוקפת בבניינים מרשימים ויש בה הרבה בתי קפה, מסעדות וחנויות נחמדות. בכיכר נמצאים, בין השאר, הקתדרלה של טורון ובית העירייה מהמאה ה-16. אם תבחנו אותו היטב תגלו שהוא מייצג שנה: המגדל הגבוה מסמל שנה, ארבעה הצריחים הקטנים את עונות השנה, בפנים יש 12 אולמות, כמספר חודשי השנה, ובסך הכל 365 חלונות, אחד לכל יום… בחזית הבניין ניצב פסל של בן העיר האהוב, קופרניקוס, ובסמוך לו יש פסל של חמור, שגבו וראשו מבריקים מליטופי העוברים ושבים. בכלל, בעלי חיים מככבים בכיכר. חפשו את הצפרדעים המפוסלות במזרקה ואת החתול על אחד הגגות – מאחורי כל בעל חיים שכזה מסתתרת אגדה מקומית מלבבת.

כיכר השוק בעיר העתיקה. למעלה: בית העירייה ופסל קופרניקוס, למטה: פסל של חמור שגבו וראשו מבריקים מהליטופים הרבים שהוא זוכה להם

מהכיכר המשיכו לטייל ברגל בסמטאות העיר העתיקה. במדרחוב שארוקה (Szeroka) מס' 46, בין נגני רחוב וחנויות ממתקים, תגלו רמז לחיים היהודיים שפרחו פה לפני מלחמת העולם השנייה – ביתו של הרב צבי קלישר, ממקימי תנועת חובבי ציון.

בית קופרניקוס. הבית שבו נולד קופרניקוס הוא דוגמה יפה לסגנון הגותי הפולני. הבית עצמו צר ועמוק, מהסיבה הפשוטה: כמות המיסים ששילמו בעלי הבתים נקבעה בהתאם לרוחב הבית. אביו של קופרניקוס היה סוחר נחושת שהגיע מאזור קרקוב אל טורון בעקבות השגשוג של העיר. בקומת הקרקע היה המשרד של האב, בקומות מעל גרה המשפחה. היום יש פה מוזיאון שעוסק בחייו של קופרניקוס שהיה לא רק אסטרונום אלא גם מתמטיקאי, סופר ואיש דת. כתובת: Kopernika 15, אתר

בית קופרניקוס. כאן נולד וגדל האסטרונום הפולני המפורסם

המגדל הנטוי. חשבתם שרק בפיזה? מסתבר שגם לטורון יש מגדל נטוי משלה. מגדל הלבנים האדומות נבנה במאה ה-13 לצורכי הגנה על העיר, אלא שהקרקע החולית גרמה לנטייה חדה למדי. בהמשך הוא שימש כבית כלא לנשים. כיום זהו אתר תיירותי פופולרי. בקניית כרטיס תוכלו לטפס ב-153 מדרגות אל ראשו של המגדל לתצפית יפה על העיר. בקומה מתחת לתצפית יש תצוגות הקשורות בהיסטוריה המקומית. אם אתם לא רוצים לחכות בתור או שאתם מעדיפים לוותר על טיפוס במדרגות, הצטרפו למצטלמים בחזיתו והנציחו אותו למזכרת. כתובת: Pod Krzywą Wieżą 1.

אמנות רחוב בטורון

הנהר. הוויסלה הוא הנהר הארוך ביותר בפולין, שחוצה את המדינה מדרום לצפון ועובר בדרכו את קרקוב, ורשה וגם טורון. על גדת הנהר רחב הידיים יש טיילת נעימה, עם אזור של יציעים, שם אפשר לשבת ולהשקיף על הנהר. מכאן אפשר גם לצאת לשייט פנורמי, שיפה במיוחד לעשותו לקראת השקיעה, כשהמים והשמיים נצבעים בצבעים רכים ואורות העיר נדלקים. את הערב אפשר לסיים בגדה השנייה של הנהר, במסעדת שף שנמצאת שף בתוך ארמון. לצד מנות שחלקן הרפתקניות למדי, זה המקום המושלם ליהנות בו מתצפית מרהיבה על הנהר, הגשרים החוצים אותו והעיר העתיקה המוארת בתאורה מרשימה. המסעדה נקראת Restauracja Pałac Widokowy ואפשר להגיע אליה בשייט בסירת עץ קטנה שעוגנת בגדה הנגדית. אתר

נהר הוויסלה רומנטי במיוחד בשקיעה, כשהאורות נדלקים

עוגיות ג'ינג'ר. העוגיות המתובלות, שמזכירות בטעמן דובשניות, אך לרוב הן שטוחות ומתובלות מהן, נחשבות לחלק בלתי נפרד מהמטבח הפולני. על פי המסורת, העוגיות האלה, שנקראות pierniki בפולנית, נוצרו לראשונה בטורון במאה ה-13, כשהסוחרים שבאו מהודו הביאו איתם תבלינים כמו ג'ינג'ר, קינמון וציפורן. אפשר לקנות אותן ברחבי העיר, יש בהן כאלה המקושטות בעיטורים מורכבים במיוחד. על מקומן המשמעותי של עוגיות הג'ינג'ר בטורון אפשר ללמוד מהפסטיבל המיוחד המוקדש להן, שמתקיים בעיר כל שנה בסוף השבוע האחרון של ספטמבר.

עוגיות ג'ינג'ר, מסמליה של טורון

אם תרצו להתעמק קצת יותר, בטורון יש  מוזיאון המוקדש לעוגיות ג'ינג'ר, Muzeum Żywego Piernika שמו. תוכלו לראות כאן מוצגים הקשורים בהיסטוריה של העוגיות, תהליך הייצור שלהן, כלי האפייה ועוד. בנוסף, מתקיימות במקום סדנאות אפייה שמתאימות מאוד למשפחות. כתובת: ul. Rabiańska 9, אתר

צ'חוצ'ניק: מגדלי מלח וטיפול בספא

מטורון אפשר לקפוץ ליום טיול בעיירה צ'חוצ'ניק, אם כי יש סיכוי שתחליטו להישאר ללון שם, ותכף תבינו למה. צ'חוצ'ינק (Ciechocinek) נמצאת כחצי שעה נסיעה דרומית-מזרחית לטורון. זוהי עיירת מרפא נעימה, עם עשרות בתי הבראה ומלונות ספא שמספקים טיפולים בריאותיים לאנשים הסובלים ממחלות שונות. האטרקציה המרכזית נמצאת מחוץ למרכז העיירה – פארק גדול עם מגדלי מלח, הנקראים גם מגדלי אידוי. הקירות הגבוהים מעץ נבנו מעל מאגר תת קרקעי של מים עשירים במלחים. המים נשאבים כלפי מעלה אל תעלה שבראש המבנים, ומשם הם מטפטפים כלפי מטה ויוצאים מסך של טיפות מלוחות. נהוג ללכת לאורכם בנחת ולנשום את האוויר העשיר במינרלים, שאמור להקל על בעיות נשימה ויתר לחץ דם. גם אם הסגולות הבריאותיות המובטחות לא מתקיימות במלואן, אין ספר שהליכה לאורך כמה קילומטרים באוויר הפתוח תורמת להרגשה הטובה.

פארק מגדלי האידוי בצ'חוצ'ינק

משם אפשר להמשיך אל מרכז העיירה. בדרך תוכלו לעצור במזרקה גדולה, שהמים שלה מלוחים במיוחד ואפשר לשתות מהם – עוד סגולה לבריאות טובה. בהמשך עוברים דרכים גינות נעימות ופארק גדול, שאף הם מרגיעים את הנפש.

כאמור, בצ'חוצ'ניק יש לא מעט מלונות ספא, חלקם מזכירים בתי הבראה הסתדרותיים משנות החמישים והשישים, אחרים מפנקים בהרבה. אחד הטובים שבהם הוא Hotel Villa Park, עם גינה גדולה, בריכה חיצונית ובריכה פנימית וספא מצוין שמציע מגוון רחב של טיפולים. קשה לחשוב על דרך טובה יותר להירגע מהקשיים והלחצים של התקופה. המלון מציע חבילות שכוללות לינה, פנסיון מלא וטיפולי ספא במחירים נמוכים כל כך שאולי תחשבו שנפלה פה טעות. לדוגמה, ארבעה לילות על בסיס פנסיון מלא ושני טיפולים ביום בכ-3,500 שקל לזוג. גם אם לא תישארו ללון, כדאי בהחלט להזמין עיסוי או טיפול אחר בספא, לפני שממשיכים בטיול. כתובת: Warzelniana 10, Ciechocinek, אתר

בידגושץ': העיר שעל המים

היעד הבא בטיול שונה לגמרי. בידגושץ' (Bydgoszcz) נמצאת כשעה נסיעה מטורון. בדומה לה, גם היא נוסדה במאה ה-13 והיתה עיר מסחר, אבל בשונה מטורון, לאורך השנים בידגושץ' נשארה בעיקר עיר תעשייתית שלא זכתה לתשומת לב מצד התיירים. תהליכי התחדשות אורבנית נמרצים בתוספת אוכלוסייה גדולה של סטודנטים הפכו אותה בשנים האחרונות לעיר מקסימה ביותר, עם אווירה נעימה, פארקים ירוקים, בניינים נאים והרבה מאוד מים. בהחלט מומלץ להקדיש לבידגושץ' יום-יומיים, אולי אפילו יותר.

בידגושץ'. מים מכל עבר

בשונה מטורון עמוסת התיירים, בידגושץ' הרבה יותר רגועה. לצד המים הרבים, היא מאופיינת גם בצד המוזיקלי. את הכינוי "עיר המוזיקה" את קיבלה בזכות בתי ספר ואקדמיות למוזיקה ופעילות מוזיקלית ענפה. לאורך השנה מתקיימים בעיר פסטיבלים נחשבים, בהם פסטיבל אופרה, פסטיבל מוזיקה בינלאומי ופסטיבל ג'אז. מידע נוסף על מוזיקה בבידגושץ' תמצאו בקישור הזה.

מה כדאי לעשות בבידגושץ'?

פתחו את הביקור בהליכה נינוחה לאורך תעלת בידגושץ', תעלת מים שנבנתה במאה ה-18 כדי לקשר בין הנהרות ויסלה וברדה. על גדת התעלה יש טיילת נחמדה, שהמקומיים נוהגים ללכת, לרוץ או לרכוב לאורכה באופניים, ואתם יכולים להצטרף אליהם. בידגושץ' התברכה בתעלות נוספות ובנהר הזורם במרכזה. הליכה לצד הנהר מגלה גשרים ציוריים, פסלים מעניינים, צריחי כנסיות ומחסנים ישנים שהפכו למרכזי תרבות, מסעדות או מועדונים.

תעלה, נהר ובתים היסטוריים. בידגושץ' היא הסוד שממש שווה לגלות

העיר העתיקה של בידגושץ' קטנה יחסית, ומקסימה מאוד, עם כיכר מרכזית רחבת ידיים, סמטאות מרוצפות אבן ובניינים נאים. אם אתם אוהבים דברי מתיקה, עצרו בחנות הקטנטנה MOCNO, שם, כך על פי המקומיים, מוכרים את הסופגניות הכי טעימות בעיר (כתובת: Stefana Batorego 6). ואם כבר הזכרנו עצירה למשהו מקומי טעים, במסעדת קתרינה ( Restauracja Katarynka) שבכיכר המרכזית בעיר העתיקה מגישים פירוגי נהדרים, לצד מנות נוספות מהמטבח הפולני (כתובת: Niedźwiedzia 3, אתר). סמוך למסעדה נמצא מרכז מידע של לשכת התיירות המקומית בו אפשר להצטייד בהמלצות, הצעות וטיפים לאטרקציות ופעילויות שונות (כתובת: Stefana Batorego 2, אתר).

העיר העתיקה של בידגושץ'

עוד בעיר העתיקה, מוזיאון הסבון ותולדות ההיגיינה. המוזיאון הקטן והלא שגרתי הזה מנציח את מפעל הסבון הראשון בעיר, שבו הומצאה אבקת הכביסה פרסיל. בין המוצגים –  אמבטיות עתיקות, גיגיות ששימשו לכביסה, פרסומות ישנות ומשעשעות לחומרי ניקוי ועוד. במקום מתקיימות סדנאות להכנת סבונים צבעוניים, שמתאימות גם לילדים, ובחנות אפשר לרכוש סבונים ומוצרים נוספים לאמבטיה. כתובת: Długa 13/17, פולין, אתר

מוזיאון הסבון וההיגיינה

מבט נוסף על העיר, הפעם מהמים, תגלו במהלך שייט בנהר ברדה. יש כמה מסלולים, שמאפשרים להשקיף על העיר והמים, כולל בתי סירה שיזכירו לכם את אמסטרדם, והכל בקצב נינוח. הסירות יוצאות מ- Rybi Rynek, שייט של כשעה עולה 25 זלוטי (כ-25 שקלים) והוא מהנה מאוד. פרטים נוספים באתר

שייט בנהר הברדה הוא דרך נהדרת לגלות את העיר

אי הטחנה. כפי שהשם מרמז, זהו אי קטן בלב הנהר, שבמאה ה-19 פעלה בו טחנת קמח ולצד אסמי תבואה. אפשר להגיע אל האי  מהעיר העתיקה באמצעות גשר להולכי רגל. אחרי עשרות שנים של פעילות, הטחנה והאסמים חדלו לפעול והם עמדו ריקים ומוזנחים. בשנים האחרונות האי עבר תהליך של שיפוץ ושיקום, וכעת זהו אזור נעים במיוחד. מתחם הטחנה, MLYNY שמו, הפך למתחם של מוזיאונים. אחרי שתתפעלו מהמבנים העצומים מלבנים אדומות, כדאי להיכנס פנימה, להתרשם מהתצוגות ולטפס לקומת הגג לתצפית נהדרת על העיר והנהר. כתובת: Mennica 10, אתר

באי יש גם כמה מסעדות ובתי קפה שמשקיפים אל המים. באחד מהם, קפה וודה ("מים" בפולנית), אפשר להוסיף עוד כמה מאות (אלפי?) קלוריות לתפריט היומי עם קרפטקה, עוגת שמנת פולנית, שמזכירה את הנפוליאון הצרפתית (כתובת: Mennica 10).

אי הטחנה. טחנת הקמח ואסמי התבואה שופצו והפכו למתחם של מוזיאונים

שווה להיפרד מהמים לזמן מה כדי לבקר ברובע המוזיקה, השופע פארקים, אולמות מופעים ומזרקות מעניינות. הראשונה, מראשית המאה ה-20, נמצאת בפארק קז'ימייז' הגדול (Park im. Kazimierza Wielkiego) והיא מתארת את המבול התנ"כי מכיוון לא שגרתי של האנשים ובעלי החיים שלא הצליחו להיכנס לתיבה. בקיץ מתקיימים ברחבה לפני המזרקה הזאת קונצרטים חינמיים. המזרקה השנייה נמצאת במרחק לא גדול משם, סמוך להיכל של הפילרמונית, בפארק Jana Kochanowskiego. זוהי מזרקה מרקדת עם סילוני מים שעולים ויורדים לצלילי מוזיקת פופ.

המזרקה הדרמטית שמתארת את אלה שלא הצליחו להיכנס לתיבת נוח

טיולים קצרים מחוץ לבידגושץ'

Winnica przy Talerzyku – יקב משפחתי קטן באזור הכפרי שמקיף את העיר. סמוך לבית המשפחה נטוע כרם קטן שמטפס על צלע של גבעה. מראש הגבעה יש נוף מרהיב של הגבעות והעמקים, המנוקדים בכפרים ועיירות קטנות. יש חדר טעימות שבו אפשר לדגום את תוצרת היקב בלוויית גבינות מקומיות מצוינות. הכרם והיקב נמצאים בכפר Topolno, אתר

ענבים בכרם הקטן הצמוד ליקב. מומלץ לעצור לטעימת יין וטעימה מהנוף הכפרי המקסים

ארמון Ostromecko – כ-17 ק"מ מבידגושץ' ניצב ארמון בארוקי מרשים, מוקף בגנים. בתוך הארמון יש גרמי מדרגות משיש, נברשות בדולח, אולמות מפוארים ובאופן מפתיע גם אוסף של אקורדיונים עתיקים. בקומה הראשונה יש מסעדה ובית קפה מעוטרים בהדר והוד, שפתוחים לקהל הרחב, בקומה מעל יש 16 חדרי מלון, עם מחירים מצחיקים ממש – חדר ליחיד עולה 200 זלוטי ללילה (קצת פחות מ-200 שקל); חדר זוגי – 300 זלוטי. במילים אחרות, אפשר לישון כמו אציל פולני במחיר של מיטה בחדר משותף באכסנייה. כתובת: ,Bydgoska 9 Ostromecko, אתר.

ארמון אוסטרמצקו. לסעוד כמו אציל פולני, לישון במחירי אכסניה של תרמילאים

זנין: לילה במפעל סוכר

כחצי שעה נסיעה ברכב מבידגושץ' (או שעה ורבע באוטובוס) נמצאת העיירה זנין (Żnin), שבה נקיים את ההבטחה מתחילת הכתבה למלון לא צפוי – סוכרוביה זנין (Ckrownia Żnin). השם, שפירושו בפולנית "מפעל הסוכר זנין", מסביר בדיוק את מהות המקום. המלון נמצא בבניינים של מפעל סוכר שנסגר. מבנים תעשייתיים ששינו את ייעודם והפכו למרכזי תרבות, מוזיאונים או מלונות הם טרנד חם באירופה, אבל על פי רוב הם עוברים עידון וריכוך כלשהו לקראת השימוש המחודש. לא במקרה הזה – קירות חשופים, צינורות חלודים, רצפת מבטון לא מלוטש, גשרי פלדה שמחברים בין המבנים השונים, הכל נשאר כשהיה, כחלק מהתפיסה האדריכלית.

החדרים עצמם בסיסיים למדי, חלקם זעירים ונחבאים מאחורי גרמי מדרגות או בקצה של מסדרון ארוך וחשוף, אחרים אמנם גדולים יותר, אבל בעיצוב ורמת אבזור שמזכירים חדרי אכסנייה. את הפינוקים מוצאים מחוץ לחדרים, ובהחלט לא חסרים כאלה: חמש מסעדות וברים, מבשלת בירה, אולם באולינג, משחקייה ענקית לילדים, ספא ובריכה מקורה, ואפילו מגלשה ארוכה, שאפשר לגלוש בה מהקומה העליונה היישר אל הלובי.

סממנים של מפעל הסוכר נותרו כשהיו, גם כשהמבנה הנטוש הפך למלון

המלון משתרע על שטח גדול מאוד ובשוליו נמצא אגם מקסים שאפשר לטבול בו, לגלוש  בגלשן רוח או לשוט בסירה, ובסביבתו יש אפשרויות רבות לרוכבי אופניים. אפשר להתרשם מהאזור הכפרי, המנוקד שדות, יערות ואגמים, במהלך נסיעה ברכבת תיירותית קטנה, שאחת התחנות שלה נמצאת ליד המלון. כתובת: Janickiego 1, Żnin, אתר

נסיעה קצרצרה מזנין, דרך נופים כפריים שלווים, מובילה אל ביסקופין (Biskupin). זהו אתר רחב ידיים על גדות אגם ביסקופינסקי, שהתגלו בו שרידים של יישוב חקלאי מתקופת הברונזה. הביקור כאן כולל עצירה במוזיאון קטן שבו מוצגים דגמים של היישוב וממצאים שנמצאו באתר, והליכה בשטח, שהוא בעצם מוזיאון פתוח, עם בתים שמראים איך חיו כאן לפני אלפי ומאות שנים. לסיום, אפשר לשוט באגם או להשתתף באחת הפעילויות המשפחתיות המוצעות למבקרים. מידע נוסף באתר

ביסקופין. מוזיאון פתוח עם דגמי בתים שמראים איך חיו פה בעבר

מידע שימושי: איך מגיעים ואיך מטיילים?

את המסלול המתואר בכתבה (ראו גם במפה המצורפת) עושים ברכב. הנסיעה מנמל התעופה פרידריך שופן בוורשה אל טורון, בכביש המהיר 1A/2A, אורכת כשלוש שעות. מטורון לבידגושץ' אפשר להגיע בנסיעה של כשעה. אל שאר המקומות המוזכרים בכתבה ניתן להגיע ברכב בקלות ובזמן קצר יחסית.

אם אתם מעדיפים להשתמש בתחבורה ציבורית, מתחנת הרכבת Warszawa Główna בוורשה יש רכבת מהירה לטורון, הנסיעה בה אורכת כשעתיים ורבע (בחישוב מועד ההגעה אל היעד, קחו בחשבון את ההגעה לתחנת הרכבת הזאת מנמל התעופה או ממקום הלינה שלכם בוורשה). מטורון אפשר לנסוע ברכבת לבידגושץ', הנסיעה אורכת קצת פחות משעה. אפשר להגיע גם לחלק מהמקומות המוזכרים כאן בתחבורה ציבורית, אם כי ההתניידות מסורבלת יותר. נסיעה באוטובוס מטורון לצ'חוצ'ינק אורכת כשעה, נסיעה באוטובוס מבידגושץ' לזנין אורכת כשעה ורבע. קצת מסורבל, אבל אפשרי.

מפת המסלול – טורון (עם קפיצה לצ'חוצ'ניק), בידגושץ', זנין וביסקופין:

הפוסט יפהפיות פולניות: טיול בין טורון לבידגושץ' הופיע ראשון במסע אחר

שלום לג'ימיני, הבינה המלאכותית של גוגל. מעניין אותי לשוחח איתך על עתידה של התיירות. נסה לענות לי בתשובות של כ-100 מילים בערך. בבקשה אל תהיה חיובי בלבד, אני מוכן לשמוע גם על בעיות וקשיים.

מהו לדעתך עתיד התיירות העולמית לשנים הקרובות? לאן זה הולך?

תשובה:

חדר במלון צוללת. ציור: DALL·E 3

תחנת חלל מסחרית. ציור: DALL·E 3

איך יראה לדעתך טיול בעשור הבא, הנעזר עם בינה מלאכותית משוכללת. איך זה ישנה את צורת הטיול, את היעדים, את המחיר, ההתרגשות מהטיול וכו'.

תשובה:
טיול בעשור הבא: בינה מלאכותית משוכללת תשנה את כל מה שחשבתם על טיולים.

הטיול של העשור הבא יהיה מותאם אישית באופן מוחלט. בינה מלאכותית משוכללת תוכל לנתח את העדפותיכם, רצונותיכם ותקציבכם כדי לתכנן עבורכם את הטיול המושלם. היא תוכל:

• למצוא את הטיסות והמלונות המתאימים לכם ביותר.
• להמליץ על אטרקציות ופעילויות שתאהבו.
• לבנות לכם מסלול טיול יעיל ונוח.
• להזמין עבורכם כרטיסים וסיורים.
• לספק לכם מידע בזמן אמת על מזג האוויר, תנאים בכבישים, אירועים ועוד.
• לתרגם שפות עבורכם.
• לעזור לכם למצוא חברים חדשים בטיול.

השינויים הצפויים:

• היעדים: ייתכן שנראה גידול בתיירות ייחודית ופחות מוכרת, כיוון שבינה מלאכותית תוכל לחשוף מטיילים למקומות חדשים ומיוחדים שמתאימים לטעמם.
• המחיר: טיולים עשויים להיות זולים יותר, כיוון שבינה מלאכותית תאפשר תכנון יעיל יותר ותחסוך בזבוז זמן וכסף.
• ההתרגשות: ייתכן שההתרגשות מהטיול תהיה מעורבת יותר עם חששות בנוגע לפרטיות ולאבטחת מידע, כיוון שבינה מלאכותית תאסוף ותשתמש במידע אישי רב.

לסיכום: בינה מלאכותית תשנה את עולם התיירות באופן משמעותי. טיולים יהיו מותאמים אישית, יעילים וזולים יותר, אך ייתכן שהם יהיו גם פחות "הרפתקניים" ופחות מותירים מקום להפתעות.

חשוב לציין: השימוש בבינה מלאכותית בתיירות עדיין נמצא בחיתוליו, וקיים חשש מפני השימוש במידע אישי ופגיעה בפרטיות.

עם זאת, בינה מלאכותית יכולה גם לשמש לטובת מטיילים, על ידי מתן מידע רלוונטי, תמיכה ותכנון טיולים יעיל ומהנה.

טיול עתידי. ציור: קופילוט

איך להימנע באמצעות הבינה ליפול למלכודות תיירים, כאלה שמקודמות עוד ועוד על ידי רשתות חברתיות ותמונות יפות ומוגזמות משיקולים ואינטרסים מסחריים?

תשובה:
הימנעות ממלכודות תיירים בעזרת בינה מלאכותית:

הבינה המלאכותית יכולה לעזור לכם להימנע ממלכודות תיירים בכמה דרכים:

• ניתוח ביקורות: בינה מלאכותית יכולה לנתח ביקורות של תיירים אחרים על מנת לזהות מלכודות תיירים.
• זיהוי תמונות מטעות: בינה מלאכותית יכולה לזהות תמונות שעברו עיבוד מוגזם או צולמו מזוויות מטעות.
• המלצות חלופיות: בינה מלאכותית יכולה להמליץ לכם על מקומות חלופיים, פחות מוכרים ופחות יקרים, שמתאימים יותר לטעמכם.
• סינון מידע: בינה מלאכותית יכולה לסנן מידע שיווקי מטעה ולמצוא מידע אמין ואובייקטיבי על אטרקציות.

הנה כמה טיפים נוספים:

• השתמשו באתרי אינטרנט אמינים: אתרי אינטרנט כמו TripAdvisor ו-Google Maps מציעים ביקורות של תיירים אחרים, מידע על אטרקציות ותמונות אותנטיות.
• השוואת מחירים: לפני שאתם מזמינים סיור או פעילות, השוו מחירים בין ספקים שונים.
• היו ספקנים: אם משהו נראה טוב מכדי להיות אמיתי, הוא כנראה כזה. היזהרו מפרסומות אגרסיביות ומבצעים מפוקפקים.
• שאלו מקומיים: המקומיים יוכלו לתת לכם המלצות טובות על מקומות אותנטיים ופחות תיירותיים.
• השתמשו בשכל הישר: אם מקום נראה נטוש, מלוכלך או לא בטוח, כנראה שעדיף להימנע ממנו.

איך לברוח ממלכודות תיירים? ציור: קופילוט

מדברים איתנו כבר שנים על טיולים וירטואליים, שיחליפו את הטיול הרגיל. נחבוש קסדה מיוחדת על הראש ונמריא לעולמות רחוקים, אמיתיים או דמיוניים, בלי לזוז מהכורסה. בינתיים זה לא באמת קורה. אנחנו לא ממש רוצים לקבל תחליף דיגיטלי. אנחנו רוצים את הדבר האמיתי, עם האווירה, הריחות, הצבעים ובני האדם. וכן, גם עם המאמץ הכרוך בהגעה למקומות רחוקים ונידחים. האם זה הולך להשתנות?

תשובה:
טיולים וירטואליים: תחליף או תוספת?

נכון, טכנולוגיות מציאות מדומה ורבודה (VR/AR) קיימות כבר כמה שנים, והיה ציפייה שיאפשרו טיולים וירטואליים שיהיו תחליף מלא לטיולים רגילים.

עם זאת, עדיין לא הגענו לשלב בו טיולים וירטואליים יכולים להחליף לחלוטין את החוויה של טיול אמיתי.

הסיבות לכך הן רבות:

• טכנולוגיה: טכנולוגיות VR/AR עדיין לא מתקדמות מספיק כדי לספק חוויה חושית מלאה וריאליסטית כמו טיול אמיתי.
• חוויה חברתית: טיולים רבים משלבים בילוי עם חברים ומשפחה, וזה קשה למימוש בטיול וירטואלי.
• תחושות: טיול אמיתי מאפשר לנו לחוות את העולם דרך כל החושים: לראות, לשמוע, להריח, לטעום ולגעת. טיול וירטואלי מוגבל יותר מבחינה זו.
• רגש: טיולים אמיתיים יכולים לעורר בנו רגשות עמוקים של התרגשות, התפעלות, שמחה ועוד. טיולים וירטואליים פחות יעילים מבחינה זו.

עם זאת, טיולים וירטואליים יכולים להוות תוספת משמעותית לטיולים רגילים:

• הכנה: טיול וירטואלי יכול לעזור לנו להכיר את היעד לפני שאנחנו מגיעים אליו, ולתכנן את הטיול בצורה יעילה יותר.
• למידה: טיולים וירטואליים יכולים להוות כלי חינוכי נהדר, ולאפשר לנו ללמוד על מקומות ותרבויות שונות.
• נגישות: טיולים וירטואליים יכולים לאפשר לאנשים שמתקשים לטייל פיזית לחוות את העולם בצורה חדשה.
• בידור: טיולים וירטואליים יכולים להיות דרך מהנה ומעניינת להעביר את הזמן הפנוי.

לסיכום: טיולים וירטואליים לא יחליפו לחלוטין את טיולים רגילים, אך הם יכולים להוות תוספת משמעותית.

עם התקדמות הטכנולוגיה, ייתכן שבעתיד טיולים וירטואליים יהיו ריאליסטיים יותר ויכולים להוות תחליף לחלק מהטיולים הרגילים.

עם זאת, סביר להניח שתמיד יהיה רצון לחוות את העולם באופן אמיתי, דרך כל החושים.

מציאות מדומה. ציור: DALL·E 3

מציאות מדומה. ציור: קופילוט

האם השיקולים המסחריים והאינטרסים של קידום מקומות ומדינות יכנסו גם להמלצות הבינה המלאכותית? ואם כן איך אפשר להימנע מזה?

תשובה:
השיקולים המסחריים והבינה המלאכותית:

כן, סביר להניח ששיקולים מסחריים יהיו חלק מההמלצות של בינה מלאכותית בתחום התיירות.

חברות טכנולוגיה ירצו להרוויח כסף מהשירותים שהן מציעות, ולכן הן עשויות לקדם מקומות ומדינות שמוכנות לשלם עבור פרסום.

כמו כן, ייתכן שהאלגוריתמים של בינה מלאכותית ילמדו מנתונים מוטים, כגון ביקורות מזויפות או תמונות שיווקיות מטעות.

כתוצאה מכך, חשוב להיות מודעים לכך שההמלצות של בינה מלאכותית אינן תמיד אובייקטיביות.

הנה כמה דרכים להימנע מהשפעות מסחריות על המלצות בינה מלאכותית:

• השתמשו במגוון מקורות מידע: אל תסתמכו רק על המלצות של בינה מלאכותית. קראו ביקורות של תיירים אחרים, התייעצו עם חברים ומשפחה, וחפשו מידע באתרי אינטרנט אמינים.
• השתמשו באתרי אינטרנט עצמאיים: אתרי אינטרנט כמו TripAdvisor ו-Google Maps מציעים ביקורות של תיירים אחרים, מידע על אטרקציות ותמונות אותנטיות.
• היו ספקנים: אם משהו נראה טוב מכדי להיות אמיתי, הוא כנראה כזה. היזהרו מפרסומות אגרסיביות ומבצעים מפוקפקים.
• השתמשו בשכל הישר: אם מקום נראה נטוש, מלוכלך או לא בטוח, כנראה שעדיף להימנע ממנו.

לסיכום:

בינה מלאכותית יכולה להיות כלי יעיל לתכנון טיולים, אך חשוב להיות מודעים לכך שההמלצות שלה אינן תמיד אובייקטיביות.

על ידי שימוש במגוון מקורות מידע, אתרי אינטרנט עצמאיים וספקנות בריאה, ניתן להימנע מהשפעות מסחריות ולתכנן טיול אותנטי ומהנה.

איך הבינה המלאכותית יכולה לעזור למצוא את הטיסה הזולה ביותר, המלון המתאים ביותר לנו, המסעדות אותן נאהב ביותר, האירועים המתקיימים בדיוק בזמן שנהיה, ולבנות טיול התפור בדיוק למידותנו?

תשובה:
בינה מלאכותית: תכנון טיול מושלם

בינה מלאכותית (בינה מלאכותית) יכולה לעזור לכם למצוא את הטיסה הזולה ביותר, המלון המתאים ביותר לכם, המסעדות אותן תאהבו ביותר, האירועים המתקיימים בדיוק בזמן שתהיו, ולבנות טיול התפור בדיוק למידותכם.

הנה כמה דרכים:

• ניתוח נתונים: בינה מלאכותית יכולה לנתח כמויות אדירות של נתונים, כגון מחירי טיסות, מלונות, מסעדות ואירועים, כדי למצוא את האפשרויות המתאימות ביותר עבורכם.
• העדפות אישיות: בינה מלאכותית יכולה ללמוד על העדפותיכם, רצונותיכם ותקציבכם, ובהתאם לכך לבנות עבורכם טיול מותאם אישית.
• חיזוי: בינה מלאכותית יכולה לחזות מחירים עתידיים של טיסות ומלונות, וכך לעזור לכם להזמין מראש ולחסוך כסף.
• המלצות: בינה מלאכותית יכולה להמליץ לכם על מקומות חדשים ומיוחדים שמתאימים לטעמכם, ועל אירועים שמתקיימים בזמן שתהיו בטיול.
• שירות אישי: בינה מלאכותית יכולה לספק לכם שירות אישי לאורך כל הטיול, לענות על שאלות, לפתור בעיות ולעזור לכם לתכנן את היום שלכם.

הנה כמה דוגמאות לשימוש בבינה מלאכותית לתכנון טיולים:

• אתר Kayak: אתר Kayak משתמש בבינה מלאכותית כדי למצוא את הטיסות והמלונות הזולים ביותר.
• אתר TripAdvisor: אתר TripAdvisor משתמש בבינה מלאכותית כדי להמליץ על מסעדות ואטרקציות בהתבסס על ביקורות של תיירים אחרים.
• אפליקציית Google Trips: אפליקציית Google Trips משתמשת בבינה מלאכותית כדי לארגן את כל המידע על הטיול שלכם במקום אחד, כולל טיסות, מלונות, הזמנות ותוכניות טיול.

לסיכום: בינה מלאכותית היא כלי רב עוצמה שיכול לעזור לכם לתכנן טיול מושלם. עם זאת, חשוב לזכור שבינה מלאכותית היא רק כלי, ושתפקידכם להשתמש בה בצורה נכונה ומושכלת.

נפלאות הבינה בשירות מטיילים

מדריך תיירים רובוטי. ציור: DALL·E 3

איך יכולה בינה מלאכותית להפגיש אותנו עם אנשים מעניינים במהלך הטיול שדרכנו מתחברות בזמן ובמקום?

תשובה:
בינה מלאכותית: מפגשים מרתקים בטיול

בינה מלאכותית יכולה להפגיש אותך עם אנשים מעניינים במהלך הטיול בכמה דרכים:

1. זיהוי תחומי עניין:

• ניתוח נתונים אישיים, כמו פוסטים ברשתות חברתיות, אתרים שביקרת בהם והעדפות בטיולים קודמים, יאפשר לבינה מלאכותית לזהות תחומי עניין משותפים בינך לבין אנשים אחרים.

2. חיבור דרך תחביבים:

• אפליקציות ייעודיות יוכלו לחבר אותך לאנשים שמתעניינים באותם תחביבים כמוך, בין אם מדובר בטיולים בטבע, צילום, אמנות, אוכל ועוד.

3. חיפוש קהילות מקומיות:

• בינה מלאכותית תוכל לאתר קהילות מקומיות רלוונטיות לטיול שלך, ותאפשר לך להצטרף לפעילויות ולמפגשים חברתיים.

4. יצירת קשרים לפני הטיול:

• אפליקציות ייעודיות יאפשרו לך ליצור קשר עם מטיילים אחרים שיהיו באותו אזור בזמן אמת, ולתאם מפגשים משותפים.

5. מציאת מדריכים מקומיים:

• בינה מלאכותית תוכל לחבר אותך למדריכים מקומיים מיוחדים, שיתאימו את הסיורים וההמלצות לטעמך האישי.

דוגמאות:

• אפליקציית Meetup: מאפשרת מציאת קבוצות מקומיות לפי תחומי עניין.
• אפליקציית Bumble BFF: מיועדת למציאת חברים חדשים, גם במהלך טיולים.
• אתר Tourlina: מאפשר חיבור למדריכים מקומיים ייחודיים.

חשוב לציין:

• שימוש בבינה מלאכותית למפגשים חברתיים מעלה חששות בנוגע לפרטיות ואבטחת מידע.
• חשוב לבחור אפליקציות ושירותים אמינים ולשמור על ערנות בנוגע למידע אישי שאתה משתף.

לסיכום: בינה מלאכותית פותחת אפשרויות חדשות ומרתקות להיכרות עם אנשים במהלך טיולים.

עם שימוש מושכל ובחירה נכונה של כלים, ניתן להפוך את הטיול לחוויה חברתית עשירה ומלאה בהפתעות נעימות.

מפגשים עם מטיילים באמצעות הבינה המלאכותית. ציור: קופילוט

מהם היעדים שהם בעלי הפוטנציאל הגדול ביותר לתיירות העולמית של העשור הבא?

תשובה:

היעדים הבאים הם בעלי הפוטנציאל הגדול ביותר לתיירות בעשור הבא:

1. גיאורגיה: מדינה יפהפייה עם נופים מדהימים, היסטוריה עשירה ותרבות ייחודית. גיאורגיה הופכת ליותר ויותר פופולרית בקרב תיירים, ויש לה פוטנציאל עצום לצמיחה בשנים הקרובות.

2. אלבניה: פנינה נסתרת בים התיכון, עם חופים יפים, הרים מרשימים ואתרים היסטוריים רבים. אלבניה היא יעד זול יחסית, מה שהופך אותה לאטרקטיבית עבור מטיילים בתקציב נמוך.

3. סרביה: מדינה ידידותית עם אנשים חמים, אוכל טעים ותרבות תוססת. סרביה היא יעד נהדר עבור חובבי היסטוריה, טבע וחיי לילה.

4. מקדוניה הצפונית: מדינה קטנה עם נופים מגוונים, היסטוריה עשירה ותרבות ייחודית. מקדוניה הצפונית היא יעד נהדר עבור מטיילים שמחפשים הרפתקאות מחוץ למסלול השחוק.

5. סלובניה: מדינה ירוקה ויפה עם הרים, אגמים ויערות. סלובניה היא יעד נהדר עבור חובבי טבע, טרקים וספורט אתגרי.

6. קרואטיה: מדינה יפהפייה עם חופים מדהימים, איים רבים ועיר עתיקה מדהימה. קרואטיה היא יעד פופולרי בקרב תיירים, ויש לה פוטנציאל להמשיך לצמוח בשנים הקרובות.

7. בולגריה: מדינה יפה עם חופים יפים, הרים מרשימים ואתרים היסטוריים רבים. בולגריה היא יעד זול יחסית, מה שהופך אותה לאטרקטיבית עבור מטיילים בתקציב נמוך.

8. רומניה: מדינה יפהפייה עם טרנסילבניה המסתורית, טירות עתיקות, כפרים ציוריים וערים גדולות ותוססות. רומניה היא יעד נהדר עבור מטיילים שמחפשים חוויה ייחודית ומגוונת.

9. הונגריה: מדינה יפה עם עיר הבירה בודפשט, אגם בלטון המפורסם, מעיינות חמים רבים ואתרים היסטוריים רבים. הונגריה היא יעד נהדר עבור מטיילים שמחפשים חוויה תרבותית עשירה.

10. פולין: מדינה יפה עם ערים היסטוריות, כפרים ציוריים, נופים מגוונים ותרבות עשירה. פולין היא יעד נהדר עבור מטיילים שמחפשים חוויה אירופאית אותנטית.

גורמים נוספים שצפויים להשפיע על התיירות בעשור הבא:

• עליית התיירות בת-קיימא: מטיילים רבים מחפשים כיום יעד תיירותי ששומרים על הסביבה ומקדם קיימות.
• התפתחות הטכנולוגיה: טכנולוגיות חדשות, כמו בינה מלאכותית ומציאות מדומה, צפויות לשנות את עולם התיירות באופן משמעותי.
• שינויים דמוגרפיים: עלייתה של מעמד הביניים במדינות מתפתחות צפויה להוביל לעלייה במספר המטיילים ברחבי העולם.

לסיכום: היעדים שהוזכרו לעיל הם רק חלק קטן מהיעדים בעלי הפוטנציאל הגדול ביותר לתיירות בעשור הבא. גורמים רבים צפויים להשפיע על עולם התיירות בשנים הקרובות, ויהיה מעניין לראות איך יעדים אלו יתפתחו ויתאימו לשינויים אלו.

אקו נופש עתידי. ציור: DALL·E 3

מהם לדעתך היעדים לטיולים בעולם שיפסיקו בעתיד להיות אטרקטיביים ופופולריים כמו שהם היום?

תשובה:
קשה לחזות באופן מדויק אילו יעדים תיירותיים יאבדו מהפופולריות שלהם בעתיד, מכיוון שגורמים רבים משפיעים על בחירת יעד תיירותי, וגורמים אלו יכולים להשתנות באופן משמעותי לאורך זמן. עם זאת, ניתן לזהות מספר מגמות שעשויות להוביל לירידה בפופולריות של יעד תיירותי מסוים:

1. פגיעה סביבתית: יעד תיירותי שסובל מפגיעה סביבתית חמורה, כגון זיהום אוויר או מים, עשוי להפוך לפחות אטרקטיבי עבור תיירים.

2. תיירות יתר: יעד תיירותי שסובל מתיירות יתר, כגון עיר גדולה ופופולרית, עשוי להפוך לפחות אטרקטיבי עבור תיירים שמחפשים חוויה אותנטית ורגועה יותר.

3. חוסר ביטחון: יעד תיירותי שסובל מחוסר ביטחון, כגון מדינה שסועה במלחמה או עימות פוליטי, עשוי להפוך לפחות אטרקטיבי עבור תיירים.

4. התפתחות טכנולוגית: התפתחות טכנולוגית, כגון מציאות מדומה, עשויה להוביל לירידה בפופולריות של יעדים תיירותיים מסוימים, מכיוון שתיירים יוכלו לחוות אותם באופן וירטואלי מבלי לטוס אליהם.

5. שינויים דמוגרפיים: שינויים דמוגרפיים, כגון עלייתה של מעמד הביניים במדינות מתפתחות, עשויים להוביל לירידה בפופולריות של יעדים תיירותיים מסוימים, מכיוון שתיירים אלו יבחרו ביעדים אחרים שמתאימים יותר לתקציב ולטעם שלהם.

דוגמאות ליעדים תיירותיים שעשויים לאבד מהפופולריות שלהם בעתיד:

• ונציה, איטליה: העיר סובלת מתיירות יתר ומזיהום מים חמור.
• האיים המלדיביים: האיים נמצאים בסכנת הכחדה עקב עליית פני הים.
• טנזניה: המדינה סובלת מציד בלתי חוקי של פילים ומינים אחרים.
• תאילנד: המדינה סובלת מתיירות יתר ומהתפתחות תיירותית לא מבוקרת.
• ברצלונה, ספרד: העיר סובלת מתיירות יתר וממחאה ציבורית נגד תיירים.

חשוב לציין שזוהי רק רשימה חלקית וספקולטיבית, וייתכן שיעדים אלו יצליחו להתמודד עם האתגרים שעומדים בפניהם ולשמור על הפופולריות שלהם גם בעתיד.

———-

תודה לעמי בן בסט

הפוסט שיחה עם הבינה המלאכותית על עתיד התיירות העולמית הופיע ראשון במסע אחר