לקריאה נוספת:

• טיולי יום מוורשה
• מדריך מסע אחר לפולין
• מדריך מסע אחר לורשה
• כתבות על קרקוב

נתחיל בכמה עובדות בסיסיות: טורון נמצאת במרחק כשלוש שעות נסיעה צפונה מבירת פולין, ורשה. למרות שהיא אחת הערים היפות בפולין, והוכרזה כולה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ישראלים רבים לא מכירים אותה, וחבל. העיר עצמה היא פנינה של ממש, ואם משלבים ביקור בעוד כמה מקומות בסביבה, מתקבל טיול מוצלח שמשלב היסטוריה ותרבות, נופים כפריים ובילויים עירוניים, אוכל, יין ואתרי ספא, ואפילו מלון לגמרי בלתי צפוי. ולמרות שבשנים האחרונות פולין מתייקרת, כמו כל מדינות אירופה, תגלו שעדיין המחירים נוחים מאוד.

טורון. עיר יפהפייה שהוכרזה כאתר מורשת עולמית

טורון: העיר הזוהרת

ההיסטוריון הפולני יאן דלוגוש, בן המאה ה-15, תיאר את טורון כך: "עם הבניינים המקושטים וגגות הרעפים, טורון זוהרת כך, שרק ערים מעטות יכולות להשתוות לה ביופי ובפאר". טורון הוקמה במאה ה-13 על גדת נהר הוויסלה על ידי מסדר האבירים הטבטונים. בשל הצפות חוזרות ונשנות, מרכז העיר הועבר, וכך בעצם התפתחו שתי ערים זו לצד זו – העיר העתיקה והעיר החדשה (שגם היא בת מאות שנים), ובין השתיים האבירים בנו את הטירה שלהם. בהמשך טורון הפכה לעיר מסחר משגשגת והפכה לחלק מברית ערי הנזה, שבירתן היתה ליבק בצפון גרמניה. העושר הרב ניכר בה גם היום, עם ריכוז גדול במיוחד של בניינים גותיים מרשימים להפליא.

סמטה בעיר העתיקה של טורון

המרחקים בין האתרים המרכזיים בעיר אינם גדולים וניתן לעבור אותם בהליכה, עם עצירות למנוחה בבתי הקפה הרבים. רק אל תצפו ליהנות מכל זה בבדידות מזהרת, כיאה לפנינה שהיא, טורון היא עיר תיירותית מאוד ופולנים רבים מגיעים אליה, בעיקר בסופי שבוע ובחגים.

מה כדאי לראות בטורון?

כיכר השוק, הכיכר המרכזית של העיר העתיקה, מוקפת בבניינים מרשימים ויש בה הרבה בתי קפה, מסעדות וחנויות נחמדות. בכיכר נמצאים, בין השאר, הקתדרלה של טורון ובית העירייה מהמאה ה-16. אם תבחנו אותו היטב תגלו שהוא מייצג שנה: המגדל הגבוה מסמל שנה, ארבעה הצריחים הקטנים את עונות השנה, בפנים יש 12 אולמות, כמספר חודשי השנה, ובסך הכל 365 חלונות, אחד לכל יום… בחזית הבניין ניצב פסל של בן העיר האהוב, קופרניקוס, ובסמוך לו יש פסל של חמור, שגבו וראשו מבריקים מליטופי העוברים ושבים. בכלל, בעלי חיים מככבים בכיכר. חפשו את הצפרדעים המפוסלות במזרקה ואת החתול על אחד הגגות – מאחורי כל בעל חיים שכזה מסתתרת אגדה מקומית מלבבת.

כיכר השוק בעיר העתיקה. למעלה: בית העירייה ופסל קופרניקוס, למטה: פסל של חמור שגבו וראשו מבריקים מהליטופים הרבים שהוא זוכה להם

מהכיכר המשיכו לטייל ברגל בסמטאות העיר העתיקה. במדרחוב שארוקה (Szeroka) מס' 46, בין נגני רחוב וחנויות ממתקים, תגלו רמז לחיים היהודיים שפרחו פה לפני מלחמת העולם השנייה – ביתו של הרב צבי קלישר, ממקימי תנועת חובבי ציון.

בית קופרניקוס. הבית שבו נולד קופרניקוס הוא דוגמה יפה לסגנון הגותי הפולני. הבית עצמו צר ועמוק, מהסיבה הפשוטה: כמות המיסים ששילמו בעלי הבתים נקבעה בהתאם לרוחב הבית. אביו של קופרניקוס היה סוחר נחושת שהגיע מאזור קרקוב אל טורון בעקבות השגשוג של העיר. בקומת הקרקע היה המשרד של האב, בקומות מעל גרה המשפחה. היום יש פה מוזיאון שעוסק בחייו של קופרניקוס שהיה לא רק אסטרונום אלא גם מתמטיקאי, סופר ואיש דת. כתובת: Kopernika 15, אתר

בית קופרניקוס. כאן נולד וגדל האסטרונום הפולני המפורסם

המגדל הנטוי. חשבתם שרק בפיזה? מסתבר שגם לטורון יש מגדל נטוי משלה. מגדל הלבנים האדומות נבנה במאה ה-13 לצורכי הגנה על העיר, אלא שהקרקע החולית גרמה לנטייה חדה למדי. בהמשך הוא שימש כבית כלא לנשים. כיום זהו אתר תיירותי פופולרי. בקניית כרטיס תוכלו לטפס ב-153 מדרגות אל ראשו של המגדל לתצפית יפה על העיר. בקומה מתחת לתצפית יש תצוגות הקשורות בהיסטוריה המקומית. אם אתם לא רוצים לחכות בתור או שאתם מעדיפים לוותר על טיפוס במדרגות, הצטרפו למצטלמים בחזיתו והנציחו אותו למזכרת. כתובת: Pod Krzywą Wieżą 1.

אמנות רחוב בטורון

הנהר. הוויסלה הוא הנהר הארוך ביותר בפולין, שחוצה את המדינה מדרום לצפון ועובר בדרכו את קרקוב, ורשה וגם טורון. על גדת הנהר רחב הידיים יש טיילת נעימה, עם אזור של יציעים, שם אפשר לשבת ולהשקיף על הנהר. מכאן אפשר גם לצאת לשייט פנורמי, שיפה במיוחד לעשותו לקראת השקיעה, כשהמים והשמיים נצבעים בצבעים רכים ואורות העיר נדלקים. את הערב אפשר לסיים בגדה השנייה של הנהר, במסעדת שף שנמצאת שף בתוך ארמון. לצד מנות שחלקן הרפתקניות למדי, זה המקום המושלם ליהנות בו מתצפית מרהיבה על הנהר, הגשרים החוצים אותו והעיר העתיקה המוארת בתאורה מרשימה. המסעדה נקראת Restauracja Pałac Widokowy ואפשר להגיע אליה בשייט בסירת עץ קטנה שעוגנת בגדה הנגדית. אתר

נהר הוויסלה רומנטי במיוחד בשקיעה, כשהאורות נדלקים

עוגיות ג'ינג'ר. העוגיות המתובלות, שמזכירות בטעמן דובשניות, אך לרוב הן שטוחות ומתובלות מהן, נחשבות לחלק בלתי נפרד מהמטבח הפולני. על פי המסורת, העוגיות האלה, שנקראות pierniki בפולנית, נוצרו לראשונה בטורון במאה ה-13, כשהסוחרים שבאו מהודו הביאו איתם תבלינים כמו ג'ינג'ר, קינמון וציפורן. אפשר לקנות אותן ברחבי העיר, יש בהן כאלה המקושטות בעיטורים מורכבים במיוחד. על מקומן המשמעותי של עוגיות הג'ינג'ר בטורון אפשר ללמוד מהפסטיבל המיוחד המוקדש להן, שמתקיים בעיר כל שנה בסוף השבוע האחרון של ספטמבר.

עוגיות ג'ינג'ר, מסמליה של טורון

אם תרצו להתעמק קצת יותר, בטורון יש  מוזיאון המוקדש לעוגיות ג'ינג'ר, Muzeum Żywego Piernika שמו. תוכלו לראות כאן מוצגים הקשורים בהיסטוריה של העוגיות, תהליך הייצור שלהן, כלי האפייה ועוד. בנוסף, מתקיימות במקום סדנאות אפייה שמתאימות מאוד למשפחות. כתובת: ul. Rabiańska 9, אתר

צ'חוצ'ניק: מגדלי מלח וטיפול בספא

מטורון אפשר לקפוץ ליום טיול בעיירה צ'חוצ'ניק, אם כי יש סיכוי שתחליטו להישאר ללון שם, ותכף תבינו למה. צ'חוצ'ינק (Ciechocinek) נמצאת כחצי שעה נסיעה דרומית-מזרחית לטורון. זוהי עיירת מרפא נעימה, עם עשרות בתי הבראה ומלונות ספא שמספקים טיפולים בריאותיים לאנשים הסובלים ממחלות שונות. האטרקציה המרכזית נמצאת מחוץ למרכז העיירה – פארק גדול עם מגדלי מלח, הנקראים גם מגדלי אידוי. הקירות הגבוהים מעץ נבנו מעל מאגר תת קרקעי של מים עשירים במלחים. המים נשאבים כלפי מעלה אל תעלה שבראש המבנים, ומשם הם מטפטפים כלפי מטה ויוצאים מסך של טיפות מלוחות. נהוג ללכת לאורכם בנחת ולנשום את האוויר העשיר במינרלים, שאמור להקל על בעיות נשימה ויתר לחץ דם. גם אם הסגולות הבריאותיות המובטחות לא מתקיימות במלואן, אין ספר שהליכה לאורך כמה קילומטרים באוויר הפתוח תורמת להרגשה הטובה.

פארק מגדלי האידוי בצ'חוצ'ינק

משם אפשר להמשיך אל מרכז העיירה. בדרך תוכלו לעצור במזרקה גדולה, שהמים שלה מלוחים במיוחד ואפשר לשתות מהם – עוד סגולה לבריאות טובה. בהמשך עוברים דרכים גינות נעימות ופארק גדול, שאף הם מרגיעים את הנפש.

כאמור, בצ'חוצ'ניק יש לא מעט מלונות ספא, חלקם מזכירים בתי הבראה הסתדרותיים משנות החמישים והשישים, אחרים מפנקים בהרבה. אחד הטובים שבהם הוא Hotel Villa Park, עם גינה גדולה, בריכה חיצונית ובריכה פנימית וספא מצוין שמציע מגוון רחב של טיפולים. קשה לחשוב על דרך טובה יותר להירגע מהקשיים והלחצים של התקופה. המלון מציע חבילות שכוללות לינה, פנסיון מלא וטיפולי ספא במחירים נמוכים כל כך שאולי תחשבו שנפלה פה טעות. לדוגמה, ארבעה לילות על בסיס פנסיון מלא ושני טיפולים ביום בכ-3,500 שקל לזוג. גם אם לא תישארו ללון, כדאי בהחלט להזמין עיסוי או טיפול אחר בספא, לפני שממשיכים בטיול. כתובת: Warzelniana 10, Ciechocinek, אתר

בידגושץ': העיר שעל המים

היעד הבא בטיול שונה לגמרי. בידגושץ' (Bydgoszcz) נמצאת כשעה נסיעה מטורון. בדומה לה, גם היא נוסדה במאה ה-13 והיתה עיר מסחר, אבל בשונה מטורון, לאורך השנים בידגושץ' נשארה בעיקר עיר תעשייתית שלא זכתה לתשומת לב מצד התיירים. תהליכי התחדשות אורבנית נמרצים בתוספת אוכלוסייה גדולה של סטודנטים הפכו אותה בשנים האחרונות לעיר מקסימה ביותר, עם אווירה נעימה, פארקים ירוקים, בניינים נאים והרבה מאוד מים. בהחלט מומלץ להקדיש לבידגושץ' יום-יומיים, אולי אפילו יותר.

בידגושץ'. מים מכל עבר

בשונה מטורון עמוסת התיירים, בידגושץ' הרבה יותר רגועה. לצד המים הרבים, היא מאופיינת גם בצד המוזיקלי. את הכינוי "עיר המוזיקה" את קיבלה בזכות בתי ספר ואקדמיות למוזיקה ופעילות מוזיקלית ענפה. לאורך השנה מתקיימים בעיר פסטיבלים נחשבים, בהם פסטיבל אופרה, פסטיבל מוזיקה בינלאומי ופסטיבל ג'אז. מידע נוסף על מוזיקה בבידגושץ' תמצאו בקישור הזה.

מה כדאי לעשות בבידגושץ'?

פתחו את הביקור בהליכה נינוחה לאורך תעלת בידגושץ', תעלת מים שנבנתה במאה ה-18 כדי לקשר בין הנהרות ויסלה וברדה. על גדת התעלה יש טיילת נחמדה, שהמקומיים נוהגים ללכת, לרוץ או לרכוב לאורכה באופניים, ואתם יכולים להצטרף אליהם. בידגושץ' התברכה בתעלות נוספות ובנהר הזורם במרכזה. הליכה לצד הנהר מגלה גשרים ציוריים, פסלים מעניינים, צריחי כנסיות ומחסנים ישנים שהפכו למרכזי תרבות, מסעדות או מועדונים.

תעלה, נהר ובתים היסטוריים. בידגושץ' היא הסוד שממש שווה לגלות

העיר העתיקה של בידגושץ' קטנה יחסית, ומקסימה מאוד, עם כיכר מרכזית רחבת ידיים, סמטאות מרוצפות אבן ובניינים נאים. אם אתם אוהבים דברי מתיקה, עצרו בחנות הקטנטנה MOCNO, שם, כך על פי המקומיים, מוכרים את הסופגניות הכי טעימות בעיר (כתובת: Stefana Batorego 6). ואם כבר הזכרנו עצירה למשהו מקומי טעים, במסעדת קתרינה ( Restauracja Katarynka) שבכיכר המרכזית בעיר העתיקה מגישים פירוגי נהדרים, לצד מנות נוספות מהמטבח הפולני (כתובת: Niedźwiedzia 3, אתר). סמוך למסעדה נמצא מרכז מידע של לשכת התיירות המקומית בו אפשר להצטייד בהמלצות, הצעות וטיפים לאטרקציות ופעילויות שונות (כתובת: Stefana Batorego 2, אתר).

העיר העתיקה של בידגושץ'

עוד בעיר העתיקה, מוזיאון הסבון ותולדות ההיגיינה. המוזיאון הקטן והלא שגרתי הזה מנציח את מפעל הסבון הראשון בעיר, שבו הומצאה אבקת הכביסה פרסיל. בין המוצגים –  אמבטיות עתיקות, גיגיות ששימשו לכביסה, פרסומות ישנות ומשעשעות לחומרי ניקוי ועוד. במקום מתקיימות סדנאות להכנת סבונים צבעוניים, שמתאימות גם לילדים, ובחנות אפשר לרכוש סבונים ומוצרים נוספים לאמבטיה. כתובת: Długa 13/17, פולין, אתר

מוזיאון הסבון וההיגיינה

מבט נוסף על העיר, הפעם מהמים, תגלו במהלך שייט בנהר ברדה. יש כמה מסלולים, שמאפשרים להשקיף על העיר והמים, כולל בתי סירה שיזכירו לכם את אמסטרדם, והכל בקצב נינוח. הסירות יוצאות מ- Rybi Rynek, שייט של כשעה עולה 25 זלוטי (כ-25 שקלים) והוא מהנה מאוד. פרטים נוספים באתר

שייט בנהר הברדה הוא דרך נהדרת לגלות את העיר

אי הטחנה. כפי שהשם מרמז, זהו אי קטן בלב הנהר, שבמאה ה-19 פעלה בו טחנת קמח ולצד אסמי תבואה. אפשר להגיע אל האי  מהעיר העתיקה באמצעות גשר להולכי רגל. אחרי עשרות שנים של פעילות, הטחנה והאסמים חדלו לפעול והם עמדו ריקים ומוזנחים. בשנים האחרונות האי עבר תהליך של שיפוץ ושיקום, וכעת זהו אזור נעים במיוחד. מתחם הטחנה, MLYNY שמו, הפך למתחם של מוזיאונים. אחרי שתתפעלו מהמבנים העצומים מלבנים אדומות, כדאי להיכנס פנימה, להתרשם מהתצוגות ולטפס לקומת הגג לתצפית נהדרת על העיר והנהר. כתובת: Mennica 10, אתר

באי יש גם כמה מסעדות ובתי קפה שמשקיפים אל המים. באחד מהם, קפה וודה ("מים" בפולנית), אפשר להוסיף עוד כמה מאות (אלפי?) קלוריות לתפריט היומי עם קרפטקה, עוגת שמנת פולנית, שמזכירה את הנפוליאון הצרפתית (כתובת: Mennica 10).

אי הטחנה. טחנת הקמח ואסמי התבואה שופצו והפכו למתחם של מוזיאונים

שווה להיפרד מהמים לזמן מה כדי לבקר ברובע המוזיקה, השופע פארקים, אולמות מופעים ומזרקות מעניינות. הראשונה, מראשית המאה ה-20, נמצאת בפארק קז'ימייז' הגדול (Park im. Kazimierza Wielkiego) והיא מתארת את המבול התנ"כי מכיוון לא שגרתי של האנשים ובעלי החיים שלא הצליחו להיכנס לתיבה. בקיץ מתקיימים ברחבה לפני המזרקה הזאת קונצרטים חינמיים. המזרקה השנייה נמצאת במרחק לא גדול משם, סמוך להיכל של הפילרמונית, בפארק Jana Kochanowskiego. זוהי מזרקה מרקדת עם סילוני מים שעולים ויורדים לצלילי מוזיקת פופ.

המזרקה הדרמטית שמתארת את אלה שלא הצליחו להיכנס לתיבת נוח

טיולים קצרים מחוץ לבידגושץ'

Winnica przy Talerzyku – יקב משפחתי קטן באזור הכפרי שמקיף את העיר. סמוך לבית המשפחה נטוע כרם קטן שמטפס על צלע של גבעה. מראש הגבעה יש נוף מרהיב של הגבעות והעמקים, המנוקדים בכפרים ועיירות קטנות. יש חדר טעימות שבו אפשר לדגום את תוצרת היקב בלוויית גבינות מקומיות מצוינות. הכרם והיקב נמצאים בכפר Topolno, אתר

ענבים בכרם הקטן הצמוד ליקב. מומלץ לעצור לטעימת יין וטעימה מהנוף הכפרי המקסים

ארמון Ostromecko – כ-17 ק"מ מבידגושץ' ניצב ארמון בארוקי מרשים, מוקף בגנים. בתוך הארמון יש גרמי מדרגות משיש, נברשות בדולח, אולמות מפוארים ובאופן מפתיע גם אוסף של אקורדיונים עתיקים. בקומה הראשונה יש מסעדה ובית קפה מעוטרים בהדר והוד, שפתוחים לקהל הרחב, בקומה מעל יש 16 חדרי מלון, עם מחירים מצחיקים ממש – חדר ליחיד עולה 200 זלוטי ללילה (קצת פחות מ-200 שקל); חדר זוגי – 300 זלוטי. במילים אחרות, אפשר לישון כמו אציל פולני במחיר של מיטה בחדר משותף באכסנייה. כתובת: ,Bydgoska 9 Ostromecko, אתר.

ארמון אוסטרמצקו. לסעוד כמו אציל פולני, לישון במחירי אכסניה של תרמילאים

זנין: לילה במפעל סוכר

כחצי שעה נסיעה ברכב מבידגושץ' (או שעה ורבע באוטובוס) נמצאת העיירה זנין (Żnin), שבה נקיים את ההבטחה מתחילת הכתבה למלון לא צפוי – סוכרוביה זנין (Ckrownia Żnin). השם, שפירושו בפולנית "מפעל הסוכר זנין", מסביר בדיוק את מהות המקום. המלון נמצא בבניינים של מפעל סוכר שנסגר. מבנים תעשייתיים ששינו את ייעודם והפכו למרכזי תרבות, מוזיאונים או מלונות הם טרנד חם באירופה, אבל על פי רוב הם עוברים עידון וריכוך כלשהו לקראת השימוש המחודש. לא במקרה הזה – קירות חשופים, צינורות חלודים, רצפת מבטון לא מלוטש, גשרי פלדה שמחברים בין המבנים השונים, הכל נשאר כשהיה, כחלק מהתפיסה האדריכלית.

החדרים עצמם בסיסיים למדי, חלקם זעירים ונחבאים מאחורי גרמי מדרגות או בקצה של מסדרון ארוך וחשוף, אחרים אמנם גדולים יותר, אבל בעיצוב ורמת אבזור שמזכירים חדרי אכסנייה. את הפינוקים מוצאים מחוץ לחדרים, ובהחלט לא חסרים כאלה: חמש מסעדות וברים, מבשלת בירה, אולם באולינג, משחקייה ענקית לילדים, ספא ובריכה מקורה, ואפילו מגלשה ארוכה, שאפשר לגלוש בה מהקומה העליונה היישר אל הלובי.

סממנים של מפעל הסוכר נותרו כשהיו, גם כשהמבנה הנטוש הפך למלון

המלון משתרע על שטח גדול מאוד ובשוליו נמצא אגם מקסים שאפשר לטבול בו, לגלוש  בגלשן רוח או לשוט בסירה, ובסביבתו יש אפשרויות רבות לרוכבי אופניים. אפשר להתרשם מהאזור הכפרי, המנוקד שדות, יערות ואגמים, במהלך נסיעה ברכבת תיירותית קטנה, שאחת התחנות שלה נמצאת ליד המלון. כתובת: Janickiego 1, Żnin, אתר

נסיעה קצרצרה מזנין, דרך נופים כפריים שלווים, מובילה אל ביסקופין (Biskupin). זהו אתר רחב ידיים על גדות אגם ביסקופינסקי, שהתגלו בו שרידים של יישוב חקלאי מתקופת הברונזה. הביקור כאן כולל עצירה במוזיאון קטן שבו מוצגים דגמים של היישוב וממצאים שנמצאו באתר, והליכה בשטח, שהוא בעצם מוזיאון פתוח, עם בתים שמראים איך חיו כאן לפני אלפי ומאות שנים. לסיום, אפשר לשוט באגם או להשתתף באחת הפעילויות המשפחתיות המוצעות למבקרים. מידע נוסף באתר

ביסקופין. מוזיאון פתוח עם דגמי בתים שמראים איך חיו פה בעבר

מידע שימושי: איך מגיעים ואיך מטיילים?

את המסלול המתואר בכתבה (ראו גם במפה המצורפת) עושים ברכב. הנסיעה מנמל התעופה פרידריך שופן בוורשה אל טורון, בכביש המהיר 1A/2A, אורכת כשלוש שעות. מטורון לבידגושץ' אפשר להגיע בנסיעה של כשעה. אל שאר המקומות המוזכרים בכתבה ניתן להגיע ברכב בקלות ובזמן קצר יחסית.

אם אתם מעדיפים להשתמש בתחבורה ציבורית, מתחנת הרכבת Warszawa Główna בוורשה יש רכבת מהירה לטורון, הנסיעה בה אורכת כשעתיים ורבע (בחישוב מועד ההגעה אל היעד, קחו בחשבון את ההגעה לתחנת הרכבת הזאת מנמל התעופה או ממקום הלינה שלכם בוורשה). מטורון אפשר לנסוע ברכבת לבידגושץ', הנסיעה אורכת קצת פחות משעה. אפשר להגיע גם לחלק מהמקומות המוזכרים כאן בתחבורה ציבורית, אם כי ההתניידות מסורבלת יותר. נסיעה באוטובוס מטורון לצ'חוצ'ינק אורכת כשעה, נסיעה באוטובוס מבידגושץ' לזנין אורכת כשעה ורבע. קצת מסורבל, אבל אפשרי.

מפת המסלול – טורון (עם קפיצה לצ'חוצ'ניק), בידגושץ', זנין וביסקופין:

הפוסט יפהפיות פולניות: טיול בין טורון לבידגושץ' הופיע ראשון במסע אחר

הקטע הקצר והמצמרר הזה הוא חלק מהמופע "השיר המטורף של הארץ" שתיאטרון אלעד מעלה בימים אלו באולם הטרמינל. תיאטרון אלעד, למי שלא מכיר (וכדאי מאוד להכיר), הוא תיאטרון ייחודי שפועל באילת. הקים אותו בועז דן על שם אחיו אלעד, שנפל במלחמת לבנון השנייה. הבמאי והשחקנים עברו לקצה הדרומי של המדינה מתיאטראות ממוסדים במרכז, כמו הבימה והקאמרי, והם מעלים הצגות פורצות דרך, ששוברות את הקונספציה הרגילה של במה שעליה עומדים השחקנים ומולם הקהל יושב בשורות של מושבים.
המופע הנוכחי של תיאטרון אלעד מתייחס לאירועי המלחמה שהותירו אותנו עם שברון לב, שאריות של החיים וחתיכת שמיים. ואם המילים הללו נשמעות מוכרות, זה לא במקרה – המופע המוזיקלי, בבימויו של שי פיטובסקי, משלב שירים ישראלים אהובים וקטעי מעבר קצרים, שגורמים לחיוך להתערבב עם הדמעות. משתתפים בו דנה יצחקי, נילי רוגל וגיא כהן שלו והנגנים שרון אפטר, עומר ארביב, לאה גדאייב וזאביק וישנבסקי. הקהל מוזמן ללגום יין, לשיר, לזמזם, לצחוק ולהזיל דמעה או שתיים. איפה? אולם הטרמינל (בטרמינל של שדה התעופה הישן), בימי חמישי בשעה 21:00, עד סוף אפריל 2024. פרטים על המופע הזה והצגות נוספות של אלעד באתר התיאטרון

תיאטרון אלעד במופע "השיר המטורף של הארץ"

"השיר המטורף של הארץ" הוא אחת הדרכים להתמודד עם התהפוכות שכולנו עוברים מאז אוקטובר 2023 ועם המצב המורכב של אילת בתוך האירועים האלה. "מתחילת המלחמה אירחנו באילת 60 אלף מפונים, כלומר מספר התושבים של העיר הוכפל. פתחנו בתי ספר וגני ילדים ל-15 אלף ילדים מפונים, בהחלט אתגר לא פשוט", אומר אלי לנקרי, ראש עיריית אילת.

לקראת האביב, כשהרבה מהמפונים עזבו ועסקים ויוצרים מקומיים ניסו לחזור לשגרה אחרי שבמשך חודשים היו עסוקים בעיקר בהתנדבות ובמתן תמיכה למפונים, במובן מסוים אילת היתה צריכה להמציא את עצמה מחדש. אחרי הצלחת המיזם 101 חוויות ב-0 שקלים, שנולד בתקופת הקורונה וממשיך להתקיים מאז, העירייה ותאגיד התיירות נדרשו למיזם חדש, שיעזור לעסקים המקומיים להתאושש ויקרוץ למבקרים בעיר הדרומית. כך נולד "לוקאלס", מיזם שמטרתו ליצור שיתופי פעולה בין עסקים מקומיים עם יוצרים אילתיים ומרחבי הארץ. הכניסה לרוב אירועי לוקאס חופשית, ובין האירועים שיתקיימו עד פסח 2024 נזכיר רק אחדים: ליין של מוזיקה אלקטרונית עם די ג'ייז ישראלים בחוות הגמלים; מסעדות בעיר יארחו שפים מתחלפים, הופעות בפארק אופירה מטעם ברביס אילת ועוד.

העיר מתחדשת וגם החופים והטיילת עברו שיקום ושיפוץ

ירדנו לאילת לראות איך העיר נראית בימים אלו ומה היא והמיזם לוקאלס מציעים למטיילים. גילינו שהנוף המדברי מהפנט כמו תמיד, הים אותו ים, אבל החופים עברו שיפוץ של ממש וטיילת חדשה מדרום לקניון מול הים מושכת לצאת להליכה נינוחה. החיבור בין הכחול של ים סוף לאדמדם של הרי אילת והרי אדום יוצר קסם מיוחד במינו. וכשלקסם הזה נוספים בילויים בדיוק במידה הראויה לתקופה המורכבת, לצד רוגע ושלווה הנחוצים כל כך, מתקבל מתכון מדויק ונכון.

לגונה בלב גן טרופי

אילת, שבקרוב תחגוג 75, עוברת בימים אלו תנופה של התחדשות גם בתחום המלונאות, עם מקומות חדשים שנפתחו וכאלה שנמצאים בשלבי בנייה. הפעם התארחנו דווקא במלון לא חדש, כזה שתמיד כיף לשהות בו. מלון אגמים מציע בריכה דמויית לגונה, עם מפרצונים המתפצלים ממנה. חדרי "על המים" שבקומת הקרקע מאפשרים יציאה ישירה אל הבריכה. מיטת רביצה גדולה על המרפסת מול המים, דקלים תמירים, ערסלים ומוזיקת צ'יל אאוט, כל אלה יוצרים תחושה של נופש באי טרופי, לא פחות. להשלמת אווירת החופש, Jasper 08, הבר שממוקם בקומת הכניסה ופתוח גם למבלים מבחוץ, מציע קוקטיילים מצוינים, אוכל יצירתי והופעות מוזיקה חיות. בדיוק מה שהגוף והנפש צריכים. איפה? קאמפן 7, אתר

הלגונה (למעלה) וחדר על המים במלון אגמים. לנפוש באי טרופי בלי לעזוב את הארץ

דולפינים וסתלבט

אם כבר להירגע ולשחרר לחצים, קשה לחשוב על מקום מרגיע יותר, במיוחד בתקופה הנוכחית, מאשר ריף הדולפינים. אין כמו לשבת על המזח, לטבול אצבעות במים ולהתבונן באחת משלוש הדולפינות שחיות כאן באות לקבל ליטוף מהמטפלות המסורות, מתהפכות מהגב לבטן וחזרה, כמו חתלתולות מפונקות. אבל זאת רק ההתחלה: מתחם סתלבט על המים בריף מציע בריכות עם מי ים ובריכה אחת עם ריכוז מלחים גבוה במיוחד, שבהן אפשר לצוף, לנקות את הראש ולהפקיד את עצמכם בידי אנשי הצוות, שמערסלים, מניעים, מסובבים ומזיזים את הגוף שלכם בעדינות אינסופית בתוך המים. מוזיקה תת מימית, נצנוצי שמש שמלטפים את העפעפיים הסגורים, השרירים המתוחים הופכים רפויים, הראש מתנקה ממחשבות ומועקות. קשה להעביר במילים את חווית הרוגע של הציפה בבריכות. לסיום, אפשר לעלות למרפסת העליונה, לשתות תה ירוק, ליהנות מפירות טריים, להשקיף על הים ולמלא את הראות באוויר. הבריכות פתוחות בין 11:00 ל-15:00 במהלך השבוע, בשישי ושבת מהשעה 10:00, קפה סתלבט פתוח 17:00-11:00. איפה? החוף הדרומי, אתר

ריף הדולפינים. דולפינה מתפנקת ומתחם סתלבט על המים | צילום תחתון: שירלי גולברי אסרף, מגזין Bestip

פסטות טריות או סושי יצירתי?

לנוח, להירגע, לצוף – כל אלה טובים ואפילו מצוינים, אבל מה עם ארוחה טובה? קבלו המלצה לשתי מסעדות אילתיות מצוינות, שונות מאוד זו מזו.
נתחיל דווקא במרכז העיר, בשדרות התמרים. מלודי היא מסעדה איטלקית חדשה, שבני הזוג ירדן ושניר פתחו ליד בית הקפה שלהם, שאף הוא נקרא באותו שם. התפריט מבוסס על חומרי גלם איכותיים, רבים מהם מגיעים מחקלאים בערבה. בתפריט תמצאו, בין השאר, פיצות בטאבון, פסטות בעבודת יד ודגים בצורות הגשה שונות, בהם פילה של מוסר ים על קרם עגבניות שרי כתומות, לברק אלי אוליו ועוד. יש גם מנות ילדים, יינות וקוקטיילים המכילים סירופים שנעשים במקום. איפה? התמרים 22, אתר

פיצה במסעדת מלודי

בשעה 21:00, באמצע השבוע, עוד לפני עונת התיירות החמה, כל השולחנות במסעדת Mood כבר מלאים. המסעדה נמצאת ליד  הבריכה על גג מלון Now והשמחה בה רבה. מאחורי הבר הפתוח הברמן משקשק קוקטיילים במרץ, השף מעביר ברנר מעל שורת סושי, מלצרים מניחים צלחות עמוסות במרכז השולחנות, מוזיקה נשפכת מהרמקולים ומוסיפה לאווירה המשוחררת. במסגרת אירועי לוקאלס, מתארחים פה שפים אורחים, אבל גם בימי שגרה זה בהחלט המקום הנכון לסגור בו את הערב. בתפריט מנות מהטאבון (פיצה עם פולנטה היא אחת הטעימות שאכלתי), דגים בשלל צורות הגשה ובישול, כולל סביצ'ה מומלצת מאוד לחובבי הז'אנר, סושי וסשימי יצירתיים במיוחד ועוד. טעים, צבעוני ושמח.
איפה? הים 5, על גג מלון Now, אתר

מסעדת Mood, טעים ושמח על הגג | צילום: שירלי גולברי אסרף, מגזין Bestip

לסיום, נרים כוס של יין מקומי בתקווה לימים טובים. אורי שחר עשה בדיוק ההפך ממה שמומחים בתחום יעצו לו: בשנת 2002 הוא נטע כרם והקים יקב מכל המקומות בעולם דווקא באילת. יקב הים האדום נמצא קילומטרים ספורים מצפון לאילת, עדיין בשטח המוניציפלי של העיר, ולמרות כל החששות והאזהרות, היין שלו זכה בשלל תחרויות ובמדליות בינלאומיות.

יקב הים האדום | צילום: מסעדת Mood, טעים ושמח על הגג | צילום: שירלי גולברי אסרף, מגזין Bestip

במרכז המבקרים המקסים של היקב, שנראה כאילו צנח היישר מצרפת, מתקיימים סיורים וטעימות יין (100 שקל לשלוש טעימות וצלוחיות נשנושים), ארוחות, מפגשים ובתיאום מראש אירועים מיוחדים. פתוח גם בסופי שבוע. איפה? דרך המטעים 6 (כתבו "כרם ויקב הים האדום" בווייז), פרטים בטלפון 052-2704704.

הפוסט חוזרים לאילת: להירגע מול הים הופיע ראשון במסע אחר

אנחנו עושים את דרכנו אל חוות רימון ביער להב, אבל עוד לפני שנגיע, כמה מילים על הטבע, שכדרכו לא מתחשב במצב האדם והוא מלבלב ופורח בשיא יופיו. בחורף, הנגב הצפוני מתכסה בשלל צבעים: אינספור גווני ירוק, מנוקדים בפריחת שקדיות, רקפות, אירוסים, סביונים, חרדלים ועוד, אבל מלכות הפריחה הבלתי מעורערות הן הכלניות, שכמו בכל חורף גם השנה מכסות במרבדים אדומים את הנגב הצפוני והמערבי. וכך גם השנה, למרות המלחמה.

חורף 2024, מרבדי כלניות בנגב הצפוני | צילומים בכתבה: רותם בר כהן

דרום אדום, בלי חגיגות

מעבר ליופייה של הפריחה ולכוחה להרגיע ולטעון בכוחות חדשים, יש חשיבות עליונה להגיע דווקא השנה לאזור. עסקים קטנים רבים נותרו סגורים מאז ה-7 באוקטובר, ובעליהם נמצאים על סף קריסה כלכלית. הפריחה החורפית מהווה הזדמנות לשלב טיולים בטבע – ברגל או באופניים, להתפעל מהכלניות, לבקר באתרים מעניינים ובאטרקציות שונות וליהנות מאוכל שהוכן ביד אוהבת ממוצרים עונתיים מהשדות והמטעים המקומיים.

כלניות ביער ניר משה בנגב הצפוני. דווקא השנה, אין כמו הפריחה כדי לשמח את הלב ולהרגיע את הנשמה

בכל שנה בחודש פברואר מתקיים בנגב המערבי דרום אדום, אלא שהשנה בגלל המצב הביטוני ומצב הנפש תתקיים רק צעדת הכלניות, שתהיה מוקדשת לזכרו של אופיר ליבשטיין, ראש המועצה האזורית שער הנגב ואחד ממייסדי דרום אדום, שנהרג ב-7 באוקטובר בהגנה על קיבוצו כפר עזה. ההשתתפות פתוחה רק לקבוצות מאורגנות ורק בהרשמה מראש, על בסיס מקומות פנויים.

כלניות, אופניים וירקות אורגניים

אז מה אפשר לעשות בטיול בנגב הצפוני? קודם כל, ולפני שיוצאים לדרך, חשוב לבדוק באתר הבשור לגבי ההנחיות העדכניות של פיקוד העורף. אל תנסו להיות ספונטניים ולהגיע באופן עצמאי למקומות שאינם מאושרים לכניסת אזרחים. הנה דוגמה קטנה לעסקי התיירות שפועלים באזור, יש עוד רבים אחרים וכולם מחכים למברים:

חוות רימון

חווה חקלאית אקולוגית בשוליים המזרחיים של יער להב, שנועדה לסייע לבני נוער אשר נשרו ממסגרות חינוך. דרך חקלאות בת קיימא וחיבור אל הטבע ואל הקהילה, בני נוער מהנגב מוצאים בחווה מסגרת תעסוקתית, חינוכית וטיפולית עוטפת. יש כאן גן ירק גדול, שבו מגדלים ירקות עונתיים ללא שימוש בחומרים כימיים, כרם ענבים, מטע זיתים, בית קפה ופוד טראק, ובכולם הנערות והנערים עובדים ומתפעלים. כשיושבים בבית הקפה רימונה, המשקיף על גן הירק המקסים והנוף הירוק, הלב מתרחב. הוא מתרחב אף יותר כשיורדים אל הגן לקטיף עצמי של ירקות עונתיים. השקית שלי התמלאה בחסה רעננה, עלי תרד כל כך טריים שכיף לאכול אותם כמו שהם, צנוניות, גזר ושעועית שלג שהפריחה הלבנה שלה משמחת לא פחות מהטעם המושלם.

חוות רימון ביער להב. גן ירק מקסים ונוף שמרחיב את הלב

החווה פתוחה למבקרים בימי חמישי ושישי. אין צורך לתאם הגעה והכניסה אינה כרוכה בתשלום. על קטיף עצמי ועל שתייה ואוכל בקפה ובפוד טראק משלמים בנפרד. פרטים נוספים תמצאו כאן

לרכוב ביער ניר משה

יער ניר משה משתרע על שטח של יותר מ-900 דונם בצפון הנגב, סמוך למושב ניר משה. בכניסה ליער מקבל את פני המטיילים פסל מרשים של חלילי רוח, יצירה של דוד יסעור. כשהרוח נושבת, צלילי החלילים מלווים את הטיול ביער. יש כאן שבילי הליכה ורכיבה, בהם דרך נוף ניר משה, שמובילה אל מרבצי כלניות, לצד פרחים נוספים, כמו אירוסים ארץ ישראלים, שנחבאים במקומות מסתור וכיף לגלותם.

כלניות ביער ניר משה

אם אתם חובבי רכיבה ולא הבאתם אתכם את האופניים שלכם מהבית או שאתם רוצים להצטרף לטיול מודרך באתרי פריחה, חברת באופן תדאג לכל אלה. אפשר לשכור אופניים מנקודות ספציפיות או לצאת לטיול אופניים מודרך לזוגות, משפחות, קבוצות ובודדים. רוכבים עצמאיים מקבלים מפה והמלצות, כולל מסלולים שמתאימים לרמת הרכיבה שלהם. אחד המסלולים המומלצים עובר דרך יער ניר משה, כך שפריחת הכלניות תלווה אתכם במהלך הדיווש. פרטים נוספים על השכרת אופניים וטיולי אופניים מודרכים תמצאו כאן.

טיול אופניים ביער ניר משה | צילום: ליאור אבולעפיה

מנשק לנשיקה

מה אפשר לעשות עם שרידי טיל שנפלו בשטח פתוח, חוץ מלהירתע מהם? אם תשאלו את רונן חורב, לדבריו השמיים הם הגבול. בסטודיו שלו, רון ארט, שבישוב מעגלים הוא יוצר פריטי יודאיקה מזכוכית, עץ, מתכת וחפצים משומשים כמו צנצנות נוטלה או בקבוקי בושם ריקים, ואפילו חתיכות של רקטות שחברים אספו והביאו לו. "מנֶשֶק לנשיקה" הוא קורא למזוזה שיצר מרסיס שכזה. הסטודיו שלו פתוח לקהל הרחב, סיור בסטודיו כולל הדגמות של עבודה עם חומרים שונים במגוון כלים. בתיאום והרשמה מראש אפשר להשתתף בסדנה שבמהלכה תיצרו עבודת אמנות משלכם. אתר איטרנט

פינה בסטודיו רון ארט: שרידי טילים לצד עציצים שקופים מצנצנות ובקבוקי בושם

אוכל, קדימה אוכל

עם הפריחות, הנופים והטיולים בא התיאבון… אחת האופציות הנעימות והטעימות לאכול במהלך טיול בנגב הצפוני הן סלסלות הפיקניק של לילי מקיבוץ רוחמה. העסק שלה נקרא סלילי, והיא חותכת, מערבבת, אופה ואורזת סלסלות שמכילות מאפים נהדרים, סלטים, שתייה, כלי אוכל ומפה. אוספים את הסלסלה מרוחמה, לוקחים אותה לנקודה יפה בחיק הטבע, פורסים את המפה, מתיישבים בלב הירוק שמסביב ונהנים מהנוף ומהאוכל הטעים. אנחנו בחרנו נקודה מושלמת – גבעת הכלניות שנמצאת כשלושה קילומטרים מיער ניר משה. בראש הגבעה נמצאים הקברים של לילי ואריק שרון, מסביב הכל ירוק ופורח, משמח באופן שקשה להסביר במילים. ערכת פיקניק זוגית עולה 280 שקל, ערכה משפחתית לזוג ושלושה ילדים – 350 שקל. לילי מכינה גם עוגות ומגשי אירוח לאירועים עם סלטים וקישים. פרטים נוספים כאן

סלסלת פיקניק של סלילי בגבעת הרקפות ליד קיבוץ רוחמה | צילום: ליאור אבולעפיה

ואם חשקה נפשכם במשהו מתוק, במיקום מתוק לא פחות, עגלת הקפה נוריתא בקיבוץ בית קמה היא המקום המושלם לעצירה במהלך הטיול או בדרך הביתה. נורית, במקור מדימונה, חלמה תמיד על בית קפה משלה. בעזרת בעלה והוריו, שעיצבו ובנו את עגלת הקפה החמודה ואת השולחנות משובצי המפות במשטח לידה, החלום התגשם. בנוריתא תמצאו כריכים משוקעים, עוגות אישיות, קפה וחליטות תה.

נורית בעגלת הקפה שלה, נוריתא, בקיבוץ בית קמה

האווירה הכפרית הרגועה, המקום הנעים, העוגות המצוינות ואפילו ניחוח הרפת באוויר הקיבוץ, כל אלה היו סיום מושלם ליום שכולו פריחות, שדות מוריקים וטבע רגוע ושליו. נותר רק לקוות שהאדום היחיד שנפגוש מעתה בדרום יהיה של הכלניות הקסומות.

• פרטים על אפשרויות טיול, אתרים ואטרקציות בצפון הנגב – באתר >> .

הפוסט פריחת הכלניות: טיול בנגב הצפוני הופיע ראשון במסע אחר

עם זאת, למרות יופייה הרב ומעלותיה הנוספות, ליבק הרבה פחות מוכרת למטיילים ישראלים מערים אחרות בגרמניה, למרות שהיא נמצאת במרחק של פחות משעה נסיעה מהמבורג, ובהחלט שווה להכיר אותה.

נעים להכיר: העיר העתיקה של ליבק | צילומים בכתבה: רותם בר כהן

אי בלב הנהר

ליבק היא העיר השנייה בגודלה במדינת שלזוויג-הולשטיין בצפון גרמניה. היא שוכנת על גדות נהר הטרווה (Trave), ולמרות שהיא לא נמצאת ממש על חופי הים הבלטי, רשת של נהרות וגופי מים גדולים מחברת בינה לבין הים, ולמעשה הנמל שלה הוא הגדול בנמלי גרמניה בים הבלטי. העיר העתיקה של ליבק, שהוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, נמצאת על אי שנתחם על ידי הנהר. אחד הדברים המאפיינים את העיר העתיקה הוא האדריכלות הגותית עם בנייה בלבנים אדומות, מה שמעניק למקום חן מיוחד.

ליבק מוקפת במים מכל עבר

לפני שנצא לגלות את פינות החן של ליבק, קצת היסטוריה על קצה המזלג. בימי הביניים האזור של צפון גרמניה והים הבלטי ידע תקופה של שגשוג כלכלי משמעותי. סחורות, כמו דגנים, עץ, פחם ומלח, עשו את דרכן מהאזור ואליו. הכוח הכלכלי והפוליטי שהלך וגדל גרם לסוחרים להחליט להתאגד על מנת לשמור על זכויותיהם, על דרכי המסחר ועל רמת מחירים גבוהה. הברית הזאת, שהפכה מהתאגדות של סוחרים בודדים לברית של ערים שלמות, נקראה ברית ערי הנזה ("הנזה" בגרמנית של ימי הביניים פירושו קבוצה או חבורה גדולה). כבירת ההנזה נבחרה ליבק, שהוקמה במחצית המאה ה-12. בזכות מיקומה, בין הים הצפוני לים הבלטיף ליבק שלטה על המסחר במלח וזכתה לעושר ושגשוג כלכלי ניכרים. בהיותה בירת ההנזה, התקיימו בה פגישות שנתיות של חברי הברית והחוקים שהיא קבעה הושתו על שאר חברות הברית.

רחוב בעיר העתיקה של ליבק

צריחים, לבנים אדומות ומרציפן

למרות הנזק הרב שספגה במהלך מלחמת העולם השנייה, המבנה הבסיסי של העיר העתיקה של ליבק, עם מבני מגורים מהמאות ה-15 וה-16, אנדרטאות ציבוריות, כנסיות ומחסני מלח, נותר ללא שינוי גם בימינו. הנה כמה מקומות וחוויות שלא תרצו להחמיץ במהלך הביקור בעיר:
שער הולשטן (Holstentor). אחד האתרים המפורסמים בליבק, ואין פלא. השער המאסיבי, שבנוי מלבנים אדומות עם שני מגדלים מרשימים, נראה כאילו יצא מתוך סיפור אגדה. הוא שימש כשער כניסה לעיר והיה חלק מהביצורים שנועדו להגן עליה מפני שודדים ואויבים אחרים. אם הוא נראה לכם מוכר, זה אולי כי הוא מככב על המטבע של 2 אירו. לידו השני יש פארק גדול ונעים.

שער הולשטן, שריד מהביצורים שהקיפו את העיר

בית העירייה. בית העירייה העתיק עם חזיתו המרשימה שלו הוא נראה יותר כמו טירה חלומית מאשר כמבנה ציבור. הוא נבנה בשנת 1226, ומאז נוספו לו כמה אלמנטים חדשים יותר, כמו הגבהה עם חורים עגולים לשפר את העמידות כנגד הרוחות וגרם מדרגות מרשים בחזית. גם היום, כמעט 800 שנה אחרי שנחנך, בית העירייה עדיין משמש באותו התפקיד. הוא פתוח למבקרים וכדאי להיכנס ולהתרשם. בקומת המרתף נמצאת מסעדת Ratskeller מהעתיקות בצפון גרמניה.

בית העירייה נראה יותר כמו טירה חלומית מאשר כמבנה ציבור | צילום שאטרסטוק

כנסיות גותיות. האדריכלות הגותית האופיינית לליבק, עם שימוש בלבנים אדומות, ניכרת גם בכנסיות המרשימות שבמרכז ההיסטורי. צריחי הכנסיות מיתמרים מעל קו הרקיע של העיר, סמל לכוחה ועושרה של מלכת ברית הנזה. צלצול הפעמונים בכל שעה עגולה תורם אף הוא לאווירה המיוחדת בעיר. בכנסיות מתקיימים קונצרטים ואירועים תרבותיים שונים, וגם אם לא תבקרו בכולן, אל תוותרו על המרשימה שבהן – הקתדרלה של ליבק, אחד המבנים העתיקים בעיר. אגדה מקומית מספרת כי הקתדרלה נבנתה במקום שבו היינריך הארי, דוכס סקסוניה, ראה צבי שצלב מצויר בין קרניו האדירות.

הכנסיות הגותיות מלבנים אדומות מוסיפות הוד והדר לליבק

מוזיאונים. בליבק יש 14 מוזיאונים, עשרה מהם ציבוריים וארבעה פרטיים, וכולם נמצאים בבניינים היסטוריים. אם תרצו להעמיק את הידע על ברית הנזה, כדאי לכם לבקר במוזיאון Hansemuseum שנחשב לגדול בעולם המוקדש לנושא (כתובת An d. Untertrave 1, אתר). כדאי לשים לב לשילוב המעניין בין אדריכלות מודרנית לעתיקה במבנה המוזיאון. אוהבי אמנות לא ירצו לוותר על מוזיאון Behnhaus – במבנה הניאו-קלאסי מוצגים ציורים מהמאה ה-19, כולל אוסף מרשים של עבודות של אדוורד מונק, שציורו המפורסם ביותר הוא "הצעקה" (כתובת Königstraße 9-11, אתר).

מוזיאון הנזה, הגדול בעולם המוקדש לנושא | צילום: SLindenau / Shutterstock.com

בעיר יש גם שלושה בתים מרתקים שמוקדשים לשלושה זוכי פרס נובל הקשורים לעיר: הסופר תומאס מאן, שנולד בליבק, הסופר גונתר גראס, שהתגורר וכתב בה, והפוליטיקאי וקנצלר גרמניה לשעבר וילי ברנדט, אף הוא יליד ליבק.

סבך הסמטאות. אחד הדברים המפתיעים שתגלו במהלך שיטוט במרכז ההיסטורי הן הסמטאות. ואין הכוונה לסמטאות רגילות, כאלה שיש בכל עיר עתיקה. הסמטאות של ליבק צרות כל כך עד שלעיתים קשה להבין איך אדם בעל ממדים ממוצעים ומעלה מצליח לעבור דרכן. תחשבו על מעבר צר שבצרים בין שני בתים ותבינו את הכוונה. במקור, בסמטאות שמאחורי הבניינים הגדולים נבנו בתים קטנים למגורי אלמנות ויתומים. כיום נשארו כ-90 סמטאות כאלה ברחבי העיר העתיקה, והמגורים בהן נחשקים עד מאוד. חלקן פתוחות למעבר רק לדיירי המקום, אחרות פתוחות לכל. היכנסו לאחת מהן ותגלו עולם מופלא שכולו סבך של סמטאות זעירות עם בתים חד קומתיים קטנים שעציצים פורחים מקשטים את פתחיהם. בשעות אחר הצהריים והערב דיירי השכונה יושבים בפתח הבתים לשאוף אוויר, לשתות בירה ולשוחח עם חבריהם בבית הסמוך, ולמבקר מבחוץ לא נותר אלא לקנא באווירה המיוחדת והשלווה.

כשנכנסים דרך הסמטאות הצרות מחכות הפתעות נאות, כמו זו

אין טעם להציע מסלול הליכה מסודר בסמטאות של ליבק, אם תלכו לאורך הנהר, על An d. Obertrave, הסתכלו היטב בצד הנגדי, הרחוק מהנהר, וכשתגלו סמטה בין שני בניינים, עברו דרכה, וכמו בספרי נרניה תגלו את עצמכם בעולם נסתר שאין רמז מבחוץ לקיומו.

הרבה מהבתים ברחובות הצדדים ובסמטאות של ליבק מעוטרים בעציצים פורחים

על מים ולידם

ליבק מוקפת במים, ואין כמו שייט על הנהר ובתעלות המתפצלות ממנו כדי להתרשם עד כמה היא יפה, ירוקה ורגועה. אם אתם מרגישים ספורטיביים תוכלו לשכור קיאק, פאדל בורד או סירת משוטים ולחתור בעצמכם. דרך אקולוגית וקלה יותר לשרירים היא לשכור סירה חשמלית קטנה (עד שישה נוסעים) ולשייט בשלווה ובשקט בלי טרטורי מנוע. בין השאר, חברת Boat-Now משכירה סירות חשמליות, חברת Hübner, משכירה קיאקים, סאפ, סירות משוטים ועוד.

שייט בנהר המקיף את העיר העתיקה מאפשר ליהנות מהמראה שלה מזווית מעניינת

אם אתם פחות מעוניינים בשייט עצמאי, תוכלו להצטרף לסיור בספינה עם עוד אנשים, שבמהלכו נשמעים הסברים על העיר (לפעמים רק בגרמנית, בררו מראש אם יש הסברים גם באנגלית). יש כמה חברות שמפעילות סיורים כאלה, למשל Stuehff או Cityschiffahrt. אופציה מעט שונה מציעה חברת Splashtour שמפעילה אוטובוס אמפיבי, המשלב סיור מודרך ברחובות עם שייט בתעלות באותו כלי תחבורה.

במהלך השייט אפשר לראות את הגשרים היפים שחוצים את הנהר והצריחים המרשימים בקו הרקיע, וגם את התעלות, הפארקים הקטנים, האחוזות הנאות, הבתים בסגנון הולנדי שנושקים למים. לצדכם תוכלו לראות את המקומיים חותרים בקיאק או בפאדל בורד, לפעמים בצירוף כלב, הגרסה המקומית לריצה בפארק.

תושב מקומי וכלב יוצאים לטיול חתירה ליד הבית

ומה עם בילוי בחוף? עם הקשרים העמוקים של ליבק עם הים הבלטי, קצת מוזר לגלות שהעיר עצמה לא נמצאת על חוף הים. אבל אל דאגה, במרחק כחצי שעה נסיעה, סמוך לנמל הגדול של ליבק, נמצאת עיירת הנופש המקסימה טרוומונדה (Travemünde). החופים של הים הבלטי הם לא החופים הים תיכוניים המוכרים לנו, וזה בדיוק סוד קסמם. העיירה, שבעבר היתה כפר דייגים קטן, מציעה טיילת נאה עם חנויות ובתי קפה ולצדה חוף חולי רחב. את כיסאות הפלסטיק והשמשיות שלנו מחליפים כורסאות קש שנראות כמו ביתנים קטנים, שחפים מעופפים בהמוניהם מעל המים, הרוח פורעת את השיער ואם תגיעו מוקדם מספיק תיהנו ממראה סירות הדייגים החוזרות לנמל.

על חוף הים בטרוומונדה | הצילום באדיבות LTM ©

סיפור מתוק של שקדים וסוכר

אי אפשר לטייל בליבק בלי להיתקל במאכל האופייני לה: מרציפן. יש כמה גרסאות למקורו של המרציפן, אחת מהן אומרת שהוא נולד בליבק. בין אם זהו באמת מקום הולדתו או שהובא לכאן מהמזרח הרחוק או מטורקיה על ידי סוחרים, אין ספק שהעיר אימצה את המרציפן באהבה ובחום רב. המקום המפורסם ביותר לטעום ולקנות מוצרים שונים המכילים מרציפן הוא Niederegger, מעין מקדש-קט לממתק העשוי שקדים וסוכר. את החברה הקים יוהן נידרגר בשנת 1806, תקופה שבה מרציפן נחשב למאכל המיועד לבני אצולה ומלכים. בהמשך גם פשוטי העם מבין תושבי העיר התמכרו לטעם המריר. הסוד של נידרגר? פחות סוכר ויותר שקדים. מי שאוהב מרציפן, יתמכר למוצרים הנמכרים פה – לבבות מרציפן, כיכרות מרציפן, טבלאות שוקולד עם מרציפן… הרשימה ממשיכה עוד ועוד.

בנידרגר מייצרים מרציפן כבר יותר מ-200 שנה ברציפות | צילום: Ra Boe, Wikipedia

חנות המפעל כוללת בית קפה (מי אמר עוגת מרציפן ולא קיבל?) ובקומה מעל החנות יש מוזיאון קטן שמספר על ההיסטוריה המשפחתית לצד דמויות מפורסמות מגולפות מ… ניחשתם. המקום נמצא במדרחוב בלב העיר העתיקה, מול בית העירייה המרהיב. מי שמעדיף עוגות או ממתקים שאינם מכילים מרציפן, גם את אלה תמצאו כאן. כתובת: Breite Str. 89, אתר.

אם אתם רוצים לנסות משהו שונה, קבלו המלצה לטעימת יינות אצל H. F. von Melle. לפני שלוגמים מהיין האדום המקומי, שנקרא Rotspan, אולי שאלתם את עצמכם מה הקשר של ליבק ליין, הרי ליד הים הבלטי התנאים לא מתאימים לגידול גפנים. ובכן, גם כאן יש סיפור היסטורי: שורשיו של היין המקומי נטועים בתקופה לפני מאות שנים, אז סוחרים שעשו את דרכם בין צרפת לליבק הביאו איתם חביות יין בתמורה למלח לשימור הדגים. גם היום von Meller מייבאים את היינות מבורדו, מכינים את הבלנד ומבקבקים. כל היינות התיישנו בחביות עץ לפחות שלוש שנים לפני שהם מוצעים למכירה או לטעימה. התוצאה: יין יבש, חלק ונעים מאוד לחיך.

הכנות אחרונות לטעימת יינות ושוקולד ב-H. F. von Melle

מלבד יינות אדומים מפתיעים בטעמם, בחצר הפנימית של חנות היינות היפה משלבים טעימת יינות עם שוקולד. אם אתם אוהבי שוקולד או חובבי יינות – מצפה לכם חגיגה של ממש. לפני שאתם עוזבים אל תשכחו לקנות בקבוק או שניים, המחירים סבירים ביותר, ודאי יחסית לאיכות. כתובת: Beckergrube 86, אתר.

מפת ליבק, גרמניה:

• מידע רב על האטרקציות המרכזיות והמלצות לינה ואוכל בליבק תמצאו באתר של לשכת התיירות.

הפוסט ליבק, גרמניה: מלכת הצפון הזוהרת הופיע ראשון במסע אחר

אבל עוד לפני שנרים כוסית ראשונה, כמה עובדות על שטוטגרט. שטוטגרט (Stuttgart) היא בירת המדינה הפדרלית באדן-וירטמברג והיא ממוקמת בדרום-מערב גרמניה. המיקום שלה, קצת יותר משעה נסיעה ברכב או כשעה וחצי ברכבת מבאדן-באדן, מאפשר לשלב בנוחות ובקלות את הביקור בה עם טיול ביער השחור. למרות שהיא עיר גדולה, עם יותר מחצי מיליון תושבים, הנוף שמקיף אותה כולל גבעות מכוסות בכרמים ויערות, הוסיפו לכך את העובדה שאין בה כמעט בניינים גבוהים, ותקבלו שילוב משמח של חוויות עירוניות, טבע שופע, תצפיות יפהפיות וכמובן יין. הרבה יין.

שתי נקודות תצפית על שטוטגרט מהגבעות המקיפות אותה | צילומים בכתבה: רותם בר כהן

גבעות, כרמים ואנדרטה לאהובה

תומאס דיהל, דור שלישי למשפחת ייננים, מוזג לנו יין סמוק ומבעבע מענבי פינו נואר, שרוקד על הלשון והולך מצוין עם לחם מחמצת נפלא ממאפייה מקומית. אבל עוד יותר מהיין והלחם, הראש מסתחרר מהנוף שמחוץ לחדר הטעימות של היקב: כמו בגלויית נוף כרמים גולשים במורד הגבעות, ביניהם מאגר מים קטן, פרחי בר ועצים בפריחה אביבית מוסיפים כתמי צבע לירוק הרענן. למטה, בעמק מתחתנו, בתיה של שטוטגרט כמו לבני לגו לבנות עם גגות אדומים. "הגרמנים שותים במומצע 20 ליטר של יין בשנה", אומרת אליבזת, "אנחנו בשטוטגרט שותים כמות כפולה".

הכרמים של משפחת דיהל

כדי לקבל מושג על מקומו של היין במרחב המקומי, חייבים לצאת ממרכז העיר, לטפס בכביש צר ותלול שמוביל מעלה-מעלה אל הכרמים והיקבים הקטנים, לטעום את היינות ולהשקיף על נוף שבאמת קשה לתאר במילים עד כמה הוא ציורי. צריך פשוט לראות אותו, רצוי עם כוס יין ביד. ביקב דיהל, למשל, מציעים לא רק טעימות אלא גם סיורים מודרכים בכרמים ואפילו פעילות בסגנון חדר בריחה.
מידע שימושי: Stuttgart-Rotenberg ,Württembergstraße 203. אפשר לקנות יינות ביקב בימי שישי בין 14:00-18:00 ובשבתות מ-10:00 עד 16:00. אתר

תומאס דיהל, דור שלישי ליינים עם יקב בגבעות מעל שטוטגרט

מכיוון שקשה עד בלתי אפשרי להיפרד מהנוף שנשקף מהגבעות, אנחנו נשארים למעלה. בדרך לארוחת ערב אנחנו עוצרים בגרסה המקומית לטאג' מאהל. טוב, לא בדיוק, אבל הסיפור מעט דומה: קפלת קבורה מרשימה שבנה המלך וילהלם הראשון מווירטמברג לאשתו האהובה קתרין פבלובנה. המוזיליאום, שנבנה בסגנון שמחקה את וילה קפרה לה רוטונדה מהמאה ה-16 ליד העיר האיטלקית ויצ'נצה, שימש ככנסייה רוסית אורתודוקסית במאה ה-19 וגם כיום מתקיימים בו מדי פעם טקסים. מהשביל המוביל אל הקפלה הנוף אפילו יותר מפעים מזה שליווה את טעימת היינות שלנו.
מידע שימושי: מוזילאום של וירטמברג (Grabkapelle auf dem Württemberg בגרמנית) נמצא ב-Württembergstraße 340, המקום פתוח בימים ד' עד א' בין 10:00 ל-17:00, סגור בימי שני ושלישי.

השביל המוביל למוזילאום של וירטמברג (למעלה) והמוזילאום עצמו

הניסוי האדריכלי המרתק של המודרניסטים

כבר הבנתם שכרמים, יקבים ויינות מהווים חלק חשוב במהלך ביקור בשטוטגרט, אבל חשוב לא פחות הוא המתחם של שיכון וייסנהוף, שמומלץ בחום רב לבקר בו, במיוחד אם אתם מתעניינים באדריכלות. במבט ראשון המקום נראה כמעט בנאלי, ודאי לבאים מישראל, שמכירים היטב את העיר הלבנה ואת סגנון הבנייה הבינלאומי. אבל שווה מאוד להקדיש לו זמן ותשומת לב.

שיכון וייסנהוף (Weißenhofsiedlung בגרמנית) נבנה בשנת 1927 לתערוכה האדריכלית של דויטשר ורקבונד (Deutscher Werkbund). המטרה היתה להראות שאפשר לדירות פונקציונליות ועם זאת נוחות ונעימות, במחיר נמוך, שישמשו מגורים לפועלים.  אדריכלים גרמנים ובינלאומיים, מהשמות הגדולים ביותר בזמנם, שדגלו בעקרונות התנועה המודרניסטית, הוזמנו לתכנן ולבנות בניינים במתחם. כיוון שהיה מדובר על ניסוי אדריכלי-אורבני ולא על דירות שהיו אמורות לשמש למגורים של ממש, אפשר היה לחשוב על פתרונות יצירתיים שלא היו מוכרים קודם לכן.

בין האדריכלים שלקחו חלק במיזם הענק הזה היו לודוויג מיס ון דר רוהה, מאבות התנועה המודרניסטית, ולטר גרופיוס, מייסד בית הספר באוהאוס ומחלוצי הסגנון הבינלאומי, ולה קורבוזיה, אחד האדריכלים המוערכים במאה ה-20 אשר 17 מבנים או מתחמים שתכנן הוכתרו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מתוכם גם התרומה שלו לשיכון וייסנהוף.

שיכון וייסנהוף. ניסוי אדריכלי מרתק מ-1923, שקיבץ כמה מהשמות הגדולים בתחום

שניים מהבניינים הדו-משפחתיים של לה קורבוזיה, אותם תכנן יחד עם פייר ג'נרה, הפכו ב-2006 למוזיאון. צמוד למוזיאון נמצאת דירה, אף היא של לה קורבוזיה, שהוא הגדיר כ"דירה הניתנת לשינוי". היא תוכננה בסגנון של קרון רכבת, עם מסדרון ארוך שממנו יוצאים חללי מגורים ושינה. מחיצות זזות אפשרו להגדיל או להקטין את שטח החדרים בהתאם לשימוש – חלל אחד גדול או חדרים נפרדים להורים ולילדים. גם המיטות, שאפשר לקפלן אל הקיר בבוקר, היו דרך להגדיל את תחושת המרחב בדירה של 65 מ"ר. המטבח וחדר הרחצה  קטנים ופונקציונליים, ועם זאת לה קורבוזיה לא ויתר על אמבט עומד על רגליים מול חלון שמשקיף לנוף, פינוק ששמור בדרך כלל לבעלי ממון, ודאי לא בדירת פועלים בסיסית. מרפסת הגג המשותפת, שמעוטרת באדניות עם צמחייה ירוקה, מהווה מקום בילוי נעים ורגוע מול הנוף, תחליף לגינה של בתים פרטיים.

מרפסת הגג המשותפת בדירות שתכנן לה קורבוזיה נועדה להחליף את מקומה של גינה

אחרי שמבקרים במוזיאון ובדירה לדוגמה אפשר לשוטט ברחבי המתחם ולראות את הבניינים הנוספים שנבנו לתערוכה וכיום הם משמשים למגורים. הבניינים הלבנים ויישרי הקווים מכילים דירות ששטחן קטן – בין 40 ל-80 מ"ר – ואלה מושכרות במחירים מסובסדים לעובדי ציבור. בשנות השלושים הנאצים תכננו להרוס את המתחם, שנראה להם מכוער ומיותר. למרבה המזל התוכנית לא התממשה ולאחר המלחמה המתחם עבר לבעלותה של עיריית שטוטגרט. ב-2027, לרגל חגיגות 100 שנה להקמת שיכון וייסנהוף, צפויים להגיע לכאן כחצי מיליון מבקרים, סיבה מצוינת לבוא כבר עכשיו ולהימנע מהצפיפות.

בנוסף לביקור במוזיאון ובדירה לדוגמה של לה קורובזיה, כדאי לשוטט ברחבי המתחם ולגלות פנינים אדריכליות מודרניסטיות נוספות

מידע שימושי: מוזיאון וייסנהוף נמצא בכתובת Rathenaustrasse 1, פתוח בימים ג'-ו' מ-11:00 עד 18:00, בשבת וראשון מ-10:00 עד 18:00, סגור בימי שני. סיורים מודרכים מתקיימים במהלך השבוע (פרט לשני, כשהמוזיאון סגור) בשעה 15:00, בסופי שבוע ב-11:00 וב-15:00. פרטים נוספים באתר המוזיאון

מי ביקש פורשה ולא קיבל?

לבקר בשטוטגרט ולא להתייחס לתעשיית הרכב שבה זה קצת כמו להגיע לפריז ולהתעלם ממגדל אייפל… בשטוטגרט הוקמו כמה ממפעלי הרכב הראשונים בעולם, שהפכו לשמות נרדפים ליוקרה – דיימלר, הלא היא יצרנית מרצדס-בנץ, ופורשה. המפעלים עדיין פועלים בעיר ואפשר להתרשם מהמכוניות שלהם בשני מוזיאונים, שנמצאים, איך לא – האחד בכיכר פורשה והשני ברחוב מרצדס.

מוזיאון פורשה

אם תמיד חלמתם להיות בעלי מכונית פורשה אלגנטית, אבל במציאות אתם מסתפקים ביונדאי משומשת, תוכלו להגשים פה לפחות חלק קטן מהחלום. מוזיאון פורשה ממוקם במבנה בעל עיצוב חדשני והוא מציג אוסף מרהיב של מכוניות, כולן כמובן של היצרנית – מכוניות מרוץ, מכוניות ספורט, רכבי אספנות נדירים, אופנועים ועוד. יש סיורים מודרכים ומדי פעם מתקיימים תצוגות ואירועים מיוחדים, כדאי להתעדכן באתר המוזיאון. ואם בכל זאת אתם רוצים להגשים משהו מהחלום, צמוד למוזיאון יש מרכז להשכרת רכבים, אתם כבר יודעים של איזו חברה…
מידע שימושי: המוזיאון נמצא ב- Porscheplatz 1פתוח בימים ג'-א' מ-9:00 עד 18:00, סגור בימי שני. כרטיס כניסה 10 אירו (מחיר מוזל לבאים בשעה לפני הסגירה), ילדים עד גיל 14 בחינם. אתר

מוזיאון פורשה, צילום: Stuttgart-Marketing GmbH, Werner Dieterich ©

מוזיאון מרצדס-בנץ

אם המבנה של מוזיאון פורשה נראה לכם חדשני, חכו עד שתראו את מוזיאון מרצדס-בנץ. המבנה, שניצב בפתח מפעל הרכב דיימלר, יצרנית מרצדס, נועד לדמות צורה של מנוע ונקל (המוכר גם כמנוע מוטורי), ונראה כמו סליל בעל שלושה מעגלים חופפים. בצד אחד של הבניין נמצא המוזיאון ובצדו האחר אולם מכירות. מוצגות פה כ-160 מכוניות מרצדס, מהדגמים הראשונים ועד למכוניות העתיד.
מידע שימושי: המוזיאון נמצא ב- Mercedesstraße 100 פתוח בימים ג'-א' מ-9:00 עד 18:00, סגור בימי שני. כרטיס כניסה 12 אירו (הקופות נסגרות שעה לפני סגירת המוזיאון), ילדים עד גיל 12 בחינם. אתר

הבניין של מוזיאון מרצדס מדמה מנוע ונקל | צילום: צילום: Stuttgart-Marketing GmbH, Werner Dieterich ©

שופינג, שוק אוכל וטירה

במרכז שטוטגרט נמצאת הכיכר המרכזית היפה ורחבת הידיים, שלוספלאץ (Schlossplatz, כיכר הטירה בגרמנית). את הטירה שעל שמה היא נקראת תזהו בקלות על פי הצריחים שלה. בצדה הצפוני של הכיכר נמצא רחוב הקניות המרכזי של העיר, קוניגשטראסה (Königstraße), שנחשב למדרחוב הארוך ביותר בגרמניה. הליכה לאורכו תביא אתכם אל חנויות של מרבית המותגים הבינלאומיים המוכרים ולמרבה השמחה גם לבתי קפה וברים שבהם אפשר לתת לרגליים מנוחה מההליכה המרובה במדרחוב הארוך וברחובות הנחמדים היוצאים ממנו.

שלוספלאץ, כיכר הטירה, הכיכר המרכזית של שטוטגרט | צילום: שאטרסטוק

במרחק קצרצר מהכיכר המרכזית נמצא שוק אוכל מקורה, Markthalle, בבניין מקסים בסגנון אר-נובו. בקומת הקרקע יש הרבה דוכנים של פירות וירקות, גבינות ולחמים, מעדנים וממתקים וכן הלאה, בקומה מעל יש כלי בית וחפצי נוי.

מרקטהול, שוק האוכל המקורה במרכז שטוטגרט

פניקולר עתיק וגרב כחולה

אחרי ההנאות האורבניות במרכז, הגיע הזמן לטיול הליכה בטבע שמקיף את העיר. מתחילים את המסלול בנסיעה בפניקולר שנבנה ב-1929, הראשון בעולם שהיה אוטומטי לגמרי. קרון העץ ההיסטורי מטפס במסילה הצרה מתחנת Seilbahn שבכיכר Südheimer Platz אל לב היער, גבוה מעל העיר.

קרון העץ ההיסטורי מטפס במסילה צרה אל ראש הגבעה, משם יוצאים מסלולי הליכה נהדרים | צילום: Simon Dux Media / Shutterstock.com

מכאן יוצאים כמה מסלולי הליכה, הארוך שבהם מקיף את העיר כולה, אורכו 54 ק"מ והוא מסומן בסימון שבילים בדמות סוס. אנחנו בחרנו באתגר קל יותר – שלושה וחצי קילומטרים בשביל שנקרא "הגרב הכחולה", Blaustrümpflerweg בגרמנית, שכצפוי אכן מסומן בגרב בצבע תכלת. המסלול המלא, באורך שבעה וחצי קילומטרים, מתחיל ומסתיים בבית קברות בלב היער, ואם אתם לא נרתעים ממקומות כאלה, בהחלט כדאי לשוטט בו. השביל, שמציע תצפיות נפלאות על שטוטגרט, מוביל אותנו לעוד כלי תחבורה ציבורית ייחודי – רכבת חשמלית שיורדת בתלילות מסמרת שיער בפיתולי הרחוב מראש הגבעה אל כיכר מריאנפלאץ המקסימה שבמרכז העיר. בדרך אפשר  לראות עוד מהנוף המקסים.

שבילי הליכה ביער, בגבעה מעל שטוטגרט והנוף המדהים שנשקף מהדרך

איפה אוכלים בשטוטגרט?

כמו בכל עיר אירופאית גדולה, שוטוגרט מציעה שפע של אפשרויות אוכל, מרשתות של מזון מהיר ועד מסעדות גורמה. נמליץ פה על שלושה מקומות, שונים מאוד זה מזה, וכל אחד משקף בדרכו צד מסוים של שטוטגרט.

נוף שאין סוף ליופיו נשקף מהמרפסת של מסעדת Rotenberger Weingärtle שנמצאת על גבעה מעל העיר, במרחק קצרצר מהמוזיליאום שהוזכר למעלה. בתפריט מנות שוואביות מסורתיות – שטוטגרט נמצאת בלב האזור ההיסטורי-תרבותי שנקרא שוואביה והמקומיים עדיין משמרים כמה מהמנהגים האופייניים, כולל דיבור בדיאלקט ייחודי. רעבים לא תצאו מהמקום הזה, עם תפריט שכולל מרקים עשירים עמוסים בכל טוב, תבשילי בשר שיגרמו לעפעפיים שלכם לצנוח לקראת סיום המנה או קנודל, שבאים גם בגרסה צמחונית, שגם אותה אין לתאר כקלילה בשום צורה ואופן. את האוכל אפשר ללוות ביינות מקומיים מצוינים או בבירה. המלצה אישית: נסו את הבלנד הלבן שמיוצר ביקב מקומי – 325n.n Weisswein Cuvée.
מידע שימושי: כתובת Württembergstrasse 317, אתר. בסופי שבוע פתוח רצוף מ-11:30 עד 22:00, בשאר הימים, בין 15:00 ל-17:30 המטבח סגור אבל אפשר לשתות יין או בירה במרפסת.

מרק שוואבי מסורתי במסעדת Rotenberger Weingärtle. רעבים לא תצאו מפה

בקצה הההפוך של הסקאלה נמצא Heaven's Kitchen, בית קפה טבעוני עם ארוחות בוקר, צהריים וערב. המקום הטרנדי, שנפתח ב-2022, זכה כבר בשנה הראשונה לקיומו במקום ראשון בתחרות גסטרונומית נחשבת. אל התפריט הטבעוני נוסף חזון של אפס בזבוז מזון, ומה שלא בושל או נאכל מוצא את דרכו למכונת הקומפוסט במרתף. גם העיצוב העכדני, עם קירות מחוספסים, צינורות קירור חשופים ושולחנות מלוחות עץ ממוחזרים, תורמים לתחושה שהגעתם למקום הנכון לזמן הזה. תפריט הצהריים מציע כמה סוגים של פסטות, ריזוטו והמבורגרים טבעונים, בערב מוגש (בהזמנה מראש) תפריט טעימות יוצא דופן, עם מנות שמונחות-נזרקות היישר על השולחן, ליצירת חגיגה ססגונית ומסקרנת.
מידע שימושי: כתובת  Theodor-Heuss-Straße 26, אתר. פתוח בימים רביעי עד ראשון מ-10:00 עד 15:00, ארוחות ערב (בהזמנה מראש בלבד) וקוקטיילים חמישי-שבת מ-20:00 עד 23:00.

Heaven's Kitchen, מטבח טבעוני ועיצוב משמח

את סיום הביקור בשטוטגרט ציינו במסעדה אורגנית בשם Lässig, עם תפריט מצומצם אבל מוקפד, שכולל פסטה, ריזוטו, דגים ועוד. יש מנות בשריות ומנות צמחוניות, והכל, כאמור, ממרכיבים אורגניים.
מידע שימושי: כתובת: Gerokstr. 12 אתר. פתוח א', ג'-ה' 11:30 עד 17:00, שישי ושבת 11:00 עד 17:00 ו-18:00 עד 23:00. סגור בשני.

מלון מומלץ, בלב היער

אם הגעתם לכמה ימים ואתם לא בלחץ להספיק הכל בזמן קצוב, למה שלא תקחו את הזמן, תנשמו עמוק ותתחברו אל הירוק מסביב? Waldhotel Stuttgart נמצא על גבעה בשולי העיר, מוקף בעצי יער, מה שמסביר את השם בגרמנית – "מלון היער". החדרים נעימים מאוד, העיצוב כפרי ורגוע ואם זאת עם נגיעות עכשוויות, כמו חדר מקלחת עם קירות שקופים, ויש גם מסעדה טובה. אם אין לכם רכב, תשמחו לגלות שבמרחק של 10 דקות הליכה מהמלון יש תחנת מטרו, משם קו 7U יביא אתכם בתוך כרבע שעה אל מרכז העיר.

מידע שימושי: כתובת  Stuttgart-Degerloch,Guts-Muths-Weg 18, אתר

מפת שטוטגרט:

הפוסט טיול בשטוטגרט: בין גבעות, יקבים ומכוניות יוקרה הופיע ראשון במסע אחר

באדן-באדן נמצאת במדינה הפדרלית באדן-וירטמברג בדרום-מערב גרמניה. היא ממוקמת בפאתי היער השחור, על גדות הנהר אוס (Oos), מוקפת ביערות וגבעות ירוקות. הנוף הפסטורלי מהווה סיבה טובה לבקר בה, אבל זאת בהחלט לא הסיבה היחידה. למעשה, העיירה, שהקלישאה "ציורית" מתאימה לה כמו כפפה ליד, היא מקום רב קסם ומלא באטרקציות שראוי כי ישאירו אתכם כאן לפחות ליומיים או שלושה.

באדן-באדן. הקלישה "עיירה ציורית" מתאימה לה כמו כפפה ליד | הצילומים בכתבה: רותם בר כהן

באדן-באדן הוקמה על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה, לאחר שגילו את המעיינות החמים והקימו סביבם אתר מרחצאות. במשך מאות שנים היא נקראה באדן – "באדן" בגרמנית פירושו להתרחץ או לטבול במים, ותמצאו את המילה הזאת בשמם של עוד ישובים שבהם היו אתרי מרחצאות, למשל ויסבאדן. רק בשנת 1931 ניתן לעיירה שמה הכפול, שבא להבדיל בינה לבין מקומות אחרים שנקראו באדן. מאז היא נקראת באדן-באדן – באדן שבמדינת באדן.

בשונה מערים רבות בגרמניה, באדן-באדן לא נפגעה במלחמת העולם השנייה, והבניינים המהודרים מהמאות ה-18 וה-19 נותרו על כנם והם אינם תוצאה של מאמצי שיפוץ או שחזור נרחבים. תוכלו להתרשם מהם בהליכה בסמטאות הצרות המטפסות מעלה-מעלה במרכז העתיק וגם בשדרה רחבת הידיים שמתפקדת בתור הפארק העירוני על גדות הנהר.

שדרת ליכטנטאלר הנמתחת לאורך כמעט שני קילומטרים וחצי לצד הנהר אוס

עצים עתיקים, ערוגות פורחות ונהר רגוע

למרות הגשם האביבי שאינו פוסק, אני לא מוותרת על הליכה נינוחה לאורכו של הפארק העירוני שמשני צדי נהר האוס, שכאן נראה יותר כמו נחל מקסים מאשר כנהר שוצף. עצים גדולים נטועים בשתי גדותיו, משטחי דשא מנוקדים בפרחי בר ענוגים, כמה ברווזים שוחים בנהר או משכשכים בשלולית שנקוותה לצדו, פה ושם פזורות ערוגות של צבעונים שפורחים בעונה זו במלוא יופיים, עצי מגנוליה מטשטשים את החושים בפריחה ורודה משגעת. להשלמת המראה הפסטורלי מצטרפים גשרים מסוגננים שנמתחים מעל הנהר ומאפשרים מעבר מגדה אחת לשנייה, וחוזר חלילה.

צבעונים פורחים בשדרת ליכטנטאלר

הפארק הזה הוא בעצם שדרה – שדרת ליכטנטאלר (Lichtentaler Allee) שמה. היא עוצבה במאה ה-19 בסגנון גנים אנגלים, היא נמתחת לאורך כמעט שני קילומטרים וחצי ונטועים בה מאות שיחים, פרחים ועצים, בהם עצים אקזוטיים שהובאו לכאן מקצות תבל. מעבר לשיטוט רגלי בשדרה היפה, יש בה גם שלל אפשרויות מעניינות לעצירה וביקור:

ברווז משכשך בשלולית ליד הנהר

ארמון, דגל ישראל ועוגת שכבות מתוקה

שמונה דגלים על תרנים גבוהים מתנופפים ברוח לפני המבנה המרשים של ארמון קורהאוס (Kurhaus), אחד מהם הוא דגל ישראל. לשאלתי, אישה מקומית מסבירה לי שהדגלים מסמלים את המדינות שמהן הגיעו הכי הרבה תיירים באותו שבוע. אז, כן, בשבוע קריר וסגרירי של תחילת האביב גם פה אנחנו על המפה.

הקורהואס (בתמונה העליונה) והדגלים שלפניו, המעידים על המדינות מהן הגיעו מרבית התיירים לבאדן-באדן, וגם אנחנו על המפה

הארמון, שמובילות אליו שתי שורות של עמודים קורינתיים מרשימים ובחזיתו יש גנים מטופחים, שימש בעבר כאולם נשפים. היום הוא משמש מרכז תרבות עם אולמות כנסים ומופעים, אולם קונצרטים ומסעדה. בשביל רבים הסיבה העיקרית להגיע לכאן היא הקזינו המפורסם, אבל רגע לפני שנגיע אליו, כדאי לעצור להפסקה מתוקה ב-Hectors, קפה-מסעדה בקורהאוס. העוגה הנמכרת כאן ביותר היא, באופן טבעי, עוגת היער השחור והשף-קונדיטור סטפן פרי מספר שהוא מכין כל יום 30 עוגות כאלה, וכולן נאכלות עד טיפת הקצפת האחרונה. אם תרצו לדעת איך הוא עושה את זה, בהרשמה מראש אפשר להשתתף בסדנה שהוא מעביר במטבח האחורי של בית הקפה.
• כתובת: Kurhaus, Kaiserallee 1, אתר

סטפן פרי, השף-קונדיטור של קפה הקטורס, עומל על הכנת עוגת היער השחור. בתמונה התחתונה: התוצאה עתירת הקלוריות

עכשיו, אחרי שהתמלאנו בכמות לא סבירה של סוכרים ושומנים, אפשר להמשיך לשחקן הראשי של הקורהאוס – הקזינו.

מרלן דיטריך, דוסטויבסקי והמלכה ויקטוריה

מרלן דיטריך אמרה עליו שהוא הקזינו היפה בעולם, דוסטויבסקי, שנהג להמר בו והפסיד כסף רב, כתב עליו בספרו "המהמר", ויקטור הוגו והמלכה ויקטוריה היו אף הם בין המפורסמים הרבים שביקרו כאן. הקזינו של באדן-באדן, הגדול והעתיק ביותר בגרמניה, אכן ראוי לביקור, גם אם אתם לא מהמרים ורגליכם לא דרכה מעולם בקזינו.

הקזינו מעוצב בפאר מוגזם, דוגמת ארמונות צרפתיים מהמאה ה-19

אם אתם לא מעוניינים להמר, הגיעו לכאן בשעות הבוקר, כשקזינו אינו פעיל והשולחנות ריקים מאדם. בבקרים מתקיימים פה סיורים מודרכים וזאת הזדמנות לשמוע סיפורים על העבר המפואר ולהתפעל מהעיצוב שמזכיר ארמונות צרפתיים מהמאה ה-19. אין דבר מאופק או מינימליסטי בקזינו הזה, הכל מהודר ואפילו מוגזם: נברשות עצומות ממדים, מזרקות מזהב טהור, פסלים מצועצעים, וילונות כבדים מקטיפה, טפטים ממשי. אם אתם מעדיפים לחוות את ריגוש הרולטה או הבלאק ג'ק, חזרו לכאן בשעות אחר הצהריים או בערב, עטויים בלבוש הולם (ז'קט ועניבה לגברים). • הקזינו פתוח מ-11:00 עד 02:00, שולחנות ההימורים פועלים מ-15:00. כניסה – 5 אירו. כתובת: Kurhaus, Kaiserallee 1, אתר

סמוך לקורהאוס נמצא עוד מקום ששווה עצירה. אולם השתייה, Trinkhalle, בנוי בסגנון של מקדש יווני. למעשה זהו מעין מסדרון גרנדיוזי באורך 90 מטר, מעוטר בעמודים, פסלים וציורים ענקיים. כל מטרתו היתה לספק מי מעיינות למטיילים בשדרה היפה, מתוך אמונה ששתיית מים תך כדי הליכה יפה לגוף ולנפש.

אולם השתייה. המקום בו המטיילים בשדרה נהגו לשתות מי מעיינות מינרלים

בשונה מהמבנים האחרים בשדרה, מוזיאון פריידר בורדא (Museum Frieder Burda) שוכן בבניין מודרני, בוהק בצבעו הלבן. המוזיאון נקרא על שם אספן אמנות אמיד, שמימן את בנייתו ותרם לו את אוסף האמנות הפרטי שלו. את הבניין המלבני ונקי הקווים עיצב האדריכל היהודי-אמריקאי ריצ'ארד מאייר, שאחראי, בין השאר, למוזיאון גטי בלוס אנג'לס (וגם למגדל מגורים תל אביבי).

מוזיאון פריידר בורדא. בתמונה העליונה: הבניין נקי הקווים והמודרני של המוזיאון שונה מאוד משאר המבנים בשדרה, הצילום באדיבות Museum Frieder Burda ©; בתמונה התחתונה: ילדון ופסלון בתערוכה על בינה מלאכותית, צילום: רותם בר כהן

המוזיאון מכיל אוסף קבוע של יצירות אמנות מודרניות לצד תערוכות מתחלפות מרתקות. בעת הביקור שלי התערוכה המרכזית התמקדה ב-AI, בינה מלכותית, והציגה זוויות מפתיעות למה שצפוי להפוך לחלק משמעותי מחיינו. לצד המוזיאון המודרני ניצב בניין מרשים בסגנון ניאו-קלאסי, מראשית המאה ה-20, שבו שוכנת הגלריה הממלכתית לאמנות (Staatliche Kunsthalle). בין השניים מחבר גשר מזכוכית, שבקצהו נמצא בית קפה נחמד.• כתובת: Lichtentaler Allee 8B, אתר

לטבול במי מעיינות חמים (מאוד!)

אי אפשר לבקר במקום שהמילה "באדן" מופיעה פעמיים בשמו בלי להתייחס למרחצאות. ב-2021 הוכרזה באדן-באדן, ביחד עם עוד 10 ערי ספא ומרחצאות, כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, תחת השם "ערי הספא הגדולות של אירופה". 11 ערי הספא הללו נמצאות בשבע מדינות אירופיות שונות, ובנוסף לבאדן באדן ניתן למצוא ברשימה גם את ספא בבלגיה, באת' באנגליה, קרלובי וארי בצ'כיה, וישי בצרפת ועוד. לרשימה המלאה ותיאור של כל אחת מערי הספא הגדולות לחצו כאן >>

את העובדה שמעיינות חמים זורמים מתחת לאדמת העיירה אפשר לראות בגנים המדורגים של הטירה, שם משגשגים צמחים מאוד לא טיפוסיים לאזור, כמו עצי לימון ותפוז. הם שורדים את החורפים הקרים והמושלגים בזכות הקרקע החמה, תוצאה של המים החמים שנובעים ממעבה האדמה – במעיין הקר שבהם המים מגיעים ל-44 מעלות, בחם ביותר ל-68 מעלות.

מבט על הכיכר בה נמצאת מזרקת השתייה Fettquelle. לשתות או לא לשתות, זאת השאלה…

מהכיכר למרגלות הגנים הנאים אפשר לרדת במדרגות אל Fettquelle, מזרקת שתייה ציבורית מהמאה ה-19. המים, שהרכבם נשמע מבהיל למדי – בין השאר הם מכילים ציאניד וחומרים רדיואקטיביים – נקווים אל תוך אגן אבן. שלט בגרמנית מתריע מפני שתיית המים, אבל המקומיים, שמאמינים בסגולותיהם הבריאותיות, נוהגים למלא בהם בקבוקים לשתייה יום-יומית. לשאלתי, אחת הנשים במקום סיפרה שבני משפחתה שותים באופן קבוע ליטר או שניים מהם ביום, מה שעוזר לשמור על בריאותם. גם אם לא השתכנתם, טבלו יד באגן האבן כדי להרגיש עד כמה המים חמים.

הרבה יותר מכף יד תוכלו לטבול בשני בתי המרחצאות הסמוכים. מרחצאות פרידריכסבאד (Friedrichsbad) נפתחו ב-1877 על שרידיהם של המרחצאות הרומים, והם מתאימים למי שמחפש את ההוד וההדר של פעם ואווירה שקטה ללא מצהלות ילדים. הכניסה היא מגיל 14 ומעלה וכנהוג במרחצאות קלאסיים בגרמניה, גם כאן תגלו שטבילה או ישיבה בסאונה בעירום לא רק מקובלת, באזורים מסוימים אפילו אסור ללבוש בגד ים.
• המרחצאות פתוחים מ-9:00 עד 22:00 (כניסה אחרונה שעתיים לפני הסגירה). 35 אירו לכניסה ללא הגבלת שעות במהלך היום וכן חבילה הכוללת כפכפים, מגבת, סבון, שמפו, קרם גוף ותה צמחים בחדר המנוחה. כתובת: Römerpl. 1 אתר

מרחצאות פרידריכסבאד, למעדיפים טעם של פעם ולא נרתעים מעירום מלא | צילום: שאטרסטוק

אם אתם מובכים מעירום מלא, הגעתם עם ילדים צעירים (מגיל 7 ומעלה) או שאתם מעדיפים מתקנים מודרניים, עדיף לכם ללכת אל מרחצאות קראקלה (Caracalla Spa) באותה הכיכר. הם ממוקמים בבניין עכשווי עם חלונות גדולים שמשקיפים אל הנוף ויש בהם בריכה מרכזית יפה, ג'קוזי, סאונות יבשות ורטובות ומתקנים לילדים. גם כאן יש אזורים שהכניסה אליהם היא בעירום.

• המרחצאות פתוחים מ-8:00 עד 22:00 (כניסה אחרונה שעה וחצי לפני הסגירה), אפשר לקנות כרטיס לשעתיים, לשלוש שעות או לכל היום. החל מ-19 אירו לשעתיים באזור הבריכות ועד 36 אירו לכל היום בבריכות ובסאונות. כתובת: Römerpl. 1 אתר

מרחצאות קארקלה, למי שמעדיף סביבה עכשווית | צילום: K I Photography / Shutterstock.com

שופינג, קפה והליכות בטבע

אחת ההנאות הגדולות שמזמנת באדן-באדן היא פשוט לשוטט ברחובות, להציץ בחלונות ראווה, לשבת בבית קפה נחמד, לבקר בכנסייה או במוזיאון ייחודי וכמובן גם לעשות קניות.

סמטת מדרגות במרכז העיירה

התחילו את השיטוט העירוני בכיכר המרכזית, Leopoldsplatz, משם המשיכו לאורך המדרחוב הראשי, שממנו מסתעפות סמטאות קטנות. כשתזדקקו למנוחה, שבו באחד מבתי הקפה הפזורים במרכז העיירה. אני אהבתי מקום בעל שם פשוט ולא מתיימר – Kaffeehaus Baden Baden. האווירה חמימה, הקפה מצוין והמאפים בהחלט מהווים סיבה טובה לחרוג מהדיאטה. ממול תמצאו סניף של DM, רשת הפארם הגרמנית (המטה שלה נמצא בקרלסרוהה הסמוכה) עם מחירים שכל פעם מחדש גורמים לי להיאנח בצער ולתהות איך יתכן שאותו מותג של משחת שיניים או קרם פנים עולה בישראל פי שניים או שלושה. • כתובת: בית הקפה: Gernsbacher Str 24, חנות DM – אותו רחוב, מספר 13.

קפה ומאפה בבית הקפה הנחמד בעל השם הלא מתיימר – בית קפה באדן-ברדן

בזמן השיטוט במרכז העיר כדאי לבקר במוזיאון ייחודי שנמצא שם. מוזיאון פברז'ה מוקדש ליצירות של הצורף הרוסי המפורסם פטר פברז'ה, תרומה של האספן הרוסי אלכסנדר איוואנוב. האוסף כולל מעל 1,500 פריטים, בהם יצירות בעלות משמעות היסטורית, כמו שתי ביצי פברז'ה האחרונות שהוכנו עבור ניקולאי השני, הצאר הרוסי האחרון, בשנת 1917, ערב המהפכה. הפריט היקר ביותר במוזיאון הוא ביצת רוטשילד, משנת 1902, שביאטריס רוטשילד, בת למשפחת הבנקאים הצרפתית, העניקה כמתנת אירוסין לכלתו לעתיד של אחיה. הביצה מכילה שעון, ובכל שעה עגולה מציץ מתוכה תרנגול שקורא שלוש פעמים.
• כתובת: Sophienstraße 30, אתר

ביצת רוטשילד משנת 1902, המוצג היקר ביותר במוזיאון פרבז'ה | צילום: Owen Byrne / flickr

ולסיום, איך אפשר בלי גיחה, אפילו קצרה, אל הטבע הירוק והשופע שמקיף את באדן-באדן? נתחיל עם הר מרקור (Merkur), שמתנשא מעל העיירה. בראשו של ההר, בגובה של 668 מ', יש מגדל תצפית עם נוף פנורמי מדהים על כל האזור, ביום בהיר אפשר לראות אפילו את שטוטגרט. עוד בפסגה: אזור לברביקיו ומתקני משחקים לילדים. אפשר לטפס על ההר ברגל או באופניים, וגם  ברכבת-פניקולר היסטורית, מהארוכות בגרמניה, שנוסעת בשיפוע של 54%, כך שגם ממנה נשקף נוף יפהפה.

חובבי הליכות שלא נרתעים מעליות וירידות, ייהנו מהליכה בשביל הפנורמי, שאורכו 45 ק"מ. השביל, שיוצא מבאדן-באדן ועובר דרך נופים ירוקים ומרחיבי לב, מחולק לארבעה מקטעים, כל אחד מהם בדרגת קושי ואורך שונים. פרטים על השביל תמצאו כאן >>

שביל הליכה בהר מרקור. הצצה לטבע המופלא של היער השחור | צילום: שאטרסטוק

איך מגיעים לבאדן-באדן?

חברת התעופה ריינאייר מפעילה שתי טיסות שבועיות מישראל לשדה התעופה Karlsruhe / Baden-Baden, שנמצא במרחק של כ-15 ק"מ ממרכז העיירה. אפשר גם לטוס מישראל לפרנקפורט, ומשדה התעופה להמשיך ברכב שכור או ברכבת לבאדן-באדן. נסיעה ברכבת מהירה משדה התעופה של פרנקפורט אורכת כשעה ו-40 דקות, כולל החלפה במנהיים או בקרלסרוהה.

מידע נוסף על באדן-באדן, כולל המלצות לפעילויות משפחתיות, לינה ואוכל באתר של לשכת התיירות המקומית.

הפוסט טיול בבאדן-באדן: מרחצאות, ארמונות וגנים פורחים הופיע ראשון במסע אחר

למתחילים אולי יותר נוח להכיר קודם כל את רובע פרנצלאואר ברג (Prenzlauer Berg) ההיפסטרי, עם רחובות שלווים, כיכרות נעימות, בוטיקים נחמדים ובתי קפה נינוחים, כצפוי מאזור שתושביו צעירים ואמידים למדי.

בית קפה בפרנצלאואר ברג, רובע היפסטרי נעים | הצילומים בכתבה: רותם בר כהן

אם תמשיכו דרומה ותחצו ברגל את הפארק המקסים Volkspark Friedrichshain תגיעו אל שכונת פרידריכסהיין, שהיא נעימה ומלאת עניין אבל בהחלט מעורבת יותר, עם אווירה מעט מחוספסת ורחובות מסוימים שיתכן כי תרגישו לא בנוח ללכת בהם לבד בלילה. ולמרות זאת, ואולי דווקא בשל כך, היא השכונה האהובה עלי בברלין, כי יש בה קצת מכל דבר: בתי קפה אמנותיים וקצת זרוקים (באחד מהם המוכרת נדהמה כשביקשתי קפוצי'נו עם חלב רגיל, "אפילו הילד בן הארבע שלי שותה רק חלב שיבולת שועל", העירה בחיוך); כיכר בוקסהגנר (Boxhagener Platz) הנהדרת שבימי ראשון מתקיים בה שוק פשפשים שבו אפשר למצוא תקליטי וינל לצד בגדים יד שנייה, ספרים משומשים ותיקים בכל הגדלים. ויש פה גם דוכני ירקות ופירות וכמה פוד טרקאס. גם אם הגעתם לאזור ביום אחר, תמיד נחמד לשבת באחד הרחובות המקיפים את הכיכר, שם תמצאו הרבה בתי קפה ומסעדות קטנות, בהן מסעדות וייטנאמיות ותאילנדיות מצוינות.

בתמונה העליונה – האגם בפארק פרידריכסהיין; בתמונה התחתונה – יום שמש נעים בכיכר בוקסהגנר

עד כאן האזורים הקלים יחסית לעיכול. מכאן נעבור על פני שרידי החומה באיסט סייד גלרי, נחצה את הנהר וניכנס אל רובע קרויצברג (Kreuzberg, "הר הצלב" בגרמנית). באופן רשמי, קרויצברג אוּחד בראשית המאה ה-21 עם פרידריכסהיין ליצירת רובע פרידריכסהיין-קרויצברג, אבל הברלינאים בהחלט מבדילים בין השניים, והאמת שגם בתור תיירים לא תתקשו להבחין בהבדלים. במדריכי טיולים נהוג להגדיר את קרויצברג כ"רובע תוסס", אחרי שבועיים בהם התגוררתי באחד הרחובות הראשיים של קרויצברג אני יכולה לחשוב על עוד מילות תואר… ולמרות זאת, במשך אותם שבועיים כמעט לא יצאתי מגבולות הרובע, ולא רק כי החורף סירב להרפות וגם במרץ הטמפרטורות נשקו לאפס, משני עבריו.

רחוב בקרויצברג. כשליש מתושבי הרובע הם ממוצא תורכי

כך ניצלו הבתים המרשימים של קרויצברג

בשונה מרבעים אחרים בברלין, שהיו בעבר כפרים או עיירות שסופחו לעיר, רובע קרויצברג נוצר בעקבות חקיקה בראשית שנות העשרים של המאה הקודמת. בתקופת המלחמה הקרה, כאשר גרמניה היתה חצויה בין מזרח למערב, קרויצברג היווה מובלעת של מערב ברלין, מוקפת משלושה עברים בחומה. בשנים ההם, רבים מהתושבים המקוריים, בהם יהודים רבים, נטשו את הרובע החנוק בחומה והוא הפך לאחד העניים בברלין. במקומם הגיעו מהגרים, בעיקר מתורכיה, שהתקבלו בזרועות פתוחות על ידי הממשל המקומי על מנת שיעזרו לבנות מחדש את האזורים שנפגעו במלחמה. בתים נטושים וכאלה שנפגעו במלחמה פינו מקום לשיכונים פשוטים וזולים שהוקמו במהירות עבור המהגרים הרבים. לצדם, הגיעו לקרויצברג צעירים וחסרי כל שחיפשו מגורים זולים, חלקם פלשו לבתים נטושים והתגוררו בהם במשך עשרות שנים. דווקא אותם פולשים, סקואטרים, אחראים לשימור כמה מהבתים הישנים והמרשימים שנותרו ברובע, שכן בזכותם התוכנית לבנות שיכונים בכל רחבי השכונה לא התממשה.

רחוב סקליצר בקרויצברג אחרי שלג בחודש מרץ

כיום, כשקרויצבג, כמו אזורים אחרים בברלין, עובר תהליך מואץ של ג'נטריפקציה, הדירות בבניינים שניצלו בזכותם של הסקאוטרים הפכו ליוקרתיות ומבוקשות מאוד. התורכים שהגיעו בתקופת המלחמה הקרה והדורות הבאים שנולדו כאן עדיין מהווים כשליש מתושבי הרובע. אליהם נוספו עם השנים צעירים, מוזיקאים ואמנים אלטרנטיביים. למרות הרוח הצעירה, ברחובות מסוימים, כמו גם בחלקים של פארק גורליצר (Görlitzer) סוחרי סמים מציעים את מרכולתם בצורה גלויה למדי. הנהון חד משמעי לשלילה והליכה נחושה מספיקים כדי להימנע מהסיטואציה הלא סימפטית הזאת.

בית קפה בקרויצברג. כמו רבעים אחרים של ברלין, גם קרויצברג עובר תהליך של ג'נטריפקציה

נקניקיית קארי טבעונית ומעשים טובים ומתוקים

על פי מדריך מישלן, יש מעל אלף סוגי נקניקים ונקניקיות בגרמניה, ואם אתם חובבי הז'אנר (ולא שומרים על כשרות, יש להוסיף) תוכלו לדגום לא מעט מהם במהלך הטיול בשלל טעמים וצורות בישול: נקניקיות על הגריל, מבושלות במים, מטוגנות, מוגשות שלמות, חצויות או חתוכות לעיגולים, עם חרדל, קטשופ, רוטב ווסטרשיר ועוד ועוד.

הנקניקייה של ברלין היא, כידוע, הקארי וורסט (Currywurst, נקניקיית קארי), שמוגשת חתוכה ועליה רוטב עגבניות או קטשופ, אבקת קארי ותבלינים נוספים. המציאה אותה, כך מספרים, בשנת 1949 הרטה הויוור, טבחית ברלינאית שהיה לה מזנון ברובע שרלוטנברג במערב העיר. בהמשך היא פתחה מסעדה קטנה בקרויצברג ושם הנקניקייה המטוגנת עם שלל רטבים, בהם קארי, זכתה להצלחה מסחררת בקרב הפועלים שהתגוררו ברובע. משם קצרה הדרך להפיכת הקארי וורסט למאכל רחוב פופולרי בכל ברלין.

קארי וורסט, הנקניקייה הברלינאית הפופולרית | צילום: שאטרסטוק

ויולטה, שמדריכה סיורים קולינריים בברלין מטעם Fork & Walk (ראו פרטים בהמשך) מספרת שבכל שנה נמכרות 70 מיליון קארי וורסט בעיר. אבל מה תעשו אם אתם צמחונים, טבעונים או שומרי כשרות, האם תוכלו לזכות לטעום מהנקניקייה הברלינאית המפורסמת? התשובה, אולי תופתעו לדעת, חיובית. ויולטה מובילה אותי במרץ אל KETELS Grill. בדוכן הקטן שברחוב Kottbusser Damm מדרום לתעלה של קרויצברג (שאליה עוד נגיע) מגישים נקניקיות איכותיות – בשריות, צמחוניות ואפילו טבעוניות. לשמרנים קארי וורסט טבעוניות אולי ישמע כמו חילול קודש, אבל לכל השאר זוהי בשורה של ממש. בעודי מחכה לקארי וורסט הטבעונית שלי, אני מקשיבה לשיחה קצרה, בין טבעונית נלהבת לברלינאית חביבה שטוענת שזה אולי טעים אבל לא "הדבר האמיתי". אתם מוזמנים לנסות ולהחליט בעצמכם.

• כתובת: Kottbusser Damm 1, פייסבוק

KETELS Grill, נקניקיות מסוגים שונים, כולל טבעוניות. בתמונה התחתונה – הגרסה הטבעונית לקארי וורסט המפורסמת של ברלין

אחרי הטעם העז של הנקניקייה, בגרסתה הרגילה או הטבעונית, אפשר להמשיך לעוד משהו טבעוני, הפעם מתוק וצבעוני. ל-Brammibal's Donuts יש כמה סניפים בברלין, כולל בכלבו המפורסם KaDeWe ובתחנת הרכבת המרכזית, ויש גם סניף על גדת התעלה בקרויצברג. מלבד דונאטס בשלל טעמים, צבעים, מילויים וציפויים, יש כאן גם מסר. כל התוצרת טבעונית ובכל חודש מוצע למכירה סוג אחד של "צ'ריטי דונאט" (דונאט צדקה), שעל כל קנייה שלו נתרם אירו לארגון חברתי ללא מטרות רווח – הארגון משתנה אף הוא בכל חודש.

הדונאטס מתוקים מאוד, במיוחד אלו עם הציפוי הצבעוני וההתלבטות לא קלה – האם ללכת על טעם קלאסי כמו קרמל מלוח או שוקולד לבן או להתפרע עם דונאט מאצ'ה או פאי תפוחים עם שבבי שקדים? המחירים נעים בין 3 אירו ל-3.90 אירו לסופגניה, וכדאי לצרף גם קפה (מצוין, מסחר הוגן) כדי לשבור את המתיקות. כיוון שהמקום טבעוני – הקפה שלכם יגיע עם תחליפי חלב.

• כתובת: Maybachufer 8, אתר

Brammibal's Donuts, טבעוני ומתוק

סיורים קולינריים בברלין: חברת Fork and Walk מוציאה סיורים קולינריים בברלין, כולל בקרויצברג. אפשר להזמין סיור פרטי או להצטרף לסיור קבוצתי (בקבוצות קטנות של עד שמונה משתתפים). יש סיורים נושאיים, בהם סיור טבעוני וסיור שוקי חג מולד, וכולם מהווים דרך נהדרת וטעימה להכיר צדדים נוספים של ברלין. פרטים באתר

ברבורים בתעלה וגוזלמה בשוק

על גשר קוטבוסר (Kottbusser Brücke) שחוצה את התעלה עומדת אישה לא צעירה בשמלה אדומה שידעה ימים טובים מאלו ושיער שחור משחור. היא נשענת על המעקה ובתנועה רחבה זורקת פיסות לחם אל עבר המים. המוני ברבורים מתקדמים במהירות לכיוון הגשר, מתנפלים בחדווה על הלחם. למחרת, כשאני חוצה שוב את הגשר ומתכופפת לרגע מעל המעקה, הברבורים הצחורים מתכנסים מתחתיי בציפייה.

תעלת לנדוור (Landwehrkanal) היא ללא ספק אחת מפינות החמד המקסימות של קרויצברג. התעלה, שנחפרה במאה ה-19, יוצאת מנהר השפרה וממשיכה במקביל לו לאורך יותר מעשרה קילומטרים וחצי, דרך כמה רבעים ברלינאים. היא מהווה מפלט נפלא ופיסת טבע רגועה בלב העיר, עם שבילי הליכה, עצים שענפיהם משתפלים לעבר המים, בתי סירה, ברווזים וברבורים.

תעלת לנדוור. פנינת חן שמכניסה טבע ללב העיר

לאורך התעלה, ברחוב Maybachufe, מתקיים בימים שלישי ושישי השוק התורכי, שמומלץ בחום לשוטט בו. עשרות דוכנים מוקמים משני עברי הרחוב, שהופך למדרחוב בימים אלו, עם ירקות ופירות שלא תמצאו בסופרמרקטים מקומיים, גבינות עזים, לחמים תורכיים שטוחים, שלל סוגים של זיתים, דברי מתיקה מסורתיים ועוד ועוד. לצד כל אלה, בעיקר בימי שישי, יש גם הרבה דוכנים עם בגדים ייחודיים, מלאכות יד, תכשיטים, תיקים, סלילי צמר לסריגה, מחטים וחוטי תפירה וכן הלאה.

גם אם אתם לא מתכוונים לקנות דבר, אל תצאו מכאן בלי גוזלמה (Gözleme), המאפה התורכי הנהדר. בחלק מהדוכנים מוכרים גוזלמה מוכן, אישית אני מעדיפה לשלם קצת יותר עבור כזה  שמכינים במקום. המילוי האהוב עלי הוא תרד, אבל יש גם עם גבינות עיזים, בשר טחון ושלל מילויים נוספים.

השוק התורכי. לצד דוכני האוכל והתוצרת החקלאית יש גם דוכנים לחפצי חן ובגדים ייחודיים

צ'יפס מוגזם ויין טבעי

בדרך לשוק האיכרים המקורה, אנחנו עוצרות ב-Goldies, שהלוגו שלהם הוא "האוכל הטוב הרע ביותר בעיר" (רע במובן של טוב, בהפוך על הפוך). במבט ראשון זוהי מזללת המבורגרים שגרתית, אבל התפריט מספר סיפור שונה: חלקו הראשון מוקדש כולו לצ'יפס, או כפי שקוראים לו כאן – Nasty Fries, צ'יפס רע… תקצר היריעה מלפרט את כל סוגי הצ'יפס, או ליתר דיוק את התוספות שמוערמות על הצ'יפס – מציפוי פשוט של שום ופרמזן ועד אקסטרווגנזה של מיונז ופטריות כמהין שחורות. אנחנו הלכנו על משהו פחות צפוי: ממרח אבוקדו, סלסת עגבניות, פלפלים קלויים וכוסברה טרייה. יש שחיתות ויש את הצ'יפס של גולדיס. תחליטו בעצמכם מה מופרז יותר.

• כתובת: Oranienstraße 6, אתר

צ'יפס רע, במובן של טוב, בגולדיס

מנה מוגזמת של צ'יפס יכולה להסביר למה הגענו לשוק האוכל מלאות ושבעות. אז קבלו עצה מבעלת ניסיון: אל תעשו כמוני, בואו לכאן רעבים.

בעבר היו לא מעט שווקי אוכל מקורים ברחבי ברלין, מתוכם נותרו רק שלושה, ושמו של השוק ברחוב Eisenbahnstraße מעיד על העבר הזה – Markthalle Neun ("אולם שוק 9" בגרמנית). בסתיו של 2011, 120 שנה אחרי פתיחתו המקורית, השוק המקורה נפתח מחדש. עוד לפני שאתם מסתכלים מסביב, על דוכני האוכל, הרימו עיניים למעלה, אל תקרת הזכוכית המרהיבה. השוק פתוח שישה ימים בשבוע (סגור בראשון), אבל עיקר הפעילות היא בסופי שבוע – בימים חמישי, שישי ושבת. יש כאן דוכן של קצב איכותי, דוכנים של ירקות אורגניים, גבינות ולחמים וגם, יש היגידו בעיקר, מאכלים מוכנים מרחבי העולם – מווייטנאם, דרך איטליה ועד קולומביה. וביניהם פזורים שולחנות עץ וספסלים, לאכילה במקום.

השוק המקורה Markthalle Neun. למעלה, שולחנות לאכילה במקום, למטה – טעימת יינות טבעיים בשוק

מכיוון שהגענו שבעות למדי, החלטנו להתמקד בדוכן יין שמציע טעימות, כולל של יינות ביודינמיים ויינות טבעיים, הנקראים גם פראיים, כלומר כאלה שעברו התערבות מינימלית בתהליך הגידול והייצור. אחרי כוס יין אחת לא התאפקנו וצירפנו לכוס הבאה גם ארפה עם גבינת עיזים מהדוכן הקולומביאני.

בספסל מאחוריי חברת גברים ניהלה דיון סוער בגרמנית, שלא הבנתי ממנו מילה פרט לשמה של קבוצת כדורגל מקומית שחזר שוב ושוב בקריאות רמות. כשקמתי גיליתי שהם אמנם חסונים ואפילו עבי בשר ושהם אוהדים נלהבים של קבוצתם, רק שבמקום כוס ענקית של בירה כצפוי, לפני כל אחד עמדה כוס זכוכית עדינה ובה יין לבן או רוזה. החיבור בין אנינות היפסטרית לגבריות מחוספסת מעולם לא נראה טבעי יותר.

• כתובת: Eisenbahnstraße 42, אתר (בגרמנית)

הפוסט רובע קרויצברג: הצד המחוספס של ברלין הופיע ראשון במסע אחר

אז בין אם טיול בגאורגיה נמצא ברשימת הטיולים העתידית שלכם, או שכבר ביקרתם וטיילתם בגאורגיה כמה וכמה פעמים, קבלו המלצה לסוף שבוע מושלם בטבילסי. רק לפני שנתחיל, נציין שאין פה סקירה של כל "אתרי החובה", אפילו לא קרוב לכך. ראשית, אני לא מאמינה שיש חובה כלשהי כשמטיילים בחו"ל, זאת החופשה שלכם ואתם יכולים לבחור לעשות מה מתחשק לכם. שנית, ההמלצות שלפניכם משאירות מספיק זמן לשוטט בכיף ברחובות, לשבת בבתי קפה, להציץ לחנויות, לנוח לצד הנהר ופשוט ליהנות מהעיר המקסימה הזאת, גם בלי לרוץ מאתר לאתר.

טביליסי. שילוב של אירופה ואסיה ונופים חלומיים | צילום: שאטרסטוק

חצ'פורי בלי הפסקה

את החצ'פורי הראשון שלי בטביליסי, הראשון מיני כמה וכמה (וכמה…), פגשתי בארוחת בוקר ביום הראשון בעיר. הוא היה שונה לגמרי מהחצ'פורי שאכלתי בטיול בבאטומי לפני שנים אחדות. שם הוא היה עשוי מבצק שמרים, מעוצב בצורת סירה, עם ביצה חיה שנפתחה במרכזו מיד עם צאתו מהתנור והתבשלה קלות בחומו של המאפה. ואילו זה של טביליסי הזכיר במראהו פיצה לבנה – מאפה בצק עגול, בקוטר של פיצה משפחתית, פרוס למשולשים, אלא שבשונה מפיצה, כאן הגבינה היתה בתוכו, בין שני עיגולי בצק דקים. למעשה זוהי לא גבינה אחת, אלא תערובת של כמה סוגי גבינות. והטעם? כזה  שהשכיח מיד את ספירת הקלוריות, רמת הכולסטרול ושאר עניינים של שמירה על המשקל.  בסך הכל מדובר בסוף שבוע אחד, ניחמתי את עצמי, סוף שבוע שבו מותר לשכוח מההגבלות ולהתמסר לחצ'פורי. חמים, שמנוני וטעים כמו חלום.

חצ'פורי לארוחת בוקר. באזורים שונים של גאורגיה יש גרסאות שונות של המאפה המופלא הזה

ואם לא ידעתם, לכל אזור של גאורגיה יש את החצ'פורי המיוחד לו, אבל כולם מכילים שני מרכיבים מרכזיים: בצק וגבינות. מכאן גם השם, חאצ'ו בגאורגית פירושו גבינה, פורי הוא לחם. ועוד דבר חשוב: חצ'פורי אוכלים חם, היישר מהתנור, כשהגבינות במצב נוזלי. עכשיו כשאתם מצוידים במידע בסיסי על המאכל המסורתי שתפגשו שוב ושוב במהלך סוף השבוע, אפשר לצאת לדרך, שבעים ומחויכים, אל רחובות העיר.

הכנת חינקלי. אוכל טוב תמיד משמח בטיול, אבל בגאורגיה הוא משמח במיוחד

תצפיות מופלאות

טביליסי, בירת גאורגיה, שוכנת במזרח המדינה, משני צדדיו של נהר הקורה, ששמו הגאורגי הוא מטקווארי ("האיטי" בגאורגית). העיר משתרעת על גבעות שיורדות אל הנהר, ומעבר לה נמצאים רכסי הרים, שחוסמים למעשה את התפשטות המטרופולין. התוצאה: מצד אחד אזורים בנויים בצפיפות, מנגד – אזורים של טבע לא מופרע בלב העיר, מה שהופך את הטיול בה למורכב ומעניין יותר מערים גדולות אחרות. ועוד דבר שהגבעות מאפשרות: תצפיות נפלאות על העיר משני צדי הנהר.

נתחיל בתצפית על העיר העתיקה מרמת מטאחי (Metekhi plateau), גבעה מעל נהר, שבתחתיתה נמצא הרכבל שעולה לנקודת התצפית הבאה שלנו. מהרחבה שלצד כנסיית מטאחי נשקף נוף מקסים של העיר העתיקה, בתי המרחצאות על גדת הנהר ומעל הכל הפסל הלבן של אמא גאורגיה, שגם אליו עוד נגיע. במרכז הרחבה ניצב באון פסלו של וחטנג גורגסלי, שליט הממלכה העתיקה כארתלי, כשהוא רכוב על סוס וידו האחת מונפת אל על. כמו שכבר אפשר להבין, פסלים, היסטוריה ותצפיות ילוו אותנו לאורך כל הטיול בטביליסי ומחוצה להם.

הרכבל שעובר בין שתי נקודות תצפית משני עברי הנהר | צילום: שאטרסטוק

מנקודת התצפית ירידה תלולה אך קצרה תביא אותנו אל הרכבל שעולה לנקודה הגבוהה ביותר בטביליסי. לא רחוק משם יש גם כדור פורח, שקשור לקרקע (בדומה לזה של פארק הירקון), אופציה נוספת ויקרה יותר להשקיף על העיר. קרון הרכבל עם החלונות השקופים מאפשר פנורמה של 360 מעלות על העיר, משני צדי הנהר. הכינו את המצלמות מראש, שכן הנסיעה כולה אורכת בסך הכל כשתי דקות. הרכבל יביא אתכם אל מבצר נאריקלה (Narikala) המרשים מהמאה הרביעית לספירה. מכאן הליכה קצרה במעלה הגבעה תביא אתכם אל קרטליס דדה, פסלה של אם האומה. הפסל הלבן, שגובהו 20 מ', הוא של אישה שבידה האחד אוחזת גביע יין ובשנייה חרב – מי שפניו לשלום יתקבל במאור פנים ובשפע, מי שפניו למלחמה יתקבל בחרב. למרגלות הפסל נפתחת תצפית מופלאה של הצד המודרני יותר של העיר, כולל גשר השלום המרהיב.

הנוף מפסל אם האומה בנקודה הגבוהה ביותר בעיר

אם אתם אוהבים ללכת ברגל, רדו מכאן בסדרה של מדרגות וסמטאות תלולות אל העיר העתיקה.

העיר העתיקה של טביליסי

תשכחו מטיולים אחרים שלכם בערי בירה אירופאיות או אפילו כאלה אצלנו בעיר העתיקה של ירושלים או עכו. העיר העתיקה של טביליסי שונה לחלוטין. זהו בליל של בתים צבעוניים עם מרפסות עץ מגולפות, שכמו תלויים זה מעל זה, מחוברים ביניהם בגרמי מדרגות ושבילים צרים, מעל סבך של סמטאות אבן תלולות. בין בתי המגורים, שהצצה מבעד חלון או דלת פתוחה מגלה עד כמה צנועים הם מבפנים, פזורים בתי קפה, מלונות בוטיק קטנים, גלריות אמנות, חנויות מזכרות ובתי מרחץ.

העיר העתיקה של טביליסי. הבתים כמו תלויים זה מעל זה ומעל הסמטאות הצרות

בכיכר עם בתי המרחץ, שקל לזהותם בזכות סדרה של כיפות קטנות ולצדם בית המרחץ אורבליאני (Orbeliani) עם העיטורים המורכבים והנפלאים, מחכה לכם עוד הפתעה. הליכה קצרצרה מאחורי בית המרחץ הססגוני תביא אתכם לשביל לאורכו של ערוץ עמוק, שמעליו תלויים בתים שנראה כאילו עוד רגע ישמטו למטה. לכו בשביל עד למפל מקסים, פינת טבע קסומה ממש בלב העיר.

בתים על קצה הקניון ומפל יפה. טבע מקסים בלב העיר

מנגד, כחמש דקות הליכה ממרחצאות אורבליאני, דרך הרחובות Abano ו- Samghebroתביא אתכם אל רחוב שארדני (Jan Shardeni), רחוב הבילויים של טביליסי, עם שלל מועדונים, בתי קפה ומסעדות. במבנה מרהיב נמצאים שני מוזיאונים – המוזיאון ההיסטורי ומוזיאון היין, ביקור בכל אחד מהם יגלה לכם טפח נוסף מההיסטוריה המרתקת של המדינה בכלל ובירתה בפרט (כתובת: רוחב Sioni מס' 8).

שוק הפשפשים ועוד שני שווקים

שיטוט בשוקי פשפשים הוא תמיד כיף, אבל שוק הפשפשים של טביליסי, המכונה שוק הגשר היבש, שכן הוא נמצא לצד גשר שאינו עובר מעל נהר, מענג במיוחד. השוק מתקיים כל יום, אבל כדאי להגיע אליו בסופי שבוע, אז כמות הדוכנים גדולה בהרבה. משני צדי הגשר, ברחוב האנכי ובפארק הצמוד פזורים דוכנים ועליהם מציאות של ממש: כלי פורצלן, תקליטים, תכשיטים, צעיפי לבד בעבודת יד, ציורים של נוף מקומי, פסלונים ועוד ועוד, והכל במצב מצוין, דברים שישבו לבטח לאורך השנים  בוויטרינות בבתים פרטיים או עבודות יד וציורים של המוכרים (לרוב, המוכרות) עצמם.

שוק הגשר היבש, תענוג גדול לחובבי שוקי פשפשים

אם אתם חובבי עתיקות, מחפשים פריטי קישוט לבית או מתעניינים במלאכות יד מסורתיות, תיהנו כאן מאוד. המחירים זולים למדי, אפשר לנסות להתמקח, אבל לרוב לא תצליחו להוריד את המחיר המבוקש באופן דרמטי.

שני שווקים נוספים בעיר, שונים לגמרי, ששווה לבקר בהם: בזאר מיידן (Meidan Bazar) שנמצא במעבר תת קרקעי בעיר העתיקה ומציע תבלינים, יינות, סבונים ועבודות יד מסורתיות, ושוק האוכל המצוחצח אורבליאני (Bazari Orbeliani) שבקומת הקרקע שלו מוכרים מיני מאכלים, ירקות ופירות, תבלינים וממתקים מסורתיים, ובקומה מעל יש מסעדות נחמדות, בהן Qart Valley המצוינת שבה אכלנו, בין השאר, סלט תותים נפלא (בהחלט לא קינוח), מאפה עגול ושטוח שנראה כמו חצ'פורי אבל במקום גבינות הוא ממולא במחית שעועית אדומה ולקינוח עוגת דבש שלא דומה כלל לעוגות הדבש המוכרות לנו מחגי תשרי (כתובת: V, 3A Vekua Street, Tbilisi, פייסבוק).

שוק האוכל אורבליאני. דוכן פירות בשוק המצוחצח וסלט תותים במסעדת Qart Valley שבקומה השנייה של השוק

לאכול, לרקוד, לשמוח

אוכל, כפי שכבר בטח הבנתם, הוא חלק בלתי נפרד מהנאות השהות בטביליסי. הנה המלצות לעוד שתי מסעדות נחמדות בעיר, כל אחת מהן שונה מאוד ושתיהן מגישות אוכל נהדר:

Barbarestan. מסעדה אלגנטית בעיצוב חמים ושירות מעולה. הרבה מהמנות המוגשות כאן מקורן במתכונים מתוך ספר בישול בן יותר ממאה שנה שבעל המסעדה מצא בשוק הפשפשים. הבסיס אמנם נעוץ במסורת של המטבח הגאורגי, אבל הביצוע וההגשה מזכירים מסעדות צרפתיות עכשוויות. (כתובת: D. Aghmashenebeli Ave. 132, פייסבוק)

במסעדת Barbarestan רבות מהמנות מקורן בספר הבישול העתיק (בתמונה) שנמצא בשוק הפשפשים

Ethnographer. במבט ראשון אולי תחשבו שנקלעתם בטעות לחתונה או מסיבה משפחתית אחרת. בכניסה למסעדה יש גן יפה שבו פזורים שולחנות, בחלל המרכזי משפחות וקבוצות חברים יושבות לצד שולחנות ארוכים עמוסים בכל טוב. על במה קטנה בצד אחד של החדר כמה נגנים מנגנים להיטים של שנות השמונים. אפשר להירגע, לא התפרצתם לאירוע פרטי. זוהי מסעדה עם אוכל מצוין שלצדו מנעימים את זמנכם במוזיקה חיה. בהמשך הערב כמה רקדנים ורקדניות בתלבושות מסורתיות פוצחים בריקודים גאורגים סוערים, הכוללים קפיצות והנפות ידיים ורגליים. לקראת סוף הערב, הנגנים עוברים למוזיקת דיסקו והסועדים קמים לרקוד – סבים וסבתות, צעירים היפסטרים וילדים שנולדו שנים רבות אחרי שהמוזיקה הזאת נחשבה לשיא האופנה. האוכל נהדר, היין מצוין והמוזיקה – שילוב של מוזיקה גאורגית ולהיטי סן רמו – לא תשאיר אתכם אדישים.  כתובת: T, 105 Akaki Beliashvili St, פייסבוק).

מסעדת Ethnographer. תכף יתחילו הריקודים

אחרי כל האוכל הזה וכל ההליכות ברחבי העיר, לא תעצרו לעיסוי מהנה במחיר טוב? Balneological Spa Resort אמנם מכיל את מילת המפתח "ספא" אבל לא מדובר רק בטיפולי ספא המוכרים לנו בישראל. כמיטב המסורת המזרח אירופית, בבניין ההיסטורי עצום הממדים אפשר לעבור טיפולים רפואיים ופרא-רפואיים למגוון תחלואים. אבל יש גם בריכות עם מים טרמליים עשירים בגופרית וסוגים שונים של עיסויים מהנים מאוד (כתובת: 9 Vakhtang Gorgasali St, כ-110 שקלים לעיסוי).

אלו הם רק כמה מהמקומות ששווה לבקר בהם בטבילסי. יש עוד המון, ממש המון, מה לראות  ולעשות בעיר – שלל מוזיאונים, דרך כנסיות יפות, אתרי מרחצאות, קניונים מודרניים לחובבי שופינג ואפילו פארק שעשועים,  ,Mtatsminda Park למקרה שהגעתם עם הילדים. ממה שתראו ותחוו ביומיים-שלושה בהחלט יישאר טעם של עוד, לביקור הבא. בינתיים, בואו נכיר כמה מקומות מחוץ לעיר, במרחק נסיעה לא ארוכה, שכדאי להגיע אליהם במהלך השהות בטביליסי.

טיולי יום מטביליסי

כיוון שזוהי הצעה לחופשה קצרה בטביליסי, לא נגיע הפעם אל הקווקז הגבוה, ובכל מקרה שווה להקדיש מספיק זמן כדי לחקור את נפלאותיו. אבל אם תרצו הצצה אל הנופים המשגעים שמחוץ לעיר, הנה המלצה לכמה מקומות נהדרים קרוב לטבילסי. אפשר לבקר באחד או בכמה מהם (ואפילו בכולם אם אתם נמרצים במיוחד), הם מסודרים פה מדרום לצפון ביחס לטביליסי, רובם נמצאים לאורך כביש E117, המוכר גם בתור הדרך הצבאית.

הצצה לנופים שמחכים לכם מחוץ לעיר

מצחתה

מצחתה (Mtskheta) היא אחת הערים העתיקות בגאורגיה. היא שימשה כבירתה של הממלכה העתיקה כארתלי בין המאה ה-7 לפני הספירה למאה ה-5 לספירה. העיירה המקסימה, השוכנת כ-27 ק"מ מצפון לטביליסי, במפגש הנהרות קורה ואראגווי, הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הרחוב הראשי, המקביל לנהר, מוביל אל המבנה המרשים של כנסיית סווטיצחובלי מהמאה ה-11. לאורכו, בשולי חצרות הבתים, יש דוכנים שבהם הדיירים מוכרים מתוצרתם: דבש, כלי קרמיקה ומלאכות יד נוספות.

מצחתה. הרחוב הראשי והנהר החוצה את העיירה

סמטה היורדת בתלילות מהרחוב הראשי מובילה למסעדת Kera שיושבת ממש על שפת הנהר. עצים מצלים על החצר מעל המים ואל השולחן מגיעות המנות האהובות כל כך מהמטבח הגאורגי המסורתי: צלחת גבינות עזות טעם, כדורי פחאלי מירקות שונים (סלק, תרד, חצילים וכן הלאה) טחונים עם אגוזי מלך, סלט ירקות עם רוטב של אגוזים, דגי נהר קטנטנים מטוגנים, עוף ברוטב אגוזים… אגוזי המלך מככבים במנות רבות, בין השאר בתוך רטבים וכשמן שמפיקים מהם. וכמובן חצ'פורי בגרסתו העגולה, כי איך אפשר בלי… (כתובת: 3 Sanapiro, Mtskheta, פייסבוק)

פלטת גבינות במסעדת Kera, אין סוף להפתעות משמחות החך

• מידע שימושי: מצחתה נמצאת כ-26 ק"מ מטביליסי, מגיעים אליה בכביש Tbilisi- Senaki- Leselidze Hwy.

מנזר ג'ווארי

בגאורגיה, כמו שאפשר לראות גם במהלך ביקור קצרצר, יש לא מעט כנסיות ומנזרים במיקומים מרשימים במיוחד. אחד מהם הוא מנזר ג'ווארי, או מנזר הצלב, שניצב באון על ראש צוק, משקיף על מצחתה ומפגש הנהרות, שנראה מכאן היטב. על פי האמונה, במאה הרביעית לספירה נינו, שהביאה את הנצרות לגאורגיה, בנתה כאן כנסייה קטנה. במאה השישית נוספה כנסייה גדולה יותר, בצורת צלב מרובע, מבנה ארכיטקטוני שניתן לראות בכנסיות רבות ברחבי גאורגיה שנבנו מאוחר יותר.

מנזר ג'ווארי והנוף המפעים שנשקף ממנו

שביל תלול מוביל אל הכנסייה, אבל עוד קודם לכן כדאי לעצור בדרך כדי להתרשם מהנוף, שבאמת עוצר את הנשימה ביופיו. כלות וחתנים מגיעים לכאן לצילומים לפני החתונה, ואפשר לראותם גם בתוך הכנסייה עצמה, בטקס דתי שלא הבנתי את פשרו אבל הוא מרגש גם את מי שאין לו קשר לנצרות. לאחריו עברו שני כמרים בגלימות ססגוניות, אחד מהם נושא כדור קטורת, לצלילי הפעמונים הם עברו בין ארבע פינות הכנסייה, מפזרים ענן של קטורת בכל אחת מהן, משמרים מסורת דתית בת אלפי שנים.

מנזר ג'ווארי מושך כלות וחתנים, לא רק לצילומי חתונה אלא גם לעריכת טקסים בכנסייה

• מידע שימושי: מנזר ג'ווארי נמצא כ-27 ק"מ מטביליסי, הדרך אליו אורכת בסביבות 40 דקות, תלוי במצב התנועה. ממצחתה הנסיעה לראש הצוק שם נמצא המנזר אורכת כעשר דקות.

שאטו מוחרני

חובבי יין נלהבים אולי מכירים את השם שאטו מוחרני (Chateau Mukhrani), יקב גאורגי שאחראי לכחצי מיליון בקבוקים בשנה, 60% מהם מיוצאים לארצות הברית, אירופה, סין וגם לישראל. הביקור במקום מלהיב גם למי שאינו בקי במיוחד ביינות. ראשית, המקום עצמו מקסים, עם מבנה מרשים מהמאה ה-19, מוקף בגנים מטופחים ומעוצבים להפליא. סיור במרתף היינות של האחוזה מבהיר היטב את ההבדל בין יינות צרפתיים לגאורגיים – באופן מסורתי היין הגיאורגי מיושן בכדי חרס וטעמו עז ופחות מעודן מיינות שמתיישנים בחביות אלון. בשאטו מוחרני מייצרים יין בכמה שיטות: בכדי חרס, בחביות אלון וגם במיכלי נירוסטה מודרניים. את ההבדל אפשר לטעום בסיום הסיור, בטעימה של כמה מיינות היקב.

שאטו מוחרני מבחוץ ומבפנים. אחוזת יין מהמאה ה-19. עצירה מומלצת לחובבי יינות

במקום יש גם מסעדה מצוינת שבה אפשר להמשיך לשתות מהיינות המקומיים בלוויית אוכל גאורגי נהדר. לפני שאתם יוצאים לשוטט בגני האחוזה כדי להפיג את אדי האלכוהול ואת הקלוריות שצברתם בארוחה הנהדרת, מומלץ בחום לקנות כמה בקבוקי יין. היינות מצוינים והמחירים מצחיקים, ודאי אם משווים אותם למחירי יינות מקבילים ממדינות יצרניות יין כמו צרפת או איטליה.

יינות בכדי חרס ביקב של שאטו מוחרני

• מידע שימושי: שאטו מוחרני נמצאת כ-50 ק"מ מטביליסי וכ-25 ק"מ ממצחתה ומגיעים אליה בכביש Tbilisi- Senaki- Leselidze Hwy בנסיעה שאורכת כשעה (חצי שעה ממצחתה). האחוזה פתוחה למבקרים בימים ב'-ה' 18:00-10:00, בסופי שבוע (שישי- ראשון) 22:00-10:00 פרטים נוספים באתר ובפייסבוק).

מאגר המים זינוואלי

אם יש לכם זמן, תוכלו להמשיך ממצחתה צפונה על הדרך הצבאית המובילה אל הקווקז הגבוה עד מאגר המים זינוואלי (Zhinvali Water Reservoir). אמנם זהו אגם מעשה ידי אדם, שנוצר על ידי סכר, אבל יופיו לא נופל מאף אגם טבעי. כלוא בין הרים, עם מים בצבע טורקיז, זהו אגם יפהפה. לאורך הכביש יש כמה נקודות עצירה עם דוכנים קטנים של פירות, מיצים ומזכרות וגם כמיטב המסורת האינסטגרמית – מקומות מושלמים לצילום, בין אם תבחרו להצטלם מוקפים בלב אדום או ישובים על נדנדה מול הנוף. בקצה הצפוני של האגם יש מבצר מרשים, אנאנורי (Ananuri), שגם שם לא תצליחו להפסיק לצלם.

מאגר המים זינוואלי. הנקודה המושלמת לצילום אינסטגרמי

• מידע שימושי: ממצחתה המשיכו צפונה על הדרך הצבאית, E117, כ-35 ק"מ, עד מאגר המים זינוואלי. מבצר אנאנורי נמצא כעשרה קילומטרים צפונה משם, אף הוא על הדרך הצבאית.

____

הכותבת היתה אורחת של משרד התיירות הגאורגי Georgian National Tourism Administration

הפוסט סוף שבוע בטביליסי הופיע ראשון במסע אחר

עוד כתבות ומידע על קרקוב

גשר להולכי רגל מעל נהר ויסלה. קרקוב נחשבת לאחת הערים היפות בפולין, אם לא היפה מכולן

כיכר השוק הומה

האתר המפורסם ביותר בקרקוב הוא הכיכר המרכזית (Rynek Główny בפולנית), שנמצאת בלב העיר העתיקה. הכיכר הריבועית משתרעת על שטח עצום והיא נחשבת לאחת הכיכרות הגדולות באירופה שנותרו מימי הביניים. היא גם הוכתרה בתור אחת היפות בעולם. הכיכר מוקפת בשלל בניינים היסטוריים, כנסיות, מגדל העירייה (בניין העירייה עצמו לא שרד), אולם הבדים מתקופת הרנסנס ומבנים רבים נוספים.

הכיכר המרכזית של קרקוב

מעבר לבניינים היפהפיים, ששווה להקדיש להם תשומת לב, בכיכר יש אינספור מסעדות ובתי קפה וכן עומדות בה כרכרות רתומות לסוסים, מצפות לקחת תיירים לסיבוב ברובע. הכיכר, כאמור, נמצאת בלב העיר העתיקה של קרקוב, אשר הוכרזה כולה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הרובע העתיק נותר כמעט ללא שינוי מאז ימי הביניים ויש בו מספר רב של כנסיות ואתרים היסטוריים, לצד הרבה חנויות קטנות, גלריות, בתי קפה ודוכני אוכל. בקיצור, כל מה שצריך כדי להעביר כמה שעות נעימות במיוחד, עדיף בשיטוט רגלי.

הדרך הטובה ביותר לחוות את העיר העתיקה היא בשיטוט רגלי

מאכלי רחוב שווים במיוחד

למרות שיש הרבה מסעדות מומלצות בקרקוב (ראו בהמשך), בכל זאת אל תוותרו על שני מאכלי רחוב, זולים מאוד וטעימים מאוד. הראשון הוא סופגניות נפלאות שנקראות בפולנית paczki. הן באות כמו שהן או ממולאות בשלל מילויים, ובהחלט לא פשוט להחליט באיזה מהם לבחור. המלצה אישית: תשכחו את הדיאטה ונסו כמה סוגי סופגניות, רק כך תדעו מה הסוג האהוב עליכם…

סופגניות ממולאות בשלל מילויים – משוקולד ועד רסק תפוחים

אם אתם פחות מתחברים למתוק, תוכלו לקנות באחת העגלות הקטנות ברחבי העיר בייגלה – Obwarzanki בפולנית. יש גרסה פשוטה ללא תוספות ויש גם בייגלה עם מלח, שומשום או פרג. הבייגלה הוא חלק בלתי נפרד מהמטבח המקומי, עד כדי כך שהקדישו לו אפילו מוזיאון קטן ונחמד במרכז העיר, לא רחוק מהכיכר המרכזית (מוזיאון הבייגלה, כתובת: Ignacego Paderewskiego 4, אתר).

שוק Stary Kleparz, מול מוזיאון הבייגלה

כמה צעדים ממוזיאון הבייגלה נמצא שוק מקורה קטן ומקסים במיוחד, Stary Kleparz שמו. יש כאן דוכנים של ירקות ופירות, יפים ומבריקים כאילו מישהו צחצח בקפידה כל אחד מהם, גבינות, נקניקים, עשבי תיבול, תערובות תה, פרחים ועציצים, כלי בית ועוד. בפתח השוק, בחנות לטחינת קפה, תוכלו לקנות קפה חזק וטוב ולשתות אותו בחצר הזעירה בחזית החנות.

איפה? השוק נמצא ב-Rynek Kleparski 20.

טירה, כנסייה ונוף לנהר

לא רחוק מהכיכר המרכזית נמצא עוד אחד מהאתרים המפורסמים של קרקוב – גבעת ואוול (Wawel). הגבעה מתנשאת לגובה של 228 מ' בגדה השמאלית של הוויסלה. עוד לפני שתתרשמו מהמבנים בראש הגבעה כדאי לעצור לצד החומה ולהשקיף מעליה על הנהר. מכאן אפשר לראות את הכדור הפורח, אטרקציה תיירותית שמאפשרת לראות את העיר מלמעלה (פרטים על הכדור הפורח תמצאו כאן).

הנוף הנשקף מגבעת ואוול

הגבעה היתה המרכז הדתי והשלטוני של פולין בין המאות ה-11 ל-17, ועדות לכך ניתן לראות בטירה המרשימה שבה גרו בעבר מלכי פולין והקתדרלה, שם הם הושבעו לתפקידם ונקברו לאחר מותם. המתחם כולו מטופח ויפה מאוד, אבל גם צפוף מאוד שכן זה אחד האתרים הפופולריים בעיר, לא רק לתיירים אלא גם לתלמידים ומטיילים מקומיים.

המתחם של טירת ואוול היה בעבר המרכז השלטוני והדתי של קרקוב

הרובע היהודי – פעם ועכשיו

לפני מלחמת העולם השנייה הקהילה היהודית של קרקוב מנתה 65 אלף אנשים, כ-25% מאוכלוסיית העיר בימים ההם. היהודים גרו בעיקר בשכונת קז'ימייז' (Kazimierz), שבמקור היתה עיירה נפרדת, שנחל חצץ בינה לבין קרקוב. בסוף המאה ה-19 אפיק הנחל נסתם בעפר וקז'ימייז' הפכה חלק מקרקוב.

קז'ימייז', בעבר עיירה נפרדת, כיום חלק מקרקוב

הקהילה היהודית המפוארת שחיה כאן והיתה אחת הגדולות בפולין נרצחה כמעט כולה בשואה, והיום נותר כאן רק קומץ קטן של יהודים. עם זאת, גם בימינו אפשר לראות שרידים של החיים היהודיים בשכונה, בעיקר ברחוב שורקה (Szeroka), שנראה יותר כמו כיכר מאשר רחוב. יש כאן בית כנסת, בית קברות יהודי, מסעדה ובית קפה שמגישים אוכל יהודי, חנות ספרים בעברית ואידיש וכמה מוסדות תרבות.

רחוב שורקה בקז'ימייז'. גם כיום נותרו בו סממנים יהודיים רבים

הטיול בחלק היהודי של קז'ימייז' מרתק, וכל שלט בעברית או באידיש מעורר התרגשות של ממש. הזכרונות מהעבר היהודי מתעוררים לתחייה בכל חודש יוני, אז מתקיים כאן פסטיבל של תרבות יהודית ובמהלכו יש הופעות חיות של כלייזמרים.

בית כנסת ובית קברות יהודי בקז'ימייז'. שרידים מהקהילה היהודית המפוארת שחיה כאן עד המלחמה

בנוסף לחיים היהודיים, קז'ימייז' הוא רובע מתחדש, עם הרבה בתי קפה וברים מלאי אווירה. הסצינה הצעירה והתוססת מתרכזת בעיקר סביב הכיכר פלאק נובי (Plac Nowy). בין השאר תמצאו שם בר אפלולי בשם אלכימיה, המעוטר בכלים עתיקים של אלכימאים, וקפה מקסים שנקרא זינגר ולא במקרה – השולחנות של בית הקפה הן למעשה שולחנות של מכונות תפירה, ובמרכז כל אחד ניצבת מכונת תפירה ישנה של חברת זינגר.

בר אלכימיה. בשנים האחרונות קז'מייז' הפכה לאזור תוסס החביב על צעירי העיר

אל בטן האדמה

פחות מחצי שעה נסיעה ממרכז קרקוב נמצאים מכרות המלח של ווייציצ'קה (Kopalnia Soli Wieliczka), אשר פעלו באופן רצוף במשך 700 שנה, מהמאה ה-13 ועד סוף המאה ה-20 (כיום מתבצעת כאן כרייה מינימלית, בעיקר לצורך תחזוק המכרות והפקת מלח למוצרים תיירותיים). המכרות, שהם מהעתיקים מסוגם בעולם, מהווים עולם תת קרקעי מופלא, הכולל מסדרונות, אולמות וכוכים שנחצבו לאורך 300 ק"מ ולעומק של יותר מ-320 מ' מתחת לפני הקרקע.

עמוק באדמה: האולם המרכזי במכרות המלח. במקום נערכים אירועים, קונצרטים ואפילו חתונות

מתוך תשע הקומות התת קרקעיות במכרות המבקרים מורשים ללכת לאורך שלושה וחצי קילומטרים עד לעומק של 135 מ'. הדרך כרוכה בירידה במאות מדרגות עץ ומעבר דרך מסדרונות צרים (אם אתם מתקשים בהליכה או סובלים מקלסטרופוביה כדאי לקחת זאת בחשבון), אשר מובילים לאולמות שבהם חצבו הכורים פסלים, תחריטים, נברשות ועוד – והכל ממלח. רבות מיצירות המלח קשורות לנושאים דתיים, ויש אפילו קפלה מעוטרת שמוקדשת לקדושה קינגה, מגינת הכורים. באולם המרכזי עצום הממדים נערכים מדי פעם אירועים, קונצרטים וחתונות. עוד רואים אל מעמקי המכרה כמה אגמים קטנים.

בין ההפתעות המחכות ליורדים לבטן האדמה במכרות המלח יש גם כמה אגמים תת קרקעיים

אם את הדרך למטה עושים בלא פחות מ-800 מדרגות, הרי שבחזרה עולים במעלית, שמביאה אתכם כהרף עין אל אור השמש בחוץ.

מכרות המלח של ווייציצ'קה הם אחת האטרקציות הפופולריות באזור קרקוב והם מושכים מבקרים רבים מאוד. במרחק של כ-20 ק"מ משם יש עוד מכרות מלח, מוכרים פחות. אלו הם מכרות המלח של בוכניה (Kopalnia soli w Bochn), שאף הם פתוחים למבקרים. מכרות המלח בשתי העיירות הוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. מידע נוסף באתר

מסעדות מומלצות בקרקוב והסביבה

• Szara Gęś w Kuchni ("האווז האפור" בפולנית) היא מסעדה מהודרת למראה שנמצאת בבניין מהמאה ה-13 בכיכר המרכזית של קרקוב. למרות שהמנות מגיעות מהמטבח המסורתי, ניתנת להן פה פרשנות מודרנית והגשה עכשווית ומפתיעה. כיאה לשם המסעדה, התפריט מכיל מנות שונות של אווז וברווז, ויש גם דגים, סטייקים ופירוגי שלא דומים כלל לפירוגי המסורתיים. אבל ההפתעה האמיתית הגיעה לשולחן בשלב הקינוח: המלצרית הניחה לפנינו צלחת ועליה קן ענקי עשוי משערות סבתא ובמרכזו ביצה. את קליפת הביצה ושוברים עם כפית וחלמון כתמתם זולג ממנה. למרות המראה הלא קינוחי, טעמנו וגילינו שהקליפה עשויה משוקולד לבן והחלמון הנוזלי הוא למעשה מוס מנגו מענג.

מתאבנים לפתיחת הארוחה במסעדת האווז האפור. מטבח פולני בפרשנות סופר מודרנית

המחירים במסעדה הזאת לא זולים במונחים מקומיים, אבל בהחלט תשלמו הרבה פחות מהסכום שתשאירו בסוף ארוחה במסעדה ברמה דומה בישראל. תפריט טעימות של חמש מנות עולה 270 זלוטי לסועד (כ-205 שקלים), המנה היקרה ביותר בתפריט הרגיל, פילה בקר, עולה בסביבות 100 שקלים.

איפה? Rynek Główny 17, אתר

• מסעדה מומלצת נוספת היא Pod Baranem הנמצאת ליד גבעת ואוול. זוהי מסעדת שף נעימה, בעיצוב מודרני, וגם כאן התפריט מבוסס על מנות פולניות מסורתיות בפרשנות מודרנית. בין השאר תמצאו מנות דוגמת כרוב ממולא, מרקים שונים, בהם מרק בשר עם אטריות, מרק שיפון חמצמץ ובורשט עם כיסונים, סטייק טרטר, חזה ברווז, מדליוני כבש ועוד. לקינוח אכלנו עוגת שכבות אלכוהולית מאוד, מה שהוסיף לשמחה. גם פה המחירים מצחיקים בהשוואה לישראל עם מנות בשריות עיקריות בסביבות 60 שקל.

איפה? Świętej Gertrudy 21, אתר

• אם בשתי המסעדות הקודמות המטבח הפולני קיבל זווית מודרנית ועכשווית, במסעדה הזאת האוכל הפולני המסורתי מוגש כמו שהוא. מסעדת Karczma Pod Wielką Solą היא פונדק חמים ומזמין בעיירה ווייציצ'קה, שבה נמצאים מכרות המלח. אפשר ללגום כאן בירה מהחבית ולבחור מנות מתוך תפריט רחב מאוד. בין השאר מגישים פה פירוגי, לביבות תפוחי אדמה בגודל של צלחת, מרק פטריות שמוגש בתוך כיכר לחם, מנת צלעות שתשביע שלושה לפחות. לקינוח יש כמה סוגים של עוגות עשירות, ומי שחשב שגלידה תהיה קינוח קליל,  הופתע לקבל גביע עצום ממדים עם שכבות של קצפת, פירות יער ושלל כדורי גלידה בטעמים שונים. מעבר לנדיבות של המנות ולטעמים המנחמים, המחירים זולים להפליא – המנה העיקרית הכי יקרה בתפריט עולה בסביבות 40 שקלים!

איפה? Grunwaldzka 46, Wieliczka, אתר (בפולנית)

עוגת תפוחים עם קרם קרמל וגלידה ב-Karczma Pod Wielką Solą

טיולים מחוץ לקרקוב

קרקוב אמנם יפהפייה ויש עוד המון מה לעשות ולראות בה, אבל אם יש לכם זמן, מומלץ בחום לשלב גם טיול או שניים מחוץ לעיר. קרקוב היא בירת פרובינציית מלופולסקה (Małopolska), הידועה גם בשם פולין קטן. הפרובינציה הזאת, בדרום פולין, התברכה בנופים יפהפיים, עם רכסי הרים והרבה אגמים ויערות. יש במחוז לא פחות משישה פארקים לאומיים, הידוע בהם (ויש האומרים היפה מכולם) הוא הפארק הלאומי טטרה. אם אתם אוהבי טבע, שווה להקדיש לפחות יום אחד מהחופשה בקרקוב לטיול בפארק הלאומי. בשטח הפארק, שנמצא בהרי הטטרה, שהם הגבוהים ביותר בפולין, יש הרבה מסלולי הליכה ורכיבה באופני הרים והנופים המקסימים יספקו רקע לאינספור צילומים פנורמיים.

הפארק הלאומי טטרה, אזור מושלם לחובבי טבע | הצילום באדיבות לשכת התיירות הפולנית PTO

שער היציאה לטיול בהרי הטטרה היא העיירה זקפונה (Zakopane) שבחורף מושכת המוני גולשים לאתר סקי הגדול והמוצלח שלה ובקיץ היא מציעה אפשרויות רבות לטיולים בטבע. גם אם אתם לא מתכננים לצאת לטיולים מהעיירה, נחמד מאוד לשוטט בה וליהנות מהאווירה המיוחדת.

פארק השעשועים אנרג'ילנדיה, כשעה נסיעה מקרקוב | צילום: Bumble Dee / Shutterstock.com

אם הגעתם לקרקוב עם ילדים, תשמחו לדעת שכשעה נסיעה משם, בעיירה זאטור (Zator), נמצא פארק שעשועים מוצלח במיוחד. כמקובל בפארקים גדולים ומושקעים, גם פארק השעשועים אנרג'ילנדיה (Energylandia) מורכב מכמה אזורים, בהם כאלה המיועדים לילדים צעירים, לכל המשפחה ולחובבי אקסטרים ויש גם פארק מים עם מתקנים נחמדים. אפשר להגיע אל העיירה זאטור מקרקוב ברכב או בתחבורה ציבורית, הנסיעה אורכת בסביבות שעה. כרטיס כניסה לפארק עולה 159 זלוטי לאדם, כרטיס לילד מתחת לגובה 1.40 מ' ובני 65 ומעלה עולה 109 זלוטי.
מידע נוסף באתר

הפוסט קרקוב: הצעה לטיול בעיר היפהפייה הופיע ראשון במסע אחר

חשוב לפתוח דווקא בנקודה הזאת כדי להפריך את החששות של התייר המצוי, שעלול לחשוב שזה לא הזמן המתאים לנפוש או לטייל בפולין. מניסיון אישי, זהו בהחלט זמן מתאים, מצוין אפילו. הכנסת האורחים החמה היא רק אחת משלל סיבות שהופכות את הטיול פה למהנה, כפי שגילינו במהלך טיול אביבי, שבו ביקרנו בשלוש ערים – ורשה, ורוצלב וקרקוב. מכיוון שכל אחת מהערים הללו מציעה שפע רב של אטרקציות, בילויים, עניין וקולינריה משובחת, וגם אווירה שונה, נתמקד בכל אחת בנפרד.

העיר העתיקה של ורשה. האזור הססגוני שוקם ושופץ לאחר שנהרס כמעט כליל במהלך מלחמת העולם השנייה | צילום: שאטרסטוק

באופן טבעי, נתחיל בוורשה, בירת פולין. אבל עוד לפני שנציץ אל אתרי העיר, כמה מילים על כסף. המטבע המקומי הוא זלוטי, ונכון לכתיבת שורות אלו זלוטי אחד שווה 0.76 אגורות – כלומר, 100 זלוטי שווים 76 שקלים. במהלך הביקור בפולין גילינו שאפשר לאכול ארוחה טובה, גם במסעדת שף, בסביבות 60 שקלים לסועד וללון במלון מצוין במרכז העיר החל מ-300 שקלים ללילה. עכשיו, כשגילינו כמה זול לטייל בפולין, הגיע הזמן לבקר בכמה מהמקומות החדשים שנפתחו בוורשה בשנתיים האחרונות:

ממפעלי תעשייה למרכזי תרבות ובילויים

ורשה מהווה מוקד משיכה לתיירים רבים, גם ישראלים, כבר לא מעט שנים. הטיסה הקצרה, פחות משלוש וחצי שעות, האווירה הצעירה והתוססת, האתרים המעניינים והמחירים הנוחים מאוד (גם ברשתות מוכרות כמו זארה או M&H המחירים זולים באופן משמעותי מאשר בסניפים הישראלים) – כל אלה הפכו את בירת פולין למקום שכיף לטייל בו. וגם אם ביקרתם בוורשה בעבר, תשמחו לגלות שהעיר מתחדשת כל הזמן. כך, למשל מפעלים נטושים הפכו בשנתיים האחרונות למרכזי קניות, אזורי תרבות ובילויים עם אדריכלות מעניינת, ששומרת על רוח העבר בשילוב אווירה מודרנית ומתקדמת.

אחד המקומות האלה, למשל, הוא מפעל הוודקה קונסר (Koneser) בפראגה. עוד לפני שנכנס בשערי המפעל לשעבר, כמה מילים על רובע פראגה, ששווה מאוד להקדיש לו כמה שעות במהלך ביקור בעיר. פראגה (Praga), בגדה המזרחית של נהר הוויסלה (Wisła), היתה בעבר עיירה נפרדת ועד היום תושביה שומרים על גאווה מקומית, מבטא ייחודי ואופי נינוח. בעוד שמרכז ורשה חרב כמעט כליל במלחמת העולם השנייה, פראגה נותרה שלמה באופן יחסי וברחבי הרובע ניתן לראות בניינים מקוריים, רחובות צרים מרוצפי אבן ומפעלים תעשייתיים מהמאה ה-19 וראשית המאה ה-20 שהפכו למתחמי תרבות מעניינים.

ביום ובלילה: מפעל וודקה שהפך למתחם של אוכל ובילויים

אחד המקומות האלה, כאמור, הוא מפעל וודקה מקומי, שהוסב לאזור שמאכלס מסעדות, בתי קפה, ברים וגם את מוזיאון הוודקה הפולני.

גם אם אתם לא חובבי וודקה, כדאי לכם מאוד לבקר במוזיאון הקטן והמושקע הזה. הביקור הוא רק בסיור מודרך, שבמהלכו מגלים כיצד מייצרים וודקה, מה ההבדל בין המשקה שמופק משעורה, חיטה או תפוחי אדמה, מה הקשר של הרולינג סטון לוודקה המקומית ושלל סיפורים ואנקדוטות נחמדות. ברקע הסיור עומדת השאלה לגבי ארץ מוצאה של הוודקה – רוסיה או פולין? התשובה אמנם לא נאמרת באופן ברור, אבל למבקרים בהחלט יש תחושה שהם יודעים מהי… בסופו של הסיור מגיעים לחדר טעימות, ושם על השולחן מחכות כוסיות שלכל אחת נמזגת וודקה שהוכנה מחומר גלם שונה. כך תוכלו לגלות באופן מעשי את ההבדלים בטעם של כל אחת מהוודקות, בהתאם למרכיבים שמהם מופק האלכוהול.

מוזיאון הוודקה הפולני. בסוף הסיור המודרך מצפות טעימות של וודקה

• איפה וכמה? מוזיאון הוודקה או בפולנית Muzeum Polskiej Wódki נמצא ב- Plac Konesera, ברובע פראגה. סיור מודרך יוצא כל 45 דקות וכולל טעימות של שלושה סוגי וודקה. מחיר הביקור כולל שלוש טעימות – 45 זלוטי למשתתף; בתוספת 10 זלוטי אפשר ליהנות מארבע טעימות. אתר המוזיאון

עוד מתחם תעשייתי שהוסב לאזור של קניות ואוכל, ומומלץ בחום לבקר בו, הוא Elektrownia Powisle, תחנת כוח להפקת חשמל מראשית המאה הקודמת שהוסבה למתחם מעוצב ושיקי, עם חנויות יוקרתיות וקומת אוכל מפתה במיוחד. גם אם אתם לא אוכלים או קונים פה, כדאי לעלות לקומה העליונה כדי להתרשם מקורות המתכת המקוריות שתומכות את הגג המבנה – החורים שאפשר לראות פה ושם בקורות הם תוצאה של הפגזות במלחמת העולם השנייה. ואם אתן נשים, אל תוותרו על ביקור בשירותים בקומה העליונה (לא בדקנו את שירותי הגברים באופן אישי, אז אין לנו מידע מהיימן לגביהם…): לא תאמינו, אבל יש כאן הזדמנות לצילום אינסטגרמי מושלם.

• איפה? Dobra 42

תחנת כוח להפקת חשמל הפכה לקניון יוקרתי עם קומת אוכל מפתה במיוחד. בקומה העליונה ניתן לראות את קורות הפלדה המקוריות

בשנה האחרונה שופצו ונפתחו בעיר עוד כמה מתחמים תעשייתיים, שהפכו למרכזי בילוי. בין השאר שווה לבקר במבנה של Warszawskie, שהכיל את מבשלת הבירה הגדולה בפולין אשר פעלה ממחצית המאה ה-19 ועד מלחמת העולם השנייה. כיום יש במתחם מסעדות, בתי קפה ומבשלת בוטיק עם 19 סוגים של בירה. שווה לבקר גם ב-Norblin מפעל תעשייתי למתכות, ששגשג במאה ה-19 והפך בשנה שעברה למתחם מושך עם מסעדות, פיאנו בר, גלריות, בית קולנוע קטן ואיכותי ועוד.

להשקיף על ורשה מלמעלה

אכלנו, קנינו, נהנינו, הגיע הזמן להסתכל על ורשה מלמעלה. עד עכשיו מרפסת התצפית הגבוהה בעיר היתה מראשו של ארמון התרבות והמדע, אותו בניין אייקוני שניתן במתנה לעם הפולני על ידי סטלין. מספרים שסטלין שאל את הפולנים מה ירצו במתנה – מטרו או גורד שחקים. את התשובה ניתן לראות בקלות במרכז ורשה, המטרו נבנה רק שנים מאוחר יותר, אחרי נפילת הקומוניזם. אלא שבקרוב אפשר יהיה להסתכל על ארמון התרבות והמדע מלמעלה, דבר שגורם שמחה ללא מעט מתושבי העיר, שלא בדיוק מחבבים את המזכרת הסטליניסטית. במהלך 2023 תיפתח מרפסת תצפית חדשה בגורד השחקים Tower Varso שנמצא לקראת סיום הבנייה.

הנוף ממרפסת התצפית במגדל Varso שתיפתח לציבור ב-2023

אנחנו קיבלנו הצצה ראשונית לנוף שנשקף מהקומה ה-46 של המגדל החדש. מצוידים במגפיים, קסדות ואפודים זוהרים טיפסנו למרומי המגדל. מלמעלה העיר כולה פרושה למרגלותינו, כולל "השפיץ" של ארמון התרבות והמדע והבועות המוזרות של גג קניון Złote Tarasy הצמוד לתחנת הרכבת המרכזית. כשיושלם, המגדל יתנשא לגובה של 310 מטר, מה שיהפוך אותו לא רק לבניין הגבוה ביותר בפולין, אלא בכל האיחוד האירופי. ואם המקומיים מחפשים עוד סיבה לגאווה, בזכות האנטנה שבראשו הוא יהיה גבוה במטר אחד ממגדל השארד המפורסם בלונדון.

פועלים בעבודה על מרפסת התצפית של המגדל, שיהיה הגבוה ביותר באיחוד האירופי

• איפה? מגדל Varso הוא חלק מקומפלקס של שלושה מגדלים במרכז ורשה, לא רחוק מארמון התרבות והמדע ומתחנת הרכבת המרכזית. בניית המגדל אמורה להסתיים בסתיו 2022, מרפסת התצפית תיפתח לציבור ב-2023. אתר

היסטוריה יהודית ודרך מלכותית

לא חשוב מה אתם מתכננים לעשות במהלך השהות בוורשה, גם אם זה בעיקר שופינג ובילויים, אל תוותרו על ביקור במוזיאון פולין, המוזיאון להיסטוריה של יהודי פולין. במבנה בעל העיצוב הייחודי מוצגות אלף שנות היסטוריה של יהדות פולין בדרך חדשנית ואינטראקטיבית, שמנגישה את הנושא באופן מרבי, מרגש וכובש לב. בחלקו התחתון של המוזיאון יש תערוכות מתחלפות, במהלך הביקור שלנו היתה זאת התערוכה "מה מתבשל?" שמתמקדת באוכל יהודי – המטבח האשכנזי כמובן, אחרי הכל אנחנו בפולין, אבל גם מטבחים יהודיים אחרים, בהם אלה של צפון אפריקה והמזרח התיכון.

מוזיאון פולין. תצוגות מרגשות שמכניסות את המבקרים אל אורח החיים ברחוב היהודי | הצילום באדיבות לשכת התיירות של ורשה

• איפה וכמה? כתובת המוזיאון: 6 Mordechaja Anielewicza, כניסה – 30 זלוטי לאדם, ילדים עד גיל 16 וסטודנטים עם תעודה – 1 זלוטי. מדריך שמע (אודיו גייד) – 12 זלוטי, ובהחלט מומלץ להצטייד בו. אתר המוזיאון. התערוכה What's Cooking על המטבח היהודי פתוחה עד 12 בדצמבר 2022.

ורשה מציעה עוד המון דברים מהנים, בין השאר מומלץ בחום לטייל ברגל לאורך הדרך המלכותית, הכוללת ארמונות, כנסיות ומבני ציבור מרשימים. כדאי לשים לב אל ספסלי שופן הפזורים במקומות משמעותיים בחייו של המלחין הפולני הנודע. לחיצת כפתור תשמיע לכם קטע מוזיקלי קצר שלו. הדרך המלכותית מסתיימת בעיר העתיקה של ורשה. זהו רובע קטן, צבעוני ומלא חיים, ששוחזר לאחר שנהרס כמעט כליל במהלך המלחמה.

הדרך המלכותית שמובילה אל הרובע העתיק

כדאי גם לטייל לאורך נהר הוויסלה, שבקיץ הופך למקום בילוי תוסס לתושבי העיר ושווה להצטרף אליהם. בגדת הנהר יש אזור של חופים חוליים ואזורים אחרים מרוצפים. לא משנה היכן תטיילו, ביום קיצי בהיר תפגשו את המקומיים משתזפים, מבלים ונהנים מבירה ונשנושים מפוד טראקס לצד הנהר.

נהר הוויסלה שחוצה את ורשה בראשית האביב (למעלה, צילום רותם בר כהן) ובקיץ (הצילום באדיבות לשכת התיירות של ורשה)

המלצות אוכל ולינה בוורשה

את המחירים הנוחים, ואפילו מצחיקים לעומת מה שאנחנו מכירים מישראל, פוגשים כל יום מחדש במסעדות ובמלונות בפולין בכלל, ובוורשה בפרט.

מתוך שלל המסעדות שסעדנו בהן אהבנו במיוחד את מסעדת Dyletanci, ומסתבר שלא רק אנחנו חושבים שהיא נהדרת. זוהי מסעדה מומלצת מישלן, עם חדר יינות מרשים במיוחד, שמכיל מאות רבות של יינות מקומיים ובינלאומיים. המטבח מתמקד במרכיבים עונתיים וטריים, רובם מהאזור, וכיאה לקולינריה עכשווית המנות קטנות, מעוצבות למשעי, והטעמים מרוכזים ונהדרים. כצפוי, תפריט היין נרחב ביותר והסומלייה ישמח להמליץ לכם על יינות שילוו היטב את המנות.

• איפה וכמה? תפריט צהרים (מוגש בימים שלישי עד שישי בין 15:00-12:00) עולה 73-55 זלוטי (כלומר החל מ-40 שקלים לסועד!); תפריט טעימות בן שבע מנות (מוגש בין 17:30 ל-20:00) – 310 זלוטי, ויש גם מנות א-לה-קארט. כתובת: Rozbrat 44A, אתר

מנה ראשונה (למעלה) וקינוח ב-Dyletanci, מסעדה מומלצת מישלן בוורשה

לילה נעים במיוחד אפשר להעביר במלון אינדיגו – Indigo Warsaw Nowy Swiat –  שנמצא במיקום טוב במרכז העיר. זהו מלון בוטיק מקסים, עם עיצוב צבעוני ושובה לב וחדרים מרווחים ונוחים מאוד. לציון מיוחד זכתה ארוחת הבוקר שמוגשת לשולחן במקום במזנון כמקובל בדרך כלל במלונות. תפריט הבוקר מציע מנות רבות ומצוינות, עם או בלי ביצים, מה שמשאיר טעם טוב לתחילתו של יום חדש ומרתק בעיר.

• איפה וכמה? Smolna 40, אתר, החל מ-400 זלוטי לחדר זוגי כולל ארוחת בוקר.

הלובי במלון אינדיגו ורשה. מלון בוטיק ססגוני ומקסים במחיר אטרקטיבי במיוחד

• הכותבת היתה אורחת של ארגון התיירות הפולני, PTO – אתר, פייסבוק

הפוסט טיול עירוני בוורשה המתחדשת הופיע ראשון במסע אחר