תופעת העלייה לרגל מהלכת עלי קסם. זוכר את עצמי פוסע עם עוד אלפי הינדים, בנחש אנושי צבעוני, שהתפתל על הרי ההימאליה בקשמיר, בדרכי למערת אמרנת. זוכר את התכונה הרבה סביב הייטרה (כך נקראת בהודו עליה לרגל), את הדבקות, את הנחישות, את האמונה ואת העסקים שפרחו סביב האירוע הדתי. את המוסלמים הקווקזיים, העולם לרגל להר Shalbuzdag שבדגסאטן.

איטליה – מדריך מסע אחר

ממסלולי העליה לרגל החשובים

קמינו פרנסיצקוס, הוא רק חלק מ"ויה פרנסיגנה" (Via Francigena), שנחשב לאחד ממסלולי העלייה לרגל החשובים בעולם  הקתולי. המסלול מתחיל כאלפיים ק"מ צפונה-מערבה מכאן, בקתדרלה של קטנברי (Canterbury) אשר באנגליה ועובר בצרפת. הקטע עובר בצרפת, מ- Calais (Pas-de-Calais), שבצפון מערב, דרך מאסיב סנט תיראי (Massif de Saint Thierry) ועד  ל- Les Fourgs  לא הרחק מלוזאן שלמרגלות האלפים, אורכו 982 ק"מ והוא נקרא GR145.

דרך זו היא חלק מרשת הדרכים החוצה ארצות שונות באירופה, הנקראת בצרפתית Grande Randonnée (בקיצור GR), שעוברת ברובה בצרפת, בלגיה, הולנד וספרד. אורך הדרכים בצרפת לבדה הוא 60,000 ק"מ. רשת זו היא חלק מצירי הליכה ארוכים, החוצים בדרכם כמה מדינות אירופאיות.

הקטע האנגלי של ויה פרנסיג'נה. מתחיל בקנטברי (Canterbury) ומסתיים בדובר (Dover), שלגדת התעלה. הקטע הצרפתי של ויה פרנסג'ינה, עובר מ-Calais שבצפון מערב, סמוך לתעלת למנש ועד לגבול השוויצרי, סמוך ל-Jougne , לא הרחק מאגם ז'נווה. הקטע החוצה את שוויץ, מאגם ז'נבה ועד למעבר סן ברנארד, מסומן כ-Route 70. אורכו 215 ק"מ והוא נחשב לאחד מנתיבי הצליינים הפופולריים באירופה.

החלק האיטלקי של הדרך, מתחיל בבקעת אאוסטה (Valle d’Aosta), בהרי האלפים ועובר דרך המחוזות פיידמונטה (Piedmont), לומברדיה (Lombardy), אמיליה רומנה (Emilia-Romagna), ליגוריה (Liguria), טוסקנה (Tuscany), אומבריה ולציו (Lazio). אורכו 858 ק"מ. דרך זו הוכרזה כאחת מ"דרכי התרבות של אירופה" (Cultural Route of the Council of Europe). איטליה פנתה לארגון אונסק"ו, בבקשה להכיר בדרך כאתר מורשת עולמית.

בימי הביניים, נהגו עולי הרגל מאנגליה לחצות את תעלת למנש בסירות ולהמשיך ברגל, דרך הארצות שנקראות היום, צרפת שוויץ ואיטליה, עד רומא. לאחר שהתפללו בכנסיית פטר הקדוש, המשיכו בדרך הרומית ויה אפיה (Via Appia), דרומה אל פוליה ומנמל ברינדיסיום (Brundisium) , כיום ברנדיזי (Brindisi), הפליגו אל ארץ הקודש. זוהי דרך עתיקה, שנסללה כבר בשנת 312 לפני הספירה ונקראת על שמו של המדינאי אפיוס קלאודיוס קאיקוס, שיזם את סלילתה בשנת 312 לפנה"ס. המשורר סטטיוס כתב על הדרך: "Appia longarum teritur regina viarum" (לטינית: "דרך אפיה היא מלכת הדרכים הארוכות"). על פי המסורת הנוצרית, פטרוס, שהגיע לאיטליה, הלך בדרך ואז ישו נגלה אליו ושאל אותו מה ששאל ופטרוס ענה שהוא הולך לצליבה ואכן נצלב ברומא, עם ראשו למטה.

תולדות הדרך

הדרך נקראה תחילה "הדרך הלומברדית" ובהמשך, כבר בשנת 725, היא מוזכרת במסמכים כנסייתיים בתור Iter Francorum, כלומר, "הדרך הפרנקית". בממלכת הפרנקים של קרל הגדול הדרך כונתה Chemin des Anglois, כלומר, "דרך האנגלים". בסביבות שנת 990, הארכיבישופ סיגריק (Sigeric) הלך ברגל מקנטברי לרומא ובחזרה. אבל תיעד בכתובים רק את הדרך חזרה. לאחר שחצה את תעלת למנש, הוא עבר בכל יום 20 ק"מ, סה"כ 1700 ק"מ. כשנה של הליכה רצופה לכול כיוון.

הנזיר הבנדיקטי ויליאם מסנט טיראי (St-Thierry), הלך מצרפת לרומא, לאורך הדרך לקראת סוף המאה ה-11. הדרך חזרה, בספינה, היתה קלה הרבה יותר.

בשנת 1154 צעד בדרך הנוסע האיסלנדי ניקולאס ברגסון (Nikolás Bergsson), שהיה אב מנזר Þverá, אשר לחוף Eyjafjörður, שבצפון איסלנד. הוא תיאר את מסעו בספר Leiðarvísir og borgarskipan (מ"מדריך ורשימה של ערים"). זהו למעשה ספר מסע המתאר את דרכי הצליינים מצפון אירופה, אל רומא וירושלים. בשנת 1191 פסע לאורכה פיליפ אוגוסטוס (Philip Augustus) מלך צרפת. שתי מפות שונות, המתוארות את הדרך, מופיעות בכתב היד, Historia Anglorum של  הנזיר הבנדיקטי והקרטוגרף מתיאו פאריס (Matthew Paris), במחצית הראשונה של המאה ה-12.

ויה פרנג'ליקה לא היתה דרך יחידה, כמו הדרכים הרומאיות, סלולה באבנים ולאורכה תחנות להחלפת סוסים עבור נוסעים בעלי תפקיד רשמי. זו היתה אלומת דרכים שהשתנו במהלך השנים, בהתאם לפריחה ולדעיכת המסחר והצליינות. הנוסעים הקדומים חצו את הרי האלפים והאפנינים במספר דרכים אלטרנטיביות, בהתאם לנסיבות הפוליטיות, פופולריות של מקומות פולחן ואנשים קדושים שחיו לאורך הדרך.

הדרך קיבלה את שמה, משום שרוב עולי הרגל הגיעו אליה מצרפת, בדומה ל"דרך הצרפתית" החוצה את ספרד, עד לסנטיאגו דה קומפוסטלה. הם היטלטלו בדרכים קשות, הסתכנו בשוד ובטריפה. רבים מהם מתו בדרך, ממחלות, מתשישות או מפגיונות מרצחים.

הלומברדים, שפלשו לאיטליה הביזנטית במאה השישית, תחזקו את הדרך בקטעים שעברו בשטחם ואף סיפקו את ההגנה על הצליינים. במקור, הדרך נמנעה מלעבור בערים והעדיפה להוביל את ההולכים בה, ללון במנזרים, או במחסות שנקראו spedali.

גם כאן הלינה היתה בדרך כלל בחינם, למי שהחזיק במכתב מהכומר של עירו. גם כאן החתימו הצליינים דרכון מיוחד בכל תחנה, אותו היה עליהם להציג בפני הכומר המוודה, אות שמלאו את נדרם ולכן יהיו זכאים להנחה משמעותית בזמן בו ישהו בכור המצרף, שם יטעמו מעט מחומו של הגיהינום, בטרם יגיעו לגן העדן. גם כאן המניעים לנדידה, בנוסף לכפרת עוונות, היו חווית השהיה במקום הקדוש, קבלת ברכה ומין הסתם, גם רצון לגוון את שגרת החיים. בדומה לתיירות המודרנית. גם כאן היו למסע הזה, היבטים כלכליים ופוליטיים. במהלך השנים, כיוונו גורמים אינטרסנטיים את הדרך למרכזי הערים, דבר שאפשר לצליינים להתפלל בכנסיות ולתרום לכלכלת העיר. המטייל המודרני יוצא נשכר מכך, משום שהוא מגוון את הנופים והמנזרים בהם הוא מבקר, בעיירות מדייוואליות יפהפיות.

מרביתו של הקטע אותו הלכנו, עובר במחוז אומבריה (Umbria), הטומן בחובו מראות מרשימים ותרבות עשירה. מעת לעת נראו מצודות על ראשי ההרים. כהרף עין צצו ונעלמו כפרים ממדייוואליים, שבתיהם החומים כמעט ונבלעו בין הגבעות. במאה השמינית לפני הספירה התיישבו באזור האומברים, שבט חקלאי שוחר שלום ואחריהם הגיעו האטרוסקים והרומאים. בימי הביניים הוקמו כאן, על שרידי הישובים האטרוסקים, ערים ציוריות, המשקיפות על נוף מבותר.

עליה לרגל

עלייה לרגל היא מנהג אוניברסלי. היא תופעה דתית וחברתית, המשלבת הליכה ותפילה ואפשר לגלות בה קווים יסודיים, המשותפים לדתות שונות וזרות זו לזו. זו פעולה מקובלת, בה יוצאים המאמינים במסע למקום קדוש על פי דתם, על מנת לטהר את עצמם או למלא אחר מצווה. עלייה לרגל מוגדרת כ"מסע, הנובע ממניעים דתיים, הן כלפי חוץ: אל מטרה קדושה, למשהו חדש ושונה, והן כלפי פנים: למטרה רוחנית והבנה פנימית".

בכול שלוש הדתית המונותאיסטיות, מטרת העלייה לרגל היא תפילה במקומות הקדושים, מתוך אמונה שתפילה במקומות אלו, יעילים מתפילה מקומות אחרים. אם כי, אין בדת הנוצרית הוראה על עליה לרגל, שלא כמו ביהדות המקראית ובאסלם. אצל הנוצרים זה מנהג או ציווי פרטני לחוטא אך לא הוראה כללית. מאמינים מכל הדתות, הקבוצות והכתות, נוהרים למקומות הקדושים, כדי לבקש מחילה, מזור ורחמים. יש עליות לרגל שתפקידן להביא ברכה רוחנית לעולה, יש עליות לרגל הקשורות לתאריך מסוים, יש שנועדו להמוני אדם, ויש כאלה שדי אם אדם בודד ייטול בהן חלק.

ממקום של חול למקום של קדושה

מאמינים היוצאים למסע של עלייה לרגל, עוברים ממקום של חול, למקום שכולו קדושה. הדרך הארוכה אל המקומות הקדושים וביניהם, היא חלק מהותי ממעשה העלייה לרגל והיא נותנת לו תוקף. עולי רגל הולכים למרחקים, למקומות קדושים, כדי להתקרב ליסודות אמונתם. המסע הוא מעשה פיזי, אך מטרתו רוחנית. אורה לימור מדגישה בספרה "עלייה לרגל, יהודים, נוצרים ומוסלמים", כי: "הוא [עולה הרגל] הולך לאחור, אל מקומות של העבר ההיסטורי, אך מטרתו קדימה, אל העולם הבא, הגאולה". בכול עליה לרגל, קיים השילוב הזה, בין הפיזי לרוחני, בין עבר לעתיד, בין החיצוני לפנימי. במובן מסוים, העלייה לרגל היא מטפורה לחיי האדם, שאינם אלא מסע אל אושר נצחי, אל חיי נצח. האדם בעולם הזה, אינו אלא הלך, עובר אורח. עולה הרגל עוזב בית ארעי ומולדת בת חלוף, ומסעו הוא חיפוש אחר בית אחר, ומולדת אחרת, אחר עיר אלוהית, שם גם ימצא לו שלווה ומשמעות לחייו. האנתרופולוג ויקטור טרנר (Turner Victor), מסביר כי  בכול הדתות, המסע הוא מסע למעלה, אל האל ופנימה, אל לב האמונה. זהו מסע במרחב ובו בזמן גם מסע למעמקי החוויה הדתית… זהו מסע אופקי במרחב, עד המקום הקדוש, שכרוך בו מסע רוחני כלפי מעלה, אל עולמות עליונים.

אקט העלייה לרגל מקורו בהוויה מאגית (מאגיה=פעולה מעשית, שתפקידה לגרום לפעולה אצל האל), של החברה הקדומה, שמקנה כוח אלוהי לאתרים שונים והופכת אותם ליעד לביקור, כדי לספוג משהו מהכוח הזה, ובעיקר כדי להיפטר ממצוקות ולהביע משאלות.

המניעים הרווחים לתופעת הצליינות, הם כפרת עוונות, עבודת האל במקום של קדושה מיוחדת, השגת ברכה, או טהרה רוחנית. היסוד של כפרת עוונות, הצמיח מנהגי סיגוף הקשורים לצליינות (כללי טהרה, פרישות מינית, הליכה ברגליים יחפות ועוד). התלאות שבהן היה כרוך מסע ארוך ולעתים מסוכן, שיוו למסע הצלייני, אופי סגפני. בנצרות של ימי הביניים, היה מקובל להטיל על מי שביקש לכפר על עוונותיו, עלייה צליינית לארץ הקודש, או למקום מרוחק אחר. בתקופות מסוימות, מרכיב הכפרה נעשה עיקר בתופעת העלייה לרגל וצובע את התופעה כולה בצבעים של התבוננות פנימה והכאה על חטא. החל מהמאה העשירית, ידוע בנצרות, גם על עלייה לרגל, שהוטלה כעונש על חטא. על חטא חמור במיוחד, הוטלה עלייה לרגל תמידית. החוטאים נודו מן הקהילה והיו למשל ולשנינה בקרב כל רואיהם. כך נעשתה העלייה לרגל גם סוג של נידוי. יחד עם זאת, הרשויות היו מודעות לקושי לפקח על ביצועו של עונש זה ולכן מיעטו להשתמש בו. גם בקרב יהודי אשכנז, הכפרה העיקרית על רצח היתה גלות, שמשמעותה פעמים רבות, עליה לרגל. כנראה שדפוס ענישה זה, אומץ על ידי היהודים, בהשפעת הסביבה הנוצרית ישנן עדויות על אנשים שגלו לירושלים, להר הזיתים, כדי לכפר על עוונותיהם.

מפגש משולש של קדושה

האנתרופולוג יורם בילו, במאמרו ב"מסע אחר", מסביר כי עלייה לרגל היא מפגש משולש של קדושה: מקום קדוש, זמן קדוש, פעילות מקודשת (ריטואל). זוהי תופעה דתית-עממית וולונטארית. חלק מפולחני קדושים. אלו רווחים בדתות גדולות, כולל מונותיאיסטיות. תפקידם מילוי החלל בין האל המרוחק והמופשט למאמין ובעיותיו "הקטנות" (שהם חומרי החיים).. בעלייה לרגל מתמזגים, בצירופים שונים, יסודות דתיים-רוחניים, חברתיים ואף כלכליים. הצד השווה בכול תופעות הצליינות, הוא קודם כל התנועה ממקום מושב הצליין, אל המקום המקודש. חשוב לציין, כי על אף שהעלייה לרגל כרוכה בניתוק מהבית ומהקהילה, היה בה ערך גם למאמינים שנותרו בבית. עולה הרגל מתפלל במקומות הקדושים עבור אנשי משפחתו, קהילתו וסביבתו הרחבה. בשובו מהמקום הקדוש, הוא מלמד את בני קהילתו דברים חשובים על אמונתם. העברת המידע מין המקומות הקדושים ומין הפולחנים המונהגים שם, לאתרי המוצא המרוחקים, תורמת לאחדותם של המאמינים, לגיבוש החוויה הדתית שלהם ולהאדרת פולחנם.

דמותו של פרנציסקוס הקדוש

במרכז הטרק בו עוסק תיאור זה עומדת דמותו של פרנציסקוס הקדוש (Francesco d'Assisi;‏ 1181 או 1182 – 1226) , כשהמסלול עובר בתחנות שונות של חייו, מעיין מחרוזת של אתרים, הקשורים זה לזה. עולה הרגל ובעקבותיו המטייל, מתקדם מאתר לאתר, לומד את הסיפור עליו התחנך, באמצעות הגיאוגרפיה שלו ובאמצעות הפולחן שנערך בו.

פרנציסקוס נולד באסיזי שבאומבריה באיטליה, בשנת 1181 או 1182. עד גיל 20 בילה פרנציסקוס את רוב זמנו בסיוע לאביו בעסק המשפחתי. הוא חי חיים מלאים ועשירים. כמו כן, השתתף בסכסוכים המזויינים בין הבורגנים לאצולת הדם שאפיינו את ערי איטליה. הוא חלם להיות אביר ולמצוא לו רעיה יפה ועשירה. אולם, חייו עברו נקודת מפנה בשנת, 1202, כשהשתתף בקרב בין אסיזי לפרוג'יה ונפל בשבי ושהה כשנה בכלא ב- Collestrada (קריירה מקבילה, חווה לימים, גם איגנציו מלויולה (Ignacio de Loyola), מייסד מסדר הישועים. לאחר שחרורו, חלה במחלה קשה ועבר משברים נוספים בחייו האישיים. הוא החל להתבודד ולהרהר אם לא עדיף להתבודד ולהגשים אידיאל דתי  כפי שקרה בעוד מקרים בהיסטוריה, לאחר חיפוש אישי, גילה פרנציסקוס את חיי השליחים. מאוחר יותר שיפץ את הקפלה פורטיונקולה (Portiuncula), שנמצאה בכפר מריה של המלאכים (santa Maria degli Angeli), הסמוך לאסיזי, שהפכה למרכז פעילותו. הוא החל להטיף לאורח חיים של פשטות ועוני מתוך מתן דוגמה אישית. במהרה הצטרף אליו בן עירו, ברנרדו די קווינטוואלה (Bernard of Quintavalle), אשר תרם את כל כולו לעבודה. תום שנה הגיעו מספר חברי האחווה ל־11 איש. הם התגוררו בבית מצורעים נטוש ליד אסיזי, אך בילו חלק ניכר מזמנם במסעות דרך האזור ההררי של אומבריה, בעודם עליזים ושרים ובכל זאת משפיעים עמוקות על שומעיהם בתוכחתם הרצינית. חייהם של חברי האחווה היו נזיריים. הם לא עבדו, ובאקט של השפלה מודעת חיו על קיבוץ נדבות.

בהשראת הכתוב בברית החדשה, הטיף פרנציסקוס לעוני מוחלט ודרש זאת אף מתלמידיו הן כיחידים והן כקולקטיב. נאסר עליהם לקבל תרומות מעבר לצורכי היום והם חיו מעמל כפיהם או מנדבות המאמינים. אהבתו של פרנציסקוס לבריות, פרצה אל מעבר גבולות הנצרות. הוא התנגד למסעי הצלב והעמיד כנגדם את עקרון המיסיון אשר גורס כי את הנצרות יש להפיץ מתוך דרכי נעם – מתוך הנחה שגם ישו המשיח היה בוחר בדרך זו.

בשנת 1209 הלך לרומא יחד עם אחד עשר תלמידיו על מנת לקבל את אישור האפיפיור אינוקנטיוס השלישי. במסע זה, החליף בגדים עם אחד הקבצנים שבכיכר פטרוס הקדוש ויום שלם קיבץ נדבות. אחרי שטעם טעם עוני – הן מרירותו והן השמחה על התערטלות בכול רכוש ושחרור מכול הכבלים הכובלים אדם לעולם הזה, הבין את דברי ישו באוונגליון של מתי, בדבר הכרח לנטוש את הכול וללכת אחריו. פרנציסקוס לבש קרעים וקשר חבל למותניו .מאז החבל משולש הקשרים הוא סימן זיהוי לפרנציסקנים (ה"חובלים" בעברית של ימי הבינים).

הקתדרלה של אסיזי, בה נקבר פרנציסקוס הקדוש

פרוג'יה

אידיאלים של עוני ופשטות

רעיון ה"עניות הקדושה" לא היה חדש והוא היה נפוץ בעיקר מאז המאה ה-11. תנועות דתיות רבות הטיפו, לעתים במחאה נגד שחיתות הכמורה ועושר הכנסיות והמנזרים, לחיי עוני מוחלטים, דגמת ישו ותלמידיו, השליחים הראשונים ולכן קראו לרעיון זה בשם "הדרך האפוסטלית" (Via apostolica). באותה תקופה הופיעו באירופה תנועות מינות (כפירה) המוניות, ששילבו אידיאלים של עוני ופשטות,  בביקורת חריפה כלפי הכנסייה הרשמית. האיום שהציבו המינים (למשל, תנועת הוולדסים) היה כפול: הם הציבו מנהיגות כריזמטית, שביססה את כוחה על דוגמא אישית והם איימו על המונופול של הכנסייה, כקובעת יחידה בנושאי דת. אלא שתנועות אלה נדחקו על ידי הכנסייה וממילא נדחפו למצב של עימות.[ למרות זאת הצליחה האחווה מאסיזי, לקבל את אישורו של האפיפיור, בעיקר בשל כישרונו הפוליטי של פרנציסקוס עצמו, ויכולתו לשכנע את האפיפיור שאינו מהווה איום, אלא יתרון. אינוקנטיוס  השלישי, הבין לרוח הזמן ובמקום לדכא את תנועת פרנציסקוס, שילב אותה במסגרת הכנסייתית.

האפיפיור הבין כי לא ניתן יהיה להילחם במינות רק באמצעות נידויים וחרמות וכי על הכנסייה לגייס לשורותיה, אנשים שיוכלו להתחרות במנהגי המינות, לא רק בוויכוח תיאולוגי, אלא גם באורח חייהם[. האפיפיור קיווה שנזירים עניים שנאמנותם נתונה לכנסייה הקתולית, יסייעו למאבק בכתות המינות שקראו תיגר על הכנסייה בשל עושרה המופלג והתרחקותה מרעיונותיו הרדיקליים של ישו עצמו. מעתה, אימצה קהילתו את הכינוי "אחים קטנים" (Ordo Fratrum Minorum) וחיה במבנים רעועים, תוך דבקות בעזרה לעניים ולנזקקים. מסדר זה יקרא לימים "המסדר הפרנציסקני" (אולם משמו הרשמי נעדר שם מייסדו).

בניגוד למגמתם של מסדרים אחרים,  שהקימו את בתיהם הרחק מריכוזי אוכלוסין, הפרנציסקנים פעלו בתוך הערים וגרו בשכונות העוני שבשוליהן. הם העניקו סיוע וסיעוד לנזקקים ולחולים. בשל מעשים אלו, יש חוקרים הרואים בפרנציסקנים את העובדים הסוציאליים הראשונים במערב האורבני. בניגוד לעקרון הפרישות מן העולם, שהיה סימן ההיכר של הזרמים הבנדיקטינים, טען פרנציסקוס כי "העולם כולו הוא מנזרי" וכי אהבת האל מחייבת לאו דווקא חיי פרישות מן החברה, כי אם מתן סיוע לחלש ולעני מתוך התערות בה. רוב בתי היולדות הוחזקו על ידי פרנציסקנים, שהורישו לעולם, בשינוי גוון, את מדי האחיות הרחמנות.

הפרנציסקנים עשו לכנסייה שירות תעמולתי גדול, אך גם היו ליסוד חתרני. אף שפרנציסקוס שב והכריז על נאמנותו לכנסייה, הייתה במעשיו ביקורת על עושרה של הכנסייה ועל כוחה הפוליטי הרב. בשנת 1220 פרש פרנציסקוס מהנהגת המסדר. לכאורה, בשל מחלתו. אולם למעשה הופעלו עליו לחצים לעשות זאת. למרות יכולתו להצית את הלבבות בהתלהבות, הוא היה אדמיניסטרטור כושל, שלא השכיל להבין את צרכיו המשתנים של המסדר. בניגוד לדומיניקוס הקדוש, שהבין את חשיבותם של מוסדות הידע החדשים ושלח את תלמידיו ללמוד באוניברסיטאות[,  פרנציסקוס, דחה את הלימוד כמקור לגאווה. עבורו היו העוני וחי השליחים , מטרה עצמה ולא אמצעי. פרנציסקוס עצמו מלמתוח ביקורת על הכנסיה, אבל דבקותו באידיאל האפוסטלי כדרך היחידה לגאולה, טמנה בחובה ביקורת סמויה על אלו שאינם נוקטים בה.

אישיותו המיוחדת של פרנציסקוס קרנה פשטות, ענווה, אהבת הבורא והבריות, סגפנות, חסידות עממית ושמחה כנה, כפי שבאה לידי ביטוי בתפילותיו ובשיריו,  השאירה רושם עמוק, שהבשיל תוך זמן קצר לאוסף אגדות אודות מנהגיו וחוויותיו. נפוץ במיוחד קובץ שנכתב ב-1325 בלטינית ותורגם לניב טוסקאני ומכונה בשפה זו "הפרחים הקטנים של פרנציסקוס" (Little Flowers of St. Francis), אוסף זה מספר אודות דמותו של פרנציסקוס וקשור לפועלו ולתוכן דבריו בנוגע לטבע ולבריות.

פטרונה של איטליה

אחרי פרישתו מראשות המסדר, עבר פרנציסקוס להטפה במעשים. בשנותיו האחרונות התפתח סביבו פולחן אישיות, שלא היה לו תקדים בימי הביניים. תלמידיו החשיבו אותו לקדוש נעלה יותר מכול קדוש אחר  וראו בו את החיקוי הנאמן לישו. שנתיים לפני מותו, בתקופת הצום שלפני חג הפסחא, העפיל פרנציסקוס להר ובמשך ארבעים ימים הרהר בסבלו של ישו. בתום התקופה התגלה לעיניו שרף, שדמותו כדמות הצלוב והטביע בגופו את פצעי הצליבה – הסטיגמטה (Stigmata). זוהי מילה יוונית, שפירושה המקורי הוא כתובת קעקע, אות או סימן שנוצרו מכלי חד. בנצרות היא מכונה גם "חמשת הפצעים המקודשים" (ארבעת הפצעים שנגרמו לישו במפרקי (או בכפות) הידיים והרגליים כתוצאה ממסמור גופו לצלב, ופצע אחד בצדו הימני של הגוף, שגרם החייל הרומי לונגינוס (Longinus), מדקירת חנית בגופו, על מנת לסיים את ייסוריו). פצעים אלו סימלו את הקשר הרוחני והפיזי, בינו לבין ישו המשיח. למסדר הפרנציסקני מספר סמלים: צלבים אדומים המקיפים צלב רומאי אדום – הם כנראה התייחסות לסטימגטה זרוע לבושה לצד זרוע חשופה וחגורה פשוטה עשוית חבל, המנציחות את מתן בגדיו לקבצן. ב-3 באוקטובר 1226 מת פרנציסקוס באסיזי. דמותו של פרנציסקוס נזכרת רבות גם במוזיקה, בספרות ובאמנות. הוא נחשב פטרונה של איטליה ומטבע הדברים מופיע ביצירות אמנות רבות.

מסע באומבריה

בטיול זה ויתרנו על החלק העובר בטוסקנה והסתפקנו באומבריה ובטעימה מלצ'יו. זוהי ארץ של גבעות מוריקות, עמקים ואגני נהרות, שבה גדלים עצי דולב ערמון וצפצפה מרובים. כרמי הזית צובעים את הגבעות בגוון אפרפר וכרי המרעה שבעמקים נראים כתשבץ של כתמים בצבעי ירוק וצהבהב. אומבריה התפרסמה בעמק קליטונו (Clituno) הפורה, ששדות המרעה שלו נודעו כבר בימי קדם, באגם טראזימנו (Trasimeno) הזכור מהקרב הגדול של חניבעל, במלחמה הפונית השנייה (מלחמה שהתנהלה בין הרפובליקה הרומית לקרתגו המושבה הפיניקית ("פּוּנים" בלשון הרומאים), בשנים 218–201 לפנה"ס, והיא הקשה מבין שלוש המלחמות הפוניות בין רומא לקרתגו)  ובנהרות רבים, לרבות הנהר טיבר (Tiber), שלגדותיו שוכנת רומא . גודלה של אומבריה, חבל הארץ היחיד במרכז איטליה, שאין לו מוצא לים, הוא כ-8,500 קמ"ר. (לשם השוואה, גודלה של טוסקנה, השוכנת צפון-מערבית לאומבריה, הוא כ-23,000 קמ"ר.

אומבריה דרמטית, פראית ורומנטית. יש המכנים אותה "אחותה הסוררת והפראית" ואולי אפילו "הזנוחה" של טוסקנה, שנחשבת כיהלום שבכתר האיטלקי. אולם, יש לאומבריה הרבה מה להציע, כמעט כמו לאחותה הנוצצת. היא פחות עמוסה בגדודי התיירים המציפים את טוסקנה ומאפשרת מבט שלו ורגוע יותר אל תוכה של איטליה.

המסע לאורך דרך פרנציסקוס, אינו רק מסע בין כנסיות ואינו רק שיעור מאלף ההיסטוריה של איטליה בימי הבינים. זהו טיול על מורדות האפנינים ומשלב נופים הרריים יפים, עם שטחים מעובדים. מרביתו של המסע עובר באומבריה, המכונה בפי אוהביה "ליבה הירוק של איטליה"

זהו אינו "טרק", אלא עלייה לרגל. יש בו קטעים דרמטיים, יש בו קטעים שלווים ומפעם לפעם, גם קטעים משעממים. לעתים הוא עובר בשבילים הרריים, לעתים בדרכי עפר ולעתים לאורך כבישים. הוא עובר דרך כפרים קטנים, מנזרים וגם ערים. הלינה אינה בבקתות או באהלים. אין כאן אכסניות לצליינים כפי שקיימים ב"דרך סנטיאגו" המפורסמת. הלינה היא בבתי מלון והטיול משלב, בנוסף להליכה, גם ביקור באתרים היסטוריים רבי רושם, ופינוק בקפוצ'ינו משובח בבקר, או בקמפרי בסופו של יום.

———-
ד"ר גילי חסקין: יליד כפר ביל"ו (1957); בוגר החוג ללימודי ארץ-ישראל במכללת בית ברל, מורה דרך מוסמך ובעל תואר דוקטור מטעם החוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה. עבודת הדוקטורט שהגיש עוסקת ב'טוהר-הנשק', באתוס, במיתוס ובמציאות, בתקופה שבין ראשית ההתיישבות הציונית ועד להקמת המדינה.

הפוסט דרך פרנציסקוס הקדוש, איטליה: עלייה לרגל הופיע ראשון במסע אחר

הפעם טסנו במאי, בשיא האביב. שדות פורחים רבים בלטו לעין באומבריה, שם שהינו כשבוע כחלק ממסע בן שבועיים.

התאריך חפף לימי הפסטיבל השנתי בגוביו (Festa dei ceri). שנים רבות שמעתי על יופיו ועוצמתו. ביום ראשון ה-15 במאי 2023 יצאנו בשעה מוקדמת מעיירה קטנה באומבריה. מרחק כשעה נסיעה לגוביו (גם היא באומבריה).

עוד על חג הצ'רי בגוביו כאן

כיוון שתכננתי לחוות אותו באופן יסודי ומראשיתו התייצבנו בשעה 6:30 בבוקר בשערי גוביו. עשרות מתופפים ומאות משתתפים כבר מילאו את העיר היפה והעתיקה הזו. למשמע קריאתו של ראש הטקס יצאה השיירה לדרכה כדי להעיר את תושבי העיר ליום הגדול. אספו  בדרך את הקפיטנו מביתו, ותשואות רמות ניסרו את חלל האוויר.

להרבה כבוד זכה הקפיטן, שהוא דמות מרכזית ואהודה בגוביו.

לבוש המשתתפים של שלוש הקבוצות  בלט בגוונים עזים, מכנסיים לבנים, חולצות בצבע צהוב לקבוצת סנט אובלדו, כחול לקבוצת סן ג'ורג'יו ושחור לסנט אנטוניו. מה שבלט יותר מכל היה האבנט שהוא בד אדום באורך של כשלושה מטר, והיה מרתק לצפות בלבישתו סביב המותניים. הקבוצות מתקבצות סביב עיסוקם ומסורת משפחתית. הם מוערכים בכ-400 משתתפים פעילים לכל קבוצה. בפועל מספרם גדול בהרבה.

המשך הטקסים כללו מיסה מרגשת והובלתם של הנרות ועליהם דמויותיהם של אובלדו הקדוש של העיר, סן ג'ורג'יו והנזיר אנטוניוס.

במשך שעות עברו בסך תזמורות כלי נשיפה ותופים בחוצות העיר.

מה שבלט יותר מכל זו השמחה וההתלהבות, וכצלם מצאתי בהן עניין רב. למרות הצפיפות הרבה לא ניכרו סימני אלימות.

הבטחתי לעצמי לשוב אל הפסטיבל המופלא הזה.

לפניכם צילומים המשקפים את חווייתי כצלם מאירוע,

תודה לדלית קצנלנבוגן על המידע.

שש וחצי בבוקר – אור ראשון על גוביו, עיר מימי הביניים עם שרידי עתיקות רומיים. ענני אביב. במרחק של שעה משם אירעו באזור רוונה שיטפונות קטלניים (כל הצילומים: ברוך גיאן)

אחד מרגעי השיא בכיכר המרכזית. על הנרות ניצבים נציגי הקבוצות לכל תשואות רמות. העננים הכבדים הוסיפו נופך דרמטי לאירוע

זוג אוהבים בתהלוכה. התעלמו לחלוטין ממצלמתי וטוב שכך. זו התמונה האהובה עלי מכל הפסטיבל

התלהבות ושמחה ושירה שפרצה מקבוצת סנט אובלדו. כשעה נצבתי לצידם, מכושף, כשאלו שרו וחגגו. הקבוצה בצהוב הייתה הבולטת מבין הקבוצות בשמחה ובשירה. כד צבעוני נישא על ידי אחד המשתתפים. גוביו ידועה בעבודת הקרמיקה שלה

שיח ידיים ואצבע בפיאצה המרכזית שם תוך זמן קצר יגיעו הנרות ואלפי משתתפים

משתתף ססגוני מקבוצת סנט אובלדו

מפגש חברים ומשפחות וכיאה לאיטלקים, הכל אקספרסיבי

אחרי המיסה מתחילה תהלוכה עם דמויותיהם של סנט אובלדו בצהוב, סנט ג'ורג'יו וסנט אנטוניו בכחול ובשחור

מהחלונות צופים משתתפים על המיסה. דגלים מייצגים את הקבוצות השונות

משתתפי הפסטיבל, ים של אנשים בחולצות כחול צהוב שחור מאזינים למיסה המרגשת. בסופו של דבר הפסטיבל הוא טקס דתי

הקפיטנו וסגנו נאספו מבתיהם לקול תשואות רמות. ניכר היה אהבת הקהל לאנשים אלו. הקפיטן עם כובע נוצות, והוא וסגנו לבשו בגדי לבד. שייחד אותם מהמשתתפים האחרים, חרב ונדנה נשאו השניים במתניהם, עלתה לי המחשבה שכך ראיתי את דון קיחוטה וסנשו פנשה בדמיוני

אחוות המתחרים. אליה גרילי בחולצה כחולה מקבוצת סנט ג'ורג'יו עם חבריו. אליה סיפר מעט על הפסטיבל וטען שזה הפסטיבל מספר אחד באיטליה. יתכן. יש לו כמה מתחרים רציניים

מפת גוביו, פרוג'ה, איטליה:

———–
ברוך גיאן – צלם נוף ומורה דרך, מדריך קבוצות צילום בארץ ובחו"ל. גר בירושלים

הפוסט צילום בפסטיבל הצ'רי בגוביו, איטליה הופיע ראשון במסע אחר

טיילת בעיירה מנאג'יו

הגעה והתניידות

מילאנו, העיר הקרובה ביותר בה נמצא שדה תעופה בינלאומי (אליו מגיעות טיסות ישירות מישראל) היא נקודת מוצא מצוינת לטיול באגם. כארבעים דקות נסיעה מנמל התעופה של מילאנו, מלפנסה, או כשעה וחצי – שעתיים בתחבורה הציבורית, ייקחו אתכם לעיר קומו שנמצאת בקצה הדרומי של האגם, ותוך שעה וחצי (ברכב) או שעתיים וחצי (בתחבורה הציבורית) תגיעו לעיירה בלאג'יו (Bellagio) שבמרכז האגם. בין העיירות שעל האגם הדרך הנוחה ביותר לטייל היא במעבורת. כדאי להתמקם באחת מהעיירות שבאזור מרכז האגם, כמו בלאג'יו, ורנה (Varenna), מנאג'יו (Menaggio) או טרמזו (Tremezzo). בתוך העיירות, רצוי להימנע ככל הניתן מנהיגה. קשה עד בלתי אפשרי למצוא חניה, במיוחד בעונת הקיץ, והנהיגה בסמטאות הצרות של העיירות לא מיועדת לבעלי לב חלש.

לכמה זמן להגיע?

אגם קומו הוא אגם גדול וככזה, כדאי להקדיש לו כמה ימים-שבוע, אם כי ניתן לקבל טעימה מהאגם גם ביום אחד של טיול. אם יש לכם רק יום אחד, כדאי להתמקד רק בעיירה אחת שיש בה הרבה מוקדי עניין, כמו בלאג'יו או קומו. אם יש לכם 3-2 ימים, תוכלו לראות כמה ממוקדי העניין הבולטים, ואם יש לכם שבוע, תוכלו ליהנות מנופש נינוח, לשלב טיולי הליכה וגם גיחות לאזור לוגאנו שבשווייץ השכנה.

רחוב טיפוסי בעיירה מנג'יו | צילום: Kirk Fisher, שאטרסטוק

העיירות של אגם קומו

לשפת אגם קומו יש שורה ארוכה של כפרים, ערים ועיירות. בקצה הדרומי נמצאת, כאמור, העיר קומו, שהיא הקרובה ביותר למילאנו. קומו גובלת בשווייץ ולכן מהווה בסיס טוב למי שרוצה ליהנות מטיול בשתי מדינות. גולת הכותרת של קומו היא המרכז ההיסטורי שלו, ובו סמטאות מרוצפות אבן, כיכרות קטנות ומתוקות, כנסיות מרשימות (ובראשן הקתדרלה המפוארת של קומו), בתים עתיקים, חנויות ומסעדות.  מלבד זאת, אל תוותרו על טיול נינוח בטיילת שנמתחת לאורך שישה ק"מ לשפת האגם. אחת האטרקציות הבולטות בעיירה היא וילה אולמו (Villa Olmo) שבצפון-מערב העיר, אחת מהווילות היפות ביותר שעל שפת  אגם קומו. הווילה הנאו קלאסית המפוארת שנבנתה בסוף המאה ה-18 ואירחה דמויות היסטוריות כמו נפוליאון בונפרטה והקיסר האוסטרי פרדיננד הראשון גדושה ביצירות אמנות וציורי קיר מרהיבים, אבל גולת הכותרת היא דווקא הגנים המקסימים שמקיפים אותה – בחזיתה גן איטלקי עם ערוגות פרחים סימטריות, מזרקה ופסלים ומאחוריה גן אנגלי משובב נפש. מלבד זאת יש בעיר כמה מוזיאונים נהדרים כמו מוזיאון המשי, מוזיאון המדעים ועוד.

וילה אולמו, אחת מהווילות האלגנטיות באגם קומו | צילום: Gimas, שאטרסטוק

העיירה בלאג'יו נחשבת לפנינה של אגם קומו, בעיקר הודות למיקומה על חצי אי בצומת שבין שלוש הזרועות של האגם, כשהרי האלפים נשקפים למרחוק. רחובות מרוצפי אבן המטפסים בתלילות מהאגם במעלה הגבעות, בתים צבעוניים, כיכרות מלאות חיים, חנויות קטנות ומתוקות ובתי קפה וגלידריות לרוב. הרחוב המפורסם ביותר בעיירה הוא Salita Serbelloni, רחוב צר ומרוצף אבן, שעולו מדרגות, אשר מראשו נשקף נוף נפלא של גגות העיר והאגם. גם הטיילת של העיר מזמינה לשיטוט רגלי מענג על שפת האגם, כשגולת הכתרת של הטיילת היא וילה מלזי (Villa Melzi), אחוזה מהמאה ה-19 המוקפת בגן אנגלי יפהפה עם צמחים מקומיים ואקזוטיים, בריכות וגשרים קטנים ונוף נפלא לאגם. בסמוך לווילה מלזי נמצא הלידו של בלג'יו, שם תוכלו לשחות או פשוט לבלות בנעימים ליד המים.  בסמוך לבלג'יו, מאחורי גבעה תלולה, מסתתר כפר הדייגים הקטן  והשלו פסקאלו (Pescallo), שנראה כמו גלויה עם הסירות הקטנות שעל המים. ניתן להגיע לפסקאלו בהליכה רגלית קצרה אך תלולה או ברכבת התיירים הקטנה שנוסעת בבלאג'יו ובסביבתה בעונת הקיץ.

בלאג'יו, הפנינה של אגם קומו | צילום: arkanto, שאטרסטוק

בעיירה הציורית ורנה (Varenna) אשר שוכנת על החוף המזרחי של אגם קומו יש  בתי דייגים עתיקים בשלל צבעים, סמטאות קטנות הגדושות במדרגות ובהרבה קסם ונופים נפלאים של האגם. הכיכר המרכזית של העיירה היא פיאצה סן גו'רגיו (פיאצה סן גו'רגיו), בה אפשר להתרשם מכנסיית סן ג'ורג'יו הרומנסקית-גותית מהמאה ה-14 ולאחר מכן לשבת באחד מבתי הקפה. כמו עיירות אחרות לשפת האגם,  גם ורנה מתהדרת בווילות מפוארות משלה. אחת מהן היא וילה מונסטרו (Villa Monastero) שממוקמת בקרבת פיאצה סן גו'רגיו והחלה את דרכה כמנזר. הווילה, שבתוכה מוזיאון קטן, מוקפת בגן בוטני שבו מינים נדירים של צמחים, הנמתח לאורך 2 ק"מ לגדת האגם. וילה נוספת היא וילה צ'יפרסי (Villa Cipressi) הצמודה לווילה מונסטרו. הווילה אמנם הוסבה למלון אבל תמורת תשלום אפשר לבקר בגנים הרחבים שבהם צמחים אקזוטיים וים תיכוניים. מעל העיירה מתנשא מבצר ווזיו (Castello Di Vezio), מבתר ימי ביניימי ממנו נשקפת תצפית נהדרת על האגם.

בתים צבעוניים בעיירה ורנה

עיירה נוספת שכדאי לבקר בה הן מנאג'יו (Menaggio) המקסימה שבלבה פיאצה גריבלדי (Piazza Garibaldi) השוקקת, הגדושה בברים, מסעדות וגלידריות עם נוף לאגם. ברחובות הקטנים שמסביב לכיכר תמצאו בוטיקים ייחודיים, גלריות וחנויות של בעלי מלאכה מקומיים. גם למנאג'יו יש טיילת אלגנטית על שפת האגם, עם ערוגות פרחים מטופחות ובתים צבעוניים, וגם כאן יש וילות יפות ומוקפות גנים. ולסיום, לא ניתן להתעלם מטרמזינה (Tremezzina) שעל הגדה המערבית של האגם, מול בלאג'יו. כאן נמצאות שתיים מהווילות היפות ביותר באגם קומו – אחת מהן היא וילה בלביאנלו (Villa Balbianello), וילה יפה מהמאה ה-12, המוקפת גנים עם טרסות מעל האגם, ששימשה כאתר צילומים ל"מלחמת הכוכבים" ול"קזינו רויאל". השנייה היא וילה קרלוטה (Villa Carlotta) שבה מוזיאון אמנות קטן וגן בוטני.

וילה בלביאנלו, אחת מהווילות היפםות באגם קומו, שימשה אתר צילומים לכמה סרטים, ובהם מלחמת הכוכבים וקזינו רויאל

מה לעשות?

מלבד סיור בעיירות, יש עוד המון דברים שלא כדאי להחמיץ באגם קומו.

שייט על האגם

הדרך המהנה ביותר לחוות את האגם היא לשוט בו. ניתן לעשות זאת בשתי דרכים – הדרך הזולה ביותר היא לעלות על אחת מהמעבורות של Navigazione Laghi שמקשרות בין העיירות שעל האגם. אם התקציב לא מהווה בעיה, תוכלו להצטרף לשייט פרטי עם סקיפר שייקח אתכם למקומות היפים ביותר לאגם, לבחירתכם. לשייט כזה ניתן להוסיף פינוקים כמו בקבוק יין או ארוחה.

שייט הוא אחת הדרכים המהנות לגלות את אגם קומו | צילום: oltrelautostrada, שארסטוק

חופים

בקיץ כדאי מאוד לא להסתפק בטיול אלא ליהנות מרחצה בחופים היפים שלשפת האגם. החופים הנקיים ביותר נמצאים בחלק המרכזי והצפוני של האגם. חלק מהחופים הם ציבוריים והכניסה אליהם חופשית, כמו חוף צ'רנו (Careno), חוף שמשלב מדשאות וחוף חולי בכפר נסו (Nesso) שבגדה המערבית של האגם, חוף San Giovanni , חוף חלוקים חמוד עם נוף יפה בקרבת בלאג'יו, חוף Lerai הסמוך למנאג'יו, בו ניתן לשכור סירות וקאנו וחוף Parco Teresio Olivelli שליד טרמזינה, ובו פארק נאה, חוף אבנים, בר ומגרש כדורעף חופים. חופים אחרים הם פרטיים, ובהם Lido di Cernobbio, מסעדה ומועדון חוף באזור קומו, עם בריכה, מיטות שיזוף ושמשיות;  Lido di Bellagio – מועדון חוף ומסעדה ליד וילה מלזי ו- Lido di Varenna-Perledo, חוף חולי עם מיטות שיזוף, שמשיות, בר-מסעדה והשכרת סירות.

חוף רחצה על שפת אגם קומו

טיולים בטבע

לצד העיירות והחופים יש המון מסלולי הליכה יפים בטבע ברמות קושי שונות. אחד האזורים המומלצים לטיול הוא עמק סאנאגרה (Val Sanagra), עמק מיוער באזור הכפר מנאג'יו, עם יערות, כרי מרעה ובתי חווה. אחד ממסלולי ההליכה היפים ביותר באזור אגם קומו הוא Sentiero del Viandant, דרך רומית עתיקה שנמתחת לכל אורך החוף המזרחי של אגם קומו. אורכה 45 ק"מ אך ניתן לחלק את ההליכה בו למקטעים וללכת רק חלק מהמסלול. בדרך תראו חורשות ערמונים, מטעי זיתים, מחצבות שיש שחור וכמובן נוף מרהיב של האגם וההרים שסביבו. העיירה וורנה היא נקודת מוצא מצוינת לסיור מקוצר בשביל הנופי.

הליכה ב-Sentiero del Viandant, אחד השבילים היפים באזור קומו

אטרקציות משפחתיות

אגם קומו הוא יעד נפלא לחופשה רומנטית, ואין בו את שפע האטרקציות ופארקי השעשועים שסביב אגם גרדה. עם זאת, גם משפחות ייהנו מאוד בחופשה באזור, בעיקר אם הילדים שלכם מרוצים מבילוי בחופים, ספורט ימי והרבה פסטה וגלידה. גם באזור זה יש אטרקציות משפחתיות, ובהן Jungle Raider Park – פארק הרפתקאות וחבלים בשני מיקומים – בקרבת קומו ובקרבת לקו. אטרקציה בולטת נוספת היא פארק Leolandia שמזרח למילאנו, מעין פארק שעשועים ומיניאטורות (מיני איטליה) ובו מודלים מוקטנים של מבנים מפורסמים באיטליה לצד מתקני לונה פארק. ילדים ייהנו גם מהמיני גולף במנאג'יו, מהקרטינג המקורה בקוליקו ומהנסיעה בפוניקולר התלול שמטפס מהעיר קומו לכפר ברונטה (Brunate).

מפת אגם קומו:

הפוסט אגם קומו – מדריך למטייל הופיע ראשון במסע אחר

מידע כתבות וטיפים על נאפולי

עם הילדים: מוזיאון הרכבות הלאומי

מוזיאון הרכבות הלאומי (Museo Nazionale Ferroviario di Pietrarsa) הוא חגיגה  לאוהבי רכבות בכל הגילאים. המוזיאון, ששוכן  בסמוך למסילת נפאולי – פורטיצ'י, שוכן בבתי המלאכה הישנים של ששימשו לבניית מנועי קיטור ודודים. הוא מציג את ההיסטוריה של הרכבות ומסילות הברזל באיטליה מ-1839, אז נחנך קו הרכבות האיטלקי הראשון ועד היום, באמצעות אוסף של עשרות קטרי קיטור, חשמל ודיזל וכן רכבת קטנה שאפשר לנסוע בה.

אתר המוזיאון

במוזיאון הרכבות מוצגים עשרות קטרים מתקופות שונות | צילום: Lucamato, שאטרסטוק

טבע: אגם אוורנו

נאפולי היא עיר הומה וכאוטית, וזה רק מתבקש לצאת קצת לטבע, לנשום אוויר טוב ולראות ירוק בעיניים. אחד המקומות בהם תוכלו לעשות זאת הוא אגם אוורנו (Lago D’averno), שנחשב לאגם היפה ביותר בדרום איטליה. זהו אגם געשי עגול, בהיקף של שני מטרים ובעומק 60 מ' השוכן במכתש געשי הנושא את אותו שם באזור שדות הפלגרין ממערב לנאפולי. הרומאים הקדמונים ראו באגם את השער לשאול בשל אדים רעילים שלעתים גם המיתו את הציפורים שעפו באזור, אבל היום, ככל הנראה בגלל שהפעילות הגעשית פחות אינטנסיבית, מדובר בפנינת טבע אמתית, המוקפת כרמים, שמהווה בית למינים רבים של ציפורים ובהן ברווזים, אווזים ועפרונים. האגם ממוקם בעיירה פוזואולי (Pozzuoli), כ-25 ק"מ ממערב לנאפולי.

אגם אוורנו, מהיפים בדרום איטליה

מסע בזמן: מנהרת בורבון

אחד האתרים המרתקים והמפתיעים בנאפולי הוא מנהרת בורבון (GALLERIA BORBONICA) שנחפרה בעקבות צו עליו חתם פרננדו השני מבורבון, מלך שתי הסיציליות, ב-1853 במטרה ליצור עבורו נתיב מילוט בטוח. התעלה נחשבה כפלא הנדסי הודות למכשולים הרבים עליהם התגברו המתכננים בחפירתה, אבל למרות זאת, החפירה לא הושלמה והתעלה לא מילאה את ייעודה המקורי. בזמן מלחמת העולם השנייה היא שימשה כמקלט לאלפים מתושבי נאפולי שאיבדו את בתיהם בהפצצות הרבות. שהיתה אחת מהערים המופצצות ביותר באיטליה. לאחר המלחמה אוחסנו בה מכוניות משטרה וכן כל מה שהוצא מההריסות בעקבות ההפצצות שספגה העיר. בין היתר ניתן לראות בה פסלים פשיסטיים, צעצועי ילדים ומסכות גז. כיום התעלה פתוחה לציבור וניתן לסייר בה במסגרת סיור מודרך. פרטים נוספים באתר האינטרנט

שרידי מכוניות בתעלת בורבון | Stanislavskyi, שאטרסטוק

כנסייה: סן דומיניקו מג'ורה

נאפולי גדושה בכנסיות לרוב, כאשר אחת כנסיית סן דומיניקו מג'ורה (San Domenico Maggiore) היא אחת המרשימות והפחות מוכרות שבהן. מדובר בכנסייה גותית רומית-קתולית עם מנזר שנוסדה על ידי האחים של המנזר הדומיניקני וממוקמת בכיכר הנושאת את אותו שם במרכז ההיסטורי של נאפולי. בכנסייה קבורים 45 בני משפחת אראגון המלכותית, ובהם פרדיננדו הראשון מלך נאפולי, ואיזבלה מארגון, דוכסית מילאנו. הכנסייה מעוטרת ביצירות אמנות מרהיבות, ויש בה גם תצוגה של בגדי קודש מהמאה ה-16, רהיטי קודש ותשמישי קדושה, כמו גם עוגב היפהפה המורכב מ-1640 צינורות.

פנים כנסיית סן דומיניקה מג'ורה

אי: פרוצ'ידה

האי פרוצ'ידה (Procida) הוא אמנם לא סוד שמור ליודעי דבר בלבד, אבל הקטן מבין האיים של מפרץ נאפולי פופולרי בעיקר בקרב המקומיים, בעוד שהתיירים מעדיפים לנהור לקאפרי ולאיסקיה הגדולים והמתויירים יותר. מי שיגיע לפרוצ'ידה יגלה אי מקסים, שבו חופים עם חול געשי שחור, כפרי דייגים עם בתים הצבועים בשלל צבעי פסטל, סמטאות צרות ומפותלות המרוצפות אבן והרבה מסעדות של דגים ופירות ים – כל מה שצריך ליום מושלם מחוץ לעיר.

חוף געשי שחור באי פרוצ'ידה

אמנות: תחנת האמנות טולדו

כ-18 מטר מתחת לאדמה, בתחנת המטרו טולדו (שבסמוך ל-Via Toledo), מסתתרת הפתעה נעימה במיוחד לחובבי האמנות המודרנית, שמגלים שבנאפולי יש הרבה מעבר לכנסיות עתיקות וארכאולוגיה. התחנה הזו שווה עצירה גם אם היא לא נמצאת על המסלול שלכם. היא אחת מהמעניינות בשורת תחנות אמנות שקושטו במטרה להוסיף צבע ואמנות לחיי היומיום של תושבי נאפולי. בכל מפלס של התחנה שולט צבע אחר שמייצג נושא אחר שקשור לעיר.

תחנת המטרן=ו טולדו. חוויה אמנותית מתחת לאדמה | צילום: esherez, שאטרסטוק

קניות: Libreria Colonnese

כמה כיף להיכנס לחנות ספרים עם נינוח עתיק בעיר זרה. גם בנאפולי אפשר ליהנות מהחוויה הזו למרות שלא תמיד תקראו על זה במדריכי התיירים. Libreria Colonnese היא חנות ספרים היסטורית ומלאת קסם שממוקמת ב- Via S. Pietro a Maiella. כאן תמצאו מסחר עצום של ספרים עתיקים, רבים מהם נדירים, וכן מדורים של ספרים נישתיים (כמו מדור שמוקדש לספרים על חתולים). מלבד זאת, תמצאו כאן אוסף מרשים של גלויות וינטג' שיהוו את המזכרת המושלמת מהחופשה בדרום איטליה.
כתובת: Via S. Pietro a Maiella, 32-33

הפוסט נאפולי מחוץ למסלול הופיע ראשון במסע אחר

עוד מסעות גסטרונומיים כאן

"התשוקה שלי לבישול קשורה לילדות שלי בשכונה כי כאן הכול סובב סביב האוכל" מספר נסים בקאלטי, מדריך האוכל בן השכונה

"מטבח הרֶבַע החמישי"

שכונת טסטאצ'ו הוקמה ברובע ה-20 של רומא בסוף המאה ה-19 סמוך לבית המטבחיים הענק (Mattatoio) שנחנך ב1891 ובה שוכנו משפחות פועלים קשות יום ששימשו ככוח עבודה באזור התעשייה ובעיקר בבית המטבחיים הענק. לפתחו הובלו מידי בוקר בהמות  ובסופו של יום נארזו ממוינים לפי  נתחים. משפחות העובדים חיו בתנאי עוני ודחק וחלק מהשכר היומי הזעום ניתן להם כשאריות הבשר הירודות של בעלי החיים כמו ראש, זנב וחלקי פנים שלא היה להם ביקוש בקרב תושבי רומא האמידים. בצר להם, נאלצו בני המשפחה לפתח כישורי בישול יצירתיים כדי להפיק מטעמים. בעולם הקצבות נהוג לחלק את גוף הבהמה לארבעה חלקים על פי הנתחים. המטבח הרומאי המסורתי שמבוסס על החלקים האלו שנקראו "מטבח הרבע החמישי" (1/4) "La Cucina del Quinto Quarto" השם נובע מכך שאם מחברים את כל השאריות האלה, משקלן מגיע למשקל של רבע מגוף הבהמה. כורח החיים הביא להתהוות המטבח הרומאי המשפחתי המסורתי שחולקים וכך הטביעה טסטאצ'ו את חותמה על המטבח הרומאי והיום היא מהווה בית למוסדות קולינריים פופולריים לצד שוק האוכל.

בשכונה נוסד A.C – מועדון הכדורגל של רומא אבל האלכוהוליזם והפשע המאורגן יצרו שם רע לשכונה.

הפקקים שיצרה תנועת המשאיות הקרינו על מרכז רומא והביאו לסגירתו של בית המטבחיים ב-1975. היום, המתחם מהווה אכסניה למוזיאון לאמנות מודרנית MACRO, לבית ספר למוסיקה, סופר מרקט אורגני ועוד גלריות לאמנות שעדות אילמת ומצמררת של הקרסים ששמשו  לתליית הבהמות ששולבו בעיצוב הגלריות והמוזיאון לאמנות מודרנית כמו הומאז' לפועלים אומללים וקשיי היום ואולי מישהו חושב גם על בעלי החיים.

בשנות השמונים החל בשכונה תהליך חילופי אוכלוסייה (ג'נטריפיקציה) המתרחש בשכונות מוחלשות בערים רבות בעולם. לצד התושבים הוותיקים, התיישבו בשכונה משפחות צעירות שחיפשו פתרון מגורים שפוי ברומא. היום השכונה ידועה במוסדות קולינריים איכותיים המייצגים את המטבח הרומי ובמרכזם שוק האוכל. אין ספק שזו דרך נהדרת לחוות את עולם אוכל הרחוב הרומאי.

פיאצה טסטאצ'ו ומזרקת האמפורות צילום: נסים בקלטי

אוסטיינסה (Ostiense) הצמודה גם היא שכונת פועלים נטולת חן שנוסדה באותן שנים. היום היא מתעוררת לחיים ופורחת בה אמנות רחוב פרי מכחולם של אמני רחוב בינלאומיים שמעניקים צבע וענין לרחובות נטולי החן. ציורי ענק על הבניינים ו" קיר התהילה" של JB Rock's המציג שישים מטרים של פורטרטים בשחור לבן של אושיות שזכו לתהילת נצח (ביניהם אלביס, פרידה קאלו, דנטה, יורי גגרין, אובמה ועוד).

ציורי קיר באוסטיינסה

חוויה קולינרית עם מדריך אוכל שגדל בשכונה

הגעתי לשוק האוכל השכונתי של טסטאצ'ו שהועתק בשנת 2012 למקום משכנו החדש. למרות שעשיתי תחקיר על השוק, בעת ששוטטתי בין הדוכנים, טעמתי ונהניתי, ליוותה אותי תחושת החמצה. בדיוק בזמן, הסב את תשומת לבי, קולו הנלהב של מדריך שהסביר בלהט פרטים מרתקים על מוצרלה לקבוצת תיירים ומגיש להם טעימות להדגמה. כך פגשתי את המדריך המופלא נסים בקאלטי ולמזלי למחרת, ביום האחרון שלי ברומא, הספקתי להצטרף לארבע שעות של סיור קולינרי מטריף חושים שחשף עולם שלם עם ערך מוסף מלא טעמים.

"התשוקה שלי לבישול קשורה לילדות שלי בשכונה כי כאן הכול סובב סביב האוכל" מספר בקאלטי שנולד בשכונה להורים בני תרבויות שונות (תוניס וצרפת) ששימשו כמתורגמנים באו"ם. כשהוריו עברו לניו יורק בעקבות עבודתם, למד את מקצועות הבישול האירוח וכסומילייה יין. לפני מספר שנים חזר עם משפחתו הצעירה לשכונה ובאופן טבעי מצא את ייעודו  כמדריך סיורי אוכל רוויי תרבות. "הרקע האישי שלי כרומאי וכזר מאפשר לי לגשר בין התיירים למקומיים ולהכניס אותם למורכבות ולשיגעונות של האוכל המקומי".

ארבע שעות של סיור לכל החושים מוסיף דעת שבסיומן אני מבינה היטב את התהליך שעבר המטבח ומצדיעה לתושבי רומא שיודעים לחלוק כבוד למסורת. במעדניות, במאפיות ובבתי האוכל, הוא מכניס את הקבוצה לרזי האוכל ומדגים בטעימות כיצד התגבש המטבח הפשוט הזה. פגשנו בתושבים הוותיקים שנוהגים לצאת לקנות אוכל לפחות פעמיים בשבוע אצל היצרנים והספקים הקבועים ואלו מזהים אותם בשמות החיבה שלהם. זה קונה חריץ "פקורינו אלה רומנו" וכמה פרוסות סלמי או פרושוטו מיושן  וזו אוספת את המאפה היומי מקונדיטורית PASSI. אכן, הכול כאן סובב סביב האוכל! וכל הטוב הזה מתרחש במרחק עשרים דקות הליכה מפונטנה דה טרווי.

כריך הבשר בדוכן Mardi e Vai. פגשנו בשוק האוכל בתושבים הוותיקים שנוהגים לצאת לקנות אוכל לפחות פעמיים בשבוע אצל היצרנים והספקים הקבועים

סתיו בשוק האוכל

שיאו של סיור האוכל מתרחש בשוק האוכל שהועתק מהכיכר הראשית (שהפכה כידוע לאתר צילומים מבוקש) למשכנו החדש מול בית המטבחיים הישן במבנה אדריכלי מודרני, מואר באור טבעי ובוהק בניקיונו. רוב המשפחות בעלות הדוכנים עברו לכאן מהשוק הישן עם המוניטין שלהן ויש גם רוחות חדשות של אוכל בריאות וגם שפית בעלת כוכבי מישלן (בשני ביקורי הדוכן שלה היה סגור).

בדוכני הירקות והפירות העונתיות חוגגת. על הבוקר, העובדים פורקים סחורה טרייה. אחרים קוצצים במיומנות את תרמילי השעועית האדומה, מסירים את הגבעולים מראשי הארטישוק וקוטמים את עליהם, גם את מלאכת מיון העלים הירוקים למיניהם והפרדתם מהגבעולים מקצרים תהליכים ומקלים על החיים בבישול הביתי. עונת הערמונים כבר בעיצומה אבל את הרוכל בקרן הרחוב שקולה ערמונים ומגיש אותם בקונוס נייר מצאתי רק במרכז העיר כאוכל רחוב לתיירים.

הדוכנים בשוק מייצגים את אוכל הרחוב שהתפתח ברומא.

Mordi e Vai BOX 15, הדוכן של הקצב האגדי שהלך לאחרונה לעולמו הוא מהמבוקשים בשוק  קודם כל קחו מספר והמתינו בסבלנות בתור, זה שווה את טעם הביס המושלם. אתמול הייתי מס' 87 והיום  נסים דואג לנו ואנו עוקפים את התור. העובד בדוכן פורס את הפוקצ'ה הפריכה, מרטיב בנדיבות פרוסה אחת מהרוטב של נתח הבשר המבושל ומערים תוספות. בדוכן אחר העזתי לטעום "טריפה" (קיבת פרה Trippa alla Romana) שממלאים כאן בכריך ברוטב עשיר שבו בושלה.

חבל  לפסוח על דוכן CASA MANCO (22BOX) בו חותכים על המשקל פוקצ'ות דקיקות עם טופ משוגע מפרושוטו ועד פרחי קישואים עם דגים.

בדוכן 66 FOOD BOX בחרתי בקרצ'ופי אה לה רומנה שמכונה גם ארטישוק יהודי בטיגון עמוק. במטבחון הזעיר וחיכיתי חסרת סבלנות עד יטגנו אותו בשמן עמוק כחמש דקות. העלים הופכים לצ'יפס פריך בטעם כייפי.

בחרתי בקרצ'ופי אה לה רומנה שמכונה גם ארטישוק יהודי בטיגון עמוק

סופלי (suppli), המלך המוכתר של אוכל הרחוב הרומאי הוא כדור אורז ייחודי לרומא (שונה מהאורנצ'יני הסיציליאני) ממולא במוצרלה ומבושל בראגו עגבניות. לאחר שהתבשל טובלים אותו בביצה ובפירורי לחם ומטגנים בשמן עמוק. שווה להמתין בסבלנות כמה דקות ובשיא הפריכות לנגוס ביס של טעמים כשחוטי המוצרלה נמסים בפה. בשוק מומלץ לבקש את הקלאסיקו.

הפיצה אמנם הומצאה בנאפולי אך הפיצה הרומאית אפויה מבצק דקיק שקצותיו פריכים וקצת צרובים וכייף לבצוע ממנו.

יש גם כמה דוכנים שעוצבו כברי יין קטנים לאפריטיבו שמקדים את ארוחת הצהריים.

בין אם באים לרכוש מוצרים הביתה ובין במרכז השוק, אפשר לשבת לפיקניק באזור האכילה המרווח במרכז השוק. מכאן ניתן להשקיף על אתר ארכיאולוגי מתחת למבנה השוק בו מתנהלת חפירת מחסני מזון מעידן רומי העתיקה. בערבים נערכים כאן אירועי תרבות והשוק שוקק חיים עם מוסיקה ואוכל.

צילום נסים בקלטי

מדוע נופצו 53 מיליון כדי חרס עם שמן זית?

בשולי השכונה, סמוך לגדת הטיבר, מתנשאת גבעה נמוכה שופעת עצי פרי. בימי שגשוגה של האימפריה הרומית, מנתה אוכלוסיית העיר רבתי כמיליון נפש. במזחי הנמל שעל גדת נהר הטיבר עגנו ספינות ומהן נפרקו סחורות מרחבי האימפריה. מוצרי מזון כדגנים, יין, זיתים ושמן זית שונעו באמפורות (כדי חרס גדולים בעלי בסיס מחודד נוח לאחסון). במחסני הנמל הן רוקנו לשימוש חוזר פרט לאלו שהכילו שמן זית שכן בתחתית האמפורה הצטברו המשקעים שהדיפו ריח של שמן ישן ולא היתה  כדאיות כלכלית שהצדיקה השקעה בניקוי. צריכת שמן הזית היתה גבוהה שכן שימש לא רק למזון אלא גם למאור ולמוצרי בריאות וטיפוח הגוף. 53 מיליון אמפורות ריקות שהכילו 1.6 מיליארד ליטר שמן זית נופצו בשולי הנמל ונערמו לגבעה מלאכותית, מעין תל ארכיאולוגי, המתנשאת לגובה של 35 מטרים. כיאה לרומאים, השברים הונחו על פי תכנית הנדסית ברבדים של חרסים ושכבת סיד וכך נוצרו טרסות יציבות. השם "מונטה טסטאצ'ו" וגם monte dei cocci ("הר החרסים") העניק את שמו לשכונה שנבנתה סביבו וכמחווה הוצבה בכיכר המרכזית מזרקה בעיצוב אמפורות.

"פלאביו! אמרנו לך!"

נסים מבשר לנו שבקרוב נתכנס לארוחת הפסטות הרומאיות. אני שבעה מהפשיטה על דוכני השוק אבל שעה קלה מאוחר יותר האווירה והניחוחות מעוררים את הסקרנות והרעב מחדש.

בתפריטי המסעדות הרומאיות המסורתיות יש מקום של כבוד לארבע פסטות בסיסיות של המטבח הרומאי. מתקיימים ביניהן יחסי גומלין בין חומרי גלם וטעמים והן מבוססות זו על זו. במקומות אוכל שמכבדים את המסורת, מכינים אותן במקום עם ההזמנה והסבלנות משתלמת.

Cacio e Pepe – קאצ'ו אי פפה: הפסטה הגאונית בפשטותה גבינת פקורינו רומנו, גבינה מלוחה מחלב כבשים שמקורה ברועי הצאן שלמדו לייצר גבינה עמידה לימי נדודיהם, הרבה הרבה פלפל שחור.

Gricia פסטה אלה גריצ'ה מבוססת על קשיו אי פפה בתוספת קוביות חזיר מיובשות משומרות (Guanciale) שמוסיפות עומק לטעם.  Carbonara קרבונרה שהיא פסטה גריצ'ה בתוספת חלמונים המוקצפים תוך כדי בישול והרביעית אמטריצ'אנה  אותה פסטה הפעם עם עגבניות.

אנו מקיפים את גבעת החרסים בדרך למוסד אוכל פופולרי. הכניסה לאוסטרייה משדרת צניעות שכונתית אך כשחוצים את הסף והמלצר מוביל אותנו לאחד מאולמות האוכל, מתגלית ההפתעה: הקירות שבירכתי המסעדה עשויים מלוחות זכוכית שקופה מחוזקים בקשתות אבן (לא שכחנו שהרומאים המציאו את הקשת ופיתחו פתרונות הנדסיים לכל צורך) לצפות בחתך התל רבדים, רבדים של חרסים כמו במוזיאון לימודי. שם המקום "FLAVIO al VELAVEVODETTO" שפירושו: "פלאביו, אמרנו לך!". פלאביו דה מאיו, בעל האוסטרייה המצליחה היה איש עסקים מצליח שלא ידע לאחוז בסכין מטבח אך חלם לפתוח מקום אוכל משלו. הוא התאמן בבישול ונחל כישלונות בעוד משפחתו מנסה להניא אותו מעיסוק בבישול והחליט להתמיד באתגר: "פלאביו, אמרנו לך את זה! לעולם לא תצליח להיות טבח". בזכות הנחישות והכישרון העסקי, הגשים את חלומו. הוא בחר להתמחות במטבח הרומאי המסורתי הקלאסי שעליו גדל והמטבח מגיש חלקי פנים (מטבח הרבע החמישי) ואת ארבעת הפסטות המקומיות וחלקי פנים של והביאה לו את התהילה. כדי להנציח את הדרך האישית שלו בחר במשפט כשם המסעדה עם מסר של מגשים חלומות.

כמו שבישראל חובבי החומוס מכתירים חומוסיות שונות בתואר "החומוס הכי טוב" בארץ, ענין של טעם וקשר רגשי, כך ברומא יש שנשבעים שב"פלאביו" מכינים את הגרסה הטובה ביותר לקאצ'ו דה פפה. עד שיכינו את הפסטות ללא קיצורי דרך, והסבלנות משתלמת. המלצר מוזג לנו יין טוב שבחרנו בחנות היין הנהדרת שבמקום.

במקום אחר, בתום המתנה בת שעה וחצי בתור מחוץ למקום, הוזמנתי פנימה. כשהזמנתי את גרצ'ה ועודכנתי שזמן הכנת המנה אורך יותר זמן מפסטות אחרות. בינתיים סקרתי את תוכן הוויטרינה ומקרר הגבינות והדגים. הרגשתי כאילו אני יושבת בתוך הוויטרינה שעונה אל המקרר המתנתי להכנת הרוטב בזמן אמת והבנתי משהו ממהות המטבח המקומי. לכו למקום שבו אין קיצורי דרך ותיהנו מהדרך.

פוקצ'ה תאנים

התנהגו כמו רומאים ושתו מים זכים בחינם

כשאתם חשים בצמא ובבקבוק המים האישי כבר לא נותרה טיפה פתחו את המפה האינטראקטיבית או את אחת האפליקציות ואתרו את ה"נסונה" הקרוב.

הרומאים הצטיינו בבניית אמות מים שספקו מים לכל הישובים ברחבי האימפריה. ב-1870 בימים שעדיין לא הותקנו ברזים בכל בית, החלו להתקין ברחבי רומא "נסוני" (nesone ביחיד) שפירושו "אף ארוך", ברז מתכת שמחובר לעמוד מעוצב שמצינורו מוזרמים מים זכים שמקורם במעיינות באזור רומא. היום, נותרו ברומא כ-2800 נסוני מתוך 5000 בעבר, רובם במרכז העיר.

נסים מדגים את השימוש בנסונה, אוטם באצבעו את הזרם וזרזיף דק וידידותי לשותים זורם מחור סודי ומוסיף טיפ אסטרטגי: "אם תבחינו בילד עומד ליד הנסונה עם זיק שובב בעיניים, כדאי שתמלטו לפני שתופתעו ממתז מים קרירים"  ומדגים את מעשה הקונדס הפופולרי.

הנסוני פירושו "אף ארוך", ברז מתכת שמחובר לעמוד מעוצב שמצינורו מוזרמים מים זכים שמקורם במעיינות באזור רומא

מקנחים בג'לאטו GIOLITTI, עסק משפחתי בן שלושה דורות גלאטו בעבודת יד, טעמים קלאסיים וגם ייחודיים, בלחץ הלקוחות, המקום הורחב ואפשר לשבת לקפה ומאפה מתוצרת עצמית.

בביקור הנוכחי הרגשתי בשלה לפרק של "רומא למתקדמים", דילגתי הפעם על כל האתרים ההיסטוריים וגרתי בשכונת טרטסטוורה בעברו השני של הטיבר. בפעם הבאה אשתכן בדירה בלב השכונה אחוש את הדופק שלה, אתנסה בבישול מחומרי הגלם בשוק אבל בעיקר אחזור לטעום במקומות שבקרתי בהם ואגלה את האחרים ואצרוך יותר אמנות ויש סיכוי שאפגוש בבמאי סרטים אחר בפיאצה או ברחוב וארגיש שוב שאני חיה בסרט.

מקנחים בג'לאטו. צילום נסים בקלטי

איך לא ליפול למלכודות תיירים ברומא? הטיפים של נסים

בתום הסיור נסים מעביר לנו מתנה את רשימת הזהב שלו הכוללת המלצות אישית של מגוון בתי אוכל:

– אל תכנסו למסעדה שהאיש בפתח לבוש במדים מטעם המסעדה משדל אתכם להיכנס. הוא נשכר

לצורך זה בלבד ואין לו קשר למסעדה.

– תמונות של מנות בכניסה למסעדה לגיטימיות במסעדות אסייתיות בלבד.

– מקום אוכל שמתהדר בשלט "מסעדה, בר, קפה" וכדומה, לא האוכל ולא הקפה יצדיקו ביקור.

– איך תזהו שה"ג'לאטו", הגלידה האיטלקית, אמיתית ואיכותית? המרקם רך בפה והטמפרטורה נעימה ללא תחושת קיפאון. בחרו בג'לטריה קטנה בה הגלידה מאוחסנת במכלי נירוסטה קטנים עם מכסים שמעידים על הכנה יומית בעבודת יד. הטעמים מתחלפים בהתאם לעונות איך תדעו שהטעם טבעי ללא צבעי מאכל? בחנו את הפיסטוק. אם הוא נוטה לצבע אפרפר בהיר עד זית בהיר ולא מזמין סימן שהוא אמיתי ואם הוא ירוק ממש כנראה שהוסיפו לו צבעים וטעמים מלאכותיים. גלידה בטעם מנטה אמיתית היא לבנה ולא ירוקה! ואם טעם הבננה ממש צהוב זוהר כדאי שתמשיכו לחפש את הג'לאטו במקום אחר.

מידע שימושי

הסיור של נסים בקלטי Full Belly Tours – Nesim Bekalti – פרטי קשר:

info@fullbellytours.com

www.fullbellytours.com

– Instagram: @fullbellytours

מקומות המייצגים את המטבח הרומאי המסורתי מתוך רשימת המומלצים של  נסים בשכונת טסטאצ'ו:

• שוק האוכל טסטאצ'ו: mercatoditestaccio.it איטלקית
• Mercato di Testaccio  פייסבוק באנגלית מידע מעודכן על אירועים
• שעות פתיחה כל יום 07:00-14:00 סגור ביום ראשון.
• FLAVIO al VELAVEVODETTO VIA DE MONTETESTACCIO 97' ROME  מסעדה מסורתית
• FELICE – מסעדה מסורתית
• REMO – הפיצה הכי טובה בכל רומא
• PASSI   Via Mastro Giorgio, 87  קונדיטוריה (ללא מקומות ישיבה)
• GIOLITTI Gelateria  וגם קפה ופטיסרי. עסק משפחתי ותיק (משנת 1914) מומלץ.

—————

הפוסט טסטאצ'ו: ערש המטבח הרומאי המסורתי הופיע ראשון במסע אחר

טיפים כלליים

• מתי להגיע? רומא נפלאה באביב ובסתיו, אבל היא בהחלט אחד היעדים שפשוט לא כדאי לנסוע אליהם בקיץ, כשהטמפרטורות מטפסות והצפיפות בשיאה.  מאי וספטמבר הם חודשים נעימים מאוד, אבל עדיין עמוסים ביותר. במרץ-אפריל-ואוקטובר-נובמבר מזג האוויר קריר ובעיר יש הרבה פחות תיירים, אבל כדאי להגיע מצוידים במטרייה. גם חודשי החורף עשויים להיות בחירה מוצלחת אם אינכם חוששים מהקור.
• קחו אתכם כסף מזומן. כסף מזומן ובמיוחד כסף קטן, שכאן קוראים לו spicci, מתקבל בברכה בחנויות קטנות ובבתי קפה קטנים.
• אין חובה לתת טיפ במסעדות, ובמסעדות רבות דמי השירות כלולים (ונקראים coperto). בפיצריות ובטרטוריות נהוג להשאיר כ-2-1 אירו. גם הברמנים ונהגי המוניות לא מצפים לטיפ, אבל אפשר לעגל את החשבון.

אם אינכם נרתעים מהקור, תמצאו שרומא נהדרת בחורף, למשל בתקופת חג המולד | צילומים: שאטרסטוק

• רומא היא עיר בטוחה למדי. יחד עם זאת, לא נדיר להיתקל בכייסים, בעיקר בתחבורה הציבורית ובאזורים תיירותיים עמוסים. לכן, כדאי להשגיח על חפציכם ולשמור על חפצי ערך וכסף גדול בכיסים פנימיים.
• על אף שהכנסיות הנהדרות של רומא גדושות בתיירים, חשוב לזכור שמדובר לפני הכל באתרי דת ולכן יש להגיע אליהן בלבוש צנוע.
• נעלו נעליים נוחות. ברומא הולכים הרבה, ובאזורים רבים של העיר הרחובות מרוצפים באבנים לא מסותתות, כאלה שכל צעד מורגש עליהן. ואם אתן מתעקשות על עקבים, הימנעו מעקבי סטילטו, שיכולים להיתפס בחריצים שבין האבנים.
• ברומא לא תמיד אפשר לסמוך על Wi-Fi, וגם במקומות שמצהירים על Wi-Fi כמו מלונות ובתי קפה, ה-Wi-Fi לא תמיד עובד. כדאי להיערך בהתאם.
• כרטיס Roma Pass מקנה נסיעה חופשית בתחבורה הציבורית, כניסה בחינם לאחד או שניים מהמוזיאונים המובילים ברומא, לבחירתכם (ובהם הקולוסיאום) והנחות בגובה 70-30 אחוז להרבה אטרקציות ומוזיאונים בעיר. כרטיס ל-48 שעות עולה 28 אירו.
• הכניסה לשירותים הציבוריים עולה לרוב 0.5 אירו. אל תתנו לנתון הזה לבלבל אתכם – לרוב לא תמצאו בשירותים הציבוריים נייר טואלט וכדי להצטייד בגליל מראש.

הקפלה הסיסטינית. גם לכאן כדאי להגיע בלבוש צנוע | צילום: JurateBuiviene / Shutterstock.com

הגעה, תחבורה והתמצאות

• הדרך המהירה ביותר להגיע משדה התעופה פיומיצ'ינו למרכז העיר היא ברכבת Leonardo Express שיוצאת בכל רבע שעה ומגיעה לתחנת הרכבת טרמיני תוך 32 דקות.
• מחיר הנסיעה במונית משדה התעופה למרכז העיר קבוע על פי חוק ועומד, נכון לינואר 2020, על 48 אירו. יש לעלות רק על מוניות מורשות שהן מוניות בצבע לבן שעל הגג שלהן מופיע השלט Taxi.
• את הכרטיסים לאוטובוס יש לקנות מראש ואין אפשרות לקנות אותם על האוטובוס. אפשר לקנות את הכרטיסים בחנויות הטבק, שהן למעשה חנויות נוחות שמסומנות באות T. ניתן לרכוש כרטיס לנסיעה בודדת ב-1.5 אירו, וכן כרטיסים ל-24 שעות, 48 שעות או שבוע, התקפים לנסיעה בכל אמצעי התחבורה הציבורית בעיר.

רכיבה על אופניים היא דרך נהדרת להתניידות בעיר

• ברומא פועלים רק שני קווי מטרו (הקו השלישי בעבודה). הרכבות נוטות להיות עמוסות מאוד, בעיקר בשעות העומס ובסופי שבוע. אם לא די בכך, חלקן לא ממוזגות.
• המרכז העתיק של רומא קומפקטי למדי והוא אידאלי להליכה ברגל. אם תרצו להגיע לאזורים נוספים של רומא, כדאי לטייל בעיר באופניים. בכל מקרה, הימנעו ככל הניתן מנהיגה ברומא.
• כדאי לסכם עם נהג המונית על מחיר הנסיעה עוד לפני שהנסיעה מתחילה, ואם זה אפשרי, נסו לברר עם מקומיים הערכת מחיר לקטע הנסיעה הרצוי.

אטרקציות ופעילויות

• ביום ראשון הראשון בכל חודש, כל המוזיאונים, הגלריות, האתרים הארכאולוגיים, הפארקים והגנים שבבעלות המדינה פתוחים בחינם. זוהי הזדמנות נהדרת לחסוך קצת כסף אם אתם בעיר. כדאי להגיע מוקדם, לפני שהתורים נהיים בלתי נסבלים, או לנצל את היום בשביל לבקר באתרים פחות עמוסים.
• לא כל האתרים ברומא פתוחים בכל ימות השבוע וכדאי לוודא זאת טרם הביקור בהם. אתרי הוותיקן, למשל, סגורים בימי ראשון, ואילו גלריה בורגזה וארמון ברבריני סגורים בימי שני.

גלריה בורגזה. סגורה בימי שני | צילום: REDMASON / Shutterstock.com

• כדאי לבקר בחלק מהאתרים המתויירים ביותר כמו הוותיקן או הפנתאון בשעות אחר הצהריים המאוחרות, אז התורים במקום מתקצרים.
• בקולוסאום ובוותיקן יש תורים ארוכים במיוחד וההמתנה עשויה להימשך לעתים כמה שעות. כדאי להשקיע עוד כמה אירו בכרטיסי Skip the line. בהזמנת הכרטיס באינטרנט אפשר לבחור יום ושעה מדויקים ולהיכנס בשעה המיועדת ללא המתנה בתור.
• התרחקו מהאזורים המתויירים. הרשו לעצמכם ללכת לאיבוד, היכנסו לסמטאות ולרחובות צדדיים, בקרו בשכונות הפחות מתויירות של רומא. בלינק הבא תמצאו כמה מקומות מחוץ למסלול שכדאי לבקר בהם.

התורים לאתרי הוותיקן ארוכים במיוחד, אבל אפשר להימנע מכך | צילום: Nadiia Gerbish / Shutterstock.com

אוכל ומסעדות

• המקומיים נוהגים לשתות הקפה שלהם בעמידה על הבר. אם תעשו כמותם, תחסכו את התשלום הנגבה על דמי שירות ממי שיושב לקפה.
• ועוד בענייני קפה – איטלקים שותים קפוצ'ינו רק בבוקר, ושתיית קפוצ'ינו בכל שעה אחרת של היום נחשבת לפשע קולינרי. אם אתם רוצים לסיים את הארוחה עם קפה, הזמינו אספרסו.
• באיטליה מקובל לאכול ארוחת ערב בשעה מאוחרת. לרוב נפגשים לארוחת ערב ב-20:00 או 21:00, ובסופי שבוע מקובל להגיע למסעדה גם בשעה 22:00.

ארטישוק רומאי. ברומא אוכלים לא רק פיצות ופסטות אלא גם הרבה מנות נפלאות המבוססות על ירקות

• אם אתם טבעונים או שאתם פשוט רוצים להוסיף קצת בריאות לתפריט שלכם אחרי כמה ימים של פיצות ופסטות, כדאי לדעת שהאיטלקים מתמחים בירקות נהדרים. הירקות לרוב מופיעים בתפריטי המסעדות תחת התוספות, ובאיטלקית – Contorni.
• במרבית המסעדות, יין הבית הוא מציאה של ממש ותוכלו ליהנות ממנו במחירים מצחיקים.
• למרות הפיתוי, הימנעו מישיבה במסעדות שממוקמות בכיכרות תיירותיות. מרבית המסעדות האלו מתגלות כמלכודות תיירים, כשהמחירים גבוהים מדי ואיכות האוכל ירודה מדי.

תמיד העדיפו מסעדות הממוקמות ברחובות צדדיים על פני מסעדות הממוקמות בכיכרות התיירותיות

• איפה כן לאכול? הכי טוב לשאול את נהג המונית, את פקיד הקבלה במלון או מקומיים אחרים איפה הם אוהבים לאכול. כדאי גם לבדוק בלוגי אוכל של תושבי העיר ולחפש בהם המלצות.
• ברחבי רומא פזורות ברזיות המכונות Nasoni ובהן תוכלו למלא את בקבוק המים שלכם במים טובים וקרים בלי לשלם מחיר מופקע על מים מינרלים.
• אם אתם רוצים ליהנות מפיצה על הדרך, כמו שהרומאים אוהבים לעשות בצהריים, כשהם ממהרים, נסו את אחת מהפיצריות שעל השלט שלהן כתוב PIZZA ALLA TAGLIO. אלו פיצריות שמוכרות סלייסים לפי משקל, ואחת המוצלחות שבהן היא Alice Pizza, פיצרייה נהדרת עם סניפים ברחבי העיר.
• ברומא יש סוגים שונים של מסעדות וכדאי לדעת להבדיל ביניהן כי כל סוג מציע חוויה שונה (וגם מתומחר באופן שונה). טרטוריה (Trattoria) היא מסעדה עממית, משפחתית לעתים קרובות, שמציעה אוכל מקומי (ברומא, למשל, זה יכול ארטישוק רומאי, ניוקי רומאי העשוי מסולת או ספגטי קרבונרה). אוסטריה (Osteria) מזכירה במידה רבה את הטרטוריה – מסעדה בסגנון כפרי, עם מנות נדיבות של אוכל מקומי ושירות לא רשמי. מסעדה (Ristorante) מציעה תפריט מתוחכם (ויקר יותר), שירות רשמי ואווירה מעונבת ומוקפדת.

PIZZA ALLA TAGLIO, ארוחת צהריים זולה ומהירה

לינה

• אם התקציב מאפשר, כדאי להתמקם במרכז העתיק של העיר, באזור פיאצה נבונה והפנתאון. מכאן תוכלו להגיע לכל האתרים המרכזיים של רומא ברגל ולא תזדקקו לתחבורה הציבורית.
• מוטב להתרחק מאזור התחנה המרכזית טרמיני, על אף המחירים האטרקטיביים יחסית באזור זה. זהו אזור פחות סימפטי ובטוח, בעיקר בערב, והוא גם מרוחק מהמרכז ההיסטורי של העיר.
• אם אתם בכל זאת רוצים להישאר קרובים לתחנה המרכזית (וליהנות מהמחירים הזולים של האזור), ויחד עם זאת ללון באזור מזמין ותוסס, לכו על רובע מונטי (Monti). הרובע הראשון של רומא הוא רובע מתחדש, הגדוש בברים, מסעדות, בתי קפה וחנויות והרבה צעירים וסטודנטים לצד התושבים הוותיקים של השכונה.
• אחת האלטרנטיבות למלון מסורתי היא פנסיון (pensione), משהו בין B&B למלון משפחתי, במחירים זולים יותר ממחירו של לילה במלון.
• ארוחות הבוקר המוגשות במלונות הן לרוב ארוחות קונטיננטליות המורכבות מגבינות, נקניקים, מאפי בוקר ולחם.

אזור פיאצה נבונה הוא אחד האזורים המומלצים ביותר להתמקם בהם ברומא

קניות

• איפה קונים ברומא? באזור המדרגות הספרדיות נמצא הריכוז הגבוה ביותר של חנויות אופנה בעיר, ובהן חנויות של מותגי על כמו גוצ'י, פראדה וארמני לצד מעצבים מקומיים כמו פאוסטו סנטיני.
• אזור פיאצה נבונה נהדר גם הוא לקניות. בכיכר עצמה יש מעט חנויות, אבל ברחובות המובילים לכיכר, כמו via del Governo Vecchio ו- via dei Coronari, יש בוטיקים נהדרים, חנויות עתיקות וחנויות וינטג'.

באזור המדרגות הספרדיות נמצא הריכוז הגבוה ביותר של חנויות אופנה | צילום: 4kclips / Shutterstock.com

• רחוב הקניות המפורסם ביותר ברומא הוא ויה דל קורסו (Via del Corso). לאורך 1.5 ק"מ יש היצע מסחרר של חנויות, בעיקר מותגים בינלאומיים כמו זארה או בנטון, לצמד חנויות מקומיות.
• ברומא יש כמה קניונים אלגנטיים, כמו Galleria Alberto Sordi שנפתח ב-1922 ומציע חנויות של מותגים כמו קלווין קליין ומאסימו דוטי.
• שוק קמפו די פיורי (Campo di Fiori) מוכר כשוק האוכל המצוין של רומא, עם היצע רחב של פירות וירקות מפתים, אבל הרחובות שמסביב לשוק האוכל נהדרים לשופינג בסגנון מסורתי. הם כוללים את רחוב עושי הקשתות, רחוב הצורפים, רחוב עושי הכובעים, רחוב החייטים, רחוב עושי המפתחות ועוד.

שוק קמפו די פיורי, אחד השווקים הנהדרים של רומא | צילום: Pedro Rufo / Shutterstock.com

• מרבית החנויות הקטנות והעצמאיות ברומא פתוחות בימים שלישי-שישי מ-9:30 או 10:00 בבוקר ועד 13:00 בצהריים, ושוב מ-16:00 ועד 19:00 או 20:00 בערב. בימי שבת החנויות פתוחות בין 9:30 או 10:00 ועד 13:00, ובשבת אחר הצהריים, לאורך כל יום ראשון וביום שני בבוקר החנויות סגורות. עם זאת, חנויות הממוקמות באזורים מתויירים מאוד (כמו המדרגות הספרדיות) או חנויות המשתייכות לרשתות לרוב לא יוצאות לסיאסטה ופתוחות לאורך כל היום בימים שלישי-שבת.
• באיטליה נהוג לברך את בעלי החנויות הקטנות עם היכנסכם לחנות. בבוקר אמרו buongiorno, בשעות אחר הצהריים והערב buonasera, ועם צאתכם מהחנות אמרו arrivederci.

המדריך המלא לאיטליה

מפת אטרקציות ברומא:

הפוסט טיפים לרומא: ההמלצות הכי טובות הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט מקום לינה מומלץ הופיע ראשון במסע אחר

טיול לא שגרתי בדרום איטליה הכולל את הרי האפנינים בחלק היפה ביותר שלהם, חופים מדהימים של אמלפי ממערב והים האדריאטי ממזרח, כפרי דייגים ושיט מערות, מנזרים חצובים בסלע שבהם התחילה תנועת הנזירות, עתיקות רומאיות, ביזנטיות ויווניות, מצודות ימי הביניים, ערי בארוק ורנסנס, כפרים נידחים בהרים שבהם ניתן לפגוש את איטליה האמיתית, כולל התושבים, ובין השאר נבקר גם בכפר "טרולים". אוכל טוב ומופע טרנטלה. (בחסות דיזנהוז יוניתורס).
מדריך: ד"ר רפי נצר – ארכיאולוג ואקולוג, דובר איטלקית ומבכירי המדריכים בארץ. 

לפרטים נוספים והרשמה>>

תכנית הטיול:

יום 1: תל אביב – סוביאקו- טליאקוצו – אקו'וילה
טיסת בוקר לרומא -Roma נסיעה לביקור במנזרים המבודדים והחצובים בסלע של San Benedetto המשקיפים על המבצר והכפר של סוביאקו -Subiaco, על החצרות הפנימיים שבהם, ובעלי הסגנונות המגוונים. טיפוס רגלי קצר במעלה הכפר התלוי עם הגרעין והתיאטרון העתיק של טליאקוצו -Tagliacozzo, והגעה לעיר המרכזית של מחוז אברוצו- לאקו'וילה -L'aquila לינה בלאקויולה.
יום 2: לאקו'וילה, גראן סאסו – סן סטפנו די ססניו, אקווילה
סיור בוקר בעיר העתיקה של לאקו'וילה -L'aquila כולל הכיכרות, הכנסיות והשווקים. לאקו'ולה הינה עיר קסומה בה השאירו את רישומיהם מגדולי האדריכלים והאומנים של הרנסנס והבארוק, וסיור בה הינו לימוד מחמם לב של אוכלוסיית מרכז איטליה בתוך אחד העמקים המרשימים למרגלות רכסי האפנינים. המשך במעלה רכס הגראן סאסו -Gran Sasso לסיור ב"מיבנן" המדיצ'יני הנטוש למחצה של סן סטפנו די ססניו -.-San Stefano Di Sassanio המשך לטיול רגלי קצר בעמק ה"טבטי" למרגלות הרי דולומיטים המתנשאים לגובה של כמעט 3,000 מ', תצפית על הרכבל העתיק שנבנה ע"י ה"דוצ'ה" בפארק ההררי, וחזרה לא. ערב, סיור לילה בעיר ולינה במלון בלאקו'וילה
יום 3: סולמונה- סקאנו – צ'וויטלה אלפרדנה
נסיעת בוקר לעיירה סולמונה -Sulmona-לסיור ושוטטות בפיאצה גריבלדי המרשימה, ולאורך בתי הקפה והחנויות מלאות הצבע מפרחי ה"קונפטי". המשך במורד קניון מרהיב לטיול רגלי סביב האגם הציורי הקטן לפני הסיור בסמטאות הכפר סקאנו – Scanno לשם היגרה בעבר הבלתי ברור אוכלוסייה מרמות אנטוליה, בעלת מנהגים חריגים. טיפוס במעלה עמקים פנימיים צרים, ו"נחיתה" ללינה וא. ערב בכפר צ'וויטלה אלפרדנה – Civitella Alfedena המשקיף על אגם בראה –Barrea או באזור.
יום 4: פארק אברוצו- פסקוקוסטנזו – ואסטו
טיול רגלי קצר בפארק אברוצו – Abruzzo למרגלות הרכסים המשוננים ועל גדות נחלים זורמים בהם מרווים את צימאונם גם הדובים החומים. הגעה לסיור אסתטי במיוחד בעיירת האומנים מהמאה ה-17 של פסקוקוסטנזו ,-Pescocostanzo על פרטי השיש, הפרזול והעץ המעוצבים בקפידה, ומשם חציית האפנינים דרך נוף ציורי של הרים וכפרים לחוף הים האדריאטי, עם עצירה בדרך לצהריים עצמי קל. כניסה למלון במרינה די ואסטו (,)Marina Di Vasto ואפשרות לרחצה בים או שיטוט לאורכו. עליה אחה"צ לסיור דרך ארמונות וכנסיות המרקיזים, שיטוט עצמי בואסטו Vasto חזרה לארוחת ערב ולינה במרינה די ואסטו Marina di Vasto
יום 5: סן מרקו אין לאמיס – מונטה סן אנג'לו, פארק אומברה
חצייה קצרה של חופי מחוז מוליסה -Molise-והעיירה טרמולי – Termoli ומעבר למחוז אפוליה – Apulia. נבקר במונטה סן אנג'לו -Monte San- Angelo. סיור בסמטאות הכפר התלולות, ואפשרות לארוחת צהריים באחת המסעדות המקומיות. עליה לפארק אומברה – Umbra עצירה להתרעננות בצל העצים הנישאים, וירידה דרך היערות לחופי חצי האי גרגנו ,Gargano לסיור של שעות אחה"צ המאוחרות בשולי ה"כף" עליו בנויה העיר העתיקה לתוך הים האדריאטי, לא. ערב ולינה בויאסטה -Vieste
יום 6: שייט בחצי האי גרגנו – קסטל דל מונטה – טראני – פוליאנו א מארה
נצא מהמלון לשייט למערות ולנקבות שנוצרו ע"י גלי הים עם השתקפויות אור כחולות כבדולח לתוכם, לאורך חופי חצי האי גרגנו -Gargano. המשך נסיעה לאורך מצוקי החוף ודרך הכפר מטינאטה –Matinatta לביקור (במידה ותהייה פתוחה) במצודה הנישאה של קסטל דל מונטה -Castel Del Monte שנבנתה ע"י פרידריך השני עם חזרתו מירושלים. ביקור אחה"צ בנמל הדייגים העתיק ובקתדרלה רבת הסגנונות של טראני -Trani, והגעה לא. ערב ולינה בכפר החופי פוליאנו א מארה -Polignano A Mare או באזור.
יום 7: מרטינה פרנקה – אלברובלו – מטרה
נסיעת בוקר דרך לוקורוטונדו Locorotondo- לסיור בעיירה הבארוקית מרטינה פרנקה – Martina Franca שהשתמרה באופיה המקורי. נסיעה דרך חוות ועמקי ה"טרולים", והגעה לסיור עצמי בכפר ה"טרולים", הבנוי ממאות קונוסים לבנים למגורים מעוטרים בציורי קיר – אלברובלו -Alberobello חציית הגבול למחוז בסיליקטה –Basilicata והגעה לפנות ערב לסיור באתר אונסק"ו הבנוי מעיר ביזנטית חצובה בשולי גדות נהר, ועיר בארוקית מעליה על 2 גבעות הרריות ב"סאסי" "Sassi"- אתר אונסק"ו של העיר מטרה – א. ערב ולינה.
יום 8: מערות פרטוסה – חוף אמלפי
נסיעת בוקר לרגלי שלוחת הרים והכפרים מיליאוריקו ,-Migliorico-גרסאנו-Grassano- וטריקאריקו .Tricarico שייט וביקור במערות הנטיפים פרטוסה – Pertosa Grotte והמשך ומעבר למחוז קמפאניה -Campania והמשך חציית האפנינים על מנת להגיע ולסייר במקדשים היוונים המרשימים של פאסטום -Paestum על חוף הים הטיראני. המשך בנסיעה לאורך אחד החופים היפים והציוריים באירופה – חוף אמלפי. א. ערב ולינה (2 לילות)
יום 9: חופי אמלפי – רוולו – אמלפי
איסוף מהמלון לנסיעה לאורך חופי אמלפי -Amalfi- עד לעיירה הציורית פוזיטאנו – Positano על סמטאותיה ובתיה התלויים על הצוקים. אפשרות לשיטוט עצמי במעלות ובמורדות הכפר, וארוחת צהריים עצמאית באחת המסעדות המשקיפות על המים. חזרה לעיירה אמלפי -Amalfi- לביקור בקתדרלה המפורסמת ובמוזיאון, ונסיעה במעלה ההר לסיור ושוטטות בעיירת ההרים ראוולו,-Ravello- עם תצפיות עוצרות נשימה ממרומי וילה צ'מביונה. בערב, נצא למופע טרנטלה Tarantella כולל ארוחת ערב. לינה.
יום 10: פומפיי – מונטה קסינו – שדה התעופה ברומא –תל אביב
לאחר ארוחת הבקר, נצא צפונה לביקור בחורבות פומפיי Pompei שכוסתה באפר וולקני בעקבות התפרצות הווזוב Vesuvio בשנת 79 לספירה, אירוע אשר גרם לשימור מבני הציבור, הבתים הפרטיים וגם בני אדם. העיר מהווה דוגמא נפלאה לדרך החיים באותה עת. קירות מעוטרים, מבני ציבור, ביניהם גם בית זונות, וכל זאת על רקע הר הווזוב הניצב מנגד. בתום הביקור נמשיך צפונה ונגיע למונטה קסינו Monte Cassino עיר עתיקה אשר נוסדה ע"י הוולשים ואשר סמוך לה יש מנזר של הבנדיקטנים שהיה יעד מבוצר של הגרמנים והתפרסם בקרבות שנערכו באזור במלחמת העולם II בפלישה לאירופה ואשר נמשכו 8 חודשים. הנופלים בקרבות, ביניהם גם חיילים מא"י נקברו בבית הקברות הנמצא בסמוך למנזר. ונמשיך לשדה התעופה ברומא לטיסה חזרה ארצה.
מחיר הטיול: 1790 יורו לאדם בחדר זוגי. בקבוצה מעל 25 איש
תוספת ליחיד בחדר: 350 יורו

מחיר הטיול כולל:
טיסות תל אביב – רומא – תל אביב
9 לילות במלונות טובים – 4 כוכבים או הטוב בנמצא
חצי פנסיון
רכב צמוד
מדריך ישראלי מומחה – ד"ר לארכיאולוגיה דובר איטלקית
כניסות לאתרים
מופע טרנטלה
הדרכה מקומית
שיט במערות

המחיר לא כולל:
ארוחות צהריים
הוצאות אישיות
ביטוח בריאות – חובה!
כל מה שלא כלול
טיפ למדריך ישראלי

הפוסט דרום איטליה האמיתית הופיע ראשון במסע אחר

 טיול (מאד) לא שגרתי, בו נעקוב אחר מסורת האדריכלות המקודשת בימי קדם כפי שהיא מופיעה בערים עתיקות כגון מילאנו, ברגמו, טורינו. אדריכלות גותית של ימי הביניים בקתדלרה המרשימה ביותר באיטליה – מילאנו, המוזיאון המצרי וארמונות מלכי סבוי בטורינו. רנסנס בברגמו. ערים רומאיות בעמק האאוסטה. במקביל לכך נחשף למקדש המופלא ביותר בתקופתנו – מקדש האדם בדמנהור. שנבנה מתחת לאדמה לרגלי האלפים על ידי קהילה רוחנית המדגישה אמנות כדרך חיים. נבקר במקדש, נשתתף בטקסים, נלמד את תורתם, נבקר בבתים ובסדנאות האמנות, נראה את היצירה המרשימה ונבין את משמעותה. דמנהור זה המקום המרשים והמופלא ביותר באיטליה – רנסנס חדש. בתאריך הטיול מתקיימים טקסי יום השוויון האביבי – חוויה לכל החיים.

הטיול יוצא בקבוצה קטנה ואיכותית וברכבים קטנים.מדריך הטיול – זאב בן אריה, כתב ספר על דמנהור ובעל קשרים טובים וחבריים עם הקהילה. זאב נחשב למומחה לאדריכלות מקודשת ותרבויות עתיקות.

לכתבה על דמנהור – מקדש האדם

לפרטים נוספים והרשמה>>

תוכנית הטיול

יום 1 קהילה רוחנית אמנותית בשם דמנהור
ננחת במילאנו עם בוקר, נצטוות על רכבים וניסע לעמקים שלרגלי האלפים ליד העיר איבריאה, נגיע לעמק הוולצואלה ונתמקם בבית שלנו לשבוע הקרוב – קהילה רוחנית אמנותית בשם דמנהור. לאחר מנוחה קצרה נסייר בעמק היפה ובאתרים של הקהילה – מעגל אבנים בנוסח סטונהג', יערות מקודשים, מנהירים, מבוכים, במות ומקדשים הפזורים בכל רחבי העמק, נבקר בחוות ובמרכז האמנות של הקהילה. לינה וארוחת ערב בדמנהור.

יום 2 ביקור במקדש האדם – הרנסנס החדש
יום זה יוקדש לביקור במקדש המופלא ביותר בעולם. הוא מופיע בספר השיאים של גינס ונחשב לפלא השמיני של העולם. אנשי דמנהור חפרו אותו מתחת לאדמה במשך עשרות שנים. זהו מסע בזמן אחורה אל בית המקדש בירושלים, מקדשי מצרים, תרבות של קסם וקדושה שהתקיימה לפני אלפי שנים, אנשי דמנהור מאמינים שהם מחדשים מסורת האזוטריקה של מצרים ואטלנטיס, בנוסף לכך זהו מסע אל רנסנס אמנותי חדש המחייה מסורות של זכוכית צבעונית, ציור, פיסול, פסיפס, שיש, שפרחו באיטליה בעבר. לינה בדמנהור

יום 3 דרך רוחנית וטקסים ביום החשוב בשנה – התחייה הפאגאנית
דמהור היא גם דרך רוחנית שבה חידשו את מסורת האוראקאל של יוון העתיקה, ואת טקסי הטבע שנהגו לערוך הקלטים והתושבים הפאגאניים של אירופה. היום הוא יום מיוחד – יום השויון שבו היום והלילה שווים. ביום זה מתכנסים כל אנשי הקהילה לטקס מיוחד במעגל אבנים ענק בנוסח סטונהג'. נשתתף בטקסים ביחד עם הקהילה, נבקר פעם נוספת במקדש ובאתרים המרתקים של דמנהור. בנוסף לכך נשמע קונצרט של צמחים (זאת לא טעות) ונבקר ביער המקודש ובכפר שבנוי על כלונסאות בין העצים. לא תאמינו עד שתראו ותחוו. לינה בדמנהור
יום שלישי של סמינר דמנהור, היער המקודש, כפר על עצים, מוזיקה של צמחים. לינה בדמנהור.

יום 4. איטליה האמיתית
נצא לכפרים ולעמקים שברגלי האלפים. נעלה במעלה עמק הוולצואלה עד לגשר רומאי עתיק וכפרי רועים נידחים, נבקר בקסטלמונטה הסמוכה בה מצודה מימי הביניים ובעיר איבריאה שהייתה מרכז הקלטים בצפון, עיר רומאית וימי ביניים עתיקה ויפה. ביום זה ייתכנו גם טקסים נוספים בדמנהור. התוכנית שלנו תהיה גמישה בהתאם למזג האוויר והאירועים. אנחנו נלווה ונכוון על ידי מרכז ההארחה המקומי שידאג להפגיש אותנו עם איטליה האמיתית, ובמידה והזמן יאפשר זאת גם עם אנשי ואירועי דמנהור. לינה בדמנהור

יום 5. טורינו – אמנות הבארוק ומצרים
ביום זה נצא לעיר טורינו הסמוכה (50 ק"מ מדמנהור). טורינו הייתה בירת הממלכה של פיאמונטה – החשובה בממלכות איטליה לפני האיחוד, וכיוון שכך יש בה אוצרות אמנות נדירים. נבקר במוזיאון המצרי שנחשב לשלישי בחשיבותו בעולם (לאחר קהיר ולונדון), בארמונות מלכי סבוי, ובמרכז העיר המפואר. נלמד על אמנות ואדריכלות הבארוק ועל דת ותרבות מצרים העתיקה. עם ערב חזרה לדמנהור. לינה בדמנהור.

יום 6 עמק האאוסטה – ערים רומאיות וטבע
יום זה יוקדש לעמק האאוסטה ולאזורי שליד דמנהור, בתקופה זו האלפים מושלגים והנוף מרהיב. נבקר בעיר העתיקה איבריאה שבפתח העמק, ניסע לעיר והמבצר הרומי של אאוסטה, נראה בדרך טירות וכפרים עתיקים ונגיע לתוככי פארק גראנד פארדיסו. המעוניינים יוכלו לעלות ברכבל לאזורי השלגים. אחר צהריים נעשה דרכנו חזרה לדמנהור, במידה ומזג האוויר לא יהיה טוב נחליף יום זה באחד הימים ה"עירוניים" ונעשה אותו באחד הימים האחרים. לינה בדמנהור

יום 7 אמנות רנסנס וגותית במילאנו וברגמו
היום יוקדש לקתדראלה הגותית המרשימה בעולם שנבנתה במשך 600 שנה, עד לתקופתו של נפוליון. זאת הקתדראלה הגותית השנייה בגודלה באירופה וגאוות בירת הצפון. נלמד על הסגנון הגותי, משמעותו, וההסבר התיאולוגי שמאחוריו, לאחר מכן נמשיך לברגמו הסמוכה שנחשבת לפירנצה של הצפון. בברגמו יש מספר בניינים שהם ייצוג קלאסי ומהודר של סגנון הרנסנס. נלמד על התקופה והישגיה ונשמע את סיפורה של העיר. לעת ערב ניסע לאזור האגמים ונלון ליד אגם מג'ורה

יום 8
נקום בבוקר וניסע לשדה התעופה במלפנסה, להחזרת הרכבים וטיסה לארץ. הטיסה ב11.30. חזרה לארץ בסביבות 16.00

מחיר הטיול: 1450 יורו לאדם. בקבוצה מעל 16 איש.
המחיר תלוי במחיר הטיסות, והוא נכון רק עד לתאריך 31.12.13. לאחר מכן מחיר הטיסות עולה
יש להביא בחשבון שהביקור במקדש האדם בדמנהור הוא יקר ומוסיף לעלות הטיול.

המחיר כולל:
טיסה סדירה תל אביב – מילאנו
7 לילות בבית ההארחה של דמנהור או במלון סמוך
רכב בנהיגה עצמית – 9 אנשים ברכב
דלק לרכבים
סמינר בדמנהור
ביקור במקדש האדם
השתתפות בטקסים ומפגשים עם אנשים
ארוחות בוקר בלבד
כניסות לאתרים
טיפים לנותני שירותים מקומיים
ספר מקדש אדם
מפגש הכנה בארץ

המחיר לא כולל:
ארוחות צהריים וערב (בדמנהור יש מטבח קטן וסופרמרקט)
ערב מיוחד לינה במקדש למעוניינים – 100 יורו נוספים
כניסות לאתרים שלא בתוכנית

הפוסט טיול אמנות ורוחניות בצפון איטליה הופיע ראשון במסע אחר