נורבגיה. החוויה הכי רחוקה וכמעט הכי שונה מכל המוכר לנו, אנו החיים לחופי מזרח הים התיכון, בין הים למדבר. אבל אנחנו מכירים את אירופה והאירופאים, אז מה כבר יכול להפתיע אותנו? אז זהו, שנורבגיה אינה אירופה, והנורבגים ותרבותם שונה מזו האירופאית המוכרת לנו.

אין ספק כי נורבגיה התברכה בנופים צפוניים, היפים ביותר באירופה: קרחונים אדירים, הרים נישאים עטורי פסגות לבנות, נופלים במצוקים תלולים אל הפיורדים הכחולים. נופים דרמטיים המעוטרים בשפע מפלים ניחתים בעוז אל העמקים הירוקים, המנוקדים בבקתות צבעוניות של הכפרים והעיירות המבודדים במרחבים הגדולים. כאן נוכל למצוא את שרידי תרבות הוויקינגים הנועזים, שהטילו חתיתם על כל אירופה. מנגד, נופתע לפגוש כאן תרבות מודרנית, מערבית, אך כה שונה מהציפיות שלנו.

נורבגיה התברכה בנופים צפוניים, היפים ביותר באירופה | צילום: שאטרסטוק

נורבגיה היא אמנם המדינה העשירה באירופה, אך כמו בתחומים נוספים בה היא מפתיעה, האוטוסטרדות מעטות בה מאוד. הכבישים ברובם צרים ומתפתלים לאורך העמקים הקרחוניים הארוכים והרמות הגבוהות. גם תחנות דלק עם חנויות נוחות ומסעדות לא נרבה לפגוש בדרכנו. בעצירות להפסקות האוכל נלמד ממנהג המקומיים: נשב על ספסל ליד אחד משולחנות העץ הפזורים לאורך הדרכים, נפרוש את ארוחת הפיקניק ונהנה בדממה מהנוף המרהיב הנשקף מכל עבר. כמאמר הפתגם הנורבגי: כשהנוף יפה, האוכל הרבה יותר טעים.

ניתן להגיע לנורבגיה במספר דרכים, אך הרוצה להקדיש יותר משבוע למפגש בלתי אמצעי עם הנופים והטבע הנהדר יגיע בטיסה לאוסלו, בירתה הנעימה של נורבגיה. מאוסלו עולים צפונה אל ארץ הפיורדים והקרחונים, את ביקורנו בעיר כדאי להשאיר לסוף הטיול.

מאוסלו מומלץ לעלות צפונה לאורך אגמי עמק גודבראנסדאלן אל שמורת פר גינט, הקרויה על שמו של הגיבור הנורבגי המיתולוגי. בדרך עוברים את העיירה הציורית האמר וגם לילהאמר, המוכרת לנו מעלילות הגיבורים המיתולוגים שלנו… בלילהאמר אפשר לבקר במוזיאון הפתוח, המציג את חיי הכפר בחלקים השונים של נורבגיה. בקתות העץ המעניינות של המגורים, בית הספר והמתקנים החקלאיים פרוסות בין הגבעות המיוערות והאגמים הקטנים. תושבי הכפר יזמינו אותנו להשתתף במלאכות הבית והשדה, והמורה, בתלבושתה המסורתית, תושיב אותנו אל ספסלי בית הספר הקטן ותלמד אותנו את האלף-בית הנורדי, ותגער בנו בצייקנות מאופקת אך נוקשה, אם לא נתנהג כראוי.

המוזיאון הפתוח מאיהוגן מציג את חיי הכפר בחלקים שונים של נורבגיה | צילום: איציק שפירא

מהרמה נרד עם הנחלים, אליהם יורדים בעוז שפע של מפלים, בדרכנו אל ארץ הפיורדים. נורבגיה התברכה באלפי פיורדים ואת הארוכים והמרהיבים שבהם פוגשים בחבל הארץ שבין טרונדהיים לברגן.

כך פיורד נולד
עם תום תקופת הקרח האחרונה, לפני כעשרת אלפי שנים, החלו קרחונים במשקל מיליוני טונות להפשיר ו"לזחול" במורד ההרים אל הים. בדרכם חרצו עמקים ארוכים ועמוקים בצורת האות האנגלית U. עמקים אלה התמלאו במי הקרח המפשיר ליצור שורה ארוכה של אגמים כחולים. עמקים אחרים, שלא מלאו במים, התמלאו באחו ירוק- ירוק, בו מצאו הוויקינגים הקדומים, וכיום תושביה המודרניים של נורבגיה, כר נוח לבנית בתיהם: קבוצה קטנה של בקתות עץ צבעוניות ומעט מרחב לפיתוח חקלאות למחייתם.

נורבגיה התברכה באלפי פיורדים תכולים | צילום: שאטרסטוק

עם פריצת הקרחון לים, שטפו מי הים אל תוך היבשה בעמקי הנחש המפותלים, כדי ליצור את הפיורדים הנהדרים, הכל כך אופייניים לנורבגיה. בין המים למצוק הארוך אין בדרך כלל מקום לכביש, ומעט מאוד כבישים יורדים מהרמות דרך המצוקים התלולים אל שפת המים. כדי לחצות את הפיורד יש להמתין למעבורת שתגיע אל המזח הבודד, עליה עולים מקומיים ותיירים גם יחד, עם כלי הרכב, כדי להגיע לצדו האחר של הפיורד. מספרם הגדול של הפיורדים החורצים את הארץ ממזרח מערבה בדרכם אל הים הופך כל טיול לאורך נורבגיה להרפתקה הדורשת הרבה סבלנות, ששכרה בצידה: המראות הנהדרים הנפרסים מסיפון המעבורות אל דממת הטבע הבראשיתי מותירות את המטייל ללא מילים.

הפיורד שנחשב ליפה ולדרמטי מכולם הוא גייראנגרפיורד (Geirangerfjord), שזכה לכינוי "מלך הפיורדים". זהו פיורד עמוק, כחול וצר במיוחד, המוקף בהרים גבוהים ותלולים. השיט בפיורד, בין הלסילט (Hellesylt) לגייראנגר (Geiranger), מזכה בתצפית על ההרים הירוקים ועל מפלי מים אדירים. המרשים מכולם הוא מפל שבע האחיות, שמפוצל לשבעה מפלי משנה שנופלים לים מגובה רב. השייט מסתיים בעיירה הקטנה והתיירותית גייראנגר, שסביבה יש מסלולי טיולי רגליים רבים.

גייראנגרפיורד, המכונה מלך הפיורדים, נחשב לפיורד היפה מכולם | צילום: שאטרסטוק

קרחונים ודרכי נוף
בנוסף לפיורדים, מתייחד הטיול בנורבגיה בהזדמנות להיפגש עם קרחונים. מספר קרחונים לבנים-תכולים מעטרים את רמות נורבגיה. הגדול שבהם הוא קרחון יוסטדלסברין. עם הגיענו לרגליו של הקרחון, נצא לטיול חוויתי קצר על הנהר הקפוא. לשם כך יש להצטייד בציוד מתאים, אותו ניתן לקבל באתרים השונים המפעילים טיולי קרחונים. הזדמנות נדירה לטיול בצורה יציבה ובטוחה המאפשרת הצצה לעומקו של קרחון בן 10,000 שנים וממש לראות את תהליך הפשרתו וזרימתו במורד ההר.

כדי לחבר את כפרי הדייגים הקטנים אל לב הארץ, סללו הנורבגים דרכים בדרך המיוחדת להם. אחת הידועות שבהם היא דרך הטרולים. לאורכה, על פי המסורת המקומית, מסתתרות אותן מפלצות מיתולוגיות במערות מתחת לאדמה. הדרך המדהימה העולה בפיתולים חדים על דפנות מצוקיו הגבוהים והתלולים של עמק קרחוני וחוצה בדרכה מפל נהדר. דרך נוספת שהתפרסמה מאוד היא הדרך האטלנטית, שממש דואה באוויר בקשתות רחבות וגבוהות בין איי הים הצפוני, מקריסטנסונד דרומה לכוון מולדה. הדרך ממשיכה ודואה אל איי הציפורים, בהם מקננים להקות גדולות של ציפורי ים, בהן תוכוני הים הגנדרניים.

דרך הטרולים, העולה בפיתולים חדים על דפנות מצוקיו התלולים של עמק קרחוני | צילום: שאטרסטוק

עוד דרך נופית, בכביש 63, היא דרך הנשרים (Orneveien), קטע דרך של 25 ק"מ שמוביל מאיידסדאל (Eidsdal) לגייראנגר ובו עיקולים תלולים לצד תצפית נהדרת על פיורד גייראנגר והכפרים וההרים שמקיפים אותו. גם הרכבת מציעה נופים נהדרים. נסיעת הרכבת הנופית והמרגשת ביותר היא נסיעה בת 45 דקות ממירדל (Myrdal) לפלום (Flam) – במסלול זה הרכבת יורדת ירידה תלולה של כ-1,000 מטרים, ומציעה נופים נהדרים של הרים מושלגים, מפלים שוצפים ועמק ירוק.

טרקים
נורבגיה היא גן עדן לאוהבי ההליכה. במדינה עוברים כ-18 אלף קילומטר של שבילי הליכה, וטיול רגלי הוא אחת מהדרכים הטובות ביותר ליהנות מיופייה הטבעי. לאורכם של שבילי ההליכה פרושות מאות בקתות הרים בהן ניתן ללון, ובחלקן גם ליהנות מארוחה חמה. אחד מאזורי הטיול הפופולריים ביותר במדינה הוא רמת הארדינגר ההררית, שבה עשרות מסלולי הליכה שעוברים דרך נופי פסגות, יערות, אגמים ומפלים. אזור נוסף שאהוב על חובבי ההליכה הוא הפארק הלאומי יוטונהיימן (Jotunheimen) . שבילי ההליכה שבפארק עוברים באזורי קרחונים, הרים, מפלים גבוהים ועמקים. בתחומי הפארק יש יותר מ-200 פסגות, המתנשאות לגובה של יותר מ-2,000 מ', בהן הפסגה הגבוהה במדינה, גאלדהפיגן (2,469 מ').

צוק הדרשן
אחד משיאיו הרבים של הטיול בטבע הנורבגי הוא העלייה לצוק הדרשן (Prekestolen). הצוק, המתנשא כ-600 מטר מעל לפיורד הכחול הנמתח עמוק מתחתיו, נמצא בדרום-מערב נורבגיה, באזור עיר הנפט סטבנגר. מסטבנגר ניקח מעבורת אל צדו השני של המפרץ ולאחר נסיעה קצרה נגיע אל מרכז המבקרים, לרגלי הצוק המפורסם. מכאן יוביל אותנו השביל בתוך יער יפה, בין אגמים קטנים ותצפיות נהדרות, אל מרומי הצוק, אל במת הדרשן. לפרקים הופך השביל לתלול, ולעיתים יורד גשם, אבל אל תוותרו: בשביל המיועד למשפחות תראו גם ילדים מטפסים וצחוקם יעזור לנו להגיע למעלה וליהנות מהמראה עוצר הנשימה.

ערים וכנסיות עתיקות
לא רק טבע ונופים יש בנורבגיה, אלא גם עניין תרבותי וארכיטקטוני. בין השבילים נוכל להבחין במתקנים שונים כמו שבילים תלויים, בקתות מעניינות בנקודות תצפית ייחודיות, המעוצבות בידי מיטב האמנים המודרניים של נורבגיה, שאף זכו בפרסים בין לאומיים על יצירות אלו. מהעבר נותרו כנסיות העץ העתיקות – 28 כנסיות עץ עתיקות, ה פזורות באזור סוגנפיורד. הכנסיות, בנות יותר מאלף שנים, שופכות אור על ההיסטוריה, התרבות והאומנות של הוויקינגים. אמנם הן נבנו במתכונת נוצרית, אבל עם סממנים פגאניים, דוגמת ראשי דרקונים שניצבים על גגות המבנים. בתוך הכנסיות בולט העיצוב הוויקינגי שמאופיין בגילופי עץ ובציורי קיר ייחודיים. מבין הכנסיות הללו מומלץ במיוחד לבקר בכנסייה באורנס (Urnes) העתיקה מבין כנסיות העץ ואשר מתוארכת לשנת 1130. כנסיות נוספות שמומלץ לבקר בהן הן הכנסייה בקאופנגר (Kaupanger) הגדולה מסוגה בנורבגיה וכנסיית בורגנד (Borgund) שהיא המרשימה והמתוירת מכולן.

אוסלו (Oslo), בירת נורבגיה היא עיר נעימה ומטופחת שמוקפת בטבע מרהיב, אך גולת הכותרת של העיר היא ההיצע הרחב של מוזיאונים מרתקים שיש בתחומה – יותר מ-50 מוזיאונים וגלריות. אחד המוזיאונים החשובים בעיר הוא מוזיאון מונק, שמוקדש לצייר הנורבגי המפורסם ויש בו אוסף של אלפי ציורים ורישומים שלו. גם בגלריה הלאומית אפשר להתרשם מעבודתו של מונק (כולל ציורו המפורסם "הצעקה"), לצד יצירות נוספות של אמנים נורבגים ובינלאומיים. בחצי האי ביגדוי יש כמה מוזיאונים מצוינים, בהם המוזיאון הפתוח, המוזיאון לספינות ויקינגיות, מוזיאון קון טיקי שבו סירות וחפצים ממשלחותיו של החוקר תור היירדאל ועוד.

הנמל של ברגן, העיר השנייה בגודלה בנורבגיה והיפה ביותר | צלום: איציק שפירא

ברגן (Bergen), העיר השנייה בגודלה בנורבגיה, נחשבת ליפה ביותר. היא מוקפת בהרים וים, יש בה נמל ציורי ובתי עץ צבעוניים מימי הביניים. ברגן היא בירת חבל הפיורדים ומהווה בסיס מצוין לטיול באזור. בין מוקדי העניין המרכזיים בעיר: רובע בריגן (Brigen) שבו בתי עץ עתיקים שהוסבו לגלריות, שוק הדגים, האקווריום של ברגן והרכבל שעולה לפסגת הר פלויין, ממנה נשקף נוף נפלא של העיר.

ארץ יפה וקשוחה
טיול בנורבגיה חושף את אורח החיים במרחבי הארץ היפה והקשוחה הזו. לאורך הדרכים הנופיות מתגלים מדי פעם מקבצים של כמה בתים לצד אגמים ולמרגלות הרים, ומלבדם אין אף לא אלמנט אחד מעשה ידי אדם, אפילו תחנות דלק כמעט לא רואים בדרכים. כך נוסעים קילומטרים על גבי קילומטרים עד שמגיעים למקבץ מבודד נוסף של בתים. אי אפשר להימנע מהתהייה מה עובר על תושביהם בתקופת החורף הארוך, כשדרכי הגישה חסומות בשלג ובקרח, שעות האור קצרות והלילה ארוך.

הבתים הקטנים מטופחים ומצוידים בדיוק במה שצריך, כך הם הנורבגים: צנועים ומחושבים. תכונות שחשוב, כנראה, לפתח כאשר חיים ביישובים כה מבודדים הנתחמים על ידי טבע אדיר מכל עבר. בעבר היו הנורבגים ויקינגים קשוחים ומלאי אומץ, שהעזו לצאת בסירותיהם הקטנות אל הים הפתוח ולסכן את חייהם כדי להביא שבר לכפריהם ולמשפחותיהם. כיום חיים הנורבגים במדינת רווחה מעוררת קנאה, המספקת לכולם חינוך חינם עד האוניברסיטה, בריאות חינם, סעד נדיב לנזקקים, חופשת לידה עד שנה וחצי, גם לגברים. חברה קפיטליסטית, אך שוויונית, בה פערי השכר קטנים בין מנכ"לים בכירים ועובדים זוטרים. איך הם עושים את זה? מה המחיר שהם משלמים כדי לזכות בכל הטוב הזה? המחשבה הטורדנית הזו לא תרפה מאתנו: האם אנחנו היינו יכולים לחיות בדרך כזאת? לשלם 50 אחוז מס בלי לנסות לקמבן משהו? איך זה שמנכ"ל בכיר מסתפק בשכר שנתי השווה לשכר חודשי של מנכ"ל ישראלי? ואולי נזכר שפעם גם אצלנו חיו ככה, בחברה שוויונית יותר, סולידית וצנועה. אין ספק: מנורבגיה חוזרים הביתה עם הרבה שאלות ושפע חוויות קסומות.
 

ירון אבין – מדריך בחברת איילה גאוגרפית

הפוסט נורבגיה – טבע ייצרי ואנשים מאופקים הופיע ראשון במסע אחר

כריסטי ישבה על ספסל בתחנת האוטובוס הקפואה ושתתה נס קפה מתוך תרמוס, ששלפה מהתיק. חיכינו בתחנה לאוטובוס שנוסע מרובע ביגדוי למרכז העיר. האוטובוס איחר קצת, ובלי ששאלתי היא הסבירה לי שזה קורה לפעמים והוא תיכף יגיע. כריסטי עובדת במוזיאון הוויקינגים באוסלו. בניין גדול, דומה לכנסייה, ובו כמה ספינות  ענקיות והרבה מאוד ממצאים מחפירות ארכיאולוגיות באיזור. העבודה במוזיאון מאפשרת לה להמשיך בלימודי הפולקלור באוניברסיטה ולהתמקד במחקר שהיא עורכת. המחקר עוסק באנשים שפגשו יצורים מהחלל. היא נוסעת ברחבי נורווגיה ומראיינת אותם. כל אחד מהם מספר על המפגש שלו עם חלליות, שהגיעו מכוכבים אחרים, ועל היצורים שפגש. יש לדבריה כמה מאות אנשים עם סיפורים כאלה ברחבי נורווגיה, והיא מתכוונת להגיע לכולם. "אתה יודע" היא אומרת, "גם הוויקינגים נראו פעם כמו אנשים שהגיעו מהחלל. הם נחתו על החוף, שונים מאוד מכל מה שהכירו התושבים המקומיים. תאר לעצמך איזה סיפורים סיפרו עליהם לפני אלף שנים". מפות ומדריכים מודפסים ליעד נורווגיה, בהנחה לגולשי מסע אחר! במהלך ביקור חורף באוסלו קל להאמין, שלא מעט אנשים רואים שם דברים מוזרים. כאשר השמש זורחת באור צהבהב בערך בתשע בבוקר, מטילה כמה צללים ארוכים ושוקעת שש שעות לאחר מכן, יש הרבה מקום לדמיון פרוע. הצללים האלה דומים לכל מיני דברים. גם לחלליות בוהקות, עשויות מנירוסטה. בפארק ויגלנד ניצבים 190 פסלי ברונזה וגרניט. כל הפסלים הם של דמויות אנושיות במצבים שונים, רובן הגדול בעירום. במאה ה־8 הקימו הוויקינגים בראשו של פיורד בדרום נורווגיה יישוב קטן ופיתחו במקום נמל, חקלאות ומסחר. המלך האראלד הפך את הישוב הזה ב־1048 לבירתו והעניק לו את השם אוסלו. בשנים שלאחר מכן התפתחה העיר בקצב מהיר, עד לשנה המקוללת 1348, בה הלכה מחצית מן האוכלוסייה לעולמה, כתוצאה ממגיפת הדבר השחור. 300 שנים לאחר מכן ספג המקום חבטה נוספת, כאשר העיר כולה נשרפה עד היסוד. הרבה מאוד אנשים עדיין מאמינים לטענה הרווחת, שתחילתה של השריפה הנוראה בקטטה שפרצה בין ארבע מכשפות. ב־1624 נבנתה העיר כולה מחדש וקריסטיאן הרביעי, המלך הדני, ששלט בה באותה תקופה, העניק לה בצניעות את השם קריסטיאנה. ב־1814 התאחדה נורווגיה עם שוודיה, ותחת שלטון זה נבנו חלקים רבים מן העיר. ב־1905, כאשר הכריזו הנורווגים על עצמאותם מן השלטון השבדי, הפכה קריסטיאנה, באופן טבעי, לבירתם. עשרים שנה לאחר מכן, כאשר חגגו בעיר 300 שנים להקמתה המחודשת, הוחלט להשיב לה את שמה הקדום, והיא חזרה להיקרא אוסלו. לאורך הרחוב הראשי כחצי מיליון תושבים מתגוררים כיום בעיר הגדולה ביותר בנורווגיה. אוכלוסייה בסדר גודל של תל אביב. לכאורה שתי ערים דומות למדי: שתיהן שוכנות על חוף ים, ומהוות מרכז תרבותי, כלכלי וקולינרי, אבל כמה שהן שונות. הייתי באוסלו פעמיים בקיץ, לפני די הרבה שנים, והגעתי עכשיו לביקור ראשון בחורף. העיר השתנתה מאוד במהלך השנים האלה. הפריחה הכלכלית של נורבגיה הפכה אותה לעיר עשירה מאוד, יקרה, אבל לא לעיר גדולה. עשרים דקות של הליכה מהירה מחברות בין תחנת הרכבת במזרח העיר לארמון המלוכה. ההליכה הזו חוצה למעשה את כל מרכז העיר. מקפצת הסקי של אוסלו. "זהו ענף הספורט היחיד", הסבירו תושבי העיר, "שנשים אינן עוסקות בו, ויש בכך כדי להעיד על תבונתן" במשך הימים ששהיתי באוסלו, לא עלתה הטמפרטורה מעל עשר מעלות מתחת לאפס. הפארקים והנמל היו מכוסים בשלג. הרחובות חלקלקים מקרח דקיק, אבל המסעדות, המועדונים, הבארים והדיסקוטקים מלאים עד אפס מקום, בייחוד במהלך סוף השבוע. כיתת ילדים בני עשר הטילה את תרמילי בית הספר במרכז רחבת ההחלקה בקארל יוהאנס גייט, הרחוב הראשי של אוסלו. הם התחרו מי קופץ רחוק יותר מעל ערימת התרמילים. כל קפיצה כזו הסתיימה בגלישה מסתחררת על הישבן או על הגב. הם היו סמוקי לחיים, צרחו בהתלהבות והתגלגלו מצחוק. על השאלה למה הם לא הולכים לבית ספר, כאשר השעה 11 בבוקר, הגיבו בתימהון: מה זאת אומרת? הרי הם בשיעור ספורט. הנה הצעירה הזו, שיושבת שם, היא המורה. כמובן שהם בבית ספר. לאורך הרחוב הזה מרוכזים כל המוסדות החשובים של אוסלו – המוזיאון הלאומי; התיאטרון הלאומי, שמקפיד להציג בכל עונה לפחות מחזה אחד של המחזאי הלאומי הנריק איבסן; ארמון המלוכה, שנראה כבניין רגיל; המסעדות היותר נחשבות; החנויות ומרכזי הקניות הגדולים. בניינים גדולים, מכובדים, יציבים מאוד. ביקור חורף באוסלו מבהיר היטב את זכות קיומו של מרכז הקניות הסגור. יש במרכז אוסלו שלושה או ארבעה מרכזים כאלה. בכל אחד מהם כמה מאות חנויות, וכולם מחוממים היטב. המוכרים בחנויות מסתובבים בחולצות קצרות שרוולים, וקשה להיזכר בכך שכמה דקות קודם לכן, קפאתי מקור ברחוב מכוסה בקרח חלקלק. עירום בשלג פארק וִיגֶלָנד, או בשמו האחר פרוגנרספארק, הוא האתר המפורסם ביותר באוסלו. הפארק משתרע על שטח גדול מאוד ומעניק למבקר בו תחושת מרחב, קרוב מאוד למרכז העיר. עיקר פרסומו של הפארק בא לו בזכות 190 פסלי ברונזה וגרניט, שהקים במקום הפסל הנורבגי גוסטב ויגלנד. כל הפסלים הם של דמויות אנושיות במצבים שונים, רובן הגדול בעירום. במרכז הפארק ניצב מונוליט גרניט ענק, בגובה של כ־17 מטרים, עשוי כולו מאבן אחת, ובו מפוסלות דמויותיהם של 121 בני אדם. שלושה אנשים עמלו על חציבתו של הפסל הענק הזה במשך 13 שנים תמימות (1942־1929). האבן, ממנה נעשה המונוליט שקלה 260 טון, והועברה ב־1926, במשך שלושה חודשים, מן הנמל, דרך רחובותיה של אוסלו, אל הפארק. מול בניין העירייה של אוסלו. על רציפי הנמל, מוכרים הדייגים פירות ים מסיפונה של ספינת הדיג ויגלנד עצמו תכנן את סביבת הפארק, את מיקומם של הפסלים השונים, ולזכותו יאמר, שהיה, כנראה, אדם חרוץ להפליא. יופים או איכותם האמנותית של הפסלים – יכולים לעמוד במרכז של דיון אחר. הפארק של ויגלנד הוא האתר אליו מגיעים יותר מבקרים מלכל אתר אחר בנורווגיה. משמעות הדבר היא, שבקיץ המקום כולו הומה מתיירים ומבקרים. בחורף התמונה שונה לחלוטין. כאשר הגעתי אל הפארק, בשעת אחר צהריים מאוחרת, טיילו באיזור כעשרה בעלי כלבים. הפארק היה מכוסה בשלג והפסלים השחורים, כולם של דמויות אנושיות עירומות, נראו נוגעים ללב – עומדים ככה, בקור הזה, בלי בגדים. על בסיסו של המונוליט נשען אדם כבן חמישים, לבוש היטב, נעול בנעליים מרופדות בפרווה ומשועמם מאוד. דקות אחדות לאחר מכן הציג עצמו כמר טאבנסן, בנקאי יליד אוסלו. הוא הגיע לפארק כדי להימלט מבדיקת ספרי הנהלת חשבונות, שנותרו על שולחן ביתו. איזור הפארק היה שייך בעבר למשפחתו, והופקע על ידי ממשלת נורווגיה בתחילת המאה. הנה שם, בפינת הפארק, ניצב עדיין אחד מבתי המגורים העתיקים של המשפחה. את תולדות משפחתו הוא יודע לספר 500 שנים לאחור ואפילו יותר. הדבר שעניין אותו יותר מכל היה למנות בפני באריכות ובפירוט רב את כל בעיותיה ותחלואיה של המערכת הפוליטית והכלכלית הנורווגית. לא נותנים לבנאדם לחיות: המיסים גבוהים, ההתבססות על הנפט מוגזמת, הבירוקרטיה נוראה. קשים חייו של הבנקאי. לאחר שיחה שנמשכה כשעה, הצעתי שאולי נשוטט מעט בפארק, כי כפות רגלי, הנעולות בנעליים ים תיכוניות דקיקות, עמדו לקפוא. מר טאבנסן התנצל בחביבות רבה, ליווה אותי לשער היציאה, רשם במחברתי את מספר הטלפון במשרדו, למקרה שארצה להמשיך בשיחה, וביקש שאצלצל רק בין תשע לאחת עשרה בבוקר, כיוון שלאחר מכן הוא עסוק בפגישות. מהטירה לביגדוי התצפית הטובה ביותר על אוסלו היא מטירת אקרסהאוס (AKERSHUS). הטירה הימי־ביניימית ממוקמת בצידו המזרחי של הנמל ונבנתה במאה ה־14 בידי המלך הוקון החמישי. בקיץ נערכים כאן, על הגבעה הצופה אל הפיורד, קונצרטים, ריקודים והפקות תיאטרון. בחורף זו תצפית מצוינת על העיר, הפיורד והיאכטה המלכותית, העוגנת בסמוך. סיור בטירה מאפשר לעמוד על תנאי הכליאה העלובים של האצילים שסרחו. באחד מחלקיה של הטירה ממוקם כיום המוזיאון הנורבגי לתיעוד תנועת ההתנגדות לכיבוש הנאצי. בימי השלטון הנאצי בנורבגיה שימשה הטירה כבית כלא למתנגדי הכיבוש. הליכה קצרה מן הטירה לאורך שפת הפיורד מובילה אל בניין העירייה הבולט של אוסלו, בו נערך בכל שנה טקס חלוקת פרס נובל לשלום. מול בניין העירייה, על רציפי הנמל, מוכרים הדייגים סרטנים טריים ופירות ים היישר מסיפון הספינה. הקונים מתכופפים מעל מעקה המזח, מושיטים את המטבעות והדייגים מעבירים אליהם שקית, ובה הסחורה ששקלו עבורם. בקיץ הומה המזח הזה ממבקרים. בתי הקפה והמסעדות מוציאים את שולחנותיהם החוצה אל המזח, והסועדים יושבים על שפת המים וצופים במעבורות, המפליגות לאיים שבלב הפיורד. מעבורת כזו היא הדרך הטובה ביותר להגיע לביגדוי, רובע שקט וכפרי, בו ממוקמים כמה מן המוזיאונים החשובים ביותר של אוסלו. בחורף, כאשר המעבורת אינה עובדת, יוצא מן המזח הזה אוטובוס מספר 30, הנוסע במשך כעשרים דקות עד ביגדוי. יום שלם לא מספיק לביקור מקיף באיזור ביגדוי. יתרונו של האיזור טמון בכך שהוא לא גדול במיוחד, ולאחר שמגיעים אל המוזיאון הראשון, אפשר ללכת כעשר דקות בין מוקד למוקד. המקום הראשון, שבו מבקרים באיזור זה, הוא בדרך כלל המוזיאון הפתוח לפולקלור. זהו מוזיאון קָטוּר (ללא קורת גג), שרוכזו בו בתים וכנסיות עץ ייחודיים מכל רחבי נורווגיה. סגנונות הבנייה הסקנדינביים, הבנייה המיוחדת בעץ, השימור המצוין של הבתים, כל אלה הופכים את המוזיאון לאטרקציה מרתקת. לא רחוק משם ניצב המוזיאון למורשת הוויקינגית, שנזכר כבר בתחילת המאמר. קרוב יותר לגדת הפיורד שוכנים זה מול זה שלושה מוזיאונים – המוזיאון הימי, מוזיאון קון־טיקי ומוזיאון החקר הארקטי, בו ניצבת ה"פראם" – ספינתם של פרידיוף נאנסן ורונאלד אמונדסן. סיור במוזיאונים האלה ובמוזיאון הוויקינגי מבהיר היטב עד כמה כרוכים זה בזה ההיסטוריה של נורבגיה וחקר הימים והאוקיינוסים. הנורבגים התמקדו במשך הרבה מאוד שנים בחקר האזורים הארקטיים. נאנסן חקר את איזור הקוטב הצפוני ואמונדסן היה האדם הראשון שהגיע לקוטב הדרומי. תור היירדאל, שהפליג בקון טיקי ובספינת הקנים רע, הוסיף נדבך למורשת הנורבגית המפוארת הזו. הריכוז הגדול של המוזיאונים, שעוסקים בפעילות ימית, הניצבים על שפת הפיורד מול הנמל של אוסלו, מבהיר היטב את החשיבות הגדולה שיש לפן הזה בהיסטוריה הנורווגית. את החשיבות שמייחסים הנורווגים להרפתקנות הבנתי היטב, כאשר ארלינג קאגה, נוסע והרפתקן נורווגי צעיר, בא לפגוש אותי במלון, שבו התאכסנתי. צוות המלון כולו הכיר אותו היטב. כולם בירכו אותו לשלום בכבוד רב, ולאחר שהלך שאלו אותי בסקרנות מה קשרי עם אדם מפורסם כקאגה. כאשר שאלתי מהיכן הם מכירים אותו, אמרו לי בתימהון – מה זאת אומרת? הוא הרי מופיע הרבה בטלוויזיה. כל נורבווי מכיר את מסעותיו לקוטב הצפוני, וכל אחד יודע, שהוא היה האדם הראשון שהצליח להגיע לבדו, ללא סיוע, לקוטב הדרומי. ספינה העוגנת לצד המזח הקפוא של ביגדוי – מול מוזיאון ה"פראם". סיור במוזיאונים של ביגדוי מבהיר היטב עד כמה כרוכים זה בזה ההיסטוריה של נורבגיה וחקר הימים והאוקיינוסים. סקי מעל העיר טוֹבֶה מונק, ילידת אוסלו ומדריכה מדופלמת, באה לאסוף אותי לסיור באוסלו במכונית פיאט אדומה ומכוסה בערימת שלג. היא לבשה מעיל אדום, בעל צווארון פרווה סינתטית אדומה. עשרים דקות לאחר מכן, בנסיעה מהירה מאוד, היינו כבר מחוץ לעיר, מטפסים אל אתר הסקי הקרוב ביותר לאוסלו. שבת בבוקר יום יפה, ותושבי אוסלו יצאו בהמוניהם ללמד את צאצאיהם הקטנים לגלוש. ילדים בני שלוש, לבושים היטב, נעולים במגלשי סקי וחבושים בכובעי צמר גלשו בכל הכיוונים האפשריים. מונק היתה בשעתו אלופת סקי וגם כיום, בגיל 58, היא לא מחמיצה הזדמנות לגלוש בהרים, שמקיפים את אוסלו. ממקפצת הסקי הענקית יש תצפית מצוינת על כל סביבתה של העיר, מורדות לבנים, ועצים עמוסי שלג. מן המקפצה זינקו באותו יום נערים שנראו כבני 16. הם התאמנו לקראת תחרות הקפיצות השנתית. כרוז הודיע ברמקול על המרחק שעבר כל אחד מן הקופצים. כולם ריחפו באוויר למרחק של כ־100 מטרים מן המקפצה, נחתו בחבטה שגרמה לי כאבים בברכיים, החליקו בעלייה תלולה עד למעקה וחלצו את המגלשיים. משם החלו במסע של כעשרים דקות עד לקפיצה הבאה. כל אחד מהם קופץ במשך יום כזה שלוש קפיצות בלבד. הברכיים לא יחזיקו מעמסה כבדה יותר. ב"בורסן קפה" ("קפה הבורסה") ישבו שישה אנשים סביב שולחן עגול והתבוננו במסכי המחשב שלהם. יש כאן עשרים מסופי מחשב, שמחוברים לרשת האינטרנט. במחיר כוס קפה אפשר להצטרף לחובבי הרשת בכל שאר העולם, ולשכוח לרגע שאתה בנורבגיה. האווירה במקום נעימה ועניינית. כל אחד מן היושבים סביב השולחן ענה באדיבות רבה לשאלות ששאל אותו שכנו. כמה מהם אפילו נטשו את המסוף שלהם ובאו לעזור לנערה במצוקה, שלא הצליחה למצוא את האתר שרצתה, למרות שהיא בטוחה שזו הכתובת המדויקת. 30 מטרים משם, במועדון סטורטוורט גייסטגיוורי (STORTORVETS GJAESTGIVERI) רקדו בשעה אחת אחר חצות כעשרים זוגות. תזמורת, שמנתה שישה נגנים, כולם בשנות השישים המאוחרות לחייהם, ניגנה ג'אז עתיק ומקפיץ של ניו אורלינס. המועדון היה מלא לחלוטין והקהל הגדול הורכב, כמו במקומות בילוי רבים אחרים באוסלו, מקבוצות נפרדות של צעירות וצעירים. בערבים של סוף השבוע עושים מקומות הבילוי עסקים מצוינים. המסעדות, הפאבים ובייחוד איזור ה"תיאטר קפה" המו מאות אנשים, שהמתינו בסבלנות לרגע בו יוכלו לפשוט את מעיליהם במלתחה, ולהצטופף עם אלה שהקדימו אותם בכמה דקות, אוחזים בידם כוס בירה מקציפה. הקור בחוץ אומנם מקפיא, כוס בירה עולה במרכז העיר כשלושים שקל, אבל זו עדיין לא סיבה להישאר בבית.

הפוסט אוסלו, נורווגיה – ביקור חורף הופיע ראשון במסע אחר

אוסלו, בירת נורווגיה, העיר הגדולה והעתיקה ביותר במדינה וגם מרכז המסחר והתעשייה החשוב ביותר מציעה לתיירים מגוון גדול של אטרקציות ומוקדי עניין, החל ממרכזי אמנות ומוזיאונים מרתקים ועד פארקים יפים ומסעדות מצוינות. העיר ידידותית מאוד לתיירים, מוקדי העניין קרובים מאוד למרכז העיר והתחבורה הציבורית נוחה ויעילה.
מבין המוזיאונים לאמנות החשובים בעיר ניתן למנות את הגלריה הלאומית; מוזיאון ההיסטוריה של אוניברסיטת אוסלו המציג אוסף עתיקות מרשים, וכן מטבעות ומוצגי אמנות דתית מימי הביניים; ומוזיאון מונק (Munch) המציג יותר מ-5,000 רישומים וציורים שהצייר הנודע הוריש לעיריית אוסלו.
בצד מוזיאונים לאמנות יש באוסלו גם מוזיאונים יוצאי דופן ולא קונבנציונאליים. מומלץ להפליג מהנמל של העיר לחצי האי ביגדיי בו נמצא המוזיאון הפתוח הגדול ביותר בנורווגיה לפולקלור; מוזיאונים ימיים ובהם ספינות ויקינגים שנקברו בקרקעית הים והתגלו לאחר מאות שנים בחפירות; והרפסודה של תור היירדאל קון טיקי, עליה הפליג לפולינזיה.
מלבד מוזיאונים מומלץ לבקר גם בבית העירייה של אוסלו המציג תבליטי עץ של אפיזודות מהמיתולוגיה הנורדית וגם ציורי קיר גדולים; בקתדרלה העירונית שנבנתה ב-1697; במבצר וטירת אקרהוס (Akershus) המרשימים שנבנו בתקופת ימי הביניים; ובפארק ויגלאנד המציע מדשאות, עצים ופרחים, אגמים עם ברווזים, פינות לפיקניק וכמאתיים פסלי בני אדם בגודל טבעי, פאר יצירתו של הפסל הפורה גוסטב ויגלאנד.
אייל ברטוב חזר מביקור בעיר והוא מביא לפניכם תמונות למזכרת.

הפוסט אוסלו, בירתה של ממלכת נורווגיה הופיע ראשון במסע אחר

זה אולי לא המקום המסעיר ביותר באירופה, אפילו לא בסקנדינביה. אבל אוסלו היא עיר שקל להעביר בה בנעימות כמה ימים, וגם דרך להתוודע אל אורח החיים הנורבגי, שהוא רגוע על גבול השעמום הנעים וההגון, לפני שיוצאים לכף הצפוני, לפיורדים, לברגן ולשאר הרפתקאות מסעירות.

אוסלו היא עיר ענקית בשטחה השוכנת בראש פיורד. חלק גדול מהמוזיאונים המעניינים נמצאים מחוץ למרכז, אולם התחבורה הציבורית אליהם טובה ויעילה. יחד עם זאת, הנמל והמצודה, נמצאים בטווח הליכה מרחוב קרל יוהן גטה (CARL JOHANS GATE), שהוא הציר הראשי של העיר המוביל מתחנת הרכבת דרך המרכז אל ארמון המלוכה.

סיור באוסלו

טיול הליכה במרכז העיר
מתחילים בתחנת הרכבת, משם הולכים לאורך מדרחוב קרל יוהן גטה, שבו בתי קפה וחנויות והוא אחד המקומות החביבים על נגני רחוב אירופים. מימין נמצאת הקתדרלה DOMMKIRKE מהמאה ה-17, ומאחוריה שוק אמנות. בהמשך, בניין הפרלמנט STORTINGET, שבקיץ מתקיימים בו סיורים ללא תשלום. בהמשך מגיעים לכיכר העיר, שבה מזרקות יפות, ולתיאטרון הלאומי שבחזיתו עומדים שני פסלים – אחד מהם של איבסן והשני של מחזאי פחות מוכר בעולם, ביורנסון. יורדים ברחוב האוניברסיטה עד לבניין העירייה האדום בעל שני המגדלים, הידוע בשם RADHUS ונמצא מול הנמל. בפנים יש תצוגות מתחלפות וציורי קיר גדולים. אפשר לסייר בנמל או לחזור בחזרה למרכז העיר.

התיאטרון הלאומי

המצודה של AKERSHUS – המצודה הנמצאת בצדו המזרחי של הנמל משקיפה אל המפרץ והעיר. היא נבנתה במאה ה-14, ובמהלך מלחמת העולם השנייה שימשה את הנאצים ככלא וכמקום הוצאה להורג של אסירים. כיום שוכן כאן מוזיאון המחתרת הנורווגית. בצד אחר של המצודה נמצא מוזיאון כריסטיאנה (כפי שנקראה העיר במאה ה-17) ובו תצוגות של תולדות העיר. בתקופת הקיץ נערכים במצודה קונצרטים והופעות תיאטרון.

חצי האי ביגדאוי (Bygdøy) – תיירים נוהרים לכאן כדי לבקר בשפע המוזיאונים שבחצי האי, שנמצא מעבר למפרץ אוסלו. אפשר להגיע לכאן בנסיעת מעבורת קצרה. בין המוזיאונים הנמצאים כאן:

מוזיאון הפולקלור: עיקר העניין נמצא בחלק החיצוני שמציג מבנים שונים, בהם בתי מגורים, כנסייה, טחנות ואסמים, מרחבי נורווגיה שסודרו על פי אזורים. התצוגות הפנימיות כוללות מוצגים על תרבות הלאפים וריהוט נורווגי.


חצי האי ביגדאוי

מוזיאון ספינות הויקינגים: מכיל שלוש ספינות ויקינגיות מהמאה ה-9, שהתגלו באתר קבורה פולחני בדרום נורווגיה. הן שימשו כקברי אצילים שהוסעו למסעם בעולם הבא מצוידים בכל צרכיהם כולל מזון, משרתים ואוצרות רבים. הספינה המרשימה מבין השלוש היא ה-Oseberg, שככל הנראה היתה ספינת קבורה של אשת ראש שבט ויקינגי. אורכה 21 מטרים ו-30 שייטים נדרשו כדי להשיט אותה, כפי שניתן לראות מהחורים המיועדים למשוטים. האוצר שהתגלה בה מוצג בחלקו האחורי של המוזיאון.

מוזיאון קון טיקי: מוזיאון שהוא עדות לרוח הוויקינגית של החוקר והנוסע הנורוגי תור היירדאל (Thor Heyerdahl), שביצע כמה מסעות נועזים על מנת להוכיח תיאוריות מסע מעניינות. בין השאר, הוא ערך מסע על הקון טיקי, רפסודת בלזה המוצגת כאן ואשר עליה חצה ב-1947 את האוקיינוס השקט כדי להראות שהתושבים הראשונים של פולינזיה הגיעו מתרבות של אחרי האינקה בפרו. עוד ספינה המוצגת כאן היא ספינת הגומא רע 2, שאיתה חצה את האוקיינוס האטלנטי ב-1970 כהוכחה ליכולתן של ספינות הגומא המצריות לצאת מתחום הים התיכון.

מוזיאון פראם: מחוץ למוזיאון Fram נמצאת ספינה בשם גאג'ואה, שבה הפליג רואלד אמונדסן ב-1906 במעבר הצפוני-מערבי. הספינה שבמוזיאון מאפשרת מבט מרתק אל תקופת המסעות והחיים של מגלי הקטבים בתחילת המאה ה-20.
מוזיאון הימאות: לטעמי, זהו המוזיאון הזה מעניין פחות מהאחרים. הוא מכיל חפצי ימאות, דגמי ספינות וסירות דייגים. שווה להגיע הנה בתום סיור המוזיאונים כדי לשבת לבית הקפה במרפסת העליונה.

פארק הפסלים ויגלאנד

פארק הפסלים ויגלאנד (Vigeland)
פארק הפסלים הוא יצירתו המדהימה של הפסל הנורווגי גוסטאב ויגלאנד, שיצר בין השנים 1943-1924. שורה ארוכה של דמויות אדם בגודל טבעי מובילה למזרקה יפהפייה הנתמכת על ידי גולית ענק מברונזה. בסמוך נמצא אובליסק המתנשא לגובה של 20 מטר וסביבו דמויות מגרניט המייצגות את מעגל החיים, כפי שראה אותו הפסל. אל הפארק אפשר להגיע בחשמליות מספר 12 ו-15 מהמרכז.

מוזיאון מונק (Munch)
המוזיאון הוא עדות לפועלו של הצייר הנורווגי הידוע ביותר, גוסטב מונק. המוזיאון מכיל ליטוגראפיות, עבודות עץ ומאות ציורים ורישומים, שהידועים בהם "הצעקה" (יש כאן כמה עשרות גרסאות שצייר מונק), "הילד החולה", "עובדים בדרכם הביתה", "חריש אביב" ועוד. כתובת: Tøyengata 53.

מקפצת הסקי (Holmenkollen)
למבט מרהיב על אוסלו והפיורד טפסו על הרכס מעל לעיר, שם ממוקמת מקפצת הסקי. דמי הכניסה כוללים גם ביקור במוזיאון הסקי.

הפוסט אוסלו – שלווה נורווגית הופיע ראשון במסע אחר