לטייל בעיר העתיקה

לבוב, אשר נוסדה במאה ה-13, היא עיר עם היסטוריה עשירה וארכיטקטורה ייחודית, שנשמרה היטב וכמעט לא נפגעה במלחמות העולם. המרכז העתיק כולו הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ויש בו מבנים מקסימים רבים מתקופת הרנסאנס והבארוק. בלב העיר העתיקה נמצאת כיכר השוק, כיכר מלבנית המוקפת בבתים עתיקים ומבני ציבור, בהם בית העירייה המרשים מהמאה ה-14 והמוזיאון ההיסטורי של לבוב. מהמגדל של בית העירייה יש תצפית נהדרת, אך כדי להגיע לראשו תאלצו לטפס ב-306 מדרגות. הכיכר גדושה בבתי קפה ובחנויות ייחודיות ולעתים קרובות מופיעים בה אמני רחוב. בארבע פינות הכיכר יש מזרקות יפות. מהכיכר תוכלו לצאת לטיול בסמטאות הציוריות ומרוצפות האבן של העיר העתיקה.

כיכר השוק בעיר העתיקה של לבוב | צילומים: שאטרסטוק

לבקר בארמון פוטוצקי

ארמון פוטוצקי (Potocki) נבנה במאה ה-19 עבור משפחת פוטוצקי, משפחת אצולה פולנית עשירה ורבת השפעה. זהו ארמון מפואר עם שערים מאסיביים ומרפסות מעוצבות שנהגו לקיים בו אספות פוליטיות לצד קונצרטים מוזיקליים. במאה הנוכחית הוסב הארמון לגלריית האמנות של לבוב.

ארמון פוטוצקי, שנבנה עבור משפחת אצולה עשירה ורבת השפעה | צילום: Havoc / Shutterstock.com

לטפס לגבעת המצודה

המצודה ההיסטורית של לבוב נמצאת בראש גבעה, בגובה 413 מטר (זאת הנקודה הגבוהה ביותר בעיר). מהמצודה נותרו רק שרידים, אבל הנוף הנשקף מפה הוא היפה ביותר בעיר. במקום יש מרפסת תצפית, מסעדה ופארק.

רומנטיקה בבית קברות

בית קברות הוא אולי לא אתר תיירות קלאסי, אבל בית הקברות Lychakiv בהחלט שווה ביקור והוא אפילו נחשב כיעד לטיול רומנטי. בית הקברות, מהיפים באירופה, הוקם במאה ה-18, ויש בו מצבות מרשימות ומאות פסלים בסגנונות שונים. בלילה הוא מואר באור עששיות ופנסים וגם אז ניתן לסייר בו.

פסל מקסים בבית הקברות Lychakiv. קשה להאמין, אבל זהו מקום רומנטי להפליא

לחפש מציאות בשוק פשפשים

Vernisazh הוא שוק פשפשים מקסים, שבו תמצאו עבודות יד, מזכרות סובייטיות, עתיקות ותמונות, לצד דוכנים שבהם אפשר לקנות בקבוק או שניים של וישניאק, ליקר הדובדבנים המקומי, לשתייה במהלך הביקור בעיר וכמזכרת נהדרת מלבוב.

לשוטט בפארקים

לבוב עשירה בגנים ובפארקים ואחד הגדולים והיפים שבהם הוא פארק Stryi. בפארק היפהפה יש מינים רבים של עצים, רבים מהם נדירים, חממה טרופית, גן סלעים, שבילי טיול, פלגי מים ואגם שברבורים שטים במימיו, היש רומנטי מזה? עוד מקום ירוק ויפה הוא פארק Ivan Franko , הפארק העתיק בעיר ואחד העתיקים באירופה, שבו יש עצי אלון בני מאות שנים. גם בגבעת המצודה יש פארק יפה, החביב במיוחד על חובבי ריצה.

פארק איוון פרנקו, הפארק העתיק בעיר

לטעום שוקולד

לבוב נחשבת לבירת השוקולד של אוקראינה עם חנויות ממתקים ומפעלים קטנים לייצור שוקולד. גולת הכותרת היא מפעל השוקולד של לבוב (Lviv Handmade Chocolate), אשר משתרע על שבע קומות. בקומת הכניסה תוכלו לצפות בתהליך ייצור השוקולד, בקומות שמעל אפשר לקנות שוקולד שנעשה במקום בשלל צורות וטעמים, כולל פירות מצופים שוקולד, מעל זה תמצאו בית קפה וממרפסת הגג יש תצפית נהדרת על העיר. כתובת: Serbska St. 3

לבלות באופרה

בית האופרה המפורסם של לבוב נבנה בשנת 1900 בסגנון נאו-רנסאנס, ועיצובו המפואר מזכיר את בית האופרה האגדי של וינה. בחזית הבניין יש מזרקה מרשימה. מומלץ לסייר בתוכו, וטוב מכך – לצפות במופע בלט או אופרה במחירים נמוכים להפליא. כתובת: Svobody Ave. 28

בית האופרה של לבוב. מופעי אופרה איכותיים במחירים מצחיקים

לשבת בבית קפה רומנטי

מצאתם טיסה לאוקראינה, הגעתם ללבוב, טיילתם בעיר וביליתם באופרה. ומה עכשיו? אחד הבילויים האהובים של המקומיים הוא ישיבה בבית קפה, וכיף להצטרף אליהם לקפה ועוגה ובאותה הזדמנות לצפות בעוברים והשבים וביושבי המקום. הנה כמה המלצות לבתי קפה מקסימים ורומנטיים:

בלבוב לא תתקשו למצוא בתי קפה רומנטיים, כמו זה | צילום: Ruslan Lytvyn / Shutterstock.com

Dzyga – בית קפה בוהמייני בסגנון שנות העשרים. המקום חביב על אמנים ומתארחות בו תערוכות מתחלפות. כתובת: 35 Virmens'ka Street).

Cukiernia – בית קפה המעוצב בסגנון של וינאי קלאסי, אשר ישמח כל חובב מתוקים עם מגוון מרשים של עוגות ועוגיות. כתובת: 3 Staroyevreyska str

Under the Golden Rosr – בית קפה פופולרי הממוקם ברובע היהודי. כיאה למיקומו, הוא מעוצב בסגנון ביתי חמים, המזכיר את בית סבתא (אם באתם מהתפוצה המזרח אירופית), ומעוטר בחנוכיות וחפצי יודאיקה נוספים. האוכל כאן הוא מהמטבח היהודי והמטבח של גליציה (עוד תזכורת לבית סבתא…). כתובת: 37 Staroievreiska Street, Halytskyi District.

House of Legends – בית קפה קסום הנראה כאילו יצא מסיפור אגדה. המקום משתרע על פני ארבע קומות והוא מקושט בפריטים מיוחדים ומשעשעים, בהן מכונית סובייטית ישנה על הגג. כתובת: 48 Staroevreiska Str.

אחת מפינות החמד הכי רומנטיות בלבוב היא החצר האיטלקית, הסמוכה לכיכר השוק. החצר הפנימית, המעוצבת בסגנון הרנסאנס האיטלקי, עם מרפסות אבן מגולפות, היא ביתו של בית קפה רומנטי שלעתים קרובות נערכים בו מופעים מוזיקליים של ג'אז או מוזיקה קלאסית. כתובת: Rynok pl. 6

מרק בורשט במסעדה מסורתית מעלה זיכרונות מבית סבתא | צילום: Kamilalala / Shutterstock.com

ארוחה עם נוף

בלבוב יש הרבה מאוד מסעדות רומנטיות. הנה כמה המלצות למקומות שמגישים אוכל טוב ויש בהם אווירה רומנטית במיוחד:

Valentino – מסעדה איטלקית אלגנטית הממוקמת על גג מלון Swiss, עם מרפסת שממנה נשקף נוף נפלא של העיר. כתובת: Nyzhankivskoho Street 20.

Restaurant Terrazza – מסעדה אינטימית ואלגנטית עם מפות לבנות, נברשות, פסנתר ונוף יפה של העיר. האוכל כאן משלב בין מנות ים תיכוניות ואוקראיניות. כתובת: Zvenygorodska Street 3.

Gas Lamp היא שילוב של מסעדה מלאת קסם ומוזיאון למנורות נפט, אשר מעניקות למקום אווירה מיוחדת. כתובת: 20 Virmens'ka Street, Halytskyi District.

Leopolis – בר-מסעדה בקומה העליונה של מלון בעל אותו שם, עם תצפית נפלאה לעיר העתיקה. יש כאן רק ארבעה שולחנות בסך הכל, כך שמובטחת לכם ארוחה אינטימית ורומנטית. כתובת: Teatralna Street 16

מפת לבוב:

הפוסט לבוב: חופשה רומנטית הופיע ראשון במסע אחר

מעבר לאתוס הציוני, אודסה מזוהה, כמעט מאז הקמתה בסוף המאה ה-18, עם חיי אמנות ותרבות ופרצי יצירתיות ודמיון חריגים. יש בה גם כמה הפתעות. במובן זה, הכתבה הזאת היא מסע קופצני, לא דידקטי, המנסה להאיר כמה מהן.

סיפור ראשון: מכונת הזמן של רחוב דריבסובסקיה

רבים מהתיירים המגיעים לאודסה ימצאו עצמם בערב הראשון, קרוב לוודאי, במדרחוב במרכז העיר עם שם שהוא בלתי ניתן להגייה, בוודאי לא לבני אנוש שבאים מהמזרח התיכון: דריבסובסקיה (Derybasivska). ההימור שאני עושה כאן איננו גבוה מידי. כשאתה מגיע לעיר זרה, מטבע הדברים נרגש ומותש, אתה מוצא עצמך, בדרך כלל, בוחר בברירת המחדל – אחד מאותם המקומות "הידועים" שבעיר שנמכרו לך הרבה קודם לכן על ידי אתרי תיירות למיניהם והמלצות של אלה שהיו או שמעו. את החיזוק האחרון אתה מקבל מהפקידות או פקידי הקבלה הנעימים שבמלון, ואתה מוצא עצמך בדרך לשם. זה בדיוק גם מה שקרה לנו.

בניין האופרה המהודר | הצילומים בכתבה: עמי בן-בסט

דריבסובסקיה, שעת ערביים. יש קסם ברחוב הזה. הוא עמוס במיצגים ובסממני תרבות מובהקים של פעם. אפשר לפגוש בו בנערה צעירה שתציע לך סוסי פוני לרכיבה, להתעמת עם דב לבן וענק, ללקק ממתק צבעוני של שערות סבתא, ולחייך כאשר אתה נתקל באותו מעמד הנראה כמו שער של "שנה טובה" ומוזהבת, עטור קישוטי נייר צבעוניים, שרשראות נוצצות וספסל קטן שבו אפשר להתיישב ולהצטלם עם שתי יונים צחורות, לתפארת הקיטש שבעולם.

באוויר מתנגן קול של כינור. אחת מאותן כרכרות תיירים הנמשכת על ידי שני סוסים לבנים מתקרבת אלינו בנקישות פרסה. ליד הרכב יושבת כנרת צעירה ומושכת בקשת. עד מהרה אנחנו מוצאים עצמנו ישובים בכרכרה שמחזירה אותנו כמו מכונת זמן אי שם למאה ה-19. במחצית השנייה של המאה ה-19 פרחו חיי התרבות והאמנות בעיר. הרחובות שלה עטורים בפסלים ודמויות ובניינים משומרים של סופרים ומשוררים שחיו או בילו כאן תקופות ממושכות.

יורדים מהכרכרה ובפינת הרחוב אנחנו יכולים להבחין בקבוצת סטודנטים שפרשה במקום את ההתקנים וכלי הציור כדי לשרטט בניין עתיק תחת עיניה המשגיחות של המורה.

רחוב דריבסובסקיה. קבוצת סטודנטים מציירת

סיפור שני: אודסה שמתחת

אתה לא יכול לבקר בקטקומבות של אודסה ללא מדריך מקומי. יורי לוקח אותנו ברכב לכפר Nerubayskoye בצפון אודסה, שם מצויה אחת הכניסות הבודדות הפתוחות לציבור הרחב שמובילה היישר אל העולם התחתון של ארץ הקטקומבות והמוזיאון לתהילת הפרטיזנים, שמצוי ממש בכניסה שמתחת לקרקע.  תוך כדי ההליכה, ולעיתים ההשתופפות, יורי עושה כל מאמץ לספר לנו את סיפור הקטקומבות  על רקע מאבק הפרטיזנים בימי מלחמת העולם השנייה. יורי הוא אוקראיני גאה ויש מידה רבה של הרואיות בתיאורים שלו. אבל הסיפור הזה מתחיל הרבה קודם לכן.

להבדיל מאלה המפורסמות ברומא ובפריז, הקטקומבות של אודסה אינן מערות קבורה תת קרקעיות, אלא קומפלקס תת קרקעי שמורכב מרשת עצומה של מחילות ומנהרות הפרושות מתחת לעיר אודסה וסביבתה בכמה וכמה מפלסים, כאשר הנמוך שבהן הינו בעומק של כ-60 מטרים. הממדים פנטסטיים! אורכן המצטבר של המחילות הללו שנכרו בצורה טבעית ומלאכותית ורק חלקו הקטן נחקר מגיע לכ-2,500 ק"מ!

הקטקומבות של אודסה. אורכן המצטבר של המחילות מגיע לכ-2,500 ק"מ | צילום: שאטרסטוק

סיבת קיומו של עולם המנהרות הפנטסטי הזה הינה אבן הגיר הרכה יחסית המצויה באזור וממנה נבנו במהלך המאה ה-19 רוב בתיה של אודסה. החללים העצומים שנפערו כתוצאה מהחציבה ומתופעות טבעיות של סחף ואירוזיה נוצלו לכרייה יזומה ומאסיבית של בני אדם. חלק ניכר מהם היו פושעים מסוגים שונים, בעיקרם מבריחים, שכרו באבן הגיר נתיבים ומסלולי הברחה מפותלים שאפשרו להם לשוטט בעיר שמתחת, ולשנע סחורות גנובות ומוברחות ממקום למקום.

אמנות ההברחה שגשגה באודסה על רקע העובדה שהעיר קבלה בתחילת המאה ה-19, זמן לא רב אחרי שהוקמה, מעמד מיוחד המכונה "פורטו פרנקו" (Porto Franco), מה שהפך חלקים מסוימים בעיר לאזורים פטורים ממסים. הסטטוס הזה, שהוסר לאחר כמחצית המאה, הביא לשגשוגה של העיר, ולשגשוגם של המבריחים שהפכו למתוחכמים יותר ועשירים יותר. ישנן שמועות עקשניות, כך לפחות על פי אתרי רשת שונים, המדברות על כך שעד היום ניתן למצוא ברבים מחצרות בתי העיר פתחים סמויים לאותו עולם תחתון של פעם. מבריחים, ודאי המתוחכמים שבהם, הם בעלי דמיון רב וכדאי בהחלט להציץ בכמה דוגמאות מרתקות המוצגות במוזיאון ההברחות הייחודי שבעיר.

הקטקומבות של אודסה פרושות בכמה מפלסים מתחת לעיר וסביבתה

בתחילת המאה ה-20, על רקע התסיסה הגדולה באימפריה הרוסית, החל בהתקוממות הנפל ב-1905 ובמהפכה שצלחה ב-1917, נכנסה העיר לתקופה ממושכת של אי שקט והיו רבים שחזרו להשתמש ברשת הדרכים הסבוכה שנארגה עם השנים מתחת לפני האדמה. שעת האמת של הקטקומבות הגיעה במלחמת העולם השנייה, כאשר העיר נכבשה והייתה קרוב לארבע שנים תחת שלטון גרמני-רומני. עשרות רבות של פרטיזנים מצאו בקטקומבות מחסה וקרקע נוחה לפעילות מחתרתית.

גם היום, אם רק תחטטו מעט באתרי ההיסטוריה והפולקלור של אודסה, תוכלו למצוא סיפורים ואגדות אודות הקטקומבות, לרבות סיפורים על מיני הרפתקנים וסקרנים שניסו להלך בהן, וחלקם מעולם לא שבו.

סיפור שלישי: כשגוגול ופושקין נמצאים בסביבה

השוטטות נעימה ברחובות אודסה, בין השאר בזכותם של העצים התמירים שמזדקפים בפינות רבות. בין הדומיננטיים שבהם הינם עצי הערמונים, השקמה והשיטה הלבנה. היזהרו מפריחת עצי השיטים, מתרה אלכסנדר קופרין, סופר אודסי מסוף המאה ה-19, הריח בעת הפריחה עלול לשבש דעתם של האורחים ולגרום להם לעשות שטויות כמו להתאהב.

בית המלון שלנו שכן מאחורי בית האופרה המפואר. שתי דקות משם, אחרי שחולפים על פני המזרקה היפה המעוטרת בדשא ירוק ושושנים, פונים שמאלה ומיד אחר כך מגיעים למוזיאון הספרותי. במוזיאון כ-20 חדרים שמאכלסים דיוקנאות, צילומים, חפצים, ציורים ופמפלטים הנקשרים  בכ-300 אנשי ספרות ושירה שהיתה להם זיקה, כזאת או אחרת, לעיר.

ריח הפריחה עלול לשבש את דעתו של אדם ולגרום לו להתאהב

אתה פוסע בין החדרים בזהירות, כמעט בחרדת קודש. לאו דווקא בגלל המשגיחות חמורות הסבר שנמצאות תמיד בסביבה, כמו בגלל העובדה שמכל פינה ופינה מציצים בך דיוקנאות וחפצים הקשורים באישים שכמה מהם נמנים בין גדולי היוצרים בתחומי הספרות והשירה העולמית, בהם דמויות כמו גוגול, פושקין, צ'כוב, טולסטוי או אנה אחמטובה. כל ההסברים והכיתובים הם בשפה הרוסית. אין מלה באנגלית, לא בפמפלטים ולא בפי המפקחות שחלקן – כך התחושה, נמצאות במקום מאז התקופה הסובייטית.

הפתעה מאירת עיניים והרפתקה של ממש מחכה מחוץ למוזיאון ובצמוד אליו; גן פסלים קטן שכל אחת מהדמויות הפורחות בו הינה משונה, מצחיקה ולעיתים גם הזויה. הגן נפתח בראשון באפריל 1995, תאריך מכונן שמסמל בדרך כלל את חג הבדותות והשוטים ברחבי העולם. באודסה הוא נקשר ליומורינה (Yumorina), פסטיבל הומור שנערך בעיר מידי שנה מסביב למועד הזה. על פי המסורת, בגן הזה "צומחים" מדי מידי פעם, בדרך כלל סביב הראשון לאפריל, פסלים חדשים שמייצגים דמויות, אמתיות או אגדתיות, הקשורות בצורה כזאת או אחרת בחיי העיר.

בגן הפסלים של המוזיאון הספרותי אפשר למצוא הפתעות משעשעות, כמו פסל של חולדות אינטלקטואליות, מחווה לעובדי המוזיאון המסורים

חלקם אבסורדים ומוזרים, כמו למשל פסל שהוצג באפריל 2014 אשר נבנה לטובת עובדי המוזיאון הספרותי שממשיכים לעבוד בו במסירות, וזאת למרות המשכורות המגוחכות והדימוי הנמוך של המקצוע. הפסל מציג חולדות אינטלקטואליות (אחת מהן חובשת משקפיים ומחזיקה זכוכית מגדלת בידה), הנושאות על כתפיהן פירמידה גדולה ובכך מטפחות את הידע שמסמלת הפירמידה הקדומה. ישנם אלה שדווקא פחות מתרשמים ומציינים את העובדה, שקשה להתעלם ממנה, שעובדי המוזיאון מדומים כאן לחולדות.

פסל אחר, "ביצה או תרנגולת", הוא מחווה לגאון הבא, או הגאון העתידי (הספרותי?) של העיר. אפשר לראות בו את דמויותיהן הציפוריות של גוגול, פושקין ואיזק באבל מביטות למטה בביצת ענק (ביצת הזהב?) וממתינות לראות מה או מי יבקע ממנה.

הביצה או התרנגולת? פסל המראה את גוגול, פושקין ובאבל כציפורים המביטות למטה בביצה גדולה

וישנו גם האדון רבינוביץ' היהודי עם המזוודה, דמות אייקונית המככבת בפולקלור של העיר ובבדיחות רבות כאיש מתוחכם, פילוסוף מזדמן וקמצן. נראה כי פסל הברונזה הקטן, שניתן לעיר כמתנה על ידי פסל רוסי ידוע (Rezo Gabriadze) הוא די פופולרי, ולפי אחת האמונות רבינוביץ' מביא מזל והצלחה עסקית, וזאת בתנאי שאתם משפשפים בקפידה את אוזנו השמאלית.

סיפור רביעי: המדרגות של פוטיומקין

הגבול הדק המתקיים בדרך כלל בין מציאות לדמיון הינו חמקמק במיוחד באודסה. דוגמה טובה לכך הם הסיפורים והמיתוסים הנקשרים באותן מדרגות מפורסמות הידועות בשם המדרגות של פוטיומקין. הוורסיה הראשונה של המדרגות הללו, שמחברות את הנמל של אודסה עם העיר עצמה הנמצאת על מישור מוגבה, נבנתה בשנת 1825. כמה שנים אחר כך הן שופצו ושודרגו באבן חול מיוחדת שיובאה מאיטליה, שהוחלפה גם היא, מאוחר יותר, באבן גרניט.

גרם המדרגות כולל היום 192 מדרגות ואורכו כ-142 מטרים. בסיסן בתחתית, בואכה הנמל, רחב יותר מתחילתן בפסגה. אין כל בעיה מיוחדת לרדת או לעלות בהן לכל אדם בעל כושר סביר. אפשר ואפילו רצוי להצטרף למסעה האיטי של המעלית – פוניקולר חינמי שעולה ויורד כל הזמן בסלואו מושו בצדי המדרגות, ומאפשר הצצה בהן מזווית אחרת. ואם מדברים על הצצות, קיים גם תעתוע אופטי נחמד כאשר אתה מביט בהן מלמעלה (כלפי מטה) או ההפך.

המדרגות של פוטיומקין, המכונות כך בזכות הסצינה המפורסמת מהסרט "ספינת הקרב פוטיומקין" מ-1925

הטבח על המדרגות, מתוך סרטו של סרגיי אייזנשטיין. הסצנה לא התרחשה במציאות, אבל השם דבק במדרגות

שמן האמתי הוא בכלל מדרגות פרימורסקי (ליד הים) והכינוי פוטיומקין מגיע מהסרט. חובבי הקולנוע נזכרים מן הסתם בסרטו האלמותי של סרגיי אייזנשטיין משנת 1925, "אניית הקרב פוטיומקין" שמשחזר את האירועים הדרמתיים שאירעו כאן בשנת 1905. על פי הסרט, התרחש על פני המדרגות הללו טבח מחריד שבצעו חיילי הצאר במלחי האנייה המורדים, טבח שיצית את אש ההתקוממות ויביא כ-12 שנים אחר כך למהפכת אוקטובר ולעליית השלטון הקומוניסטי.

הסיפור ההרואי הזה יפה, אבל לא נכון. על פי ההיסטוריונים ב"פוטיומקין", אניית הצי הרוסי בים השחור שנקראה על שמו של נסיך, מצביא ומדינאי רוסי מהמאה ה-18, התקיים אמנם מרד שהחל בגלל מזון מקולקל. המרד התפשט במהירות על רקע התסיסה העממית שהחלה באותם זמנים וישנן עדויות שחלק מאזרחי אודסה היו מעורבים בהתקוממות הזאת. נראה כי היו מעשי הרג בכמה מקומות ברחבי העיר, אבל הנרטיב הדרמטי של אייזנשטיין, בעיקר לגבי מה שאירע בגרם המדרגות, לא היה יותר מאשר אפוס גבורה ושיר הלל לשלטון החדש.

הנמל של אודסה. הרבה יותר ממקום לפריקה והעמסה של סחורות

סיפור חמישי: הנמל, הים ואשת המלח

כאשר שמעתי לראשונה על הים השחור, אי שם בבחרותי, דמיינתי לעצמי ים עם מים שחורים כפחם. זה כמובן לא כך. הסיבות לשם הים השחור לא ברורות ויש דעות שונות ומשונות לגבי מקורו.

כך או כך, המים אינם שחורים, אבל בהחלט עכורים כמו שקורה בדרך כלל בנמלים גדולים. אודסה היא עיר נמל מובהקת ובמשך שנים רבות חלק ניכר מאזרחיה היה קשור בחיי הים בצורה כזאת או אחרת. נמל, כמו בכל מקום בעולם, הוא הרבה מעבר למעגן המשמש לטעינה ופריקה של כלי שיט מסוגים שונים. בוורסיה התרבותית והחברתית שלו הוא מקום של תקוות ויציאה לדרך חדשה ואל הלא נודע, וגם צומת של פרידות וכמיהה.

פסלו של אלכסנדר טוקרב משקיף לים. מחווה למלחים שלא חזרו לביתם

כאשר אתם יורדים במדרגות פוטיומקין, עלו על הרציף בצדו הימני והמשיכו ברגל לקראת קצהו. כמה דקות הליכה ואתם מגיעים אל אהובת הספן בוורסיה האוקראינית. המדובר בפסל ברונזה גדול של אישה צעירה יפת מראה ולבושה בהידור, שאוחזת בזרועותיה ילד קטן המנופף בידו לפרידה מאביו שנמצא בספינה המתרחקת. הפסל הזה, מעשה ידיו של אמן בן העיר אלכסנדר טוקרב (Tokarev), הוצב כאן בשנת 2002 כמחווה למלחים שלא חזרו לביתם. השמועות אומרות כי המודל לפסל הייתה רקדנית בלט ידועה. אני מביט מקרוב בפסל. הוא נראה חי ונושם ומלא געגועים.

סיפור שישי: תפוזים

לא הרחק מכאן, בעיר עצמה, נמצא פסל אחר של טוקרב. הפסל שהוצב בתחילה קרוב למרכז העיר הועתק ממקומו לפני כמה שנים לרחוב צדדי יותר. הסיבה לכך היא תפוז.

הסיפור הזה, ספק אמתי אבל בהחלט עסיסי, מתחיל בשנת 1796, כאשר הקיסרית הגדולה של רוסיה, קתרינה השנייה, שנחשבה כ"אמא" של אודסה, הלכה לעולמה. קתרינה היא זו שהפכה את הישוב הקטן שהיה כאן, החל מהמאה ה-14, לעיר וגם נתנה לה את השם. מי שירש אותה היה בנה, פאבל הראשון, שלא ממש אהב את אמו, ועיר הנמל החדשה שבנתה בחופי הים השחור לא הייתה כנראה בראש מעייניו.

אודסה, העיר החדשה, נקלעה עד מהרה למצוקה כלכלית, בעיקר על רקע ההשקעות הנרחבות שנדרשו לצרכי הנמל המתפתח. בצר לה החליטה מועצת העיר לנקוט בצעד חריג ולשלוח לצאר הצעיר שי, משלוח של 3,000 תפוזים שנבחרו בקפידה. איש לא ידע כיצד זה יתקבל, אבל טעמו של התפוז, כך נראה, ערב לחכו של השליט החדש והוא התרצה והקצה סכום נכבד לפתוח הנמל.

העלילה הזאת מגולמת בצורה משונה מעט בפסל שנחנך בשנת 2004. אפשר לראות בו את הצאר הצעיר עומד בתוך תפוז שנישא במעין מרכבה רתומה לשלושה סוסים, כשהוא אוחז בידו מה שנראה כתפוז זעיר. על גבי התפוז הגדול ניצבים כמה מהבניינים היותר ידועים של העיר.

פסל של הצאר הצעיר עומד בתוך תפוז-מרכבה רתומה לסוסים, ובידו תפוז קטן

נראה כי סיפור התפוזים הזה עורר קצת אי שקט בקרב תושבי העיר והפסל שהוצב בתחילה ברחוב מרכזי, Lanzheronovskaya, הוזז ממקומו מספר פעמים עד שהגיע לבסוף לשדרות סוואנטסקובו (Zhvanetskogo) בה הוא עומד כיום.

בשולי הדברים ישנה גם נקודה ישראלית מוזרה למדי הנקשרת לסיפור התפוזים. תפוזים הינם, או היו פעם, מה שנהוג היה לכנות גאווה ישראלית. עם סיום המנדט הבריטי והקמת מדינת ישראל, חלק מהתשלומים שמדינת ישראל התחייבה לשלם לרוסיה תמורת "מגרש הרוסים" היה בתפוזים. הנה קטע מוויקיפדיה: "…לחץ רב הופעל על ישראל הצעירה, בעיקר לאחר שברית המועצות הצביעה בעד הקמתה בכ"ט בנובמבר 1947. ב-1964 נחתם לבסוף הסכם, על פיו ישראל תשלם סכום של ארבעה וחצי מיליון דולר אמריקני לברית המועצות בעבור נכסי מגרש הרוסים. ההסכם לא כלל את הכנסייה ואת האגף המזרחי של אכסניית המשלחת הדתית, שנותרו בידי רוסים מקומיים. מדינת ישראל התקשתה לגייס את הסכום העצום, ובמהרה הושגה פשרה: שלושה מיליון דולר ישולמו בכסף, ואילו מיליון וחצי נוספים ישולמו בתפוזים. ישראל הייתה אז אחת מיצואניות התפוזים הגדולות בעולם, ובעקבות ההסכם הוזרמו לברית המועצות אלפי טונות של תפוזי Jaffa  תוצרת הארץ, עד שהחוב כוסה במלואו".

באודסה העבר וההווה מתערבים בחן

אפילוג: בחזרה לרחוב דריבסובסקיה

עשר בלילה. משוטטים לאורך המדרחוב. כמו בהרבה מקומות דומים בערי העולם, גם כאן אפשר לראות הרבה אמנים המבקשים להתפרנס מאומנותם. אנחנו חולפים על פני ציירים, להטוטנים, זמרים, נגנים ועוד ועוד. באחד הצמתים יושבת לה על ספסל עץ אישה מבוגרת כשהיא אוחזת מיקרופון ישן בידה ומקריאה מתוך הזיכרון שירים בשפה הרוסית. עוברי אורח מזדמנים שחולפים במדרכה נועצים בה לרגע מבט מופתע וממשיכים בדרכם.

התבוננתי בה מרחוק. לידה הייתה מונחת קופסת קרטון קטנה לאסיפת כסף. כאשר סיימה את השיר, הייתה עוצרת לרגע, ואחר כך פותחת עם שיר חדש כשהיא מקפידה להדגיש את שם המשורר, במקרה הזה: "אלכסנדר בלוק" (מאוחר יותר למדתי כי מדובר במשורר רוסי מוכר מסוף המאה ה-19). ניגשתי אליה והנחתי שטר בקופסה. היא הנהנה בראשה, אחזה במיקרופון והחלה מקריאה בקול צלול ומלא הדר.

____

הבלוג של עמי בן בסט: עולם ללא קופסאות, נמצא כאן

צילום תמונה פותחת: שאטרסטוק

הפוסט טיול באודסה: סיפורי רחוב הופיע ראשון במסע אחר

קייב

קייב (Kiev), בירת אוקראינה והעיר הגדולה במדינה, משלבת אדריכלות אירופאית עם בניינים בסגנון סטליניסטי ומציעה שפע של מוזיאונים וחיי תרבות עשירים. מבין הכנסיות הרבות, גולת הכותרת היא קתדרלת סנט סופיה (Sofiysky Sobor) שהפכה לאחד מסמלי העיר הודות ל-13 הכיפות המוזהבות שלה. פנים הכנסייה מעוטר בציורי קיר ופסיפסים מרהיבים שבזכותם היא הוכרזה אתר מורשת עולמית. אתר מרשים נוסף הוא מנזר המערות (Kiev Pecherska Lavra) שהוקם במאה ה-11. במתחם העצום יש כנסיות מרשימות עם כיפות זהב, מערות שבהן מוצגות בארונות זכוכית גופות חנוטות של נזירים שהתגוררו במקום, אוצרות אמנות ומוזיאונים ייחודיים, כמו מוזיאון מיניאטורות. ממגדל הפעמונים של המנזר יש תצפית מרהיבה על העיר.

קו הרקיע של קייב, בירת אוקראינה, מעוטר בכיפות זהב | צילומים: שאטרסטוק

כיכר העצמאות (Maydan Nezalezhnosti) מהווה את הלב הפועם של קייב והיא גדושה בבתי קפה ומסעדות. מדרום לעיר נמצאת אטרקציה מרתקת, המוזיאון לארכיטקטורה עממית ואתנוגרפיה, אחד מהמוזיאונים הפתוחים הגדולים באירופה.

אודסה

אודסה (Odessa), עיר נמל שעל שפת הים השחור שמושכת מדי קיץ המוני נופשים מרחבי מזרח אירופה, חושפת את הצד הקליל והכייפי של אוקראינה. בנוסף לחופים חוליים יפים ושטופי שמש יש באודסה אתרים מרתקים. תמצאו כאן את מדרגות פוטיומקין שהפכו לסמלה של העיר ואת הקטקומבות, רשת של מנהרות מתחת לעיר ששימשה את הפרטיזנים במלחמת העולם השנייה. המרכז ההיסטורי המרשים מארח מדי קיץ את פסטיבל הקולנוע הבינלאומי, לצד מופעי תיאטרון, בלט ואופרה (בית האופרה של אודסה הוא מהיפים באירופה), שמתקיימים כאן לאורך כל השנה. אם אתם מחפשים בילויים סוערים, רובע ארקדיה הוא המקום בשבילכם. יש כאן מועדוני ענק, מגוון מסחרר של ברים, מסיבות חוף והרבה צעירים אוקראינים בבגדים אופנתיים.

חוף הים השחור באודסה גדוש במתרחצים | צילום: Chantall / Shutterstock.com

לבוב

לבוב (Lviv), שנמצאת במערב אוקראינה, ליד הגבול עם פולין (ואף היתה שייכת לפולין בעבר) היא עיר אירופאית מקסימה ומלאת אווירה, שהמרכז העתיק השמור שלה הוכרז כאתר מורשת עולמית. זוהי העיר המערבית ביותר באוקראינה והבירה התרבותית של המדינה. תענוג לטייל ברחובות המפותלים של הרובע העתיק שבהם בניינים מתקופת הרנסאנס. רבים מהם הוסבו לפאבים, מבשלות בירה, מסעדות ובתי קפה מלאי אופי. אחרי הכל, מי שהביא לווינה את תרבות בתי הקפה המפוארת הוא בכלל יליד לבוב, יוקי קולצ'יטסקי. באזור זה נמצא גם מפעל השוקולד של לבוב, שהביקור בו מומלץ לחובבי המתוק. בין בית קפה אחד למשנהו, כדי לבקר בכנסיות היפות ולהציץ בכמה מהמוזיאונים המיוחדים, כמו  מוזיאון הבירה, מוזיאון הרוקחות ומוזיאון השוקולד. לבילוי לא שגרתי בקרו בפאב-מוזיאון Gasova Lampa, שלצד אוכל מקומי ואלכוהול מציג את אוסף מנורות הגז הגדול באירופה.

המרכז העתיק של לבוב, הגדוש בבתי קפה ומסעדות

הרי הקרפטים

הרי הקרפטים הם מאתרי הנוף היפים באוקראינה, עם פסגות גבוהות, עמקים ירוקים, יערות עבותים, מפלים ואגמים. בלב הנופים המקסימים אפשר לעסוק בשלל פעילויות בטבע. בחורף פועלים כאן אתרי סקי, בקיץ אפשר ליהנות מטיולים רגליים טיולי רכיבה על אופניים או על סוסים ולעשות רפטינג בנהרות. הנקודה הגבוהה ביותר ברכס קרפטים באוקראינה היא הר אוברלה (Hoverla) בגובה 2,061 מטר. אחת הפנינים היפות ביותר היא אגם סינוויר (Synevyr), האגם הגדול ביותר בקרפטים האוקראינים.

אגם סינווניר, הגדול באגמי הקרפטים

פארק סופיאיבקה באומן

לקהל הישראלי אומן (Uman) שבמרכז אוקראינה מוכרת בעיקר כעירו של רבי נחמן מברסלב. מלבד קברו של רבי נחמן, באומן יש כמה שכיות חמדה, בראשן פארק סופיאיבקה (Sofiyivka). הפארק מהווה שילוב של מכון מחקר מדעי וגנים בוטניים,  והוא הוענק במתנה על ידי הרוזן פוטוטסקי לאשתו האהובה, זופיה פוטוקה, שעל שמה הוא קרוי. בפארק יש גנים מקסימים ערוגות פורחות, מפלים, מזרקות, סלעים ופסלים – מקום מפלט מושלם מהמולת העיר.

פארק סופיאיבקה באומן. מפלט ירוק ושליו מהמולת העיר

קמניץ פודולסקי

אוקראינה עשירה במבצרים עתיקים מרשימים והמרשים מכולם הוא מבצר קמניץ-פודילסקי (Kamianets-Podilskyi) מהמאה ה-12, הנמצא בעיירה קמניץ פודולסקי במערב אוקראינה. המבצר המוקף בצמחייה ירוקה חולש על העיירה ומהווה תמונת נוף מרשימה במיוחד. מומלץ לבקר כאן במאי או באוקטובר, אז מתקיים במקום פסטיבל כדורים פורחים.

מבצר קאמיאנטס פודילסקי, מהמרשימים באוקראינה

בעיירה עצמה היתה בעבר קהילה יהודית גדולה (מנדלי מוכר ספרים עבד כאן כמורה בתחילת דרכו הספרותית). במהלך מלחמת העולם השנייה האזור נכבש על ידי הגרמנים, יהודים מערים אוקראיניות אחרות ואף מהונגריה גורשו לכאן והושמו בגטו. יותר מ-23,000 יהודים נרצחו באוגוסט 1941. כך שהביקור במקום לא קל מבחינה רגשית.

צ'רנוביל

המקום בו אירוע האסון הגרעיני הגדול הפך לאתר תיירות מסקרן ומצמרר. ב-1986 אירע פיצוץ אדיר בכור האטומי בצ'רנוביל שזיהם את סביבתו ברדיוס של  140 ק"מ וגרם למותם של רבים, מיעוטם באופן ישיר מהפיצוץ ורובם כתוצאה מסרטן ומחלות נוספות בעקבות הקרינה. אזור צ'רנוביל נאסר לכניסה והיישובים סביבו ננטשו. כמה חברות טיולים מציעות סורים מאורגנים מקייב לאזור האסון. מרבית הסיורים כוללים תצפית על הכור ממרחק בטוח, ביקור בעיר הרפאים פריפיאט (Pripyat), המרוחקת כשלושה קילומטרים מהכור, וביקור ביער האדום – יער אורנים אשר העצים שבו שינו את צבעם לאדום בעקבות הקרינה.

פארק שעשועים נטוש בעיר הרפאים פריפיאט ליד צ'רנוביל

כמה חברות טיולים מציעות סורים מאורגנים מקייב לאזור האסון. מרבית הסיורים כוללים תצפית על הכור ממרחק בטוח, ביקור בעיר הרפאים פריפיאט (Pripyat), המרוחקת כשלושה קילומטרים מהכור, וביקור ביער האדום – יער אורנים אשר העצים שבו שינו את צבעם לאדום בעקבות הקרינה.

בתמונה הפותחת: מנופי הקרפטים האוקראינים בקיץ

מפת אוקראינה:

הפוסט אוקראינה: אתרים ואטרקציות הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט שימושון הופיע ראשון במסע אחר

מדריך מסע אחר לאוקראינה
טיול באודסה – סיפורי רחוב

רחוב דריבסיבסקה

רחוב הבילויים והקניות של אודסה הוא רחוב דריבסיבסקה (Deribasivska) הוא רחוב הבילויים והקניות של אודסה. הרחוב האלגנטי ומלא החיים, שתנועת כלי רכב אסורה בו, משובץ בכמה מהבניינים החשובים בעיר, לצד חנויות, מסעדות ובתי קפה והגן העירוני הירוק. מופעי הרחוב הרבים, לצד אינספור המקומיים והתיירים המשוטטים כאן, הופכים אותו למקום מהנה לטיול רגלי.

רחוב דריבסיבסקה, הגדוש בבתי קפה ומסעדות | צילום: Shevchenko Andrey / Shutterstock.com

לילה באופרה

בית האופרה והבלט של אודסה, אשר נבנה במאה ה-19, הוא אחד מבתי האופרה היפים והמרשימים באירופה. חזית המבנה מעוצבת בסגנון הבארוק האיטלקי, עם כיפה מרשימה ופסלים של דמויות מהמיתולוגיה היוונית. פנים המבנה מרהיב לא פחות, עם עיצוב בסגנון לואי ה-16, עיטורי זהב ונברשות בדולח מפוארות. מעבר למראה המרשים, מומלץ בחום לצפות באחד המופעים שמתקיימים פה. המקום מצטיין בהפקות איכותיות ומארח רשימה מכובדת של מלחינים, מוזיקאים ולהקות מחול.

בית האופרה של אודסה, אחד מסמלי העיר

חוף לנזהרון והדולפינריום

כיאה לעיר נופש, באודסה יש הרבה חופים יפים, חלקם נמצאים ממש במרכז העיר וכולם זוכים לפופולריות רבה בימי הקיץ. אחד החופים הפופולריים ביותר, בין השאר בזכות מיקומו המרכזי, הוא חוף לנזהרון (Lanzheron). החוף החולי, עם התשתיות המפותחות גדוש בקיץ ברוחצים. יש בו שמשיות ומיטות שיזוף להשכרה, מסעדות, מרכז ספורט ימי ועוד. כאן גם נמצא הדולפינריום של אודסה, מהאטרקציות האהובות בעיר, עם יצורים ימיים שונים ומופעי דולפינים.

חוף לנזהורן, הפופולרי בחופי העיר | צילום: Krabikus / Shutterstock.com

הקטקומבות

מתחת לרחובות אודסה מסתתרת רשת סבוכה של מנהרות תת קרקעיות המהוות חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של העיר. במאה ה-19 פעלו בקרבת אודסה כמה מחצבות אבן, שם כרו את אבן הגיר ממנה נבנו רבים מבתי העיר. לאחר שהמחצבות ננטשו, מבריחים הרחיבו את החללים התת קרקעיים וחצבו מנהרות, כדי להבריח דרכן סחורות. בהמשך, פרטיזנים הסתתרו במנהרות הללו.  הסיור בקטקומבות אפשרי רק במסגרת סיור מודרך עם מדריך מוסמך.

הקטקומבות. מתחת לרחובות אודסה מסתתרת רשת של מנהרות תת קרקעיות

הנמל

הנמל של אודסה הוא הגדול ביותר באוקראינה ואחד החשובים בים השחור. כדאי לטייל בנמל, שבו עוגנות אניות גדולות, לצפות בהמולה, לספוג את האווירה ולהבין את חשיבותו לחיי העיר. ניתן לצאת לשייט מהנמל ולקנח בארוחה טובה באחת ממסעדות הדגים שפועלות פה.

הנמל של אודסה. יפה במיוחד להגיע לכאן בשעת השקיעה | צילום: Sun_Shine / Shutterstock.com

מוזיאונים מיוחדים

לצד מוזיאוני אמנות, יש באודסה הרבה מוזיאונים המוקדשים לתחומי עניין ייחודיים. בין היתר, יש פה מוזיאון תת קרקעי המוקדש לפרטיזנים שהסתתרו בקטקומבות, מוזיאון מדע עם תצוגות אינטראקטיביות מרתקות, מוזיאון המוקדש לשוסטוב, הקוניאק המקומי, מוזיאון ספרות, מוזיאון המוקדש למשורר אלכסנדר פושקין שהתגורר בעיר תקופה קצרה, מוזיאונים המוקדשים לקולנוע ולסאונד ורבים נוספים.

שוק פריבוז

שוק פריבוז (Privoz) הוא הגדול בשוקי העיר ואחד משוקי האוכל הגדולים באירופה. בשוק, הפועל מאז 1827, תמצאו תוצרת חקלאית טרייה לצד מעדנים מקומיים כמו גבינות, נקניקים ואפילו קוויאר. למרות שהוא מוגדר כשוק אוכל, ניתן למצוא פה הכל – בגדים, תכשיטים, נעליים, בשמים, דיסקים, רהיטים, חומרי בניין ועוד. גם אם אין בכוונתכם לקנות כדאי להגיע לשוק, ולו בשביל המפגש התרבותי המרתק.

דוכן של דגים מיובשים ומעושנים בשוק פריבוז | צילום: jaras72 / Shutterstock.com

רובע ארקדיה

רובע ארקדיה (Arcadia) המרוחק כחצי שעת נסיעה ממרכז העיר, הוא רובע היסטורי הזוכה לפופולריות רבה הודות לחופים היפים וחיי הלילה הסוערים שבו, אשר הקנו לו את הכינוי "איביזה של אוקראינה". חוף ארקדיה, החוף המפורסם ביותר באוקראינה, גדוש במהלך היום במשפחות עם ילדים שנהנים ממגלשות מים; בערב יש בחוף סצנת בילויים תוססת עם המון מועדונים, ברים ומסיבות חוף. החוף הוא חלק מפארק ארקדיה, פארק מטופח עם עצים, מזרקות, מסעדות ומועדונים.

חוף ברובע ארקדיה

נקודות תצפית

למרבה השמחה, לא קשה למצוא טיסות זולות לאודסה. ואחרי שהגעתם, תוכלו ליהנות ממראה העיר מזוויות שונות: אחת התצפיות המעניינות ביותר באודסה היא מראש מדרגות פוטיומקין (Potemkin), שהונצחו בסרטים "אניית הקרב פוטיומקין ו"הבלתי משוחדים". זהו גרם מדרגות שאורכו 142 מטר, אם כי הוא נראה ארוך בהרבה. הן נבנו כך שהן יוצרות אשליה אופטית: מי שמסתכל מלמעלה רואה רק את הנוף ולא את המדרגות עצמן, בעוד שמי שמביט בהן מלמטה רואה מדרגות ללא סוף. מי שמתקשה לטפס, יכול לקחת את הפוניקולר לראשו של גרם המדרגות.

מדרגות פוטיומקין, שהונצחו בסרטים | צילום: jaras72 / Shutterstock.com

נקודת תצפית נוספת היא מרכבל הקרונות הפתוח שעולה מאזור החוף אל מרכז העיר, כשבדרך אפשר ליהנות מתצפית יפה על הים. חוויה מסוג אחר מצפה למי שיעלה על הגלגל הענק הממוקם בסנטרל פארק, ליד הים.

אוכל מקומי

כידוע, אוכל מאפשר הצצה לתרבות המקומית ומהווה חלק בלתי נפרד מחוויית הטיול, והדבר נכון גם לגבי אודסה, בה תקבלו במסעדות מנות גדולות במחירים הוגנים. המטבח האוקראיני, בדומה למטבחים אחרים במזרח אירופה, כולל הרבה בשר, תפוחי אדמה, פטריות, אוכמניות ורכיבים מקומיים נוספים. בין המנות הפופולריות אפשר למצוא מרק סלק (בורשט), ורניקס – כיסוני בצק  ממולאים בבשר או בתפוחי אדמה, כרוב ממולא ועוד.

ממטעמי המטבח המקומי: כיסוני בצק ממולאים מוגשים עם שמנת חמוצה, דובדבנים וריבה

את כל אלה ועוד תוכלו לטעום במסעדת Kumanets, מסעדה אוקראינית כפרית המעוצבת בסגנון נוסטלגי עם מלצרים בלבוש מסורתי (כתובת: 7 Havanna Street). מסעדה מומלצת נוספת, שאף היא מתמחה באוכל אוקראיני מקומי, היא Kartoplyaniki, הנקראת על שמה של המנה האהובה קרטופליאניקי – לביבות תפוחי אדמה (כתובת: 1 Katerynyns’ka Street).

הפוסט אודסה: עשרת הגדולים שלא כדאי להחמיץ הופיע ראשון במסע אחר

Opera Hotel מלון מפואר ומדהים במרכז קייב. חדרים גדולים יפים ומשודרגים. המלון נמצא במרחק של מספר דקות הליכה מבית האופרה הלאומי. חופשה נעימה.

למידע נוסף>>

.

הפוסט מלון אופרה – Opera Hotel הופיע ראשון במסע אחר

בליל ה-26 באפריל 1986 נערכה בדיקת בטיחות בכור האטומי צ'רנוביל, כמאה קילומטרים מצפון לקייב. במהלכה, בשל תכנון לקוי, חיסכון בעלויות בנייה, טעויות תפעול והפרת נהלי בטיחות, אירעה תגובת שרשרת גרעינית בכור מספר ארבע. בתוך שניות אירע פיצוץ אדיר שהעיף את גג הכור, זיהם שטח של כ-140 אלף קילומטר רבוע והפיל נשורת גרעינית חזקה מאות מונים מזו של פצצת האטום בהירושימה. ממשלת ברית המועצות השתיקה את האירוע, והמשיכה לשמור על חזות החיים כסדרם תוך סיכון מאות אלפי בני אדם. דבר התאונה התגלה בעולם רק לאחר שמדענים שבדים שמו לב למדידות קרינה חריגות כתוצאה מענני נשורת שהגיעו עד מדינתם. בפיצוץ עצמו ובשריפה שאחריו נהרגו רק כשלושים איש, רובם מחשיפה לקרינה, אך לאסון היו השפעות ארוכות טווח הנמשכות עד ימינו אנו. רבים מה"ליקווידטורים", אותם עובדים שניקו את האתר לאחר הפיצוץ, מתו מהשפעות הקרינה, ואזרחים רבים לקו במחלות סופניות וסוגי סרטן שונים. לאסון היו גם השפעות פסיכולוגיות קשות, ורבים מהתושבים שפונו בעקבות הסרטן פיתחו דיכאון ואלכוהוליזם.

אזור של כ-5,200 קילומטר רבוע שחלקו באוקראינה וחלקו בבלארוס נותר עד היום אסור לכניסה. עם זאת, כמה מאות מתושבי היישובים שפונו מהמקום התגנבו בחזרה אל בתיהם בכפרי הרפאים. באופן מפתיע, בשנים האחרונות החלו להיכנס לאזור גם תיירים במסגרת סיורים לאזור הכור. הטענה היא שבזמן הקצר של הסיור כמות הקרינה הנספגת בגוף אינה מסוכנת. אם תחליטו לסמוך על האינפורמציה הזו, תוכלו לארגן סיור באמצעות אחת הסוכנויות המתמחות בכך בקייב.

הסיור הממוצע מתחיל בנסיעה מקייב אל Dytyatky שבכניסה למתחם הסגור החיצוני, שם מצטרף לסיור נציג של הרשות המפקחת, והמשך לתצפית על הכור עצמו ממרחק בטוח של כמאה מטרים. כיום מכסה את הכור הפגוע מעטפת בטון המכונה "סרקופג". אלא שהסרקופג נבנה במהירות ותוכנן להחזיק כעשרים שנה שחלפו מאז. הוא הולך ונהיה רעוע וסדוק מעל עשרות טונות של דלק גרעיני, על אף עבודות תחזוקה שנערכות בו כל הזמן. כעת נבנית מעטפת חדשה בהשקעה בת מאות מיליוני דולרים, שתועבר לצ'רנוביל עם השלמתה.

הסיור ממשיך אל פריפיאט (Pripyat), עיר במרחק של כשלושה קילומטרים מהכור שפונתה והפכה לעיר רפאים. עזובה שולטת בכל, צמחייה משתלטת על הבתים ופה ושם מסתובבים חזירי בר ברחובות הנטושים מאדם. החפצים זרוקים בדירות בדיוק במקום בו היו כשתושביהן נאלצו להתפנות במהירות מהמקום, תוך שהשלטונות מבטיחים שמדובר בפינוי זמני בלבד. תחושת המוות במקום מעיקה. הסיורים כוללים לרוב גם הצצה "ביער האדום" – יער עצי אורן שמתו מהנשורת ששינתה את צבעם, במרכז המדע המפקח על הכור, ולעתים גם עצירה בכפר אופצ'יצ'י (Opachichi), שאליו חזרו תושבים בודדים מהמפונים. וכמובן – בדיקות קרינה כלולות במחיר, ואם נשאר לכם תיאבון אפילו ארוחת צהריים. 

הפוסט ביקור בצ'רנוביל הופיע ראשון במסע אחר

בירת אוקראינה ואחת הערים העתיקות ביותר במזרח אירופה, שנוסדה במאה החמישית לספירה. האוקראינים מכנים אותה "אם כל הערים". קייב היא הגדולה בערי אוקראינה, וכשלושה מיליון תושבים מתגוררים בה. העיר הינה מרכז תעשייתי, תרבותי ומסחרי חשוב במזרח אירופה. היא ממוקמת בצפון המדינה במחוז קייבאן (Kievan), על גדות נהר דניפרו (Dnepr). קייב מציעה למבקר שפע של מוזיאונים, מסעדות וברים, אדריכלות סטאליניסטית וכנסיות מרשימות.

בקייב ישנם שני נמלי תעופה. בוריספול (Borispol) הוא נמל התעופה הבינלאומי הגדול והמרכזי באוקראינה כולה, הנמצא כארבעים קילומטר מהעיר. טיסות פנימיות נוחתות בשדה התעופה ז'וליאנה (Zhuliany), הנמצא כעשרה קילומטרים מקייב. התחבורה הציבורית בעיר מורכבת מרכבת תחתית, אוטובוסים, חשמליות ואוטובוסים חשמליים. לצד אלו פועלות מוניות.

אתרים בקייב:

קתדרלת סנט סופיה (Sofiysky Sobor)
כנסייה יפהפייה בת 13 כיפות מוזהבות מהמחצית הראשונה של המאה ה-11, שהינה העתיקה ביותר בקייב כולה. במרוצת השנים נפגעה בשריפות ועל ידי הטטרים, ועל כן שוחזרה ונבנתה מחדש שוב ושוב. בעבר היתה הכנסייה מרכז חברתי ופוליטי, שבו נערכו טקסים ממלכתיים ונקברו בני מלוכה. על אף יופיו של המבנה החיצוני, האטרקציה האמיתית מחכה בחלל הפנימי של הקתדרלה – הוא מעוטר בציור קיר ופסיפסים מרהיבי עין, שרבים מהם מהמאה ה-11. מרשים במיוחד הוא האפסיס המרכזי ובו פסיפס מאבן ומזכוכית בגובה של שישה מטרים, המציג את מריה הקדושה בעת תפילה לאל. לא רק דמויות מן התנך והברית החדשה מתוארות בציורים, אלא גם משפחת המלוכה וסצנות חילוניות. הקתדרלה היא אתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו.
כתובת: 24 Vladimirskaya St

מנזר המערות (Kiev Pecherska Lavra)
אולי האתר המרשים ביותר בעיר. המנזר ממוקם על גבעות שבגדתו הימנית של הנהר ברובע פצ'רסק (Pechersk), וכיפות הזהב של כנסיותיו מנצנצות בשמש. האתר נוסד ב-1051, ועל אף שנפגע על ידי הטטרים, הנאציים ושריפות תמיד נבנה מחדש. השטח, בן כ-280 דונם, כולל כנסיות מרשימות, מערות שבהם התגוררו הנזירים ונחנטו לאחר מותם, ואוצרות אמנות רבים. המבוך התת-קרקעי מרתק ומוזר, וכולל כנסיות ויותר ממאה גופות חנוטות בארונות זכוכית. זהו אתר עלייה לרגל, ויש להצטייד בלבוש צנוע, כולל כיסוי ראש בדמות צעיף לנשים המבקרות במערות הקדושות. כדאי לבקר במערות באמצע השבוע ובשעות הבוקר המוקדמות, היות והן נוטות להיות עמוסות מאוד במבקרים ועולי רגל. פרט למערות, אל תחמיצו את קתדרלת דורמיציון המרשימה (שנבנתה מחדש לאחר שהמקורית נהרסה במלחמת העולם השנייה) ואת התצפית הנהדרת על הסביבה ממגדל הפעמון שגובהו כמעט מאה מטר. במתחם יש כמה מוזיאונים, ובהם מוזיאון האוצרות העתיקים, ומוזיאון המיקרומיניאטורות הנהדר. המוצגים כה זעירים שיש להתבונן בהם דרך עדשת מיקרוסקופ, וביניהם דיוקן של המינגוויי החצוב על גרעין אגס ופריגטה מוזהבת בגודל 3.5 מילימטרים. מנזר המערות הינו אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. בשל גודלו של האתר כדאי להקדיש למנזר המערות לא פחות מחצי יום.
כתובת: 25 Sichnego Povsstanniya St

כיכר העצמאות (Maydan Nezalezhnosti)
הכיכר המרכזית והיפה בעיר, השוכנת באחד הרחובות הראשיים של קייב, חרשצ'אטיק (Khreschatyk). זהו מקום מפגש פופולרי, במיוחד בסופי שבוע שבהם נסגר הרחוב הראשי לתנועת כלי רכב והופך למדרחוב הומה אדם. בכיכר שש מזרקות, אנדרטת העצמאות המתרוממת מעל נופה, חנויות ובתי קפה. אחת מהמזרקות מציגה את דמותם של שלושת האחים והאחות שייסדו על פי האמונה את העיר (אחד מהם, קייה, גם הונצח בשמה). אנדרטת העצמאות בנויה בצורת עמוד גבוה שבראשו פטרון העיר, המלאך מיכאל.

רחוב חרשצ'אטיק (Khreschatyk)
שדירה רחבה והומה באורך של כקילומטר וחצי מהכיכר האירופאית עד כיכר בסרביה, ולאורכו מבחר חנויות, מסעדות, אתרים ובניינים חשובים. חלק גדול מהרחוב ובנייניו נבנה מחדש לאחר שספג הרס במלחמת העולם השנייה. כיום זהו רחוב הקניות והבילויים הראשי בעיר, והוא זוכה לפופולריות רבה במיוחד בסופי השבוע, אז הוא הופך למדרחוב ונסגר לתנועת כלי רכב ממונעים.

שוק בסרבקה (Bessarabka)
שוק נהדר בקצה רחוב חרשצ'אטיק. הקומה התחתונה מוקדשת לתוצרת חקלאית, פירות וירקות, בשר, גבינות, קוויאר ושאר מטעמים. במבנה ישנם גם חנויות, בתי קפה ומסעדות.

אנדרייבסקה אוזוויז (Andriyivsky Uzviz)
מהרחובות העתיקים והתלולים בעיר, המקשר בין העיר העילית לרובע פודיל. זהו רחוב נפלא עם בתים עתיקים, גלריות, בתי קפה, ברים וחנויות מזכרות, ולעתים גם מופעי רחוב וקונצרטים באוויר הפתוח. המקומיים מכנים אותו "המונמרטה של קייב". ברחוב ניצבת הכנסייה הבארוקית היפה של אנדריי הקדוש (Andreevsaya) מהמאה ה-18. בהמשך הרחוב נמצא ביתו של הסופר מיכאיל בולגקוב ("האמן והמרגריטה"), שהוסב למוזיאון. מוזיאון נוסף באנדרייבסקה אוזוויז מוקדש לרחוב עצמו – מוזיאון הרחוב האחד. זהו מוזיאון מקסים, המציג את ההיסטוריה הפרטית של הבתים השונים ברחוב ותושביהם.

פודיל (Podol)
רובע וותיק בעיר, אם כי בנייניו נבנו מחדש לאחר שכל בתי העץ נשרפו עד אפר בשריפה ב-1811. מרכזו הוא כיכר קונטרקטובה (Kontraktovaya). רחוב אנדרייבסקה אוזוויז מוביל לפודיל, כמו גם הרכבל (Funicular) שנבנה ב-1905 ומסלולו מתחיל בסמוך למנזר מיכאיל הקדוש בעיר העילית. בפודיל כדאי לראות את מנזר פלורובסקי (Flrovsky), הכנסיות אליינסקיה (Iliinskaya) וניקולה פריטיסק (Nicola Pritisk) מ-1631, גלריית האמנות של קייב ומוזיאון צ'רנוביל. באזור יש מסעדות רבות, חנויות ומקומות בילוי.

מוזיאון צ'רנוביל (Chernobyl Museum)
התאונה הגרעינית הקשה ביותר בעולם אירעה בתחנת הכוח צ'רנוביל, כמאה קילומטר מצפון לקייב, ב-25 באפריל 1986. מוזיאון זה שברובע פודיל מספר על האסון הנורא, תוצאותיו המיידיות והשפעותיו ארוכות הטווח. האמיצים שביניכם יכולים להתרשם מהטרגדיה מקרוב, ולבקר "באזור האסור" שסביב הכור באמצעות סיורים מאורגנים.
כתובת: Khoryva 1

רודינה מאט ומוזיאון המלחמה (Rodina Mat)
אנדרטה עצומה שבראשה פסל לוחמת בגובה 68 מטר ובמשקל 530 טון. מתחת לפסל ממוקם מוזיאון המלחמה הפטריוטית הגדולה, המציג את קורותיה של אוקראינה בעת מלחמת העולם השנייה ומספק הצצה לסיפור הזוועות הנאציות במדינה.

באבי יאר (Babiy Yar)
בספטמבר 1941 כבשו הנאצים את קייב. החל מה-29 בספטמבר שימש הגיא באבי יאר כאתר השמדה המוני, בו הוצאו להורג כמאה אלף איש. ביניהם היו כ-34 אלף יהודים שהוצעדו למקום ונטבחו בירי בזה אחר זה במשך 48 שעות. בהמשך נבנה במקום מחנה הריכוז סרץ (Syrets). כיום ניצבות במקום כמה אנדרטאות לזכר הנרצחים, בהן אנדרטה לזכר הקורבנות היהודיים ואנדרטה לזכר הילדים שנרצחו בגיא.

כנסיית סנט קיריל (St Cyril`s)
כנסייה המצטיינת ביותר מ-800 מטר רבוע של ציורי קיר צבעוניים נהדרים מהמאה ה-12.
כתובת: 103 Frunze St

קתדרלת סנט ולדימיר (St Volodymyr`s)
קתדרלה ביזנטית יפהפייה מהמאה ה-19. מבחוץ היא צבועה בצהוב בוהק עם שבע כיפות שחורות, ובעלת דלת מעוטרת בתבליטים. מבפנים מתגאה הקתדרלה בפרסקאות ופסיפסים נפלאים.
כתובת: 20 Taras Shevchenko Blvd

ארמון מאריינסקה (Mariyinsky Palace)
ארמון בארוקי בצבע קרם ותכלת שנבנה באמצע המאה ה-18 בעיצובו של ברתלומאו רסטרלי. הארמון נשרף לחלוטין ב-1819 ושוחזר בשנית. הארמון בנוי בראש גבעה בשטחו של פארק לגדת הנהר.

בניין הורודצקי (Horodetsky Building, מכונה גם House with Chimeras)
לא תוכלו להתעלם מבניין יוצא דופן זה. האדריכל ולדיסלב הורודצקי בנה אותו בשנותיה הראשונות של המאה העשרים כבית מגורים פרטי. המבנה מעוטר בשלל פסלים שונים ומשונים של בעלי חיים ויצורים מיתולוגיים עשויים מלט. אגדות רבות סובבות את המבנה הביזארי ומנסות להסביר את טבעו המשונה בשלל סיפורים, מניסיון להטיל קללה על דיירים עתידיים שאינם ממשפחתו של האדריכל, שיגעון שתקף אותו לאחר מותה של בתו ועד היותו של הבניין למעשה שלט פרסום ענק לחברת מלט. גם מיקומו של הבניין תמוה, והוא שוכן בשיפוע חד של אחת מהגבעות בקייב. אי לכך הוא שוקע ונסדק לאטו.
כתובת: 10 Bankovaya St

קשת הידידות
פסל עצום של קשת באורך של כשלושים מטר בפארק ולדימירסקיה גורקה (Vladimirskaya Gorka), שנבנה ב-1982 לסמל את הקשר בן אוקראינה לרוסיה. בסמוך נמצא מנזר מיכאל הקדוש (Mikhailovsky Zlatoverhy).

המוזיאון לאדריכלות עממית וחיי הכפר
מוזיאון פתוח תחת כיפת השמיים בכפר פרוהובו (Pirogovo) הסמוך למרכז קייב. הוא מציג מבנים כפריים מהמאה ה-17 ועד העשרים, כולל טחנות רוח, חפצים ורהיטים, בנוף ירוק. בקיץ מתעורר המקום לחיים כשהכפרים שבשטחו מאוישים באומנים ובעלי מלאכה, ונערכים בו מופעים וקונצרטים.

למידע נוסף על קייב: 

www.visitkievukraine.com 

www.kiev.info  

www.go2kiev.com 

http://kievukraine.info

אומן (Uman)

העיירה אומן שוכנת כמאתיים קילומטר מדרום לקייב ומונה כ-90 אלף תושבים. זו עיירה נחשלת ומנומנמת לרוב, אך בשנים האחרונות היא מוצפת בעשרות אלפי עולים לרגל, בעיקר בתקופת ראש השנה. אוקראינה הפכה עם השנים לאתר חשוב לעלייה לרגל לקברות צדיקים, ואומן היא גולת הכותרת שאף הונצחה במשפט המפורסם: "נ נח נחמ נחמן מאומן".

רבי נחמן מברסלב נולד במז'בוז' בראש חודש ניסן, 1772, והיה נינו של הבעל שם טוב. לאחר שחלה בשחפת ביקש להיקבר עם מותו באומן, לצד עשרים אלף הנרצחים בטבח ב-1768. הרב נפטר בעיירה בגיל 38, ותלמידו הנאמן רבי נתן שטנהארץ סירב לתפוס את מקומו, וכך נותרה חסידות ברסלב ללא אדמו"ר חי בראשה עד היום. האזור סביב קברו של הרב, המכונה 'ציוּן', נקנה על ידי החסידות והוקם בו "אהל ציון", הכולל חדרים לתפילה לנשים ולגברים, ספרייה ומצבת שיש. באומן נבנו גם מקוואות, מלון, מסעדה כשרה, חדר אוכל ובית כנסת.

העלייה לרגל מגיעה לשיאה מדי שנה בהתקבצות החסידים באומן בראש השנה. באירוע המכונה "הקיבוץ הגדול של ראש השנה" מתכנסים עשרות אלפי מאמינים לעלות לקבר, לתפילות ולאמירת "התיקון הכללי", אותו מקבץ של עשרה פרקי תהילים בעריכת הרב. שימו לב כי בתקופה זו של השנה רק גברים עולים לקבר.

בישראל יש כמה סוכנויות המתמחות בארגון נסיעות אל אומן ואל קברי צדיקים נוספים באוקראינה, כמו קבר הבעל שם טוב, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, הרב נתן שטרנהרץ ואחרים. יש קבוצות עם הפרדה בין נשים לגברים ויש קבוצות מעורבות. הקבוצות יוצאות מהארץ, בדרך כלל, בימי שני וחוזרות בימי שישי לפנות בוקר. מתקיימות גם נסיעות למשך שבוע ימים, הכוללות אירוח שבת כהלכתה.

למידע נוסף על נסיעות לאומן והרב נחמן מברסלב: 

www.breslov.co.il 

www.breslov.com/uman  

http://uman.co.il

אתר נוסף באומן הוא פארק סופייבקה (Sofiyivka Park), במרחק של כרבע שעה הליכה מהציוּן. הגן נבנה לכבודה של יוונייה יפהפיה בשם סופיה פוטוצקי, על ידי בעלה הפולני העשיר. הגנים נפלאים וכוללים מזרקות, בריכות, אגם, פסלים, מדשאות, מבנים וגשרים, על פני מתחם של כ-150 קילומטר רבוע.

אודסה (Odessa)

אודסה ממוקמת על חוף הים השחור בדרום אוקראינה, מונה כמיליון תושבים והינה העיר השלישית בגודלה במדינה. מיקומה הפך אותה לעיר נמל (הנמל של אודסה הוא הגדול במדינה), מסחר ונופש. החופים היפים, מזג האוויר הנוח ותושביה הידידותיים הופכים אותה ליעד פופולרי בקרב המטיילים במדינה.

אתרים באודסה:

מדרגות פוטיומקין (Potemkin Steps)
גרם המדרגות הענקי הפך לאייקון המפורסם ביותר באודסה לאחר שהונצח בסצנת טבח ידועה בסרט הקלאסי בשחור-לבן "אוניית הקרב פוטיומקין" של סרגיי איזנשטיין (1925). אולי תכירו יותר את המחווה המפורסמת לאותה סצנה, בדמות עגלת התינוק המדרדרת במורד המדרגות בסרט "הבלתי משוחדים" (1987). מדרגות פוטיומקין הינן שער הכניסה לעיר מכיוון הים, גובהן 27 מטר ומספרן 192 מדרגות. בראש המדרגות ניצב פסלו של המושל הראשון של אודסה, הדוכס רישלייה (Duc de Richelieu Monument).

הקטקומבות (Catacombs)
מתחת לאודסה מסתתרת מערכת בת כאלף קילומטר של מערות מעשה ידי אדם, שנחפרו במאה ה-19 לצורך כריית חומרי בניין. במהלך ההיסטוריה שימשו המערות להברחות, ובמלחמת העולם השנייה נוצלו על ידי המחתרת הפרטיזנית שלחמה בנאצים. הביקור בקטקומבות נעשה באמצעות סיור מאורגן.

תיאטרון הבלט והאופרה (Ballet and Opera Theatre)
תיאטרון מרשים הבנוי בסגנון בארוק מפואר.
כתובת: 1 Chaikovskiy Lane

מוזיאון אודסה לארכיאולוגיה (Odessa State Museum of Archaeology)
אחד המוזיאונים הוותיקים במדינה כולה, שנוסד ב-1825. זהו מוזיאון ענק, שהתצוגות בו מורכבות מכ-160 אלף מוצגים. המוזיאון מתמחה בעיקר בתרבויות קדומות שהתגוררו לחופי הים השחור, וכולל גם מוצגים ממצריים, יוון ואיטליה.
כתובת: 4 Langeronovskaya st

מוזיאון האמנות המזרחית והמערבית (Odessa Eastern and Western Art Museum)
מוזיאון המציג יצירות אמנות מאיטליה, צרפת, סקנדינביה והולנד לצד אמנות רוסית, סינית ויפנית.
כתובת: 9 Pushkinskaya St

המוזיאון לאמנויות יפות (Museum of Fine Arts)
מוזיאון השוכן במבנה נאה בסגנון קלאסי רוסי מתחילת המאה ה-19. התצוגה כוללת יצירות אמנות רוסיות, אוקראיניות וסובייטיות מהמאות 18-15.
כתובת: 5A Sofievskaya St

המוזיאון הימי (Maritime Museum)
מוזיאון השוכן בארמון בארוקי יפה, ששימש במקור כמועדון חברים אנגלי במאה ה-19. התצוגות סוקרות את היסטוריית השיט, הספנות והניווט המקומיים עד ימינו אנו, וכולל מודלים של ספינות, וציוד ימי.
כתובת: 6 Lanzheronovskaya St

מוזיאון פושקין (Pushkin Museum)
בבית זה התגורר המשורר הרוסי המפורסם ב-1823, ובו החל לכתוב את יצירתו הידועה "יבגני אוניגין". כיום משמש הבית כמוזיאון צנוע, המציג מכתביו באותה תקופה.
כתובת: 13 Pushkinskaya St

המוזיאון לספרות (Odessa State Literary Museum)
מוזיאון הנמצא ממש ממול למוזיאון הימי ומוקדש לסופרים רוסיים נודעים כפושקין, טולסטוי, גוגול, גורקי, צ'כוב ואחרים. המוזיאון שוכן בארמון בעיצובו של לודוויג אוטון מהמאה ה-19.
כתובת: 2 Lanzheronovskaya St

חופים
יש חופים יפים ונקיים יותר במדינה, ובכל זאת סצנת החופים המקומית צפופה ופופולרית. החוף האהוב ביותר הוא ארקדיה (Arkadia), וגם לוזנובקה (Luzanovka) וקורורטנה (Kurortny) מושכים נופשים.

הפוסט הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט הופיע ראשון במסע אחר