איני יודע אם זה היה הדבר העיקרי שרצו אנשי משרד התיירות של פרגוואי שאראה בארצם, אבל הוא הראשון שתפס את עיני והוא סיקרן אותי וגרם לי ללמוד אותו. המאטה הוא משקה יוצא דופן, הוא לא נלגם מכוס אלא שותים אותו מתוך המאטה, שהוא כלי שבו עלי שיח ז'רבה יבשים וקצוצים, מוזגים עליהם מים חמים או קרים ושותים אותם בעזרת בומביז'ה, שהיא קשית מעץ או מתכת. זה משקה שהמתיישבים למדו אודותיו בשעתו מהאינדיאנים המקוריים, אנשי שבטי הגוארני. כאשר הוא חם הוא נקרא מאטה (Mate) וכאשר שותים אותו קר הוא נקרא טררה (Terere).

מאטה, המשקה הפופולרי ביותר בפרגוואי | צילומים: שאטרסטוק

היום הוא כבר נפוץ הרבה מעבר לגבולות האזור שבו פעם חיו בני השבטים שגילו אותו, הוא נפוץ ברחבי ארגנטינה, אורוגוואי, חבלים מסויימים בצ'ילה ובדרום ברזיל והוא אחד המרכיבים הבולטים ביותר שדרכם אימצו המתיישבים את התרבות האינדיאנית. המאטה הוא תזכורת לקיומם בעבר של אלה שפעם היו אדוני הארץ, וחיו בה בשבטים שהיו פזורים לארכה ולרחבה.

הפרגוואים נראים כאילו הם לא מתנתקים לעולם מהתרמוס, המאטה והבומביז'ה

עולם ישן חדש

הגעתי לפרגוואי מטעם משרד התיירות המקומי, המעוניין לחשוף בפני העולם את פניני התיירות החבויות בה. כן, כבר ידעתי עליה קודם לכן, פעם כילד, כאשר אבי נשלח מטעם מדינת ישראל לבואנוס איירס, ומאוחר יותר כטייל, מוצ'ילרו. פרגוואי תמיד הייתה המרחב ההוא שנמצא אי שם בין ארגנטינה, בוליביה וברזיל, שמעניין הרבה פחות משכניו, אשר טיילים מדלגים עליו ואנשי הסקרטריה דה טוריסמו רצו שאיחשף אליו. נחשפתי לארץ, נחשפתי לעם, נחשפתי לתרבות שמשלבת עולמות ושמבטאת היסטוריה.

גשר הידידות בין ברזיל לפרגוואי. בשונה מברזיל, השכנה הפופולרית והמתוירת, היקף התיירות בפרגוואי זעום

ההתיישבות האירופאית ברחבי יבשת אמריקה היוותה קטסטרופה למרבית התושבים שחי בה לפני בואו של קולומבוס, לא רק כאן, אלא כמעט בכל מקום שאליו היא הגיעה. קולומבוס גילה עולם חדש בדרך מקרה, ובעקבותיו הגיעו הרפתקנים, מחפשי עושר, אנשי ממשל ואנשי כנסייה, לאורך היבשת הוכחדו תרבויות, ילידים נטבחו במיליונים, שועבדו במכרות ועבודות חקלאיות, נוצרו בכוח, ומה שהותירו אלה הפילו המגיפות שהביאו המהגרים, אשר התושבים המקומיים לא היו עמידים כלפיהן. אפילו השם שבו נודעים היום הילידים, אינדיאנים, הוא שיבוש שנותר מהמועד שבו עדיין סברו האירופאים כי גילו את הדרך המערבית להודו.

קרן אור ישועית

בתוך כל אלה יש מקום מיוחד לפרגוואי ולהיסטוריה ולתרבות שלה. בתוך הסאגה של האומללות והדיכוי שהיו מנת חלקם של התושבים המקוריים הבליחה קרן אור לאורך המאות ה-17 וה-18 במרכז המשולש הגדול של יבשת דרום אמריקה. נזירי המסדר הישועי הגיעו לשם, ובניגוד לאנשי כנסיה אחרים הם עשו זאת מתוך כוונה אמיתית לקבל את הילידים אל חיק הכנסיה מתוך שיוויון. הם בחרו לעצמם את שטח פעילות האזור שבמעלה נהר הפרנה, מצפון למפלי האיגואסו. זה היה אזור שמחוץ לתשומת הלב של השלטונות הספרדיים ושל המתיישבים, אזור של ג'ונגלים שאין בו מכרות כסף וזהב, כפי שהיה בבוליביה וקלומביה, ואין בו מישורים המתאימים לגידול בקר ותבואות, כפי שהיו בפמפס ובפטגוניה. רק משוגעים לדבר בחרו להתיישב שם, וכאלה היו הישועים.

מהמיסיונים שהקימו הישועים בפרגוואי נותרו מבנים חרבים, עשויים אבן אדומה

הנזירים הקימו שם, בארצם של בני הגוארני, מיסיונים שבהם חיו הנזירים יחד עם הילידים, לימדו אותם בניית בנייני אבן, מלאכות יד, חקלאות מתקדמת ואמנויות, ופיתחו מרכזים משגשגים שבהם חיו אלפי אנשים במיזוג, אולי היחיד מסוגו של בני הגזעים השונים משתי היבשות.

הפעילות הזאת הופלה בסופו של דבר עקב החשש של אנשי החצר במדריד כי הישועים צוברים כוח רב מדי ועלולים לאיים על השלטון, במיוחד לאחר שהקימו כוח צבאי מבין הילידים, שנועד להגן עליהם מפשיטות של סוחרי עבדים ומתיישבים שחיפשו כוח אדם לעבודה בשדות. האירועים הונצחו בסרט "מיסיון" משנות ה-80 של המאה הקודמת בכיכובם של ג'רמי איירונס ורוברט דה נירו.

שילוב ספרדי – גוארני

היום, כאשר טיילתי באותה ארץ גוארני, מאות בשנים לאחר מעשה, הגעתי יחד עם המדריכה והנהג שליוו את הסיור אל מיסיונים מרשימים, חרבים, עשויים אבן אדומה, נטושים ואשר איש כבר לא חי בהם. אכן, הם מהווים היום רק יעדי תיירות, אבל המורשת של שילוב ספרדי – גוארני ממשיכה להתקיים במסגרת הרפובליקה של פרגוואי, היא יוצרת תופעה יחודית של מיזוג בין תרבותי שקשה למצוא דוגמתה ברחבי היבשת והיא יוצרת גם הזדמנות לתיירות נישה.

צעירים פרגוואים. גם מי שאבותיו הגיעו מאירופה שולט בגוארני, שפת הילידים

אני מתחקר את הנציג שקיבל את פנינו בשדה, נסטור, ולומד כי התיירות לפרגוואי מצומצמת מאוד. היא נתונה בין ענקי תיירות דוגמת ארגנטינה, ברזיל ופרו, בין חיי הלילה של בואנוס איירס, הקרנבל של ריו וחורבות האינקה, והתוצאה היא היקף תיירות קטנטן של כ-1.3 מיליון איש בשנה, מרביתם מבקרים מהמדינות השכנות הבאים לקנות מוצרים בלי מכס בעיר הגבול סיודד דל אסטה. טבלת מקורות התיירות שקיבלתי מאוחר יותר מלמדת כי כמעט כ-68% מהתיירים המגיעים הם מארגנטינה, הם חוצים את הגבול, נרשמים ברישום התיירים, קונים מוצרים בזול וחוזרים לביתם. יש פוטנציאל להרבה יותר מכך, יש פוטנציאל לתיירות נישה.

תיירות נישה

תיירות נישה היא תופעה שהולכת ומתרחבת עם השנים. נכון הוא כי החלק הארי של התיירים בעולם מתיירים על פי הזרם המרכזי, מבקשים חיי לילה, נופי טבע, אוכל ומזכרות, אך ביניהם גם מתקיימים זרמי מישנה של תיירות נישה, תיירות מצומצמת בהיקפה ויחודית. קבוצות יוצאות, למשל, לתיירות של התנדבות לסיוע לתושבים ברחבי יבשת אפריקה, בישראל מתקיימת תיירות נישה של צפיה בציפורים נודדות, באי הפסחא הגיע בשנת 2011 גל של חובבי אסטרונומיה בעקבות ליקוי חמה שאותו ניתן היה לראות שם בצורה ברורה יותר מאשר בכל מקום אחר, יש תיירות של הרי געש, למשל באינדונזיה בימים אלו, ויש עוד. בפרגוואי מתקיים פוטנציאל עצום של תיירות נישה לעבר האינגרציה הבין תרבותית.

קשישות בנות הגוארני. בשונה ממדינות דרום אמריקאיות אחרות, בפרגוואי התרבות הילידית שמרה על מקומה

המטייל בדרום אמריקה מוצא בה מדינות דוגמת ארגנטינה ואורגוואי, שבהן לא נותרו אינדיאנים כלל, כולם גורשו או הושמדו, ומדינות אחרות, דוגמת בוליביה ופרו, שבהן הגזעים השונים מתקיימים בניתוק זה מזה, עם שכונות נפרדות והפרדה מעמדית. בפרגוואי לעומת זאת יכול התייר לראות אינטגרציה בפעולתה, ואולי זאת מורשת המיסיונים הישועים שנמשכת עד היום. כ-80% מהאוכלוסיה היא מסטיסית, כלומר בני תערובת של שני הגזעים, וזה כולל את אסטבן שהדריך אותנו בחורבות הישועיות, את פקיד הקבלה במלון שאליו הגענו בערב ואת נסטור שקיבל כאמור את פנינו בראשית המסע ועוד רבים. כלל האוכלוסיה, כולל צאצאי המהגרים מארופה, מדברים באופן יומיומי בגוארני, שפת הילידים, מתדיינים בה, מתווכחים בה, מוכרים איתה בשוק, עושים איתה אהבה וגם חולקים איתה מאטה או טררה יחד עם חברים.

רקמות מסורתיות בשוק באסונסיון, בירת פרגוואי

הסטטיסטיקות של משרד התיירות הפרגוואי מלמדות כי 70% מהתיירים מתכננים לעשות קניות, אך רק אחוזים בודדים מתעניינים בהיכרות עם המורשת האינדיאנית. יש בכך פיספוס משמעותי, היום, כאשר חלקים רחבים מאוכלוסיית מדינות המערב מבכים את ההרס שביצע האדם הלבן במושבות שלו ברחבי העולם, יש לתיירות נישה כזאת פוטנציאל הולך ומתגבר. זה שמחפש יוזמות תיירותיות חדשות עבור אנשים שכבר טיילו בעולם וראו הכל, יוכל להציע להם חבילה של טיסה, מלונות, מפגש עם אינדיאנים, מספר שיעורים בגוארני וכמובן ביקור בחורבות הישועיות.

ביום האחרון, לפני שנסענו בחזרה אל שדה התעופה, קפצתי לבקר בחנות מיוחדת של מחלקת התיירות של עיריית אסונסיון, בלב האזור הישן, הקולוניאלי של העיר. בתוך מרחב מסחרי ממוזג ישבו שתי נשים צעירות, אירופאיות למראה, ששוחחו זו עם זו ועם המוכרים האחרים בספרדית ובגוארני חליפות ושתו מאטה כמובן. הן הציעו לתיירים כמוני עבודות ארטסניה שנעשו בידי אמנים מקומיים, חלקם ממוצא אינדיאני וחלקם ממוצא מערבי, אנשים העובדים בעור, בבד, בעץ ובמתכת המשמרים יחד את המסורת שעוברת מדור לדור מזה מאות בשנים, ואולי זאת תמצית הייחוד של אותה פרגוואי.

בתמונה הפותחת: ארמון הנשיאות בבירה אסונסיון

—————–

טל רשף – יועץ עסקי ובין תרבותי (https://intelectual.co.il/tools/consulting/) לשוקי אמריקה הלטינית (https://intelectual.co.il/markets/latin-america/) ומזרח אסיה, מחבר הספר "מיסטריום". הכותב היה אורח של משרד התיירות של פרגוואי

הפוסט פרגוואי: שילוב של תרבויות הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט שימושון הופיע ראשון במסע אחר

פרגוואי, במובן מסוים, נותרה מחוץ למסלול הרגיל בדרום אמריקה, וזה חלק מסוד קסמה. כאן עדיין אפשר ליהנות מאווירה אותנטית ומטבע לא נגוע, והמקומיים ידידותיים להפליא ועדיין שמחים מאוד לפגוש תיירים. לטובת מי שבוחר להכניס את פרגוואי לתוכנית הטיול שלו, אספנו חמישה דברים שפשוט לא כדאי להחמיץ כשנמצאים בפרגוואי:

1. טבע ומפלים
פרגוואי היא גן עדן לחובבי הטבע, ויש בה כמה שמורות טבע יפהפיות עם מפלים שופעים. המפלים הכי מפורסמים באזור נמצאים דווקא מעבר לגבול – אלו הם מפלי האיגואסו ששוכנים בסמוך למשולש הגבולות של ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי. העיר סיודד אל אסטה שבמזרח פרגוואי מהווה נקודת מוצא מצוינת לטיול במפלים. היא מחוברת לפוז דה איגואסו הברזילאית בגשר הידידות, כך שאפשר לצאת מפרגוואי בבוקר, לראות את המפלים ולחזור בערב. בקרבת סיודד דל אסטה  (Ciudad del Este), בתוך פרגוואי, יש מפלים נוספים, ובהם מפלי יום שני (Saltos del Monday), שנופלים מגובה של 45 מטר ורוחבם 120 מטר.

מפלי מאנדיי. פרגוואי היא גן עדן לחובבי טבע | loxitu helada, flickr

מפלים נוספים, יפים במיוחד, הם מפלי סלטו קריסטל (Salto Cristal), שנופלים מגובה 70 מטר בליבו של יער גשם באזור לה קולמנה (Colmena). כשמזג האוויר חמים ניתן גם לשחות במפלים, חוויה מרעננת במיוחד אחרי שהולכים את ההליכה הלא פשוטה בתוך היער. כדי להגיע למפלים כדאי להסתייע במדריך מקומי.

מפלים רבים, לצד יערות ופלגי מים, יש גם בפארק הלאומי איביקוי (Ybycuí), שהוא הפארק הלאומי המפותח והמתויר ביותר במדינה.

2. מפגש עם בעלי חיים ושבטים בצ'אקו
בצפון פרגוואי נמצא הצ'אקו (Chaco), אזור מיושב בדלילות ששטחו כ-60 אחוז משטח המדינה, ובו מישורים מדבריים עצומים וצחיחים, יערות ועולם חי עשיר. באזור זה ישנם כמה פארקים לאומיים, בהם פנסורס דל צ'אקו, אנסיסו וסרה קורה. בין היתר, אפשר לפגוש בפארקים של האזור יגוארים, פומות, חתולי בר, טפירים, ארמדילו, שועלים, קפיברות, זאבים, צבאים, גואנקו ועוד. בנהרות האזור שוחים למעלה מ-400 מיני דגים, בהם דגי פיראנה. בנוסף, בצ'אקו יש מגוון רחב של ציפורים, ומדובר באחד ממקומות המקלט הגדולים ביותר של עוף הננדו.

באזור הצ'אקו חיים שבטים אינדיאניים ששומרים על אורח חייהם המסורתי

אזור הצ'אקו מספק גם הזדמנויות רבות למפגש אנושי מרתק. באזור הגראן צ'אקו חיים שבטים אינדיאנים רבים, שעדיין שומרים במידה רבה על אורח חייהם המסורתי.

3. תיירות אקולוגית בשמורת הטבע מבטובי
ביערות הגשם של פרגוואי יש פוטנציאל אדיר לתיירות אקולוגית, למרות שהתיירות האקולוגית בפרגוואי עדיין בחיתוליה. אחד המקומות הטובים ביותר במדינה לתיירות ירוקה הוא שמורת הטבע מבטובי (Eco Reserva Mbatoví), לא רחוק מהבירה אסונסיון. השמורה, שנמצאת בבעלות פרטית אך פתוחה לקהל הרחב, כוללות כמה מערכות אקולוגיות ויש בה הרים, עמקים ירוקים, יערות גשם ומפלים. בשמורה חיים גם מינים רבים של בעלי חיים וציפורים. בנוסף לסיורים אקולוגיים והליכות מודרכות בשמורה, אפשר לעסוק במקום בכמה פעילויות שמקפיצות את האדרנלין, כמו הליכה על גשרים תלויים, גלישה באומגה בין צמרות העצים ועוד.

שמורת מבטובי. פעילות שמקפיצה את האדרנלין

4. בילוי עירוני ושופינג
הטבע הוא גולת הכותרת של הביקור בפרגוואי, אבל גם מי שזקוק לאתנחתא עירונית יבוא על מבוקשו. אמנם אסונסיון (Asunción), בירת פרגוואי, אינה עיר בירה מפוארת כמו בואנוס איירס או לימה, אבל יש בה כמה פנינים ארכיטקטוניות לצד כמה מוזיאונים מוצלחים, פארקים ירוקים וכיכרות יפות. לכל אלה יש להוסיף מבחר גדול של בתי קפה, מסעדות ומועדוני לילה. אחד מהמוזיאונים המוצלחים בעיר הוא המוזיאון הלאומי לאמנויות יפות (Museo Nacional de Bellas Artes de Asunción), שמציג למעלה מ-650 ציורים, פסלים, עבודות קרמיקה, צילומים ועוד, של אמנים מקומיים ובינלאומיים, ובעיקר אמנות מהמאה ה-19. לקניות (וגם בתור מפלט מהחום שבחוץ) כדאי ללכת למרכז הקניות Mariscal Lopez Shopping Mall. זהו קניון מפואר למדי עם הרבה חנויות, מסעדות, דוכני גלידה ואולמות קולנוע, ותיירים שמציגים את הדרכון נהנים בו מהנחה של עשרה אחוזים.

רחוב באסונסיון בירת פרגוואי | צילום: Bruno Arriola, GFDL

עוד מקום מוצלח לעשות בו קניות הוא העיר סיודד דל אסטה, שבנוסף לקרבתה למפלי האיגואסו היא מציעה קניות ללא מס, מה שהופך את הקניות בעיר לזולות ומשתלמות.

5. הקרנבל של פרגוואי
חודש פברואר הוא חודש הקרנבלים בפרגוואי, ומי שמגיע למדינה בתקופה זו כדאי לו לנסות להשתתף לפחות באחת מן החגיגות, שפעמים רבות הן הרבה יותר אותנטיות מהקרנבלים במדינות השכנות. בחודש זה מתקיימות ברחבי המדינה חגיגות סן בלאס, לזכרו של הקדוש הפטרון של המדינה. תלבושות ססגוניות, ירידים עם דוכנים של עבודות יד של אמנים מקומיים, תהלוכות עם במות נעות, ריקודים ברחובות, מוזיקה עממית והרבה שמחת חיים מדבקת הם חלק מהמאפיינים של הקרנבל שמתקיים בכל רחבי המדינה, אבל החגיגות הגדולות והפרועות מכולן מתקיימות בפונו (Puno) בין ה-14-2 בפברואר.

הפוסט חמישה דברים שאסור להחמיץ בפרגוואי הופיע ראשון במסע אחר

מאצ'ו פיצ'ו, ריו דה ז'ניירו, מפלי האיגואסו, פריטו מורנו, טורס דל פיינה – לא חסרים מקומות בדרום אמריקה שמושכים אליהם המוני תיירים, ובצדק. אבל יש בדרום אמריקה גם לא מעט פנינים שנחבאות מעיני התיירים, וחבל. לעיתים מדובר במדינות שעדיין לא נכבשו על ידי גדודי התיירים, כמו סורינם או גיאנה הצרפתית, ולעיתים מדובר בפינות חמד לא מוכרות שעומדות בצילן של אטרקציות גדולות. הנה כמה הצעות:

סורינם: יערות עבותים וזיכרונות הולנדיים
רק תיירים מעטים מגיעים לסורינם, המדינה הקטנה ששוכנת מצפון לברזיל ומכונה "הלב הפועם של האמזונס". התשתיות התיירותיות בסורינם לא מפותחות במיוחד, אבל מי שיגיע אליה ימצא ג'ונגלים עבותים, כפרים מבודדים, וגם עיר בירה תוססת, פרמריבו (Paramaribo), עם ארכיטקטורה קולוניאלית הולנדית, אוכלוסייה רב-תרבותית ססגונית והיצע מפתיע של מסעדות אתניות מצוינות ומקומות בילוי רבים. יותר מכל, סורינם מציעה מפגשים תרבותיים מרתקים וטיול בטבע לא נגוע.

שייט בקאנו באזור הכפר פלומאו בסורינם | צילום: Eelke de Blouw, flickr

מחוץ לבירה כדאי לבקר בשמורת הטבע גליבי (Galibi), רצועת חוף ארוכה שמשמשת כאתר רבייה לצבי ים ממינים שונים. את חווית הג'ונגל אפשר לחוות בכפר פלומאו (Palumeu) ששוכן על גדות נהר הטאפאנאוני, בלב יער הגשם, וממנו אפשר לצאת לטיולים בסביבה, בקאנו או ברגל. גם בהר קסיקסימה (Kasikasima), בדרום הרחוק של סורינם, אפשר ליהנות מחוויית ג'ונגל אותנטית. בנוסף לטיפוס לפסגה (718 מטר), ממנה נשקף נוף נפלא, אפשר לשוט בקאנו בנהרות הרבים שבאזור.

גיאנה הצרפתית: אווירה צרפתית, טבע מתפרץ
גיאנה הצרפתית (Guyane française), ששוכנת לחוף הים הקריבי, בין סורינאם לברזיל, היא אחת הארצות הכי פחות מתוירות בדרום אמריקה. למעשה, מדובר בטריטוריה של צרפת: התושבים דוברים צרפתית והמטבע המקומי הוא האירו. אחת הסיבות למיעוט התיירים נעוצה ביוקר המחייה הגבוה, הנובע מכך שמוצרים רבים הנמכרים כאן מקורם באירופה. אמנם אין בגיאנה הצרפתית את האותנטיות שיש במדינות האחרות בדרום אמריקה, אבל יש בה אווירה צרפתית, ארכיטקטורה נהדרת, ועולם חי וצומח מהעשירים בעולם, עם יותר מ-1,300 מיני עצים, 190 מינים של יונקים ו-720 מינים של ציפורים. גיאנה הצרפתית היא גן עדן לחובבי טבע. יערות הגשם הבתוליים מכסים חלק נרחב משטחה ומזמינים את המטיילים לטרקים מאתגרים, והתיירות האקולוגית נמצאת בפריחה.

איל דה סאלו בגיאנה הצרפתית, היה בעבר מושבת עונשין | צילום: Bagolina, flickr

כדי ליהנות מהטבע הפראי כדאי לטייל בשמורת Trésor Nature Reserve, בה שבילי הליכה המתפתלים בתוך יער גשם טרופי. השמורה גובלת בשמורת טבע נוספת, Kaw Nature Reserve, שמציעה מישורי עשב, ביצות ושפע של עופות מים. הטבע של גיאנה הצרפתית שופע נהרות ומפלים, וכדאי במיוחד להגיע למפלי פורגסי (Fourgassié Waterfalls), שנופלים בשצף בתוך יער גשם טרופי.

אוהבי החופים מוזמנים לאי איל דה סאלו (Îles du Salut), ששימש בעבר כמושבת עונשין והיום ניתן להתרשם מהשרידים של אותם ימים אפלים לצד חופים יפים עם עצי קוקוס, צבי ים ותוכים צבעוניים. חוויה מסוג אחר לגמרי אפשר לחוות בעיר קארו, שהפכה בית לכמה סוכנויות חלל שהתמקמו באזור בשל קרבתו לקו המשווה. במרכז החלל שבמקום נערכים סיורים מודרכים בני שלוש שעות, שמציעים חוויה שאי אפשר לחוות בשום מקום אחר באמריקה הדרומית.

קולומביה: העיר האבודה
טיול לקולומביה הופך בשנים האחרונות ליותר ויותר פופולרי בקרב המטיילים, שפוקדים בהמוניהם את החוף הקריבי והעיר הצבעונית קרטחנה, אבל רק מעטים מרחיקים עד הפארק הלאומי טיירונה שבאזור סיירה נבדה, בצפון קולומביה, שם נמצאת העיר האבודה (Ciudad Perdida) של בני הטאיירונה. במשך תקופה ארוכה תיירים נמנעו להגיע לאזור בשל פעילות של ברוני סמים וארגוני גרילה (ב-2003 נחטפה כאן קבוצה של מטיילים ישראלים), אבל בשנים האחרונות האזור נחשב בטוח למדי. הסיבה להגיע לכאן היא אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים ביותר בדרום אמריקה.

מטיילים בעיר האבודה בקולומביה | צילום: tyo, flickr

העיר האבודה נבנתה על ידי בני הטאיירונה בשנת 800 לערך, כ-650 שנה לפני עיר האינקה הידועה, מאצ'ו פיצ'ו, בפרו. העיר ששוכנת בלבו של ג'ונגל עבות ננטשה, והתגלתה רק בשנות השבעים של המאה העשרים. אל העיר מגיעים במסגרת טרק מאתגר בן שישה ימים ביער הגשם, שנחשב לאחד מהטרקים היפים בדרום אמריקה. הדרך כוללת עליות תלולות בתוך היער, מפגש עם בני השבטים המקומיים ומפלים שאפשר להתרענן בהם. לאחר שלושה ימים מגיעים אל העיר האבודה, אליה מובילות כ-1,200 מדרגות אבן תלולות שמכונות "מדרגות השטן". בעיר האבודה נעשו עבודות שימור ופיתוח מעטות בלבד, כך שניתן לשוטט בין החורבות ולהתרשם מהראשוניות של המקום שעטוף ביער סבוך. הטרסות עליהן בנויה העיר, הכיכרות ושבילי האבן, כולם השתמרו היטב.

בוליביה: הפארק הלאומי הגדול במדינה
בוליביה אוצרת בתוכה לא מעט פניני טבע ותרבות, כמו סלאר דה אויוני ואגם טיטיקקה, שמושכים את המטיילים בהמוניהם, אבל דווקא אחד מאתרי הטבע המרשימים ביותר במדינה נמצא מחוץ למסלול של מרבית המטיילים. הפארק הלאומי Parque Nacional Kaa-Iya del Gran Chaco, הוא הפארק הלאומי הגדול ביותר בבוליביה – שטחו גדול משטחה של בלגיה כולה. הפארק שוכן במיקום מבודד בדרום מחוז סנטה קרוז, סמוך לגבול עם פרגוואי, וההגעה אליו אינה פשוטה, אבל מטיילים הרפתקנים יוכלו לבלות בו ימים רבים בלי לשבוע מהמראות.

בעבר ידע האזור ימים לא קלים, כשהאזור שימש זירה למלחמה בין פרגוואי לבוליביה, בין 1935-1932. כיום, זהו פארק מגוון להפליא, עם יערות עצומים בגודלם, מישורי עשב, ביצות ומישורי מלח, הרים ועמקים, דיונות חול ועוד. כל אלה מהווים ביתם ליותר מ-1,500 מינים של ציפורים ובעלי חיים, ובהם יגוארים, פומות, טפירים, גואנקו ומינים רבים נוספים, חלקם נדירים. כדאי לדעת שהפארק מבודד ואין בו כל תשתיות תיירות – אין מקומות לינה, מסעדות או חנויות, כך שמי שמחליט לבקר במקום, חייב להצטייד בהתאם.

קניון דו איטיימבזינו בברזיל. כאילו ענק קדמון הניף את גרזנו וביקע אותו בקרקע | צילום: josé hilton, flickr

אבל מוקד המשיכה העיקרי של האזור הוא הפארק הלאומי אפראדוס דה סרה (Aparados da Serra), שרובו נמצא במדינת ריו גרנדה דו סול ומקצתו במדינת סנטה קטרינה שמצפון לה. יש בו קניונים מרשימים להפליא, שהידוע בהם הוא קניון דו איטיימבזינו (Cânion do Itaimbezinho), הנראה כאילו ענק קדמון הניף את גרזנו וביקע אותו בקרקע. הקניון הזה והקניונים היוצאים ממנו הם למעשה יובלים של נהר פרדיז, שחצבו בסלע הגיר הקשה בדרכם לאוקיינוס האטלנטי. זהו מעוק עוצר נשימה ממש: נקיק צר למדי שאורכו כשישה קילומטרים כלוא בין קירות המתנשאים לגובה של מאות מטרים. מומלץ ללכת ברגל על שפת הקניון, שממנה ומטה נשקפות תצפיות נפלאות עד הקרקעית ממש. זו חוויה שכולה צבעים: לקירות הקניון קשת של גוונים הנעים בין צהוב לאדמדם, מנומרים בנקודות של אינספור גוני ירוק.

בקצה הצפוני של הפארק נמצא עוד פארק לאומי, Parque Nacional da Serra Geral, ובו שני קניונים שאינם נופלים ביופיים מזה של קניון איטיימבזינו: הקטן מהשניים הוא קניון מלקרה (Malacara), ולצדו קניון פורטלזה (Fortaleza), שאורכו שמונה קילומטרים וקירותיו מזדקרים לגובה של 900 מטרים. יופי שקשה להאמין.

ממליץ: גילי חסקין

ארגנטינה: מחוז חוחוי
מחוז חוחוי (Jujuy) שוכן למרגלות הרי האנדים בצפון ארגנטינה, ממש ליד הגבול עם בוליביה. האזור משופע בנופים מגוונים ורבי ניגודים: בכל סיבוב בנסיעה מתגלים הרים מושלגים לצד מדבר צחיח. ג'ונגל יונגס (Yungas) הטרופי נמצא כשעה נסיעה ממדבריות המלח המרהיבים סלינס גרנדס (Salinas Grandes), והר שבעת הצבעים (Cerro de los Siete Colores), שלמרגלותיו שוכן הכפר פוממרקה (Purmamarca), הוא לעצמו יצירה צבעונית של הטבע, שתזכיר לכם את בקבוקי החול שפעם היינו מכינים. המרקם התרבותי שנוצר בין האינדיאנים המקומיים לשכניהם הספרדים מעניין לא פחות מהנוף. האינדאנים משמרים כאן את תרבותם המקורית, אולי יותר מבכל מקום אחר בארגנטינה. הם מזמנים לעוברים באזור הצצה חד פעמית לארגנטינה של עידן אחר: השפה המדוברת בכפרים, האוכל המוגש בצדי הדרך, חפצי האומנות הנמכרים בשווקים והמוזיקה הנשמעת בכל פינה. גם בני המתיישבים מספרד שמרו על תרבותם, והם מציעים למבקר אירוח ספרדי מסורתי במעין טברנה דרום אמריקאית, עם ארוחות בשר ענקיות מלוות במוזיקת פולקלור אל תוך הלילה.

הר שבעת הצבעים בארגנטינה. יצירה צבעונית של הטבע | צילום: ronchyto, flickr

בירת המחוז היא סן סלוודור דה חוחוי, שממנה אפשר לצאת לטיולים בעמק הומוואקה (Quebrada de Humahuaca), שהוכרז כאתר מורשת עולמית. המתיישבים הראשונים הגיעו למקום לפני יותר מעשרת אלפים שנה, נמצאו בו שרידים פרהיסטוריים המעידים על תרבות של ציידים-לקטים, והוא חלק משביל האינקה. אל תחמיצו ביקור בכפר הומוואקה, כפר ציורי עם רחובות צרים ובתים חד-קומתיים עתיקים השוכן בין הרים אדומים, ובעיר המבצר הארכיאולוגית טילקרה (Tilacra), עיר שבנו האינדיאנים על גדות נהר גרנדה.

ממליץ: אריאל תגר

צ'ילה: קרחון פיו אונסה
כמעט כל מי שמטייל בפטגוניה מגיע גם לקרחונים: פריטו מורנו (Moreno Perito) בארגנטינה, סן רפאל (San Rafael) בצ'ילה, קרחון גריי (Grey) בפארק פיינה (Torres del Paine), אף הוא בצ'ילה. אבל רק מעטים מגיעים לראות את הקרחון הגדול, המרשים והיפה ביותר – פיו אונסה (Pio XI).

בפטגוניה יש שני שדות קרח: הצפוני, הקטן יותר, והדרומי. רוב הקרחונים המרשימים גולשים מהשדה הדרומי: פריטו מורנו, אופסלה (Upsala), קרחוני הפיינה וגם פיו אונסה. אורכו של פיו אונסה כ-60 ק"מ, וגובהו כ-75 מ'. צבעו נע מלבן בוהק עד כחול עמוק, והוא ממוקם ממש באמצע שומקום.

קרחון פיו אונסה בצ'ילה. הכי גדול בפטגוניה | צילום: AlaskaGM, flickr

אז איך בכל זאת אפשר לראותו? הדרך הסלולה הראשית בדרומה של צ'ילה (Carretera Austral) מסתיימת בכפר קטן ונטוש בשם פוארטו יונגאי (Puerto Yungay). הדרך היבשתית הבאה מתחילה יותר מאלף קילומטרים דרומה משם, באזור פוארטו נטלס (Puerto Natales). בין שתי הדרכים הללו משתרעים מאות פיורדים וטבע בתולי כמעט לא מתויר. הקרחון נמצא באמצע הדרך, לא הרחק מהיישוב הקטן פוארטו עדן (Puerto Eden), ומגיעים אליו בהפלגה מצפון או מדרום – מרחק 550 קילומטרים מכל כיוון. ההפלגה נמשכת יום עד יומיים, ולפני שיוצאים לדרך יש להצטייד באישורים מתאימים מרשות שמורות הטבע של צ'ילה. אפשר לשכור כלי שיט בפוארטו נטלס ולצאת להפלגה שממחישה איך היינו רוצים שכדור הארץ ייראה: פיורדים שביניהם שלוחות מיוערות, עופות ים וקונדורים מרחפים מעל, פינגווינים ויונקים ימיים מתחת, ואתם – פעורי פה מול הקרחון המתנפץ. רק כשנמצאים קרוב לקרחון (לא להגזים, חשוב לשמור על מרחק ביטחון) מבינים כמה הוא גדול וכמה אנחנו קטנים. אפשר לרדת לחוף מצדו הצפוני של הקרחון, לטפס בדרך לא קשה ולצפות עליו מלמעלה. אני משער שרק בודדים מביניכם יגיעו לשם, אבל מי שבכל זאת יגיע – יהיה אסיר תודה לנצח. זאת הבטחה.

ממליץ: דנדן בולוטין

אקוודור: חופים במצ'ליגה
דרום אמריקה משופעת בחופים נפלאים ומפורסמים – מחופי ברזיל, עם חול לבן-לבן שמשמש תפאורה מושלמת למים הצלולים (וכמובן למשתזפות ולמשתזפים), ועד לפיורדים של חופי צ'ילה. לעומתם, המפרצונים הקטנים באזור מצ'ליג'ה (Machalilla) ופוארטו לופס (Puerto Lopez) באקוודור אינם נחשבים לאתרי תיירות, אבל הם פשוט נפלאים. כמעט כל יום בשעות הבוקר חוזרות ספינות הדיג מהים, ומאותו הרגע, במשך כמה שעות, המראה מהמם. הספינות עוגנות במרחק מה מהחוף, הדייגים מעבירים את שלל הדיג לסירות משוטים קטנות וחותרים בהן אל החוף. הם ממלאים דליים גדולים בדגים, וסוחבים אותם על כתפיהם אל החוף לפירוק ומיון. לאורך כל הדרך החגיגה בעיצומה: פריגטות, סולות, שקנאים, שחפים – כולם מנסים לגנוב דגים מהסירה, מהדליים שעל כתפי הדייגים, משולחנות הניקוי, וגם זה מזה. על החוף מתרוצצים כלבים, ולפעמים גם חזירים, ומלקטים את מה שנופל על החול. כשיש שלל מיוחד, כמו כרישי פטיש או דגי מכשפה ענקיים, הטיפול בדגים ומכירתם נעשים מיד על החוף, והדבר מדרבן אף יותר את הפעילות התוססת.

בפוארטו לופס יש מלון קטן וחביב, ומסעדות הדגים ופירות הים המקומיות פשוטות ונפלאות. אפשר לארגן מכאן הפלגה בסירה לאי קטן, איסלה דה לה פלטה (Isla de la Plata), שעליו מקננים סולות ושקנאים, ובעונה חולפים לידו לווייתנים.

ממליץ: דנדן בולוטין

פרו: מסתורי העיר קואלפ
מאצ'ו פיצ'ו, העיר האבודה של האינקה, היא האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר בפרו, ואחד החשובים בעולם, ואין מבקר בפרו שפוסח על ביקור בו. אבל יש בפרו עוד אתרים ארכיאולוגיים חשובים, בהם קואלפ (Kuelap), עיר מבוצרת מרשימה של בני הצ'צ'פויס, שזכתה לכינוי "מאצ'ו פיצ'ו של צפון פרו", ובדומה לעיר המפורסמת גם היא נתגלתה במעבה הג'ונגל.

קואלפ. מאצ'ו פיצ'ו של צפון פרו | צילום: Jorge Gobbi, flickr

האתר נבנה במשך כמאתיים שנה, בשנים 1300-1100 לספירה, אז תרבות הצ'צ'פויס הגיעה לשכגיאה. העיר המסתורית נהנית ממיקום מרהיב בצפון פרו, על רכס ירוק בגובה 3,100 מ' מעל פני הים, בלב יער גשם, כשמכל עבר ניבטים הרים נישאים, צוקים תלולים, קניונים עמוקים, יערות עבותים ומפלים. באזור כולו יש אתרים ארכיאולוגיים רבים שממחישים את ההישגים הרבים של בני הצ'צ'פויס בכל הקשור להנדסה ולבניין, אבל המרשים מכולם הוא קואלפ, שגם השתמר בצורה הטובה ביותר. האתר מוקף בחומת אבן שמתנשאת לגובה 19 מטרים. החומה שימשה לא רק להגנה – עשרות קברים נחפרו בתוך החומה ומתחתיה. בתוך המתחם יש כ-400 מבנים עגולים, חלקם בנויים על גבי במות, שמעוטרים בעיטורים גיאומטריים. גודלו של המתחם ושל החומות, המצב הטוב בו השתמרו המבנים והנופים המרהיבים שמסביב הופכים את המקום לאחד האתרים החשובים בפרו, אם לא בכל דרום אמריקה, והעובדה שהוא מוכר פחות, מבטיחה שלווה ושקט למבקרים בו. רבים מהמוצגים שנחשפו בקואלפ נמצאים במוזיאון שבעיירה ליימבמבה (Leymebamba), וכדאי מאוד לבקר בו.

פרגוואי: שמורות טבע וערים מלאות חן
רבים פוסחים על טיול לפרגוואי (Paraguay) הקטנה במהלך הטיול בדרום אמריקה. חלקם סבורים שהאטרקציה המרכזית של פרגוואי היא התצפית על מפלי האיגואסו המרשימים, אותם ניתן לראות ממילא מברזיל וארגנטינה השכנות. אבל אין זה כך. פרגוואי היא מדינה מרתקת עם טבע פראי ועולם חי עשיר, ערים קולוניאליות מתוחכמות, כפרים שנדמה שהזמן עצר בהם מלכת ותושבים ידידותיים להפליא.

הפארק הלאומי איביקוי בפרגוואי. מפלים ופרפרים | צילום: Laura Cuttier, flickr

כמו רבות מהמדינות באזור, גם בפרגוואי הטבע הוא השחקן הראשי. בנוסף למפלי האיגואסו, מאתרי הטבע המרשימים בעולם, יש בפרגוואי שמורות ואתרי טבע נפלאים דוגמת הפארק הלאומי איביקוי (Parque Nacional Ybycuí), שבו יער גשם סוב-טרופי עם מפלים נפלאים ופרפרים כחולים שמתעופפים בין העצים; הפארק הלאומי סרו קורה (Cerro Cora), עם יערות, סוואנה טבעית מוקפת בגבעות, נהרות, מפלים ומינים רבים של קופים וציפורים; הפארק הלאומי דפנסורס דל צ'אקו (Defensores del Chaco) שבו מישורי עשב נרחבים, ביצות ומינים רבים של יונקים כמו יגוארים, פומות וקופים מסוגים שונים.

בפרגוואי יש גם מפעלים מרשימים מעשה ידי אדם, כמו סכר איטאיפו שעל נהר פרנה, אחד מהסכרים ההידרואלקטריים הגדולים בעולם, שמספק כמעט את כל תצרוכת החשמל של פרגוואי.

בנוסף לכל אלה פרגוואי מציעה גם ערים ועיירות מרתקות, כמו הבירה אסונסיון, שהיא עיר תוססת עם ארכיטקטורה קולוניאלית, מוסדות תרבות ומוזיאונים, העיירה איטאוגואה, שמפורסמת בעבודות התחרה שלה, ופילדלפיה שהוקמה על ידי קהילה מנוניטית.

הפוסט דרום אמריקה הלא מוכרת הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט מדבריות אמריקה הדרומית הופיע ראשון במסע אחר