נגני רחוב בשכונת מרולה (למעלה) ופינה בשכונת סן ג'יל. כשמתרחקים מהמרכז התיירותי קל לגלות את החן של בריסל | צילומים: רותם בר כהן

בעזרת אותם חברים, ששותפים לאהבתי להרפתקאות קולינריות, אני מזמינה אתכם להכיר צד טעים במיוחד של בריסל. בירת בלגיה מציעה שפע כמעט בלתי נדלה של אפשרויות קולינריות, המתאימות לכל טעם ולכל כיס. מאוכל רחוב ועד מסעדות גורמה מעוטרות בכוכבי מישלן, וכל מה שביניהם. למעשה, המסעדה המקומית Villa Lorraine היתה הראשונה מחוץ לצרפת שקיבלה שלושה כוכבי מישלן. זה קרה ב-1972, וכיום וילה לוריין היא אחת מארבע מסעדות בבריסל המעוטרות בשני כוכבים, ויש עוד 12 מסעדות בעלות כוכב אחד. כלומר, מגוון שיספק כל חובב אוכל גורמה. מידע על מסעדות מומלצות מישלן בבריסל, בהן כאלה עם כוכבים, תמצאו כאן.

פיצה מרובעת, אר נובו וכיכר היפסטרית

עם כל הכבוד לכוכבי מישלן, ויש הרבה כבוד, את הטיול הקולינרי שלנו בבריסל אני רוצה להתחיל דווקא עם פיצה. Pinsaci Tu היא פיצריה מקסימה, מעוצבת ברוב חן, עם פיצות מלבניות בסגנון רומאי. אחד המשקיעים במקום הוא השוקולטייר לורן גרבו, שעוד נגיע אליו בהמשך, ואם אתם רוצים להיראות מביני דבר, הזמינו את "הבחירה של לורן". הפיצה הזאת, שלא נמצאת בתפריט, כוללת ארבע גבינות וממרח נקניק חריף (לא כשר בעליל, ולא רק בשל השילוב של גבינה ובשר). אני בחרתי פיצה טורטופו, עם כמות נדיבה של פרוסות כמהין, קרעי סטרצ'יאטלה וצנוברים, והכל על בסיס של בצק עבה, רך במרכז ופריך ושחום בקצוות. רק ארוחה נוספת שחיכתה לי כמה שעות לאחר מכן אחראית לוויתור על פיצה שוקולד לקינוח… • סגור בימי שלישי, בשאר השבוע פתוח מ-12:00 עד 14:00 ושוב מ-17:00 עד 22:00, כתובת: Rue Americaine 89, פייסבוק.

Pinsaci Tu. פיצה עם פרוסות כמהין ונתחי סטרצ'יאטלה על בסיס של בצק עבה, רך במרכז ופריך ושחום בקצוות | צילום: רותם בר כהן

סן ג'יל (Saint Gilles, בצרפתית כידוע לא מבטאים את כל האותיות), השכונה שבה נמצאת הפיצרייה המוצלחת הזאת, היא אחד האזורים החביבים עלי בבריסל. באותו רחוב נמצא מוזיאון הורטה ואם אתם חובבי אדריכלות ואמנות, כדאי לכם מאוד לתאם ביקור. המוזיאון ממוקם בבניין ששימש סטודיו ובית מגורים של האדריכל הבלגי הנודע, ויקטור הורטה (1947-1861), ממובילי זרם האר נובו באירופה. כל הפרטים – מסורגי החלונות ומעקה המדרגות, דרך הרהיטים ועד לאחרון חפצי הנוי, מעוצבים להפליא בסגנון של בעל הבית, והתוצאה הרמונית, אלגנטית ושובת לב. הבית הזה, ביחד עם עוד שלושה בניינים בשכונה, אף הם בסגנון אר נובו, הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. • כתובת: Rue Américaine 27, פתוח בימים ג'-ו' בין 14:00 ל-17:30, שבת, א' מ-11:00 עד 17:30, סגור בימי שני. הביקור מותנה בהזמנה מראש באתר המוזיאון.

הבית שבו גר ועבד ויקטור הורטה, ממייסדי זרם האר נובו, הפך למוזיאון שכדאי לבקר בו | צילום: Santi Rodriguez / Shutterstock.com

במרחק הליכה קצרצרה נמצאת כיכר שאטליין (Place du Châtelain) המקסימה, עם שלל מסעדות, בתי קפה וברים, חנויות עיצוב וגלריות אמנות. בכל יום רביעי, בין 14:00 ל-19:00, מתקיים בכיכר שוק איכרים קטן ואיכותי עם תוצרת חקלאית מקומית, מאפים ולחמים אורגניים, פרחים, יינות ועוד. זוהי הזדמנות מצוינת לטעום מהתוצרת הבלגית המשובחת. לפני או אחרי שאתם יושבים בכיכר עם חופן של אוכמניות טריות, עוגיות טבעוניות או כוס של יין אורגני, כדאי לבקר במרכז אמנות חדש שמוקדש לצילום – Hangar שמו. במקום מוצגות תערוכות צילום מעוררות מחשבה. • כתובת: Place du Châtelain 18, פתוח ג'-שבת מ-12:00 עד 18:00, אתר

כיכר שאטליין. אחת לשבוע, בימי רביעי מתקיים פה שוק איכרים איכותי (למעלה, דוכן יין בשוק) | צילומים: רותם בר כהן

סיור שווקים

השוק של כיכר שאטליין הוא רק אחד השווקים המרנינים של בריסל. הנה עוד כמה:

שוק פארוויס דה סן ג'יל (Marché du Parvis de Saint-Gilles), אחד השווקים העתיקים בבריסל נמצא בשכונה הנחמדה סן ג'יל. מלבד הביקור בשוק עצמו, כדאי לשוטט ברגל ברחובות מסביבו ולגלות קצת מקסמו של האזור הזה, שאינו תיירותי כמו מרכז העיר. השוק פתוח מרביעי ועד ראשון, בימות השבוע יש פה בעיקר תוצרת חקלאית טרייה, בסופי שבוע מצטרפות גם משאיות אוכל (פוד טראקס), כך שרעבים לא תצאו מכאן. ואם בכל זאת נשאר קצת מקום בבטן, מסביב השוק יש בתי קפה נחמדים שם אפשר להמשיך בחגיגה הקולינרית. • כתובת: Parvis Saint-Gilles, השוק פתוח בימים ד'-ה' מ-11:00 עד 19:00, בסופי שבוע מ-8:00 עד 14:00.

שוק פארוויס דה סן ג'יל, אחד השווקים המלבבים של בריסל | צילום: רותם בר כהן

שוק פלאז'ה (Marché Flagey) – אחד השווקים החביבים עלי בבריסל. הכיכר הגדולה מתמלאת בדוכני פירות, ירקות, פרחים, מזון מוכן וגם בגדים במחירים סבירים מאוד. השוק אמנם פתוח לאורך כל השבוע, אבל האקשן האמיתי קורה בסופי שבוע, בשבת וראשון, אז המונים גודשים את הכיכר ואת בתי הקפה והברים מסביבה. לא תמיד קל למצוא שולחן פנוי, אבל אם מצאתם – שבו עם בירה, יין או קפה והסתכלו סביבכם על העוברים והשבים. תענוג אמיתי. • כתובת: Chau. d'Ixelles 7799 , מומלץ להגיע בסופי שבוע, שבת או ראשון, אז פתוח  מ-7:00 עד 14:00.

שוק פלאז'ה. האקשן האמיתי קורה כאן בסופי שבוע | צילום: רותם בר כהן

בנוסף לשווקים הגדולים, בשכונות השונות מתקיימים שווקים קטנים יותר, לרוב פעם בשבוע. כך, למשל, בשכונת אוקלה (Uccle) שבדרום בריסל תמצאו שני שווקים נחמדים עם תוצרת איכותית מאוד, כיאה לשכונה האמידה. בימי ראשון, בין 8:00 ל-14:30 מתקיים שוק פתוח בכיכר Place Homère Goossens, בימי שני, בין 8:00 ל-13:00 תוכלו לבקר בשוק שבכיכר Saint-Job.

בשכונות שונות של בריסל מתקיימים שוקי איכרים, לרוב אחת לשבוע, כמו השוק הזה בשכונת אוקלה | צילום: רותם בר כהן

אם אתם מחפשים בעיקר אוכל מוכן, כדאי לכם להגיע לשוק אוכל חדש שנמצא כחמש דקות הליכה מהכיכר המרכזית היפהפייה. הגראן פלאס (Gand Place) עברה לאחרונה קרצוף ומתיחת פנים ועיטורי הזהב של הבניינים המרהיבים שמקיפים אותה בוהקים מתמיד. Wolf Sharing Food Market או בקיצור וולף, הוא שוק של אוכל רחוב, בסגנון שרונה מרקט התל אביבי. יש פה ייצוג למגוון מטבחים במחירים הוגנים – מסושי דרך פסטה בעבודת יד ועד קינוחים של שף-קונדיטור בעל שם. אל האוכל אפשר לצרף בירה ממבשלת בוטיק שבמתחם. שוק האוכל ממוקם במה שהיה אזור הבנקים, ואפשר לראות בו סועדים מעונבים לצד צעירים ותיירים. במקום מתקיימים לעיתים אירועים, לאו דווקא קולינריים. • כתובת: Rue du Fossé aux Loups 50, פתוח כל יום מ-12:00 עד 22:00. אתר

Wolf, שוק אוכל חדש בסגנון שרונה מרקט בתל אביב

הצ'יפס המושלם – רך מבפנים, קריספי מבחוץ

לבריסל יש כמה מנות קלאסיות, שמוגשות כמעט בכל בראסרי מסורתית. בין השאר, ניתן למנות בהן מולים ברוטב יין, סטייק אמריקן – בשר טחון נא שמעליו ביצה חיה, כדורי בשר ברוטב (Boulet à la liégeoise), קרוקטים של סרטנים אפורים זעירים מהים הצפוני ועוד. אם אתם פחות מתחברים למפות שולחן מעומלנות ורוצים ליהנות ממנה טיפוסית ככה סתם ברחוב, גשו לאחד מדוכני הצ'יפס, חכו בסבלנות בתור, ובינתיים נסו להחליט איזה רוטב תרצו להזמין מתוך מבחר שיכול להגיע לכמה עשרות סוגים.

הצ'יפס, שנקראים כאן  frites, נמכרים בדוכני רחוב ברחבי בריסל, ומה שהופך אותם לטעימים במיוחד הוא העובדה שהם עוברים טיגון כפול. בדוכני ה-frites המסורתיים מוכרים את הטוגנים השמנמנים, רכים ונימוחים באמצע ופריכים בחוץ, כשהם עטופים בקונוס מנייר. את הצ'יפס אוכלים עם רוטב – המקומיים מעדיפים מיונז, אבל בהחלט אפשר לצרף להם קטשופ, חרדל, רוטב אלף האיים, צ'ילי חריף ועוד שלל אפשרויות (הרוטב לרוב בתשלום נוסף). הנה כמה דוכני צ'יפס מומלצים:

צ'יפס כאוכל רחוב. לרוב מגיע בקונוס מנייר או קרטון ונאכל תוך כדי הליכה או בישיבה על ספסל | צילום: שאטרסטוק

Antoine Masion – אחד מדוכני הצ'יפס הפופולריים בעיר שפועל כבר יותר משבעה עשורים. הדוכן, שלרוב משתרך לפניו תור ארוך, נמצא ברובע האירופי, ואחרי שתסיימו את הצ'יפס, מומלץ בחום לשוטט ברובע ולהתרשם מהאדריכלות המודרנית עתירת המתכת והזכוכית של מוסדות הפרלמנט האירופי. בתפריט – צ'יפס קטן – 3.30 אירו, צ'יפס גדול – 3.70 אירו, אפשר לבחור מתוך עשרות סוגים של רטבים, בתוספת של 0.90 אירו לכל רוטב. • כתובת: 1 Place Jourdan, פתוח 7 ימים בשבוע, מ-11:00 עד 01:00, אתר

הפרלמנט האירופי. לפני או אחרי הצ'יפס של Antoine Masion, צאו לשוטט באזור כדי להתרשם מהבניינים העוצמתיים | צילום: רותם בר כהן

Tabora Friterie– במרכז העיר, סמוך לכיכר הגדולה, תמצאו את דוכן הצ'יפס הזה, שהתור הארוך מעיד על הפופולריות שלו. יודעי דבר אומרים שפיצחו כאן באופן מושלם את הסוד להכנת  צ'יפס אווריריים מבפנים וקריספיים מבחוץ. • כתובת: 2 Rue Tabora, פתוח מ-9:00 עד 02:00.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Friterie Tabora (@friterie.tabora)

Bintje – המקום שליד כיכר שאטליין (ראו למעלה) מגדיר את עצמו "בר צ'יפס". בשונה מדוכני הרחוב שבהם נהוג לאכול את הצ'יפס בישיבה על ספסל או תוך כדי הליכה, כאן יש חלל ישיבה נעים עם שולחנות עץ בהירים, עציצים וקיר של לבנים חשופות, כיאה לסביבה ההיפסטרית. כל החומרים אורגניים – מתפוחי האדמה ועד לשמן שבו הם מטוגנים (פעמיים). לצד הצ'יפס והרטבים אפשר להזמין המבורג בשרי או צמחוני. עסקית צהרים –  10 אירו, המבורגר – 9 אירו. • כתובת: 62 rue simonis, פתוח ג'-א' בין 12:00 ל-23:00, אתר

• המלצות נוספות על דוכני צ'יפס בבריסל תמצאו כאן >>

משחקים מתוקים: שוקולטיירים מומלצים

אי אפשר לדבר על קולינריה בבריסל בלי להזכיר שוקולד. רבות נאמר ונכתב על השוקולד הבלגי האיכותי, וחברות בלגיות מפורסמות, כמו גודייבה, לאונידס, נויהאוס ואחרות פתחו סניפים במקומות רבים בעולם (חלקן גם אצלנו). על השוקולד שלהן לא נרחיב פה, תמיד אפשר לקנות קופסה או שתיים, בין השאר בחנויות דיוטי פרי ברחבי תבל. וכן, אני מכירה היטב את בוטיק השוקולד של פייר מרקוליני בכיכר סבלון הגדולה, ביקרתי בו לא מעט פעמים, אבל גם מרקוליני פתח סניפים במקומות שונים בעולם, ואני מעדיפה להמליץ על שוקולטיירים שאפשר למצוא רק (או כמעט רק) בבריסל. אז הנה שלושה מקומות שבהם תמצאו שוקולד שהוא הרבה יותר מהממתק לילדים.

Laurent Gerbaud –  לורן גרבו, שכבר הוזכר כאן בהקשר אחר (ראו פיצה, למעלה), נבחר על ידי מדריך גו-מיו לשוקולטייר הטוב ביותר בבריסל לשנת 2021. הוא מתמחה בשילוב של מרכיבים לא צפויים – מתוקים ומלוחים, חריפים ומרירים, שיוצרים טעמים נועזים ויוצאי דופן. למרות שעבר לא מעט זמן מאז שטעמתי בחנות שלו שוקולד עם זיתים שחורים, הטעם המפתיע עדיין זכור לי היטב. יש גם מבחר גדול של שוקולדים טבעוניים. • כתובת: Rue Ravenstein 2D, פתוח מ-12 עד 18:00 (עד 18:45 בסופי שבוע), סגור בשני. בשבתות, ב-11:30 וב-13:00, מתקיימות סדנאות שוקולד בתשלום ובהרשמה מראש. אתר

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Laurent Gerbaud Chocolatier (@laurentgerbaud)

Frederic Blondeel – פרדריק בלונדיל מוביל את הטרנד המכונה "בין טו בר" – מבחירת פולי הקקאו ועד חפיסת השוקולד. יותר מכל הוא גאה ביכולות הקלייה שלו, שאחראיות לטעמים של השוקולד שהוא מייצר. מטיב הקלייה אפשר להתרשם גם בקפה שמגישים בחנות-בר שלו. לצד שוקולדים ופרלינים, אפשר לקנות שם גם ממרחים מתוקים, אבקת קקאו איכותית ועוד. • כתובת Rue de Ganshoren 39, פתוח ב'-שבת 9:30 עד 18:30, ראשון מ-12:00 עד 18:00. אתר

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Frederic Blondeel Official (@fredericblondeel)

Mary – רשת מקומית קטנה של חנויות שוקולד על שמה של המייסדת, מארי דלוק (Mary Delluc). מארי, שהיתה השוקולטיירית האישה הראשונה בעיר, ייצרה שוקולד איכותי ונחשק, לא דבר של מה בכך ב-1919. הטאץ' המיוחד של ממשיכי דרכה ניכר לא רק בתוצרת המצוינת, אלא גם בעיצוב של חלונות הראווה ובקופסאות המקסימות שבהן השוקולד נארז – מתנה אידיאלית מהטיול בבריסל. יש כמה סניפים בעיר, בהם אחד בגראן פלאס. • הסניף המקורי נמצא ב-73 Rue Royale, הסניף בכיכר המרכזית נמצא ב- 23 Grand Place, שעות פתיחה ומידע נוסף באתר.

מארי, העיצוב הוא חלק מהחוויה | צילום: visit.brussels /Jean-Paul Remy ©

מתאילנד ועד מקסיקו – מסעדות אתניות בבריסל

כמו ערים אירופאיות גדולות אחרות, גם בריסל ידעה גלי הגירה גדולים לאורך השנים, וכל גל כזה תרם לעיר מבחינה קולינרית. וכך, בנוסף למטבח בלגי מסורתי, תמצאו כאן מגוון מסחרר ממש של מטבחים – מזרח תיכוניים, אסייתים, דרום אמריקאים ואחרים. קצרה היריעה מלספר על כל המסעדות המצוינות שהייתי בהן לאורך השנים בבריסל, לכן קבלו ממש על קצה המזלג המלצות לכמה ארוחות משובחות שאכלתי בביקור האחרון בעיר:

Les Larmes du Tigre – לפני 37 שנים, כשהמסעדה הזאת, שפירוש שמה "דמעות הנמר" נפתחה, המטבח התאילנדי היה בגדר אטרקציה לא מוכרת בבריסל. גם היום, כשיש לה מתחרות לא מעטות, זוהי עדיין מסעדה נהדרת, שחביבה על עורכי דין, ולא רק בשל הקרבה שלה לבניין המרשים של בית המשפט הגבוה לצדק. בימי חמישי השף מציע תפריט טעימות ב-50 אירו (השוו זאת למחיר של תפריטי טעימות במסעדות דומות בישראל…). • כתובת: Rue de Wynants 21, אתר

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Les Larmes du Tigre (@leslarmesdutigre)

KAIJU – נישאר באסיה, הפעם עם אוכל רחוב הונג קונגי. בקומת הקרקע של מלון הבוטיק JAM נפתח לאחרונה בר-מסעדה צעיר וקופצני, עם סועדים שרובם בשנות העשרים שלהם ותפאורה בהתאם. אם אתם אוהבים את המטבח של הונג קונג (ואיך אפשר שלא?) ומרגישים צעירים בגיל או ברוח, תיהנו פה מאוד, פחות מתאים לארוחה רומנטית שלווה. את הערב אפשר לסגור עם קוקטייל בבר שעל גג המלון. • כתובת: Chau. de Charleroi 132 , פתוח ב' עד שבת מ-19:00 עד 23:00, סגור בראשון. אתר

Kafenio – מסעדה יוונית מצוינת ברובע האירופי, עצירה מומלצת בדרך למוזיאון האמנות וההיסטוריה (Musée Art & Histoire), המוזיאון הצבאי המלכותי (Royal Military Museum) או מוזיאון המכוניות (Autoworld). אנחנו הלכנו על ארוחת טעימות לשניים (39 אירו לסועד), שכללה מבחר מאזטים עם לחם הבית, ולעיקריות צלעות כבש וסלט יווני. המנות לא ענקיות, אבל המבחר גדול והטעמים לא מביישים את הטברנות הטובות במולדת. • פתוח ב'-ו' מ-12:00 עד 14:45 ושוב מ-18:00 עד 22:30, שבת מ-18:00 עד 23:00, סגור בראשון. כתובת: 134 Rue Stevin, אתר

פותחים שולחן עם מזאטים יווניים ב-Kafenio | צילום: רותם בר כהן

Vérigoud – על דלת המסעדה המקסיקנית הקטנה שנפתחה לאחרונה כתוב בפשטות Food & Tequila, בפנים המקום היה עמוס בצעירים מעודכנים, מן הסתם תושבי השכונה (אנחנו שוב ליד כיכר שאטליין), שנראו שמחים מאוד בחלקם. פתחנו בקוקטייל הבית על בסיס מסקל (יש גם גרסה לא אלכוהולית), ואחרי לגימה או שתיים מהמשקה הירקרק גם אנחנו הפכנו לשמחים מאוד בחלקנו. התפריט קטן ומעניין, עם מנות כמו סביצ'ה, טאקו שרימפס, טאקו צמחוני וצ'ילי קון קרנה ירוק. יש גם תפריט קטן ומוקפד של קוקטיילים ושוטים של טקילה ומסקל. • כתובת: Rue Américaine 85, פתוח ג'-ד' 18:00 עד 22:00, ה'-ו' 12:00 עד 14:00 ומ-18:00 עד 22:00, שבת 12:00 עד חצות. פייסבוק

טאקוס וקוקטייל הבית ב-Vérigoud | צילום: רותם בר כהן

Relais Saint-Job – את ארוחת הפרידה שלי מבריסל בחרנו לערוך קום איל פו, כלומר כמו שצריך. הבחירה לא היתה קשה. כבר אכלנו כאן יחד בעבר והשכונה הנעימה והמהוגנת, לחלוטין לא תיירותית, התאימה למצב הרוח. זוהי בראסרי בלגית מסורתית בכיכר יפה בשכונת אוקלה, עם תפריט שלא נגמר וסועדים מקומיים שמרגישים פה בבית. בזמן שחיכינו לאוכל קשרנו שיחה עם הקשישה שישבה בגפה בשולחן מימין וליטפנו את הכלבלב המתוק של הזוג בשולחן משמאל. האוכל היה מצוין, היין טוב לא פחות. לקינוח זביונה שנמס בפה כמו ענן קסום, נקישת כוסות יין וברכת Santé ("לחיים") אחרונה, וזהו, תם ונשלם.  • פתוח 7 ימים בשבוע, מ-12:00 עד חצות, כתובת: Place de Saint Job 1, אתר

באוויר הצונן של הלילה, למרות הצביטה הקטנה בלב, ידעתי שממש כמו שארנולד שוורצנגר אמר בשליחות קטלנית – אני עוד אחזור. ממליצה גם לכם. • המלצות קולינריות נוספות והרבה מעבר תמצאו באתר של לשכת התיירות Visit Brussels

הפוסט טיול קולינרי בבריסל – משוקולד ועד מסעדות מישלן הופיע ראשון במסע אחר

במטה יהודה אין אטרקציות גדולות, ובזה, במידה רבה, טמון הקסם של האזור. במקום לרוץ מאתר אחד לאטרקציה אחרת ולסמן וי, במטה יהודה אפשר להאט ולנשום. ליהנות מנופי הגבעות הירוקות, המכוסות במרבדים של תורמוסים, ללגום כוס יין (מטה יהודה הוא אזור יין מוכרז, הראשון בישראל), לאכול אוכל טוב שבושל עם הרבה אהבה ולנהל שיחה עם האנשים שמאחורי כל זה.  התיירות באזור היא אישית, לפעמים בחצר האחורית של הבית, במובן המילולי של המילה. הפסטיבל החל את דרכו כחלק מיוזמה למצוא אפיק פרנסה לבשלניות מקומיות. לימדו אותן להפוך את הבישול לפרנסה, הן התחילו לבשל לאנשים בפסטיבל, וחלקן המשיכו להתפרנס מבישול כל השנה. בשונה מהמגמה הרווחת בעולם, כאן המבוגרים משכו את הצעירים.  הצעירים ראו כי טוב והחלו לפתוח ביוזמות קולינריות משלהם. היום הפסטיבל הוא סיפור הצלחה, שמושך מדי שנה המוני מבקרים מכל הארץ, שמתאהבים באזור, בתושביו וכמובן באוכל. בפסטיבל יש השנה 77 משתתפים, 20 מתוכם חדשים. הנה ההמלצות שלנו:

הנוף הנשקף מיקב צובה | צילום: סימי שאואר

בראנץ' על טהרת הסלואו פוד ביד השמונה

מלון לוגוס ביד השמונה משקיף בנוף פסטורלי של הרים ויערות, ובקתות העץ שלו טובלות בצמחייה וירק (עם הרבה רקפות שמציצות מכל פינה בחודשי החורף). מלבד הנוף, השקט והשלווה, אחת האטרקציות המרכזיות של המלון היא הבראנץ' שמתקיים בו בכל יום שישי בין 12:00-8:00, ולא רק בתקופת הפסטיבל. הבראנץ', אשר פתוח בתשלום גם לקהל הרחב ולא רק לאורחי המלון,  הוא אחד מהבראנצ'ים הייחודיים, הטעימים והבריאים בארץ, וכולו על טהרת הסלואו פוד. הבראנץ'  מופעל על ידי קייטרינג לואיזה, שהשף שלו, נדב מלין, הוא הנציג של תנועת סלואו פוד בישראל. בהתאם, כל מרכיביו נעשים במקום – מהמטבלים, הממרחים והרטבים, דרך הגרנולה ועד הלחמים שנאפים במקום. בהתאם לעקרונות תנועת הסלואו פוד, כל המרכיבים עונתיים וטריים, נקיים מכימיקלים וומיוצרים ומסופקים עם  דגש על ייצור וסחר הוגן.

הרכיבים בבראנץ' של יד השמונה, כולל המטבלים, הגרנולה והקרקרים – מיוצרים במקום | צילום: סימי שאואר

במזנונים יש שפע יצירתי, בריא ומשמח שלא תראו בשום מקום אחר – אגף המנות החמות, כולל למשל, מסבחה, גאלט פטריות וגבינה כחולה, מאפה פילו עם גבינות גאורגיות, קיגל ללא סוכר על בסיס דלעת, מאפה טבעוני על בסיס קמח חומוס ופטריות, סמבוסק מנגולד וחומוס ועוד. באגף הסלטים, תמצאו, לצד סלט פטוש רענן וסלט קלמנטינות ושומר, גם סלט תפוחי אדמה באטר עם קרם קשיו וסלט קינואה עם דלעת ערמונים. ומה עוד? יש פירות מיובשים ללא סוכר ופירות טריים, קרקרים נהדרים ללא גלוטן מקמח טף, מוצרי חלב וגבינות של מחלבות מקומיות, לאבנה טבעונית על בסיס בורגול מותסס ועוד. יש גם עמדה בה מוכנות ביצים בהזמנה אישית, ובר קינוחים מפתה במיוחד, עם גאלט תפוחים, פאי תפוחים ביין, טארפלס שוקולד מופלאים, עוגת גבינה ניו יורקית, קראמבל תפוחים טבעוני ועוד.

הבראנץ' ביד השמונה כולל סלטים מיוחדים ונהדרים, כמו סלט תפוחי אדמה באטר עם חמאת קשיו | צילום: סימי שאואר

לכבוד הפסטיבל, ובמסגרת שיתוף הפעולה עם השף-קונדיטורית רות אוליבר כחלק המאבק להצלת השום הישראלי, רקחו מלין ואוליבר כמה מנות מיוחדות על טהרת השום הישראלי, אשר יוגשו גם הן בבראנץ'. בין היתר תוכלו לטעום פה פוקאצ'ה שום, ממרח שום (סקורדליה), פסטו שום ירוק, לבנה עם שום או חמאת שום שחור מותסס.

ארוחות הבראנץ' מוגשות בכל יום שישי במלון לוגוס. יש להזמין מקום מראש בטלפון 02-5942000

יין ומאפים בצובה, מול הנוף

אזור מטה יהודה הוכרז, כאמור, כאזור יין רשמי בישראל, וליקב צובה, שלו 450 דונם של כרמים שמספקים ענבים לכרמי האזור, יש חלק בכך. ביקב מייצרים בין היתר, קברנה, מרלו, סירה, שיראז ושרדונה, אשר בכל שנה זוכה במדליית זהב. במרכז המבקרים שבמקום אפשר ליהנות לאורך כל השנה מטעימות יין מול נוף הכרמים המשגע. במקום מוצעת טעימה מארבע יינות, ואלה מלווים באוכל שהולך טוב עם יין כמו פלטות גבינות, פיצות ועלי גפן ממולאים.

חביות יין ביקב צובה | צילום: באדיבות תיירות צובה

במסגרת הפסטיבל ייארחו בימי שישי את נועה והילי – קונדיטוריות מקיבוץ צובה. כל השנה אפשר ליהנות בימי שישי מעגלה עם המאפים המופלאים שלהן (ובהם מאפה בצק עלים נהדר עם בטטה ובצל מקורמל, מאפה בצק עלין פלפלים קלויים, קרואסון פיסטוק ועוד).  בפסטיבל הן מציעות גם תפריט מיוחד בהגשה, כולל מרק המוגש בליווי מקלות בצק עלים, קישים אישיים במגוון טעמים, סלט אישי קטן של ירקות העונה, כוס יין אדום/לבן ומאפה מתוק מבצק בריוש כרוך לקינוח.  כל זה ב-200 שקלים לזוג, ויש אפשרות להמיר את המנות במנות טבעוניות.

קישים אישיים ומאפי בצק עלים מענגים של הילי ונועה אופות ביקב צובה | צילום: סימי שאואר

מתי? ימי שישי בזמן הפסטיבל בין 14:00-10:00.

מעדיפים בשר? בימי חמישי בערב, בזמן הפסטיבל, יארח היקב את מיט טיים מאבן ספיר לארוחה שכוללת שש מנות בשר מהגריל ומהמעשנה, המלווים בירקות מהגריל וסלטים רעננים.

פרטים נוספים בטלפון 02-5347678

ארוחה אתיופית בחוות בר

חוות בר שבקיבוץ צרעה היא חווה חקלאית חינוכית אקולוגית, שבה תלמידים מרחבי המועצה לומדים חקלאות, סביבה וקיימות, מכירים בעלי חיים וצמחים ומתחברים לטבע. בחווה יש ערוגות של ירקות, צמחי תבלין וגם מינים קדומים של חיטה, חממות, בריכת מים, מבוך תבלינים ושטח בר שמושך בעלי חיים רבים. בתוך הלוקיישן הלא שגרתי הזה מארח בישאו טספאי לארוחות המבוססות על המטבח האתיופי. לטספאי יש חיוך כובש וסיפור חיים מרתק. הוא נולד באתיופיה, עלה לארץ כילד במבצע שלמה ובהמשך היה חבר נבחרת ישראל באתלטיקה קלה והתגורר במכון וינגייט. החיים בפנימייה גרמו לו לרצות לעסוק בחינוך ובהדרכת נוער, וזה מה שהוא עושה היום. בתקופת הפסטיבל הוא מוצא זמן לאהבה נוספת שלו – האוכל האתיופי עליו גדל.

ערוגות שופעות ירק בחוות בר | צילום: סימי שאואר

המטבח האתיופי נחשב לאחד הבריאים ביותר שיש בנמצא. הוא שופע ירקות, קטניות ועשבי תבלין ונטול גלוטן וסוכרים. הטעמים הדומיננטיים בו הם החריף והחמוץ, ואילו המתוק כמעט ולא קיים. הארוחה האתיופית היא חוויה חברתית. על השולחן מניחים אינג'רה – לחם אתיופי שטוח, רך וחמצמץ העשוי מקמח טף מותסס, וסביבו מטבלי קטניות וירקות.  האינג'רה היא גם הלחם והצלחת, ועליה מעמיסים את המטבלים בתנועת ניגוב וקיפול. הארוחה של טספאי כוללת אינג'רה עם מגוון תבשילים ומטבלים, ובהם שירו – החומוס האתיופי, תבשיל שעועית, תבשיל בטטה, תבשיל כרוב סגול עם לימון כבוש, תבשיל עלי מנגולד מבושלים ומתובלים, תבשיל עדשים ועגבניות ועוד. זוהי הזדמנות נהדרת להכיר טעמים חדשים וגם את התרבות האתיופית. מסביב יש עבודות יד אתיופיות, טאבון שכמותו היה כמעט בכל חצר בית בכפרים באתיופיה, והסברים על חיי הכפר באתיופיה. הארוחה מסתיימת בטקס הבונה המסורתי, הכולל קליית קפה, טחינתו ושתייתו כשלכל שלב יש ברכה ייחודית.

הארוחה האתיופית כוללת אינג'רה מקמח ט, עליה מניחים תבשילים ומטבלים על בסיס קטניות וירקות | צילום: אלדד מאסטרו

ארוחה קוצ'ינית אצל אסתר ואופירה בכפר אוריה

מקום נוסף להתנסות בו באוכל שאינו מאוד מוכר לחיך הישראלי הוא כפר אוריה, שם מכינות אסתר אליהו וכלתה אופירה, מטעמים מהמטבח הקוצ'יני. רבים בישראל מכירים את המטבח ההודי, אבל את המטבח הקוצ'יני מדרום הודו אי אפשר כמעט לאכול במסעדות בארץ אלא רק בבתים של יהודים יוצאי קוצ'ין. כזהו בדיוק הבית של אסתר, אשר עלתה לארץ מקוצ'ין בסוף שנות החמישים. אסתר לקחה את המתכונים שעברו במשפחתה במשך עשרות שנים ושדרגה אותם. כלתה, אופירה, ממוצא לובי, התאהבה במטבח הזה והיום השתיים מבשלות ביחד את האוכל הקוצ'יני המתובל והטעים להפליא.

אסתר אליהו, כלתה אופירה והנכשדה מכינות מטעמים מהמטבח הקוצ'יני בכפר אוריה | צילום: אלדד מאסטרו

ארוחה אצל השתיים כוללת שולחן עמוס במטעמים. תמצאו שם מסאלה דוסה – מעין קרפ הודי נטול גלוטן העשוי מקמח כוסמין וממולא בתפוחי אדמה, רוטב קוקוס טחון, זנגוויל, גרגרי חרדל וכוסברה; מנת דג מסורתית עם רוטב צהוב על בסיס קוקוס ובצל, קציצות עדשים כתומות ללא גלוטן, בונדה – מעטפת בצק במילוי תפוחי אדמה או בשר וצנוברים (שמזכיר בטעמו קובה), חטיפים הודיים על בסיס קמח עדשים, קוקוס ובצל, ביריאני – אורז מתובל, תבשיל חומוס עם חרדל ובפלה (תבלין קוצ'יני), תבשיל עדשים וקישוא ועוד מטעמים.  לקינוח יש פייסום – פניני טפיוקה עם קרם קוקוס, הל וקשיו, ומפתיע כמה שזה טעים.

הארוחה מוגשת בכל יום שישי במהלך הפסטיבל, בשעות 16:00-10:30 במסגרת קבלת שבת מוזיקלית, שכוללת הופעה של המוזיקאי מאור מדמון שמשלב טבלות הודיות ומלילים מקוצ'ין עם כלי נגינה מערביים ואתניים. בימי שבת בין 13:00-11:00 תתקיים פעילות קצב למשפחות, בשילוב כלי הקשה ותיפוף גוף, שתלווה באירוח קל של מאפים קוצ'יניים וחטיפים מסורתיים.

יש להזמין מראש בטלפון 052-3000995, 052-5544478

שולחן גדוש במעדנים קוצ'יניים אצל אסתר ואופירה בכפר אוריה | צילום: אלדד מאסטרו

סיטופיה: אירוח, קולינריה ומעשים טובים

התחנה האחרונה שנמליץ עליה היא מתחם האירוח סיטופיה. עוד לפני האוכל, מדובר במתחם אירוח בוטיק יפהפה בסגנון טוסקני, שנפתח לפני חודשים ספורים בכפר אוריה. מדובר בבית אבן גדול שבו ארבע סוויטות, לכל אחת מהם כניסה נפרדת. הסוויטות מעוצבות בטוב טעם, ובכל אחת שולט צבע דומיננטי אחר. אורחי כל הסוויטות נהנים מגישה לחצר פנימית יפה שנראית כאילו נלקחה ממגזין לעיצוב, שבלבה בריכת שחייה (מחוממת בחורף) המוקפת דק עץ עם פינות ישיבה ורביצה מזמינות. במתחם הזה יש גם סאונה. ארוחת הבוקר מבוססת על רכיבים טריים, עונתיים ומקומיים. היא כוללת לחם מחמצת מאפה בית, מטבלים וממרחים שטסה מכינה, גרנולה ביתית, יוגורט, פירות המיובשים במקום ועוד.

מתחם האירוח סיטופיה יארח את האירוע הסוגר של הפסטיבל | צילום: סימי שאואר

בזמן הפסטיבל יתקיים במקום אירוע מיוחד – המתחם יארח את השף קונדיטורית רות אוליבר ואת בוגרת מאסטר שף תאיר מורדוך לאירוע הסוגר של הפסטיבל ב-31.3. האירוע יכלול ארוחת צהריים, יין משובח והרצאה של תאיר מורדוך על הגשמת חלומות. באירוע אפשר יהיה לשמוע על הפרויקט "מטבח משלהן". מדובר בספר בישול יוצא דופן שהוא פרי שיתוף פעולה בין עורכת הספר יעל כלב לבין איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית ובו מתכונים של 50 נשות אוכל מובילות בישראל, אשר כל הכנסותיו מיועדות למניעה של אלימות מינית בחברה הישראלית על ידי חינוך והסברה.

יש להזמין מקום מראש במספר הטלפון 054-9949300

הפוסט פסטיבל האוכל הכפרי ה-23 במטה יהודה: המלצות טעימות הופיע ראשון במסע אחר

כבר כתבנו כאן על עגלות הקפה הטובות בארץ ועל משאיות האוכל הטובות בצפון, והפעם אנחנו כאן כדי לספר לכם על כמה משאיות מזון ועגלות קפה מצוינות באור המרכז והשרון.

קפה MAMA, חופית

עגלת הקפה של איילת ומור, שנפתחה רגע לפני שהקורונה נכנסה לחיינו, בינואר 2020, היא מופת של טעם טוב. זה ניכר קודם כל בעיצוב, עם הרבה פרטי נוי, עציצים והקפדה על הפרטים הקטנים, ומשיך באוכל. התפריט אמנם מצומצם למדי, אבל יש בו הרבה הקפדה על בריאות וטעם.

קפה Mama. דגש על עיצוב ואסתטיקה | צילום: איילת בן חיים גת

בתפריט – לצד משקאות מפנקים, חמים וקרים, ההתמחות של המקום היא בקערות בריאות שמגיעות כסמוז'י או ביחד עם גרנולה, קוקוס ופירות. הקערה הכתומה, למשל. כוללת מנגו, אננס, בננה, ג'וג'י ברי ומיץ תפוסים טבעי, ובקערת הקקאו תמצאו קשיו, תמרים, בננה, צ'יה, קקאו נא וחלב שקדים. יש עוד הרבה, ויש גם פודינג צ'יה ומוזלי שמבוסס על יוגורט יווני. יש גם כריכים, טוסטים משובחים וסלט בריא משתנה. העגלה ממוקמת במושב חופית, במרחק סטייה קצרצרה ממחלף בית ינאי ואם אתם מתלבטים אם לעצור בקניון אם הדרך או פה, ההמלצה שלנו ברורה.

מתי? א'-ו' 14:00-7:00
פרטים נוספים בטלפון 054-4999575

מנות בריאות, טעימות ומזמינות בקפה Mama | צילום: איילת בן חיים גת

פטיט קפה, צור משה

בחורשה אלונים נעימה בצור משה נמצאת עגלת הקפה של ענת ואייל שנפתחה לפני שנתיים. המקום, שנפתח כדי לתת מענה לתושבי היישוב שחשקה נפשם בקפה, הפך עד מהרה לאבן שואבת לתושבים מהאזור כולו ולמטיילים שעוצרים במקום בדרך לצפון או מצטיידים לפיקניק ביער אילנות הסמוך. המרחב הנעים, ובו עצים מצלים, בריזה והרבה פינות ישיבה תורם לאטרקטיביות של המקום.

פטיט קפה. המיקום בתוך חורשה נעימה תורם לאטרקטיביות של המקום | צילום: באדיבות פטיט קפה

העגלה מעוצבת ואסתטית והתפריט פשוט טבריא וכולל קערות אסאי ומוזלי שנחשבות למנת הדגל של המקום, מאפים בעבודת יד, כריכים, טוסטים וסלטים מושקעים שמוכנים במקום מדי יום קינוחים שמכינה קונדיטורית מקומית.  בימי חמישי מתקיים במקום ערב פיצות.
מתי? א'-ה' 14:00-8:00, ה' 20:00-17:00, ו' 13:30-8:00
פרטים נוספים בטלפון 050-3551355

קערת אסאי בפטיט קפה | צילום: באדיבות פטיט קפה

צ'ופצ'יק, בית יהושע

אם במרבית עגלות הקפה באזור הדגש הוא על אוכל, הרי שבצ'ופצ'יק קפה שבבית יהושע הקפה הוא העיקר. אור, הבעלים, קולה את הקפה בעצמו, אפשר לקנות קפה הביתה ואפשר גם לטעום דברים מיוחדים שנטחנים במטחנה נוספת מלבד תערובת הבית. למרות זאת, תמצאו כאן גם סלטים, כריכים, טוסטים, לחוח עם ביצה, ארטיקים בעבודת יד ועוגיות משובחות, כשהכל מגיע מיצרנים וספקים מקומיים וקטנים. החיבור הזה למקומיות לא מפתיע – העגלה קרויה על שם סבא של אור שכונה צ'ופציק והיה ממקימי בית יהושע, והיא משמשת כבית הקפה השכונתי של תושבי מושבי האזור. גינת המשחקים הצמודה הופכת את המקום למתאים במיוחד למשפחות.

מתי? א'-ה' 13:00-7:00, 19:00-16:00, ו' 15:00-7:00
פרטים נוספים בטלפון 054-6824258

צ'ופצ'יק בבית יהושע. בית הקפה השכונתי של מושבי האזור | צילום: עמית הדר

הקבינה, כפר הס ומיקומם נוספים בשרון

את אחת ההוכחות לכך שעגלות הקפה ומשאיות האוכל הן הרבה מעבר למקום לאכול בו על הדרך אלא מקום לאכול בו טוב, מספקים השפים שהחליטו לפתוח משאית אוכל. כאלה הם למשל החבר'ה שעומדים מאחורי הקבינה. שלושה שפים, שחלקם עבדו במקומות נחשבים כמו הקיטשן מרקט ומשייה, החליטו זמן קצר לפני הקורונה לפתוח משאית אוכל. המשאית עוברת בין מיקומים שונים ברחבי הארץ, בעיקר בכפר הס אבל גם במקומות נוספים כמו ארסוף, ולפעמים עושה שיתופי פעולה עם אוטו יין. התפריט כולל בעיקר המבורגרים מצוינים (כולל אחד של ביונד מיט לטבעונים), שניצלונים ונקניקיות.

הקבינה בכפר הס. העגלה של השפים | צילום: שני בריל

לפני שנה השלישייה החליטה לפתוח גם עגלת קפה בכפר הס. העגלה ממוקמת ליד מדשאה וגן שעשועים גדול, באזור נעים ומוצל, ומציעה לא רק אווירה טובה אלא גם קפה משובח ואוכל מוקפד, עם הקפדה על חומרי גלם טריים, מקומיים ואיכותיים. בימי רביעי וחמישי, בהם פתוחים גם בשעות אחר הצהריים, מכינים במקום בעיקר פיצות מצוינות. בשאר השבוע מגישים כריכים ומאפים מיוחדים, כמו כריך קלאב עוף, סלמי גאודה או קרואסון סלמון. אל תחמיצו את טוסט בורו, בהשראת שוק האוכל בורו בלונדון, עם המון גבינת צ'דר נמסה ובצל ירוק. בימי שישי מגישים קובנה, ולפעמים יש גם הופעות.

מתי? א'-ג' 16:00-7:00, ד'-ה' – 13:00-7:00, 19:30-16:00, ו' 14:00-7:00
פרטים נוספים בטלפון 054-4942695

קרואסון סלמון, אחת ממנות הדגל של הקבינה | צילום: שני בריל

שושה, צופית

אחת מעגלות הקפה הפופולריות באזור השרון ממוקמת על המדשאות מול בית העם במושב צופית. זהו לא עוד קפה וכריך על הדרך כי אם מקום מפגש אהוב על תושבי האזור, ומיש שמגיע לכאן נשאר בדרך כלל שעות ארוכות ולא ממהר לעזוב. אפשר להבין למה – האווירה פסטורלית, עם דשא ירוק, עצים מצלים ונוף לשדות, הישיבה מזמינה וכוללת שולחנות, כסאות נוח, ערסלים ונדנדות, לצד מתקני משחק לילדים, וגם התפריט איכותי ולא סטנדרטי.

שושה בצופית. אוכל טוב ואווירה פסטורלית | צילום: שני כהן

לצד קפה טוב, אייסים ומיצים טבעיים, יש גם כריכים מצוינים ולא שגרתיים (כמו תום עזים עם אגסים מקורמלים ופקאן סיני), סלטים טובים, פודינג צ'יה וגולת הכותרת – ויטרינת קינוחים מפתה עם מבחר עוגות, אקלרים ומקרונים צבעוניים, את מרביתם מכינה הקונדיטורית של המקום. בקיץ המקום פתוח עד 22:00 בלילה והאווירה הנעימה מושכת קהל מגוון.

מתי? א'-ה' 22:00-7:30, ו' 14:30-7:30
פרטים נוספים בטלפון 058-5894000

ערב קיץ בשושה | צילום: שני כהן

רמותה, רמות השבים

עגלת הקפה רמותה ממוקמת בגינה ציבורית קטנה ומטופחת בסמוך לבית העם של רמות השבים, בצלם של עצי פיקוס גדולים ומצלים. אחד הבונוסים שלה (בנוסף לקרבתה לגן השעשועים כך שההורים יכולים לשבת בנחת בזמן שהילדים משתעשעים), היא שהיא פתוחה גם בשעות אחר הצהריים, עד 20:00 בערב, כך שגם בקיץ אפשר ליהנות מישיבה בשעות הנעימות של היום.

גם בימים חמים נעים לשבת במרחבים המוצלים של רמותה | צילום: בן קושלביץ

התפריט מותאם גם הוא למזג האוויר – קפה, אייסים ושייקים, קערות אסאי עם הרבה פירות טריים וגרנולה (ואהובות במיוחד על יושבי המקום), כריכים טובים (כמו כריך טבעוני עם טחינה ירוקה, פלפל וחצילים קלויים ובצל סגול, או כריך עם קממבר, אגס, אגוזי מלך ודבש), סלטים (נסו את הקפרזה) ומתוקים, כשהכל טרי ונעשה במקום.

מתי? א-ה' 20:00-8:00, ו' 15:00-8:00
פרטים נוספים בטלפון 050-9367863

התפריט של רמותה כולל סלטים מושקעים וטעימים | צילום: בן קושלביץ

ללי קפה וחברים, הוד השרון

זוהי ללא ספק ההפתעה הגדולה של הרשימה הזו. כי מי היה מאמין שבמרחק דקה נסיעה מקניון שרונים ומאזור התעשייה נווה נאמן נמצאת אחת מפינות החמד הפסטורליות במרכז הארץ? הפארק האקולוגי של הוד השרון, עם האגם שבמרכזו, הוא פנינת טבע אמתית. על דק העץ, בסמוך לאגם, נמצאת משאית האוכל "ללי קפה וחברים" שמתמחה בפיצות דקיקות ומשובחות עליהן אחראי השף דניאל זך (השף של כרמלה בנחלה ואסיה מוניקה, שגם הקים ביחד עם אורי בורי את הלנה בנמל קיסריה).

זה הנוף שתראו מעגלת הפיצות ללי בהוד השרון | צילום: מיטל סולומון

המבחר כולל  פיצות נהדרות כמו פיצה 4 גבינות, פיצה פסטו בצלים ופיצה ביאנקה עם שמפיניון, ממרח כמהין ובייבי תרד. מלבד זאת תמצאו כאן קפה, מאפים, שייקים ומילקשייקים – בדיוק מה שצריך אחרי הליכה ספורטיבית בפארק. המקום משנה את אופיו בהתאם לשעה ביום  – בבוקר זהו בית קפה, בצהריים פיצריה, בשעות אחר הצהריים המקום גדוש במשפחות שנהנות מהשקיעה היפה בפארק ובערב זהו מוקד משיכה לצעירים, שמלווים את הפיצות בבירה ואלכוהול, מנגנים בגיטרות ונהנים מהאווירה.

בערבי הקיץ אפשר ליהנות בללי גם מבילוי לילי | צילום: דוד ששון

מתי? א'-ה' ושבת – 22:00-8:00 (ביולי-אוגוסט, השעות עשויות להשתנות, כדי להתעדכן בדף הפייסבוק), שישי 16:00-8:00. כדאי לקחת בחשבון שבשבתות, בשל העומס, התפריט מצומצם יותר.

הפוסט משאיות אוכל ועגלות קפה באזור השרון הופיע ראשון במסע אחר

בתקופה הארוכה מדי שבה לא טיילתי באירופה (קורונה, אתם יודעים) כמעט שכחתי עד כמה אני אוהבת את הנופים השלווים האלה. וכך חלפו להן ביעף כמעט שלוש שעות נסיעה משדה התעופה הענק, והרגוע למדי בקיץ הלא שגרתי הזה, של מינכן אל גדות האגם הגדול שנמצא בשטחן של שלוש מדינות: – גרמניה, שווייץ ואוסטריה.

פסטורליה כפרית במרחק צעדים ספורים מהאגם | צילום: רותם בר כהן

אגם קונסטנץ, או בשמו בגרמניה בונדזי (Bondsee), הוא האגם השלישי בגודלו במרכז אירופה ויופיו טמון לא רק במימיו הכחולים, אלא גם בהרים המרהיבים הסמוכים לו ובעיירות השלוות שפזורות על גדותיו בכל אחת משלוש המדינות בהן הוא נמצא. נהר הריין, שאורכו מעל 1,200 קילומטר, חוצה את האגם ומוסיף ליופיו ולעניין שהוא מעורר.

בעבר טיילתי בצד השוויצרי של אגם קונסטנץ, הקיץ התמקדתי בצד הגרמני. אחד היתרונות של הטיול בצד הזה התגלה כבר בערב הראשון, כשפרשנו שמיכה על שפת המים, נשנשנו קוביות גבינה מקומית והרמנו כוסיות של שנאפס כי בכל זאת אנחנו בגרמניה. מולנו, מעברו השני של האגם בצבצו מבעד העננים הפסגות היפות של האלפים השוויצריים ומעליהם מדי פעם ברקים זגזגו בשמיים כמו מופע אורקולי של הטבע. רק טפטוף קל של גשם גרם לנו לנטוש את החוף שכבר החשיך לטובת המלון הכפרי הנעים שבו נבלה את הלילות הקרובים.

שייט באגם קונסטנץ, או בשמו הגרמני – בודנזה | צילום: רותם בר כהן

יש צפלין באוויר

פרידריכסהאפן (Friedrichshafen), שבה התמקמנו וממנה יצאנו לטיולים יומיים בסביבת האגם, היא עיר קטנה על הגדה הצפונית של בודנזה. בראשית המאה ה-20 הגראף פרדיננד פון צפלין הקים במקום הזה מפעל לספינות אוויר, שנשאו את שמו – צפלין (zeppelin). בעקבות המפעל של זפלין הגיעו לאזור מפעלים נוספים הקשורים לענף התעופה, ובהמשך גם לתעשיית הרכב, בין השאר מפעל מנועים של רולס רויס. כל אלה הביאו שגשוג כלכלי לאזור, שהיה חקלאי ברובו.

במקום בו ייצרו את ספינות האוויר של צפלין נמצא כיום מוזיאון מרתק. מוזיאון צפלין ממוקם בבניין בסגנון באוהאוס, שמשקיף על האגם ומשלב בין תצוגות בתחום הטכנולוגיה לתערוכות אמנות, בהלחלט שילוב לא שגרתי. בין השאר, מוצג כאן שחזור של תא הנוסעים בהינדנבורג, ספינת האוויר המפורסמת שעלתה באש בעת הנחיתה בניו ג'רזי, ארצות הברית, בשנת 1937. בשריפה ההיא נהרגו 36 בני אדם והאירוע הטרגי סימן את סוף עידן ספינות האוויר.

מוזיאון צפלין בפרידריכסהפן | צילום: Christian Rueger / Shutterstock.com

אמנם ספינות אוויר כבר לא טסות באופן מסחרי, אבל אפשר להצטרף למעוף תיירותי בצפלין מעל האגם – טיסה בת 30 דקות עולה 260 אירו לאדם, טיסה של 45 דקות עולה 380 אירו (יש הנחות לילדים). ולמרות שבמבט מהקרקע התא בתחתית הבלון נראה זעיר במיוחד, הוא מכיל בנוחות 12 נוסעים. פרטים נוספים על טיסה בצפלין תמצאו באתר. בפרידריכסהאפן יש גם מוזיאון אווירי, Dornier Museum, המוקדש למאה שנות תעופה.

עוד על ספינות האוויר המרתקות תוכלו לקרוא בכתבה הבאה >>

לפני שנפרד מהצפלינים, קשה לוותר על הידיעה הזאת שהתפרסמה ב-23 במרץ 1929 בעיתון דבר (הציטוט מתוך ויקיפדיה עברית):

"לפי ידיעה טלגרפית שקיבל בא כוח רשת עיתוני אולשטיין בירושלים, יפליג 'הצפלין' מפרידריכשאפן ביום ראשון הבא. בארץ ישראל לא יתעכב, רק יזרוק מספר חבילות דואר שתשאנה את מענו של ה. קסטלר, בא כוח רשת אולשטיין בירושלים. מי שימצא חבילה כזו מתבקש למסרה מיד במערכת דואר היום, בית הפועל ירושלים, ויקבל פרס של לירה ורבע – מלבד כל הוצאות נסיעתו".

צפלין מרחף מעל האגם | צילוםAVC Photo Studio / Shutterstock.com

הנה עוד כמה מקומות שכדאי לבקר בהם בסביבות הבודנזה, הלא הוא אגם קונסטנץ:

תענוגות עירוניים באזור אגם קונסטנץ

המילה "עירוניים" קצת גדולה על העיירות והערים הקטנות שבצד הגרמני של האגם, אבל לעומת האזורים הכפריים והחקלאיים, בהחלט יש כמה מקומות נהדרים שכדאי לעצור בהם, לשוטט בסמטאות צרות, לעצור בחנויות ייחודיות ולאכול דגים (או נקניקיות אם אתם מעדיפים) מול המים.

התחנה הראשונה היא לינדאו (Lindau), כ-20 דקות נסיעה מפרידריכסהאפן לאורך האגם. בשונה מפרידריכסהאפן, שרבים מבתיה נהרסו במלחמת העולם השנייה, לינדאו, שבנויה על חצי אי באגם, נותרה כמעט ללא פגע. הרחוב הראשי, מקסימיליאן שטרסה (Maximilianstraße) עמוס בחנויות קטנות, בתי קפה ומסעדות. בלינדאו יש גנים יפים, כנסיות עתיקות ובית עירייה היסטורי. אבל האטרקציה המרכזית מבחינת הנופשים הגרמנים (זהו יעד פופולרי לחופשות קיץ) היא הנמל. לאורך הנמל יש טיילת שמשקיפה על הסירות ועל המגדלור והפסל הענק של אריה שתוחמים את הכניסה לנמל.

מגדלור ופסל של אריה תוחמים את הכניסה לנמל של לינדאו | צילום: רותם בר כהן

את השיטוט בעיר כדאי לחתום בארוחה במסעדת EIL.GUT.HALLE, מסעדת שף שדוגלת בשימוש במוצרים עונתיים מהאזור. ביום בהיר כדאי לשבת במרפסת, שמשקיפה על האגם והמגדלור, וליהנות ממנה של דג מקומי, המבורגר מבשר בקר אורגני או שניצל וינאי, תזכורת לכך שאוסטריה נמצאת ממש מעבר לפינה. אתר המסעדה (שימו לב: רוב אתרי האינטרנט של המקומות המוזכרים פה הם בגרמנית). אם אתם לא רעבים לארוחה של ממש, צמוד למסעדה, על קו המים, יש גן בירה נחמד.

סמטה בלינדאו. העיר העתיקה לא נפגעה במלחמה | צילום: רותם בר כהן

עיירה מקסימה נוספת שמומלץ מאוד לבקר בה היא מירסבורג (Meersburg). הדרך המוצלחת ביותר להגיע אליה היא במעבורת היוצאת מהנמל של פרידריכסהאפן ועוצרת בכמה עיירות לאורך הדרך, אחת מהן היא מירסבורג. את השייט במעבורת מלווים נופים כפריים מקסימים וביום קיץ שמשי האגם מנוקד בסירות מפרש וגלשני רוח, כשמעל המים מרחף באלגנטיות צפלין. למרות ממדיה הצנועים, במירסבורג יש שתי טירות – הטירה הישנה (Alte Burg), אחת העתיקות בגרמניה, והטירה החדשה, שנבנתה במאה ה-17.

מירסבורג. שתי טירות, נמל וכרמים שגולשים עד האגם | צילום: רותם בר כהן

העיירה מחולקת לשני אזורים – העיר התחתית והעיר העילית. העיר התחתית נמתחת לאורך הנמל, עם הרבה חנויות מזכרות ומסעדות. אל העיר העילית מגיעים מהנמל בסדרה של גרמי מדרגות תלולים, כשנוף מרהיב נגלה במהלך הטיפוס. למעלה תגלו בתים עתיקים עם קורות עץ, אדניות פורחות, חנויות קטנות, בתי קפה ונקודות תצפית יפות על הסביבה.

לפני שנפרדים מהעיירה המתוקה הזאת, כדאי לעצור בנמל במסעדת Alte Post Meersburg. אנחנו ישבנו על קו המים, מול הסירות והמעבורות, ובהמלצת המלצר האיטלקי הזמנו פסטה ובקבוק של יין לבן מיקב מקומי – מקומי מאוד כפי שמעידה הקרבה של הכרמים אל השולחן בו ישבנו. אתר המסעדה.

מירסברג. האגם מבצבץ בין שורות הגפנים | צילום: Internationale Bodensee Tourismus GmbH, Achim Mende

תענוגות קולינריים באזור אגם קונסטנץ

על טעם ועל ריח, כידוע, אין להתווכח. יש מי שמתענג על כל נקניקיה עם כרוב כבוש ועל כל קערה של שפצלה (בצקניות) עם גבינה עתירת שומן מומסת מעל. אני מודה שאני פחות מתחברת למאכלים האלה, הנפוצים במטבח הגרמני. למרבה השמחה, האזור של האגם שופע ביקבי בוטיק, מבשלות בירה, מזקקות שנאפס, מטעים שאת הפירות הגדלים בהם פוגשים במאפים ועוגות – כיוון שאתם בחופש, הרשו לעצמכם לסיים את תלולית הקצפת המוגשת לצד העוגה…

רולדה עם קצפת ופטל טרי בבית הקפה של משפחת שטפלין | צילום: רותם בר כהן

הנה, על קצה המזלג, כמה מקומות שכדאי לבקר בהם, לערוך סיור היכרות כולל טעימות, להיאנח בסיפוק ולהחליט שאל הדיאטה תחזרו אחרי סיום הטיול.

שנאפס: Senft Destillerie

גם אם אתם כמוני ומעדיפים יין על פני סוגים אחרים של אלכוהול, ביקור במזקקה המשפחתית הזאת מומלץ בחום. זהו עסק משפחתי שפועל מעל 30 שנה, האב היה יינן מצליח שייצר ליקרים מפירות כתחביב, הבת הפכה את התחביב למקצוע ואת העסק המשפחתי לענף משגשג. במקום הזה מזקקים סוגים שונים שנאפס, משקה אלכוהולי מפירות שנפוץ מאוד באזור הזה של גרמניה: תפוחים, אגסים ופירות נוספים, וכן ויסקי, ג'ין ורום. אפשר להצטרף לסדנת טעימות או פשוט לעצור במרכז המבקרים ובחנות המעוצבת להפליא ולרכוש בקבוק או שניים, אביזרים למטבח, ריבות, דבש ומוצרים מקומיים נוספים. המזקקה נמצאת בפאתי העיר סאלם (Salem), שבה יש טירה מרשימה מוקפת בגנים יפהפיים. פרטים נוספים באתר המזקקה

סוגים שונים של משקאות אלכוהולים שמיוצרים במזקקת שאנפט | צילום: רותם בר כהן

יין: Teresa Deufel

עוד עסק משפחתי הסמוך לאגם הוא יקב בוטיק שנקרא על שמה של הבעלים והייננית הראשית, תרזה דופל. את הסיור בכרמים אנחנו פותחים עם כוס של יין קיצי קליל ומבעבע. אנחנו מטיילים בין שורות הגפנים בכרם האורגני שמסתיים בפארק נחמד על גדות האגם. את הסיור חותמת טעימת יינות המלווה בפלטת גבינות מצוינות. ביקב המשפחתי מייצרים 17,000 בקבוקים שנמכרים בעיקר באזור, כך שזאת הזדמנות כמעט יחידה לטעום מהם.

במהלך הקיץ אפשר ללוות את היינות של תרזה דופל במאכלים שאמא שלה מבשלת. המתחם המקסים של המשפחה כולל גם כמה דירות נופש להשכרה שמשקיפות על נוף פסטורלי של כרמים וגנים פורחים, במרחק כעשר דקות הליכה מהאגם. היקב נמצא ליד לינדאו, פרטים על סיור טעימות תמצאו באתר.

הכרם האורגני של תרזה דופל וכוס של יין קיצי מרענן מהיקב המשפחתי | צילומים: רותם בר כהן

דגים: Der Fischkoenig

כל יום, בשעה 4:30 לפנות בוקר, פול קטרלוהר יוצא בסירת הדיג שלו לאסוף את הרשתות שפרש באגם בערב הקודם. את השלל היומי תוכלו לטעום בחנות-מעדניה הקטנה שמנהלת אשתו אנגלה בפאתי פרידריכסהאפן או, אפילו טוב יותר – במסעדה הצמודה שבה בני הזוג מגישים מאכלי דגים, כולם מהאגם. אם אתם משכימי קום הרפתקנים, שלא נרתעים מלצפות בפול חובט בדגים והורג אותם מולכם, תוכלו להצטרף אליו לדיג של לפנות בוקר וכך לזכות בזריחה מקסימה מעל האגם. פרטים נוספים באתר

ארוחת דגים על גדות האגם, היש טוב מזה? | צילום: רותם בר כהן

גבינות: Käseschule Allgäu

בדרך לאלגוי (Allgäu), כשעה נסיעה מפרידריכסהאפן לכיוון צפון-מזרח, הנופים מחלפים: גבעות מפנות מקום להרים, במקום מטעי פרי וכרמים יש כרי עשב שבהם רועות פרות חומות-לבנות. הכביש הצר מתפתל מעלה, כשכל סיבוב חושף נוף יפהפה.

הדרך האלפינית העתיקה מביאה אותנו אל בית הספר לגבינות של גורג' גרונדל (Georg Grundl). הסדנה להכנת גבינות נמשכת כשעתיים ומלווה בסיפורים משעשעים של ג'ורג'. בסיום הסדנה מקבלים תעודה ונתח גבינה רכה למחצה שאותה למדתם להכין – ג'ורג' מכנה את הגבינה הזאת פטרלה, חיבור של פטה ומוצרלה. מכאן כדאי להמשיך למסעדה הצמודה לארוחה טובה עם מנות מסורתיות כמו שפצלה או כבד בקר עם פירה. לסיום, בקרו בחנות הכפרית הסמוכה שבה נמכרת תוצרת מקומית מפתה. פרטים נוספים על סדנת הגבינות תמצאו באתר

למעלה: הנופים היפהפיים של אלגוי. למטה: התוצרת המוגמרת של סדנת הגבינות – גבינה לבנה רכה שזכתה לכינוי פטרלה, חיבור בין פטה למוצרלה | צילומים: רותם בר כהן

בירה: מסלול הכשות ומבשלת בוטיק

מה אתם יודעים על כשות (hop)? האמת, שאני לא ידעתי דבר על הצמח העשבוני הזה, שגדל לגובה מרשים ויש לו תפקיד משמעותי בטעם ובארומה של הבירה. אבל בסופה של הליכה בין שדות של כשות במסלול שנקרא "מסלול הכשות של טטננאנג" (Tettnang Hop Trail) והמון הסברים מרתקים על הגידול, הקטיף והשימוש של הצמח, הרגשתי בשלה לגמרי לטעימות. את ההליכה במסלול שאורכו כארבעה קילומטרים סיימנו במבשלת בירה משפחתית Hopfengut 20. זוהי מבשלת בוטיק, שכיום מנהלים אותה אח ואחות, דור רביעי של מגדלי כשות מקומיים.

גן בירה במבשלת Hopfengut 20, עסק משפחתי בן ארבעה דורות | צילום: רותם בר כהן

החברה המשפחתית מספקת כשות ליצרני בירה ברחבי העולם, אבל הם עצמם מייצרים רק כמות מצומצמת של בירות במבשלה שלהם. אלו בירות ארומטיות ושונות מהבירות הגרמניות של היצרניות הגדולות והמוכרות. בגינה הפורחת פזורים שולחנות לטעימות בירה ויש גם ארוחות מלאות, שבהן מתאימים את הבירה לכל מנה. מלבד המסעדה, המתחם כולל מוזיאון קטן ונחמד שמדגים את ההיסטוריה של גידולי כשות באזור וכן גשר תלוי מעל השדות הירוקים של הכשות. מסלול הכשות והמבשלה נמצאים ב-Tettnang, פרטים נוספים באתר

שדה של כשות, צמח עשבוני שאחראי לארומה של הבירה | צילום: רותם בר כהן

לקינוח, התפוחים של משפחת שטפלין

אחרי כמה ימים שבהם מטעי הפירות ליוו אותנו לאורך הדרכים, יצאנו לראות את התוצרת מקרוב במטעים של משפחת שטפלין (Steffelin). לאחר סיור מודרך במטעי התפוחים האורגניים, שוטטנו ברחבי החווה המשפחתית, הכוללת כמה דירות נופש מקסימות במיוחד, מוקפות בגינות פורחות, חנות שבה נמכרת תוצרת מקומית (סלסלת אוכמניות חוסלה בתוך דקות ספורות) ובית קפה-מסעדה עם מאכלים מקומיים.

החנות הכפרית ובית הקפה במשק של משפחת שטפלין | צילום: רותם בר כהן

בין הדברים הנהדרים שאכלנו שם היה מאכל מסורתי אופייני לאזור שנקרא דינלה. זוהי מעין פיצה דקיקה שעליה תוספות שונות – אפשר להזמין דינלה עם ירקות וגבינות או עם ירקות ונקניקים. מומלצת בחום גם הדינלה עם פרוסות דקות של תפוחים והמון קינמון. עוד במומלצים: רולדה אוורירית עם קצפת ופטל טרי ועוגת תפוחים שהגיעו היישר מהמטעים המשפחתיים. פרטים נוספים על משק שטפלין תמצאו באתר.

מפת אגם קונסטנץ:
/h3>

בתמונה הפותחת: העיירה אגנו על גדות אגם קונסטנץ, צילום: Deutsche Bodensee Tourismus GmbH, Dietmar Denger

הפוסט לאורך אגם קונסטנץ: טיול מפתיע בדרום גרמניה הופיע ראשון במסע אחר

מזה 21 שנה שהאזור מארח את פסטיבל האוכל של מטה יהודה (שחגג את שנת ה-20 המוצלחת שלו דווקא בשנת קורונה), כאשר במסגרת הפסטיבל מתקיימים המון אירועים קולינריים, סיורי אוכל וארוחות מיוחדות. לחלק מהמקומות אפשר להגיע כל השנה, לרוב בתיאום מראש. הנה כמה תחנות שמומלץ במיוחד לבקר בהן:

כיף לפתוח את היום בבוסתן של אלורו מול הנוף של הרי ירושלים

אלורו: איזה בוקר נפלא

ב-1856 ירושלים סערה סביב חתונתם של יהושע ילין, שהיה אז בן 13 בלבד, לשרח לבית יחזקאל יהודה, בת ה-12. נישואים כאלה בין אשכנזי לספרדייה היו דבר שערורייתי באותם הימים. שנים אחדות לאחר מכן קנה אביו של יהושע, דוד, כרם זיתים עם שרידי מבנה ביזנטי בתחומי הכפר קאלוניה בהרי ירושלים, הרכישה הפרטית הראשונה שנעשתה בארץ ישראל בתקופת השלטון העות'מני. בעשורים שלאחר מכן  המבנה שופץ והפך לחאן דרכים, יהושע ילין נטע בו בוסתן וב-1890 בני הזוג עברו להתגורר במקום, מה שהיה לראשיתו של היישוב מוצא. בהמשך הבית ננטש, אבל ב-2006 המועצה לשימור אתרים שיפצה את הבית.

בפברואר 2020, רגע לפני התפרצות הקורונה בארץ, נפתח בבית ילין ההיסטורי בית הקפה אלורו, על ידי בני הזוג אורלי כהן אלורו ואריאל לוי, יחד עם אחותו של אריאל, הקונדיטורית חופית שוהם.  התפאורה, ואת זה בטח כבר הבנתם, מרהיבה – בית אבן עתיק, בוסתן ירוק ומטופח (אותו מעבד עד היום הנין של שרח ויהושע), כרם גפנים והנוף של הרי ירושלים מסביב. בנוף הזה אפשר להסתפק גם בארוחה בינונית, אבל ארוחת הבוקר של אלורו היא לא פחות ממושלמת.

מאפי בוקר לא שגרתיים בבית ילין

זוהי לא ארוחת בוקר סטנדרטית – היא מורכבת ממאפים מופלאים שמכינה חופית, המבוססים על בצקים כרוכים ומילויים מענגים, כמו סלק ואגסים, מנגולד, בטטות, חציל ועגבניה, קרם שקדים, עגבניות וזיתים והמועדף עלי – ארטישוק ובצל. המאפים המתוקים הם לא פחות נפלאים – תמצאו בהם פיסטוק, שקדים, קרם ברולה, קרואסון מקורמל, טארטלטים עם פירות ועוד. התפריט כולל גם סלטים, בורקס מוצא הממולא בטחינה וביצה קשה, וכריכים הקרויים של שמות המשפחות הראשונות במוצא, כמו כריך ברוזה, שמכיל גבינת גרוייר, קישואים חרוכים, עגבניות מיובשות בשמן זית, בלסמי, עלים ירוקים והממרח הסודי של סבתא עדה.

קשה להתעלם מכך שזהו מקום מאוד משפחתי עם זיקה לשורשים. רבים מבני המשפחה עובדים במקום, הכל נעשה ביד, כולל המאפים והממרחים וגם חלק מהירקות גדלים בערוגות הירק של המקום, כשהתוצרת היא לרוב אורגנית.

בפסטיבל יגישו מנות מיוחדות ובימי רביעי אחר הצהריים ניתן יהיה להשתתף בסיורים מודרכים בהרשמה מראש.

בית ילין, סיבוב מוצא
שעות פתיחה: א'-ה' 16:00-8:00, ו' 14:00-8:00
טלפון: 050-9772120

ירוקל'ה: מהחממה לשולחן

מושב מטע הסמוך לבית שמש הוא כבר מזמן לא המושב החקלאי של עולים מתימן ומצפון אפריקה כפי שהיה בראשית דרכו. אבל במושב עדיין נותרו חקלאים, אחד מהם הוא ניסים בר ששת, שיוצר חקלאות מסוג אחר. הוא והשותף שלו שלו אטיאס הקימו לפני שש שנים את ירוקל'ה – משק חקלאי שמתמחה בגידול עלים, תבלינים ופרחי מאכל ונועד לתת מענה למסעדות יוקרה. בין היתר הם עובדים עם שפים של המסעדות הטובות בישראל, כמו יובל בן נריה מטאיזו ויוסי שטרית (לשעבר קיטשן גארדן).

ניסים בר ששת בחממות שלו במושב מטע

הסיור בחממות של ירוקלה הוא חוויה לכל החושים. אם חשבתם שתראו פה רק ירוק – תחשבו שוב. חוץ מעלים מכל הסוגים, שכוללים לא אורגנו, טימין וזעתר אלא גם עלי חמציץ פרפר, עלי תלתן אדום, שיסו אדום וסלסלי כסף, בחממות מגדלים גם שלל פרחים ססגוניים, כולם מיועדים למאכל. בין היתר תמצאו כאן פרחי ציפורן, שצבעם הסגול העז הופך אותם לאטרקטיביים לקישוט קוקטיילים, ליטל סטאר – פרח שהוא לא רק יפה אלא גם בעל טעם אגוזי נהדר שמזכיר ארטישוק ירושלמי, חרצית מתורבתת שהפרחים שלה מתאימים לקישוט עוגות וחמציץ סגול – שלו טעם חמצמץ ומרקם עדין.

בפסטיבל יתקיימו בימי שישי סיורים בחממות, במהלכם כל משתתף יקבל סלסלה ויקטוף לעצמו את העלים והפרחים שירכיבו את הסלט שלו, תוך הסברים מרתקים על אופן גידול העלים והדרכים לשלבם במטבח הביתי.  אחר כך יושבים בטבע ואוכלים את הסלט, כשאפשר גם לרכוש קינוחים ומאפים. כל סיור נמשך כשעה וחצי.

ירוקל'ה – חקלאות כתרבות
מושב מטע
טלפון: 052-2268612

סלט רענן של עלים, עשבים ופרחי מאכל בירוקל'ה

בחצר של עופר: ארוחה עם נוף

מה צריך בשביל ארוחה מושלמת, חוץ מאוכל טוב? נוף יפה, עיצוב מזמין, שירות ידידותי ואלכוהול משובח. כל אלה הם המרכיבים שמהן עשויה הארוחה בחצר של עופר במושב מטע. עופר, אשר עבד בעברו באינטל, החליט לפני שבע שנים ללכת עם התשוקה שלו. הוא עזב את העבודה באינטל והקים מבשלת בירה בחצר ביתו. עם הבירה הוא הגיש אוכל – פוקצ'ות, לחמים ומאזטים. באיזשהו שלב הוא הפסיק לייצר בירות, אבל האוכל נשאר, כשבמוקד הארוחה נמצאים בשרים מהמעשנה. כך נולדה המסעדה הביתית הקטנה והמקסימה הזו.

החצר היא לא סתם חצר – היא תגרום לכם לרצות להשתקע בה לנצח. ממרפסת העץ נשקף נוף נפלא של הרי ירושלים, וגם בשעת צהריים אפשר היה ליהנות מבריזה נעימה. בשעת שקיעה הנוף משכר ממש. מסביב יש יצירות אמנות ייחודיות, מעשה ידיו של עופר, ופריטי אספנות לרוב. את הריהוט בנה עופר במו ידיו מחומרים ממוחזרים – השולחנות למשל שימשו בעבר כמשטחי תחמושת של הצבא האמריקאי.

מרפסת עם נוף בחצר של עופר במושב מטע | צילום: סימי שאואר

האוכל ממשיך את הסטנדרטים הקפדניים של העיצוב והאווירה. עופר פורס פרוסות של לחם טרי שזה עתה נאפה, וכולל בין היתר סלק, בצל סגול, תפוחי פינק ליידי, ריבת בצל ואפרסקים מהגינה. הלחם הוא רק ספתח לארחה שכוללת עוד הרבה הפתעות כמו סירות מופלאות של חסה הממולאות בסלמון ובריבת בצל, סלטים נהדרים, מטבלים ובשרים משובחים מהמעשנה, כמו פיקניה וסטייק טומהוק. את הבשר המשובח עופר בוחר בקפידה, מאותו קצב שמספק את הבשרים לשפים נחשבים כמו עזרא קדם ואסף גרניט. גם שאר חומרי הגלם מגיעים מיצרנים מקומיים ועופר מקפיד על אוכל עונתי ומקומי. אפילו הקוקטיילים שמלווים את האוכל עונתיים (למשל, ויסקי סלק וג'ינג'ר) ומבוססים על אלכוהול שמיוצר באזור.

נתחי בשר עסיסיים בחצר של עופר

המסעדה של עופר פתוחה בשבתות לאורך כל השנה, בתיאום מראש,  לתפריט קבוע שכולל לחם שנאפה במקום, סלטים ומטבלים, ארבעה סוגי בשרים מהמעשנה, סלט ירוק עם רוטב יפני, ירקות שורש בתנור ובראוניז לקינוח. בפסטיבל ניתן יהיה להגיע גם בערבי חמישי ושבת,  לבחור מנות כיפיות מהתפריט (כמו צלעות טלה במרינדה אסייתית וללגום קוקטייל מול השקיעה.

טלפון: 054-7910480

אשתו של עופר, גליה, היא מטפלת רגשית במקצועה שבשנים האחרונות הפכה לסטייליסטית. בתור אמא צעירה, היא חשקה במקום שאליו הוא תוכל להגיע ביום שישי בבוקר, ליהנות מקפה, סדנה וקניות. לפני שלוש שנים, במהלך טיול של שנה בדרום-מזרח אסיה, גליה למדה סטיילינג, ולאחר מכן היא פתחה בביתה את המקום שהיא חלמה – סטודיו יפהפה שמגיש מאפים מלוחים ועוגות, קפה וגם תוכן  – הרצאות וסדנאות. במקום יש גם חנות בה גליה מוכרת בגדים ותכשיטים של מעצבות מהאזור וגם מהאוסף הפרטי שלה. במסגרת הפסטיבל יתקיים ב-18.6 בוקר שישי נשי בו תתארח ניצן אגמי לסדנת אינסטגרם שתלמד נשים ליצור נוכחות דיגיטלית בולטת.

פרטים נוספים בטלפון 054-4755726

בחצר של עופר. אפילו הקוקטיילים עונתיים

ארוחה כורדית אצל מירי מזרחי בכבוד

אחד הדברים שמייחדים את פסטיבל האוכל הכפרי של שפלת יהודה הוא הארוחות בבתיהם של בשלנים ביתיים, יוזמה שהתחילה פה הרבה לפני שקמו מיזמים כמו Eatwith. כאן לא מדובר בעוד ארוחה במסעדה ביתית בחצר – המבקרים נכנסים לסלון או לפינת האוכל של הבית, אוכלים עם המארחים ושומעים סיפורים – ממש כמו ארוחת שבת אצל חברים.

מירי מזרחי בכבוד עם הממולאים הנהדרים שלה | צילום: סימי שאואר

ארוחה אחת מומלצת במיוחד היא הארוחה הכורדית של מירי מזרחי בכבוד, שמוגשת בסלון ביתה בדירת גן בבניין משותף בצור הדסה. מירי היא צברית וכך גם הוריה, אבל סבה וסבתה נולדו בכורדיסטן, והביאו איתם משם את המתכונים וגם טכניקות בישול מסורתיות. סבתא של מירי נהגה ללקט עלים ועשבי תיבול למאכלים שלה וידעה איפה ללקט כל דבר. היא לימדה את מירי את רזי הבישול הכורדי המסורתי ומירי מכינה היום בארוחות שהיא מגישה את אותם מטעמים – קובה חמוסטה, קובה אדום, יפרח (ממולאים נהדרים, ובהם עלי גפן ממולאים באורז וכרוב ממולא באורז), שעועית בלדי, אורז כורדי עם עלי סלק, בצלים ולימון, חמין מקרוני, ועוד מטעמים. גולת הכותרת היא הקובה, אשר בה הקציצות מורכבות מבשר וחיטה (ולא סולת) ומתבשלות במרק חמצמץ וטעים להפליא. הארוחות של מירי הן לא רק טעימות מאוד אלא גם משביעות מאוד, וקבלת הפנים הלבבית תורמת לחוויית האירוח.

מירי תארח בפסטיבל בימים רביעי וחמישי בערב ושישי בצהריים לארוחה עשירה שכוללת את כל הטוב שעל השולחן, לקבוצות של מינימום חמישה סועדים. בשבת בצהריים אפשר להגיע לארוחת חמין.
טלפון: 050-9888070, ניתן להגיע בהזמנה מראש בלבד.

מרק קובה אדום של מירי מזרחי בכבוד | צילום: סימי שאואר

הסבים שותים

נכון, צור הדסה הוא אולי לא המקום הראשון שעולה בדעתכם כשאתם חושבים לדפוק את הראש, אבל הסבים שותים – ותודו שהשם הזה גאוני – הוא מקום נהדר להצטייד בו באלכוהול משובח. את המקום פתח עוד חולם – אמיר גוטל, כשנכדתו הראשונה נולדה לפני שש וחצי שנים. גוטל הוא מספר סיפורים בחסד, ממוצא צרפתי. הוא היה מפקח נוער בסיכון במשרד החינוך אבל כשהגיע לשיא והרגיש שאין לו לאן להתקדם, הוא החליט לקדם את תרבות היין באזור.  גוטל מחפש ייננים מהאזור שמכינים יין מעולה וככה עוזר גם לייננים של האזור להגיע לקהל רחב יותר וגם לקהל ליהנות מיין מקומי איכותי. "ממש כמו שמי שגר באלזס לא ישתה יין מבורגון", הוא מסביר.

החזון והאידאלים של גוטל לא נגמרים פה. גוטל  מאמין ששתיית יין טוב לא צריכה לעלות הרבה, ולכן הוא לא מחזיק בקבוקים שמחירם עולם על מאה שקל. בנוסף ליין גוטל מוכר גם בירות ממבשלות האזור, ויסקי (במטה יהודה יש לא פחות מארבע מזקקות ויסקי), ומשקאות אלכוהוליים נוספים, כמו סיידר אגסים מופלא של המתססה.

אמיר גוטל מהסבים שותים. מקדם יין איכותי משפלת יהודה

כל השנה אפשר לקנות יין ומשקאות אלכוהוליים נוספים בחנות הקטנה שנמצאת מתחת לביתו של אמיר, אבל בפסטיבל אמיר עושה אירועים מיוחדים ביחד עם מצילות מזון (פרויקט קהילתי שפועל בירושלם וסביבתה לצמצום בזבוז המזון). באירועים האלו מוגשות ארוחות של 5-4 מנות, בהן משדכים את היין למנות ושומעים סיפורים מרתקים של אמיר על דמויות שהשפיעו על עולם היין הישראלי. האירועים יתקיימו ב-10.6, 24.6 ו-30.6.

הסבים שותים
הורד 316, צור הדסה
טלפון: 054-4874898

פסטיבל האוכל הכפרי של שפלת יהודה יתקיים השנה בתאריכים 9 ביוני – 3 ביולי ויכלול עוד הרבה ארוחות, סיורים, סדנאות ושיתופי פעולה מיוחדים. את תכנית הפסטיבל המלאה אפשר לראות באתר המועצה האזורית מטה יהודה.

הפוסט טיול קולינרי במטה יהודה: לאכול, לטייל, לאהוב הופיע ראשון במסע אחר

אוכל הוא חלק חשוב ומשמעותי בטיולים. מעבר לערכיו הפיזיולוגיים הברורים, הוא חלק מחוויית הטיול, הוא עוזר לנו לחוש את היעד בו אנחנו מטיילים ומהווה גורם חברתי מחבר, שתמיד מעלה חיוך.

בשל כך, אני ממליץ לקחת ברצינות את התזונה בטרק ולא להתפשר. עולם המזון בטרקים התפתח בקצב אדיר בשנים האחרונות, וגם בטרק בו אנחנו מחשבים כל גרם, אנחנו יכולים להתפנק בארוחות מקומיות ומזינות. ומעבר לכל זה, הרבה יותר כיף לטייל תוך הידיעה שיש מה לאכול בערב, ושזה באמת טעים.

ארוחת ערב בבקתת הרים. כיף לטייל במשך היום כיודעים שבסופו ממתינה ארוחה חמה | צילומים: יזהר דמטר

ברשימה הבאה אנסה לתת כללים לארגון המזון לפני ותוך כדי הטרק. לפני כל זה, אציין שתזונה וטעמים הם עניינים אישיים מאוד, ולכל אחד יש את ההעדפה שלו. השתמשו ברשימה זו בתור עצות כלליות והכווינו אותן אל הטעם המיוחד שלכם. אפשר להתייחס לרשימה כהכוונה לאריזת מזון לטיול של שבועיים או רק ליום אחד.

עשרת הדיברות של מזון בטרק

1. אל תארזו יותר מדי מזון

אין מה לעשות, לכולנו יש איזה "דודה" אי שם בראש, שתמיד תוסיף עוד מזון שרק יהפוך לעוד משקל בתיק, לארוחה כבדה מדי בערב או במקרה הגרוע – לפסולת. הילחמו באותו צורך בלתי נשלט, רשמו לעצמכם כמה באמת אתם צורכים ביום ממוצע באקלים האופייני לטיול בו אתם נמצאים, ונסו לדייק בכמויות.

2. אל תארזו רק סוכר

זה נכון, חתיכת שוקולד במקום הנכון שווה פי אלף מכל תבשיל אחר ביקום (אני קצת מכור, מודה…), אבל זכרו תמיד שעם כל הכבוד לסוכר, הגוף שלנו זקוק להרבה מעבר לו. כשחושבים על הטעמים השונים, קל יותר ליצור מגוון מזונות לאורך היום.

3. מגוון, מגוון, מגוון

זה רלוונטי גם לארוחת צהריים אחת, וגם לטיול של שבועיים. עבורנו, בני האדם, השפע מסמל הרבה יותר ממגוון טעמים. זה כיף, זה צבעוני וזה נותן הרגשה נהדרת במהלך היום או הטיול. חשבו על טיול של שבוע בו ארזתם רק אורז ופטרוזיליה, איזה דיכאון! נסו לגוון ככל האפשר, הביאו תבלינים, ארזו מנות קטנות מהמעדנייה של הסופר ושתפו את מזונכם עם עוד מטיילים. אלו המקרים בהם 1+1 שווה 3.

אוכמניות טריות שלוקטו לאורך הדרך מגוונות את הארוחה ומשמחות את החיך

4. אל תארזו מים

מה?? איך אפשר בלי מים? אל תיבהלו, כוונתי היא לא למי שתייה, אלא למים שבמזון. במידה שאתם אורזים מזון לטיול ארוך, נסו לצמצם את כמות המים שבו למינימום. בדרך כלל, בנקודות החניה יהיו מים (ובמידה שלא – יש לתכנן את כמות המים הנדרשת מראש), ואם נישא מזון מיובש, נוכל "להרטיב" אותו במי המקום וכך לחסוך את משקל המים מהמזון. דוגמה קלאסית למזון "רטוב" היא קופסאות שימורים, שתמיד יכילו כמות רבה של נוזל. דוגמה קלאסית למזון מיובש היא מנה חמה (הידועה לשמצה…), אבל עם מעט מחשבה אפשר לארוז מזונות מיובשים טובים בהרבה. בתקציב נמוך אפשר להסתפק בעדשים כתומות, למשל, שמתבשלות במהירות, אורז מהיר, פסטה עשירה בביצים ועוד. בתקציב גבוה אפשר לרכוש "מנות טרקים", שהן מזון מעולה ומיובש בהקפאה. וכך, בעזרת מים חמים, ניתן להכין פסטה ברוטב בולונז, אורז בקארי ועוד ועוד, הרשימה אינסופית. המהדרין יוכלו לייבש לעצמם את המזון במתקן ביתי.

5. זיפ-לוקס

אם עוד לא עשיתם זאת, הכניסו כעת שקיות זיפ-לוקס לרשימת הציוד הקבועה שלכם לטרק. ניתן לארוז בהן מחדש מזון ולהימנע מלקחת לטרק המון אריזות מיותרות ולמחזר אותן מראש. ניתן לשמור בזיפ-לוקס שאריות מזון תוך כדי הטיול (כן, גם מזון רטוב ושומני), וניתן גם לאכסן בהן דברים שלא היינו רוצים שיירטבו אם יגיע מזג אויר גרוע.

6. חשבו על "חיי התרמיל" של המזון שלכם

חיי תרמיל היא המקבילה בטיול בטבע לחיי מדף בסופר. לחם לבן, למשל, לא יעמוד בטלטלות הדרך, ויתייבש ויתפורר במהירות. לעומתו, לחמים צפופים וכהים מאוד (פומפרניקל ודומיו, למשל) יחזיקו כמה ימים בקלות. באגף הגבינות, תמיד העדיפו גבינות שמנות או מלוחות, גבינה בעלת יותר מ-10% שומן יכולה להחזיק ללא קירור בטמפרטורות סבירות יותר מיום, וככל שאחוז השומן עולה כך גם זמן חיי התרמיל שלה עולה. בימים חמים או באריזה לא נכונה, גם כמה שעות בתרמיל בדרך לפיקניק של הצהריים יכולים לחרב לנו את ארוחת החלומות לה התכוננו.

7. חשבו על מזון מהיר

כאן כמובן אני לא מתכוון למקדונלדס ודומיו, אלא על מזון מהיר להכנה. זה יכול להתחיל בחיתוך הלחם מראש ואריזה נכונה שלו, ולהמשיך למזונות שזמן הבישול שלהם קצר משמעותית. זמן בישול קצר גם יקל על כמות הדלק שעליכם לקחת אם בכוונתכם לבשל בשטח, וגם יקל על פרק הזמן שבין תחילת ההכנה לאכילה עצמה. כשרעבים אחרי הליכה טובה, זמן כזה הוא נצח…

8. חשבו מה תוכלו להשיג לאורך הדרך

למשל באלפים, כמעט בכל טיול אנחנו עוברים אזור של חוות ומרעה, שם אפשר להשיג גבינה טרייה וטובה. בהרבה מהטיולים אפשר לתכנן את המסלול כך שנעבור דרך עיירה או כפר ונתארגן מחדש בחנות מכולת, ובהרבה מבקתות ההרים בעולם ניתן לרכוש מזון חם ומזין במהלך היום, ובוודאי שגם בערב. אפילו בגרינלנד הנידחת אנחנו קונים דגים טריים ישירות מהדייגים שפוגשים בדרך. כך גם אפשר ליהנות ממזון מקומי וטרי, שמהווה בעיני חלק חשוב בחוויית הטיול.

ארוחה ממוצרים מקומיים שמוצאים לאורך הדרך היא אחת מההנאות הגדולות של הטיול

בהכנה נכונה אפשר אפילו לתכנן היכן נשתה את כוס הקפה של השעה 10:00, ולא לשאת על הגב את ערכת הקפה הכבדה. כלל זה מתכתב כמובן עם כלל מספר 1 שלעיל.

9. צמצמו את כלי האוכל והבישול

הסיר יכול להיות גם כוס, גם קערת סלט, גם קופסה שתגן על המזון וגם קסדה למקרה שאצטרובלים יפלו עלינו… נסו להתמקד בכלים יעילים וקלים.

10. אחרון והחשוב מכולם – עשו את זה אישי

אני לא מסוגל לטייל בלי מעט פירות טריים. אני מוכן לקחת את המשקל העודף, מוכן לקחת את המים מהם אמרתי להימנע (פירות טריים מכילים אחוז גבוה של לחות, כמובן), ובלבד שאוכל  ליהנות מתפוח טרי בבוקר. לכל אחד מאיתנו יש את הדברים הקטנים שעושים לו את היום. הקפידו עליהם, הם שווים הרבה יותר על השבילים.

לסיכום, כל מה שנותר לי להגיד זה בתיאבון!

_____

יזהר דמטר – מדריך טרקים במגוון יעדים בעולם. בשנים האחרונות מתגורר בצרפת עם בת זוגו והכלב טוביה. מטפס, מטייל, מבשל וכותב. אוהב הרים גבוהים, מדבריות ואוכל טוב. אתר אינטרנט

הפוסט מה אוכלים בטרק? עשרת הדיברות הופיע ראשון במסע אחר

את הבוקר פתחנו בכליל, אחד היישובים הכי ירוקים בארץ. פחות משעתיים נסיעה מגוש דן, ועם זאת, במרחק של עולם שלם. בתי היישוב פזורים על כמה גבעות, נחבאים בסבך הצמחייה. הגינות לא מגודרות והן משתלבות בטבעיות בחורש הים תיכוני, הדרכים בישוב אינן סלולות וגם חשמל אין – את הבתים מאירים ומחממים בעזרת אנרגיה סולרית, ולא מסיבות של ביורוקרטיה, אלא מתוך בחירה ורצון של התושבים, שאקולוגיה עבורם היא דרך חיים, לא מושג שנשמע טוב על הנייר.

אחוזת השחר בכליל. אקולוגיה זאת דרך חיים, לא רק משהו שנשמע טוב | הצילומים בכתבה: רותם בר כהן

סדנת בישול בכליל: מטבח בריא ושמח

בפאתי כליל, בבית אבן חלומי, מהסוג שגורם לי לרצות להישאר כאן לתמיד, מול האח הבוערת והחלון המקושת שמכניס את הנוף פנימה. גם הריחות שממלאים את החלל היפהפה מזמינים להישאר לשעות ארוכות, אם לא לימים וחודשים. על הריחות אחראית חגית לידרור, שמעבירה כאן סדנאות בישול לזוגות, משפחות וקבוצות, על טהרת המטבח הצמחוני.

פתיחה בריאה: משקה מפולי קקאו טחונים גס וחלב שקדים, מומתק בסירופ מייפל ותמרים

את הארוחה אנחנו פותחים בשוט של קקאו – משקה האלים, שחגית רוקחת מפולי קקאו טחונים גס, חלב שקדים וזרעי ציה, כשעל המתיקות אחראים סירופ מייפל ותמרים. מי היה מאמין שהגרסה הבריאה והטבעונית לקקאו יכולה להיות כל כך טעימה? בזמן שאנחנו מושיטים יד למזוג עוד כוסית, חגית מספרת על הסדנאות שלה. לדבריה, הן מהוות הזמנה להתחבר למטבח ממקום של שמחה ובריאות. ואכן, שמחה גדולה אוחזת בנו למראה השולחן הערוך, ועוד יותר – לטעמים הנהדרים שמוכיחים ש"בריא" ו"טעים" לא רק שאינם דבר והיפוכו, הם ממש מתחברים זה לזה בשלמות. פרוסות של לחם מכוסמת ירוקה, חמימות מהתנור, נמרחות בשלל ממרחים, כמו ממרח צנוברים עם עגבניות מיובשות, שני סוגי פסטו וטחינה ורודה שקבלת את צבעה המקסים מסלק. לצד אלה, אנחנו נהנים ממרק עם טעמים וניחוחות של הודו ומשקה היביסקוס בצבע אדום עז

בריא וטעים חוברים זה לזה בתבשילים של חגית לידרור

"אני עובדת עם מזג האוויר, העונות, מצב הרוח של המשתתפים. זאת הזמנה לתהליך, שבסופו המתכונים והטעמים לא נשארים פה, אלא באמת אפשר לבשל אותם גם בבית", אומרת חגית.

הבית היפהפה שבו נערך המפגש שלנו הוא חלק ממתחם אירוח שנקרא אחוזת השחר, הכולל שלושה בתי אבן מוקפים בגינה פרועה ונפלאה, המשקיפה על ואדי יחיעם. בכל אחד מהבתים יש שני חדרי שינה, סלון עם קמין עצים, פינת אוכל ומטבח. המתחם מתאים לאירוח של זוגות, משפחות וקבוצות ולקיום של סדנאות.

הנוף מהחלון בסלון של אחוזת השחר

מידע שימושי: חגית לידרור, טלפון 052-6464884; אחוזת השחר, טלפון 054-4616867.

נועלוש: בין פריז לגליל

נסיעה בדרכים הרריות עם נוף מהסוג שגורם ללב להחסיר פעימה מביאה אל התפר שבין כפר ורדים ותרשיחא, אל נועלוש. זה בדיוק מסוג המקומות שכיף כל כך לעצור בהם במהלך טיול בגליל. בקפה-מסעדה אפשר לאכול מנות יצירתיות ועשירות בטעמים גליליים, כמו פרנה פתוחה עם ביצי עין, חציל קלוי ופלפלים, או פרוסות דקות של דג מטיאס המעטרות תלולית של צז'יקי. לקינוח, פאבלובה ענקית שמספיקה לארבעה סועדים לפחות, וצלוחית של עוגיות פריכות שנמסות בפה. למרות הטעימות הבריאות בכליל והעצירות הקולינריות שעוד חיכו בהמשך הדרך, אי אפשר היה להשאיר אפילו פירור אחד על הצלחת.

מטעמים מלוחים ומתוקים בנועלוש, מסעדה-קונדיטוריה-מעדניה בתפר בין כפר ורדים לתרשיחא

לצד בית הקפה הנעים יש כאן גם מאפייה ומעדניה, ועל הכל מנצחים בני הזוג נועה ומוטי יפרח. מוטי הוא שף קונדיטור, בוגר בית הספר היוקרתי לבישול, הקורדון בלו בפריז. את הכריכים, הקינוחים והמאפים המוצלחים שנאפים ונמכרים כאן אפשר לאכול במקום, לצד כוס קפה, או להצטייד לדרך (הכי טוב – גם וגם…).

המעדנייה של נועלוש. מומלץ להצטייד לפיקניק בטיול או לארוחה כשחוזרים הביתה

מידע שימושי: נועלוש, אזור התעשייה כפר ורדים, טלפון: 04-6000068, פתוח מ-8:00 עד 19:00, בשישי עד שעה לפני כניסת השבת, סגור בשבת. כשר

בוזה: דו-קיום מתוק

קפיצה קצרה מנועלוש ואנחנו בלב תרשיחא, בגלידרייה שמסמלת את הדו-קיום הגלילי בדרך הכי מתוקה שאנחנו מכירים. הבעלים של בוזה הם עלאא סוויטאת מתרשיחא, שהוא גם בעליה של מסעדת אלומה המקומית הנחשבת, ואדם זיו מקיבוץ סאסא, שעבד בגלידריות שונות בעולם ולמד את רזי המקצוע. ביחד הם פתחו את בוזה, "גלידה" בערבית, עם טעמים ממכרים, שקנו להם אוהדים רבים ברחבי הארץ. בתרשיחא נמצא הסניף המקורי, שאותו פתחו בשנת 2012, בהמשך נפתחו עוד ארבעה סניפים (ראו פרטים במידע השימושי). אדם אחראי על ייצור הגלידה, עלאא על תפעול המקום ועל האירוח.

עלאא מקבל את פנינו בכניסה לגלידרייה בחיוך רחב, בידו צלחת עמוסה בהררי גלידה. זהו הטעם החדש שנרקח במיוחד לקראת הבחירות, הוא מספר לנו. והשם? כמה הולם: גלידה מושחתת. זוהי גלידת שוקולד עם מלח וקרמל, מתוקה ומלוחה גם יחד, כמו החיים עצמם…

עלאא עם גלידה מושחתת, מהדורה מיוחדת לבחירות. שילוב של מתוק ומלוח, ממש כמו החיים…

לשאלתנו, עלאא מספר כי הטעמים הכי פופולריים הם וניל ושוקולד, אבל חבל להסתפק רק בשני אלה. הקדישו קצת זמן להתבוננות בתצוגת הגלידות: אפשר לבחור בין טעמים מורכבים ומעניינים כמו ערק אשכוליות, מסקרפונה תאנים או קשיופה – שילוב של קשיו, קרמל מלוח וקוקוס קלוי. ומה הטעם הכי מוזר שרקחו בבוזה? עלאא צוחק: יש כמה מתחרים על התואר הזה – למשל, גלידת ווסאבי ותפוחי עץ או גלידת ריקוטה עם בזיליקום. "אנחנו לא מפחדים להתנסות," הוא אומר, "לכל רעיון חדש, קודם כל אנחנו אומרים כן. אם הטעם מוזר מדי, כמו שקרה לנו עם גלידת אצות ספירולינה, פשוט לא מייצרים אותו". וכמה התענוג הקר והמתוק עולה? 12 שקל לכדור אחד, 35 שקל למנה גדולה בצלחת, שמספיקה בקלות לארבעה אנשים.

עלאא בפעולה. וניל ושוקולד הכי נמכרים, אבל שווה לנסות גם טעמים אחרים | צילום: אורנה בן חיים

מלבד הגלידות המצוינות, שנעשות כל יום מחומרים טריים ועונתיים, הסיפור של שני הצעירים, מתרשיחא ומסאסא, זכה להכרה והוקרה, כשבשנת 2018 הם קיבלו פרס מטעם האו"ם שניתן לעסקים העושים את העולם למקום טוב יותר.

מידע שימושי: הסניף בתרשיחא נמצא ברחוב השוק 1, טלפון: 04-8738984, פתוח מ-11:00 עד 23:00, בשבת מ-10:00 עד 23:00. סניפים נוספים: בקיבוץ סאסא (שם גם מתקיימות סדנאות לילדים), בצומת הגומא ושני סניפים בתל אביב, ברחוב החשמונאים 91 וברחוב בני אפרים 280. אתר

נור: פורצת גבולות

בשלב הזה, יש להודות, כבדות מסוימת אחזה בנו והעפעפיים איימו להיסגר לתנומת צהרים קלה. אבל לא לאורך זמן, כי התחנה הבאה, במרכז הכפר ג'וליס, דרשה ערנות מוחלטת. את פנינו מקבלים בחיוך בסמה, בעלת המקום והטבחית, ונור, בנה בן ה-17, שעל שמו נקראת המסעדה. עוד לפני שאנחנו טועמים מעשי ידיה של בסמה, אנחנו שומעים מפיה את הסיפור שלה ומתקשים להסתיר את ההתרגשות.

נור, מסעדה דרוזית בלב הכפר ג'וליס

בקול שקט היא מספרת: ב-2002, כשהיתה בהיריון ראשון, בעלה מורסל, ששירת בצה"ל, נפצע מרסיס בראש בזמן סיור בשומרון. כתוצאה מהפציעה הוא הפך לצמח ונשאר במצב הזה במשך 13 שנים, עד שנפטר. ארבעה חודשים אחרי הפציעה נולד בנם נור – "פירוש השם אור, כי הוא אור החיים שלי", היא אומרת. בסמה חזרה עם התינוק הרך לבית אמה בג'וליס ואחרי שבעלה נפטר היא פתחה בית קפה במרכז הכפר, מהלך מאוד לא שגרתי בחברה הדרוזית השמרנית, בה לא נהוג שאלמנה יוצאת לעבוד מחוץ לבית, ועוד יותר מזה – פותחת עסק עצמאי. אבל היא בחרה להתעלם מהביקורת מבית ומחוץ, התחילה לאפות עוגות ולתפעל את בית הקפה. בהמשך, הבינה שכדי לשרוד היא צריכה למשוך אנשים מחוץ לכפר והפכה את המקום שלה, שנקרא על שמו של נור בנה, למסעדה של ממש. השולחן שהיא פותחת לנו מסחרר במראהו, עם מטעמים שלא תטעמו במקומות אחרים. זהו בישול דרוזי אותנטי, מהסוג שמוגש בבתים, וכאן הוא ממלא את האוויר בניחוחות נפלאים ואת הפה בטעמים מפתיעים ומשמחים מאוד.

מנות פתיחה (למעלה) ומנסף עם בשר כבש טחון. תשאירו מקום לקינוח…

המנות הראשונות נפלאות ממש – מברדיה, שהוא סלט בורגול דרוזי עם מיץ עגבניות ונענע, סמבוסק ממולא בבשר, חצילים וקישואים זעירים ממולאים באורז, קובה במילוי עוף, עלי גפן ממולאים באורז, פיתה דרוזית מגולגלת סביב בשר טחון ועוד ועוד. תעשו לעצמכם טובה ואל תתמלאו יותר מדי, כי למנה עיקרית מגיע מנסף – צלחת ענקית של תבשיל אורז עם עוף, גרגרי חומוס, כרובית וצנוברים, או בגרסה אחרת, טעימה לא פחות – עם בשר כבש במקום העוף. ועוד המלצה קטנה: תשאירו מקום גם לעוגיות ולבקלוואה, שמזכירות מיד כי את דרכה הקולינרית בסמה החלה כאופה. עוגייה פריכה ממולאת בתמרים לצד כוס של תה צמחים או קפה שחור חזק שנמזג מהפינג'ן – קשה לחשוב על דרך טובה יותר לסיים ארוחה.

סיום מתוק לארוחה בנור

מידע שימושי: נור מסעדה דרוזית, במרכז ג'וליס, טלפון: 077-7299243, פתוח כל השבוע, מ-8:30 עד 22:30.

פלוקה: כשקלמארי פוגש חומוס

אל המסעדה החדשה (נפתחה ב-2019) של השף סעיד שאמי הגענו בסופו של יום עמוס בטעמים גליליים נפלאים. לכאורה, לא נותר מקום לעוד מנה. למעשה, הבישול היצירתי והמלהיב של השף הצעיר מצא לו דרך לא רק לבטן, אלא גם ללב.

לפני האוכל, על כוס של ערק עם קרח ומיץ לימון, סעיד מספר קצת על עצמו ועל המקום שפתח לפני חודשים אחדים. הוא נולד בעכו, ליד המגדלור, "המקום עם כל התיירים". אחרי שלמד בישול, עבד כטבח במשך עשור באילת, עוד שנתיים בלונדון ושלושה חודשים באניית קרוז ששטה לאיים הקריביים. בתום מסעותיו בארץ ובעולם חזר לעיר הולדתו, ובשנים האחרונות הוא עובד עם נוער בסיכון, מלמד את הנערים והנערות את רזי המטבח. למסעדה שפתח בעכו העתיקה הוא קרא פלוקה – כשמה של סירת דייגים שיוצאת לים בלילה ובעזרת אור מושכת אליה את הקלמארי, ובעקבות כך גם את הדגים.

רחוב סאלח א דין בעכו, שבו ממוקמת מסעדת פלוקה של השף סעיד שאמי

פלוקה היא מסעדת דגים ים תיכונית, אבל שונה ממסעדות הדגים המוכרות. היא חושפת את הסועדים לטעמים ומרכיבים שונים ומלהיבים. "יש בים התיכון הרבה דגים, לא רק לברק ולוקוס", סעיד אומר ומספר שבכל יום, מוקדם בבוקר, הוא ניגש לספק הדגים שלו וקונה את השלל הטרי שעלה ברשת, לזה הוא מצרף ירקות טריים מהירקן שמול המסעדה, את התבלינים הוא קונה בגרמים, לא בשקים, כך שהכל טרי-טרי וטעים-טעים.

טרי-טרי וטעים-טעים. מנות פתיחה, עיקריות וקינוח בפלוקה

בין המנות המומלצות שטעמנו: סלט שמיר עם שיבולת שועל, שאי אפשר להפסיק לאכול, סלט פריקי, סלט קינואה עם רימונים (קינואה היא לא משהו שתמצאו במסעדות ערביות רגילות), מנה עיקרית מופלאה של קלמארי בגריל על מצע של יוגורט, שום וגרגירי חומוס ועוד מנה מצוינת של סביצה דג ים טרי. לקינוח, הגרסה של סעיד ללילות ביירות – פודינג סולת עם חלב ומים, מתובל בגרניום לימוני ופיצוחים קלויים למעלה. ועם קינוח במתיקות עדינה, בדיוק במידה הנכונה, נפרדנו מהגליל המערבי ומטעמיו הנפלאים, מבטיחים לעצמנו שנחזור במהרה כדי לאכול בכמה מקומות נוספים, מפתיעים ומשמחים לא פחות.

מידע שימושי: פלוקה, סאלח א דין 14, עכו, טלפון: 050-8919370, פתוח שבעה ימים בשבוע, מ-13:00 עד 23:00, אתר

פרטים נוספים על כל המקומות שהוזכרו כאן ומקומות רבים נוספים בגליל המערבי תמצאו באתר של עמותת זמן גליל מערבי.

הפוסט טעמים גליליים: סיור קולינרי בגליל המערבי הופיע ראשון במסע אחר

ובדיוק בשביל זה אנחנו כאן. בימים בהם אנחנו שטופי פיתות דיזיין וחדורי אובססיית אוכל רחוב, יש משהו יפה בזה שהפלאפל עדיין כאן. האזור שנבחר לבדיקת מדד הכדור המטוגן הוא קינג ג'ורג' בתל אביב, ברווח שבין שוק הכרמל לכיכר מסריק. עד לפני כמעט עשור זה היה שוק בצלאל שסיפק במשך חמישים שנה את חוויית המלא כפי יכולתך, עם כדורים שהמוכר מקפיץ עד לגג של השכנים ושנחתו בשלום בתוך פיתה חמה. זה לא היה הפלאפל הכי טוב בעולם, אבל זו היתה חוויית פלאפל מעצבת עבור רבים.

אלא שגם בלי שום פלאפל בשוק בצלאל, שעדיין פעיל לגמרי לצד מתחם המגורים היוקרתי שהוקם על חורבות הכפי יכולתך ומגרש מכבי העתיק, המתחם עדיין רווי בדוכנים עם כבוד. הנה הם באים, מצפון לדרום.

הקוסם

הקוסם הוא קונצרן. באמת. יש דוכני פלאפל, ויש את היכל הקוסם רחב היריעה שמציע גם שווארמה וסביח ודג מרוקאי ועוד ועוד. אני נוטה שלא לסמוך על מקומות שמציעים גם וגם, אבל המקרה הזה שונה, ותמיד צריך לזכור שהכל התחיל כאן לפני כמעט עשרים שנה מפלאפל, והתפתח קשות מאז. תמיד נקי כאן, תמיד נחמד, תמיד נדיב. זה הצד הטוב. הצד שפחות? 22 שקלים למנה זה הרבה יותר מדי. גם בתל אביב 2020  מדובר במחיר מופרך לחלוטין. אבל לענקים חוקים משלהם, והתור האנושי המגוון לפני הקוסם הוא כבר חלק בלתי נפרד מקינג ג'ורג' פינת שלמה המלך, צמוד ל"חור בשחור" המיתולוגית בצדק. הפלאפל עצמו בסדר, בסדר גמור. פריך, חם, טרי, אבל שום דבר מסעיר ממש. מצד שני? תמיד יש על מי לסמוך ושמח ומשביע.

איפה? שלמה המלך 1 תל אביב

הקוסם. תמיד נקי, נחמד ואדיב, זה הצד הטוב. הצד שפחות? המחיר | צילומים: עדי גולד

דוקטור סעדיה

שתי דקות הליכה מדיזנגוף סנטר ודקה וחצי מגן מאיר עומד פלאפל שמתקתק עבודה. מצב הצבירה הבלתי אינסטגרמי של המקום מזכיר לי את הפלאפל הירוק בבאר שבע, עוד בימים בהם היה פשוט בוטקה ירוק בעיר העתיקה. השמועות סיפרו על משהו יוצא דופן. החיים עצמם מגלים עוד פלאפל תקני בהחלט, שעומד בסטנדרט היותר גבוה ובתימחור סביר (14 שקל למנה). בניגוד לקוסם אין כאן יותר מדי סלטים לתוספת, אבל תכלס – פיתה עם פלאפל בליגה הגבוהה לא זקוקה להרבה יותר מסלט, טחינה וכרוב חמוץ. בסופו של יום, חובת ההוכחה על כל הדוקטורים – בין אם הם מתמחים ברפואת שקשוקה או פלאפל – להבהיר היטב מדוע הוסמכו לכאלה. סעדיה עובר בהצלחה את המבחן כבר כמעט 25 שנה.

איפה? קינג ג'ורג' 45, תל אביב

דוקטור סעדיה. עובר בהצלחה את מבחן ההוכחה כבר 25 שנים

פלאפל רצון

כמו בקוסם, על המדרכה משתרך תור ארוך של אנשים שממתינים בחוסר סבלנות, כי כידוע התבלין הכי מוצלח הוא הרעב. פלאפל רצון נולד לפני שמונה שנים בתוך הגל שהנביט לא מעט מקומות שהביאו איתם את בשורת האופציה הקולינרית הזולה. מאז המחיר נשאר אותו מחיר – מנה בשישה שקלים בלבד – וחשוב חשוב חשוב לדעת: אין מכירה של חצאי מנות. באתי סקפטי, כמו היה זה הקופיקס של עולם הכדור המטוגן, ומצאתי הפתעה חמודה: טרי, לא בלתי טעים, רחוק מלהרגיש שמדובר במוצר משונמך. המנה עמוסה בכדורי פלאפל מתפצחים, והפיתה עוטפת אותם יפה. ברור שבעיקר המחיר עושה כאן את ההבדל. ככה זה כשנרשם אירוע די נדיר במערכת היחסים המורכבת בין מחיר לתמורה.

איפה? קינג ג'ורג' 17, תל אביב

פלאפל רצון. שישה שקלים למנה, אי אפשר לקנות חצי מנה (אבל במחיר כזה, מי צריך חצי?)

פלאפל בנין

כמו סוכנות ביטוח אמינה, יושב פלאפל בנין מ-1955 ושולף את הכדורים הלוהטים מהסיר ביד יציבה. ויד יציבה היא אולי האלמנט הכי חשוב לצרכן, הרי נמאס ממקומות שנפלאים ביום רביעי ונוראיים ביום שאחרי. סנטימטר משאריות שוק בצלאל ובתחילת טשרניחובסקי, שהפך לאחד הרחובות היותר שווים בתל אביב, ממשיך בנין בעשייה עמידה בפני שינויים כלשהם תמורת 18 שקל למנה. שוב יש לנו כאן מופע בסגנון עדות הבסדר עם שני ערכים מוספים: מנה נטולת גלוטן ופיתה מאובזרת בצ'יפס מתנפח כמו פעם. כמו כל פלאפל ראוי, בנין יודע שסתם צ'יפס זו תוספת מיותרת, אבל תפוח האדמה המנופח זה משהו אחר לחלוטין. סולידיות, מתברר, היא לא מילה גסה.

איפה? טשרניחובסקי 2, תל אביב

פלאפל בנין. פיתה מאובזרת בצ'יפס מתנפח כמו פעם

פלאפל אלעד

שוק הכרמל הפך בשנים האחרונות לסוג של מעבדת סטארט אפ קולינרית. בדרך הוא הולך ומשנה צורה ממתחם שכלל בעיקר מוסדות אוכל ותיקים לקרנבל עתידני של יזמי מזון צעירים. בתוך כל אלה, נעים למצוא את הדוכן הבסיסי של אלעד, דור ממשיך לעושה פלאפל עם תעודות גזעיות, שמציע מנה בסיסית כמו פעם. 14 שקל מעניקים כאן כרטיס לפיתה איכותית עם נגיעה של חילבה, שלא מסוגלת להשאיר אתכם מאוכזבים. זה לא באגט מחמצת ברוטב חומץ נמרים, אלא פשוט פיתה טובה כמו שפיתה צריכה להיות.

איפה? רמב"ם 2, תל אביב

פלאפל אלעד. פיתה טובה כמו שפיתה צריכה להיות

הפוסט מלך הפלאפל: מסע בעקבות הכדור המטוגן הופיע ראשון במסע אחר

גם ב-2020 אחת הטענות שעדיין זורקים לאמריקאים בפרצוף היא שהקפה שלהם גרוע. נו, זה באמת נכון בחלק לא קטן מהמקרים. להרבה אמריקאים לא משנה כל כך מה יתלהט בכוס הטייקאווי שלהם בסאבוויי, העיקר שזה יהיה נוזל כהה רותח. אבל, ויש כאן חתיכת אבל: בניו יורק נפתחו בשנים האחרונות יותר ויותר בתי קפה מעולים, בליגה לא פחות ראויה ממקדשי קפה רומאים שתזכרו לנצח ותתעדו בסטורי מפתה.

וכדי שלא תיפלו שוב במלכודת הקפה האמריקאית הבעייתית, הנה באות חמש המלצות לרשתות קפה בוטיק שמחכות לכם בניו יורק, ושיבהירו בכל פעם מחדש שהעיר היותר מנפלאה הזו, מציעה לא רק את המסעדות הכי שוות בעולם.

לקריאה נוספת:

• בתי קפה בעולם
• בתי קפה מיתולוגיים בפריז
• בתי קפה מיתולוגיים באירופה
• בתי קפה מומלצים באזורי טיול בארץ
• מדריך מסע אחר לניו יורק

קפה בוטיק

סתמפטאון

יש דברים שחייבים לעשות בניו יורק, ויש דברים שממש לא חייבים, אבל פשוט כדאי. למשל, לשבת בלובי של אייס הוטל ולשתות קפה של סתמפטאון. מעבר לעובדה שהאנשים מאחורי הדלפק נראים כמו שילוב בין מדעני קפה לחברי הלהקה החמה הבאה מברוקלין, ומעבר לעובדה שהקפה שלהם באמת מושלם, הלוקיישן עצמו עם כורסאות הענק המפנקות והאווירה הסופר קולית והמגה היספטרית יגרמו לכם לחשוב שזו ניו יורק האמיתית. יש ארבעה סניפים בעיר, כולם מוצלחים, אבל זה שממוקם באייס לוקח את כולם בסיבוב. אתר אינטרנט

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Stumptown Coffee Roasters (@stumptowncoffee) on Dec 19, 2019 at 8:46am PST

לה קולומב

לה קולומב הם מקצוענים ברמות הכי גבוהות. שנייה אחרי שאתה נכנס לסניף שלהם, ועומד בתור – תמיד יש תור, תמיד הוא זורם יפה – ריח הקפה העמוק, המשכר, יושב חזק באוויר ולוכד אותך. אם המילה עפיצות היתה יעילה גם בהקשר של קפה הם היו ממונים לבני אצולה לפני שנים. המאפים בסדר, לא מהממים ממש, אבל לקפה חוקים משלו. יש להם שמונה סניפים שפרושים חכם ברחבי העיר, ומהווים סוג של תעודת ביטוח איכותית. אתר אינטרנט

 

View this post on Instagram

 

A post shared by La Colombe Coffee Roasters (@lacolombecoffee) on Jan 17, 2020 at 5:18am PST

בלו באטל

לבלו באטל יש כבר 18 היאחזויות קפה בעיר, אבל לא להיבהל:  מה שהרשת הקליפורנית מציעה באמת מצוין. האנשים שמאחורי המכונה עברו קורס יסודי ומדוקדק, ואין כאן נפילות. לדבר על טעם עמוק וטרי של קפה זה קצת משעמם, אז בואו נסכם שאין מה לדבר יותר מדי על העומק והטריות שמוצגים כאן אלא פשוט ליהנות מכל הטוב הזה. מאפה קטן ושווה בצד, ואתם מסודרים לעוד כמה שעות יפות. אתר אינטרנט

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Blue Bottle Coffee (@bluebottle) on Sep 26, 2019 at 8:20am PDT

בירץ'

העניין לגבי בירץ' מאוד פשוט: קפה טרי, שרק נקלה והופ הוא בכוס שלכם. קחו סיפור קטן: לפני כמה חודשים נסע חבר טוב למנהטן. הוא לא היה שם כמה שנים, ובשנתיים האחרונות נכנס חזק לענייני הקפה, כולל מכונה יוקרתית בבית ותערובות ייחודיות. הוא היה סקפטי מאוד לפני הנסיעה, וכל מה שאמרתי לו לפני היה בירץ', כשהתברר שהמלון שהזמין נמצא ממש ליד. הבחור חזר מאושר, ולא בגלל השופינג. 14 סניפים  קיימים בעיר, כולל אחד בנמל התעופה לה גארדיה, ואתם כבר יודעים כמה זה חשוב קפה ראוי בשדה. אתר אינטרנט

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Birch Coffee (@birchcoffee) on Jan 15, 2020 at 5:04am PST

אברצ'ו

בלי סניפים וללא שכפולים גנטיים, הקפה הקטנטן שממוקם באיסט וילג' מציע כבר 12 שנה קפה מרגש. ליד הקפה הם מגישים מנות מתוקות ומלוחות שמתחלפות בהתאם למצב הרוח ומצב הצבירה של הבעלים. מהאזכורים הכמעט אחרונים לכך שלמרות הכל עדיין נשארה באיסט וילג' תחושה של שכונה אמיתית. אתר אינטרנט

 

View this post on Instagram

 

A post shared by @abraco_espresso on Jun 6, 2019 at 4:18pm PDT

אחד מיוחד:

בלאק גולד רקורדס

בלאק גולד היא הכלאה ייחודית בין חנות תקליטים לדוכן עתיקות לבית של קפה. הייצור התלת ראשי הזה מתחבא באחת השכונות הלא אופנתיות מדי של ברוקלין, קרול גארדנס, יש להם מבחר תקליטים מעניין מאוד ומקבץ מפתיע של חפצי יד שנייה, ולצד הכל קפה משובח בהחלט. מדובר בתערובת ייחודית להם, שנקלית בברוקלין, ושעושה חשק לחזור גם אם זרקת את כל התקליטים שלך לפח בתחילת שנות התשעים ועוד לא שמעת שהם חזרו לאופנה. לגמרי כיף. אתר אינטרנט

ועוד חמישה טובים:

קונדיטורי. הקפה שוודי, האיכות ממש לא איקאה. אתר

אירווינג פארם. עוד הוכחה שקפה אמריקאי זה לאו דווקא אמריקנו דלוח. אתר

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Irving Farm New York (@irvingfarm) on Oct 22, 2019 at 9:51am PDT

גראונד סופורט. הדבר הכי טוב שיכול לקרות לכם אחרי קרונאט בסוהו. אתר

מאדספוט. בכל עיר אחרת הם כבר מזמן היו בחמשת הגדולים. אתר

רוסטינג פלאנט. לונה פארק של קפה. אתר

____

עדי גולד – איש תקשורת, לשעבר שליח "ידיעות אחרונות" בניו יורק. חי בניו יורק במשך שבע שנים

הפוסט בתי הקפה הכי שווים בניו יורק הופיע ראשון במסע אחר

אז נכון, אני משוחדת. אני מאוהבת בעיר ובכמה מהאנשים שגרים בה, והאהבה, כידוע מסנוורת. אבל הנה חמש סיבות לפשר האהבה הזאת, כי הרי היא לא נולדה יש מאין, ואולי הן ישכנעו גם אתכם ששווה לצאת לחופשה בבריסל.

למה דווקא בריסל?

• בגלל הפשטות. רוב גדול של תושבי בריסל הם דוברי צרפתית (מיעוטם דוברים פלמית, סוג של הולנדית המדוברת בצפון בלגיה), אבל אין בהם טיפה של חשיבות עצמית שכל כך מאפיינת את הצרפתים. תחשבו על פריז – נפלאה, מסחררת, מהפנטת. ועם זאת, ודאי קרה לכם לא פעם שהמלצר, המוכרת בחנות, פקיד הקבלה במלון או סתם אדם ברחוב שעצרתם לשאול משהו עיקם פרצוף למשמע הצרפתית המגומגמת שלכם או התעלם מכם כליל אם דיברתם באנגלית. בבריסל זה לא קורה. תושבי העיר (בהכללה גסה, כמובן, אחרי הכל בבירת בלגיה גרים יותר ממיליון אנשים) מתאפיינים בפשטות, צניעות וחביבות מאוד לא צרפתיות.

רחוב בבריסל, עיר נטולת גינונים מתנשאים, שגורמת לכולם להרגיש בנוח | צילום:visit.brussels – Eric  © Danhier

זה ניכר בדרך שבה קל לקשור שיחה עם מי שתפגשו באקראי ואפילו בלבוש. בבירת צרפת האלגנטיות נראית בכל נעל דקיקת עקב, בכל תיק יד מושלם, בכל שפתון שנמרח בדיוק קפדני, בכל מעיל שחובק את הגוף בדיוק בדרך הנכונה, בכל צעיף משי שנכרך סביב הצוואר כביכול לאחר יד – זה נעים לעין, בהחלט. אבל זה גם גורם למי שלא נולד עם שיק טבעי לרגשי נחיתות לא מבוטלים. בבריסל, לעומת זאת, תרגישו נוח גם במעיל מגושם ונעלי ספורט נטולות ייחוס. רק תחשבו על כך שהסמל של בריסל הוא פסל של ילדון קטן משתין ותבינו על מה אני מדברת.

• בגלל האמנות. גם אם אתם לא מאלה שחייבים לרוץ לשלושה-ארבעה מוזיאונים בכל חופשה עירונית, אל תוותרו על ביקור לפחות במוזיאון אחד מהרבים שפזורים ברחבי בריסל. תחת השם המוזיאונים המלכותיים לאמנויות יפות – The Royal Museums of Fine Arts מאוגדים כמה מוזיאונים מצוינים, אם יש לכם זמן או חשק לבקר רק באחד מהם, לכו על מוזיאון מגריט, המוקדש לצייר הבלגי הסוריאליסטי, שחי ויצר בבריסל. אני ממליצה בחום לא לוותר גם על המוזיאון של האולד מאסטרס, ולו לביקור קצר. בבניין מרשים מאין כמותו תוכלו לראות יצירות אמנות מהמאות ה-15 עד ה-18, כולל ציורי מופת של ציירים פלמים, דוגמת פיטר ברויגל (האב והבן), ואן דייק והירונימוס בוש, שאפשר לעמוד מול ציור שלו שעה ארוכה ולא לשבוע מאינספור פרטי הפרטים שבו. מוזיאון מגריט והמוזיאון של האולד מאסטרס סמוכים זה לזה, בכיכר רויאל (Place Royale), אתר.

הבית שבו גר הצייר רנה מגריט הפך למוזיאון השופך אור על חייו יצירותו | צילום: visit.brussels – Jean-Paul © Remy

ואפרופו מגריט, כדאי לכם גם לבקר בבית שבו הוא גר וצייר, המקום עצמו מעניין מאוד – שימו לב עד כמה המטבח וחדר השירותים צנועים – ומוצגים בו מסמכים, איורים ורישומים של מגריט, ששופכים אור נוסף על חייו האישיים. מוזיאון הבית של רנה מגריט נמצא בכתובת Rue Esseghem 135 , אתר.

• בגלל האדריכלות. כשאתם משוטטים בבריסל, הרימו מדי פעם את העיניים והסתכלו על חזיתות הבתים. בריסל היא גן עדן לחובבי אר דקו ואר נובו, עם אינספור דוגמאות מופת לשני הסגנונות הללו.

כשאתם משוטטים בבריסל, הרימו את העיניים והסתכלו על חזיתות הבתים, תמיד תגלו משהו שונה ומעניין | צילום: רותם בר כהן

בשכונות איקסל וסנט ג'יל הסמוכות זו לזו תגלו הרבה מאוד בנייני אר נובו מרהיבים, בהם בית טסל (Hôtel Tassel, הוטל במובן של "בית", לא מלון) ובית סולווה (Solvay), שאת שניהם עיצב האדריכל הבלגי הנודע ויקטור הורטה ואשר הוכרזו כאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו. ואם כבר הזכרנו את הורטה, מומלץ מאוד גם לבקר במוזיאון הורטה, שנמצא בבית בעיצובו שבו הוא גר ויצר. כיאה לביתו של אחד מהאבות המייסדים של זרם האר נובו בסוף המאה ה-19, כל הפרטים – מגרם המדרגות הפנימי, דרך הרהיטים ועד לידיות הדלתות, הכל מתפתל ומתעקל בחן רב. כתובת: 25 rue Américaine, אתר.

מוזיאון הורטה. בבית שבו גר האדריכל הנודע כל הפרטים, הגדולים והקטנים ביותר, מעוצבים בסגנון אר נובו | צילום: visit.brussels – Jean-Paul Remy ©

דוגמה נהדרת נוספת לאדריכלות של הורטה תוכלו לראות במוזיאון הקומיקס – Belgian Comic Strip Center ובכך לשלב בין שני צדדים נהדרים של בריסל: אר נובו וציורי קומיקס. כתובת: Rue des Sables 20 , אתר.

• בגלל המלונות. בשנים האחרונות בריסל מוצפת במלונות בוטיק קטנים ונעימים, לאו דווקא כאלה שהשהות בהם מצריכה לשבור תכנית חיסכון. אם אתם מסתפקים במלונות של שלושה כוכבים, לא זקוקים לג'קוזי בחדר או למרפסת רחבת ידיים, תמצאו בנקל מלונות נעימים מאוד במחירים נוחים מאוד – בשל אופייה של בריסל, בסופי שבוע המחירים יורדים, שזה בהחלט בונוס נחמד לתיירים שלא הגיעו לכאן לישיבה דחופה בעניינים של האיחוד האירופי.

החצר השלווה של מלון הבוטיק מייד אין לואיז | צילום: רותם בר כהן

אחד המלונות החביבים עלי, שהפך כמעט לבית שני, הוא Made in Louise, בשכונת איקסל. המלון נמצא בבית מגורים נאה ובעל מידות ברחוב קטן ושקט, חמש דקות הליכה משדרות לואיז עם שלל החנויות הנהדרות. יש לו לובי קטן ונעים, עם כורסאות נוחות וקפה ומאפים טריים בחינם, החדרים ברובם לא גדולים (חלקם זעירים ממש), אבל הם חמימים ומקסימים, ארוחת הבוקר מומלצת בחום ויש גם חצר פנימית עם גינה שלווה, שלוח שחמט ענקי במרכזה. כתובת: Rue Veydt 40, אתר.

• ואיך אפשר בלי? בגלל האוכל. כאן אנחנו נכנסים לתחום שבשנים האחרונות נלקח על ידי רבים ברצינות תהומית ושרק בשבילו אנשים חוצים ימים ואוקיינוסים. ובתחום הקולינריה בריסל לא מאכזבת. ב-1972 מסעדה בבריסל היתה הראשונה מחוץ לצרפת לקבל שלושה כוכבי מישלן. כיום יש בעיר עצמה 18 מסעדות מעוטרות בכוכבי מישלן, וברדיוס של 100 ק"מ ממנה לא פחות מ-100 מסעדות עם כוכבי מישלן. אבל זאת רק טיפה קטנה ברוטב הנהדר שמרכיב את הקולינריה המקומית.

בבריסל יש בסביבות 2,000 מסעדות (כן, כן, 2,000), חלקן מסורתיות, שמגישות מנות קלאסיות כמו מולים ברוטב של יין לבן, אסקרגו, פילה אמריקן (בשר טחון נא, המוגש בתלולית גבוהה שבראשה ביצה לא מבושלת, בהחלט טעם נרכש), קרוקטים ועוד. והכל מלווה ביינות מצוינים (בהחלט גם מצרפת השכנה) ובבירות שיודעי דבר מצהירים שהן מהטובות בעולם.

חובבי בירה יחגגו בבריסל, עם אינספור סוגים של בירות מקומיות, מהטובות בעולם | צילום: visit.brussels – Jean-Paul Remy ©

לצד המסעדות הבלגיות המסורתיות, נפתחות בשנים האחרונות אינספור מסעדות אתניות, המשקפות את המגוון האתני הרחב של העיר: איטלקיות, סיניות, מונגוליות, פרואניות, פורטוגזיות, וייטנאמיות ועוד ועוד, כולל מסעדה ישראלית מצליחה, קיצ'ן 151 של השפית סימונה אלחרר. ועוד לא הזכרנו את בתי הקפה, את הפוד טראקס, את דוכני הוופל הבלגי שרק מהריח שבוקע מהם אפשר להתעלף על המקום מרוב תשוקה.

בבריסל יש כ-2,000 מסעדות, חלקן מסורתיות ואחרות משקפות את המגוון הרב תרבותי של העיר | צילומים: visit.brussels ©

אם אתם מחפשים הרפתקאות קולינריות, אל תישארו באזור של הכיכר המרכזית, הגראן פלאס (וגם בלי קשר לאוכל כדאי מאוד לגלות שכונות נוספות, מחוץ למרכז, כמו איקסל וסנט ג'יל הרב תרבותיות והנעימות מאוד שבדרום העיר). הנה על קצה המזלג ממש, כמה מסעדות מחוץ למרכז התיירותי:

כמה מסעדות מומלצות בבריסל

• Le Louis XV – נסיבות שלא פה המקום לפרטן הביאו אותנו לפאתי שכונת אוקלה (Uccle), בהחלט לא על מסלול התיירות הרגיל של בריסל, ואל מסעדה שלא ידענו עליה דבר פרט לזה שהיא היתה במקום הנכון בזמן הנכון. וכמה נכון המקום! המסעדה ממוקמת בפביליון מהודר ומעוטר מהמאה ה-19 בלבו של פארק ירוק, מה שמעניק את התחושה שאתם אורחים של לואי ה-15, רק בלי הבגדים המפונפנים (ראו סעיף הפשטות לעיל). והאוכל? נפלא ויצירתי, עם שילובים מפתיעים של יפן ואירופה, כזה שגורם להרגיש שאוטוטו השף הזה יקבל כוכב מישלן (וגם אם לא – זאת הרמה). אלגנטי, כיפי ובעיקר טעים, טעים, טעים! כתובת: Avenue Wolvendael 44, אתר.

חלל המסעדה המרהיב ואחת המנות ב-Le Louis XV, מסעדה מומלצת בפארק מקסים בדרום העיר | הצילומים באדיבות Le Louis XV

• ועוד מקום מומלץ באותה שכונה: Le Petit Pont ("הגשר הקטן" בצרפתית) – ביסטרו שכונתי נעים, בעיצוב חמים ומזמין, עם תפריט לא גדול של מנות קלאסיות, כמו קרוקטים, צדפות, סטייקים ועוד, ותפריט יינות נרחב ושווה. המקום הקטן מתמלא עד אפס מקום בסופי שבוע בעיקר בקהל שכונתי, האוכל טעים והאווירה ידידותית ועליזה. כתובת: Rue du Doyenné 114-116, אתר.

צלחת צדפות נאות ב-Le Petit Pont, ביסטרו שכונתי נעים באוקלה | צילום: רותם בר כהן

• Dam Sum – מסעדת דים סאם פופולרית בשכונת איקסל, שמגישה סוגים שונים של כיסונים ממולאים ולצדם גם כמה מרקים ומנות עיקריות (בקר ברוטב פלפל שחור, עוף פריך בלימון ועוד). אם תגיעו לפני הפתיחה, תוכלו להציץ בחלון ולראות את הטבחיות מגלגלות ביד את הכיסונים, מה שמבטיח שהאוכל טרי טרי. המסעדה הקטנה נמצאת באחד האזורים האהובים עלי בבריסל, סמוך לכיכר שאטליין הנהדרת (Place du Châtelain), שבימי רביעי מתקיים בה שוק איכרים קטן ומוצלח, ובסביבתה יש הרבה בתי קפה וברים שווים. כתובת: Parvis de la Trinité 11, אתר.

• כמה דקות הליכה משם, בשכונת סנט ג'יל, נמצאת Forcado Pastelaria – בית קפה פורטוגזי, עם מאפייה צמודה, שיחזירו אתכם במחי נגיסה אחת לטעמים האהובים של ליסבון. פשטייש דה בלם זאת רק ההתחלה, יש עוד המון מאפים נפלאים שהופכים את הדיאטה לזיכרון רחוק. המאפייה נסגרת ב-17:00 (אפשר להמשיך לשבת בבית הקפה עד 18:00), אז כדאי להגיע מוקדם. כתובת: Charleroise Steenweg 196, אתר.

וזאת רק ההתחלה

חמש הסיבות המוזכרות כאן הן רק ההתחלה. אליהן מתווספים עוד אינספור מקומות וחוויות:

• החגיגות והפסטיבלים הרבים מאוד – מפסטיבל הקומיקס, דרך פסטיבל האוכל והיין EAT! ועד לפסטיבל הג'ז המפורסם.

פסטיבל הקומיקס, אחד מהפסטיבלים הרבים המתרחשים בבריסל לאורך כל השנה | צילום: visit.brussels – Eric Danhier

• השווקים הנהדרים, בהם השוק התוסס בכיכר פלאז'ה (Marché Flagey), עם תוצרת טרייה, אוכל מוכן, פרחים ועציצים וגם בגדים ייחודיים, ושוק הפשפשים הענקי בכיכר Place du Jeu de Balle בשכונת מרולה (Marolles). שני השווקים האלה מתקיימים לאורך כל השבוע, אבל בסופי שבוע הם הומים ותוססים במיוחד.

ירקות בשוק פלאז'ה. השוק מתקיים כל השבוע, אבל בסופי שבוע הוא תוסס במיוחד | צילומים: רותם בר כהן

• עשרות סוגי הבירות הבלגיות המשובחות, כולל בירות אורגניות ממבשלות מקומיות שתמצאו בברים הנעימים והמעוצבים הפזורים ברחבי העיר.

• כיכר סנט קתרין (Place Sainte-Catherine) המקסימה, שבצדה האחד ניצב דוכן הדגים La Mer Du Nord, שבו אפשר לקנות דגים ופירות ים טריים לצד מנות שבושלו זה עתה ושאפשר לאכול אותן בעמידה ליד שולחנות גבוהים.

• אמנות הרחוב המסחררת וקירות הקומיקס המפתיעים, שמוסיפים כתמי צבע עליזים לרחובות ומעלים חיוך בכל פעם שנתקלים בהם.

אמנות הרחוב של בריסל מפתיעה ומעלה חיוך כל פעם שנתקלים בה | צילום: visit.brussels, Jean-Paul Remy ©

• הגנים והפארקים היפים – ירוקים בקיץ, נצבעים בצבעי שלכת בסתיו ומלבלבים באביב. ופעם בשנה, למשך שבועיים בחודש אפריל – החממות של ארמון המלך נפתחות לקהל הרחב ומסחררות באינספור צבעים וריחות.

פארק Wolvendael בדרום-מערב בריסל, עיר שמצטיינת בגנים ופארקים רבים | הצילום באדיבות מסעדת Le Louis XV

• בוטיקי השוקולד הרבים, במיוחד באזור כיכר סאבלון הגדולה (Sablon), והפסלים המקסימים של כיכר סאבלון הקטנה, הסמוכה לה.

• עוד המלצות, טיפים ועצות טובות תמצאו באתר של לשכת התיירות של בריסל.

וכל הדברים האלה ורבים נוספים, שאני מגלה בכל ביקור, מצטרפים לסיבות שבגללן אני אוהבת כל כך את בריסל.

הפוסט חופשה בבריסל או למה התאהבתי בבירת בלגיה הופיע ראשון במסע אחר