גלויות: כותבים בנסיעה - מסע אחר https://www.masa.co.il/article_category/גלויות-כותבים-בנסיעה/ Fri, 18 May 2018 14:24:22 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.0.8 סין: סוג'ואו עיר גניםhttps://www.masa.co.il/article/%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%a1%d7%95%d7%92%d7%95%d7%90%d7%95-%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%9d/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a1%25d7%2599%25d7%259f-%25d7%25a1%25d7%2595%25d7%2592%25d7%2595%25d7%2590%25d7%2595-%25d7%25a2%25d7%2599%25d7%25a8-%25d7%2592%25d7%25a0%25d7%2599%25d7%259d https://www.masa.co.il/article/%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%a1%d7%95%d7%92%d7%95%d7%90%d7%95-%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%9d/#respond Tue, 12 Apr 2016 08:37:10 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%a1%d7%95%d7%92%d7%95%d7%90%d7%95-%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%9d/בכל שבוע אנו מביאים כאן רשמים של כותבים-נוסעים שנמצאים בחו"ל ושולחים אלינו כתבות, רשמים, המלצות ותיאור חוויות שהם חווים במהלך הנסיעה. והפעם: טיול בסוג'ואו

הפוסט סין: סוג'ואו עיר גנים הופיע ראשון במסע אחר

]]> משרד התיירות הסיני מגדיר את סוּג'וֹאוֹ (Suzhou) כ"ונציה הסינית". ההשוואה מוגזמת, אבל אם אתם מבקרים בשנחאי, אז קפיצה קטנה אל העיר העתיקה של סוג'ואו, במרחק 35 דקות ברכבת, היא בהחלט אפשרות מומלצת לטיול בן יום או יומיים.
למרות שסוג'ואו המודרנית היא עיר תעשייתית אפורה כמו רוב הערים בסין, העיר העתיקה, שמופרדת במערכת של תעלות צרות (ומכאן ההשוואה המופרזת לונציה), על בתיה הלבנים עם הגגות האפורים האחידים, עדיין משמרת משהו מאופיו העתיק של המקום.
ייחודה של סוג'ואו הוא בגינות הפרטיות שפזורות ברחבי העיר העתיקה. במרוצת השנים התיישבו בה פקידים ממשלתיים ואזרחים עשירים שבנו לעצמם וילות מפוארות מוקפות בגינות. הבנייה הסינית נוטה להיות צפופה מאוד, כך ששטחן של רוב הווילות די מצומצם. לכן, מטרתן העיקרית של הגינות היא להעניק לדיירים (והיום – למבקרים) אשליה של מרחב וטבע. מיקום נכון של עצים וסלעי נוי, תכנון מוקפד של נחלונים, אגמונים וגשרי אבן קמורים הופכים את הגינות של סוג'ואו לאמנות סינית חיה ונושמת. חדרי המגורים והגינות משולבים אלו באלו: מבעד לחלונות עגולים, מרובעים ומתומנים נגלית פה חורשת במבוק זעירה, שם חודה של פגודה או מקורו הכתום של ברווז מבוית.
בעבר היו בסוג'ואו מאות גינות כאלה, אך היום ניתן לספור אותן על שתי ידיים. הגינות נבדלות אלה מאלה בעיקר בשטחן, וכרטיסי הכניסה עולים בהתאם – כמו בכל עסקת נדל"ן, משלמים על המטראז'. כמו כן, מומלץ להגיע לסוג'ואו מחוץ לעונת התיירות (שנמשכת ממרץ עד אמצע אוקטובר). הפרס למי שמגיע בחורף כפול: הנחה קבועה של 50% על האתרים בעיר והאפשרות ליהנות מהשקט והרוגע של הגינות מבלי להידחף ולהיתקל באלפי תיירים סינים.

אנחנו ביקרנו בשלוש גינות: "גינה להשתהות בה", "גינת האחראי על הרשתות" ו"גינת הפקיד העָנָו". בכניסה לכל גינה אפשר לקחת מפה מתקפלת שבצדה האחד מפה של אותה גינה ובצידה השני – מפה של העיר בה מסומנות הגינות האחרות. אנחנו ממליצים על כל שילוב של גינות (הרשימה המלאה בסוף הכתבה), אך הגינה האחרונה בה מבקרים חייבת להיות "גינת הפקיד הענו" (Humble Administrator's Garden). זו הגינה הגדולה ביותר בסוג'ואו (כחמישים דונמים) ולאחר שמבקרים בה אין טעם לראות גינות נוספות.

"גינת הפקיד הענו" הוקמה ב-1509 על-ידי פקיד ממשלתי בשם וָאנְג שְיָאנְצֶ'ן (Wang Xianchen). מספרים שהוא הקים אותה כדי שיוכל להשתעשע קצת בגננות לאחר שייצא לגמלאות, כפי שאדם ענו אמור לעשות, ומכאן שמהּ. זו גינה מרשימה מאוד: בנוסף לגשרונים המעוצבים והפגודות המסוגננות (עם שמות ליריים כמו "פגודת מי יישב אתי?" או "פגודת הניחוח המרוחק") הגינה משקיפה על הפגודה הגבוהה ביותר בעיר – "פגודת המקדש הצפוני" בת תשע הקומות.
צמוד ל"גינת הפקיד הענו" נמצא מוזיאון סוג'ואו שכולל תצוגות של מפות עתיקות ושל כלי קדושה שנמצאו בחפירות מקומיות. לאחר הביקור בגינות מומלץ להגיע למדרחוב הקניות המרכזי של העיר העתיקה, שנמתח לאורך רחוב גוּאַן-צְ'יָאן (Guanqian Jie). זהו אמנם מדרחוב סטנדרטי, כולל מסעדות מקומיות ומערביות, אך צמוד אליו שוכן מקדש דאואיסטי בשם "מקדש המסתורין".
כמו מקדשים רבים שראינו במרכזי ערים, "מקדש המסתורין" מוקף בדוכני אוכל, בגדים ו"עתיקות" שמשווים לו תחושה של קניון פתוח. מקדשים דאואיסטים נוטים להיות צבעוניים יותר מאחיהם הבודהיסטים. ההיכל המרכזי של המקדש מתרכז ב-12 המזלות הסיניים: לאורך הקירות ניצבים עשרות פסלים של אלים בתוך קופסאות זכוכית. לפני כל פסל מצוין המזל והשנה אליו הפסל הקשור. אני, למשל, נולדתי ב-1982 שהייתה שנת הכלב. נגה נולדה ב-1983 בסימן החזיר, והשנה החדשה שנכנסה ב-7 לפברואר היא שנת החולדה. שני היכלים נוספים מוקדשים לאלה האם ולאל הספרות.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד סין,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

ישנם עוד הרבה אתרים בעיר העתיקה של סוג'ואו (אנחנו ביקרנו גם במקדש קונפוציוס ובמקדש הבודהיסטי "הגינה המערבית"), ואתרים נוספים, כולל פארקים כמו "גבעת הנמר", מחוץ לעיר. עם זאת, הסיבה העיקרית לבקר בסוג'ואו היא הגינות הפרטיות, כך שיום אחד מרוכז או יומיים רגועים בהחלט יספיקו.

פרטים על האתרים
האתר של עיריית סוג'ואו כולל הרבה מידע על האתרים השונים

גינת הפקיד הענו (Zhuozheng Yuan)
כתובת: 178 Dongbei Jie. מחיר: 50/100 (עונת התיירות / מחוץ לעונה. המחיר ביואן). שעות פתיחה: 7:30 – 17:30.

גינת האחראי על הרשתות (Wangshi Yuan)
כתובת: בתוך שכונת מגורים שצמודה לרחוב Shiquan Jie (יש שילוט). מחיר: 20/40. שעות פתיחה: 8:00 – 17:00.

גינה להשתהות בה (Liu Yuan)
כתובת: 79 Liuyuan Lu. מחיר: 30/60. שעות פתיחה: 7:30 – 17:00.

גינת חורשת האריה (Shizi Lin)
כתובת: 23 Yuanlin Lu, קרוב ל"גינת הפקיד הענו". מחיר: 20/40. שעות פתיחה: 8:30 – 17:30.

גינת הזוגות (Ou Yuan)
כתובת: על Cang Jie, בין Baita Dong Lu לבין Daxinqiao Xiang. מחיר: 15/30. שעות פתיחה: 8:00 – 16:30.

גינת ביתן הגל הכחול (Canglang Ting)
כתובת: Renmin Lu, בין Zhuhui Lu לבין Shiquan Jie. מחיר: 15/30. שעות פתיחה: 7:30 – 17:30. בצד השני של Renmin Lu נמצא מקדש קונפוציוס אותו ניתן לזהות לפי החומה הגבוהה שמקיפה אותו.

מוזיאון סוג'ואו
כתובת: 204 Dongbei Jie. מחיר: ¥10. שעות פתיחה: 8:15 – 16:00.

מקדש המסתורין (Xuanmiao Guan)
כתובת: בתוך המדרחוב Guanqian Jie. מחיר: ¥10 (שימו לב: הכרטיס מקנה כניסה לארבעה היכלים שונים בתוך המקדש). שעות פתיחה: 7:30 – 17:30.

מקדש הפגודה הצפונית (Beisi Ta)
כתובת: בחלקו הצפוני של הרחוב הראשי Renmin Lu, אי אפשר לפספס את הפגודה. מחיר: ¥25. שעות פתיחה: 7:30 – 18:00.

מקדש הגינה המערבית (Xiyuan Si)
כתובת: Xiyuan Lu, כחמש דקות הליכה מה"גינה להשתהות בה". מחיר: ¥25. שעות פתיחה: 7:30 – 17:30. נסו למצוא את שני צבי הענק הנדירים שחיים בבריכת המקדש.

הפוסט סין: סוג'ואו עיר גנים הופיע ראשון במסע אחר

]]> https://www.masa.co.il/article/%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%a1%d7%95%d7%92%d7%95%d7%90%d7%95-%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%9d/feed/ 0 קרוואן בסן פרנסיסקו: יום של באסותhttps://www.masa.co.il/article/%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%90%d7%9f-%d7%91%d7%a1%d7%9f-%d7%a4%d7%a8%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%a1%d7%a7%d7%95-%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%90%d7%a1%d7%95%d7%aa/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a7%25d7%25a8%25d7%2595%25d7%2595%25d7%2590%25d7%259f-%25d7%2591%25d7%25a1%25d7%259f-%25d7%25a4%25d7%25a8%25d7%25a0%25d7%25a1%25d7%2599%25d7%25a1%25d7%25a7%25d7%2595-%25d7%2599%25d7%2595%25d7%259d-%25d7%25a9%25d7%259c-%25d7%2591%25d7%2590%25d7%25a1%25d7%2595%25d7%25aa https://www.masa.co.il/article/%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%90%d7%9f-%d7%91%d7%a1%d7%9f-%d7%a4%d7%a8%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%a1%d7%a7%d7%95-%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%90%d7%a1%d7%95%d7%aa/#respond Tue, 12 Apr 2016 08:34:57 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%90%d7%9f-%d7%91%d7%a1%d7%9f-%d7%a4%d7%a8%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%a1%d7%a7%d7%95-%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%90%d7%a1%d7%95%d7%aa/בכל שבוע אנו מביאים כאן רשמים של כותבים-נוסעים שנמצאים בחו"ל ושולחים אלינו כתבות, רשמים, המלצות ותיאור חוויות שהם חווים במהלך הנסיעה. והפעם: משפחת לונדנר עוברת יום לא כל כך מוצלח

הפוסט קרוואן בסן פרנסיסקו: יום של באסות הופיע ראשון במסע אחר

]]> כשיש יום כזה שבו הכל מתפקשש, מן רצף של טעויות ושרשרת של דברים מבאסים אחד אחרי השני, אז אפשר להגיד לעצמך שזה זוועה, נורא ואיום והענן בטח מוריד גשם רק עליך (כמוני) או שאפשר לנקוט בגישה של לא נורא, זה קורה לכולם, לפעמים עושים טעויות (כמו יוני). 

התחלנו את הבוקר בנסיעה על גשר סן פרנסיסקו היפהפה. ידענו שכדי להיכנס בחזרה לעיר נצטרך לשלם 5$ בכניסה לגשר, הצצנו על הגשר בתצפית מקסימה ופנינו לחזור.  התקרבנו בנסיעה איטית לקופות שלפני הגשר, דורון חטפה קריזה והתחילה לצרוח, בדיוק שכאני קמה תוך כדי נסיעה להכין לה בקבוק (שזה כיף בפני עצמו). יוני ביקש את הארנק וציין ברוגע שנראה לו שאין לנו 5$ לשלם בכניסה. 

מפות ומדריכים מודפסים ליעד סן פרנסיסקו,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

מצאתי את הארנק, עצרנו בצד, ותוך חמש שניות ניגש אלינו אחד השוטרים האמריקאים, כרגיל מסודר למופת, וביקש שניסע: "אי אפשר לעצור כאן,אפילו לא לרגע קל. אין שום בעיה, אם אין לכם 5$ יצלמו את לוחית הרישוי שלכם וישלחו לכם תשלום קנס של 30$". 

אני מתחילה להזיע, מנסה נואשות לאסוף את כל הסנטים שדורון פיזרה ברחבי הקראוון – אולי ייצא מהם 5$, השוטר נותן בי מבט עצבני ואני פורשת, מבינה שזה הזמן להיפרד מ 25$. 

טוב, התגברתי, נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי יש ימים כאלה, לא נורא (נוקטת לתומי בגישת יוני). המשכנו את היום בנסיעה לאורך כביש מספר 1 המקסים (מדינת קליפורניה). הצוקים המדהימים, החוף היפה, האינסופי. חנינו בעיירה חוף משגעת בשם סנטה קרוז ויצאנו לסבוב קצר בעיר. הטיילת לאורך החוף נראתה כלקוחה מסצינה של סרט אמריקאי עם בתי עשירים ובחורות מחליקות על גלגיליות לאורך הטיילת. 

הקרוואן הלכוד בחניה

כשחזרנו לקראוון, נדהמנו לגלות ששני רכבים חונים ממש בצמוד אלינו, אחד מאחור ואחד מקדימה. תוך שניות הבנו שאנחנו לכודים בתוך החנייה ,לא יכולים לצאת לשום מקום.
 
בשלב זה, עדיין משועשעים מהעניין, כתבתי פתקי תחנונים חביבים וביקשתי מבעלי המכוניות שיתקשרו אלינו כשהם חוזרים לרכב. הצמדתי את הפתקים לשמשות הרכב ויצאנו לסיבוב נוסף, הפעם ללונה פארק על הטיילת של סנטה קרוז. 

במשך שעתיים הסתובבנו בלונה פארק החביב וכשפנינו לחזור, קלטתי שאיבדנו מוצץ אחד של דורון – ברגע של חוסר תשומת לב היא הפילה אותו ואיבדנו קורבן נוסף היום. 

משתדלת לעבור גם את זה בחיוך (כבר מרגישה את חוסר השקט מתחיל לבצבץ), אני צועדת בבטחה אל החנייה, באמונה שלמה שבוודאי ניצלנו ומישהו מהם יצא מהחנייה. 

דבר לא זז ואם זה לא מספיק אז כנראה פספסנו את האדם שחונה מאחור שבא והוסיף כסף למדחן לעוד מספר שעות של חנייה. 

באופן רשמי אנחנו תקועים. התקשרתי לחניון הלילה בו הזמנתי מקום וביטלתי את ההזמנה שלנו לאותו הערב, וכמובן, כמו ביום מבאס כהוגן, יהיו גם דמי ביטול. 

אנחנו מחליטים לצעוד ברגל לסופר ולהצטייד בכמה דברים. 

לקחנו את המנשא של דורון והתחלנו לצעוד, יותר מחצי שעה עשינו טרק ברחובות סנטה קרוז כשיוני מנווט עם הג'י פי אס ביד, עד שהגענו אל הסופר. מיד כשהוצאנו את דורון מהמנשא לחלץ קצת עצמות, הבנתי בעצבנות שעוד קורבן הוקרב, הלך לעולמו עוד מוצץ . 

אני כבר על סף תסכול עמוק, הולכת מיד למדף המוצצים לחדש את האספקה. מגוחכים נסענו חזרה במונית עם שקיות הקניות אל הקראוון שעדיין חנה לו בנחת, בין שתי מכוניות מכל כיוון. 

הבנתי שאת הלילה אנחנו הולכים לבלות שם. יוני הגה תוכנית בה הוא מנער קצת את הרכב מלפנים , אולי תפעל האזעקה ומישהו יבוא. הזכרתי לו שהרכב יכול להיות שייך לאיזה גבר מקסיקני עצבני שעכשיו שותה בירות בפנים עם החברים שלו ולכן גם אם נצטרך לגור שם הוא לא מנער שום דבר. 

גם אחרי שהשכבנו את דורון לישון, ממש על הכביש הראשי, ליוני עוד היתה תקווה שמישהו יגיע, הוא תצפת על הרכבים לתוך הלילה ומדי פעם יצא החוצה בתקווה.  לתדהמתו הוא גילה שהחנייה בסוף השבוע היא חינם והיום יום שבת, מה שאומר שאנחנו יכולים להיתקע כאן עד מחרתיים בבוקר!! 

אצלי כבר לא נשארה טיפת גישה חיובית (גם ככה לא היתה לי הרבה מלכתחילה) , יוני לעומת זאת קיבל את רוע הגזירה בלי לפשפש בו יותר מדי. "ככה זה", אמר לי "לפעמים עושים טעויות, יש גם ימים כאלה". אני, מתקשה לאמץ את הגישה הזו שלא משאירה לי מקום להלקות את עצמי על הטעויות, והולכת לישון בסף עצבנות גבוה במיוחד. 

הישועה הופיעה בתשע בבוקר בדמות בחורה צעירה מקומית שהזיזה את הרכב שחנה מקדימה. ראיתי את זה תוך כדי צחצוח שיניים ופתחתי בצהלות רמות שכמובן הפחידו את דורון עד כדי דמעות. 

מיד הזזנו את הקראוון והמשכנו לנסוע. החלטתי ביני לבין עצמי וגם עדכנתי גם יוני ודורון שזהו, נגמר לו יום הבאסות ומתחיל עידן חדש, בו אין טעויות ואין פשלות, לא מאבדים יותר מוצצים ולא נתקעים בלי כסף ובחניות טפשיות, מעכשיו הכל מאורגן ומסודר וכל הימים הבאים יקרו לנו רק דברים טובים ומשמחים ומתנות יפלו עלינו מהשמים.

דקה אח"כ נגמר הדלק.

בבית, בשגרת החיים הרגילה אנחנו צופים את הבאסה, יודעים שהיא קיימת ומוכנים לקראתה , נראה לנו ברור וטבעי שלפעמים, יש גם ימים כאלה שהם רצופי טעויות מעצבנות, גם אם הן קטנות. 

האמת היא, שגם בטיול, יהיה הטיול המדהים ככל שיהיה, תמיד יהיה יום של באסות, אולי אפילו יומיים, שלושה. כי למרות שזה טיול, והכל נראה מדהים בתמונות וכולם מחייכים ומאושרים, אי אפשר בלי לטעות. 

ועכשיו נשאר רק לבחור בין שתי גישות.

הפוסט קרוואן בסן פרנסיסקו: יום של באסות הופיע ראשון במסע אחר

]]> https://www.masa.co.il/article/%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%90%d7%9f-%d7%91%d7%a1%d7%9f-%d7%a4%d7%a8%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%a1%d7%a7%d7%95-%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%90%d7%a1%d7%95%d7%aa/feed/ 0 קרוואן באמריקה – עם "הקמצנות הטיולית"https://www.masa.co.il/article/%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%90%d7%9f-%d7%91%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%a7%d7%9e%d7%a6%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%aa/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a7%25d7%25a8%25d7%2595%25d7%2595%25d7%2590%25d7%259f-%25d7%2591%25d7%2590%25d7%259e%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%25a7%25d7%2594-%25d7%25a2%25d7%259d-%25d7%2594%25d7%25a7%25d7%259e%25d7%25a6%25d7%25a0%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%2594%25d7%2598%25d7%2599%25d7%2595%25d7%259c%25d7%2599%25d7%25aa https://www.masa.co.il/article/%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%90%d7%9f-%d7%91%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%a7%d7%9e%d7%a6%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%aa/#respond Mon, 16 Nov 2015 17:20:31 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%90%d7%9f-%d7%91%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%a7%d7%9e%d7%a6%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%aa/בקרוואן, "הקמצנות הטיולית" מורגשת כמעט בכל דבר, אבל בעיקר כשמגיע השלב בו צריך להחליט על מקום לינה ללילה. הקרוואן זהו אמנם בית על גלגלים אבל צריך לחנות במקומות חניה מוסדרים, "קמפגראונדים". יומן מסע

הפוסט קרוואן באמריקה – עם "הקמצנות הטיולית" הופיע ראשון במסע אחר

]]>

"הקמצנות הטיולית" הוא מושג חדש שהמצאתי לאחרונה. הוא הבשיל אצלי לאחר שני טיולים גדולים וממש באמצע השלישי. 

הרי בארץ לא באמת אכפת לי אם העגבניה עולה שלוש תשעים ותשע או ארבעה שקלים חדשים לקילו ובבית רוב הסיכויים שהייתי קונה לעצמי גם איזו פחית קולה מדי פעם ובוודאי שהייתי הולכת בלי כל היסוס על הטיטולים היקרים.
 
אבל בטיול ארוך, כזה שלכבודו ארזנו תרמילים גדולים ולא מזוודת טרולי קטנה, מהרגע שבו עלינו למטוס נהפכנו לקמצנים פוטנציאליים. ההרגשה הזו, הרגשת הקמצנות החודרת ומתפשטת, היא חוויה שכל מטייל, כל "מוצ'ילר" יכול להזדהות איתה (אני מקווה שאני לא היחידה). 

מפות ומדריכים מודפסים ליעד ארצות הברית,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

המדהים הוא, שאפילו כשטיילנו בהודו, במקומות בהם אוכלים ארוחה שלמה בחמישה שקלים, גם שם הפכנו קמצנים כרוניים, מתלבטים בכל ערב בין חדר בעשרה ₪ ללילה או שמונה עשרה ₪. גם בארבעים מעלות חום בצל התלבטנו התלבטות כבדה ורצינית בכל פעם שהיינו צריכים לבחור בין חדר ממוזג לבין מאווררי התקרה ההודיים הלא יעילים. 

בכל זאת, כמו לפני כל טיול, חשבתי שכאן יהיה אחרת. הרי אנחנו מטיילים עם ילדה קטנה, משתדלים לתת לה את הטוב ביותר. בארץ כבר מזמן עברנו לירקות ופירות אורגניים וכמובן שהסתובבו אצלנו בבית סוגים שונים ויוקרתיים של קמח מלא, קינואה ושאר מצרכי יוקרה כראוי להורים צעירים ומשקיענים. 

עוד ביום הראשון של הטיול, בסניף וול מרט (wal-mart) המפלצתי הראשון בו ביקרנו כדי להצטייד לטיול, הבנתי שהקמצנות הטיולית רדפה אחרינו גם עד לפה. הנה אנחנו עומדים ומתלבטים אל מול מדף הזיתים העצום, הבלתי נגמר, ולבסוף קונים את הסוג הזול ביותר. גם מול מחלקת המגבונים הלחים עמדנו שעה ארוכה, נקרעים בין כל הסוגים ומשכנעים את עצמנו: "הכל מיוצר באותו מפעל, רק העטיפות שונות" כדי שבשקט ובלי נקיפות מצפון משמעותיות נוכל להוסיף לעגלה את המגבונים הפחות יקרים. מיותר לציין שהתרחקנו מהאיזור האורגני היקר והאיכותי כמו מאש. 

אי אפשר להסביר את זה. זה פשוט קורה. ברגע שבו עולים למטוס, כבר שם אנו אוגרים מעט כלי סכו"ם מפלסטיק, קצת מפיות, שיהיה,לאחר כך. תמיד יש את הרגע הזה בו חולפת בך התלבטות, חמדנות קלילה ואתה שוקל האם לשמור לך איזו פחית שתיה קלה,אולי אחר כך יהיה יקר יותר. 

בקרוואן הקמצנות הטיולית מורגשת כמעט בכל דבר, אבל בעיקר כשמגיע השלב בו צריך להחליט על מקום לינה ללילה. הקרוואן זהו אמנם בית על גלגלים אבל צריך לחנות במקומות חניה מוסדרים, "קמפגראונדים". אלה מצוידים בדרך כלל בחיבורים לקרוואן (למים, ביוב, חשמל), המקום בדרך כלל שקט, נקי, מסודר, עם חדר כביסה נחמד ועם קצת מזל גם חיבור לאינטרנט אלחוטי. המחיר לתענוג נע בין 20-40 $ , תלוי במיקום ובעונה.
מיד ברור לקמצנים מנוסים כמונו שזוהי פרצה גדולה שאפשר לחסוך בה, כל קרוואניסט מתחיל (אני מקווה שזה לא שמור רק לישראלים) מקבל מיד את הטיפ הראשון והגדול מכולם: רשת וולמארט מאפשרת חניית לילה ללא תשלום בחניוני הרשת. 

החזקנו מעמד כמעט חודש ימים מבלי שהתייחסנו למידע הקריטי הזה. הוא היה שם, מונח וכתוב בכל אלף אלפי העצות שהבאנו עמנו, אבל אנחנו התעלמנו ממנו באומץ, המשכנו לישון לנו בשקט, קמים לקול ציוץ הציפורים או זרימת נחלים, מחוברים למים, חשמל, משלמים לנו בשקט כמה עשרות דולרים בכל לילה. 

לא זוכרת מי היה הראשון שנשבר והעלה את ההצעה: "אולי נישן הלילה בוול מארט, ננסה מה יכול להיות?" (לפי סולם הקמצנות הטיולית שלי , זו בטח הייתי אני). 

את הפעם הראשונה שישנתי בחניון של סופר אני לא אשכח אף פעם. אתה מסתובב ברכב, מתקלח, מתלבש, ארוחת ערב וכל זה עם נוף של עגלות הסופר מכל כיוון, אנשים סוחבים שקיות מלאות קניות ואתה מביט בהם מחלון הקרוואן, מתארגן לשנת לילה ערבה. זה מוזר מאד. 

מוזר אבל ממכר. בבוקר אתה אומר, מה, לא היה כל כך נורא ואז אתה מתחיל לבדוק בכל יום את סניף הוול מארט הקרוב על הדרך. מפה לשם, בלי שאתה מרגיש התחלנו לישון ברחובות צדדיים, בחניונים של תחנות רכבת, מול כנסייה והכל, תענוג ושמחה, בחינם. תחושת נוודות מוזרה מתגנבת לטיול וכל פעם שאתה ישן במקום חניה מסודר, משלם עליו כמו אזרח למופת, אתה מרגיש שהגעת הביתה. 

הקמצנות הטיולית חודרת לכל, ואני מניחה שכל זה חלק מהעניין, של הטיול, של החוויה, אני כבר יודעת שזה לא מדבק וזה לא חוזר איתך הביתה ובבית אני אחזור לי בשקט, לטיטולים היקרים, אורגני, בגדים יפים, זיתים איכותיים.
אני מקווה שאתם יכולים להתחבר להרגשה הזו שלי. ואם לא – אם הקמצנות הטיולית הזאת היא פסיכיות ששמורה רק לנו , אז האמת, שזה די פדיחה כל העניין הזה. 

לכתבות נוספות של מרב לונדנר:

•  חלום באיי קוק  » 

• הפתעות באגם ברוקס »

• סיפורים מהקופסה »

• לואיס וקלארק במונטנה »

• משחק פוטבול »

הפוסט קרוואן באמריקה – עם "הקמצנות הטיולית" הופיע ראשון במסע אחר

]]> https://www.masa.co.il/article/%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%90%d7%9f-%d7%91%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%a7%d7%9e%d7%a6%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%aa/feed/ 0 שנחאי ביומייםhttps://www.masa.co.il/article/%d7%a9%d7%a0%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%91%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%9d/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a9%25d7%25a0%25d7%2597%25d7%2590%25d7%2599-%25d7%2591%25d7%2599%25d7%2595%25d7%259e%25d7%2599%25d7%2599%25d7%259d https://www.masa.co.il/article/%d7%a9%d7%a0%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%91%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%9d/#respond Thu, 28 May 2015 00:30:45 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%a9%d7%a0%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%91%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%9d/בכל שבוע אנו מביאים כאן רשמים של כותבים-נוסעים שנמצאים בחו"ל ושולחים אלינו כתבות, רשמים, המלצות ותיאור חוויות שהם חווים במהלך הנסיעה. והפעם: אור גראור ממליץ מה כדאי לעשות ומה כדאי לראות אם יש לכם יומיים בשנחאי

הפוסט שנחאי ביומיים הופיע ראשון במסע אחר

]]> מרכז העיר שנחאי ממוקם מערבית לנהר ה-Huangpu, עורק החיים ההיסטורי של העיר. לאורך הגדה המערבית נמתח הבּוּנְד (Bund), הטיילת שבמשך עשרות שנים סימלה את אופיה הקולוניאלי של העיר; כשהבריטים הפכו את כפר הדייגים הקטן לעיר מסחר בינלאומית הם בנו את מבניהם החשובים לאורך הבונד. היום פועלים כאן אמנם בנקים סיניים, אך המבנים הקולוניאליים השתמרו בשלמותם ועדיין מקנים לטיילת משהו מהצביון האירופאי האבוד.
את הטיול לאורך הבונד מומלץ להתחיל בדרום, בסביבות East Yan'an St. אחרי הליכה של כעשרים דקות מגיעים לקצה הטיילת. אם אתם מטיילים כאן בערב, פנו מערבה לרחוב East Nanjing St. אחרי שלושה בלוקים מגיעים למדרחוב שנחשב ל"מייל הזהב" של סין. לעצלנים, או סינים, שביניכם יש רכבות קטנות שמסיעות קונים לאורך המדרחוב.

אם בחרתם לטייל לאורך הבונד במשך היום, מומלץ לפנות מזרחה ולהגיע לגדה השנייה של הנהר, שם נמצא אזור התעשייה החדש פּוּדוֹנג (Pudong). אם הבניינים הקולוניאליים של הבונד מנציחים את העבר, הרי שגורדי השחקים האולטרה-מודרניים של פודונג מגרדים את העתיד. יש הרבה דרכים לעבור מהבונד לפודונג, אך הדרך המעניינת ביותר היא ללא ספק מנהרת התיירות שנמתחת מתחת לנהר. הנסיעה במנהרה מתבצעת בקרוניות קטנות ושקופות שנעות באיטיות מדודה בתוך מופע אורקולי פסיכדלי. אורות ניאון מנצנצים ומרצדים מכל עבר בזמן שקולות ערטילאיים לוחשים לנוסעים משפטים אקראיים באנגלית. בסוף המסלול יש מוזיאון קטן, ובו  תצוגה עצובה ומדכאת של דגים, חלקם חיים וחלקם מפוחלצים.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד שנחאי,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

מבין גורדי השחקים של פודונג המפורסם ביותר הוא מגדל הפנינה האוריינטלית (Oriental Pearl Tower), הסמל הפאלי המוכר של העיר. יש כמה מסלולי ביקור בבניין, שכוללים את מרפסות התצפית ומסעדות היוקרה הסטנדרטיות, אך אנחנו ממליצים על הכרטיס הזול ביותר שמקנה כניסה רק למוזיאון ההיסטוריה של העיר. במשך שעה-שעתיים מטיילים ברחובות משוחזרים של העיר מימיה הראשונים, דרך מלחמות האופיום והכיבוש הבריטי, עד לתחילת המאה ה-20. המוזיאון כולל שחזורים של עשרות חנויות ובתים שמאוכלסים בבובות שעווה מציאותיות מאוד. לצערנו, המוזיאון אינו מציג את פני העיר מאז תחילת המאה ה-20, כך שלא רואים כיצד העיר הפכה ממושבה בריטית למטרופולין של היום.

אם זהו יומכם האחרון בעיר, תוכלו להגיע לנמל התעופה הבינלאומי פודונג בעזרת רכבת המגלב, שממוקמת בצמוד לתחנת הרכבת התחתית לוֹנְג-יָאנְג
(Longyang). זו רכבת שפועלת על העיקרון של ריחוף מגנטי (Maglev = Magnetic Levitation). היינו, הרכבת מרחפת מעל המסילה ולעולם לא נוגעת בה. כיוון שהיא לא נוגעת במסילה ואין חיכוך. במהירות מירבית של 430 קמ"ש היא גומעת את 30 הק"מ בין נמל-התעופה לעיר בשמונה דקות בלבד. כרטיס הנסיעה מקנה ביקור חינם במוזיאון הרכבת שנמצא בתחנת לונג-יאנג. אם לרגע אתם שואלים את עצמכם מדוע רכבת נחשבת לאתר תיירות, תחשבו על כך שרק לפני כמה שנים הופיעה הפסקה הקודמת רק בספרי מדע-בדיוני.
יש לא מעט מוזיאונים בשנחאי, ביניהם מוזיאון שנחאי המצוין שכולל, בין היתר, תצוגות של ציור, פיסול, קליגרפיה ומטבעות עתיקים. במוזיאון, שנראה ככד חרס עתיק, אפשר לבלות בקלות חצי יום. מוזיאון פחות מוכר, אך מרתק לא פחות, הוא ביתו של דר' סוּן יָאט-סֶן (Dr. Sun Yatsen). בתחילת המאה ה-20, עוד לפני המהפכה הקומוניסטית, הוא ניסה לאחד את סין ובמשך כמה שנים אף הצליח להקים רפובליקה סינית דמוקרטית ולעמוד בראשה. הרפובליקה אמנם נכשלה והתפרקה, אך עד היום זוכרים את סון יאט-סן כחוזה המדינה הסינית המודרנית ובכל עיר מוצאים רחוב על שמו. הבית ברובע הצרפתי, בו התגורר במשך שש שנים, הומר למוזיאון שמתעד את חייו ואת פעילותו הפוליטית. המיצגים מלווים בהסברים מפורטים בסינית ובאנגלית ולאחר שתצאו מהמוזיאון השומרים יעטפו את נעליכם בשקיות ניילון ויציגו בפניכם את החדרים בהם הוא עבד, אירח מדינאים, וחי עם אשתו.
לבסוף, מיקומה של שנחאי מאפשר להשתמש בה כבסיס לטיולי יום לערים ולכפרים נוספים באזור. שניים מיעדי התיירות החשובים ביותר בסין, סוג'וֹאו
(Suzhou) והַנְג-ג'וֹאוּ (Hangzhou), מרוחקים 35 דקות ושעתיים ברכבת, בהתאמה.

פרטים על האתרים
• מנהרת בונד-פודונג (Bund Sightseeing Tunnel): הכניסה למנהרה ממוקמת בקצה הצפוני של הבונד בין רחוב בייג'ינג מזרח (E. Beijing St.) לבין רחוב דיאנצ'י (Dianchi St.). כיוון אחד: ¥30; הלוך וחזור: ¥50; כולל שני המוזיאונים: ¥60.

• מוזיאון ההיסטוריה העירונית של שנחאי (Shanghai Municipal History Museum): ממוקם בתחתית מגדל הפנינה האוריינטלית (Oriental Pearl Tower). כרטיס: ¥35.

• רכבת המגלב: התחנה ממוקמת ישירות מול היציאה מתחנת Longyan St. בקו 2 של הרכבת התחתית. כיוון אחד: ¥50 (¥40 אם מציגים כרטיס טיסה של אותו יום); הלוך וחזור: ¥80. כניסה למוזיאון בלבד: ¥5.

• מוזיאון שנחאי (Shanghai Museum): ממוקם בתוך Renmin Park. כרטיס: ¥20 למבוגרים, ¥5 לילדים ולסטודנטים.

• מוזיאון סון יאט-סן (Sun Yatsen's Former Residence): ממוקם ברובע הצרפתי (French Concession), 7 Xiangshan St.. כרטיס: ¥8.

הפוסט שנחאי ביומיים הופיע ראשון במסע אחר

]]> https://www.masa.co.il/article/%d7%a9%d7%a0%d7%97%d7%90%d7%99-%d7%91%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%9d/feed/ 0 סין: בטלויזיה יש מה לראותhttps://www.masa.co.il/article/%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%98%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%96%d7%99%d7%94-%d7%99%d7%a9-%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%aa/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a1%25d7%2599%25d7%259f-%25d7%2591%25d7%2598%25d7%259c%25d7%2595%25d7%2599%25d7%2596%25d7%2599%25d7%2594-%25d7%2599%25d7%25a9-%25d7%259e%25d7%2594-%25d7%259c%25d7%25a8%25d7%2590%25d7%2595%25d7%25aa https://www.masa.co.il/article/%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%98%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%96%d7%99%d7%94-%d7%99%d7%a9-%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%aa/#comments Mon, 05 May 2014 17:21:03 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%98%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%96%d7%99%d7%94-%d7%99%d7%a9-%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%aa/אור וזוגתו נגה נשארים בבית וצופים בטלוויזיה. למרות הרבה שידורי תעמולה, כמעט תמיד יש משהו לראות

הפוסט סין: בטלויזיה יש מה לראות הופיע ראשון במסע אחר

]]>

אנחנו קולטים כשישים ערוצים בטלוויזיה שלנו, ובאופן מפתיע כמעט תמיד יש משהו לראות. ערוצי הטלוויזיה בסין מתחלקים לשלוש קבוצות: הערוצים הממשלתיים, ערוצים מחוזיים והערוצים של שיאמן. החלוקה הזו חוזרת על עצמה גם בערים אחרות בהן ביקרנו, כאשר רק הערוצים המקומיים משתנים.

רשות השידור הסינית – CCTV – משדרת 14 ערוצים שונים, וביניהם ערוץ חדשות וערוץ לילדים. CCTV-5 הוא ערוץ הספורט ונראה שהוא עתיד לשדר את רוב המשחקים האולימפיים; CCTV-6 משדר סרטים, חודשים ספורים בלבד אחרי שהם הופיעו בקולנוע; ואילו CCTV-11 משדר אך ורק אופרות.

מבין הערוצים הממשלתיים, מתבלטים שני ערוצים יוצאי דופן: CCTV-7 ו-CCTV-9. הראשון שייך לצבא. קריינים במדים יושבים באולפן שמאויש על-ידי חיילים ומשדרים כתבות על פעולות שונות של הצבא הסיני בתוך סין ומחוצה לה. כאן אפשר לראות אימונים של סוללות נ"מ, להתעדכן בחילופי גברי בגייסות השונים וללמוד על הציוד החדש של חיל הרפואה. בשבוע הראשון של רעידת האדמה בסיצ'ואן רוב שידורי הערוץ הצבאי הוקדשו ללהקות צבאיות ששרו למען הניצולים.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד סין,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

CCTV-9 הוא ערוץ בינלאומי, וכל השידורים שלו מועברים באנגלית. זהו ערוץ שמיועד לייצוא, ואפשר לקלוט אותו גם בישראל. כאן אפשר להתעדכן בחדשות היום, מסין ומהעולם, ולצפות בכתבות על חגים קרובים או על תופעות חברתיות מודרניות, כמו מדיניות הילד המפונק. הפרסומות בערוץ הזה מציגות בעיקר אתרי תיירות שעברו שיפוצים מסיביים בפוטושופ.

CCTV-9 הוא ערוץ תעמולה שמזכיר את הימים הטובים של מחלקת האַגִיטְפְּרוֹפּ (agitation propaganda) הסובייטית. מצד אחד, חדשות העולם תואמות את הכתבות שמופיעות ב-CNN ובערוצים מערביים אחרים. מצד שני, את החדשות הפנים-סיניות צריך לקחת בעירבון מוגבל. מאוד מוגבל. כאן מתגלה אופיו התעמולתי של הערוץ: הכתבות מדווחות רק חלקים נבחרים מהאמת, או מועברות בשִׂיחָדָשׁ קולח. כך, למשל, באחת הכתבות על רעידת האדמה דווח שארבעה פקידים נענשו כיוון שהזניחו את תפקידיהם במהלך האסון. איך הם נענשו? איך קראו להם? מה הם עשו? מי יודע.

הערוצים המחוזיים נוטים לחזור על עצמם, וקשה להצביע על תכונות ייחודיות. מעניין לציין שכמעט לכל מחוז יש ייצוג במניין הערוצים, למעט מחוזות בעיתיים כמו שינג'יאן וטיבט. הערוצים המקומיים דומים מאוד לערוצים המחוזיים. ההבדל מתבטא בעיקר ברזולוציה של תכניות החדשות.

נראה שהתכניות הפופולאריות ביותר בסין הן דרמות. CCTV-8 מוקדש כולו לדרמות, וכך גם אחוז נרחב מלוח השידורים של הערוצים המחוזיים והמקומיים. המבחר העצום של סדרות הדרמה משקף את ההיסטוריה הסינית הארוכה ואת עומק התרבות הכתובה. אפשר לחלק את הסדרות לשלושה סוגים:

1. סדרות היסטוריות, שמדגישות בעיקר את התקופה בה הן מתרחשות, כמו סדרה על חייו של הקיסר טְסֵיין-לוֹנְג, או סדרה על גבר סיני שמתאהב ביהודיה בשנגחאי של מלחמת העולם השנייה.
2. עיבודים ליצירות ספרות קלאסיות, כמו "המסע למערב", "על גדת המים" או "שמונת בני האלמוות חוצים את הים". העיבודים המצוינים נוטים להיצמד לטקסט המקורי, ומעלים את השאלה מדוע בישראל אין עיבודים דומים ליצירותיו של עגנון או לסיפורי המקרא.
3. דרמות יומיומיות, שבדרך-כלל מתמקדות במשפחות או במקצועות יומיומיים, כמו סדרה שעוסקת כולה בתחנת משטרה שכונתית. הגבול בין סדרות אלה לבין אופרות סבון די מטושטש, ומתבטא בעיקר בגובה השפה.

סדרות הדרמה הסיניות שמות דגש כבד על דיאלוגים ועל אירועים יומיומיים שבסדרות מערביות ייראו בנאליים. אחד הפרקים של סדרת המשטרה, למשל, עוסק בניסיונו של הגיבור לשכנע את העירייה לבנות גשר להולכי רגל מעל כביש סואן. סדרות הדרמה מספקות לא רק הצצה לתוך היומיום הסיני, הן גם כוללות לא מעט ביקורת, פוליטית וחברתית. בהמשך הפרק השוטר נפצע כשהוא מציל שני ילדים ממשאית שועטת. ראש העיר מבטיח לשוטר לטפל בבעיה. הוא יוצא מבית החולים ומכנס מסיבת עיתונאים, בה הוא מודיע על הפתרון: מאותו יום השוטרים ילוו את ילדי בית הספר כשהם חוצים את הכביש.

הסדרות התקופתיות פופולאריות בהרבה מהסדרות שמתרחשות בהווה. חברתה הסינית של נגה, שגדלה על הסדרות התקופתיות וכך נחשפה לראשונה לספרות ולהיסטוריה הסינית, טוענת שהן פופולאריות בגלל שהן מתיימרות להיות מדויקות. עקב שפע התיעוד, אפשר בקלות לדייק בתלבושות, בסגנון הדיבור ואפילו במאכלים התקופתיים. הסדרות שמתרחשות בהווה פחות פופולאריות, לדעתה, כיוון שפשוט אין עדיין מספיק תיעוד כדי שהן יהיו מדויקות.

הפוסט סין: בטלויזיה יש מה לראות הופיע ראשון במסע אחר

]]> https://www.masa.co.il/article/%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%98%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%96%d7%99%d7%94-%d7%99%d7%a9-%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%aa/feed/ 1 סין נעלמת בערפלhttps://www.masa.co.il/article/%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%a0%d7%a2%d7%9c%d7%9e%d7%aa-%d7%91%d7%a2%d7%a8%d7%a4%d7%9c/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a1%25d7%2599%25d7%259f-%25d7%25a0%25d7%25a2%25d7%259c%25d7%259e%25d7%25aa-%25d7%2591%25d7%25a2%25d7%25a8%25d7%25a4%25d7%259c https://www.masa.co.il/article/%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%a0%d7%a2%d7%9c%d7%9e%d7%aa-%d7%91%d7%a2%d7%a8%d7%a4%d7%9c/#respond Mon, 05 May 2014 17:17:46 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%a0%d7%a2%d7%9c%d7%9e%d7%aa-%d7%91%d7%a2%d7%a8%d7%a4%d7%9c/מאז הראשון לינואר אנחנו חיים בתוך ענן. שיאמן נמצאת בדרום סין והאקלים שלה מוגדר סוב-טרופי. אור גראור מדווח מסין

הפוסט סין נעלמת בערפל הופיע ראשון במסע אחר

]]> מאז הראשון לינואר אנחנו חיים בתוך ענן. שיאמן נמצאת בדרום סין והאקלים שלה מוגדר סוב-טרופי. זה אומר שלשמחתנו הרבה בעוד בייג'ינג קפואה ובחרבין חוגגים את פסטיבל הקרח, הטמפרטורות אצלנו הן בדרך-כלל 15-23˚C. רק בדצמבר התחלנו ללבוש בגדים ארוכים, ואני יכול לספור על שתי ידיים את מספר הימים בחודשיים האחרונים בהן לבשתי מעיל.
אז אמנם חמים, אבל אנחנו חיים במצב קבוע של ערפל. לא מדובר פה בערפילים הנחמדים שמדי פעם מכסים את כביש 5 מוקדם בבוקר או בערפל המיתולוגי שהיה עולה מהתמזה וחונק את תושבי לונדון. פה מדובר בענן בגודל של עיר, בבלוק אפור של לחות שחוסם את כל שדה הראייה מהמרפסת שלנו. בימים בהירים אנחנו יכולים לראות מהדירה שלנו את האניות ששטות בים סין המזרחי ופה ושם את האיים הקרובים יותר אלינו. בימים האחרונים אנחנו בקושי רואים את המדרכה מתחת לבניין ובנוסף לפעמון של האוניברסיטה התרגלנו לשמוע את צופרי הערפל של הספינות.
יש משהו מאד יפה בערפל הסיני. זה מזג-האוויר הנפוץ ביותר בסין, ואפשר אפילו לומר שזהו אחד הסממנים הלאומיים של המדינה. ציורים של הרים ויערות אפופי ערפל נפוצים עד כדי קיטש ונראה שעיצוב הבתים והגנים הקלאסיים בסין נועד לנצל את אפקט הערפל עד תום.
רוב המטיילים מגיעים לסין בקיץ ולא זוכים לראות את סין נבלעת בערפילים. אנחנו, מה לעשות, גרים פה. אז בחופשת חג המולד ניצלנו את מחירי החורף הנמוכים ונסענו לטייל בשנחאי ובערים הנג-ג'ואו ( Hangzhou) וסוג'ואו
(Suzhou) הקרובות אליה.

הנג-ג'ואו מפורסמת בזכות האגם המערבי שלה שמופיע במאות יצירות אמנות וספרות. בסין יש כמה עשרות "אגמים מערביים", אך כולם שואבים את שמם מהאגם המקורי בהאנג-ג'ואו. כמו אתרי תיירות רבים בסין, חשיבותו העיקרית של האגם נובעת מהאגדות, הסיפורים והשירים בהם הוא מופיע. תיירים סינים שמגיעים לאגם מתפעלים קודם מכל מכך שהם סוף סוף רואים היכן מתרחשת אגדת "אשת הנחש הלבן", לדוגמה, ורק אחר-כך מהנוף.
הגענו להנג-ג'ואו ביום חורף טיפוסי. גשם קל, מהסוג שלא מרטיב אבל עדיין מאלץ אותך להסתובב עם מטרייה, טפטף עלינו במשך כל היום וכרכנו את עצמנו בארבע שכבות של בגדים כדי שהקור לא יחדור לעצמות.
את האגם ראינו לראשונה מהמרפסת של פגודת לֵיי-פֶנְג (Leifeng) המודרנית. ערפילים דקים ריחפו באיטיות מעל פני האגם ומעבורות תיירים פילחו אותם בעצלתיים. מצפון, מערב ודרום האופק הוקף בהרים ירוקים, אך במשך היום ההרים נעלמו בזה אחר זה בתוך הערפל האפור שהתקדם לעברנו. היקפנו את האגם, מטיילים לאורך שדרה שנבנתה במאה ה-11 לספירה על פני האגם עצמו, כשמדי פעם זוג תיירים סינים או מטייל בודד על אופניים הגיחו לפנינו מתוך הערפל, בהו בנו לרגע, ונעלמו חזרה לתוך הלחות האפורה.
מאוחר יותר, כשטיילנו בפארק "מערת הדרקון" שנמצא בחלקו הצפוני של האגם, הערפל נהיה כל-כך כבד שהאגם נעלם לחלוטין. הסתובבנו בתוך היער הדליל, עוקבים אחרי מפות שנחקקו בסינית בסלעים לאורך הדרך ומנסים להגיע למקדש הדאואיסטי בלב הפארק. לאחר כארבעים דקות של טיפוס והליכה לאיבוד ראינו את חומות המקדש הצהובות מגיחות לפנינו מתוך הערפילים.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד סין,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

חומת המקדש, בדומה למקדשים רבים אחרים, עוצבה בצורה גלית כדי להיראות כמו דרקון. בימים בהירים קשה לראות את הדמיון, אך כשלפתע מופיע מולך גל צהוב של רעפים ירוקים שתחילתו וסופו אובדים בתוך הערפל, קל מאד לראות דרקונים. יתכן שזאת אחת הסיבות לכך שמקדשים בסין נוטים להימצא על פסגות הרים. כשלא רואים את המקדש והדרך היחידה לאתר אותו היא לעקוב אחרי ריחות הקטורת שעולים ממנו, כשהפעם הראשונה שרואים אותו היא כשאתם כבר מתחת לחומותיו – זה בהחלט מרשים.

אז כן, יש משהו מאד יפה בערפל הסיני. אבל כשלא מטיילים או גרים בגינה סינית קלאסית עם גשרים קטנים וחלונות עגולים, קשה יותר להתפעל ממנו. ביום-יום משמעותו של הערפל הכבד היא שיותר מסוכן מכרגיל לחצות את הכביש (אפילו בימים בהירים נהגים סינים לא מסתכלים על הכביש), שלכביסה לוקח כמה ימים להתייבש ושנייר הטואלט בשירותים תמיד לח בצורה מטרידה.

הפוסט סין נעלמת בערפל הופיע ראשון במסע אחר

]]> https://www.masa.co.il/article/%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%a0%d7%a2%d7%9c%d7%9e%d7%aa-%d7%91%d7%a2%d7%a8%d7%a4%d7%9c/feed/ 0 עירו של קונפוציוס בסיןhttps://www.masa.co.il/article/%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a1-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%9f/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a2%25d7%2599%25d7%25a8%25d7%2595-%25d7%25a9%25d7%259c-%25d7%25a7%25d7%2595%25d7%25a0%25d7%25a4%25d7%2595%25d7%25a6%25d7%2599%25d7%2595%25d7%25a1-%25d7%2591%25d7%25a1%25d7%2599%25d7%259f https://www.masa.co.il/article/%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a1-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%9f/#respond Mon, 05 May 2014 17:15:44 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a1-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%9f/חוויות מביקור בעיר צ'ופו, בה נולד וחי המלומד קונפוציוס

הפוסט עירו של קונפוציוס בסין הופיע ראשון במסע אחר

]]>

סין היא גן-עדן עבור עולי-רגל. חלק נרחב מהאלים ומגיבורי האגדות בסין היו אנשים אמיתיים, וכיוון שלסין יש היסטוריה כתובה ומדוקדקת כבר כמה אלפי שנים, יודעים בדיוק היכן רבים מהם גדלו, חיו ונקברו. ואם יש דמות אחת שמתעלה על כל הדמויות בפנתיאון הסיני, הרי שזהו קונפוציוס.

המלומד הגדול קונפוציוס, או קוֹנְג-דְזֶה (Kongzi) כפי שיש לבטא את שמו, חי (כנראה) בשנים 479-551 לפנה"ס. הוא היה פילוסוף נודד שניסה, אך נכשל, למצוא משרה נוחה אצל אחד מעשרות אילי המלחמה ששלטו בתקופת המדינות הלוחמות. בהרצאותיו בעל-פה הוא ניסח את עיקרי השקפת העולם שברבות השנים הפכו לקונפוציאניזם: אחת משלוש הדתות המרכזיות בסין, והבסיס לשיטת הממשל הסיני משושלת הָאן (206 לפנה"ס – 220 לספירה) עד לתחילת המאה העשרים.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד סין,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

קונפוציוס נולד וחי בעיר צ'וּפוּ (Qufu) שבמחוז שַׁנְדוֹנְג (Shandong), וכאן התגוררו צאצאיו במשך יותר משבעים דורות אחריו, עד שהם ברחו לטייוואן במלחמת האזרחים בין הקומוניסטים ללאומנים באמצע המאה העשרים. היום העיר העתיקה של צ'ופו היא עיר תיירות מוקפת חומה. המקומיים עוברים דרך השערים בחומות כדי לקנות בגדים, להסתפר ולאכול בשוק הלילה; התיירים באים כדי לבקר ב"שלושת הקונגים": מקדש קונפוציוס, אחוזת קונפוציוס, ובית הקברות של משפחת קונג.

כמעט בכל עיר בסין יש לפחות מקדש אחד לקונפוציוס, אליו מגיעים בעיקר כדי להתפלל להצלחה בלימודים. ציפינו, אם כן, שהמקדש בצ'ופו יהיה הגדול והשוקק מכולם. בפועל, נראה שהוא משמש בעיקר כיעד תיירותי. מעטים התיירים שמקטירים כאן לקונפוציוס, ורובם מעדיפים להצטלם ליד פסלו של המלומד הגדול וברחבה בה, תחת עצי המשמש, הוא הרצה לתלמידיו.

רוב התיירים הסינים נעצרים בהיכל של קונפוציוס. אנחנו המשכנו הלאה וגילינו שני אתרים בתוך המקדש שמצדיקים את חשיבותו ומרכזיותו. הראשון הוא קיר, לא גדול במיוחד, בו החביא נכדו של קונפוציוס את כתביו מקלגסיו של הקיסר צִ'ין שִׁיחוּאַנְג (Qin Shi Huang), שפקד לשרוף את כל ספרי ההגות בממלכה. הספרים שהוחבאו בקיר ניצלו ומחשבתו של קונפוציוס שרדה עד היום.

האתר השני הוא בית המטבחיים של המקדש (Holy Kitchen). כאן, בשלושה צריפים קטנים, נהגו לשחוט ולהתקין קורבנות עבור טקסים שונים. היום שוכנת בתוך הצריפים אסופה של סטלות (מצבות אבן) עם תבליטים וציורים מתקופת הָאן. הצריפים נעולים, אך אפשר לראות את התבליטים, שהשתמרו בצורה יוצאת דופן, דרך החלונות.

אחוזת קונפוציוס מרתקת את התיירים הסינים, אך אין בה עניין רב עבור התייר המערבי. זו אחוזה קלאסית שבנויה בסגנון של חצר-בתוך-חצר, אך היא מאוכלסת בעיקר בחנויות חטיפים ומזכרות.

בית הקברות של משפחת קונג, ששוכן כקילומטר צפונית לחומות, מעניין הרבה יותר. כאן, בתוך יער שהוכרז כשמורת טבע לאומית, נקברים צאצאיו של קונפוציוס כבר יותר משבעים דורות. קרוב לכניסה לבית הקברות נמצאים קבריהם של נכדו ובנו של קונפוציוס. למרות שלא ידוע היכן קונפוציוס עצמו קבור, הוקמה גם מצבה לזכרו ותיירים רבים משתחווים ומתפללים לפניה. התיירים הסינים מסתפקים בנסיעה קצרה בזוטובוס למצבתו של קונפוציוס, אבל אנחנו ממליצים לקחת את אחד מעשרות השבילים הקטנים שמתפתלים בתוך היער בין העצים והמצבות. מעטים בתי הקברות בעולם שמשרים על המבקר שלווה עמוקה כמו בית הקברות של קונפוציוס.

מעבר לשלושת הקונגים, אין הרבה מה לעשות בצ'ופו. אפשר לטייל על חלק מהחומה ולהשקיף על העיר העתיקה, ואפשר לאכול שיפודים ופיתות בשוק הלילה שמתמתח ומתעורר סביבות חמש אחר-הצהריים. תיירים טובים גם יקנו ויעצבו לעמם חותמת אבן באחד מעשרות הדוכנים שמבטיחים להכין את החותמת ב-3, 5 או 6 דקות. בפועל נמשך התהליך כחצי שעה, אבל האיכות טובה ויש סיכוי טוב שלחורט יקראו קונג.

למי שנשאר זמן פנוי, מומלץ לנסוע לעיירה ג'וֹצֶ'נְג (Zoucheng) שמרוחקת כארבעים דקות באוטובוס. כאן חי ונקבר מנציוס (Menzius, או Mingzi), הפילוסוף השני בחשיבותו אחרי קונפוציוס, שהאמין שטבע האדם טוב מיסודו. המקדש לזכרו ואחוזתו צמודים זה לזה, וזקוקים לשיפוץ מסיבי ודחוף. התיירים המעטים שמגיעים לבקר כאן מלמדים אותנו לקח חשוב: לא טוב להיות מספר שתיים.

הפוסט עירו של קונפוציוס בסין הופיע ראשון במסע אחר

]]> https://www.masa.co.il/article/%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a1-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%9f/feed/ 0 גם בסין ילדים הם שמחהhttps://www.masa.co.il/article/%d7%92%d7%9d-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9d-%d7%a9%d7%9e%d7%97%d7%94/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2592%25d7%259d-%25d7%2591%25d7%25a1%25d7%2599%25d7%259f-%25d7%2599%25d7%259c%25d7%2593%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%2594%25d7%259d-%25d7%25a9%25d7%259e%25d7%2597%25d7%2594 https://www.masa.co.il/article/%d7%92%d7%9d-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9d-%d7%a9%d7%9e%d7%97%d7%94/#respond Mon, 05 May 2014 17:14:33 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%92%d7%9d-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9d-%d7%a9%d7%9e%d7%97%d7%94/אור גראור מתמודד עם הילדים הסינים. ירח הדבש בינו לבין הילדים בגן הסיני היה קצר

הפוסט גם בסין ילדים הם שמחה הופיע ראשון במסע אחר

]]> אל תאמינו לסיפורים – ילדים רחוקים מלהיות ברכה, לפחות כשהם באים בקבוצות גדולות. מהיום שהתחלתי לעבוד בגן אני סוגד לגננות ולמורות באשר הן ושואל את עצמי איך הן מצליחות לשרוד יותר מכמה שבועות, שלא נדבר על עשרות שנים. לכל המורים והמורות שאי פעם לימדו אותי – סליחה. לא חשוב על מה; על עצם קיומי באותה כיתה עם עוד ילדים – סליחה.

ירח הדבש ביני לבין הילדים בגן הסיני היה קצר למדי. מהר מאד הם התגברו על ההלם מכך שאני מערבי והתחילו להתייחס אליי כאל בובת "מה יקרה אם": מה יקרה אם נלטף לו את הלחיים? מה יקרה אם נצבוט לו את התחת? מה יקרה אם נחשוף את עצמנו בפניו?
בהתחלה לא ידעתי מה לעשות איתם. הרי סינית אני לא יודע, אז איך הם יבינו אותי אם אני אצעק עליהם? בסוף נשברתי וגיליתי שצעקות עובדות נהדר בכל שפה. אחר-כך גיליתי מחדש את הטריק הישן של הכיסא בפינה. הגרסה הסינית קצת יותר אכזרית – מושיבים את העבריין צמוד למורה כדי שכל הכיתה תוכל להסתכל עליו.
כך עברו להם עוד שבועיים ואני כבר חשבתי שגיליתי איך להציב לילדים גבולות ואיך לשמור על משמעת. המנהלת כנראה חשבה אחרת ושלחה אותי להשתלמות בגן אחר אצל מורה קנדי שמלמד פה כבר חמש שנים.
במשך שעתיים עקבתי אחריו מכיתה לכיתה וכל פעם נדהמתי מחדש. כל הילדים, ללא יוצא מן הכלל, ישבו בשקט מופתי והשתתפו בשיעור. אף אחד לא קפץ או השתולל או אפילו חשב ללטף את המורה. ורמת האנגלית שלהם הייתה בעננים יחסית לילדים בגן שלי. לא רק שהם ידעו לשנן בעל-פה את כל המלים שלהם, הם גם הכירו מבנים תחביריים וידעו להבדיל בין כינויי הגוף השונים.
"יש לך בעיות משמעת, נכון?" היה הדבר הראשון שהמורה הקנדי שאל אותי.
כשהודיתי שכן הוא הסביר שבחודשים הראשונים שלו הוא היה קצת ליצן והוא בעיקר ניסה לרצות את הילדים – לשחק איתם, לשיר איתם ופשוט להעביר איתם את הזמן בכיף. מי שקרא את הכתבה הקודמת שלי על הגן, יזכור שזה בדיוק מה שאני ניסיתי לעשות. מהר מאד, הוא סיפר, הילדים השתלטו עליו ואי-אפשר היה לעשות איתם יותר שום דבר.
ואז הוא עלה על שיטה גאונית לשמור על משמעת.
"אתה," הוא פנה לילד שהעיז לקום מהכיסא, "אתה רוצה לבוא אתי הביתה לשלושה ימים?"
הילד החוויר ומיהר להתיישב חזרה במקומו.
"הרעיון פשוט," הוא אמר לי, "ברגע שמישהו מתחיל להשתולל אני מאיים עליו שאני אקח אותו אליי הביתה לשלושה ימים. הם מפחדים מזה פחד מוות. אם הילד ממשיך לעשות בעיות, אני אורז את התיק שלי, מרים את הילד ביד אחת וצועד אתו מחוץ לגן. 'המונית הבאה שמגיעה,' אני אומר לו, 'ואנחנו נוסעים אליי הביתה.' אחרי פעם אחת כזאת הילד בדרך-כלל מתנהג הרבה יותר טוב, ואם הוא שוב משתולל אני רק צריך להזכיר לו שהאיום עדיין בתוקף ומהר מאד הוא נרגע."
ואכן, אם לרגע אחד הילדים התחיל להשתולל, המורה הקנדי היה קורא "מי רוצה לבוא אתי הביתה? לשלושה ימים?" ומייד כולם נרגעו. כשיצאנו מהגן אחת הגננות הביאה למורה ילד קטן ואמרה שהוא התנהג מאד לא יפה. המורה הקנדי שאל את הילד אם הוא רוצה לבוא אתו הביתה. הילד לא ענה. המורה הקנדי הסביר לילד שיש לו שתי אופציות: או ללכת אליו הביתה לשלושה ימים, או אליי לחמישה. הילד לא ענה. יצאנו מהגן, יחד עם הילד, והמורה הקנדי הלך להביא את האופניים שלו. הילד עמד לידי וצפה במוניות השונות שעברו ליד הגן בחוסר נחת הולך וגובר. כשהמורה הקנדי חזר, רכוב על אופניו, השומר בכניסה לגן הרים את הילד והרכיב אותו מאחורי המורה, שהתחיל לדווש באיטיות לעבר הכביש. בשלב הזה הילד כבר לא הצליח להתאפק יותר והדמעות התחילו לזרום. גננת שעברה במקום לקחה אותו חזרה פנימה, ואנחנו המשכנו לעבר תחנת האוטובוס הקרובה.
אני מתאר לעצמי שכל מי שקרא את התיאור הזה הזדעזע, לפחות קצת. אני מודה שגם לי היה לא נעים. השתמשתי בשיטה הזאת אך ורק פעם אחת, ולא הרגשתי טוב מדי אחר-כך. מצד אחד, זה אכזרי נורא לאיים על ילד קטן לקחת אותו אליך הביתה ושהוא לא יראה את ההורים שלו שלושה ימים. מצד שני, לא רק שזה דאג למשמעת מופתית, הילדים גם למדו הרבה יותר ובכל-זאת נהנו תוך כדי. אז אולי אנחנו לא צריכים להזדעזע כל-כך – אולי הגננות הסיניות לא קשוחות מדי, אלא אנחנו במערב נהינו רכים מדי?

הפוסט גם בסין ילדים הם שמחה הופיע ראשון במסע אחר

]]> https://www.masa.co.il/article/%d7%92%d7%9d-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9d-%d7%a9%d7%9e%d7%97%d7%94/feed/ 0 יומן הפלגה- הסערה הראשונהhttps://www.masa.co.il/article/%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%a4%d7%9c%d7%92%d7%94-%d7%94%d7%a1%d7%a2%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2599%25d7%2595%25d7%259e%25d7%259f-%25d7%2594%25d7%25a4%25d7%259c%25d7%2592%25d7%2594-%25d7%2594%25d7%25a1%25d7%25a2%25d7%25a8%25d7%2594-%25d7%2594%25d7%25a8%25d7%2590%25d7%25a9%25d7%2595%25d7%25a0%25d7%2594 https://www.masa.co.il/article/%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%a4%d7%9c%d7%92%d7%94-%d7%94%d7%a1%d7%a2%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94/#respond Tue, 17 Dec 2013 16:54:07 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%a4%d7%9c%d7%92%d7%94-%d7%94%d7%a1%d7%a2%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94/בכל שבוע אנו מביאים כאן רשמים של כותבים-נוסעים שנמצאים בחו"ל ושולחים אלינו כתבות, רשמים, המלצות ותיאור חוויות שהם חווים במהלך הנסיעה. והפעם: משפחת סדן נקלעת לסערה

הפוסט יומן הפלגה- הסערה הראשונה הופיע ראשון במסע אחר

]]> בעיר פיניקה בתורכיה תיקנו כמעט את כל הדרוש תיקון בסירה "בונבון" וכולנו נשמנו לרווחה.
קבענו מראש שנביא את ירון (14), החבר של ליאור לשדה התעופה באנטליה ולכן יצאנו ביום שישי (כדי להגיע לטיסה של יום א'). בלילה הראשון ישנו במפרץ קסום ושקט- Karaos Limani ( לימאני זה מפרץ בתורכית). לא היו אנשים, לא היה ירח – רק אלפי כוכבים. הילדים היו שקועים במשחק מחשב סוער ודרור ואני יצאנו לשחיית לילה בעירום. בהחלט חוויה נהדרת.

בחזרה מאנטליה עברנו דרך מפרץ Takirova. יש שם שרידי עיר משנת 400 לפני הספירה, Phaselis, עם אמפיתיאטרון, רחוב ראשי ושרידי חנויות. טיילנו, שחינו והתכוננו לצאת מערבה. יובל (9) ציין שיש ברבורים בים (אדוות לבנות) שזה אומר – רוח של לפחות 12 קשר. ליאור (14) אמר ש-12 קשר (1 קשר = 1.8 קמ"ש) זו אינה סערה, ושירגע קצת. הוא לא נרגע (וגם לא הים….). השעה היתה 16:30 והתכוננו להפלגה קצרה של שעתיים – עד למפרץ הבא. השארנו מספיק זמן עד לחשיכה. כך חשבנו. טעינו! הכנתי מרק ויצאנו לדרך.

הרוח היתה כ-20 קשר. גלים נמוכים יחסית. "טסנו" ללא מנוע, על מפרשים בלבד ב-8.5 קשר – המהירות המירבית של "בונבון" (יש חישובים מתמטיים שקובעים מה המהירות המירבית של כלי שייט הטבול במים – לפי אורכו). למרות זאת, הגענו למפרץ Geneviz בחושך מוחלט ללא ירח. הכניסה למפרץ היתה צרה מאוד, עם סלעים במים. כצופה צעקתי מהחרטום לקפטן דרור שיש הר ממול. הוא צעק עלי שכבר אמרתי את המשפט הזה שמונה פעמים! בסוף הוא השתכנע שאישתו (שוב) צודקת ושלא כדאי להיכנס למפרץ בחושך מוחלט. החלטנו לחזור לים. הרוחות התחזקו כבר ל-35 קשר. הגלים עלו לגובה. ההגה האוטומטי מפסיק לעבוד בתנאים כאלו ולכן צריך לעבור להיגוי ידני. היו זרמים חזקים בים והגענו ל-9.1 קשר – המהירות הגבוהה ביותר בה שטנו אי פעם ועוד בחושך!

מפות ומדריכים מודפסים ליעד מזרח-תיכון,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

הספקנו לאכול מהמרק שהכנתי, ואז העיף אחד הגלים הגבוהים את סיר הלחץ והמכסה (כל אחד בנפרד), עם כל השאריות והכלים מהשולחן. הכל נדבק לספסל הסיפון – בדיוק כמו בסרטים מצויירים. אני לא יודעת למה זה לא שיעשע אותי….
ב-23:00 מצאנו מפרץ שקט יחסית עם כניסה רחבה – Cavus Limani. נכנסנו לעגון. קצת צעקות של הקפטן השכן, עוד קצת הורדות והעלאות של העוגן (כמנהגנו), אבל בהתחשב באלטרנטיבה – זה היה נפלא!

בבוקר השכמתי קום, וכמו כל אישה טובה במצבי, הכנתי בצק לעוגת שמרים, בצק לעוגיות וכיבסתי את הבגדים שלי. אפילו שטפתי את בגד הים החדש שלי – כדי לשמור עליו. יובל (9) התעורר ואמר שהוא לא חושב שכדאי לצאת לדרך, כי לא ביררנו אם הסופה שככה. שוב התעלמנו ממנו ושוב הוא צדק!

כשאנשים התפעלו מכך שאנחנו יוצאים להפלגה שתימשך שנה, הדגשתי שבסך הכל מדובר בשיט חופים, ושאם נדע שיש סופה בים – לא נצא. מכיוון שלא נהיה רחוקים מהחוף, רוב הזמן, אפשר לחזור לחוף אם יש סופה. גם בנקודה הזו טעיתי ובגדול.

הילדים אפו את עוגיות הטחינה ואני העלתי את כל הציוד לרידוד הבצק לעוגת השמרים. יצאנו לדרך שמחים וטובי לב. הים לא נראה שקט, אך בהחלט רגוע יותר מאמש. יובל התחיל לרדד את הבצק ואז זה התחיל: הגלים עלו; הרוח התגברה; היה צריך להחזיק את כל הציוד כדי שלא יעוף. בהחלט מוזר להכין עוגה בתנאים האלו. מזל שהתנור תלוי על ציר וזז לפי שיפוע הספינה. כך העוגות נאפות ישר (פחות או יותר). אבל אז הכל התגבר: הים עלה בצורה משמעותית, הרוחות התחזקו ומהר מאוד מצאנו עצמנו בין גלים שגובהם שלושה וארבעה מטר ובלב מכות רוח במהירות של 35 קשר. שייטים אמיתיים מגדירים "סופה" רק כשהרוחות מעל 40 קשר והגלים מעל ארבעה מטר, כשהם מלוווים בגשם ובקור. יסלחו לי השייטים, לדעתי הגלים ששטפו אותנו (עם כל הסיפון) עד שנרטבנו עד לשד עצמותינו היו חלק מסופה!

באיזה שהוא שלב נזכרתי שלא סגרנו את כל החלונות… כל הבגדים שתליתי נרטבו (בים רגיל הם תלויים בבטחה בגובה 1.5 מטר מעל למים). בגד הים החדש שקניתי להפלגה והחולצה החדשה שלי טבעו בים (בהתחשב במחיר ובתעצומות הנפש שנדרשות לי לקנות בגד ים – זו היתה אבידה קשה). ישבתי רועדת מקור (על החוף שררה טמפרטורה של 32 מעלות).קפטן דרור וקפטן משנה ליאור נאבקו בגבורה בגלים. אני רק צרחתי. בשלב מסוים חצו את המסלול שלנו שתי אוניות סוחר גדולות. חוקי השייט אומרים שהן צריכות לפנות לנו את הדרך (כיוון שאנחנו על מפרש והן על מנוע). הן התעלמו מהחוק ואנחנו העדפנו לשנות כיוון, ולא להיפגש איתן. משמעות שינוי הכיוון היתה שיט בזווית לא טובה לגלים וספיגה של עוד מנת גלים לסיפון.

"בונבון" עמדה בכל אלו בגבורה רבה. אני קצת פחות. אחרי ארבע שעות סוערות (גם המידע הזה אינו מרשים שייטים אמיתיים שעומדים לפעמים בסערות שנמשכות ארבעה ימים) נכנסנו למפרץ Karaos Limani (מרחק של כשעה מפיניקה – כבר היינו בו בעבר). גם במפרץ הזה היו גלים כל כך גבוהים , שהודעתי (לא בכעס, אך באסרטיביות) שאני אשן הלילה על קרקע מוצקה. ליאור הצדיק, הביא לי בעזרת הדינגי (תוך שהוא גם נאבק בגלים): מזרון, פיסה מעוגת הסערה (שיצאה לא רע בהתחשב בתנאים) שמיכה, כרית וספר. הלכתי לישון על החוף, כש"בונבון" ממשיכה להיטלטל מהגלים הגבוהים  (Swell) שהגיעו מהים.

היה נפלא לישון סוף סוף על קרקע יציבה עם החול, האנשים, הכלבים והנמלים שהיו על החוף. אין ספק שאלו החיים האמיתייים.

הפוסט יומן הפלגה- הסערה הראשונה הופיע ראשון במסע אחר

]]> https://www.masa.co.il/article/%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%a4%d7%9c%d7%92%d7%94-%d7%94%d7%a1%d7%a2%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94/feed/ 0 הונג קונג – סין אבל לא סיןhttps://www.masa.co.il/article/%d7%94%d7%95%d7%a0%d7%92-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%92-%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%91%d7%9c-%d7%9c%d7%90-%d7%a1%d7%99%d7%9f/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2594%25d7%2595%25d7%25a0%25d7%2592-%25d7%25a7%25d7%2595%25d7%25a0%25d7%2592-%25d7%25a1%25d7%2599%25d7%259f-%25d7%2590%25d7%2591%25d7%259c-%25d7%259c%25d7%2590-%25d7%25a1%25d7%2599%25d7%259f https://www.masa.co.il/article/%d7%94%d7%95%d7%a0%d7%92-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%92-%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%91%d7%9c-%d7%9c%d7%90-%d7%a1%d7%99%d7%9f/#respond Tue, 05 Nov 2013 17:07:36 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%94%d7%95%d7%a0%d7%92-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%92-%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%91%d7%9c-%d7%9c%d7%90-%d7%a1%d7%99%d7%9f/למי שמגיע להונג קונג מהמערב צפויה נחיתה רכה: כולם מדברים אנגלית, המחירים די דומים ויש אוכל מערבי בכל מקום. למי שמגיע להונג קונג מסין צפויה טראומה קשה: כולם מדברים קנטונזית במקום מנדרינית, המחירים יקרים ויש אוכל מערבי בכל מקום

הפוסט הונג קונג – סין אבל לא סין הופיע ראשון במסע אחר

]]>

נחתנו בנמל התעופה הבינלאומי על האי לנטאו (Lantau) ומשם נסענו באוטובוס דו-קומתי לרובע צים-שה-צוי (Tsim Sha Tsui) שבדרום האי קאולון (Kowloon). כאן, מול המסגד המרכזי של הונג-קונג מצאנו את האכסניה שלנו. בין בנייניהם המפוארים של מלונות שרתון והולידיי-אין רופס בניין עתיק ומכוער בשם Chungking Mansions. אם אתם מוצ'ילרים עניים או סטודנטים קמצנים; אם אתם עובדים זרים מהודו, פקיסטן או בחריין; אם אתם מהגרים אופטימיים מגאנה, ערב הסעודית או מאלי; אם, בקיצור, אתם לא מסוגלים לשלם 200 דולר ללילה תמורת חדר במלון, אתם מגיעים לכאן.

הבניין, שחזיתו השחורה מפיח מתקלפת ומתפוררת, הוא מחנה פליטים ייחודי במינו. כאן ישנים ואוכלים זה לצד זה הודים ופקיסטנים, ישראלים וערבים, אמריקאים ושאר העולם, וכל החדרים מריחים כמו קארי. גם אם לא התמזל מזלכם לשהות באחת מעשרות האכסניות בבניין, מומלץ לבקר. בתוך הבניין ובבניינים מסביב לו מפוזרות מסעדות הודיות, פקיסטניות וערביות, כך שרק כאן אפשר לאכול פלאפל וחומוס.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד הונג קונג,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

הונג קונג מחולקת לכמה איים. המרכזיים הם: הונג-קונג, קאולון ולנטאו. המרכז הפיננסי נמצא על האי הונג-קונג ורובו מרוכז ברבעים Central ו-Admirality. כאן צמחו עם השנים עשרות גורדי שחקים בכזו צפיפות שחלק מהם ברוחב משרד אחד בלבד. רוב הבניינים החשובים, אלו של הבנקים הגדולים, מקושרים בגשרים מקורים שמתפקדים כרחובות להולכי רגל, נוסף למדרכות הרגילות.

מידע נוסף: Chungking Mansions: קשה לפספס את הבניין השחור ב-36-44 Nathan Road, בין ה-Holiday Inn לבין ה-Sheraton. החנויות בפנים מתחילות להיפתח בסביבות תשע בבוקר ונשארות פתוחות עד מאוחר בלילה. אל תפחדו יותר מדי ממאכרים שמשדלים אתכם לבוא איתם למסעדות; רוב המסעדות לאורך Nathan Road חבויות בתוך הבניינים מסביב, ובלי המאכרים אי-אפשר למצוא אותן.

פארק הונג-קונג
הונג-קונג יודעת לעשות כסף. כך, למשל, קשה מאו להגיע בעיר מיעד א' ליעד ב' בלי לעבור דרך קניון אחד לפחות. כדי להגיע, למשל, לפארק הונג-קונג ששוכן בין גורדי השחקים ב-Admirality, צריך לצאת מתחנת הרכבת התחתית לתוך קניון בתוך אחד הבניינים, ואז לעבור ברחוב עילי לתוך קניון בבניין אחר, ורק אז לצאת דרך עוד רחוב עילי לתוך הפארק. השילוט ברחובות ובתחנות הרכבת התחתית דואג לכוון את הולך הרגל ליעדו דרך כמה שיותר חנויות.

בניגוד לגנים סיניים סטנדרטיים, פארק הונג-קונג אינו מנסה להיראות כמו ציור סיני. אין בו גשרוני אבן קמורים או אגמים צלולים. הכל בו נראה מלאכותי, החל בריצוף הבטון וכלה באגם המרכזי. מצדו האחד ניצב סוס צבעוני ובצדו האחר פסל בדמות חייל בריטי,כזכר לגדוד שהגן על העיר מהפלישה היפנית במלחמת העולם השנייה.

המבנה המלאכותי ביותר בפארק הוא גם המרשים והמהנה ביותר: חממת הציפורים על-שם Edward Youde. מבקרים מטיילים בתוך כלוב ענקי לאורך גשר עץ שמתפתל בין צמרותיהם של עצים טרופיים. בגובה הזה עשרות הציפורים שמקננות בעצים עפות סביב הבקרים בגובה העיניים וכמעט אפשר לגעת בהן.

לפארק הונג-קונג הרגשה ייחודית. בגלל שטחו הרחב, מי שעומד במרכזו מרגיש שהוא נמצא בתוך מרחב ירוק מלא בעצים, בריכות, וציפורים. מצד שני, מכל נקודה בפארק רואים את גורדי השחקים שמגדרים וחולשים על הפארק. כך, למרות שהוא אחד הפארקים המלאכותיים ביותר בהם ביקרנו בסין, הוא הרגיש כמו אי ירוק שצף בין הבניינים האפורים והבוהקים.

מידע נוסף: פארק הונג-קונג: הכניסה הראשית היא ב-19 Cotton Tree Drive. כשיורדים בתחנת הרכבת התחתית של Admirality צריך לעקוב אחרי השילוט שמוביל, בסופו של דבר, לפארק.
שעות פתיחה: 06:00 – 23:00. חממת הציפורים פתוחה בשעות 09:00 – 17:00.
הכניסה לפארק ולמבנים בתוכו – חופשית.

מקדש וונג טאי סין
מי שקרא את הכתבות הקודמות שלי גילה שפיתחתי חיבה מסוימת למקדשים דאואיסטיים, שנוטים להיות צבעונים ומעניינים יותר מאחיהם הבודהיסטים והקונפוציאניים. מקדש וונג טאי סין (Wong Tai Sin), אחד המרכזיים בהונג-קונג, הוא מרכז מסחרי של מגלי-עתידות.

מול המזבח המרכזי נמתחת אכסדרה דו-קומתית שמלאה בדוכנים של מגלי-עתידות. מתפללים כורעים לפני המזבח המרכזי כשהם מחזיקים בידיהם כוס במבוק ובתוכה מקלות עץ ארוכים. הם מביעים משאלה ואז מטלטלים את הכוס עד שאחד המקלות נופל החוצה. על כל מקל חקוקה סימנייה. את הסימנייה הזאת ממירים למספר בעזרת טבלה, ואת המספר הזה מביאים למגיד-עתידות. הוא, עבור תשלום צנוע, מפענח את משמעותו.

מידע נוסף: מקדש וונג טאי סין: למקדש יציאה משלו מתחנת הרכבת התחתית Wong Tai Sin.
שעות פתיחה: 07:00 – 18:00
הכניסה חופשית.

מי שמתכנן טיול לסין צריך לקחת בחשבון שהונג-קונג אמנם עברה לידיים סיניות ב-1997, אך היא עדיין לא חלק אינטגרלי מסין. היא יקרה פי ארבעה ויותר מסין (קערת אורז שבשיאמן עולה חצי יואן תעלה בהונג קונג עשרה יואן), והיא מרגישה יותר כמו עיר אמריקאית עם צ'יינה-טאון גדול, מאשר עיר סינית עם מרכז פיננסי בינלאומי.

הפוסט הונג קונג – סין אבל לא סין הופיע ראשון במסע אחר

]]> https://www.masa.co.il/article/%d7%94%d7%95%d7%a0%d7%92-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%92-%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%91%d7%9c-%d7%9c%d7%90-%d7%a1%d7%99%d7%9f/feed/ 0