• נחל תנינים (שטח אגן ניקוז 185 קמ"ר), שמתחיל ברמות מנשה, זורם באזור קירטוני, שכמעט לא מחלחל, כלומר רוב מי הגשם זורמים על פני הקרקע ומתנקזים אל עבר הנחל. הספיקות המרשימות בנחל קרו במרחב של יישובי חבל אלונה וגם במרחב מישור חוף הכרמל, שם הוצפו שדות חקלאיים וחידשו את ימיהן של ביצות כבארה המיתולוגיות.

מפל סער שופע מתמיד בחורף הנוכחי | צילום: מור אור

• נחל קישון (שטח אגן ניקוז 1,100 קמ"ר) מתחיל את דרכו בבקעת ג'נין וזורם במרחב החקלאי של עמק יזרעאל אל עבר מפרץ חיפה, הספיקות המדהימות בנחל הן הרבות ביותר מאז חורף 92/91. הנחל מנקז אליו נחלים משניים, החל מהגלבוע, הכרמל, גבעות אלונים-שפרעם ואזורים נוספים. בנוסף, באגן הניקוז של הנחל יש לא מעט יישובים, אשר השטח הבנוי שלהם, אשר עוטה אספלט ובטון, מהווה פקטור משמעותי בתרומת הנגר העילי.

בטיול בגולן התחושה היא שהמים פשוט פורצים מכל עבר | צילום: אמיר ירחי

• נחל דישון (שטח אגן ניקוז 96 קמ"ר) מתחיל ממורדות הר מירון ועובר בתאי שטח מגוונים, הן מבחינה נופית והן מבחינה גיאולוגית. הנחל נשפך לירדן בתחומי עמק החולה, בסמוך ליסוד המעלה. אגן הניקוז של הנחל מתאפיין במדרונות בעלי שיפוע בינוני עד חריף, ובמקרה הזה לטופוגרפיה יש גם השפעה על הספיקות בנחל.

נחל דישון. גם לטופוגרפיה יש השפעה יש השפעה על הספיקות בנחל | צילום: רתם אלינסון

• ולסיום, נחל געתון. באופן מפתיע שטח אגן הניקוז של הנחל לא גדול (49 קמ"ר), אבל כאן הסיפור מעט שונה. הנחל, שמתחיל את נתיבו בגליל המערבי, באזור מעלות-תרשיחא, מנקז אליו (בדומה לנחל תנינים), אזור קירטוני שכמעט אינו מחלחל. הנחל זורם באזור טבעי, עד לחציית כביש 70, שם ממשיך לזרום בתווך חקלאי, עד שהוא מגיע לפאתי נהריה, שם העלילה מסתבכת.

נחל כזיב – עין חרדלית. כבר שנים שלא נראתה זרימה שכזאת בנחל | צילום: רתם אלינסון

פשט הצפה הוא האזור הסמוך לנחל, שבעת זרימה שטפונית לעתים מוצף. באזורים טבעיים או חקלאיים, פשט ההצפה של הנחל הוא אזור לא בנוי, שהנזק הכי גרוע שיכול להיגרם הוא פגיעה בשדות חקלאיים. לעומת זאת, בנהריה הגעתון עובר בשדרות הגעתון, בתעלה מבוטנת היטב, ללא יכולת חלחול של המים. כל אזור שדרות הגעתון הוא למעשה פשט ההצפה של נחל הגעתון. המשוואה, אם כן, פשוטה: כמות משקעים חריגה + נחל שהפך לתעלה + אזור עירוני שתורם נגר + קרקעית נחל שאינה מחלחלת – כל אלה שווים להצפות חריגות.

מפל עיט שוצף במרץ | צילום: אוהד עומסי

בסיבוב הזה הטבע הראה לנו, שלמרות כל הטכנולוגיות של הסדרת נחלים, ייבוש ביצות ובנייה מתקדמת – "נלבישך שלמת בטון ומלט", כל אלה לא מנעו את התחדשות ביצות כבארה וזרימות שיא, כולל הצפות שגבו מחיר לא פשוט.

הצפות של שדות באזור חוף הכרמל חידשו את ימיהן של ביצות כבארה המיתולוגיות | צילום: רתם אלינסון

גלריה של צילומי זרימות בחורף 2020 – לחצו להגדלה

• צילום תמונה פותחת בכתבה: אמיר ירחי / צילומים בגלריה ובכתבה: אוהד עומסי, רתם אלינסון, מור אור, סמדר אילוטוביץ, דותן סימון ואמיר ירחי

הפוסט בעקבות הגשם: נחלים ומפלים שוצפים הופיע ראשון במסע אחר

טחנה בוואדי דילב (נחל דלבים) | צילום: עמית מנדלסון

טכנית, הרעיון יחסית פשוט: שימוש בכוח זרימת המים לטחינת דגנים, ובכך למעשה ייצור הקמח. הטחנות מוקמו לרוב בקרבה לערוצי נחלים. כמה מאות מטרים במעלה הערוץ מעל הטחנה, הוטו מי הנחל לאמת מים, שהותוותה לאורכו של קו גובה, ובסוף האמה, המים הוסטו למעיין מפל סגור (ארובה), שבו המים נופלים בחוזקה אל עבר גלגל כפות מסתובב. אל גלגל הכפות הייתה מחוברת אבן רכב, אשר הונחה מעל אבן שכב. אבן הרכב הסתובבה, ואל הרווח בין האבנים נשפכו הגרעינים, אשר נטחנו והפכו לקמח. לאחר ביצוע פעולת סיבוב הגלגל, המים זרמו אל מחוץ למבנה הטחנה בחזרה לנחל.

תרשים המראה כיצד פעלו טחנות הקמח | שרטוט: רתם אלינסון

טחנות הקמח נבנו בשיטת בנייה מסורתית, מאבני המסלע המקומי. כך שבאזור הגולן אנו עדים לטחנות קמח כהות, אשר נבנו מאבני בזלת, ואילו באזור הגליל העליון (נחלים דישון ועמוד לדוגמה), הטחנות נבנו מאבני גיר אפורות.

טחנות הקמח פרוסות בארץ במספר אזורים גיאוגרפיים (ראו מפה), החל ממדבר יהודה ועד לנחלי ארץ פלגי מים בגליל העליון (לדוגמה, עיון ובניאס), דרך בנימין ושומרון (נחל דלבים ונחל שכם).

באזור הגולן ניתן למצוא שרידים של טחנות רבות, גם בנחלים וגם בסמוך למעיינות. הטחנות פזורות במרכז רמת הגולן וגם באזורי השוליים שלה. כך ניתן למצוא טחנות בנחלים עמוקים ובעלי מדרונות תלולים, לדוגמה נחל סמך, וגם טחנות באזור בעל טופוגרפיה מתונה, למשל הטחנה בעיינות פחם, בדרום מזרח רמת הגולן.

שרידי טחנת קמח בנחל תבור | צילום: עמית מנדלסון

ריכוז משמעותי של טחנות קמח ניתן למצוא בנחלי הגליל העליון – עמוד ודישון. בנחל עמוד, ששמו הערבי של אחד ממקטעיו הינו ואדי אל טוואחין (נחל הטחנות), ניתן למצוא מעל 15 טחנות קמח! אף קיים פרויקט של שיקום הטחנות. כפי שנכתב, בנחל עמוד, מלבד טחנות הקמח ניתן להבחין בשרידי מבטשות, אשר באמצעותן ניצלו תושבי צפת את כוח המים לעיבוד בדים.

טחנה בעין גילבון | צילום: עמית מנדלסון

חלק מטחנות הקמח המסורתיות פעלו בארץ עד לקום המדינה, ובכך מעלות אצלי תהייה משמעותית הקשורה לזרימת המים בנחלי הארץ בתקופות עבר. טחנות הקמח מצביעות ללא ספק על כך שהנחלים או המעיינות שמימיהם הצדיקו את בניית הטחנה זרמו, משמע – נחלים שכיום הם נחלי אכזב (זורמים רק בחורף) היו פעם נחלי איתן וזרמו לאורך כל השנה. עם השנים  והקידמה קרו שני דברים – האחד, האדם עבר לשימוש בטחנות קמח המופעלות באמצעות חשמל, והשני הוא ירידת מפלס מי התהום בעקבות שאיבות, הידלדלות האקוויפר, וירידה משמעותית בספיקת המים בנחלים.

טחנות הקמח מהוות שריד משמעותי וראייה ניצחת לשימוש האדם בסביבה, וחיבור משמעותי לאנרגיה שניתן למצות ממנה, ללא הפרה ופגיעה משמעותית.

אתם מוזמנים לצפות במפת טחנות הקמח בישראל (הכין רתם אלינסון) ואפשר גם ללחוץ על התמונה מתחת כדי להגדיל אותה.

___

תודה לעמית מנדלסון מאתר טבע ונופים בישראל על צילומי טחנות הקמח.

הפוסט טחנות קמח עתיקות בישראל הופיע ראשון במסע אחר

בכתבה זו אמליץ לכם על שני מעיינות קרירים ברמת הגולן. אפשר פשוט לבקר באחד מהם או בשניהם, אך חשוב להדגיש כי המעיינות מרוחקים אחד מהשני, ויש נסיעה ברכב בין המעיינות. מה שנקרא בשפת המטיילים – "טיול תיון" (או אולי בעצם המושג הזה שגור רק אצלי), כי כמו תיון שנטבל בכוס תה, כך גם אנחנו נטבול את עצמנו בבריכות.

• מעיינות סודיים בישראל
• מעיינות בצפון
• מעיינות ברמות מנשה
• מעיינות בדרום ובמרכז

עוד טיולים בישראל כאן

ראשית, קצת בטיחות:

• יש להגיע אל המעיינות רק בשבילים המוסדרים, ולא לחרוג מהם, היות וברמת הגולן קיימים שדות מוקשים. אין לחצות גדרות מכל סוג שהן!

• המעיינות המוזכרים כאן מחייבים שחייה – יש לקחת את זה בחשבון מבחינת בטיחות ילדים ומבוגרים.

• אין לשתות ממי המעיינות, כיוון שבקרבתם יש פרות שיכולות לגרום לפגיעה בטיב המים.

• לכבד את המקומות והטבע ולקחת את האשפה עמכם.

עין אי"ה

איך מגיעים? אפשר לרשום ב-WAZE עין איה, ו/או להיעזר בהוראות ההגעה: בכביש 98 פונים לכיוון היישוב מיצר. לאחר נסיעה של כ-3 ק"מ מגיעים לפנייה למיצר, עוברים אותה, נוסעים כ-200 מ', ובצומת כבישים פונים ימינה (דרומה) בכביש משובש, ממשיכים לנסוע בו כ-600 מ', ואז פונים שמאלה בכביש היורד במדרון כ-900 מטר, עד שנפנה שמאלה, אל דרך עפר שיוצאת משער בצמוד לעצי ברוש. מי שמעוניין להימנע בנסיעה בדרכי עפר, יכול להחנות את הרכב בנקודה זו, ומכאן להמשיך ברגל כ-15 דק' הליכה עד למעיין. מי שמעוניין להתקרב ברכב אל עבר המעיין, ימשיך בדרך העפר באיטיות כ-700 מ', עד לרחבת עפר, שם מחנים את הרכב ועולים בשביל כ-300 מ' במעלה המדרון עד למעיין.

המדרון של עין אי"ה | צילום: רתם אלינסון

קצת גיאוגרפיה: המעיין ממוקם בדרום רמת הגולן, בסמוך ליישוב מיצר, מעל למשולש הגבולות-ישראל-ירדן-סוריה. רמת הגולן הישראלית תחומה בצפון בנחל סער, המפריד בינה ובין החרמון, במערב בבקע ים המלח (הכנרת, הירדן ההררי ועמק החולה), במזרח הגבול הינו פוליטי וממוקם ברובו בנחל הע'קאד (רוקד), וגבולה הדרומי של רמת הגולן הוא גבול גיאוגרפי-גיאולוגי – נחל הירמוך המפריד בין רמת הגולן הבזלתית ובין הרי הגלעד הקירטוניים אשר ממוקמים במדינת ירדן.

בבואנו לעין אי"ה, נחזה בהרי הגלעד ובעמקו של נחל הירמוך, אשר בו עברה הרכבת החיג'אזית (המשך של רכבת העמק) בתקופה העות'מאנית.

עין אי"ה | צילום: רתם אלינסון

על המעיין: עין אי"ה נקרא על שם לוחם צה"ל איילון יעקב הורביץ, בן מושב נוב שבגולן, אשר נהרג בשנת 2004 בתאונת אימונים, והמעיין שופץ על ידי חבריו לזכרו. המעיין זורם וממלא בריכת בטון בגודל 4 מטר פחות או יותר. בסמוך למעיין ממוקם עץ שיזף גדול, אשר ניתן לחסות בצילו.

עין ג'וחדר (בריכת אורחה / עין אום א-שרשיח)

איך מגיעים? אפשר לרשום ב-WAZE עין אורחה-ג'וחדר ו/או להיעזר בהוראות ההגעה הבאות: לבאים מדרום – בצומת רמת מגשימים פונים ימינה (צפון מזרח) בכביש 98, וממשיכים איתו כ-12 ק"מ, עד לפנייה ימינה אחרי גבעת אורחה, אל דרך עפר, בה ניסע כ-400 מ' עד לחורשת אקליפטוסים, שם ממוקם המעיין.

חלק זה של כביש 98, ממוקם באזור המזרחי של רמת הגולן, בסמוך לגבול עם סוריה – אזור רווי קרבות מלחמה ושרידים היסטוריים-ארכאולוגיים עתיקים.

בריכת ג'וחדר (עין אורחה) | צילום: יוני נגר

על המעיין: מי המעיין נקווים אל תוך בריכה מרובעת ועמוקה (מחייבת שחייה), ובקרבתה ממוקמים ספסלים, שולחנות ופינות חמד מוצלות. המעיין שופץ לזכרו של רזיאל נגר ממושב רמת מגשימים, אשר נהרג לפני שירותו הצבאי במהלך טיול בגולן.

דרך העפר בה נסענו סימטרית מאוד, ולא סתם. מקטע זה הינו חלק מקו צינור הנפט -TAP LINE, אשר הותווה בתקופת המנדט הבריטי והוביל נפט מעיראק לבתי הזיקוק בטריפולי. קו צינור הנפט חוצה את הגולן בכיוון כללי דרום-צפון.

אבן בזלת בגולן | צילום: רתם אלינסון

כידוע, רמת הגולן היא רמה בזלתית, אשר כוסתה בבזלת (סלע וולקני), אשר בקע ממעטפת כדור הארץ באמצעות קילוחים והתפרצויות בהרי געש. עין אורחה ממוקם בסמוך להר פארס, שהינו הר געש המהווה חלק מקו התלים הגעשיים של מזרח רמת הגולן, אשר המוכרים מביניהם הם הר בנטל ואביטל, הממוקמים בצפון רמת הגולן, בין עין זיוון ומרום גולן.

הפוסט מעיינות בגולן: לשבור את החום הופיע ראשון במסע אחר

אורך המסלול: כ-4.5 ק"מ לכל כיוון, סה"כ כ-9 ק"מ.

סוג המסלול: מסלול אורכי (הלוך-חזור)

רמת קושי: בינונית, עליות בדרך חזרה.

עונה מתאימה: חלק גדול מהמסלול לא מוצל, ולכן אין לטייל בעומס חום או ימים חמים. אחרי גשמי החורף עין זבד מלא במים ולאורך המסלול יש פריחה עונתית יפה

סימון שבילים: המסלול כולו עובר על גבי שבילים מסומנים (שביל ישראל המסומן בלבן-כחול-כתום, ועוד סימון נוסף במקביל לו, כמפורט בהמשך). אפשר להצטייד במפת סימון שבילים מספר 2 – הגליל או להשתמש באפליקציה.

שימו לב: מסלול הטיול ממוקם בשטחי שמורת טבע ואין לרדת מהשבילים המסומנים.

מאיפה מתחילים? הגישה להר היא מכיוון כביש 89 (חורפיש-סאסא), וממנו פונים לכיוון ההר, חולפים על בית ספר שדה הר מירון, ומטפסים (בזהירות) בכביש המתפתל אל עבר חניון הפסגה. משאירים את הרכב בחניה. מהחניה יש אפשרות לעלות לכיוון נקודת תצפית מרהיבה (כ-10 דק' הליכה לכיוון צפון-מזרח עם שביל ישראל), או להתחיל ישר את מסלול ההליכה.

מחניית הרכבים נצעד על שביל ישראל/סימון שבילים כחול, אשר יוצא מהקצה הדרום-מערבי של מגרש החניה, על יד הברזייה. נצעד בשביל לכיוון חורבת ב"ק. אחרי כ-20 דקות הליכה מגיעים לחורבת ב"ק, שרידי יישוב יהודי של ישראל ב"ק ומשפחתו אשר יצאו מצפת להתיישב בהר בתחילת המאה ה-19. בחורבה ניתן להתרשם מעצי אגוז המלך המרשימים, מבאר רום – באר עם אבן ים של בית בד, ואיך לא – מתצפית מרשימה צפונה אל עבר הכפר בית ג'אן וסביבתו. בתקופת החורף והאביב, מרחב חורבת ב"ק עוטה בצמחייה חד שנתית מקסימה.

חורבת ב"ק. כאן גרו ישראל ב"ק ומשפחתו, שהתיישבו בהר במאה ה-19 | צילומים בכתבה: רתם אלינסון

לאחר הביקור בחורבה נחזור לשביל ישראל/סימון שבילים ירוק ונרד איתו בזהירות ובפתלתלות, עד לנקודת פיצול שבילים, בה נמשיך עם השביל המסומן. במקטע זה, השביל חוצה שכבות גיאולוגיות שונות, ומטיבי הראות יוכלו להבחין בשרידי טרסות חקלאיות נטושות המונחות על גבי מדרגות הסלע (ראו תמונה). באופן כללי, תכסית הצומח בחלקו הדרומי של הר מירון מושפעת רבות משימושי הקרקע של האדם בהווה ובעבר. לאורך השביל נחווה אזורים אשר נוצלו לחקלאות, ננטשו, וכיום שולטת בהם תצורת צומח נמוכה של בתה, המהווה בית גידול משמעותי למיני בעלי חיים וצמחים, בהם סחלבים.

טרסה חקלאית על גבי מדרגת סלע

לא פעם, כאשר נרים את מבטנו מעלה נוכל לחזות בבז המצוי "עומד" באוויר, מרפרף נגד הרוח, בחיפושיו אחר מזון. באזורים אחרים ניתן להבחין בחורש ים תיכוני מפותח, אשר גם הוא נחשב לבית גידול איכותי.

מנקודה זו נתחיל להבחין בחלקות חקלאיות בעיבוד מסורתי של תושבי הכפר בית ג'אן. השביל יורד ועובר בין החלקות, ומתחתנו נפרש נוף מרשים של אגם עונתי אשר מוצף רק בחורף.

בריכה עונתית על השביל

לאחר מכן השביל עובר על קו פרשת המים הארצי, וטיפה שתיפול עליו תוכל לזרום מערבה לאגן נחל כזיב, ואתו אל עבר הים התיכון, או מזרחה, אל עבר נחל מירון ואתו אל נחל עמוד ולכנרת.

נמשיך ונצעד בינות לחלקות, עד שנגיע לפיצול שבילים, בו נפנה מזרחה עם שביל ישראל. לאחר כמה דקות הליכה נגיע אל אנדרטה לזכרו של סמל סאלח טאפש. באנדרטה נפנה צפונה (שמאלה) ומיד לאחר מכן ימינה עם שביל ישראל/סימון שבילים שחור. נמשיך עם שביל ישראל, שלאחר כמה מאות מטרים פונה שמאלה ונכנס למקטע מיוחד בינות לחורש.

בהמשך המקטע נחלוף על יד הוטה – פיר קארסטי שנוצר מהמסת סלע גיר. התשתית הסלעית של הר מירון מורכבת ברובה מסלעי משקע ימיים, אשר נחשבים לשבורים וסדוקים, בין השאר, כתוצאה מהמסה של מים. לתהליך ההמסה קוראים קארסט, על שם חבל ארץ בסלובניה, בו התופעה נפוצה. תופעת הקארסט נפוצה בכל רחבי הגליל, ומייצרת נוף של טרשים, וכן חללים תת קרקעיים כהוטות ומערות. זהירות! ההוטה מגודרת ועמוקה מאוד – אין להתקרב לפתח המערה.

ממשיכים בשביל, חוצים את ערוץ נחל מירון, ולאחר כרבע שעה הליכה מגיעים לעין זבד.

עין זבד. המעין מלא רק במשך תקופה קצרה בחורף

עין זבד ממוקם באחת הנקודות המרשימות ביותר בגליל העליון – מרבד דשא עם תצפית מרהיבה אל עבר הר כנען וצפת, נחל עמוד, רמת דלתון והחרמון באופק. המעיין ממוקם בתפר שבין שתי תצורות גיאולוגיות (תצורת דיר חנא לסוגיה), כאשר השכבה העליונה היא השכבה המחלחלת, ש"אוצרת" את המים (אקוויפר), ואילו השכבה התחתונה היא השכבה ה"עוצרת" (אקוויקלוד). בדומה לעין זבד, מעיינות נוספים בהר מירון ממוקמים בתפר שבין השכבות הללו (עין עפאים, עין הזקן). המעיין מלא רק בתקופה קצרה בחורף, ובתקופה זו ניתן לראות סלמנדרות בבריכה.

רגע של אתנחתא בעין זבד

מכאן נחזור בדיוק באותה דרך בה הגענו לכאן. שימו לב שהדרך חזור כוללת עליות בשיפועים מעט חדים, אך בתוואי שביל נוח.

מפת המסלול (באדיבות עמוד ענן) – לחצו עליה להגדלה:

Prev

1of1

Next

הפוסט שמורת הר מירון: טיול לעין זבד הופיע ראשון במסע אחר