ההרים הם החלום. משם עפים. אחד הנופים המרגשים שראיתי מימי התגלה במעלה כביש צר ומפותל שהוביל אל הר בפירנאים. פיתוי מקרי שהזדמן בדרך ונענינו לו. לאור הדמדומים נמתחו צללים ארוכים ומפתיעים ברכותם על צלע ההר שממול, ובתוך כתמי הצבע הירוקים־צהובים־חומים, אפשר היה בקושי להבחין בעדר כבשים. דִנדוּן בודד של פעמון על צוואר פרה באוויר השקוף הביא את המראה לכדי שלמות.

אבל הפירנאים הם לא רק הרים ולא רק חלומות, ויש להם שני צדדים – ספרדי וצרפתי. מלחמות קשות התחוללו עליהם, ומה שנותר מהן עכשיו הוא רומנטיקה: ערי מבצר עתיקות, בתי אבן, חומות, מנזרים. המסע הזה מתחיל על כביש N116, בנקודת הגבול פוִויסרְדַה (Puigcerda) הצמודה לעיירה הצרפתית בורג מדאם (Bourg Madame), לעבר פרפיניאן (Perpignan), בירת הפירנאים המזרחיים שבצד הצרפתי.

אחד המקומות שכדאי להתעכב בהם הוא מון לואי (Mont Louis), עיירת מבצר קטנה ומתוקה (עיר המבצר הגבוהה בצרפת). קודם כל לשבת על החומה, לשתות יין ולהתבשם מהנוף – 360 מעלות של הרים שטופי מים מקושטים בשלג־עד בקצותיהם. מסלולי טיול ברגל מקיפים את המבצר, ובכמה מהם יש שילוט עם שמות ההרים שמסביב ואפילו עם מיני הציפורים והצמחים. אפשר לבקר במפעל הקרמיקה המקומי שבו שורפים את הכלים בתנור ענקי המופעל באנרגיה סולרית.

קצת נמוך יותר, בהמשך הדרך, יושבת וילפראנש דה קונפלן (Villefranche de Conflent), גם היא מוקפת חומה, ואת סיפורי מלחמותיה המרתקים אפשר וכדאי לשמוע ממדריך מקומי. קונפלן הוא שם האזור, וילפראנש פירושו עיר פטורה ממסים. במאה ה־11, כשנבנתה במקום האסטרטגי, בתוך ערוץ הנחל, היה זה יישוב ספר שהוכרז בו על פטור ממסים כדי למשוך בעלי מקצוע שנדרשו לבנייתו. האבן המקומית ששימשה לבנייה היא ורודה – זאת רואים מיד בגשר שבכניסה, שמתחתיו שוצף הנחל. כל העיירה היא שני רחובות מקבילים, כנסייה מעניינת וכיכר השוק שלפניה. אם יש כוח ואמביציה, אפשר לטפס במאות המדרגות אל המצודה הנוספת שמעל וילפראנש, או לצאת לטיול ברכבת הצהובה, המיוחדת למקום, שמגיעה עד לגובה של 1,500 מטר דרך נקיקים ומדרונות שקשה מאוד להגיע אליהם ברגל.

עוד עיירה ימי ביניימית בהמשך הכביש היא פראד (Prades), שבכיכר המרכזית שלה מתמקם בכל יום רביעי שוק הפשפשים האזורי הנייד. שוק פשפשים אחר, גדול יותר, נפתח בכל שבת בשמונה בבוקר בשדרה המרכזית של פרפיניאן, מתחת לעצי הדולב, ומתקפל בצהריים.

וילפראנש דה קונפלן. אחת מערי המבצר האופייניות לאזור

פרפיניאן, העיר הגדולה באזור, גם היא עיר מבצר. מרכז העיר הוא החלק העתיק, אבל גם עתיק היא מילה יחסית – תקופות שונות מיוצגות בחן רב בבתים וברחובות. על שרידי החומה מתנוסס הדגל הקטלאני, פסים צהוב־אדום, שלפי האגדה אינם אלא זהב ודם: זהב המגן של המלך ודמו האדום.

קשה להמליץ על מסלול אחד של טיול באזור. כדאי להשתקע בו לכמה ימים ופשוט לשוט – במכונית, ברגל, באופניים או בקרוואן. פרפיניאן יכולה להיות נקודת המוצא.

שבעת המינים
ככל שעולים בהרים הצמחייה נעשית נמוכה יותר. ובהתאמה, ככל שיורדים פוגשים מגוון עשיר יותר של צמחים. הכרמים של הפירנאים המזרחיים, המניבים את יינות לנגדוק רוסיון (Languedoc Roussillon) המעולים, תופסים את רוב השטחים המעובדים מן ההרים עד לים – זהו האזור שבפינה הצפונית־מערבית של הים התיכון.

בשל המיקום המיוחד, מזג האוויר אביבי כל השנה – העננים שטים עד להרים כדי להמטיר עליהם, כך שהמים הרבים יורדים מההרים, לא מהשמים. ומכיוון שזה המצב, הצמחייה הים־תיכונית המוכרת מישראל מופיעה שם בשפע שהלוואי עלינו. שקדיות, תאנים, זיתים, ענבים, דובדבנים, והכל – כמו הדשא של שכנו של השכן – לא רק ירוק יותר אלא גם גבוה ומניב יותר.

את התוצרת אפשר למצוא בשווקים המקומיים. אחד היפים שבהם נמצא בסֵרֶה (Céret), עוד עיירה מקסימה ביותר, המונחת על שפת נהר טֶש (Tech). במשך השבוע היא יפהפייה ומנומנמת, ובשבת היא מתעוררת: במעלה הרחוב הראשי נפתח שוק הומה אדם, מלא כל טוב, ותזמורות מנגנות בבתי הקפה שבכיכר הקטנה המקושטת בשמשיות אדומות־צהובות, צבעי הדגל הקטלאני. כזכור, השמש זורחת ברוב ימות השנה, כך שכמעט תמיד יושבים שם אנשים רבים, המוזיקה משובחת ושמח מאוד.

קוליור. ברחובות העיירה מוצגות רפרודוקציות של ציורים אימפרסיוניסטיים במקומות שבהם עמדו האמנים וציירו

בסרה יש גם מוזיאון חשוב לאמנות מודרנית המציג את עבודותיהם של אמנים שפעלו באזור, בהם פיקאסו, שתרם עשרות יצירות לעיירה, וחבריו בראק, חואן גריס, שאגאל, קיסלינג ואחרים. בתקופות שהאמנות הפלסטית עסקה באור ונוף, נמשכו אמנים רבים אל האור המיוחד שבמזרח הפירנאים. עבודותיו של הפסל אריסטיד מאיול, בן דורו של אוגוסט רודן, מפארות את רחובותיה של פרפיניאן, ובעיר נמצא גם המוזיאון לאמנויות יפות (Musée des Beaux-Arts Hyacinthe Rigaud) המציג מיצירותיו. בעיירת החוף המקסימה קוֹליוּר (Collioure) מוצגות ברחובות רפרודוקציות של ציוריהם של אחדים מגדולי האימפרסיוניסטים, במקומות שבהם עמדו האמנים וציירו. כך אפשר לראות את הנוף כפי שהוא במציאות וכפי שראה אותו האמן.

כמה כפרים באזור נמצאים ברשימת הכפרים היפים בצרפת (יש דירוג כזה). אחד מהם הוא אאוס (Eus), כפר הבנוי על צלע הר, בראשו כנסייה יפה והוא מלא אווירה.

אאוס. הכפר הבנוי על צלע הר נמצא ברשימת הכפרים היפים בצרפת

ללכת על המים
מוזר איך העולם עוד לא גילה את חבל הארץ הזה. התיירים מעטים יחסית לפרובאנס, ולכן הם נבלעים בשטח ואין תחושת צפיפות בשום מקום, אלא אם מחפשים אותה כמובן: בעיירה ארז'לה סור מר (Argelés sur Mer), שיש בה המון חניוני קרוואנים, צפוף מאוד. אבל חניוני קרוואנים אפשר למצוא בכל מקום, על שפת נהרות ואגמים, מתחת לעצים, על גבעות והרים. החניונים מדורגים בכוכבים, ובחלקם אפשר לשכור קרוואן נייח, שהוא, אגב, אפשרות דיור זולה בחיק הטבע, וכולם מותאמים גם לנכים. מכיוון שיש מודעות גדולה לאיכות הסביבה ואין מפעלי תעשייה או זיהום אחר, כדאי לחשוב על האופציה הזאת. אם אתם מגיעים ביאכטה, תוכלו לבחור אחד מכמה מעגנים, שהגדול שבהם נמצא ליד ארז'לה סור מר.

שפע המים מזמן סוגי בילוי נוספים: ספורט מים על חוף הים ובמקווי המים, חופי רחצה ומעיינות מרפא. מעיינות חמים נובעים מן האדמה במקומות רבים באזור, וחלקם מנוצלים לספא במלונות. מלון מרחצאות ישן, גדול וידוע, לה רויאל (Le Royal), נמצא בעיירה מולי לה באן (Molitg les Bains), שהיא עוד פנינה קטנה.

מפת המסלול:

להגדלת המפה לחץ כאן
למפה בקובץ PDF

על התרבות הקטאלנית וטיפים לדרך בכתבה הבאה>>

הפוסט צרפת – מזרח הפירנאים הופיע ראשון במסע אחר

שני מאכלים פותחים את המטבח הגאורגי בפני המתחילים: חַצַ'פוּרי וחינְקָלי – שניהם זמינים, טעימים וזולים. הראשון הוא מעטפת בצק אפויה או מטוגנת, שבתוכה גבינה לבנה מותכת (שטעמה מזכיר לעתים מוצרלה) או תערובת גבינות; השני הוא כיסן גדול מבושל, ממולא בבשר או בגבינה, בתפוחי אדמה, בפטריות או במשהו אחר. מצחיק לומר כיסן ביחיד, כי אין דבר כזה – לעולם לא יימצאו בצלחת פחות משש-שמונה יחידות. וככלל, המנות גדולות מאוד, כמיטב המסורת הגאורגית של אירוח ברוחב לב. מפות ומדריכים מודפסים ליעד גאורגיה, בהנחה לגולשי מסע אחר! בורקס מקומי. רק מהריח אפשר להתעלף | צילום: Gabriella Opaz, flickr המסעדות המיוחדות לחינקלי נקראות סָחינְקְלי. במקור היה המאכל הזה עסק של גברים, שהשתמשו בחרבותיהם לקיצוץ הבשר. האופציה הצמחונית נוספה מסיבות דתיות – יש ימים שבהם אסורה אכילת בשר. איך אוכלים חינקלי? אם הוא ממולא בגבינה, אפשר לאכול בעזרת סכין ומזלג, אבל לא חובה. את האחרים אוכלים בעזרת הידיים בלבד, לאחר שמתבלים בפלפל שחור ולפעמים בחמאה מותכת. אוחזים את הכיסן בקצות האצבעות, יד אחת תופסת בתחתית הרחבה והשנייה בצ'ופצ'יק. מחזיקים אותו כך שכאשר נוגסים ממנו, הנוזלים שבפנים לא מטפטפים. זו מיומנות שאפשר להגיע אליה אפילו בארוחה הראשונה אם משתדלים. לא חייבים לאכול את צ'ופצ'יק הבצק, אפשר להשאיר בצלחת. חינקלי. אוחזים בשתי הידיים ונוגסים | צילום: אייסטוק חמישה סוגי חצ'פורי נהוגים בגאורגיה: אימֶרוּלי חצ'פורי הוא עגול ושטוח, סגור, ממולא בגבינה ואפוי או מטוגן. הוא מוגש בדרך כלל פרוס למשולשים, כמו פיצה. מֶגרוּלי חצ'פורי הוא כמו הקודם, בתוספת ביצה מלמעלה. אצ'רוּלי הוא ארוחה שלמה: עשוי מבצק שמרים ואפוי בתנור, צורתו כסירה והוא פתוח מלמעלה, חושף לראווה את הגבינה, ביצה עין וכמות מסחרית של חמאה. הוא נהוג בחבל אג'ארה (Adgara) שעל שפת הים השחור. הסוג החמישי מוגש בעיקר בבתי קפה, והוא עשוי משכבות דקיקות של בצק וגבינה. אימרולי חצ'פורי. מוגש פרוס למשולשים, כמו פיצה | צילום: אייסטוק המטבח הגאורגי עשיר בתבשילים ובדברי מאפה, בטעמים לא תמיד מוכרים. פחאלי הוא שם כללי למנות ראשונות קרות שמשלבות ירקות ואגוזים. צ'וּרְצְ'חלה הוא ממתק שנראה כמו נקניק, עשוי מאגוזים וממיץ ענבים מבושלים עם קמח או קורנפלור, תלוי באזור. הרוטב המיוחד לארץ זו, טקמאלי, עשוי משזיפים ומלווה בשר ודגים (דגי הים השחור ודגי נהרות). האוכל היהודי זהה, אך כשר. הזעפרן המקומי הוא כתום יותר ופחות מתנפל, וכדאי לרכוש ממנו באחד השווקים, כמו מתערובת תבלינים הנקראת חְמֶלי סוּנֶלי (לתבשילי קדרה, שאותם מתבלים גם בהרבה עלי דפנה). שווקים הם תענוג בכל מקרה. דוכן צ'ורצ'חלה, ממתק העשוי מאגוזים ומיץ ענבים | צילום: Gabriella Opaz, flickr בפינות הרחובות מוכרים גרעינים, בוטנים, צנוברים קלויים, אגוזים ועוד, בקונוסים מנייר, כמו שמכרו פעם בישראל. חנויות אוכל פתוחות גם בערב, ובטביליסי עד 23:00. כלים יפים, במיוחד סכו"מים, אפשר למצוא בשפע בשוק הפשפשים בטביליסי. פירות בשוק. טעימים לא פחות משהם יפים | צילום: יותם יעקבסון בערים ובעיירות האוכל הוא בילוי, המסעדות מלאות בחבורות של סועדים. נהוג להזמין מנות רבות, המוגשות בצלחות כלליות, ולא לחסוך ביין. כמו שאמרה לי צעירה מקומית: "הגברים אצלנו תמיד ישקיעו כסף באוכל ושתייה, גם אם חסר להם בבית". התאהבתם בטעמי המטבח הגאורגי? הנה שני מתכונים: סלט חצילים – מתכון גאורגי האוכל הגאורגי נפלא. הוא מגוון, עשיר, מעניין ומעורר תאבון. קשה קצת לבחור אבל הפעם אנחנו מביאים מכל המטבח העשיר הזה מתכון לסלט חצילים על פי מסורת ההכנה הגאורגית מתכון מגאורגיה – חינקלי כיסוני בצק ממולאים בבשר, מנה גאורגית טיפוסית – וטעימה להפליא

הפוסט אוכל גיאורגי – פותחים שולחן הופיע ראשון במסע אחר

אף שגרתי חודשים רבים בגבול הרובע ה־13 ושייטתי הרבה באזור, עדיין נאספים סיפורים על קסמים החבויים בו, שחלקם מתגלים וחלקם לא – כאלה שהיו ואינם וכאלה שאולי קיימים. וכל זה באמצע פריז הגדולה, מדרום לשוק מופטאר (Mouffetard), שהוא קסם גדול בפני עצמו, אבל שייך לרובע ה־5.

איפה נמצא מרכז פריז? יש להחליט לבד. אחת השיטות למצוא אותו היא לעצום עיניים, לסובב את המפה ולהניח אצבע על נקודה מסוימת. ואז לא נותר אלא לצאת לשטח ולבדוק אם המקום שווה את התואר. במקרה של הרובע ה־13, אין ספק שכן.

רחוב בגבעת השלווים | צילום: זהר וידן

ויקטור הוגו היה פה

המפעל הלאומי לייצור שטיחים. שרד את כל המשטרים, מהמלוכה עד הרפובליקה

חנות בצ'יינה טאון | צילום: זהר וידן

צ׳יינה טאון: מקדשים בודהיסטיים בלב פריז

גשר סימון דה בובואר העובר מעל לנהר סן | צילום: סופי לובטון

אוכל: מרק שהוא ארוחה

השתקפויות בחלון בית קפה ברובע ה-13 | צילום: סופי לובטון

אפשרות נוספת של אוכל זול יש בשוק הנפתח שלוש פעמים בשבוע (ראשון, שלישי ושישי) לאורך Boulevard Auguste Blanqui, היוצא מפלאס ד׳איטלי מזרחה. דוכנים אחדים מציעים אוכל מוכן לקחת. דרך אגב, אפשר ליפול שם גם על מציאות מתחום הבגדים, כמו לדוגמה סטוק של סוודרים מקשמיר במחירים מצחיקים.

סלפטרייר: תיירים בבית חולים
נחמד לבוא לבית חולים לצורכי תיירות. בית החולים סלפטרייר (Salpêtrière Pitié), שבו מדובר כאן, נמצא בקטע הצפוני־מזרחי של הרובע (מיקום: 47-83 Boulevard de l'Hôpital). הוא נבנה כבית חרושת לאבקת שריפה בתקופת המלך לואי ה־13. בימי לואי ה־14 הפך לבית חולים לעניים, ולידו הוקם מוסד סגור לנשים, שבו אושפזו בכפייה יצאניות, יתומות ונשים עניות, לפני ששולחו אל הקולוניות הצרפתיות מעבר לים. במאה ה־19 נפתחה כאן קליניקה למחלות עצבים, הראשונה מסוגה באירופה, בייסודו של פרופ' ז׳אן־מרטן שארקו, נוירולוג שהשתמש בהיפנוזה כדי לחקור את תופעת ההיסטריה. זיגמונד פרויד התארח כאן במשך עשרה חודשים, ובמהלכם פיתח את תיאוריית התת־מודע.

היום בית החולים הוא מעין עיירה הבנויה שערים־שערים של בניינים מתקופות שונות, מוקפים בגינות פורחות. אחד המבנים המיוחדים בבית החולים הוא כנסיית סן לואי (Saint Louis), שנבנה במאה ה־17 ולו ארבע צלעות נפרדות, אולי כדי להפריד בין קבוצות חולים שונות. טריוויה מהעידן הזה: לכאן הובאה הנסיכה דיאנה אחרי תאונת הדרכים, וכאן מתה.

בית קפה ליד הספרייה הלאומית | צילום: סופי לובטון

הספרייה הלאומית: שלושה מיליון ספרים

		פריז: אותו הקסם, המקומות האחרים כיכר, רחוב, פנס בודד, שוק חי, גן, חנויות עם שיק, ביסטרו, אנשי רוח, רומנטיקה. אלה החומרים שמהם עשויה פריז, זו הנשמה שלה. המלצות מאנשים המכירים היטב את העיר על מקומות נהדרים שיש בהם את אותה הנשמה, אבל הרבה פחות תיירים

הפוסט פריז – סודות העיר הופיע ראשון במסע אחר

הרים
נעזוב יערות, על אף שכמה חורשות מכונות כך. אבל אוויר של חוץ לארץ מרגישים כשעולים לגולן. הצלילות והקרירות נשמרות שם גם כשבכל רחבי הארץ כבר שורר קיץ מוחלט. בחודש מאי, כשכל הירוק מצהיב, מאפיר ומתכסה אבק, עוד אפשר לראות שלג על החרמון. פיסת שלג צח, כמו גלויה עם דרישת שלום מארץ רחוקה. והמון מטעי תפוחים מקשטים את ההרים.

כשהייתי ילדה, תפוחי עץ היו פרי נדיר ויקר. כשהורי היו קונים כמה מהם, מתוך געגועים לפירות ילדותם באירופה, היו מסתירים אותם בשידה נעולה. במשך השנים נספג ריח התפוחים בשידה, ועוד שנים אחר כך, כשאלה התרבו והיו למאכל של יום חול, אהבתי לפתוח את הדלת, שכבר לא היתה נעולה, ולהסניף את הריח.

בִּרְכֶּת רם היא מקום מיוחד. שדרה של שיחי ורדים עסיסיים, אדומים, ורודים וכתומים, מובילה אל רחבת החניה. רק במקום קריר שיש בו די מים יכולים לצמוח ורדים כאלה ולגובה כזה. המסעדה, שנקראת על שם האתר, בִּרכּת רם, היא מזרחית מקומית (אהבתי את הכבש בתנור, תבשיל כבד וטעים, מתובל בציפורן ובקינמון), אבל הנוף הנשקף מהחלונות בא מארץ אחרת. האגם הכהה שקוע בלוע הר געש קדום ומוקף צמחייה עשירה של כרמים ומטעים. להישען על אדן החלון ולהתמלא געגועים אל ארצות שבהן לא נולדנו. ולא צריך להזמין מים מינרליים, מי הברז הם כאלה (בִּרכּת רם, טל' 46981638־04, פתוח כל יום מ- 10 עד 18 )

דובדבנים
אחד הרגעים היפים בחיי היה כאשר בכפר קטן בצרפת אכלתי דובדבנים ישר מהעץ, אפילו בלי לקטוף. אז, וזה לא היה לפני הרבה שנים, עוד לא היו דובדבנים בארץ. עכשיו יש המון, והם עדיין מהפירות הרומנטיים והסקסיים ביותר. הגולן מלא בהם. באפריל הם נותנים את המופע "פריחת הדובדבן".
מאמצע מאי עד סוף אוגוסט אפשר לקטוף את הפירות, יחד עם פירות יער אירופיים לחלוטין כמו דומדמניות, אוכמניות וזנים שונים של פטל, וגם שזיפים, תותים ותותי עץ, במושב שעל, ולא רק שם (טל' 6981651־04, 600465־054, בימי חול בשעות 8-15 . יש גישה נוחה לנכים).
ואל תשכחו להביא הביתה צנוברים, שילדים מוכרים בצדי הכבישים.

בקתות
את הבקתה של היידי בת ההרים, גיבורת ילדותם של מי שהתחילו להשתמש במחשב רק אחרי הצבא, אפשר למצוא במקומות רבים בארץ. זה התחיל באופן טבעי בהרי הגליל, הרי צריך הר בשביל בקתת עץ. דוגמאות מומלצות: טבע בהר, הר חלוץ, טל' 9803666־04. מה זה מותק, מה זה קיטש של בקתות מצוידות, וילונות קטנים על החלונות וכל מה שצריך בשביל חלומות בהקיץ עם ילדים או רק מבוגרים אוהבים.

הבקתות של משפחת עפרוני במצפה חֹרשים נחבאות בין עצי דפנה. הן פשוטות ונעימות, הנוף הנשקף מההר משגע, ארוחת בוקר דשנה מקבלים בדלת ואפשר לקבל כך גם ארוחת ערב. ניתוק מענג מהעולם שכאן (טל' 9802555־04).
מהרי הגליל גלשו בתי העץ ומילאו את הגליל המערבי. דוגמאות מומלצות: מושב בן עמי, אירוח עץ השדה, טל' 9822303־04. דוגמה אחרת היא שלוש הבקתות של אורנה וגידי פרי במצפה כְּליל – אחת צנועה, אחת מתוקה, רומנטית וגדולה יותר וממנה נשקף הים, ואחת בכלל וילה. בתוך הנוף, בין עשבי התבלין ועצי החרוב והזית (טל' 9968783־04).

אבל מה מתברר? שלא צריך בכלל הרים. שכונת הבקתות מהיפות שראיתי נמצאת בעמק חרוד, בקיבוץ ניר דוד. הן פזורות על דשא, מספיק מרוחקות זו מזו, על שפת נחל האסי, ולכל אחת מרפסת. בפנים הן מצוידות, ממוזגות, ובחלקן יש ג'קוזי. אפשר לשכור חכה, לדוג בנחל ולצלות את השלל. אין יותר שלווה מזה (על שפת הנחל, טל' 6488525־04).

היידי בת ההרים היתה אוכלת לארוחת הבוקר גלוסקאות חמות. לא אשכח את הלחמניות שלה, הן היו ריחניות וטעימות כל כך.

בחודש מאי, כשכל הירוק כבר מצהיב, עוד אפשר לראות שלג בחרמון. כמו גלויה עם דרישת שלום מחו"ל

מים
ימה אמיתית יש רק אחת, הכנרת. הכי ישראל והכי חוץ לארץ. מיוחדת ושונה מכל מקום אחר בארץ. גם היא מזכרונות ילדותי, שחלקה הנעים עבר בטבריה. על שפת ים כנרת/ ארמון רב תפארת/ גן אל שם נטוע/ בו עץ לא ינוע. בטח שאני זוכרת אותו, נדמה לי שגרנו שם.

הטיול האהוב עלי בכל הזדמנות, בכל עונה, הוא נסיעה אִטית מסביב לכנרת. ובכל פעם לרדת אליה מכיוון אחר. בחורף מפוריה, כי בירידה משם הכלניות מדהימות. בעונות אחרות אפשר לבחור בכל כיוון, תמיד כשהיא מתגלה המראה מפתיע ומרגש ולא ייאמן. הצבעים הרוחשים על המים, המרחב, אפילו עכשיו, כשהמים מתרחקים מהחוף.

כל הילדים בטבריה למדו לשחות בגיל חמש אצל ביקוֹ, המציל של חוף לִידוֹ. ביקו כבר לא מלמד, לעומת זאת דקס פתח בלידו מסעדת בשרים טובה על המים. קצת אמריקה הדרומית (נתחי בשר גדולים צלויים על האש), קצת איטליה (האגם) וקצת ישראל היפה באמת, עם עצי צאלון, דקל ופיקוס על הרציף של מעגן הסירות.

גבינות
זה טריפ מיובא מוצלח מאוד, שכולם מרוויחים ממנו. אנשים נסעו להולנד ולצרפת (או אל שי זלצר, ראו בהמשך), למדו את מקצוע הגַבָּנוּת וחזרו ופתחו המון מחלבות בכל רחבי הארץ, גם בנגב. בחלקן מייצרים גבינות שהולכות ומשתבחות. נדלג הפעם על קממבר וברי ונתרכז בגבינות עזים, שאני מעדיפה גם בצרפת.
לו הוגשה לי במסעדה בפריז גבינת שֶבְר של ברקנית (מיוצרת בכפר יחזקאל, נמכרת בסופרמרקטים), לא הייתי מרגישה שגם היא תיירת.

גם אלה של מחלבת עופרים בכפר יחזקאל (6531730־04) טובות מאוד, ואסור לשכוח את מחלבת טל בבאר יעקב (טל' 9228516־08), שהיא טיול לחו"ל ללא כרטיס, אל גבינת סנט מור, שקש נעוץ בה כדי לנקז את הנוזלים. ובסטף שבהרי ירושלים שי זלצר, כמובן, שגידל כבר דור חדש של גבָּנים וממשיך לייצר את הגבינות המדהימות מחלב העזים שביניהן הוא מתגורר (טלפקס 5333748־02). אלה רק טעימות, ויש עוד, אבל חובה לעבור לרגע לאיטליה.

המוצרלה. את זו אין טעם לקנות מיובאת, כי היא הכי טעימה ב־24 השעות שלאחר ייצורה. אבל גם לא צריך, איטליה כאן. שתי מחלבות מייצרות מוצרלה מחלב באפלו, האחת בביצרון, חוות הבאפלו (טל' 8574508־08), והאחרת במושב חניאל שממזרח לנתניה, ליד כפר יונה, גבינות חניאל (טל' 8941522־09). בשני המקומות המוצרלה נהדרת, ויש גבינות נוספות, לא פחות טובות, ובשניהם יש אפשרות לשבת מתחת לסככה ולארגן ארוחה במקום.

מה שצריך זה יין ולחם טרי משובח. את אלה אין בעיה להשיג. אז מה הבעיה בעצם, למצוא מקום לפיקניק עם סלסלת קש ושמשייה וכל זה? נו, בבית, על שמיכה במרפסת או באמצע הסלון, זה הכי מצליח. את הנוף מספקת הטלוויזיה שלושים אינץ' שהבאנו מהדיוטי פרי. מדברים שם בהמון שפות.

הגולן והחרמון  – העמוד הראשי>>

הפוסט טיול בצפון: רומנטיקה וזכרונות מחו"ל הופיע ראשון במסע אחר

אבל הפירנאים הם לא רק הרים ולא רק חלומות, ויש להם שני צדדים – ספרדי וצרפתי. מלחמות קשות התחוללו עליהם, ומה שנותר מהן עכשיו הוא רומנטיקה: ערי מבצר עתיקות, בתי אבן, חומות, מנזרים. המסע הזה מתחיל על כביש N116, בנקודת הגבול פוִויסֵרְדַה (Puigcerda) הצמודה לעיירה הצרפתית בורג מדאם (Bourg Madame), לעבר פרפיניאן (Perpignan), בירת הפירנאים המזרחיים שבצד הצרפתי. באתר לשכת התיירות יש מידע על מזרח הפירנאים בצרפת, כולל לינה, מסעדות ועוד. דרך האתר תוכלו לקבל חינם גם מדריך מעולה (באנגלית, אם מבקשים) ובו מידע רב.

אחד המקומות שכדאי להתעכב בהם הוא מון לואי (Mont Louis), עיירת מבצר קטנה ומתוקה (עיר המבצר הגבוהה בצרפת). קודם כל לשבת על החומה, לשתות יין ולהתבשם מהנוף – 360 מעלות של הרים שטופי מים ומקושטים בשלג-עד בקצותיהם. מסלולי טיול ברגל מקיפים את המבצר, ובכמה מהם יש שילוט עם שמות ההרים שמסביב ואפילו עם מיני הציפורים והצמחים. אפשר לבקר במפעל הקרמיקה המקומי שבו שורפים את הכלים בתנור ענקי המופעל באנרגיה סולרית.

כפר טיפוסי בחלק של הצרפתי של הפירנאים | צילום: carolecastelli

קצת נמוך יותר, בהמשך הדרך, יושבת וילפראנש דה קונפלן (Villefranche de Conflent), גם היא מוקפת חומה, ואת סיפורי מלחמותיה המרתקים אפשר וכדאי לשמוע ממדריך מקומי. קונפלן הוא שם האזור, וילפראנש פירושו עיר פטורה ממסים. במאה ה-11, כשנבנתה במקום האסטרטגי, בתוך ערוץ הנחל, היה זה יישוב ספר שהוכרז בו על פטור ממסים כדי למשוך בעלי מקצוע שנדרשו לבנייתו. האבן המקומית ששימשה לבנייה היא ורודה – זאת רואים מיד בגשר שבכניסה, שמתחתיו שוצף הנחל. כל העיירה היא שני רחובות מקבילים, כנסייה מעניינת וכיכר השוק שלפניה. אם יש כוח ואמביציה, אפשר לטפס במאות המדרגות אל המצודה הנוספת שמעל וילפראנש, או לצאת לטיול ברכבת הצהובה, המיוחדת למקום, שמגיעה עד לגובה של 1,500 מטר דרך נקיקים ומדרונות שקשה מאוד להגיע אליהם ברגל.

לשכת המידע של וילפראנש דה קונפלן
כתובת: place d'Église
טלפון: 33-4-68692296

עוד עיירה ימי ביניימית בהמשך הכביש היא פראד (Prades), שבכיכר המרכזית שלה מתמקם כל יום רביעי שוק הפשפשים האזורי הנייד. שוק פשפשים אחר, גדול יותר, נפתח בכל שבת בשמונה בבוקר בשדרה המרכזית של פרפיניאן, מתחת לעצי הדולב הענקיים, ומתקפל בצהריים.

פרפיניאן, העיר הגדולה ביותר באזור, גם היא עיר מבצר. מרכז העיר הוא החלק העתיק, אבל גם עתיק היא מילה יחסית – תקופות שונות מיוצגות בחן רב בבתים וברחובות. על שרידי החומה מתנוסס הדגל הקטלאני, פסים צהוב-אדום, שאינם אלא זהב ודם לפי האגדה: זהב המגן של המלך ודמו האדום.

קשה להמליץ על מסלול אחד של טיול באזור. כדאי להשתקע בו לכמה ימים ופשוט לשוט – במכונית, ברגל, באופניים או בקרוואן. פרפיניאן יכולה להיות נקודת המוצא.

לשכת מידע בפרפיניאן
כתובת: 16 Av. des Palmiers
טלפון: 33-4-68515253

לשכת מידע נוספת
כתובת: Palais des Congrès, Place Armand Lanoux
טלפון: 33-4-68663030

המוזיאון לאמנויות יפות
כתובת:16 rue de l'Ange
טלפון: 33-4-68354340

רחוב בעיירה סרה. בשבתות תזמורות מנגנות בבתי הקפה בכיכר המקושטת בשמשיות אדומות-צהובות

שבעת המינים
ככל שעולים בהרים הצמחייה נעשית נמוכה יותר. ובהתאמה, ככל שיורדים פוגשים מגוון עשיר יותר של צמחים. הכרמים של הפירנאים המזרחיים, המניבים את יינות לנגדוק רוסיון (Languedoc Roussillon) המעולים, תופסים את רוב השטחים המעובדים מן ההרים עד לים – זהו האזור שבפינה הצפונית-מערבית של הים התיכון.

בשל המיקום המיוחד, מזג האוויר אביבי כל השנה – העננים שטים עד להרים כדי להמטיר עליהם, כך שהמים הרבים יורדים מההרים, לא מהשמים. ומכיוון שזה המצב, הצמחייה הים-תיכונית המוכרת מישראל מופיעה שם בשפע שהלוואי עלינו. שקדיות, תאנים, זיתים, ענבים, דובדבנים, והכל, כמו הדשא של שכנו של השכן – לא רק ירוק יותר אלא גם גבוה ומניב יותר.

את התוצרת אפשר למצוא בשווקים המקומיים. אחד היפים שבהם נמצא בסֵרֶה (Céret), עוד עיירה מקסימה ביותר, המונחת על שפת הנהר טֶש (Tech). במשך השבוע היא יפהפייה ומנומנמת, ובשבת היא מתעוררת: במעלה הרחוב הראשי נפתח שוק הומה אדם, מלא כל טוב, ותזמורות מנגנות בבתי הקפה שבכיכר הקטנה, המקושטת בשמשיות אדומות-צהובות, צבעי הדגל הקטלאני. כזכור, השמש זורחת ברוב ימות השנה, כך שכמעט תמיד יושבים שם אנשים רבים, המוזיקה משובחת ושמח מאוד.

לשכת המידע של סרה
כתובת: 1 Avenue Georges Clémenceau
טלפון: 33-4-68870053

בסרה יש גם מוזיאון חשוב לאמנות מודרנית המציג את עבודותיהם של אמנים שפעלו באזור, בהם פיקאסו, שתרם עשרות יצירות לעיירה, וחבריו בראק, חואן גריס, שאגאל, קיסלינג ואחרים. בתקופות שהאמנות הפלסטית עסקה באור ונוף, נמשכו אמנים רבים אל האור המיוחד שבמזרח הפירנאים. עבודותיו של הפסל אריסטיד מאיול, בן דורו של אוגוסט רודן, מפארות את רחובותיה של פרפיניאן, ובעיר נמצא גם המוזיאון לאמנויות יפות (Musée des Beaux-Arts Hyacinthe Rigaud) המציג מיצירותיו. בעיירת החוף המקסימה קוֹליוּר (Collioure) מוצגות ברחובות רפרודוקציות של ציוריהם של אחדים מגדולי האימפרסיוניסטים, במקומות שבהם עמדו האמנים וציירו. כך אפשר לראות את הנוף כפי שהוא במציאות וכפי שראה אותו האמן.

מוזיאון לאמנות מודרנית בסרה
כתובת: 8 Bd Maréchal Joffre
טלפון: 33-4-68872776

לשכת המידע של קוליור
כתובת: Place du 18 Juin
טלפון: 33-4-68821547

כמה כפרים באזור נמצאים ברשימת הכפרים היפים בצרפת (יש דירוג כזה), אחד מהם הוא אאוס (Eus), כפר הבנוי על צלע הר, בראשו כנסייה יפה והוא מלא אווירה.

אזור מזרח הפירנאים שופע בפלגים, נחלים ומעיינות | צילום: ברונו נאנז

ללכת על המים
מוזר איך העולם עוד לא גילה את חבל הארץ הזה. התיירים מעטים יחסית לפרובנס, ולכן הם נבלעים בשטח ואין תחושת צפיפות בשום מקום, אלא אם מחפשים אותה, כמובן: בעיירה ארז'לה סור מר (Argelés sur Mer), שיש בה המון חניוני קרוואנים, צפוף מאוד. אבל חניוני קרוואנים אפשר למצוא בכל מקום, על שפת נהרות ואגמים, מתחת לעצים, על גבעות והרים. החניונים מדורגים בכוכבים, ובחלקם אפשר לשכור קרוואן נייח, שהוא, אגב, אפשרות דיור זולה בחיק הטבע, וכולם מותאמים גם לנכים. מכיוון שיש מודעות גדולה לאיכות הסביבה ואין מפעלי תעשייה או זיהום אחר, כדאי לחשוב על האופציה הזאת. אם אתם מגיעים ביאכטה, תוכלו לבחור אחד מכמה מעגנים, שהגדול שבהם נמצא ליד ארז'לה סור מר.

שפע המים מזמן סוגי בילוי נוספים: ספורט מים על חוף הים ובמקווי המים, חופי רחצה ומעיינות מרפא. מעיינות חמים נובעים מן האדמה במקומות רבים באזור, וחלקם מנוצלים לספא במלונות. מלון מרחצאות ישן, גדול וידוע, לה רויאל (Le Royal), נמצא בעיירה מולי לה באן (Molitg les Bains), שהיא עוד פנינה קטנה.

הפוסט מזרח הפירנאים, הצד הצרפתי: החיים הטובים הופיע ראשון במסע אחר