יער עופר, הממוקם במורדותיו המערביים של הכרמל, מציע שבילי הליכה מענגים,
רשת מסועפת של שבילי אופניים, פינות נוף שובות לב ושפע של שקט ושלווה. האדם הניאנדרטלי, אשר התגורר במערות שבשולי היער לפני כ-100 אלף שנה, היטיב לבחור את מקום מגוריו. תכול הים מתערבב כאן בתכול השמים והנוף הנשקף מרהיב. למעשה, זהו היער היחיד בישראל הצופה לים, ומכאן גם שמו הנוסף – יער חוף הכרמל.

גם יער זה, כיערות אחרים בארץ, סיפק בתחילת דרכו לא מעט עבודה לעולים החדשים שגרו במושבי הסביבה. התושבים נטעו בו בעיקר אורן ירושלים, אך גם אורן ברוטיה, אורן הצנובר, אורן קנארי, וכן ברושים, חרובים ומיני איקליפטוס. בניגוד ליערות אחרים, כאן לא נוצר יש מאין. בעבר היה רוב שטחו של הכרמל מכוסה חורש של אלונים ואלות, ומצוקת הקיום האנושית הביאה להשחתתו. רק כאשר האורנים שניטעו על שרידיו הגיעו לגבורות, ענפיהם שחו וגזעיהם נטו, עלה החורש הטבעי והחל לצמוח מחדש. כיום היער הוא שעטנז מופלא של חלקות אורנים שנטע האדם וחלקות חורש טבעי של אלונים ואלות. אל כל היופי הזה מתלווים פריחתם הצהובה של שיחי הקידה, המוסיפה לאווירה נופך מתקתק, ושיחי הלוטם על צבעי הוורוד-לבן התינוקיים שלהם.

תצפית על מושב צרופה מיער חוף הכרמל | צילומים: אולגה גנזר

הנוף המרשים של המדרונות התלולים הוא פרי עבודתם רבת השנים של כוחות טבע כבירים. לפני מאות אלפי שנים היו פני הים גבוהים מאשר בימינו והגיעו עד לקצה הרכס. הגלים שהיכו ברכס יצרו בחלוף הזמן את המצוקים התלולים. מי הגשמים, שחרצו בגיר הקשה, יצרו את הנקיקים ואת המערות ופיסלו בהם צורות מיוחדות. לאבנים ולעצים נוספות בעונתן פריחות מרהיבות. הכרמלית, למשל, שהיא צמח סגלגל וזעיר המקדים לפרוח בחורף, מכסה משטחים רחבי ידיים. עוד בולטים בפריחתם המקומית כלניות, צבעונים, רקפות, נרקיסים ואפילו סחלבים.

מי ברכב, מי ברגל, מי באופניו
ליבו של היער הוא מצפה עופר, שבמרכזו מגדל התצפית של קק"ל. המקום קריר ונעים גם באמצע הקיץ, ומתקני המשחק שכאן יצהילו ליבם של ילדים. אסור לטפס על המגדל, אך גם ממרגלותיו נשקפת תצפית נפלאה על נופיהם המרהיבים של יישובי מישור החוף, השדות החקלאיים, מטעי הבננות ובריכות הדגים, ומעבר לכל אלה – הים הכחול על חופו המפורץ.

מגדל התצפית של קק"ל בלבו של היער

כל מטייל יוכל למצוא ביער את מסלול הטיול המתאים לו, אם כי בחלק גדול מן השבילים אי אפשר לנסוע במכונית פרטית מפאת תחזוקתם הירודה – עובדה שוודאי תשמח את בעליהם של רכבי השטח. ביער עוברת דרך נוף מסומנת ירוק המיועדת לרכב פרטי.

תחילתה בכביש 7021 וסופה בחניון אתאטורק הסמוך לכביש 4. שזורות בה נקודות תצפית נהדרות, כמו מצפור מיכל – שממנו יוצא שביל הליכה קצרצר, מצפור המכתש – עם פינת פיקניק הפונה לנוף חקלאי נהדר, ומצפור סיגי, על עץ האורן הגדול שבו, השח מכובד אצטרובליו.

גם מסלולי הליכה לא חסרים כאן. אחד הפופולריים שבהם הוא נתיב נחל המערה, שאורכו כ-10 ק"מ, מהלך צעידה של כחצי יום. רוכבי האופניים אף הם רוחשים ליער חיבה יתרה בשל מסלולי הרכיבה הרבים שהותוו בו, ובהם סינגלים ברמות קושי שונות.

מסלולי טיול ביער: הליכה מתונה, עלייה תלולה וצל
נקודת מוצא: חניון הזיתים שביער חוף הכרמל

נקודת סיום: משרדי קק"ל, מדרום לכביש 7021

איך מגיעים? בצומת עופר שבכביש 4 פונים מזרחה לכביש 7021. בפנייה הראשונה פונים ימינה (דרומה), וכעבור 200 מ' רואים משמאל את חניון הזיתים.
סוג המסלול: שני מסלולי הליכה מעגליים וביניהם נסיעה קצרה ברכב

משך הטיול: 4-3 שעות בנינוחות

עונה מומלצת: כל השנה, בעיקר בחורף ובאביב

מפת המסלול (לחצו עליה להגדלה):

הטיול שלנו בנוי משני מסלולי הליכה מעגליים החולפים במעבה היער, וביניהם נסיעה בת דקות אחדות. שני המסלולים חוסים בצילם של אורנים ועצי חורש והם נעימים להליכה גם ביום קיץ חם. בחורף ובאביב מלווה את הדרך פריחה נהדרת, והירוק
המבהיק מכל עבר – תאווה לעיניים. שביל היער הקסום מיועד לכל המשפחה, כולל
זקנים וטף, ואילו שביל נועם, העולה ויורד בהר, מצריך מיומנויות של הליכה בשבילי עיזים.

מחנים את הרכב בחניון הזיתים (מספר 1 במפה). את עצי הזית, שעל שמם הוא קרוי, כדאי לפקוד בחודשי הסתיו (ספטמבר עד דצמבר), אז גדושים ענפיהם בפירות שמנמנים שאפשר למלא בהם את הכיסים. אם כי כדאי לזכור שהזית הוא עץ סירוגי, כלומר מניב יבולים יפים רק אחת לשנתיים.

מן החניון יוצא מסלול הליכה מעגלי מסומן היטב – שביל היער הקסום, שאפשר לצעוד בו במשך כשעה בקלילות ובנעימות, גם עם קטנטנים. מתחילים ללכת בשביל מסומן אדום, עוברים מעקף בקר (2 במפה), חולפים על פני עדר של פרות דשנות הרועה שם תדיר ,ופונים ימינה (מזרחה) לעבר שביל מסומן כחול. יער האיקליפטוס שפתח את המסלול מתחלף עכשיו לאיטו ביער אורנים דליל. השמש המבצבצת בינות לעצים מאפשרת לצמחייה העשירה לפאר את הקרקע. נפלאה במיוחד היא הקידה העולה באביב בשלהבות צהובות, כשהיא מוקפת בשפעת צמחים ענוגים הפורחים בשלל צבעים. אחרי 900 מטר השביל מתעקל צפונה (3) וכ-120 מטר אחר כך פונים שמאלה – (מערבה, 4 במפה) לשביל מסומן אדום. לקראת סופו של מסלול ההליכה, בסמוך לחניון, מגיע אקורד הסיום בדמותו של "חלון" הנפער בינות לעצים וחושף את תכול הים במלוא הדרו.

חוזרים לרכב (1) ועימו לעבר כביש .7021 כשמגיעים לכביש פונים בו ימינה (מזרחה), נוסעים קילומטר ושוב פונים ימינה (דרומה, 5 במפה) על פי השילוט לדרך עפר מסומנת ירוק המוליכה למשרדי קק"ל. חונים בסמוך למשרדים (6) ופוסעים לעבר השביל הרחב הפונה דרומה לכיוון ההר. בפנייה הראשונה (7) פונים ימינה (מערבה) על פי השילוט לשביל נועם.

אחרי 200 מטרים פונים שמאלה (8) עם הסימון הירוק, מותחים רגליים והלאה – לטיפוס. השביל הצר חולף בין עצי אורן וחורש סבוך. הפריחה כאן מועטה, מרבית הצמחים אינם מסוגלים לעמוד בצל הכבד. המתנשמים והמתנשפים אשר אינם מורגלים בעליות יכולים לעצור לדקה או שתיים, או יותר, להתרווח על אחד הסלעים ולהתבונן סביב. השביל מוצל וקרירות נעימה מדגדגת בעורף. לאחר עלייה תלולה אך קצרה מגיע השביל למישור וממשיך על פני צלע ההר. מכאן הסימונים אינם סדירים וכדאי מאוד להיזהר שלא לטעות בדרך. כאשר מגיעים לכבשן הסיד (9), שידע ימים נאים יותר, מסתיים סימון השבילים הירוק. מכאן ממשיכים צפונה בשביל ישראל עוברים את 7 והולכים בחזרה לעבר משרדי קק"ל (6).

מידע מעשי
מיקום: הרי הכרמל || שטח: 17 אלף דונם, מתוכם 10,000 דונם יער נטוע ו-7,000 דונם חורש || כניסה: מכביש 4 פונים בצומת עופר מזרחה לכביש 7021, שממנו מתפצלות כניסות אחדות, חלקן להולכי רגל וחלקן לרכב. || חניונים ומתקנים: החניון המרכזי הוא חניון המגדל, הסמוך למגדל התצפית, ובו מתקני משחק לילדים, מים, שירותים ותצפית יפה לכרמל ולקו החוף. מתאים ל: רכב פרטי, רכב שטח, אופניים, הולכי רגל, משפחות, רומנטיקנים וחובבי פריחה. || שילוט והכוונה: חלקי || הכניסה: חופשית || מפת טיולים וסימון שבילים: הכרמל (מס' 4)

בתמונה הראשית: יער חוף הכרמל, מבט ממגדל התצפית של קק"ל | צילום: יעקב שקולניק

____

מתוך "ספר היערות", מאת ענת מדמוני, בהוצאת מפה – מיפוי והוצאה לאור. להזמנת הספר >>

הפוסט יער חוף הכרמל – בין הר לים הופיע ראשון במסע אחר

במקום שבו צעד בעבר צבאו של תחותימס מלך מצרים בדרכו לכבוש את מגידו המורדת, בוואדי עארה המפריד בין הגלבוע לרמות מנשה, שם יושב עכשיו לבטח יער עירון. רובנו חלפנו על פניו פעמים רבות, רובנו גם מעולם לא ביקרנו בו. אולי האשם הוא בפקק ואדי עארה, ואולי ביעד הנחשק בצפון שאליו היו מועדות פנינו. בכל מקרה, כדאי לפנות רגע או שניים, ואפילו קצת יותר, לקפוץ ליער עירון ולגלות בו בוסתנים עזובים, עצי אלון עתיקים, פינות חמד ונקודות תצפית נהדרות.

פעם היה האזור כולו מכוסה עצים של אלון תבור, חלק מיער האלונים שכיסה אז את אזור השרון כולו. כיום יער עירון, הנפרש משני צדדיו של כביש 65 , הוא "יער מעורב" של אלונים, אורנים, ברושים, חרובים ומיני עצים אחרים. סיפורו הוא גם סיפורם של מרבית יערות הארץ הקדומים. הצומח המקורי שגדל בו הוכחד ברעייה, בכריתה ובבעירה. לאחר קום המדינה נטעה על פניו קרן קיימת יער שעיקרו אורנים. אלא שבשנות השמונים תקף את היער המזיק אצריית האורן ועשה בו שמות. העצים הנגועים נכרתו בינתיים, ובמקום חזרה להתחדש ולהתפתח הצמחייה המקורית, ולצידה, לשם חיזוק, ניטעו מינים נוספים. לכל אחד מהעצים הללו, הנטועים והמקוריים, יש גוון אחר של ירוק: ירוק זית לזית, ירוק כהה לחרוב, ירקרק בהיר לאלון ושלל גוני ירוק נוספים.

מעצי היער הקשישים, שהצליחו לחמוק מהעיזים והגרזנים | צילום: חנן ישכר

מפגש עם זקני היער
נוסף לכל אלה עדיין נותרו במקום שרידים של חורש טבעי, פה ושם גם בוסתנים שממשיכים לתת פרי, ועצי חרוב ואלון עצומי ממדים ובאים בימים שהצליחו לחמוק מן העיזים ומן הגרזנים, ועתה הם מסתתרים באפלולית, קליפתם מגובששת וגזעיהם חלולים. מדענים מעריכים כי העצים הללו הם כיום בני 500-400 שנה. כיצד נשתמרו? אין איש יודע. אולי היה זה מקום קדוש למישהו, אבל גם אם כן, נותרו ממנו בימינו רק סיפורי פולקלור (סקרנים? פרטים במסלול הטיול).

היער ברובו אינו מתויר. לא כדאי להתפתות ולהצטרף להמונים הצובאים בשבתות על אזור החניון היחיד שבו. אם לא מתעצלים וממשיכים במעלה הגבעה, ברכב או ברגל, בין עצי אורן נטויים על צידם, מגיעים אל אמפיתיאטרון קטן ומוזנח שממנו יוצא שביל הפסגה. זהו שביל טיול מעגלי שאורכו כקילומטר והוא עובר בין עצי חורש, עצי אורן צעירים, ומעוטר נקודות תצפית נהדרות ופריחה אביבית.

ביער פרושים שדות של מצליבים ועכנאים, וגם כלניות, רקפות, סחלבים וצבעונים. בין העצים אפשר למצוא חרדלים, סרפדים, קוצים למיניהם וצמחים אחרים העולים במקומות שבהם הפריע האדם את התפתחותה של הצמחייה הטבעית. באזורים אחרים גדלה צמחיית חורש טבעית: קידה שעירה, סירה קוצנית ושפע של צמחי בצל ופקעת.

בסמוך למחצבת ורד יש אזור בלתי מתויר נוסף שמומלץ לפקוד. מעט לפני המחצבה, אחרי תחנת השאיבה, פונים לדרך עפר עבירה לכל כלי רכב. אמנם אין כאן ספסלים ושולחנות פיקניק, אך יש עצים עתיקים ופינות שקטות לרוב שאפשר לערוך בהן פיקניק כהלכתו.

מסלול טיול: לאורך הסיב האופטי
נקודת מוצא: הכניסה הראשית לחלקו הדרומי של יער עירון
נקודת סיום: למי שהשאיר רכב איסוף בסוף המסלול – כביש 6353 , בסמוך לצומת חריש
איך מגיעים: מכביש 65 כקילומטר ממזרח למחלף עירון, פונים דרומה על פי השילוט ליער עירון. מיד אחרי שעוברים מימין את קידוח ואדי עארה 2 פונים מערבה (ימינה) לשביל עפר וחונים בסמוך למתקני הקידוח (1 במפה).
סוג המסלול: ברגל – חד כיווני או הלוך וחזור; ברכב – הלוך וחזור. מדובר בדרך עפר העבירה לרכב פרטי לאורך כל השנה
משך הטיול: שעתיים-שלוש בהליכה
עונה מומלצת: כל השנה, אם כי החורף והאביב יפים שבעתיים.

מסלול הטיול עובר בחלקו הפחות מתויר של היער, באזור של יער עבות שבו עצים עתיקים ופריחה אביבית נפלאה של עיריות, קחוונים, רקפות ומשטחים של מצליבים ועכנאים בצבעי צהוב-ורוד. מתקדמים במקביל לסיב האופטי (יש סימון!) שהונח ביער, אבל לא חייבים להיצמד אליו. אפשר ורצוי לשוטט במשעולים ולגלות לבד פינות חמד נסתרות. על פיקניק בצל העצים הקשישים לא כדאי לבנות. עדרי הבקר היו כאן עוד קודם. העדרים, המחבבים עד מאוד את צילם העבות של האלונים, נוהגים לנוח כאן, ושרידי הפרשותיהם עתירי החנקן מאפשרים לסרפדים, גדילנים וברקנים לעלות ולפרוח במקום עד לממדים בל יתוארו.

מפת המסלול – לחצו עליה להגדלה

מהחניה הסמוכה למתקני הקידוח (מס' 1 במפה) יוצאים לטיול רגלי. אפשר להשאיר רכב בסיום המסלול, בכביש 6353, בסמוך לצומת חריש, אך לא כדאי להתעצל – הדרך חזרה קלילה, מענגת ולא ארוכה. אפשר גם לצאת לטיול ברכב, אך אז יש להביא בחשבון כי בסיום המסלול דרך העפר חסומה ואין ממנה מעבר ברכב לכביש 6353. המסלול המתואר בהמשך מיועד למי שהצביע ברגליו.

פוסעים בשביל הראשי בתוך יער צפוף ומוצל של עצי אורן, ואז, אחרי הליכה קצרה, מצידו הימני של השביל ומטרים ספורים ממנו, מבחינים בעץ אלון תבור קשיש (2). המקומיים מכנים אותו "בלוט אל-ג'יני", כלומר האלון מוכה השד. ואכן, עם קצת מאמץ ודמיון אפשר לראות בענפיו המעוותים הנשלחים בפראות לכל הכיוונים את זרועותיו המתנפנפות של שד נורא. האגדה מספרת כי כאשר ניסו לכרות את העץ כדי להפיק ממנו פחמים, יצאה מן הגזע בת קול, הפכה לשאגה והניסה את הכורת על נפשו. מאז ועד היום נזהרים תושבי האזור בכבודו של העץ. ממש בסמוך למקום גדל אלון אחר, צעיר בהרבה, ולנו רק נותר לתהות אם מדובר בצאצאו וממשיך דרכו של הקשיש.

במבוך השבילים המתפצלים
חוזרים לשביל וכעבור 100 מטרים, משמאל לדרך, ניצב עוד עץ אלון (3), מרשים אף יותר בגודלו ומוקף סרפדים בעונה. ממשיכים לפסוע, ושוב, הפעם מימין – זוג עצי אלון עבותי גזע (4), הנטויים זה אל זה כמתקשים להיפרד. השביל ממשיך ומתפתל בינות לאורנים בכיוון דרום-מערב. לאחר כ-50 מטרים פונים ימינה (5), הולכים עוד קצת, וממש על השביל, מצד שמאל, גדל אלון קשיש נוסף (6), מעט פחות ממוזל מחבריו. מישהו התאנה לו, נעץ בו קרש ויצר מעין חלון או מרפסת בין ענפיו.

יער עירון – הירוק היום ירוק יותר | צילום: חנן ישכר

חוזרים לשביל הראשי, המתנהל לאורכו של הסיב האופטי. מהדרך הראשית מתפצלים עכשיו שבילים נוספים, ואפשר לנסות ולחקור אותם. הנוף מתחיל להיפתח. מימין חולפים על פני חרוב בעל שני גזעים, ומיד אחריו נפרשת חורשה קטנה של עצי איקליפטוס (7). 300 מטרים אחריה – חרוב נוסף שמזיק כלשהו פלש לתוכו וחורר את גזעו (8). חולפים על פני התפצלות דרכים עם משוכת צבר מימין. בצידו השמאלי של השביל וכעשרה מטרים ממנו גדל עץ חרוב קשיש ומרובה גזעים (9). התפצלות הגזעים הזאו מעידה על טראומה שעבר העץ, מה שלא מפריע למוטת ענפיו להתפתח לתפארת.

מכאן הולך היער ומידלדל. האורנים מתחלפים בעצי חרוב ואלון והשביל, שהיה מוצל עד כה, הולך ונחשף לשמש, שמצידה מאפשרת למקום להתכסות בעונה באלפי פריחות. הליכה של 280 מטרים וטיפוס קצר במעלה הגבעה הנגלית לעין מובילים לתצפית נהדרת (10) – נוף של חרובים מסוקסים ומשוכות צבר מכל עבר, היישוב חריש על ההר משמאל, וגם כביש 6 שחותך את הנוף ממול. מכאן אפשר לחזור אחורה למכונית או להמשיך הלאה, לעבר מכונית האיסוף שבכביש 6353.

בתמונה הראשית: אלון עתיק ביער עירון. איש אינו יודע כיצד נשתמרו העצים בני מאות השנים

מתוך "ספר היערות", מאת ענת מדמוני, בהוצאת מפה – מיפוי והוצאה לאור

הפוסט יער עירון – בצל אלונים עתיקים הופיע ראשון במסע אחר

"חדרה" פירושה בערבית "ירוקה". ובמקרה הזה – הכוונה לירקרקותן של הביצות שהיו כאן בעבר. המתיישבים הראשונים שהגיעו לאזור מצאו אותו מוצף ביצות ומוכה קדחת ופנו לברון רוטשילד בבקשת עזרה. הברון, שניחן בחשיבה כלכלית, אכן נחלץ לעזרתם בשנת 1896 ודאג לנטוע במקום עצי איקליפטוס רבים, בתמורה לאדמה שעליה ניטעו. כך הוא קיווה לסייע למתיישבים להיפטר מהביצות, אך גם להפיק רווח מכך שייצר מן האיקליפטוסים שייכרתו עצה (עץ לרהיטים ולמוצרים אחרים).

העצים החלוצים
אלפי עצי איקליפטוס היכו במקום שורש, אך הביצה המשיכה לרחוש. לימים התברר כי על אף גובהו ומהירות צמיחתו (20 מ' בשש שנים!) האיקליפטוס אינו מייבש את הביצות טוב יותר מאורן, נניח, או מברוש. בינתיים, עם השנים, התייבשו הביצות, בעיקר בזכות תעלות שנחפרו ביער וניקזו את המים לים ולנחלי האזור, וירוק הביצות הוחלף בירוק העצים.

יער חדרה. אלו הם צאצאיהם של העצים שנטע כאן הברון רוטשילד

עצי איקליפטוס המקור הניצבים כאן כיום הם צאצאיהם של העצים הראשונים ההם.
במהלך השנים הם נכרתו פעמים אינספור, הסיקו קטרי רכבת, סייעו בבניית אדני מסילה ושימשו לבעירה. למזלם של העצים הללו הם מחדשים את גזעיהם הרבים במהירות עצומה, וככל שיכרתו בהם כן ירבו וכן יפרצו.

צילו של היער העבות נעים וקריר. למרבה הצער חלק מן העצים הללו אינם נעימים
ומזמינים ומתחת להם עולה היום סבך קוצני של צמחי אספרג. העצים המצויים בחלקים הפתוחים יותר של היער דווקא מתאימים מאוד לפיקניק, על מרבדי העשבוניים הנפלאים ומשטחי החמציצים הנפרשים לרגליהם.

איקליפטוס בטעם דבש
הפריחה העיקרית ביער היא כמובן פריחת עצי האיקליפטוס. השם איקליפטוס – שפירושו ביוונית מכוסה או חבוי היטב – מתייחס לכיסויו של ניצן הפרח, הנושר בדיוק ברגע המתאים כדי לאפשר לפרח ללבלב. אמנם פריחתו של איקליפטוס המקור אינה מרשימה, אך היא משמשת מרעה נאה לדבורים. בעשורים האחרונים חלה ירידה במקורות הצוף לדבורים כתוצאה מעקירת פרדסים ומצמצום השטחים של פרחי הבר. האיקליפטוס, הפורח בסתיו, משמש את הדבורים דווקא בעונה הקשה ביותר שלהן מבחינת מצאי הצוף. הדבש המופק מפרחי האיקליפטוס ניחן בארומה מיוחדת.

צעד אחד מחוץ ליער ולפנינו מקום קסום נוסף, פארק השרון. הפארק משתרע על פני שטח רחב ידיים וגדלים בו בתפזורת עצי אלון וחרוב העומדים על מכונם כבר שנים רבות. באביב המקום מוריק, הפריחה ססגונית וניחוח הפרדסים הנטושים מציף את האוויר. זהו מרחב נהדר לתפוס בו שלווה, לפרוש סלסלת פיקניק, לשחק בכדור ולהשתולל בדשא.

הטבע לא ממהר להיכנע, והמים ממשיכים להיקוות עד היום ביער ובסביבתו. בריכת סמר ובריכת יער, המצויות בשטחו של יער חדרה, הופכות בשנים גשומות למקווי מים שוקקי חיים, בעלי צומח ייחודי, עופות מים וצפרדעים מקרקרות. נמלאות במים גם תעלות ניקוז הפזורות ברחבי היער עוד מהתקופה שבה ניטע. למרבה הצער, גם יער חדרה, כיערות רבים אחרים, הולך ונדחק כיום מפני העיר. בחלקו הצפוני עתיד להיסלל כביש, וגם השטחים הפתוחים שסביבו הולכים ומצטמצמים ומשנים את אופיים. אך בינתיים, למרות הכל, המקום עודו מופלא וייחודי.

מסלול טיול ביער חדרה
נקודת מוצא וסיום: תחנת הרכבת חדרה מערב
איך מגיעים: במחלף אולגה שבכביש 2 פונים מזרחה אל רחוב אהרון אהרונסון. חוצים את מסילת הרכבת, ומיד אחריה פונים ימינה לרחוב הרכבת ונוסעים עד לתחנת הרכבת עצמה (1 על המפה).
סוג המסלול: מעגלי. כאן מתואר מסלול נסיעה ברכב פרטי עם קטעי הליכה קצרים, אבל אפשר לעשות את המסלול גם ברגל, באופניים או ברכב שטח. כאשר האדמה יבשה הדרך עבירה במלואה לרכב פרטי, אולם לאחר ימים של גשם היא עבירה רק להולכי רגל ולרוכבי אופניים. הדרך העוקפת את היער ממזרח לכיוון דרום עבירה לרכב רגיל לאורך כל השנה.
משך הטיול: כ-4 שעות, ברכב וברגל
עונה מומלצת: חורף ואביב

מפת המסלול

המסלול עובר בין היער לבין השדות המקיפים אותו מכל עבר. הנוף הנפרש ירוק
להפליא, האוויר צלול והריחות מענגים. מרבדי הפרחים המשתרעים מסביב נותנים
תחושה שאירופה זה כאן. האזור רוחש יצורים מיצורים שונים, החל בפרפרים וכלה בכבשים. מקווי מים קטנים וגדולים מציפים את הדרך. קשה להאמין שפעם נאבקו כאן בביצות ובקדחת.

חולפים על פני תחנת הרכבת חדרה מערב (1 במפה). 150 מטרים אחריה פונים שמאלה (מזרחה) ונוסעים בכביש הסלול המוליך לתוך היער. אחרי 100 מטרים רואים מימין חניון נופש פעיל (2), שבו מתקני משחק מיושנים. כשמגיעים לקצה היער (3) פונים דרומה כדי להקיף אותו ממזרח. ביציאה מן היער נגלים משמאל שדות חרושים ירקרקים, ומימין נפרש היער עצמו, על מרבדי החמציצים והאספרג שבו. בשלב מסוים מתחלפים השדות המעובדים באחו מופלא של סביונים וכלניות, וגם כוורות רבות שמפיקות מתוכן דבש איקליפטוס. לאחר שחולפים משמאל על פני עץ אלון תבור בודד (4) כדאי לעצור, לרדת מן המכונית וליהנות משפע הפירות הקטנטנים והמתוקים שנותנים עדיין פרדסי השרון הזנוחים.

שבים לרכב. הדרך ממשיכה לתוך היער ולאחר מכן שבה וחולפת בשוליו, עד לחניון האלונים (5). זהו מקום מצוין לחניה ולגיחה אל גבעות הכורכר של פארק השרון.

נפלא לשבת לפיקניק על מרבדי העשב

בשלוליות החורף
במקום זה ניצל פעם מכריתה יער קדום של אלון תבור. אפשר לשוטט נטולי מטרה בשבילים החוצים את הפארק, ואפשר גם ללכת בשביל ישראל היוצא מן החניון, ולחלוף על פני עדרי עיזים וכבשים, אנפות בקר לבנות ואלות מסטיק, שבצילן חוסות רקפות. מדרום לחממת פרחים נטושה מצויה שמורת בריכת יער (בריכת עתא, 6 במפה). הבריכה ממוקמת ליד חורשת איקליפטוס, ממערב לתחנת הדלק, והיא משולטת. זהו שטח שקערורי המוצף בחורף במי גשם, שריד לביצות העבר. בחורפים האחרונים, בשל מיעוט הגשמים, לא התמלאה שלולית החורף הזאת במים, אבל בשנים גשומות, כשהיא מוצפת, מגיעות לכאן שפע של ציפורי מים, ובהן ברכיות, אגמיות, שחפים, שרשירים ועוד. נוריות המים ממלאות את הבריכה במרבד לבן מרהיב. מקום נפלא לבקר בו ביום שמש חורפי.

חוזרים לחניון האלונים (5) וממשיכים להקיף את היער מדרום. מכאן הופכת הדרך משובשת למכוניות פרטיות, ובימים שלאחר גשמים עזים אף לרכב שטח. היא ממשיכה מערבה ומתעקלת צפונה עד שהיא מגיעה לבריכת סמר (7), שריד נוסף לביצה הגדולה בירכטאס שכיסתה את האזור. גם זו, כמו בריכת יער, לא התמלאה מים בשנים האחרונות. מי שעינו אינה מיומנת יכול לפספס בקלות את השקערורית צפופת צמחי הסמר האופייניים לביצות. יש לחפש אותה ממערב לדרך, מטרים ספורים מדרום לאנטנה הגדולה. 700 מטרים נוספים באותה הדרך ולפנינו, שוב, תחנת חדרה מערב (1).

___

מתוך "ספר היערות", מאת ענת מדמוני, מפה – מיפוי והוצאה לאור
להזמנת הספר>>

הפוסט יער חדרה – פעם היו פה ביצות הופיע ראשון במסע אחר

אנה גודנובה רק רצתה לנקות את הטינופת שהצטברה בשטח הפתוח שליד הבית שלה. לישראל הגיעה לפני שנים אחדות מבלארוס בעקבות האהבה, והתיישבה בדירת שיכון קטנה בפאתי שכונת נווה יעקב שבירושלים, המשקיפה על ואדי מלא בפסולת. במולדתה עבדה כדוקטור לווירולוגיה. מפות ומדריכים מודפסים ליעד ישראל, בהנחה לגולשי מסע אחר! הגן הקהילתי בקריית יובל, ירושלים. השתלטות התושבים על העמק, שהיה מלא בזבל, עוררה את התנגדות הרשויות. אבל העקשנות משתלמת | צילום: ברוך גיאן בארץ מצאה עבודה בחברה להגנת הטבע. עם דירת השיכון השלימה, היא אומרת, אבל לא עם הנוף. גודנובה החלה לשלוח מכתבים לעירייה וביקשה שיבואו לפנות את הפסולת – מכתב ועוד אחד ועוד אחד – ובה בעת דיברה עם השכנים, שכנעה אותם שיפסיקו לזרוק אשפה לוואדי. תושבי השכונה, ובהם בעלי הכלבים שטיילו שנים בין הררי האשפה, החליטו להתארגן ולהביא לשינוי המצב. רק לאחר שכבר התייאשו, קרה הנס. מהעירייה הגיעו ופינו את הזבל. ואז הגיע טלפון עם הצעה מפתיעה: להציל צמחי בר נדירים ומוגנים משטח שהולך ונבנה בגבעה הצרפתית. התושבים גייסו את הגן הבוטני, את חברת הבנייה שסיפקה את המשאיות וגם תלמידים מישיבות ומבתי ספר בנווה יעקב ובפסגת זאב. בכוחות משותפים העבירו מהגבעה הצרפתית את שכבת הקרקע העליונה, המכילה את הפקעות והזרעים, לשטח בנווה יעקב. כך אוכלסו הגבעות החשופות בעריוני קצר, באכילאה קטנת פרחים וגם בלוע הארי, בפרגה אדומה, בנורית ירושלים, בציפרנית מצרית, בדרדר כחול ובעוד עשרות רבות של מיני צמחים, מקצתם נדירים. כיום אנה היא רכזת השמורה מטעם החברה להגנת הטבע, ואף על פי שכבר מלאו לה חמישים שנה, היא מקפצת כאיילה על הסלעים והגבעות. היא מכירה אישית כל סלע וצמח, וכך גם את האנשים שנושאים בנטל הטיפול בצמחייה. את הכלניות משקה אילנה. היא סוחבת דליים מדירתה הנושקת לשמורה, וכמוה גם לילה, המטפלת בשקדיות שנתרמו על ידי הקרן הקיימת. על הטיפול במשתלה הקטנה שבה מגדלים צמחי בר שמועברים לאחר מכן לשמורה ממונים רודיק והכלב שלו רקס, ויש עוד רבים וטובים. קבוצת ילדים המשחקת באתר במשחקי שר הטבעות בונה במוזאיקה שלטים, לכל מין של צמח יש מספר משלו, וכולם מקוטלגים. ממש גן בוטני בזעיר אנפין. עכשיו החלום שלהם הוא להביא לגינה פקעות של מיני אירוסי בר. מי שיגיע לשם באביב של השנה הבאה יוכל לראות את אירוס הגלבוע פורח. בינתיים הוא גדל בעציץ על אדן החלון של אנה. חשיבותה הגדולה של הגינה היא ביצירת קהילה. ליאת, אם חד־הורית, מספרת שמיום שהיא בגינה לא נשארה לבד בערבי שישי אינטראקציה חברתית בעידן מנוכר הגינה הקהילתית בשכונת נווה יעקב היא אחת מני רבות שקמו בארץ בשנים האחרונות. לפני כעשור הוקמה בבקעה שבירושלים הגינה הראשונה, ומאז עבר מספרן בעיר את העשרים. גינון קהילתי הוא גינון שנעשה על ידי חברי קהילה בחלקות משפחתיות או קבוצתיות הממוקמות באזור עירוני. קהילה יכולה להיות תושבי שכונה, ילדי בית ספר או שוכני בית הורים. לגינה קהילתית יש פן חברתי, אקולוגי וכלכלי. היא שומרת על שטחים פתוחים במטרה למנוע בנייה אינטנסיבית ומעניקה לקהילה החיה בלב אזור עירוני אפשרות ליהנות מטבע, מנוף, ממרחב ומאיכות חיים. מלבד זאת הגינה במקרה של הגינה הקהילתית בראשון לציון דווקא לא היה צורך להיאבק ולהילחם. העירייה עצמה מחכירה חלקות לתושבים | צילום: אדוארד קפרוב הקהילתית משמשת מעין זירה לאינטראקציה חברתית בעידן המחשב והפלדלת. מתוך הטיפול המשותף בגינה נוצרים ומתהדקים קשרים חברתיים, והגינה משמשת מרכז לפעילויות שונות התורמות לליכוד הקהילה ולעזרה הדדית של חבריה. הגינה הקהילתית אינה המצאה ישראלית. אנחנו, כרגיל, מפגרים בעשורים רבים אחר המתרחש בעולם. תחילתו של הגינון הקהילתי באנגליה של המהפכה התעשייתית, באמצע המאה ה־19, כשהמוני אדם נהרו לערים במטרה למצוא תעסוקה ולהעלות את רמת חייהם. רמת התעסוקה אולי עלתה, אך לא איכות החיים, ועד מהרה החלה הממשלה לספק חלקות אדמה לאלה שזה לא כבר הגיעו לעיר. גם האריסטוקרטיה בעלת הקרקעות אפשרה לשכבות החלשות להשתמש באדמתה לגינון. כל זה לא נעשה לא רק מטעמים פילנתרופיים אלא גם מתוך הבנה שחלקה ירוקה תשפיע על בריאות הסביבה ותגרום לאנשים המעבדים אותה להיות פרודוקטיביים ורגועים. לכל חברה שיש בה פערים מעמדיים גדולים, המפחדת מאי שקט חברתי, יש עניין שאנשיה יהיו רגועים. מאז ועד היום לא השתנה הרבה, והסיבות להקמת גינות קהילתיות נשארו כשהיו. הגל העולמי האחרון בגינון הקהילתי התחיל בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת בעיקר מסיבות אקולוגיות, כחלק מהחזרה לטבע, וגם המיתון עשה את שלו. בניו יורק הוקמה הגינה הקהילתית הראשונה במתכונת הזאת בשנת 1973. מאז מספרן עולה ועולה, הרעיון מתפשט בעולם, ומיליוני אנשים עוסקים בו במדינות רבות. בעידן הגלובליזציה – עידן של ניידות וחוסר שייכות, של שוק עולמי יחיד ותאגידים בינלאומיים, עידן של הצטמצמות מרחבים ותהליך עיור גובר – צומחת ופורחת בעולם תופעת הגינון הקהילתי. עדיין אי אפשר לענות על השאלה אם זוהי תחילתה של מהפכה חברתית שמניעה את החיים הציבוריים מהניכור החברתי והבדלנות בחזרה לחיי קהילה, לעסקאות חליפין ולעזרה הדדית, או שמא זו דרכם של הרשויות והתאגידים התומכים בפרויקטים לשמור על הסדר החברתי בעודם מגדילים את רווחיהם: לנחם אותנו בשיירים ואגב כך להשקיט את מצפונם. ואולי זו פשוט התארגנות של כמה אנשים שרוצים קצת איכות חיים ליד הבית. לא נשארים לבד אין גינה קהילתית "אופיינית". כל גינה קהילתית צומחת בהתאם לסביבה ובתגובה לצרכים של העושים במלאכה. בדרך כלל אנשי הגינות הם בעלי מחויבות חברתית וסביבתית עמוקה, אבל לכל אחד מהם חלום משלו, וכמספר החלומות כך מגוון הגינות. בבוסתניה שבירושלים, הממוקמת בעמק פסטורלי בין קריית יובל לעיר גנים, "עמק הטל" ברחובות. אנשי המקום חרתו על דגלם שלוש מילים – קהילה, אקולוגיה, אמנות – ואותן הם מנסים להגשים נראות בשעות אחר הצהרים קבוצות קטנות של הורים וילדים. וכך, בין עצי הזית לצמחי השומר והשעורה, כל משפחה רכונה על הערוגה שלה: עודרים, גוזמים, שותלים. תמורת תשלום חודשי סמלי הם מקבלים מהמינהל השכונתי שתילים, מים, כלי עבודה והדרכה. במקום מתקיימים חוגי טבע וגינון לילדים ולמבוגרים: בערוגה של אופיר ורוני מגדלים ציפורני חתול; נועה, גלית, רני ואשד מעדיפים אזוב וכרוב, ויש ילדים המגדלים באמבטיות ישנות כלניות ואפונה ריחנית, ממש כמו בגינות מימים עברו. ההתחלה לא היתה קלה, מספרת ליאת, רכזת הגינה, אבל זוהי כנראה דרכן של התחלות. השתלטות התושבים על העמק, שהיה מלא בזבל, עוררה את התנגדות הרשויות, שהרי קרקע נדל"נית רווחית יותר מקרקע שמגדלים בה צנוניות, אבל העקשנות משתלמת. עברו מאז שלוש שנים וחצי, והמינהל הקהילתי של קריית יובל תומך. התושבים מקיימים בגינה ירידים ומסיבות, לא מזמן נטעו בה בוסתן של עצי פרי, ואת חלקת צמחיית הבר המצויה ליד הגינה הם מתכננים להפוך לשמורת טבע. אך החשיבות הגדולה של הגינה היא ביצירת קהילה, וליאת, אם חד־הורית, מספרת שמיום שהיא בגינה לא נשארה לבד בערבי שישי. על הגינה הקהילתית של ראשון לציון, שקמה לפני כשנה, דווקא לא היה צורך להיאבק ולהילחם. העירייה עצמה מחכירה חלקות לתושבים ומספקת גם הדרכה, מים ופינוי אשפה. והקהילתיות? זו באה לידי ביטוי בעיקר במנגל משותף בשבתות. פרויקטים מסוג זה מצויים בשלבי הקמה בערים רבות. בחיפה כבר קטפו בגינה של נווה הדר את יבול האפונה הראשון, ויש התארגנויות גם בתל אביב, במקווה ישראל ובבאר שבע. עיריות וחברות גן קהילתי בגילה. הגינה הקהילתית משמשת מעין זירה לאינטראקציה חברתית בעידן המחשב והפלדלת | צילום: ברוך גיאן בנייה הבחינו בפוטנציאל הגלום בגינה כזו להעלאת ערכם של נכסי הנדל"ן הקרובים, ומספר הגינות גדל והולך. סיפור שונה במקצת הוא סיפורו של "עמק הטל" שבקצה רחובות. על מה שהיה פעם סוף העולם מוטל כיום צל ארוך של מגדל מגורים. את פני הנכנסים מקבלים פסלים ענקיים של אמיליו – יוצר ופסל סביבתי, שגר שם במעין קומונה עם אשתו, שני ילדיו ושמונה מתנדבים. רובינזונים של העידן המודרני. אנשי עמק הטל חרתו על דגלם שלוש מילים – קהילה, אקולוגיה, אמנות – ואותן הם מנסים להגשים במקום. סער, הרכז הקהילתי, מסביר כי המתנדבים עובדים בחווה תמורת מזון ומקום לינה, כשחלק מהמזון מקורו בגינה. הגינה אינה נראית כגינה רגילה אלא כערב־רב של עצי תפוז, צמחי תבלין, ירקות (למשל כרוב וברוקולי) וצמחי בר אכילים – כולם חיים בדו־קיום. סער, שתחום הצמחים והגינון היה זר לו לחלוטין לפני שהגיע ל"עמק הטל", מסביר שהגינה מעובדת בשיטת הפרמקלצ'ר – שיטת עיצוב ותכנון לחיים בני־קיימא הרואה בחיים מעגל הוליסטי שאין בו פסולת או חומרים מיותרים. לכן הם ממחזרים פסולת ומים ואינם משתמשים בחומרי דישון וריסוס. לקפיטליזם אין כאן רייטינג גבוה – תושבי "עמק הטל" שואפים ליצור שינוי חברתי־סביבתי. לכן המקום משמש מעין בית פתוח. תושבי בנייני הקומות בשכונה הסמוכה, וגם הקהל הרחב, מוזמנים לתרום מיכולות הגינון שלהם ולהשתתף בפעילויות המתקיימות במקום. "לא חייבים להיות מחוברים לקניון כמו לאינפוזיה", אומר סער. "אפשר וכדאי גם אחרת".

הפוסט גינה קהילתית הופיע ראשון במסע אחר