התמונה מעבר לחלון מתחילה את שיוטה. בכל קרון התפזרו ליד החלונות חמישה או שישה נוסעים, והפנו את מבטם אל עבר הנופים החולפים מול עינינו בלי סימן לחיפזון. בקרון יש עוד שלושה אנשים המעיינים בעיתון תוך כדי עיכול בירת הבוקר, ועוד אדם ממין נקבה, בלי גיל, עם פרצוף נפוח משתייה ממושכת. היא מכסה בגופה את הספסל כולו ונחירותיה נשמעות מעת לעת. היא, כנראה, נמצאת בקרון עוד מהסיבוב הקודם בתחנת פטושקי, שאליה נגיע בעוד שעתיים.

פתאום אני שומע צלילי אקורדיון. לא, זה לא מפתיע. זה היה צפוי. כמו גם השיר שיוצא מפיו של המוזיקאי הנודד. הוא מוכר כאן, בקו שנוסע ממוסקבה לפטושקי.

קול נשי מוקלט מבשר דרך הרמקולים על הגעתנו לפטושקי. עוד כמה רגעים חולפים ואני מוצא את עצמי לבד על רציף מושלג ונטול אנשים, מול מבנה התחנה המשופשף. בתחנה, למרות המראה הנטוש, יש כמה דמויות רדומות שמחכות לרכבת הבאה, וכמה כאלה שמנצלים את חללה כדי לעכל את מנת האלכוהול הנדרשת לתפקוד היומיומי.

אני יוצא החוצה והכרתי מעורפלת. נוצר חור שחור בזיכרוני ובתודעתי. אני זוכר רק שלוליות. שלוליות וצריחי כנסיות המשתקפים בהן, וצלליות של דמויות הפוכות. אני זוכר גם מזללה ששתו בה תוך כדי שיחות על בריאות הנפש.

אחר כך הכל קורה בסדר ההפוך – מבנה התחנה המשופשף, הרציף המושלג, המקצב המדוד של גלגלי הרכבת במגע עם הפסים, ריח האלכוהול, שמות התחנות המצחיקים, הנוסעים שעולים לרכבת, מוזיקאית נודדת שהפעם מנגנת בגיטרה.

בתום ביקור ב־13 יקבים בדרך היין של יואב־יהודה התגבשה אצלי תחושה שיקבי הבוטיק בארץ הם קצת כמו משחק מטקות בים. נכון, עומד מולך מתחרה, אבל המטרה של שניכם היא להניע את המשחק. באזור שזכה לא אחת לכינוי "טוסקנה הקטנה" הפנימו את המגמות העולמיות והבינו שכוחם באחדותם. ליוותה אותי גם תחושה של לוקאל־פטריוטיות רומנטית במקצת כי המגוון אדיר, האיכות עולה מדי בציר, יש במה להתגאות ובכלל, גידול גפנים והפקת יין הם השורשים שלנו עוד מימי המקרא. האזור היפה והמוריק משמש תפאורה מושלמת ולא צריך הכנות מיוחדות, פנו לכם כמה שעות (או ימים) וצאו לדרך היין.

יקב כרמי יוסף: מדעי היין
פנייה לא מסומנת מהכביש באזור כרמי יוסף ושביל עפר מפותל מובילים ליקב קטן מוקף כרמים שמתהדר במשפחתיות ובשורשים של כורמים לצד ידע רב. פרגולה גדולה חוצצת בין היקב לכרמים, ואת האירועים המועטים שמקיימים ביקב מתחילים סביב שולחן העץ הארוך שמתחת לפרגולה. "יש פה שותפות של שתי משפחות שעוסקות בגפנים עוד מתקופת העלייה הראשונה במזכרת בתיה וברחובות", אומר זורי ארקין, מנכ"ל היקב.

מהעיסוק בכרמים ובחקלאות ועד להקמת היקב משתרגת לה טלנובלה של ממש. בסופה שותפים יחד פרופ' בן־עמי ברבדו, מבכירי המדענים בעולם בנושא גפן ויין, שבתו נישאה לארקין, ועמיתו פרופ' עודד שוסיוב, שמשפחתו היא בעלת הכרמים שמקיפים את היקב.
"ב־1999 אמרנו שיש לנו כרמים וענבים זמינים, אז למה שלא נעשה יקב קטן בתור תחביב, כי לכולנו יש עבודה עיקרית", מספר ארקין, "היום יש לנו 25 אלף בקבוקים בשנה תחת המותג ברבדו משלושה זנים: קברנה סוביניון, מרלו ושרדונה. אנחנו שולטים על הכרמים שלנו ולא נעשה יינות שלא מהענבים שלנו".

אי אפשר שלא לחוש בקסם כשיושבים מתחת לפרגולה וכל מה שהעין יכולה לראות זה כרמים, לכן כדאי להגיע לאחד מהימים הפתוחים שנערכים מדי יום שישי הראשון בכל חודש שבמסגרתו מסבירים, דנים וטועמים (מחיר: 10 שקלים לאדם).

כתובת: ליד כרמי יוסף
טלפון: 3375767־050
אתר אינטרנט
לא כשר
מחיר: לבן – 85 שקל, אדומים – 110־120 שקל
יין הדגל: קברנה סוביניון, "ישראלים אוהבים אותו מאוד"
פינת הפרגון ליקבים אחרים: ארקין מחמיא לקלו דה גת, ליתיר ולהרי הגליל־יראון

יקב נחשון: בחזרה למקורות
אווירה קיבוצניקית נינוחה ומחויכת מקדמת את פני המבקרים ביקב נחשון. היקב ממוקם ליד חנות שמנהלת כלילה רוקח ובסמוך נמצאת גת משוחזרת וכרם קטן, דוגמית לכרמים הנרחבים של הקיבוץ. הכל החל ב־1996, כשהיו מעט מאוד יקבים באזור. אריאל פדאור, איש המטעים של הקיבוץ, ראה את הכרמים בסביבה ואת הגתות העתיקות שבהן משופע האזור והבין שיש פה משהו. אריאל עבר קורס יין ונטע כרמים. בהמשך הדרך הצטרף אליו היינן שלומי צדוק שעסק בכלל בהיי טק והתאהב בעשיית יין (ומחזיק גם ביקב בן־חנה). "אנחנו מנסים לחדש מסורת קדומה של עשיית יין. ניסינו לשתול בשטחי הקיבוץ כל דבר ומה ששרד זה שבעת המינים, זה מה שהכי מתאים לאדמה", אומר דרור ניסן, מנהל היקב.

יקב נחשון מציע מגוון בילויים: סדנאות יין וסיורים, כולל טעימות יין, ארוחה קלה והסבר על התהליך ({ 30 שקל לאדם), בקיץ (יולי־ספטמבר) יכולים הילדים לדרוך על ענבים בגת המשוחזרת שבחצר ולהפיק יין אישי. הנועזים יכולים להצטרף לבציר באישון לילה עם פנסים על הראש ורון בלב (במהלך אוגוסט ובתחילת ספטמבר). בחנות שפתוחה 364 ימים בשנה אפשר לטעום, לקנות יינות ולאכול גבינות ממחלבת הקיבוץ או להצטייד במעדנים לפיקניק באזור.

כתובת: קיבוץ נחשון
טלפון: 9278641־08
אתר אינטרנט
לא כשר
מחיר: 45־90 שקל, 120 שקל ל"בג אין בוקס" – יין בקופסה עם שקית ואקום מיוחדת שמכילה שלושה ליטרים ומונעת כניסת חמצן
יין הדגל: סדרת איילון – קברנה ומרלו
פינת הפרגון: דרור מפרגן לכל יינות הבוטיק, במיוחד ליקבי יהודה ובראשם לפלם ולעגור. "במסעדה אזמין יין של דלתון, ברקן, רמת הגולן", הוא אומר

יקב קלו דה גת: טאצ' צרפתי ואוסטרלי
את איל רותם, היינן והבעלים מיקב קלו דה גת, קשה לתפוס בארץ. הוא נודד בעקבות הבציר וחולק את זמנו בין היקב המטופח שעל גבול עמק איילון לבין אוסטרליה. איל הגיע לאדמות של קיבוץ הראל בחיפוש אחר איכות חיים. הרעיון הבשיל וב־1998 ניטעו מרלו, פטיט ורדו, קברנה סוביניון, שרדונה ועוד. היקב והכרמים שמקיפים אותו הם אולי מהיפים באזור: היקב נבנה בצמוד לבית ערבי עתיק, המרתף שנחצב בו רומנטי ומשרה בדיוק את האווירה הנכונה, הכרמים תחומים בגדר נאה (מכאן גם שמו: קלו בצרפתית זהו יקב שתחום בגדר) והיינות עטורים פרסים ומדליות. יש אפילו גת עתיקה בת כ־3,000 שנה שמוסיפה לטאצ', אבל לא פשוט לבקר. "הביקורים הם לא הליבה של היקב", מסבירה שרון גבע, אחראית השיווק. ביקב נערכים סיורים וטעימות ליחידים בתיאום מראש בלבד (100 שקל לאדם) וטעימות לקהל מקצועי.

כתובת: ליד מצפה הראל
טלפון: 9993505־02
אתר אינטרנט
לא כשר
מחיר: לבנים החל ב־80 שקל, אדומים 100־190 שקל

יקב צרעה: טעם של מקום
עיניו של היינן ערן פיק בורקות כשהוא עומד בכרם שלמרגלות מושב שורש. הוא מאוהב לגמרי בתחום הזה וכעבור זמן קצר במחיצתו גם אתם תתאהבו. ערן התל אביבי חבר לפני כשנה לאחת הדמויות המיתולוגיות של עולם היין בארץ — רוני ג'יימס, הקיבוצניק מצרעה, שמכונה "אבי הטרואר הישראלי". ג'יימס הקים בשנת 1993 את יקב צרעה והיה לאחד מחלוצי האזור. בגידול גפנים הוא עוסק כבר משנות השבעים. ג'יימס וערן בעקבותיו הם חסידים גדולים בסיווג היינות לפי כרמים ולא לפי זני ענבים, מה שמכונה גישת העולם הישן, או כפי שהם מנסחים זאת על הבקבוקים: "כאדם, גם היין הינו תבנית נוף מולדתו". ברפרטואר של השניים תמצאו ארבעה יינות, אחד מכל כרם (שורש, נווה אילן וגבעת החלוקים) ויין אזורי שמורכב משלושתם. הזן בכלל לא משנה אלא בית הגידול. "בכרם נווה אילן למשל המרלו מתנהג כמו קברנה והקברנה מתנהג כמו מרלו", מסביר ערן.

ערן לא חפץ בעקביות וממש לא רוצה לעשות בכל שנה אותו היין. "לא מעניין לתת אותו טעם וריח. יותר מעניין לגוון, זה מפעיל יותר את החושים. בכל שנה צריך לקחת את חומרי הגלם הטובים ביותר ולעשות את היין הטוב ביותר. ליין מעניין יש טעם של מקום, בלי התחייבות לזן מסוים", הוא פורש את משנתו.

כתובת: קיבוץ צרעה
טלפון: 9908261־02
אתר אינטרנט
שעות פתיחה: המסעדה: א'־ה' 10:00־16:00, ו' 9:30־13:30; החנות: א'־ה' 10:00־17:00, ו' עד 14:00, שבת עד 17:00
כשר
מחיר: 60־130 שקל
יין הדגל: יין מכרם נווה אילן
פינת הפרגון: עגור

יקב מוני: בשם האח
היתרון הגדול של המקום הוא הנוף הנאה שנשקף ממנו. משפחת ערטול הגיעה מהגליל למצפה עמק שורק שליד מנזר דיר ראפאת בשנות השמונים. האוויר הצלול עשה את שלו והוחלט לטעת כרמים, עצי זית ופרי על אדמות הפטריארך הלטיני. היקב נקרא על שם מוני ערטול, בן המשפחה שהלך לעולמו בטרם עת.
בחנות תוכלו להצטייד בכל מה שצריך לפיקניק באזור: יין (כשר), זיתים, לבנה, שמן זית, דבש, בירה ועוד. הטעימות בחינם וכדאי להעיף מבט על המרתף שחצבו הנזירים לפני שנים. כדאי לשלב ביקור גם במנזר הסמוך.

כתובת: מצפה עמק שורק, מערבית לקיבוץ צרעה
טלפון: 9916629־02
אתר אינטרנט
שעות פתיחה: מדי יום 8:30־18:30, סיור בתיאום מראש
כשר
מחיר: 35־69 שקל
יין הדגל: "גברים מעדיפים קברנה, נשים מעדיפות מרלו"

האמת היא שעוד לפני שגולן וגלעד התחברו לטבע, הם התחברו ליין – אביהם, ישראל פלם, שימש במשך 35 שנה היינן הראשי של כרמל מזרחי.

כמחצית מענבי היקב מגיעים מהגליל והשאר מכרם באזור מושב גבעת ישעיהו. ובכלל מאמינים ביקב פלם שאי אפשר להיות גם כורם טוב וגם יינן טוב ולכן הם רוכשים את ענביהם מכרמים מובילים ומסתמכים על טכנולוגיה חדישה שעשויה להציל אותם גם בשנים קשות.

כדאי לבקר ביקב לפני טיול באזור המיוער או לאחריו, תוכלו גם לסעוד במסעדת תבלין הסמוכה (לא שייכת ליקב). את הביקורים יש לתאם מראש, ובמהלכם תזכו להסבר מקצועי ולטעימות על שולחן האבירים המרשים או בחצר הצופה לנוף. ({ 60 שקל לאדם, מוחזר בחלקו בעת רכישה).

כתובת: ליד צומת אשתאול
טלפון: 9929923־02
אתר אינטרנט
לא כשר
מחיר: 69־150 שקל
יין הדגל: קברנה רזרב — "הקברנה הוא המלך, הוא האציל ביינות. מרלו הוא המלכה".
פינת הפרגון: גלעד: קלו דה גת, ססלוב, פלטר, רמת הגולן, יתיר. גולן: קלו דה גת, דלתון, סוסון ים, יתיר

יקב עגור: פילוסופיית חיים
שוקי ישוב האדמוני מיקב עגור הוא טיפוס. בתוך דקות במחיצתו תהיו שקועים בדיון מרתק על החיים, לאו דווקא בהקשר של יין. אל היקב, ששוכן בלב חורשת איקליפטוסים בשולי פארק בריטניה, אזור יין עתיק יומין, הגיע שוקי אחרי שעסק שנים בעץ. "הדרך הזו בחרה בי", אומר שוקי, "יין זה דרך חיים. אני רומנטיקן אבל גם איש מאוד מעשי. את הידיעה שמפה אין דרך חזרה הבנתי באחרונה, אחרי עשר שנות עשיית יין. אם בהתחלה היו לבטים אם אפשר להתפרנס מזה, מצאתי את עצמי עומד בנקודה שבה יש לי אחריות כלפי אנשים, כלפי הלקוחות".

שוקי, שנדד עם משפחתו כילד בכל העולם, עזב את ירושלים ועבר למושב עגור הפסטורלי. את היינות החל לעשות יחד עם חברו זאב דוניה שהיום אוחז ביקב סוסון ים. ראו השניים כי טוב, המשיכו כל אחד לבדו אבל נשארו חברים טובים. בכלל, אומר שוקי, ביקבי יהודה פועלים בשיתוף ומשווקים את התוצרת שלהם בחו"ל תחת המותג האזורי Judean Hills. "יש לנו משימה משותפת כמו בספורט, מתאמנים יחד והמטרה היא למלא את האצטדיון. יין הוא המקצוע השני הכי עתיק בעולם ואין פה באזור מיליונרים שמשחקים ביקב, יש פה שותפות אמיתית", הוא מוסיף.

שוקי שמח לארח. "יין זה מוצר תרבות ויש סביבו פַּלסף, אבל הריגוש הוא בלתי אמצעי, הוא עשיר ומלא רבדים כמו כל מוצר תרבותי, אבל בסופו של עניין חושני – טעים או לא טעים. נקודה. אני חושב שהסנוביזם זה האסון הכי נורא שקרה ליין, כל בנאדם שישתה את היין שלי אני אנשק לו את הרגליים", הוא מבטיח.

שוקי הוא אדם ויינן אידיאליסט. לפני כמה שבועות הוא אירח קבוצה של יוצרים מתיאטרון הקאמרי שעתידים להשתתף בהצגה בשם "גפן בלאדי", ולשאלה מה היית עושה עם מיליון דולר ענה: "הייתי מחפש את הגפן המקומית, הכנענית ומפתח אותה". ועם גישה כזו בוודאי תשמחו לשבת בסוכת העץ של שוקי, ליהנות מהנוף, ללגום יין רוזה פירותי ולהרהר (מחיר: 15 שקל לטעימות והסבר). אפשר גם לרכוש בקבוק ולערוך פיקניק בפארק.

כתובת: מושב עגור
טלפון: 9910483־02, 9995423־02
שעות פתיחה: ו' ושבת 10:00־17:00; באמצע השבוע בתיאום מראש
לא כשר
מחיר: 60־120 שקל
יין הדגל: קסם (ראשי תיבות של קברנה סוביניון ומרלו)
פינת הפרגון: שטרנבך, נחשון, שורק, עמק האלה, פלם

משק יין הנס שטרנבך: סינרגיה בין אוכל ליין
גדי שטרנבך שהיה רועה צאן ומורה דרך ועכשיו הוא יינן, הבין שאוכל ויין הולכים שלובי זרוע. לאחר שנים שעסק בטיולים – "אני המצאתי את הטרקים בסיני", הוא מעיד – הוא הגיע למושב גבעת ישעיהו כשבאמתחתו החלום להקים יקב. כמו אצל מרבית בעלי היקבים באזור, ההתחלה היתה סיזיפית והרשויות הערימו קשיים. ב־1995 זכה גדי לקבל את חלקת האדמה שלו, שהיתה מסולעת, משופעת ובמרכזה עברה תעלה. בעבודה קשה ובנחישות ניטעו גפנים והחלום הוותיק קרם עור וגידים. היום עומד גדי בחצר ביתו, מתחת לסככת גפנים שנוף מרשים פרוש לרגליה, ומעניק סקירה מרתקת על האזור שהיה חלק מדרך הים ההיסטורית ומזוהה עם כמה מסיפורי המקרא, המפורסם שבהם הוא קרב דוד וגולית. אפילו היינות נושאים שמות של מקומות באזור: ג'נבא, נחל חכליל, נחל שוֹכֹה. מורה דרך בנשמה.
בחצר הבית נמצא היקב הקטן של גדי ושל שותפו הצעיר עמנואל מדר ולא רחוק ממנו ממוקמת מסעדת הבית. החצר והסלון פינו מקום לכמה שולחנות עם מפות משובצות באדום־לבן שעליהם עולים מעדנים שגדי, אשתו והצוות מכינים: בשרים מעושנים, מרקים מרעננים, סלטים, גבינות ועוד. "הרעיון של המסעדה בא כי סברנו שיש סינרגיה מצוינת בין אוכל ליקב. בניגוד ליקבים אחרים שלא מעוניינים למכור את היינות לצרכן הסופי, אנחנו מעוניינים שיבואו לאכול ולשתות", אומר גדי. בעתיד גם מתוכננים ערבי מוזיקה, יין ואוכל מדי יום חמישי. אפשר להגיע בכל זמן לסיור, להסבר ולטעימה (מחיר: 15 שקל לאדם).

את היינות של היקב, בהם יין נובו צעיר שמוגש במסעדה, אפשר למצוא רק פה מתוך אסטרטגיה שאומרת שיקב בוטיק הוא זה שצריך למכור את התוצרת שלו לצרכן.

כתובת:  מושב גבעת ישעיהו
טלפון: 9990162־02
שעות פתיחה: היקב פתוח מדי יום, המסעדה פתוחה בימי ו' ושבת 10:00־17:00 ובאמצע השבוע בתיאום מראש
לא כשר
מחיר: 69־99 שקל
יין הדגל: ג'נבא רזרב 2003, "ההבדל בין השנים גדול מההבדל בין הזנים", אומר גדי
פינת הפרגון: עגור, קסטל, קלו דה גת, צרעה, יתיר

יקב עמק האלה: חזון שהפך למציאות
הילה של משקיע יהודי עשיר ומסתורי מחו"ל אופפת את יקב עמק האלה שבקיבוץ נתיב הל"ה. הכרמים שנמצאים במרחק קצר מהיקב (במושב אדרת, בנס הרים ובשטח הקיבוץ) ניטעו ב־1998 בעקבות חזון של המשקיע המסתורי שרתם לרעיון הציוני שלו כמה בעלי מקצוע נלהבים. אחרי שנערכו בדיקות בכל הארץ, הוחלט שאזור עמק האלה הוא הטרואר המתאים ביותר לגידול גפנים ולעשיית יין, והגתות העתיקות שפזורות בסביבה מעידות על כך. היקב נעים לביקור: שברי חרס אדמדמים פזורים בכניסה למבנה וכלובי ציפורים ענקיים מקדמים את פני המבקרים. בתוך המבנה המושקע שעשוי עץ ולבנים ניצבים רהיטים עתיקים ותלויים ציורים במסגרת תערוכה מתחלפת של אמני האזור ובכלל. מבעד לחלון הזכוכית של היכל הטעימות נמצא אולם הייצור המרשים, על שלל מכלי התסיסה שלו.
"זו לא קלישאה, היין מתחיל בכרם", אומר דורון רב־הון היינן, "האזוריות חשובה לנו מאוד".

בעתיד מתכננים אנשי היקב להקים מבנה חדש ומרשים ליד חרבת עִתרי והגת העתיקה שבה. "יין זה לא מדע מדויק, זה תחום מאוד רומנטי והאווירה מאוד חשובה, לא הייתי רוצה להיות מוקף באזור תעשייה", אומר דורון.

ליקב כדאי להגיע רק בתיאום מראש, כך תוכלו ליהנות מהכנסת אורחים שכוללת טעימות, צפייה בסרט בן שש דקות, סיור וכיבוד קל (מחיר: חינם ליחידים, בתשלום לקבוצות גדולות). "אנחנו מאוד אוהבים לארח", הוא מוסיף.

כתובת: קיבוץ נתיב הל"ה
טלפון: 9994885־02
אתר אינטרנט
שעות פתיחה: א'־ה' 9:00־15:00, ו' 9:00־12:30
כשר
מחיר: 60־160 שקל
יין הדגל: דורון: "בכל בציר יש את היין שאני אוהב יותר. אני גאה בסדרת Vineyards Choice"
פינת הפרגון: קלו דה גת, קסטל, צרעה

יקב קטלב: בעשר אצבעות
יוסי יתח מארח אותנו במבנה החדש והמרווח שבנה במו ידיו מאחורי ביתו בנס הרים. במבנה שני מסדרונות חצובים בסלע, שם מתיישנים בניחותא היינות, והיכל חמים ורחב ידיים עם שולחנות (גם שולחן סנוקר), כיסאות ואח. המבנה כולו נגיש לנכים, נושא שקרוב ללבו של יוסי, גם מתוקף תפקידו כחבר במועדון היין של יואב־יהודה.

"עשר שנים אני כבר עושה יין מאחורי הבית. הכרמים שלי נמצאים מערבית למושב ואני מגדל את הענבים לבד ועושה הכל בעשר אצבעותי", מספר יוסי, "יין זה דבר חי שמשנה את התכונות שלו. ברגע שתהיה נוסחה קבועה שתיתן תוצאה קבועה זה יהיה משעמם. ההשקעה מתחילה כבר בכרם כי קשה לקלקל יין מענבים טובים".
יוסי עסק באדריכלות כשהחל להסתקרן מיין. "גיליתי שזה מתאים לאופי שלי", הוא נזכר, "הזדמנו לי באותה התקופה 24 ימי מילואים והיה לי זמן לחשוב. הגעתי למסקנה שאני רוצה להחליף מקצוע. לא חששתי מהפסד כי אני חושב שכסף בא ממשהו שאתה אוהב. אני, כאדם דתי בתפיסה שלי, מאמין שהפרנסה מתחלקת מראש השנה לראש השנה ולא משנה מה תעשה, מה שמגיע לך, תקבל". אחרי קשיים לא מעטים ("הבאתי מחו"ל פקקי שעם במזוודה") הושק בשנת 2000 היין הראשון של יקב קטלב.

מלבד לימוד בלתי פוסק, אוהב יוסי לארח: "מכיוון שאנחנו לא פתוחים בשבת נוצר צורך לארח באמצע השבוע. בחרנו לערוך ערבי שחיתות סביב בשר ויין לקבוצות. מניחים מנגלים קטנים על השולחן, טועמים יין, דנים ורוקדים. הכל זורם חופשי לשולחן, היין מתמזג בדם ומעלה את מצב הרוח. הכרתי כך מאות אנשים שלא הייתי פוגש בסיטואציה אחרת וזה אחד הדברים הכי טובים שעשה לי היין", מספר יוסי.
מלבד ערבי שחיתות ({ 150 שקל לאדם), אפשר לבקר ביקב בימי חול ובימי שישי בבוקר ולטעום בחינם מהיינות (בתיאום מראש בלבד).

כתובת: מושב נס הרים
טלפון: 5701404־02
אתר אינטרנט
כשר
מחיר: 90 שקל
פינת הפרגון: שותה רק יינות כשרים וכמעט רק מהאזור

יקב סוסון ים: יין מהסרטים
זאב דוניה היה קולנוען והיום הוא יינן. אבל שני התחומים נמהלים זה בזה ויוצרים בלנד מעניין. ביקרנו ביקב סוסון ים הספרטני שבהרי ירושלים יממה לפני שנערכה בו הקרנה של הסרט "רסיסי חיים" לחברים מחוג הסוסון. אם יצליח, ימשיך בכך כי בעיניו בשני התחומים יש מהמשותף. "משנת 2000 אני תושב בר גיורא, באתי לפה בשביל היין ואני עושה אותו כמו שעשיתי קולנוע, בשיטת Independent Wine Making", אומר זאב בעודנו יושבים בין החביות, "אני עושה את כל התהליך בעצמי. אין לי שותפים או משקיעים. הגישה היא של המון עבודת ידיים ופחות אמצעים מכניים. יש בזה גם משהו נכון ליין, לדעתי". גם העובדה שבחר לעשות יין מזנים קשים לגידול – סירה וזינפנדל – מעידה על ההשקעה. "צריך להתייחס לכל זן כאילו היה פרי אחר וכל יינן יודע זאת בקצות האצבעות שלו. בסירה ובזינפנדל צריך להיות קשוב ולכן הם לא סטנדרטיים, הם כמו ילד רגיש. הרוב מגדלים קברנה כי הוא צפוי. כשהוא תוסס אתה יכול ללכת לשתות קפה", הוא אומר.

זאב מספר על נקודות ההשקה בין שני תחומי החיים שלו: "יין הוא חלק מתרבות, בדומה לקולנוע. לא למדתי לעשות יין אבל לימדתי קולנוע ואני חושב שצריכה להיות שליטה בסיסית בטכניקה וברגע שיש לך את הכלים הטכניים, שכל אחד יכול לרכוש, זה תלוי במה שאתה עושה, בפנטזיה ובכישרון שלך", הוא מוסיף.

זאב מברך מבקרים בכל ימות השבוע, אבל בתיאום מראש (בחינם ליחידים), אם לא מפריע לכם לטעום יין בין החביות וכלי העבודה ביקב הצפוף. "הבלגן לגיטימי בעיני, זה אותנטי", אומר זאב, "לא רציתי להפריד וליצור מרכז מבקרים סטרילי כמו בנאפה ואלי בקליפורניה, שם אתה בכלל לא נמצא ליד היינות".

את היין שזאב נותן לטעום הוא מוזג ומוהל בו במקום היישר מהחביות והוא מציע שירות דומה לאוהדים השרופים: אפשר ליצור יין בחבית אישית (כ־300 בקבוקים).

כתובת: מושב בר גיורא
טלפון: 5709834־02
אתר אינטרנט
לא כשר
מחיר: 60־125 שקל
יין הדגל: "אנטואן" שהוא סירה ו"לנון" שהוא זינפנדל (שמות היינות הם הומאז' לדמויות שזאב מעריך במיוחד)
פינת הפרגון: צרעה, קסטל, מרגלית, רקנאטי, דלתון

יקב צובה: הינוקא
מוטי צמיר לא חולש על אימפריית צימרים, למרות השם. תחת זאת הוא מגשים חלום ומקים יקב קטן. צמיר הגיע לצובה לפני 22 שנה אחרי שזנח את עסקי המחשבים וביקש להפוך לחקלאי. "התחלנו מנטיעת כרמים, למדנו לגדל אותם, התבססנו בהם, מכרנו ענבים ליקבי בוטיק, ואז נולד החלום להקים יקב", מספר צמיר על היקב הצעיר. 2005 היה הבציר הראשון של היקב הכשר והוא עתיד לצאת לשוק בשבועות הקרובים, ובכלל יש ביקב תחושה של חלוציות מינימליסטית. צמיר לא חשש להקים יקב באזור רווי יחסית, והחזון שלו כולל גם מרכז מבקרים גדול, ערבי שירה וסדנאות לקהל הרחב והמקצועי.

סיבוב קצר בכרמים שנשטפים אור בין ערביים נוגה מגלה שהוא רציני בכוונותיו – שורות הגפנים נשתלו בדיוק מופתי על פי תצלום אוויר וזה נראה כשתי וערב מדויק. הייעוץ שמקבל צמיר מחברו הוותיק אלי בן־זקן מיקב קסטל ומהמומחה ד"ר ארקדי פפיקיאן, ריבוי הזנים שנשתלו, אתרי הארכיאולוגיה הרבים שבאזור וזרם המבקרים הקבוע לקיפצובה ולמלון שבקיבוץ מפיחים בו אופטימיות. "זה לא מפחיד כי יש לנו חלום", מסכם מוטי.

עד שייפתח מרכז מבקרים מסודר אפשר לבקר במסגרת טיול בעין צובה, בתל צובה, במצודה העתיקה, בגתות ובשאר האתרים שמציע האזור.

כתובת: קיבוץ צובה
טלפון: 5347678־02
כשר
מחיר: 45־95 שקל
פינת הפרגון: קסטל

טלפון: 5342249־02
אתר אינטרנט
כשר

תאנה מזן טוולי. ארוכה מבחוץ, מתוקה מבפנים

לוקח אותנו לסיבוב בבוסתן ומציג כל עץ ועץ בפירוט מדעי כמעט ובהתלהבות שעוצרת אותו מלהשלים משפט בגלל תאנה שהוא חייב לטעום. "כל העצים פה צמחו מייחורים שאני שתלתי, וזה הדור החדש", הוא אומר ומורה בידו על עציצים נמוכים, "זה גן הילדים של המטע. יש כאן אוסף של תאני ארץ ישראל". בשטח גדלים כ־150 זנים שונים של תאנה וגם כמה עצי פפאיה, רימון, תמר והדר, שנשתלו ביניהם כדי לגוון.