פאבים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות הבריטית, ואין כמו ישיבה בפאב ותיק עם כוס בירה או מנת פאבים מסורתית כדי להיכנס לאווירה המקומית. מהבחינה הזאת, לונדון אינה יוצאת דופן. בעיר לא חסרים פאבים אופנתיים ומתוחכמים, שמושכים קהל צעיר ומעודכן, אבל הקסם האמיתי טמון בפאבים המסורתיים, כאלה שכמעט לא השתנו במהלך מאות שנים, וגם היום העיצוב שלהם כבד ואפלולי, בדיוק כפי שהיה כשפתחו את שעריהם במאה ה-16 או ה-17. רוב הפאבים המיתולוגיים מתהדרים ברשימת אורחים מיתולוגית לא פחות, כשאחד הכוכבים הבולטים הוא הסופר בן המאה ה-19 צ'רלס דיקנס ("אוליבר טוויסט", "דיוויד קופרפילד", "זמנים קשים" ורבים אחרים). אם לשפוט על פי השלטים בפאבים הוותיקים של לונדון, לא ברור מתי דיקנס הספיק לכתוב, שכן נראה כאילו הוא בילה את רוב זמנו בדילוג מפאב לפאב…

מידע נוסף:

• לונדון – מדריך מסע אחר – כתבות מסלולים וטיפים לטיול
• מחוץ ללונדון – מדריך מסע אחר לטיולים באזור לונדון
• בריטניה – מדריך מסע אחר – כתבות מסלולים וטיפים לטיול
• לונדון עם ילדים

פאב לונדוני. המקומיים לא מחכים ללילה כדי לשבת בפאב

למרות שרבים מהפאבים המיתולוגיים של לונדון מככבים במדריכי התיירים, הם נותרו מקומות מפגש אהובים על המקומיים והאווירה ברובם נותרה אותנטית ולא ממוסחרת. ועוד משהו שכדאי לדעת: הבריטים לא מחכים לשעות הקטנות של הלילה בשביל לשתות. למעשה, עד לפני שנים אחדות הפאבים בבריטניה היו פתוחים על פי חוק רק עד השעה 23:00. החוקים הוגמשו ועכשיו יש פאבים שפתוחים כל הלילה, אבל עדיין רובם נפתחים בשעות הבוקר המאוחרות, בסביבות 11:00, והם מהווים יעד פופולרי לארוחת צהריים זולה ומשביעה. בילוי בפאב בשעות אחר הצהרים עם החברים מהעבודה הוא עניין שבשגרה. ולכן, כדי להתרשם באמת מהאווירה, כדאי לבקר בפאבים של לונדון עוד לפני שיורדת החשיכה.

Lamb & Flag
הפאב ההיסטורי הזה ששוכן בסמטה קטנה בקובנט גרדן הוא אחד מהמתחרים על התואר "הפאב העתיק בלונדון". נכון, מגישים פה בירה רק מ-1623, מה שהופך אותו לצעיר במושגים לונדוניים, אבל מבנה העץ בו הוא שוכן הוא אחד מהעתיקים בעיר. העובדה שהפאב ספון העץ מככב בכל מדריכי התיירים של לונדון לא פוגעת בקסמו. השמועות מספרות שצ'רלס דיקנס נהג לשבת פה (לא מעט פאבים טוענים כך, מה מעיד על כך שדיקנס היה עכבר ברים אמיתי). חוץ מבירה נהדרת ותפריט עשיר במיוחד של ויסקי אפשר לאכול פה טוב, עם מנות מסורתיות כמו פיש אנד צ'יפס ופאי רועים ששמעו יצא למרחוק.
כתובת: 33 Rose Street

Lamb & Flag, נמצא בבניין עץ מהעתיקים בלונדון

Cittie Of Yorke
גם ל-Cittie Of Yorke יש ותק מרשים במיוחד. הפאב עומד באותו מקום כבר מ-1430, אם מתעלמים מהעובדה שהמבנה בו הוא שוכן נהרס ונבנה מחדש ב-1890. זהו פאב אפל וגדול במיוחד, עם תקרה גבוהה, חלונות מעוטרים, אח גדולה וכמובן בר, שכאן טוענים שהוא הארוך ביותר בבריטניה. הכוכים והתאים האישיים רק תורמים לאווירה המיוחדת שבמקום, ולפי השמועה הם נועדו לאפשר לעורכי הדין הרבים שעובדים בסביבה להיפגש בפרטיות עם לקוחותיהם. ממש בשנה האחרונה התגלה שיר שכתב דילן תומס ב-1951 ומעולם לא פורסם אשר נכתב בפאב והוקדש לו, כאשר זה עדיין נשא את שמו הקודם -Henneky's Long Bar.
כתובת: 22 High Holborn

Cittie of York. באותו מיקום מאז 1430

Ye Olde Cheshire Cheese
הפאב הזה פועל ברחוב פליט בסיטי של לונדון כבר מאז 1538, במבנה שהוקם במאה ה-14 ושימש לפני כן כמנזר כרמליטי. בשריפה הגדולה של לונדון ב-1666 הפאב נשרף כליל, אך נבנה מחדש וחזר לפעול. המקום עבר שיפוץ נוסף במאה ה-19, ומאז נותר ללא שינוי, כאשר חלק מציפויי העץ שכיסו את הקירות אחרי השריפה הגדולה עדיין פה. בכניסה תלוי שלט שמפרט את שמות 15 המלכים שהתחלפו מאז הפאב הוקם.

בירה ב-Ye  Olde Cheshire Cheese. אפילו הקבועים מתבלבלים בין הכוכים והחדרים בפאב העתיק

זהו פאב ספון עץ וחשוך, שנראה כמבוך של כוכים, חדרים, מסדרונות וגרמי מדרגות רעועים, עד שאפילו המבקרים הקבועים בו עשויים להיות מבולבלים וללכת לאיבוד, בעיקר אחרי מנה הגונה של אלכוהול. גם פה צ'רלס דיקנס היה אורח קבוע – הוא נהג לשתות פה ולאכול את הגרסה הבריטית המסורתית לטוסט גבינה, וולש ראביט, ואפילו הזכיר את המקום בספרו "בין שתי ערים". דיקנס לא היה המפורסם היחיד שפקד את הפאב הזה, גם המשורר אלפרד טניסון, הסופר ארתור קונן דויל ("שרלוק הולמס"), המשורר והמילונאי סמואל ג'ונסון ואפילו הפילוסוף הצרפתי וולטר נמנו על אורחיו הקבועים.
כתובת: 145 Fleet Street

השלט של Ye  Olde Cheshire Cheese מעיד כי הפאב נבנה מחדש ב-1667

Prospect Of Whitby
ואם כבר פגשנו את הפאב ששוכן במבנה הכי עתיק ואת הפאב שמגיש אלכוהול הכי הרבה שנים, הרי ש- Prospect Of Whitby הוא הפאב הכי עתיק שפועל לגדות התמזה. הפאב הזה פועל מאז 1520, ונודע גם כ-Devil's Pub, בשל המוניטין המפוקפק שלו. פעם זה היה מקום מפגש למלחים, מבריחים למיניהם, גנבים ופיראטים, אבל ככל שחלפו השנים רשימת האורחים התחלפה וכללה אורחים מכובדים יותר, ובהם, איך לא, צ'רלס דיקנס. השילוט במקום מעיד על כך שבמאה העשרים גם ריצ'רד ברטון והנסיכה מרגרט נמנו על אורחי המקום. גם המבנה השתנה לא מעט עם השנים, במיוחד לאחר השריפה שפקדה את המקום בראשית המאה ה-19, ורק רצפת האבן נותרה כשהיתה.

Prospect Of Whitby במבנה הקטן הצבוע לבן. הפאב הכי ותיק על גדות התמזה

מי שמתקשה לבלות זמן רב בחללים האפלים שמאפיינים את הפאבים הלונדוניים, ייהנה מהאוויר הפתוח והנוף של הנהר שמוצעים למי שיושב במרפסת. בימי ראשון מתקיימות במקום הופעות אקוסטיות.
כתובת: 57 Wapping Wall

על המרפסת של Prospect Of Whitby, אופציה טובה למי שרוצה לשאוף אוויר צח לצד הבירה

The Ship Tavern
פאב נוסף ששוכן באזור הולבורן הוא The Ship Tavern, שנמצא פה מאז 1549 והיווה תמיד מקום מפגש אהוב על המקומיים. המקום הוקם בשיאה של תקופת הרפורמציה באנגליה, כשהקתוליות הפכה ללא חוקית, וכמרים רבים מצאו מפלט במקום ובחרו, מכל המקומות שבעולם, לערוך את המיסות דווקא בו. תצפיות היו נערכות במקום וכשפקידי המלך היו מתקרבים, הכמרים היו מסתתרים באחד מכוכי המסתור שבמקום וקהל המאמינים היה מעמיד פנים שהוא מבלה במקום. חלק מהכמרים לא היו ברי מזל, התגלו במקומות המסתור שלהם והוצאו להורג בו במקום.

The Ship Tavern. בתקופת הרפורמציה, כמרים קתולים נהגו לערוך כאן מיסות | צילום The Ship Tavern ©

מאז עבר המקום לא מעט שינויים, שטחו הוכפל והיום מדובר בפאב לכל דבר ועניין. קירות המהגוני והציורים העתיקים שמעטרים אותם, הספרים, התאים הפרטיים, האח המבוערת – כל אלה תורמים לאווירה המיוחדת במקום. בנוסף לבר שמציע בירות מצוינות, חלקן ייחודיות למקום, יש פה גם אוכל טוב, שכולל מנות מסורתיות מהמטבח הבריטי ובהן סטייקים, צלעות ופאי.
כתובת: 12 Gate Street

The Spaniards Inn
פאב היסטורי נוסף שפועל כבר למעלה מ-400 שנה באזור המפסטד הוא The Spaniards Inn שנוסד ב-1585. האגדה מספרת ששודד הדרכים דיק טרפין נמנה על יושביו הקבועים של הפאב, וכמותו שודדי דרכים נוספים שבחרו במקום הזה בשל האפשרות לתצפת ממנו היטב על הדרך, שבה עברו נוסעים אמידים. לפאב יש מקום של כבוד גם בספרות. צ'רלס דיקנס, כמה מפתיע, כתב עליו ב"רשומות מועדון הפיקוויקים", והוא הוזכר גם בספר דרקולה. חוץ מדיקנס, גם קיטס ושלי נהגו לפקוד את המקום.

ספרים בכריכת עור וחפצים עתיקים בפאב Spaniards Inn | צילום The Spaniards Inn ©

הפאב מלא אווירה ואופי, עם קירות עץ, ריהוט עתיק, אח וספרים עם כריכות עור, אבל בימים שטופי שמש אפשר גם לשבת בגן הירוק שבחוץ. המקום הזה הוכתר כמה פעמים כאחד הפאבים הטובים בלונדון, והאוכל שמוגש בו, שכולל קלאסיקות פאבים כמו נקניקיות ופירה, פאי כליות או פיש אנד צ'יפס, זכה לפני שנים אחדות בתואר "אוכל הפאבים הטוב ביותר בלונדון".
כתובת: Spaniards Road, Hampstead

Spaniards Inn. שודדי דרכים נהגו לתצפת מכאן על הנוסעים העשירים שחלפו בדרך | צילום The Spaniards Inn ©

The George Inn
הג'ורג', כפי שהוא מכונה כיום, נקרא במקור ג'ורג' והדרקון, על שם סנט ג'ורג', קדוש נוצרי שעל פי המסורת נלחם בדרקון והרגו. המבנה המרשים מ-1543 שימש כפונדק דרכים, אחד מיני רבים בעיר. צ'רלס דיקנס (ששמו עובר כחוט השני בסיפורם של הפאבים המיתולוגים של לונדון) כתב עליו בספרו "דוריט הקטנה". יש אומרים שגם ויליאם שייקספיר נהג לבלות כאן, ולמרות שאין לכך הוכחה חד משמעית, הרי שהקרבה לתיאטרון הגלוב, שבו שיחקה הלהקה אליה השתייך שייקספיר, הופכת את האפשרות הזאת לסבירה בהחלט.

The George Inn. המבנה היחיד מסוגו שנותר בלונדון

היום הג'ורג' הוא המבנה היחיד מסוגו שנותר בלונדון והוא נמצא תחת ניהולה של הקרן הלאומית הבריטית לאתרים היסטוריים. המבקרים כאן יכולים לבחור בין כמה אולמות לשבת בהם – הבר הישן, החדר האמצעי (שבו דיקנס נהג לשתות) או הגלריה שבקומה השנייה, שקירותיה מכוסים בשטיחי קיר, מפות עתיקות ודיוקנאות של כמה מיושבי המקום המפורסמים.
כתובת: 77 Borough High St

בתמונה הפותחת: ברזי בירה בפאב The Ship Tavern, שפועל מאז 1549

לקריאה נוספת:

צילומים בכתבה: שאטרסטוק, Ant1973, Fabio Venni, John Keogh, Payham Fahr, John Logue, Jerm

הפוסט הפאבים המיתולוגיים של לונדון הופיע ראשון במסע אחר

1. The Mezz
אחד המועדונים הוותיקים בדבלין והמקום הטוב ביותר להתחכך בצעירים מקומיים. מדי ערב מתקיימות פה הופעות חיות של להקות פאנק, רוק, אלטרנטיבי והופעות של זמרים-יוצרים. על הקירות תלויים פוסטרים מקוריים משנות השמונים, רמת הרעש בהחלט לא נמוכה. זהו בילוי נהדר לצעירים ולצעירים ברוחם, לא מתאים למי שמחפש ערב אינטימי ורומנטי. הכניסה בחינם.
כתובת: a23 Eustace Street(ברובע טמפל בר)
אתר אינטרנט

2. The Palace Pub
מקום חביב על אוהבי המוזיקה האירית המסורתית. הפאב הזה פועל כבר יותר מ-160 שנה, ומה שנהדר בו, בדומה לפאבים אחרים שבהם מנגנים מוזיקה אירית, הוא שהקהל מוזמן להצטרף לנגינה בכל כלי (כפות הן להיט גדול).
כתובת: a27 Fleet Street(ברובע טמפל בר)
אתר אינטרנט

3. Gogartys
הפאב נקרא על שם אוליבר ג'ון גוגרטי (1878־1957), משורר, סופר, רופא ואחד האינטלקטואלים המפורסמים של דבלין, שהיה חברם של ג'יימס ג'ויס ושל וויליאם בטלר ייטס. בפאב מנגנים בעיקר מוזיקה אירית מסורתית, ובקומה השנייה יש מסעדה שמגישה אוכל מסורתי. מומלץ מאוד לבקר כשיש משחק כדורגל גדול בעיר ולהצטרף לאוהדים העליזים.
כתובת:  Fleet Street and Anglesea Street (ברובע טמפל בר)
אתר אינטרנט

פאב גוגרטיס. מוזיקה אירית ואוכל מסורתי | הצילום באדיבות פאב Gogartys

4. The Cobblestone
הקבלסטון שופע אווירה דבלינאית מסורתית מאוד. הופעות מוזיקה אירית בחינם של נגנים מעולים – מכנרים בני שבע ועד נגני חלילית בני תשעים. לפעמים אפילו משפחות שלמות מנגנות יחד. אחרי כוסית הג'יימסון השלישית שלכם, סביר להניח שגם אתם תחושו רגשנות נוסטלגית (לשורשים האירים שאינם שלכם…). דוגמה למופע מוזיקה בקבלסטון תוכלו לראות ולשמוע בסרטון מתחת.
כתובת: 77 North King Street
אתר אינטרנט

5. Hughes
פאב נעים ומסביר פנים, עם אזור ישיבה (לאונג') רחב ידיים בחלקו הקדמי. גם כאן יש סשנים של מוזיקה וריקודים איריים כל לילה, ובלילות שישי – אפילו שני סשנים.
כתובת: a19 Chancery Street

6. The Globeו־Ri Ra
בשעות אחר הצהריים הבר־קפה גלוב הוא מקום חביב, המספק גלישה באינטרנט בחינם, וכן מציע שתייה ואוכל, הופעות מוזיקליות חיות ועוד. החל מהשעה 23:00 יושבי הבר מוזמנים להצטרף (בחינם) לאקשן במועדון רי־רה שנמצא מתחתיו. זהו אחד המועדונים החמים בעיר, וכאן תוכלו להתנועע לצלילי מוזיקת מועדונים לוהטת שמפיקים די.ג'ייז מקומיים ומכל העולם.
כתובת: a11 South Great Georges Street & Dame Court
אתר האינטרנט של הגלוב, אתר האינטרנט של הרי-רה

מבלים בפאב The Mezz, המקום הטוב ביותר להתחכך בו בצעירים מקומיים

7. The George
במעבר חד מהפאבים המסורתיים והמוזיקה האירית, הג'ורג' הוא מועדון הגייז הוותיק ביותר בדבלין. שתי קומות, עם בר בכל קומה, מופעי דראג, ערבי קריוקי ובינגו (שונים בתכלית מאלה המוכרים מהמתנ"ס השכונתי שלכם), מוזיקה חיה והמון בליינים, הומואים וסטרייטים, שלא מפסיקים לרקוד עד אור הבוקר.
כתובת: 89 South Great Georges Street
אתר אינטרנט

8. Gaiety Theatre
אחד התיאטראות הראשונים באירלנד. באמצע השבוע הוא מארח מחזות, מחזות זמר, קונצרטים והופעות פנטומימה, ובסוף השבוע חלקו מתפקד כמועדון. שני ברים עם הופעות חיות (בתחתון מנגנות להקות מוזיקה אירית) ורחבת ריקודים. חובבי הטריוויה ודאי ישמחו לדעת שבתיאטרון הזה התקיימה בשנת 1971 תחרות האירוויזיון, שבה זכתה זמרת ממונקו.
כתובת: South King Street
אתר אינטרנט

חביות בירה מחוץ לפאב. בערב הבירה תזרום פה כמים | צילום: איילת נעמן

9. Doyles Pub
פאב ותיק הפועל מאז 1880. אחת האטרקציות כאן היא מה שמכונה Ruby Sessions – סשנים המתקיימים מדי יום שלישי בערב וכוללים הופעות חיות של מיטב היוצרים והזמרים האירים, ואף מספקים במה ליוצרים ולזמרים בראשית דרכם. בזמן שלא מתקיימות הופעות אפשר לצפות על גבי מסכי טלוויזיה גדולים באירועי ספורט שונים, בהם כדורגל, רוגבי, גולף ומירוצי מכוניות.
כתובת: 9 College Street (מול שער הכניסה של טריניטי קולג')
אתר אינטרנט

10. Fagans Bar
פאב שכונתי נעים הנמצא בבניין ויקטוריאני נאה בשכונת דרומקונדרה שבצפון דבלין. זהו מקום חביב בעל אווירה חמימה ואוכל מצוין, שמחירו סביר. אין כאן מופעי מוזיקה, אבל בהחלט אפשר להעביר פה ערב מוצלח.
כתובת: 146 Lower Drumcondra Road
טלפון: 1-8369491

אחרי ששתיתם וחגגתם, איפה תעבירו את הלילה? המלצות לינה בדבלין:

לינה בדבלין בדבלין יש מגוון מקומות לינה שיענו על כל צורך ועל כל תקציב: מהוסטלים לתרמילאים, דרך מלונות בוטיק לחופשה רומנטית, ועד למלונות יוקרה. הנה שבעה מקומות לינה מומלצים בעיר לכתבה המלאה >

הפוסט דבלין: הפאבים והמועדונים הטובים ביותר הופיע ראשון במסע אחר

Da Canio
בעליה של המסעדה הזו הם איטלקים ומכינים פיצה ופסטה נהדרות. חדר האוכל של המסעדה מעוצב בטוב טעם עם אבן וטרקוטה. המבחר העצום של 34 סוגי פיצה מושך לכאן משפחות עם ילדים, אבל גם הפסטות והריזוטו מומלצים.
כתובת: Calle San Martín 76, city centre
טלפון: 922-248131

Bar Zumería Doña Papaya
זה המקום להרוות בו את הצמא עם מיצי הפירות הטריים שמכינים כאן מתותים, מנגו, פפאיה, אבוקדו ועוד ככל העולה על הדמיון.
כתובת: Calle Callao de Lima 3, city centre
טלפון: 922-290679

La Cazuela
המסעדה הזו, הצבועה בצבעי צהוב חזקים, ידועה באוכל המקומי המסורתי שהיא מציעה. למרות שהמחירים כאן בכלל לא זולים, האוכל המצוין שווה את ההשקעה. זו המסעדה האידיאלית לציין בה אירוע מיוחד, לבלות ערב רומנטי או ארוחת צהרים נינוחה ומשביעה. כדאי לטעום Cazuela (תבשיל דגים), מנת הדגל של המסעדה. בקשו לשבת במרפסת הפרחונית והיפה של המסעדה.
כתובת: Calle Robayna 34, city centre
טלפון: 922-272300

La Fundación
לכאן מגיעים השמנא והסלטא של העיר לאכול ממיטב המאכלים המקומיים. המסעדה ממוקמת באחוזה קנרית משוחזרת להפליא ובין המנות המוצעות כאן אפשר למצוא סלט של גבינות קנריות עם חבושים ודבש או ברווז צלוי ברוטב פפאיה. לצד האוכל כדאי להזמין יין מצוין. מי שלא אוהב את האווירה המחויטת של המסעדה יכול להגיע לבר שבשתי הקומות שמתחת למסעדה שם האווירה יותר נינוחה.
כתובת: Calle Imeldo Seris 25, city centre
טלפון: 922-283972

אחרי ארוחה טובה אפשר לצאת לבלות. אזור Anaga Avenue הוא אחד מאזורי הבילוי המרכזיים של העיר. כאן מרוכזים מוקדי בילוי רבים: מסעדות, בתי קפה, ברים, ופאבים.

Fool Company
המועדון הזה מתמלא בכל ערב בחובבי המסיבות שמצטופפים על רחבת הריקודים. מדי פעם יש כאן מוזיקה חיה, אך לרוב משמיעים כאן פאנק ו- R&B.
כתובת: Avenida Anaga 25, city centre

Auditorio de Tenerife
מי שמעוניין בבילוי יותר רגוע יכול להגיע לאודיטוריום החדש של סנטה קרוז. זהו בניין יוצא דופן, שעוצב על ידי האדריכל הספרדי הנודע סנטיאגו קלטרווה (שאחראי, בין השאר, גם על גשר המיתרים בירושלים), בנוי בטון לבן ומזכיר בצורתו גלים מתנפצים. האודיטוריום מארח מופעי אופרה, מחול, קונצרטים ועוד.
כתובת: Avenida Constitución s/n, city centre
טלפון: 922-270611

לוס כריסטיאנוס ופלאיה דה לאס אמריקס
אל עיירות החוף בדרום האי מגיעים המוני הנופשים לרבוץ על החופים וחובבי הבילויים והמסיבות ירגישו כאן בבית. יש כאן כל כך הרבה מסעדות ומקומות בילויי שקצת קשה לבחור. אפשר לבלות ערב שלם במקום אחד או לדלג בין הברים ולדגום מן ההיצע הרב של עיירות הנופש.

מסעדות:

Little Italy
חובבי האוכל האיטלקי ייהנו במסעדה הזו שנמצאת על חוף הים בלוס כריסטיאנוס. למרות שעיקר המנות הן מנות פסטה יש כאן גם בשר ודגים.
כתובת: Los Cristianos Seafron, קרוב לכיכר המרכזית.

Restaurante Romantico
מסעדה מצוינת המציעה אוכל מקומי ושירות נהדר. בין המנות המוצעות כאן אפשר למצוא קממבר בטיגון עמוק, סרטנים ברוטב שום וסטייקים מעולים. כדאי מאוד לטעום גם את יין הבית המצוין. מתאים לבילוי ערב זוגי רומנטי.
כתובת: Calle Juan XXII, לוס כריסטיאנוס
טלפון: 922-794456

El Patio
במסעדה הזו בפלאיה דה לאס אמריקס מקפידים על כל פרט. המסעדה אמנם לא זולה, אבל השירות כאן כל כך טוב עד שכל סועד מרגיש כאילו הוא היחידי במסעדה. את הארוחה פותחים עם מנת גספאצ'ו אבטיח על חשבון הבית. מנות הדגים מצוינות ולא לשכוח להשאיר מקום לטירמיסו הנפלא למנה אחרונה. בפינה עומד פסנתר כנף ופסנתרן מספק מוזיקת רקע במהלך הערב.
כתובת: המסעדה ממוקמת בקומפלקס של מלון Jardin Tropical, פלאיה דה לאס אמריקס.
טלפון: 922-746061

בילויים:

Centro Comercial San Telmo
ביום זהו מרכז קניות לא מעניין במיוחד, אך כשיורד הלילה הופך המרכז לאחד מאזורי הבילוי המרכזיים של לוס כריסטיאנוס. המועדונים כאן מתעוררים לחיים אחרי 12 בלילה והמסיבות נמשכות עד אור הבוקר.
כתובת: מאחורי Playa de las Vistas, לוס כריסטיאנוס.

Veronicas Strip
אזור ורוניקה שעל חוף הים בפלאיה דה לאס אמריקס משמש כמרכז קניות ובלילה הופך למרכז הבילויים של העיירה. יש כאן ריכוז של מועדונים וברים מכל הסוגים אליהם כדאי להגיע ליהנות ממשקה טוב ולרקוד. Bobby's bar, Linekers, Busbys ו- Waikiki Bar הם רק חלק מהברים המומלצים כאן.

The Corner Bar
הבר הזה מהווה "מקלט" למי שאוהב בילוי יותר שקט וסולידי בפאב בסגנון אנגלי. בקורנר בר מגישים, ליד הבירה, אוכל ברים מובהק שמורכב מטוסט גבינה, טבעות בצל וצ'יפס. הקהל כאן יותר מבוגר ומיושב.
כתובת: Parque de la Paz, פלאיה דה לאס אמריקס.

פוארטו דה לה קרוז
העיר המתויירת ביותר בטנריף, השוכנת בחוף הצפוני, מציעה גם היא שפע של מקומות בילוי.

מסעדות:

Casa El Farol
זוהי המסעדה האולטימטיבית לאנשים שמתקשים להחליט מה הם רוצים לאכול. המסעדה מורכבת משלושה אזורים. במסעדה המסורתית ה- mesón, אפשר למצוא אוכל ים תיכוני. בביסטרו שבחצר כדאי לנסות את גבינת העזים ואת סלט העגבניות בפסטו ובמאפייה אפשר למצוא מאפים מעשה ידי השף ממוצא גרמני וגלידה ביתית מפירות טריים.
כתובת: Calle San Juan 14
טלפון: 922-368812

Casa de Miranda
המסעדה היוקרתית הזו בליבה של פוארטו דה לה קרוז ממוקמת בבית אחוזה משנת 1730 ששימשה כביתו של נשיא ונצואלה, פרנסיסקו דה מירנדה, במאה ה-18. במסעדה המרכזית מגישים מאכלי ים או בשר על הגריל ובבר שבקומה התחתונה אפשר לאכול טאפאס.
כתובת: Calle Santo Domingo 13
טלפון: 922-373871

El Limón
אל לימון הוא בית קפה צימחוני. אפשר לרכול כאן המבורגר צמחוני עם מגוון תוספות ומילויים או קבב צמחוני וסלטים למיניהם ולשתות מיצי פירות טריים (מיץ הפפאיה מומלץ).
כתובת: Calle Esquivel 4
טלפון: 922-381619

בילויים:

Carpe Diem
בר קוקטיילים אופנתי במרכז העיר. יש כאן מבחר גדול ומצוין של קוקטיילים, נוף נהדר מהמרפסת, שירות אדיב ומחירים סבירים.
כתובת: Calle Quintana – Punta de Los Vientos

Ebano Café
זהו בר הממוקם בבניין יפהפה שהשתמרו בו מרכיביו המקוריים. כדאי לשבת בחוץ על אחד מכיסאות הקש הנוחים אל מול נוף הכנסייה והגנים. ליד השתייה מגישים כאן טאפאס.
כתובת: Calle Hoya 2
טלפון: 922-388632

Joy
אם אתם מחפשים מקום בילוי מתוחכם זה לא המקום בשבילכם. לכאן מגיעים כדי לרקוד עד אובדן חושים לצלילי מוזיקת פופ, טכנו והאוס. המקום פופולרי בקרב בני ה-20 המקומיים. השתייה חינם לנשים עד השעה 1:30 בלילה.
כתובת: Calle Hoya
טלפון: 922-373985

טנריף – אי מטריף, כל החבילות, טיסות וטיולים

הפוסט מסעדות ובילויים בטנריף הופיע ראשון במסע אחר

מייקל משך בידית ומילא את הכוס. "תטעמי", ציווה והוסיף בגאווה לא מוסתרת, "זה אֵייְל משובח. לא כמו הלאגר, שכולה גזים פקוקים בבקבוק". לגמתי מעט, והמרירות העזה שפשטה בגרוני גרמה לפני להתעוות בגועל. "ההבנה של זרים בבירה", נאנח מייקל בצער מעושה, "שווה להבנה של

מפות ומדריכים מודפסים ליעד בריטניה,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

הפאב השכונתי הוא אחד המוסדות החשובים ביותר בבריטניה, ובלעדיו אי אפשר לטעון להיכרות עם הממלכה ותושביה

נזיר במין".
כמו רוב הפאבליקנים – כפי שמכונים באנגליה בעלי הפאבים – מייקל מתגורר בדירה שמעל לפאב שלו, "Rose & Crown", ומאחורי הבר הוא מבלה את מרבית ימיו ולילותיו. ידעתי שהוא מוחל לי על חוסר היכולת להבחין בין טעם האייל (Ale) והלאגר
(Lager). אחרי ככלות הכל, זו אחת ממגבלות הזרים. אבל האמת היתה מרה עוד יותר.
למעשה, אני לא סובלת בירה. לא רק מסוג כזה או אחר, אלא את טעם הבירה בכלל. לעומת זאת, עבור האנגלים, שבתוך עמם אני חיה כבר שש שנים, האייל הוא הרבה יותר מסתם בירה. בשפה האנגלית יש כמאה מלים נרדפות למלה "שיכור", והמשקה שבעזרתו מעדיפים האנגלים לזכות בתואר הזה הוא האייל, נכס לאומי שיש לו מקום של כבוד בתרבות האנגלית. על כן, מן הראוי להבין מדוע ההבדל בינו לבין הלאגר חשוב להם כל כך, ולמה, לעזאזל, הם מתעקשים להגיש את הבירה חמה.

מהנשים הסקסוניות לביטר אייל
במסע החיפושים שלי אחר תשובות לשאלות אלה לא הרחקתי יותר מקילומטרים ספורים ממקום מגורי בעיירה האנגלית הנלי־און־תמז
(Henley-on-Thames) במחוז אוקספורדשייר (Oxfordshire), שבו כאלף פאבים ומבשלות אייל לרוב. אבל לפני היציאה למסע, קפיצה קטנה לעבר.
מתברר שהנשים הסקסוניות, אמותיהן הרוחניות של בעלי הפאבים ולקוחותיהם, למדו לבשל אייל כבר בגיל רך, ובבתיהן של מבשלות האייל המוצלחות ביותר היו האנשים מתקבצים כדי להחליף סיפורים, לחמם את

הקבועים בפאבים האנגליים שמחים בדרך כלל לגיוון שמספקים זרים בעלי מנהגי שתייה מגוחכים, בתנאי שלא יושיטו לעברם יד בחיוך רחב ויציגו את עצמם. הזמנה בוטה כל כך לקרבה תגרום לילידים להתפתל או לברוח

הבהונות ליד האח וללגום בירה. אלה היו, למעשה, "הפאבים השכונתיים" הראשונים בהיסטוריה הבריטית. בסביבות המאה השביעית הוקמו בבריטניה הפאבים הרשמיים הראשונים – בתים ציבוריים (public houses) שבהם השקו בעלי הבית את הבאים מבחוץ. בימי הביניים הקימו גם הכנסיות פאבים, כדי שיהיה לאורחיהן היכן לשתות, לאכול וללון, ובבתי האחוזות היה האייל חלק משכרם של העובדים.

במאות הבאות היה לאייל תפקיד מרכזי בחגיגות ובירידים, וכלות צעירות נהגו להגישו לאורחיהן בתמורה למתנות שהביאו. מכיוון שבבישול האייל המים מורתחים, האמינו שהוא תרופה בדוקה נגד שתיית מים מזוהמים – אמתלה מצוינת לשתות בירה בבוקר, בצהריים ובערב. באייל של הבוקר, שכונה "בירה קטנה", היו אחוזי האלכוהול נמוכים, לכן היו שבים לפאב בשעות הערב ומשלימים את יתרת האחוזים.

ההתלהבות מהאייל לא פסחה גם על בית המלוכה. הוא הוענק למלכים זרים כשי, והמלך הנרי השמיני אף הכריז שבירה "תמיד היתה עניין שהמדינה אמורה לעסוק בו", ושלט ביד רמה באיכותה ובמחירה. בתו מרי הראשונה (בלאדי מרי) ניסתה, ללא הצלחה, להגביל את מספר הפאבים. בתו המלכה אליזבת הראשונה, לעומתה, נהנתה מאייל משובח כל בוקר. אפילו הילדים נהגו לשתות מדי בוקר כרבע גלון של אייל מתובל באזוב, לענה, מרווה ורוזמרין, ולחיזוק הגוף היו שותים אייל עם עוף, שרי, פירות ותבלינים.
יחד עם הביקוש הגובר למשקה, צצו בכל עיר ועיירה מבשלות אייל שפיתחו טעמים ייחודיים וסיפקו את הצריכה המקומית בטווח שאליו יכלה להגיע כרכרה עם שני סוסים.

לפני כמאה שנה החלה הלאגר הגרמנית לאיים על מעמדו הרם של האייל. טעמה של הלאגר נחשב בקרב האנגלים נחות מטעמו של האייל, אבל כיוון שחיי המדף שלה ארוכים יותר, היא השתלטה בהדרגה על השוק הבריטי ודחקה את רגליו של האייל. מבשלות האייל החלו נסגרות בזו אחר זו, והמבשלות הגדולות רכשו את הקטנות. לשיכר האנגלי נשקפה סכנת הכחדה, שחלפה בזכות קבוצת אוהבי אייל מושבעים שהחליטה ב־1971 לצאת להגנת האייל הישן והטוב.
הארגון שהקימו, "קמרה" (Camra), מונה כיום עשרות אלפי חברים ומאבקו הוכתר בהצלחה. במקומות אחרים בעולם, כשמזמינים בירה מקבלים לאגר. אבל כשמזמינים כיום בירה באנגליה – מקבלים "ביטר אייל". מכירות האייל בעלייה ומספר המבשלות רק גדל.

התחנות הבאות במסע שלי היו שלוש מתוך שמונה מבשלות האייל שבאיזור מגורי. תהליך ייצורו דומה בכולן, אך כל אחת מהן משקפת פן אחר של תעשיית האייל האנגלית. מבשלת "ריבליון" (Rebellion) משתרעת על שני צריפים במרכזה של חווה חקלאית בקצה העיירה מארלו (Marlow) שבמחוז באקינגהאמשייר (Buckinghumshire). מחוץ לדלתותיה תרנגולות וחתולים מטיילים להנאתם. המבשלה חדשה יחסית –

פועל במבשלת ריבליון נושא חביות של אייל. בניגוד ללאגר, שהפסיקה לתסוס מרגע שעזבה את המבשלה, האייל ממשיך לתסוס בחבית המתכת

היא הוקמה ב־1993 על ידי שני צעירים שוחרי המשקה הפופולרי, המייצרים כיום שבעה סוגי אייל ומוכרים לפאבים שבסביבה כמאה חביות בשבוע.
בהשוואה לריבליון, מבשלת "אולד לקסטרס"
(Old Luxters) נראית מודל צעצוע. המבשלה הזעירה שוכנת בחדרון בקצה אסם מהמאה ה־17. דייוויד אילנד, שהקים את המבשלה לפני עשר שנים, מוכר את תוצרתה ל־12 פאבים בסביבה. הוא מתפרנס גם ממטע גפני היין הצמוד ומהשכרת האסם לאירועים, "ואת האייל אני מבשל בעיקר מאהבה". המבינים אומרים שאכן חמשת סוגי האייל שהוא רוקח הם מהמשובחים בממלכה. מרקמם חלקלק ואפשר להבחין היטב בטעם מרכיביהם – הכישות, הלתת והשעורה.

מבשלת האייל הגדולה ביותר באיזור שבו אני גרה היא "ברקספיר'ס ברורי"
(Brakspear’s Brewery). יותר מ־200 שנה מתבשמים תושבי העיירה הנלי־און־תמז מהריחות העולים מברקספיר'ס בערבי הקיץ החמים. ברקספיר'ס בלעה לתוכה עשרות מבשלות שפעלו באיזור במשך מאות שנים, וכיום היא מוכרת עשרות אלפי חביות בשנה ל־200 מהפאבים הציוריים שזרועים בנוף הכפרי של דרום מחוז אוקספורדשייר.

"סוד ההצלחה של המבשלה", הסביר לי אחד העובדים, "טמון במים המשובחים המשמשים לבישול הבירה, שאותם אנחנו שואבים מבאר עתיקה הנמצאת בלב המבשלה". לבישול הלאגר, העדינה יותר מהאייל, דרושים מים רכים, כלומר דלי סידן ומגנזיום. לבישול האייל, לעומת זאת, דרושים מים קשים, כמו אלה שקיימים באיזור. עובדים אחרים במבשלה אומרים שההצלחה תלויה לא פחות מכך בענפי הצינית ובדבקון הלבן המחוברים במסמר לקורה שבחצר. הם מאמינים כי כל עוד יקפידו, מדי חג מולד, להדק אותם היטב לקורה, תמשיך המבשלה לשגשג.

בישול האייל בברקספיר'ס נעשה בכמה קומות. הריחות המתוקים אשר מילאו את האולמות שבהם רוקחים את השעורה והכישות הפכו חריפים יותר ויותר ככל שהתקרבתי לאולמות שבהם מתסיסים את הבירה. בחדר שבו עמד התהליך להסתיים נכונה לי הפתעה – הוסיפו שם לאייל מעיים של דגים. "מעיים של דגים?", נחרדתי. מתברר שבניגוד ללאגר, סוגים רבים של אייל המיוצר באנגליה לא עוברים תהליך של סינון ופִסטור, ומעי הדגים הם שסופגים את המשקעים ומעניקים לבירה את צלילותה. למי שנרתע מהמחשבה על אייל מתובל במעי דג, ממליצים אנשי המבשלה על אייל אורגני, הסוג היחיד שאינו מכיל חלקי דגה.

מיתוס הבירה החמה ושִברו
מגוון סוגי האייל האנגלי הוא עצום – ביותר מ־400 מבשלות האייל הפועלות כיום באנגליה, מייצרים למעלה מ־2,000 סוגים של אייל. ההבדלים בין הטעמים הם תוצאה של שינויים קלים בכמויות המרכיבים. מידת המרירות, לדוגמה, נקבעת בעיקר לפי כמות הכישות – צמח מר, השומר על נקיון הבירה מחיידקים. המשקה האהוב ביותר על האנגלים, הביטר, הוא פשוט אייל שיש בו כמות רבה של כישות. טעם האייל תלוי גם בסוג השמרים, ולכן כל מבשלה שומרת בקנאות על הסוג המעניק לבירה שלה את טעמה

פועל במבשלת ברקספיר'ס ליד מכל נחושת שבו מתבשל הכישות – תמח מר, השומר על נקיון הבירה מחיידקים. המבשלה מתנשאת כבר 200 שנה מעל לבתי העיירה הנלי-און-תמז, ולהצלחת האייל שהיא מייצרת תורמים המים המשובחים שבאיזור

האופייני.

השמרים אחראים גם לנטייה של האנגלים לשתות בירה חמה. "זהו מיתוס", רטן פול, עובד המבשלה וחובב אייל מושבע. "האייל המוגש בפאבים אינו חם – הוא פשוט חם יותר מהלאגר. ייצור הלאגר נעשה בטמפרטורה של חמש עד תשע מעלות צלזיוס ואילו האייל מיוצר בטמפרטורת החדר, בין 16
ל־25 מעלות".
עניין לא פשוט, הטיפול באייל. בניגוד ללאגר, שהפסיקה לתסוס מרגע שעזבה את המבשלה, האייל ממשיך לתסוס בבקבוק, או כפי שקורה לרוב – בחבית מתכת (מטעמי היגיינה, הפסיקו להשתמש בחביות עץ). כדי שהמשקה יגיע לטעמו העשיר ולא יתקלקל, מקבל הפאבליקן את החבית כשבוע לאחר שהאייל בושל, ועליו לשמור אותה כמה ימים במרתף בטמפרטורה של כ־12 מעלות צלזיוס, עד שיירדו המשקעים והבירה תיעשה צלולה. כחמישה ימים לאחר שהגיעה החבית לפאב מגיעה הבירה לשיאה, אז מחברים אותה לצנרת שמובילה אל הבר.

את האייל האמיתי לעולם ישאבו במשאבה ידנית. אם מעל למשאבה יש מתג, הלקוחות יידעו שמדובר בתרמית. כל טעות קטנה, כמו צנרת בלתי נקייה, והם מיד יבחינו. שלושה שבועות מהיום שהגיע למרתף הפאב, האייל כבר מקולקל. הכל עניין של דיוק. ואהבה. אהבה שהייתי עדה לה בתחנות הבאות במסעי.

לעומת האייל, מעמדו של הפאב האנגלי תמיד היה איתן, וכמו פעם כך גם היום – הביקור בפאב הוא סוג הבילוי הנפוץ ביותר בממלכה. הפאבים הם הכנסיות של ההמונים, ההיכלות שבהם סוגדים האנגלים לבירה. לכן יצאתי כעת למסע בפאבים המקומיים הרבים שבאיזור מגורי, ובתומו, משכילה קצת יותר בסוגיות אנגלים ובירה, שבתי אל הפאב של מייקל.
ליד שולחן בפינת הפאב ישב תייר יפני, ועל פניו נסוכה ארשת השתוממות. אף מלצר לא ניגש אליו כדי לקחת הזמנה. הילידים, הידועים בנימוסיהם המופלגים ובנטייתם להיעמד בכל הזדמנות בתורים ישרים, התגודדו ליד הבר בחוסר סדר שלא היה מבייש שום תור ישראלי. בחלל הפאב נשמעו קריאות "מה שלך?" (What’s yours?), וחבורה של גברים חנוטים בחליפות היתה עסוקה במריבה קולנית. התבוננתי שוב בתייר היפני. לזרים נראה הפאב כמו עולם הפוך. למעשה, אין מקום המשקף טוב ממנו את התרבות האנגלית.

את שתיית הבירה בפאב האנגלי מאפיינים כללי התנהגות סבוכים וקודים שמשמשים כר נרחב למחקרים אנתרופולוגיים. רובם נוצרו כדי לסייע לאנגלים המאופקים לתקשר עם זולתם. לדוגמה, משקאות אפשר להזמין רק מהבר, כי שם קל יותר להיקלע לשיחה ספונטנית מאשר כשמזמינים את המשקאות מהשולחנות. וגם אם נדמה שליד הבר האנגלים שוכחים את נימוסיהם ונדחפים בלי תור, אסור להאמין למראה עיניים. כל יושב פאב אנגלי מודע היטב לתור הבלתי נראה המשתרך ליד הבר, ואוי לו למי שינסה לדלג עליו.
בשלווה אופיינית מזג מייקל את המשקאות ומילא את ידי הנער שעמד לפניו בכוסות של בירה. בזמן שהנער כרך במיומנות סביב אצבעותיו ידיות של שש כוסות, איש מהאחרים שהמתינו לתורם לא נפנף בידיו, לא הקיש במטבעות על הבר ולא ניסה להפנות את תשומת ליבו של מייקל בקריאות. אחדים רק סובבו את הכוס הריקה באיטיות, אות לזמן החולף.

את האייל האמיתי יש לשאוב במשאבה ידנית. אם מעל למשאבה יש מתג, הלקוחות יידעו מיד שמדובר בתרמית

התור הלך והתמשך. רשימת ההזמנות היתה ארוכה. הלקוחות היו עסוקים בטקס "קניית סיבוב", שבו כל אחד מזמין משקאות לעצמו ולאחרים, ובתמורה מצפה שהם, בתורם, יזמינו משקה עבורו. הטקס הזה אינו ייחודי לאנגלים; בתרבויות רבות מטרת טקסי השתייה היא לעודד אינטראקציה חברתית, והענקת מתנות מסייעת למניעת אלימות. יחד עם זאת, את האנגלים מייחדת המשמעות העצומה, הדתית כמעט, שהם מעניקים לטקס. מי שלא משתתף בחילופי הגומלין האלה כופר באחד הכללים המקודשים של הפאב האנגלי.

המריבה הקולנית של חבורת הגברים המשיכה בלהט. "כל עוד הבעת הפנים שלהם רגועה", אמר מייקל, "והם ממשיכים תוך כדי מריבה לקנות סיבוב זה לזה, אני יודע שהכל בסדר". מריבות כאלה שכיחות בפאבים האנגליים, וגם הן אינן אלא מנהג נוסף המאפשר לגברים להתעניין באחרים ולבטא רגשות. הוויכוחים, כמו גם משחקי המלים והבדיחות, הם לעיתים קרובות תחרותיים ואגרסיביים, וקניית סיבוב במהלך ויכוח היא מעין לחיצת יד סמלית, המוכיחה שלמרות חילופי האגרופים המילוליים, הם עדיין חברים.
לכל פרט בטקס קניית הסיבוב יש משמעות עצומה: אלה שקונים תמיד את הסיבוב אחרונים אינם אהודים, וגם אסור להמתין עד שכוסות האחרים יתרוקנו לגמרי; המועד הנכון להזמנת הסיבוב הבא הוא כשרבע מהכוס מלאה עדיין. אבל גם קניית כמה סיבובים ברצף לא תותיר את הרושם הרצוי, שכן היא תתפרש כהפגנת עושר ראוותנית.

גילוי עניין יתר בכסף נחשב כאן לוולגרי, וזו גם הסיבה לכך שבאנגליה לא מקובל לתת דמי שירות לפאבליקן ולצוות עובדי הפאב. במקום דמי שירות, נהוג להציע להם משקה – מחווה אישית וידידותית, שמשקפת יחס שוויוני. ההימנעות מאזכור המלה "כסף" באה לידי ביטוי גם באופן שבו מציעים לעובדי הפאב את המשקה. לעולם אין משתמשים בהטיה של הפועל "לקנות", אלא שואלים בשקט, שלא כל הפאב ישמע: "ואחד בשבילך?". וכשמזמינים מישהו לפיינט בירה אין אומרים "האם אני יכול לקנות עבורך משקה?", אלא "האם אני יכול להביא לך משקה?", או בנוסח המקוצר, המקובל עוד יותר: "מה שלך?".
בינתיים המריבה הקולנית דעכה, ומחבורת הגברים עלו כעת קולות צחוק רועמים. בפאב האנגלי דבר לא נלקח ברצינות יתרה. לא רחוק מהם ישבה קבוצה של נערים ונערות, שביררו מי מהם מסוגל לשתות יותר בירה מבלי לקרוס על הרצפה. קצב הביקורים שלהם ליד הבר הלך וגבר, והנערות לקחו בהם חלק שווה.

שבט הקבועים
עד לפני 20 שנה נחשבו הפאבים האנגליים למעוז גברי, אך כיום יותר משליש מהפוקדים אותם הם נשים. מבקרים בו בני כל השכבות, ובימי ראשון בצהריים באים אליו עם הילדים. כיום בפאב הכל שווים, חוץ מאלה ששווים יותר – הלקוחות המבקרים בו לפחות פעמיים בשבוע, "הקבועים"
("The Regulars").
מייקל שוטט בין הקבועים שלו. ברגע אחד צחק עם גבר קירח וטפח לו על השכם, באחר שוחח עם האשה שישבה בשולחן ממול – מארח למופת, היודע להעניק לכל אורחיו תשומת לב שווה. בסופו של דבר, את הנאמנות

עד לפני 20 שנה נחשבו הפאבים האנגליים למעוז גברי, אך כיום יותר משליש מהפוקדים אותם הם נשים, המשתתפות במידה שווה בטקסי שתיית הבירה

וההערכה של הקבועים שלו הוא לא קיבל עם הרשיון לממכר משקאות. הוא רכש אותם בזכות כישוריו כמארח וכמנהיג השבט.
לכל פאב יש את שבט הקבועים שלו, וכל אחד מהם נהנה מתחושת חשיבות ושייכות, שממנה לא ייהנה המבקר המזדמן. כשקבוע מגיע לפאב, קוראים לעברו בשמו הפרטי, והפאבליקן מוזג את סוג האייל האהוב עליו לפני שיבקש. ייתכן שהוא לא נפגש עם חברי השבט מחוץ לכותלי הפאב, ובכל זאת הוא מחשיב אותם לידידיו הטובים, המתעניינים בכנות במעשיו ובצרותיו.

בראש שבט הקבועים ניצב הפאבליקן. אחריו בסולם ההיררכי נמצאים השרים – עובדי הפאב האחרים, שכמו הפאבליקן נמצאים גם הם תמיד במרכז האינטראקציה החברתית. תחתם נמצאים אנשי השבט – מהחבר הרגיל ועד לזקן השבט או הלוחם. הלוחמים יוצאים לקרבות של משחקי קליעת חיצים, פול, קריקט או כדורגל, שבהם הם מייצגים את הפאב שלהם מול פאבים אחרים. אחרי קרב שנערך בפאב זר, המכונה "משחק חוץ", זוכים הלוחמים השבים לקבלת פנים חמה, טפיחות על השכם ומשקאות חינם. כשהם מפסידים בקרב, הם זוכים בנוסף לתלונות גם לסימפתיה ולכריכים. המסורת האנגלית של משחקי הפאב משפרת את האינטראקציה החברתית ומגבירה את תחושת השייכות.

אחרי שהתבונן בנעשה שעה ארוכה, קם התייר היפני משולחנו, התיישב ליד הבר והחל לנהל שיחה בטלה על מזג האוויר. נסיונותיו להתקרב אל המקומיים עלו יפה, שכן הקבועים בפאבים האנגליים שמחים בדרך כלל לגיוון שמספקים זרים בעלי מנהגי שתייה מגוחכים, בתנאי שלא יושיטו לעברם יד בחיוך רחב ויציגו את עצמם. הזמנה בוטה כל כך לקרבה תגרום לילידים להתפתל או לברוח.

הערב הגיע לסופו. מייקל צלצל בפעמון הצמוד לקיר, והכל זינקו ממקומם, מזמינים משקה אחרון. הזמנתי את מייקל לסיבוב נוסף. הוא מזג חצי פיינט, המתין כדקה כדי שהבירה תתחמם וטעם האייל יתחזק, לגם וצמצם את עיניו בהנאה. לגמתי גם אני מפיינט הביטר שנח לפני כל הערב. כעת כבר ידעתי מה ההבדל בינו לבין הלאגר, והבנתי טוב יותר את האנשים שסביבי. אבל כשהטעם המר היכה בגרון, שוב לא הצלחתי לעצור את עווית הגועל שקימטה את פני.

הפוסט פאבים באנגליה: הבירה שיש לה ממלכה הופיע ראשון במסע אחר