חופים

החופים, או כפי שהם נקראים בספרדית – Playas – הם גולת הכותרת של החופשה בקנקון. החול הלבן והרך ומי הטורקיז הם אלה שהפכו את קנקון מלכתחילה ליעד נופש פופולרי. החוף הגדול והפופולרי ביותר בקנקון, ולדעת רבים גם היפה ביותר, הוא חוף דלפינס (Playa Delfines). השילוב של רצועת חוף לבנה רחבת ידיים, חניה חינמית, סככות קש וגולת הכותרת  – דולפינים שנצפים לעתים קרובות בקרבת החוף – הופך את החוף לפופולרי כל כך. חוף קטן ושקט יותר, האהוב במיוחד על המקומיים, הוא חוף קרקול (Playa Caracol), שנמצא בלב אזור המלונות ומציע חולה רך, מי טורקיז צלולים ושקטים שמתאימים במיוחד לשחייה והרבה מסעדות בקרבת מקום. באזור המלונות נמצא גם חוף מרלין (Playa Marlin), חוף חולי רחב ושקט, אשר מתאים במיוחד לפעילויות ספורט ימי. משפחות אוהבות במיוחד את חוף לנגוסטה (Playa Langosta), חוף ציורי ושקט עם מים רדודים ושקטים ומתקני משחקים לילדים.

פלאיה דלפינס, החוף הגדול והפופולרי ביותר בקנקון

לגונה ניצ'ופטה

בקרבת קנקון יש אתרי טבע רבים, אבל אם אתם רוצים ליהנות מהטבע בלי להתרחק מהעיר, הגיעו ללגונה ניצ'ופטה (Nichupté) הסמוכה לאזור המלונות. זוהי שמורת טבע טרופית המורכבת משבעה אגמים בגדלים שונים וצמחיית מנגרובים. מקום זה פופולרי לפעילויות כמו דייג, צפייה בציפורים וחתירה בקיאק או בקאנו.

אתרים ארכאולוגיים

בסביבת קנקון יש כמה אתרים ארכאולוגיים מרתקים שהותירו אחריהם בני המאיה, הגדול והחשוב מכולם הוא צ'יצ'ן איצ'ה (Chichén Itzá). אמנם תצטרכו לנסוע לכאן במשך כשלוש שעות, אבל תתוגמלו על כך בביקור באתר שהוקם על ידי המאיה לפני יותר מאלף שנים, המפורסם במיוחד בפירמידת אל קסטילו (El Castillo) , אחת מהפירמידות החשובות במקסיקו שמתנשאת לגובה 30 מ'. קרוב יותר לקנקון, בקרבת אזור המלונות, תמצאו אתרים ארכאולוגיים נוספים כמו חורבות אל ריי (Las Ruinas del Rey), מקבץ של 47 מבנים ובהם מקדשים וקברים שנבנו על ידי בני המאיה החל משנת 900 לספירה ואילך.

צ'יצ'ן איצ'ה, אתר המאיה המפורסם ביותר באזור קנקון

איסלה מוחרס

איסלה מוחרס (Isla Mujeres), הוא אי באורך שבעה ק"מ שממוקם כ-13 ק"מ מזרחית לקנקון (כחצי שעה במעבורת) ומהווה יום טיול אידאלי למי שמחפש שקט ושלווה. האי, שמשמעות שמו היא "אי הנשים", קיבל את שמו הודות לאיורי ופסלי הנשים שנמצאים בו עוד מתקופת המאיה הקדומה. הפעילות העיקרית באיסלה מוחרס היא בילוי בחופים היפים, עם החול הלבן ומי הטורקיז. בחוף הצפוני נמצאים החופים היפים ביותר ושם יש גם ריכוז גבוה של מסעדות, חנויות ומקומות בילוי. כדאי להגיע לנקודה הדרומית ביותר של האי, פונטה סור (Punta Sur). בנוסף לשרידי מקדש מאיה עתיק המוקדש לאלת הירח, יש כאן צוקים תלולים ונוף מרהיב למפרץ. אוהבי השנורקלינג ייהנו מאד באי שמציע עולם תת ימי עשיר, ובין אוגוסט לאוקטובר אפשר לראות צבי ים זעירים הבוקעים ועושים את דרכם אל החוף.

איסלה מוחרס. איזו מין שלווה

פעילויות אקסטרים

בקנקון אפשר לעסוק בגוון פעילויות אקסטרים מלהיבות, רבות מהן קשורות למים כמו צלילה ושנורקלינג (באיסלה מוחרס ובקוזומל יש שוניות אלמוגים מרהיבות), שייט בסירות מהירות בג'ונגל המנגרובים, מצנחי ים, אופנועי ים ועפיפוני ים. אחת מפעילויות המים החביבות על תיירים בקנקון היא שייט בסנוטות – בורות טבעיים עם מי תהום, חלקם הם למעשה מערות תת מימיות. כמה מהסנוטות הפופולריות באזור קנקון הן סנוטה אזול (Cenote Azul) שבה כמה בריכות עם מי טורקיז צלולים והסנוטה הגדולה (Gran Cenote), מצבור של מערות תת מימיות, מנהרות וסנוטות פתוחות עם הרבה צמחייה טרופית. פעילויות אקסטרים נוספות באזור הן גלישה באומגה בין העצים בג'ונגל, רכיבה על סוסים, טיולי טרקטורונים ועוד.

סנוטה אזול, אחת מהסנוטות היפות באזור קנקון

קנקון למשפחות

קנקו אמנם חביבה על צעירים חובבי מסיבות ועל זוגות בירח דבש, אבל יש לה המון מה להציע גם למשפחות (מלבד החופים, שהם כמעט מובן מאליו). אחת האטרקציות הבולטות למשפחות היא האקווריום האינטראקטיבי (Interactive Aquarium), שבו, לצד מיכלי ענק עם דגים בשלל צבעים, יש מגוון פעילויות מלהיבות  – בריכות ליטוף, שחייה עם דולפינים, האכלת כרישים ועוד. גם בדולפינריום של קנקון (Dolphinaris Cancún) אפשר לשחות עם דולפינים וכן לצפות במופעי דולפינים. אטרקציה נוספת החביבה על משפחות היא Ventura Park, פארק שעשועים ומים באזור המלונות של קנקון ובו מתקני שעשועים כמו רכבת הרים, אומגה, מגלשות מים, קרטינג, לייזר טאג ואטרקציות נוספות. האטרקציה המובילה בקנקון למשפחות היא Xcaret, מעין פארק מים טבעי עם נהרות תת קרקעיים שאפשר לשחות לאורכם בתוך מנהרות, מפרץ מקסים, אבובים, דולפינים שאפשר לשחות איתם, אקווריום, מופעי מוזיקה וריקודים מושקעים, אומגה ועוד.

Xcaret, פארק מים טבעי וגדוש באטרקציות | צילום: Leonard Zhukovsky, שאטרסטוק

חיי לילה: קוקו בונגו

קנקון ידועה בחיי הלילה הסוערים שלה, עם שפע של מועדונים וברים. המועדון המפורסם ביותר בקנקון הוא קוקו בונגו (Coco Bongo) והוא הרבה יותר ממועדון לילה שגרתי. מלבד מוזיקה ואלכוהול שזורם כמים, המסיבות בקוקו בונגו כוללות הופעות אקרובטיקה, ריקודי קונגה, הופעות חיות, הקרנות וידאו, בועות סבון, קונפטי ועוד אלמנטים שתורמים לערב מלהיב ושמח. לא במקרה לא פשוט להשיג כרטיסים במקום ולרוב תצטרכו לרכוש את הכרטיסים (הלא זולים) מראש, בסוכנויות התיירות בעיר.

מופע אקרובטיקה בקוקו בונגו | צילום: Macca Sherifi, שאטרסטוק

קניות

מעטים הם התיירים שמגיעים לקנקון, אבל למרות זאת חובבי השופינג ימצאו כמה מקומות מוצלחים לערוך בהם קניות. אחד מהם מהם הוא Plaza Las Americas קניון נחמד בדאון טאון של קנקון חנויות אופנה, ספורט, תכשיטים וקוסמטיקה, בתי קפה ומסעדות, רחבת מזון מהיר, קולנוע ואטרקציות לילדים. קניון נוסף הוא La Isla Shopping Village, קניון פתוח שממוקם באזור המלונות, על קו המים, ובו בוטיקים יוקרתיים, חנויות מזכרות, מסעדות ובתי קפה, קולנוע ומזרקות לילדים. כאן נמצא גם האקווריום האינטראקטיבי של קנקון. באזור המלונות נמצא גם שוק הפשפשים ההומה של קנקון שהוא מקום מצוין להצטייד בו במזכרות מהחופשה. חווית קניות אותנטית יותר מצפה לכם ב-Mercado 28, שוק הגדוש בעבודות יד, תכשיטים, כלי חרס, ביגוד מסורתי וגם מתחם מזון עם מסעדות מקומיות זולות ואותנטיות.

מפת קנקון:

הפוסט קנקון: המקומות והחוויות שלא כדאי להחמיץ הופיע ראשון במסע אחר

העולם המופלא של חיות הים הגדולות של איי הפסיפיק. כרישים לבני סנפיר שכבו על הסלעים בתחתית קניון מול הזרם ונשמו את החמצן שעבר על פני הזימים. מנטות ענק עם מוטת כנפי סנפירים בני שבעה מטרים הופיעו ממחשכי האוקיינוס כמו היו אלו ציפורים עפות בשמיים. כריש לוויתן שחה מעלינו ויצר צל גדול וחשוך על סביבתו. טוב, לא הכל קרה בבת אחת. אבל לאט לאט נאספו החוויות.

עלינו לספינת הצוללים 'נאוטילוס' יחד עם עוד שלושים צוללים מכל העולם ותריסר אנשי צוות

אנחנו מפליגים כדי לצלול

בשעה שבע בבוקר כבר עלינו לסירות הזודיאק זוגות זוגות, לבושים בחליפת צלילה כולל חולצה תרמית, גרביים וכפפות, חגורת משקולות, מאזן ציפה ווסת לנשימה, מסיכת צלילה, סנפירים ובלוני נייטרוקס

צילום: ענבל רז. קרני השמש חדרו אל מתחת למים והשונית הפכה לצבעונית יותר. תמנון התהלך בזרועותיו הרבות הנשפכות על פני הסלע ואנו הבטנו בו מקרוב, מנסים להתיידד איתו דרך הידע שרכשנו מ'מורתי התמנונית'. ⁷ההנאה נשפכה ממני מבעד למסכה, נדב פרש את ידיו בהשתאות וענבל חייכה וצילמה ללא הרף

צילום: ענבל רז. כריש לוויתן שחה מעלינו ויצר צל גדול וחשוך על סביבתו

צילום: ענבל רז. העולם המופלא של חיות הים הגדולות של איי הפסיפיק. כרישים לבני סנפיר שכבו על הסלעים בתחתית קניון מול הזרם ונשמו את החמצן שעבר על פני הזימים

ממעמקים

הסלע החצוי הוא ביתם של מאות סולות, "בוביס" קוראים להם בחמידות באנגלית. הן חומות ולבנות וכל מה שביניהם והן נוחתות על צוקים מסויידים בלבן הלשלשת. בין הצלילות ביקשתי שייקחו אותי בסירה קרוב אל האי אל הסולות שיושבות עליו בהמוניהן. הצטרפו אלי עוד כמה צוללים. לרגע עזבנו את עולם הדממה והתחברנו אל עולם השמיים ואל הסולות שמצאו להן משענת יחידה לרגליהן במרחב האוקייאני.

המשכנו אל האי 'רוקה פרטידה' הסלע החצוי, כשמו כן הוא, צוק בולט מעל פני האוקיינוס, בודד ויחיד עד קצה האופק. זהו שריד לפעילות געשית קדומה בלב האוקיינוס השקט כמו כל איי הוואי פולינזיה והפסחא

צילום: ענבל רז. דג טונה ענק כסוף מבריק עם משיחת מכחול צהובה בסנפיריו חולף על פני מרחק מטרים ספורים. פסטורלי משהו, גן עדן מתחת לפני הים

צילום: ענבל רז. מרחוק נראית צללית של כריש גדול בודד, אולי סילקי או גלפגוס

הסלע החצוי הוא ביתם של מאות סולות, "בוביס" קוראים להם בחמידות באנגלית

הסולות חומות ולבנות וכל מה שביניהם והן נוחתות על צוקים מסויידים בלבן הלשלשת. בין הצלילות ביקשתי שייקחו אותי בסירה קרוב אל האי אל הסולות שיושבות עליו בהמוניהן. הצטרפו אלי עוד כמה צוללים. לרגע עזבנו את העולם הימי והתחברנו אל עולם השמיים ואל הסולות שמצאו להן משענת יחידה לרגליהן במרחב האוקיאני

צילום: ענבל רז. בפעם המי יודע כמה אנו מתקרבים אל הסלע ויורדים לצלילה. צוק הסלע יורד בתלילות אל העומק ללא קרקעית נראית לעין, שפע דגים שוחים לכאורה בנחת בעולם שלהם

אל האי סוקורו

וכך אחרי שלושה ימים כשאני מרגיש מותש אני מוותר על צלילה אחת, והשד לא נורא כל כך. למחרת אני משחרר עוד צלילה אחת, ואולי מתחילה כעת תקופה חדשה בחיי שבה אני מוכן לוותר מידי פעם על לעשות, ללא תחושת החמצה, אלא דווקא תחושה של דיוק, אני עושה מה שמתאים לי…

בשעות הלילה הפליגה הספינה אל האי סוקורו, הגדול והוותיק בקבוצת האיים. התעוררנו בצידו המזרחי מול השמש העולה. נופים של בזלת שחורה, משושים חומים ושלל צבעי אדמה

ביום הרביעי יצאה השמש. דומה שנבראה מחדש. אחרי שלושה ימי צלילות בנופך דרמטי קודר בצבעי אפור, אפילו האיים הגעשיים בסוף העולם עברו משיכת מכחול צבעונית ונדמו לרגע לאיים קאריבים תוססים ומלאי חיים

בערב ענבל ישבה בחדר האוכל עם נדב מול המחשב שלה וערכה את התמונות שצילמה, בהרבה רגש ומקצועיות. מאחוריהם הצטברו צוללים והביעו התפעלות מהתמונות שלה. ענבל בת הים התמוגגה, כמה חשוב לקבל פידבקים טובים ומעודדים שכאלו

במקום בו אנו חוזרים מן הצלילה באחורי ספינת האם מותקנות שתי מקלחות חמות חיצוניות שבהם נעים להתקלף מתוך חליפות הצלילה הקרירות. התקרבתי לענבל וחיבקתי אותה. בין טיפות הים המלוחות וטיפות המקלחת החמות יכולתי להבחין בטיפות שהן דמעות שזלגו מעיניה. "אלו דמעות של התרגשות" לחשה לי "הכל כל כך יפה", ואני חשבתי לעצמי שהן דמעות מתוקות של הפנמת ההרגשה שהיא חלק מהעולם התת ימי היפה הזה.

צילום: ענבל רז. מורנה גדולה צדה בשיניה דג שעבר בקירבתה

דניאלה המדריכה שאלה אותי מה אני מזמין לצלילה האחרונה. חשבתי קצת ועניתי "אני רוצה לראות את המנטות מקרוב, להתיידד איתן, להרגיש חלק מהעולם שלהן"

עלינו אל פני המים וכולנו דיברנו בהתרגשות על המנטה והבועות. לפתע קרא נדב "היא פה". מייד שמנו מסכות צלילה והכנסנו ראשים למים. זו היתה אותה מנטה שחורה עם הכתם הלבן על החזה. אין לי ספק שהיא עלתה להיפרד מנדב ואולי גם מכולנו. וכך היא נופפה בכנפיה, התרחקה למעמקים ונמוגה בערפילי המים

"אלו דמעות של התרגשות" לחשה לי ענבל "הכל כל כך יפה", ואני חשבתי לעצמי שהן דמעות מתוקות של הפנמת ההרגשה שהיא חלק מהעולם התת ימי היפה הזה

הפוסט מבוא לנדודים 58: לצלול עם כרישים ומנטות הופיע ראשון במסע אחר

בסוף מאי כאשר העשב ברמת הגולן הצהיב והקוצים חידדו את להביהם, נסעתי עם ילדי הגדולים ענבל ונדב לצפון מקסיקו, אל דרום חצי האי באחה קליפורניה וחופי האוקיינוס השקט וים קורטז. השארתי את הקרוואן בצל העצים בחוות עין תאנה, סגרתי את פתחי החלונות, הפשרתי את המקרר, הכנסתי את האופניים פנימה, ונפרדתי מכולם לשלושה שבועות. יותם הבטיח שיקפוץ מידי פעם לראות שהכל בסדר.

השנה ענבל מסיימת את הלימודים לתואר ראשון במכמורת, ובין המבחנים שלה והעיסוקים שלי מצאנו זמן לצאת שוב למסע שנירקולים וצלילות. הפעם הצטרף אלינו למסע הימי גם בני האמצעי נדב.

נסעתי עם ילדי הגדולים ענבל ונדב לצפון מקסיקו, אל דרום חצי האי באחה קליפורניה וחופי האוקיינוס השקט וים קורטז

השנה ענבל מסיימת את הלימודים לתואר ראשון במכמורת, ובין המבחנים שלה והעיסוקים שלי מצאנו זמן לצאת שוב למסע שנירקולים וצלילות. הפעם הצטרף אלינו למסע הימי גם בני האמצעי נדב

התרפיה עושה את שלה

לקראת הערב הגענו לעיירה הקטנה לה ונטנה

הרחק פנימה אל ים קורטז הגענו אל סלע "המלכה" לה ריינה. כמה אריות ים רובצים שם על הסלעים ומתחממים בשמש. שני זכרים גדולים גועים בקול ומתחרים זה בזה. אני שוחה בקירבתם וכשאחד מהם מתקרב אלי אני עוצר וממתין בחשש קל לתגובתו. אלא שאני לא מעניין אותו, והוא חוזר לרקוד עם נקבה קטנה ממנו בגלגולים במים. היא נענית בהתלהבות והם יוצאים במחול דמוי סלסה זוגי וירטואוזי ומרגש.

התמקמנו בבית הארחה נעים הצופה דרך יער קקטוסים וצלב כנסיה אל המפרץ הכחול והיפה

בשלושת הימים הבאים יצאנו מידי בוקר בסירת מנוע אל מרחבי מפרץ קורטז לצפות בחיים שמתחת לפני הים

צילום: ענבל רז. כשאליאס המדריך קרא "מובולס" וקפץ למים, קפצתי עם כולם. מן המעמקים עלו בדבוקה אחת עשרות או מאות יצורים מעויינים כמו קלפים גדולים מהסיפור 'עליסה בארץ הפלאות'

צילום: ענבל רז. למה הדולפינים מוציאים אנרגיה חשובה לקפיצות ראווה שכאלו, למה מובולס קופצים מטרים ספורים אל מעל המים ונמרחים ב'ספלאש' על פני הים, ולמה הצבאים עורכים קפיצות ראווה או סטוטינג. החוקר אמוץ זהבי כבר נתן את התשובה הנכונה לדעתי לכולם. "עיקרון ההכבדה" הוא קרה לזה

מפות ומדריכים מודפסים ליעד מקסיקו,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

להקה גדולה של דולפינים מסתובבים Spinner dolphin. עשרות דולפינים זריזים שחו יחדיו וזינקו מעל המים, משחקים עם הסירות והצופים ובעיקר אחד עם השני. מידי פעם הגדילו לעשות, קפצו לגובה והסתובבו סביב עצמם כמו כישור בטווית צמר, כמו מקדחה בפעולה ומכאן שמם

אורח ענק

הוא היה ענק, כעשרה מטרים אורכו, ויפה, עם העור האפור כהה והנקודות הלבנות המסודרות שלו, והוא שחה לאט. התארגנתי במהירות, ויתרתי על החליפה, שמתי מסיכה וסנפירים וקפצתי עם כולם למים. כל כך מרגש לשחות לצידו של הדג הענק הזה, להביט מקרוב בזימים שלו, בדגים הטרמפיסטים הדבוקים לגופו, בעין הקטנה שלו, בפה הנפער אך מעט לסנן פלנקטון, לראות את תנועות הזנב הקלות המניעות אותו. לרגעים אחדים ומרגשים הצטרפתי אל חייו של הענק הרגוע הזה בלב הים, הרגשה שהמשיכה ללוות אותי שעות ארוכות.

צילום: ענבל רז. כריש לוויתן – הוא היה ענק, כעשרה מטרים אורכו, ויפה, עם העור האפור כהה והנקודות הלבנות המסודרות שלו, והוא שחה לאט

רוח הנדודים נשבה באוויר וליטפה את פני וטעמה מתוק כדבש. ענבל ואני נפרדים היום מנדב שנולד לרוץ ונשאר כאן עוד כחודשיים. היום הוא יוצא להרפתקה שלו אל שבט הטרהומארה בקניון הנחושת. אני בדרכי חזרה לארץ אבל נושם לרווחה את רוח הנדודים שקוראת לי לצאת לחופשי אל העולם הגדול… זה יגיע.

בערב, בבית הארחה בלה ונטנה הכנו ארוחה ישראלית מקסיקנית, אבוקדו וסלט קצוץ, בישלנו חומוס ומג'דרה

ישבנו בצילה של סככת דייגים לסיפורי חוויות של נוודים

נסענו אל חוף המגדלור פונטה ארנה, חוף שרטון החול היפה שיורד אל הים. פגשנו שם את מילטון ואשתו פיירה הנוודים הקולומביאנים שחיים בקרוואן כבר שש שנים ומטיילים לאט לאט

ענבל ואני נפרדים היום מנדב שנולד לרוץ ונשאר כאן עוד כחודשיים. היום הוא יוצא להרפתקה שלו אל שבט הטרהומארה בקניון הנחושת

הפוסט מבוא לנדודים 57: באחה קליפורניה – משפחתי וחיות אחרות הופיע ראשון במסע אחר

בין המצבות של בית הקברות הסתובבה מרינה אגילר, עטופה ברדיד האינדיאני שלה, להגן עליה מהקור הצורב. מרינה, אנתרופולוגית וארכיאולוגית מקסיקנית ופעילה לשמירת מורשת תרבותית, שליוותה אותנו במסענו, הייתה רחוקה מאוד באותו לילה מביתה שבדרום מקסיקו. "בואנס נוצ'ס, תנחומי. כמה הקבר שלכם יפה!" אמרה, כמיטב המסורת, למקומיים שישבו מול קברי קרוביהם. היא התעכבה ליד קבר קטן שעל מצבתו הניחה אישה מבוגרת מכונית צעצוע, מוקפת בפרחי המתים, ציפורנים בצבעים לוהטים, כתומים ואדומים. האנתרופולוגית, שאיבדה לאחרונה בעצמה את תינוקה, חיבקה את האישה הבלתי מוכרת לה, שסיפרה שהייתה בת 17 כשהילד מת. עד היום, כשהיא כבר סבתא לנכדים, המתרוצצים ליד קברו, היא מתגעגעת אליו, "הוא עוד בא אלי, המלאך שלי".

על פי המסורת, היום הראשון של החג, החל בראשון בנובמבר, מוקדש  לנשמות הילדים, המלאכים, אל אניחליוס, והיום השני נועד למתים הבוגרים. אך למעשה, ביום הראשון נוהגים בדרך כלל לבקר בקברי המשפחה וביום השני מבקרים קרובים אחרים ומכרים שהלכו לעולמם. ולכן, למחרת, בבית הקברות המרכזי של העיר, פנתיאון גנראל, זכה לחיבוק התנחומים החם של מרינה סטודנט אלמוני ממקסיקו סיטי שעשה את הדרך הארוכה לוואחקה כדי לבקר את קברו של חברו, שנהרג בתאונת דרכים. על מצבתו נכתב "חברים טובים הם כמו כוכבים, הם תמיד אתך גם שהם רחוקים, האור שלהם עוד זורח".

בדומה להם, אלפי אנשים פוקדים במהלך החגיגות את בתי הקברות ודוכני השעשועים, האוכל, המוסיקה והמזכרות שמקימים מסביבם בחג המתים. באווירה של מסיבה עממית לצד אבל וגעגוע, התכנסות ותנחומים. המבקרים עוברים ליד הקברים ומדברים זה עם זה על מתיהם, מנחמים אנשים שכלל לא הכירו, חולקים איתם מזון ומשקה. אלה שידם משגת שוכרים נגנים להנעים את ליל השימורים. "אף אחד לא אוהב להיות עצוב", שרים המריאצ'י, "כולם מעדיפים לחגוג ולשמוח". גם המתים.

מורשת תרבותית עולמית

לצד ההיבטים הדתיים, הקהילתיים, המשפחתיים והפסיכולוגיים של המפגש השנתי עם נשמות הקרובים, "חג המתים הוא תעשייה" הסביר חורחה מרטינז  נציג חברת תיירות מהעיר מרידה (Merida), הבירה הקולוניאלית המקסימה של חצי האי יוקטן (Yucatan), הנחשבת לאחד המקומות המומלצים במקסיקו לאירועי חג המתים, ברשימה הכוללת ערים היסטוריות גדולות ומפורסמות ממנה כמקסיקו סיטי וואחקה. מרטינז. לא מתכוון רק למיליוני התיירים מכל רחבי מקסיקו ומחו"ל. הוא מונה גם את מיליוני התרנגולות שיקפחו את חייהן ברוטב מולה, מיליוני ככרות לחם המתים ופרחי הציפורן שנועדו לחג, ואת מיליוני הפזות שיגלגלו בעלי מקצועות ייעודיים – אמנים לקישוט, נגנים ויצרני התחפושות.

מקורו של החג בערפילי העבר הטרום ספרדי. בדומה לתרבויות מסורתיות בנות זמננו באזורים אחרים של העולם, באסיה ובאפריקה, בהם נהוג עדיין פולחן רוחות האבות, גם חג המתים של ילידי תרבויות אמריקה היה קשור למחזור החקלאי השנתי ולאיסוף היבול. בתרבות האצטקית, למשל, בעת קציר התירס, בחודש התשיעי על פי הלוח האצטקי, החל בחודש אוגוסט, התקיים חגה של אלת המתים,  מיקטקאקיוואדל, בעלת פני הגולגולת. בחגיגות, שהתקיימו במהלך החודש, נערכו סעודות טקסיות לרוחות אבות המשפחה.

הקודם

1מתוך4

הבא

עם הכיבוש הספרדי, במאה ה-16, איחדו המיסיונרים את החג המתים עם יום כל הקדושים ויום כל הנשמות של הכנסייה הקתולית, החלים בראשית נובמבר. ובעקבות התפשטות הנצרות כך חוגגים בימינו את החג במקסיקו ובגואטמלה, וגם במדינות אחרות באמריקה הלטינית ובברזיל, בשילוב של מנהגים פגאניים עתיקים ונוצריים.

עם זאת, נדמה שעד היום החג מזוהה במיוחד עם מקסיקו, שם משלבים החוגגים את סמלי ומנהגי האצטקים (לא על כולם, הם בכל זאת ויתרו על קורבנות האדם) עם מנהגי ליל כל הקדושים, ההלואין, הנחגג באותו מועד בצפון אמריקה. השילוב המלבב, שמקורו במהגרים מקסיקנים לארה"ב שחזרו למולדתם, כולל תהלוכות תחפושות ומנהגי קרנבל, בנוסף למנהגים המסורתיים: ביקור בכנסיות ובבתי הקברות, קישוט הקברים בנרות ובפרחים, והמנהג, במקור בעיקר של הילדים, לעטות דמויות של שלדים, ולהעניק ממתקים וקמעות בצורת גולגולות, המסמלות את כוח החיים. ב-2008 הכריז אונסק"ו, ארגון החינוך והתרבות של האו"ם, על מנהגי יום המתים המקסיקני כאחד מנכסי מורשת התרבות הבלתי מוחשית העולמית (Intangible cultural heritage).

הקודם

1מתוך6

הבא

ציורי חול ועצי החיים

למרות שהמתכונת של החג דומה בכל רחבי מקסיקו, ניכרים הבדלים בין הקהילות והאזורים השונים, המרמזים על מוצאם התרבותי של התושבים, והתרבויות הקדומות של הארץ העצומה.

בוואחקה, לדוגמא, המצטיינת בעליזות ובצבעוניות של טקסי יום המתים, מתקיימת מסורת ייחודית של ציורי חול מורכבים המוקדשים כמנחה למתים, ומעוצבים על גבי הקברים ובכנסיות. ציורי החול המסורתיים הם בעלי אופי דתי, והפופולריים ביותר הם דמויות של גבירתנו מגאונדלופה (מריה המקסיקנית, הנערצת באמריקה הלטינית), ישו התינוק, המלאכים והקדושים, כולם נועדו להגנה. לצד הסוגה המסורתית התפתחה אמנות חופשית, חלקה מעוצבת ומתוחכמת, של לבבות ופרחים, וגם דמויות של בעלי חיים פנטסטיים, וציורים המייצגים את סיפור חייהם, תכונותיהם ועיסוקם של המתים. קהילות ואנשים אמידים נוהגים להזמין אמנים שיבצעו את המלאכה, במשך ימי עבודה רבים, ותמורת מאות דולרים. אחרים עושים זאת בעצמם, באמצעות דגמים מוכנים ואפילו בעזרת אפליקציות דיגיטליות.

הקודם

1מתוך3

הבא

בחבל הצ'יאפס (Chiapas), לעומת זאת, בתי הקברות והטקסים בכפרי הזפוטקים מאופיינים בפשטות מיסטית, ומקושטים לעיתים רק ב"צלב של בני המאיה" –  צלב ירוק עם עלים למעלה, המסמל את עץ החיים, המחבר בין ארץ ושמיים. צאצאי המאיה בגאוטמלה מגישים ביום החג ארוחה משפחתית חגיגית, שהמאכל המסורתי המרכזי בה הוא פיאמברה: סלט צבעוני מסוגים רבים של בשר ונקניק, ירקות, גבינות, ופלפלים בשלל צבעים.

הקודם

1מתוך3

הבא

מנחות ותערוכות

המנהג המשותף לכל הקבוצות האתניות השונות, והמוכר ביותר, הוא הקמת מזבחות למתים. המזבחות והמנחות המסורתיות, האופרנדס, קושרים בין העולמות והזמנים – מחברים את מנהגי הקרנבל המודרניים והחג הנוצרי אל שורשיו הפגאניים, הסעודות הטקסיות לאבות ואמהות המשפחה הקדומים.

אנטוניו ואוגניה באטיסטה מנדוסה, משפחת אורגים זפוטקים – "אנשי העננים", קבוצה אתנית מתרבויותיה העתיקות של מקסיקו – מכינים בכל שנה מזבח כפי שהכינו אבותיהם. כיום מתחילים בהצבת תמונותיהם: הוריה של אוגניה, שהיו אורגים כמו ביתם, ואבא של אנטוניו שהיה נגן חצוצרה. משווקי החג שבכפרם, טאוטיטלאן (Teotitlàn del Valle), הם מביאים את המנחות המסורתיות, ביניהם מוצרים שמייצרים לכבוד החג, כפרחי הציפורן ולחם המתים, מוסיפים קנה סוכר ותפוזים המסמלים את היבול, מסקל משקה אלכוהול מצמח האגבה, ומסיימים בהדלקת הנרות והקטורת. המהדרים, כמוהם, שמים בדלועים את המזון, ובעיקר תבשלי הבשר, המיועדים למתים בלבד. המקסיקנים מאמינים שהרוחות אוכלות את המזון המוגש להם, ומי שאוכל את מזון המתים לא ישבע לעולם.

הקודם

1מתוך3

הבא

בנוסף למזבחות בכנסיות ובבתים, בכל בית עסק, ברחובות ובכיכרות ובכל המוסדות הציבוריים, לצד המנחות המסורתיות, מעצבים גם מנחות יצירתיות, עממיות. בחוגי האמנים ובמוסדות האמנות והתרבות נוצרה בהשראת המורשת סוגה מיוחדת של מנחות – מיצבים ותערוכות. "זה המזבח שלנו" אמרו האמנים הצעירים פדרו מנדוסה ובלאזר קסטל, שהציגו בגלריה של קואפרטיב אמנים מקומי בוואחקה במהלך החג את המיצב "החזרה אל לב האדמה": ציור חול ענק בסגנון המסורתי, מוקף בנרות וכדי מנחות עתיקים, ובמרכזו שחזור שלד המלך השליט של מונט אלבן, האתר הארכיאולוגי הזפוטקי המפורסם הסמוך לעיר. מסביב, על קירות הגלריה, יצרו השניים שורות של הדפסי גולגולות, כל אחת ייחודית כפנים אנושיות. המבקרים בגלריה רכשו את ההדפסים, עד שכל "הרוחות" נעלמו, כשהמתים חזרו אל ממלכתם בלב האדמה.

יצירת המנחות האמנותיות נעשית במהלך השנה, והן מוצגות לקראת יום המתים ונסגרות מיד לאחר החג, לעיתים הן נשמרות עד חג המולד. אחת מהתצוגות הידועות מוצגת בלב העיר מקסיקו סיטי, ברחבה של מגדל לטינו-אמריקה, בחסות הקרן לשימור מרכז העיר ההיסטורי. הקרן עורכת בכל שנה תחרות יוקרתית שבה נבחר האמן או האמנים שיעצבו את המיצב האמנותי של הבירה לחג המתים. האמנים הנבחרים זוכים לתהילה ארצית.

הקודם

1מתוך3

הבא

קטרינה מלכת המתים

האמנים המקסיקנים הנודעים ביותר הם פרידה קאלו ודייגו ריברה, גיבורי תרבות מקסיקנים, הנערצים כאלים. אל "הבית הכחול" בו התגוררו במקסיקו סיטי מגיעים המוני מקומיים ותיירים לסגוד לזכרם של שניים מהבולטים ביוצרי המאה ה-20, שמילאו חלק בתהפוכותיה הפוליטיות והחברתיות, וביצירת הזהות התרבותית והלאומית של ארצם. היא הייתה ציירת מוכשרת, שחייה הסוערים ורווי הסבל, ודמותה המיוחדת הפכו לאיקונה מקסיקנית, שנייה בחשיבותה רק לדמות הדתית של הגאונדלופה. והוא, מורה, מאהבה ובעלה של קאלו, מהפכן ואמן לאומי. במקביל לפעילותם בתחום האמנות המודרנית, שניהם טיפחו את התרבות המקסיקנית המסורתית, העתיקה והעממית – פרידה במלבושיה, ודייגו ביצירותיו ובאוספיו הארכיאולוגים.

במוזיאון דולרס אולמנדו (Museo Dolores Olmedo) שבקסיקו-סיטי, אחוזת פטרוניתו העשירה של ריברה (וגם מאהבת שלו, אחת מרבות, ושותפה לדרכו האידאולוגית הסוציאליסטית), שתרמה את ביתה לציבור לאחר מותה בשנת 2002, נמצא האוסף הגדול של יצירותיו, מיטב חפצי העתיקות והפולקלור שלו, וציורי רעייתו. בכל שנה, בנובמבר, מציג המוזיאון תערוכת-מיצב כמנחה לאב והאם הקדמונים של האמנות המקסיקנית בת-זמננו. אשתקד (2016) כללה תערוכת המנחה מיצב  קסום של צבע ופנטסיה לרוחה הססגונית של פרידה,  ומיצב של דמויות עיסת נייר בסגנון של אמנות עממית, כמחווה לציור קיר ידוע ויפיפה של דייגו – "חלום של יום ראשון אחר הצהרים בפארק אלאמדה סנטראל". במרכז הציור של קבוצת המבקרים בפארק, כולל רעייתו והוא עצמו כילד, ניצבת "קטרינה". דמות שלד אישה, שהפכה לאיקונה המוכרת והמזוהה עם מקסיקו, לצד פרידה והגאונדלופה.

ציור הקיר של דייגו ריברה "חלום של יום ראשון אחר הצהרים בפארק אלאמדה סנטראל"

בניגוד למה שמקובל לחשוב, קטרינה לא נוצרה על ידי דייגו ריברה, אלא אומצה על ידיו בהצלחה. אביה מולידה היה ג'וזה גואדלופה פוסדה, מאייר ואמן מקסיקני,  שיצר בימי הדיקטטורה שקדמו למהפכה, בראשית המאה ה-20, את שלד האישה בשמלת הקרינולינה והכובע הגנדרני, כמחאה על הנובורישיות של בני המעמד השליט. ריברה, ששאב את השראתו מהדמות הנלעגת, שכונתה "גרבונסרה" (שעועית), הציב אותה במרכז ציור הקיר של הפארק הפופולרי, וקרא לה קטרינה, הגנדרנית. והשאר היסטוריה, או היסטריה המונית. עם הזמן התנתקה קטרינה משני האמנים המודרניים שיצרו אותה, ונהייתה לסמל העממי של חג המתים. מהדהדת מבלי דעת את אלת המוות האצטקית העתיקה, ומאפשרת לכל אישה מקסיקנית, גדולה וקטנה, לעטות שמלת מפוארת, ולהפוך ליום אחד לכוכבת נשף התחפושות, מלכת המתים. מאות אלפי קטרינות משוטטות ברחובות ביום המתים.

הקודם

1מתוך4

הבא

לאהוב מעבר למקום ולזמן

למחרת יום המתים, ישבנו לארוחת בוקר מוקדמת בכיכר העיר פואבלה (Puebla), ממזרח למקסיקו סיטי, כשברקע מסתמנים פסגות שני הרי הגעש הנאהבים. המיתוס מספר שההר האימתני והמעשן, "הלוחם", פופוקטפטיל (Popocatepetl), התאהב בהר הגעש הסמוך לו, איצטאקיווטל (Iztaccihuatl), "האישה הנרדמת". באחד הימים, כך אומרים, היא הרגישה חולשה ושכבה לישון. מאז הר הגעש הלוחם הפנה לה את גבו כדי לשמור עליה. הוא התפרץ שוב ברוב חימה כמה שבועות לאחר ביקורנו. אבל באותו היום עלתה השמש, כיסתה את ההרים הנאהבים השלווים בערפילי עננים, וחזרה וחיממה את עמק מקסיקו.

"האוויר שוב מתחמם כי המתים הולכים לדרכם, מחוממים שוב מהאור והשמחה של יום המתים" אמר המלצר. בעל הבית, מנהל המסעדה, היה עסוק בפירוק המזבח, ופרחי ציפורן כתומים ואדומים וקישוטי נייר נישאו ברוח. עד השנה הבאה.

מרינה אגילר פשטה את הרדיד האינדיאני שלה, שהגן עליה מהקור. היא חשבה על התינוק המת שזכרו יחיה איתה תמיד, ועל כל שאר בני ביתה שהמתינו לה בקוצר רוח בביתה שבדרום מקסיקו. היא מאוד רוצה שנבין את סוד חיי הנצח. "כל עוד שאנחנו זוכרים את המתים, הם נשארים אתנו". בכל שנה, כשאנו חוגגים עם המתים את חג החיים, אנו חוגגים את היכולת שלנו לאהוב, מעבר לזמן ולמקום. גם אם אהובינו נמים את שנתם הנצחית, אנו שומרים עליהם בליבנו.

אנו מודים לחברת דלתא איירליינס המפעילה מגוון יעדים בארה"ב ובאמריקה הלטינית על החסות לטיסות, ולצוות המומחים של חברת אקו – טיולי שטח על הייעוץ והסיוע בהפקת המסע למרכז אמריקה.

Heartfelt gratitude to Dr. Marina Aguirre, our guide and operator in the filed in Mexico, for sharing her great knowledge with us, her kind hospitality, and for her vital contribution to our assignment

ד"ר דבי הרשמן – ארכיאולוגית ואנתרופולוגית המתמחה בפולחן. סמנכלי"ת ואוצרת ראשית של מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. מתערוכותיה "אלילות מקומיות", "בראשית – הסיפור האמיתי", "פנים מול פנים – המסכות הקדומות בעולם".

נפתלי הילגר – כתב וצלם מערכת מסע אחר, מרצה בליווי תצלומים.

הפוסט מקסיקו: קולות החיים והמתים הופיע ראשון במסע אחר

חובבי ארכיאולוגיה ותרבות, תרמילאים, משפחות וזוגות בירח דבש – מקסיקו מושכת את כולם. קשה להתחרות במגוון העצום של מקסיקו, שמציעה כל מה שתייר יכול לבקש. יש בה עיר בירה סואנת ושוקקת, עם חיי תרבות עשירים ומוזיאנים משובחים; ערים קולוניאליות מקסימות שיגרמו אושר לכל חובבי האדריכלות; חופים מהיפים בעולם, עם אתרי צלילה מרהיבים; אתרים ארכיאולוגיים מרתקים הכוללים שרידים לתרבויות שהתקיימו בעבר במקסיקו, בהן התרבות האצטקית ותרבות המאיה; אתרי נופש תוססים, שווקים ססגוניים, כפרים ציוריים, מגוון רחב של נופים, מנופי מדבר דרך יערות גשם ועד להרים מושלגים, ואפילו פארקי מים שמתאימים במיוחד למשפחות עם ילדים. מתוך המגוון העצום הזה, בחרנו כמה אתרים שלא כדאי להחמיץ במהלך הביקור במקסיקו.

ארכיאולוגיה 1: טיאוטיהואקאן
טיאוטיהואקאן (Teotihuacan), אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים ביותר במקסיקו, נמצא במרחק של כחמישים קילומטר מצפון-מזרח למקסיקו סיטי. פירושו השם "המקום בו נוצרו האלים", והאתר המפעים הזה, שנבנה בין המאה הראשונה לשביעית, שימש כעיר האלים של האימפריה האצטקית, שאכלסה בשיאה כ-300 אלף איש. ב-1987 הוכרזה העיר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

הרחוב הראשי של טאוטיהואקאן היה "שדירת המתים", שהשתרעה לאורך כשני קילומטרים עד פירמידת הירח (Piramide del la Luna) שבקצה הצפוני. מרשימה עוד יותר היא פירמידת השמש (Piramide del Sol), שהינה הפירמידה השלישית בגודלה בעולם. אורך ורחוב בסיסה הם כ-225 מטר, גובהה כ-65 מטר ושטחה במקור כ-765 אלף מטר רבוע. 248 מדרגות מוליכות אל ראשה ועל אף שהטיפוס מעייף הוא מומלץ. היא נבנתה משלושה מיליון טונות אבנים, לבנים וחצץ, והייתה צבועה באדום. עוד במתחם העיר: הסיודאדלה (La Ciudadela) ומקדש קצלקואטל (Quetzalcoatl). באתר יש ציורי קיר ענקיים ומרהיבים, מקדשים ומוזיאון המציג פריטים שנמצאו בחפירות באתר.

פירמידת השמש בטאוטיהואקאן, השלישית בגודלה בעולם | צילומים: שאטרסטוק

ארכיאולוגיה 2: צ'יצ'ן איצ'ה
אתר צ'יצ'ן איצ'ה (Chichen Itza), שניצב על הכביש בין מרידה לקנקון, הוא אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים ביותר במקסיקו, והפופולרי ביותר מבין אתרי המאיה במדינה. העיר העצומה שהיוותה מרכז חשוב באזור יוקטן, התחילה כעיר של תרבות המאיה, אך החלק המאוחר יותר שלה כבר נבנה בהשפעת תרבות הטולטק. את השילוב של שני הסגנונות ניתן לראות בפירמידה הגדולה, אל קסטיו (El Castillo), בה נמצא מקדש קוקולקן (Kukulkan). מכל צד מטפסות לראשה 365 מדרגות, כמספר הימים בשנה הסולרית. מאחורי הפירמידה משתרעת רחבה ענקית למשחקי כדור עם קירות אבן. המשחק היה מעין שילוב בין כדורגל לכדורסל עם קבוצות בנות שבעה שחקנים, וכסל שימשה טבעת אבן מעוטרת התלויה בגובה שבעה מטרים. אל תחמיצו גם את מקדש הלוחמים האדיר (Templo de los Guerreros), הסנוטה (Cenota) והמנזר (Nunnery).

פירמידת אל קסטיו בצ'יצ'ן איצ'ה

ארכיאולוגיה 3: פלנקה
מאות אלפי מבקרים פוקדים מדי שנה את פלנקה (Palenque) העתיקה שבמדינת צ'יאפס, שנחשבת לאחד מאתרי העתיקות היפים והמסתוריים ביותר במקסיקו כולה. מיקומה של העיר הוא אחת הסיבות לכך: העיר העתיקה התקיימה באלף הראשון לספירה ואחריו כוסתה כליל בידי הג'ונגל, ששלח את שורשיו הארוכים והעלים את מבניה המונומנטליים בתוך סבך ירוק ופראי. העיר השתרעה על פני יותר משישים קילומטר רבוע, ורק חלק קטן יחסית ממנה, כ-35 מבנים, נחשפו ממעטה היער. השאר עדיין ממתינים חבויים במעבה הג'ונגל. סיבה נוספת לפופולאריות של פלנקה היא ההשתמרות יוצאת הדופן של מבניה. מרשים במיוחד הוא מקדש הכתובות (Temple of Inscriptions), הגבוה בין מבני פלנקה, בו נמצאת הקריפטה של המלך פאקאל מהמאה השביעית לספירה. הזמן הטוב ביותר לביקור בפלנקה הוא מוקדם בבוקר, כשצעיף ערפל לבן עוטף את מבניה, וציוצי הציפורים שרק השכימו נשמעים ברקע.

העיר העתיקה פלנקה, השוכנת בלב הג'ונגל

מוזיאון: המוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה במקסיקו סיטי
אם צריך לבחור מוזיאון אחד לבקר בו במקסיקו, הרי שזהו המוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה, שנוסד ב-1964 וביסס מאז את מעמדו כאחד המוזיאונים המובילים בעולם בתחומו. המוזיאון אוצר אוסף מרתק של מוצגים מתרבויות העבר של מרכז אמריקה, שביניהן כדאי להתעכב במיוחד על האולמות המוקדשים לתרבויות המאיה והאצטקים. בין המוצגים נמצאת אבן במשקל 25 טון, שנמצאה ב-1790 בחפירות בכיכר המרכזית בעיר, ועליה חרוט לוח השנה האצטקי. לוח זה מנה 18 חודשים בני ארבעה שבועות, שכל אחד מהם נמשך רק חמישה ימים. אתר המוזיאון

אולם תצוגה במוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה

תרבות מקומית: סן כריסטובל דה לאס קאסאס
מקסיקו היא גן עדן לכל מי שמתעניין בתרבויות, אבל אחד המקומות המעניינים ביותר למפגש תרבותי במקסיקו הוא העיר הקולוניאלית הססגונית סן כריסטובל דה לאס קאסאס (San Cristobal de las Casas) שממוקמת ברום של של 2,100 מעל פני הים במדינת צ'יאפס. העיר, שהיתה בעבר חלק מגואטמלה, מצטיינת בארכיטקטורה ספרדית-קולוניאלית, אך לבה אינדיאני. יותר משלושים שבטים אינדיאניים שונים, צאצאים של בני המאיה, חיים בכפרי האזור, ומגיעים לעיר מדי בוקר לקנות ולמכור בשוק המרכזי. התלבושות הצבעוניות הן לא הצגה לתיירים, למרות שאלה נרגשים מאוד לבקר בשוק הססגוני ולקנות את עבודות היד של בני השבטים. לצד סיור בעיר המשומרת היטב על הרחובות המרוצפים והכיכרות היפות שבה, כדאי מאוד לבקר במרכז ללימודי מדע, נה-בולום (Centro de Estudios Cientificos, Na-Bolom), שבו ספרייה, מוזיאון וגסט-האוס. לא כדאי להחמיץ גם ביקור במוזיאון שמופעל על ידי ארגון OMIECH, ארגון המרפאים הילידים של מדינת צ'יאפס, הפועל לשימורה של הרפואה המסורתית של בני המאיה, וכמובן את השוק המרכזי. סיורי הליכה ורכיבה על סוסים יוצאים מסן כריסטובל אל כפרי האינדיאנים בני הצוציל (Tzotzil) בסביבה. הכפרים זינקנטאן (Zinacantan) וסן חואן צ'מולה (San Juan Chamula) נמצאים במרחק של כעשרה קילומטרים מסן כריסטובל, והם המעניינים ביותר לביקור, במיוחד בימי ראשון, אז נערך בכל אחד מהם שוק קטן אך ססגוני.

הכיכר המרכזית בסן כריסטובל

טבע: קניון הנחושת
האזור המכונה קניון הנחושת (Braranca del Cobre) הוא למעשה סדרה של מספר קניונים ברכסי הסיירה מדרה המערבית במדינת צ'יוואווה שבצפון מערב מקסיקו. האזור משתרע על שטח של כ-4,000 קילומטר רבוע והוכרז כשמורת טבע. ואכן, זהו אזור נהדר של טבע, עם קניונים עמוקים אשר גדולים פי ארבעה מהגרנד קניון בארצות הברית, נהרות ויערות אדירים בהם גדלים עצי אורן, אלון, קטלב ועוד. בקניון מתגוררים בני שבט הטרהומרה, אשר אימצו באופן רשמי את הדת הנוצרית אבל עדיין סוגדים לאלי השמש והירח. המפגש איתם מרתק, הטקסים שהם עורכים צבעוניים וגם עבודות היד שהם מוכרים לתיירים ססגוניות במיוחד. הדרך הטובה ביותר לטייל באזור היא ברכבת החוצה את הסיירה מדרה המערבית, מצ'יוואווה ועד לוס מוצ'יס (או להיפך). הרכבת, שנוסעת על פני עשרות מנהרות וגשרים, מציעה נופים מרהיבים של האזור, ומאפשרת עצירות בדרך לטיולים באזור.

הרכבת הנוסעת בקניון הנחושת, דרך עשרות מנהרות וגשרים

עיר: וואחקה
מקסיקו סיטי היא אמנם בירת מקסיקו, אבל וואחקה (Oaxaca) נחשבת בעיני רבים לעיר האהובה במקסיקו, בשל התמהיל המצוין שהיא מציעה של אדריכלות קולוניאלית נהדרת, אתרים ארכיאולוגיים, מנזרים וכנסיות, מוזיאונים וגלריות, שוק יפהפה והרבה מסעדות מצוינות. בעיר יש כמה מוקדי עניין חשובים ובהם קתדרלת סנטו דומינגו היפהפייה, המוזיאון לאמנות בת זממנו ואתר העתיקות מונטה אלבן הסמוך לעיר. אסור להחמיץ את השוק הססגוני שמתקיים בעיר מדי שבת, אליו נוהרים מאות סוחרים אינדיאניים מכפרי הסביבה, לבושים בתלבושות מסורתיות ומוכרים עבודות יד, בהן כלי חרס מצוירים וחיות מגולפות בעץ.

בתים ססגוניים בוואחקה

נופש: אקפולקו
אחד מאתרי הנופש הפופולריים במקסיקו הוא אקפולקו (Acapulco) שלחוף האוקיינוס השקט. כיאה לאתר שחביב במיוחד על תיירים אמריקאיים, יש בו מלונות ענק, מרכזי קניות, חיי לילה סוערים, אווירה ממוסחרת והרבה המולה. זה אולי לא נשמע מפתה במיוחד, ואם אתם מחפשים שקט ושלווה וחופים בתוליים עדיף להגיע לאזור אחר, אבל אם רצונכם בחופשה מפנקת עם כל השירותים הנלווים, לצד נופים נפלאים של אוקיינוס, שקיעות מרהיבות וחופים רחבים עם חול לבן, הגעתם למקום הנכון. למרות שרבים באים לאקפולקו בשביל חופשת בטן-גב, יש לא מעט מה לראות ולעשות באזור. עם מוקדי העניין המרכזיים ניתן למנות את ציורי הקיר הנהדרים של דייגו ריוורה שנמצאים בקאסה דולורס אולמדו, את מבצר סן דייגו שצופה לנמל, את הצוק לה קבראדה (La Quebrada) ממנו קופצים המקומיים לים מגובה של 40 מטר ואת השוק המקומי. משפחות ייהנו באקווריום Magico Mundo Marino ובפארק סיסי שיש בו מופעי דולפינים, כלבי ים וציפורים, אקווריום ובריכת גלים.

חוף באקפולקו, אחד מאתרי הנופש הפופולריים של מקסיקו

חופים: טולום
החופים בטולום (Tulum) הם מהיפים בחופי מקסיקו. כאן תוכלו להגשים את הפנטזיה הטרופית האולטימטיבית: בקתות פשוטות הפזורות על חוף חול לבן, בתולי ורך, ים בצבע טורקיז, ערסל צבעוני מתנדנד במרפסת וכוס מרגריטה ביד. בניגוד לקנקון הסמוכה ולאתרי הנופש הגדולים במקסיקו, האווירה בטולום רגועה ושלווה מאוד והאזור לא סובל מפיתוח יתר. במקום מלונות ענק מפוארים, אפשרויות הלינה בטולום כוללות לרוב בקתות על החוף, חלקן בסיסיות ביותר וחלקן משודרגות ומפנקות. ברבים ממקומות הלינה אין חשמל בלילה וכדאי לקחת זאת בחשבון. למרות שהפיתוי להישאר בערסל עצום, יש באזור טולום כמה אטרקציות תיירותיות שכדאי לבקר, כמו עתיקות טולום שממוקמות על צוקים מעל חוף הים היפהפה, או אתר המאיה קובה שממוקם בלב ג'ונגל טרופי. באזור נמצאת גם השמורה הביוספרית סיאן קאאן (Sian Kaa'an) הכוללת  יערות טרופיים, צמחיית מנגרובים ומינים רבים של בעלי חיים, בהם פומה ויגואר.

חוף בטולום. בטולום תמצאו חופים מהיפים ביותר במקסיקו

משפחתי: פארק המים הטבעי של-הא
אחד האתרים הפופולריים ביותר בקרב משפחות במקסיקו הוא פארק המים הטבעי של-הא (Xel-Ha) שנמצא בחצי האי יוקטן, על הדרך בין פלאיה דל כרמן (Playa del Carmen) לטולום (Tulum). ייחודו של הפארק בכך שמימי האוקיינוס מתמזגים עם מימי הנהרות שמגיעים ממערב ויוצרים מקווי מים, אגמים, מפרצים ולגונות. בפארק השכילו לנצל את הנתונים הטבעיים לטובת אטרקציות לכל המשפחה. בין הפעילויות שאפשר להתנסות בהן: שנירקול במי האוקיינוס הצלולים ומפגש עם מגוון יצורים תת מימיים, שייט אבובים וקיאקים בנהר, חתירה בקיאק באגמים קטנים, צפייה בדולפינים בבריכת הדולפינים (בתוספת תשלום אפשר גם לשחות עם הדולפינים) וטיולים רגליים במסלולים המיוערים שברחבי הפארק. במקום יש גם בריכות שחייה, ספא, חוות תוכים ופינות מנוחה. הבילוי כאן הוא בסגנון "הכל כלול" – במחיר הכניסה כלולות האטרקציות השונות, אביזרים נדרשים (משקפת ושנורקל, סניפירים וכדומה), לוקר, ארוחות בופה עשירות ושתייה חופשית, כולל אלכוהול. אתר אינטרנט

לגונה טרופית יפהפייה בפארק המים הטבעי של-הא

בתמונה הפותחת: עתיקות טולום על צוק מעל חוף יפהפה

לקריאה נוספת:

טיול במקסיקו – בין עבר מפואר להווה מרתק הצעה לטיול בן שבועיים ממקסיקו סיטי ליוקטן – בין ערים ומקדשים, מוזיאונים וחופים זהובים. בסופו של המסלול מומלץ לנפוש בנחת ליד הים הקאריבי, לשחות ולצלול במים הצלולים ולקבל את פני השקיעה עם כוס מרגריטה או בירה מקומית מצוינת

הפוסט מקסיקו: המקומות שלא כדאי להחמיץ הופיע ראשון במסע אחר

הדימוי הראשון העולה בראש למשמע השם מקסיקו הוא של גברים חבושי סומבררו, מנומנמים מחמת החום הכבד, בעיירה מדברית נידחת, וברקע קקטוסים גבוהים ומסועפים. אבל מקסיקו היא הרבה יותר מכך. למעשה, אין עוד ארץ ב"עולם החדש" המציעה רבגוניות כה עשירה: נופים מגוונים להפליא, מיערות גשם, דרך מדבריות ועד ביצות רחבות, אתרים ארכיאולוגיים של תרבויות העבר – המאיה, האצטקים והטולטק, ערים קולוניאליות יפהפיות, פולקלור עשיר של מוזיקה וריקוד, שווקים צבעוניים בהם ניתן למצוא מבחר מרשים של חפצי אמנות עממית ומטבח עשיר ומיוחד.

כאשר שאלו את קורטז הספרדי כיצד מקסיקו נראית, הוא מעך בידו נייר גדול, פתח את ידו ואמר: "זוהי המפה שלה". יש מעט מאוד אזורים בעולם בהם ישנו גיוון גיאוגרפי כה רב. נופים של יערות גשם ומישורים טרופיים סבוכים, מדבריות וביצות רחבות, יערות אלפינים וחופים נפלאים. ובהתאם, גם האקלים: ממזג אוויר ארקטי בשיאי הרי הגעש ועד למרחץ תורכי מהביל ביערות החוף. עצם המעבר מעמק אחד למשנו יכול לקחת אתכם לאזור אקולוגי שונה בתכלית. יותר ממחצית שטחה של מקסיקו נמצא בגובה של יותר מ – 1,000 מ' מעל פני הים, וחלק לא מבוטל מעל 2,000 מ'.

פיקו דה אוריסאבה, הפסגה הגבוהה במקסיקו | צילום: Marte, GFDL

מקסיקו היא המדינה השלישית בגודלה באמריקה הלטינית והמאוכלסת ביותר מבין דוברי השפה הספרדית. תושביה, עירוב מפתיע בין אירופים לאינדיאנים, הם ידידותיים, סימפטיים ומארחים נפלאים, הגאים במורשתם ובתרבותם. מבין הקבוצות האתניות הרבות שאכלסו את מקסיקו בעת שהספרדים הגיעו אליה, במאה ה-16, נותרו כ-56 בלבד, שחלק מהן עדיין שומר על מבנה חברתי מסורתי. למרות הדומיננטיות של הנצרות הקתולית, בפולחנים ובפסטיבלים משתקפים סממנים פרה-היספניים, כמו למשל בפולחן המתים.

במסלול הקלסי, שיתואר להלן, יש את שיאי הביקור במקסיקו, במינון סביר של אתרים ארכיאולוגיים, ערים היסטוריות וטבע. מומלץ לסיים את הסיור באחד מאתרי הנופש המפורסמים של מקסיקו, דוגמת קנקון בחצי האי יוקטן או אקפולקו על חוף האוקיינוס השקט. מפת המסלול – ראו בסוף הכתבה.

מפלים ליד פלנקה | צילום: zoutedrop, flickr

המסלול שלנו כולל את מקסיקו סיטי, וואחקה, וילה הרמוזה, פלנקה, אושמאל, מרידה, צ'יצ'ן איצה וקנקון (או אקפולקו), וניתן לעשות במשך כשבועיים (לא כולל נופש על חוף הים). בסיומו של הטיול, אפשר להמשיך בקלות לכמה ימים בגואטמלה השכנה. כמובן שיש עוד הרבה מאוד מה לראות במקסיקו, שכן במסלול שמובא כאן לא נכלל כל חלקה הצפוני של המדינה, ובו ערים קולוניאליות יפהפיות לצד אתרי טבע מהשורה הראשונה. ובכן, נצא לדרך:

מקסיקו סיטי: תערובת של תרבויות

מי שמגיע למקסיקו סיטי בטיסת לילה מאירופה יזכה למבט לא שגרתי, שכן העיר הענקית, המונה כ-20 מיליון תושבים (רבע מכלל האוכלוסייה), משתרעת על שטח עצום, והמטוס טס מעל שלל האורות במשך שעה ארוכה. זוהי עיר מרתקת שנמזגו בה שלוש תרבויות: אצטקית, איברית ומקסיקנית מודרנית. אלף בני אדם מהגרים לעיר מדי יום, ויותר מ-370 אלף תינוקות נולדים בה מדי שנה. כארבעה מיליון מכוניות נוסעים בכבישיה, ועדיין התנועה זורמת וענן הפיח לא כיסה אותה כליל, אולי בגלל המיקום הגבוה – 2,440 מטר מעל פני הים.

מקסיקו סיטי. עיר ענקית המשתרעת על שטח עצום | צילומים: שאטרסטוק

זוהי עיר שמציעה רבות למבקר בה, הן ברובד התרבותי והן בחיי הלילה והאירועים. הכיכר המרכזית בחלק ההיסטורי נקראת זוקאלו (Zócalo), היא מכילה את הארמון הלאומי (Palacio Nacional), שהוקם במקום בו עמד ארמונו של מוקטסומה (הוא מונטזומה מספרי ההרפתקאות), שהשתרע על שטח עצום וכלל גן חיות פרטי ענק. הארמון של היום, שנבנה על ידי הרננדו קורטז הידוע, מכיל 14 חצרות. אל תחמיצו את ציורי הקיר המדהימים של דייגו ריברה, שצוירו לאורך 24 שנים. טמפלו מאיור (Templo Mayor) הסמוך הוא מה שנותר ממקדש הקרבת קורבנות האדם של האצטקים. הקתדרלה שליד היא הגדולה ביותר באמריקה הלטינית והיא מהווה שיעור מאלף בארכיטקטורת בארוק. זוהי גם הזדמנות לראות את השקיעה המתמדת של העיר, שנבנתה על אגם שיובש: הקתדרלה הולכת ונחצית לשניים בגלל שקיעה משני הצדדים. כדאי להציץ במלון סיודאד דה מקסיקו הסמוך, מיושן אבל מרהיב. מומלץ לשבת בבית הקפה שבקומתו העליונה ולהשקיף על הזוקאלו.

טורה מאיור, מגדל בן 55 קומות, הגבוה במקסיקו

בעיר יש יותר מ-150 מוזיאונים, והמוזיאון האנתרופולוגי הוא פנינה שבהם. אי אפשר להספיק לראות את כל התצוגות ביום אחד, ולכן בחרו את האולמות המעניינים אתכם, אבל אל תחמיצו את אולם המאיה ואת האולם האצטקי עם לוח השנה, אולי המוצג החשוב ביותר כאן.

פארק צ'אפולטפק (Chapultepec Park) הוא הריאה הירוקה של העיר וכדאי לעלות אל המצודה שבשיאו. בתחומו נמצאת אחת המסעדות היוקרתיות ביותר במקיקו סיטי – אל לאגו. בסמוך לפארק נמצא צאפולטפק לומאס, אחד הרבעים היוקרתיים של העיר ואיזור השגרירויות. בהחלט שווה לבקר כאן ולהתרשם: השגרירות הדרום-קוריאנית, למשל, נמצאת בבית בסגנון טיודור אנגלי, בבית אחר יש מוסך ל-60 מכוניות וכן הלאה.

פארק צ'אפולטפק, הריאה הירוקה של העיר

שכונת זונה רוסה (Zona Rosa, האיזור הורוד), הנקראית כך על שום צבעם של הבתים, היא מעוז חיי הלילה, גם של הקהילה הגאה. יש כאן מסעדות, מועדוני לילה, ברים ומזללות של הרשתות האמריקאיות המוכרות. כדאי להגיע בלילה גם לכיכר גריבלדי, שם נאספים המאריאצ'יס, נגנים המתהדרים בטוקסידו עם הרבה נצנוצי מתכת, כובעי סומבררו ושפמים עבותים. הרומנטיקה נשפכת כאן והמילה הנשמעת ביותר היא "קוראסון" – הלב ותחושותיו.

לחובבי ההליכה הרגלית שווה לטייל מרובע סן אנגל לרובע קויוקאן (Coyoacán). זהו רובע קטנטן וציורי עם גלריות, מסעדות ובתי קפה. קויוקאן הוא המקום בו בנו קורטז ואנשיו את בתיהם הנאים, לאחר הטבח הנורא שערכו באצטקים, כאשר נאלצו לפנות את העיר עד שעופות השמיים וחיות הטרף יסיימו את מלאכת ניקוי העיר מהגופות. הבתים יפהפיים במיוחד לאורך דרך פרנצסקו סוסה. מי שרוצה לבלות את סוף השבוע בנעימות, כדאי שיצא אל הגנים הצפים של קושימילקו (Xochimilco), עדות למקסיקו סיטי כפי שהייתה בזמן האצטקים. נעים מאוד לשוט בסירה בין האיים שנוצרו על רפסודות – הגינות של האצטקים.

בסביבות מקסיקו סיטי: כנסיות ומקדשים

כדאי להקדיש יום אחד לשני אתרים חשובים. בגואדלופ (Guadalupe) כדאי לראות את מכלול הכנסיות שנבנו לאורך השנים החל מ-1535 . הכנסייה החדשה בצורת קונכייה מפתיעה בחללה הפנימי הענק. עולי הרגל מתקדמים, חלקם על ברכיהם, כדי לראות את דמות הבתולה שהתגלתה כאן.

50 ק"מ מהעיר נמצא "המקום בו נולדים האלים" – טאוטיווקאן (Teotihuacán). לפי המיתולוגיה האצטקית, האלים ירדו מהשמים אל תוך מדורה בוערת כדי להיוולד מחדש בתור השמש והירח. זאת היתה העיר החשובה ביותר של מזו-אמריקה, ודבר בתכנונה אינו יד המקרה, ולכל יש משמעות סימבולית. הקומפלקס כולו בנוי על ארבע רוחות השמים, כשדרך המתים יוצרת את הציר החשוב של צפון-דרום. המבנים המרשימים ביותר הם פירמידת השמש ופירמידת הירח, ושווה לעלות לאחד מהם, וכן לראות את מקדש קטצלקוטל בעל ראשי הנחש המכונף. כדאי להציץ בבתי המלאכה המדגימים את ליטוש אבן האובסידיום השחורה ואת הכנת המשקה האלכוהולי פולקה מצמח האגבה, אחד הצמחים החשובים בחלק זה של העולם.

טאוטיווקאן, "המקום בו נולדים האלים"

וואחקה: ללכת שבי אחריה

500 ק"מ דרומית-מזרחית למקסיקו סיטי נמצאת וואחקה (Oaxaca), אחת הערים הנעימות והיפות ביותר במדינה, בלב נוף מרשים של רכסי הרים נישאים. כדאי להישאר כאן כמה ימים, לטייל ברחובות העיר ולשבת בבתי הקפה והמסעדות סביב הכיכר המרכזית. סמוך לכנסייה היפה במיוחד של סנטו דומינגו נמצא מוזיאון קטן ומרתק של ממצאי מונט אלבן, אחד האתרים החשובים של תרבות האולמק הנמצא בסמוך לעיר.

כנסייה בוואחקה, אחת הערים הנעימות במקסיקו

בעיר יש כמה מלונות יוצאי דופן: לבעלי הממון מומלץ לנסות את קאמינו ריאל, הנמצא ליד הכנסייה – בעבר היה זה מנזר ששופץ והוסב בטוב טעם למלון יקר ומיוחד; מלון אחר מעניין ויפה הוא הוסטל דה לא נוריה, שנבנה כבית אחוזה טיפוסי של סוף המאה שעברה, ונמצא בסמוך למרכז.

וילה הרמוזה ופלנקה: שרידים של תרבות האולמק והמאיה

בוילה הרמוזה (Villahermosa) יש אתר אחד חשוב – פארק לה ונטה (La Venta) בו הונחו פסלים של ראשי אבן אולמקים ענקיים, בהם כאלה המגיעים לגובה של יותר משני מטרים. פלנקה (Palenque) הוא בעיני רבים אתר המאיה היפה ביותר בכל מקסיקו, המתבלט כאבן חן מעשה ידי אדם בתוך יער הגשם הטרופי מסביב. בני המאיה, שתרבותם פרחה בין המאות ה-3 וה-10, שיכללו צורת כתב מסובכת, שלטו במתמטיקה ובלוחות שנה בדיוק מדהים ובנו פירמידות מרשימות בכל מרכז אמריקה. המפגש עם תרבות המאיה, הדמויות, המיתוסים והמבנים בפלנקה מרתק. מקדש הכתובות, שנבנה לקבורת מלך המאיה פאקאל, הוא פירמידה מדהימה ויוצאת דופן.

כדאי מאוד להגיע לאתר בשעות הבוקר המוקדמות, לפני שקבוצות התיירים מגיעות. צפצוף הציפורים, מעוף התוכים, שאגת הקופים הנוהמים – כל אלו מוסיפים לאווירה המיוחדת של המקום. ליד פתח האתר ניתן לפגוש אינדיאנים משבט לאקאנדון, אחרוני המאיה ששימרו את המסורת שבעל פה 400 שנה אחרי הכיבוש הספרדי. הם בולטים בבגדיהם הלבנים, שיערם השחור הארוך ותווי הפנים העדינים של הגברים. הצעירים שבהם נועלים נעליים ועונדים שעונים, אבל מירב השבט עדיין חי במעבה היער. אל תחמיצו בשום אופן את הביקור במוזיאון הנמצא כשני קילומטרים מהאתר. סמוך לאתר יש מלון מיוחד, ג'ונגל לודג'.

מרידה: ניחוחות צרפתיים בעיר, אתרי מאיה מחוצה לה

למרידה (Mérida), בירת מחוז יוקטן, יש חן שקשה למצוא בערים טיפוסיות מקסיקניות אחרות. היא נוסדה על ידי אחד הקפיטנים של קורטז ונודעה בכינוי "העיר הלבנה". מרכז העיר שומר על האופי הקולוניאלי, והשדרה הרחבה, הנושאת את השם פאסאו דה מונטג'ו, היא אחת היפות ביותר במקסיקו עם ניחוח צרפתי, כרכרות סוסים, עצים ובתים מרשימים – עדות לעושרה של העיר בעבר. ברוב הערבים מתקיימת פעילות תרבותית, כמו קונצרט בכיכר. ביום ראשון סוגרים את הרחוב המרכזי לתנועת מכוניות, וכולם מטיילים ברגל. ארמון המושל, עם ציורי קיר המתארים את ההיסטוריה של המאיה, פתוח למבקרים. המטבח של יוקטן הוא אחד הטובים במקסיקו. אוכלים כאן פאניצ'וס, טורטייה עם שעועית ועוף, או סאלבוטס, טורטייה מטוגנת. אל תוותרו על הפירות המיוחדים של יוקטן – הממה והזפוטה.

אדריכלות צרפתית בעיר מלאת החן מרידה | צילום: Tomas Castelazo, GFDL

העיר עצמה היא הבסיס הנוח ביותר לראות את אתרי המאיה הגדולים שבסביבה, במיוחד את אושמאל (Uxmal) וצ'יצ'ן איצה (Chichén Itzá). למעט בעונת הגשמים, בכל אחד מהאתרים האלו ישנו מדי ערב מופע אור קולי מרהיב, ומי שרוצה ליהנות מהשקיעה ומהזריחה יכול ללון באחד המלונות הסמוכים לאתרים. למי שמטייל לבד מומלץ להצטרף לטיול יומי היוצא ממרידה, שכן חבל מאוד לראותם ללא הדרכה. יש טיולי יום ויש סיורים היוצאים ממרידה בשעת צהריים וכוללים סיור באתר, ארוחת ערב ומופע בעיר.

פירמידה בצ'יצ'ן איצה, מפסגת תרבות המאיה
קנקון: נופש בכד הזהב

המאיה האמינו שקנקון (Cancun) היא כד זהב הנמצא בקצה הקשת שבשמיים. בשנים האחרונות הפכה רצועת החוף שעל הים הקאריבי ללהיט בקרב נופשים מאירופה. החול בחופים עשוי מפירורי אלמוגים והים מחליף תדיר את צבעיו. המלונות בנויים על החוף, לאורך רצועה ארוכה. יש בהם מלונות משפחתיים ומלונות אקסקלוסיביים, ויש גם מלונות רומנטיים במיוחד שמתאימים לבני זוג בירח דבש. המרכז העירוני של קנקון הוא צומת הומה לנופשים הבאים בטיסות צ'רטר מכל רחבי אירופה, מארצות הברית ואפילו מברזיל וארגנטינה. יש כאן חיי לילה פעילים עם שפע של דיסקוטקים, מסעדות, מרכזי קניות וכל מה שהתיירים זקוקים לו, כולל תחבורה ציבורית מסודרת בין המלונות למרכז.

טולום, אתר מאיה המשקיף על הים הקאריבי

קנקון מהווה בסיס יציאה מעולה לכיוונים שונים: אל אתרי המאיה צ'יצ'ן איצה וטולום (Tulum), פארק המים הטבעי של-הא (Xel-Ha), הפארק האקולוגי שקרט (XCARET), האי מוחרס (Isla Mujeres, "אי הנשים" בספרדית) והאי קוזומל (Cozumel), שבו יש חופים נהדרים ומקומות צלילה אטרקטיביים.

אקפולקו: הפנינה שהתבגרה

בשנות הארבעים והחמישים אקפולקו (Acapulco) נחשבה למקום נופש יוקרתי ונוצץ, שמשך אליו כוכבי הוליווד. אמנם זוהרה דעך משהו עם השנים, אבל היופי הטבעי של מפרץ אקפולקו, במיוחד לעת ערב כשכל האורות מסביב זוהרים, מצדיק גם כיום את הכינוי "פנינת האוקיינוס השקט". אקפולקו היא לא רק אתר נופש, אלא גם עיר מקסיקנית מלבבת עם אופי של עיר נמל טיפוסית. יש כאן בתי מלון, דיסקוטקים וברים וגם שפע של מסעדות קטנות ומעולות. אבל מי שמבין עניין יעדיף את דוכני הרחוב, כמו זה של דוניה פאצ'יטה בקוסטה אזול, ליד מלון האייט. בימי חמישי נהוג לאכול אצל עקרות הבית המקומיות, הפותחות מעין מסעדה ליום אחד בביתיהן. המאכל האהוב ביותר הוא הפוסולה – מרק תירס לבן או מרק עוף עם אבוקדו, בצל וגבינה. ואם בחרתם לנפוש באקפולקו, כדאי לכם לצאת ליום שייט בלגונה פיא דל קוסטה, בין האיים הקטנים.

אקפולקו. לא רק אתר נופש אלא גם עיר נמל מלבבת

ולקינוח – אוכל, שתייה ומה שביניהם

האוכל המקסיקני נפלא ומגוון. בכל עיר תגלו טעמים שונים, גם אם שם המנה זהה. אל תפחדו לאכול בדוכני הרחוב – כמעט בכל שוק תמצאו את הטאמלה ראנצ'רו, חביתית תירס ממולאת בעוף, עגבניות וזיתים. המטבח המקסיקני מרבה להשתמש בפלפלי צ'ילי חריפים להפליא, אם נגסתם באוכל חריף ופיכם בוער, אל תנסו להרגיע את השריפה במים, עדיף ללעוס טורטייה טרייה.

דוכן של אוכל רחוב במקסיקו סיטי | צילום: Thelmadatter, GFDL

הפירות המקסיקנים נהדרים, ובמחיר זעום תוכלו לקנות שקית עם פירות חתוכים וקלופים, בהם אננס, פאפיה, מנגו ועוד. בשונה מהבננות שלנו, במקסיקו תגלו בננות מסוגים שונים, מכאלה בגודל אצבע הנקראות בננו ועד בננות ענקיות הנקראות פלטנו, והן נפלאות אפויות ומוגשות עם שמנת חמוצה טרייה. הבירה מצוינת – לא רק קורונה, שזכתה לשם בינלאומי, אלא גם דוס אקסוס (שני איקסים) בהירה וכהה, נגרו מודלו ובוהמיה. כדאי לצנן את הערב עם מרגריטה, רצוי מטקילה מיושנת. המהדרין שותים אותה לצד מיץ עגבניות מפולפל ומתובל. בחבל יוקטן נוהגים להגיש לאחר הארוחה משקה של אניס ודבש, ראו הוזהרתם – הוא גורם להאנג אובר כבד. בשום פנים אין לשתות מים, אלא בבתי מלון לאחר שעברו סינון ופילטור. אם קיוויתם לקפה משובח בארץ המגדלת קפה, תתאכזבו לגלות שמגישים כאן קפה אמריקאי דלוח או קפה עם קינמון.

מפת המסלול המתואר בכתבה:

לקריאה נוספת:

הפוסט מסלול טיול במקסיקו: בין עבר מפואר להווה מרתק הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט עובדות שאולי לא ידעתם על מקסיקו הופיע ראשון במסע אחר

לוח בטון ענקי מקדם את הבאים בשערי הטמפלו מאיור (Templo Mayor), "המקדש הגדול", שעמד בלב טנוצ'טיטלאן (Tenochtitlán), בירת האצטקים. על הלוח, הניצב מעל שרידי המקדשים ובסיסי הפירמידות הגדולות שפעם עמדו כאן, כתובים דבריו של ההיסטוריון והכובש הספרדי ברנאל דיאס דל קסטיו, ובהם תיאור חי ומרתק של מה שראו עיניהם של הספרדים הראשונים שהגיעו אל בירת האצטקים.

טנוצ'טיטלאן ניצבה בלב אגם גדול שכיסה פעם את העמק שכיום שוכנת בו מקסיקו סיטי. במרכז העיר היו ארמונות ומקדשים שעלו, לפי תיאורו של קסטיו, אף על הגבוהים במגדלי סביליה שבספרד; והשוק הגדול וההומה שלה הדהים אפילו את ותיקי החיילים הספרדים, אלה שהיו בקונסטנטינופול וברומא. תיאור זה של קסטיו מעל שרידיו המעטים של אותו קומפלקס מקדשים מפואר נועד ללא ספק להזכיר למקסיקנים בפרט ולעולם בכלל ששורשיה התרבותיים של מקסיקו, שכמעט נמחקו על ידי התרבות החדשה שכבשה את הארץ לפני כ־500 שנה, מצויים גם כאן, במקום שאבות המקסיקנים פיתחו ויצרו את אחת הערים הגדולות והמרשימות בעולם העתיק.

שריד מהמקדש הגדול: לוחית חימר המראה את גופתה המבותרת של דמות מהמיתולוגיה האזטקטית | צילום: Migelao, flickr

ונציה של העולם החדש
מקסיקו סיטי היא עיר של שכבות: המבנים האצטקיים אמנם נעלמו כמעט לגמרי מעל פני השטח, אבל בחפירות הרבות שנעשו עם השנים לצרכים אורבניים שונים נמצאו שרידים רבים של העיר הקדומה שהיתה כאן. ההליכה במעברים התת קרקעיים בין שתי תחנות המטרו שבלב העיר, מהסוקאלו (Zócalo), כפי שמכונה הכיכר המרכזית, לתחנת פינו סוארס (Pino Suarez), מזמנת, מלבד ההמונים הנחפזים לדרכם או הרוכלים המציעים את מרכולתם המגוונת, גם הזדמנות לראות את שרידי העיר הקדומה שהושארו במקומם כעדות חיה לעבר המפואר.

מנקודת התצפית הטובה ביותר על העיר – המגדל הלטינו־אמריקאי (Torre Latinoamericana) – אפשר רק לדמיין את את המראה שנגלה לעיני הספרדים ב־1519, כשהשקיפו על העיר ממעבר ההרים שנמצא בין שני הרי הגעש הגבוהים ממזרח וראו את האגם שבלבו ישבה עירו של מוקטסומה, שליט הממלכה האצטקית. שלוש דרכים חצו את האגם והובילו מן החוף אל לב העיר. עצים שנשתלו ומוטות עץ שננעצו בקרקעית האגם הרדוד היו מצע יציב לאדמה שהובאה מן החוף כדי ליצור את האיים המלאכותיים שעליהם נבנתה טנוצ'טיטלאן. סירות שייטו בתעלות המים שתפקדו כרחובות בוונציה של העולם החדש.

ממרומי התצפית על העיר אין זכר לאגם הגדול. את רובו ניקזו הספרדים במאות ה־17 וה־18, אבל שרידים שלו קיימים בסוצ'ימילקו (Xochimilco, "המקום של הפרחים" בשפת הנהואטל, שפתם של האצטקים. מגדלים בו פרחים גם היום) שבדרום העיר. בסוף השבוע מתמלאות תעלות המים באלפי אנשים ששטים באחת מאינספור הגונדולות הצבעוניות, פותחים שולחן עם חברים, קונים צמחים במשתלות הרבות שעל האיים ומזכרות בשוק הגדול, או סתם מזמינים שיר אהוב ונוסטלגי, תמורת תשלום כמובן, מאחת מלהקות המאריאצ'י המשייטות להן במקום. כיוון שתשתית העיר עדיין רוויה במים, שוקעת העיר כל שנה בכמה סנטימטרים.

מקסיקו סיטי, מבט מהאוויר. מיקומה של העיר, בעמק סגור מוקף הרים, אחראי לזיהום אוויר תמידי | צילום: Enrique Dans, flickr

חיזיון שהיה לסמל
הסוקאלו והרחובות שמסביבו הם הלב הפועם של העיר בשעות היום. בכיכר מתרחש תמיד אירוע כלשהו: הפגנה נגד עוולות השלטון, הנתפס כמעט תמיד כמושחת ורקוב,  במות בידור ותיאטרון או הטקס היומי המייגע של הנפת הדגל לראש התורן העצום והורדתו. הרוכלים הרבים שמול הקתדרלה המטרופוליטנית המרכזית של העיר מוכרים מתשמישי קדושה, קלטות וצעצועים ועד פוסטרים עם דמותו של מרקוס, מנהיגה המסתורי של המחתרת הסאפאטיסטית הפועלת בצ'יאפס שבדרום המדינה. מטיפים דתיים עושים נפשות לאמונותיהם החדשות וסוחרים מוכרים שיקויים בהבטחה שאלה יחוללו פלאים בחיי המין, בחידוש העור, בניקוי הריאות וכיוצא בזה.

מסביב לכיכר מצויים כמה מבנים היסטוריים חשובים ובראשם ארמון הנשיאות שניצב במקום שעמד בו בשעתו ארמונו של מוקטסומה. צידו השמאלי של הבניין שקע במרוצת השנים. בארמון נמצאים ציורי הקיר של הצייר המפורסם דייגו ריוורה שמתארים את ההיסטוריה המקסיקנית, החל מן התרבויות הקדומות באזור, דרך האימפריה האצטקית והכיבוש הספרדי ועד מלחמות אזרחים ומעמדות שמאפיינות את מקסיקו עד ימינו. שרידיו של הטמפלו מיור, החשוב והמרכזי בבנייני טנוצ'טיטלאן, נמצאים סמוך לארמון הנשיאות. במוזיאון שבמקום מוצגים כמה מן הממצאים היפים ביותר של העיר הקדומה,  ובהם "אבן הירח", דיסק האבן הענקי שגילויו באקראי הוביל לחשיפת שרידי המקדשים בשנות השבעים.

מוניות באזור הסוקאלו, הלב הפועם של העיר | צילום: דרור כץ

בפינה הדרומית של הכיכר עומד פסל גדול המתאר את מיתוס היווסדה של העיר על ידי המשיקאס, הם האצטקים. כדי להגשים את חזון מנהיגם להתיישב במקום שיראו בו עיט עומד על שיח צבר ובפיו נחש, הם הגיעו בראשית המאה ה־14 לעמק מקסיקו הגדול, וכאן נגלה לעיניהם החיזיון שחיפשו, שלימים היה לסמל המדינה ומופיע בין השאר על המטבע והדגל.

הכנסיות הרבות שפזורות בעיר מעידות על מקומה החזק של הדת בחיי התושבים, שרובם קתולים. אף שבעיר נמצאות כמה מן הכנסיות העתיקות ביבשת אמריקה, דווקא הבזיליקה של גוודלופה (Guadalupe), שנבנתה ב־1976 לאחר שבכנסייה המקורית מהמאה ה־17 נתגלו סדקים, נחשבת החשובה שבהן. הבזיליקה היא מקום העלייה לרגל החשוב במדינה בגלל תמונתה של הבתולה מגוודלופה שנמצאת בה. הבתולה מגוודלופה היא הקדושה הנערצת ביותר באמריקה הלטינית. על פי האמונה, היא התגלתה כאן לאינדיאני מקומי ב־12 בדצמבר 1531. תאריך ההתגלות הוא חג לאומי, ואלפי מאמינים מגיעים למקום בליווי תזמורות וריקודים, תמונת הבתולה בידיהם, הם מבקשים את עזרתה, וכאות למסירותם עוברים את הדרך לכנסייה בזחילה על ברכיהם.

ארמון האמנויות היפות. מרכז אמנויות ואולם הופעות ובו יצירות של מיטב ציירי הקיר המקסיקנים | צילום: דרור כץ

חורגת מהשטח
במקסיקו סיטי יש יותר מ-23 מיליון תושבים, והיא אחת הערים המאוכלסות בעולם, אם לא המאוכלסת ביותר. העיר התפתחה אורבנית רק במהלך המאה העשרים, כאשר זרם גדול של מהגרים נדד אליה מן הכפרים בעקבות מלחמת האזרחים של 1910. עם תהליכי התיעוש המסיבי של שנות הארבעים והחמישים, ובעיקר בזמן הפריחה הכלכלית של ייצוא הדלק, גבר קצב העיור והעיר החלה מתפשטת לערים הקטנות יותר שבעמק, עד שבלעה אותן והפכה אותן לשכונות בתוכה.

היום חורג שטח העיר מהגבולות שהוקצו לה, והדבר ניכר בעיקר בשכונות הצפוניות הצפופות, שאוכלוסייתן ענייה מאוד. מתחילת המאה העשרים ועד היום גדלה אוכלוסיית העיר כמעט פי חמישים, ותהליך זה, שרובו היה בלתי נשלט, הביא לקריסה של תשתיות – עם הגידול הדמוגרפי הלכה וירדה רמת השירותים ומעגל העוני הלך וגדל. היום הואט מעט קצב גידול האוכולוסייה, אם כי עדיין מדברים על הגירה פנימית של כ־400 אלף איש לשנה.

גונדולות בסוצ'ימילקו. בסוף השבוע מתמלאות תעלות המים בהמוני אנשים

אחת התוצאות החמורות של הגידול האורבני היא זיהום האוויר הקשה, שהופך את מקסיקו סיטי לאחת הערים המזוהמות בעולם. העיר יושבת בעמק סגור מוקף הרים, ולכן אין בה סירקולציה של האוויר. כך נשארים באוויר טונות הגזים הרעילים שנפלטים כל יום מעשרות אלפי בתי החרושת וממיליוני המכוניות שבעיר. היום נעשים מאמצים רבים להוריד את רמות הזיהום והאבק, שגורמות לבעיות נשימה, בעיקר בקרב ילדים. אחת התוכניות שכבר יושמו היא נטיעה של מיליוני עצים באזורים שונים בעיר. במקסיקו סיטי יש גם אחוזי פשיעה גבוהים. הנתונים הרשמיים מדברים על כ־500 מקרי פשיעה מדווחים כל יום, אבל המספר האמיתי גבוה בהרבה. לאחרונה עושות רשויות העיר מאמץ מיוחד להחזיר את הביטחון לרחובות, ורודולף ג'וליאני, לשעבר ראש עיריית ניו יורק, הוזמן לעיר כדי לייעץ ביישום המודל לביעור הפשע שהנהיג בניו יורק. כבר עכשיו רואים נוכחות משטרתית מוגברת סביב מרכזי העסקים והבילוי במקומות רבים בעיר.

שדרות הרפורמה (Paseo de la Reforma) מעידות ששליטי העיר בעבר הועידו אופי אחר, אירופי, למקסיקו סיטי. שלטונו קצר הימים של המלך ההאבסבורגי מקסימיליאן בשנות השישים של המאה ה־19 הביא להקמתן של השדרות הרחבות שנועדו להיות השאנז אליזה של העיר. את בתי העשירים הגדולים והאלגנטיים החליפו במרוצת השנים בנייני משרדים מודרניים. למרות השינוי, שדרות הרפורמה, המחברות בין האזור הקולוניאלי לחלק המודרני של העיר, הן עדיין אחד הצירים היפים בעיר.

הפגנה בכיכר סוקאלו, ברקע – ארמון הנשיאות. בכיכר תמיד יש התרחשות כלשהי:
הפגנה, הופעה, טקס להנפת הדגל או להורדתו | צילום: שאול שורץ

לחגוג עם מריאצ'יס
בסוף שדרות הרפורמה נמצא פארק צ'אפולטפק (Chapultepec), הריאה הירוקה של העיר. פרט לאגם ולמרחבים ירוקים ממוקמים בו גן חיות, גן בוטני וטובי המוזיאונים של העיר. המוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה מכיל את האוסף החשוב בעולם לתרבויות אמריקה המרכזית. המבנה המודרני מחולק לאולמות על פי התרבויות שהתקיימו במרחב של אמריקה המרכזית. גולת הכותרת היא האולמות המוקדשים לתרבויות המאיה והאצטקים.

בפארק, שהיה נקודת ההתיישבות הראשונה של האצטקים כשבאו לאזור במאה ה־14, נמצאת גבעת המבצר (El Castillo), שעליה בנה המלך מקסימיליאן את ארמונו בסגנון חצרות המלכים באירופה. חלק מחדרי הארמון משמשים היום כמוזיאון הלאומי להיסטוריה. בסמוך לפארק צ'אפולטפק נמצא הסונה רוסה (Rosa Zona), מרכז חיי הלילה של העיר, שאליו באים בני המעמדות המבוססים. במקום פועלים כמה מהמלונות היפים של העיר, ובתי הקפה, המסעדות, מועדוני הריקודים והברים שבו פתוחים עד השעות הקטנות של הלילה.

מקסיקו סיטי מנקודת מבטו של פיטר ברגל, בחור אמריקאי צעיר שמתעד את
מסעותיו בעולם בדרך אישית וכובשת

אם מבקשים לראות את חיי הלילה של העמך, הכתובת היא אחת: כיכר גריבאלדי (Plaza Garibaldi). בכיכר מתכנסים כל ערב מאריאצ'יס. תמורת תשלום הם מנגנים קלאסיקות מקומיות, שירי אהבה קורעי לב לצד שירים היתוליים. הזוגות והמשפחות שבאים לחגוג בכיכר מצטרפים אל השירה כטוב לבם בטקילה, הנמכרת מסביב, פוצחים בריקוד ונותנים שטר נוסף של חמישים פסו לזמר.

לרשות באי הכיכר עומד בסמוך שוק אוכל גדול הפתוח כל הלילה. המסעדות הרבות בו מציעות את אותן שלוש או ארבע מנות קבועות. אם לא נכנעים להפצרותיהם החביבות של בעלי הדוכנים אפשר תמיד להפיג את הרעב בפופולרי שבמאכלים המקסיקניים, הטאקו.

שכונת סן אנחל. במקור כפר שנבלע על ידי העיר | צילום: דרור כץ

אין קיר ללא ציור
אם נמצאים בעיר בסוף השבוע כדאי לפתוח את השבת בבזאר יום השבת
(Bazar del Sabado)  בשכונת סן אנחל (San Ángel) הציורית. זהו יריד ססגוני של עבודות יד ואמנות המתקיים בפארק שבלב השכונה וגולש לעתים אל הרחובות שמסביב, בין בתי הקפה, הגלריות והמסעדות. משכונת סן אנחל המרחק איננו רב לקומפלקס האוניברסיטאי (UNAM), הממוקם בחלק של העיר ששוכן על סלעי לבה עצומים. זוהי האוניברסיטה הגדולה במדינה, כדי להתקבל אליה עוברים בחינת מיון בלבד, והלימוד הוא בחינם. בניין הספרייה המרשים מכוסה כולו בציורו של האמן אוגורמן שמתאר את התפתחות המדע והאנושות. מול בניין הספרייה עומד האצטדיון האולימפי, שנבנה לכבוד המשחקים האולימפיים ב־1968. בחזית האצטדיון, שנבנה בצורת הר געש, יש ציור מונומנטלי של דייגו ריוורה. לא פעם נדמה שאין בעיר הזאת ולו קיר גדול אחד שלא כוסה בציור או עיטור כזה או אחר.

בדרך חזרה למרכז העיר מומלץ לעצור ולטייל ברחובות הצרים מרוצפי האבן של שכונת קויואקאן (Coyoacán). עד שנות הארבעים של המאה הקודמת היתה השכונה עיירה מחוץ למקסיקו סיטי, אבל במרוצת הזמן נעשתה חלק אינטגרלי מן העיר. אינטלקטואלים ואמנים בחרו לגור בשכונה השלווה, המפורסמים שבהם היו דייגו ריוורה ופרידה קאלו, וכאן גם התגורר ונרצח המהפכן הרוסי לאון טרוצקי השכונה מציעה בניינים היסטוריים, גלריות ותיאטראות, בתי קפה קטנים ושוק אומנויות.

פסלים אצטקיים. במהלך השנים נמצאו שרידים רבים וחשובים של העיר הקדומה

בכיכר שלוש התרבויות (Plaza de las Tres Culturas) שבשכונת טלאטלולקו (Tlatelolco), השכונה שידעה ייסורים ומוות החל בימי הכיבוש הספרדי, דרך הקטל של כוחות הממשלה בסטודנטים מפגינים ב־1968 וכלה ברעידת האדמה של 1985, נמצאים זה לצד זה שרידי מקדש אצטקי וכנסייה פרנציסקנית עתיקה, ומולם ניצב הבניין המודרני של משרד החוץ המקסיקני. הליכה קצרה אל מרכז הכיכר מביאה אותנו אל שלט שמתייחס לנפילת האימפריה האצטקית. בשלט כתוב: "לא היה זה ניצחון וגם לא מפלה, היתה זו לידתו הכואבת של העם המסטיצי שיוצר את מקסיקו העכשווית". דומה שזהו סיפורה של מקסיקו סיטי העיר ואולי אף של מקסיקו כולה.

מקסיקו סיטי – העמוד הראשי >>


לקריאה נוספת:

מקסיקו: אמנות ציורי הקיר אמנות ציורי הקיר של מקסיקו הופיעה לפני הכיבוש הספרדי, אך גובשה לשפה אמנותית במקסיקו של המאה העשרים. כיום היא חיה ונושמת במוזיאונים ובבנייני ציבור, אבל גם ברחובות ובבתים. בעקבות הציירים הגדולים דייגו ריוורה, דויד סיקיירוס, חוסה אורוסקו ופרידה קאלו

הפוסט מקסיקו סיטי: עיר רבת המון הופיע ראשון במסע אחר

חצי האי באחה קליפורניה (Baja California) שוכן בצפון-מערב מקסיקו ומורכב משתי מדינות: באחה קליפורניה בצפון חצי האי ובאחה קליפורניה הדרומית (Baja California Sur) בדרומו. אורכו הכולל של חצי האי הוא 1,247 ק"מ שבהם יש חופים נפלאים עם עולם תת ימי עשיר ומגוון, איים קטנים ויפים, נופים מדבריים, יערות אורנים, עיירות נופש תוססות לצד עיירות קולוניאליות מלאות קסם, וגבעות ירוקות ועטורות כרמים. לצד נופש בחופים ופעילויות ימיות כמו צלילה, ספורט ימי, דיג ושייט צפייה בלווייתנים, מציע חצי האי פעילויות כמו טיולי הליכה וטיפוס, גלישה באומגות, סנפלינג, רכיבה על סוסים ועל גמלים, טיולים ברכבי שטח ועוד. הנה כמה סיבות מצוינות להגיע לבאחה קליפורניה:

נוף טיפוסי בבאחה קליפורניה | צילומים בכתבה: שאטרסטוק
1. בגלל הלווייתנים

באחה קליפורניה היא אחד מהיעדים המובילים בעולם לצפייה בלווייתנים. במסגרת נדידת הלווייתנים השנתית מאלסקה לקו המשווה מגיעים לחופי באחה קליפורניה המוני לווייתנים מדי שנה, בחיפוש אחר פלנקטון ומזג אוויר חמים. בסך הכל ניתן להבחין בחופי באחה קליפורניה בתשעה מינים שונים של לווייתנים, ובהם לווייתנים כחולים, לווייתנים גיבנים ועוד, כאשר הכוכבים הגדולים הם הלווייתנים האפורים, עם למעלה מ-20 אלף פרטים. למעשה, הלגונות הרדודות של באחה קליפורניה, המוגנות מפני גלים גבוהים ומפני הזרמים של האוקיינוס השקט, הן המקום בו בוחרים הלווייתנים האפורים להביא את צאצאיהם לעולם. הלווייתנים האפורים בבאחה קליפורניה הם ידידותיים במיוחד ונראה שהם נהנים מהאינטראקציה עם בני האדם לא פחות משבני האדם נהנים ממנה. המיקום הקרוב לחוף מאפשר סיכויי צפייה גבוהים במיוחד וקרבה ללווייתנים שלא ניתן ליהנות ממנה בשום מקום אחר. הזמן הטוב ביותר לצפות בלווייתנים הוא בין ינואר למרץ, והמקומות המומלצים ביותר לצפייה הם לגונה גוואררו נגרו (Guerrero Negro), לגונה אוג'ו דה ליברה (Ojo de Liebre), לגונה סן איגנסיו (San Ignacio9) ומפרץ מגדלנה (Bahía Magdalena).

סיור שייט לצפייה בלוויתנים. באחה קליפורניה היא מהיעדים המובילים בעולם לצפייה ביונקים הימיים הענקיים הללו

2. בגלל החופים

אזור באחה קליפורניה נהנה מרצועת חוף ארוכה במיוחד באורך של יותר מ-3,200 ק"מ, אשר גובלת באוקיינוס השקט ובים קורטז. בשטח שכזה, מגוון החופים גדול במיוחד והוא כולל חופים הומים עם תשתיות תיירות מפותחות, מסעדות ומלונות ופעילויות ספורט ימי, לצד חופים מבודדים ושלווים בהם תהיו לגמרי לבדכם. החופים בבאחה נהדרים לרחצה ולשיזוף, אבל מציעים עוד מגוון רחב של פעילויות – מדייג, דרך גלישה ועד לצלילה, עליה נפרט בהמשך. הנה כמה חופים מומלצים במיוחד – חוף בלנדרה (Balandra) הוא חוף יפהפה ומבודד עם חול לבן ומי טורקיז, המוקף בנופים הרריים אדומים ומציע עולם תת ימי עשיר; חוף פלמילה (Palmilla) הוא חוף יפה, ארך ורחב בצורת חצי ירח, אשר מימיו הרגועים הופכים אותו למתאים במיוחד לשחייה; חוף קוסטה אזול (Costa Azul) חביב במיוחד על גולשים, חוף סנטה מריה (Santa Maria) הוא חוף בצורת פרסה עם חול ורוד ועולם תת ימי עשיר וחוף אל מדנו (El Medano) הוא חוף ארוך ותוסס עם מסעדות, ברים ומגוון פעילויות ספורט ימי.

חוף בלנדרה, מהיפים שבחופי באחה קליפורניה

3. בגלל הטבע

לצד החופים הנפלאים והמפרצים הפראיים, אזור באחה קליפורניה מתהדר בתצורות נוף נוספות – מנופים מדבריים, דרך מפלים סודיים ואגמים ועד ליערות אורנים ואלונים. בין השמורות המעניינות של האזור ניתן למנות את השמורה הביוספרית אל ויזקיינו (El Vizcaíno), שמורת הטבע הגדולה ביותר במקסיקו שמשתרעת על שטח של 24,930 קמ"ר בין מפרץ קליפורניה והאוקיינוס השקט. המגוון בשמורה כולל מדבר, מפרצים יפהפיים וגם מונומנטים אנושיים דוגמת המיסיונים שהקימו פה הכובשים הספרדים במאה ה-17 וציורי סלע בני אלפי שנים שנמצאו במערות האזור. גולת הכותרת של השמורה היא המגוון עצום של בעלי חיים – אנטילופות, כבשים ואיילים, למעלה מ-500 אלף ציפורים נודדות שמגיעות לפה בחורף וגם בעלי חיים ימיים כמו צבי ים, אריות ים וכמובן – הלווייתנים האפורים.

קקטוסים ונופי מדבר בשמורת אל ויזקיינו

שמורה מעניינת אחרת היא סיירה דה לה לגונה (Sierra de la Laguna), אזור הררי עם נופים מגוונים של יערות יבשים, יערות יבשים ואלונים, קניונים, מעיינות חמים, בריכות טבעיות ומינים רבים של צמחים ובעלי חיים, בהם כאלה האנדמיים לשמורה. השמורה היא גן עדן לאוהבי הליכה, עם מסלולים מאתגרים רבים. בנוסף, יש באזור באחה קליפורניה שמורות ימיות רבות.

מפל הנופל לבריכה בסיירה דה לה לגונה | צילום: Brian Wheeler, flickr

4. בגלל הצלילה

באחה קליפורניה ידועה באתרי הצלילה המצוינים שלה שבהם עולם תת ימי עשיר וססגוני עם מגוון גדול של יצורים ימיים, מכרישים, דולפינים ומנטות ועד ללהקות של דגים בשלל צבעים. לצד אלה יש פה גם ספינות טרופות. לא במקרה הביולוג הימי המפורסם ז'אק קוסטו כינה את האזור "האקווריום של העולם". אחד מאתרי הצלילה הטובים ביותר באזור הוא הפארק הלאומי הימי קאבו פולמו (Cabo Pulmo) ששוכן מצפון לקאבו סן לוקאס. בפארק נמצא ריף האלמוגים העתיק ביותר מבין הריפים של החוף המערבי של אמריקה הצפונית, אשר גילו מוערך בכ-20 אלף שנים. בריף יש עולם תת ימי עשיר וססגוני, אשר כולל, בין היתר, דגים טרופיים, צלופחים, כוכבי ים, צבי ים, כרישים ועוד, לצד חופים נפלאים ובתוליים. במקום יש מרכזי צלילה רבים, כאשר מי שלא צולל יכול להשכיר ציוד לשנורקלינג.

עולם תת ימי עשיר בקאבו פולמו

5. בגלל הערים והעיירות

לצד הטבע והחופים, בבאחה קליפורניה יש ערים ועיירות מקסימות. לה פז (La Paz) בירת באחה קליפורניה הדרומית, היא עיר אלגנטית ושלווה, השוכנת על החוף ומציעה ארכיטקטורה מעניינת ואווירה אותנטית. יש פה חיי לילה, מסעדות מצוינות וגם קרנבל סוער. טודוס סנטוס (Todos Santos) היא עיירה קולוניאלית מטופחת ומלאת אווירה שמשמשת ככפר אמנים ובה גלריות רבות וסדנאות של אמנים ובעלי מלאכה. לורטו (Loreto), אחד המקומות הראשונים בהם התיישבו הכובשים הספרדים בבאחה קליפורניה, היא היום עיירה קולוניאלית יוקרתית ומלאת קסם עם רחובות מפותלים הגדושים בפנינים ארכיטקטוניות. קאבו סן לוקאס (Cabo San Lucas) היא עיר הנופש הבולטת באזור, עם חיי לילה סוערים, מסעדות, ברים, פעילויות ספורט ימי והמון אטרקציות בעיר ובסביבתה. בסן חוזה דל קאבו (San Jose del Cabo) יש כיכר ראשית יפה ומלאת חיים שממנה מתפתלים רחובות צרים עם גלריות, בוטיקים ייחודיים ומסעדות מתוחכמות.

עיר הנופש קאבו סן לוקאס

6. בגלל האוכל

האוכל הוא חלק בלתי נפרד מחוויית הטיול במקומות רבים, וכך זה גם בבאחה קליפורניה, בה אפשר ליהנות מאוכל מקסיקני משובח. המגוון נע בין אוכל רחוב למסעדות גורמה. למטבח המקסיקני המסורתי מתווספות פה הרבה מנות שמבוססות על דגים ופירות ים, בשל המיקום לצד החוף, וכך, בדוכני הרחוב ניתן להתענג על טאקוס במילוי נפלא של דגים לצד הטאקוס הקלאסיים. החוות הרבות לגידול בקר ששוכנות באזור תורמות למנות בשר משובחות שעושים פה, כמו גאלו פינטו (Gallo Pinto) – תבשיל בשר טחון עם אורז, תפוחי אדמה וירקות, או מצ'אצ'ה (Machaca) – פיסות של בשר שיובש, הומלח ונצלה על שיפודי עץ, ובהמשך בושל ביחד עם סלסת עגבניות, כשהכל מוגש על טורטיה.

טאקו ממולא בשר, אחת מהמנות הפופולריות בבאחה קליפורניה

לצד דוכני אוכל הרחוב והמסעדות הזולות שמגישות אוכל מקסיקני ומערבי, בשנים האחרונות יש התעוררות קולינרית באזור, עם פתיחתן של מסעדות גורמה יקרות ומשובחות. יש גם סגנון קולינרי חדש שנולד באזור- Baja Med- פיוז'ן של מטבח מקסיקני וים תיכוני שנפוץ במסעדות האזור ובעיקר בטיחואנה.

7. בגלל היין

באחה קליפורניה היא אזור ייצור היין המרכזי במקסיקו, כשכ-90 אחוז מהיין המקסיקני מיוצר פה. המקום הטוב ביותר לטייל בו בעקבות תעשיית היין של האזור הוא עמק גוואדלופה (Valle de Guadalupe),שניחן בקיץ חם ויבש ובחורף קריר ולח- מזג אוויר אידיאלי לגידול גפנים. המיסיונרים הספרדים שהביאו למקום גפנים במאה ה-18 לא תיארו לעצמם שיזכו לכזו הצלחה מסחררת, ואכן, תעשיית היין באזור היתה בדעיכה עד שבשניים-שלושה עשורים האחרונים האזור נמצא שוב בפריחה ורבים אף מכנים אותו "עמק נאפה של קליפורניה" .גם אם ההשוואה אינה מדויקת, מדובר באזור ציורי עם גבעות ירוקות ועטורות כרמים ולמעלה מחמישים יקבים שבהם ניתן לבקר ואף להשתתף בטעימות.

בתמונה הפותחת: צורות סלע מיוחדות ליד קאבו סן לוקאס

מפת באחה קליפורניה:

לקריאה נוספת:

טיול במקסיקו – בין עבר מפואר להווה מרתק הצעה לטיול בן שבועיים ממקסיקו סיטי ליוקטן – בין ערים ומקדשים, מוזיאונים וחופים זהובים. בסופו של המסלול מומלץ לנפוש בנחת ליד הים הקאריבי, לשחות ולצלול במים הצלולים ולקבל את פני השקיעה עם כוס מרגריטה או בירה מקומית מצוינת

הפוסט באחה קליפורניה, מקסיקו: הסיבות שאסור להחמיץ הופיע ראשון במסע אחר

כבר ביציאה מגוודלחרה נפרשים בפניך מלוא העין שדות האֲגָבָה הכחולה, הצמח שממנו מייצרים את הטקילה, ושרבים טועים לחשוב שהוא קקטוס. השדות נמתחים עד האופק, ולקראת סוף היום, כשהשמש מתחילה לשקוע ושולחת לצדדים קרניים כתומות, האגבה משנה את צבעה ומקבלת הילה בגוון אולטרה־סגול. האוטובוס עובר עוד מסילת רכבת ועוד שדות אינסופיים של אגבה כחולה, ולבסוף מגיעים אל היעד, העיירה שעל שמה נקרא המשקה – או בעצם להפך, מי יודע – טקילה (Tequila). הנהג מדומם את המנוע, פותח את הדלת וצועק "טקילה!". מפות ומדריכים מודפסים ליעד מקסיקו, בהנחה לגולשי מסע אחר! אני לא זוכר מתי היתה הפעם הראשונה ששמעתי על קיומה של עיירה בשם טקילה במקסיקו, אבל מהיותי חובב טקילה מושבע, לא היה סיכוי שאגיע למקסיקו ואוותר על ביקור במקום הזה. כנראה לא הייתי היחיד שהשם הזה נשמע לו טוב מכדי להיות אמיתי: בחורה מקסיקנית שביליתי בחברתה סירבה להאמין שהתחנה הבאה שלי היא עיירה בשם טקילה במחוז חליסקו. אין מקום כזה, טענה בתוקף וכמעט שכנעה אותי שהסיפורים על העיירה הם רק יחסי ציבור של יצרני הטקילה. ספוג בכמויות לא קטנות של המשקה עלעלתי במדריך הטיולים. הוא לא הותיר מקום לספק – העיירה טקילה עומדת על תלה כבר מ־1656. תושב טקילה מעביר את דוכן הטאקוס שלו ברחובות העיירה המנומנמת ערד, גרסת מקסיקו במשך כל הנסיעה ניסיתי לדמיין איך תיראה טקילה. האמת שקיוויתי שסיפורי המערב הפרוע יקומו לתחייה מול עיני, כולל שיכורים מתעופפים מדלתות הסלון וקלינט איסטווד בוהה במבט אדיש ואקדח מעשן בידו. ירדתי עם שאר הנוסעים במפגש הדרכים שבין הכביש המהיר לכניסה לעיירה, נשמתי את האוויר היבש והבטתי סביבי. טקילה הזכירה לי יותר מכל את ערד, עיר הולדתי שכוחת האל. הרגשה מוזרה. במבט ראשון המקום נראה סטנדרטי, שלא לומר רדום – עיירה קטנה, אנשים פשוטים, רחוב ראשי אחד, בתים נמוכים, צבעוניות אופיינית למרכז אמריקה. איפה התיירים? איפה ההסיינדות (האחוזות) המפורסמות? איפה השיכורים? איפה קלינט איסטווד? מוזג בבר במבשלת קוארבו. בעיירה אפשר למצוא הסיינדות של יצרניות טקילה גדולות ומפורסמות כקוארבו, סאוזה וטרס מוחרס לאחר שיטוט קצר ברחובות איתרתי מלון פשוט. בכניסה נמנם לו פקיד קבלה חביב ששמח לעזור, אבל שמח הרבה יותר לחזור למנוחת הצהריים. החדר שקיבלתי היה מרוהט בסגנון דירת רווקים בלויה, פוסטר של פֵּרות העונה על הקיר, בלקון משותף לכל החדרים ונוף מקסים המשקיף להרים הסמוכים. נזכרתי במטרת בואי לכאן: לשתות טקילה, לכתוב על טקילה, לראות שדות כחולים של אגבה ולהוריד את הקצב למינימום. זו לא צריכה להיות בעיה, בעיקר בסעיף הורדת הקצב. טקילה מציעה לאורחיה אטרקציות תיירותיות הקשורות בטקילה – מוזיאון טקילה, ביקור במבשלות טקילה וסיור בהסיינדות של החברות השונות הפזורות ברחבי העיר ובאזור כולו – בהן של חברות גדולות ומפורסמות כמו קוארבו, סאוזה וטרס מוחרס, וגם של לא מעט חברות קטנות ולא מוכרות. רציתי לצאת לסיור בהרים, לראות את שדות האגבה מקרוב. חשבתי שכדאי לגשת ללשכת התיירות הרשמית של העיירה, שנמצאת בכיכר המרכזית. לשכת תיירות? בוּדקֶה היא מילה נכונה יותר. לפעמים פתוח שם, ולפעמים לא. כרגע לא. בעודי מנסה לשווא לקבל תשובה חד־משמעית בעניין סיורים מאורגנים או אפילו בעניין שעות הפתיחה של המשרד לכדה מרחוק את תשומת לבי קבוצה של פועלים שחזרו הביתה, עייפים ורצוצים. אלה היו החִימָדוֹרֶס, קוצרי צמח האגבה, העובדים בשדות האגבה. כמה מהם עדיין סחבו על כתפיהם את הסכינים העגולות והייחודיות שבאמצעותן קוצצים את הצמח הגדול. תהיתי אם אוכל לראות אותם בפעולה. בספרדית בסיסית שאלתי כמה תושבים מקומיים איפה אוכל לפגוש חימדורס. רובם השיבו לי במבט תמה "למה אתה רוצה לפגוש חימדורס?", אך בסופו של דבר קיבלתי תשובה: בחמש בבוקר, ליד כיכר הכניסה לעיר. משם יוצאות ההסעות לשדות. פועלים בשדה האגבות. חום ולחות בלתי אפשריים חמש בבוקר, וקר למחרת היום, בחמש בבוקר בדיוק, עוד לפני שהציפורים העלו בדעתן לצייץ, יצאתי אל הכיכר המרכזית. בחוץ היה עדיין חושך והאוויר היה קר. עמדתי לבדי. המוניטין המקסיקניים על אודות אי־ההקפדה על לוחות זמנים לא נרכשו לחינם. אבל לאט לאט התחילו להתאסף הפועלים, מגיחים מהחשכה עם הסכין העגולה על הכתף, רדומים עדיין, כובע מצחייה מסתיר את פניהם, נעמדים בקבוצות, מעשנים ומדברים. עוד יום עבודה עומד להתחיל. פרצי צחוק עלו מהחבורה הגדלה והולכת. לא היה קשה להבין שהבדיחה היא אני, גרינגו שעומד בפינה בחמש בבוקר עם מצלמה ופנקס. תשומת הלב הוסבה ממני, לשמחתי, כשלכיכר הגיעו שתי בחורות, כנראה עובדות באחת מחברות הטקילה. ג'ינס צמוד, בושם מתוק, קול צייצני. גברים הם גברים בכל מקום, ולא משנה מאיפה באנו, כולנו דוברים את שפת המאצ'ו האוניברסלית. בתוך שנייה השתנתה האווירה. בטח שאני יכול להצטרף אליהם, אין שום בעיה. דקות אחר כך מצאתי את עצמי בטנדר עם עוד עשרים פועלים. מוזיקת רנצ'רה (הקאנטרי של מקסיקו) בקעה בווליום רצחני מרמקולים בגודל לא הגיוני והנעימה את זמנם של הנוסעים בדרך לשדות האגבה. אחרי נסיעה של עשרים דקות בשבילים הקטנים שחתכו את השדות הגענו לאזור העבודה. ירדנו מהטנדר, הפועלים הדליקו מדורה קטנה, ולאורה (ולחומה) אכלנו כריכים עם שעועית ואבוקדו. ארוחת בוקר של עמלים. הקבוצה התחלקה לשניים: החימדורס, שהיו הרוב בקבוצה, ניגשו לעבודה. ברצינות תהומית ובריכוז רב השחיזו את הסכינים והחלו לקצוץ בשיטתיות את עלי האגבה. יתר חברי הקבוצה, הקָרְגָדוֹרֶס (המעמיסים), העדיפו להתחיל את הבוקר עם סיגריה מגולגלת ומצב רוח רציני פחות. התפקיד שלהם – להעמיס את ליבות האגבה על המשאית אגב ניצול מרבי של המקום – מתחיל מאוחר יותר מזה של החימדורס ואינו מצריך ריכוז רב. קיצוץ עלי האגבה. עובד מיומן יכול לקצוץ את עלי האגבה, לעקור את הליבה מהאדמה ולהכינה לבישול בתוך פחות משש דקות אלה קוטפים, אלה מעמיסים האווירה בחלקו הראשון של יום העבודה היתה כמעט רומנטית, ולרגע שכחתי שהצטרפתי לחבורת פועלים קשי יום: אור מקסים של זריחה, מזג אוויר נעים וקריר, אווירת עבודה קיבוצית והרבה חוש הומור. לואיס, הליצן של החבורה, אלתר שיר שאת המשמעות שלו לא ממש הבנתי, אבל זיהיתי את השם שלי, את המילה fotografo ואת הצחוקים הפרועים שבאו מיד אחר כך. שיתפתי פעולה, צחקתי (אף על פי שהבדיחה היתה עלי) והמשכתי לצלם. רוב הפועלים צעירים יחסית. הפועלים המבוגרים יותר כבר מראים סימנים של שחיקה מוגברת ועייפות, על אף ההווי השמח ואחוות הפועלים השוררת ביניהם. עבודה בתעשיית הטקילה נחשבת עבודה מכובדת, עם משכורת יפה, תנאים סוציאליים טובים וביטחון כלכלי לאורך זמן, כך שלמרות הקושי הרב והשחיקה המהירה, איש אינו מתלונן. מלאכת עקירת ליבת האגבה מן הקרקע עוברת באופן מסורתי מאב לבן. קודם כל קוצצים את עליו הגדולים של הצמח בזהירות, שכן הקיצוץ מסוכן, ואחר כך עוקרים את הליבה הענקית מהקרקע. מכיוון שעלי האגבה קשים לקיצוץ, החימדורס נאלצים לשייף את סכיניהם בעזרת אבני השיוף הצמודות לחגורתם מדי שניים או שלושה צמחים. מפאת גודלו העצום של האגבה, שגובהו יכול להגיע למטר ויותר ומשקלו למאה קילוגרם, נדרשים לעקירתו שני חימדורס. חימדור מיומן יכול לקצוץ את עלי האגבה, לעקור את הליבה מהאדמה ולהכינה לבישול בתוך פחות משש דקות. שיטה מסורתית של העמסת האגבה. לכובע יש תפקיד חשוב אחרי שהחימדורס עוקרים את הליבות מעמיסים אותן הקרגדורס על משאית. ברגע שהמשאית מתמלאת עד תום, עושים הפסקה קטנה וממשיכים למשאית הבאה. יום העבודה מתבצע בשלושה סבבים, כל סבב נמשך כשעה, ובין סבב לסבב עושים הפסקה של שלושים דקות המוקדשת לאכילה ולצבירת כוחות. יום העבודה מסתיים ברגע שמתמלאות שש משאיות, ולא יאוחר מהשעה שתיים בצהריים, כי אז החום והלחות הופכים בלתי אפשריים. כשחזרתי העירה, עייף אך מרוצה, גיליתי שבודקה התיירות חזר לחיים. דיילת חביבה הציעה לי סיור בג'יפ להר הגעש הרדום הנקרא טקילן (Tequilan) וסיבוב בשדות האגבה שלידו. חייכתי ואמרתי לה שהיא הגיעה קצת באיחור. את החוויה של היום לא תוכל לארגן שום סוכנות נסיעות. מידע מעשי איך מגיעים? ממקסיקו סיטי נוסעים באוטובוס מהתחנה המרכזית הצפונית לגוודלחרה (Guadalajara), בירת חבל חליסקו (Jalisco), נסיעה שנמשכת כשמונה שעות, ומשם ממשיכים באוטובוס לטקילה (כשעתיים נסיעה). מה לראות? טיולים מאורגנים לשדות האגבה ולהר הגעש אפשר לארגן בלשכת התיירות שליד הכיכר המרכזית. כדאי לבקר במוזיאון הטקילה הרשמי (Museo Nacional del Tequila), הסוקר את ההיסטוריה של העיר, וללמוד על מקורות השם טקילה, על תהליך ייצור המשקה ועוד. כתובת: רחוב Ramon Corona 34. הכניסה בתשלום. כדאי גם לבקר בהסיינדות השונות: Cuervo – La Rojeña היא ההסיינדה המושקעת והידידותית ביותר; Sauza – La Perseverancia היא ההסיינדה היפה ביותר, ובה ציור קיר מרשים המספר את סיפור הטקילה. אפשר גם לבקר בהסיינדה del Refugio Herradura – Hacienda San Jose, הנמצאת בעיירה Amatitán, מדרום לטקילה. במבשלה זו שמרו על המבנה המסורתי של ההסיינדה בכך שהשאירו את בתי הפועלים בתוך המתחם. רוצים להכין מרגריטה או טקילה סנרייז? מתכונים למשקאות טקילה: טקילה – מתכונים קלאסיים טקילה, המשקה הלאומי של מקסיקו, משמשת להכנת מגוון מרשים של משקאות שמוגשים בברים ברחבי העולם. הנה מתכונים לשלושה משקאות טקילה קלאסיים לכתבה המלאה >

הפוסט טקילה: המשקה הלאומי המקסיקני הופיע ראשון במסע אחר