בשנים האחרונות גילינו יותר ויותר את מכמניו, יופיו וסודותיו, הבנו כמה הוא מיוחד, והתוודענו לסכנה שבהתייבשותו.

אם נמשיך בשבירת המיתוסים מהילדות, התברר בינתיים כי ים המלח כבר אינו נחשב להכי מלוח – קודמים לו אגם דון חואן באנטרקטיקה (אם כי יש הטוענים כי הוא גוף מים קטן מדי) ואגם עסל בג'יבוטי שהם מלוחים יותר, והוא אפילו לא המקום (היבשתי) הנמוך ביותר בכדור הארץ, כי התגלה מקום, גם כן באנטרקטיקה, מתחת לקרחון דנמן, שהוא בעומק של 3500 מטר מתחת לפני הים. אבל כל זה לא אומר שים המלח לא נשאר מקום פלאי וחשוב.
עוד מידע וכתבות על ים המלח ומדבר יהודה כאן

זריחה מעל הרי מואב. צילום: עמי בן בסט

קרני אור ראשון. צילום: אלה אל עמי

אי חדש שנולד עם ירידת המפלס בים המלח. צילום: עמי בן בסט

ים הולך ונעלם

ים המלח הוא שריד קטן לימה ענקית – ימת הלשון, שהיתה בשיאה לפני 25,000 שנה, ובחלק מהזמן הגיאולוגי היתה מחוברת לים התיכון (דרך עמק יזרעאל).

ירידת המפלס הדרמטית בעשרות השנים האחרונות, כ-120 ס"מ לשנה, ממש מדאיגה, אבל יצרה כמה תופעות לוואי ויזואליות, כמו הבולענים, נביעות של מעיינות מתוקים חלקם חמים, "הנהר הסודי" ועוד.

תזכורת לסיבות להתייבשות ים המלח: עצירת המים הבאים מנהר הירדן על ידי סכר דגניה והטיית מי הירמוך, ואידוי מוגבר בבריכות האידוי על ידי מפעלי ים המלח. יש כמה פתרונות מוצעים ובינתיים אף אחד מהם לא מיושם – כבר הרצל חלם על מנהרה מהים התיכון לים המלח, אבל הוא לא חשב על ירידת המפלס אלא על הפקת חשמל. הרעיון של תעלה ממפרץ אילת נגנז בעיקר בשל הסכנה לבעיות אקולוגיות. האפשרות האופטימלית היא כנראה הזרמת מים מתוקים (מותפלים?) בנהר הירדן, אפשרות יקרה ושאינה חפה מבעיות. בינתיים הים מתייבש, ובקצב מחריד.

שייט בים המלח

מפתיע שכמעט לא שטים בסירות ובספינות באגם הזה, ובעצם האפשרות נפתחה לקהל באופן תיירותי רק בשנים האחרונות.

אבל מתברר שעוד בתקופה ההלניסטית, לפני יותר מ-2000 שנה (שריד לנמל מהתקופה נותר בצפון ים המלח), ובוודאי בתקופות שלאחר מכן, היתה ספנות בים המלח. אז נהגו לאסוף את גושי האספלט הצפים, שהיו חומר יקר ששימש לאיטום ספינות, להכנת תרופות ולחניטת גופות. במפת מידבא מהמאה השישית הנמצאת בירדן, נראות שתי ספינות בים המלח, האחת נושאת מלח, והשנייה כנראה אספלט. יש עדויות נוספות לספנות עתיקה בים המלח, הכוללות עוגני אבן, ברזל ועץ. אגב באותה מפה מופיע ים המלח ללא הלשון, ויתכן כי זו עדות לכך שהמפלס היה גבוה הרבה יותר.

חקר ים המלח בעת החדשה התחיל במאה ה-18. הנוסע הגרמני אולריך יאספר זצן היה הראשון כנראה שהקיף את ים המלח. במאה ה-19 שט האירי כריסטופר קוסטיגן בסירה קטנה מהכנרת דרך נהר הירדן אל ים המלח וחקר את אזור הלשון, אך מת מהתייבשות (הכף הצפונית של הלשון נקראת על שמו – "כף קוסטיגן"). בהמשך, ב-1848 יצא וויליאם לינץ' בראש משלחת של הצי האמריקאי שערכה סקר ומיפוי מדויק של קרקעית ים המלח באמצעות מד-תהודה.

משלחת של הקרן הבריטית – PEF יצאה בתחילת המאה ה-20 בראשות מנהלה רוברט מקליסטר בשייט וסימנה על גבי סלע בחוף המצוקי את קו הגובה של ים המלח – 390 מ' מתחת לפני הים (העדות נותרה מעל כביש 90 של היום, מדרום לעינות צוקים-עין פשחה). הרישום שלהם חזר פעם בשנה במשך 13 שנה. מאז ועד היום ירד המפלס ביותר מ-50 מטר!

ב-1848 יצא וויליאם לינץ' בראש משלחת של הצי האמריקאי שערכה סקר ומיפוי מדויק של קרקעית ים המלח באמצעות מד-תהודה (ציור)

מסע בקיאקים

מוקדם בבוקר עם הזריחה, שעה 6:15, קבענו ונפגשנו עם המדריך ברוך צימרמן ליד משאבה P88, הנמצאת באזור היבש בין האגן הצפוני לאגן הדרומי, בערך מול מצדה. קרני אור ראשון הבליחו בין העננים שהסתירו לנו את השמש שעלתה (כנראה) מעל הרי מואב. אחרי הסבר מעניין על ים המלח וכוס קפה המשכנו אל מעגן הקיאקים, שחיכו לנו לחוף לגונה קטנה. יצאנו בחתירה מתונה, נזהרים ממי המלח הצורבים, לכיוון מזרח ואח"כ צפונה, תרים אחרי מוצאו של אחד מיובלי נחל צאלים.

היובל היה צר מאוד וחתור בתוך בוץ שחור טובעני, והשייט הרגיש ממש הרפתקני. ריח גופרית כבד מילא את אפינו ושיווה למקום יחד עם הבוץ השחור תחושה של גיהינום. לאחר חתירה מעט מאומצת העלינו את הקיאקים לחוף הנחל ועלינו בתוך בוץ עמוק לתצפיות מופלאות על הבולענים.

הגענו אל מעגן הקיאקים, שחיכו לנו לחוף לגונה קטנה ויצאנו בחתירה מתונה. צילום: אלה אל עמי

צילום: אלה אל עמי

צילום: אלה אל עמי

אחד המקומות היותר מרתקים בארץ המלוחה הזאת מצוי מזרחית למצדה באזור הדלתא של נחל צאלים – מהגדולים מנחלי מדבר יהודה. צילום: עמי בן בסט

צילום: עמי בן בסט

צילום: עמי בן בסט

צילום: עמי בן בסט

צילום: עמי בן בסט

צילום: עמי בן בסט

צילום: עמי בן בסט

טיולי "סודות ים המלח"

החברה עורכת טיולי שייט בקיאקים בים המלח וטיולים נוספים באזור:

• טיול לארץ הבולענים
• טיול לבולעני עין גדי והתגבשויות המלח
• טיול לנהר הסודי
• טיול לילי אל המעיינות החמים

לתיאומים ופרטים נוספים – 054-3036000
השייט מתאים גם לילדים – מעל גיל 10

אחד ממקבצי הבולענים באזור P88 בצילום לוויין, באדיבות גוגל

צילום: עמי בן בסט

הפוסט מסע קיאקים בים המלח הופיע ראשון במסע אחר

מנת תוכחה מוצדקת

כאשר יגאל מהמזנון הקטן ליד המחסום הצבאי בכביש 90 (צומת מצוקי דרגות) בים המלח שמע שהגענו עכשיו מהבולענים בחוף מינרל, הוא החל לגעור ולנזוף בנו במשך דקות ארוכות. האמת? נשמע קצת מפתיע לחטוף על הראש מאדם זר שהכרת אך לפני רגע, אבל אחר כך חשבתי שמוסכמות וגינונים חברתיים מקובלים אינם בהכרח תופשים במקום הצרוב והמלוח הזה, מה גם שהרווחנו את מנת התוכחה הזאת בצדק רב.

חוף מינרל שהיה פעם מתחם שוקק ועמוס מתרחצים ותיירי מרפא הוא היום אזור סגור ותחום עם גדרות ושלטי אזהרה. מזכיר לי לרגע את אזור 51 במדינת נבדה, ארה"ב, אותו מקום שמור ומסוגר בגלל הבסיס הצבאי הסודי המצוי בו. אבל זו כמובן רק אסוציאציה. חוף מינרל נסגר לא בגלל ניסויים סודיים ובוודאי לא עקב נוכחותם של חייזרים – כפי שנטען לגבי אזור 51. זה יכול להישמע מוזר אבל הסבה לכך היא טבעית; לפני כחמש שנים נפערו במקום שורה של בולענים, מה שהביא לסגירתו המוחלטת. עוד אשוב לכך.

הבולענים בים המלח הם סיפור מרתק. נכון להיום מדובר בכ-6,000-7,000 בולענים בממדים שונים שממשיכים להיפער לאורך חופו המערבי של הים בקצב של כמה מאות בשנה. יצירת הבולען היא תוצאה ישירה של מה שנראה כמשחק מקדים דרמטי המתרחש בתת הקרקע ונגרם כתוצאה מהירידה המתמשכת במפלס מי ים המלח. ירידת המפלס מביאה למפגש בין מי תהום מתוקים (וזרמי שיטפונות המגיעים מההרים שמסביב) לבין שכבות המלח במקום. המלח היבש הולך ונמס ושכבת החרסית הבוצית והאלסטית המצויה מעליו שוקעת אל החלל הנוצר מתחתיה, כשהיא מותירה חללים מעליה.

תהליך הקריסה נראה כעת בלתי נמנע. ניתן לתאר זאת גם כך: המפגש בין מי התהום והמלח – אי שם בעומק של בין מטרים אחדים לכמה עשרות מטרים, גורם לחללים באדמה לעלות כלפי מעלה כמו היו בועות אוויר קטנות המטפסות מתחתית אמבט כלפי מעלה. החללים הללו מתחת לשכבת הקרקע העליונה יביאו עם הזמן לסדקים וחרכים שילכו ויגדלו עד להתמוטטות הסופית ויצירת בולענים בגדלים כאלה או אחרים.

בחלק הצפוני של ים המלח, באזור חוף מצוקי דרגות מתקיימים להם באדמת המלח הסדוקה והמחורצת, ובסמוך לקו המים, מאות רבות של בולענים. במבט מהכביש (90) מלמעלה אפשר להבחין בבולענים שהפכו ברובם לאגמי מים קטנים וגדולים הניזונים מהים. המראה קסום. הכימיה של המים, המלח והמינרלים השונים משווים להם צבעים עזים הנעים בין צבעי האפור, התכלת והטורקיז. אם מביטים היטב נראה כי לכל בולען צבע משלו. הנוף מזמין לרדת ולטעום.

לאחר שתקראו את השלט הזה (בתמונה) הבחירה בידכם. החלטתם לרדת, תוכלו להחנות את הרכב בחניון קטן הנמצא לא הרחק מהמחסום הצבאי. כל מה שצריך לעשות כעת זה לאתר את אחד מהנתיבים שנכבשו זה מכבר על ידי הולכי הרגל בעבר, ולרדת למטה בזהירות.

ארץ הבולענים אינה מקום לשוטט בו ובכל זאת למרות הסכנה המתמדת של שקיעת הקרקע הפך האזור הזה עם השנים לאתר שוטטות מבוקש וגם לארץ מפלט של מתבודדים ונוודים הנוטים את אוהלם במקום. ביום שהגענו, רגע לאחר הסרת מגבלת המרחק בסגר הקורונה השלישי, יכולנו לראות קבוצות של מטיילים, כולל משפחות עם ילדים שהסתובבו להם בין הסדקים, תעלות המים והבורות, אולי כהתרסה, אולי כאקט של שחרור כנגד המציאות שכפתה עלינו המגיפה ההיא. מנקודת מבט כזאת אפשר לומר כי אין מקום טוב יותר מאשר האזור הפראי והיפיפה הזה לפרוק מסיכות ולנשום את ריח המלוח. הבולענים כאן וותיקים ויציבים ואין כאן חדשים", הסביר לי אחד מהם שנשא תינוק בתרמיל קטן שהיה הדוק לגופו.  מה זה אומר? זה לא אומר כלום.

ברוכים הבאים אל חוף הרפאים

חזרה כמה קילומטרים דרומה לשם, בחוף מינרל, מה שהיה פעם אחד החופים היותר ידועים ויותר עמוסים של הים הזה, הסיפור שונה בתכלית. "מינרל" היה חוף ציבורי שהופעל על ידי קבוץ מצפה שלם וכלל מגוון רחב של גודי'ז שהגיעו היישר מים- המלח, לרבות בריכת מי גופרית חמים, בוץ מרפא, מקלחות חוף, מתקני עיסוי, חנות מוצרי קוסמטיקה וספא וקפיטריה גדולה.

הנה מה שמספר אתר אינטרנט פעיל על מה שיש (היה) בו: "חוף מינרל שוכן סמוך לקיבוץ מצפה שלם ומציע בילוי באווירה פסטורלית ורוגעת והנאה מלאה מסגולות המרפא של ים המלח. החוף יושב על מפרץ טבעי יפהפה ומציע בוץ טבעי, בריכת מי גופרית תרמו-מינרלים ומקלחות חוף עם מים טבעיים. ברחבי החוף פזורים כיסאות ים, שולחנות ושמשיות, ובסמוך תמצאו גם חנות גדולה של מוצרי ים-המלח, קפיטריה, מזנון חוף, מלתחות, מקלחות ושירותים".

בשנת 2015 כאמור, נגמר הכל. בולענים שנפערו באזור החנייה לרבות חור מבהיל במיוחד שנפער מתחת לבריכת הגופרית גרמו לקריסה של תשתית החשמל ומבנים נוספים. הבולענים, אולי ניזונים גם ממימי נחל החצצון הזורם בסביבה, היו מהירים והרסניים ולמפעילי המקום לא נותרה כל ברירה. עניין בהחלט לא נעים. חוף מינרל, על פי מנהליו, אנשי מצפה שלם, היה מקור פרנסה עיקרי של הקיבוץ. בשנת 2014 לדוגמא הגיעו למקום כ-25 אלף מבקרים.

זה הרגע שאתה גם שואל את עצמך האם להתקרב למקום ולהסתכן בעימות ישיר עם מה שקורה שם מתחת?

ירדנו מהכביש כדי לנסות ולהעיף מבט בחוף שאיננו. לשם כך טפסנו על סוללת עפר קטנה כדי להתבונן מרחוק. במקום הייתה דממה מוחלטת, כמעט מאיימת. המראה, כמו היה לקוח מתמונות של עיירת רפאים. יכולנו להבחין בכמה מבנים קטנים שעדיין העומדים על תילם, לצד שורה ארוכה של מה שנראה כערמות של פסולת, עצים, גדרות, וקירות שהתמוטטו כאילו עבר המקום סוג של הרעשה ארטילרית. תהליכים אלימים מתרחשים בסביבה מידי יום ביומו והם חלק מהשגרה של הטבע הדינמי של כדור הארץ. כאשר הם קורים בבית שלנו, הספור הזה נראה אחרת לגמרי.

ראינו גם מכתשים עגולים במשטחי האספלט, מה שהתברר מאוחר יותר כרחבת החנייה של החוף. לרגע היה נדמה כאילו היינו צופים בטלסקופ בקרקע הירח המחוררת כתוצאה מפגיעות אסטרואידים. זה היה גם הרגע שבו שאלנו את עצמנו: האם להתקרב למקום? האם להסתכן בעימות ישיר, שיכול להיות גם קטסטרופלי, עם התהליכים הדינמיים שקורים שם בתת הקרקע? השאלות האלו נוגעות, נדמה, באוסף של מונחים, כגון, סקרנות קיצונית, יצר הגילוי ואולי גם מציצנות, המעורבים יחדיו עם סיכון, חוסר אחריות, פזיזות, וכד'.

ואז, בהחלטה של רגע, כמו נסמכים על אותו משפט זן שאומר משהו כמו: "קפוץ והרשת תופיע" (Leap and the net will appear), ירדנו אל המקום*. ההליכה במקום היא חוויה מוזרה. הכל נראה כל כך שקט ויציב. ממש לא מסתדר עם מראה עץ הדקל הענק שקרס, עם הגדר שהשתטחה ו…עם החורים המטורפים הללו.. הנה כמה תמונות המדברות בעד עצמן:

קשה קצת לסכם את סיפור המסע הזה. ירידת המפלס הנמשכת של ים המלח הנגרמת בגלל הקטנה הזרימה של מי הירדן ובגלל ובעיקר כתוצאה משאיבת המים האגרסיבית של מפעלי האשלג, היא מן הסתם הספור האמיתי. הבולענים – אחת מדרכי התגובה של הטבע לשינויים בקו המים, ימשיכו להיווצר. הנה כמה כלים למעקב שמספק המכון הגיאולוגי, ביניהם: מפת היתכנות לשקיעות קרקע והופעת הבולענים כאן, וגם מערכת ניטור אינטארקטיבית שאמורה להתריע כנגד קריסות, כאן.

ובאשר לחוף מינרל, פסענו פה ושם בין השרידים שנותרו ולקחנו כמה תמונות. עוד כמה שנים בהחלט יתכן שגם העדויות הללו יעלמו כלא היו. אחר כך טיפסנו חזרה לכביש ונסענו לשתות קפה אצל יגאל.

אזהרה: חוף מינרל סגור לביקורים ומסוכן מאוד. אין לראות בדברים כאן המלצה מכל סוג שהוא לרדת ולבקר באזורי הבולענים בים המלח, ובוודאי לא בחוף מינרל. כל מי שעושה זאת, עושה זאת – כמו שכתוב בשלטים – על אחריותו בלבד.

הבלוג של עמי בן בסט

הפוסט מסע לארץ החורים השחורים: ביקור מפחיד בבולענים הופיע ראשון במסע אחר

הגן הלאומי מצדה

זהו אחד האתרים ההיסטוריים החשובים ביותר בארץ, שסוד הקסם שלו נובע לא רק מהסיפור ההיסטורי אלא גם ממיקומו, בראש מצוק מבודד המשקיף על ים המלח ומדבר יהודה. המלך הורדוס, שהתרשם מהמקום, בחר להקים בו מבצר מלכותי מפואר. בתקופת המרד הגדול, מצדה היתה המעוז האחרון של המורדים  והפכה סמל למאבק ולשאיפה לחירות. במצדה יש כמה מוקדי עניין בולטים, בהם הארמון הצפוני של המלך הורדוס, שהשתרע על שלושה מפלסים ונבנה בהשפעה הלניסטית ורומית. במתחם הארמון אפשר להתרשם משרידי האולמות, מהפסיפסים היפים ומציורי הקיר. מוקדי עניין נוספים הם שרידי בית כנסת מימי בית שני, בית מרחץ רומי ובורות המים.

הזריחה ממצדה. שווה לקום מוקדם מאוד כדי לראות את המחזה המרהיב | צילומים: שאטרסטוק

העלייה למצדה היא חלק מהחוויה. לאוהבי הליכה, שלא נרתעים מעלייה תלולה, מומלץ לטפס בשביל הנחש, שביל צר ומפותל שממנו נשקפים מראות יפים של ים המלח והמדבר. אם השכמתם קום לפני הזריחה, מצפה לכם חוויה בלתי נשכחת. אפשר, כמובן, להגיע למעלה גם ברכבל. כך או כך, התצפית שמחכה לכם למעלה היא לא פחות ממדהימה. במצדה פועל מוזיאון עם ממצאים שהתגלו במקום ובשעות החשכה ניתן לצפות במופע אורקולי מרשים.

תצפית מלמעלה על המבצר במצדה

הר סדום ונחל פרצים

הר סדום הוא הר מלח הממוקם בדרום מדבר יהודה ומזדקר לגובה 240 מטרים מעל פני ים המלח. זהו אחד המקומות המיוחדים בארץ, עם גאולוגיה ייחודית, גבעות חוואר לבנות-אפרפרות ונופי מדבר מפעימים. המלח המתמוסס יצר בהר מערכת מסועפת של ארובות, מנהרות ומערות, בהן מערת מלח"ם ומערת סדום, אבל בשל סכנת התמוטטות הכניסה למרביתן אסורה.

נחל פרצים. המים והמלח פיסלו שלל צורות בסלעי החוואר | צילום: נירית האן, מתוך אתר פיקיויקי

בסמוך נמצא נחל פרצים, ממנו נשקף מראה יפה של ההר. נחל פרצים מנקז את מישור עמיעז, הממוקם בין הר סדום למצוק ההעתקים, וקרקעיתו מורכבת מסלעי חוואר הלשון, שצבעם לבן-אפרפר. הטיול הרגלי עובר בערוץ הנחל הצר (יבש במרבית ימות השנה), שעליו סוגרים קירות בגובה 40-30 מטר, בהם ניתן להבחין בצורות השונות שיצרו המים. ישנם כמה מסלולים בנחל, נמליץ  כאן על המסלול המעגלי הקצר שאורכו כשני קילומטרים והוא מתאים גם למשפחות. הטיול בנחל יפה במיוחד בלילות של ירח מלא, כשאורו מאיר את החווארים וחושף את שלל הצורות שבהם. בתוך ערוץ הנחל נמצאת מערת הקמח, שהכניסה אליה סגורה בשל סכנת התמוטטות.

שמורת עין גדי

שמורת עין גדי היא נווה מדבר בבקעת ים המלח, עם שני נחלים יפים הזורמים כל השנה – נחל דוד ונחל ערוגות.

נחל דוד. מסלול יפהפה שלאורכו כמה מפלים הנופלים לתוך בריכות שניתן לרחוץ בהן. המרשים מכולם הוא המפל העליון, מפל דוד. בשמורה כמה מסלולי טיול, בהם מסלול למשפחות שאורכו כקילומטר וחצי, המוביל למפל דוד. המסלול מוצל כמעט לכל אורכו ובדרך אפשר לטבול בבריכות שקירותיהן מכוסים בשערות שולמית. מסלול נוסף מוביל למערת דודים שבראש המפל. מלבד צמחייה ושפע של מים יש סיכוי טוב להיתקל ביעלים ובשפני סלע.

יעלים שותים מים בשמורת עין גדי

נחל ערוגות. אחד מהגדולים והיפים שבנחלי מדבר יהודה. לאורך המסלול (אשר חלקו הראשון חשוף לשמש) יש מעיינות ובריכות טבעיות עם צמחיית נחלים. גולת הכותרת היא המפל הנסתר, מפל יפהפה שנופל לתוך בריכה רדודה, שמימיה הקרירים מהווים מפלט הולם מחום האזור. גם כאן אפשר לראות יעלים ושפני סלע וכן מיני שונים של ציפורים ועופות דורסים.

מפל בשמורת עין גדי. נווה מדבר עם שפע של מים וצמחייה

חופי ים המלח

אחרי שאימצתם את הרגליים, כדאי לתת להן מנוחה, וחופי ים המלח הם מקום מצוין לעשות זאת. בין החופים המומלצים באזור: חוף נווה מדבר, חוף מטופח עם מדשאות, מיטות שיזוף, מלתחות, מסעדה ושפע של בוץ שחור טבעי; חוף עין בוקק, חוף חולי מסודר עם מפרצי רחצה וטיילת יפה; וחוף קלי"ה, חוף נעים עם כרי דשא, סככות צל, מסעדה וחנות למוצרי קוסמטיקה מים המלח.

ציפה נעימה בחוף קלי"ה שצפון ים המלח | צילום: GuilhermeMesquita / Shutterstock.com

איפה ישנים?

אכסניית אנ"א עין גדי ממוקמת מול תמונת נוף בראשיתית מרהיבה של ים המלח וצוקי מדבר יהודה ומהווה בסיס מצוין לטיולים באזור. באכסניה 87 חדרים המתאימים ליחידים, זוגות, משפחות וקבוצות. כל החדרים בהירים, נקיים ונעימים, עם חדר רחצה ושירותים. החדרים ממוזגים ויש בהם כל מה שצריך בתום יום טיול: מקרר, טלוויזיה וערכת קפה. באכסניה יש חדרים פרטיים לזוגות ומשפחות וחדרי מעונות המתאימים לקבוצות. בחלק מהחדרים יש מרפסת, שממנה תוכלו להשקיף על ים המלח ועל הזריחות המפורסמות של מדבר יהודה.

נוף של ים המלח מאכסניית אנ"א עין גדי

אחד הדברים שמייחדים את אכסניית אנ"א עין גדי הוא שיש בה אגף מונגש, המתאים לנכים ולאנשים עם מוגבלויות. החדרים באגף הזה מצוידים בדלתות רחבות, מעברים נוחים לכיסאות גלגלים וחדרי רחצה מתאימים לבעלי מוגבלויות. בחדר האוכל המרווח של האכסניה מוגשת ארוחת בוקר ישראלית עשירה (כלולה במחיר) עם סלטים, פירות, דגנים ומנות חמות. בהזמנה מראש אפשר לקבל ארוחת צהריים ארוזה לטיול. בנוסף, האורחים נהנים מ-WiFi ללא תשלום ויכולים להשתמש במגרש הכדורסל. באכסניה יש בית כנסת. למידע נוסף על אכסניית אנ"א עין גדי לחצו כאן >>

חדר עם נוף באכסניית אנ"א עין גדי

אכסניית אנ"א מצדה תשכיח מכם את כל מה שידעתם על אכסניות נוער מתקופת טיולי בית הספר. האכסניה שוכנת במבנה מרשים שמשתלב היטב עם הסביבה, עם תצפית נפלאה לים המלח ולמדבר. האכסניה מציעה תנאים טובים במיוחד, מחדרים נוחים ועד בריכת שחייה גדולה, שמהווה מקום מפלט נעים מחום המדבר. המיקום של האכסניה, בסמוך לגן הלאומי מצדה, אידיאלי למי שרוצה לטפס למצדה עם הזריחה.

מרפסת משקיפה על המדבר באכסניית אנ"א מצדה

באכסניה יש חדרים זוגיים ומשפחתיים, כולם ממוזגים, עם מקלחת ושירותים, ארון בגדים, שולחן כתיבה, טלוויזיה, מקרר וקומקום חשמלי. יש גם חדרי מעונות לקבוצות. בחדר האוכל מוגשת ארוחת בוקר מגוונת עם לחמים, פירות, ירקות, גבינות, ביצים, דגני בוקר ועוד. למידע נוסף על אכסניית אנ"א מצדה לחצו כאן >>

הבריכה באכסניה במצדה. מקום מושלם להתקרר מהחום המדברי

הנהר הסודי של ים המלח

הפוסט טיולים באזור ים המלח ומדבר יהודה הופיע ראשון במסע אחר

צילום ועריכה: שחר אל עמי

המסע החל מנחל אוג ליד קיבוץ אלמוג באיזור יריחו. הנחל זרם יפה. בהמשך דרומה צפינו על מפלי נחל קדרון תחתון, מפלים יפים אבל… מסריחים, הנחל מביא איתו שפכים מאיזור ירושלים, והגיע הזמן להסדיר את הנושא הכאוב. נסענו עוד דרומה וצפינו על נחל דרגה השוצף, שהכניס לים המלח שובל ארוך מאוד של סחף חום ויפהפה. יכולנו להגיע עד נחל ערוגות ליד עין גדי, הנחל פרץ את הכביש העוקף לאיזור הבולענים שנבנה לפני מספר שנים, וחסם אותו לגמרי בזרימה חזקה מאוד.
כדי להגיע לברכת צפירה בנחל צאלים היה צורך לעשות מעקף גדול. אבל מפל נחל צאלים הוא אולי המרשים ביותר כאשר הוא זורם, והוא זרם במלוא עוזו.

הפוסט שטפונות במדבר יהודה הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט ים המלח בתמונות הופיע ראשון במסע אחר

אזור ים המלח הוא אחד המיוחדים בארץ, ולמעשה מעטים המקומות הדומים לו בעולם. האזור מציע שילוב נהדר של נוף דרמטי, נאות מדבר מוצלות שבהן אפשר לטייל לצד נחלי מים מתוקים ולצפות בבעלי חיים בסביבתם הטבעית, אתרים ארכיאולוגיים מרתקים וגם אפשרויות מנוחה ורגיעה במקום הכי נמוך בעולם. בסתיו, כשחום הקיץ מאחורינו, יפה במיוחד לטייל כאן.

באזור מדבר יהודה ודרום ים המלח יש מסלולי טיול שונים ומגוונים, רובם מתאימים לאוהבי הליכה, חלקם למטיבי לכת. משפחות שאוהבות לבלות בחיק הטבע ולא חוששות מהליכה, גם אם היא מאתגרת לפעמים, יגלו חבל ארץ מלא עניין והפתעות. מתוך מסלולי הטיול הרבים באזור ים המלח ליקטנו כמה יפים במיוחד:

נחל זוהר
טיול בערוץ קניוני, המתאים לכל המשפחה, במסלול שרובו קל, עם כמה קטעים תלולים. יתרונו של המסלול בכך שהוא מתחיל סמוך לכביש ומיד כשיורדים מהרכב אפשר להתחיל ללכת בו ולשקוע בשלווה המדברית המופלאה. ההליכה בשביל נוחה ונשקפים ממנו נופי ים המלח. המסלול עובר לצד תוואי קדום שקישר בין הים התיכון לים המלח ואשר לאורכו נבנו מצודות ותחנות מכס – שרידים של שתיים מהמצודות האלה פוגשים במהלך הטיול. אורך המסלול 1.5 עד 3 ק"מ (אפשר ללכת הלוך חזור באותה הדרך או להקפיץ רכב למצד זוהר), משך ההליכה כשעתיים, למרות שהקניון מוצל ברובו, לא מומלץ ללכת כאן בשעות החמות של היום ואסור לטייל בנחל כשיש סכנת שיטפונות.

מצד זוהר, שרידים של מצודה עתיקה בנחל זוהר | צילום: ליאור גולגר, cc-by sa 3.0

נחל בוקק
טיול שופע מים בלב מדבר יהודה, כולל מפל גדול וקניון עמוק ומרשים. הטיול מתאים למשפחות חובבות הליכה, והוא כולל טיפוס תלול וירידה בסולם מדרגות. בדרך עוברים שרידים של חווה מהתקופה החשמונאית ומצד מהתקופה הביזנטית, ממנו יש תצפית מקסימה על בקעת ים המלח. אורך המסלול כ-3 ק"מ והטיול אורך כשעתיים. יש גם מסלול קצר וקל יותר, שאינו כולל מכשולים (בשביל המסומן בשחור).

מפל בנחל בוקק | צילום: דן ברברי

שמורת עין גדי
שמורת עין גדי היא נאת המדבר הגדול בישראל והטיול בה עובר לצד נחלים שמימיהם זורמים כל השנה, מעיינות ומפלים, ומזמן מפגשים עם בעלי חיים בסביבתם הטבעית, בעיקר יעלים ושפני סלע, אבל גם זאבים, שועלים ועטלפים חיים כאן. ואם תרימו עיניים לשמיים תראו להקות של טריסטרמיות ועופות דורסים, בהם נשרים הדואים מעל בחיפוש אחר טרף. בנוסף לאתרי הטבע, יש כאן גם שרידים של מקדש קדום, סמוך למעיין עין גדי, המיוחס לתקופה הכלקוליתית. אפשר לטייל בשמורה, אשר נמצאת במצוק ההעתקים, כ-50 ק"מ מערד, במשך שעה-שעתיים או להקדיש לה יום שלם – אם זמנכם מוגבל לכו לאורך נחל דוד עד למפל.

יעל בקצה המצוק. טיול בשמורת עין גדי מהווה הזדמנות מצוינת לפגוש את דרי המקום ההולכים על ארבע והמעופפים

שמורת עין גדי, נאת מדבר שופעת מים וצמחייה

מעלות עין גדי
חמישה שבילים תלולים מתפסים ממעיין עין גדי לרמת מדבר יהודה: מעלה הר ישי, מעלה עין גדי, מעלה בני מושבים, מעלה צוריה ומעלה האיסיים. ההליכה בשבילים אלו היא למטיבי לכת בלבד, ואין לטייל בהם בקיץ, כאשר יש עומס חום כבד.

שבילי הליכה באזור ערד
בשנים האחרונות סומנו שבילי הליכה רבים היוצאים מערד ביוזמת תושב העיר, דב פוניו. אפשר לצאת בהם למגוון גדול של טיולי הליכה ברמות קושי שונות ומשך טיול משתנה – משעתיים ועד יום שלם. בעונת הסתיו יפה במיוחד לטייל בשביל החצבים (שביל כחול) העובר בשוליה הדרומיים של ערד וחולף דרך נופים מדבריים עמוסים בפריחת חצבים – מסלול קצר וקל, מתאים למשפחות. נופי המדבר מלווים את המטיילים במסלול היפה, היוצא מהעיר, לנחל כידוד מצפה יואב, משם יש תצפית מרשימה במיוחד.

טיול באחד השבילים היוצאים מערד – ממצפור גורני למאגורת כידוד | צילום: דב פוניו

חווארי מצדה
שביל קצר ונוח להליכה העובר בין בתרונות החוואר שלמרגלות מצדה. את הטיול מלווה מראה סלע חוואר הלשון, שהרוח המים עיצבו בו נקיקים וסדקים והחליקו אותו לגבעות עגלגלות. יפה במיוחד ללכת כאן גם בלילות של ירח מלא. אפשר ללכת במסלול מעגלי שיוצא מרחבת החניה המזרחית של גן לאומי מצדה (שביל ירוק) או במסלול קווי (ירוק ושחור) שמסתיים בצומת מצדה על כביש 90 – כיוון שאין מקום נוח להשאיר בו רכב בסוף הדרך, מטייל אחד יחזור לרכב שהושאר בתחילת המסלול ויביא אותו לנקודת הסיום. אורך המסלול כ-2 ק"מ והוא מתאים למשפחות.

שביל הנחש ושביל הסוללה
אל מצדה, אחד האתרים המפורסמים והמרשימים באזור ים המלח, אפשר להגיע בקלות ובנוחות ברכבל. אבל מי שרוצה להוסיף אתגר לביקור, יכול לטפס אל האתר באחד משני שבילי הליכה: שביל הנחש או שביל הסוללה (אפשר לעלות לאתר באחד מהם ולרדת בשני או לשלב נסיעה ברכבל והליכה). שביל הנחש, המטפס על הדופן המזרחית של ההר, הוא התלול והמאתגר יותר מבין השניים. במהלך ההליכה בשביל הנחש יתגלו לפניכם תצפיות נהדרות על חוארי מצדה, ים המלח והרי מואב. כיוון שהוא נפתח לפני הזריחה, אם אתם חרוצים, תוכלו להגיע לכאן עם שחר ולזכות במראה קסום של הזריחה מעל ים המלח. שביל הסוללה קצר משביל הנחש וההליכה בו קלה יותר. הוא יוצא (או מסתיים) ברחבת החניה המערבית של הגן הלאומי.

מטיילים בשביל הנחש. מי שישכים קום יזכה לצפות בזריחה מדברית מרהיבה

טיול למטיבי לכת בנחל צאלים
נחל צאלים, אחד היפים בקניוני מדבר יהודה, מציע כמה מסלולי הליכה, כולם מתאימים רק למטיבי לכת – יש להצטייד במפת סימון שבילים 11, דרום מדבר יהודה. אחד המסלולים הקלאסיים בנחל הוא מסלול מעגלי של 10 ק"מ בנחל צאלים התחתון שעובר בין מעיינות, מצוקים ונופים יפהפיים. המסלול כולל עליות וירידות והליכה באזור המכונה "גיא הסלעים" שבו סלעי ענק המחייבים לעיתים טיפוס ומעבר ברווחים צרים שבין הסלעים.

נחל צאלים, למטיבי לכת בלבד  

איפה כדאי ללון?
אכסניית עין גדי
במקום הכי נמוך בעולם תרגישו על גג העולם, עם נופי ים המלח ומדבר יהודה. במרחק קצרצר מאתרים היסטוריים, כמו מצדה, מערות קומראן ובית הכנסת העתיק בעין גדי, משמורת עין גדי שופעת המים ומסלולי טיול מדבריים נהדרים, תוכלו ליהנות מחדרים בהרכבים שונים, ארוחת בוקר כשרה הכלולה במחיר וגישה חופשית לאינטרנט אלחוטי. בבית ההארחה בעין גדי יש 88 חדרים, מהם 18 באגף המונגש החדש, בהם חדרי אירוח ליחידים, לזוגות, לקבוצות ולמשפחות. החדרים ממוזגים וכוללים חדר רחצה צמוד, מקרר מטיילים וערכת קפה. בחלק מהחדרים יש מרפסת פרטית עם נוף נפלא לים המלח. ממקומות רבים בשטח האכסניה נשף הנוף המרהיב של ים המלח וצוקי מדבר יהודה והמשכימים קום יכולים לחזות בזריחות מדהימות.

מרפסת מול ים המלח באכסניית עין גדי

עוד באכסניה – חדר טלוויזיה, מגרש כדורסל, ארוניות אחסון, מכונות שתייה קרה, מערכת קולנוע וחדר תפילה. ארוחת הבוקר, הכוללת סלטים, פירות, דגנים ומגוון מנות חמות, כלולה במחיר החדר.

אכסניית ערד
האכסניה נמצאת במיקום מצוין, שקט ופסטורלי עם נופים מדבריים ייחודיים ועם זאת במרחק הליכה מהתחנה המרכזית של ערד ובמרחק נסיעה קצר משלל אתרים ומסלולי טיול. באכסניה 53 חדרי אירוח, כולם חדשים ובאיכות גבוהה. כל החדרים ממוזגים, עם מקלחת צמודה, מקרר מטיילים, טלוויזיה, אינטרנט אלחוטי בחינם וערכה להכנת קפה או תה. האכסניה נגישה לאורחים עם מוגבלויות ויש חדרים המאובזרים לנכים. ארוחת הבוקר כלולה במחיר ובהזמנה מראש אפשר לקבל ארוחות צהריים ארוזות, לפיקניק מושלם בחיק הטבע. בנוסף, האכסניה כוללת חדר טלוויזיה, מגרש כדורסל, מכונות שתייה וחטיפים, מועדון וחדר תפילה.

אכסניית ערד מוקפת בצמחייה, במרחק קצרצר מנופי מדבר ייחודיים

פרטים נוספים על האכסניות של אנ"א, כולל מבצעים ופעילויות מיוחדות, תמצאו בקישור הבא >>

הפוסט טיולים בדרום ים המלח הופיע ראשון במסע אחר

הגעתי לים המלח כמעט מהצד השני של העולם, מעיר הנקראת לי וינינג (Lee Vining) בהרי קליפורניה, מימה אחות שנקראת אגם מונו (Mono Lake), שמימיה הוסטו לטובת מי שתייה לאוכלוסיית לוס אנג'לס. לאחר שנים רבות של מאבק הצלחנו להגן על אגם מונו ובתי הגידול הטבעיים שסביבו תוך כדי שמירה על צורכי המים של תושבי לוס אנג'לס. באתי לכאן לחלוק איתכם את ההיסטוריה של המאמץ להגן על אגם מונו ולהציע כיצד הלקחים שלמדנו במונו יכולים לעזור בעבודה הקשה העומדת לפניכם כאן, בים המלח.
ים המלח נמוך בהרבה מפני הים. אגם מונו, לעומת זאת, נמצא אלפיים מטר מעל האוקיינוס ומדי שנה מכסות אותו סופות חורף בשמיכת שלג. בכל זאת, שתי הימות ממוקמות באזורים צחיחים. אגם מונו נמצא מזרחית לרכס הסיירה נבדה

כמו בים המלח, גם באגם מונו עלתה הטענה שמאוחר, מסובך, יקר ולא מציאותי לעשות משהו. וכמו שאני מקווה שנראה בים המלח, קואליציה של קבוצות דחפה, מצאה תשובות והצילה את האגם

(Sierra Nevada). כמו ים המלח, אגם מונו הוא אגם סגור: בשל הגיאולוגיה של האזור, נחלים זורמים לתוך האגם אבל לא ממנו החוצה. כתוצאה מכך, במהלך שנות קיומו של האגם, כמיליון שנה, הצטברו בו מלחים והפכו אותו למלוח פי שניים וחצי מהאוקיינוס. בהשוואה למליחות ים המלח מדובר בחלק צנוע – אחד חלקי ארבעים – אך די בכך ליצור מערכת אקולוגית ייחודית.
האגם מלוח מכדי שיתקיימו בו דגים. במקום דגים מתקיים בו שפע של אצות וכן מין מיוחד של זמרגל המליחות (סרטן) בשם Artemia monica. טריליונים של סרטנים כאלה ממלאים את מי האגם, ויחד עם זבובונים רבים לאורך קו החוף הם מהווים אספקת מזון בלתי נפסקת לציפורים נודדות ומקננות. ואכן מיליוני ציפורים מבקרות במקום. פלגי הנחלים של מונו מתפתלים למטה מפסגות בגובה 3,700 מטר ונושאים שלג שנמס ומגיע אל האגם. לאורך נתיביהם פרחו בעבר יערות עשירים, דגים שגשגו במימיהם וציפורי שיר קיננו לאורך גדותיהם.
ערוצי הזרימה הם בעלי משמעות אקולוגית יוצאת דופן מכיוון שהם מספקים בית גידול לח ומיוער, שהוא נדיר ביותר במדבר הגבוה והצחיח של האזור. המים של ארבעה נחלים הוסטו כדי למלא את צרכיה של לוס אנג'לס, מה שהרס את בית הגידול במורד הזרימה.
לא רק האגם עצמו נהרס, אלא גם היובלים שמזינים אותו, בתי הגידול העשירים שהם מקיימים, הציפורים הנודדות דרך האזור ובעצם כל האקולוגיה של אגן ההיקוות. אותו דבר נכון גם כאן, כאשר אנחנו מדברים על הצלת ים המלח.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד אסיה,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

חיים חדשים לאזור נדיר
בתחילת המאה העשרים קנתה לוס אנג'לס את זכויות המים באגם מונו וב־1941 החלה להסיט מים אל מוביל המים שלה. זמן קצר לאחר מכן התייבשו היובלים העיקריים של האגם לחלוטין, ומפלס האגם החל לרדת בעקביות עד שאיבד 15 מטר (מחצית מנפח האגם). המליחות הוכפלה עד מאה גרם לליטר.
חיי הטבע הושפעו במידה רבה ועמדו בפני הרס. ציפורים שקיומן תלוי במערכת האקולוגית במהלך מסעות נדידה היו בסכנה. כמו בים המלח, כלכלה על בסיס נופש שתלויה באגם היתה בסכנה בשל הרס המקום שנופשים נהגו לנסוע אליו. כמו בים המלח, עלתה הטענה שמאוחר מדי, מסובך מדי, יקר מדי, לא מציאותי מדי, לעשות משהו. וכמו שאני מקווה שנראה בים המלח, קואליציה של קבוצות דחפה, מצאה תשובות ועיצבה חיים חדשים לאזור נדיר, מיוחד ובעל משמעות אקולוגית גורלית.
על החולצות הראשונות של פעילי המאבק באגם מונו היה כתוב "אגם מונו – הוא ראוי להצלה". הבחנתי בקריאה דומה כאן: "להציל את ים המלח". הביטוי הזה, "ראוי להצלה", מסכם הרבה מהאתגר: לשכנע אנשים שיש כאן משהו בעל ערך שיאבד. לאחר שאנשים מבקרים באגמים, לאחר שהם חווים אותם, הם נדהמים ומתפעלים. וכשאכפת להם מהם הם רוצים להגן עליהם.

עמודי אבן. בעבר היו מכוסים במים עד ראשיהם צילום: באדיבות GNF – Global Nature Fund

אז מה עבד באגם מונו?
אני רוצה להציג שלושה מרכיבים שהביאו בסופו של דבר להצלת האגם. ראשית, מחקר מדעי. שנית, הסברה, ושלישית, אסטרטגיה ארוכת טווח להצלת האגם.
ראשית, נעזרנו במחקר מדעי כדי להדגיש את חשיבותם של נושאים שונים באגם. בין השאר, בוצעו מחקרים על נדידת הטבלן הבינוני (Podiceps nigricollis) ועל משטחי המלח הנרחבים שנוצרים בתחתית האגם המתייבש ועלולים לגרום לסערות אבק רעיל.
מחקרים אלה אפשרו לנו להדגיש מדוע האגם ראוי להצלה ומה הבעיות שיצרה שאיבת המים. המדע גם אפשר לנו לנסח עמדה במונחי "העולם האמיתי" לגבי הפתרון לבעיה. ודאי שהפתרון היה מים, אבל כמה מים? הוועד להצלת אגם מונו מעולם לא דרש את החזרת כל המים מלוס אנג'לס  לאגם. הוועד רצה מספיק מים כדי להגן על המשאבים האקולוגיים של אגם מונו. באמצעות כלים מדעיים הגדירו הפעילים בדיוק את כמות המים הנדרשת.
שנית, הבנו שצריך לעזור לאנשים להבין שהאגם ראוי להצלה. אין טיעון טוב להריסת אגם. אבל כדי להסביר מדוע אגם ראוי להצלה צריך להצביע על סיבות מוחשיות, למשל, האיום שנוצר על הציפורים, מקווי המים, הנחלים והכלכלה המקומית.
באגם מונו היה צורך להסביר את כל הפרטים האלה בפירוט רב שוב ושוב דרך כלי התקשורת, בטיולי טבע יומיים, במרכז המידע הציבורי שלנו, מעל דפי עלון אגם מונו ועל ידי הקרנת השקופיות של האגם בפני כל קבוצה שהיתה מוכנה להקשיב.
עשרים שנה לאחר הקמת הוועד רצו מאות אלפי תושבי קליפורניה ומנהיגים ציבוריים רבים לראות בהצלתו של אגם מונו, וכך היה. המפתח הוא לחלוק את כל המידע הזה. הסוד הוא להראות שאתה אוהב בעצמך את המקום בעודך עושה זאת.
שלישית, הכנו מערך אסטרטגי להתמודדות עם היעלמות האגם. ניסינו דרכים שונות, וחלק קטן מהן היה מוצלח. בדיעבד, מתברר שהחלק הכי יעיל באסטרטגיה שלנו היה דווקא הטיעון המשפטי.
הטיעון המשפטי היה טמון בחוקת קליפורניה, מכיוון שלקליפורניה כמדינה יש מחויבות להגן על ערכי הטבע של הציבור. העובדה שהמדינה התעלמה משמירת הטבע של אגם מונו לטובת הנפקת זכויות מים ללוס אנג'לס היתה כישלון מובהק של המדינה.
הארגונים הפעילים הגישו תביעה שהגיעה לבית המשפט העליון של קליפורניה ויצרה תקדים בזכויות מים. בית המשפט כתב: "יש להביא בחשבון את השימושים האנושיים והסביבתיים של אגם מונו. שימושים כאלה לא צריכים להיפגע מכיוון שהמדינה סברה בטעות שאין לה יכולת להגן עליהם".
אמנם ההתדיינות בבית משפט היתה חשובה, אך היא רק מרכיב אחד באסטרטגיה שהובילה להצלחה במונו. מרכיבים רבים אחרים בפעילות מוכרים לכם: מעורבות ציבורית, תשומת לב תקשורתית, חקיקה ואיסוף כספים. אך מה שאני רואה בו את הבחירה האסטרטגית הכי חשובה שלנו היא שנמנענו מלהאשים, לגנות או להתלונן. במקום זאת פשוט הצענו פתרונות.

הפתרונות
ועד אגם מונו מעולם לא אמר: אגם מונו הוא מקום ייחודי שחייב להיות מוגן ועל לוס אנג'לס למצוא דרך להסתדר עם פחות מים. במקום זאת אמר הוועד: אגם מונו הוא מקום ייחודי שחייב להיות מוגן ולוס אנג'לס יכולה לעשות זאת בעלות מינימלית דרך שימור והשבה.
תוכניות השימור כללו פריסת בתי שימוש חסכוניים במים ברחבי העיר ויישום תוכניות לניהול מים. השבת המים כללה טיפול בשפכים וניקויָם כדי שישתמשו בהם שוב לצרכים תעשייתיים.
כאשר לוס אנג'לס השיבה: "רעיון נחמד אבל הוא לא יעבוד", רצנו לוועדות והראינו איך זה כן יכול לעבוד. וכאשר הגיעה התשובה: "נהדר, אבל זה יקר מדי", עבדנו עם המחוקקים על הקצבת כשישים מיליון דולר למתקנים. לקח עשרים שנה לעשות את זה, אבל בסוף זה הצליח.
משמעות הצלת אגם מונו לא היתה להתעלם מזה שלוס אנג'לס זקוקה למי שתייה. להגן על ים המלח זה לא אומר להתעלם מצורכי המים הלגיטימיים של אנשים בישראל, בירדן וברשות הפלסטינית. מתנגדינו רצו להציג אותנו כך, אבל הם לא יכלו לעשות זאת, מכיוון שאנחנו חיפשנו פתרונות לצורכי המים האמיתיים של לוס אנג'לס באותה מידה שחיפשנו מים לאגם מונו. זו היתה גישה מוצלחת מאוד מכיוון שהיא היתה כנה.
יש עוד לקח שנלמד באגם מונו שהוא רלוונטי במיוחד לים המלח. במקרה של מונו היתה לוס אנג'לס חייבת ללמוד לחיות במסגרת מגבלות. היא יכלה להשתמש בחלק ממי האגם, אך לא בכולם. מה שצריך לזכור הוא שאפילו עם כל המים העיר עדיין היתה חייבת ללמוד לחיות במסגרת מגבלות.

אגם מונו. יש לפתוח את הבעיות כמה שיותר מוקדם צילום: באדיבות GNF – Global Nature Fund

הנקודה היא שהאגמים המתייבשים הללו הם לא הבעיה כולה ולמעשה מצביעים על בעיה רחבה יותר, שיש להתמודד איתה במוקדם או במאוחר. אנו עשינו זאת מוקדם, וכיום יש לנו אגם שניצל וגם הצלחנו לחסוך כי הקדמנו לטפל בבעיות שהיו מתעוררות ממילא.
זה מה שאתם צריכים כאן, בים המלח: פתרו את הבעיות האלה כעת, לא אחר כך; עשו זאת לפני שדברים גרועים יותר קורים למערכת האקולוגית. אגמים מלוחים כמו מונו וים המלח הם מדד. הם משקפים את השימוש שלנו במים. אם תשתמשו בהרבה מים, המפלס שלהם יירד; תשתמשו ביותר מדי מים והם ימותו.
אגמים כאלה הם כמו מדי חום שמודדים את הטמפרטורה של המערכות האנושיות שלנו לאגירת ומים וצריכתם. מבחינה מסוימת אתה לא חייב שיהיה לך אכפת מגוויעתם של אגמים, אבל בסופו של דבר עדיין תצטרךְ להתמודד עם הבעיה.

 

---

יום העיון "ים המלח – בין חיים למוות" ותערוכת הצילומים של ים המלח התקיימו בשיתוף ארגון ידידי כדור הארץ וקרן הטבע העולמית (GNF- Global Nature Fund) במסגרת הפרויקט "אגמים חיים -Living Lakes" ובתמיכתם האדיבה של האיחוד האירופאי, המועצה האזורית תמר, מו"פ ים המלח ומלון היאט ריג'נסי ים המלח.

הפוסט הצלת אגם מונו בקליפורניה, כמודל הופיע ראשון במסע אחר

חג האפיפניה על גדות הירדן

במהירה הבינו כי הפקת האשלג בדרך הזולה ביותר כרוכה באידוי מי הים (השמש במקום היא תמיד בחינם) ולכן הועתקו בריכות האידוי, כבר ב-1934 דרומה אל סדום, שם הים רדוד הרבה יותר. חלקם העיקרי של המפעלים נותר כאן. כיוון שטרם נסלל הכביש לאורך ים-המלח, חומר הגלם הועבר לכאן בדוברות. ב-1939 הוקמה בסמוך התיישבות "בית- הערבה" (אתם זוכרים? – מהשיר), כמגורים לעובדים. אחד המתיישבים, עוד משה, אלא ששם משפחתו אייזקוביץ', הוא שהחל לגדל עגבניות באדמה המלוחה ששטף במי הירדן. תחילה חשבוהו למשוגע, אולם גישה זו השתנתה ברגע שטעמו את ירק גידוליו. סופה של בית-הערבה היה במאי 1948. מחשש הלגיון הירדני פונו כל המתיישבים. לימים, כשהוקמה במקום התיישבות חדשה היא נתפשה כ'קם לתחיה ים המלח', ראשי תיבות של קיבוץ קלי"ה הסמוך.

מחוף הלידו נמשיך צפונה אל כביש עוקף יריחו. כעבור זמן קצר נפנה ימינה (מזרחה), אל מנזר טובל בירק על פי שלט חום אל דיר חג'לה. הכניסה אל האתר אפשרית בין 17:00-8:00, ובימי שישי וערבי חג עד 16:00 (בשעון חורף עד 15:00). ישנו גם טלפון לבירורים: ‎02-6504844 . אספקת המים למקום באה ממספר מעיינות, הגדול שביניהם הוא עין חגלה. המנזר נוסד במאה הרביעית לספירה על ידי הירונימוס הקדוש, הוחרב ב- 614 לספירה על ידי הפרסים, נבנה מחדש ושופץ פעמים רבות. במספר מקומות אפשא לראות את שרידי רצפת הפסיפס המקורית. אחד מראשי חבר הנזירים בתקופה הביזאנטית היה גראסימוס הקדוש. הוא מפורסם בחיבור תקנון המנזר, המחייב את כל הנזירים ובאריה שהיה לו כמלווה צמוד. גראסימוס מופיע במספר ציורי קיר גדולים כשלמרגלותיו חברו בעל הרעמה. במרתף ניתן לראות את שרידי עצמותיהם וגולגולותיהם של נזירים שהלכו לעולמם ואוסף מרשים של מתנות שניתנו כעדות לקיום נדרים (בעיקר בקשות לזכות ברפואה שלמה, ומכאן ריבוי צלמי הגפיים ויתר האיברים).

מעט צפונה על כביש עוקף יריחו ישנה פנייה נוספת ימינה (מזרחה), משולטת בחום "קצר אל-יהוד" ('ארמון היהודים', השם הערבי שניתן במפתיע לאחד המנזרים במקום). במהלך חגים מסוימים (סוכות, חנוכה ופסח) מתקיימים מידי יום סיורים מאורגנים.

כביש צר וישר מוליך עד נהר הירדן (גבול ירדן ישראל). משני עברי הכביש נבחין בשרידי מנזרים חרבים השייכים לפלגים שונים בנצרות. למרות שננטשו רק לאחר מלחמת ששת הימים, רובם כיום חרבים. סביב חלקם פוזרו שדות מוקשים ולכן הכניסה אליהם אסורה. בקצה הכביש נגיע אל רחבה ומדרגות שיורדות אל המים. מעבר לנהר, בצד הירדני ניצבת כנסייה בעלת כיפת זהב שהוקמה לאחרונה. על פי המסורת, בנקודה זו ממש חצה יהושע בן- נון את הירדן, ריגל בארץ, ראה כי טוב, שב אל העם ובראש צבא גדול עלה על יריחו וכבשה (יהושע ג, 15-17). צעד ראשון לקראת התיישבות הקבע בארץ.

לימים, במקום זה עלה אליהו (שלכבודו אנו מותירים כוס מיוחדת בשולחן הסדר) השמיימה, לעיניו המשתאות של אלישע (מלכים ב', ב 9-14) ולפי המסורת הנוצרית ממש כאן הוטבל ישו הנוצרי על ידי יוחנן וכאן גם ירדה עליו רוח הקודש בדמות יונה לבנה (ברית חדשה, מתי ג 13-15, מרקוס א 9-11, לוקס ג 21-22). מידי חודש ינואר (18 ו-19 לחודש), בחג האפיפניה (ההתגלות), נערכים כאן טקסים ציוריים על גדות המים.

מפת אזור קאסר אל יהוד

הפוסט קסר אל-יהוד – אתר הטבילה הופיע ראשון במסע אחר

אנשים צפים במים, צפים על הגב במים שמנוניים כווזלין מדולל, קוראים בעיתון "ג'רוזלם פוסט" ולא שוקעים. רגע, זה לא הכול. אנשים יוצאים מהמים, נמרחים בבוץ שחור, משתזפים על פני חוף חצצי באוויר העשיר בברום ובשאר גזים מרגיעים. מכל עבריהם נובעים אל פני השטח מים לוהטים מסריחים מגופרית, צוקים תלולים מתנשאים בגבם, ולפחות על אחד מהם, המכונה "אשת לוט", מסופר שהיה פעם גברת שהעזה להביט לאחור.

על פני צוק אחר ששמו "מצדה" המיתו את עצמם מאות בני-אדם לפני אלפיים שנה וזכו לתהילת עולם. צוק שלישי, ששמו "הר סדום" עשוי כל כולו סודיום כלוריד, כלומר – הוא בסך הכול גרגר עצום של מלח בישול. האנשים המרוחים בבוץ שוכבים שתי פסיעות מסדום, שלוש מעמורה. בכל רגע עשוי להיפער תחתם "בולען" – בור פתאומי שיעלים אותם, וחוץ מזה, הם האנשים המרוחים בבוץ הכי נמוכים בעולם.

ים המלח אינו הנקודה הנמוכה ביותר על פני כדור הארץ. תהום מריאנה שבקרקעית האוקיינוס השקט ראויה לתואר הזה, וביבשת אנטארקטיקה יש כפי הנראה נקודות נמוכות יותר שאינן מצויות בקרקעית הים אבל קרח מכסה אותן כליל. ים המלח, אם כן, הוא השטח החשוף הנמוך ביותר בעולמנו והוא הולך ונהיה נמוך יותר. לעת עתה מצויים פני הימה כ-415 מטר מתחת פני הים. לפני שלושים שנה עוד עמדנו על כ-385 מטר בלבד. התהליך טבעי, אבל בני האדם מאיצים אותו ומשחיתים את הסביבה המדברית הנדירה. אנחנו הורגים את ים המוות באיטיות ובינתיים מקצינים את שיעור המינרלים שבו לטובתם של תיירי מוזרות החולים בפסוריאזיס.

ים המלח. אנשים צפים במים, קוראים עיתון, ולא שוקעים | צילום: דניאל צ'צ'יק

מלונות ים המלח אינם שוכנים לצד ים המלח. למעשה, מלבד אכסניית הנוער בעין גדי, שום מקום לינה אינו שוכן לחופיו שבעבר הישראלי. כל קומפלקס הלינה המפואר של עין בוקק בנוי היישר על בריכות הייבוש של מפעלי ים המלח. סוללות עפר עצומות נמתחות מן המלונות הלאס וגאסיים בסגנון בנייתם לעבר ירדן ודחפורים עמלים סביבם ללא הפסק כיד להפיק אשלג. כך זוכים התיירים בטורקיז עז יותר ואף אחד לא מתלונן יותר מדי.

הירדנים אמנם הקדימו אותנו והקימו את המוזיאון הנמוך ביותר בעולם בעבר השני, אבל לנו יש את "הפארק הנמוך ביותר בעולם", את "מועדון הלילה הנמוך ביותר בעולם" ואת "סניף המקדונלדס הנמוך בעולם". קחו בחשבון שאם מלונות עין בוקק, לצד מלונות העבר הירדני, הם המלונות הנמוכים בעולם, הרי שגם כל מה שנמצא בקומותיהם התחתונות הוא הנמוך בעולם, ובטוח שיש גם כאן כמה שיאים: הג'קוזי הכי נמוך בעולם, הסאונה הכי נמוכה בעולם, הלובי הכי נמוך בעולם, המאפרה הכי נמוכה בעולם, דבק השטיחים הכי נמוך בעולם, מִנהל מזון ומשקאות הכי נמוך בעולם, וכן הלאה.

ועד שיא פלאי: צלילה בים המלח. מה מסתתר מתחת למים?

המלחייה הגדולה בעולם, קונסטרוקציה אימתנית בגובה עשרה מטרים, מוצגת בחזית מלון הוד כגימיק חינני. היא מצליחה בעת ובעונה אחת להיות המלחייה הגבוהה בעולם והנמוכה בעולם. הישג כזה לא הולך ברגל ואפילו לא צף על הגב. יצירה הזויה אחרת: פסל ברזל בצבעים שובבים של שלושה פועלים שעירי חזה המפעילים אסדה, מוצב מול הכניסה למפעל האשלג, אבל ליופיו האמיתי של ים המלח אחראי למרות הכול הטבע. מבוכי החוואר שבדרך לנאות הכיכר מהפנטים בפיתולים אפרפרים. במערת הקמח נהגו לחלוף המוני מטיילים מדי יום, פשוט כדי להתמלא באבק לבן (בעת כתיבת ספר זה המערה סגורה בשל סכנת התמוטטות). אדים עולים מבין סלעים צהובים וכתומים, נמרים מטיילים בין אתרים היסטוריים מימי המרד הגדול ובחורי ישיבות בבגדי ים נסחפים בלילה אל מעבר לגבול בעוד הליקופטרים מחפשים אחריהם בהיסטריה. אין כמו ים המלח.

איפה היינו?
סלע אשת לוט ניצב מעל כביש 90, כשני קילומטרים מצפון למפעלי ים המלח, ולמעשה מדרום לים המלח עצמו; הר סדום מתנשא ממש מעליו, ומישור אמיעז (שבו מערת הקמח) מאחוריו. יתר התופעות והאתרים המתוארים כאן פרושים לאורך כביש 90 ולחופיו של ים המלח.

__

מתוך הספר "ארץ הפלאות" מאת יובל בן עמי, צילומים דניאל צ'צ'יק, הוצאת עם עובד

הפוסט ים המלח – ניסים ונפלאות הופיע ראשון במסע אחר

קבוצת החותרים מנתה חותרים מעמותת אתגרים (נכי צה"ל) וחותרים ממועדון קיאקים של רוני לוינסון. נותני חסות לאירוע היו – שפד"ן, מכון התקנים, החברה להגנת הטבע ועוד. סרטון הווידאו שלפניכם מתעד את החתירה בים המלח ואת חוסר זרימת המים לים הגורמת בו לתופעת הבולעניים.
בהצהרת הכוונות של חברי הקבוצה נכתב כך:

"בישראל, שאקלימה הייחודי מאפשר פעילות ימית במרבית ימות השנה, שמירה על ערכי הסביבה הימית לאורך כל השנה הינו תנאי בסיסי לחינוך אהבת הים. מסע החתירה לאורך חופי ישראל, הכנרת ים המלח וים סוף נועד לעורר הד ולקרוא לציבור להירתם לשמירה על אוצר הטבע הייחודי. תוכניות סיוע בהגברת המודעת הפרטית והרשותית לטובת שמירה על איכות המים ומניעת זיהום יתרמו למאבק היומיומי על שמירת ערכי הטבע הימיים לטובת כולנו.

אנו, משלחת החותרים (נכים ובריאים) בקיאק ימי רוצים להביא לידיעת הציבור בישראל את בשורת הפעילות הימית לאורך מרבית ימות השנה וקוראים לכלל הציבור והרשויות בישראל לקחת חלק בהגנה ובשמירה על אוצר שהוא כולו שלנו – חופי הים והמים בארץ במשך כל ימות השנה. לנו החותרים, פעילות החתירה בים מהווה חלק מתהלי השיקום שכה חיוני לשילובנו כשווים בחברה. חשוב לנו להוביל מהלך זה למען אוכלוסיית בעלי הצרכים המיוחדים גם ברמת 'אנחנו מסוגלים'.
יוזם ומפיק המחתר – רוני לוינסון, מצא לנכון לנסות ולהביא להתעוררות ציבורית יחד עם הבאת מידע אמין יותר לציבור אודות: מצב חופי ישראל, איכות מי הים וסוגיית השיט בתקופות השנה גם בנחלים."

הפוסט חותרים לים נקי – ים המלח הופיע ראשון במסע אחר