הסיפור של יקב נטופה מתחיל רחוק מאוד מהגבעות הירוקות של הגליל התחתון. הוא נפתח בדרום צרפת, שם נולד פייר מיודובניק, המייסד והיינן הראשי של יקב נטופה. מיודובניק, בן להורים יהודים שהיגרו מפולין לצרפת, הגיע לישראל במלחמת יום הכיפורים כמתנדב בקיבוץ, לאחר מכן חזר לצרפת כדי ללמוד אגרונומיה עם התמחות בכרמים. הוא חזר בתשובה ובמקביל החל בייצור של יינות כשרים. ההצלחה הגיעה מהר מאוד, והיין הראשון שלו זכה במדליית זהב. אין פלא, אם כן, שמיודובניק הפך עד מהרה ליינן מבוקש והיקבים הנחשבים בבורדו, בהם יקבי הברון רוטשילד, ביקשו שייצר עבורם יינות כשרים.

פייר בחדר החביות של יקב נטופה

יין כשר – לא מה שחשבתם

היינות של מיודובניק הצליחו לנפץ את הדעה הרווחת לגבי יין כשר, והוכיחו שאפשר בהחלט לייצר יינות כשרים באיכות שאינה נופלת מזה של היינות האיכותיים ביותר. למרות ההצלחה הרבה, אחרי שייצר יינות כשרים עבור היקבים המובילים באירופה, מיודובניק החליט להגשים את החלום הציוני, לעזוב הכל מאחור ולהתחיל מחדש בישראל. בארץ הוא מצא את הגליל התחתון כמקום מושלם לייצור יין. את הכרמים הראשונים הוא נטע באזור עין דור, למרגלות התבור, ובשנת 2006 הקים את יקב נטופה.

יצחק תור נוטע בכרם | צילום: אייל הצפון

בדומה למהפכה שחולל בעולם היינות הכשרים באירופה, כך מיודובניק הותיר את חותמו על עולם הייננות הישראלי. במקום להתמקד במרלו, קברנה סוביניון ושרדונה, שלושת הזנים הרווחים ביותר בישראל, הוא נטע בכרמי נטופה זנים ים תיכוניים, המתאימים יותר לאדמת הגליל התחתון ולאקלים הישראלי. בדומה למגמה בעולם הקולינריה, הדוגלת באוכל עונתי ומקומי, ביקב נטופה מיישמים את התפיסה הזו בצורה הטובה ביותר, עם יין מקומי איכותי מזנים האופייניים לאזור – הוכחה שלא צריך להיות בצרפת בשביל לייצר יין משובח.

הכרמים של יקב נטופה. אדמות הגליל התחתון מתאימות במיוחד לגידול גפנים

בכרמי נטופה גדלים זנים ים תיכוניים כמו סירה, מורבדר, רוסאן, טמפרניו, טוריגה נסיונל ושאנין בלאן, שאותו מיודובניק אוהב במיוחד. כל הזנים הללו נהנים מתנאים אופטימליים ומהאקלים החם שהם זקוקים לו. התוצאה – יינות פירותיים משובחים וכשרים למהדרין, שזוכים להצלחה בינלאומית לא רק בקרב יהודים אלא גם בקרב קהלים שהכשרות מהם והלאה ופשוט רוצים לשתות יין מצוין.

נטופה דור, יין גדול ששווה לחכות לו

גוף מעודן וטעמים מורכבים

יקב נטופה מייצר יינות אלגנטיים, עם גוף מעודן וטעמים מורכבים. בין היינות של היקב נזכיר את דומיין נטופה לבן – יין צעיר, רענן וארומטי, עם סיומת ארוכה ונעימה, מענבי שאנין בלאן; דומיין נטופה אדום – יין עשיר ומאוזן מזני סירה̈, גרנאש ומורבדרה, עם ארומה של סיגליות ואוכמניות לצד רמזים אדמתיים עדינים; לאטור נטופה לבן – יין אלגנטי מענבי שאנין בלאן, עם גוף עשיר וארומות מאוזנות ונטופה רובי – יין קינוח אצילי בסגנון פורט מזני טוריגה נסיונל וטמפרניו, שהתיישן שנתיים בחביות עץ אלון צרפתי ומתאפיין בארומות מתובלות̈, טעמי קקאו וטבק עדינים וסיומת ארוכה. אחד היינות המיוחדים של היקב הוא נטופה דור, המיוצר מהחלקות האיכותיות ביותר ורק בשנים שבהן הענבים איכותיים במיוחד. ב-2013 הוא יוצר מענבי סירה, ב-2016 מטמפרניו, ובכל מקרה זהו יין גדול, ששווה להמתין לו בשנים הבאות.

נטופה LBV, יין קינוח בסגנון פורטוגלי מסורתי

מעבר לקניית היינות בחנויות, מומלץ בחום להגיע ליקב שבמצפה נטופה – חדר היין האינטימי והאלגנטי מכניס את המבקרים לאווירה הנכונה, עם הרבה עץ וכיסאות עור בעיצוב אירופי. בחדר היין מתקיימות טעימות יין מודרכות, סדנאות יין, ביקורים רומנטיים וחגיגות גדולות. אחת לכמה חודשים נערך בחצר היקב אירוע למוזמנים עם בשר מהמעשנת, נקניקיות בעבודת יד, מוזיקה וכמובן הרבה יינות. בנוסף, מתקיימים אירועים לחברות וארגונים שרוצים לפנק את העובדים באוכל טוב ויין מצוין. לפני שאתם מסיימים את הביקור בחדר היין, המלצה שלנו: אל תשכחו לרכוש בקבוק או כמה בקבוקים וכך להאריך  את ההנאה מהיינות המשובחים של יקב נטופה בשמחות משפחתיות או בארוחה אינטימית.

חדר היין האלגנטי של יקב נטופה

איפה? יקב נטופה נמצא במצפה נטופה, בגליל התחתון, טלפון: 04-6786454, אתר היקב. חדר היין פתוח לטעימות במהלך השבוע בתיאום מראש ובימי שישי בין השעות 15:00-11:00 ללא תיאום.

הפוסט יקב נטופה: ניחוחות של צרפת בגליל הופיע ראשון במסע אחר

לשתות או לא לשתות? זאת לא השאלה. כל אחד מהיקבים הללו שוכן באזור יפה במיוחד, שנעים לטייל בו בנחת לפני או אחרי טעימות היין, ובקרבת היקב תמיד תמצאו מסעדה טובה, ולעיתים גם מקום לינה שבו תאזרו כוחות ליום חדש של טעימת יינות.

שאטו מוטון רוטשילד, בורדו, צרפת

כאן מייצרים את אחד היינות האדומים הטובים ביותר בעולם. המקום נהפך לאתר תיירות ממשי ומקבל מבקרים בזרועות פתוחות, בדרך כלל גם ללא הזמנה מראש. במקום פועל מוזיאון מרתק, שחובבי יין ימצאו בו עניין רב. רוב עיסוקו של המוזיאון בתוויות יין אמנותיות. Chateau Mouton Rothschild נמצא בכפר Pauillac, חמישים קילומטר מצפון-מערב לעיר בורדו. החבל נקרא מדוק (Medoc) והיקב של רוטשילד הוא האחרון באזור שעדיין משתמש בחביות עץ אלון מסורתיות.

מארק דה ריסקאל, ריוחה, ספרד
היין שמייצרים ביקב מארק דה ריסקאל (Marques de Riscal) מצוין אבל את עיקר המוניטין שואב עכשיו היקב הזה מן המבנה המיוחד שבנה האדריכל הכוכב פרנק גרי, אשר משמש כמלון יוצא דופן בלב הכרמים. בדיוק כפי שקרה עם מוזיאון גוגנהיים בבילבאו גם היקב בריוחה, בדרום-מזרח ספרד, כמאה קילומטר ממזרח לגרנדה, התפרסם בזכות המבנה החדשני. לצד היקב במקום פועלים גם בית מלון ומסעדה.

המלון ביקב מארק דה ריסקאל בדרום ספרד. עיצוב חדשני ובלתי נשכח | צילום: Alberto Loyo / Shutterstock.com

עמק הדורו, פורטוגל
יינות עמק הדורו בפורטוגל עוררו בשנים האחרונות התרגשות עצומה בתעשיית היין העולמית. הסיבה פשוטה – מאז אישר האיחוד האירופי ליקבים לאורך הנהר דורו (Douro) לייצר יינות תחת המותג פורט, שנשמר עד אז בידי חברה בריטית שפעלה בעיר הנמל הפורטוגלית, החלו יקבים לאורך העמק כולו לייצר יינות משובחים, שבזכות השימוש במותג פורט זכו גם להצלחה לא מבוטלת. כיום מפרסמים יינות העמק בעולם כולו. רכבת מיוחדת חולפת בין היקבים לארוך הנהר ומחברת את העיר אופורטו עם פוקינו (Pocinho). אחד המקומות הטובים לאוך העמק, יקב בו אפשר גם ללון, נקרא Quinta do Vallado. פרטים באתר האינטרנט.

טרסות של כרמים יורדות אל הנהר בעמק הדורו בפורטוגל | צילומים: שאטרסטוק

קאסטלו באנפי, טוסקנה, איטליה
יקב בבעלות אמריקאי בו מייצרים את היין הפופולרי ברונלו די מונטלצ'ינו. במקום פועלות שתי מסעדות, מוזיאון שמתמקד בזכוכית, ומרתף יינות בו אפשר גם ללמוד איך מכינים חומץ בלסאמי. המקום חדש למדי, סך הכל בן עשרים שנה. היקב שוכן במונטאלצ'ינו – חמישים קילומטר מסיינה ו-130 קילומטר מצפון לרומא.

שמפניה, ריימס, צרפת
השילוב המנצח באזור השמפניה שבצפון צרפת הוא של גביע צונן של המשקה המבעבע עם רכיבה במסלולי אופניים נהדרים. מהעיר ריימס, שבלב האזור, יוצאים מסלולי אופניים לאמבוניי (Ambonnay) או לאפרניי (Epernay). אין כמו רכיבה נינוחה לאורך הנהר ותעלות המים הצרות ועצירה לביקור ביקבים בעלי שם עולמי כמרסייה (Mercier), מואה ושנדון (Moet & Chandon) או קלוד רמי (Claude Remy) – שלושתם יצרני השמפניה הנודעים ביותר בעולם. לשאלה איך רוכבים על האופניים לאחר לגימת כמה גביעי שמפניה – אין לנו תשובה. נהיגה, בכל מקרה, לא מומלצת. בכל אחד מהמקומות שמוזכרים כאן אפשר לשלב בקלות לינה עם הביקור. פרטים נוספים: באתר האינטרנט של האזור.

כרמים באזור השמפנייה בצפון צרפת. מומלץ לרכוב על אופניים בין הכרמים והיקבים

יינות טרנטינו, צפון איטליה
הרי הדולומיטים מספקים כמה ממסלולי ההליכה היפים באירופה. בעמקים שבין ההרים הגבוהים פועלים יקבים מצוינים שמייצרים יינות לבנים ואדומים איכותיים. בניגוד לתהליך שמתרחש ברוב חלקיה האחרים של איטליה באזור צפוני זה הבעלות על היקבים היא עדיין משפחתית וממדי הייצור קטנים יחסית. מידע על דרכי היין, על היקבים ועל הגבינות המשובחות באזור אפשר למצוא באתר האינטרנט של טרנטינו-אלטו אדיג'ה.

ההרים הדרמטיים משמשים תפאורה מקסימה לכרמים באזור טרנטינו-אלטו אדיג'ה בצפון איטליה

טוקאי, הונגריה
המלך לואי ה-14 כינה פעם את יינות טוקאי ההונגריים "יין למלכים ומלך היינות". הטעם בעולם השתנה קצת מאז, ויינות מתוקים כטוקאי לא נחשבים בדרך כלל למעדן לאניני חיך. יחד עם זאת המותג טוקאי שמר על מוניטין טוב ומחירים גבוהים. יינות טוקאי מיוצרים באזור אחד, בצפון מזרח הונגריה, סמוך לגבול עם אוקראינה. קל מאוד ומפתה לשתות אותם, אם כי את ההשפעה מרגישים זמן קצר אחר כך. מידע מלא על יקבי טוקאי ועל לינה באזור אפשר למצוא באתר האינטרנט.

לקריאה נוספת:

בתמונה הפותחת: כרמים באזור ריוחה בספרד

הפוסט טיול יקבים באירופה הופיע ראשון במסע אחר

טעמתם כבר את יין ארגמן של יקב עמק יזרעאל? פסעתם בשביל המוביל לבקתת העץ של יקב יפתחאל? כשמזכירים את יקבי הצפון חושבים תמיד על הדרך המעפילה לגליל העליון ולגולן. הרעיון לתכנן טיול בפני עצמו ליקבים בגליל התחתון ובעמק יזרעאל נשמע במחשבה ראשונה כפחות אטרקטיבי. מראות הנוף אמנם נופלים בגובהם מהרי נפתלי העוצמתיים, אך כבר בדרך לכאן מגלים כי האזור ניחן ביופי משלו, באטרקציות קולינריות מגוונות וביינות מסקרנים.

בחרנו לבקר בשני יקבים, האחד ותיק והשני צעיר, שיש להם מן המשותף בענייני הבחירות שלהם. כל יקב והסיפור שלו, כל יזם והחלום שהוא מגשים מבציר לבציר, והמפגשים האנושיים עם העושים במלאכת היין מרחיבים את הלב ואת תחושת הגאווה המקומית.

יקב עמק יזרעאל
כשנוסעים בדרך הראשית משקיפים על מאגר המים "אשכול" ואל התל הארכיאולוגי הקדום שקושר בין נימי האדם למקום. לפתע, ללא הכנה מוקדמת, צץ השלט החום "יקב יזרעאל" במיקום בלתי צפוי. הדרך לקיבוץ חנתון עוברת בין חורש אלונים טבעי, חורשות אורנים ונטיעות צעירות של כרמי זיתים. היעדר מוחלט של כרמי ענבים מעורר תהיות, שיזכו למענה כשנגיע ליקב.

יהודה נהר, שהגיע לאזור כחבר קיבוץ חנתון, וג'ייקוב נר דויד, יזם הייטק שעלה מארה"ב, גילו שיש להם אהבה משותפת ליין. הקמת יקב עמק יזרעאל החלה כרעיון שנרקם בעקבות שיחה שניהלו עם יאיר היידו, מאושיות היין הראשונות של שנות התשעים. "את שנינו הנחה צורך ליצירה מקורית משלנו ולכן חשבנו מה אנו יכולים לעשות כדי לחבר את הזנים למקום, וכך התגבש הכיוון של ייצור יין מזנים ישראלים ההולמים את האקלים החם שלנו".

יהודה נהר ביקב עמק יזרעאל. "חיברנו בין עולם ההיי טק לאהבת היין ותחושת השליחות" | צילום: אייל גוטמן

הם חברו ליינן ארי ארל, שמלווה אותם כיועץ יין. נהר למד את נושא היין במכללת תל חי. "כך חיברנו בין עולם ההיי טק לאהבת היין ותחושת השליחות. אני מודה שהבחירה היתה גם רגשית", מספר נהר. "במקום לשכפל את היינות מהזנים הידועים והמצליחים בצרפת ובארץ, דוגמת הקברנה סוביניון, ביקשנו לעשות יין מזנים מקומיים, שעד עתה הוזנחו או שימשו לבלנדים בלבד (ארגמן)".

אין כמו ביקור ביקב וטעימה מודרכת כדי להיווכח שהשניים עומדים באתגר. כשטורקים את הדלת הכבדה של מרתף החביות (העילי) מתנתקים ממזג האוויר החם שבחוץ. בתפאורת החביות, כשניחוח עז של יין אופף את האוויר הקריר, יהודה מנחה את הטעימות ומתבל אותם בסיפורים. תחילה טעמנו יינות לבנים קלילים לקיץ, אך ההתרגשות האמיתית הגיעה עם שלושה יינות מזנים טהורים, כשברקע הוא מספר את הסיפור שמאחורי היין.

סירה 2013 של יקב יזרעאל | צילום: אייל גוטמן

שלושה יינות מזנים טהורים מכרמים יחידים, כל כרם באזור שונה בהשקיה מינימלית, כשכמעט כל שורת גפנים זוכה לטיפול אישי. קריניאן 2013 וסירה 2013 הם זנים שהתאקלמו לפני שנים רבות בישראל וזוכים לעדנה ברוח החיפוש אחר זנים ההולמים את האקלים המקומי. ארגמן 2013 הוא זן שפותח בישראל ומצא את ייעודו בעיקר להשלמת טעם וצבע של בלנדים (ממסכים), נבצר מכרם יחיד בגבעת נילי.

"דווקא בחו"ל, גילינו שהיעדר דעה קדומה מביא לפתיחות ליין הארגמן הבלתי מוכר וסקרנות לזן שהוא הכי ישראלי שיש", מסכם נהר באופטימיות ומספר בהתלהבות על הארגמן מבציר 2014.

ג'ייקוב נר דויד, יזם היי טק שעלה מארצות הברית והקים יחד עם נהר את יקב יזרעאל | צילום: אייל גוטמן

מידע מעשי: במרכז המבקרים של היקב יש חנות נאה וניתן להזמין סיור טעימות המלווה בסיפור של המקום. פתוח: ראשון-חמישי 15:00-9:00, שישי בתיאום מראש, סגור בשבת. כשר. טלפון: 8708701 -04, אתר אינטרנט

יקב יפתחאל
הדרך להקמת היקב של הדס וצביקה אופיר עברה בשדות ובכרמים שלהם, כבני הדור השלישי למשפחות של חקלאים באלון הגליל. "במשך שנים גידלנו כרמים ליין ומכרנו את הענבים ליקבים שונים", מספר צביקה. המשוב שקיבלו עודד אותם להקים יקב משלהם, בו תוססים הענבים מכרמיהם הגדלים באדמות הגיר בשולי נחל ציפורי.

השם שנבחר ליקב היה בהשראת שמורת הנחל בשם זה וההתיישבות הקדומה . הישוב יפתחאל מוזכר בספר יהושע ובמקום נערכו חפירות שהעלו שרידים משלל תקופות. לעשיית היינות, בחרו לגדל חמישה זנים שמתאימים לאקלים המקומי ולהפיק מהם בעיקר יינות זניים טהורים: קברנה סוביניון, מרלו, שירז, סנג'ובזה ופטיט סירה. היינן קובי טוך מלווה את היקב כבר למעלה מעשור.

צביקה אופיר בין חביות היין ביקב יפתחאל שבאלון הגליל | צילום: אורי מלצר

בשביל המוליך למרכז המבקרים שפע צמחי תבלין ופרחים שמכניסים לאווירת הניחוחות ורומזים גם על תחום עיסוק פרחוני של צביקה. ב"בקתה", מבנה עץ מסיבי שהועבר בשלמותו מהרי האפלצ'ים (סיפור מעניין בפני עצמו), לצד היינות מוצגים מבחר צנצנות דבש. צביקה הוא גם כוורן (או דבוראי למי שמעדיף) וגם בתחום זה קנה לו שם כשידע לייצור בדלנות ולצד דבש מפרחי הדרים, שכבר זכה בפרסים, מי שטועם את דבש פרחי החרוב שלו – מתמכר.

הדרך לבקתה, מרכז המבקרים של יקב יפתחאל, מעוטרת בצמחי תבלין ופרחים | צילום: אורי עיני

לסיום הביקור זכיתי ללגום כוסית מפטיט סירה ספשיאל רזרב 2010 עשיר ומורכב בטעמו ומידת עפיצותו, שעדיין גבוהה, מלמדת על שמירת איכותו בעתיד.

מידע מעשי: מרכז מבקרים "הבקתה" של יקב יפתחאל פתוח בשישי 14:00-10:00 ובשבת 17:00-10:00. באמצע השבוע בתיאום מראש בטלפון: 052-2824644, 9861466 -04, אתר אינטרנט

• אם אתם בסביבה, מומלץ לבקר גם ביקב טוליפ שבכפר תקוה, ליד טבעון. באזור ישנם יקבים משפחתיים קטנים שטרם נערכו למבקרים, אך יינותיהם כבר מדברים איכות. יקב שדות במושב שדה יעקב כבר קונה לו מוניטין וביקב סריג במושב מרחביה עושי היין הם מקצועניים ויועצים ידועים בתחומם.

בתמונה הפותחת: מרכז המבקרים של יקב יפתחאל

הפוסט טיול יין בעמק יזרעאל ובגליל התחתון הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט יקבים קטנים בצפון ובמרכז הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט יין – מילון מונחים למילים הנכונות הופיע ראשון במסע אחר

בירה לפני לחם. לתת, דגן המשמש להכנת בירה | צילום: Finlay McWalter, GFDL

רגע הגילוי ההיסטורי אינו מתוארך בדיוק, וההשערה הרווחת היא שהוא התרחש בערך באותו הזמן בכמה תרבויות שונות. כל תרבות מספרת את הסיפור שלה: הסינים מספרים על קערת אורז שנשכחה ותססה, המצרים על דייסת דגנים שהחמיצה והאירופאים על ענבים שתססו בשמש על סלע. עדויות ארכיאולוגיות רבות מעידות על כך שיין יוצר באזור דרום קווקז עוד באלף השישי לפני הספירה. גם באזור מסופוטמיה ההיסטורית ובעמק הנילוס נמצאו הירוגליפים משנת 2500 לפני הספירה, שמתארים ייצור יין. אך נראה שיוון העתיקה היא שהעניקה לייצור היין תנופה אדירה והיתה השער שדרכו הגיע לאירופה כולה.

ציור קיר פרסי מהמאה ה-17 המראה אישה מוזגת יין

רמז על חשיבות היין בעת העתיקה אפשר למצוא במיתוסים שנרקמו סביב דיוניסוס, אל היין, ובסיפורים הרבים שנרקמו על אודות מסעות ההרס האכזריים שאליהם יצאו הכוהנות שלו לאחר ששתו לשוכרה. האימפריה הרומית שִכללה את הטכניקות לייצור יין והביאה את הבשורה לארצות נוספות במהלך מסעות הכיבוש שלה ברחבי אגן הים התיכון ובאירופה. היין שימש את הרומאים לא רק בחיי התרבות והחברה שלהם אלא גם לצרכים מעשיים יותר. שלמה פפירבלט, עיתונאי ומחבר ספרים בנושא יין ואלכוהול, מספר שהיין כיכב לא רק בארוחות השחיתות אלא גם בשדות הקרב של לגיונות הצבא הרומי, שכן הוא נחשב הבטוח ביותר לשתייה. "כשהתקדמו הרומים בארץ ברברית זרה הם נתקלו בבעיות בטיחות של מי השתייה. הם פחדו מזיהומים טבעיים או מהרעלה של מקורות המים בידי תושבי המקום. היין היה משקה שהם יכלו לשאת איתם ממקום למקום, הוא לא התקלקל והאלכוהול שבו שימש כמחטא טבעי של המשקה. כל חייל רומאי קיבל אספקה של ליטר עד ליטר וחצי יין ביום, והם שתו יין כמו מים במלוא מובן המילה". השפעת האלכוהול, אומר פפירבלט, הקלה על הרומאים להילחם פנים מול פנים בקרבות אכזריים ושותתי דם, שספק אם אפשר לשאתם בדעה צלולה.

אלפיים שנה מאוחר יותר אימץ גם צבאו של סטלין את שיטת הלחימה השיכורה. לכל חייל הוקצבו 200־300 גרם וודקה ביום. כשנגמרה המלחמה, מספר פפירבלט, הציפו את ברית המועצות מיליוני חיילים אלכוהוליסטים משוחררים שלא הצליחו לתפקד בלי מנת הוודקה היומית.

כדי לייצר יין צריך לשתול כרם, לגזום ולטפח אותו. רק כעבור שלוש שנים מהשתילה אפשר לייצר את היין הראשון | צילום: דונלד גרונר

האח המיוחס, האחות העממית
באירופה של ימי הביניים יצא ליין שם של סם מרפא. אף שרוב ייצור היין באותם הימים נעשה במנזרים, ייצור יין לצריכה עצמית היה נפוץ גם בקרב האיכרים, שהשתמשו בו לרקיחת שיקויי מרפא. באותם הימים גם התפתחו טכנולוגיות לזיקוק אלכוהול וליצירת משקאות חריפים אחרים. טכניקת הזיקוק, שהיתה ידועה במצרים, בסין ובהודו כבר במאות הראשונות לספירה ושימשה לרקיחת תרופות, בשמים ומוצרי קוסמטיקה, עשתה אז את צעדיה הראשונים בתחום המשקאות החריפים. הגבול שבין משקה אלכוהולי לתרופה נשאר מטושטש עוד זמן רב, ותוצרי הזיקוק שימשו לשתי המטרות גם יחד.

אף כי ייצור יין לצריכה עצמית היה מקובל גם בקרב האיכרים ופשוטי העם, יינות משובחים באמת נשארו תמיד נחלתם של שועי העם. הבירה, לעומת זאת, נחשבה תמיד משקה עממי שמאחד את כל שדרות העם: מלכים ובני אצולה שתו ממנה, וגם לוחמים, איכרים וסוחרים. "לדעתי הבירה, ולא הגלגל, היא ההמצאה הגדולה ביותר של האנושות. גם הגלגל חשוב, אבל הוא הולך פחות טוב עם פיצה", התבדח העיתונאי והסטיריקן האמריקאי דייב בארי והמחיש את התפקיד המרכזי שיש לבירה בחיי החברה היומיומיים שלנו. בעבר בירה היתה יותר מכוס משקה צונן לצד ארוחה. היא שימשה לריפוי, לפולחן ולמסחר לא פחות מאחיה המיוחס.

העדויות הכתובות הראשונות לייצור בירה הן משנת 3200 לפני הספירה. אחת מהן היא כתובת טיט מארם נהריים, שנקבע בה כי על אם טובה הרוצה להבטיח את בריאותו של בנה לספק לו מדי יום לא שלוש כיכרות לחם קטנות אלא שני כדי בירה.

פפירבלט מספר כי בקרב העם השומרי שהתגורר במסופוטמיה היה לבירה תפקיד חברתי, פולחני וכלכלי ראשון במעלה: "מכתבים עתיקים אנחנו לומדים שבבבל היה לבירה תפקיד חשוב בכל תחומי החיים. היא שימשה סוג של תשלום לפועלים, מנחה לאלים בפולחנים דתיים וגם מרכיב שסביבו נוצרו חיי חברה. היא יוצרה בידי הנשים שהפעילו את בתי הבושת, והשתייה היתה חלק בלתי נפרד מהבילוי בהם". הבירה אף נזכרת פעמים רבות באפוס הבבלי "עלילות גלגמש" (מ־2700 לפני הספירה בערך), שם היא מוצגת כחלק מעולמו של האדם התרבותי וכתנאי להתפתחותו. יש חוקרים שסבורים כי הגנים התלויים המפורסמים של בבל היו בעצם אסמים עצומים לאחסון דגן לייצור בירה.

בקבוקי שתייה חריפה בבר בפראג. מאז ומתמיד אלכוהול עמד במרכזם של טקסים דתיים ואירועים חברתיים | צילום: Karel Kulhavy, GFDL

בין דת לאלכוהול
אנשי דת אדוקים שמתנגדים לשתיית אלכוהול אולי לא אוהבים להכיר בכך, אך בתקופות קדומות הקשר שבין האלכוהול לדת היה חלק מסוד ההצלחה שלו, ונראה שגם הוסיף לדת לא מעט מאמינים. את התרוממות הרוח שמעניק האלכוהול ייחסו הבריות לאקסטזה דתית. הם ראו באלכוהול מתנה שהעניק להם האל כדי להקל עליהם במעט את קשיי החיים, ונהגו להשיב לו במנחות יין ומשקאות אלכוהוליים אחרים. הברכה היהודית "ברוך אתה ה' בורא פרי הגפן" היא רק דרך אחת שבה מודים הבריות לאל על המתנה.

ישו נהג לשתות יין בקביעות, ובסעודה האחרונה הוא אף אמר למסובים כי היין הוא דמו שלו, והאיץ בהם לשתות מכוסו. שרידי טקס זה נשמרו בטקס המיסה שבו שתו המאמינים יין המשול לדמו של הצלוב. גם בתנ"ך זוכה היין לאזכור חיובי כבר בספר בראשית, שם מסופר כיצד עם תום המבול נטע נח את הכרם הראשון. גם כיום נוכח היין כמעט בכל טקס יהודי דתי, החל בברית המילה, שבה נתחבת פיסת צמר גפן טבולה ביין לפיו של התינוק, וכלה בכוס היין הנגמעת מתחת לחופה ובברכה על היין בערב שבת. באסלאם לא נאסרה בתחילה שתיית יין, ומוחמד אף הבטיח למאמיניו שבגן העדן ישתו יין, אך כשנוכח שמאמינים מגיעים לתפילה שיכורים, אסר על שתיית יין לפני התפילות ואחר כך על שתיית יין בכלל.

בימי הביניים באירופה קיבל הקשר הזה משמעות מעשית יותר. המנזרים שימרו אז את מסורת ייצור היין והבירה במשך שנים ארוכות, מסביר פפירבלט, כי כדי לייצר יין צריך לשתול כרם, לגזום ולטפח אותו. רק כעבור שלוש שנים מהשתילה אפשר לייצר את היין הראשון, ואז צריך לשמור אותו בחביות. בבלגן של ימי הביניים תהליך כזה היה אפשרי בדרך כלל רק במנזרים, הוא מוסיף. בארצות הדרומיות שבהן גדלות גפנים ייצרו במנזרים יין, ואילו בארצות הצפוניות שבהן האקלים קר מכדי לגדל גפנים, ייצרו במנזרים בירה. במאה ה־14, ה־15 וה־16, עם עליית הכוח הכלכלי של הערים הגדולות ויצירת מעמד הסוחרים, יצא ייצור היין והבירה מן המנזרים והיה לענף פרטי מסחרי.

כשבוחנים את חלקו של האלכוהול בתרבות האנושית לאורך הדורות נוכחים לדעת שמיום שהופיע על במת ההיסטוריה ועד ימינו אלה נשמר לו תפקיד חשוב כמעט בכל אינטראקציה חברתית של המין האנושי. לזכותו נזקפות כמה מן ההתפתחויות התרבותיות החשובות ביותר, ולא בכדי.

בתמונה הפותחת: פרסקו מהמאה ה-17 שמתאר את אל היין הכחוס, שלפי המיתולוגיה הרומית לימד את בני האדם להפיק יין

לקריאה נוספת:

		יין – כל מה שרציתם לדעת גם מי שלא שותה כוס יין בארוחה שגרתית, פותח בקבוק בחגים ובאירועים חגיגיים. ומאחורי כל בקבוק יין מסתתר עולם ומלואו: איפה נמצאו כדי היין העתיקים בעולם, מה נותן מתיקות ליינות חצי יבשים, מה זה יין מחוזק ולמה הנזירים בצרפת נהגו לטעום את אדמת הכרם? הכל על יין

הפוסט אלכוהול: ההיסטוריה השתויה של האנושות הופיע ראשון במסע אחר

גידול ענבים וייצור יין מלווה אותנו לאורך ההיסטוריה, וגם בתנ"ך הוזכרו פעמים רבות סגולותיו של היין: "יין ישמח לבב אנוש" נכתב בתהילים (פרק ק"ד, פסוק ט"ו) ובספר שופטים מוזכר כי היין "משמח אלוהים ואנשים" (ט', י"ג). אבל מה בעצם נחשב ליין ומה ההבדל בין היינות השונים מלבד הטעם?

על פי הגדרה, יין הוא תירוש (מיץ ענבים), שעבר תהליך של תסיסה שבמהלכו הסוכר הטבעי שבענבים הפך לאלכוהול. ישנם יינות המיוצרים ממיצים של פירות נוספים, של ירקות ואפילו ממיצוי של פרחים, אולם ליינות אלו תמיד יוצמד הרכיב ממנו הם עשויים – יין שזיפים, יין תפוחים, יין דומדמניות, יין אורז וכדומה. כשאומרים יין, הכוונה תמיד ליין שיוצר מענבים.

גידול ענבים וייצור יין היה ענף חקלאות חשוב בעת הקדומה בכל אגן הים התיכון, כולל בארץ ישראל

קצת על ההיסטוריה של היין
הממצאים העתיקים ביותר בעולם המעידים על ייצור יין נמצאו בגאורגיה – כדי חרס שבהם ייצרו יין לפני 8,000 שנה. מעט צעירים יותר, בכמה מאות שנים, הם כלי חרס ששימשו לאחסון של יין שנמצאו באיראן (מעניין לציין כי באותה תקופה לא גידלו ענבים באיראן, והכדים מוכיחים כי התקיים שם מסחר ביינות). גם במצרים העתיקה לא גידלו גפנים, אולם הם הביאו את הענבים ממדינות שכנות ותעשיית היין המקומית מתועדת בציורים על קירות הקברים של הפרעונים. ביוון העתיקה, שבה תרבות היין היתה מפותחת מאוד, היה אל מיוחד המופקד על היין – דיוניסוס (שנקרא בכחוס במיתולוגיה הרומית).

גם בארץ ישראל גידול ענבים היה ענף חקלאות חשוב. הגפן היא אחד משבעת המינים שבהן התברכה הארץ, והמרגלים, בשובם מסיור בארץ, הביאו עמם כהוכחה לעושרה ופוריותה אשכול ענבים כה גדול עד שנדרשו שניים לשאתו כשהוא תלוי על מוט. כרמים, גפנים, ענבים ויין מוזכרים פעמים רבות בתנ"ך, כשהכרם הראשון מיוחס לנח (שעל פי הכתוב היה הראשון ששתה יין והראשון שהשתכר ממנו) – "ויחל נח איש האדמה וייטע כרם" (בראשית ט', י"ח). גתות עתיקות, שבהן דרכו ענבים ליין, נמצאו במקומות רבים בארץ, יין שימש בעת העלאת קורבנות בבית המקדש ויש לו תפקיד מרכזי גם בחגי ישראל – מיין הקידוש בארוחת השבת, דרך יין הנשתה בפורים עד לא ידע ועד ארבע הכוסות של ליל הסדר.

גת לדריכת ענבים בסטף, סמוך לירושלים

תעשיית היין המודרנית בישראל החלה במחצית השנייה של המאה ה-19. באותה תקופה גידלו והשביחו זני גפנים במקווה ישראל וגם במושבה הטמפלרית שרונה, שם ייצור יין היה הענף החקלאי העיקרי. היקבים הראשונים שנבנו בארץ, לקראת סוף המאה ה-19, פעלו על פי שיטות שהיו מקובלות בצרפת, יצרנית היין החשובה בעולם – אז וגם כיום. במהלך השנים, לצד היקבים הגדולים והוותיקים, פועלים בארץ גם יקבי בוטיק רבים.

הקשר בין הקרקע לטעם
יש זנים רבים של גפן היין – פינו נואר, זינפנדל, שרדונה, מרלו וקברנה סובניון כמה מהשמות המוכרים ביותר. יין המכיל זן אחד של ענבים, או לכל הפחות 85% של זן מסוים, נקרא "יין זני"; יין שמורכב מכמה זני ענבים נקרא "יין מעורב". חשוב לציין, שיינות מעורבים אינם נחותים מיינות זניים, הם פשוט מיוצרים באופן שונה. למעשה, כמה מהיינות הנחשבים בעולם, שמגיעים ממחוזות היין הצרפתיים בורדו ועמק הרון, הם יינות מעורבים. היינות האירופים נקראים כמעט תמיד על שם האזור בו הם מיוצרים – למשל, בורדו, בורגונדי, קוניאק ושמפנייה הצרפתיים, ריוחה הספרדי וקיאנטי האיטלקי, בעוד שיש יינות הנקראים על שם זן הענבים, דוגמת שרדונה, מרלו וכדומה.

כרמים ליד מונטפולצ'אנו בטוסקנה. באזור מייצרים את היין האיטלקי המצוין וינו נובילה די מונטפולצ'אנו 

מלבד זן הענבים, יש גורמים נוספים הקובעים את טעמו ואיכותו של היין, והחשוב שבהם הוא הטרואר (Terroir). טרואר הוא מונח המתייחס לתנאי הסביבה בה גדלים הגפנים: סוג האדמה (הרכבה, הקושי שלה, יכולת ספיגת המים שלה וכן הלאה), תנאי האקלים ושינויים עונתיים במזג האוויר, השיפוע של המדרון עליו נמצא הכרם, הכיוון שאליו הגפנים פונות, הצמחים האחרים הגדלים בסביבה, בעלי החיים הנמצאים באזור הכרם ועוד.

ואם כל זה נשמע לכם מופרך, הרי שהצרפתים לוקחים את הטרואר ברצינות תהומית (וכהוכחה, שמו של המושג נאמר בצרפתית בכל העולם). הייננים מצרפת טוענים שטעמו של היין משתנה לא רק בהתאם לאזור שבו גדלו הענבים, אלא גם בזכות הכרם עצמו ואפילו החלקה המסוימת באותו הכרם. מספרים כי במנזרים בבורגונדי שבהם ייצרו יין הנזירים היו טועמים את הקרקע כדי לקבוע את המיקום האידיאלי לכרם. צרפת היא לא רק יצרנית של יינות איכותיים, היא גם יצרנית היין הגדולה בעולם. אחריה ממוקמות איטליה, ספרד, ארצות הברית וסין.

כרמים במחוז סן לואיס אוביספו בקליפורניה. ארצות הברית היא יצרנית היין הרביעית בגודלה בעולם

מדריך יין (או מהו יין מחוזק ומתי הסיומת עגולה)
למרות שכמעט כל אחד מאיתנו שותה יין, בין אם באירועים מיוחדים, בארוחות חג או סתם עם חברים, לא כולם יודעים את ההבדלים בין היינות השונים, מתי נהוג לשתות יין מחוזק או למה שמפניה שמיוצרת באיטליה או בארצות הברית היא לא באמת שמפניה. הנה, אם כן, כמה מונחים הקשורים ליין שכדאי להכיר:

יין אדום – יינות אדומים מיוצרים מענבים כהים ("ענבים שחורים") ולמרות שמם, הצבע שלהם יכול לנוע מאדום ועד סגול עמוק ואפילו חום. את הצבע הייחודי קובעת קליפת הענב (זג). יין אדום נחשב כבעל סגולות בריאותיות ויש רופאים הממליצים על שתיית כוס אחת בכל יום למניעת מחלות לב וכלי דם. באופן מסורתי, יינות אדומים נחשבים מלווים מוצלחים למאכלי בשר ולגבינות בשלות ונהוג לשתות אותם בטמפרטורת החדר. בין הזנים המוכרים של יינות אדומים – קברנה סוביניון, פינו נואר, זינפנדל, קיאנטי, פטיט סירא, שירז ועוד.

לא רק טעים, גם בריא: רופאים ממליצים כוס יין אדום ביום למניעת מחלות לב

יין לבן – בשונה מיינות אדומים שמיוצרים מענבים כהים, יינות לבנים יכולים להיות מיוצרים מענבים בהירים, ענבים כהים או שילוב של השניים. הצבע הבהיר אינו מעיד על צבע הענבים, הוא תוצאה של תהליך הייצור של היין, שבמהלכו משתמשים רק בחלקו העליון, הצלול, של התירוש. גם ליין לבן מייחסים סגולות בריאותיות – מחקרים שנערכו בארצות הברית מצביעים על כך ששתיית כוס יין לבן ביום מטיבה עם הריאות. יינות לבנים מוגשים לרוב כשהם צוננים והם נחשבים למלווים מוצלחים למתאבנים, סלטים, דגים ועוף, אולם הקלילים שבהם מתאימים מאוד גם לשתייה ללא תוספת אוכל. בין הזנים המוכרים של יינות לבנים – סוביניון בלאן, אמרלד ריזלינג, גוורצטרמינר, שרדונה ואחרים.

יין לבן אפשר לייצר לא רק מענבים בהירים אלא גם מענבים כהים או משילוב של שניהם

יין רוזה – יין שצבעו ורוד והוא מיוצר מענבים אדומים שקליפותיהם שהו זמן קצר בלבד (כמה שעות עד יומיים) בתהליך התסיסה. יינות רוזה הם לרוב קלילים ורעננים. הרוזה מוגש צונן והוא הולך מצוין עם סלטים, קישים ומאפים מלוחים. בין הזנים המשמשים להכנת רוזה – גרנאש, גאמאי, פינו נואר וקברנה פראנק.

מה תשתו – לבן, אדום או רוזה? | צילום: אייסטוק

יבש, חצי יבש או מתוק? יינות יכולים להיות יבשים, כלומר נטולי מתיקות – הדבר מעיד על כך שכל או כמעט כל הסוכר בענבים הפך בעת תהליך התסיסה לאלכוהול. לעומתם, ביינות חצי יבשים חלק מהסוכר הטבעי שבענבים לא הפך לאלכוהול, לעיתים בשל הפסקה יזומה של תהליך התסיסה. לחובבי המתוק יש יינות חצי מתוקים ומתוקים, שהאחרונים מוסיפים הרבה יותר קלוריות ללוגם מאשר יינות יבשים וחצי יבשים. יש תקנים מוגדרים לגבי כמות הסוכר המותרת: ביין יבש על פי תקן יש פחות מארבעה גרמים של סוכר לליטר, ביין חצי יבש הסוכר יכול להגיע עד 15 גרם לליטר, ביין חצי מתוק יש בין 15 ל-50 גרם סוכר לליטר וביין מתוק יש כמות מסחררת של יותר מ-50 גרם סוכר לליטר. 

יין מדיירה בפונשל, בירת איי מדיירה. היין המוחזק נקרא על שם קבוצת האיים באוקיינוס האטלנטי שם הוא מיוצר

יין מחוזק – יין שהוסף לו כוהל ענבים, בדרך כלל ברנדי, בתהליך התסיסה. אחוז האלכוהול ביין מחוזק גבוה יותר מאשר ביין רגיל וטעמו לרוב מתוק יותר. דוגמה ליינות מחוזקים: פורט, מרסלה, שרי, מדיירה ואחרים. את היינות המחוזקים שותים לעיתים כאפרטיף, לפני האוכל, ולעיתים דווקא בסוף הארוחה, כיין קינוח. האנגלים, שחובבים מאוד יינות כאלה, נוהגים לשתות כוסית של פורט או שרי בשעת אחר הצהריים, רצוי מול האח הבוערת.

יין מבעבע – ביין מבעבע נשאר, לאחר תהליך התסיסה הטבעית, פחמן דו חמצני הגורם לבועות קטנות בתוך היין. יין כזה נחשב איכותי יותר מיין מוגז, שבו הפחמן הדו חמצני הוסף באופן מלאכותי לאחר תהליך התסיסה. בין היינות המבעבעים המוכרים – שמפניה מצרפת (ראו בהמשך), קאווה מספרד ולמברוסקו מאיטליה.

גביעי שמפניה. רק יין מבעבע המיוצר במחוז שמפיין יכול להיקרא שמפניה | צילום: Jean-Philippe/SIPA PRESS BALTEL

שמפניה – יין מבעבע שעבר תסיסה כפולה ואשר כל תהליך הייצור שלו – מגידול הגפנים ועד הביקבוק – נעשה בתחומי חבל שמפיין בצרפת. למרות שרבים נוהגים לקרוא "שמפנייה" לכל יין מבעבע, על פי הסכם שנחתם ב-1891, רק ליינות מבעבעים שמקורם בשמפיין מותר להיקרא בשם זה, והם מיוצרים תחת פיקוח קפדני בכל הנוגע לגידול הגפנים, זני הענבים, תהליך התסיסה וכדומה. על פי הכללים, שמפנייה צריכה להיות מיוצרת מענבי שרדונה, פינו נואר או פינו מונייה. ולמרות שצבעה של השמפניה בהיר, ישנם סוגי שמפניה המיוצרים מענבים כהים (השמפניה נקראת blanc de noir, כלומר "לבן משחור"). השמפניה הנפוצה ביותר היא ברוט, כלומר יבשה, אם כי יש גם שמפניות יבשות למחצה (demi-sec) ומתקתקות (doux).

כרמים במחוז שמפיין בצרפת

בוקה, עפיצות ומה שביניהם – המונחים שבהם מומחים ליין משתמשים נשמעים לעיתים כמו סינית למי שפשוט נהנה מכוס יין טוב בארוחה. הנה על קצה המזלג טעימה קטנה מהלינגו היינני: בוקה מתאר את ניחוח היין, שהוא תוצאה של דרכי השימור והיישון. הבוקה מושפע מהחביות שבהן היין יושן, מהמרתף בו החביות נמצאות, מהשמרים מהם היין הופק ומגורמים סביבתיים נוספים. ארומה, שאף היא מתייחסת לריח היין, נובעת מזן הענבים ממנו היין הופק והיא יכולה להיות מתוארת במונחים של פירות, תבלינים, פרחים ואפילו שוקולד או טבק. עפיצות הוא אחד המושגים החביבים על מומחי יין ולמען האמת קשה להסביר אותו אך קל לחוש בו – זוהי התחושה שנותרת בפה לאחר שתיית יינות אדומים (יובש, חספוס בשיניים וכדומה). העפיצות היא תוצאה של כמות הטנין שנמצא ביין – טנין הוא חומר אורגני שנמצא בחרצני הענבים, בקליפות שלהם וגם בחביות העץ שבהן היין יושן. סיומת זהו הטעם שנותר בפה לאחר שתיית היין. מומחי יין נוהגים לתאר את הסיומת במילים כמו "חלקה", "עגולה", "אלגנטית", ולעיתים גם "מאכזבת".

לקריאה נוספת:

יין: מאיפה באים היינות החשובים? מה ההבדל בין קברנה סוביניון למרלו, מאיזה ענב מכינים יין מתוק ואילו ניחוחות יש לשרדונה? מורה נבוכים ליינות הנחשבים אבות טיפוס, שיעזור לכם בפעם הבאה שאתם מחפשים יין טוב

הפוסט יין – כל מה שרציתם לדעת הופיע ראשון במסע אחר

הכרמים של יקב צרעה

יקב פלם

יקב קסטל

הפוסט יקבים בישראל: שפלת יהודה הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט טוסקנה – טיולי יין הופיע ראשון במסע אחר

גם מי שכוסו מלאה תמיד רק תה יוכל למצוא בפורטוגל כמה חוויות וינולוגיות מעניינות. למשל יקב של כוכב הפופ קליף ריצ'רד, או את היין Vinho Verde הקֵיצי והנהדר שאין הרבה מה לנתח בו – פשוט לוגמים ממנו כשהוא הכי צעיר והכי קר שאפשר. חובבי היין, לעומת זאת, יוכלו למצוא כאן מגוון יינות חדשים וטובים המיוצרים באזורים מוגדרים. אבל למרות המגוון, עולם היין הכיר בפורטוגל בעיקר בזכות מוצר אחד: יין פורט.

יין זה קרוי על שם העיר פורטו (Porto) השוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי בצפון-מערב פורטוגל, והאזור המוגדר לייצורו הוא לאורך נהר דואורו (Douro) החוצה את המדינה לרוחבה ונשפך לאוקיינוס בסמוך לעיר.

הפורט הומצא אי שם סמוך לשנת 1678. באותה השנה נפתחה עוד אחת מהמלחמות האינסופיות בין אנגליה לצרפת, ונמנע ייצוא של יין מבורדו ללונדון. פורטוגל, בת ברית ותיקה של האימפריה האנגלית, נקראה למלא את החסר. ואולם, איכות היין הפורטוגלי לא היתה גבוהה במיוחד, והאנגלים החליטו לייצר את היין בעצמם. הם תרו אחרי חלקות טובות במעלה הדואורו וייסדו עליהן בתי יין משלהם. כדי לייצב את היין, לפצות במשהו על איכותו הירודה ולשמר אותו במסעו לאי הבריטי, הוסיפו לחביות מעט ברנדי. הפורט נולד. בשנת 1730 הוכרז האזור כאפלסיון (אזור ייצור מוגבל ומוגדר) הראשון בעולם ליין, וכיום יותר משלושים אלף חקלאים מוצאים בו את פרנסתם בגידול ענבי יין. רוב המגדלים אינם מבקבקים בעצמם אלא מוכרים את תוצרתם לבתי הפורט הגדולים, מודל דומה לזה שקיים בשמפיין.

לא ברור מתי בדיוק התחילו לייצר את הפורט המודרני, אבל העיקרון נשאר כשהיה: במהלך הייצור מוסיפים ברנדי שעוצר את התסיסה, ונוצר יין עם אלכוהול גבוה ומתיקות חזקה ודומיננטית. הפורטים המשובחים ביותר שומרים על רעננות וטעמי פירותיות מדהימים, והם מסוגלים להתיישן עשרות רבות של שנים.

יש לא מעט סגנונות פורט, אולם אפשר להתחיל את הסיווג בחלוקה לשניים: מיושני חבית ומיושני בקבוק. מהיינות המתיישנים בחבית כדאי להכיר את Ruby, היין ברמת האיכות הבסיסית ביותר, ואת Tawny, שהוא מורכב, מיושן ואיכותי יותר, ומתאפיין בגוון חום שמקורו ביישון הארוך בחביות עץ. יתרונם של היינות המיושנים בחבית הוא נגישותם לשתייה מרגע הרכישה.

ואולם, פאר תעשיית הפורט הוא ה-Vintage Port, היינות המתיישנים בבקבוק. ה-Vintage Port מוכרז על ידי איגוד היצרנים רק בשנים איכותיות במיוחד, והוא תופס נתח של כשני אחוזים בלבד מהתוצרת של אותן השנים. היינות הללו משמרים היטב את ארומות הפרי ואת הרעננות הראשונית של הענב, והם צריכים זמן יישון של עשרות שנים טרם הגיעם לפרקם.

ויש גם פשרה בין שני הסוגים, ושמה Late Bottled Vintage, או בקיצור LBV. יין זה מנסה לשלב את הרעננות והחיוּת של ה-Vintage Port עם נגישות מוקדמת כמו של יינות החבית.

ביקור ביקבים
אם אתם מבקרים רק ביקב אחד או שניים בפורטוגל – לכו על יקב שמייצר פורט. היקר ביותר מיוצר ביקב Quinta do Noval שיינותיו בלתי נשכחים.

Quinta do Noval
כתובת: Av. Diogo Leite 256, וילה נובה דה גאיה

בתים גדולים יותר, שבהם קל להתקבל לסיור, הם Taylor's ו-Graham's.

היקבים שבהם מייצרים את היין נמצאים באזור אלטו דואורו (Alto Douro) המשתרע כמאה קילומטר ממזרח לפורטו, אבל היינות המוכנים מובלים להתיישנות ב"עיר הפורט" וילה נובה דה גאיה (Vila Nova de Gaia) הסמוכה לפורטו, ובה מתקיימים רוב הביקורים, הטעימות והסיורים.

אינטרנט
באתר www.visitportugal.com, תחת הכותרת Gastronomy and Wines, מוצעים מגוון סיורי יין ויקבים בכל פורטוגל.

הפוסט יין פורטוגלי – הכוס המלאה הופיע ראשון במסע אחר