מדריך מסע אחר לאתונה
מדריך מסע אחר ליוון

Klimataria

טברנה משפחתית ותיקה באזור שוק הדגים שנפתחה ב-1927 ומציעה בילוי ערב מושלם – לא רק אוכל טוב אלא גם יין משובח  שמגיע מחביות, מוזיקת רביטיקה שמנגנת להקת הבית וקהל נלהב שאוהב לרקוד. בתפריט תמצאו מנות יווניות אותנטיות, כמו קדרת טלה בבישול איטי, דגים ומאכלי ים טריים ובשרים בגריל.
כתובת: 2 Platia Theatrou

Taverna tou Oikonomou

גם הטברנה הזו היא אחת הוותיקות באתונה. היא נפתחה ב-1930, ומאז היא מתמחה בבישול ביתי מסורתי. תמצאו פה מאזטים נהדרים ותבשילי קדרה משובחים. בין המנות המומלצות נזכיר ארטישוק צלוי בלימון, צלי טלה ועוף ביין. הארוחות מלוות ביין מצוין או באוזו. סיבה טובה נוספת לאכול פה היא ששאריות המזון לא נזרקות בסוף היום אלא נתרמות לנזקקים.
כתובת: 41 Troon, Petralona

טברנה Oikonomou, אחת הטברנות הוותיקות באתונה

To Kati Allo

הטברנה העממית של משפחת בקטסלוס נחבאת ברחוב קטן לא רחוק ממוזיאון האקרופוליס. זהו מקום פשוט עם אווירה חמה וביתית, שמגיש מאכלים שמבוססים על התוצרת הטרייה שנמכרת בשווקים שבקרבת מקום, ללא תפריט קבוע. סלט יווני אמתי שמוגש עם נתח נדיב של גבינת פטה, צלעות טלה שנצלות באיטיות בגריל פחמים, דג טרי בגריל עם ירקות קלויים  – כל אלה מנות שתמצאו אן לעתים קרובות, ויש גם קינוחים יווניים נהדרים.
כתובת: Chatzichristou 12

Epirus Tavern

הטברנה שממוקמת בין האטליזים בלב השוק המרכזי של אתונה, מציעה אווירה נעימה ורגועה, בלי גינונים מיותרים, עם שירות לבבי ואוכל יווני קלאסי פשוט וטעים. תמצאו פה מנות כמו כדורי בשר ברוטב עגבניות, ארטישוקים נפלאים ומרקים מהטובים שתאכלו ביוון. אחת המנות המיוחדות של המקום היא פטסה – מרק בשר עם חלקי פנים. מרקים נוספים שתמצאו פה הם מרק עוף, מרק דגים, מרק עגל. דרך החלונות הגדולים של הטברנה תוכלו לספוג את אווירת השוק. שימו לב – המסעדה פתוחה בערב רק בסופי שבוע (שישי-שבת), בשאר ימות השבוע היא נסגרת בשמונה בערב.
כתובת: Filopimenos 4

ממולאים בטברנה Epirus. אוכל יווני קלאסי בלי גינונים מיותרים

Filema

הטברנה הזו, שממוקמת לא רחוק מכיכר סינטגמה, עמוסה תמיד במקומיים, מה שמעיד יותר מכל על האיכות של האוכל במקום. הטברנה מפורסמת בהיצע גדול של מאזטים, ובהם סרדינים בגריל, דג קוד מטוגן וגבינה מטוגנת. וכן בשרים משובחים בגריל. זוהי אופציה נהדרת אם רוצים ארוחה טעימה, מהירה וזולה בזמן שמטיילים במרכז העיר.
כתובת: 9 Romvis

Tis Theatrou to Steki

אם אתם רוצים להרגיש באמת  כמו מקומיים, נסו את הטברנה הזו ברחוב צדדי בשוק ברווקיוס, שחביבה במיוחד על עובדי השוק. המקום מרגיש כמו מסעדת פועלים ואין בו קסם מיוחד או עיצוב יוצא דופן, אבל האוכל הוא הסיבה האמתית להגיע לכאן. יש מאזטים נהדרים כמו פאבה (מעין חומוס של אפונה צהובה עם בצל ובצלי שאלוט), סלט תרד עם זוקיני, שמן זית ולימון, שעועית ברוטב עגבניות או דגי אנשובי זעירים מטוגנים. יש גם כדורי בשר נהדרים ברוטב עגבניות, מאכלי ים טריים ועוד הרבה מטעמים שמוכנים במקום, כולם טעימים להפליא וזולים מאוד.
כתובת: Theatrou 7

Esperides

שכונת אנפיוטיקה מלאת הקסם שלמרגלות האקרופוליס גדושה בטברנות, ואחת המוצלחות שבהן היא Esperides.  המקום חביב במיוחד על קהל צעיר, והוא הומה קהל משעות הערב המוקדמות ועד לשעות הקטנות של הלילה. אפשר לשבת בפנים, אבל בקיץ מומלץ במיוחד לשבת בגינת הגג הקטנה בה מתקיימות הופעות חיות וממנה אפשר להשקיף על האקרופוליס. התפריט כולל קלאסיקות יווניות כמו פאבה, קלאמרי מטוגנים ומוסקה, ואת המנות מלווים באוזו. מומלץ במיוחד הודות לאוכל, לאווירה ולנוף.
כתובת: 25 Mnisikleous, Plaka

בתמונה הפותחת: במטבח של טברנה אפירוס, אחת הטברנות המומלצות באתונה | הצילום באדיבות Epirus Tavern

הפוסט הטברנות הכי טובות באתונה הופיע ראשון במסע אחר

האולטימטיבית: גבעת הזאבים

יחד עם האקרופוליס, בולטת מעל בתי העיר גבעת הזאבים (הליקאביטוס). הגבעה היא האתר השני בגובהו אחרי האקרופוליס וממנה תצפית לכל עמק אתיקה בין הים מדרום ורכסי ההרים מצפון מזרח ומערב. המסורת מספרת שהגבעה היתה מקלט של להקות זאבים (Lycos ביוונית פירושו זאב) והמיתולוגיה משייכת את הגבעה לאלה אתנה שיצרה אותה מאבן לבנה שהביאה לאקרופוליס.

בתיה הלבנים של שכונות קולונאקי, שבה גרה האריסטוקרטיה היוונית, ושכונת הסטודנטים והאוניברסיטה אקסרחיה מקיפים את הגבעה שחלקה התחתון מיוער בעצי אורן.

גבעת הזאבים מזדקרת מעל בתיה של אתונה | צילום: גבריאל מלמוד

העולה למרום הרכס יוכל לבקר בשלושה אתרים מיוחדים: כנסיית סנט ג'ורג',  האמפיתיאטרון הפתוח ומרפסת התצפית עם המסעדה. הגובה הוא 275 מטר ומאפשר מבט פנורמי אל המרחב העירוני, כשמרחוק ניתן לראות גם את פיראוס והאי אגינה. ובמרחק נגיעה ממול, האקרופוליס.

איך מגיעים? ברכבל משכונת קולונאקי (לא מומלץ בחורף), ברגל (עלייה לא קלה) או במונית.

זמני ביקור מומלצים: באופן כללי, מומלץ לעלות אחר הצהרים ולראות את השקיעה מהגבעה – חוויה בלתי נשכחת. באביב – עיתוי מעולה.

טיפ קטן: בימי הקיץ מתקיימים בתאטרון מופעים מוזיקליים בינלאומיים עם גדולי הזמר מיוון ומהעולם.

צילום אווירי של פסגת גבעת הזאבים והתצפית המדהימה הנשקפת ממנה | צילומים: שאטרסטוק

הרומנטית: אירופאגוס

ממש ליד הקופות, במעלה השביל המוביל לאקרופוליס, גרם מדרגות קצר ייקח אתכם אל גבעת סלעים קרחת, קטנה אך מיוחדת. בליל ירח של חודש אוגוסט כשהגעתי לכאן, ישבו על הגבעה זוגות רבים, מצחקקים, לוגמים יין, אפילו היו כמה שהדליקו נרות. מי מבין האנשים היושבים כאן וצופים על הנוף יודע שכאן נשפטו למוות רוצחים ומאהבים אמיתיים ומיתולוגיים בראשית ימיה של יוון…

פאגוס (Pagos) ביוונית משמעותו "חתיכת אבן גדולה", האם לשם יש קשר למקדש האריניות המצוי במורד ההר, שבין כתליו מצאו מחסה ומקלט פושעים ורוצחים (בסגנון עיר מקלט) – אין איש יודע.

בדרך לאקרופוליס עוצרים באירופאגוס לתצפית הכי רומנטית שיש

מחקרים מראים שבימי יוון הקלאסית, לפני המאה החמישית לפנה"ס, ישבה כאן מועצת החכמים שהשתתפו בה אנשי ציבור בכירים והיוו יחדיו את הגוף המשפטי האריסטוקרטי שניתן להגדירו כבית המשפט הגבוה של יוון. המיתולוגיה היוונית מוסיפה גם שעל גבעת אראופגוס היה אמור להישפט ארס, אל המלחמה, על רצח בנו של פוסידון.

הסיפור ההיסטורי והמיתולוגי של הגבעה מתגמד אל מול הנוף הנשקף ממנה. מתחתינו שכונת פלאקה התיירותית וממנה ואילך נראים כל שכונותיה הצפוניות של אתונה. גבעת הליקאביטוס בולטת מתוך הנוף האורבני, ממש מימין, במרחק 200 מטר, נראה שערו של מקדש אתנה וכמובן חומות האקרופוליס, בקו האופק במזרח ובמערב ניתן לראות את רכסי ההרים הסוגרים על אתיקה.

האקרופוליס כפי שהוא נראה מגבעת אירופאגוס

איך מגיעים? זוהי פינה נגישה במשך כל היום והלילה וללא תשלום. מומלץ לטפס במדרגות ולהיזהר לא להחליק על משטח הסלעים. אפשר להגיע דרך הטיילת של מלינה מרקיורי, הנמצאת 150 מטר צפונית לקופות הכניסה לאקרופוליס. יש שילוט וגרם מדרגות ברור.

נוף בלי סוף: אנדרטת פילופאפו

מבנה האבן המרשים בראש הגבעה הירוקה עם נוף פתוח לארבע רוחות השמים, לא ישאיר אתכם אדישים. אנדרטת פילופאפו נותנת תמורה מלאה למי שמגיע אליה ונותן דרור לעיניו, מהים בדרום והאיים שמעבר למפרץ ועד רכסי ההרים הסוגרים על אתיקה.

זוהי גבעת המוזות. שביל אבן שעוצב על ידי דימיטרי פיקיוניס (Dimitri Pikionis), ולאורכו ספסלים למנוחה ותצפית, יוביל אתכם אל האנדרטה. כאן באופן טבעי נתנו מקום של כבוד לפילופאפו (76 – 116 לספירה), איש האצולה האתונאית שהחברה היוונית הוקירה בבניית אנדרטה עשוית שיש פנטלי, שהיא בעצם מוזוליאום (אחוזת קבר) לזכרו.

אנדרטת פילופאפו בראש גבעת המוזות

פיליפאפו היה אחד היוונים הבולטים ביותר באימפריה. נכדו של אנטיוכוס הרביעי, בן למשפחת אצולה של אנשי חברה ורוח, אסטרולוגים, פילוסופים וקיסרים, שמוצאם ממרחבי השליטה האימפריאליים – ארמניה, יוון, מצרים וסוריה. האיש, שבילה את שארית חייו באתונה, הפך לדמות בולטת בחברה האתונאית, תרם רבות לממד הפוליטי והדתי שלה ובשלב מסוים התקרב אל האסכולה הפילוסופית היוונית, הפך בערוב ימיו להיות חבר בסנאט הרומי ושימש בו כקונסול.

מה רואים? מבנה דו קומתי, עם עיטורים אדריכליים מפוארים, הנתמך על ידי בסיס עשוי שיש פנטלי ונושא עליו את פסליהם של אנטיוכוס הרביעי, פילופאפוס וסלווקוס וכתובות יווניות. האנדרטה נהרסה מסיבות לא ברורות במאה השש עשרה.

איך מגיעים? מחניית האוטובוסים של האקרופוליס, מוליך שביל אבן נוח ומעוצב עד לאנדרטה.

____

אמנון גופר – מדריך טיולים יומיים בעברית באתונה, אתר אינטרנט

הפוסט אתונה ממעוף הציפור – שלוש תצפיות מדהימות הופיע ראשון במסע אחר

אדון ברטוס זיקק ענבים לאוזו ולברנדי וייצר כמה סוגים של ליקרים בנוסח הטעמים הקלאסיים משכבר הימים. הוא השתמש במתכונים משפחתיים ישנים, שבהם רקחו בני המשפחה משכקאות אלכוהוליים עוד בשבתם באיזמיר וקיווה לטוב. הלקוחות שלו אכן נהנו מאוד והעסק שגשג.

ברטוס. הבר פועל בחנות הקטנה של המזקקה הישנה | צילומים: יעקב שקולניק

כאשר הבין ברטוס שהביקוש למוצריו עולה על ציפיותיו האופטימיות ביותר, החליט להגדיל את המזקקה ולשם כך נאלץ להעביר אותה לשכונת Kallithea שממערב לאקרופוליס. אבל ברטוס, שכנראה ניחן גם בחוש מסחרי בריא, לא נטש את החנות הקטנה שבמזקקה הישנה והפך אותה לבר שבו מבלים שעה קלה תיירים ומקומיים חובבי אלכוהול.

חלפו יותר ממאה שנה מאז החלה המזקקה לפעול, אבל נדמה כי המקום מצליח לשמור על אווירה של ימים רחוקים. זה לא קשה כשהמוסד שוכן במבנה בן יותר מ-200 שנה, כשאת הברנדי והאוזו מוזגים היישר מתוך החביות שבמקום וכשמתקן ישן לזיקוק אוזו מעטר את הכניסה. מושכים את העין במיוחד מאות בקבוקי ליקר צבעוניים, המוצבים על המדפים שמכסים את הקיר שמול הכניסה מהרצפה עד לתקרה. נורות חשמל מאירות אותן בשלל צבעים ויוצרות מסך ססגוני ונעים לעין. גם המוזיקה השקטה בהחלט מתאימה לאווירה של המקום.

מאות בקבוקי הליקר שמכסים קיר שלם יוצרים מסך ססגוני ונעים לעין

הבר קטן, אבל אינו דחוס. יש בו בסך הכל כ-20 מקומות ישיבה, כך שלכול מבלה יש מרחב מחיה ראוי.

בין שתי חביות תלוי צילום של המייסד מיכאל ברטוס. ניסינו לצלם, אבל הבקבוקים שבקיר הנגדי השתקפו בצילום. במבט ראשון זה נראה כמו בעיה. במבט שני, כנראה שזה בדיוק מה שברטוס היה רוצה.

תמונת המייסד, מיכאל ברטוס, ובקבוקי הליקר המשתקפים בה

תוכלו לבחור בין שלושה סוגי אוזו, לפי מספר הזיקוקים שעברו וליהנות משלושה סוגי ברנדי – שלושה, חמישה ושבעה כוכבים. יש גם כ-35 סוגים של ליקר, כולם מתוצרת הבית וכולם נמכרים רק כאן ולא בשום מקום אחר. תוסף הטעם של אחד מהם מופק משרף של אלת המסטיק. מכינים כאן גם קוקטיילים משובחים ויש מבחר של בירות מקומיות ובקצרה – מקום שכל חובב אלכוהול לא ירצה להחמיץ.

שתיתם משהו שמצא חן בעיניכם? תוכלו, אם תרצו, לרכוש כאן גם את הבקבוק ולקחת הביתה. את האווירה בבית תצטרכו כבר לייצר בעצמכם.

מתי בפעם האחרונה שתיתם אוזו או ברנדי מהחבית?

Brettos, כתובת: Kidathineon 41, אתונה. אתר אינטרנט

טיפ קטן על מסעדות בפלאקה

המלצה על מסעדה בפלאקה? נשמע כמו משהו לא אחראי, אבל אני מוכל להסתכן. יש זן אחר של מסעדות, קצת יותר נחבאות, שונות לגמרי מזן המסעדות ששולחות לרחוב לוכד תיירים כדי למשוך אותן אליהן. אדרבא, כדי להגיע אליהן צריך לרדת בגרם מדרגות קצר ולהגיע למפלס שמתחת לרחוב. כאן תמצאו אוכל יווני מסורתי שאינו מתייפייף, אווירה ידידות ומחירים הוגנים ביותר. המסעדות האלה עוברות במשפחה מדור ולדור ונראה כי המפעילים שלהן באמת רוצים שתיהנו מהאוכל ולא מתכוונים לתחמן אתכם בשום צורה שהיא. רבים מהלקוחות הם תושבים מקומיים.

קבלו המלצות לשתי מסעדות כאלה. אחת המסעדות נמצאת, הפלא ופלא, במבנה שבו פועל בר ברטוס. השנייה באחת הרחובות הסמוכים. בתיאבון.

Bakaliarakia, 41 kidathineon, Plaka, Athens

Saita Bakalario, 19 kidathineon, Plaka, Athens

הפוסט אתונה: מקדש לאלכוהול הופיע ראשון במסע אחר

הקרבה של אתונה לישראל הופכת את הביקור בה לנגיש וקל, אפילו אם זה רק לסוף שבוע. ואחרי שתגיעו לכאן, הנשמה, הקצב והמוזיקה יגרמו לכם לרצות לחזור אליה שוב ושוב. מה יש בה בבירת יוון שסוחף ומושך כל כך? את התחושות שהעיר מעוררת בכם לא נוכל להעביר במילים, צריך להגיע אליה, לשוטט בסמטאות הרבעים העתיקים, להשקיף את העיר מגבעת האקרופוליס, לבקר באגורה, כיכר השוק העתיקה, לשתות קפה יווני חזק בבית קפה מקומי, לשיר ולרקוד במועדון רמבטיקו עד שהגרון ניחר. אחרי כל אלה, מה פלא שתתאהבו באתונה?

הנה עשרה דברים שכדאי לראות ולחוות במהלך חופשה באתונה:

גבעת האקרופוליס
על גבעה נישאת, הנשקפת מכל פינה במרכז העיר, נמצאת גבעת האקרופוליס, העיר העליונה. זהו אתר ארכיאולוגי מפעים, וגם למי שלא באמת מתעניין בארכיאולוגיה, כדאי מאוד לבקר בו. על הגבעה, שממנה יש תצפית מרשימה על העיר, יש שרידים מרהיבים מתקופת הזוהר של אתונה העתיקה. הבולט בין אתרי האקרופוליס הוא הפרתנון, מקדש יווני מהמאה החמישית לפני הספירה שנחשב לכליל השלמות וייצג את פסגת האדריכלות היוונית. גם כיום, כשמרבית המבנה נהרס, אפשר להתרשם מעוצמתו ומהמושלמות שלו. עוד בגבעת האקרופוליס – מקדש אתנה, מקדש ארתמיס, תיאטרון דיוניסוס ואתרים רבים נוספים. למרגלות האקרופוליס נמצא מוזיאון האקרופוליס, מוזיאון ארכיאולוגי שנמצא בבניין חדש ומרתק ובו ממצאים רבים שהתגלו במהלך החפירות באתר. במוזיאון נערכים סיורי גלריות ופעילויות שונות, כולל כאלה המתאימות למשפחות. המוזיאון נמצא כ-300 מ' מהאקרופוליס ברחוב  Dionysiou Areopagitou.

הפרתנון, אחד האתרים המרשימים ביותר בגבעת האקרופוליס

האגורה העתיקה
כיכר השוק, האגורה (Agora), היוותה את המרכז הפוליטי, המסחרי, החברתי והדתי של אתונה העתיקה. באגורה נערכו מפגשים ציבוריים והתקיימו משפטים. מעניין לציין כי כל אזרח שעבר כאן יכול היה להפוך לחלק מחבר המושבעים במשפטים שנערכו כאן. חפירות ארכיאולוגיות העלו ממצאים רבים, בהם מקדשים, אולמות ושורות עמודים מקורות (סטואיי). במוזיאון האגורה אפשר לראות ממצאים רבים מהאתר. בסמוך נמצא מגדל הרוחות, מגדל מתומן עם גג חרוטי מהמאה הראשונה לספירה, שעל כל אחת מצלעותיו יש תבליט המסמן כיוון אחר של שושנת הרוחות.

האגורה. כאן היה המרכז הפוליטי החברתי והמסחרי של אתונה העתיקה

מוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה
המוזיאון הארכיאולוגי הטוב ביותר ביוון ואחד הנחשבים בעולם מכיל אוסף עתיקות יווניות מדהים ומרתק, הכולל פסלים, תכשיטים, כלי חרס ועוד. בין המוצגים המפורסמים – מסכה מוזהבת של אגממנון מהמאה ה-16 לפני הספירה, ציורי קיר מינואיים מסנטוריני, אף הם מהמאה ה-16 לספירה, ספלי הזהב מקבר וואפיו מהמאה ה-15 לפני הספירה ואוצרות רבים נוספים. כתובת: Patission 44.

כיכר סינטגמה
סינטגמה (Syntagma), הכיכר המרכזית של אתונה, נמצאת בלבה של העיר, סמוך לרבים מהאתרים החשובים ובמרחק הליכה מהשכונות העתיקות. פירוש השם ביוונית – כיכר החוקה, נובע מעובדה היסטורית: במקום הזה, ב-3 בספטמבר 1843, המלך היווני הראשון בתקופה המודרנית, אותון, הכריז על כינון החוקה. בלבה של הכיכר נמצאת מזרקה מרשימה, בצדה המזרחי נמצא בניין הפרלמנט היווני, המוקף בגנים הלאומיים. שומרי הפרלמנט, לבושים בבגדים מסורתיים (כולל חצאית קפלים לבנה), מהווים עניין מיוחד, כבכל יום ראשון בשעה 11:00 נערך טקסט חילופי משמרות מרשים לצד אנדרטת החייל האלמוני. בצדה הצפוני של הכיכר יש כמה בתי מלון, בהם מלון גרנד ברטאנייה היוקרתי, שממסעדת הגג שלו יש תצפית נפלאה על גבעת האקרופוליס.

כיכר סינטגמה והפרלמנט היווני

הפלקה
הרובע העתיק ביותר של אתונה, הפלקה (Plaka), הוא אמנם אזור תיירותי מאוד, עם הרבה חנויות מזכרות, אבל יש קסם רב בסבך סמטאות הצרות. על השכונה חולשת גבעת האקרופוליס, שלמרגלותיה היא נמצאת, ובלילה, כשהאקרופוליס מואר המראה מרשים במיוחד. אחרי שיטוט בשכונה במשך היום, כדאי גם להגיע אליה בערבים שכן יש כאן ריכוז גדול של מסעדות, טברנות, ברים ומועדונים.

סמטה בפלקה, הרובע העתיק ביותר באתונה

אנפיוטיקה
בלבה של העיר הסואנת נמצאת שכונת אנפיוטיקה (Anafiotika) הציורית. המטייל בשכונה המקסימה, במורדות גבעת האקרופוליס מעל רובע הפלקה, ירגיש כאילו הוא נחת באי יווני קטן בלב העיר. יש כאן מבוך של רחובות מפותלים עם בתים קטנים צבועים בלבן ומעוטרים במטפסי בוגנוויליה פורחים.

אנפיוטיקה. כמו אי יווני קטן בלב העיר הסואנת

פסירי
פסירי (Psiri), שהיתה בעבר שכונת פועלים צפופה, עם בתי מלאכה ומפעלים קטנים, הפכה בשנים האחרונות למרכז חיי לילה תוסס ומלא חיים, עם שפע של מסעדות, בתי קפה, טברנות וברים. המשוטט ברחובות השכונה בשעות היום, בין בתי המלאכה של הנפחים, הנגרים והבורסקאים שעדיין פועלים כאן, יתקשה להאמין שעם רדת החשכה המקום מושך אליו המוני מבלים. אבל זהו בדיוק קסמה של השכונה והסיבה להגיע אליה בכל שעות היום. ועוד משהו קטן על השכונה: כל עסק שנסגר כאן הופך לקיר גרפיטי ססגוני. היצירות הללו של אמנות רחוב תורמות אף הן לאווירה המיוחדת של פסירי.

ערב בטברנה. חיי הלילה של אתונה כוללים אוכל טוב, שתייה והרבה מוזיקה

שוק פשפשים במונאסטיראקי
במהלך השבוע האזור שמסביב לכיכר מונאסטיראקי (Monastiraki) עמוס בדוכנים, נגני רחוב, בתי קפה קטנים ועוד. בימי ראשון נוספים לכל אלה גם מוכרים הפורשים את מרכולתם מיד שנייה ושלישית: בגדים, צעצועים, כלי נגינה, שעונים, תכשיטים, תיקים ועוד ועוד. גם אם אתם לא מתכוונים לקנות, נחמד לשבת באחד מבתי הקפה ולהציץ על ההמולה הססגונית.

גבעת ליקאוויטוס
ליקאוויטוס (Lykavittos) היא הגבעה הגבוהה ביותר באתונה, ומראשה נשקפת תצפית נפלאה על העיר ועל האקרופוליס, בימים בהירים אפשר לראות גם את המפרץ הסרוני המנוקד באיים. לראשה של הגבעה אפשר להגיע בטיפוס רגלי או בנסיעה קצרה ברכבל. הגבעה צמודה לאיזור קולונאקי, אחד מרובעי הבילוים האופנתיים של העיר.

גבעת ליקאוויטוס מוארת בלילה. מראשה יש תצפית נפלאה על כל העיר עד למפרץ הסרוני המנוקד באיים קטנים

פיראוס
בפיראוס (Pireaus), כעשרה קילומטרים מדרום-מערב לאתונה, נמצא הנמל המרכזי של יוון ואחד הנמלים הגדולים באירופה. גם מי שלא מתכוון לצאת מכאן באחת המעבורות המפליגות לאיי יוון, ייהנה לטייל במרינה ובנמל. משכונת קסטלה (Kastella) הנעימה, הבנויה על ראש גבעה, יש תצפית יפה על העיר, הנמל והמפרץ הסרוני.

הפוסט אתונה – מה כדאי לראות ולעשות הופיע ראשון במסע אחר

תשכחו ממה שפגשתם עד כה באיים יווניים. בקורפו אין בתים מסוידים בלבן עם תריסים כחולים והוא גם לא צחיח כמו האיים שבמזרח יוון. זהו אי ירוק להפליא, מוקף בים כחול, עם השפעות אירופיות הבאות לידי ביטוי באדריכלות, באוכל ואפילו בדרך הדיבור של התושבים. השקט והשלווה מקיפים את המטייל כאן מכל עבר, עם מפרצים חבויים, חופים מקסימים וכפרים קטנים. בקורפו יש רק עיר אחת, בירת האי, קורפו טאון, שבה נעים לשוטט בסמטאות, להציץ בחנויות הקטנות, לשבת באחת מבתי הקפה או הטברנות הרבות.

מידע נוסף:

• קורפו – מדריך מסע אחר – כתבות מסלולים טיפים
• איי יוון – מדריך מסע אחר לאיים
• צפון יוון – מדריך מסע אחר – כתבות מסלולים טיפים

מיופיו המיוחד של האי קורפו תוכלו להתרשם בסרטון הבא:

הפוסט סרטון: קורפו – האי הירוק הופיע ראשון במסע אחר

כשמדברים על חופשה ביוון, מתכוונים לרוב לחופשה מהנה באחד האיים שטופי השמש, ואכן זוהי אפשרות מצוינת, אבל יש אופציות רבות, ואחת מהן נגישה ומוצלחת מאוד ועם זאת, לא רבים יודעים עליה: נופש באזור הריביירה של אתונה – רצועת חוף מפתיעה ביופייה, במלונות הפאר השזורים בין מפרציה וגם בפינוקים שהיא מציעה – נוסחה מנצחת לנופש איכותי מלא יוקרה ושלווה.

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר ליוון
• מדריך מסע אחר לאתונה
• הטברנות הכי טובות באתונה
• מסלול טיול בדרום יוון

חבל אטיקה – ים, חופים וטבע

חבל אטיקה רחב הידיים, בו שוכנת אתונה והריביירה היפה שלה, נמצא בדרום-מזרח יוון והוא כולל את חצי האי אטיקה, המוקף משלושת עבריו בים האיגאי, את חלקו המזרחי של מפרץ קורינתוס ואת האיים שבמפרץ הסרוני. האזור טומן בחובו אטרקציות תיירותיות לרוב. דרך החוף המחברת בין אתונה וכף סוניון מלאה באינספור פיתולים, ומאחורי כל אחד מהם נחבא מפרץ קטן ושליו. בקצה הדרך, בנקודה המזרחית ביותר ביוון היבשתית, במקום הנקרא כף סוניון, נטוע מקדש מרשים לאל הים, פוסידון, הצופה אל מרחבי הים הכחול – מראה מרשים מעין כמוהו.

מקדש פוסידון בכף סוניון

רצועת החוף של אתונה, שמתחילה בפיראוס ונמתחת לאורך 60 ק"מ של חופים מקסימים, מציעה נופש יוקרתי בסגנון יווני, בתוספת פינוקים נהדרים. יש כאן טיילת רחבה מנוקדת בטברנות ובתי קפה, מלונות פאר, מסעדות שף המגישות את כל הטוב של המטבח המקומי וגם הבינלאומי ומתחמי בריאות וספא מן השורה הראשונה. חופשה בריביירה של אתונה יכולה בהחלט להתבסס ברובה על אזור המלון בו תשהו ועל רצועת החוף הצמודה – פעילויות רבות מחכות לכם שם. אבל אם תרצו לטעום גם את טעמיה התרבותיים הקלאסיים של אתונה, תוכלו לעשות זאת בקלות רבה ובמרחק של נסיעה קצרה מאוד.

חוף ווליאמני, מהיפים בריביירה האתונאית

מה לראות בריביירה של אתונה?

פאליאו פליארו ומרינה פלסיבוס

הריביירה של אתונה מתחילה בפאליאו פליארו (Paleo Faliro), שכונה יוקרתית בדרום אתונה, ובה בניינים מודרניים, חופים יפים והרבה מלונות. האטרקציה העיקרית כאן היא מרינה פלסיבוס (Marina Flisvos), מרינה תוססת בה עוגנות יאכטות נוצצות. המרינה גדושה בבוטיקים אופנתיים, ברים, בתי קפה וגלידריות. בצמוד נמצא פארק פלסיבוס (Park Flisvos). זהו פארק מקסים שנעים לטייל בו ברגל או באופניים, ובו טיילת ומתקני שעשועים לילדים. בקיץ פועלים בו תיאטרון בובות לילדים וקולנוע פתוח.

מרינה פליסבוס בפאליאו פאלירו

גליפדה

הפרבר גליפדה (Glyfada) הוא אחד הפרברים הכי אלגנטיים ונוצצים של אתונה, והוא נחשב ללב פועל של הריביירה האתונאית. בשכונה המטופחת והירוקה יש  מסעדות אופנתיות, בתי קפה וברים, טיילת עטורת דקלים, מרינה, חופים ציבוריים יפים ונקיים, מועדוני חוף יוקרתיים, מגרש גולף ואפילו מרכז להצלת צבי ים, בו תוכלו לבקר. גליפדה היא גם אזור קניות נחשב עם בוטיקים של מעצבים וחנויות של מותגים בינלאומיים, רבות מהן פזורות לאורך רחוב Metaxa. עם זאת, הרחוב הטרנדי ביותר בשכונה הוא רחוב Kyprou, המשובץ במסעדות וטברנות, מעדניות, בוטיקים של מעצבים, חנויות קונספט וברים. בימי חמישי פועל בשכונה שוק רחוב שמפורסם בתוצאת הטרייה שלו.

גליפדה. פרבר יוקרתי וירוק עם חופים יפים

וולה

וולה (Voula) הוא פרבר קטן וקוסמופוליטי על שפת הים, אשר מפורסם בחופיו היפים. יש בו שני חופים חוליים ארוכים, מאורגנים ויפים עם מים צלולים, אשר זכו בפרס הדגל הכחול האירופי שמוענק לחופים נקיים במיוחד. בחופים מוצעות מגוון פעילויות ספורט ימי ויש בהם גם אטרקציות לילדים כמו מגלשות מים. בנוסף יש בשכונה ועל קו החוף הרבה בתי קפה ומסעדות טובות.

חוף יפה בפרבר וולה

אגם ווליאמני

אחת ההפתעות הנעימות בריביירה האתונאית היא האגם הזה שנמצא בשכונה שנושאת את אותו שם – ווליאמני (Vouliagmeni). זהו אגם טבעי המוקף בסלעים, שבו מי טורקיז צלולים שהטמפרטורה שלהם קבועה ועומדת על כ-25 מעלות לאורך השנה כולה. מי האגם עשירים במלחים ומינרלים ומיוחסות להם סגולות בריאותיות רבות. באגם יש חוף רחצה מסודר עם מיטות שיזוף ושמשיות, מלתחות, שירותי הצלה ומסעדה. האגם נמצא בצמוד לחוף הים (בווליאמני יש חופים נהדרים) ובמרחק הליכה קצרה ממרכז השכונה.

אגם ווליאמני. אחת ההפתעות הנעימות בריביירה של אתונה | צילום: ניטו, שאטרסטוק

סרונידה

חוף סרונידה (Saronida) הוא אחד החופים היפים והיותר פראיים בריביירה האתונאית. יש בו חוף חולי עם מים צלולים ונקיים, המוקף בעצים, שנמצא בסמוך לכפר בנושא את אותו שם. הכפר זכה לכינוי "המרפסת של אטיקה" בשל מיקומו בין ים להר. זהו חוף שקט ושלו ללא טברנות וברים, אבל בכפר הסמוך תמצאו הרבה מסעדות וחנויות.

כף סוניון

בקצה הדרומי של הריביירה האתונאית נמצאת לשון היבשה כף סוניון (Cape Sounio). כאן נמצאים שרידי מקדש פוסידון שמתנשא על צוק מעל הים. המקדש נבנה בשנת 440 לפנה"ס על חורבותיו של מקדש קדום יותר ונותרו ממנו רק עמודי השיש המרשימים. השקיעות כאן מהיפות ביותר ביוון כולה.

שקיעה בכף סוניון

אתונה – אז ועכשיו

נושאת את שמה של האלה אתנה, אתונה (Athens) היא אחת מערי הבירה העתיקות, ועם זאת העכשוויות באירופה. זהו כרך סואן, עם שדרות נעימות ויפות, כיכרות רחבות ידיים, שכונות ציוריות עם סמטאות אבן צרות ותשתית תחבורתית מודרנית הכוללת רכבת תחתית, אוטובוסים וחשמליות. אתונה מציגה בגאווה כמה מהאתרים העתיקים החשובים ביותר בתרבות המערבית. על מרכז העיר חולשת גבעת האקרופוליס, שעל ראשה נמצאים שרידים של מקדשים מרשימים, שהמושלם בהם הוא הפרתנון מהמאה החמישית לפני הספירה. למרגלות האקרופוליס אפשר לראות את שרידיה של האגורה, שהיוותה את המרכז הפוליטי, המסחרי, החברתי והדתי של אתונה העתיק ובה נערכו מפגשים ציבוריים והתקיימו משפטים. בסמוך נמצא מוזיאון האקרופוליס החדש, מבנה מרתק מבחינה ארכיטקטונית שבו מוצגים ממצאים חשובים מעין כמותם מהאקרופוליס ומאתרי עתיקות נוספים. מרתק לדעת שברחובות שבהם אתם הולכים, הילכו לפני אלי שנים סוקרטס, אפלטון ואריסטו.

הפרתנון על ראש גבעת האקרופוליס, בלב אתונה

למרות המשא ההיסטורי הכבד שהיא כמו נושאת על כתפיה, אתונה היא עיר תוססת ומלאת חיים, מרכזה של תרבות חיה ובועטת. יחד עם שכונות צבעוניות ושיקיות, שצלילי מוזיקת ג'ז מתערבבים בהן עם צלילי בוזוקי ובגלמה (כן, עדיין), נוצר תמהיל שאין שני לו: ישן מתערבב עם חדש, ומסורת מתמזגת עם קידמה. אתונה של אז, אתונה של עכשיו – בשתיהן כדאי מאוד לבקר.

מקומות בילוי באתונה וסביבתה

אתונה מיטיבה לפנק את המטייל אנין הטעם והחך. הנה כמה מקומות מומלצים לסיורים מרתקים ביום, ולבילויים מהנים בלילה:

אמנות, ארכיאולוגיה ומוזיקה

המוזיאונים של אתונה מאפשרים יותר מהצצה אל מכמני התרבות של העולם העתיק: המוזיאון הארכיאולוגי הלאומי, מוזיאון האקרופוליס החדש, מוזיאון בנאקי (Benaki) ועוד. מתחם התערוכות האוונגרדי של גזי (Gazi), הכולל מפעלים תעשייתיים לשעבר, שחלליהם הפנימיים הוסבו לאולמות תצוגה, מציע זווית פחות מוכרת של אתונה, שיודעת לצאת מהקופסה ולהציג אמנות מודרנית במיטבה. משכן האומנויות המוסיקליות, מגארון מוסיקיס (Megaron Musikis), מארח לכל אורך השנה את התזמורות הסימפוניות הטובות בעולם, בתי האופרה המובילים באירופה וגם זמרים ואמנים בינלאומיים מתחומי המוסיקה הקלה.

סמטה בפלאקה, הרובע העתיק של אתונה

קולינריה חוצת גבולות

ההיבט הקולינרי של הבירה היוונית כבר מזמן חצה את גבולות היבשת, ומציע כיום מגוון רחב של מטבחים מכל העולם – צרפתי, יפני, פולינזי ועוד. שתיים מהמסעדות המובילות והמשובחות באתונה: Mylos (כתובת: Vasilissis Sofias 46) של השף המפורסם קוסטאס ספיליאדיס, שנחשבת בעיני רבים למסעדת הגורמה היוונית הטובה ביותר כיום, ו- Spondi (כתובת: Pyrronos 5) המעוטרת בשני כוכבי מישלן ומציעה מטבח גורמה צרפתי, שמתבסס על תוצרת עונתית טרייה ויצירתיות אין קץ של השף היווני אגלוס לנדוס.

לאלה המעוניינים להקדים לארוחה המשובחת אפריטיף איכותי, מומלץ להגיע אל הבר של המלון הקלאסי Grand Bretagne בכיכר סינטגמה (Sintagma Square). הבר המפורסם, על עיצובו האלגנטי והמאופק, זכה בפרסים בינלאומיים רבים וניתן למצוא בו גם את הסוגים הנדירים והיקרים ביותר של משקאות אלכוהוליים איכותיים, היישר מן המזקקות המובילות בעולם.

איים, חופים ובילויים

במרחק קצרצר מהריביירה של אתונה נמצאים האיים הסרוניים היפהפיים וניתן להפליג בקלות אל אחד או כמה מהם. האיים, הפופולריים בקרב אתונאים שבאים לנפוש כאן, שונים זה מזה באופי ובנופים, אבל כולם מציעים חופים יפים, עיירות וכפרים נעימים ותצפיות נוף מקסימות. בין האיים שכדאי לבקר בהם – אגינה, פורוס, ספצס והידרה.

האי הידרה, אחד האיים היפים במפרץ הסרוני

אם תרצו לקחת חלק בסצנת חיי הלילה התוססת של העיר פיראוס והנמל המפורסם שבה, תמצאו אותה ערנית במיוחד בסופי השבוע (אך לא רק). אם לעומת זאת אתם מחפשים שלווה ורוגע, תמצאו אותם בחופים השלווים שמתפתלים בדרומו של חבל אטיקה.

איפה לנים?

לאורך הריביירה של אתונה פזורים כמה וכמה מלונות טובים. אם אתם מחפשים את הטוב ביותר, הנה שני מלונות שכל אחד מהם מציע חופשה נפלאה מול הים, עם רמת שירותים ופינוקים גבוהה במיוחד:

Grand Resort Lagonissi

כ-45 דקות נסיעה מאתונה, על חצי אי ירוק, נמצא אחד המלונות המיוחדים לא רק ביוון אלא בכל אירופה. רמת הפינוקים כאן כמעט אינסופית: החדרים והסוויטות מתפרשים על פני שטח גדול, מוקפים בצמחייה, מה שיוצר תחושת פרטיות ורוגע, והם מעוצבים להפליא, משקיפים על הים ומציעים גישה ישירה אליו. יש מגוון גדול מאוד של חדרים, כולל כאלה עם בריכה פרטית ועד וילות עצומות בשטחן, שכוללות שתי בריכות פרטיות – פנימית וחיצונית – ומשטח עץ פרטי מעל החוף. במלון יש מגוון מסעדות גורמה במיקומים משגעים המשקיפים על הים וספא מהודר שמציע שלל עיסויים וטיפולים, כולל טיפולי בריאות ויופי. ואם תצליחו להתנתק מהבריכה או החוף, יש כאן שלל פעילויות ספורטיביות – מצלילה, דרך טניס ועד תכניות כושר יומיות.

וילה עם בריכה פרטית המשקיפה למפרץ הכחול ב-Grand Resort Lagonissi

Arion Luxury Collection Resort

מלון איכותי ויוקרתי על חצי אי מול הנוף המפעים של המפרץ הסרוני. יש כאן חדרים, סוויטות וחדרי בונגלו עם גינה מטופחת או בריכה פרטית. כל החדרים מרוהטים באלגנטיות ובאסתטיות נקיית קווים. החדרים משקיפים אל גני המלון, המרינה או המפרץ. בספא האיכותי תוכלו ליהנות ממגוון טיפולים ועיסויים, כולל עיסוי עם עשבי תבלין שישאיר אתכם רגועים ושלווים. בנוסף, יש כאן חדר כושר מתקדם ובריכות שחייה חיצוניות. בין המסעדות המוצלחות, שמגישות תפריט יווני לצד מנות בינלאומית, יש גם מסעדה יפנית של השף המהולל נובו מטסוהיסה, שבה מוגשות מנות הדגל שלו על רקע המפרץ המרהיב.

בונגלו המשקיף לגן יפהפה ב-Arion Luxury Collection Resort

מפת הריביירה של אתונה:

מידע מעשי על הריביירה האתונאית

איך מגיעים לריביירה האתונאית? ראשית, יש לטוס לאתונה – כמה חברות תעופה (סדירות ושכר) מציעות טיסות ישירות מנתב"ג לאתונה על בסיס יומיומי. משך הטיסה מתב"ג לאתונה – שעתיים ורבע. בנמל התעופה של אתונה תוכלו לשכור רכב ולנסוע איתו לריביירה האתונאית. לחלופין, בכיכר סינטגמה באתונה תוכלו לעלות על החשמלית שמקשרת בין העיר לפרבריה הדרומיים. קו T1 מגיע לנאו פלירו (Neo Faliro) וקו T2 מגיע לוולה (Voula). כדי להגיע ליעדים נוספים בריביירה האתונאית, עלו על קו X96 שיוצא מתחנות המטרו של פיראוס ושל פלירו ועוצר בלמעלה מ-25 תחנות לאורך החוף.
מתי להגיע לריביירה האתונאית? מזג האוויר הים תיכוני הופך את הריביירה האתונאית ליעד שנעים לבקר בו כמעט בכל ימות השנה. אם אתם מעוניינים לבלות בחופים, עונת הקיץ (יוני-ספטמבר) היא המתאימה ביותר לביקור באזור. אם המטרה העיקרית שלכם היא לטייל, ליהנות מנופי האזור ולבקר באתרים הארכיאולוגיים, גם חודשי האביב והסתיו יתאימו מאוד לביקור.
תחבורה בריביירה האתונאית: רכב שכור יספק לכם את מלוא הגמישות ויאפשר לכם להגיע ליעדים שהתחבורה הציבורית לא מגיעה אליהם. עם זאת, קו X96 שיוצא מפיראוס ומפלירו עוצר ב-25 יעדים לאורך החוף ותוכלו להגיע איתו למרבית מוקדי העניין בריביירה האתונאית, כאשר ליעדים אחרים תוכלו לנסוע במונית.

הפוסט הריביירה האתונאית – תענוגות יווניים הופיע ראשון במסע אחר

למרות המיתולוגיה, למרות ההיסטוריה, למרות הארכיאולוגיה –  ואולי דווקא בגללן, בשל העומס הרגשי שהן מטילות על הנפש – באתונה חיים את ההווה, את הכאן ועכשיו, את הרגע. בטברנות הים תיכוניות או בבתי הקפה האולטרה מודרניים, המערביים כל כך; באתרי העתיקות ובכנסיות הביזנטיות או בגלריות המעודכנות לאמנות בת זמננו; במסעדה של פפנדריאו בשוק הבשר, שם אפשר ליהנות כבר עשרות שנים ממרק רגל שמנוני בשלוש מפות ומדריכים מודפסים ליעד אתונה, בהנחה לגולשי מסע אחר! כמעט בכל רחוב בעיר רואים פטישי אוויר ומערבלי בטון, שקי מלט וערמות חצץ, צינורות וגדרות, ערמות עפר ואבני מרצפות שהופכים למדרחובים, תחנות מטרו, מלונות וכיכרות ופארקים וחזיתות ניאו קלאסיות משופצות לפנות בוקר, או במועדוני הגייז המדיפים ניחוח בינלאומי, שבהם החיים רק מתחילים באותה שעה – בכל מקום בעיר הענקית הזאת, אתונה סואנת וסוערת, חיה, בועטת, נושכת. ביום ובלילה – בעיקר בלילה, כי זו באמת עיר ללא הפסקה – אתונה חיה את הרגע. והרגע, עכשיו יותר מתמיד, משתנה לאתונאים מול העיניים: פטישי אוויר ומערבלי בטון, שקי מלט וערמות חצץ, צינורות וגדרות, ערמות עפר ואבני מרצפות הופכים בכל יום למדרחובים ירוקים, לתחנות מטרו חדשות ומוזיאונים משופצים, לכבישים רחבים ואתרי ארכיאולוגיה מחודשים, למלונות וכיכרות ופארקים וגינות וחזיתות ניאו קלאסיות משופצות. אתונה אחוזה תזזית, עיר בשינוי מהיר, רגע לפני שהאש האולימפית נכנסת בשעריה. אתונה מפתיעה. במיוחד את מי שעצר בה פעם רק לרגע, כתחנת מעבר מזוהמת, צפופה, פקוקה, אפורה בדרך לאיים. יותר מארבעים מיליארד דולר הזרים השוק האירופאי לשיפוץ כבישים ולפרויקטים של תשתית ביוון כולה. יותר מחמישה מיליארד דולר השקיעה אתונה מכספי תושביה במסגרת ההכנות למשחקים האולימפיים. יש לה גם רכבת תחתית חדשה ויעילה, היחידה בעולם המאפשרת גם לאנשים בכיסאות גלגלים לקצֵר מרחקים, שמשלבת שרידים ארכיאולוגיים עם יצירות עכשוויות. מתיחת הפנים ניכרת בכל. קחו, למשל, את הירוק: בימים אלה מושלמת נטיעתם בעיר של לא פחות מ־290 אלף עצים חדשים, מיליון שיחים גדולים ועוד 11 מיליון שיחים קטנים, שלא לדבר על המהפכה – אין מלה אחרת לכך – באיכות האוויר, בעיר שזכתה למוניטין כמזוהמת ביותר באירופה. אתונה מפתיעה כבר עם הנחיתה בשדה התעופה, אחד המודרנים ביותר באירופה. אפילו לשכת התיירות בשדה נפתחת בזמן. כאשר השעון מורה 08:59, חזית המשרד סגורה. שישים שניות אחר כך, כבר מחייכת שם פקידה, מציעה באנגלית שוטפת מפה טובה של מרכז העיר, ומחוץ לאולם הנוסעים ממתינות בסדר מופתי עשרות מוניות בצבע בננה, לא עוד בדרך לביקור חובה קצר באקרופוליס והופ – לאיים, אלא בדרך לגלות את אתונה, מטרה בפני עצמה. האקרופוליס כפרוזאק אתונה נשענת על שרידי עבר מפואר, למרגלות גבעת האקרופוליס. לא חשוב עד כמה היא תלך לאיבוד בתזזיתיות הנוירוטית שלה, כמעט מכל מקום אפשר פשוט להרים את הראש, לאתר את שרידי הפרתנון – מקדש האלה אתנה, שעל שמה קרויה העיר – ולהירגע. כי במובן מסוים, המבנה ההרמוני הזה, פאר קר של שיש חשוף, מתפקד כסוג של פרוזאק מנטלי. כדור הרגעה, משכך חרדות. משרה תחושת ביטחון, יציבות. מאשֵר את הנצח. אם הסטואה של אטלוס באגורה העתיקה. אכסדרת העמודים שבנה המלך אטלוס השני מפרגמון במאה השנייה לפני הספירה שימשה מקום מפגש פופולרי לעשירי אתונה. לפני כחמישים שנה שוחזרה הסטואה בצורה אותנטית, מלבד השינוי בצבע: במקור היו עמודי השיש צבועים באדום ובכחול הוא כאן, אפשר תמיד לדעת מאיפה אתה בא ולאן אתה הולך. תשאלו את ניובי מריה רוסטה, תינוקת בת 15 חודשים, שמנווטת בעצמאות, בביטחון עצמי מופלג לגילה, במדרון הדרומי של האקרופוליס, לא הרחק מתיאטרון דיוניסוס העתיק, שבו חזו אזרחי אתונה הקדומה בטרגדיות היווניות. יש לה, לניובי, אחלה גן שעשועים – המדרחובים הענקיים שבנייתם הושלמה רק באחרונה, הגשמת פנטזיה אתונאית רבת שנים ליצור רצף גיאוגרפי־תיירותי בין אתרי הארכיאולוגיה המרכזיים של העיר, ובהם האגורה, רחבת השוק שהיתה מרכזם של החיים החברתיים והמדיניים, ושאר שרידי תור הזהב של אתונה במאות החמישית והרביעית לפני הספירה, כשהיתה המרכז התרבותי והאמנותי של העולם הקלאסי. אלו הן שדרות רחבות ידיים, זרועות שיחים ועצי זית, חנויות מזכרות, בתי קפה עם מסכי פלזמה ושיק אירופאי, ובניינים שחזיתותיהם המשופצות בגוני אפרסק מזכירות לפעמים עוגות חתונה מאולמי בון־טון. אמא של ניובי, עיתונאית גרמנייה הנשואה ליווני ומחלקת את זמנה בין ברלין לאתונה, מצליחה איכשהו לעמוד בקצב הזחילה של בתה. קשה לה יותר להסתגל לקצב השינויים של אתונה. "תהליכים שאתונה היתה צריכה לעבור בעשרות שנים מתרחשים מהר ופתאום, ולא מדובר רק בשינויים קוסמטיים", היא אומרת. "מאז הצטרפה יוון למטבע האירו, המחירים בשמים. כוס קפה במדרחוב הזה עולה יותר מאשר בלב ברלין. לאנשים קשה להסתדר. ראש העיר מבטיח שטחים ירוקים ועיר מודרנית, ואנחנו שומעים בין השורות העלאת מִסים והפסקת הפיתוח. עד לא מזמן, משפחה יוונית חיה ממשכורת אחת. עכשיו גם הנשים חייבות לעבוד. זה שינוי דרמטי, שישפיע על מבנה המשפחה. בזמן קצר אתונה הופכת מעיר ים תיכונית, שלִבה במזרח, לעיר מערב אירופאית, שנשמתה בארצות הברית". ואם לא הנשמה, בוודאי הרגליים. נייקי, אדידס, ריבוק – זה מה שנועלים תלמידי בית ספר שפגשנו ליד האגורה העתיקה, מקשיבים בחוסר סבלנות לדברי המורה על נסיונותיו של סוקרטס, שעלו לו בחייו, להפיץ כאן את רעיונותיו. בשנתיים האחרונות נוסף בבתי הספר שיעור חובה על רוח המשחקים האולימפיים הקדומים, אבל נראה שהתלמידים, לפחות תלמידי התיכון שפגשנו, מתלהבים הרבה יותר ממה שאצלנו קוראים "סל תרבות". וכך נראה אותו "סל תרבות" בבוקר סתווי שטוף שמש במדרחוב אירקלידון המחודש שבשכונת תיסיו (Thissio) – פרבר שעבר שינוי דרמטי בעשור האחרון, כאשר אמנים וצעירים בעלי מקצועות חופשיים, הנחשבים לחלוצי סגנון הרֶטרו בעבודות השיפוץ באתונה, רכשו כאן בתים מתפוררים, סילקו את הגימור המודרני שלהם, חשפו את סיתותי האבן המקוריים וקורות העץ שלהם, והפכו את השכונה למין "נוה צדק" אתונאי: מתחם ניאו קלאסי אסתטי מלא חיים עם שלל חנויות עיצוב קטנות, ברים שבהם מנגנים ג'אז ויורו־פופ ובתי קפה אופנתיים במיוחד. לא ברור איפה היו המורים באותו יום "סל תרבות". התלמידים, לעומת זאת, ישבו בבתי קפה, עסוקים בחיזור ביישני תוך כדי ניהול טקס ה"פראפֶּה". כי זאת יש לדעת: נס פראפה, בסך הכל קפה נמס עם המון קצף, המוגש בכוסות גבוהות עם קוביות קרח, החליף כמעט לחלוטין את הקפה היווני־תורכי והשתלט על נוף בתי הקפה בעיר כולה. והוא הרבה יותר מסתם משקה לצינון הגוף בחום אתונאי. נס פראפה הוא עניין חברתי, כרטיס כניסה לישיבה ארוכה בבית קפה, וסדרה של כללים לא כתובים אבל מחייבים מאפיינת את הדרך שבה לוגמים אותו. ראשית, מתבוננים בכוס, תוך הגנבת מבטים אל היפים והיפות שעושים בדיוק אותו הדבר. אחר כך מערבבים. לאט. ממתינים. מקרבים את הכוס לשפתיים, לוגמים מעט ומניחים מיד את הכוס בחזרה. נחים. שתייה מהירה נחשבת מאוד לא מנומסת. עד הלגימה הבאה חייבות לחלוף לפחות חמש דקות, עדיף עשר, ובסך הכל טקס הנס פראפה עשוי להימשך יותר משעה, כפי שהדגימו לנו אותם תלמידי תיכון. במרחק של חמישים מטר – ומאות שנות אור – מבית הקפה המעוצב הזה, חבורה של גברים בני שישים ושבעים ושמונים, שלא דוברים מלה אחת אנגלית, ישובה לשולחנות עץ פשוטים בחדרון שעיצובו לא השתנה בוודאי בחמישים השנים האחרונות. שורפים את היום. שולחן קלפים, לוח שש בש. קפה שחור בכוס חרסינה, אוזו עם מים בכוס זכוכית. מזטים פשוטים – חתיכת נקניק, ריבוע פֶטה עם עגבניה, לחם גס עם זיתים. הם יושבים שם שעות, מדי פעם מחליפים איזה משפט, מגלגלים בידיהם קובולוי, המזכירות מחרוזות תפילה ערביות. מחזירה אהבות קודמות הניגוד בין שני בתי הקפה מגלם אולי את סיפורה של אתונה המודרנית כולה. כי עדיין, לצד השינויים, מטבע האירו והפנייה למערב, הלב האתונאי, כך נראה, נמצא במזרח, בביזנטיון. מקורות המתח הזה, של מזרח־מערב,  קדומים. אחרי שקיעתה של אתונה הקלאסית, האיחוד הרעיוני והתרבותי בין היוונים לתרבויות שכנות בתקופה ההלניסטית, עליית האימפריה הרומית וחלוקתה בסוף המאה הרביעית, הפכה יוון לחלק מן הקיסרות המזרחית. אתונה היתה לעיירה קטנה ולא חשובה באימפריה הביזנטית, שמיזגה את התרבות ההלניסטית עם רעיונות מזרחיים. בירתה, קונסטנטינופול, נתפסת במידה רבה עד היום כבירתה הרוחנית של יוון. במאות ה־11 וה־12, עם ירידת עוצמתה של האימפריה הביזנטית והתחזקות הצלבנים, ולאחר ביזתה השערורייתית של קונסטנטינופול במסע הצלב הרביעי, סבלה אתונה בית קפה מסורתי במדרחוב אירקלידון המחודש שבשכונת תיסיו, מין "נוה צדק" אתונאי. יש מקומות שבהם נראה כי עדיין, לצד השינויים הרבים והפנייה למערב, הלב האתונאי נמצא במזרח, בביזנטיון מפלישות חוזרות ונשנות של כל מי שניסה לנגוס נתחים מהאימפריה הביזנטית המתפוררת, עד לנפילתה בידי התורכים ב־1456, שלוש שנים לאחר נפילת קונסטנטינופול. בשנת 1500 היתה כמעט כל יוון תחת שלטון עותמאני. רק הדת הנוצרית האורתודוקסית, חיי הכפר וה־Nostos (מקור המלה נוסטלגיה) לעָבר הקלאסי ולקונסטנטינופול שימרו את המסורת היוונית. יוון השתחררה מהתורכים וזכתה בעצמאות לאחר כמעט 400 שנה, ורק בתום מלחמת העצמאות, בשנת 1833, הפכה אתונה לבירתה של ממלכת יוון החדשה. אתונה של היום אינה מזכירה כלל את אתונה ההיא – עיירה קטנה ובה פחות מ־4,000 תושבים שהתגוררו צפונית לאקרופוליס, בפלאקה (Plaka), האזור התיירותי ביותר של אתונה כיום. יוונים לא יאהבו את זה, אבל הפלאקה מזכירה בעצם כפר תורכי, המשמר את שרידי אתונה הרומית והביזנטית בסמטאות צרות ומתפתלות שעדיין מהלכות קסם למרות המסחור התיירותי חסר הגבולות שלהן. אוטו הראשון, "מלך ההלנים הראשון", הביא אז מבוואריה אדריכלים ומתכננים, האחראים לבניינים הניאו קלאסיים של העיר ולרשת השדרות הרחבות שלה, שעיצבו את העיר בתקופת הזוהר הקצרה שבה כונתה "פריז של הים התיכון". אבל המאורע ההיסטורי האחד שעיצב את דמותה של אתונה המודרנית יותר מכל הוא הטרנספר הגדול – אותם חילופי אוכלוסייה שנכפו על יוון ב־1922־1923 לאחר מלחמה מיותרת עם תורכיה. יותר ממיליון יוונים נעקרו מבתיהם באסיה הקטנה וגורשו מתורכיה, ממחוזות מולדת של מאות ואלפי שנים, בעיקר מאיזמיר, היא סמירנה, וגם מאיסטנבול, היא קונסטנטינופול, הבירה הרוחנית. הטרנספר הכפוי הביא להכפלתה של אוכלוסיית אתונה ולהקמה חפוזה של פרברי עוני, שהפכו אחר כך לשורות ארוכות־ארוכות, אפורות־אפורות, של שיכוני בטון רבי קומות לאכלוס הפליטים. התהליך הואץ בשנות השישים של המאה העשרים בעקבות התיעוש וההגירה של המוני צעירים מהאיים ומהכפרים, וכיום כמעט מחצית מאוכלוסיית יוון חיה בעיר. מפסגת ליקאביטוס (גבעת הזאבים) אפשר להיווכח בצורה שמהממת את העין בהשפעה של שינויים אלה על העיר. ביום בהיר נשקפים ממנה 340 הקילומטרים הרבועים של אתונה, מגה־פוליס חסרת גבולות של בניינים ועוד בניינים ועוד בנייני בטון צפופים ודחוסים. כאשר יורדים מהגבעה ומסתובבים בשכונות אתונה, אפשר להבחין בפרטים – בעצי החושחש המעטרים בכתום וירוק רבים כל כך מרחובותיה, במרפסות השופעות פרחי גרניום בתוך פחי זיתים גדולים, במוכרי הערמונים והסחלב החם בלב העיר, בחנויות האופנה היוקרתיות בשכונת קולונאקי (Kolonaki), בכנסיות הביזנטיות בלב רחוב הקניות המודרני אֶרמו, בסמטאות שוק הפשפשים ובסובלאקיות שליד תחנת המטרו המבהיקה בכיכר מונאסטיראקי (Monastiraki), בלבוש המערבי, הבורגני, של הבאים למועדוני הרבטיקה – בשילוב יוצא הדופן הזה של מזרח ומערב, של בזאר תורכי, איכות אירופאית ומותגים אמריקאיים בעיר דחוסה, שלא מתמסרת בקלות. אבל אם מתאמצים לגלות אותה, היא מחזירה אהבה. "עד לא מזמן, משפחה יוונית חיה ממשכורת אחת. עכשיו גם הנשים חייבות לעבוד. זה שינוי דרמטי. אתונה הופכת מעיר ים תיכונית, שלבה במזרח, לעיר מערב אירופאית, שנשמתה בארצות הברית ראש העיר של פסירי שכונת פסירי (Psirri) היא מה ששכונת פלורנטין בתל אביב רצתה והיתה יכולה להיות. ב־1997 עוד נחשבה פסירי ל"אתונה של בלויי הסחבות". עכשיו היא כבר "הדבר הבא", שכונה הפעילה 24 שעות ביממה מבלי לפגוע באופיה המיוחד. הנפחים והזגגים, האופים וממחזרי הגרוטאות, בוני הרהיטים ומרקעי הנחושת עדיין כאן, אך מבוך הסמטאות המרוצפות אבן גדוש עד להתפקע גם בבתי קפה וגלריות וברים וחנויות עיצוב ומועדונים אופנתיים. במסעדות החדשות שנפתחות כאן בכל רגע אפשר לקבל אספרסו קצר בסיום הארוחה. וזה אומר שאנחנו כבר לא בכפר יווני. זאת אירופה. בידידות בולטת פועלים כאן סנדלר שמייצר נעליים מאז שנות השבעים של המאה הקודמת גלריה אפיסטרופי בשכונת פסירי. ב-1997 עוד נחשב השכונה ל"אתונה של בלויי הסחבות", עכשיו היא כבר "הדבר הבא", שכונה תוססת, החיה 24 שעות ביממה תוך שימור אלגנטי של עברה | צילום: באדיבות ניקולס קונדופריאס לצד "Things", חנות עיצוב שנפתחה השנה; ספר שמקצר שיער יווני מאז 1955 לצד "GelatoMania", גלידרייה עם די. ג'יי שנפתחה רק החודש; ברים מעוצבים שמציעים דאקירי פסיפלורה ו"מטבח חדש" לצד טברנות שמגישות סלט יווני, קציצות קישואים עם פטה משובחות ויין. הרבה יין. ראשון, לקראת הצהריים, צעירים ומבוגרים יושבים לארוחה קלה בבתי קפה, מתחת לעצי חושחש. מרחוק מגיעים קולות שוק הפשפשים הגדול, שפולש בימי ראשון לשולי פסירי. פליטים אלבנים ואפגנים מציגים את מרכולתם הדלה; מוכרת מכוניות מעץ, דור רביעי לאמני עץ, מציגה בגאווה מודל 1950; ואצל ניקוס קונדופריאס, מנהל הגלריה המסחרית "אפיסטרופי", תולים תערוכה חדשה – "דימוי המזרח באמנות יוונית". קונדופריאס, בשנות השלושים לחייו, הוא יווני חדש. הוא שב לאתונה לאחר שניהל במשך שנים רבות, באירופה ובארצות הברית, את עסקיו חובקי העולם של איל ספנות יווני. כיום הוא נציגו הרשמי כאן. "הוא איש עשיר שהרגיש צורך להחזיר למולדת, ליוון, על כל הטוב שהרעיפה עליו", מתנסח קונדופריאס בדיפלומטיות. "הוא חובב אמנות, ולכן החליט להשקיע בגלריה הזאת ובפרויקטים נוספים. במיוחד עכשיו, לקראת האולימפיאדה". יש המכנים את קונדופריאס "ראש העיר של פסירי". ידו בכל. הוא הקים אתר אינטרנט לשכונה, מנהל את הגלריה, מייחצן כמה מסעדות חדשות ואחראי לפרויקטים עתירי ממון של שיפוץ בניינים ניאו קלאסיים: האחד יהפוך למוזיאון לאמנות יוונית, השני – מוזיאון ליצירותיו של אמן הגרפיקה ההולנדי, מוריץ אֶשר. ביד קלה מנהל קונדופריאס את השיפוץ. תודת המערכת לחברת אולימפיק איירווייז על עזרתה בהכנת הכתבה. תודת הכותב לאנג'לו רפאל, לקונסטנטינוס (קוסטס) קלוסידיס, מנהל אזורי של אולימפיק איירווייז, ליורגוס דרדאווילאס, נספח העיתונות בשגרירות יוון בישראל, לאלכס גלעדי ולאורנה גרץ על עזרתם הרבה. Special thanks to Konstantinos Klosidis, Yorgos Dardavillas, Dimitra Afentoula Razeli and Andrea Rusta. Kondoprias, Epistrofi Ltd., Valentina Potamianof, Nikos Dimou, Mazaraki, Manuella Pavlidou, Telemachos Hytiris, Nicholas

הפוסט אתונה: כל הדרכים מובילות הופיע ראשון במסע אחר

במסגרת ההכנות למשחקים האולימפיים בשנת 2004 עברה אתונה שינויים גדולים, בעיקר עבודות תשתית נרחבות שאמורות היו להכשיר אותה לקראת אירוח המשחקים. אחד הפרויקטים החשובים שבהם הוא הרכבת התחתית, שבמסגרתו נחנכו והוכנסו לפעולה שני קווים חדשים באורך כולל של 13 קילומטר.
בעבודות שנמשכו עשר שנים השתתפו אלפי עובדים, ועלותן הכוללת הגיעה לכ-2.2 מיליארד דולר.

כיוון שהכרייה נעשתה בלב ליבה של אתונה הקדומה, השגיחו על ביצוע החפירות כ-50 ארכיאולוגים, שבדקו וסיננו שטח של כ-70 אלף מטר רבוע. לא פעם נתקלו החוקרים בממצאים רגישים שחייבו אותם לעצור את מהלך העבודה ולעיתים גם לשנות את כיוון הכרייה. כל תגלית וכל ממצא, כפי שנכתב באחד העיתונים המקומיים, החיו את זכרו של העולם העתיק וחשפו את אזרחי העיר למורשתם העתיקה. מבחינה זו פרויקט המטרו הוא מעין מסע של אתונה המודרנית לעברה.

אתר שילוח אפשרי למסע מהסוג הזה משמשת כיכר סינטגמה (Syntagma), כיכר החוקה. באיזור הכיכר מצויה תחנת מטרו מרכזית של שתי קומות, המקשרת בין שני הקווים החדשים. התחנה החדשה היא גם מוזיאון חי, המתעד על הקירות ממצאים ארכיאולוגיים שונים שנמצאו כאן במהלך החפירות, מעין תזכורת קבע לחיים שהיו כאן בעבר.

במשך תקופה קצרה התארחו הממצאים במוזיאון לאמנות קיקלדית. עמי בן בסט וגיל אל עמי נפגשו עם פרופ' ניקוס סטמפולידיס, מנהל המוזיאון ופרופסור לארכיאולוגיה קלאסית, שהציג בפניהם כמה מהממצאים העיקריים. "זו תערוכה חשובה", אמר. "כל מה שמוצג כאן מייצג משהו מאורח חיים שכלה מהעולם".

אחד המוצגים המעניינים, שאותו תוכלו לראות בכתבת הווידיאו שלפניכם, הוא מה שנראה כצינורות שלמים עשויים טיט.
"הצינורות הללו", מסביר הפרופסור, "נשתמרו בשלמותם, והם חלק ממערכת אספקת המים מהמאה החמישית לפני הספירה באיזור האקרופוליס. האותיות החרותות שאתם רואים על כל חלק שימשו את הבנאים לחבר את הצינורות בסדר המתאים. הפתחים הקטנים במרכז הצינור נועדו לאפשר הצצה על זרימת המים ונקיונם".

הפוסט העיר שמתחת לעיר הופיע ראשון במסע אחר

"שקוע במחשבה עמד בהשכמת הבוקר במקום אחד והרהר בעניין מה, וכיוון שלא מצא את מבוקשו, לא נסתלק משם, אלא נשאר עומד ומעיין. וכבר הגיעה שעת הצהריים, והאנשים הרגישו בו, וסיפרו זה לזה בתמיהה, שהנה עומד סוקרטס מן הבוקר וחושב על דבר מה. בסופו של דבר, לאחר הסעודה – כשכבר היה ערב – הוציאו כמה מן היוונים את שמיכותיהם החוצה, וכיוון שיום קיץ היה – ישנו באוויר הצונן, ועם זה השגיחו בסוקרטס, אם יהיה עומד גם בלילה. והוא עמד עד שעלה השחר והשמש זרחה. לאחר מכן התפלל לשמש והלך לו".

(מתוך אפלטון, "המשתה")

מפות ומדריכים מודפסים ליעד אתונה,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

באותו יום אתונה להטה. השעה היתה כבר קרוב לשבע בערב, אבל כדור השמש הבוהק היה רחוק עדיין מלחצות את קו האופק. הרחוב שבו הלכנו באחד מפרבריה הדרומיים של העיר קרן חום והיה שומם מאדם, כך שיכולנו לנצל את פס הצל הדק שנמתח על המדרכה בצד הבתים ולהלך לאורכו.

שוטטות ברחובותיה הראשיים של אתונה משולה במובן מסוים למסע בזמן אל שנות השבעים בישראל. במקומות רבים רואים מכוניות ישנות, בגדים של פעם, חנויות סדקית ובתי קפה פשוטים, שבעליהם מפזרים שולחנות על המדרכות כדי ללכוד עוברים ושבים.

המפה הראתה שאנו מצויים ברחוב שאותו חיפשנו. עוד כמה צעדים ויכולנו לראות על הקיר של אחד הבתים כתובת גדולה באנגלית: "בית הסוהר של סוקרטס – טברנה". המקום נראה שומם. לאחר סדרת נקישות נואשות, נפתחה הדלת והופיע צעיר חביב שהסביר בהתנצלות כי המסעדה סגורה ותיפתח רק למחרת. עוד אנו עומדים ומתלבטים באשר למעשינו, הוציא הצעיר, דימיטריס שמו, כמה כסאות וישב איתנו, כאילו מבקש להקל עלינו את תחושת ההחמצה.

סבא שלו, סוקרטס, הוא בעל המסעדה, סיפר לנו דימיטריס באנגלית רצוצה, אולם הוא נמצא כעת בכפרו שבהרים ויגיע לכאן רק מחר אחר הצהריים. אכזבה לא קטנה. ביקשנו לדבר עם סוקרטס המודרני על מורשת העבר המפואר ועל השם הכבד שהוא נושא על כתפיו, אבל הוא בכפר ואנחנו כאן. הצעיר הציע לנו לגשת למסעדה סמוכה בקרן הרחוב. "תגידו שדימיטריס מהמסעדה של סוקרטס שלח אתכם". חמש דקות אחר כך כבר ישבנו סביב שולחן קטן, לוגמים מים קרים מקנקן שהונח בחופזה על השולחן.

באתונה, כמו בערים רבות בעולם, משמשת המסעדה העממית, זו המצטנעת מעיני התייר, פיסת חיים שוקקת ומקום מפגש חברתי קבוע לתושבים המתגוררים בסמוך לה. ניכר היה שחלק מהנוכחים הם אורחי קבע במקום, מדי פעם היו קמים כמה מהם ומסייעים לבעל המקום להגיש מנות לאורחים. יחד עם המנה השנייה הגיע גם דימיטריס. הוא החליף כמה מלים עם אחד הסועדים, אחר כך פנה אלינו ושאל בדאגה כמעט אם הכל בסדר. אורח, על פי דימיטריס, נשאר אורח גם לאחר שנפרדים ממנו.

מסילות לליבו של נהג מונית
בסוף השבוע הראשון של יולי נשטף איזור הים התיכון כולו באחד מאותם גלי חום כבדים, שהלהיטו את האוויר למעלות גבוהות במיוחד. בכמה מהאיים היווניים השתוללו באותם ימים שרפות ענק, שכילו שטחים עצומים של יערות ומרעה, ובאתונה הגיעה הטמפרטורה כמעט מדי יום לכ־40 מעלות צלזיוס.
בהשוואה לערים אירופיות אחרות, אתונה בחודשי הקיץ היא עיר חמה ודחוסה,

שש הקריאטידות באקרופוליס. פסלי הנשים, ה"קריאטידות", תומכים בגג המבנה במקום עמודים. הפסלים קרויים כך משום שהמודל להם היה נשים מאיזור קריה | צילום: משה שי

הסובלת מרמות גבוהות יחסית של זיהום אוויר. מיקומה הגיאוגרפי הייחודי – היא מוקפת גבעות מכל עבריה – יחד עם ריכוז צפוף של כלי רכב ואזורי תעשייה גורמים לכך שמדי פעם, במיוחד בימי קיץ חמים, נתלה מעל לעיר דוק סמיך של אוויר אפרורי.
המונית שלקחה אותנו משדה התעופה למלון לא היתה ממוזגת, והנהג מיעט במלים ולא הגיב גם למראה הכתובת שהגשנו לו על פיסת נייר. נהגי מוניות שותקים הם בדרך כלל אימת התיירים, מאחר שהאחרונים עלולים לגלות כי הגיעו למקום אחר כתוצאה מאי הבנה.
"Very hot here", ניסיתי להגיע לשיחה עם הנהג ולהפשיר את האווירה, אולם הדממה נמשכה. "We are from Israel". כאן פנה אלינו לפתע הנהג, כאילו התעורר לחיים: "עודד קטש! עודד קטש!". בימים הבאים גילינו כי אחת הדרכים הטובות ביותר למצוא מסילה לליבם של נהגי אתונה היא להזכיר את שמו של כדורסלן מכבי תל אביב לשעבר.

כאן חי שמעון הסנדלר
אין מקום שמבטא את ההיסטוריה המפוארת והמרתקת של עיר־המדינה אתונה טוב יותר מהאגורה (Agorá) העתיקה של העיר – שטח מרובע גדול ופתוח, שהיה מוקף

דימיטריס ב"בית הסוהר של סוקרטס – טברנה". באתונה, כמו בערים רבות בעולם, משמשת המסעדה העממית, זו המצטנעת בעיני התייר, פיסת חיים שוקקת ומקום מפגש חברתי קבוע לתושבים המתגוררים בסביבתה | צילום: גיל אל-עמי

מכל צדדיו במבני ציבור שונים, הפרוש על המדרונות המתונים מצפון לאקרופוליס.
האגורה היתה מרכז החיים הציבוריים של העיר, אבל גם שוק תוסס של מצרכים וסחורות. החפירות הארכיאולוגיות, שנערכו באגורה החל משנות השישים של המאה ה־19, חשפו עדויות מרתקות על חיי הפוליס היוונית ועל המשטר הדמוקרטי בעיר, שהגיע לשיאו במאה החמישית לפני הספירה. במקום נמצאו בניין מועצת העיר, חדרי ארכיב ומבני ציבור אחרים, לוחיות ברונזה ששימשו להצבעה ואפילו שעון מים מיוחד שקצב את זמן הנואמים. לפני כמה שנים התגלה ממצא מרגש במיוחד הנקשר לפילוסוף סוקרטס.
מדובר במבנה מחוץ לתחום האגורה, שזוהה בוודאות כביתו של שמעון הסנדלר, ומעריכים כי הוא מהמחצית השנייה של המאה החמישית לפני הספירה. במקום נתגלו קירות של שני חדרים הפונים לחצר, שבה היו באר מים ובור שפכים. בסמיכות לשם נמצא מצבור גדול של מסמרי ברזל וכמה טבעות עצם זעירות, ששימשו כלולאות לשרוכי נעל.
לידם התגלתה תחתית של ספל שתייה, שעליה נחרת שם בעליו: "שמעון". מקורות אחדים, כמו קסנופון ופלוטרך, מספרים כי כשביקש סוקרטס לשוחח עם תלמידים שהיו צעירים מכדי להיכנס לאגורה, היה נפגש עימם בביתו של שמעון הסנדלר ששכן בסביבה.

בדרכו של מנלאוס
השוק האתונאי ההומה של פעם היה ריק כמעט מאנשים, כשפרופ' מנלאוס כריסטופולוס, מרצה ללימודים קלאסיים המבוקש באוניברסיטאות רבות בעולם, הוביל אותנו בין גושי השיש ושרידי המבנים של האגורה. במשך כ־2,500 שנות קיומה השתנתה האגורה פעם אחר פעם, לבשה ופשטה צורה בהתאם לנסיבות ההיסטוריות. היו לה תקופות פריחה, שבהן נבנו בה מקדשים ופסלים מפוארים, אבל היו גם תקופות של הרס וביזה.

אחת התקופות הללו היתה בשנת 479 לפני הספירה, כשצבא פרסי כבש את אתונה, שרף את האקרופוליס וחולל בעיר נזקים עצומים. הניצחון הימי האתונאי מאוחר יותר במפרץ סלאמיס (Salamís) ונצחונות נוספים הביאו לתבוסת הפרסים והפכו את אתונה למעצמה הימית החזקה בעולם העתיק.

"הפריחה התרבותית באתונה בתקופת הפילוסופים הגדולים", אומר מנלאוס, "היתה ללא ספק תוצאה של הנצחונות היווניים במחצית הראשונה של המאה החמישית לפני הספירה והסרת האיום מהמזרח למשך דורות רבים. היוונים יכלו לנשום לרווחה. השחרור מאימת הפולשים ותחושת הביטחון היו תנאים מתאימים לפרצי יצירתיות ולפריחתם של רעיונות חדשים ומלהיבים".

"ובתור אתונאי כיום", אני שואל אותו, "מה עושה לך המקום הזה?". "המטען שאנו, האתונאים, נושאים הוא אכן כבד", הוא עונה. "ועם זאת, אני מאמין שכל אחד מאיתנו

כד בצורת ראש של נער מאמצע המאה הרביעית לספירה | באדיבות המוזיאון לאמנות קיקלדית

הוא היורש של ההיסטוריה האישית והקולקטיבית שלו, ולא משנה מהותה או משכה. במובן רחב יותר, זו הסיבה שבני האדם אחראים למעשים שלהם. לכל אחד מאיתנו צריכה להיות הכרה היסטורית. העבר חי רק דרך האנשים שמעריכים ושופטים אותו".
ומה באשר לאנשים עצמם? סוקרטס לדוגמה? באיזו מידה הוא חי בקרב אינטלקטואלים יוונים בני זמננו? "הוא בהחלט חי", משיב מנלאוס. "אולם בדרך שונה. קשה לומר באיזו מידה או במה שונה צורת ההתמודדות עם המורשת של המלומדים כאן מאלה שבארצות אחרות. בכל זאת צריך לזכור כי מדובר בדמויות היסטוריות שהתפוקה האינטלקטואלית שלהם היתה מושא לאינסוף ספרים ומחקרים בעולם כולו. בכל מקרה הייתי אומר שאנשים רואים כיום את סוקרטס בעיקר בצורה אישית: כמופת לאופן שבו צריך אדם לחיות את חייו".

אנו ממשיכים להלך בין החורבות, תופסים מדי פעם מחסה מהשמש תחת צילם של העצים הבודדים שפזורים במקום. מדי פעם גורר אותנו מנלאוס למקום של צל. "אני מצטער מאוד על מזג האוויר", הוא אומר בחצי חיוך, "אבל אתם יודעים שעל כך איני אחראי".

מחוברת לאבנים
הרחובות הצרים והצבעוניים של הפלאקה הומים אנשים שמפלסים דרכם בין החנויות ודוכני השתייה, הממתקים והסופלאקי. המלצר פורש לנו מפה לבנה על אחד השולחנות בגג בית הקפה, הנמצא ממש לרגלי האקרופוליס, לא הרחק מהאגורה. "אני אשה שמחוברת לאבנים עתיקות", מסבירה לנו בחיוך ד"ר הלנה פאטריקיו, משוררת יוונייה וחוקרת נודעת של מחזות אוריפידס, אחד משלושת הטרגיקנים הגדולים של אתונה העתיקה, כשהיא מצביעה על אצבעותיה ופרקי ידיה, העמוסים טבעות ואבני חן.

"הבעיה הגדולה שלנו, היוונים", אומרת ד"ר פאטריקיו, אשה מרתקת, בעלת קסם שופע ואינטלקט מתפרץ, "היא בעיה של זהות", ומרמזת בכך להיסטוריה היוונית

"הבעיה הגדולה שלנו, היוונים", אומרת ד"ר פאטריקיו, "היא בעיה של זהות. לא קל להסתובב כאן עם המורשת הזו באוויר" | צילום: גיל אל-עמי

המפותלת ולעובדה שיוון במהלך השנים, למן התקופה ההלניסטית, היטלטלה בין כובש לכובש ובין תרבות לתרבות, החל בקיסרות הרומית־ביזנטית והצלבנים, וכלה בשלטון התורכי שבא לסיומו רק בשנות השלושים של המאה ה־19. "יש לנו העבר הקלאסי, אבל יש גם השפעות של תרבויות אחרות, שקטעו אותנו מעברנו. מי אנחנו? בנים של יוון הקלאסית או אולי שרידים לתרבות הביזנטית?", משאירה הלנה את השאלה ללא מענה.
הלנה היא אדם של פעם. היא מתעבת, לדבריה, את הטכנולוגיה: אינה נוהגת במכונית, לא נוגעת במחשב וממעטת לדבר בטלפון סלולרי. בקרוב, היא מבטיחה, תוציא גם את מקלט הטלוויזיה שבבית, כדי שילדה הקטן "לא ייתקע מול המסך". "אתה שואל אותי מה אני מרגישה כשאני מהלכת באגורה, ובכן, זה לא קל. אתם בוודאי יודעים שלפני כמה שנים נמצא באיזור ביתו של שמעון הסנדלר. התחושה שאנחנו יכולים ממש להיות בבית הזה היא פנטסטית.

"יחד עם זאת", היא מוסיפה, "זה לא קל להסתובב כשהמורשת הזאת עומדת בחלל האוויר. לפני זמן מה התחולל ויכוח ציבורי חריף בעיר, שהתעורר כאשר החלו העבודות לבניית המוזיאון לאמנות מודרנית. בעת החפירות התגלו שרידים השייכים כנראה ל'ליקיאון' – כינוי לבית מדרשו של אריסטו. הרבה מאוד אנשים ביקשו להפסיק מיד את העבודות. אחרים חשבו שאי אפשר לקטוע את מהלך החיים הסדיר. אני חשבתי שצריך להמשיך בחיים. אלה הבעיות שעימן אנו צריכים להתמודד כמעט מדי יום ביומו".

השעה קרוב לשמונה בערב. אתונה, העיר מוקפת הגבעות, נפרשת מתחתינו, זוהרת באור השמש הקיצית שמאחרת לשקוע. למטה, בחצר בית הקפה, מתיישבת לה תזמורת של כלי מיתר על כסאות בחצי מעגל. אולי כדאי שנרד לתפוס מקומות, אומר מישהו. עוד מעט יתמלא האוויר בצלילי הבוזוקי.

רכבת אל העבר
לקראת האולימפיאדה של 004, הוספו קווים חדשים לרכבת התחתית של אתונה. החפירות נמשכו עשר שנים, וכיוון שהכרייה נעשתה בלב ליבה של אתונה הקדומה, השגיחו על ביצוע החפירות כ־50 ארכיאולוגים, שבדקו וסיננו שטח של 70 אלף מטר רבוע בקירוב. לא פעם נתקלו החוקרים בממצאים רגישים שחייבו אותם לעצור את העבודה, לעיתים אף לשנות את כיוון הכרייה. כל תגלית וכל ממצא, כפי שנכתב בעיתון מקומי, החיו את

תיירים באקרופוליס, על רקע הפרתנון | צילום: גיל אל-עמי

זכרו של העולם העתיק וחשפו את אזרחי העיר למורשתם. מבחינה זו, פרויקט המטרו הוא מעין מסע של אתונה המודרנית לעברה.

אתר שילוח אפשרי למסע מהסוג הזה משמשת כיכר סינטגמה
(Syntagma) – כיכר החוקה, שידעה כמה מהאירועים הדרמטיים בהיסטוריה של יוון המודרנית. בשנות הארבעים של המאה החולפת, למשל, שימשה הכיכר זירת קרבות בין הקומוניסטים לבין ממשלת הימין ביוון. בזמן אחר, כאשר נפלה סוף סוף החונטה הצבאית בשנת 1974, נאם בכיכר הזאת המנהיג הדמוקרטי קונסטנטין קרמנליס, שחזר מהגלות בפריז, בשם הדמוקרטיה. כיום, באיזור הכיכר מצויה תחנת מטרו מרכזית, המשתרעת על שתי קומות ומקשרת בין שני הקווים החדשים שנחנכו זה כבר.

התחנה הזאת היא גם מוזיאון חי, המתעד על קירותיו ממצאים ארכיאולוגיים שונים שנמצאו כאן במהלך החפירות, מעין תזכורת קבע לחיים שהיו כאן בעבר. התגליות האחרונות מלמדות כי הדרך הראשית הקדומה שהובילה למרכז אתונה העתיקה עברה דרך תחנת התחתית "אוונגליזמוס" (Evangelismus) וכיכר סינדגמה לכיוון האקרופוליס. נוסעי הרכבת התחתית המודרניים עוברים היום בדרכים דומות לנוסעים מהעולם העתיק.

חיי כלב

המוזיאון לאמנות קיקלדית מארח כעת את התערוכה "העיר שמתחת לעיר" – אוסף של ממצאים שהתגלו בחפירות הרכבת התחתית. המוזיאון גם מחזיק דרך קבע אוסף מרשים של אמנות קיקלדית – תרבות קדומה שפרחה בסביבות האלף השלישי לפני הספירה בקבוצת האיים הקיקלדיים (Kykladhes) שבים האגאי, מצפון לכרתים. שמם של האיים הללו נגזר מהעובדה שהם יוצרים מעין מעגל (Kyklos, ביוונית עתיקה) מסביב לאי דלוס (Dhelos).

"לאילו מוצגים יש חשיבות מיוחדת?", חוכך בדעתו ניקוס סטמפולידיס, מנהל המוזיאון ופרופ' לארכיאולוגיה קלאסית, שמציג בפנינו כמה מהממצאים העיקריים. "קשה לומר. הכל חשוב. כל מה שמוצג כאן מייצג משהו מאורח חיים שכלה מהעולם". התערוכה מרתקת. אנחנו מתעכבים לרגע לפני מה שנראה כצינורות שלמים עשויים טיט.

"הצינורות הללו", מסביר הפרופסור, "נשתמרו בשלמותם, והם חלק ממערכת אספקת המים מהמאה החמישית לפני הספירה באיזור האקרופוליס. האותיות החרותות שאתם רואים על כל חלק שימשו את הבנאים לחבר את הצינורות בסדר המתאים. הפתחים הקטנים במרכז הצינור נועדו לאפשר הצצה על זרימת המים ונקיונם".

בחדר סמוך מוצג קבר קטן, ובו מה שנראה כשרידי כלב. על הקבר מונחים קולר משובץ אבני חן ובקבוקי בושם. "כדאי היה להיות כלב במאה השנייה לספירה, במיוחד אם בעליו היו מהאצולה", אומר סטמפולידיס בחיוך. כמה פסיעות משם אנו מוצאים עצמנו מביטים בתעלומה – ראש ברונזה כרות שמקורו לא ברור, ועיניו, כך נדמה, עוקבות אחרינו לכל מקום.

מפת האגורה והאקרופוליס

לחצו להגדלה

 

הפוסט אתונה: סוקרטס כוכב עליון הופיע ראשון במסע אחר

לפניכם שדרת בני האלמוות, או ביוונית "סטואה אתנטון". והיכן משתרעת לה שדרה זו, המנציחה בהתרוממות רוח את שמם של בני האלים? בתוככי שוק הבשר הענקי של אתונה, בין חצאי פרות שחוטות, ראשי חזירים, כרעיים של אווזים, ריחות רקב ונוזלים חשודים, המנוקזים על פני מרצפות, ששמנוניות בת עשרות שנים דבקה בהן. וזו, איך לומר זאת בקיצור, בהחלט הסביבה הנכונה והמדויקת ביותר שבה תפקדו אותם בני אלמוות – ואמוואקריס, ציצאניס, פאפאיואנו, צ'אוצ'אקיס – אנשי בראשית של שירי הרבטיקה (אמנם כותבים ביוונית רמפטיקה, וצירוף האותיות מפ הוא ביוונית ב', אך המ' רפויה ולא מבטאים אותה).
"סטואה אתנטון" הוא שמו של מועדון הרבטיקה הבולט, הרשמי כמעט, של אתונה, שבו

פרחים לרגלי הלהקה ב"סטואה אתנטון". במקום שברי צלחות שהיו נהוגים בעבר, באו פרחים ועלי כותרת, המפוזרים על ראשי נגנים וזמרים כמחווה של הערכה. הלהיט עכשיו – ציפורנים בשלל צבעים

משמרים באופן הייצוגי ביותר את המורשת הייחודית של מוזיקת העם הפשוט, שחוגגת עתה תשעים שנות ניצחון מוזיקלי. שש פעמים בשבוע, משני עד שבת, משלוש וחצי אחר הצהריים ועד חמש וחצי בבוקר, פועל המועדון ומפעיל במקביל שתי להקות: האחת למופעי הצהריים, האחרת, זו הזרועה בכוכבים הזוהרים, שעולה על הבמה רק לקראת חצות ופורטת על נימי הנוסטלגיה והזיכרון של היווני החוגג. אולי הוא לא עושה את החגיגות שלו בריסון עצמי מופלג, אך תמיד בנימוס חברותי, באלגנטיות מרומזת ומתובלת בצל צלה של הסתחבקות עם החבר'ה הצוהלים.
לפחות דבר טוב אחד יצא מהדיקטטורה של הקולונלים, ששלטו ביוון בין השנים 1967 ל־1974 – לא שוברים את הכלים. עם תפיסת השלטון על ידי הכת הצבאית, יצאה הוראה מטעם השליטים הניאו־פשיסטים, שאסרה על הנוהג של ניפוץ הצלחות בטברנות ביוון, כמחווה של הערכה כלפי המוזיקאים ששעשעו את אוזני הסועדים המבסוטים. במקום שברי צלחות, פסקו הקולונלים, יבואו פרחים. ואכן, כבר שלושים שנה שפרחים ועלי כותרת פרחוניים, המפוזרים על ראשיהם של נגנים וזמרים, משמשים את הבליינים הכבדים החפצים ביוקרתה של המוזיקה העממית.
כך קרה שדווקא השליטים מהימין הקיצוני הם אלה שמצאו פתרון פיוטי משהו, שהצליח לרסן את הגילויים האלימים, שליוו לא אחת את הכרת התודה למיומנותם של אנשי המוזיקה, שנשאו ברמה את דברה של הרבטיקה. למען האמת, גזירות הקולונלים לא היו הפעם הראשונה שבה פוליטיקאים מהאגף הימני התערבו בנעשה בסוגה המוזיקלית הפופולרית הזו. עוד במחצית השנייה של שנות השלושים של המאה העשרים, הדיקטטור יואניס מטאקסאס, גם הוא איש צבא בעל השקפת עולם ימנית קיצונית, פיזר את הפרלמנט באתונה והנהיג שלטון ברזל המגובה במשטרה חשאית פעילה במיוחד. הוא צירף אל המוסדות האסורים בפעולה, דוגמת בית הנבחרים, את המועדונים שבהם נוגנה הרבטיקה. הסיבה: זוהי, לדעתו, מוזיקה המעודדת דכדוך לאומי ודיכאון אישי, ועל כן אין להשמיעה ברבים. בוודאי לא במדינה שזקיפות הקומה חשובה לה.

שירי חורבן הבית
היה משהו נכון בדיאגנוזה המוזיקלית של מטאקסאס. שהרי הרבטיקה הינה הדבר הקרוב ביותר לסגנון הבלוז האמריקאי, שמאז ומתמיד השכיל לבטא בדידות, געגועים, קשיים חברתיים ומצוקות כלכליות. אמרתם זמרת רבטיקה – אמרתם, למעשה, בסי סמית או בילי הולידיי.
הצרות מגוונות המה וכל אחת מהן שווה שיר. לזו ברח החבר הרמאי וההוא תקוע בלי מנת החשיש שלו. זה אסיר במחנה כפייה וההיא אין לה כסף לבגדים יפים. שלא לדבר על הבית שנשרף, על העיר שחרבה. שכן עניין עקרוני אחד חובה לזכור כאשר באים להתענג על עגמומיותם האינסופית של שירי הרבטיקה – זהו סגנון שנולד מתוך חורבן הבית; ביתם של היוונים שהתגוררו באסיה הקטנה, בערים כמו איזמיר (Izmir) ובאיסטנבול, עד שנת 1922, עד שטרנספר כפוי עקר אותם ממקומות שבהם התגוררו ברציפות אלף ואפילו אלפיים שנה.

העקירה הטראומטית הזו, תוצאה של מלחמה מיותרת בין תורכיה ליוון, גררה בעקבותיה גירוש של כמעט מיליון וחצי יוונים, שחיו עד אז בתחומי תורכיה. הללו התרכזו במחנות מעבר, מעין מעברות מגובבות באוהלים, צריפים ופחונים, שהוקמו בשוליים החלשים של ערי הנמל הגדולות – סלוניקי ופיראוס (Pireas), אליהן נותבו ספינות הפליטים מאסיה הקטנה.
כלום לא היה להם אז – לא עבודה, לא תקווה, לא מעמד חברתי. רק זכרונות על אודות הבית המתוק שהותירו בהריסותיו אי שם באיזמיר. לכן, הם שרו על עברם שחרב בן לילה, ועשו זאת קודם כל באמצעות כלי ביטוי מוזיקליים מהזן התורכי. הדור הראשון של הרבטיקה, שכלל זמרות נשמה כרוזה אשכנזי (יהודייה, אלא מה), ריטה אבאצי וזמר־כוכב כאנדוניוס דאלגאס, שם דגש מיוחד על ההתייבבות האופיינית לזמר התורכי, על קריאות השבר "אמאן, אמאן" ועל כלים כמו עוד, שצלילם מזרחי.
מאוחר יותר, בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים, עם כניסתה הרועמת של הרביעייה מפיראוס לתוך הסצנה המוזיקלית שהלהיטה כבר את אתונה ופרבריה, השתלטו צלילי הבוזוקי והבגלמה (מיני בוזוקי) על המצב, ובמשך עשרות השנים הבאות, לפחות עד שנות השבעים, הם אלה שהכתיבו את האג'נדה המוזיקלית ביוון.

שלוש לפנות בוקר במועדון רבטיקה באתונה. מה שמקסים במועדונים באתונה ובסלוניקי הוא העירוב הבין-דורי. בחסות המוזיקה מתכנסים באותו אתר עצמו ובאותו הזמן בני שמונים ובני עשרים, ואף פחות

המאנגס של פיראוס
הרביעייה הגדולה מפיראוס היא רביעיית זמרים ונגני בוזוקי ובגלמה מהוללת, שהרחיקה אל מעבר למוזיקה של איזמיר (או סמירנה, בשמה היווני), וכוננה למעשה את סגנון שירי הרבטיקה כפי שהוא מוכר כיום. מרקוס ואמוואקריס הוא הנודע שבהם, ולצדו כיכבו באטיס, סטראטוס וארטמיס; קצבים, אנשי שוק, בטלנים ובעיקר מעשני חשיש, שרפרטואר שיריהם היה בהתאם. הארבעה היו בבחינת חוד החנית של מתקפת העם הפשוט על מתרסי המוזיקה הבורגנית ביוון. משל מדובר ברמי דנוך, אהובה עוזרי, פלפל אל־מצרי, זוהר ארגוב ויתר זמרי הדור הראשון לזמר המזרחי בארץ.
מה שהפריע אז לבורגנים של אתונה וסלוניקי לא היו רק צלילי הבוזוקי או תוכן השירים החתרניים. הפריע להם במיוחד קהל היעד שאליו הם כוונו – המאנגס של פיראוס; גברים המהלכים בהידור לבנטיני – נעליים לבנות, שפם גזור בדקיקות, ברילנטין בשיער, ז'קט תלוי על כתף אחת וסכין בחגורה; פושטקים, פושעים קטנים, או במונח עכשווי יותר: ערסים.
דמותו של המאנגס שימשה מצע להמון שירים, שנהגו בו בכבוד רב והנציחו בגאווה את ערכי ה"גבריות" מהזן הנושן, את סכסוכי ה"כבוד העצמי", שנסתיימו בדרך כלל בדקירות סכין, או את הפרנסה האקראית, שהתבססה, מיותר לציין, על סרסור בזונות וסחר באבקה הלבנה.

קפיצת המדרגה של ציצאניס
וסיליס ציצאניס הוא זה שביצע את קפיצת המדרגה, שבעקבותיה הפכה הרבטיקה לשם נרדף ליוון. בניגוד לבוזוקאים, אנשי השוק ומייסדי הז'אנר, ציצאניס היה סטודנט למשפטים, שהמיר את ספרי החוק במיתרי הזהב. בארבעים שנות פעילותו האמנותית הוא השכיל לא רק להפיק מעצמו להיטי נצח, אלא בעיקר לשלב ברבטיקה רבדים של שירי עם מסורתיים, אזכורים לסגנונות מוזיקליים שונים לגמרי (הטנגו, למשל), תוך הרחבה מתמדת של חוג הלקוחות

שבת אחרי הצהריים של שירי רבטיקה בטברנה אסטיבי באזור קרמיקוס, אתונה. שולחן של נשים בלבד (הגברים היו באותה עת במשחק כדורגל) חגג שם עם כמויות מרשימות של אלכוהול, והשמחה היתה רבה

הנוהים אחר הרבטיקה. סייעו לו בכך שתי הזמרות הגדולות שטיפח – סוטוריה בלו עזת הביטוי ובעלת הקול המעושן ומריקה נינו, שסיפור חייה העגום שימש בסיס ל"רמבטיקו", סרטו של קוסטאס פאריס שכבש את אירופה בתחילת שנות השמונים.
די להתבונן בקליינטורה של מועדון "סטואה אתנטון" כדי להבין את המרחק העצום שעשתה הרבטיקה מהמחששות של נמל פיראוס ועד למרכז הסצנה הבורגנית. האחראי הישיר לכך, לבד מציצאניס, היה המלחין הנפלא מאנוס חדז'ידקיס. בשנת 1949, והוא אז מלחין המתעסק במוזיקה קלאסית, העביר חדז'ידקיס סדרת הרצאות בקונסרבטוריון של אתונה, שבהן הוכיח כי הרבטיקה הינה הביטוי האותנטי ביותר לשורשי המוזיקה הבלקנית, וכי דווקא שירי הפושעים ודלת העם הם הגשר המוצק ביותר, שמחבר בין המורשת הביזנטית העתיקה למוזיקת המאה העשרים. אפשר לדמיין את האפקט המהמם שיצרו הרצאות אלה למין סצנה בלתי אפשרית, שבה פאול בן חיים ז"ל, המלחין הישראלי יליד גרמניה, יעמוד על במת האקדמיה למוזיקה ויסביר את גדולתם של שירי מושיק עפיה או אבי ביטר.
ואם חדז'ידקיס אומר, כולם עושים. תוך עשר שנים צברה הרבטיקה לגיטימיות בשכבות חברתיות בעלות פרופיל סוציו־אקונומי גבוה. כיום קשה לדמיין מופע מוזיקלי ביוון, אפילו של זמרי להיטים מהזן היורו־פופי, שאינו כולל חטיבה הנשענת על מקורות רבטיקה. מה שמקסים במועדונים באתונה ובסלוניקי הוא העירוב הבין־דורי. בעולם המערבי קשה למצוא דוגמה דומה לכך שבחסות המוזיקה מתכנסים באותו אתר עצמו ובאותו הזמן בני שמונים ובני עשרים, ואף פחות.
דומה שההיענות הטבעית של היוונים לז'אנר המוזיקלי־תרבותי הזה הינה עניין מובנה בתודעתם. נניח לרגע למועדונים המייחדים את מלוא הרפרטואר שלהם לרבטיקה, ונתרכז בנעשה בקונצרטים של תותחים כיורגוס דאלארס, אלקיטיס פרוטופסלטי, חאריס אלקסיו, דימיטרה גאלאני, יאניס פאריוס, אלפטריה ארוואניטקי ואלני ויטלי. זמרי השורה הראשונה, החזית של חיי המוזיקה ביוון, חשים הכרח לסיים כל מופע, אפילו אם מדובר בקידום מכירות לדיסק חדש, בסדרת שירי רבטיקה, שדווקא הם אלה שמלהיטים את המאזינים.

ציפטדלי, זבקיקו וחאספיקו
הקולונלים חיסלו את פולקלור שבירת הצלחות, אבל אף אחד עדיין לא סילק את מחוללות הציפטדלי מעל השולחנות. הסצנה המוכרת הזו, שבמהלכה מטפסות צעירות על שולחנות כדי להניע אגן לקצב החצי תורכי, חוזרת על עצמה בכל מועדון, בעיקר לקראת השעה ארבע בבוקר, כאשר האוזו והרֶצינָה (שלא לדבר על וויסקי) מהווים אחוז נכבד ממחזור הדם. הציפטדלי, מחול לנשים בלבד, הינו שכלול מקומי לריקוד הבטן התורכי־ערבי והוא אחד משלושת סגנונות הריקוד הבסיסיים של הרבטיקה. לצדו מככבים הזבקיקו והחאספיקו.
במשך שנים הוגבל הזבקיקו לגברים בלבד. כיום גם נשים נראות פה ושם כשהן מבצעות את הצעדים הסבוכים־אבסטרקטיים של הריקוד הזה. זהו מחול ליחיד, שבמהלכו מתרגם הגבר את תחושות הבדידות ועוגמת הנפש לצעדים המזכירים דילוגי עִזים בהרים. מוזיקה איטית במתכוון מכתיבה למחולל צעדים כבדים, הבאים לבטא את ההזדהות עם קשיי הקיום. לעתים קרובות מניח רקדן הזבקיקו בקבוק על מצחו, מתוך ניסיון לבחינה עצמית – ביצוע דילוג עִזים תוך שמירה על יציבות הבקבוק. במיטבו, הזבקיקו הוא רגע ההזדככות האמיתי, ולא אחת נראים איש (או אשה) כשהם כורעים למרגלות המחולל ומעודדים אותו במחיאות כף קצובות.

החאספיקו הוא הניגוד הברור של הזבקיקו. מחול בצוותא, מעין הורה בלקנית, שמאז הסרט "זורבה היווני" בכיכובו של אנתוני קווין מוכר במערב כריקוד הסירטאקי. אם הזבקיקו הינו ביטוי לעגמומיות, אזי החאספיקו הוא בבחינת התפרצות של עליצות חסרת גבולות, שגורפת למעגלה עשרות חוגגים, אפילו אם אין שום קשר חברתי או מעמדי ביניהם.
נראה שהחאספיקו טוב לעיכול, משום שבאופן קבוע מתפרצת כל להקה המופיעה בטברנה עם סוג מוזיקלי זה דווקא בשלבי הסיום של הארוחות, כשהבטן מתקשה להכיל בקרבה את מלאי המוסקות והסובלאקים שנגרסים בתוכה.
אך טבעי הוא שחגיגות הרבטיקה מתרכזות בעיקר באתונה ובסלוניקי, שם נחתו בשנים 1922־1923 המוני הפליטים שטרונספרו מאסיה הקטנה. אך לצד שתי ערי נמל אלה, תפקד אז גם הנמל השוקק של העיר וולוס (Volos), שגם בקרבתה התערו הפליטים. וולוס – הנמל שממנו, במיתולוגיה, הפליגו יאסון והארגונאוטים למסעם בעקבות גיזת הזהב – היא כיום עיר האוניברסיטה המרכזית של מחוז תסאליה (Thessalia), באמצע הדרך בין אתונה לסלוניקי.
עיר זו היא מקרה מוזיקלי־קולינרי מיוחד במינו. לא זו בלבד ששם ממשיכה להתקיים מסורת הרבטיקה הישנה, זו בעלת ההתייחסות הישירה למקורות התורכיים שלה; רחובותיה הזרועים סטודנטים צעירים הם הוכחה לשיא הארצי שבו מחזיקה העיר – כמות שלא תיאמן של אוזריות, מסבאות אוזו המשמשות תשתית מתאימה לשירי הרבטיקה הנוגים. שווה לוותר פעם על טיסת הקישור בין נמלי התעופה של אתונה וסלוניקי לטובת שדרת האוזריות המשקיפה על המרינה המקומית.

תודת המערכת לחברת אולימפיק איירווייז על עזרתה

הפוסט יוון – תולדות הרבטיקה הופיע ראשון במסע אחר