התקשרתי ללואיזה להגיד שלום "יש לי יומולדת" היא צהלה "בוא למסיבה, אני עושה את זה בדירה יפה עם סאונה, תביא מגבת ומשהו צמחוני לנשנש". קניתי סלט מוכן בסופר, הכנתי רוטב לימון מלח שמן זית שתמיד עובד לי, והגעתי. נכנסתי לפיסת גן עדן, דירה מעוצבת בריהוט אוריינטלי ובדים צבעוניים, מטבח קטן, חבר'ה חמודים שמחבקים לשלום, וסאונה שאליה נכנסים בעירום, מקסימום עם מגבת. כשיוצאים מתעטפים בחלוק, כשמתקררים שוב מתפשטים ונכנסים לסאונה, וחוזר חלילה.

נכנסתי לפיסת גן עדן, דירה מעוצבת בריהוט אוריינטלי ובדים צבעוניים

לינדוו (Lindow) היא עיירה קטנה ועתיקה הנוגעת בשלושה אגמים. באחד מהם יש אי קסום עם יער, סוסים וקמפינג. בקיץ הגעתי לשם ברכבת מברלין עם אוהל ושק שינה לקחת חלק בפסטיבל של מדיטציות ומוזיקה. המקום טבעי ויפה ומזג האוויר באוגוסט היה חם. טיילתי בשבילי האי, השתתפתי בפעילויות עם כולם, רקדנו לצלילי מוזיקה חיה, ונכנסנו לטבול באגם בכל רגע פנוי. שם גם הכרתי את לואיזה. עכשיו הגעתי עם האוטוקרוואן לרגע של נוסטלגיה בעיירה ובאגם. רוחות חזקות קידמו אותי, גלים ואגם רוגש. טיילתי ברגל עטוף במעיל בין הבתים היפים של העיירה והאגמים הפסטורלים. למים הקפואים לא העזתי להיכנס.

טיילתי בין הבתים היפים של לינדוו

בתקופת הקרח האחרונה ששיאה היה לפני כעשרים אלף שנים כל צפון אירופה הייתה מכוסה בקרחונים בעובי של מאות מטרים. הקרח נע מסקנדינביה דרומה אל צפון גרמניה, ובמהלך גלישתו חרץ בקרקע ויצר שקעים ועמקים. כאשר האקלים התחמם הקרחונים נמסו נסוגו והותירו אחריהם אלפי אגמים בנוף שטוח עד גבעי עם יערות ירוקים ונהרות איטיים, באזור הנרחב שמכונה היום 'ארץ אלף האגמים'.

רוחות חזקות קידמו אותי, גלים ואגם רוגש

תקופת השלכת בעיצומה כעת. נסעתי בנוף יערות צבועים בצבעי שלכת אדומים וצהובים, וביניהם מנוקדים כפרים מטופחים, עיירות ציוריות, כבישים צרים ואינספור אגמים. עצרתי ללילה בעיירת הנופש נוירופין (Neuruppin) צעדתי ברחובות בין בתים וותיקים ויפים, על כבישים מאבנים מסותתות, כיכרות וגנים ירוקים וטיילת לחוף האגם שפיתתה אותי לגלות בה פינות קסומות.

תקופת השלכת בעיצומה כעת. נסעתי בנוף יערות צבועים בצבעי שלכת אדומים וצהובים

הטיילת לאורך חוף האגם בנוירופין

 

פינה קסומה בטיילת של נוירופין

במרכז העיירה על שפת האגם נמצא הספא 'פונטנה תרמה', האבן השואבת של האורחים המתפנקים בעיירה. בשעה שש בערב כבר ירד הלילה ונכנסתי אל הספא, ארבע שעות בילוי בארבעים יורו. בקומה התחתונה בריכה גדולה ומחוממת המיועדת לכולם. משם עולים לקומה השניה, משילים את בגדי הים ונכנסים בעירום עם מגבת וחלוק אל מבחר של בריכות ושפע של סאונות. יום הולדתה של לואיזה עשה לי הכנה טובה. השיא של המקום הוא חדר סאונה גדול הצופה אל האגם, ומכיל עשרות גברים ונשים. יש הטוענים שזהו חדר הסאונה הגדול בגרמניה. כאשר החום כבר גבוה והגוף מגיר זיעה, יורדים במדרגות המובילות לטבילה במי האגם. בשעות החושך הטמפרטורה נושקת לעשר מעלות. איזה עונג. אחרי ההזעה והטבילה וחוזר חלילה ארבע פעמים לפחות, הזדחלתי למיטתי בקרוואן לשינה עמוקה וארוכה.

במרכז העיירה על שפת האגם נמצא הספא 'פונטנה תרמה'

בבוקר חדרה מחשבה פעוטה למוחי הקודח שאין לי מה למהר לשומקום כדי להספיק עוד משהו. החיים שלי הם כאן ועכשיו ולא מעבר לסיבוב. יצאתי להליכה לאורך טיילת האגם, בין בתי העיירה הציורית, טיילתי בשביל ביער ורמסתי ערמות של עלי שלכת. לקראת צהרים נפרדתי מהעיירה ובחרתי דרכים צדדיות להתקדם לאיטי צפונה בין אגמים ויערות, בלי תכנית מוגדרת.

טיילתי בין בתי העיירה הציורית נוירופין

חניון עם כמה מכוניות ושער מרשים הוביל אל גן מטופח ומשך את תשומת לבי. עצרתי, נכנסתי בשביל והגעתי אל ארמון מהאגדות. עמדתי מול טירה עם צריחים חרוטיים שהשתקפו במים שקטים של אגם גדול והכפילו את המראה המופלא. זוג ברווזים התרחק ממני, הרעיד קלות את המים והאדוות טשטשו לאיטן את הארמון התת מיימי. על שער הטירה היה כתוב, ברוכים הבאים לריינסברג (Rheinsberg).

חניון עם כמה מכוניות ושער מרשים הוביל אל גן מטופח ומשך את תשומת לבי. עצרתי, נכנסתי בשביל והגעתי אל ארמון מהאגדות

עמדתי מול טירה עם צריחים חרוטיים שהשתקפו במים שקטים של אגם גדול והכפילו את המראה המופלא

על שער הטירה היה כתוב, ברוכים הבאים לריינסברג

בשעה חמש החלה השמש במופע שקיעה אדום ומתמשך בין עצי היער. רציתי לצלם את השקיעה ופניתי לדרך צדדית. כל דרך שאני בוחר בה מובילה להפתעה אחרת. דלתות מסתובבות. הפעם מול השקיעה הגעתי לפסטיבל בכפר מולין משהו, שפירושו טחנת קמח. הדוכנים מכרו בירות ומשקאות חריפים, סטייקים ונקניקיות עבות על האש. להקת מתנדבי מולין ניגנה ושרה אבל אף אחד לא רקד פרט לאשה אחת שקמה לשירותים ולרגע הגניבה נענוע אגן. בתור לסטייק בלחמניה שאלתי מישהו לכבוד מי ומה המסיבה. "סוף העונה" ענה לי "הימים מתקצרים, החורף בפתח, קר בחוץ, והבר מסעדה האהוב שלנו נסגר ממחר ועד ראשית האביב בחודש מרץ, והיום זו מסיבת פרידה". שאלתי מה יהיה פה מחר, וקיבלתי תשובה שבחורף כולם ספונים בבתים מול האח.

בשעה חמש החלה השמש במופע שקיעה אדום ומתמשך בין עצי היער

הגעתי לפסטיבל בכפר מולין משהו, שפירושו טחנת קמח

להקת מתנדבי מולין ניגנה ושרה אבל אף אחד לא רקד

בלילה הגעתי אל העיר העתיקה וארן (Waren), השוכנת על גבעה עם שתי כנסיות, מעל האגם הגדול בצפון גרמניה. התמקמתי במרינה מול היאכטות. קר בחוץ, התעטפתי היטב ויצאתי לשוטט בעיר העתיקה. האלווין הערב ודלעות כתומות וגדולות מציינות את הקדושים, הנשמות ושאר גיבורי החג. הילדים יצאו מחופשים לרחובות וביקשו מטבעות בפתחי הבתים. אני חגגתי עם עצמי במסעדה קטנה מול שטרודל חם עם קצפת וכדור גלידת וניל עד הליקוק האחרון.

העיר העתיקה וארן Waren שוכנת על גבעה עם שתי כנסיות, מעל האגם הגדול בצפון גרמניה

אני חגגתי עם עצמי במסעדה קטנה מול שטרודל חם עם קצפת וכדור גלידת וניל עד הליקוק האחרון

בכל בוקר אני מחליט על היעד הסופי של אותו יום ויוצא אליו בדרכים צדדיות. הבוקר הגעתי אל הכפר יאבל (jabel), מקום קטן ושקט, יום שבת עם שמש של חורף שהגוף עורג אליה. על שפת האגם הקטן יאבלשר jabelscher see פגשתי זוג צעיר מטייל עם כלב. הוא מכאן דורי דורות, היא מברלין. המעבר מהעיר ההומה אל הכפר השקט דווקא עשה לה טוב. סירת מנוע קטנה חלפה באיטיות באגם. "זאת אמא שלך" אמרה הבחורה ושניהם ציחקקו. "חלק מהתושבים חיים בעיר גדולה ומגיעים לפה רק בסופי שבוע, אבל יש כאלו שגרים פה כל השנה ואפילו בחורף כאשר קר פה ויורד שלג שלא נשאר הרבה זמן. כן, עדיין יש פה גם מעט איכרים שמגדלים ירקות.

בבוקר הגעתי אל הכפר יאבל jabel, מקום קטן ושקט

על שפת האגם הקטן יאבלשר jabelscher see פגשתי זוג צעיר מטייל עם כלב

עם כל כך הרבה אגמים מסביב, יש לכל כפר יש אגם משלו ולכל עיירה אגם משלה. מאלצ'ו (Malchow) היא עיירה היסטורית קטנה שבתיה ממלאים אי קטן באגם עד תומו. האי מחובר בסכר אל החוף מצד אחד וגשר מסתובב המאפשר מעבר סירות פעם בכמה שעות מצד שני. בית קפה עם מדורה תחת כיפת השמיים משך את תשומת לבי. נכנסתי אל הגינה המטופחת שהובילה עד לשפת האגם. המדורה הקטנה יחד עם יין חם Gluhwein ועוגת שוקולד' התמודדו בהצלחה מול קור נובמבר.

עם כל כך הרבה אגמים מסביב, יש לכל כפר יש אגם משלו ולכל עיירה אגם משלה

מאלצ'ו היא עיירה היסטורית קטנה שבתיה ממלאים אי קטן באגם עד תומו

בית קפה עם מדורה תחת כיפת השמיים משך את תשומת לבי

זוג מטיילים מלייפציג ישבו לידי וחיככו ידיהם מול האש. שאלתי אותם אם יש להם מה להמליץ לי לראות בדרך לשוורין. הם שוחחו ביניהם, עברו לגוגל טרנסלייטור והאשה אמרה 'פלאו אם סה' Plau am see, בתרגום מילולי: 'העתיקה לצד האגם'. עשרים דקות מכאן. אז נסעתי.

זוג מטיילים מלייפציג ישבו לידי וחיככו ידיהם מול האש. שאלתי אותם אם יש להם מה להמליץ לי לראות בדרך לשוורין. הם שוחחו ביניהם, עברו לגוגל טרנסלייטור והאשה אמרה 'פלאו אם סה'

פלאו היא עיירה בונבוניירה. בתיה העתיקים בנויים בשיטת בניה גרמנית מסורתית בשם Fachwerk – שילוב של לבנים וקורות עץ – והכל צבוע בשלל צבעים. לכאורה ביטוי של קיטש, ילדותיות ועליזות, אלא שהשמיים אפורים ומטפטפים קלות, והמטיילים המעטים חנוטים במעילים חמים ומטריות. בית הטוחן עם שרידי גלגל המסתובב בכח המים, ודמות מיתולוגית של מכשפה טובה בשם פלאולינה משלימים את המיסתורין. שקט סגרירי פרש כנפיו על העיירה.

בתיה העתיקים של פלאו בנויים בשיטת בניה גרמנית מסורתית בשם Fachwerk – שילוב של לבנים וקורות עץ

בית הטוחן עם שרידי גלגל המסתובב בכח המים משלים את המיסתורין

בתי העיירה פלאו אם סה משתקפים במי התעלה

פלאו היא עיירה בונבוניירה. לכאורה ביטוי של קיטש, ילדותיות ועליזות, אלא שהשמיים אפורים ומטפטפים קלות

הגעתי אל העיר החלומית שוורין (Schwerin) עם גשם באור אחרון והתאהבתי. דבר ראשון עצרתי בצד רחוב ובדקתי באפליקציה park4night אפשרויות לינה. בחרתי באחת חינמית, בפארק ליד אגם, שמונה מקומות בלבד, עשר דקות נסיעה. בדרך ראיתי שהארמון ההיסטורי הענק של שוורין מואר נפלא. מקום החנייה היה ריק לחלוטין, כנראה עקב העונה והגשם. אשוב לישון שם, אבל כעת רציתי להתקרב לארמון ולהתבונן בו מקרוב. נסעתי בשבילי הפארק והגעתי ממש אליו. עדיין גשם. יצאתי להרף עין וצילמתי.

הגעתי אל העיר החלומית שוורין עם גשם באור אחרון והתאהבתי

בדרך ראיתי שהארמון ההיסטורי הענק של שוורין מואר נפלא

עכשיו רק חמש וחצי ואני רוצה לראות תרבות ומסעדה ואנשים. כיוונתי גוגל מפס לכיכר המרכזית שתמיד שמה מריאן פלאץ. מצאתי חנייה בקלות, ככה זה כשמטיילים מחוץ לעונה. צעדתי לעבר צלצול פעמונים בלתי פוסק, והגעתי לכנסיה. שלט גדול בפתח הודיע שהערב יש קונצרט… איכשהו הדלתות הסתובבו גם ביום הגשום הזה והכוכבים הסתדרו לי, והפעם בעזרתו של ישוע.

זה היה קונצרט לעוגב, אותו כלי קלידים כמו פסנתר שמחובר לצינורות ארוכים, וכל צליל מקבל עטיפה דרמטית. הבס הוא דבר אלוהים והסופרן מהדהד את השכינה. מושבי הכנסיה ישרים וקשוחים, תפקידם להותיר אותי זקוף ולמנוע ממני להירדם בזמן התפילות ודרשת הכומר. זה עבד.

קונצרט לעוגב, אותו כלי קלידים כמו פסנתר שמחובר לצינורות ארוכים, וכל צליל מקבל עטיפה דרמטית

שוורין של בוקר יפה לא פחות מזו של הלילה. יצאתי להליכה ארוכה דרך הפארק הגדול שעמד בשלכת. הלכתי לאורך שפת האגם, בין העצים בשלכת והגעתי עד לשער הארמון מהמאה ה 12 על מגדליו המרשימים. הארמון עומד כאן כבר קרוב לתשע מאות שנים, מאז שנבנה על ידי מלך פיאודלי בשם ניקלוט. מאז הוא עובר שיפוצים למשעי כל כמה מאות שנים.

שוורין של בוקר יפה לא פחות מזו של הלילה

הגעתי עד לשער הארמון מהמאה ה 12 על מגדליו המרשימים

ישבתי על ספסל בפארק והתבוננתי סביבי. שמתי לב שעורבים ושחפים מתחרים כאן על המרחב האווירי מעל יבשה ומים כאחד. מול שער הארמון ריחף שחף ושמט ממקורו אגוז שנפל והתפצלח על רצפת האבן. התרגשתי לראות מול עיני את הטכניקה שאימצה הציפור לפצח אגוזים. השחף ריחף בקלילות לאסוף את האגוז ואז הבחין בשלושה עורבים אפורים שמתחרים עמו מי יגיע ראשון. הוא פלט קריאת טרוניה, אסף את האגוז ונס על נפשו.

הפארק מול הארמון

להקת אווזי בר מול הארמון שעומד כאן כבר קרוב לתשע מאות שנים

המשכתי בדרכי. אני אוהב את הנסיעות הארוכות הללו ביום סגריר. בחרתי פלייליסט של ג'אז נשמה בלוז בספוטיפיי והפלגתי בדרכים לקול: Take my heart but please don't break it.אחר הצהרים הגעתי אל חוף הים הבלטי, גבולה הצפוני של גרמניה, בין ויסמאר לרוסטוק, שתי ערי נמל. מי הים היו קרים, השמיים אפורים והרוח מקפיאה. כאן נמצאת ממלכת השחפים הברווזים והברבורים. הם נמצאים בקבוצות של עשרות, לעתים מאות. ככה הם אוהבים להתקבץ, סוגדי חורף ומלנכוליה למיניהם. אני מזמזם בראשי את שירו של ליאור ייני, אגדה יפנית, על צייד הברבורים, ומתבל אותו עם נהי השחפים של נעימת הים המכושף.

חוף הים הבלטי, בין ויסמאר לרוסטוק

כאן נמצאת ממלכת השחפים הברווזים והברבורים. הם נמצאים בקבוצות של עשרות, לעתים מאות

בנמל של וויסמאר צצו דוכני דגים טריים ישר מן הים, מעושנים ומטוגנים, ומוגשים חמים בלחמניות. בתי המרזח על המזח מגישים בירות, יין חם – המצאה גאונית, ומשקאות חריפים. בעיר העתיקה והנאה מוקפת החומה וצמודה לנמל יש בתי קפה ומסעדות. נראה שרוב תושבי העיר בימינו מתפרנסים מהתיירים המקומיים בעיקר בסופי שבוע, ורק חלקם הקטן מן הדייג והמסחר. בכפרי הדייגים שעל הים עדיין דולקים מגדלורים מידי לילה וסורקים באלומות אור את האופק לכוון את הספינות בדרכן.

בנמל של וויסמאר צצו דוכני דגים טריים ישר מן הים, מעושנים ומטוגנים, ומוגשים חמים בלחמניות

בתי המרזח על המזח של וויסמאר

בכפרי הדייגים שעל הים עדיין דולקים מגדלורים מידי לילה וסורקים באלומות אור את האופק לכוון את הספינות בדרכן

שקיעה מעל נמל סירות דיג בפר קטן בים הבלטי

ליבק (Lubeck) היא עיר קטנה ומרכזית עם חומות שערים ומבני ציבור מרשימים. ברית ערי האנזה להגנה על המסחר הימי מפני פיראטים נוסדה פה. ליבק משופעת בכנסיות טיפוסיות מלבנים אדומות וצריחים גבוהים עם שפיץ. הגודל כן קובע אומרים הגרמנים. תעלות מים יוצאות מן הנהר טראבה ומקיפות את העיר העתיקה. פעם הן שימשו להגנה. היום הן חלק מן הנוף העירוני ובצידם נסללו שבילי הולכי רגל ורוכבי אופניים.

ליבק משופעת בכנסיות טיפוסיות מלבנים אדומות וצריחים גבוהים עם שפיץ

ברית ערי האנזה להגנה על המסחר הימי מפני פיראטים נוסדה פה

ליבק Lubeck היא עיר קטנה ומרכזית עם חומות שערים ומבני ציבור מרשימים

תעלות מים יוצאות מן הנהר טראבה ומקיפות את העיר העתיקה

חניתי על גדת הנהר מחוץ לעיר ושכרתי זוג אופניים ליממה. תענוג לדווש בסמטאות של עיר עתיקה ובשבילי הפארקים לצד תעלות המים. ליבק ידועה גם כמרכז לייצור מרציפן. עצרתי בבית קפה ותיק. בחלון הראווה התנוססה תערוכת כריסמס עם כל הקדושים, האורווה ועדר הצאן. הכל עשוי מרציפן מכף רגל ועד ראש. אני הסתפקתי בקפוצ'ינו עם קרואסון מרציפן. לקראת הערב נכנסתי למכבסה אוטומטית. תמיד יש במכבסות מקומיים שיודעים איך להפעיל את המכונות. כיבסתי סדינים מגבות ואת הבגדים שנערמו בעשרת ימי הטיול. המסע מתקרב לקיצו ואני אוהב להשאיר את הקרוואן נקי ומוכן לטיול הבא.

תענוג לדווש בשבילי הפארקים לצד תעלות המים

בחלון הראווה התנוססה תערוכת כריסמס עם כל הקדושים, האורווה ועדר הצאן. הכל עשוי מרציפן

למחרת יצאתי צפונה. מעבר הגבול לדנמרק כבר קרוב. אני מרים טלפון להודיע לחברת אחסון הקרוואנים שאני בדרך ואגיע תוך שעות ספורות. "הכל תפוס כבר, לא נשאר מקום בשבילך," אומרת לי המנהלת על הקו. עצרתי בצד הדרך כדי לעכל את הידיעה. בהתחלה כעסתי על המנהלת, אחר כך כעסתי על עצמי. אמנם שלחתי מייל אישור, אבל לא בדקתי אם הוא התקבל ולא שילמתי מקדמה. אחר כך הבנתי שחבל לכעוס וכדאי לפעול. בדקתי עם הבינה המלאכותית איפה יש מחסני חורף לקרוואנים מברלין וצפונה, וקיבלתי מספר טלפונים. שלחתי הודעה ללואיזה ושאלתי האם יש לה רעיון היכן להשאיר את הקרוואן. "בודקת אצל חברים", ענתה לי. כתבתי בקבוצת הפייסבוק Europe overlanders שנעזרתי בה כבר מספר פעמים בענייני חנייה ארוכת טווח בסלובניה, איטליה ושוויצריה, אם יש למישהו מקום לקרוואן שלי.

נוף הכבישים הצרים בין חוות וכפרים בואכה הים הבלטי

אלכסנדר שלח לי את מספר הטלפון של שטפן. השיחה היתה נעימה ועניינית. כן, האסם שלו גדול ויכול להכיל את האוטוקרוואן שלי. הוא ממתין לי למחרת בערב אחרי שהוא יחזור מהעבודה "אולי אפשר בבוקר לפני שאתה יוצא לעבודה" ניסיתי. "טוב, אז תגיע בשש וחצי בבוקר" הודיע שטפן.

האסם של שטפן גדול ויכול להכיל את האוטוקרוואן שלי

הפוסט נדודים 14: צפון גרמניה – הכן רכבך לחורף הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט לבלות 3 ימים בברלין, גרמניה הופיע ראשון במסע אחר

• גרמניה – מדריך מסע אחר
• גרמניה מחוץ למסלול
• גרמניה – ערים נהדרות שכדאי להכיר

העיירה טראבן-טרארבך. יש אנשים שמתעוררים כל בוקר לנוף הזה

לולאות בנהר וענבי ריזלינג

נהר המוזל (Mosel) הוא אחד מיובליו של הריין. הוא נובע באזור הרי הווז' בצרפת ונשפך אל הריין בגרמניה, סמוך לקובלנץ, במקום שנקרא "הפינה הגרמנית". המוזל זורם לאורך 544 ק"מ דרך שלוש מדינות – צרפת, לוקסמבורג וגרמניה. בגרמניה המוזל זורם בעמק צר מוקף בגבעות גבוהות, תנאי שטח שיוצרים עיקולים ופיתולים רבים בנהר, המכונים "לולאות המוזל". על גדות הנהר פזורות עיירות קטנות עם בתים מסורתיים שקורות עץ משולבות בקירותיהם החיצוניים, ומעל, בראשי הגבעות, חולשות מצודות וטירות בנות מאות שנים. במורדות הגבעות גולשים כרמים בתלילות רבה, מוסיפים עוד נדבך לנוף היפהפה.

פיתולי המוזל והכרמים הגולשים אל הנהר בתלילות אחראים לתמונת נוף רגועה ופסטורלית להפליא | צילומים: שאטרסטוק

המוזל משמש כנתיב תחבורה חשוב, אם כי כיום בעיקר לשינוע סחורות קלות ולשייט של תיירים בספינות נהר נעימות. האקלים באזור המוזל אידיאלי לגידול גפנים, והקרקע, המכילה כמות גדלה של צפחה, תורמת לטעם הייחודי של יינות המוזל, רובם הגדול מיוצרים מענבי ריזלינג (ראו מסגרת בסוף הכתבה).
בין אם אתם מחפשים יעד מושלם לחופשה נינוחה או מעדיפים להסתכל על הנוף הפסטורלי מהסיפון של ספינה שמשייטת לאטה  בנהר, הנה כמה מקומות שלא תרצו להחמיץ:

טריר: מרחצאות רומיים וסוציאליסט מפורסם

טריר (Trier), השוכנת על גדות נהר המוזל, היא העיר העתיקה ביותר בגרמניה. היא נוסדה על ידי הרומים בשנת 16 לפני הספירה, ובהמשך שימשה כבירת האימפריה הרומית המערבית. שרידים רומיים רבים השתמרו בטריר, ומה שהביא להכרזתה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. המרשים מכולם הוא פורטה ניגרה (Porta Nigra, "השער השחור"), אחד השערים הרומיים השמורים ביותר מצפון הרי האלפים. השער העצום מהמאה ה-2 לספירה בנוי מגושי אבן חול גדולים שעם הזמן קיבלו גוון כהה, ומכאן שמו. הוא היה אחד מארבעה שערי כניסה אל העיר, שבתקופה הרומית נקראה אוגוסטה טרוורורום. מהתקופה ההיא נותרו בטריר שרידים נוספים, בהם מתחם מרחצאות מפואר מהמאה ה-4 לספירה, אפיתיאטרון  וגשר רומי מעל נהר המוזל.

אתרים רומיים בטריר. העיר העתיקה ביותר בגרמניה. למעלה – המרחצאות, למטה – פורטה נגרה, השער השחור

גם חלקים מהקתדרלה של טריר, שברובה בנויה בסגנון רומנסקי, מתוארכים למאה ה-4, מה שהופך אותה לאחת הכנסיות העתיקות בעולם הנוצרי. סמוך לה נמצאת כנסיית גבירתנו, הבנויה בסגנון הקתדרלות הגותיות הצרפתיות והנחשבת לאחד המבנים הגותיים המוקדמים החשובים ביותר בגרמניה.

הקתדרלה של טריר

מעבר לביקור באתריה המרכזיים של טריר, נחמד פשוט לשוטט בעיר העתיקה ולעצור לקפה ומשהו קטן ליד באחד מבתי הקפה בכיכר השוק, Hauptmarkt. במרכז הכיכר יש מזרקה מתקופת הרנסנס והיא מוקפת בבניינים היסטוריים בסגנונות שונים, מבתים עם קורות עץ ועד בתי גילדות מפוארים. בסמוך לכיכר נמצא הבית בו נולד ב-1818 קרל מרקס, היסטוריון, הוגה דעות ואבי הקומוניזם. בית הולדתו, ברחוב Brückenstraße  מס' 10, הפך למוזיאון המוקדש לחייו ולעבודתו של מרקס. ברחבי טריר פזורים אזכורים נוספים לבן העיר המפורסם, בהם פסל גדול שלו לא רחוק מהשער השחור.

בתמונה העליונה: כיכר השוק היפה של טריר. בתמונה התחתונה: פסל של קרל מרקס, שנולד בטריר

ברנקאסל-קויז: כיכר עתיקה, כרמים ויין

ברנקסטל-קויז (Bernkastel-Kues) היא אחת מאותן עיירות יפהפיות בעמק המוזל, שגם בלי אתרים היסטוריים חשובים היא מקסימה ושובת לב עד מאוד. כפי שהשם מעיד, היא מורכבת משני חלקים – ברנקסטל וקויז, המחוברים ביניהם בגשר מעל נהר המוזל. ברנקסטל ("מצודת הדובים" בגרמנית) נמצאת בגדה הימנית של הנהר. המרכז העתיק שלה שמור להפליא, במיוחד כיכר השוק, Marktplaz. הכיכר מוקפת בבניינים היסטוריים מרהיבים, בהם בית העירייה מתקופת הרנסנס והבית המחודד, Sitzhäuschen, שכמו תלוי בזווית לא הגיונית בקצה הכיכר. בימי שמש נעימים הכיכר הקומפקטית הומה אדם, ועוד יותר מכך בתקופת פסטיבל היין השנתי שנערך בברנקסטל ונחשב לאחד מפסטיבלי היין הגדולים של עמק המוזל.

ברנקסטל-קויז. בתמונה העליונה: כיכר השוק היפהפייה; בתמונה התחתונה: בית החולים שייסד ניקולאוס מקוזה הפך למתחם תרבות

בקויז, שמעבר לנהר, נולד ניקולאוס מקוזה – פילוסוף, תיאולוג ואסטרונום בן המאה ה-15. בית החולים סנט ניקולאוס שהוא יסד מהווה כיום מרכז היסטורי ותרבותי. במרתף שלו יש חנות יין שבה ניתן לטעום (ולקנות) עשרות רבות של יינות מקומיים. על העיירה, הנהר והכרמים שגולשים במורדות הגבעות התלולות אפשר להשקיף מהחורבות של מצודת Landshut  שמתנשאת מעל ברנקסטל-קויז.

קלמונט: הכרמים הכי תלולים באירופה

הרומאים היו הראשונים להכיר ביתרונות של גידול גפנים בקרקע המינרלית של עמק המוזל ובמדרונות התלולים המאפשרים חשיפה מירבית אל השמש. כיום אפשר לראות כרמים לכל אורך העמק, אבל המרשימים מכולם הם אלה הנמצאים באזור קלמונט (Calmont). כאן, במורדות הגבעות נטועים הכרמים הכי תלולים באירופה, חלקם בזווית של 68 מעלות! תארו לעצמכם כמה מסובך לעבד את האדמה, לטעת, לטפח את הגפנים ולבצור את הענבים בזווית שכזאת. הכל כמובן נעשה בעבודה ידנית לא קלה. בין הגבעות הללו, המוזל מתפתל בשלל לולאות, בהן אחת שהיא חצי סיבוב מושלם – 180 מעלות.

הנוף הנגלה להולכים בשבילים של קלמונט – הכפר ברם, פיתולי הנהר והכרמים שגולשים במורד הגבעות | צילום: שאטרסטוק

אפשר לצאת לטיול הליכה קליל בשביל שאורכו כשני קילומטרים (ארבעה הלוך-חזור) ולהתפעל מהנוף, הנהר והכרמים המדורגים. אפשרות נוספת, לחובבי הליכה שלא נרתעים מעליות וירידות, יש שביל שאורכו כשישה קילומטרים, שמתחיל סמוך לכנסייה בכפר המקסים ברם (Bremm), שילוט מכוון להמשך הדרך ב-Calmont Höhenweg. השביל עולה דרך הכרמים, לעיתים בתלילות רבה, ועובר דרך כמה נקודות תצפית יפות במיוחד, המרשימה שבהן היא מעל הלולאה החצי מעגלית בנהר. מנקודת התצפית הזאת, שנקראת Vierseenblick ("נוף ארבעת האגמים" בגרמנית) המראה עוצר נשימה ביופיו. השביל ממשיך ויורד לעבר הצד השני של קלמונט, לכיוון אדיגר-אלר (Ediger-Eller). מידע עליו ועל שבילי הליכה נוספים בעמק המוזל תוכלו למצוא בקישור הזה.

כרם בזווית לא הגיונית בקלמונט, בתחילת האביב. הטופוגרפיה המאתגרת מצריכה עבודה ידנית מפרכת

טראבן-טרארבך: בודהה על גדות המוזל

יין הפך את טראבן-טרארבך (Traben-Trarbach) למה שהיא כיום: במאה ה-19 התנהל כאן ייצור ומסחר משגשג ביין, שני בגודלו באירופה רק לבורדו. סיור במרתפי היין העצומים מהתקופה ההיא מהווה את אחת האטרקציות התיירותיות הפופולריות בעיירה. בדצמבר מתקיים באחד המרתפים האלה שוק חג המולד המקומי, וביקור בו בהחלט מהווה חוויה לא שגרתית. שיטוט בסמטאות התלולות של העיירה, שאף היא מורכבת משתי עיירות שחוברו יחדיו, טראבן וטרארבך, מגלה את האחוזות המפוארות שבנו לעצמם סוחרי היין האמידים, רבות מהן בסגנון אר-נובו.

טראבן-טרארבך. בתמונה העליונה: רחוב בעיירה; בתמונה התחתונה: תצוגה במרתף יין היסטורי

בבניין ששימש כיקב' גם הוא בסגנון אר-נובו' נמצא מוזיאון מפתיע, שספק אם ציפיתם לפגוש דווקא ליד נהר המוזל. מוזיאון בודהה מציג תמונות, פסלים ופריטים נוספים רבים שלוקחים את המבקרים למסע מרתק בנבכי הבודהיזם. הקים אותו חוקר תרבות אסיה ואספן אמנות מקומי. מלבד שטח תצוגה ענקי, המוזיאון כולל גם גינת גג שממנה אפשר להשקיף על הנהר ועל הפסל הגדול של בודהה שבחזית המבנה. כתובת: Bruno Möhring Platz 1, אתר

הנוף ליד הכפר ברם. גם ביום סגריר אי אפשר לעמוד בפני קסמו של נהר המוזל

לפני הפרידה מהאזור המקסים הזה, כדאי לדעת: המקומות שמוזכרים כאן הם רק קומץ ממה שעמק המוזל מציע למטיילים בו. מידע מקיף על האתרים, העיירות, הטירות, מסלולי ההליכה והרכיבה על אופניים, הפעילויות והאירועים תמצאו כאן >>.

איפה לנים?

בעמק המוזל לא חסרות עיירות קסומות שבהן אפשר ללון. אנחנו התמקמנו בטראבן-טרארבך, ממנה יצאנו בכל יום לטיולים לאורך הנהר ובסביבתו. בין המלונות והצימרים שבעיירה נמליץ על שניים וכפי שמעידים הציונים הגבוהים שקיבלו באתרי ביקורות גולשים, אנחנו לא היחידים שנהנינו שם.
Moselschlösschen Spa & Resort, מלון ספא יוקרתי המיועד למבוגרים בלבד והשוכן על גדת המוזל סמוך לגשר שמחבר בין שתי העיירות. המלון מוקף בגנים מטופחים וכולל 61 חדרים וסוויטות, חלקם עם מרפסות שמשקיפות לנהר. מרכז הספא החדש והמפואר מציע בריכה מקורה ובריכת אינסוף חיצונית, סאונות, חדרי טיפולים, חמאם, חדר כושר ואזורי רגיעה שלווים מול הנוף. האורחים יכולים להשתתף במגוון פעילויות, מטיולים מודרכים ברגל או באופניים ועד שיעורי יוגה. כתובת: An d. Mosel 15, Traben-Trarbach, אתר

מלון Moselschlosschen בטראבן-טרארבך. למחפשים חופשת ספא רגועה מול הנוף

Romantik Jugendstilhotel Bellevue נמצא במבנה היסטורי משנת 1903, בעיצוב אלגנטי בסגנון אר-נובו. בשנים האחרונות נוספו למבנה המקורי עוד כמה מבנים סמוכים, שביחד יוצרים מלון נעים במיוחד. באגפים החדשים יש חדרים וסוויטות בעיצוב אקלקטי מלבב, חלקם עם מרפסות רחבות ידיים שצופות לנהר. בנוסף לבריכה פנימית, סאונה וחדר כושר, המלון מתהדר במסעדת שף מצוינת שמקושטת בעיטורי אר-נובו ססגוניים. כתובת: An d. Mosel 11, אתר

מלון בלוויי בטראבן-טרארבך ממוקם במבנה מ-1903, בסגנון אר-נובו

זמן קצר לפני שאנחנו נפרדים מהמוזל וממשיכים ליעדים אחרים, גילינו עוד דבר מה לא צפוי. מתיאס גנטר, הבעלים של שני המלונות שהוזכרו כאן, הוא אספן נלהב של מכוניות אמפיביות, כאלה שיכולות לנסוע בכביש ובאותה קלות גם במים. קשה לתאר כמה מרנינה הנסיעה-שייט במכונית בצבע טורקיז בוהק משנת 1963. הטיול שגנטר מציע (לא בנהיגה עצמית, אין סיכוי שהוא ימסור את ההגה לידיים זרות) כולל נסיעה קצרה על גדת הנהר, ירידה אל המים ושייט חווייתי בנופים מקסימים, והכל בלוויית יין מבעבע ומתאבנים קטנים ואלגנטיים.

טיול-שייט כזה עולה 195 אירו לאורחי המלונות שלו (במכונית נכנסים שלושה עד ארבעה נוסעים), אנשים מבחוץ ישלמו 245 אירו עבור התענוג. הרפתקה לא זולה, אין ספק, אבל בהחלט מהנה ולא שגרתית. אפשר להזמין סיור במכונית אמפיבית דרך אחד המלונות המוזכרים לעיל.

טעימת יינות, אחת הפעילויות המהנות שתגלו במהלך טיול לאורך המוזל

הפוסט טיול לאורך נהר המוזל בגרמניה הופיע ראשון במסע אחר

הימים היו ימים של שינוי ותקווה לאיחוד כלל אירופי. אמנם הגוש המזרחי עדיין היה קיים ומסך הברזל חצץ בינו לבין אירופה של המערב, אבל רוחות אחרות כבר נשבו. ב-1985 נחתמה אמנת שנגן, שאפשרה מעבר חופשי בין מדינות אירופיות שחתמו עליה וגרסאות מוקדמות של האיחוד האירופי כבר התקיימו (האיחוד עצמו נוצר כמה שנים מאוחר יותר, ב-1992). כך שהרעיון של מרקורי ולאנג לאחד את מדינות אירופה מבחינה תרבותית נפל על אזניים קשובות והתקבל בשמחה.

ניגודים אדריכליים מעניינים בקמניץ: למעלה – בתים מעוטרים בסגנון בארוקי בכיכר השוק; למטה: מפעל מהמאה ה-19 לא רחוק מהכיכר המרכזית (הצילומים בכתבה: רותם בר כהן)

ראשונה נבחרה אתונה, בירת יוון, לשמש כבירת תרבות של אירופה. מאז, בכל שנה נבחרת עיר אחת, לפעמיים שתי ערים ואפילו שלוש, מתוך מדינות האיחוד האירופי. במהלך 12 חודשים, בירת התרבות מציגה את העושר התרבותי המיוחד לה, ומקיימת אירועים רבים שמדגימים את הגיוון הזה. בשנים הראשונות נבחרו ערים גדולות ומוכרות, כמו פירנצה, אמסטרדם, פריז, ומדריד. בשנים האחרונות הנטייה היא לבחור בערים פחות מרכזיות ומפורסמות, מה שהופך את הבחירה למסקרנת יותר. הרי לא באמת צריך את האיחוד האירופי לספר לנו שאמסטרדם או פריז הן ערי תרבות, הרבה יותר מעניין לגלות מה הופך את לייוורדן ההולנדית לכזאת (נבחרה ב-2018), את טרטו מאסטוניה (2024) או את קמניץ מגרמניה, שתהיה בירת התרבות ב-2025.

שדרות רחבות ושיכונים סוציאליסטים

הבחירה בקמניץ כבירת התרבות של אירופה מצדיקה בירור מה יש בה בעיר הלא מאוד מוכרת הזאת. קמניץ (Chemnitz) היא העיר השלישית בגודלה במדינת סקסוניה שבמזרח גרמניה. היא נמצאת סמוך מאוד לגבול עם צ'כיה, ולמעשה המרחק בינה לבין פראג קצר יותר מאשר לברלין. מתגוררים בה כ-250,000 תושבים, מהם כעשרת אלפים סטודנטים שלומדים באוניברסיטה הטכנולוגית, שנוסדה במאה ה-19.

שדרה מרכזית בקמניץ. בתקופה שגרמניה המזרחית שלטה באזור נבנו בעיר שדרות רחבות שהתאימו לצעדות רבות משתתפים

מימי הביניים התפתחה בקמניץ תעשיית טקסטיל, שהגיעה לשיאה במאה ה-19. במהלך המאה ה-19 קמניץ צמחה ושגשגה בזכות מפעלי תעשייה גדולים, בעיקר בתחום הטקסטיל והמכונות. המפעלים האלה, שהיו חיוניים לצבא הגרמני, היוו את הסיבה להפצצות הכבדות על קמניץ במהלך מלחמת העולם השנייה, שבעקבותיהן חלקים גדולים מהעיר חרבו כליל. לאחר המלחמה, גרמניה המזרחית (DDR), ששלטה באזור, שיקמה את ההריסות ובנתה בזריזות שיכונים בסגנון אדריכלי אופייני, כמוהו אפשר לראות גם במחלקה המזרחי של ברלין. כשמטיילים בשדרות הרחבות של קמניץ, שנבנו כדי להכיל צעדות רבות משתתפים, אפשר להבחין על קירות אחדים מהשיכונים ציורים בסגנון סוציאליסטי, שמראים פועלים עוסקים במלאכות שונות, רוקדים או נהנים מפעילות ספורטיבית.

אמנות סוציאליסטית בקמניץ. למעלה: ציור קיר על אחד השיכונים מראה את הפועלים רוקדים לאחר שעות העבודה

רוב רובה של הקהילה היהודית המפוארת שחיתה בקמניץ לפני מלחמת העולם השנייה הושמדה ושרד ממנה רק קומץ קטן. כיום גרים בעיר כמה מאות יהודים, רובם מהגרים מאוקראינה ומרוסיה.

ראש גדול

אחד הדברים הראשונים שהמבקרים בקמניץ מבחינים בו במרכז העיר הוא פסל של ראש ענקי. ולא סתם ראש, אלא ראשו של קרל מרקס. שבעה מטרים גובהו ועם הבסיס הוא מתנשא לגובה של 13 מ', כלומר כמו בניין בן חמש קומות. בניגוד למה שניתן לשער, מרקס לא נולד בקמניץ, לא חי בה ועד כמה שידוע אפילו לא ביקר בה. הסיבה לפסל עצום הממדים נעוצה באידיאולוגיה המזרח גרמנית. אותה אידיאולוגיה שהיתה אחראית להחלפת שמה של קמניץ לקרל-מרקס-שטאט (Karl-Marx-Stadt, "עירו של קרל מרקס") בשנת 1953.

ראשו של קרל מרקס מתנשא לגובה של שבעה מטרים | צילום: DZT/FlorianTrykowski ©

הפסל עצמו הוצב בשדרה מרכזית בעיר ב-1971. פחות מ-20 שנים מאוחר יותר, לאחר נפילת חומת ברלין ואיחוד גרמניה, שמה של העיר שונה בחזרה לקמניץ, אולם הפסל נשאר על כנו, שכן הוא כבר הפך לסמל מוכר כל כך שהוחלט לא להסירו.

לראות את הלא נראה

השילוב של היסטוריה עשירה והתחדשות עירונית מרשימה, כמו גם הניגודים האדריכליים המעניינים, אחראים, בין השאר, לבחירה בקמניץ לבירת התרבות האירופית. המוטו שנבחר לקדם את השנה הזאת הוא C the Unseen, "לראות את הלא נראה", או במילים אחרות – לגלות את הנסתר. האות C מופיעה במוטו לא רק כי היא נשמעת כמו הפועל "לראות", אלא גם, ואולי בעיקר, כי היא האות הראשונה בשמה של העיר בגרמנית. בין הדברים שהמבקרים מוזמנים לראות ולגלות נזכיר כמה, וגם אם אתם מגיעים לקמניץ לפני או אחרי 2025 תוכלו ליהנות מהם:

בית העירייה הישן ובית העירייה חדש (Altes und Neues Rathaus) – במבט ראשון לא ברור מי זה מי, כיוון שבית העירייה הישן נראה חדש יותר… הסיבה לכך פשוטה: בהתקפות האוויריות ב-1945 בית העירייה הישן והכנסייה שמאחוריו ניזוקו קשות ושופצו מחדש אחרי המלחמה, בעוד שבית העירייה החדש לא נפגע. כך או כך, שניהם מרשימים ואפשר להצטרף לסיור מודרך ולהתרשם מציורי הקיר היפים. לכל אחד מבתי העירייה יש קריון משלו, ובמהלך היום אפשר לשמוע את נגינת הפעמונים השונים ממלאת את האוויר בצלילים קסומים. כתובת: Markt 1

בית העירייה הישן

המגדל האדום (Roter Turm) – זהו המבנה העתיק ביותר ששרד בקמניץ ואשר שימש בעבר חלק מביצורי העיר. הוא נבנה בסוף המאה ה-12 וקיבל את שמו מהלבנים האדומות של חלקו המרכזי שנראה כמו מגדל. לאורך השנים הוא שימש כבית סוהר ולאחר מכן כמוזיאון. כתובת: Straße der Nationen 3

המגדל האדום, הבניין העתיק ביותר בעיר

מוזיאון האמנות (Kunstsammlungen) – עוד לפני שנכנסים למוזיאון כדאי להקדיש כמה דקות לכיכר שבה הוא נמצא, כיכר התיאטרון (Theaterplatz), שנחשבת ליפה בכיכרות העיר. המוזיאון עצמו ממוקם בבניין רב רושם מראשית המאה הקודמת והוא מכיל יצירות אמנות מהתקופה הרומנטית ואוסף גדול של עבודות של קבוצת Die Brücke ("הגשר"), קבוצת ציירים מהזרם האקספרסיוניסטי שפעלה בגרמניה בשנים 1905 עד 1913.

ציור של ארנסט לודוויג קירכנר במוזיאון האמנות של קמניץ, אחד מציורים רבים של קבוצת "הגשר" האקספרסיוניסטית

ב-2025, כחלק מהאירועים המיוחדים הקשורים לבירת התרבות, תוצג במוזיאון הזה תערוכה גדולה ומקיפה של הצייר הנורווגי אדוורד מונק. כתובת: Theaterplatz 1

כיכר התיאטרון, שבה נמצא מוזיאון האמנות, נחשבת ליפה בכיכרות קמניץ

מוזיאון גוטנהאוזר (Gunzenhauser) – המוזיאון נקרא על שמו של אספן האמנות והגלריסט אלפרד גונזנהאוזר, שתרם את האוסף הפרטי הגדול שלו, הכולל אלפי ציורים ורישומים, בתנאי שהוא יוצג בשלמותו, וכך היה. המוזיאון שנקרא על שמו ממוקם בבניין היסטורי משנות ה-30 אשר שימש כבנק. כדאי להתחיל את הביקור בקומה העליונה, שם מוצגים ציורים אקספרסיוניסטים מראשית המאה הקודמת, כולל של ציורים של פאולה מודרזון-בקר, ציירת פורצת דרך שמתה בגיל צעיר מאוד. ככל שיורדים לקומות מתחת, האמנות הופכת צעירה ועכשווית יותר. ב-2025 מתוכננת במוזיאון הזה תערוכה גדולה של ריאליזם אירופי. כתובת: Stollberger Str. 2

מוזיאון גוטנהאוזר מציג אוסף פרטי ענק, עם ייצוג נכבד לציורים של קבוצת "הגשר"

וילה אשה (Villa Esche) – וילה בסגנון אר נובו שנבנתה על ידי האדריכל הבלגי הנרי ואן דה ולדה בשנת 1903 עבור תעשיין הטקסטיל הרברט אוגן אשה. אחרי שנים שבהן היא עמדה ריקה ומצבה הידרדר, וילה אשה עברה עבודות שיקום ושיפוץ נרחבות ונפתחה לציבור לפני שנים אחדות בתור מוזיאון, שבו מוצגות עבודות של ואן דה ולדה לצד פרטי ריהוט מקוריים. כתובת: Parkstraße 58

מוזיאון התעשייה (Industriemuseum Chemnitz) – המוזיאון, שממקום במפעל בן יותר ממאה שנים עם אדריכלות תעשייתית מרהיבה, מספר את סיפורה של התעשייה המקומית לאורך השנים. בין השאר, מוצגות פה מכונות טקסטיל מהמאה ה-19, מנוע קיטור מ-1896 שעדיין פועל, אופנועים ומכוניות היסטוריות מתוצרת מקומית וגם רובוטים ומכשירים מתקדמים שמשמשים במפעלים בימינו. כתובת: Zwickauer Str. 119.

תצוגה במוזיאון התעשייה

המוזיאון לארכאולוגיה (Staatliches Museum für Archäologie Chemnitz) – הדבר הראשון שתופס את העין, עוד לפני שנכנסים לבניין, הוא השם שמופיע על חזיתו המעוגלת – Schocken. בבניין המרתק מבחינה אדריכלית היה כלבו שוקן, אחד מרשת של בתי כלבו שהקים שלמה שוקן, שהיה גם הבעלים של הוצאת הספרים שוקן ומאוחר יותר גם של עיתון הארץ. בשיאה, הרשת כללה 20 חנויות, הגדולות והמוכרות שבהן היו בנירנברג, שוטוגרט וקמניץ. את שלושתן עיצב האדריכל היהודי אריך מנדלסון בסגנון מודרניסטי. לאחר עליית היטלר לשלטון שוקן אולץ לסגור את עסקיו בגרמניה, וב-1934 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. בניין הכלבו בקמניץ נותר ללא פגע בהפגזות של מלחמת העולם השנייה והמשיך לפעול עד תחילת שנות האלפיים בבעלות אחרת, כמובן. לאחר שהכלבו נסגר, הבניין שופץ ונפתח כביתו החדש של המוזיאון לארכאולוגיה.

המוזיאון לארכיאולוגיה נמצא במה שהיה פעם כלבו שוקן. למעלה: חזית הבניין שעיצב האדריכל אריך מנדלסון; למטה: הקומה העליונה של המוזיאון מוקדשת למנדלסון ולמשפחת שוקן

למרות המעטפת המודרניסטית ונושאי התצוגות, כשנכנסים פנימה מגלים מוזיאון מודרני להפליא. בשלוש קומותיו מוצגת ההתפתחות של סקסוניה מתקופת הציידים והלקטים ועד תחילת תקופת התיעוש. הקומה העליונה מוקדשת להיסטוריה של כלבו שוקן, לאדריכל מנדלסון ולמשפחת שוקן עצמה. לקראת 2025 תיפתח תערוכה הקשורה לכריית מחצבים באזור הרי העפרה. כתובת: Stefan Heym Platz 1

תצוגה במוזיאון לארכאולוגיה. המוזיאון מראה את ההתפתחות של סקסוניה מתקופת הציידים והלקטים ועד לעידן התיעוש

הבריכה העירונית (Sudbad Chmnitz)  – על פי רוב בריכת שחייה, ודאי בריכה עירונית, לא מהווה אטרקציה תיירותית, אבל במקרה של הבריכה בקמניץ בהחלט כדאי מאוד להציץ פנימה, גם אם לא הבאתם אתכם בגד ים. בעת שנבנתה, ב-1925, זו היתה אחת מבריכות השחייה המקורה הגדולות והמודרניות ביותר באירופה. הבניין שבו היא נמצאת, הבריכה עצמה והסאונות הסמוכות לה – כל אלה מהווים דוגמה נהדרת לאדריכלות ספא בעיצוב מודרניסטי. מלבד המבנה המרשים והבריכה הענקית, גם המחירים נוחים – 5 אירו כניסה לבריכה, 12 אירו לשעתיים וחצי בסאונות. כתובת: Mühlenstraße 27.

הבריכה העירונית. למעלה: פסלים בחזית בניין הבריכה; למטה: הבריכה עצמה. כשנפתחה ב-1925 היא נחשבה לאחת הגדולות באירופה

צעצועי עץ, כפפות ותיבות נגינה

אם הגעתם עד קמניץ, אל תחמיצו טיול בארצגבירגה (Erzgebirge) או כפי שהם נקראים בעברית הרי העפרה, שנמצאים במרחק נסיעה קצרה מקמניץ. זהו רכס הרים על גבול גרמניה וצ'כיה, שעוצבו לא רק על ידי הטבע, אלא גם על ידי התערבות אנושית מאסיבית, בעיקר כרייה של מחצבים. ההרים כוללים כשלושים פסגות בגובה של יותר מ-1,000 מ', הר פיכטלברג הוא הגבוה ביותר בצד הגרמני.

נוף טיפוסי באזור ארצגבירגה (הרי העפרה)

במאה ה-16 הפכו הרי העפרה ללבה של תעשיית הכרייה במרכז אירופה. בין השאר כרו כאן כסף, בדיל, קובלט ואפילו אורניום. לצד כריית מחצבים התפתחו בכפרים שבהם התגוררו הכורים מיני אומנויות ייחודיות, כמו גילוף של צעצועי עץ, יצירת פירמידות חג מולד ובניית תיבות נגינה. במהלך טיול באזור, ובמיוחד לאורכו של השביל הסגול (ראו מסגרת למעלה), אפשר ליהנות מנופים ירוקים ומרחיבי לב, מפסלים מרשימים ומביקורים בעיירות וכפרים שבדרך, בהם אומנים צעירים מחיים מחדש אומנויות מסורתיות.

פסל בשביל הסגול. הטיול לאורך השביל הזה משלב טבע, אמנות ומסורות מקומיות

ריכוז מרשים במיוחד של סדנאות אומנים כאלה תגלו בעיירה המקסימה שניברג (Schneeberg, "הר שלג" בגרמנית). בין השאר, אפשר לבקר שם בסדנה של נילס ברגאואר, אחד מעושי כפפות העור האחרונים שנשארו בגרמניה ואשר למד את המלאכה מסבתא שלו, או אצל לארס נויברט, שמגלף ביד צעצועי עץ כמיטב המסורת המקומית. גם בעיירות Zeiffen ו-Olberbhau יש ריכוז גדול של סדנאות אומנים, תענוג אמיתי לכל חובבי אמנות, אומנויות ויצירה.

איך מגיעים לקמניץ?

ברכב: נסיעה מברלין לקמניץ בכביש המהיר אורכת כשלוש שעות, מפארג – כשעתיים ורבע. בתחבורה ציבורית: חברת האוטובוסים FlixBus מציעה נסיעה ישירה לקמניץ מברלין או מפראג, מכל אחד משני היעדים הנסיעה אורכת כשלוש שעות. ברכבת מהירה (ICE או EC) מהתחנה המרכזית בברלין (Berlin Hbf) לקמניץ, הנסיעה אורכת כשלוש ורבע שעות. הנסיעה ברכבת המהירה נוחה יותר מאשר באוטובוס, אולם מחיר הכרטיס גבוה בהרבה (המחיר עולה ככל שמתקרב מועד הנסיעה, לכן כדאי להזמין מוקדם ככל האפשר). יש גם רכבות מקומיות בין ברלין לקמניץ, במחירים נוחים יותר, אבל הן אינן ישירות וצריך להחליף לפחות רכבת אחת או שתיים. בכל מקרה, מומלץ להשוות זמנים ומחירים באתר של חברת הרכבות הגרמנית, DB. ואם אתם מטיילים בסקסוניה, נסיעה ברכב או ברכבת מקומית מלייפציג או מדרזדן תביא אתכם לקמניץ בתוך כשעה.

הפוסט קמניץ, גרמניה: בירת התרבות האירופית הופיע ראשון במסע אחר

הפסל, שנחשב לאחת הדוגמאות היפות ביותר של אמנות מהעת העתיקה, התגלה ב-1912, בחפירות באל עמארנה, בירתו של פרעה אחנתון, בעלה של נפרטיטי. הוא הובא לגרמניה והוצג לראשונה לציבור בברלין ב-1924.

100 שנים מאוחר יותר אני עומדת נפעמת מול האישה בעלת הפנים תווי הפנים הנחושים, הגבות המסותתות ורמז של חיוך קטן, שכמעט מתבקש להשוות אותו לזה של המונה ליזה. כמה יופי וכמה כוח יש בה! אין פלא שקיבלה חדר שמוקדש רק לה.

הפסל של נפרטיטי במוזיאון החדש, צילום: Philip Pikart, ויקיפדיה, CC BY-SA 3.0

הוד והדר בנוסח ברלין

35 שנים אחרי נפילת החומה שחילקה את העיר בין מזרח למערב, ברלין ביססה היטב את מעמדה כאחת הערים התוססות והמגוונות באירופה. חיי לילה סוערים, אמנות רחוב נהדרת, רב תרבותיות ורוח צעירה – כל אלה מתקיימים בברלין, ובגדול. אבל זה רק צד אחד שלה. יש גם צד אחר, שכולו הוד והדר ואפילו פומפוזיות. ואין מקום טוב יותר לראות את הצד הזה מאשר באי המוזיאונים.

הקתדרלה של ברלין באי המוזיאונים

אי המוזיאונים (Museumsinsel) הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו וכשמו כן הוא: אי בנהר השפרה שזורם דרך ברלין, שיש בו ריכוז של מוזיאונים מרשימים. הקמתו כמרכז תרבותי לאומי היתה יוזמה של המלך פרידריך וילהלם הרביעי במאה ה-19. המוזיאון הראשון באי, המוזיאון הישן, נפתח בשנת 1830 והיה אחד המוזיאונים הראשונים באירופה שנבנה במיוחד במטרה להציג עבודות אמנות. בהמשך הצטרפו אליו מוזיאונים נוספים, שתכף נכיר אותם. אל המוזיאונים באי מצטרפים קתדרלת ברלין והומבולדט פורם ליצירת מתחם מרהיב, שאפשר לבלות בו שעות אחדות ואפילו יום שלם.

פאר ברלינאי: המוזיאון הגרמני להיסטוריה ליד אי המוזיאונים

אלכסנדרפלאץ: מגדל, מזרקה ובית אדום

נתחיל את הטיול שלנו לא באי המוזיאונים עצמו, אלא מעט מזרחה ממנו, באלכסנדרפלאץ (Alexanderplatz). אי אפשר לפספס את הכיכר הגדולה, בזכות מגדל הטלוויזיה הכסוף שנבנה בתקופה הקומוניסטית. יש משהו מגוחך במבנה הפאלי, שכמו מכריז "תראו כמה אני גדול". ועם זאת, כשעומדים מתחתיו ומותחים את הצוואר כלפי מעלה, אין ספק שהוא מרשים בדרכו הייחודית. בכיכר וסביבתה יש הרבה חנויות ובתי כלבו מהסוג שקורץ לחובבי שופינג שהגיעו עם מזוודה ריקה במיוחד למטרה זו  – מענקיות האלקטרוניקה והחשמל  סאטורן ומדיה מארט, דרך חנות הכלבו גלריה ברלין ועד פרימרק העממית.

מגדל הטלוויזיה מזדקר במרכז של אלכסנדרפלאץ, צילום: visitberlin, Wolfgang Scholvien ©

מצדו האחד של המגדל יש בית קפה של הרשת הגרמנית Einstein Kaffee, משם תוכלו להשקיף עליו יחד עם קפה ועוגת גבינה או אולי שטרודל תפוחים עם קצפת. מצדו השני, סמוך לכנסיית מריה הקדושה, שמהווה ניגוד אדריכלי למגדל הכסוף, יש מזרקה מרשימה מהמאה ה-19. בראשה של מזרקת נפטון ניצב אל הים, אוחז בקלשון שלו, ולמרגלותיו פסלים של ארבע עלמות המייצגות את ארבעת הנהרות העיקריים של גרמניה, ובעלי חיים – דגים, נחש, תנין, אריה ים ועוד. במילים אחרות: ניאו בארוק בשיאו.

ניגוד אדריכלי מרתק: מגדל הפעמונים של כנסיית מריה הקדושה ומגדל הטלוויזיה הכסוף

בשולי הכיכר נמצא בית העירייה האדום (Rotes Rathaus), מבנה נאה מאוד שנקרא כך על שום צבעו האדום-כתום. הוא נבנה ב-1869 ונמצאים בו משרדי העירייה. אם תלכו ברחוב Rathausstraße לכיוון הנהר תעברו לצד פורום מרקס אנגלס (Marx-Engels-Forum), פארק יפה שבמרכזו פסלים של מחברי המנפיסט הקומוניסטי – מרקס יושב ולצדו עומד אנגלס. מעל ראשיהם נשקפת הכיפה הגדולה של הקתדרלה, שיוצרת ניגוד מעניין מבחינה ויזואלית ואידיאולוגית.

בית העירייה האדום

מהצד השני של הגשר

מכאן חוצים את גשר בית העירייה שמעל השפרה ומגיעים לאי המוזיאונים. עוד לפני המוזיאונים הגדולים, כדאי לעצור בפורום הומבולדט (Humboldt Forum). במקום הזה ניצב בעבר ארמון העיר ברלין, ארמון מהמאה ה-15 שניזוק מאוד בהפצצות במלחמת העולם השנייה ונהרס שנים אחדות אחרי המלחמה. במקומו בנו הקומוניסטים של מזרח ברלין את ארמון הרפובליקה ששימש מושב הפרלמנט של גרמניה המזרחית. עם איחוד העיר הוחלט להרוס את ארמון הרפובליקה ובמקומו לשחזר את הארמון המקורי. העבודות נמשכו כעשור, במהלכן שוחזרו חלקים מהארמון, וב-2021 נפתח במקום מרכז תרבות, שנראה כי הוא עדיין מחפש את זהותו. המבנה הישן-חדש מרשים מאוד, הוא בנוי סביב חצרות פנימיות ויש בו תערוכות ותצוגות שונות (חלקן משונות) לצד תצוגת מולטימדיה על תולדות המקום.

פורום הומבולדט, למעלה הארמון המשוחזר, למטה פינה בתערוכה המוצגת במקום

אם תצאו מהארמון בשער הנגדי לזה שנכנסתם בו תמצאו את עצמכם ברחבה שעליה פזורים מעין כורסאות רביצה מודרניות בצבע אדום. מצדו האחר של הכביש אפשר לראות את המדשאות והמזרקה של לוסטגארטן (Lustgarten), ומעבר להם החזית של המוזיאון הישן, עם אכסדרת עמודים ופסלים הירואים משני צדי הגג. ביום שמש יפה לא מעט אנשים רובצים על הדשא בלוסטגארטן בלבוש מינימלי כדי לספוג את הקרניים החמימות.

כורסאות רביצה מודרניות ברחבה שלפני פורום הומבולדט, ברקע – קתדרלת ברלין במלוא הדרה

מימין למדשאות נמצאת קתדרלת ברלין. הקתדרלה, שאמורה היתה להיות התשובה הפרוטסטנטית לכנסיית הוותיקן ברומא, תוכננה להיפתח במאה ה-19, אולם הבנייה הושלמה רק ב1905. הכיפה המרכזית, שנהרסה במלחמת העולם השנייה ושוחזרה בשנות ה-90, מוקפת בארבע כיפות קטנות יותר. בשונה מכנסיות אחרות, הכניסה לקתדרלה כרוכה בתשלום. בפנים היא מעוצבת בסגנון נאו בארוק עשיר בעיטורים. אולם גולת הכותרת היא התצפית מבסיס הכיפה על אי המוזיאונים והנהר.

המזרקה של גני לוסטגארטן, מאחוריה החזית של המוזיאון הישן

חמשת הגדולים

עכשיו אפשר לבחור באיזה מוזיאון לבקר. גם אם אתם גיבורי על בעלי כוחות לא נגמרים, לא תוכלו לבקר בכל המוזיאונים באי, וגם אין צורך. בחרו אחד או שניים שמעניינים אתכם במיוחד ושמרו את האחרים ליום אחר או לביקור הבא. המוזיאונים עצמם קרובים מאוד זה לזה וקל מאוד לעבור ביניהם. הנה על קצה המזלג חמשת המוזיאונים המרכזיים באי:

המוזיאון הישן (Altes Museum) מציג אוסף גדול של אמנות, מטבעות, תכשיטים וכלים מיוון העתיקה ומהתקופות הרומית והאטרוסקית.

המוזיאון החדש (Neues Museum) שבמקור היה מיועד להיות אגף של המוזיאון הישן נפתח במחצית המאה ה-19. לאחר שניזוק באופן קשה במלחמה, הוא עמד סגור במשך כמה עשורים עד שעבר שיפוץ ושחזור ונפתח מחדש ב-2009. הוא מפורסם בעיקר הודות לאוסף המצרי החשוב המוצג בו – פסלים, סרקופגים, פפירוסים ועוד, וכמובן הפסל המפורסם של נפרטיטי, שכאמור ניצב בחדר משלו. בנוסף לעתיקות ממצרים, מוצגים  אוספים מתקופות אחרות בהיסטוריה ואפילו פריטים פרה היסטוריים.

פסלים מתוך האוסף המצרי במוזיאון החדש

הגלריה הלאומית הישנה (Alte Nationalgalerie) ממוקמת במבנה יפהפה ומוצגים בה ציורים, פסלים ויצירות דקורטיביות מהמאה ה-19, עם דגש על אמנות גרמנית. בין השאר יש כאן ציורים של קספר דוד פרידריך, מגדולי הציירים הגרמנים הרומנטיים, ושל האדריכלי הברלינאי קרל פרידריך שינקל.

בגלריה הלאומית הישנה

מוזיאון פרגמון (Pergamon Museum), המפורסם והפופולרי מבין המוזיאונים בברלין, סגור לשיפוצים בעת כתיבת שורות אלו. כשייפתח מחדש (הצפי הוא במהלך 2025) אפשר יהיה לראות את האוסף הרחב והמרשים של עתיקות מיוון ורומא, עם גולת הכותרת – מזבח פרגמון מהמאה ה-2 לפני הספירה.

מוזיאון בודה (Bode Museum), שנמצא בקצה של אי המוזיאונים, מתבלט בחזיתו המעוגלת שמשקיפה על המים. בפנים מוצגים אוספים גדולים של אמנות ביזנטית ושל מטבעות.

לסיום, למרות השם זוהי אינה גלריה לאמנות – גלריית ג'יימס סימון (James-Simon-Galerie) היא למעשה מרכז המבקרים החדש והסופר מודרני של האי. המבנה המינימליסטי והמרשים משתלב היטב בין שכניו מהמאה ה-19. יש בו חלל תצוגה לתערוכות מתחלפות, ספרייה, אודיטוריום, חנות מזכרות ובית קפה.

המבנה המודרני של גלריית ג'יימס סימון מהווה ניגוד מעניין לבניינים האחרים באי המוזיאונים, שרובם נבנו במאה ה-19

מידע שימושי

איך מגיעים? אי המוזיאונים נגיש בקלות בתחבורה ציבורית מרחבי ברלין. לרכבת התחתית בקווים 5U ו-6U יש תחנות לידו, כמו גם לכמה חשמליות, בהן S5 ,S1 ,S25 וקווים רבים נוספים. גם לאוטובוסים 100 ו-200, הפופולריים מאוד בקרב תיירים, יש תחנה במרחק הליכה קצרה מהאי.

מתי פתוח? שעות הפתיחה עשויות להשתנות בהתאם לעונה, אולם באופן כללי המוזיאונים פתוחים בין 10:00 ל-18:00, מלבד ימי שני, אז מרבית המוזיאונים בברלין סגורים.

מוזיאון בודה שנמצא בקצה של אי המוזיאונים | צילום: שאטרסטוק

כרטיסים: אפשר לקנות כרטיס נפרד לכל מוזיאון שבו תרצו לבקר בקופות או אונליין, מתחת גיל 18 הכניסה ללא תשלום. אם אתם מתכננים לבקר בכמה מוזיאונים באי המוזיאונים ביום אחד, תוכלו לרכוש כרטיס יומי שמקנה כניסה לחמישה מוזיאונים ועולה 24 אירו. אם אתם מתכננים לבקר בכמה מוזיאונים, לאו דווקא באי המוזיאונים ולא באותו היום, כדאי לשקול לקנות כרטיס Museumspass Berlin שתקף לשלושה ימים. הכרטיס הזה מאפשר כניסה חופשית ליותר מ-30 מוזיאונים וגלריות ברחבי העיר ומחירו 32 אירו. ניתן לרכוש את שני סוגי הכרטיסים בלשכות מידע לתיירים ברחבי העיר או אונליין בקישורים הבאים: כרטיס יומי; כרטיס לשלושה ימים.

אם רכשתם Berlin WelcomeCard, בנוסף לנסיעה חופשית בתחבורה ציבורית בעיר יש הנחות לאטרקציות, סיורים, מופעים ומסעדות, כולל הנחות למוזיאונים באי המוזיאונים. כרטיס בסיסי תקף ל-48 שעות ועולה 26 אירו, יש אופציות נוספות (עד שישה ימים) במחירים גבוהים יותר. לפרטים לחצו כאן

הגלריה הלאומית הישנה, אחד המבנים האלגנטיים ביותר באי המוזיאונים

איפה לאכול באזור אי המוזיאונים?

ברלין מציעה מגוון מסחרר של מקומות לאכול בהם – ממסעדות שף מעוטרות בכוכבי מישלן (בהן Prism של השף הישראלי גל בן משה) ועד דוכני רחוב שמוכרים שווארמה תורכית או נקניקיות ברלינאיות עם רוטב קארי. באי המוזיאונים עצמו ובסביבתו הקרובה אין המון מסעדות, אבל בהחלט אפשר למצוא כמה מקומות טובים.

Jolly – מסעדה סינית עם תפריט גדול מאוד שכולל, בין השאר, סוגים שונים של דים סאם, ברווז בצורות הגשה שונות, מרקים ומנות קרות. לא זולה, אבל בהחלט טובה. כתובת: Am Kupfergraben 4, אתר

Cowei – מסעדה אסייתית מומלצת ולא יקרה בשולי פארק ירוק, לא רחוק מהנהר. בתפריט מנות מהמטבחים של וייטנאם ויפן, ממרקים ועד אוכל רחוב. כתובת: James-Simon-Park 152, אתר

Rotisserie Weingrün – מסעדה גרמנית טובה סמוכה לתעלת מים עם בשרים בגריל, שניצל וינאי ובעונה – מרק אספרגוס ואספרגוס עם רוטב הולנדייז. יש גם כמה מנות צמחוניות. כתובת:  Gertraudenstraße 10-12, אתר

Cafe am Petriplatz – בית קפה בתוך אי המוזיאונים עצמו, העיצוב המצועצע משעשע, יש גם שולחנות בחוץ. נחמד להפסקה של קפה ועוגה או לארוחה קלה במהלך היום (פתוח רק עד 16:00). כתובת: Kleine Gertraudenstraße 3

אפילו הגשרים מעוטרים להפליא, פרט מגשר שמוביל לאי

איפה ללון ליד אי המוזיאונים?

מלון ARCOTEL John F Berlin נמצא במרחק חמש דקות הליכה מאי המוזיאונים וסמוך לכמה שגרירויות ולמשרד החוץ הפדרלי, כך שתרגישו מאוד בינלאומיים. זהו מלון של ארבעה כוכבים סופיריור, עם 189 חדרים וסוויטות  ואווירה חמימה ונעימה. הוא נקרא על שמו של הנשיא האמריקאי ג'ון קנדי, שהנאום המפורסם שנשא ב-1963 במערב ברלין נפתח במילים בגרמנית – Ich bin ein Berliner, אני ברלינאי. העיצוב מתכתב עם הנושא המרכזי, עם נגיעות רטרו מהודרות. ויש אפילו סוויטה שמעוצבת כמו חדר בבית הלבן, כולל מיטת אפיריון, וילונות מעוטרים בגדילים מוזהבים ודגל גדול של ארצות הברית.

חדר ב-ARCOTEL John F Berlin. עיצוב רטרו מהודר כיאה למלון שנקרא על שם הנשיא האמריקאי שהכריז "אני ברלינאי" | הצילום באדיבות המלון

בקומת הכניסה יש בר ומסעדה שנקראת בשם ההולם Foreign affairs (יחסים בינלאומיים), בקומה העליונה ספא וחדר כושר. המיקום של המלון נוח מאוד, במרחק הליכה מאי המוזיאונים, שדרת אונטר דן לינדן המפורסמת ואלכסנדרפלאץ. קל להגיע אליו בתחבורה ציבורית ואם רוצים לדווש את דרכם בברלין, שאלו בקבלה לגבי אופניים להשכרה. כתובת: Werderscher Markt 11, אתר

הפוסט אי המוזיאונים: הצד המפואר של ברלין הופיע ראשון במסע אחר

• ערוץ נסיעות עסקים
• מדריך מסע אחר לגרמניה

מה עיצב את הדרך הגרמנית?

בגרמניה, אולי כמו מול כל תרבות, מוצאים בבסיס את מה שיצר אותה. גרמניה היא מדינה נוצרית צפונית שצמחה מתוך האמונה באל אחד ותנאי החיים באירופה. זו תרבות שבבסיסה האמונה באל יחיד, המונותאיזם. כן, היום החברה הגרמנית במרביתה היא חילונית ואפילו אתאיסטית, אבל זה הבסיס שעליו היא צמחה בשעתו לאורך מאות שנים.

התפיסה המעצבת היא שיש אחד בעולם שיודע הכל בלי יוצאים מן הכלל. מול נוכחותו כל דבר נמדד כנכון או לא נכון. תפיסת העולם המערבית שאין בה עמימות: כל דבר הוא צודק או שגוי. שחור או לבן. טוב או רע. ההצלחה של גרמניה בתחומים רבים נובעת מהחשיבה הבלתי מתפשרת הזו.

היא גם נובעת מהחיים לאורך הדורות בתנאי החיים הקשים של צפון אירופה, הקור, הגשם והסכנות של היערות הגדולים. כל אלה מאחדים את החברה סביב הקהילה, הקבוצה. צריך להיות יחד, לסייע לקבוצה גם כשזה בא על חשבון היחיד. היחיד לא יוכל לשרוד בלי הקבוצה שבה הוא פועל. זה מכתיב מחויבות לקהילה שאליה שייך כל אחד.

כמו במרבית אירופה, גם בגרמניה מתפתחת תרבות של יחס אדיב. אפשר להבין מניין זה בא. זאת התנהלות שמונעת ככל האפשר חיכוכים ועימותים מיותרים. תרבות שמאפשרת שיתוף פעולה יעיל לנוכח אתגרים.

התרבות הגרמנית, התרבות שמתוכה צומח הקוד העסקי הגרמני, היא תרבות של דרישה עצמית, קפדנות, תכנון ומיקוד במטרה. מבט על הגורמים שתוארו אשר הצמיחו את גרמניה יכול להסביר את כל אלה. הבנה שלהם תיתן כלים להבין את הדרך בה נעשים עסקים בגרמניה.

כיצד הם מתנהלים?

הביטוי הראשון של כל אלה הוא המפגש הבין אישי. המנהל שנפגוש יהיה מנומס ואדיב. הוא ידרוש זאת מעצמו והוא יצפה לכך מהזולת. להיות נחמד זה עדיין לא אומר דבר, זה נימוס. זה, כפי שראינו, כלי לפעילות משותפת. זה מאפיין של מרבית תרבויות אירופה. ההבדלים מולן עומדים לצוץ.

בין הישראלי לגרמני נמצא תמיד זיכרון השואה. הישראלי מגיע לגרמניה עם המורשת שהטביעו בו האזכורים של העבר האפל של גרמניה. כך גם הגרמני שניצב מולו. מערכת החינוך הגרמנית הטמיעה בו את הלקח מהפרק ההוא בהיסטוריה והוא מגיע למפגש איתנו במודעות מלאה. עם זאת, כאיש של החורף הגרמני והיערות הגדולים הוא יודע לשים הצידה את הסנטימנט ולהתמקד בתפקיד, בהשגת המטרות העסקיות.

כיצד פוגש אותו העבר הנאצי? ייתכן וסבא שלו היה חלק מכך, יתכן ויש לו רגשי אשם, בהחלט יכול להיות שהוא חש איבה עמוקה כלפי הרעיון הנאצי, מרבית הגרמנים של היום הם כאלה, אבל הוא לא ייתן לכך להשפיע על מערכת השיקולים שלו בעת פעילות עסקית. ניסיון של הישראלי לערב את העבר ואת היהדות שלו יזכו אולי להבעת אמפתיה, אבל לא יעלו את הסיכוי של הצלחת התהליך. ייתכן שאפילו להיפך.

הישראלי לא נתפס כצאצא של אסירי מחנות ההשמדה, אלא כנציג של מדינת הסטרטאפ. גרמניה מצויה בתהליך של בניה מחדש לנוכח ירידת ערכה של התעשייה הגרמנית בשנים האחרונות. הגרמנים מבינים כי יש צורך ברעיונות חדשניים ופורצי דרך והם מקווים שהישראלי ההוא יביא זאת על המחשב שלו. זה כרטיס הביקור שלו בעיניהם.

הגרמני, כאדם האמון על שליטה עצמית וחתירה לביצוע המשימה, לא נפתח רגשית בעת ההיכרות ולא מפתח רגשות והיקשרות אל האדם שמולו. זאת בניגוד למה שאנו רואים בעת עסקים במקומות אחרים בעולם. הוא נשאר מקצועי כי זה לתפיסתו הציווי הניצב בפניו. הצלחה מולו לא תצמח מתוך התרועעות ושיח היוצר קירבה. קשר אישי ייבנה, אם ייבנה, על בסיס החיבור העסקי. נקודה.

המנהל שנפגוש יהיה מנומס ואדיב. הוא ידרוש זאת מעצמו והוא יצפה לכך מהזולת

החברות הגדולות

גרמניה היא לא רק מדינה של למעלה מ-80 מיליון איש והכלכלה הגדולה ביותר באירופה. היא גם בנויה סביב ארגונים גדולים. ממשלת גרמניה, כבר מתחילת הצמיחה הגרמנית של לאחר סיום מלחמת העולם, טיפחה את החברות הגדולות מתוך הבנה של החשיבות של הגודל בכלכלה המודרנית והיתרון היחסי של גרמניה בהקשר זה. זה שירצה להצליח בגרמניה יצטרך לפעול מול אותן חברות. הוא גם יצטרך להבין אותן כדי להצליח מולן.

יש צורך לפעול וליצור פעילות ועסקאות בגרמניה מול חברות דוגמת סימנס, Rewe, לופטהנזה, פוצמייסטר, AEG, ודויטשה טלקום. מדובר בחברות ענק. עשרות אלפי עובדים. מאות אלפי עובדים. חיוני למפות את החלק הרלוונטי לכם ולוודא אל מי תצטרכו לפנות. קל לאבד כיוון במערכי הארגון ולהקדיש זמן למנהלים בלתי רלוונטיים. איש קשר מתוך הארגון יוכל לסייע באיתור האדם הנכון.

מעבר לכך יש להן כוח כלכלי רב ויכולת עצומה להוציא הזמנות. הן מודעות לכך והן מנצלות זאת. החברות הגדולות מכתיבות את התוכן והסדר ואף את קצב הפעילות ולא מאפשרות לזה שמולם, ספק או לקוח, להכתיב זאת. כן, זה המצב שאליו תצטרכו להסתגל, גם אם המוצר שלכם טוב. גם אם הוא טוב מאוד ואפילו אם הוא מצוין. חוק המספרים הגדולים, מבחינתו של גרמני, תמיד גובר.

לא מומלץ לנסות ולאתגר זאת. ניסיון ישראלי להוביל את התהליך מול החברה הגרמנית הגדולה יחשב כחסר רספקט, כבלתי ראוי, כמכשול בהתנהלות, ועלול לסיים את התהליך. כן, גם אם יהיה סיום, הוא יתבצע באדיבות גרמנית.

ברלין. גרמניה היא לא רק מדינה של למעלה מ-80 מיליון איש והכלכלה הגדולה ביותר באירופה. היא גם בנויה סביב ארגונים גדולים

כללי התנהלות

הבנו את היחוד של גרמניה ואת הצורך לבצע התאמות אליה. בואו נפיק מזה כללי עשה ואל תעשה.

חשוב להגיע עם מוצר מוכח, לא ניסיוני. רק במקרים יוצאי דופן החברה הגרמנית תסכים לאפשר להתגלח על הזקן שלה עם מוצר שטרם נוסה והוכח. אמרנו במקרים יוצאי דופן, אפילו מאוד יוצאי דופן. למשל כשיש לכם פתרון ייחודי בלי מתחרים לבעיה אקוטית הניצבת בפניה. במקרים רגילים הצעה חדשנית ומבטיחה בלי רקורד של הצלחה תפעולית תקבל תגובה אדיבה, כמו תמיד, והזמנה לשוב אליהם לאחר שתצברו איתה יותר ניסיון.

נדרשת סבלנות. ככה זה מול תרבויות של תכנון ושליטה עצמית. לבדיקה יוקדש יותר זמן ממה שיוקדש בישראל. תידרשנה קבלת חומר ולמידתו והתייעצויות. ניסיון להאיץ את התהליך כמובן לא יקצר את הזמן. הוא ייתפס בידי החברה שממול כניסיון לשלוט בתהליך ואולי אפילו כחשש ממה שיעלו תוצאות הבדיקה.

לא כדאי להסתמך בגרמניה על קשר אישי או להתמקד בו. כן, הוא חלק מכל תהליך עסקי בין אנשים, הוא הדרך הראויה לפעול בעיני הגרמני, אבל זה לא המרכז, בניגוד למקומות אחרים בעולם. יהיה טוב אם הוא ייווצר, אבל גם אם נוצר קשר אישי הוא לא ישפיע על הפעילות. התמקדו במילוי הדרישות הגרמניות.

הדרישות החשובות הן קודם כל עמידה בכללים וברגולציה. בלי זה לא יהיה תהליך ולא תהיה עסקה ואין זה משנה במקרה כזה מה טיב ההצעה שאתם מציעים.

פרנקפורט. נדרשת סבלנות. ככה זה מול תרבויות של תכנון ושליטה עצמית

כיצד להיערך לפגישה?

חשוב להגיע מצוידים, כי בכך תיבחנו. יש לבוא עם כרטיסי ביקור, עם מצגות מטוקטקות עד לפרט האחרון ובעיקר עם מידע מפורט על כל פרט שאליו תידרשו: מהבדיקות שנערכו ועד לזמני האספקה, וזכרו שמה שתגידו הוא בגדר התחייבות וזה ייבדק.

נדרשת עמידה בהתחייבויות. הבטחתם לספק מידע? דמו? סאמפל? משלוח ראשון? הצעה? תגובה? ובכן, עשו זאת עם כל מה שנדרש מכך, ובתוך מסגרת הזמנים שהתחייבתם לה. ההתחייבות הראשונה היא להגיע בזמן לפגישות. טוב, זה צריך להיות ברור.

הקפידו על התנהגות על פי הפרוטוקול. למשל ההופעה. דאגו להופעה מוקפדת מהנעליים ועד העניבה, או החצאית. התנהגו על פי הפרוטוקול, ולשם כך הכרחי להכיר את הדרך העסקית הבינלאומית ולפעול מול המארחים על פי ההיררכיה שלהם. פעלו מתוך שליטה עצמית בישיבה, בארוחה ובכל אירוע כפי שנדרש. זה אומר קודם כל להיות מאופקים. להקשיב לדברי הדובר שמולנו עד סופם. להגיב עניינית. להימנע מתגובות חסרות סבלנות או אגרסיביות. לחכות עם שאלות אישיות. ניתן להמשיך עם דוגמאות נוספות אבל התיאור מובן.

המתנה עם שאלות אישיות היא חלק מהתקרבות הדרגתית. אצלנו בישראל שוברים את הקרח, בגרמניה מחכים שעל בסיס האפקטיביות העסקית שהוא יימס מעצמו. אתם לא בטוחים אם זה קרה? הניחו לגרמנים שמולכם להיות אלה שמתקרבים ונהיים אישיים יותר. מעבר לכך זכרו את מה שכבר צוין: ההתקרבות תקל ותנעים את בניית התהליך העסקי, אבל לא היא שתניע אותו.

מה עם שפה? ידיעת הגרמנית היא לא מכשול. אין צורך בה, למרות שזה יכול להיות נוח וליצור אווירה נינוחה. אנגלית היא שפת התקשורת העסקית בגרמניה ולא זכור לי שנתקלתי במנהל שלא שלט בה ברמה סבירה ומעלה. משמעותית יותר תהיה אספקה קרובה מתוך השוק האירופאי. ב-EU שיש בו עשרות מדינות ואינספור חברות הפועלות בגבולות פתוחים, המתנה למשלוח מחוץ ליבשת שצריך לעבור מכס היא חיסרון משמעותי. עבודה עם סניף מקומי או שותף מקומי יכולה לפתור את הקושי הזה. כפי שכבר צוין הוא גם יסייע עם המיפוי של המנהלים הרלוונטיים לכם בתוך הארגון.
———-

טל רשף – יועץ עסקי ובין תרבותי לעסקים במדינות המערב (https://intelectual.co.il/markets/west/), מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשוקי העולם (https://intelectual.co.il/tools/workshops/ ) בחברות ישראליות.

.

הפוסט מסע עסקי – גרמניה הופיע ראשון במסע אחר

אבל עוד לפני שנרים כוסית ראשונה, כמה עובדות על שטוטגרט. שטוטגרט (Stuttgart) היא בירת המדינה הפדרלית באדן-וירטמברג והיא ממוקמת בדרום-מערב גרמניה. המיקום שלה, קצת יותר משעה נסיעה ברכב או כשעה וחצי ברכבת מבאדן-באדן, מאפשר לשלב בנוחות ובקלות את הביקור בה עם טיול ביער השחור. למרות שהיא עיר גדולה, עם יותר מחצי מיליון תושבים, הנוף שמקיף אותה כולל גבעות מכוסות בכרמים ויערות, הוסיפו לכך את העובדה שאין בה כמעט בניינים גבוהים, ותקבלו שילוב משמח של חוויות עירוניות, טבע שופע, תצפיות יפהפיות וכמובן יין. הרבה יין.

שתי נקודות תצפית על שטוטגרט מהגבעות המקיפות אותה | צילומים בכתבה: רותם בר כהן

גבעות, כרמים ואנדרטה לאהובה

תומאס דיהל, דור שלישי למשפחת ייננים, מוזג לנו יין סמוק ומבעבע מענבי פינו נואר, שרוקד על הלשון והולך מצוין עם לחם מחמצת נפלא ממאפייה מקומית. אבל עוד יותר מהיין והלחם, הראש מסתחרר מהנוף שמחוץ לחדר הטעימות של היקב: כמו בגלויית נוף כרמים גולשים במורד הגבעות, ביניהם מאגר מים קטן, פרחי בר ועצים בפריחה אביבית מוסיפים כתמי צבע לירוק הרענן. למטה, בעמק מתחתנו, בתיה של שטוטגרט כמו לבני לגו לבנות עם גגות אדומים. "הגרמנים שותים במומצע 20 ליטר של יין בשנה", אומרת אליבזת, "אנחנו בשטוטגרט שותים כמות כפולה".

הכרמים של משפחת דיהל

כדי לקבל מושג על מקומו של היין במרחב המקומי, חייבים לצאת ממרכז העיר, לטפס בכביש צר ותלול שמוביל מעלה-מעלה אל הכרמים והיקבים הקטנים, לטעום את היינות ולהשקיף על נוף שבאמת קשה לתאר במילים עד כמה הוא ציורי. צריך פשוט לראות אותו, רצוי עם כוס יין ביד. ביקב דיהל, למשל, מציעים לא רק טעימות אלא גם סיורים מודרכים בכרמים ואפילו פעילות בסגנון חדר בריחה.
מידע שימושי: Stuttgart-Rotenberg ,Württembergstraße 203. אפשר לקנות יינות ביקב בימי שישי בין 14:00-18:00 ובשבתות מ-10:00 עד 16:00. אתר

תומאס דיהל, דור שלישי ליינים עם יקב בגבעות מעל שטוטגרט

מכיוון שקשה עד בלתי אפשרי להיפרד מהנוף שנשקף מהגבעות, אנחנו נשארים למעלה. בדרך לארוחת ערב אנחנו עוצרים בגרסה המקומית לטאג' מאהל. טוב, לא בדיוק, אבל הסיפור מעט דומה: קפלת קבורה מרשימה שבנה המלך וילהלם הראשון מווירטמברג לאשתו האהובה קתרין פבלובנה. המוזיליאום, שנבנה בסגנון שמחקה את וילה קפרה לה רוטונדה מהמאה ה-16 ליד העיר האיטלקית ויצ'נצה, שימש ככנסייה רוסית אורתודוקסית במאה ה-19 וגם כיום מתקיימים בו מדי פעם טקסים. מהשביל המוביל אל הקפלה הנוף אפילו יותר מפעים מזה שליווה את טעימת היינות שלנו.
מידע שימושי: מוזילאום של וירטמברג (Grabkapelle auf dem Württemberg בגרמנית) נמצא ב-Württembergstraße 340, המקום פתוח בימים ד' עד א' בין 10:00 ל-17:00, סגור בימי שני ושלישי.

השביל המוביל למוזילאום של וירטמברג (למעלה) והמוזילאום עצמו

הניסוי האדריכלי המרתק של המודרניסטים

כבר הבנתם שכרמים, יקבים ויינות מהווים חלק חשוב במהלך ביקור בשטוטגרט, אבל חשוב לא פחות הוא המתחם של שיכון וייסנהוף, שמומלץ בחום רב לבקר בו, במיוחד אם אתם מתעניינים באדריכלות. במבט ראשון המקום נראה כמעט בנאלי, ודאי לבאים מישראל, שמכירים היטב את העיר הלבנה ואת סגנון הבנייה הבינלאומי. אבל שווה מאוד להקדיש לו זמן ותשומת לב.

שיכון וייסנהוף (Weißenhofsiedlung בגרמנית) נבנה בשנת 1927 לתערוכה האדריכלית של דויטשר ורקבונד (Deutscher Werkbund). המטרה היתה להראות שאפשר לדירות פונקציונליות ועם זאת נוחות ונעימות, במחיר נמוך, שישמשו מגורים לפועלים.  אדריכלים גרמנים ובינלאומיים, מהשמות הגדולים ביותר בזמנם, שדגלו בעקרונות התנועה המודרניסטית, הוזמנו לתכנן ולבנות בניינים במתחם. כיוון שהיה מדובר על ניסוי אדריכלי-אורבני ולא על דירות שהיו אמורות לשמש למגורים של ממש, אפשר היה לחשוב על פתרונות יצירתיים שלא היו מוכרים קודם לכן.

בין האדריכלים שלקחו חלק במיזם הענק הזה היו לודוויג מיס ון דר רוהה, מאבות התנועה המודרניסטית, ולטר גרופיוס, מייסד בית הספר באוהאוס ומחלוצי הסגנון הבינלאומי, ולה קורבוזיה, אחד האדריכלים המוערכים במאה ה-20 אשר 17 מבנים או מתחמים שתכנן הוכתרו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מתוכם גם התרומה שלו לשיכון וייסנהוף.

שיכון וייסנהוף. ניסוי אדריכלי מרתק מ-1923, שקיבץ כמה מהשמות הגדולים בתחום

שניים מהבניינים הדו-משפחתיים של לה קורבוזיה, אותם תכנן יחד עם פייר ג'נרה, הפכו ב-2006 למוזיאון. צמוד למוזיאון נמצאת דירה, אף היא של לה קורבוזיה, שהוא הגדיר כ"דירה הניתנת לשינוי". היא תוכננה בסגנון של קרון רכבת, עם מסדרון ארוך שממנו יוצאים חללי מגורים ושינה. מחיצות זזות אפשרו להגדיל או להקטין את שטח החדרים בהתאם לשימוש – חלל אחד גדול או חדרים נפרדים להורים ולילדים. גם המיטות, שאפשר לקפלן אל הקיר בבוקר, היו דרך להגדיל את תחושת המרחב בדירה של 65 מ"ר. המטבח וחדר הרחצה  קטנים ופונקציונליים, ועם זאת לה קורבוזיה לא ויתר על אמבט עומד על רגליים מול חלון שמשקיף לנוף, פינוק ששמור בדרך כלל לבעלי ממון, ודאי לא בדירת פועלים בסיסית. מרפסת הגג המשותפת, שמעוטרת באדניות עם צמחייה ירוקה, מהווה מקום בילוי נעים ורגוע מול הנוף, תחליף לגינה של בתים פרטיים.

מרפסת הגג המשותפת בדירות שתכנן לה קורבוזיה נועדה להחליף את מקומה של גינה

אחרי שמבקרים במוזיאון ובדירה לדוגמה אפשר לשוטט ברחבי המתחם ולראות את הבניינים הנוספים שנבנו לתערוכה וכיום הם משמשים למגורים. הבניינים הלבנים ויישרי הקווים מכילים דירות ששטחן קטן – בין 40 ל-80 מ"ר – ואלה מושכרות במחירים מסובסדים לעובדי ציבור. בשנות השלושים הנאצים תכננו להרוס את המתחם, שנראה להם מכוער ומיותר. למרבה המזל התוכנית לא התממשה ולאחר המלחמה המתחם עבר לבעלותה של עיריית שטוטגרט. ב-2027, לרגל חגיגות 100 שנה להקמת שיכון וייסנהוף, צפויים להגיע לכאן כחצי מיליון מבקרים, סיבה מצוינת לבוא כבר עכשיו ולהימנע מהצפיפות.

בנוסף לביקור במוזיאון ובדירה לדוגמה של לה קורובזיה, כדאי לשוטט ברחבי המתחם ולגלות פנינים אדריכליות מודרניסטיות נוספות

מידע שימושי: מוזיאון וייסנהוף נמצא בכתובת Rathenaustrasse 1, פתוח בימים ג'-ו' מ-11:00 עד 18:00, בשבת וראשון מ-10:00 עד 18:00, סגור בימי שני. סיורים מודרכים מתקיימים במהלך השבוע (פרט לשני, כשהמוזיאון סגור) בשעה 15:00, בסופי שבוע ב-11:00 וב-15:00. פרטים נוספים באתר המוזיאון

מי ביקש פורשה ולא קיבל?

לבקר בשטוטגרט ולא להתייחס לתעשיית הרכב שבה זה קצת כמו להגיע לפריז ולהתעלם ממגדל אייפל… בשטוטגרט הוקמו כמה ממפעלי הרכב הראשונים בעולם, שהפכו לשמות נרדפים ליוקרה – דיימלר, הלא היא יצרנית מרצדס-בנץ, ופורשה. המפעלים עדיין פועלים בעיר ואפשר להתרשם מהמכוניות שלהם בשני מוזיאונים, שנמצאים, איך לא – האחד בכיכר פורשה והשני ברחוב מרצדס.

מוזיאון פורשה

אם תמיד חלמתם להיות בעלי מכונית פורשה אלגנטית, אבל במציאות אתם מסתפקים ביונדאי משומשת, תוכלו להגשים פה לפחות חלק קטן מהחלום. מוזיאון פורשה ממוקם במבנה בעל עיצוב חדשני והוא מציג אוסף מרהיב של מכוניות, כולן כמובן של היצרנית – מכוניות מרוץ, מכוניות ספורט, רכבי אספנות נדירים, אופנועים ועוד. יש סיורים מודרכים ומדי פעם מתקיימים תצוגות ואירועים מיוחדים, כדאי להתעדכן באתר המוזיאון. ואם בכל זאת אתם רוצים להגשים משהו מהחלום, צמוד למוזיאון יש מרכז להשכרת רכבים, אתם כבר יודעים של איזו חברה…
מידע שימושי: המוזיאון נמצא ב- Porscheplatz 1פתוח בימים ג'-א' מ-9:00 עד 18:00, סגור בימי שני. כרטיס כניסה 10 אירו (מחיר מוזל לבאים בשעה לפני הסגירה), ילדים עד גיל 14 בחינם. אתר

מוזיאון פורשה, צילום: Stuttgart-Marketing GmbH, Werner Dieterich ©

מוזיאון מרצדס-בנץ

אם המבנה של מוזיאון פורשה נראה לכם חדשני, חכו עד שתראו את מוזיאון מרצדס-בנץ. המבנה, שניצב בפתח מפעל הרכב דיימלר, יצרנית מרצדס, נועד לדמות צורה של מנוע ונקל (המוכר גם כמנוע מוטורי), ונראה כמו סליל בעל שלושה מעגלים חופפים. בצד אחד של הבניין נמצא המוזיאון ובצדו האחר אולם מכירות. מוצגות פה כ-160 מכוניות מרצדס, מהדגמים הראשונים ועד למכוניות העתיד.
מידע שימושי: המוזיאון נמצא ב- Mercedesstraße 100 פתוח בימים ג'-א' מ-9:00 עד 18:00, סגור בימי שני. כרטיס כניסה 12 אירו (הקופות נסגרות שעה לפני סגירת המוזיאון), ילדים עד גיל 12 בחינם. אתר

הבניין של מוזיאון מרצדס מדמה מנוע ונקל | צילום: צילום: Stuttgart-Marketing GmbH, Werner Dieterich ©

שופינג, שוק אוכל וטירה

במרכז שטוטגרט נמצאת הכיכר המרכזית היפה ורחבת הידיים, שלוספלאץ (Schlossplatz, כיכר הטירה בגרמנית). את הטירה שעל שמה היא נקראת תזהו בקלות על פי הצריחים שלה. בצדה הצפוני של הכיכר נמצא רחוב הקניות המרכזי של העיר, קוניגשטראסה (Königstraße), שנחשב למדרחוב הארוך ביותר בגרמניה. הליכה לאורכו תביא אתכם אל חנויות של מרבית המותגים הבינלאומיים המוכרים ולמרבה השמחה גם לבתי קפה וברים שבהם אפשר לתת לרגליים מנוחה מההליכה המרובה במדרחוב הארוך וברחובות הנחמדים היוצאים ממנו.

שלוספלאץ, כיכר הטירה, הכיכר המרכזית של שטוטגרט | צילום: שאטרסטוק

במרחק קצרצר מהכיכר המרכזית נמצא שוק אוכל מקורה, Markthalle, בבניין מקסים בסגנון אר-נובו. בקומת הקרקע יש הרבה דוכנים של פירות וירקות, גבינות ולחמים, מעדנים וממתקים וכן הלאה, בקומה מעל יש כלי בית וחפצי נוי.

מרקטהול, שוק האוכל המקורה במרכז שטוטגרט

פניקולר עתיק וגרב כחולה

אחרי ההנאות האורבניות במרכז, הגיע הזמן לטיול הליכה בטבע שמקיף את העיר. מתחילים את המסלול בנסיעה בפניקולר שנבנה ב-1929, הראשון בעולם שהיה אוטומטי לגמרי. קרון העץ ההיסטורי מטפס במסילה הצרה מתחנת Seilbahn שבכיכר Südheimer Platz אל לב היער, גבוה מעל העיר.

קרון העץ ההיסטורי מטפס במסילה צרה אל ראש הגבעה, משם יוצאים מסלולי הליכה נהדרים | צילום: Simon Dux Media / Shutterstock.com

מכאן יוצאים כמה מסלולי הליכה, הארוך שבהם מקיף את העיר כולה, אורכו 54 ק"מ והוא מסומן בסימון שבילים בדמות סוס. אנחנו בחרנו באתגר קל יותר – שלושה וחצי קילומטרים בשביל שנקרא "הגרב הכחולה", Blaustrümpflerweg בגרמנית, שכצפוי אכן מסומן בגרב בצבע תכלת. המסלול המלא, באורך שבעה וחצי קילומטרים, מתחיל ומסתיים בבית קברות בלב היער, ואם אתם לא נרתעים ממקומות כאלה, בהחלט כדאי לשוטט בו. השביל, שמציע תצפיות נפלאות על שטוטגרט, מוביל אותנו לעוד כלי תחבורה ציבורית ייחודי – רכבת חשמלית שיורדת בתלילות מסמרת שיער בפיתולי הרחוב מראש הגבעה אל כיכר מריאנפלאץ המקסימה שבמרכז העיר. בדרך אפשר  לראות עוד מהנוף המקסים.

שבילי הליכה ביער, בגבעה מעל שטוטגרט והנוף המדהים שנשקף מהדרך

איפה אוכלים בשטוטגרט?

כמו בכל עיר אירופאית גדולה, שוטוגרט מציעה שפע של אפשרויות אוכל, מרשתות של מזון מהיר ועד מסעדות גורמה. נמליץ פה על שלושה מקומות, שונים מאוד זה מזה, וכל אחד משקף בדרכו צד מסוים של שטוטגרט.

נוף שאין סוף ליופיו נשקף מהמרפסת של מסעדת Rotenberger Weingärtle שנמצאת על גבעה מעל העיר, במרחק קצרצר מהמוזיליאום שהוזכר למעלה. בתפריט מנות שוואביות מסורתיות – שטוטגרט נמצאת בלב האזור ההיסטורי-תרבותי שנקרא שוואביה והמקומיים עדיין משמרים כמה מהמנהגים האופייניים, כולל דיבור בדיאלקט ייחודי. רעבים לא תצאו מהמקום הזה, עם תפריט שכולל מרקים עשירים עמוסים בכל טוב, תבשילי בשר שיגרמו לעפעפיים שלכם לצנוח לקראת סיום המנה או קנודל, שבאים גם בגרסה צמחונית, שגם אותה אין לתאר כקלילה בשום צורה ואופן. את האוכל אפשר ללוות ביינות מקומיים מצוינים או בבירה. המלצה אישית: נסו את הבלנד הלבן שמיוצר ביקב מקומי – 325n.n Weisswein Cuvée.
מידע שימושי: כתובת Württembergstrasse 317, אתר. בסופי שבוע פתוח רצוף מ-11:30 עד 22:00, בשאר הימים, בין 15:00 ל-17:30 המטבח סגור אבל אפשר לשתות יין או בירה במרפסת.

מרק שוואבי מסורתי במסעדת Rotenberger Weingärtle. רעבים לא תצאו מפה

בקצה הההפוך של הסקאלה נמצא Heaven's Kitchen, בית קפה טבעוני עם ארוחות בוקר, צהריים וערב. המקום הטרנדי, שנפתח ב-2022, זכה כבר בשנה הראשונה לקיומו במקום ראשון בתחרות גסטרונומית נחשבת. אל התפריט הטבעוני נוסף חזון של אפס בזבוז מזון, ומה שלא בושל או נאכל מוצא את דרכו למכונת הקומפוסט במרתף. גם העיצוב העכדני, עם קירות מחוספסים, צינורות קירור חשופים ושולחנות מלוחות עץ ממוחזרים, תורמים לתחושה שהגעתם למקום הנכון לזמן הזה. תפריט הצהריים מציע כמה סוגים של פסטות, ריזוטו והמבורגרים טבעונים, בערב מוגש (בהזמנה מראש) תפריט טעימות יוצא דופן, עם מנות שמונחות-נזרקות היישר על השולחן, ליצירת חגיגה ססגונית ומסקרנת.
מידע שימושי: כתובת  Theodor-Heuss-Straße 26, אתר. פתוח בימים רביעי עד ראשון מ-10:00 עד 15:00, ארוחות ערב (בהזמנה מראש בלבד) וקוקטיילים חמישי-שבת מ-20:00 עד 23:00.

Heaven's Kitchen, מטבח טבעוני ועיצוב משמח

את סיום הביקור בשטוטגרט ציינו במסעדה אורגנית בשם Lässig, עם תפריט מצומצם אבל מוקפד, שכולל פסטה, ריזוטו, דגים ועוד. יש מנות בשריות ומנות צמחוניות, והכל, כאמור, ממרכיבים אורגניים.
מידע שימושי: כתובת: Gerokstr. 12 אתר. פתוח א', ג'-ה' 11:30 עד 17:00, שישי ושבת 11:00 עד 17:00 ו-18:00 עד 23:00. סגור בשני.

מלון מומלץ, בלב היער

אם הגעתם לכמה ימים ואתם לא בלחץ להספיק הכל בזמן קצוב, למה שלא תקחו את הזמן, תנשמו עמוק ותתחברו אל הירוק מסביב? Waldhotel Stuttgart נמצא על גבעה בשולי העיר, מוקף בעצי יער, מה שמסביר את השם בגרמנית – "מלון היער". החדרים נעימים מאוד, העיצוב כפרי ורגוע ואם זאת עם נגיעות עכשוויות, כמו חדר מקלחת עם קירות שקופים, ויש גם מסעדה טובה. אם אין לכם רכב, תשמחו לגלות שבמרחק של 10 דקות הליכה מהמלון יש תחנת מטרו, משם קו 7U יביא אתכם בתוך כרבע שעה אל מרכז העיר.

מידע שימושי: כתובת  Stuttgart-Degerloch,Guts-Muths-Weg 18, אתר

מפת שטוטגרט:

הפוסט טיול בשטוטגרט: בין גבעות, יקבים ומכוניות יוקרה הופיע ראשון במסע אחר